פורום הריון ולידה (עמוד 456)

לפעמים האישי מאפיל על הלאומי. הכל טוב, תני לזה מקום.

נשמע שהיתה לך שבת קשה, אז קחי קצת זמן לעצמך להירגעות.

לגבי הילדה - טכנית הגווני לצפות למסוגלות ממנה, אבל מהותית לא בטוחה. היא עדיין ילדה ובסוף היא לא אמא שלהם והם לא האחריות שלה... אם בא ממנה מעולה איזה כיף, ואם לפעמים לא (כי את אומרת שלפעמים היא כן עושה אצ זה) אז זה גם בסדר.. זה ממש ננין של גישה, אבל ככה אני רואה את זה.

וגם גם לא יודעת איך זה אצלכם, אבל לאח גדול יש לפעמים יכולת מוגבלת בהחלטה אם אחים שלו יישמעו לו או לא, אז יכול להיות שזה אפילו לא קשור לרצון שלה 

זה מאוד תלוי.

גם לי יש ילד בגיל הזה, לפעמים לוקח אותם למתקנים וכו' אבל בתוך הבית זה יותר קשה כשהם יודעים שאת פה, קשה לתפוס אותם שלא יבואו אלייך. וגם זה תלוי מי הילדים, אני זוכרת שהייתי שומרת על אחים שלי וזה היה סיוטטטט כי הם היו מופרעים ממש. זה קצת היה  לא הוגן להפיל עלי את התיק הזה... מצד שני לא היה מי שישמור עליהם כי ההורים שלי היו בעבודה...

וחוצמיזה, הלב שלנו זה דבר משוכלל, את יכולה להיות גם עצובה וגם שמחה ביחד, יש צד אישי ויש צד לאומי .. אני בשבת הייתי חולה ומבואסת מאוד, מצד שני הלב שלי רקד משמחה על החיסול.... 

יש לי ילד בגיל הזה

וממש קשה לו לשמור על הקטנים ממנו

הם לא פשוטים, רבים ביניהם הרבה

והוא בעצמו מתערבב איתם. 

ויש דרך להירגע.

אני מרגישה הפעם ממש עצבנית בזמן המחזור.

אוף, ממש מתסכל,

אבל אולי זה גם בגלל שממש התאכזבתי שזה לא הריון..

באמת קשה ומבאס!!

לגבי הילדים הז יפה השיא מצליחה לפעמים לשמור עליהם

כשהיא לא מצליחה זה ממש הגיוני...

לגבי בעלך תחשבי מה יכול לעזור לך לראות את זה מהזווית שלו, מהעיניין שלו

אולי זה יעזור לך להתפייס..

בסוף ריבים כאלה הז סתם מוציא את הכוח

לא באמת מקדם...

חיבוק שוב!!

לק"י
 

לפני שנתיים ילדתי בכיפור, והיו לי מחשבות על מתי תפול הברית, כי זו תקופה של חגים ולא רק של שבתות....

תנסי לחשוב מה מפריע לך שהברית בראש השנה.

ואז אולי נוכל לעזור למצוא פתרונות, לפחות חלקיים.

ומזל טוב!! שתרוו ממנו הרבה נחת ושמחה!

האמת מקווה שזה לא מעצבן שאני אומרת אבל זה ממש מרגש....

זה אומר שהוא נולד ביום בריאת העולם, לא?

וזה בסדר להתבאס מכל החששות

אבל טוב שלא זירזת

איך את יודעת איך זה היה נגמר?

אולי היה צריך עוד התערבויות?

זה באמת הכי טוב אם אפשר שזה טבעי

הברית תעבור ורק החוויה תישאר

א זטוב שהיה לך לידה טבעית

המדהים שהוא זכה בתאריכים כאלה מיוחדים

ישתנו לו בע"ה ברכה ומשמעות ורוחניות מיוחדת

וטכנית איך הדברים יתנהלו מסכימה איתך שזה מאוד תופס אותה אבל בסוף הז חולף

אף אחד לא זוכר

וגם אם מישהו זוכר

מה זה חשוב?

חשוב הבריאות שלך ושל הקטן

הנפש שלכם

הנפש שלו שנועדה להאיר את העולם בע"ה

הנפש שלך שגם מאירה את העולם וגם מגדלת אוצר כזה, בן חדש לעם ישראל

וכל השאר- בע"ה יסתדר גם לטובה!

ועוד חיבוק

ומקןוה שהועלתי ואם לא- מומזנת להתעלם😉

שתהיה שנה טובה ומבורכת!!

שתרוו המון נחת, התאוששות קלה ונעימה.

אחרי לידה כל דבר נראה כמו הר. לפעמים עוזר לזכור את זה... כנראה שזה מבאס אותך יותר ממה שזה היה מבאס אותך בזמן אחר.

בע"ה יהיה טוב ומדהים ומרומם, גם אם מאתגר💜

תני לבעלך להתעסק בברית

את יולדת, פשוט תנוחי ותהני מהתינוקי

להסתפק

יתכן והעובר חס וחלילה בהתחלה של מצוקה

ואז אם לא מיילדים עכשיו יכול להגיע למצוקה יותר משמעותית ואז הכל אחרת..

מבינה את מה שאת אומרת להתחיל לידה מאפס

אבל תזכרי!

שבאמת הכי חשוב פה זה לצאת בידיים מלאות ובריאות.

הדבר השני בחשיבות זאת חווית הלידה והאופן בו היא התרחשה.

אבל זה באמת לא משהו שכדאי לשחק איתו. לא הייתי מזלזלת בהמלצות של הרופאים במצב כזה.

ורק כדי להרגיע - עברתי כמה זירוזים מאפס, מסיבה רפואית אחרת. ב"ה כל הלידות היו טובות ממש, כמעט טבעיות (חוץ מהזירוז).

כן ניסיתי זירוזים טבעיים לפני כן, זה לא הצליח להביא ללידה, אבל אולי כן עזר לגוף להתכונן ולהגיב טוב יותר לזירוז.

לא יודעת איפה את מאושפזת, אבל לפעמים יש אפשרויות של דיקור סיני במחלקה (בשערי צדק יש. אולי בעוד מקומות).

מהאטה אחת בדופק במוניטור אחד לא מזרזים..זה לא הנוהל

אבל לעשות שוב מוניטור ולראות אם חוזר על עצמו ממש חשוב וכן לפי זה מחליטים

לי היו הרבה פעמים...

ואז עשו פשוט שוב מוניטור ולפעמים אפילו שוב במכשיר טוב יותר

ואם היה תקין- אז שחררו וזה מה שקרה אגב כמעט תמיד

ואם לא- אז כן התשובה היא זרוז

וזה לא מאפס יש לך כבר מחיקה כמעט מלאה וקצת םתיחה וצירים

משהו כבר מתרחש

במצב כזה גם זרוז יכל לעבוד מאוד מהר לפעמים

ואגב כשמתחילה לידה פעילה -אין צורך להמחשך איתו

אם הגוף כבר מתקדם יפה לבד אז הלידה אחר כך יכולה להיות רגילה

ואגב- לי נגיד נתנו פעם זרוז לשעה פיטוצין בגלל מיעוט מים קיצוני

היתי עם פתיחה 2.5 רק ואם צירים לא סדירים

ואז אחרי שעה של צירים םץחזקים- הפתיחה גדלה ל4-5 (תחשבי שזה ממש מהר!) ונכנסתי לחדר לידה

והמיילדת באה לחבר אותי ךפיטוצים שוב ואמרתי לה שאני מסרבת

כי אני כבר בלידה והיא מתקדמת

ורק אם תתקע אז נשקול שוב

והאמת

....שתוך 7 דקות ילדתי🫢🫢

אז סתם מעודדת

תהיי קשובה להנחיות והז חשןב

אבל אל תדאגי זה לא חייב להיות נורא גם עם זרוז

ומותר גם לקחת אפידורל..

היה מיעוט מים.

הלידה עצמה הייתה מהירה יחסית לזירוז, ולא קשה כ''כ.

חושבת שכשיש סיכון לעובר, אז לא כדאי לקחת את הסיכון הזה ולא לזרז.

על האטה אחת לא מזרזים, אבל אם היו עוד והרופאים ימליצו לזרז, לא היה לי ספק. ברור שלזרז ולא לקחת סיכון שיקרה משהו לעובר.

מישהי סיפרה לי על אמא שלה לא עלינו שחיכתה ונולד לה ילד שאינו בן החיים עם חבל הטבור כרוך סביב צווארו.

לא הייתי מתמהמהת דקה. כן הייתי מבקשת שקודם ייתנו לי אפידורל ורק אחר כך יזרזו. 

עובדות כמו שחשבנו.

היה לי כמו אצלך. אם המוניטורים הבאים תקינים, אני אישית הייתי משתחררת (גם אותי רצו לאשפז). כמובן לא לוקחת אחריות על שום דבר! רק אומרת מה אני עשיתי. ראיתי שזה תלוי בית חולים, כי הלכתי למקום אחר ושם היו רגועים יותר וחשבו שכדאי לחכות ולא לזרז.

כמובן רק אם האחרים תקינים! אם ממשיכות האטות נוספות, בכל מקרה לא יתנו לך להשתחרר. חיבוק גדול! שיהיה בע"ה בקלות ובידיים מלאות!

מצוין ללדת

מה זה משנה אם זה 38 או 40 .העיקר תינוק בריא

זה קרה לי בלידה ראשונה. לא הגעתי מוכנה ללדת בכלל, רק למעקב אחרי משהו אחר לגמרי.

אחרי 2 האטות החליטו לזרז. הלידה לא התקדמה הרבה זמן 36 שעות...

התברר שהחבל טבור היה כרוך 3 פעמים סביב הצוואר.

קשה לי לחשוב מה היה יכול לקרות אם הייתי מחליטה ללכת הביתה.

אז ככה

2 המוניטורים שעשיתי אחרי- תקינים, ללא האטות דופק..

איזה איזה דיבור שאולי ישחררו אותי

אבל אז הגיעה רופאה בכירה שאמרה שההאטה ההיא שהייתה אתמול בלילה מפריעה לה והיא לא מרגישה בנוח לשחרר אותי,

בדקה פתיחה ואני עם פתיחה 2.5 ואמרה שהיא ממש הייתה רוצה שאעלה לזירוז (של פקיעת מים ופיטוצין)

לא ממש נשארה לי ברירה לא אלך ראש בקיר

אז היום בערב אכנס לחדר לידה ובע״ה מקווה שהכל ילך טוב אמן ואמן ואמן 

שתהיה לידה קלה ושמחה בידיים מלאות❤️

רוצה גם לעודד, ילדתי בשבוע 38 לידה ראשונה עם זירוז מ-0, והיה ממש מהר וטוב ב"ה

38 זה זמן טוב ללידה

ועדיף שלא לקחת סיכונים, העיקר תינוק בריא בע"ה

אם כבר עברת לידות בעבר וכן יש התקדמות בפתיחה, הזירוז הוא לא בדיוק מאפס, אז סה"כ יכול להיות שיתקדם במהירות ובע"ה זו תהיה ההתערבות היחידה

ופשוט מבקשת עוד מעקב של מוניטורים

ואם בכולם הכל תקין

לא היתי מזרזת

אף פעם לא ראיתי עשל פעם אחת של האטה לרגי מזרזים אם הכל תקין אחר כך

אבל תכלס את רואה הגוף לשך כבר מתכונן ומתקדם

בעז''ה גם עם זרוז וגם בךעדיו יכל להיות בקלותתתת ובבריאות

באיזה בית חולים את.

זה די פרוטוקולים

אבל ךא לוקחת אחריות

לי למשל בתל השומר שהיה האטה נלחצו לזרז בהיסטריה

ובשערי צדק שהיה כמה האטות הם היו יותר עם יד על הדופק אבל רק הציעו זירוז.

והמיילדות אמרו שלא דחוף

אבל אני התחלתי זירוז(בשבוע 39) בגלל האטה-שתיים בדופק, בערך כמו שאת מתארת.

זה הציל לי את התינוקת שנולדה עם חבל טבור כרוך ובלי דופק (אפגר 4 מיד אחרי הלידה, 9 כמה דקות אחרי ב"ה, וזה רק הרצף ניסים הזה ואני לא יודעת איפה היינו היום בלי הניטור הזה ששלח אותי לזירוז, וגם לא רוצה לדעת.....)

איך זיהיתם האטות בדופק ? איך אפשר להיות רגועות שהכול בסדר ?

זה יכול להגיע בלי שום סימן אחר? .כי לא עושים סתם ככה מוניטור לפני התאריך המשוער בלי סיבה

אני בשבוע 33

הגעת למיון/הריון עודף או אם אין סיבה. אצלי הייתי באשפוז עקב צירים מוקדמים / עוברים קטנים

אבל המדד העיקרי זה הפחתה בתנועות ויש כאלה שיגידו גם ריבוי תנועות קיצוני ולכן לא לזלזל בהפחתת תנןעות

מקווה שלא הלחצתי מידי 🙏

(מעדיפה לא לפרט יותר כאן, אני לא אנונימית..

אבל כן ב"ה ילדת ניסים שלנו🥹)

לפעמים זה הצלה וחייב לעשות

לא משחיקים עם זה 

והלידה הייתה ממש בסדר ב"ה

@מקליד/ה…

מתפללות שאתם בטוב ובבריאות!!

לק"י

סמיך.

אולי זה יספיק.

ואם רוצים באמת שזה יעבור צריך להפסיק עם קמח לבן, סוכר לבן ועוד כל מיני דברים...

אישית, לא השתגעתי עד כדי כך אבל אני לא יכולה לסבול את הקשקשים האלה... זה גם עושה ריח לא משהו, גם אחרי חפיפה יש ריח לא טוב. מה שאני עושה אני מורחת שמן זית או שמן אמול, אפשר שמן תינוקות, קצת מעסה ואז הקשקשים מתרככים מורידים אותם בעדינות עם מסרק סמיך, לסרק ישר והפוך עד שהכל יורד. אחרי כמה זמן זה לפעמים חוזר שוב אבל בקטנה יותר.

אם את מנסה את עניין השמן שהציעו כאן, אם יש לך שמן עץ התה ושמן לבנדר בבית, הייתי שמה טיפה או שתיים בשמן ואז מעסה ושוטפת ומסרקת כמו שהומלץ. 

לבן שלי גם היה.

רופא עור נתן לנו שמפו טיפולי, אבל זה לא עזר.

חזרנו אליו והוא נתן מרשם למשהו יותר חזק.

אבל אז התייעצתי עם שכנה שיש לה ידע בכל מיני סוגים של רפואה טבעית, והיא אמרה למרוח על זה חלחון של ביצה ואחרי כחצי שעה לחפוף ולסרק עם מסרק סמיך, ולחפוף לו עם שמפו מסלק סוכר (מוכרים בחנויות טבע), וזה לגמרי עזר.

אחרי שנגמר השמפו מסלק סוכר חזרנו להשתמש בשמפו רגיל וזה לא חזר שוב.

אשאל רופא ילדים אבל האם הגיוני שבגיל שנתיים? כל ההמלצות האלה היו כשהיא היתה ניובורן...

ולהסיר לא מפריע לי כמו השאלה למה זה פתאום בא ואיך למנוע שיבוא שןב... היא חולה על ביסקויטים שהגן נותן ועל לחם בכללי אז אין סיכוי אשצליח להוריד קמח לבן..

(פשוט מנסיוני הרופאת ילדים תגיד ש"אנחנו לא יודעים". קיוויתי שמישהי פה כן שמה לב בעקבות מה זה מופיע...)

לראש? רופא ילדים נתן משחה, עבר תוך כמה ימים וזהו

נשמע בדיוק כמו שתיארת.

נתנו לנו שמפו טיפולי שמשתמשים בו פעמיים בשבוע.

כדאי ללכת לרופא ילדים, ולוודא שזה לא משהו מדבר...

להרגיש חיבור קליל וזורם לבעל, לדעתי לא קשור לאופן ההיכרות.

זרימה וכימיה לא קשורים לנתון הזה. זה משו שקיים במערכת של שני בני הזוג (הייתי כותבת על זה הרבה בפורום המקביל בהיותי רווקה חח)

זה גם לא רק בהקשר של זוגיות גם מבחינתי חברות זה ככה.

אחת החברות הטובות שלי מהרגע שראיתי אותה היה קליק חיבור צחוקים וכו' עד היום ויש לי עוד הרבה דוגמאות.

בכל אופן, לנושא העיקרי

זה מזכיר לי קצת שרשור דומה שהיה כאן על צניעות...

אני חושבת שחופשיות, זרימה, קלילות, לעשות מה שרוצים ומה שבא ואיך שרוצים וכו'

אם יש שם צביטה בלב בהקשר של ההלכה כנראה שזה נוצר מאיזשהו חוסר מאיזשהו כאב שנחווה בהקשר של ה"הגבלות" ההלכתיות... בכוונה אומרת הגבלות כי ככה זה יכול להתפס כמשהו מגביל. אפילו לפעמים אולי חונק...

אבל אפשר לרדת לנקודה הזאת ולברר אותה. להבין על מה היא יושבת.

כי עובדה שיש בנות ששומרות תורה ומצוות ומרגישות ציפור דרור חופשיה ( אצלי אני באמת ככה מרגישה. ויותר מזה שההלכה זה הכח שלי בחיים. המשמעות שלי וכו'. בלי זה הייתי מרגישה כלי חרסינה ריק)

ורק מחמיאה לך על האופן שהגבת לאחותך... זה באמת לא קל... 

שלמדנו באיזה קורס וממש אהבתי

היתה שאלה של

מי היה האלוקים שלך (נראה לי בילדות)

כאילו איך תפסת את האלוקים בתור מה?

איזה דמות שיקפה לך את האלוקים

דמות כועסת? נעימה? רעה? מענישה? אוהבת? מלטפת? וכו'...

נגיד אצלי באמת ראיתי שהדמות שלי היתה דמות ממש רכה אבהית ונעימה... זה מסביר הרבה

כאילו אם אין את החיבור והקלילות באופן טבעי זה גם לא יהיה? כאילו האם זה באמת משהו שאפשר לעבוד עליו?

מבאס אותי שעם חברות כיף לי יותר לדבר, עם כל החיבור שיש ביננו חסר לי מאוד הזרימה היותר קלילה..

אצלי ראיתי שזה משהו שמרגישים בלי קשר איפה ניפגש וכמה נטייל ו"נלמד להכיר".

פשוט יש או אין. ומן הסתם מי שלא הרגשתי איתו זרימה מספיקה פשוט לא היה לי נעים בחברתו...

אז אם בחרת להתחתן עם בעלך כנראה שכן היה לך נעים... וכנראה שכן היה עניין ואולי עוד דברים מן הסתם. הבסיס הוא נעימות. שזורם אז נעים, כשלא זורם אז משו לא מתחבר, לא נח כזה...

מאמינה שאת חייה איתו חיים אז את כן מרגישה חיבור. פשוט אולי חיבור מסוג אחר וצריך לראות מה הטוב שיש שם.

ואם תעלי עליו על כל הדברים הטובים (אני מדברת באוויר ממש כי אין לי מושג מה קורה בפועל)

אז אולי ייפתח משהו.

כן יכולה לעודד קצת.

שהיו אנשים שלא ככ התחברתי אליהם, ועברה תקופה שלא ראיתי אותם ומאז עברתי שינוי גדול ואז פתאום ראיתי בהם משהו שלא ראיתי לפני ואפילו אהבתי אותם.

קשר עם חברות בטבע שלו יותר קליל, קשר שממנו אנחנו מתמלאות באנרכיה.

קשר עם המשפחה, במיוחד עם הבעל דורש יותר עבודה עצמית ויותר השקעה, אבל ברור שאפשר להגיע לאינטימיות, לקלילות, לאהבה.

אותי מציל ההומור. כמה שפחות הערות, להעיר על הכל בחצי צחוק.

וזה לא קשור לרמה דתית.

אני בדעה שלקב"ה יש חוש  הומור ענק והוא רוצה שנחק ונהיה קלילים. שם מצאת אהבה.

שמירת מצוות היא שלהן. לא מחייב שהיא שיחררה כי לא מאמינה אלא פשוט התאהבה חזק. דתלשיות גם פחות יודעות להגיד לא. בנים משתמשים בחוסר ידע שלהן לגבי גבולות מקובלות בחברה חילונית.

לגבי קלילות בקשר. תלוי. במגזר דתי את יוצאת ואת יודעת שאת מחפשת מישהו לחתונה, חיים משותפים וכו'...

במגזר חילוני יכול להיות שהוא מחפש משהו רציני והיא מחפשת מישהו קבוע אבל בשביל קשר לא מחייב. או בחור מחפש מישהי חד-פעמית והיא מחפשת אהבה רומנטיקה.

לפעמים שאיפות תואמות אבל אז עוברות כמה שנים ואחד מבני זוג עובר שלב וצריך משהו אחר בזמן שהשני ממש לא. בקיצור לא פשוט.

ונגיד את נהיית חילונית, זה לא שתהיי משוחררת, את תהיי מחויבת לנורמות של תת-מגזר חילוני שבו תחיי.  בכל מקום יש נורמות משלו . אם רוצים להצטרף צריכים לזרום איתו .

גם בדתלשיות/דתיות לייט, כאלו שגדלו במגזר הדתי וכיום לא מקיימות חלק כזה או אחר מהמצוות, יש גבולות. לכל אחת הגבולות הפנימיים שלה, פשוט הם לא בהכרח נובעים מההלכה.

מה גם שהיא אמרה שזה עם *חבר* של אחותה. לא מישהו רנדומלי… הם מקיימים זוגיות מלאה, כזו שאם מתעלמים רגע מההלכה - הגיוני לגמרי לא לשמור בה נגיעה, ואף לקיים יחסים.

מי יודע, אולי הם התחילו לישון יחד רק לאחר מספר חודשים, ממש לא בהכרח שמהפעמים הראשונות שנפגשו בהן.

ולא אומרת מתוך תמימות, בהחלט יש כאלו שמחפשות מישהו רנדומלי או מגיעות לסיטואציה שכזו. אבל גם מכירה רבות שלא שומרות נגיעה על כל הכלול בכך ועדיין מגיעות ליחסים רק לאחר שיש כבר זוגיות של ממש. 

אני מרגישה חופשייה. אמנם ברמה דתית שונה לגמרי משלך, אבל לדעתי העיקרון זהה.

כל יום את קצת בוחרת מחדש לקיים תורה ומצוות. ממש לא אומרת שכל יום יש לי התלבטות האם להתלבש כך או אחרת, אבל כל יום אני בוחרת בזה, דרך המעשים.

בחרתי בדרך של תורה ומצוות באופן מודע, החלטתי שאני דתייה. נקודה. אני בחרתי את דרכי שלי בעולם… וכשאני קמה בבוקר ונוטלת ידיים, או מתפללת, או מתלבשת בצורה צנועה, או מאירה פנים, זה מכיוון שזו הדרך שבחרתי בה.

כל אחד חי תחת מגבלות מסוימות, את חלקן בחרנו (כמו הדת), וחלקן נכפו עלינו (חוקי המדינה, לפעמים נורמות חברתיות וכו). דווקא עם מה שבחרתי קל לי יותר, כי זה בעצם הרצון שלי. תכלס אני עושה מה בא לי.  רק שמה שבא לי זה להיות דתיה.

לא יודעת אם הצלחתי להעביר את הראש. 

פנימית חשובה

רוצה להגיד קודם כל, שאפשר לשפר את המצב בנישואין על ידי עבודה עצמית וזוגית.

זה לא שהקשר לא עובד כי לא התחתנתם והכרתם כמו חילונים לדעתי, זה פשוט שקשר זוגי - גם אצל אנשים שלא שומרים תו"מ, מחייב תחזוק ועבודה. בכל מגזר.

ולכן, ממליצה לך לפנות לייעוץ לעניין.

לגבי העניין מול אחותך - כאמור, לדעתי לפחות, ה נוגע אצלך בנק רגישה בגלל הקושי שלך מול בעלך, אבל בתור חוזרת בתשובה עם משפחה שלא שומרת - זה בחירה שלה. מבינה את הצביטה בלב, זהבאמת כואב, אבל הבחירה היא חלק מהותי בקיום תו"מ. וזה שלה.

אני חושבת שענית לה יפה וחשוב לכבד את הבחירות של האנשים שקרובים לנו. זה שומר על הקשר.

לגבי קלילות, צניעות, זרימה - אני מתלבשת צנוע ב"ה ועדיין מרגישה חופשייה. זו שוב לדעתי הזדמנות להתבוננות פנימית על החיבור שלך לצניעות, לעצמך. זו הזדמנות אולי לאוורר קצת את הארון.

ובכלל, אני די בטוחה שאם המצב הזוגי שלך היה טוב ומספק ומשמעותי, ההסתכלות כלפי חוץ הייתה מרגישה אחרת כי זה מתחיל באמת בפנים אצלנו ומשתקף החוצה

שולחת חיבוק ❤️

1. כלפי אחותך-

אם הם לא שומרים נגיעה וישנים יחד הם כבר אחרי יחסים. זה בערך 99.99%.

כדי להשפיע על מישהו צריך קודם להיות קרוב אליו.

אין שום טעם בהסברים חכמה והמלצות בשלב זה.

אם יש לך רצון להתקרב, אני הייתי רק מקשיבה. שואלת שאלות סקרניות, משתפת מעצמי, מייצרת חיבור שמוביל לפתיחת הלב. לשמוע כדי לשמוע. בלי לערב את הדעות שלי כלל. הקשבה נטולת שיפוטיות לגמרי.

2. כלפי עצמך-

אני לא יודעת למה אנשים חושבים שזה שהם התחתנו בשידוך זה כאילו פחות זורם ופחות קליק מחברות. זה לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה.

אני התחתנתי עם בעלי דרך חברות ארוכת שנים ומצטערת על כל רגע (כמובן שהכל בהשגחה וכך כנראה הכי היה נכון לנו להיפגש, אבל ברמת השכל זו לא הדרך האידיאלית מבחינתי כלל!!).

הדרך שבה הקשר נוצר ומתפתח ללא מחויבות של נישואים לאורך זמן מייצר ממש עיוותים במערכת היחסים ובדפוסי התקשורת שנשארים ומצריכים תיקון לאחר מכן.

כמובן שגם מבחינה רוחנית הפגיעה בקדושה יש לה מחירים.

תהיי שמחה ובוטחת בדרך שבה הוליך אותך הקב"ה לקשר עם בעלך בקדושה.

אבל כתבת:

"הדרך שבה הקשר נוצר ומתפתח ללא מחויבות של נישואים לאורך זמן מייצר ממש עיוותים במערכת היחסים ובדפוסי התקשורת שנשארים ומצריכים תיקון לאחר מכן."

זה מייצר *אצלך*. אצלי למשל זה לא ייצר. לכל אחד יש את דרכו. 

שנים של קשר זוגי ללא נישואים?

לא כמה חודשים ,כן?

אני חושבת שעיקר העניין פה זה מה שזה מציף אצלך...

כי גם לי יש אחים דתל"שים לצערי (מעולם לא דיברתי איתם ישירות על נושאים כאלה - וזה דבר שאת יכולה לברך את עצמך שאחותך פתוחה איתך כך - אבל ברור לי שזה לא כמו שהייתי רוצה), אבל אני לא מקנאה בהם בכלל. כי ב"ה טוב לי מאוד בדרך שאני בוחרת בה ובדרך שבה פגשתי את בעלי ובחיים שלנו יחד.

אז נראה לי שבלי קשר לאחיות שלך - כדאי לך להשקיע ברגשות שלך סביב עניין הצניעות והקשר עם בעלך, כי זה מה שיעשה לך טוב ❤️

ותתפללי על עצמך, ובנפרד על אחיותייך. כי לכל אחד יש את התשובה שלו שהוא צריך לעשות בעולם... 😘

הבחירה לשנות גדר הלכתי מסויים לגדר הלכתי מבוסס אחר היא ב"ה נגישה היום לכולם, ואפשר גם להעמיק בלימוד משותף על השתלשלות אותה הלכה ספציפית.

אולי הקושי הוא שאתם חיים בקהילה מהסוג שבה לדעתכם השכנים ירימו גבה או ירכלו, אבל אם לא תנסו לא תדעו ואתם עשויים לגלות שזה רק היה בראש שלכם ואחרי יממה זה לא מעניין אף אחד.

מה התכוונת ב "לשנות גדר הלכתי מסוים לגדר הלכתי מבוסס אחר"? ומה הכוונה ב "נגישה לכולם"?

"נגישה לכולם" - בכל המובנים... גם הנגישות לרבנים, גם הידע ההלכתי באינטרנט כששו"תים שלמים נסרקו לרשת, גם הבסיס הרוחני תיאולוגי (למי שמעוניין בכך) לשינויים הלכתיים שמאפיינים את השיבה לארץ ישראל, ובעיקר מבחינה חברתית - היום אנחנו לא חיים בשטייטעל עם חרמות על מי שחורג מהמקובל. לא תיפגע הפרנסה ולא יחיה בדד והוא חופשי לעצב את חייו הדתיים כמו כל אחד אחר במדינה. לשני הכיוונים הדתיים אגב - לחומרא ולקולא.

ביחד עם מה שכתבת למעלה הבנתי את כוונתך

אני כמובן חולקת עלייך

אבל זה חורג ממטרת הדיון של הפותחת

וגם כנראה מורכב מידי לדיון בפורמט הזה

היא דיברה על שמירת נגיעה של אחותה

לא מחליטה כלום עבור הפותחת

שבת שלום!

אני מבינה שהמקום של אחיות שלך עורר אותך לחשיבה על עצמך, על הזוגיות ועל דרך החיים שבחרת בה. פתאום זה נראה ש...רגע, אולי לא בחרתי בזה? זה פשוט קרה מכח האנרציה...

אני יכול להבין את התחושה שדייטים זה כ''כ מעושה ומאולץ ולא אמיתי... אבל אחרי שכבר הקשר מתבסס ומתחתנים אפשר לגמרי להגיע לחברות עמוקה, אפשר (וחייב) לתת חיבוקים באמצע היום, אפשר להיות זורמים וקלילים, אפשר לדבר בפתיחות על דברים אינטימיים רק בצניעות ולא מול כולם.

אני מאמינה ששום דבר לא מגיע סתם, וכנראה השיחה הזאת עם אחותך צריכה להביא אותך לקפיצת מדרגה בזוגיות שלכם. צריך לחשוב מה יכול לעזור לך, לשתף את בעלך, לבקש ממנו דברים מסויימים שאת רוצה ולא היה לך נעים להגיד עד כה, לקפוץ למים, לשתף אותו בדברים אישיים שלך, זה מאוד מקרב. לצאת לסדנא/ טיפול/ קורס זוגי או אפילו אישי בשבילך שיכוון אותך, לקרוא על זה.

זה ממש לא קשור לדתיים החילונים, לכל אחד יש זוגיות שונה, גם לי יש אחים דתלשים, דווקא כשאני פוגשת אותם אני כ''כ שמחה בדרך שלי וכל כך כואב לי בשבילם.

חוצמיזה, את יכולה לשקול שוב את נושא הלבוש שלך, יש חומרות ויש הלכה, את לא חייבת לקחת חומרות על עצמך אם זה מכביד לך על הנפש. 

התחתנתי בשידוך חרדי

אחרי כמה שנים עשיתי שינוי דתי גדול

כן עלו המחשבות על הזוגיות, דרך חיים והלבוש.

לקח זמן, התגברנו על הקשיים שנוצרו בעקבות הפערים הדתיים.

אני חושבת שבכל זוגיות (גם חילונית) נוצרים פערים וצריכים להתמודד איתם כדי לנהל זוגיות טובה, כן יש יתרונות להכיר יותר לעומק ולא בשידוך, שאין ערמת הגבלות סביב הזוגיות, אבל אולי גם חסרונות.

גם אני הייתי מעדיפה לבוש פחות צנוע, זה אכן פחות קליל, אבל זה מחיר שאני מוכנה לשלם, השקעתי זמן וכסף למצוא בגדים שמוצאים חן בעיניי וכמה שיותר קלילים.

יאללה, סינוואר - אתה הבא בתור בעזרת ה'!

ובעיקר - שלא יהיו להם מחליפים ושה"ארגונים" האלה פשוט יתמוטטו כבר...

תודה עצומה לקב"ה שהוא נותן לנו להרים ראש על אויבינו.

כן יאבדו כל אויביך ה'!

הייתה פה אזעקה נראלי פעם ראשונה מאז תחילת המלחמה!

ומחזיר את הכבוד האבוד שלנו במעט אחרי השנה הזאת!

תודה לבורא עולם! שנזכה לעוד ועוד שמחות כאלה

ככה אמור להיות.

מעט הפרשה ורודה זה גם לא מדאיג.

לא כדאי לבדוק לפני האיחור אם זה מכניס אותך לסרטים מיותרים… את יכולה לעשות בדיקת דם אם זה ירגיע אותך.

ובאמת בדרך כלל יש מתח עד הבדיקת דופק בשבוע 7 בערך...

בעזרת ה' הכל יהיה תקין, אין שום סיבה שלא

זו אמירה מבחינתכם שהיא לא מסוגלת.

אם החלטתם להעלות אותה לכיתה א', כנראה האמנתם שהיא יכולה ומסוגלת.

לי זה נשמע שאולי הילדה מנסה לשאוב מכם ביטחון לכך שהיא מסוגלת, ואם תוותרו לה היא תבין מזה שאתם לא מאמינים בה. זה בעצם אישור בשבילה שהיא לא יכולה ולא מסוגלת.

כיתה א' עשויה להיות קשה גם לילדים בלי קשיים.

אני הייתי מתעלת את הקושי להתבוננות של הילדה איך מתמודדים כשקשה לנו, ומה היא יכולה לעשות עם הקושי.

בנוסף, כדאי לשתף את המורה בקושי ולנסות למצוא פתרון.

אצלנו בבי''ס יש בנות שרות שעוזרות לכיתות א' בהתחלה למצוא את עצמם, וגם חונכים מכיתות ו'.

אני בטוחה שהמורה תדע להציע פתרונות שיש בבי''ס שלה.

בהצלחה❤️🙏

שהזמן יעשה את שלו

זה עניין של הרגל לאט לאט

עם המורה? עם היועצת?

מעבר לכיתה א' הוא באמת שינוי גדול, ויש ילדים שקשה להם יותר, אבל זה לא אומר שהם לא יכולים. פשוט צריך יותר תמיכה וליווי.

מצטרפת ל@אין לי הסבר שנראה לי זה יכול מאוד לפגוע בביטחון להוריד אותה שוב לגן. ועכשיו צריך לחשוב איך עוזרים לה עם המעבר בכיתה, ולא איך מחזירים אותה לגן.

אם יד לה קשיים ואת רואה שהיא נבלעת במערכת, ובכל זאת את חושבת על להעביר אותה- כיתה קטנה זה אופציה הכי מועדפת

היו כמה ילדים מהכיתה של הבן שלי בכתה א' שככה עשו

אפשר להעלות באמצע שנה, לא להוריד.

כדאי לבדוק עם מחלקת חינוך אצלכם בעיריה.

אני לא מסכימה שזו אמירה של חוסר מסוגלות, זו אמירה בעיניי של לתת לילדה ביטחון ולהיות קשובים לה ולרצונות חלכוחות שלה. גם אם היא מסוגלת בעיקרון להישאר בבית ספר אולי זה לא שווה לה את הכוחות שהיא תשקיע בזה ותישאר חסרת אנרגיות.

אם את בודקת עם מחלקת חינוך ולא מאפשרים, אז לדעתי לדבר עם הצוות של הכיתה ולנסות גם בבית ספר וגם בבית לתת לה מעטפת תמיכה משמעותית שתקל עליה את השנה

רופא

מזהירה שזה פצצת הורמונים ברמות... מצד שני, אצלי אם לא לקחתי מינון כפול היה דימומים כל הזמן

בהצלחה וחיבוק, התמודדות לא פשוטה❤️

הייתה מתאמצת בשבילי..

מספיק בהחלט לשלוח לה הודעה שאת חושבת עליה לא מעט והיא בלבך.

אם את ממש רוצה להיות מהממת לקנות עוגיות או משהו מפנק אחר ולהביא לה אבל באפס מאמץ מצידך.

את יולדת!!!

להקל היא תמצא את הפתרונות.. זה שרואים אותה והיא חשובה לך זה העיקר.

להתעניין מה התוכניות לראש השנה (ואם מסתדר ורלוונטי להזמין לארוחה גם אם בסיסית ולא מפנקת.. אפשר לומר שמטבע הדברים זה לא פינוקים כתמיד אבל לחברה שלה ושל הילדים תשמחו ממש)

הם מכינים הכל

אז כמובן שגם היא נמצאת

לא הייתי כועסת או מצפה

אם יש לך כוחות תזמיני אותם אלייך עם הילדים

אולי הביחד יעשה טוב לך ולה.. ואם יש ילדים נוספים אז הם במשחקים ואתן ביחד

אחת עם הילדים הקטנים אחת מכניסה מגש פיצה לתנור וחותכת ירקות 🩷 כל הכבוד לך האכפתיות והיוזמה לא ברור מאליו שאת בעצמך אחרי לידה🩷

אני עוד לפני לידה, ועפתי על עצמי שאפשרתי לבנות שלי לנסוע לשבת לאחותי המגויסת...

ואחרי הלידה - כבר סיכמתי עם אמא שלי שהיא באה לעזור לי רק ביום עצמו של הלידה, ואת שאר הימים היא מפנה לכל מגויסות המשפחה. וזהו, אני גם מרגישה אלופת עולם על זה...

בקיצור, גם להיות מגויסת וגם להיות אחרי לידה אלה מצבים מאתגרים בחיים. אשרייך שעזרת לה בפעמים הקודמות! הפעם תעזרי לה בהתעניינות ומקסימום במציאת עזרה ממישהו אחר. אין לך הרבה ברירה, כי את בעצמך במצב שזקוקה לעזרה...

* להגיד לה שאם היא רוצה עזרה בפינוי הפח בערב בעלך ישמח לעזור (בהנחה שהוא אכן זורם על זה🤣)

* להגיד לה כשאתם הולכים לסופר ואם היא צריכה שתקנו לה משהו

* להתקשר אליה בערב ולשאול מה שלומה, זה מקל על הבדידות..

בכלל חושבת שצריך לעשות מיזם של סיירת זבל

בעל ערב יוצאת סיירת של 5 בני נוער לפי טוםס הרשמה מראש

לאיסוף פחי זבל של נשות המילואים.

בסבב הקודם זה היה המשימה הכי קשה

(הפעם אני בחופשת לידה אז יותר קל- כי מנצלת את זה לסיבוב עם הקטנצ'יק)

בבדיקה אחרת שעשיתי בהריון,

יצאה תוצאנ שהעידה שהעידה על סבירות לת.דאון

בפועל נולד תינוק מתוק ברמות, ב''ה תודה לה' ילד בריא ושלם

מתכוונת שאחרי הכל - מדובר בבדיקה סטטיסטית בלבד

גם כשיש תוצאה של 1:100 זה לא אומר הרבה לגבי מה שיהיה בפועל

בשורות טובות

חשבתי שזו טכנאית כי זה נעשה באותו מקום שאני עושה בד"כ אולטרסאונד ע"י טכנאית. אבל אולי זו באמת היתה רופאה...

ומה שכתבתי קודם היה לפי מה שהיא אמרה לי בע"פ. היא אמרה שחשוב לעשות את הבדיקות דם כי התוצאה תשתנה בעקבותיהן והיא לא סופית עכשיו.

אבל עכשיו פתחתי את הדפים שהיא נתנה לי וראיתי שבאמת יש סטטיסטיקה גם בינתיים.

לפי גיל יצא 1:443, ולפי השקיפות עם הגיל יצא 1:84.

מניחה שזה כן יצריך בדיקה אמינה יותר (ניפט או דיקור מי שפיר)... בכל מקרה מקווה לטוב בעז"ה.

וגם תקבלי מימון מהקופה.

ממליצה. היינו שם והתקופה עד התשובות היתה קשה.

אין שמחה כהתרת הספקות

כלומר, בלי חברות. למי יש כוח לפטפט?

אבל בדרך כלל בבית החלמה נוצרות חברויות קלילות בין היולדות, ומפטפטים קצת. זה יספיק לך?

אם לא, ואת באמת זקוקה לחברה צמודה כל הזמן, אז אולי באמת עדיף לך לוותר ולנוח במקום אחר עם חברה... (ללכת להורים, להישאר בבית בתנאים נוחים ועם בעלך...)

מקסימום הרב יגיד שלא...

לפעמים הוא גם אומר על השניה נניח שלא טהורה אבל מהשלישית זה נקרא הפסק טהרה או משהו בסגנון

תבדקו, לא יזיק בטוח.

.אם יש לכם כח לנסות להטהר ככה

ולקחת בחשבון שיהיו שאלות יומיומיות

וגם יש מצב שתצליחי לספור ואז הספירה תפסל עטד לפני טבילה

אם יש לך כח להכיל את זה, מעולה

אם זה מרגיש מתיש מידי ומוגזם הייתי מחכה כמה ימים..

וחיבוק על המילואים. איזה גיבורה את.

תמיד אחרי לידות הרגשתי שבסוף יש טווח שטפשר לטבול בו, ואפשר מהר להתחיל בדיקות וכל הזמן לשלוח לרב.

היו לידות שהיה לי כח לזה

והיו לידות שהעדפתי לחכות עוד שבוע שבועיים ואז יותר בנחת. 

ואם מתאים לכם גם להסביר לרב את הסיטואציה שהוא עלול לקבל צו 8 ולכן לחוץ יותר.

בטוחה שיתקבל בהבנה

יודעת שאומרים שזה מוקדם מדי אבל כל אישה אחרי כמה לידות מכירה את עצמה ויודעת אם זה הגיוני לה או לא

רק מוסיפה שהייתי מתייעצת עם הרב כמה בדיקות לעשות אחרי הלידה

לי תמיד אישרו לעשות רק את המינימום גם כי המקום עוד רגיש וגם כדי להמנע מכתמים שיאסרו

יש לכם אותו כבר ביד.

אז מה אכפת לכם לשאול ואולי יהיה כן?

בכללי אני בעד לתת זמן בנחת ולו בשביל לא לפצוע את המקום מרוב בדיקות וגם בשביל לא להיות בסטרס..

אבל השיקול של המילואים בעיניי ממש משמעותי

לנסות להטהר בהקדם

וכמובן להגיד לרב שזו הסיטואציה

בהצלחה אחות ומזל טוב!

אני הייתי מתקשרת לרב בהקדם.

בהצלחה!!

שלושה שבועות אחרי לידה

הרב התיר לי עד שהייתי בטוחה שיהיה אסור

שווה לנסות ממש

זה נהיה מהביוץ שהתרחש לפני ההריון.

ואז - מקסימום מעקב

גילו לי ציסטה בהריון של 10 ס"מ, זה כבר ממש בעיה... וגם גרם לצירים, אז ניתחו בהריון. בעיקר בגלל הגודל.

אבל הסיכוי שיש לך בגודל הזה - קטן מאוד, ואין מצב שהרופאה היתה אומרת לך שתקין.

קרה שגילו לי בהריון אחר ציסטה קטנה, של איזה 1 או 2 ס"מ, וזה נספג מעצמו ולא עשה שום דבר.

בהצלחה, ואל תדאגי!

רב הציסטות - נספגות מעצמן, והכל בסדר!

או 6 בשעה.

את לא חייבת לשכב, אבל שכיבה תעזור לך אולי להרגיש.

בת כמה הבת שלך?

אולי לשים לה סרטון/שירים?

לתת לה לאכול משהו טעים שתהיה עסוקה בו?

משחק שהיא אוהבת?

אלה היו בחרדות שלי

כן הרגשתי? לא הרגשתי?

אחד הסיוטים

מקווה שתרגישי ממש ממש בקרוב!!!

סנדוויץ' טוב עם חלבון

פתר לרוב את הבעיה יותר מתוק קולה וכו'

ממש סייעתא דישמיא שיש לך היום

בהצלחה!

ברוך ה׳ התעוררה בנסיעה הגברת

אז נרגעתי קצת 

וכן, אני שנאת מתוק בהריון הזה

העד חצות היה ממש מסירות נפש מצידי😅

ואז זה משתפר כשהם גדלים.אין לי עצות כל-כך .הייתי ממשיכה לתת לו מהכול ולא מגבילה

אני לפעמים מאכילה כשהם רק עם חיתול ואז ישר למקלחת וככה חוסכת בגדים שלא יתלכלכו

ואם היא בכיסא אוכל אז השולחן קצת חוסם מהאוכל להגיע לרגליים.

אז הבעיה היחידה שלי הייתה השיער שאם הוא מתלכלך זה כבר מקלחת. אבל ככול שנותנים להם לאכול יותר לבד ככה הם לומדים מהר יותר לאכול נקי. עכשיו כבר ממש רואה אצלה שיפור בצורת החזקת הכפית וכו.

ואז מכניסים לאמבטיה מהירה אחרי הארוחה

ועוד כשהם יורקים את הכל.. בסוף גם בקושי אוכלים משהו.

אם לא קר אצלכם מאכילים עם טיטול ואז מושיבים אותו על השיש עם רגליים בתוך הכיור ושטיפה כזאת לרגליים, ידיים, פנים וקצת שיער .. חחח בקיצור מקלחת

וב''ה שיאכל באהבה

אין עליו

שקיטרתי על זה שהגדול היה אוכל וזורק ומלכלך את כל הרצפה ואת כולו וזה באמת היה לי כ"כ קשה בהריון הניקיון וכל הסביבה

והרגיעו אותי שככה זה וציקצק לנקות אחרי וזה לא סיבה לא לתת לו לאכול

והרגשתי את הנרמול של המציאות ונשמתי לרווחה .וכן זה לא קל גם עכשיו הקטנה שלי במצב הזה מלכלכת הכל מסביב לא מוכנה בכפית רק היה מכניסה לפה אחרי שהרגישה ולשה את האוכל. .

זה גם מבאס כי אי אפשר להאכיל מרקים ומעדן/ יוגורט / דייסה.

זה רק אוכל שהיא יכולה להחזיק.

העיקר שתהיה בריכה ותאכל ותשבע ותגדל.

יש לי ילד אחר שהוא עקשן  אוכל אף פעם לא אהב לאכול. היום בן 3 וחצי כל ארוחה זה מסע שיכניס כמה ביסים  לפה. .

אז עם התינוק אוכל לשמוח!! ולברך 

יש לך כסא אוכל?

שהבלגן יהיה רק כשהוא בכסא אוכל..

ואז פלג גוף עליון רק מתלכלך..

ונשאר לך לשטוף את המגש

וקצת מגבונים על הרצפה

דווקא זה זכור לי כאחלה תעסוקה...

הוא יושב בכיסא אוכל (היה לי חלק שלא הסכימו לשבת בכיסא אוכל בכלל וזה היה לי קשוח..)

ואת פנויה לגמרי...

את לא חייבת להביא את הדברים המלכלכים והנוזליים כמו יוגורט, גבינה וכו..

אפשר חביתה מקושקשת כזו

קציצות בחתיכות קטנות

ירקות מהמרק בקוביות

עוף חתוך קטן אם הוא כבר עם שיניים ומסתדר

פתיתים- לעשות ישצאו כבר דבוקים - שיש גושים כזה..

אוכל אצבעות בקיצור..

אבל זה גיל שאפשר לחשוף להרבה דברים והם מסכימים אח''כ גדלים ונהיים יותר בררניים

אבל מחקרים אומרים שזה מאודדדד תורם להתפתחות חשיפה לכמה שיותר מרקמים, טעמים וכו..

נגיד קוביות סלק מבושל הסכימו אצלי רק בגיל הזה.

שזה ממש בריא...

בהצלחה!!!

ואם את נותנת משהו נוזלי לתת בכמות קטנה ובכלי שיהיה נוח לאכול עם בכפית..

ואם הוא מתחיל להתמקח להנות שיש לו במה להעסיק את עצמו

ולהרחיק את הכסא מדברים שקהש לנקות

שיהיה פשוט על רצפה שקל לך לנקות..

וכשממצה (תני לו הרבה)

ישר לשטוף את המגש ולהעביר מגבון על הרצפה

כשמתייבש יותר קשה לנקות...

קציצות קפואות זה בגדר הצלה

תמיד יש לי ברוקולי ואפונה

גם עוף מסתדר בהקפאה אבל אצלי לא אוהבים למשל שוק אלא מעדיפים נתחי עוף ברוטב אסייאתי

לא נוהגת להקפיא תוספות, פשוט כי מחסלים לי הכל

ועוקבת לעוד רעיונות

אורז לא יצא לי טעים

כנראה תלוי בסוג.

נהיה לו טעם פלסטיקי ומרקם לא רגיל

מישהי יודעת אם ממולאים עובד בהקפאה?

כדי להקפיא

הבשר הוא בישול ארוך והעדפתי לחסוך לי את זה בערב החג

רוצה גם לצלות כבד

כל השאר כבר אכין יותר סמוך לחג

אצלי כבר במקפיא:

בשר צלי ברוטב פטריות

בשר צלי בכרישה רוטב אדום

שווארמה קוביות בצ'ילי

עופות בתנור בריבת בצל

ממליצה לה ללכת לרופא/ה שמומחה בהתקנה.

היא כבר עברה בדיקה אצל רופאה (כשבאה להאריך מרשם לגלולות) אז אם זה אין בעיה

אבל מפחדת שיכאב ההכנסה 

שהם יותר קטנים ומתאימים למי שעדיין לא ילדה..

יש בפייסבוק קבוצה "עניינים של התקנים" ששם נשים שלא ילדו כותבות איזה התקן מתאים.

היא אומרת שהיא בקבוצה כבר בזכות המלצה של חברה והכל שם זה נשים שילדו , בקושי אולי אחת שלא ילדה והתקינה

אולי היא מתבלבלת בקבוצה ? קוראים לזה "עניינים על התקנים"

אני זוכרת בפירוש שכתבו שם נשים שעדיין לא ילדו ואיזה התקן המליצו להן.

הקבוצה מורכבת מהמון נשים... כאלה שילדו וכאלה שלא

וראיתי שלנשים ולנערות שלא ילדו,  מומלץ:

*התקן ג'נס

*התקן קליינה

כן אגיד לך שאצלי ההתקן עשה ככל הנראה איזושהי בעיה שבעקבותיה התקשתי להכנס להריון, וכן הייתי אחרי לידות... אז התקן גם יש לו את הסיכונים שלו בלי קשר לפני לידה או אחריה.

השאלה איך זה נכנס לצוואר הרחם?

היא לא ילדה אז לא פתוח שם

כמות הפעמים שהשתמשו לי עם ספקולום עוד לפני שילדתי אני אפילו לא סופרת 😉

אלא אם כן ההתקנה דורשת יוצא מזה ואני לא יודעת, אין לי ניסיון עם התקן 

ספקולום היא כבר עברה

הקטע זה שצוואר הרחם הוא סגור למי שלא ילדה

ובשביל להתקין התקן צריך צוואר רחם פתוח קצת כמו שיש לנשים אחרי לידה, לא?

אבל כל הטיפולי פוריות השתמשו בספקולום, וזה לפני שילדתי..

ומי שילדה בקיסרי ראשון, לא יכולה לשים התקן? הכל לא נפתח לה צוואר הרחם כמו למי שילדה לידה וגינאלית

אבל כל הטיפולי פוריות השתמשו בספקולום, ונכנסו גם לרחם, וזה לפני שילדתי..

ומי שילדה בקיסרי ראשון, לא יכולה לשים התקן? הרי לא נפתח לה צוואר הרחם כמו למי שילדה לידה וגינאלית

איך זה אמור להכנס? פותחים את צוואר הרחם איכשהו ?

כמו הסטרוסקופיה, שניכנסים לרחם עם מצלמה ולפעמים גם כלים נוספים.

בהזרעה/החזרת עוברים מכניסים עד הרחם עם צינורית שמיועדת לזה את הזרע/עובר.

את כל הדברים האלה עושים גם למי שלפני לידה ועוד לפני הריון בכלל 😉

לכן חשבתי שזה לא בעיה גם להתקן, אבל שוב, זה לא מניסיון עם התקן.

לפי השאלה שלך, גם מי שילדה רק בקיסרי (ויש כוונה שילדו רק בקיסרי בלי שהגיעו לפתיחה בכלל) יש לה בעיה עם התקן, כל לא נפתח לה צוואר הרחם, ולא נראלי שזה המצב

איך זה אמור להכנס? פותחים את צוואר הרחם איכשהו ?

מסיבות רפואיות

היא כן תיארה את ההתקנה כסבל וסיוט אבל יכול להיות שקשןר גם לרופא המתקין/ סף כאב שלה

ומניסיון של חברות רבות - אפשרי בהחלט לפני לידה.

אם הצוואר סגור הרמטית יתנו לה כדור שמרחיב את צוואר הרחם… מניחה שרופאת נשים תדע להסביר טוב ממני, אבל לשאלתך הפרקטית - בהחלט אפשר. אמור להיות קצת יותר כואב אבל זה באמת פרוצדורה של 5 דקות. 

לכן ממליצים בעיקר לנשים לפני לידה להתקין בזמן וסת, אבל אפשר לרוב גם כשלא בוסת.

ממה שהבנתי הצוואר גמיש, מה גם שכשמחדירים את ההתקן הוא עוד סגור, לדעתי העובי של מה שנכנס שם לא עולה על עובי של טמפון, בתוך הרחם פותחים אותו.

לגבי כאב - יודעת שיש רופאה אחת ברחובות שעושה פרטי עם גז צחוק, לגבי הרדמה כללית זה קצת מסובך אבל היא יכולה לנסות לבקש.

אם לא עושה בהרדמה - מומלץ לקחת משככי כאבים מספיק זמן לפני, וגם לבוא עם מלווה, בתקווה כזו שתוכל להסיע אותה הביתה אחרי כי יכולים להיות עדיין התכווצויות או חולשה.

בכל מקרה למיטב ידיעתי גם אם מדברים על נשים לפני לידה - הרוב עושות ללא הרדמה (ושורדות כדי לספר). זה כן כואב, בעיקר כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל הפרוצדורה באמת קצרה…. אח״כ מומלץ לקחת את המשך היום למנוחה (סתם כי היא לא יודעת איך היא תרגיש)

תדמייני שצוואר הרחם סגור הרמטית

איך זה אמור להכנס? פותחים את צוואר הרחם איכשהו ?

אמרו לך כבר שהדם יוצא משם (ולי תמיד יצאו חתיכות גם בוסת, גם לפני הלידה) וגם סביב הביוץ צוואר הרחם מתרכך ונפתח, מנסיון שעקבתי אחרי הביוץ לפני ההריון הראשון, ממש מרגישים את זה עם האצבע איך הוא רך ויותר פתוח. תחשבי שנוזל זרע אמור להיכנס לשם באופן טבעי.

לא ציינת מה הסיבה שבגללה קשה לה עם הגלולות, אבל אולי למשל נובה רינג יתאים לה.

זו טבעת גמישה שמחדירים עצמאית לנרתיק פעם ב3 שבועות, היא נשארת שם לא מורגשת, ולאחר 3 שבועות מוציאים לשבוע כדי לקבל וסת ואז מכניסים חדשה. אם למשל הסיבה שקשה לה זה הלזכור כל ערב לקחת זה יכול להיות פתרון שיעזור. כמובן בעוד מספר שנים כשיהיו מוכנים להיריון - פשוט לא מכניסים חדשה (מומלץ בתיאום עם רופאת נשים).

אם הקושי שלה עם הגלולות זה תופעות לוואי - אז זה די דומה מבחינת חומר פעיל (אמנם במינון נמוך יותר) אז ייתכן שגם עם זה יהיו לה תופעות לוואי.

אגב גם את הטבעות אפשר ״לחבר״ על מנת לא לקבל וסת (קצת כמו שמחברים חבילות של גלולות). 

פחדתי מאוד מאוד לפני ברמה שבעלי התקשר לקבוע את התור (זה היה כלום זמן אחרי החתונה)

בהתקנה עצמה היה לא נעים אבל גם לא מאוד נורא

מבחינה פיזית- כאב אבל סביל. הספקלום עד היום איכסה פיכסה מבחינת  אבל איכשהו עוברים את זה

מבחינה רגשית היה לא פשוט

חשיפה ראשונה בתקופה של הרבה דברים שהם פעם ראשונה- ומערבולת רגשות

בעיני חשוב למצוא רופאה (ממש עדיף אישה) סבלנית, רגישה ומקצועית