פורום הריון ולידה (עמוד 455)

נכנסתי עכשיו לשירותים וירד לי דם בורדו כהה

זה בטוח השתרשות?

מזכירה שאני אמורה לקבל עוד 6 ימים

שזה 'בטוח' השתרשות.

להרבה נשים אין בכלל דימום השתרשות.

כרגע הכל עוד פתוח: השתרשות, התחלת מחזור, 'סתם' דימומים באמצע המחזור.

עוד כמה ימים תוכלי לעשות בדיקה ביתית או בדיקת דם ולדעת יותר טוב מה קורה.

בהצלחה! 

נשמע קשוח מאד מאד.

זוכרת אותך מלפני כמה שנים.

הלוואי שהעסקה תצליח וה' ירחיב את גבולכם ויהיה לכם בית גדול מלא נחת ושמחה!

ואולי טיפ קטן לתקופה המתסכלת בינתיים, קחי לך פנקס ותכתבי בו רגעים יפים וטובים מהדירה הזאת. גם אם היא סיוט מתמשך תחשבי על רגעים משפחתיים, על מלחמת כריות, על התכרבלות ביחד ועל חזרה הביתה עם תינוק חדש. זאת יכולה להיות מזכרת נפלאה בשבילך לאחר כך, ופתרון לעכשיו איך לא להיות בחרדה תמידית אם העסקה תצליח

רעיון יפה אחשוב עליו ועל איך אני מוצאת זמן להוציא אותו לפועל

תודה רבה על הברכות עידוד והרעיון

איזה אלופים ששרדתם עד עכשיו ואיזה כיף שהסוף באופק כבר

כל הכבוד שהצלחת לעבור את התקופה עד עכשיו

ואת לגמרי צעד בעז'ה מלהגשים את החלום

דירה נאה מרחיבה את הדעת ונותנת ביטחון ונינוחות

וזה ממש מובן ההרגשה של המחנק והצפיפות

מניחה שמרוב כל הנושא הזה שרובץ עלייך את צריכה מנוחה ולאגור כוחות למעבר דירה ולתכנון ועיצוב הבית החדש שזה בפני עצמו משימה שגם עלולה לגרום לייאוש מרוב שזה מבצע עצום עם ריבוי משימות

תנסי בשגרה לבודד את עצמך מהרעש של הבית אולי יותר לצאת להליכות להתמלא בכוח באנרגיות טובות להתחדשות ולהעלות את מצב הרוח

יש לי בעיה קשה שאני לא מסוגלת לצאת מהבית לדברים שהם מותרות כגון הליכה וכו׳ כל עוד הבית לא נראה נורמלי-מסודר

ולצערי זה מרדף שלא נגמר כי דירה כזו קטנה עם 6 נפשות אני קורעת את עצמי שיראה כמה שאפשר ״נורמלי״ ואני כל הזמן במרדף סביב זה

אפילו מונעת בדיקות רפואיות כי קשה לי לעזוב-לחזור לבית שהכל נראה הפוך...

די בטוחה שהבעיה תפתר מעצמה כשנעבור...

בנתיים נתת לי רעיון מהמם של להתחיל לחשוב הלאה.. למשל איך אני אורזת/מסדרת/מתפטרת מדברים שלא צריכה.. זה יקדם אותנו גם מוחשית ואותי אולי קצת נפשית..

תודה רבה 

זה צעד טוב

אבל לגבי מה שכתבת בפתיחה את יכולה לזהות בעצמך דפוס התנהגותי ששווה להיכנס לשורש הבעיה

כי זה זה לא דבר שבהכרח ישתנה אם עוברים למקום יותר מרווח

אומרת מניסיון שכשיש יותר מרווח אז הבלאגן יותר גדל ואז שוב תהיי בלופ כזה בהרגשה וזה ישפיע עלייך גם במעשה

לכן כן הייתי עוברת תהליך של שיחרור של משהו בתוכך לברר עם עצמך ממה זה נובע

שולחת לך כוחות🙏❤️

נשמע שהתרופה הזו לקראת סיום בעז''ה. אמן שבקרוב!

ש10 דקות בדיוק אחרי שהעלתי לכאן את השאלה,

קיבלנו בשורה שדי מקדמת אותנו בנושא הזה, אמנם מקדמת מעט אבל גם המעט זה התקדמות מבחינתי!! 

גרנו בבית קטן וצפוף

לא מתקרב לשלכם והיינו עם פחות ילד אחד,

אבל הצפיפות ממש הפריעה עם ילדים שקשה להם עם רעשים של האחר.

הזמן שבו החלטנו לקנות בית ועד שיכלנו לעבור אליו היה הכי מאתגר מבחינתי. הסוף של הסוף. ואם נצליח או לא.צ אבל הזמן הזה עבר, וב"ה עברנו לבית גדול יותר עם יותר מרחב וזה ממש הרחיב לנו.

מאחלת לך לעבור את התקופה הזו בטוב כמה שאפשר!

לי עזר להזמין חברת הובלה שגם אורזת, ככה מרגע שקיבלנו מפתח לדירה ועד שעברנו - עבר פחות משבוע אני חושבת. ועזר ממש למתח של מעבר הדירה.

ואגב, כמה שהיה צפוף ושכנים לא הכי, אחרי שעברנו הבת שלי כל הזמן דיברה על הבית הקודם, כמה שהיה שם כיף יותר…  לפעמים הילדים רואים את המציאות אחרת ממנו..

בהצלחה!

קודם כל, אני לא יודעת איך את עושה אך זה! קשוח בטירוף!! אז שאפו על כל השנים ששרדת עד עכשיו.

אם את מחפשת מרחב נשימה נעים לעצמך כדי להצליח לשרוד בשפיות עד המעבר יש לי כמה רעיונות:

לכתוב כל יום 10 תודות. פתאום תראי כמה החיים שלך לא כל כך נוראיים ותוכלי להיות ביותר שלווה עד המעבר.

להתחדש בדברים שגם ישמשו בדירה החדשה אבל לא לוקחים מקום, כמו מפה יפה לשולחן, מצעים חדשים לכם, זה ירענן קצת את האוירה עד שתעברו.

האמת שהלילה היה לי חלום כל כך נוראי ומפחיד, שקורה אסון לבכור שלי, והחלום היה כל כך מוחשי ומפחיד

התעוררתי מוקדם מהרגיל ישירות מהחלום הסיוטי עם דופק מהיר ופתאום כל כך הערכתי את החיים, שהילד שלי בריא ושלם, שהבעיה הזו פשוט הצטמקה כל כך בין רגע,

רצתי לחבק אותו כל כך חזק מתוך שינה ולומר לה׳ תודה שזה הבעיות שלי ולא אחרות.

והסיוט הזה הגיע אחרי תקופה מאד ארוכה שלא היה לי בכלל חלומות רעים

לרענן את הזוגיות.

לחזור להדרכת כלום וחתנים

לקחת קורסים מעניינים בנושא

אפשר ורצוי להפוך את הבית לדבר שקורה בו

לארגן את החדר שינה כמו צימר

לקראת הלילה להדליק בו אורות מיוחדים , נרות

לבשל סעודה כמו במסעדה

להזמין אוכל שוה הביתה ולראות או ללמוד משהו שאוהבים

אישה צריכה להיות יצירתית בבית;)

אני בטוחה שבתוכו הוא צמא לזה ..

בהצלחה יקירה !!!

מבינה אותך ממש.

אבל חושבת שלא יעזור לנסות לשנות אותו.

יש כאן שני צרכים שונים בעיניי.

אחד - יציאה ובילוי

שני - זוגיות וקשר טוב ביניכם.

בעיניי זה לא חייב להיות יחד.

את הצורך לצאת אפשר למצוא עם אנשים אחרים. חברות, לבד, משפחה. למצוא תחביבים, לעשות דברים כיפיים בחוץ גם בלי בעלך.

לגבי העניין הזוגי זו נקודה אחרת, שהיא באמת ממש חשובה וחסר כשהיא לא נמצאת. אבל דווקא בגלל זה לא הייתי כורכת אותה בדבר הראשון. אפשר לנסות לחשוב האם אפשר ליצור זמנים שלכם בבית, לא חייב משהו ארוך. אבל כן זמנים שבו פנויים יותר אחד לשני, בלי הסחות דעת. לחשוב האם זה באמת קשור לעניין טכני של מציאת זמן, או שמשהו אחר חסר ואז לנסות להבין איך פותרים אותו.

אני מכירה שאומרים ש"חייב" זמן זוגי קבוע. אני אישית פחות חושבת שיש משהו בזוגיות ש"חייב". זה יותר עניין של ללמוד אחד את השני, ולזהות מה מתאים לשניכם ונותן תחושה של קשר. אצל זוג אחד זה יהיה מפגש קבוע בלו"ז, אצל זוג אחר זה יהיה חמש דקות של קפה, ואצל זוג נוסף זה יהיה הזמן שהם מסדרים ביחד את הבית בערב ומפטפטים תוך כדי.

השאלה היא מה מתאים לשניכם ואיך מוצאים את זה.

שהוא פשוט נראה משועמם כשהוא יושב איתי

נדיר שאנחנו אוכלים יחד משהו בכלל

אני בפלאפון והוא במחשב או להפך 

מכת הפלאפון היא קשה אתן בטח כבר יודעות.... ואני כן מסוגלת לעצור את עצמי-הוא לא

הוא עצמאי ומביא את העבודה הביתה וזו גם בעיה!

הרבה יותר מלהיב אותו שיחה שקשורה לעבודה

אולי באמת אני צריכה ליזום את זה

אך נמצאת בתקופה מאוד מתאגרת בחיים וגם לי קשה

מתחילה צעד אחד אחורה.

לא להגדיר ציפייה איפה את רוצה להרגיש את הקשר (נגיד כמו דיבור מסויים), אלא לנסות לזהות איפה הוא מנסה ליצור קשר.

באיזה דרך הוא מתקשר אהבה

מתי הוא רוצה קרבה

אני לא אומרת את זה כדי לבטל את מה שאת רוצה

אלא כי לפעמים אנחנו רוצים משהו מסויים, וגם רוצים שהוא יתבטא בדרך מסויימת.

אבל אם מנסים רגע להפנות מבט לצד השני, מבינים שאנחנו מקבלים את זה, פשוט לא בדרך שתיכננו.

אני לא בדיוק מצליחה להסביר את זה.

אבל אם מה שאת מרגישה זה ריחוק, הייתי מנסה להתקרב דרך העולם שלו. דרך הדרך שלו לאהוב ולהתחבר. וכשתהיה נקודת חיבור מסויימת, ממנה להמשיך הלאה

1. ההבדלים ביניכם בנוגע ליציאה מהבית.

2. תחזוק הזוגיות.

ולמעשה בשביל לתחזק את הזוגיות לא חייבים לצאת מהבית... אפשר גם בבית לקבוע זמן זוגי וליהנות ביחד. הקטע הקשה הוא - לקבוע את הזמן הזה ולהשקיע בזה, ולא לברוח לטלפון או למטלות הבית וכו'.

רעיונות לפעילויות בבית:

* משחקי קופסה, משחקי זוגיות, חדרי בריחה בקופסה.

* להכין אוכל ביחד ולשבת לאכול אותו.

* סדנת יצירה זוגית - או ערכה שמזמינים/קונים מראש, או יצירה לפי רעיונות מהאינטרנט/יוטיוב.

* לצפות בשיעור או להבדיל בסרט, או להאזין ביחד למוסיקה.

* אפשר גם פשוט סתם לשבת ולדבר, אם מצליחים לעשות זאת בזרימה ובלי הסחות דעת...

בקשר להבדלים ביניכם ליציאה מהבית - כדאי לדבר על זה, לבקש שלפחות מדי פעם (תחשבי על הפרשי זמן ריאליים) תצאו ביחד למשהו. ואולי תתני לו לבחור מה שהוא יחסית אוהב ומסוגל לצאת בשבילו.

בהצלחה!

פאזל גדול

להרכיב יחד לגו מערכה

ארוחה משותפת

פונדו

ללכת כמה מפגשים לייעוץ זוגי. (הגיוני שיספיקו כמה מפגשים בודדים)

בהתחלה מנסים להבין אצל כל אחד על מה זה יושב ולהעלות דברים למודעות

ואז פשוט מגבשים דרך פתרון שמורכבת מיעדים ואז במפגשים בודקים מה עבד טוב ומה לא, ומתקנים.

הדרכה כזאת היא נכס לכל החיים כי היא נוגעת בנקודות שרלוונטיות לאופי הספציפי שלכם.

גם לרצונות והצרכים וגם לבורות שנופלים אליהם בדרך.

פשוט מראש על תגדירו את זה כטיפול בזוגיות בעייתית,

אלא כהדרכה מותאמת אישית לשדרוג הזוגיות.

כמה שנים אחרי החתונה, זה ממש השלב לעשות את זה. להתאים לכם את הדלק הספציפי והמינון הנכון המדויקים לכם.

כמו שכתבת, זה לא רק הפער בין זה שטוב לו בבית ולך טוב בחוץ. זה גם הנושאי שיחה שפחות זורמים, ומשם כבר תחושת ריחוק ו"לא אכפת לו ממני".

כמו במשחק חם קר, לפעמים צריך לחזור לנקודה קודמת במשחק כדי למצוא את הדרך הנכונה *לכם* להתקדמות ולפריצת דרך.

הבונוס, זה התובנות שעולות במפגשים שילוו אתכם בהמשך החיים באותם זמנים של ריחוק. כבר יהיה במה להיאחז.

בהצלחה!

אבל זה כל כך לא בעלי... אמהלה הוא הבן אדם הכי שכלי שיש בעולם עוד יותר מכל הגברים הקיימים בעולם נראה לי

הוא פשוט כל כולו שכל

זה משפיע גם על הזוגיות כי אני מטבעי אישה במאה אחוז!!!

ולא נראה לי שהוא יזרום עם זה... 

(אני לימדתי אותו להרגיש קצת )

ולכן אחד הבילויים האהובים עלינו הוא חדרי בריחה (ממשיים או בקופסה) - הוא אוהב בעיקר את האתגר שבפיצוח החידות, ואני נהנית מהיחד שנדרש כדי לפצח אותן...

שורה תחתונה - העובדה שהוא אדם שכלי היא לא "תירוץ"... נסי לדבר איתו על כך, לא בצורה של האשמה אלא בצורה של בקשה, וביחד תנסו למצוא רעיונות לבילויים ששניכם תיהנו מהם... (ואולי בכל פעם מישהו יתגמש קצת למען השני...)

מבין שלא התחתן עם עצמו ולכן הוא צריך לעשות דברים שהם לא כוס התה שלו בשביל שהזוגיות תצליח.

כדי לדעת מה הוא מוכן לעשות בשביל שגם את תרגישי טוב איתו והוא ירגיש טוב איתך- את זה צריך לברר.

לא הייתי מצפה ממנו לזרום, זאת לא שאלה של מה בא לו, אלא להתכונן לצאת מאיזור הנוחות שלו בשביל בירור משותף.

אם אתם הולכים לייעוץ, תהיי בטוחה שיועצים ראו ושמעו הרבה דברים, למרות התחושה שלך שהוא יוצא דופן מכולם.

לא יוצאים כמעט

ממש לא חייבים לצאת כדי לתחזק זוגיות

בעיניי גם לא צריכים לתחזק זוגיות, היא מתוחזקת לבד כשהיא טובה.

לכל זוג אמור להיות נושאי שיחה, הרי מנהלים אורח חיים משותף, זה מספק שיחות בלי סוף, כדאי כמובן שהשיחות יהיו נעימות וחבריות.

בנוסף כדאי להכניס לשיח פלירטוטים שעושים את השיח כיפי ומעניין.

אנחנו לא יוצאים הרבה בכלל, כמעט ולא, אבל בעיניי זה לא המדד לזוגיות טובה ממילא

ולפותחת - יש לך צורך באיוורור. אבל הוא שלך. לא חייב שבעלך יחלוק איתך את הצורך.. אבל הוא כן יכול להשתתף איתך

לדעתי בעומק של הדברים, את רוצה ממנו תשומת לב

ואולי גם את הולכת לפי תבניות מסוימות שיש לך בראש לגבי תחזוק זוגיות שכרגע אינן תואמות את המציאות שלכם

זה מבאס להרגיש שאת שנייה לטלפון ולעיסוקים אחרים, חשובים כעל שיהיו. כדאי לדבר על זה. ובמקביל, לאוורר את עצמך כדי לא לצבור מרמור נוסף על חוסר האיוורור שלך ולהשליך אותו גם.. הרי אם תצאו כי הוא התרצה ויהיה בטלפון כרגיל או עסוק, זה רק יעמיק את התחושות שלך.. לדעתי במצבים כאלה זה אפילו יכול להרע את המצב

בקיצור, לעשות רגע הפרדה בין הדברים

אני כבר מלא זמן במרדף אחרי דברים לעצמי!

רציתי להירשם לבריכה רק כדי קצת לשחות ולא יצא לי... 

ועוד סתם מלא דברים שרציתי

ברוך ה' אני מתאווררת פה ושם אך עם הקטן שלי שהוא לא במסגרת כרגע

וזה קצת מתיש יחד איתו לפעמים

חייבת זמן איכות לעצמי דחוף

לגמרי רוצה ממנו תשומת לב והוא עסוק במיליון ואחת דברים.. לדוגמה גם עכשיו הוא עובד! וזה מובן מאליו

שהוא מביא את העבודה הביתה

או אולי בייביסיטר

הצורך להתאוורר ולעשות דברים כשנמצאים כל היום עם תינוק הוא ממש מובן

וגם הצורך בתשומת לב מהבעל, ברור

ניסית להגיד לו שאת מתגעגעת אליו והוא חסר לך..?

לא להגיד לו שהוא כל היום בטלפון ומביא עבודה לבית, אלא להתמקד בך ובמה שאת מרגישה כרגע

אני עייף 

מבינה? מבאס ממש ממש

לזה שאמרת זאת מתגעגעת אליו..?

אני מתעכבת על זה בכוונה, כי הרבה פעמים זה מסר שאנחנו רוצות להעביר אבל לא בהכרח העברנו אותו במילים האלה ממש

לא על מתגעגעת אליו

אלא בכללי על זה שאנחנו לא נפגשים כמעט למרות ששנינו בבית

כשאת אומרת שאתם לא נפגשים כמעט למרות ששניכם בבית, זה לא מקדם תגובה מתקרבת מצידו כי הוא צריך להסביר את עצמו

תדברי רגש

תגידי שאת מתגעגעת, שהוא חסר לך

זה אמור לזמן תגובה אחרת 

לא מסכימה עם זה שנושאי השיחה יהיו סביב ניהול משק בית משותף.... נושאי השיחה יכולים להיות גדוליםמועמוקים הרבה יותר

יכולים להיות כל דבר

אבל בוודאי שהם קיימים אם חיים במשותף

העומק לא קשור לנושא אלא לאופן השיחה

אני דווקא מחבבת שיחות קלילות בעיקר, שיחות בלי הרבה מלל.

שיחות קצרות או אפילו תקשורת בלתי מילולית יכולות להיות לא פחות משמעותיות משיחות עומק.

מציעה שתשתפי אותו כמה חשוב לך לצאת ולהקדיש זמן לזוגיות

ותמצאו משהו שיעשה לך טוב וגם מבחינתו יהיה בסדר.

נשמע שמבחינתו אין לו צורך בזה, אבל אני מאמינה שהוא רוצה שתשמחי ויהיה לך טוב, ואם תדברו תמצאי את הדרך להביא את זה לידי מעשה

אבל גם אולי זה פשוט מחזור קצר. תנסי בדיקת הריון ואז תדעי יותר

לי היה משהו כזה בהריון הנוכחי ובכלל לא חשבתי שזה הריון, התייחסתי לזה כמחזור רגיל וממש הופתעתי לגלות הריון.

אני לא נותנת לישון במיטה שלנו אף פעם אז ברור להם שזאת לא אופציה. מדי פעם יש לילות שאני הלוך ושוב בין החדרים כי הם לא ישנים טוב, בעיקר כשיש משהו שמציק להם. יש לי כורסה בחדר שלהם ואני לפעמים נרדמת שם בלילות קשים במיוחד.

אולי תלכו ליעוץ שינה? אני יודעת שהרבה יועצות שינה הן עד גיל 5

אנחנו בוחרים מראש שבועיים יחסית לא עמוסים, לא צמוד לתחילת שנה או שינויים אחרים. מתחילת השבוע מדברים על זה שלכל אחד יש את המיטה שלו וישנים בה. ביום חמישי מתחילים בפועל. מבחינתינו אין יותר להכנס למיטה שלנו עד 6 בבוקר!

זה דורש לא מעט. אנחנו ישנים לידם על השטיח או מזרון אם צריך, עד שנרדמים. אם באים אלינו אומרים "כל אחד ישן במיטה שלו" ומחזירים. אם קשה מידי לילד, נותנים בחירה בין מזרון לידינו למיטה שלו ואנחנו נשב לידו. חשוב להגיד שכשהוא ירדם נחזור למיטה שלנו כי "כל אחד ישן במיטה שלו". ככה הילד לא נבהל כשאתם לא שם.

בלילות הראשונים באמת ישנים מעט. אנחנו עושים תורנות (עד 1 לפנות בוקר אחד מאיתנו קם ואז מחליפים). ביום שישי אפשר להשלים שעות שינה. כנ"ל בשבת. עד יום ראשון בדרך כלל השינה כבר סבירה.

עשינו את זה כמה פעמים וכשבאמת נחרצים שהמיטה שלנו זו לא אפשרות, זה עובד. אני צריכה שהמצב באמת יהיה בלתי נסבל כדי לגייס מספיק כוחות להתמיד עם התהליך. 

ולשמור לשעת הצורך...

ככל שתתנגדו יותר, תשנו פחות

כשיש ילדים הדברים לא מסתדרים לפי התכניות שתכננו וצריך לגלות גמישות

מעבר לנחישות של הילד, יש פה צורך רגשי שצריך לתת לו מענה. לשניהם.

האחד, כי הוא צריך קרבה שלכם

השני כדי לא להרגיש מקופח

תנו להם לישון אתכם. מה כבר יקרה?

ולהדגיש שיש להם את המיטה שלהם והחדר שלהם. ולא להתייאש מלהשכיב אצלם בחדר. אבל אם כבר קמו - לא הייתי נלחמת בזה אם הוא בוכה וצורח

הרי עכשיו אתם לא ישנים והוא לא מוכן לחזור למיטה, אז שיישאר ולפחות הרווחתם שינה כמו שצריך. והוא קיבל מענה לצורך 

וזה קשה לשנות את מה שחשבנו שיקרה ולהתאים למציאות..❤️

ואז מעולם זה לא קורה..ילד שקם

מציעה לו פתרונות יצירתיים..

במקרים מסוימים מסכימה לישון על הספה בסלון

יזהו

האמת שלא עלה על דעתם הרעיון מאחר והם לא הכירו אופציה כזאת

להסביר שאת לא ישנה , את עייפה , את לא מרשה לבוא לחדר שלכם בלילה.

אם הוא מאוד רוצה וקשה לו להירדם שיביא איתו שמיכה וישן על הרצפה. שזה יהיה גבול ברור מראש. אם הוא מתחיל וויכוחים יוצא מיד מהחדר. זהו.

אתם ההורים ואתם הקובעים, הוא יכול לבכות ולעשות טרור. שני לילות שתהיו חזקים הוא לא יעז לעלות לכם על המיטה. 

והאח השני לא צריך לקבל אותו דבר כמו התאום שלו, כל ילד והצרכים שלו. לא כל פעם שתביאי למישהו אחד משהו, זה יכול להיות גם אחד יקבל הקלות בשיעורי בית והשני לא. כל אחד עם צרכים שונים. 

דבר נוסף, אפשר לעשות לו מבצע שבוע שהוא לא בא אליכם בכלל לתת משהו. אבל לא בטוחה שזה יעזור.

יכול להיות קשור שהם לא מוצאים  ואז זה קורה.

שהבן שלי מגהק , אני מניקה אותו עוד ואז מוציאה לו גרפס 

היא עושה גרעפס

צריך אחרי כל הנקה?

היא רק בת 6 ימים.. הגיהוקים האלה גומרים אותי אני ממש מרחמת עליה

לק"י

עד כאן פינת הלשון שלנו

ב'ה הבן שלי ינק נפלא

בשלב כלשהו התחיל להיות לו כמו מין גזים כאלה והמון פליטות כמעט כמו הקאה

הורדתי: מוצרי חלב, ירקות כמו קולורבי כרובית כרוב, קפאין וגם שוקולד

ב"ה פחת לגמרי

עד גיל 4 חודשים

הקפדנו גם 10 דק לפחות אחרי כל הנקה להניח לגרפס

בנוסף, תשכיבי בזווית

לאף אחד לא נוח לשכב מיד אחרי האוכל;)

כתוב יפה ונוגע

לא יודעת מה לומר רק שולחת חיבוק

ושמחה לשמוע שעכשיו את בתקופה טובה יותר, אם הבנתי נכון.

טוב שאת מודעת ומטפלת

ומרגישה יותר טוב

התקופות האלה שמביאות איתם בעיות חדשות, יכולות לפתוח דלת ללמוד ולהעמיק יותר את העולם הפנימי וליצור חיים טובים יותר.

זהבהחלט פותח דלת

ונכנסתי בעדה ברגליים חפצות ללמידה ושינוי

ובאמת חל שינוי מחשבתי מנטלי תודעתי אצלי, אבל התחושות הקשות נשארו למרות ואף גברו, כי עכשיו אני יודעת יותר, ועדיין מאוד קשה לי..

אבל באמת זה דבר מבורך שזה קורה ביחד, גם הלמידה וגם הריפוי

והצלחתי להזדהות עם הכתוב.

מאמינה שלכל אחת יש תקופות כאלה, אבל לפעמים מרגיש לי שאני מהזוג שזה כמו טבוע בי. גם אם מנזה ומצליחה להשתנות תמיד משהו מחזיר אותי לסורי.

שמחתי לקרוא את הסיומת ומקווה שיהיה לך ריפוי אמיתי ורק טוב 💘

אני לא יודעת בדיוק במה הדברים אמורים אצלך, אבל לדעתי אצלי זה היה משולב.

אני חושבת שעכשיו, כשאני מרגישה קצת יותר טוב ב"ה, הרבה יותר קל לי להשתמש בכלים של תקשורת נכונה וניהול רגשות שעבדתי עליהם.

לפעמים אני קולטת שאני תכף באה להגיב כמו שהייתי מגיבה במצבים קשים, באוטומט, ואז שמה לב שאני לא טעונה כמו פעם מאותן סיטואציות ולא מטורגרת מהן אותו דבר..

לפני כן, הייתי ככ מוצפת ומתוסכלת מככ הרבה סיטואציות והיה לי קשה לנהל את עצמי מול העולם ומול עצמי גם, למרות שאני יחסית אסופה וזה היה יותר פנימי אצלי, או התפרץ בזמני לחץ קשים. לחילופין, בזמנים של שקט גדול כמו בשבת שאין הרבה לאן לברוח

למעשה, הבנתי שמשו לא ממש בסדר דווקא בשבתות (לא בערב שבת שלחוץ, עסוקים ועייפים ונטרקים קצת אחרי הסעודה אלא ביום)  שאז אמורים להיות בנחת מהמרוץ ולהנות, ואני הייתי מתפוצצת מכל טריגר הכי קטן ומגיבה בחוסר פרופורציה (התקפי זעם)

אז יש להבדיל לדעתי בין דפוסי התנהגות ומחשבה מושרשים שהם ברי שינוי עם עבודה ומודעות, לבין דברים שהם פחות נשלטים כמו זעם לא פרופורציונלי, הסתגרות, בריחה, עצב תהומי, ניתוק

זה הרבה עבודה של מודעות.הפחתת טריגרים. להכיר את עצמך..

מתוך ההתבוננות וההיכרות שלי עם עצמי, הבנתי שאני לא מזהה את מי שהפכתי להיות ושזה רחוק מלהיות מה שאני מכירה. באנרגיות, ביכולות המנטליות, בכח הפיזי..

וגמני מקווה לריפוי ונחת ושלוות הנפש❤️

לא ציינת ממה כל זה . בטח שזה פרטי ..

אבל לפעמים זה מגיע ממשהו מסוים ובטח טיפלת בשורש הבעייה

במצב שאת מתארת זוכרת שקרה לי וזעקתי לה' וראיתי שהוא איתי ושולח לי נחמה

חיבוק 

אבל לא תמיד אפשר לטפל בשורש

לא הכל אפשר לפתור

אפשר אולי להשלים עם דברים שקרו והשאירו עלינו רושם

אפשר לקבל כלים לשמור על עצמנו ולקבל מודעות

ואפשר גם רק לטפל בסימפטומים

מה שבטוח, תמיד כדאי לזעוק להשם. גם אני רואה מזה הרבה ישועות

תודה❤️

ונכנסתי היום במקרה ואז קוראת את מה שרשמת

וממש בכיתי

כלכך הזדהתי בכל מילה

בנוסף לעוד כמה דברים..

יש ימים שאני זועקת לה׳ שדי! הנפש שלי מחוקה.

מטופלת בכמה טיפולים שונים וכל אחד עוזר בתחום שצריך.

אבל הלב שלי..

חיבוק אהובה! את אלופה! תודה ששיתפת. 

ככ מבינה אותך, הלב הכואב והשבור תמידית..

תודה רבה ששיתפת!

הזדהתי עם חלק מהדברים שכתבת.

כל הכבוד לך שטיפלת בעצמך! הכי קל לומר- תכף זה יעבור ולחכות לימים טובים שלא בטוח יבואו.

אשמח לשמוע אפילו בפרטי אם את מרגישה בנוח לכתוב איך טיפלת ועזרת לעצמך..

כתבת יפה ממש...

איך שתארת את מה שאת עוברת

ואיך שהיית

וכל ההתמודדות שלך מול זה

ודרך ההסתכלות הכוללת שלך

מדהימה בעיניי!!

אבל בכל זאת רוצה להודות לכל מי שקראה והגיבה ושלחה חיבוקים ומילים טובות

אין עליכן ❤️

@מכחול

@קופצת רגע

@ירושלמית במקור

@נשימה עמוקה

@לב אוהב

@מקרמה

רק לומר שאת מדהימה

על האומץ ועל השיתוף

ושמחה לשמוע שעכשיו את יותר בטוב

העולם הוא כמו גלגל לפעמים אנחנו למטה לפעמים למטה וחשוב לדעת לא לוותר ולהמשיך ללכת שהגלגל יסתובב

מרגישה תקופה את החוסר כוחות לעשות משהו, את הבריחה לפלאפון כל שניה אפשרית והקושי לחיות את ההווה. חוסר ריכוז וחוסר אנרגיה. מרגישה שבימים האחרונים החומות שבניתי לעצמי של להכריח את עצמי להיות ולעשות. מתחילות להישבר, קצת נגמר לי הכח להילחם מול הכוחות שאין לי. העבודה שלי ששימחה אותי פעם ממש, מתחילה להתיש ולתסכל אותי ברמות. באת לי בדיוק כשאני שואלת את עצמי מה הלאה, איך שוברים את המעגל הזה.

איך מטפלים? איך יודעים מה קורה ולמי ללכת? אשמח ממש אם מתאים לך לכתוב, יכולה לפנות גם בפרטי מהניק שלי אם את מעדיפה.

מוכר לי

את אחרי לידה?

על הורמונים?

בעל מגויס/ קשים בזוגיות?

חווה עומס נפשי שאת לא מצליחה להתמודד איתו וירידה בתפקוד?

את יודעת להצביע על נקודת מפנה שחווית ?

ממליצה לפנות לטיפול רגשי אצל מישהי מוסמכת כדי לשאול את עצמך אם יש מכשולים אובייקטיביים/ תפיסתיים שניתן להסיר מהדרך ויקלו עלייך, ולקבל כלים לשינוי. ובמקביל אם את רואה שזה לא מקדם אותך,  תפני לרופאת משפחה.

שולחת לך הרבה כח

כבר כמעט שנה אחרי לידה. אחרי הלידה ממש הרגשתי שאני צריכה להילחם כדי לא לשקוע, וחשבתי שהצלחתי. אבל בזמן האחרון זה חוזר בענק. מעבר לזה עמוס לי, אבל להרבה עמוס בזמן הזה. הייתה שנה קשה ברמה הלאומית אבל גם ברמה המשפחתית. שנה שיותר מידי אנשים סביבי קרסו.

מעבר לזה לא מצליחה לחשוב על נקודת מפנה כלשהי. רעיון טוב לפנות לטיפול, מקווה להצליח למצוא מישהי שאתחבר וארגיש טבעי מולה, כי ניסיתי כבר פעמיים ולא הצליח בכלל.

תהליך עמוק ומורכב ומלא אתגרים❤️

אני רק אגיד שמרגיש לי מבעד השורות שיש הרבה מלחמה בעצמך,

והרבה צורך להצדיק את קיומך, או לשדר עסקים כרגיל, או להתגבר גם כשקשה

וזה גם מאד מאד שואב אנרגיות ומרוקן, וגם בסופו של דבר

שדר פנימי לעצמנו שמי ומה שאנחני לא טובים ולא נכונים,

ואנחנו צריכים להיות משהו אחר, או לפחות לשדר משהו אחר

בין אם זה כדי להרגיש ראויים, או כדי לקבל עזרה והכרה בין אם זה מפחד של מה יחשבו והאם ידעו.

וזה שדר מחליש וגם כזה שסותר הבראה והתחזקות שורשיים, בעיני.

נשמע שאת בתהליך מהמם ועמוק, ואם זה נשמע לך

קשור אולי כדאי לשלב את הנקודה הזאת גם כן בתהליך שלך❤️

מאחלת לך ימים יפים טובים ושלמים בקרוב

אל תקפצו עליי עם עגבניות

זה מה שאני יודעת ומכירה ממי שילדה שם

אם הם מתלבטים- הם מנתחים

מכירה שתיים שלא חזרו בגלל זה

לתל השומר אכן אמור להיות לדרים מגניבים אבל לא יודעת כמה הראש פנוי לזה בזמן לידה😅

ליס אני הייתי מאןד מרוצה אבל אין אווירה תורנית (אבל אני לבד בחדר אז לא באמת אכפת לי אני עושה לעצמי אווירה שבאלי😉)

אולי לניאדו?

והייתי בלחיצות 3 וחצי שעות בלי אפידורל

(בסוף עשו וואקום)

סתם האמת שאני בטראומה עד היום

כמעט 3 שנים אחרי

(ככה היה לי בלידה השניה. לידה ראשונה רגילה. את הגדול ילדתי בניתוח).

מניסיון של מספר לידות עם מורכבויות ובתוכם לידת תאומים

וכן מסיפורים של חברות

יש לי חברה שגם ילדה תאומים ונסעה במיוחד למעייני הישועה כי הם לא אוטומטית מנתחים (בלידות תאומים יש בתי חולים שמעודדים קיסרי)

אני ילדתי שם אחרי 2 לידות בעין כרם שאותם מאוד אהבתי,אבל אז עברנו דירה ועין כרם היתה רחוקה

מבחינת הגישה של הצוות -מאוד מקבלת מאפשרת תומכים בגישה טבעית לא מלחיצים..

המיילדות היו מהממות

והתנאים הטכניים ממש טובים יש לכל יולדת חדר במיון,אצלי זה היה קריטי יכולתי למשוך שם צירים בלי הפרעה

המחלקה של אפס הפרדה משופצת נעימה

לי היתה שם חוויה טובה

מציינת כי הדברים שהיו חשובים לי זה בעיקר גישה ששמה את היולדת במרכז ואת טובתה מתוך גישה טבעית .היה לי חשוב ללדת ללא אפידורל ולקבל את כל התמיכה האפשרית 

אבל ילדתי שם לפני הרבה שנים. אולי דברים השתנו.

בין הדברים שהפריעו לי:

לא מאפשרים לבעל להיות בחדר לידה.

שעות ביקור מאוד מצומצמות ונוקשות כולל לבעל.

קראו ברמקול לכל יולדת שהיתה צריכה להניק.

את בטוחה?

אולי התכוונת באישפוז..?🤔

כל הלידות שילדתי במעייני הישועה בעלי היה איתי בחדר לידה ומעולם לא נאמר לו לצאת (הוא בחר לעשות זאת בשלב הלחיצות אבל אף איש צוות לא פנה אליו בעניין)

(אני אגב, הלכתי לשם מספר פעמים דווקא בגלל שבאישפוז לא יהיו איתי בחדר בעלים של נשים אחרות)

היו שם שלטים על כל החדרי לידה שאסורה כניסה בעלים לחדר לידה (אולי היה כתוב בהוראת הרבנים או משהו כזה..אבל לא ממש זוכרת את הנוסח המדויק.) בעלי היה מאחורי הוילון שבכניסה לחדר.. רק אחרי הלידה עצמה נכנס.

מודה שלא ממש התווכחנו ונסינו לשאול אם אפשר אחרת.

זה נשמע לפרוטוקול

אולי כי חלק מרבני בית החולים נגד כניסת בעלים או משהו כזה...

מה שנחשב זה רק מה שמישהו מהצוות אומר בזמן אמת

(אותו דבר לגבי שעות ביקור, מס מבקרים וכו'...)

בזמן שהתינוק יוצא.

לפני 10 שנים ולפני חצי שנה

(חוץ מלידה ראשונה שהיתה בחו''ל אז לא מחשבת)

תמיד חזרתי בכיף ובשמחה לשם

מאוד נהניתי מהכל

תמיד יש פה ושם דברים שאפשר לשפר

אבל אין לי תלונות מהותיות על המקום.

יולדות שם הרבה חרדיות

אבל הבית חולים עצמו לא דתי בהגדרה

מעייני לא ניסיתי..

לאחותי הייתה חוייה טובה באסף הרופא ויש להם גם מרכז לידה טבעית שנחשב טוב.. אבל זה כן בי"ח ישן יותר

אלא לפי מוכנות.

מוכנות להורות של ילד נוסף, מוכנות זוגית, מוכנות נפשית וגם מוכנות גופנית.

אם הגוף שלך לא מוכן להריון נוסף, ההשתדלות צריכה להיות בלהכין את עצמך לקראת זה.

או לחכות שהזמן יעשה את שלו (כמו הפסקה לאחר ניתוח קיסרי)

כדאי להתייעץ עם רופא על הנקודה שצריך לפתור ולשמוע ממנו אם לדעתו זו סיבה למנוע.

אם הוא אומר שכן, לא הייתי חושבת פעמיים.

נכון שהרבה מההריונות בסיכון מסתיימים בשלום, אבל ממש לא נכנסים להרפתקה הזאת מלכתחילה,

במיוחד כשיש דרך למנוע את זה בטיפול נכון.

תבקשי מרשם חדש שלא ייגמרו לך הגלולות, זה ממש לא מה שאמור להוביל את ההחלטה, אלא רק החלטה מושכלת לגבי מוכנות להריון.

ילד לא מביאים כי נגמרו הגלולות. שזה לא יהיה הזרז.

בהצלחה! ומקווה שילך לך בקלות לפתור את הבעיה הרפואית ושההריון הבא יהיה קל ומשעמם.

כבר יש מוכנות, ויש רצון. למרות שהילד לא בן שנה...

(משהו כמו חודשיים..)

אז קודם כל לא ממהרת להפסיק את המניעה, גם כי באמת רוצה לשקול את זה כמו שצריך. וגם כי מבחינתי תאריך היעד (גם ההלכתי מבחינת הפסיקה שלנו) עוד לא הגיע.

זה לא הזרז, אבל באמת יש את האקטיביות של ללכת לקנות עוד חבילה, וואלה אני לא בטוחה שאני רוצה..

ואז נכנסים לי שיקולים ריאלסיטים של לא ירדתי למשקל שהייתי רוצה,ופתאום גם נהייתה לי מוטיבציה לעשות מאמצים לזה.

והעניין הרפואי הוא לא בהכרח פתיר, אני יכולה לנסות.. (טיפולים אלטרנטיביים( אבל לא בונה על זה. האופציה היא טיפול תרופתי קבוע בעיקרון..

אבל זה עדיין גבולי בשביל לקבל טיפול, וכשזה עם הריון אז זה יותר מורכב.

חצי מגיבה לך, חצי חושבת בקול.

גם אם אי אפשר להבטיח שהנושא ייפתר, צריך לפחות לעשות השתדלות.

אין לי מושג במה מדובר, יש כמה דרגות סיכון להריון

ולא דומה משהו שאפשר לפתור יחסית מהר (נגיד עירוי ברזל)

למשהו כרוני שיכול לקחת שנים.

אם מבחינת הרפואה אין להם מה להמליץ חוץ מתרופות בהריון, והמצב לא מסוכן, אז נניח את יכולה לנסות אולי 3 חודשים טיפול אלטרנטיבי ולבדוק אם משפיע. לעשות לפחות השתדלות כלשהי.

לגבי המשקל בהנחה והמשקל העודף לא מהווה בעיה בריאותית, זה כבר עניין אישי. לדעתי קשה לרדת במשקל בלחץ ככה שאם בוער בך הריון לא הייתי מציבה את זה כיעד כרגע, אבל כן אחרי הלידה הבאה לוקחת את זה ברצינות ומשקיעה.

הייתי מתייעצת עם רופא, להבין האם יש מניעה או לא. ואם לא אבל יש השלכות אז להבין מה ההשלכות.

מבחינת המשקל, הגישה שלי אומרת שכדאי להיכנס להריון בזמן שהגוף שלנו עם כוח, בכושר וחזק. במיוחד אם זה לא הריון ראשון ובמיוחד אם לא עבר הרבה זמן מאז הלידה הקודמת. כי מלידה ללידה הגוף נחלש, ובעיניי חלק מזה שהאחריות שלי לדאוג לי שיהיה לי כוח להיות אמא, זה לדאוג שלגוף יהיה כוח לזה.

ואז כאן זה כבר שיקול שלך.

כמה המשקל מפריע לך, כמה הוא מקשה.

האם זה משהו שאת רוצה להתמודד איתו ולהשקיע בו עכשיו. ולפי התשובות להחליט מה נכון לך.

האם זו סיבה טובה בעיניי למנוע הריון? כן.

האם זה נכון עבורך? זה כבר שלך

האחות והרופא משפחה כן.

בתכלס ילדתי בזירוז בגלל זה, כי באיזשהו שלב זה נתון שלוקחים אותו ברצינות מאוד ואפחד לא מוכן לשחק איתו...

(אני לקראת לידה שניה)

זה כשידעתי שאני לא *לא רוצה* עכשיו הריון

ומצד שני גם לא כן רוצה עכשיו הריון,

אמרתי אם כבר אין לי ממש סלידה או מניעה מזנ אני אתן לקב"ה להחליט

אבל זה מה שהיה נכון *לי*

שמים חומץ בתוך בקבוק עם התזה, למשל בקבוק ריק של החומר לניקוי חלונות.  

כתמי משחת שיניים - צריך פעם אחת לקרצף יסודי. ואז לתחזק בתדירות גבוהה.  

את של ההנקה?

ימים / שבועות ראשונים? או כבר אחרי תקופה?

ממה שאני מכירה, דווקא בשלב הזה כן חשוב להניק מלא, במיוחד בלילה. כי זה שלב שההנקה עוד מתבססת.

אז זה שלב שבו אני משתדלת להניק לפי דרישה ולא לתת בקבוק אם אפשרי.

אחרי חודש וחצי - חודשיים אפשר להתחיל לשלב, עדיף בזמנים פחות או יותר קבועים. כדי שבזמן שכן תרצי להניק, יהיה חלב.

אם זו הנקה ראשונה שלך אז אולי הייתי צריכה להתחיל ממשהו לפני כן, שהחלב מיוצר בעצם לפי דרישה. ככל שהתינוק יונק יותר, כך יהיה יותר חלב. שהתינוק לא יונק, בפעם הבאה הגוף ייצר פחות חלב. ולכן במיוחד בהתחלה יש חשיבות להנקה בהתאם לדרישה של התינוק, כדי שהגוף "יבין" כמה חלב הוא צריך

זה שלב עדיין מאד מאד צעיר

כדי לבסס את ההנקה בשלב הזה זה לפי דרישה

אחכ כבר מתחילים לשחק עם שאיבות ותמלים

רק אומרת שאני ממש משוחררת ועם הנקה מלאה

אם יוצאת- משאירה בקבוק שאוב

ומקסימום לא מניקה כמה שעות בודדות

או שאולי הבעיה זה הגודש ולא כיוון ההחזקה?

אם יש לך שם גודש, הגיוני שפחות נוח לה לינוק משם.

לשאוב קצת לפני הנקה זה פתרון טוב. זה לא ימשיך ככה לתמיד. רק עד שהגודש קצת יורד ויותר קל להתחיל הנקה בלי להקדים עם שאיבה.

בהצלחה...

תמיד כשיולדת מנסה להניק גם ממנו

תמיד התינוק פחות רוצה לינוק

נראה לי כי הפטמה שם קצת שקועה

וזהו אחרי כמה שבועות מתייאשת ומניקה שנה פלוס:רק מימין

בשמאל לא שואבת ולא כלום

זה יוצר חוסר סמטריה חזותי בין הצדדים אבל זה מתאזן כשמפסיקים להניק

לא היה לי עם הילדים הקודמים.

אפשר לשאול מה עשית תוך כדי ההנקה?

החוסר סימטריה הזה משגע אותי וגם לא מבינה איזה חזיה לקנות ובכללי מרגישה שבגדים לא יושבים עלי נורמלי

קניתי לפי המידה הגדולה

והיה אחלה

זה לא פער ככ גדול.

יותר בלט כשהייתי בלי בגדים

עם בגדים בקושי ראו את הפער

אבל אני הולכת עם חולצות לא צמודות

משהו בחיבור שם לא מצליח לה.. היא מנסה לתפוס ולא מצליחה ושתינו בוכות עד שאני מתייאשת ומחזירה לצד השני

ניסית פוטבול?

אולי כבר ענית על זה סליחה לא קראתי תגובות

כשיונקים מצד ימין למעשה שוכבים כל צד שמאל וקל יותר לנשום ככה (וגם להוציא גרעפס אגב)

שווה לנסות

לסגור ולפתוח את האצבעות או תרגילים אחרים כדי לעזור לזרימת הדם

יש סד שמאוד עוזר לזה

תסתכלי בגוגל זה מאוד נפוץ

אמנם לא דניה אחרי לידה אבל אחרי כמה ימים וזהו תשכחי שזה היה

שמעתי ממשהי שעזר לה סד ליד 

גם ברגליים וגם בידיים. 

ובאמת יש לי בצקות, לא ידעתי שזה קשור.

שיהיה ברגליים

ידיים

אף

זה אני מכירה😂

מה זה השטות הזו בצקת בווריד של שורש כף היד😂😂

בחיאת זה נשמע התחלה של בדיחה😂

חקרתי איך זה יכול להיות 

אמרו שלא ברור בדיוק

ושכן היתה לו ירידה בשמיעה

אבל היום היא לא קיימת! 

נס!

״כי כל פה לך יודה״... 

זה היה כתוב על ההזמנה לחתונה ההיא, אתמול לפני 10 (!!) שנים. 

קטונתי מכל החסדים.

"ה' כי לא תמו  חסדיך"

מרגש ממש

הודו להשם כי טוב

תודה ממש שאת משתפת... זה נותן כח ואמונה🤍

ופשוט מדהים איך ה' גלגל את זה ככה שתחשבו שאתם עם לקות לכל החיים - ופתאום בבת אחת הכול השתנה לטובה...

אני חושבת שזה ממש משל בשביל כולנו, על הגאולה... (מקווה שאת מרשה לי להשליך מהסיפור הפרטי שלכם לסיפור הכללי... אבל זה פשוט מתאים לך, כי את אישה שרוצה לתת למען הכלל ❤️)

השגחה @גלויה 

ב"ה, ממש נס גדול ומשמח!

צריך לזכור תמיד להמשיך להתפלל, גם על מה שלכאורה כבר נקבע, והרופאים כבר "יודעים" שזה לכל החיים...

רק נחת מפוצון!

ממש חסדי ה' גלויים!

שרק ימשיך ככה...

בס״ד

״כי אתה בעל הישועות״

תודה סיפרת לנו וחיזקת אותנו שניסים - אכן קורים!

תהנו מהמתוק ❤️❤️❤️❤️

ממש מתרגשת איתך, איזה מסע עברתם..

את חייבת להוציא יומן מסע, את לוקחת אותנו צעד צעד בהתרגשות איתך 🥹

ושתדעי שכמה שאומרים שבית מבולגן זו זכות, רק השירים שלך גורמים לי ממש להרגיש את זה.

תודה רבה על השיתוף והמון נחת מהמשפחה המדהימה שלך!

תודה! 

בינתים הספרון על המסע מגרושה לאמא עדיין לא נולד... (חודש תשיעי כבר כמה שנים)

וואוו!! ריגשת אותי על מה שכתבת על השירים. 

אמן!!! 

כתבתי מתישהו אחרי הלידה של פוצון

בעודי‭ ‬רצה‭ ‬במהירות

עם‭ ‬תינוק‭ ‬בעגלה‭ ‬לקופת‭ ‬החולים

ביישוב‭, ‬חשבתי‭ ‬לעצמי‭ ‬שיותר‭ ‬קל‭ ‬

לרוץ‭ ‬עם‭ ‬עגלה‭ ‬מאשר‭ ‬בלעדיה‭. ‬

ואז‭ ‬הבנתי‭ ‬שזה‭ ‬נכון‭ ‬גם‭ ‬בחיים‭ - ‬

‮"‬צרות‮"‬‭ ‬של‭ ‬גידול‭ ‬ילדים‭ ‬עדיפות‭ ‬

על‭ ‬פני‭ ‬הבדידות‭. ‬

ואם כבר, אז אפשר עוד שאלת ניקוד שעלתה לי מהשיר? (אולי @מתואמת תדע לענות)

למה במילה 'את' יש דגש ושווא? איזה דגש זה? תמיד כותבים ככה את המילה הזו?

את הדגש שיש באות תי"ו במילה אתה.

אני חושבת שלא חובה לנקד כך, אבל לא בטוחה...

@גלויה - השיר שלך כמובן מקסים וממחיש לגמרי את משל החיים שלך (ושל אחרות)!

שמתי בנקדן ולא שמתי לב, סליחה!

ואפילו האקדמיה ללשון מנקדת ככה

ארכיון אַתְּ

סתם הפתיע אותי, לא שמתי לב לזה אף פעם עד עכשיו...

כן, הוא יחסית חדש 

ולא חפרתי עליו...

בע"ה שיהיה בריא ויביא לכם הרבה הרבה אור!

אנחנו מטופלים בשניידר ואני מרוצה מאוד, אבל זה לא טבעי או אלטרנטיבי, אלא זריקות.

באופן טבעי הייתי קודם כל בודקת אם הילד אוכל וישן היטב ואם לא אז הייתי משקיעה בזה את המאמץ.

מעבר לא מכירה דברים אלטרנטיביים

באיזה אחוזון גובה היה הילד והאם מרגישים שהזריקות עוזרות?

איזה רופא הפנה לשנייידר?

תודה

רק אחד מהם מקבל הורמון

כולם היו מתחת לאחוזון 3, אבל רק אחד היה ממש בפער באחוזונים של הגובה, והמשיך להתרחק.

עשינו בדיקה בשניידר של הפרשת ההורמון שזו בדיקה ארוכה של מס' שעות והם לוקחים בחשבון את התוצאות של הבדיקות וגם את הגובה של הילד.

כרגע יש לי ילד בן 10 שמטופל וזה ממש משפיע עליו, ב3 שנים לפני שהתחיל (התחיל בגיל 5) הוא לא גבה כמעט בכלל ולבש את אותם הבגדים, שהתחיל לקבל ב''ה התחיל לגדול והיום הוא לא ענק אבל סביר.

הרופא ילדים שלנו הפנה אותנו

אשמח לסייע בכל מידע שיש לי 

גובהת כבר כמה שנים בקצב אחיד, אבל בגובה של שנתיים פחות.

הבנות האחרות שלי גבוהות מהמוצע לגיל שלהן, ואנחנו משפחה ממוצעת ומעלה מבחינת הגובה, לכן נראה שמשהו אצלה קצת חריג.

הרופא הפנה לאנדו' ואני די חוששת.

תודה על המידע.

מניחה שישלחו לבירור נוסף ואולי למעקב.

מנסיון אצלנו לא ממהרים לתת טיפול 

קיבלתי הפנייה, שלחתי לשניידר והם יצרו איתי קשר לקביעת תור

לוקח הרבה זמן!

תודה רבה!

היינו אצל רופא ועשינו עת התהליך ועברנו קופה אז צריכה הכל מחדש ומעדיפה את שניידר.

של בדיקות, קודם בודקים בכלל אחוזונים, ועושים צילום כף יד. אולי גם בדיקות דם.

רק אחכ מפנים לבדיקת הורמון גדילה.

ורק אם יש חוסר, או שאין חוסר אבל יש אחוזון נמוך במיוחד- אז מפנים לטיפול תרופתי.

את כל השלב הראשון אפשר גם אצל רופא ילדים. 

ואולי זה באמת הרופא שלנו (לא מהמרכז). וגם עם אחיינים. (משפחה נמוכה בסה"כ;).

ממש לא מחלקים הורמונים סתם.

אני עברתי את התהליך עם 3 ילדים. הוא עשה לנו מעקב של יותר משנתיים ורק ען הילד השלישי שלח לבדיקת הורמונים, רק אחרי בדיקת ההורמונים ובהתאם לתוצאות מחליטים אם כן או לא זריקות.  

וזה לא שהילדים שלי יהפכו לגוליבר אלא רק לא יהיו נמוכים מידי.  ובכ"ז הוא לא שלח להמשך טיפול. 

וממליצה.

אבל זה רופאים. לא טבעי וכו'.

האם לפנות ישירות לשניידר?

לא הולכים לפני כן לרופא בקופה והוא מפנה לשניידר בהתאם לצורך?

אנחנו הלכנו בהתחלה לאנדו דרך הקופה,

אבל זאת היתה רופאה-אישה, והבן שלי פחות שיתף פעולה (צריך גם בדיקה של התפתחות מינית, רק מסתכלים על איזור האיבר), ולכן הלכנו לשניידר ששם יש  רופא גבר. 

יש שם פרופסור מצויין שמגיע משערי צדק פעם בחודש.

מנסיון של גיסתי שניסתה הכל ומחילה מכבוד האלטרנטיבי- חבל על הכסף.

אבל לא ממהרים לתת זריקות. עוקבים, מחפשים גורם אחר (למשל בעיות נשימה בשינה כתוצאה משקד שלישי או שרדים מוגדלים גם משפיעים על הגדילה), שומעים רקע משפחתי. בדיקות דם, צילום כף יד. אותנו הפנו עכשיו לבדיקת הורמונים אחרי שנתיים מעקב. אולי יותר לא זוכרת מתי התחלנו. 

עובר בשלב הזה הוא בגודל של פחות מגרגיר

אפילו עובר איו עדיין, רק השק קיים..

אכן לפני בטא 1000 ומעלה אין מה לעשות אס כי אין ממש מה לראות

לא זוכרת אם רק מעל 1000 או 2000 - אבל רק מעל אחד מהם רואים את השק

לפני כן לא רואים כלום (כן אפשר לראות שאריות ביוץ..)

רק בדיקת דם נוספת תאשר או תשלול

אני לגמרי מבינה את הלחץ שלך

במיוחד שאת כל-כך רוצה את זה

מקווה איתך לבשורות טובות הכי מהר שיש!!!!❤️

אני רק מקווה שמפה ילך בעז"ה הכי חלק ומהר

ורק רוצה לומר לך שגם אני חויתי הפלה (מאוד קשה)

במקווה אחכ ביקשתי מהקב"ה שישלח לי בן שיירפא לי את הכאב הזה

ואחכ באמת נקלטתי להריון של הבן שלי ואני מאחלת לכל אמא בן כמוהו ממש מרגישה שה' שלח לי נחמה ענקית איתו

הלוואי

חושבת רק על דברים חיובים

מנסה להתחזק מזה

תודה רבה שוב

חיזקת אותי!

לי מה שעזר בדלקות זה להניק מאותו מקום עד שזה השתחרר... פשוט תניקי משם בסוף זה מסתדר...

מניסיון,

ממש לא נעים מבינה אותך.

בעזרת ה' שיעבור אוטוטו

בהצלחה יקרה

ותודה! ממש מרגיע..

אז אין טעם ללכת לרופא?

ומילא הכאב, עם זה עוד מסתדרת..

החולשה שנלווית לזה- באסה להיות ככה יחסית מושבתת. אז מנסה להבין כמה זמן עד שנרגע

כתבו לך לעשות עיסויים. אני נזכרת עכשיו שזה גם עזר לי...

גם לקחתי אקמול וזה עזר מאוד

הרופא אמר לי לעשות עיסויים במקום שכואב.

זה עבר לבד, בלי אנטיביוטיקה.

וכן זה לא נראה לי כ"כ דרמטי בשביל אנטיביוטיקה.. זה לא שהשד אדום ונראה עם דלקת.

רק זה שהיה לי חום גרם לי לחשוד בזה

נורפון אדקס אדוויל

לי זה עזר ממש גם הוריד את החום ויכלתי להניק יותר בקלות וגם שומר שלא יתפתח 

אם את ממש לא בטוב תשקלי אנטיביוטיקה…

כלפי הנקודה הכואבת

(לפעמים זה מצריך אקרובטיקה)

וזה לא עזר.

אולי שווה לנסות עוד.

תודה!

הרופא במקסימום יסתכל וירגיש טמפרטורה שם בשביל לשלול סימני דלקת חיצוניים , למרות שיש לך חום אז תכלס זה ממש סימן מובהק

להסתכל בשביל לבדוק אדמומיות ברק ולהרגיש חום מקומי

לאחרונה שמעתי דווקא שאומרים לעסות במים קרים..

אבל אולי אגיע לרופא עם בעלי לייתר בטחון

תודה!

אז מנסים לטפל בדחקת בלי אנטיביוטיקה

נורופן

לעסות כל הזמן את הסתימה

להניק משם

ואם אחאי יממה עדיין חום אז אנטיביוקה

להניק על שש

לשים את התינוק מתחתיך על מיטה ולרכון מעליו על שש

דורש אקרובטיקה אבל עזר לי כמה פעמים 

ניסיתי לפני איזה חצי שעה ויש הקלה רצינית בגוש של הגודש ובכאב..

אני אמשיך בתנוחה הזאת.

תודה ענקית! עזר לי ממש

רק שימי לב, כי לפעמים זה מטעה ומרגיש כמו הקלה אבל לא פותח לגמרי

כדאי ללכת לבדיקה ולקבל אנטיביוטיקה אם צריך .

לי במצב כזה לא עזרו הנקות ולא סחיטות להקלה ..זה היה חדמש דלקת וכלום לא עזר...סבל נוראי!.

כן היתה בדיקה פיזית, אבל הרופאה לא ממש הבינה מה עניין ואמרה פשוט לסחוט בהתחלה.

כדאי ללכת לרופאה שמבינה/ מוקד נשים.כי לא כל הרופאים מסתבר מבינים בזה...

אצלי ב"ה החום ירד..

וכן יש קצת הקלה של הנקודת גודש.

והרופא באמת אמר רק לעשות עיסויים וכו.. ולחזור אם ימשיך עוד כמה ימים

אני אעקוב, מקווה שיסתדר לבד

שופינג il נראה לי כבר היה.

היום 11/11 זה יום הרווקים הסיני. אולי יש מבצעים באתרים מחו"ל.

לקראת סוף נובמבר מתחילים מבצעים של בלאק פריידי. (בעיקרון זה ביום שישי האחרון של החודש, אבל בדרך כלל המבצעים ליותר זמן).

5 חליפות פוטר ב200 בשילב

2+4 בקרטרס (אני תמיד קונה באתר ולא בחנות כי יש שם גם קוד קופון)

עכשיו ראיתי שיש 50 אחוז בקיווי

זה שווה?

שזה מבצע שגם קיים..

ויש קוד קופון של 12 אחוז באתר

לא זוכרת אותו כרגע הוא די נפוץ באינטרנט

יש לי הנחת יומולדת בפוקס החודש, אבל המבצעים בחנות כמעט ולא שווים כרגע.

לק"י

זה מבצע של עוד 30% מתוך ה-60%.

ותודה על מה שכתבת. אני אחכה...

אני אוהבת את הקפוצ'ונים שלהם לילדים. הם ממש טובים (אם לא מאבדים אותם😅).

נראה לי שאחכה עם זה לשבוע האחרון של החודש.

לא בכל הנקודות.

אבל ברוב.

וכן החלטנו שכן.

הפחד והחששות קיימים.

בכא מה שלא יהיה אם תחליטי על כן קחי בחשבון שלפעמים לרצות הריון זה לא הופ רוצים הופ יש

אני למשל מאןד רוצה.

בת 37 וחצי.

כבר 10 חודשים מנסים.

(ועכשיו ממש כנראה ה9לה)

בכל ההריונות האחרים נכנסתי ממש להריון מהר. ב"ה

ועכשיו לוקח זמן

הגיל גם כנראה עושה את שלו (למרות שהבדיקות ההורמונליות שלנו מצוינות)

אז אם כן כמה שיותר מהר ושילך במהירות ובקלות בעז"ה.

גם בהתחלה היה לי הפלה אחת

אבל בהמשך הריונות שנקלטתי ממש מהר

והשניים האחרונים הגיעו אחרי עוד הפלה ועוד 2 הריון כימי

והמתנה

וקצת בלגן הורמונלי

ועכשיו שוב 2 הריונות כימיים ברצף וגם כמה חודשי המתנה וכל מיני

ורזרבה שחלתית נמוכה

אז לא כדי להפחיד

רק לקחת בחשבון שהגוף לשנו לא נשאר זהה

ולשאלת הפותחת- אני לא פונקציה כי מעולם לא מנעתי מבחירה..אבל לאור השיקולים שכתבת(לא מדברת מתוך עצמי)

בכנות לא היתי מונעת כי נמשע שיש רצון פנימי..

ועל הכל אפשר להתמודד..לקחת בחיובי לזכור שזמני הקושי וההרעת.תנאים..ובסוף.תשמחי מעוד ילד

זאת דעתי

אז זאת ממש לא סיבה להחליט על הריון.

זה טוב שיש את הבירור אבל בלי לחץ מהמניעה. לכן קודם תנטרלי את הטריגר הזה ואז תתפני בנחת למחשבות.

בנוגע לנקודות שהצגת, אז הכי בולט שלא התייחסת למצב הרפואי שלך שיש לזה משקל חשוב.

אז אם המצב הרפואי תקין, את מרגישה בשלות ורצון (וקטן בן 3 זה שלב אחר מאשר קטן בן שנה)

בעלך רוצה, אז למה לא בעצם? נשמע שהסך של הכן גבוה מהסך שלא.

והתייחסויות ספציפיות:

לגבי 2 בכן: לא מביאים ילד כי הגדולים עוזרים ומכניסים אור ואהבה לקטנים. (אגב יכול להיות שהשינוי הוא בבשלות שלכם כהורים ובהתנהלות של גידול משפחה שלא נותנת יותר מדי פוקוס על הקטנים שזה תקין)

נקודת ההנחה צריכה להיות שהטיפול בקטנים והדאגה לאושר שלהם תלויה אך ורק בך ובבעלך. אתם ההורים והאחריות היא כולה עליכם. אם בפועל הדינמיקה עם הגדולים מיטבה עם הקטנים, זה בונוס, אבל לא נכון לדעתי לבנות על זה. (סתם דוגמה, פתאום כולם רוצים ללמוד באולפנות וישיבות עם פנימייה, בפועל הם כבר לא בבית. את לא תמנעי את זה מהם כי זה עלול לפגוע באושר של הקטנים, נכון?)

לגבי 3 בלא: זה בירור חשוב, אבל יכול להיות שייקח לך שנתיים לברר את זה ואז אפשר תרצי עוד ילד גם יהיה קשה יותר מבחינת הפוריות וגם הגידול של ילד צעיר מאחים שלו. מהבחינה הזאת נראה לי כדאי לחכות עם הבירור מאשר לחכות עם הריון נוסף. אבל רק את יודעת אם הריון נוסף ימלא אותך או שאת כבר ממש בשלב שמחפשת משהו אחר. אם הריון נוסף לא ימלא אותך ורק יגזול ממך כוחות אז לא כדאי להיכנס לרפואה הזאת כשאת לא שלמה שזה מה שאת רוצה בחיים.

לגבי 4: זה טבעי והגיוני שיש רגעים לפה ולשם. זה לבד לא סיבה למה לא. אבל אם כתבת אותה בסיבות שלא, אולי יש משהו באינטואיציה שמדבר אלייך וצריך לתת לו מקום.

בהצלחה בהחלטה!

אבל גם העובדה שאני לא רוצה ללדת בגיל מבוגר.. אז נכון שאפשר לקחת חצי שנה וזה לא משמעותי, אבל איכשהו אצלי השילוב עם החלפת קידומת והקטן שגדל שמדרבנים אותי להחליט בקרוב.. אני מתבחבשת בזה כבר קרוב לשלושה חודשים..

לא הבנתי לאיזה מצב רפואי את מתכוונת, אם הכוונה זה לחרדות, אז זה לא משהו מאובחן ואני תמיד הסתדרתי בסוף ב"ה.. אבל בכל היריון היה לי את הקטע הזה שפחדתי נורא והבטחתי לעצמי לזכור את הרגע ולא להתפתות לעשות את זה שוב לעצמי (ועשיתי את זה שוב.. כן?)

בקשר ליחס של הגדולים לקטנים, לא התכוונתי שהם יטפלו בו מן הסתם, אלא שיש משהו זורם במשפחה גדולה כזאת, שאתה מרגיש אהוב ומוגן ותמיד יש לך מישהו לפנות אליו שנתן להם איזשהו ביטחון פנימי כזה. יכול להיות שגם אנחנו כהורים השתפרנו, אבל זה מחזק את אותה נקודה..

ולגבי הרגעים במהלך היום, כתבתי את זה בלמה לא כי אולי יש איזשהי מחויבות למי שקיים, והריון ולידה לא מוסיפים סבלנות מן הסתם. אז את מה שקיים לשמור למי שיש.

נקודה נוספת שחשבתי עליה וממש אשמח ל איזון 

פעם דיברתי עם חברה שמתמודדת עם אתגר רפואי לאחר הילדים ובעצמה אמא למשפחה ברוכה פלוס פלוס ושאלתי איך יש לה כוחות לעוד הריון ולידה עם כל העומס והמורכבות, והיא אמרה לי שלכל אחד נגזר קושי שהוא צריך לעבור, והיא מעדיפה שאת הקושי היא תעבור בדרך הריונות צפופים. זה קצת קשה לי להסביר, הילדים שלה שמחים ומואשרים ומקבלים כל מה שצריך ומעבר.. אבל מניחה שהיא היתה שמחה לשבת קצת רגל על רגל ולנוח, אבל היא מעדיפה להוסיף על עצמה עוד כביכול כדי להוריד עומס במקום אחר. 

זה לגמרי התחשבנות ופנקסנות עם הקב"ה ואני לא לגמרי שלמה עם זה, אבל כן מהדהד לי בראש.

מצאת את מי לשאול 😄

הדרך שלי שונה בתכלית.

אני מאמינה שה' הוא אבא רחום ואוהב. ולא מחפש לתת לנו כמות ייסורים מסויימת.

כדי להימנע מייסורים צריך לדבוק ולהוסיף טוב ולא לחפש איפה לסבול.

נכון שאחר מעשה, נהוג לומר שילך על עצים ואבנים, שאלו יהיו הצרות שלנו, ייסורים מכפרים וכו'

אבל זה לא שמזמנים את הקשיים.

לגבי המצב הרפואי, התייחסתי דווקא למצב הגופני הכללי. כנראה שב"ה המצב תקין אם לא ציינת שלא.

יהיה מנת הצער ב9 חודשים הקרובים?

לא נשמע כמו סיבה טובה להיכנס להיריון 😐

אישית, מאוד לא מתחברת לגישה.

מעדיפה לזמן לחיים שלי דברים טובים ולהתמקד בהם וככה לקושי יהיה פחות מקום ולא להגדיל את הקושי במכוון.

מגילי הצעיר ממש, אז יכול להיות שאני מדברת שטויות.

הייתי שמה לב לנקודה 3, למרות שאת תוהה אם דווקא לחכות איתה.

בעיניי הסיבה להביא עוד ילד, היא כי יש רצון להביא עוד ילד. וזה צריך להגיע יחד עם כוח ויכולת. אבל קודם כל הסיבה עצמה צריכה להיות הרצון לעוד *ילד* שלכם בעולם.

זה פשוט חוזר כאן לפעמים בשרשורים שונים, הרצון להביא ילד כאשר יש לנו חוסר אחר.

ובעיניי הקטנות, זה לא נכון.

אני לא יודעת אם זה קשור לחינוך

לתפיסה חברתית

למשהו עמוק בתוכנו

שכשיש פער או חוסר, אז עולה צורך / רצון למלא אותו בחיים.

אבל צריך לשים לב למה אנחנו *באמת* משתוקקים. וילד אף פעם לא יכול לבוא בעיניי כפיצוי על משהו שחסר להוריו.

יש לכם שישה ילדים, זה וואו ומדהים. לא בטוח שהתשובה לתקופה הזו היא בהכרח עוד ילדים, אולי לחלק מהאנשים כן ואולי לחלק לא. אולי זה קשור לשלב בחיים. אולי עבורכם זו כן התשובה. אני לא יודעת.

אני רק רוצה להגיד שבעיני הנקודה שהעלת ב3 היא דווקא הדבר המשמעותי פה, ואליה צריך לשים לב, למרות אולי ההרגל להדחיק

מביאין ילד לעולם אלא אם כן אי אפשר נסיבה נפשית משפחתית רגשית רפואית

ולא- מונעים הריון אלא אם כן מאד רוצים ילד

בעיני עד גיל 40 ברירת המחדל זה כן

חוץ ממתי שלא

(וכן מנעתי הריון תקופות ארוכות)

אבל נק המוצא שבעיקרון כן אלא אם אי אפשר

בת 41 עם 4 ילדים והם ממלאים את כל מכסת הנחת והרצון לילדים ומשפחה. כשילדתי את הקטן בגיל 36 היה לי ברור שהוא האחרון וזה נשאר ברור כל הזמן.

אני פחות מבינה את התחושה לרצות עוד כשיש הרבה (גם 4 בעיניי זה הרבה)

ילדים יכולים להוסיף נחת אבל בהכרח מביאים עוד קשיים והתמודדויות, לפעמים מרוב התמודדויות הנחת נפגעת גם עם הילדים האחרים.

בא אצלך כאיזשהי בריחה מהכיוון או הייעוד שלך בעולם, מה שיש לך לתת לעולם.

גם להביא ילדים זה ייעוד... אז בעיניי את מה שבעלך אמר תפני לכיוון הזה ולא בהכרח לילד נוסף

לדעתי כדאי שתשבי עם עצמך בשקט ותשאלי את עצמך, מה את רוצה

וזו תהיה התשובה שלך, בין אם כן ובין אם לא

בין כך ובין כך זה לא מחייב שמיד תיכנסי להריון (רוב הסיכויים שזה לא יגיע מיד בגלל הגיל, למרות שיש לך לא מעט הריונות בעבר), כך שבכל מקרה יהיה פרק זמן שבו תוכלי לחשוב על הכיוון שלך בחיים שלא כתלות בילד נוסף.

לדעתי את יכולה להתחיל מללמוד איזשהו מקצוע/קורס שמעניין אותך ואת רוצה לעסוק בו. אם את רוצה לעסוק בתחום טיפולי פיסי או רגשי או כיוון אחר

6 ילדים זה לא מעט ואולי כן עדיף לסגור את הפרק הזה ולהתמקד בדברים אחרים, עכשיו שהם גדלים ויותר עצמאיים.

אבל תחשבי מה את רוצה ותהי שלמה עם הבחירה שלך

למה את בדיוק מתכוונת..?

איפה את מרגישה שיש לך אישיו לא סגור עם זה..?

סיבות למה כן:

1. זו בהחלט סיבה חזקה, ועוד יותר אם בעלך "יצא מעצמו" בשביל לחשוב כך. כמובן, אם הנתונים האישיים לא מאפשרים - אז לא הולכים על זה. אבל אם כן - הרי בסופו של דבר זו המטרה האמיתית של הולדת ילדים: להביא עוד נשמה יהודית לעם ישראל...

2. תדעי לך שזו ברכה גדולה מאוד, ילדים שמחים ונוחים! וזה לא מובן מאליו, ולא בהכרח קשור לכך שהגדולים מפנקים את הקטנים. אולי דווקא זה שאתם נוחים ורגועים, ואולי זו באמת פשוט ברכה... ואם זכיתם בברכה כזו, הגיוני לרצות שתהיה עוד ממנה. (ומצד שני - לקחת בחשבון שלא בהכרח גם הילד הבא יהיה נוח ורגוע...)

סיבות למה לא:

1. מבינה אותך ממש בהקשר הזה. יכול להיות ששווה לשקול טיפול או ליווי רגשי בשביל זה?

למען האמת, יכול שהחרדתיות הזו קיימת בך בעוד תחומים, ולכן שווה גם ככה לטפל בזה...

(בכל אופן, תקופת ההיריון היא זמנית, אז לא יודעת אם בגלל החששות האלה צריך לא להביא עוד ילד בכלל)

2. לא חושבת שזה שיקול נכון בגיל הזה... אולי בגיל 50 כן, אבל ללדת ילד בגיל 40 זה אומר להיות בגיל 60 כשהוא יהיה בוגר, וזה עדיין צעיר. וכך או כך - הורה מבוגר וסיעודי תמיד יהיה נטל כלשהו על ילדיו, ואולי דווקא עדיף שהם יהיו צעירים יחסית כדי שיהיו עם כוח לשאת זאת... וככל שיש יותר ילדים הנטל מתחלק ביניהם בצורה טובה יותר...

3. בעיניי מתקשר לסעיף 1 - טיפול רגשי, שיסייע לך למצוא את מקומך בחיים בלי להיחרד מהמחשבה על לגעת בכך, הוא תמיד משהו טוב, בלי קשר לעוד ילד או לא. (יכול להיות שבהתחלה הטיפול ייגע יותר בעניין ההיריון והילד שייוולד, אבל בהמשך יכוון עלייך לבד)

בכל אופן - ילדים בהחלט יכולים להיחשב לייעוד, בעיניי. ומצד שני, בהחלט אפשר לברר מה הייעוד שלי תוך כדי שיולדים ילדים, גם אם המימוש שלו כרגע יהיה על אש נמוכה...

4. זה באמת מחשיש... השאלה אם את מסוגלת להחזיק בראש את העובדה שזו  קופה זמנית, ואחר כך תבוא התקופה הטובה בע"ה שתפצה על זה. (וגם פה - יכול להיות שיהיה הפוך ממה שהיה לך בעבר... אצלי, למשל, הילדה השמינית הפתיעה והייתה שונה בינקות מאחיה לפניה...)

החלטות טובות ושלמות!

מנסה להבין כמה זמן זה יקח. הרופא אמר יומיים וכבר עבר יותר 

אבל תמשיכי לעקוב.

אם זה חום הייתי מחכה שייגמר.

אם זה אדום ואת לא רגועה תשלחי שאלה לרופא שהתקין.

אין לי ניסיון עם בלרין.

כן גם אותי מלחיץ מה יהיה עם הדימום

בינתיים אין ווסת. מניקה