אנונימית מחשש גבוה מאוד לאאוטינג, אני לא צריכה שכל היישוב ידע מה הניק שלי.
אני לא עומדת בזה עם כל הלוגיסטיקה שכרוכה בדבר המרגיזה הזה שנקרא טבילה.
אין פה בלנית קבועה, יישוב קטן יחסית.
יש מעט נשים שאני מרגישה בנוח ללכת איתן. אחת מהן בסוף הריון עם מלא ילדים,
ככה שאין לי מה לבקש ממנה כרגע.
האיש עובד לילה היום. צריך לחיות ממשהו.
התינוקת אצל אמא שלי, יש לי מזל שהיא ממש רוצה לקחת אותה,
ואני לא צריכה לתת לה דין וחשבון.
את אחותה שהיא בת 4, הפלתי על סבא וסבתא שלה שגרים קרוב.
בגלל הלימודים שלי, יצא רצף שהיא ישנה שם פעמיים חוץ מהפעם הזו בשבוע האחרון.
אמרתי להם שאני עושה עבודת הגשה.
מי שקבעתי איתה אמרה לי עוד שעה, שהיא לא ביישוב, אחר כך זה הפך לעוד שעתיים.
בינתיים, אני לא יכולתי ללכת לחמי וחמותי להיות איתה כשמרדימים אותה, כי כשאני אלך לטבול אני אצטרך
לתת דין וחשבון לאן אני הולכת. ומה אני מסתובבת עם תיק בלילה. והשיחות / התעסקות בפלאפון
בקשר לטבילה עם מי שעוזרת לי
בנוכחותם..
ואמרתי להם שאחר כך אבוא לשם, וזה כבר לא יקרה בסוף
וגם ככה, לא הייתי באה ישר אחרי, אלא מניחה את התיק בבית , כי אני אצטרך לתת דין וחשבון למה אני מסתובבת עם תיק.
וכשאצא מהטבילה זה כבר יהיה מאוחר, והיא בטח תישן וגם הם ישנו. הם ישנים מוקדם. מה שקבעתי בהתחלה היה שעה יותר מוקדמת,
וסה"כ היא עושה לי טובה, ואני אוהבת אותה מאוד. אין לי שום תלונה אליה .
אני רק מבואסת שהמצווה הזו עושה לי רע כל כך עם כל מה שמסביב.
בסוף אני יוצאת נצלנית מול חמותי שמביאה אליה את הילדה ב7 בערב ונעלמת עד אחרי שהיא נרדמת.
ואני לא יכולה להסביר את עצמי.
אני מרגישה כל כך רע.
אין לי רכב לסוע לעיר לטבול מהר, לחזור ולסיים עניין, בלי להיות תלויה בנשים.
המצווה הזאת רק מייאשת אותי ועושה לי רע.
אין שום מצווה שכל כך מזיקה לי נפשית.
אפילו לא הסמרטוט על הראש.
נמאס לי.
