פורום הריון ולידה (עמוד 4592)

אבל תוצאות בדיקות דם בהריון יכולות להיות עם ערכים מעל או מתחת לנורמה וזה בסדר גמור... אבל תשאלי מי שמבין בזה בכל מקרה

הטווח לפריטין מתחיל מ 20, אני זוכרת נכון??

כדאי לך לקחת תוספת ברזל, לפני שההמוגלובין מתחיל לרדת. עכשיו הוא מעולה.

צריך להתקשר אליהם לקבוע תור (ככה לפחות היה לפני שנה וחצי)

עושים בקופה, במרכזי בריאות האישה . אחרי שקונים אותו שם בבית מרקחת הולכים ישר לאחות.

אם עוד מישהי יודעת יותר במדויק- אשמח!

בית מרקחת של הכללית

ככה היה לי במאוחדת

עשיתי את החיסון לפני בערך שלושה חודשים- רק היה צריך לקבוע תור כי לא בכל המרפאות שלהם יש את החיסון. את קובעת תור, את באה ביום ובשעה המיועדים, משלמת (אם אני זוכרת נכון, 14₪), נכנסת לאחיות ועושה את החיסון.

את התור את קובעת דרך הכוכבית שלהם לקביעת תורים ושם הם יודעים באיזה מרפאות יש את החיסון, באיזה ימים ושעות המרפאות עובדות...

בהצלחה!!

בטח לא שייך לפורום הזה !

זה שייך לפורום הזה, כי בפורום הזה המליצו לפנות לרב זכריה, וחשוב שנשים יבינו מתי מתאים לשאול ת"ח כזה או אחר.

מי שזה מאוד לא מעניין אותה, ממש לא חייבת לקרוא.

הסיבה שבגללה פתחתי את השרשור, היא כדי לעצור את הנצלוש בשירשור השני. וכן בשביל להביע תמיכה גלויה בדברי אמשלהם, שהם עניניים ושקולים.

כל טוב,
ברכה והצלחה!

להתייחס לכל דבריה של אמשלהם כעניינים ושקולים? לא הייתי אומרת.

 

מה שכתבת נכון. מה שהיא כתבה בחלקו נכון.

אבל את צריכה להיות זהירה ולדעת שכשאת כותבת על כל דבריה ענייניים ושקולים, את נותנת גושפנקא לטענה כאילו הבר בן שלמה פוסק בניגוד מוחלט לגדולי ישראל חלילה.

 

ועוד דבר - עם כל אהבתי והערכתי - גם ההנחיה שאין לשלוח מישהי לרב שלא פוסק כמוהם, גם היא נתונה למחלוקת הפוסקים. ואני לא בטוחה שאפילו מכון פוע"ה עומד מאחורי הדברים האלה.

 

 

 

 

 

קיבלתי את דבריך, לב אמיץ יקרה. ומסייגת את דבריי כפי שכתבת.

ויהי רצון שנזכה לכוון לדברי אמת ויחד עם זאת לשמור על השלום.

 

כואב לי לראות שחזרת לפה אחרי שנה במיוחד כדי לחבל בתוכן דברי.

אני זוכרת היטב איך שכאבת את היחס פה בפורום. כאב לי אז היחס שהתייחסו אלייך. 

הייתי מצפה דווקא ממך להיזהר ולהיות שקולה יותר ביחסך ובבחינתך את הדברים. 

במקום זה את עיוותת את מה שכתבתי, והוספת זלזול שלא במקום: "להתייחס לכל דבריה של אמשלהם כעניינים ושקולים? לא הייתי אומרת".

 

כתבת - "לטענה כאילו הבר בן שלמה פוסק בניגוד מוחלט לגדולי ישראל חלילה"

א. קל להגזים ואחר כך לשלול את הכל. אמרתי שהוא פוסק בניגוד למקובל, כלומר בניגוד לדעת רוב הפוסקים. לא כתבתי בניגוד מוחלט. יש הבדל. 

ב. סייגתי את דברי שאני לא איש הלכה, ולכן אין לי יכולת לקבוע שהוא פוסק בניגוד למקובל, אלא שזאת התרשמותי. 

ג. עם זאת, בעקבות הטענות שעלו פה, לגבי רבנים שסומכים עליו - פניתי אליהם כדי להיות נאמנה לאמת,

ומרבנים אלו שמעתי היום - שהוא דעה יחידאית, ושהוא פוסק בניגוד להלכה המקובלת. 

ד. הדברים שאמרתי בדיקים - כל אחת יכולה להתקשר לרבנים הנ"ל. יכולה להתקשר לרבני מכון פוע"ה, יכולה להתקשר לרב לבנון

(בניגוד לנפנוף בכך שהוא פוסק לפי הרב עובדיה זצ"ל, שאליו כידוע אי אפשר לפנות. ומקריאה נוספת היום בספר 'תורת הטהרה' אני לא רואה לזה ביסוס בנקודות המחלוקת שעלו).

 

כתבת - "גם ההנחיה שאין לשלוח מישהי לרב שלא פוסק כמוהם, גם היא נתונה למחלוקת הפוסקים. ואני לא בטוחה שאפילו מכון פוע"ה עומד מאחורי הדברים האלה."

א. אני מעולם לא הנחתי. הפוך מכך, הדגשתי שאני לא רב אלא שואלת שאלה של הגיון. הנה הציטוט:

"ולא ברור לי (אני לא סמכות רבנית ורחוקה מזה, אך מעלה תמיהה של הגיון) - אם ניתן לאדם לקבוע שרב שפסיקותיו מאוד חריגות בנושא הרה גורל זה - שהוא יהיה הרב שלו רק לעניין זה."

ב. לא אמרתי שמכון פוע"ה עומד מאחורי דברים אלו. 

 

מאמינה שכוונתך היא טובה, אך לקשט ציטוטים מעוותים ב"עם כל אהבתי והערכתי" לא הופך אותם לנכונים. 

 

אם היה מדובר בי, הייתי מחרישה, או פונה אלייך באופן אישי. 

מכיוון שמדובר בקודשי קודשים, ראיתי לנכון לכתוב דברים אלו. 

 

וגם מפני שאת לא היחידה שעונה פה, הנה גם רבה אמונתך! קראה, וכנראה לא שמה לב שעיוותת את דברי.

 

בכל מקרה אין בכוונתי לענות עוד על שרשור זה, כפי שאכתוב עוד רגע בהודעה נפרדת ואחרונה בשרשור זה.

 

 

 

 

 

מכיוון שמישהי פה עיוותה את דברי, עניתי לה. 

אך אני לא מתכוונת לענות פה יותר בנושא. 

 

מי שרוצה להיות בטוחה שהיא לא נופלת לדמגוגיה - 

שתקרא את השרשור הקודם. 

מופיעות שם דעות שונות, והיא תוכל ללמוד ולהחליט בעצמה. 

 

 

אם מאוד ארצה להגיב לדיון זה, במידה ושוב תעלנה טענות דמגוגיות או שקריות - אענה בשרשור הקודם.

(השרשור הקודם הוא תחת הכותרת "אני לא יכולה יותר..." לצערי הוא מנוצל"ש. אבל לפחות הוא מופיע בפורום בשורה אחת בלבד, וזה פחות מכביד מאשר לפתוח עוד שרשור גדול). 

 

 

שיהיה בשעה טובה
תרגישי טוב!

חברה שלי הייתה אצלה וממליצה עליה בחום!

פני אלי באישי אשיג את הטלפון..

והיא באמת מדהימה..

מדברים איתם ואומרים להם איזה סגנון את רוצה, איזור וכו... והם מתאימים לך מדריכה

נוח לגב וכל כך קל לתפעול עצמאי

באותו מידה יכול להיות גם סימנים שמגיע מחזור.. לי יש כאלה תחושות לפני כל מחזור..

אבל גם לי פעם לא היה.. וכשזה התחיל לקרוא לי הייתי בטוחה שזה הריון וממש התאכזבתי לכן הדגשתי את זה. סליחה אם זה לא היה במקום..

נראה שהתופעות הן אישיות לכל אחת ,ואישיות לכל הריון בבפרט ,אז אין כללים כ"כ.אצלי בהריון האחרון זה רגישות בחזה ובחילות בהריונות אחרים כאבי ראש ועייפות וכו כל הריון והמתנות שהוא מביא איתו
תבשרי אותנו בשורות טובות.

אצלי גם היה ככה, פעמיים הספירה נפסקה באמצע ובפעם השלישית, כבר בשבוע התשיעי שלאחר הלידה, ביום האחרון של השבעה נקיים העד לא יצא הכי נקי. כבר הייתי מיואשת (אולי ראית את השרשור שפתחתי אז...) והתקשרתי למכון פוע"ה, הרב אמר לי ללכת לבודקת טהרה והיא באמת גילתה שריטה והרב התיר לטבול...

אני לא יודעת מה המקרה שלך אבל ממליצה לא לפסול גם אפשרות ללכת לבודקת טהרה... מניסיון.

בכל מקרה, שיהיה במזל טוב
 

טבלתי אחרי חודשיים.

עד שלא ראיתי שאני בכיוון של להינתקות לא ניסיתי. לדעתי עדיף להמתין בנחת ולא כל יום לנסות.. חבל על המאמץ ועוגמת הנפש.
בסופו של דבר אחרי ההפסק לא כל העדים היו מאה אחוז (היה טיפה מוכתם בצבע שמותר) ושאלנו רב וככה הצלחתי לטבול.

האמת שאני לא מבינה איך אפשר לטבול אחרי 5 שבועות וליהנות מזה. אחרי חודשיים זה לא היה לי כזה מלהיב כי המקום רגיש.

חוץ מהחוויה הזוגית.
זה מאפס לקראת מה הולכים.
לדעת תכניקות נשימה תנועות איך הוא יכול לעזור לך אפילו בקטע הנפשי.
לנו הירפא הסבירה גם על הנקה דיכאון אחרי לידה מניעה ודיברה על הזמן שאסורים אחרי.
נתנה לנו טיפים מועילים!

--אולי תכתבי מה התקציב שלכם? ואיזה אזור ונוכל לעזור לך בהמלצות.

וגם יש קופות חולים שמקבלים החזר שווה לכם לברר.
אני הייתי עושה את כל המאמצים כן לעשות.

יש קופות שנותנות החזר אפילו חלקי.. שווה לבדוק!

זה עזר לי כל כך! תרגול הנשימות, למשל,היה חשוב ביותר וכה מעשי. ובכלל, זה כל כך מעניין ומפעים (וכמובן חשוב ורלוונטי) לשמוע בצורה מסודרת, מעניינת, ומחכימה על מהלך הלידה. היה טוב לנפש לחלוק ולהתחלק עם המדריכה ועם הנשים ההרות בתחושות, ציפיות, חששות ותקוות. דעי לך שיש קורסים רק לנשים. לא יודעת לאיזו קופה את משתייכת, אני יודעת לגבי שירותי בריאות כללית שיש להם גם קורסי הכנה ללידה לנשים בלבד.

ותלכו יחד לסיור בבית החולים, זה רק שעתיים אבל לומדים המון. ושם כולם באים מעורב, זה בסדר.

כדאי לך לעשות!!
אני גם באתי אחרי שקראתי הרבה, ועדיין זה ממש הוסיף לי.
בחדר לידה כל הזמן אמרו לי שרואים שבאתי מוכנה.
זה גם מאוד מרגיע את הפחדים.

קראתי מלא באינטרנט וראיתי ביוטיוב הכנה ללידה של הופ. לא הרגשתי שבאתי חסרת ידע לחדר לידה ובזמן הלחיצות המיילדת הדריכה אותי ואמרה שאני עושה מעולה.
אם יש לך זמן וזה מסתדר אני בעד, אולי בהריון הבא אני יעשה.

אני עשיתי קורס מעורב בלניאדו ודווקא לא היו תיאורים או משהו חריג מבחינת צניעות.

כל אחת ומה שנראה לה, אבל המיילדת שמעבירה את הקורס ממש עדינה ומשתדלת להסביר בעדינות. במפגש האחרון זה רק נשים בשביל הסברים פחות צנועים.

קראתי הרבה חומר, ידעתי מה אני רוצה ומה צריך להיות ולעשות. זה מאוד הכין אותי ולא חושבת שהיו נותנים לי יותר מידע בקורס.
וגם קראתי הרבה סיפורי לידה...

אין כמו ללמוד מנסיון של אחרים.

לאחר שכתבתי לעצמי את הדברים העקריים שיתפתי את בעלי מה חלקו בכל העסק.

אם זה כ"כ חשוב אני יכולה להוציא את הכסף הזה, רק רציתי לדעת אם זה שווה את זה.

 

מעורב לא בא בחשבון - לא נעים לי לשאול שאלות על הנקה\תנוחות בלידה\פתיחה וכו' כשיש שם עוד גברים זרים, ולא שייך שבעלי ישמע שאלות כאלו מנשים אחרות...

אני בזמנו הרגשתי שאני לפעמים משתגעת מרב ציפיה ומחשבות- כן-לא-כן-לא.....בעעע..

 

זה היה פשוט מותח אותי נפשית וגם את בעלי, כל דבר שהיה קורה לי הייתי אומרת 'הטח זה סימן להריון'.

 

בקיצור, זה היה גרוע.

 

עד שהחלטתי שאני חייבת להרפות, להרפות... קודם כל לא רציתי לדעת כמה זמן עבר מאז המחזור הקודם, החלטתי שאני לא מחשבת ימים, רק בעלי יעשה בלי להגיד לי כדי לראות מתי הפרישה וכו'.

 

דבר שני, כל הזמן הכנסתי לראש: (אני לא יודעת אם זה טוב, אבל לי זה כן עזר קצת)- 'אני לא בהריון עכשיו, אין מה לפנטז' וככה קיבלתי יותר פרופורציה.

 

בהצלחה!!!

 

אגב, כמו אצל הרבה בנות, דווקא כשהרפתי והכי פחות חשבתי שיש הריון- הוא הגיע!

לא להיכנס לפורומים של נשים בהריון\ לא לקרוא באינטרנט או בספרים על הריון\ לא לדבר על הריונות כל הזמן=

 

זה פשוט היה לי גרוע כי זה גרם לי כל הזמן להיות בתוך זה.... מקווה שהובנתי

הייתי במצבך בדיוק.
לי עזרו שני דברים בעיקר:

בהתחלה לא שיתפתי את בעלי ברוב הלחץ כי הרגשתי שזה טיפשי מצידי..
ואז הלכתי ליעוץ עם מדריכת הכלות שלי והיא אמרה שאין כזה דבר לא לשתף. ובאמת זה שינה מאד. הוא עזר לי להיכנס לפרופורציות.

דבר שני, לא יודעת אם לך זה יעזור, אבל אני עשיתי כל מה שיכולתי מבחינה רפואית. והעשייה קצת מרגיעה. אם את לא בודקת ולא יודעת מה קורה עם הגוף שלך, את כל חודש חסרת אונים. אצלי זה גם עזר להיכנס להריון כי מהר גיליתי שיש לי ביוץ לפני טבילה.

אומרים למי שצעירה לחכות שנה לפני שבודקים אם יש בעיה. אבל אם את לחוצה וסובלת אין צורך לשמור על הכללים האלה.

את מרגישה 'מטופלת פוריות' וכאילו כבר תייגת את עצמך שיש לך בעיה.

 

הבדיקות עוד יותר מכניסות למתח ולחץ, מנסיון.

אני אחרי שתי הפלות התחלתי לעשות בירורים,
וראיתי שזה מכניס אותי ללחץ מיותר.
שנה אחרי שהפסקתי נכנסתי להריון טבעי.
אז נכון, זה מלא זמן וזה היה קשה,
אבל הרגשתי שהגוף שלי ממש התאוששות מההפלות והגיע חזק ובריא להריון הזה.

כל כך מבינה לליבך....
תחילה אני מציעה לך מראש להגיד לעצמך :שלא הכל ברור מאליו!יש מי שמנהל את העולם .ובטח שלא הכל תלוי בי .אם היה ביוץ זה לא מעיד על הריון וכו'....תתאמני על זה .זה באמת עובד ומק מאוד.
ככל שתצפי יותר תתאכזבי יותר,לכן מציעה לך לא להתעסק עם הבדיקות ההריון .תניחי לזה וחכי בסבלנות שיהיה איחור משמעותי ואז תבדקי .
שמעתי פעם על איזה זוג שלא הצליחו להיפקד שנים.הם פנו לרב .והרב שמאוד התעניין בממבם שאל שאלות וכו המליץ להם לצאת לנופש ,ולחזור אליו אחרי(אם אני לא טועה זו היתה המלצה לצאת מהארץ)הזוג שהתפלא מאוד לפשר ההמלצה .עשה כהמלצת הרב .....
כשחזרו גילו שהאישה בהריון....
המתח הנפשי יכול מאוד לפגוע בפוריות לכן אפשרי לעצמך להיות רגועה ולהכניס שלווה לחייך ...
מאחלת לך שתיפקדי במהרה

בחודש שנקלטתי להריון הייתי בטוחה שאזלו הסיכויים לאותו חודש! חשבתי שפספסתי את הביוץ, בגלל כל מיני סיבות. בוקר אחרי ערב הטבילה, טסנו לנופש לחו"ל למשך שבוע, בפעם הראשונה שלנו, ופשוט שכחנו מהכל, כל מה שהשארנו מאחור, ונהננו בלי סוף! ובאמת כשחזרנו לארץ גיליתי שאני בהריון!

(מסתבר שההריון נקלט, ואני חגגתי על רכבות הרים ומגלשות מים... אם הייתי יודעת, כל הטיול היה נראה אחרת...)

אין ספק שברגע שלא חושבים על זה בכלל, הגוף מתרפה ולא לחוץ כל כך. ואני מוסיפה- לחפש משהו שיעסיק אותך במהלך השבועיים של ההמתנה הזאת.. משהו שבאמת יגרום לך לא לחשוב על זה.

בעז"ה בקרוב אצלך..

בס״ד

 

לפי מה שראיתי, מתחילים לספור את שבועות ההריון מהיום של המחזור האחרון. 

אז לפי זה- יום שבו הגיע המחזור הוא בעצם- היום הראשון של ההריון שלך! 

לי זה עוזר לחשוב על זה ככה. 

 

סליחה על האנונימי.

(גם מחכה, לא ממש הרבה זמן. נשואה די טריה ב״ה. )

היי הייתי במצבך הריון ראשון אחרי שנה וחצי מלא ציפיות אכזבות כל יום של איחור מתח הסביבה מלחיצה אני מבינה אותך וכמו שאמרו נשים לפניי ככל שתרפי יותר ולא תתעסקי במחשבות על זה (למרות שזה קשה)זה יגיע .באותו חודש ש"התייאשתי" מלחשוב זה הגיע אני כיום אמא ל 5 ילדים מתוקים והשישי בדרך בעז"ה. לא לדאוג מתוקה זה יגיע בעז"ה

שנה וחצי של מתח מטורף, ודווקא כשהתייאשתי - זה הגיע ב"ה - בזמן הנכון ביותר בעבורנו (הבנתי זאת רק אחר כך). היום אימא לארבעה מתוקים.

כשאני משחזרת את תקופת הציפייה הלא נעימה שחוויתי (בכי בכל חודש מחדש וכו'), אני די מצטערת שאני ובעלי לא אימצנו גישה שונה - גישה של ביטחון ושמחה. שנה וחצי שיכולנו למלא בטיולים, הנאות וכו', להעמיק את הקשר הזוגי, להספיק המון דברים נחמדים. ובמקום זאת - שנה וחצי היינו בלחץ ודאגנו (כשהתחתנו הייתי עדיין סטודנטית, ולמדתי עם הרבה בנות נשואות. אצל רובן ההיריון הגיע מהר. כל הזמן השוויתי, וזה היה נורא). 

 

מבינה אותך מאוד מאוד. מקווה שתהיה חכמה ממני, למרות הקושי העצום. בעזרת ה' זה יגיע. 

 

בשורות טובות! 

לקח לי שנה וחצי עד שנכנסתי להריון....

 

ובאמת העיצה הכי טובה שיש לי זה להרפות.. לא לחשבן, לא לדמיין כל תופעה - אולי זה הריון?

 

פשוט לדעת ולהאמין שההריון יגיע (והוא באמת יגיע, היום ב"ה הרפואה כל כך מפותחת וגם אם ח"ו יש איזה בעיה היא ברת טיפול)

 

תנצלו את הזמן הזה לזוגיות, לטיפוח הקשר, תצאו לטייל, כשיגיעו ההריונות והילדים את תזכרי בתקופה הזו בגעגוע..

המסקנה הכי טובה שאני הגעתי אליה היא שפשוט צריך לצפות שזה לא יקרה.

ואם במקרה זה יקרה, אז הופתעתי!

 

אני לא אוהבת שאומרים "כשתרגעי, תיכנסי להריון" למה? כי מבחינה רפואית זה לא נכון (כך אמר לי פרופסור בכיר)

ובמבחן המציאות גם זה לא נכון. כי יש המון נשים שנרגעו ולא נכנסו להריון (וגם כאלו שמעולם לא היו בלחץ)

 

עזבי. פשוט אל תצפי שזה יקרה. מבחינתך, בשנה הראשונה לחתונה את בכלל לא חושבת על זה.

אם עוברת שנה צריך ללכת לרופא. אבל גם אז אני עדיין אוחזת בעמדתי שצריך להתייחס לזה כאילו זה לא הולך לקרות.

 

ואני לא מקבלת תירוצים כמו "מחשבה קובעת מציאות" כי זה לא מוכח מחקרית ולא ביולוגית.

 

עם גישה כזו, את חופשיה לגמרי להנות מהמצב הנוכחי. נקיה ממחשבות מעצבנות שמשגעות לך את השכל.

 

יכול להיות שזה יגרום לכמה נשים להרים גבה (במיוחד לכאלו שלא חיכו הרבה זמן) אבל מנסיון אישי שלי זו הגישה היחידה שפתרה לי את הבעיה ועזרה לי לעבור את 3 שנות הציפיה בשלום.

זה ברור שגוף ונפש הם קשורים אחד לשני,

 

ולכן אם לאישה אין בעיות פיזיות אלא היא רק בלחץ נפשי חזק בטח שזה יכול לעקב את ההריון!

לי היה מאד קשה עם כל העניין הזה של להרגע.

תהיי רגועה ותכנסי להריון. אבל זה ממש לא ככה לפעמים יש בעיות שצריכים טיפול וכמה שארגע לא יעזור. אני נשואה שנה ושלוש חודשים לפני חצי שנה התחלנו בירורים ורק עכשיו סוף סוף מצאנו רופאה טובה ומתחילים בטיפול. אנחנו מאד התלבטנו אם ללכת לברר או לחכות בסבלנות שיעבור יותר זמן ואז להתחיל. ואני ממש לא מתחרטת שהלכנו מוקדם לברר. יש לי חברות ששיתפתי אותם שאני עושה טיפולים שהם אומרות לי מה הלחץ תחכי ויבוא לבד.. באמת מעצבן לשמוע כאלה דברים לפעמים צריכים טיפולים ובה שיש את האפשרות הזאת

או לחילופין לא להיות מטופל ולהיות בלחץ...

 

אחרי מכון פועה וגם הרופאים אומרים להיבדק אחרי שנה של ניסיון להיכנס להריון.

 

את עושה מה שצריך וזה מצויין, רק שלהיות בלחץ זה עלול לפגוע ובטח שזה לא מועיל!

 

בהצלחה רבה שיהיה לכולכן!

גם אני הייתי בלחץ,
כל חודש שהגיע המחזור הייתי עצובה ומאוכזבת שזה לא קרה.
ניסיתי להרפות אבל לא הצלחתי.
כי כל כך רציתי הריון!!
שרק על זה חשבתי.
חודש אחד עשיתי טיפול אצל רפלקסולוגית.
לא האמנתי שאחרי טיפול אחד אקלט.
יצאנו לצימר להנות, להשתחרר.
ואז גיליתי שאני בהריון.
ממליצה לשחרר ולהרפות כמה שאפשר ..
ולצאת להנות.
בהצלחה!!
שתקלטי בקרוב!!

אנחנו נשואים שנה וחצי, האמת שתקופה ארוכה אחרי החתונה ואפילו עכשיו לבעלי יש 'לחץ' מילדים.... 

מצד אחד רוצים וזה קדוש וכו' ומצד שני - זה עול, קשה לטפל בהם וכו'..

אז מצד אחד אנחנו כן משתדלים, מתפללים לזה וגם הלכנו אחרי שנה לרופא (שנתן איזשהו טיפול)

ומצד שני אני מרגישה שאנחנו עוברים את זה מאוד בבריאות, ובלי לחץ.

(לי באופו טבעי יש יותר לחץ בגלל הסביבה אבל בעלי מאזן אותי...)

אנחנו נהנים להרגיש עדיין זוג צעיר, חברים ולהנות מזה (וכן, יש איזה מחויבות כשמגיע ילד)

יש כאלה שרוצים למנוע מיד אחרי החתונה ולחכות עם זה - אז אצלינו זה בא פשוט בטבעי...

 

האמת שאני מרגישה שאולי אני צריכה יותר חיזוק למה כן לרצות ילד... ובעיקר חיזוק לבעלי, שלא יהיה לחוץ מזה.. 

יכול להיות שכשיתגבר הרצון תתגבר התפילה ובעז"ה זה יבוא...

 

אבל בינתיים נראה לי שזה טוב, גורם לנו להעריך את זה יותר ולהתחזק באמונה - שלא הכל ברור מאליו, ומתי שהקב"ה יחליט שזה צריך להגיע - זה יגיע!

והעיקר להיות בשמחה תמיד ולא לדאוג!!

 

נ.ב

כמו שכבר נאמר כאן וגם ראיתי שזאת סגולה טובה - לשמוח באמת בכל ילד שנולד, לא רק אם זה ממני!

כשתאמיני שהכל מאיתו יתברך תהיי רגועה .הרי שום דבר לא בשליטתך .יש מנהל לעולם הזה ! אבל צריך גם להשתדל !תגידו .נכון אני לא אומרת לשבת בחיבוק ידיים . אחרי שנה או שנתיים עיקוב צריך וחשוב לברר יתכן שיש בעיה כל שהיא,אבל מכאן ולהילחץ זה ממש מיותר .מכירה נשים שעברו כמה שנות טיפולים, ובסוף ניפקדו בלי טיפולים. במקרה
שלהם היציאה מהלחץ מהמרדף : יהיה
הריון? לא יהיה הריון?לא אפשר לגוף שלהן לעשות את העבודה שרק הוא יודע ....
אני יכולה לספר על עצמי שבתחילת
הנישואים לא היה ברור לי שאכנס להריון.
הייתי עם מחשבה שלא הכל ברור מאליו .
שהריון זה מתנת שמיים גדולה .הייתי ממש
רגועה ופנוייה לטפח את הזוגיות היפה שלי עם בעלי .כמה הופתענו כשגילנו את ההריון

חלק כבר אמרו את זה, בכל אופן, הסיפור שלי אולי ייתן לכך חיזוק וגם פרופורציה:

אני נשואה היום תודה לה' 4 שנים, 8 חודשים מהחתונה, שבהן ציפיתי מאוד (מהחודש הראשון!!) בכל חודש מחדש ובכל פעם אכזבה, נכנסתי ב"ה להריון ולאחר 8 חודשי הריון, לאחר אי הרגשת תנועות עובר במשך כיומיים, גילינו שהעובר מת ועברנו לידה שקטה. זה היה מאוד עצוב וכואב, משבר גדול בשבילנו, שגם קיבלנו ממנו הרבה, קרבת א-לוקים וחיזוק בזוגיות והתחזקות באמונה. כמובן שמיד אחרי זה ציפיתי להריון הבא... שלא הגיע לאחר 8 חודשים... ואז בביקור אצל סבתא ז"ל אישה פשוטה מאוד שעברה הרבה מאוד בחיים ועבדה קשה כל חייה, היא שאלה אותי אם יש משהו... (הריון), אמרתי שלא ואז היא אמרה לי "עזבי הכל, אל תחשבי על זה, לכי תטיילי, תבלי" ומשום מה, כאילו שלא שמעתי את זה קודם לקחתי את העצה שלה במלוא הרצינות ובמשך חודש שלם רק עשיתי דברים כיפיים, משחררים, חלומות שהיו לי (שיפוץ חדר בבית, הרשמה ללימודי עיצוב אופנה) ונסענו לטיול מהנה במיוחד בצפון, נחלים, מסלולים, קייקים, ישנו באוהל. ובאותו חודש נקלטתי (10 חודשים לאחר הלידה השקטה). תודה לה' בני המתוק היום בן שנה ו4 ובערך מ3 חודשים לאחר לידתו אני כבר מצפה להריון הבא... ההריון הבא הגיע באמת לאחר 8 חודשים מלידתו ונפסק לאחר 3 חודשי הריון. ושוב חזרנו לשלב הציפייה (אצלי מהחודש שאחרי...). זה לא קל בכלל! במיוחד כשאת רואה סביבך חברות ושכנות שילדו באותו זמן איתך וכבר בשלהי ההריון השני, או צעירות שהתחתנו ומיד בהריון וכאלה שהתחתנו כשאת התחתנת/ילדו כשילדתי עובר מת, וכבר בילד השלישי... אבל ממש אסור להסתכל על אחרים! וקודם כל שלכל בנות ישראל יוולדו ילדים בריאים ונורמליים ומתוקים וצדיקים וכמה שיותר! (ושיהיו גם כוחות לגדלם!!)

צריך באמת לא לדאוג ולדעת שאבא מנהל את העניינים הכי טוב עבורך והכל מגיע בזמן הכי נכון עבורך!!!

אני הקפדתי לומר שלא אכפת לי מהאכזבה ואני ממשיכה לצפות ולייחל בכל חודש מחדש ולא מפסיקה להתפלל על זה! ותכלס, ה' רוצה את התפילות שלנו. וזה לא נוגד בכלל להרבות בשמחת חיים ולהנות מהמצב הנוכחי ואת האכזבה לנתב לתפילה. זה לא אומר להיות בלחץ, ובמשך החודש עצמו, באמת לא לחשוב על כך יותר מדי. אני לדוג' את התפילות שלי שיניתי מ"תן לי הריון החודש הזה!" ל"תשלח דרכי נשמות טהורות, שאזכה ללדת עוד הרבה ילדים צדיקים מתוקים מאירים גאוליים" וכד' (מה שיוצא...) פחות לחוץ ויותר מכוון. ממליצה גם על ר' שמעון בר יוחאי.
וזהו, תהני פשוט מהזמן המתוק הזה עם בעלך, תנצלו אותו בהרבה כיף ושמחה וזוגיות, וגם תפילות! זה זמן באמת מתוק, שלא חוזר. (אחרי הלידה השקטה תמיד צחקנו שקיבלנו שנה ראשונה נוספת בחינם...(סוג של בדיחה שחורה...)). אבל זה אמיתי.

וכמובן שאם עברה שנה מהנישואים, אפשר וכדאי ללכת לבדיקות. זו ההשתדלות. אבל מבפנים- רק אמונה.  (זה לא אומר להיות בלחץ!!)

ובין נמנום לנמנום אולי תקלטי משהו.. זה קשה!

אני לוקחת ריטלין למבחנים (מאובחנת כבר יותר מ10 שנים). אני מבינה שזה מסוכן בהריון, יש דרכים אחרות?

מבינה שזה לך הריון ראשון. כמה עצות מעשיות מאוד (אמא ל - 4, הריון ראשון הייתי סטודנטית ועבדתי חצי משרה):

1. תיידעי כל מי שאת יכולה על מנת להעזר. לא עשית שום דבר רע ואת תראי ברכה גדולה בכתף נוספת - רגשית, פיזית וכו'. אולי מישהו קרוב (שכנה? משפחה?) יכול לעזור ולהביא ארוחות? שתפי בתחושותייך ונסי לראות מי יכול להיות לך לעזר בחודשים אלו. איפה בעלך בסיפור הזה??? שתפי!!!

2. אכילה מסודרת - אולי לא נראה לך בגלל הבחילות אבל הפיתרון הוא אכילה של משהו קטן ממש כל הזמן: פריכיות אורז, פרוסה קלה או צנים עם חמאה, גרעינים.. תגרמי למערכת שלך לעבוד כל הזמן ותראי שיפור משמעותי! גם לימון - מוסיף המון. את תראי את השיפור גם בריכוז. בדוק.

3. כדורי ג'ינג'ר - נגד הבחילות. עוזר מאוד. (אם אני לא טועה גם לצרבות)

4. יש היום מגוון דרכים להתמודדות עם הפרעת קשב. פני לבית מרקחת ותתייעצי עם רוקח.

5. עשי לעצמך טובה גדולה - מצאי "חונכת הריון" - אישה מנוסה שגרה קרוב, אולי דולה שתוכלי ממש לעבור איתה תהליך משמעותי וגם לבכות לה קצת.. זה ההורמונים וזה עובר אבל אין כמו מערכת טובה ומסייעת כדי לעבור את הזמן המופלא הזה.

6. תזכרי שבסוף יש תינוק מקסים ומתוק שהוא לגמרי שלכם וזה הפלא הגדול ביותר בעולם. וכמובן - תהני גם מהדרך החדשה והמרגשת!

בהצלחה!!

ניסית להתקלח? אולי למרוח משהו שמקל- קלמין למשל.

יכול להיות שהוא "סתם" - מציק נורא, אבל לא מסוכן, אבל יכול להיות שהוא נובע מתפקודי כבר לקויים. 

בקיצור, כדאי לבדוק בבדיקת דם.

אומרים שזה קשור בהריון גרד ותפקוד הכבד!

לתינוקת להעסיק את עצמה במקום אחד.

 

אל תתייחסי אל זה ככה - להיפך, היא מחפשת את אמא שלה כי היא יודעת שאצלה היא תמצא חום ואהבה, והיא זקוקה גם לתזכורת הזו, וגם לגיוון.

קחי אותה לטייל בחוץ, תגווני לה את הפעילות, תראי לה משחקים אחרים, תשירו, תרקדו, תשמחי בה.

גורם לכך שאני לא מצליחה לעשות דברים בבית,כי אני איתה רוב הזמן.

וגם אני בבית עם התינוקות.

 

אל תצפי לעשות יותר מדי בזמנים שהיא ערה.

מן הסתם היא בכורה? אצלנו השעות של אחה"צ יותר קלות כי יש את האחים הגדולים שחוזרים מהלימודים ועוזרים לשעשע את התינוק ולענין אותו.

 

אני למשל, ביום שישי, מתחילה להתארגן על מה שנשאר לעשות לכבוד שבת רק מהצהריים כשהילדים האחרים חוזרים הביתה.

עד אז אני מספיקה לעשות רק כמה דברים קטנים שלא צריך בשבילם רצף.

אי אפשר לצפות בגיל הזה שכל הזמן יעסיקו את עצמם. אם יש עוד אחים ואחיות- זה יכול לעזור, כמובן.

אני ממליצה על מנשא גב. זה נותן לה את כל המענה שהיא צריכה ממך, וזה מאפשר לך לעשות כמעט הכל בחופשיות ובלי להיכנס לתסכול מזה שאת לא מצליחה לעשות דברים.

תנסי לשים את האוניברסיטה/ טרמפולינה לידך למשל כשאת מקפלת/תולה כביסה.
ובמטבח עם הטרמפולינה רחוק כמובן מהתנור/הגז אם את מטגנת...
וגם במטבח להביא לה כלים כמו מרית פלסטיקים מסננת זה מעסיק אותם יופי.
לי זה גם היה ככה וקצת עדיין...וככה הייתי עושה אז נכון לא מצליחים הכל אבל מה שכן זה גם טוב
פשוט היא עכשיו מזהה אותך ממש ומלחיץ שאמא נעלמת...את מי שהיא הכי מרגישה בטוחה איתו קחי את זה כמחמאה ;) אז אם את הולכת לרגע לחדר ליד/ שירותים תדברי אליה. תסבירי לה אמא הולגת לרגע והיא חוזרת..וגם תוך כדי הליכה וכו עד שהיא שןב רואה אותך.
מאז ששלי ב"ה זוחל זה נהיה יותר טוב כי אני מדברת אליו והוא עוקב אחרי...

אם כן זה בסביבות ה800-1200..
הבסיסית דרך הקופה בכללית עולה 34 ש"ח

ראיתי שהבסיסית היא לא בדיקה מקיפה אלא משהו קצר ולא עוברים על הכל בצורה יסודית.
זה נכון?

אם כן, ברור שעדיף את המורחבת.
עם הנחה של המושלם זה אמור לעלות מאה+.

אנחנו מחפשים המלצה לרופא ספציפי שמתמחה בכך.

המורחבת הכל תקין אז אין טעם לשלם סתם.
כל אחד וגישתו הוא.

אני הייתי מאוד מרוצה ממנו, רק חשוב לי להבהיר את הסקירה הראשונה הוא עושה ואגינאלית והשניה תלוי במצב העובר..

 

מבחינת החזרים אני מכירה את פלטינום לא יודעת איך זה עובד במושלם..

הקופה מכסה סקירה אחת - כלומר שילמתי 54 (או 57 לא זוכרת) לסקירה מוקדמת.. לסקירה מאוחרת קיבלתי החזר של 75% מתוך ה5000 ש"ח של הסל הריון של פלטינום..

 

בהצלחה!

את מונעת בדרך כלשהי?

כדאי ללכת לרופאה, לברור ראשוני

אם הסיבה היא שזה מההנקה, תנסי קינמון אולי יעזור.

פעם מישהי מנוסה אמרה לי שיש נשים שצריכות לוותר על ההנקה בגלל דימומים מההנקה, אני מקווה בשבילך שתמצאי פתרון טוב יותר.

זו תקופה קשה מאוד. שיהיה בהצלחה מהרה

 

ובאמת התחלתי גלולות (פמינט) לפני שבוע בדיוק.

לקחתי אותן גם לפני ההריון במשך תקופה מסוימת אבל לא זכור לי שהיה ככה.. (בעצם אולי בגלל שזה היה ממש מזמן, עוד לפני החתונה) יכול להיות שזאת תקופת הסתגלות?

אל תשכחי שהתופעות שונות מאחת לשניה..

לי עדיין יש כאב מקומי אבל האחות הזהירה מעוד כל מיני תופעות נוספות שעלולות להופיע ביומיים הקרובים.

אישית תפקדתי כרגיל היום.

נפיחות אודם.קצת חולשה

כאבים חזקים במשך יומיים. אי אפשר להרים או למתוח את היד, או לישון על הצד שלה.

אבל אחרי יומיים עובר כאילו לא היה כלום.

היה כאב מקומי לא נעים אבל לא היסטרי

ביום-יומיים אחי עדיין כאב מעט,

אבל ממש בנסבל, אפשר לתפקד כרגיל

כאב לי ממש שלושה ימים

בלילה ישנתי על אותו צד (התנוחה היחידה שהייתה לי נוחה בהריון) אז בבוקר קצת כאב לי אבל לא ברמה משתקת.

כאב מקומי ביד,

סוג של הזדהות עם כל החיסונים של התינוק אח"כ...

לשים קומפרסים קרים על המקום של החיסון עוזר מאוד

לא כאב בכלל, ונסעתי אח"כ לקניות וסידורים,

 

בערב קצת כאב וגם למחרת אבל לא נורא בכלל..

הרגשתי את הכאב בעיקר בזמן השינה אם ישנתי על אותה יד.. חוץ מזה לא נרשמו עוד תופעות לוואי..

אפילו לא כאב מקומי.

נראה שלרוב כן היה אז אולי אל תבני על תוכניות גדולות מדי ותראי איך את מרגישה אחרי..

התכוננתי נפשית, 

הכנתי יום שאחריו יש ימים פנויים

השגתי מרשם מהרופאה

 

ואז,

הלכתי לבית מרקחת לקנות את החיסון ו..... נגמר.

זה חיסון חובה?

אם אני לא מתחסנת?

 

מבהיל....

ושום דבר לא חובה.

בגלל שבזמן האחרון יש הרבה תמותה לא עלינו של תינוקות מהמחלה הזאת,

 

זה לא עוד איזה מחלה מונפצת, זה משהו שבזמן האחרון מתפשט יותר ויותר לצערנו.

 

תקראי על זה, חשוב מאוד!

 

עושים את זה בין שבוע 27-36

הכניסו את זה לפני כמה חודשים.

אגב, זה לא רק שעלת, זה גם טטנוס ודיפטריה (לא יודעת למה)- והתגובה הקשה היא לרוב בכלל בגלל הטטנוס.

 

זו המלצה, בגלל שלושה מקרי מוות משעלת אצל ילודים בשנים האחרונות.

 

מודה- גם אני לא עושה. עכשיו בשבוע 36.

התלבטתי הרבה והחלטתי שלא. בעיקר לאור העובדה שמעבר לעובדה שזה נשמע טוב וכו'- קצת מפחיד אותי להיות במעין קבוצת נסיון של החיסון- כאשר בעצם אין עדיין טווח של עשר, עשרים שנה כדי לדעת בוודאות אם יש השלכות על העובר או לא, ואם כן- אילו השלכות. בנוסף- אני לא יודעת בדיוק מי התינוקות שחלו ומתו בגיל כזה, ויש לזה משמעות. האם הם ינקו או לא? לאיזו אוכלוסיה הם שייכים? (נניח- אצל הערבים שעלת היא הרבה הרבה יותר נפוצה, כך שיש הרבה יותר סיכוי להידבק. ונכון ששעלת היא מחלה שהיום יותר נפוצה מפעם, אבל עדיין לא יצא לי לפגוש ילד שחלה בחמש השנים האחרונות)

מה שיודעים כיום הוא שלכל הילודים יש רמה מסוימת של נוגדנים לשעלת, ולילודים שאמהותיהם חוסנו- הרמה אכן גבוהה יותר, ומגנה יותר עד לגיל חודשיים- שבו מקבלים את החיסון הראשון לשעלת.

 

כל אחד וההתמחות שלו.. אני לא רופא ואין לי מספיק מידע להחליט לבד ולכן סומכת על הרופא ומקשיבה לעצתו.
כמו שבמשכנתא הקשבתי למומחים ולא סמכתי על הבנתי הדלה..

אני מגיבה לך כי לאחרונה אני שומעת על הרבה אנשים שהתווכחו עם הרופאים בבי"ח וחשבו שהם המומחים ויודעים הכל ולדעתי זה מוריד את המוטיבציה של הרופאים. אני חושבת שצריך לבוא יותר בענווה ( אני כותבת באופן כללי ולא חלילה לך באופן אישי.. ) בכל זאת, הרופאים למדו כמה וכמה שנים טובות ובקיאים הרבה יותר "מד"ר גוגל"..

בעז"ה בבריאות לכולם!

ככה שהיא קיימת לגמרי.

אגב גם חברה שלי שבהריון נדבקה בזה. ככה שאף אחד אינו חסין

תינוק בן יומו הרבה יותר רגיש והרבה פחות חסין מכל ההנ"ל ולכן זה מסוכן לו עוד יותר.
רק בשביל הסיכון הקטנטן הזה כדאי להתחסן.
לא סתם מחזירים חיסון וזאת לא קבוצת ניסוי אלא דברים שראו בפועל.

אבל אם את רוצה לקחת את הסיכון-אל תעשי. אני חושבת שאם יש משהו שמסכן חיים ואפשר למנוע אז מונעים.

רק בתוך ירושלים היו כמה וכמה, ל"ע

לא מדברת על נתוני שעלת כללית. רק על נתוני מוות משעלת אצל ילודים.

אני לא מבינה בשביל מה לקחת את הסיכון?

 

בעיני זה ממש חלק מ''ונשמרתם''

כל היום היה בסדר ורק לקראת ערב התחיל קצת להתנפח ולכאוב. עכשיו עדיין כואב אבל כאב רגיל כזה של חיסון, לא משהו קריטי.

מה שאני עושה בתנוחת בטן לבטן- וזה לא כתוב בחוברת ההנחיות: אני חוגרת את הרצועה של המתניים, משחררת את רצועות הגב לגמרי, סוגרת את התופסן של הגב, מכניסה את הראש כך שהתופסן עובר לגב, מכינסה את הילדה, ואז מהדקת כמה שצריך.

מקווה שהבנת...

בקיצור- קודם סוגרת את התופסן ואז מעבירה אותו אחרוה ומהדקת, כי אחרת באמת אי אפשר לסגור אותו בלי עזרה.

זה לא היה לך קשה לפתוח את התופסן הזה

משחררת רצועות, מוציאה את התינוקת, מעבירה קדימה את התופסן, פותחת אותו ואז פותחת את רצועת המתניים.

מתרגלים. ואפשר באמת להגדיל ולהקטין בקלות את הרצועה, כם כשהיא סגורה ועל הגב.
תבדקי אם הרצועת בטחון ממוקמת הכי גבוה שאפשר. אצלי רק ככה אני מצליחה.
אחלה מנשא!!

זה נראה מפחיד אבל זה מאוד נח.
במיוחד במנשא הזה. אני מאוד נהנתי לסחוב על הגב, זה הרבה פחות מכביד וגם משחרר את הידיים לגמרי.

ואני צריכה את המנשא בעיקר לקיץ...
הבנתי שרק מגיל חצי שנה אפשר לשים על הגב, לא?

אבל לפי מה שקראתי גם על הבטן הוא צריך להיות מספיק חזק להחזיק את הגב והראש, ומסוגל לפיסוק.
4 חודשים נראה לי קצת מוקדם, אבל אולי אני לא מבינה מספיק.

אם תוכלי יותר מה טוב
אם לא יוקל לך אפשר..
(אגב לפי הזכור לי ליטר מים זה 4 כוסות)

מקווה שזה בסדר..
תודה לכן!

הגיע יום אחרי שהיינו יחד

בלחץ.....

אם קיבלת מחזור, את לא בהריון.

 

את שואלת אם הלאה זה אומר שיהיה ביוץ, סביר להניח שכן, אם כי לפעמים יש מחזורים אחרי לידה ללא ביוץ.

 

אבל את לא יכולה לסמוך על זה. אם לא רוצה להיות בהריון, תהיי חייבת להשתמש באמצעי מניעה.

ויש לי תור לעשות התקן אבל רק עוד שלוש שבועות בערך.

ולא היה שייך לשים נרות אחרי המקוה, לא היינו מסוגלים לעצור...

מקווה שלמישהי כאן תהיה עצה טובה בשבילך.

 

בהצלחה .

טוב שהספקתם, קרה לי גם

אני קיבלתי מחזור ראשון 6 שבועות בדיוק אחרי הלידה. (יודעת בוודאות שזה ביוץ כי ראינו זקיק שהתפתח.)

ממליצה לך על הטומיטיפי, הוואקום שלה הכי טוב מבין כולן, וואקום טוב מבטיח שאיבה מוצלחת ומהירה, יחסית לזה שהמשאבה ידנית ולא חשמלית כמובן. ממליצה לך לקרוא את החוות דעת על המשאבה הזו באתר כאן. זה יעשה לך סדר לגבי משאבות ידניות.

טובה מאוד
מרוצה