פורום הריון ולידה (עמוד 456)

ורק להגיד- איזה כיף לך שעם כל הסבל הצלחת לעשות את זה 7 פעמים! ועוד מעט יהיו לך 7 אוצרות בבית! 

זה 7 עולמות של נצח לעומת חודשים של קושי,

ואת אלופה שעשית את זה!

כל התופעות שקיימות אצלי..

ב"ה לא היפראמזיס אבל הרבה אחרות..

ובאמת שואלת, מה נתן לך את הכוח להביא הרבה ילדים ב"ה?

כי אני מהטראומה מנעתי שלוש שנים אחרי הלידה השלישית - הכי הרבה שלי.. ואז לקח זמן עד שנכנסתי להריון.

ואני ממש רוצה עוד הריון - שניים אבל רק המחשבה על מה שיש לי לעבור...

כנראה בגלל שילדתי לפני כמה ימים רק והזכרון עדיין טרי

בדרכ שוכחת מתישהו כמה היה קשה.. 

אם מתאים לך לכתוב ממש מעט על עצמך מהבחינה של הסימנים והאם זה מפריע לך לחיים?

שואלת כי מכירה מקרוב מישהי שחוששת מאוד מאוד לעשות אבחון ויש הרבה דברים שמונעים ממנה התקדמות בחיים ופשוט נמנעת לעשות אבחון.

היא נשואה, אמא לילדים אפילו כבר בוגרים.

ובלי קשר, יש כל מיני רמות

יתכן מאוד ויש הקלות בעבודה, עזרה  וסבסודים למי שמאובחן.

אולי יהיו פה כאלה שידעו להגיד.

קפצה לי לפני כמה ימים הצעה לקריאת כתבה עם סימנים לגילוי אוטיזם אצל מבוגרים

אני מרגישה שהכל שם, או לפחות הרוב נכתב עליי

זה ממש תופס לי את המחשבה בימים האחרונים

1. אני לא אוהבת להיות בחברת אנשים. לדוגמה: מעדיפה לאכול לבד בפינה שלי. לא אוהבת שיחות צוות בעבודה. כשיש דרישה במקום עבודה לעבודה בצוות - כבר יש לי X ענק

2. בהמשך לסעיף 1, אני שונאת שיחות חברותיות. השיחות האלה לא נעימות לי. אני מייד רצה ל "עניין"

3. בכל מקום שאני נמצאת בו אני מרגישה עוף מוזר, למרות שאני הכי לא כזאת. לא מרגישה שייכת לשום מקום

4. אני לפעמים לא מבינה רגישות בסיטואציות. מאין קצת חוסר טקט. אומרת מילה לא במקום ולא בזמן הנכון. לא קורה הרבה אבל כשזה קורה אני אוכלת את עצמי רבות

כי בסוף זה מאוד מבלבל כל התחום הזה לש תקשורת

וכדאי שתפגיש עם מאבחן שישמע את כל התמונה וההיסטוריה ויוכל לתת אבחון מדויק לך

כי יש דברים שנשמעים דומה אבל הם לא בדיוק אלא נובעים מקושי רגשי ממקום אחר..

והאמת המודעות הכנות והכתיבה שלך נגעה לי בלב

זה בטח לא פשוט להסתובב עם תחושות כאלה כל הזמן

ואת נשמעת מקסימה ובוגרת

ממליצה לך לא לפחד ללכת לאבחון

גם אם כן

ההגדרה מפחידה אולי בהתחלה

אבל אחר כך תוכלי לקבל כלים ,לקבל אולי גם תמיכה ומימון לדברים שיעזרו לך

אני עדיין בסוף..

ויש מידי פעם בחילות

גם ההקאות של הבוקר - היו לי פעמיים..

שתקום עכשיו הגברת שטוענת שהריון זה לא מחלה

וואי אני משתגעת!!!

הרבה פעמים זה גם בחילות כתוצאה מצרבות...

מקווה שזה היה משהו חד פעמי...

אבל לא עד הסוף, אז יש מצב שיפסיק ולא יימשך עד סוף ההריון

תרגישי טוב! 

בהריון ראשון נגמרו ההקאות בשבוע 25 והבחילות המשיכו לכל ההריון

שני היה הפסקה בין עשרים לשלושים ושתיים בהכל ואז חזרו הבחילות

הפעם ב"ה ב"ה רק בחילות לאורך כל ההריון אבל משבוע 34 חזרו לרמה של תחילת ההריון מבחינת ההשבתה והעותמה

מצטערת שזה מאנונימי, מעדיפה שלא יישאר בכרטיס שלי.

אם הבחילות מלוות בכאבי ראש, כן הייתי מתייעצת.

בערך בשבועות האלו היו לי כאבי ראש (שללו רעלת הריון)

הלכתי להיבדק והרופא שאל אם יש לי בחילות, ובאמת חזרו לי אבל לא התייחסתי אליהן... וכשאמרתי שיש לי גם בחילות הוא ממש לא אהב את זה🥴

שלח למיון לכמה בדיקות, ב"ה הכל היה תקין, אבל למדתי לא להתעלם מבחילות וכאבי ראש ביחד.

(למרות שמהניסיון שלי, זה שתי תופעות מאוד שכיחות בהריון 🤷) 

חזרו לי הבחילות בשבוע שעבר, בימים האחרונים לא היה שוב

ויש לי גם מיגרנות שייחסתי לחוסר שינה..

אשאל על זה את הרופא

תודה על העדכון 

עוד משהו שילחיץ אותי שאני לא נבדקת כל יום?!

בחילות, כאבי ראש, הפחתה בתנועות והגל בסדר😅

אז איך נדע מתי לא?🤔

טוב שפרקת! ואת מדהימה על ההודיה שלך ושאת לא מקבלת כברור מאליו את כל הטוב ורואה את חצי כוס המלאה.

לפעמים צריך לעשות שינוי כשאנחנו מרגישים שאנחנו במרדף ולראות איך אפשר להאט והעיקר העיקר לא לפחד לסדר את החיים שלך שיהיה לך טוב ולא איך שמצפים ממך. (איך שהבוס מצפה ממך)

באמת נשמע לחוץ ומזדהה עם התחושות כי גם לי היו תקופות כאלה מטורפות בעיקר אחרי חזרה מחופשת לידה. ב"ה עכשיו אני יכולה לראות אחרי שנים שבאמת אחרי כל לידה זה כמה חודשים קשים כאלה ואחכ דברים נרגעים ומתאזנים. גם כי התינוק באיזשהו שלב נכנס למסגרת וגם כי כבר לא צריך לשאוב כל כך הרבה שאצלי זה הרגיש שזה מה שמכניס אותי למרדף הזה בעיקר וגם דברים אחרים נרגעים ומתאזנים.

אז כל הכבוד לך שבתוך זה את ממש מצליחה לראות את הטוב ולהיות בהודיה על כל מה שיש לך. ובעז"ה התקופה הזו תירגע בקרוב

ממש קשוח .

רק לגבי השאיבות, אני בשלושה ילדים הראשונים התאבדתי על השאיבות, בתור מורה כל בהפסקות הלכו לי על שאיבות, לא נשמתי, ואספתי טיפה לטיפה כדי שחס וחלילה לא אצטרך להוסיף תמל

ברביעי לא נלחמתי, שאבתי עד להקלה, הוספתי תמל, שאר הזמן שהוא איתי הנקתי.

וואו, כמה מתח ולחץ ירדו ממני... אני יודעת שאם הוא יהיה רעב יש לו עוד ארוחה. הכל טוב. 

שאבתי עד גיל שנה!!

הרזיתי מאוד, לא הייתה לי טיפת כח, סחרחורות.. עד שהבנתי שחייבת להפסיק.

עם ילדה השנייה כבר לא שאבתי וממש הרגשתי בהבדל מבחינת כוחות שלי. אז קצת הוספנו תמ"ל אבל לרוב כבר הכנסנו מוצקים וגם הנקתי אחרי שהייתי חוזרת מעבודה

תבדקי אולי שריר תפוס בגלל תנוחה בזמן העבודה מול מחשב או בזמן השאיבה.

אם נראה לך קשור אולי לנסות לשנות זווית של המחשב/ מקום ישיבה בזמן העבודה או / ו לעצור כל חצי שעה ולעשות תרגילים לשחרור העורף.

אני מאמינה שעכשיו קשה כי הרגע חזרת לעבוד...

לאט לאט תיכנסי לשגרה ויהיה קל יותר בעזרת ה'

בהצלחה!

אכן התגעגעתי אליכן!! 

וברור לי שזו רק תקופה בע"ה... 

אבל פשוט מעניין אותי למה זה קשור ואולי אפשר לשנות משהו 

הנקה מלאה ובלעדית כל שעתיים-שלוש

אצל הרביעי - המחזור חזק בגיל חצי שנה, אין לי מושג למה, לא שיניתי משהו

ועכשיו אני חודשיים וחצי אחרי לידה עם התקן הורמונלי, אז יותר קשה לדעת..

ולגבי שבוע הריון

לכי לרופא בהקדם כי בשלב זה קובעים את גיל ההריון לפי גודל העובר

זה ממש לא משפיע על העובר,

כוס היין חד פעמי לא עושה שום דבר, אחרת ח"ו חצי מהתינוקות היו נולדים עם השפעות אלכוהול, רוב הנשים לא מקפידות על התנזרות מאלכוהול לפני שיודעות על ההריון, ויש מקומות שבהם נהוג לשתות גם הרבה יותר אלכוהול.

שיהיה במזל טוב איזה כיף לגלות ככה הריון 😍

פשוט בהריון הגוף גמיש יותר ומסאז' עמוק מדי עלול להשפיע לרעה. או במקרים חריגים אולי לעורר צירים.

זה לא משפיע על התפתחות ההריון עצמו. 

יין באופן חדפ לא באמת מאוד מסוכן

זה גם אחוז נמוך.. תפסיקי מעכשיו.

מסאג לא הייתי דואגת בכלל

אני הנקתי בהריונות אבל ידעתי שאני בהריון (אם כי לא הקפדתי על כל הכללים ככל שמס' ההריון התקדם)

וגם - תעשי על הדרך בדיקת בטא זה יכול לתת אומדן בערל ביזה שבוע את (יש הבדל בין בטא של 100 ל 10,000)

..

ובשבוע שעבר עשיתי צילום פנורמי של השיניים (שבעצם היה בתחילת שבוע 3. ממש לא הייתי במודעות לאפשרות בכלל להריון)

מקווה מאוד שלא נגרם נזק.

אבל מאמינה שאין מה להצטער על העבר. עושים הכי טוב שיכולים, ומה שמעבר - מתפללים לה' שיהיה בסדר.

מהצד שלו- זה קשוח מאוד

אני הייתי עושה חושבים ואת מה שחשוב לי- הייתי מניחה על השולחן הכי באמיתי

ואומרת מה הגבולות גזרה שלי.

מה תנאי ומה בקשה...

והוא יעשה מה שרוצה

ואת תחליטי אם התשובה שלו מתאימה לך 

שהןא לא יכול להגיד לי לא. זה לא חב' פרטית

פשוט רוצה לבוא אליו בטוב וכמה שפחות שיתעצבן ויעכס (ובצדק..) אבל עדיין חושבת איך להקל עלי לפחות בהתחלה עד שאתרגל

גם אם לא אוכפים את זה אצלכם אבל על פי חוק לא חייבים לאשר שימוש בימי חופש חוץ מבימי בחירה

אבל בעיני הבעיה היא אחרת

את באה בגישה של 'אני יכולה לעשות מה שאני רוצה- אבל שלא יכעסו עלי'

בכנות- אם הייתי בוסית של עובדת כזאת- הייתי מחכה לרגע הראשון שאני אוכל לפטר אותה.

לא היית שנתיים בעבודה וזה לכשלעצמו מתסכל בוסים- אבל כל עוד היא מבינה שנפלת על רצף נסיבות שבאמת לא היו תלויות בך ואת עובדת טובה ושווה לשמר אותך- את זה עוד אפשר לבלוע

אבל אל תבואי בגישה של

'חייבים לי'

כי ברגע שלא יהיו חייבים- הם ימצאו את הדרך

הייתי באה מרצון טוב ובגישה של 'לפנים משורת הדין' ומבקשת! בצורה שיבינו שאת גם רואה אותם.

ואומרת את האמת

שקשה לך לחזור, ואת יודעת שלא היית שנתיים אבל יש בבית ילד שצריך טיפולים וכל היציאה לעבודה חדשה לכולכן

ואת ממש מבקשת שבהתחלה לחזור הביתה מוקדם יותר על חשבון ימי חופש

וכמובן אם יהיה יום שיצריך להישאר- תמצאו את הפתרון

אני משוועת לחזור לעבודה ומתחרפנת בבית, אבל לעבוד יום שלם גדול עלי ועוד חגים בפתח

גם בעלי שיהיה בריא לא נותן לי לחזור למשרה מלאה הוא מפחד שהרבה יפול עליו

זה מקום ממשלתי

גם בעצמי לא יודעת אם אצליח להתחבר בכלל בערב למחשב

אבל להשלים עוד כל יום בשעות אחה"צ- ערב לא אצליח.

ישבו לי על הווריד מה עשיתי ומה הספקתי לא מתאים לי 

אם את במשרת הורה יש לך אפשרות להשלים עד 3 פעמים בשבוע מהבית ועד 8 שעות בחודש אבל זה אומר שממש צריך להתחבר ולעבוד עם כל חוסר הנוחות שבזה ובעבודה מהבית צריך גם לדווח הספקים. ככה זה.

יום עבודה מהבית הוא לא מנדטורי אלא תלוי בהמלצת ממונה כך שלא כדאי להגיע בגישת מגיע לי.

על הדרך כדאי אולי לתפוס שיחה עם בעלך שלא רוצה שיפלו עליו עוד דברים ולהסביר לו שלמרות שפרנסה משמים כדאי לעשות גם השתדלות כאן למטה. 

אחרת בכייף הייתי משלימה מהבית. אין אין האופציה של השלמה עד 3 פעמים בשבוע ומה שכתבת.

כן הערכת עובד אבל היה לי לא פעם הערכת עובד שלילית כי בטח את יודעת מה זה מי שמקורב לצלחת מקבל את החו"ד הטובות (אפילו לא כתבו לי כלום על הדוח מרוב שהכל שם בולשיט אחד גדול)

בכל מקרה שלחתי לו הודעה בצורה יפה שאני מבקשת התחשבות בהתחלה, טרם החזיר תשובה. אני עדיין מחכה

ולגבי הערכת העובד, בתור מעריכה ומוערכת זה ממש לא נכון. רק תזכרי שהערכות עובד שליליות יכולות להישלף ברגע הכי לא מתאים, בייחוד אם יש הגדרת יעדים ואת לא תעמדי בהם (ושעות תקן הם בהחלט חלק מהערכת העובד).

כנראה שאת עובדת במקום שבאמת מעריכים  עובדים. אצלינו ממש לא

אולי זה אאוטינג אבל הנושא הזה נקודה רגישה אצלי. שנה שלמה החלפתי את העובדת השנייה שהייתה בחל"ד , שנה שלמה שעשיתי עבודה כפולה ובאמת נקרעתי שעות על גבי שעות בלי ימי חופש ומחלה ובסוף? טעון שיפור. איפה הערכה? אין. אצלנו יש 10% טעוני שיפור ו 10% מצטיינים. העובדים השקטים, החלשים, שלא מקורבים לצלחת נדפקים. ומה כתבו לי בדוח באותו זמן? שהם מוותרים על שיחת סמנכל (בדכ נזיפה וכאלה) בגלל שבאמת לא היה מה להעיר. בחיים לא בנו לי יעדים, לא בנו לי תוכניות עבודה אישיות כי באמת אין. מה אני כן? שקטה, אולי שקטה מאוד ולא לוקחת יוזמות ובגלל זה נדפקת כל פעם.

אבל עזבי, זה נושא אחר חחח

סתם הייתי חייבת להגיב לך 

זה ממש מכביד על שאר העובדים.

שיבין את הקושי.

חוששת ממש מהחזרה הזאת.

לדעתי בדברים כאלו הכי טוב בשיחה פנים אל פנים או מקסימום טלפונית.

אם קשה לך עם המנהל הישיר אולי יש מנהלת משאבי אנוש נחמדה שאת יכולה לדבר איתה ולהסביר את עצמך?

לא הייתי נותנת תירוצים אלא אומרת את האמת. זה נשמע מספיק משכנע ממה שכתבת.

וגם כתבת שאת רוצה את המשרה החלקית רק למשך חודש.

זה בכלל לא בקשה כל כך גדולה.

לדעתי הם אמורים לקבל את זה בהבנה.

ועוד דבר, כתבת שהוא טעון עלייך. איך את יודעת אם את לא בעבודה?

אני לא רוצה לחלוק עלייך רק נותנת נקודה למחשבה שאולי אנחנו מרגישות לא נעים עם עצמנו ומשליכות את זה על הסביבה...

כי זה היה כפול. תחשבי שכבר שנתיים אני לא נמצאת כי שמירה קיבלצי משבוע 6 של ההריון ויש נכנסתי שוב להריון ב"ה

למה טעון עלי? זה לא אשמתי אבל ככה יצא לא נותנים ממלא מקום אצלנו אז הכל נפל עליו ועל העובדת השניה בצוות, יצא ש"דפקתי" אותו שנכנסתי להריון שני ישר

למרות שאני לא אשמה שלא קיבל מחליפה, וגם שומעת מעובדים אחרים שקשה לו ממש והוא קורס שם. אני ניהלתי את המשרד...

אעשה איתו שיחת טלפון אבל חוששת ממש מהתגובה שלו

משאבי אנוש פחות קשורים כי אני ימציא להם אישורים רפואיים מתאימים לא יהיה להם מעניין, כל הבעיה זה המנהל הישיר שלי

אוף איזה תסכול. רוצה לצאת מזה בצורה יפה כי סה"כ אנחנו עובדים יחד בצוות וחשוב לי שיתייחס אלי נורמלי

וזה באמת לא אשמתך שלא הביאו מילוי מקום...

כאילו מה הם חשבו לעצמם?

לחופשת לידה רגילה של 4 חודשים מקובל להביא מ"מ

וכ"כ הרבה נשים מאריכות מעבר.

זה לא קשור לזה שאת ספציפית היית בחופשה הרבה הרבה יותר ארוכה.

הם היו צריכים להביא מישהו שימלא את המקום שלך.

בכל אופן חיבוק.

מקווה שהכל יסתדר לך בצורה הכי טובה.

לדעתי פשוט להגיד לו את הדברים כמו שהם.. שיעשה עם זה מה שהוא רוצה, את אומרת שהוא לא יכול לפטר או משהו כי זה לא חב' פרטית.. בזמן שאת שם תעשי עבודה טובה ולדעתי זה מה שירגיע אותו. 

ותתפללי.. הכי טוב. כי הוא לא קובע כלום, זה רק מה'! 

יש מקומות שלא מסתכלים מתי את יוצאת וכו' רק חשוב שתעשי את השעות החודשיות, אז את יכולה לעשות 3-4 פעמים בשבוע לצאת ב 14.00 ובשאר השבוע להשלים או לשחק עם הזמנים, להגיע מוקדם מאוד למשרד פעם בשבוע והנה יש עוד שעה וחצי.. 

בקיצור, מבינה אותך, 

אני גם במרדף הזה אחרי השעות ו'מה הבוס יגיד..' 

לא שמתי לב...

מתנצלת 🙏

אני חושבת שתספרי את האמת תציבי את התנאים כי לפי מה שאני מבינה ממך את פחות ברעיון של להתגמש כלפי העבודה

תבואי בגישה שהעבודה חשובה לך מבחינת היעילות שאת תורמת למקום ולא כי את זקוקה כרגע בדחיפות לכסף

וחשוב לך לתת מעצמך למקום העבודה ולא לנצל את מקום העבודה

זה גם מצב שיש לו השלכות במהלך השהות בעבודה כמו שהזכרת שיש בדיקות ותהליכים שאת צריכה לעבור עם הילדים שלך זה לא מסתיים ברגע שתחזרי לעבודה זה תנאים שאת צריכה לחיות לצידם ובכל עבודה שתלכי תצטרכי לפרוש את זה להנהלה מתישהו

הבעיה שהם נעולים. ומצד שני אני מבינה את הבוס שלי גם ולא נעים לי

גם אם אבקש השלמה מהבית לשעות האלה משאבי אנוש לא תיתן לי, לכן יודעצ מראש שזה לא אופציה

זה מה שאני עשיתי אחרי החזרה מחל"ד ודי הצבתי את זה כעובדה.

עוד אפשרות זה אולי לצאת כמו שאת רוצה ולעשות יום אחד שבו את משלימה שעות.

אם יש לך יום מהבית זה יכול להיות היום הזה.

אם את עומדת בתקן אני לא חושבת שאמורה להיות בעיה.

לגבי לצאת ב2 בלי להשלים כלומר על חשבון ימי חופשה יש סיכוי שיאפשרו את זה לחודש אחד נראה לי שזה בעיקר תלוי בתפקיד שלך ועד כמה היעדים הם קצרי טווח.

לא אמורה להיות בעיה עם זה.

במיוחד שאת באמת במצב שמתאים בו לצאת לחופשת מחלה.

השאלה אבל ברמת הימי מחלה ברצף

שבועיים שלוש - חודש מרגיש לי מלא זמן 

אבל לא רוצה שבסוף לא יתנו לי

יש לי 300 שעות מחלה וחבל לי לא לנצל אותם

רק שימי לב להנפיק ראשון עד חמישי בלי שישי שבת כי אז מורידים לך גם אותם כימי מחלה וחבל זה יומיים

כתבתי דרך האפליקציה מאיזה תאריך עד איזה תאריך

זה מה שנעשה..

אצא למחלה בראשון

אני פשוט חייבת את המנוחה הזאת. חייבת!!!!

עשיו רק מקווה שהלידה לא תפתיע לפני.. חח

העניין זה שהם מגעילים😂

רושמים מחיר ואז את נכנסת וזה בלי מזרוןןן

מזרון- עוד 300

מגעילים🥲

לק"י

הקרשים של בסיס המיטה התחילות קצת להיהרס.

ולא קנינו מזרון, כי היה לנו של מיטת התינוק.

מיטת מעבר לבנה ברשת מוצצים

הייתי לאחרונה בקניון בחוצות המפרץ שבחיפה ובשילב ראיתי רק מיטה בלי מזרון 270

נשמע לי מחיר שווה

מזרון היה לנו

מיטה קניתי במחיר הזה

ב150 ש"ח.

אחלה מזרון

עוד לא הרכבנו אבל זה של חברה טובה ממה שהבנתי

אני גם ככה חחח

כדי שאוכל להרשות לעצמי לחזור בהדרגה

הרגשתי שממש התמכרתי לפורום🙈

היא יודעת להתאפק! זאת מיומנות ממש חשובה בגמילה. המיומנות השניה והיא דווקא יותר קשה, זה לדעת לשחרר. לעשות במודע...

אז קודם כל אם יש פספוס, תשמחי על ההזדמנות, תראי לה "הנה עשית פיפי, בפעם הבאה תעשי בסיר" אם היא באמצע לעשות עוד יותר טוב, תראי לה שהיא עושה, בלי כעס, מתוך הזדמנות ללמידה.

לגבי הסיר, אולי אפשר לשים לה טיטול פתוח בתוך הסיר ואז יהיה לה קל יותר?

נראה לי בארץ אהבתי הביאה את הרעיון הזה...

וגם לדבר על זה שאתם הולכים לשירותים, שתראה שזה נורמלי, להגיד לה "לאמא קצת לוחץ בבטן אז אמא הולכת לשירותים" אם מתאים לך ביותר פתוח לספר לה מה את עושה שם, לי אישית פחות מתאים להגיד את זה לילד שלי, אבל הוא מעצמו היה עומד ליד הדלת ושואל אותי "אמא, יצא לך ***? אמא הצלחת?"

ממה שאני מכירה, ילד שמתאפק כי מפחד לשחרר בדרך כלל כן יוציא את מה שהוא צבר בשינה כשהשרירים רפויים. אם לא הכל משתחרר בשינה אז כנראה היא כן משחררת לאורך היום.

הצעתי לה לשבת על הסיר עם החיתול, לא זרמה. אני זוכה לליווי קבוע בשירותים🫣 אולי יותר לתמלל מה קורה שם

תודה על הרעיונות!

בין שיצא לה בטיטול באופן לא מודע לבין לעשות בשירותים באופן יזום.

השלב הזה הוא להרפות סוגרים ולשחרר גם אם זה בתחתונים/על הרצפה.

אם "בורח לה" כרגע זו הצלחה. תשמחי איתה ותסבי את תשומת ליבה להצלחה. אחרי כמה הצלחות כאלה היא תלמד לשלוט בהרפיית סוגרים ואז תוכלו לעבור לשירותים.

בחוץ, אם את זורמת עם העניין

או להקליל את האווירה בשרותים עם רובה בועות סבון, ספרים וכד'

תני לה לנשוף על משהו

יכולה לעשות בועות סבון

או קש - ולנשוף על משהו שיעוף

זה משחרר גם את שרירי רצפת האגן

לגבי משך היום, לא הייתי שמה בכלל טיטול. היא צריכה להכיר ולזהות את הצרכים כשהם יוצאים. תשאירי אותה עם תחתונים, ואם יברח, לא נורא, תשקפי לה שעשתה ומה עשתה, ותסבירי לה שפעם הבאה לפני שמרגישה שהולך לצאת שתגיד לך ותעזרי לה ללכת לשרותים, כדי שיהיה לה יותר נעים שלא מתלכלכים או נרטבים לה הבגדים. ואם היא תעשה בשרותים תביאי לה שוקולד צ'יפס כדירבון. 

או שירים כשיושבים בשירותים.

להסביר שלא קרה שומדבר!!! אם מפספסים.

כנראה שלא תמיד יש קשר.

לק"י

ספר

דף וטושים

אולי יעזור להרפות את הלחץ.

מספרים סיפורים, משחקים משחקים תוך כדי

תוך כדי מבינה שאולי באמת לוותר לגמרי על החיתול יהיה הפתרון

לא הצליח לשחרר ולעשות בסיר באופן יזום

הורדנו טיטול וזהו. היו כמה ימים שהתאפק ממש עד שברח לו או עד שהיה חייב ואז הצליח לעשות. בהדרגה הוא השתחרר ולמד לעשות...

עד שהורדתי טיטול הוא לא הצליח להתגבר על זה

התשובות פה גרמו לי להבין שצריכים להוריד חיתול לגמרי

פשוט אם את בודקת מוקדם מידי, אז יש סיכוי לקבל תוצאה שלילית למרות שאולי זה כן הריון צעיר.

אז אם את לא רוצה 'לבזבז' את הבדיקה האחרונה, אז אולי כן עדיף מחר (אם את מצליח להתאפק אז אפשר גם לחכות עוד יום-יומיים ואז התשובה יותר וודאית. אבל תמיד גם אפשר לקנות עוד בדיקות....)

לגבי ההבדל בין הלילה למחר - אומרים שהבדיקה מזהה יותר בקלות בשתן ראשון של הבוקר, כי הוא יותר מרוכז. אז עקרונית יש עדיפות לחכות למחר (זה משמעותי בעיקר בשלבים התחלתיים).

בשורות טובות בעז"ה!

שתוכלי לסמוך עליה.

בעניי אפילו ביום ה 32... בהנחה שיהיה איחור במחזור.

אין סיבה למהר, זה תלוי בך, כמה יכולה לחכות

אני הייתי מחכה עוד כמה ימים כדי לקבל תשובה יותר ודאית.

(וגם מבחינתי יום איחור זה לא איחור... המחזור שלי לא עד כדי כך מסודר)

ואפשר לבדוק גם בלילה.

בהריון אחד בדקתי בלילה והיה פס חלש.

אחרי 3 ימים בדקתי בבוקר והיה פס הרבה יותר חזק.

הייתי אמורה כביכול לקבל בשבת,

מאמינה שכבר מחא אני אקבל..

תודה על התשובות

בעיני זה יותר 'מדויק' מאשר להסתמך על מה האורך של המחזורים 

קיבלתי אתמול

לא יודעת למה איחר..

כמובן תתכונני במפגש להמון שכנועים וחפירות

השאלה אם מספיק רופא ילדים או שהיא צריך להיות גם רופא התפתחות.

פשוט תלכי לרופא ילדים בקופה

אבל זה לא קשור לאחיות זה תור נפרד ובזמנים שונים לגמרי... אז לא אמורה להיות בעיה, קובעים תור במוקד של מכבי וזהו

הילד מתפתח טוב ב"ה

רק חושבת לעבור שעושה הכל..

רעיון טוב לבקש מרופא הילדים

חוץ מהאחות.

אז זה עוד יותר פשוט למי שלא נח לו בטיפת חלב (אני למשל. שהרופאה אצלינו עבדה דוקא בבוקר שאני עבדתי גם).

באמת לא לגמרי מובן לי למה זה לא דרך רופא הילדים הרגיל.

לק"י

למרות שאני ויתרתי על חלק מהתורים שלה. כי היא עבדה דוקא ביום שגם אני עבדתי בבוקר.

אבל בדרך כלל הייתי קובעת ביום של חיסון.

לרופא ילדים אני כנראה לא הייתי מגיעה במיוחד.

נתנה בעבר כמה שעות בשבוע בטיפת חלב

והיום כבר אין להם רופאה בטיפת חלב, אז פשוט אומרים בתורים מסוימים לפי גיל - תקבעי תור לרופאת ילדים לבדיקת התפתחות

ובאמת בילדים הקודמים כשכן באתי אז קראו לה רופאת התפתחות של טיפת חלב

ואני חושבת שאמרו שהיא לא מקבלת רגיל בקופה.

שמחה לשמוע שאפשר ללכת לרופא ילדים רגיל, בכל מקרה לא הייתי רוצה לחזור אליה…

אנסה לחפש רופא ילדים, תודה על המידע

התשלום לרופא הוא אחר ולכן התורים הם אחרים.

יש את הרופא התפתחות שבדרכ נמצא בטיפת חלב. בודק בדיקות שגרתיות בנקודות גיל קבועות בדרכ(תלוי בעומס), יותר כדי לעשות 'סינון'

ויש רופא התפתחות שאליו מגיעים במיוחד דרך התפתחות הילד לאחר שעוברים דרך הרופא ילדים. בדרכ מגיעים לאבחון מקיף בגלל בעיה כלשהי בהתפתחות. התורים לזה מאוד ארוכים. 

בהרבה מקומות זה בתוך הטיפת חלב, והאחיות או המזכירה של הטיפת חלב קובעות את התור. ועדיין זה אפשרי גם בלי להגיע לאחיות טיפת חלב, רק להתקשר כדי לקבוע תור.

גיל אני לא זוכרת, בשנה הראשונה יש בערך 4 פעמים.

בזמנו הלכתי לרופא ילדים, הראיתי לו למה אני חוששת , והוא נתן הפניה

עם ההפניה+ הטפסים המתאימים פניתי להתפתחות הילד.

מקום עם מקרר ושיהיה אפשר לבשל בו.

יכול להיות גם בסביבה הקרובה של קריית משה.

בודקת גם שם.

תודה!

דירה מהממת צמודה לקרית משה

20240730084609.pdf

ושלא ימכרו לכן סיפורים.

המדינה מספיק ערוכה גם לגבול הצפוני וזה נאמר מהדרג הצבאי בשטח ולא מההנהגה המדינית.

תחשבו מה היה במלחמות העבר, ששת הימים, יום כיפור וכו שעלו עלינו מס' עמים ממס' גבולות, ובכל זאת ניצחנו ברוך ה' שהיה איתנו. אז גם עכשיו, כשהם רוצים לזרוק אותנו לים, אנחנו צריכים לבוא להילחם בהם ולהשאיר נוכחות צבאית בכל מקום בו נכנסנו להלחם ולהבטיח שמירה על גבולות מדינתנו וביטחון קיומי עבורנו האזרחים. שלא יטילו בכם פחד ויראה. ה' איתנו, צבא חזק, אמונה וביטחון בה' זה מה שאנחנו צריכים בעיקר.

וכמובן להישמר ולשמור נפשינו.

יש בעיה שהמדינה חוששת מהתיישבות, כיבוש, נוכחות צבא במקומות שבהם כבשנו וזו בעיה...

את בעצם כותבת סיבה אפשרית למה אנחנו לא מגינים על עצמנו כרגע.

העובדה היא שאנחנו לא מוגנים בצפון מתחילת המלחמה, ואין צפי מתי נהיה מוגנים.

הבעיה היא לא חוסר יכולת אלא חוסר רצון.

הפיקוד הבכיר וחלק מהגורמים המדיניים אימצו גישה של תבוסתנות.

לעומתם, רבים אחרים, גם בתוך הצבא, גם בממשלה, ובוודאי ובוודאי שבציבור רוצים ויכולים להגן ולתקוף.

כצעד ראשון צריך להחליף את כל הדרג הפיקודי הבכיר שהיה אחראי למחדל ולהציב במקומם קצינים שהתריעו על האפשרות הזו שוב ושוב (ויש לא מעט כאלה)

לא ממש קורה או הולך לקרות.

אנחנו בכאוס בטחוני, שלטוני וחברתי.

אגב, חוסר רצון יותר גרוע מחוסר יכולת.

אבל מצד שני, רצון אפשר לשנות. יכולת קשה הרבה יותר לשנות.

ונכון שכנראה לא יחליפו מחר בבוקר את כל הפיקוד הבכיר, אבל עם לחץ ציבורי חזק אפשר לעשות שינויים משמעותיים במציאות

אבל בגדול אפשר להסתכל על כל זה מכיוון אחר

כשלבים לגאולה

לדעתי זה כן שונה מתקופות אחרות. כל זמן שיש מלחמה או צפויה מלחמה אומרים הנה משיח בפתח.

ובגדול כבר 70 שנה פלוס פלוס הוא בפתח 🙄אז קצת מתסכל...

אבל הסימן שקורה עכשיו הוא שהשלטון בטלטלה... ועל זה כתוב "אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל ..." ככל שיש יותר אנרכיה זה לכאורה סימן שמשיח יותר מתקרב.

כי מה נפקא מינא לסמוך על המדינה/צבא שיציל אותנו זה סימוכין זמניים בלבד, 

אין שם ישועה באמת והכל שם רקוב מהיסוד. (שגם זה ברכה ,כי אם הכל היה מתוקן לא היינו כזה דורשים משיח או מלכות בית דוד בכללי)

בסהכ יש סוף טוב לסיפור אז אני רגועה 

אבל מה אני אגיד לך, לא חושבת שיהיה ביטחון

וזה בדיוק הניסיון

לפנות את העיניים לשמיים

זה כל מה שנשאר (וזה בכוונה אמור להיות ככה) 

המצב באמת קשוח. המחדלים זועקים לשמיים

מבינה אותך

וגמני מתקשה לקבל את המציאות כפי שהיא, בדרך הטבע

עם זאת אני לא יכולה להרשות לזה לנהל אותי כי אפול למרה שחורה. אני מודעת אבל בוחרת לא להיכנס לזה. זה לא בשליטתי. אני בוחרת לנהוג בצורה שתאפשר לי בריאות נפשית וחוסן ומתפללת לשינוי

אני עוד יותר נזהרת ולא מסתכלת. כאמא אני לא עומדת בזה..

אני לא חושבת שמישהו אדיש למתרחש, כי גם מי שלא גר בגבול, מבין שאין באמת מקום בטוח במלחמה מול איראן.

המצב הגיאופוליטי מורכב,

עוד לא הגבנו בכלל ונשיא איראן ונשיא טורקיה חמורים קופצים בראש כבר מאיימים עלינו.

אני חושבת שהקרע בעם וההחלשה מבפנים זה הדבר הכי מסוכן מבחינה אסטרטגית ואיראן יודעת זאת היטב ופועלת להסית ולפלג.

(יש הוכחות, זה לא ספקולציה)

אני אופטימית, ומקווה שאחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב דברים ישתנו.

נכון זה מכעיס וכואב שצריך לשלם על זה בדם כדי שדברים יזוזו, אבל זה בגלל שהתרגלנו והתמכרנו לשקט.

למעשה אף פעם לא באמת יכולנו להימנע מלשלם מחיר דמים. רק דחינו את התשלום.

ברמה האישית, אני לא חווה פחד קיומי. הסיכוי שדווקא אני או משפחתי ניפגע בפעולת איבה, לא שונה בהרבה מהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים או מחלה לא עלינו.

ובמקביל אפשר שיהיו עוד פיתות ולהכין רבעים עם חומוס/גבינה/קוטג' ופלטת ירקות

הביאו להן שם לאכול בורקסים ופסטה מוקרם..

ואצל אחרות היו פיצות שהזמינו להן

משהו קליל ולא מלכלך 😅

יש את אלה שיש דוגמא קטנה ועושים לפי הדוגמא.

והקטנים נהנים סתם להדביק.

תכלס, אפשר גם את המספרים ושסתם יהנו להדביק 

לגיל 3 זה יותר מתאים.

לגיל שנתיים מספיק דף ריק עם צבע... 

עולה משהו כמו 7 שח לאחד

הם צובעים יחד על הרצפה ממש נחמד

או גליל משיין