פורום הריון ולידה (עמוד 462)

למרות שהתחלתי אותו כבר לפני כמעט 3 שעות.

כי הוא ארוך יותר

די באמת כיסא מחשב זה לא נוח לי אני רוצה לשכב במיטה בלי בגדים של עבודה 

זה באמת באמת קשה לשמוע אתתזה יותר מידי ברצף

חיבוק על התחושות

מקווה שיש משהו שיכול לעזור לך,

לפחות בתור עוד זוג אוזניים 

ובעל מגוייס

ואין לי כבר כוח לשמוע את הצרחות האלו, אפילו אדישות אני לא מצליחה לפתח

מתחשק לי רק רק לישון!

אין לי אפילו את הפריוילגיה להתקשר לבעלי שישמע את הצרחות.

יש מישהו בסביבה שיכול אולי לבוא לשמור עליה כמה שעות כדי שתחזירי לעצמך את השפיות?

ואחר כך תצליחי לנסות לבדוק מה מציק לה כל כך...

זה גזים?

אולי להוריד משהו בתזונה יכול לעזור?

אולי איזה טיפות לבטן?

מה שעשיתי שעזר לי:

אחת מהן: היתה רגישה למוצרי חלב- שעברו לה מההנקה שלי..

השניה- הסתבר שכל פעם פספסתי אצלה את רגעי העייפות ואז היא היתה צורחת ולא נרדמת...

השלישי: קוליק: כאבי בטן בלילה, עזר לי גרפ וואטר.

בהצלחההההה

מישהי שתגיע בערב ותחזיק אותה ואת תנוחי לפרקים בספה..? הקטנה שלי צרחה לילות וימים ובעלי עוד היה בבית רק עבד טאז נתתי לו לישון ועדיין תקופה קשה מנשוא

בקיצור . מה יעזור לך??

מסכימה לפנות בפרטי?

אני אזדהה בשמי האישי וגם אתן פרטים אישיים כדי שתוכלי להיות בטוחה שאני אדם אמיתי.

אבוא לשמור על התינוקת לכמה שעות כדי שתוכלי פשוט לישון בלי דאגות.

אני בחלד אז יש לי זמן בשמחה.

אם אני גרה רחוק, אמצא מישהי שתבוא. 

רק למען הזהירות, ממליצות להזהר ממסירת פרטים אישיים. אולי תחפשו נשים מפה שמכירות אתכן, אולי מישהי מהחיים. לא יודעת...

הצלחתי להתקשר לשתף את אחותי המושלמת והיא לוקחת היום יום חופש ובאה להיות איתי מ8-4

היא אמרה שחוץ מהנקות היא לא תתן לי להחזיק את התינוקת בכלל!!!!!!!!!!!

וגם יהיה לי בוקר כיפי איתה! אני מתרגשת ממש!!

כל הכבוד שביקשת עזרה, ואיזה מתוקה אחותך שהיא ככה מתגייסת לעזרה!

הלוואי שיהיה לך יום טוב ומפנק ותתמלאי כוחות!

ממש ממש ממש.

קשה לבקש עזרה, וכל הכבוד לך שהתקשרת ואמרת!

באמת שהייתי שמחה לעזור.. ממש מוזמנת לכתוב מה האישור שלך בערך

וגם מה אם לבקש שתבוא נערה להחזיק אותה לשעה כל יום? יש אצלכם מישהי שמתאמת עזרה למשפחות מילואים?

לק"י

וגם יכול להיות שיש ימים שאת שמה לב יותר לתנועות ויש ימים שפחות.

או שאת פעילה יותר, ואז הוא ישן או רגוע יותר.

לא נשמע לי הגיוני התערבות ברמה כזו של לא יהיה משהו לסנדוויץ בבוקר

תדאגי לעשות את הקניות בעצמך

לא כל דבר שהוחלט אי אז מתאים גם להיום, תפעלי לשנות את זה

החלטתם החלטה, אבל בפועל היא מאתגרת אותך.

מצד שני לא הייתי שוברת את הכלים ומודיעה שמעעשיו זה שייך אליך, אלא חושבת בצורה חכמה יותר איך יכול להיות שינוי. אני לא מכירה את בעלך אבל יכול להיות שזה ילחיץ אותו אם את תהפכי להיות האחראית, או יפגע בהרגשה שלו כגבר.

קודם כל איך- לקבוע זמן שמדברים על זה בנחת, או אם את לא חושבת שזה יעבוד, לפעמים פגישה עם יועץ כלכלי יכולה לעשות סדר וגם לאפשר לשניכם להתבטא, ואולי גם פחות להלחיץ אותו שאתם מתפזרים ומבזבזים מדי.

מה בפועל-

לא יודעת מה נכון לכם, מציעה אפשרויות.

בקיצון אפשר להחליט שהתחום עובר לאחרויתך. אבל ממה שתיארתי יש סיכוי גדול שזה ילחיץ אותו כי הוא יפחד שתבזבזי.

בעיני יותר חכם להחמיא לו על האחריות, להגיד לו שאת שמחה שהוא אחראי דואג לכם, וגם להגיד לו שיש שני תחומים שבהם את מרגישה חנוקה ושלא נעים לך שכל פעם אתם רבים עליהם- קניות בגדים וקניות אוכל.

לגבי קניות בגדים- בעיני תחום שאמור להיות באחריותך.  הכי נכון להחליט על תקציב לתחום הזה, הבעיה זה איך לשכנע אותו שאת נורמלית ושזה רצון הגיוני, אבל הוא לא חייב להשתכנע, הוא בעיקר צריך להבין שהכסף של שניכם ולא רק הוא יכול להחליט.

אוכל- גם פה להחליט על תקציב, או שאת תעשי קניות (אפשר עם משלוח), או שהוא ילך לקניות עם רשימה.

הוא מודע לכמה מקובל להוציא על מזון לנפש? בעקרון הנתונים הם 600 שח לנפש.. זה יכול לתת פרופורציות...

אם אתם מוציאים הרבה פחות מזה, הגיוני להעלות את התקציב.

בעיקר צריכה להיות הבנה שלו שהכסף של שניכם. באופן כללי את שמחה שהוא מנהל ואחראי, אבל יש תחומים שבהם לך יש צרכים אחרים, לא בגלל שהוא קמצן אלא בגלל שאתם שונים! ולכן צריך לחשוב חשיבה כללית איך להתנהל בהם ולקבוע תקציב שעליו אין דיונים כל פעם מחדש. אפשר לקרוא לתקציב הזה- סעיף שלום בית.

אם את לא חושבת ששיחה כזו לבד תהיה יעילה הייתי מנסה לחשוב איך כן יהיה יעיל- או עם יועץ כלכלי, או דמות אחרת שיכולה לשכנע אותו.

כל האמור במידה והמצב הכלכלי שלכם לא קשה. אם יש חובות וכו' אז בטח הכל הרבה יותר מורכב, לא אומר עדין שאת לא צודקת, אבל אם כן צריך לחשוב טוב איך אפשר לעשות תהליך נכון בהקשר הזה, אולי לפנות לפעמונים.

רק חיבוק גדול!

תדעי לך שמי שחי ככה בצמצום,

גם אם הוא יהיה עשיר גדול,

יהיה לו מאוד מאוד קשה לשנות חשיבה.

ידוע שיותר קשה מהעוני, זה דפוס מחשבה עני.

תפיסה מצומצמת, מצמצמת את החיים, את החשיבה, עוצרת יצירתיות ... לא פשוט בכלל.

רק באתי להגיד שזה שתגידי שוב שוב זה לא נראה לי יעזור.  צריך שינוי במעשה, או שאת תהיי אחראית גם על הניהול כספים או שפשוט תבקשי ממנו בפשטות אם הוא יכול להכין סנדוויץ' לילד במקומך והוא יראה בעצמו שאין מה לשים. אם הוא יכול להלביש את הילד, הוא ישאל אותך כמו גבר טיפוסי, מה להלביש לו? תגידי לו שיש לו רק 2 סטים וזה עוד לא התייבש... אחרי כמה ימים כאלה שבעצמו הוא יתקע, מניסיון, זה מניע אותו לפעולה לקנות ולהבין שצריך לקנות עוד, הרבה יותר יעיל מדיבורים שלך.

למה שלא תחליטו שאת מפרישה חלק מהסכום שאותו *את מרוויחה* לטובת הוצאות שהן כראות עינייך?

אם האישה עובדת, יותר קל לה להתנגד לשליטה של הבעל על ההוצאות, כי היא מביאה ישירות את הכסף.

אחת הסיבות שאני מפרנסת ועובדת בעבודה מרוויחה, היא שרציתי להתנהל באופן עצמאי עם כל ההוצאות שאני זקוקה להם וברגע שאני מביאה את הכסף והוא מספיק בשפע לכל הדברים, אני יכולה להוציא כפי הבנתי בלי דיונים והסברים.

יוצרים מציאות כזאת.. לא?

כאילו זורמים עם הנחת מוצא והתנהגות רעה לא נכונה...

במקום לשים על השולחן שזה לא קשור..

בגלל דפוס התנהגות

נכון שאפשר להלחם בזה/ לעבוד/ להתדיין על זה

זה דורש כוחות

לפעמים הרבה יותר קל להביא את הכסף, להציב עובדה ולמנוע את הבעיה מראש.

בעיניי יש עוד הרבה סיבות למה טוב לאישה לעבוד ולהרוויח בעצמה כסף, זו לא הסיבה היחידה.

אבל אם מכניסים את זה למשוואה יוצרים שיח לא נכון..

גם אם אני עובדת וגם אם לא זה לא קשור למה שאני קונה או לא... ולכמה הכסף שלי יותר או פחות

מכירה אישית משהי שהיתה מפרנסת יחידה ובעלה שלט על הכסף ביד רמה והיא לא יכלה לקנות כלום על דעת עצמה. טוב, זה סיפור קיצוני מן הסתם, אבל לא תמיד בעל המאה הוא בעל הדעה.

בסוף ביומיום , אני לא זוכרת מי מכניס יותר ומי פחות כשאני עושה קניה.

ויש גברים ששולטים בהוצאות גם אם האישה מביאה את כסף

אישה שנמצאת בסיטואציה כזו, בין אם היא עובדת ובין עם לא, יכולה להוביל שינוי שגם היא תחליט על הוצאות.

לאישה עובדת יותר קל להוביל שינוי.

דבר ראשון זה שהבעל אחראי על הנושא הכלכלי לא מדיר אותך ממנו. גם את צריכה להיות מעורבת בקווים כללים , לפחות לדעת בגדול את המאזן של הכנסות מול הוצאות וככה באמת תוכלי להפעיל שיקול דעת בנתונים שלכם.

אני לא חושבת שהוא צריך להתערב בקניית הבגדים, אבל אם חשוב לכם שהכל יהיה ״מפוקח״, הייתי מציעה לבוא אליו עם הנתונים ,

מה צריך לקנות, למי וכמה זה אמור לעלות, אם המצב דחוק אפשר יחד לנסות לצמצם את הרשימה או לצמצם את ההוצאה (אם זה לחפש דברים יד 2 או להזמין מסין וכו)

כנ״ל לגבי קניות אוכל, לערוך רשימה עם כמויות.  ולשתף אותו - בשבוע אני צריכה 4 קופסאות טונה. 3 חבילות פיתות, חבל שנצטרך באמצע שבוע לקנות שוב ….

בקיצור מה שאני באה לומר זה שלדעתי את צריכה להיות מעורבת יותר בנושא הכלכלי, והוא צריך להיות מעורב בצרכים האמיתיים של הבית ובשיקולים שלך.

אתם מנהלים משק בית משותף, לא משרד…

בעלי קונה בלי סוף לילדים וגם הסבים והסבתות ואני מתחרפנת שכבר אין מקום בבית לאכלס הכל, מרגישה שאני כמו בעלך, אני כל הזמן מגבילה את בעלי ואומרת לו להפסיק לקנות או שיקנה דבר אחד מכל דבר.

נשואים 4 שנים וחייבת לציין שחל שיפור..חחח..

אבל באמת צריך את האיזון..גם אי אפשר להיות בקצה השני..אין לי כ"כ מה להגיד מלבד זה שאולי פשוט לשקף לו הסבר לקנייה שנצרכת- שלילדים אין מספיק בגדים וחייב כמה רזרבות כי לא עושים כל שני וחמישי כביסה . ומבחינה כלכלית אולי יעודד אותו אם תגידי שאת קונה במבצעים ומקומות זולים( לצורך העניין השוואה בין שילב לבזאר שטראוס)

פרקטית - על אפליקציה לניהול משותף של הוצאות והכנסות.

לנו יש רייזאפ, ובעיניי זו פלטפורמה מעולה בשביל לנהל את כל זה.

הסירה לנו הרבה דאגות מהראש ופתרה מתחים.

אם חשוב לו שניהול כספים ישאר אצלו יש לי עצה בשבילך. תהיי חכמה ולא צודקת.

מה שחשוב לגבר זה הכבוד, ההסכמה שהדרך שלו נכונה (אם הוא גדל ככה, חבל על הכוחות גם לשכנע באחרת).

זה מצריך קצת סבלנות, אבל כל פעם שהוא מספר על הדרך שלו פשוט תסכימי, אל תכנסי לויכוחים.

מה שחשוב לו זה שאתם בדרך שלו "לצמצום הוצאות". בדרך, בכיוון, גם אם יש קצת סטיות זה לא נורא. חשוב לו לדעת ששניכם באותו ראש.

תקני מה שנראה לך,

כשישאל "למה",

תגידי ברגוע , אני יודעת שאנחנו בדרך לחסוך ולצמצם, אבל זה היה ממש נצרך.

כל גבר רוצה כבוד, אם תתני לו, הוא גם יפסיק להכנס בקטנות.

לכל אחד יש כל מיני דפוסים שנטמעו במהלך החיים עם או בלי הסבר חיצוני ברור, אבל כאלה שאין מה לגורם חיצוני אפשרות לשנות, וגם כשיש לאדם רצון פנימי לשנות זו עבודת חיים.

כתבו לך הרבה עצות פרקטיות טובות בעיני (משלוחים מהסופר, מנוי לרייזאפ וכו'), רציתי להוסיף בחלק המהותי שבעיני מצד אחד לא נכון לנסות לשלול ממנו לחלוטין את התפקיד הזה בינכם, זה עלול לגרום לו להרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלו (לכן גורם חיצוני עם נתונים בהירים ושקיפות לשניכם זה פתרון חכם במקרה הזה לדעתי), ומצד שני לגשת לנושא הזה כשמול העיניים שלך תמיד ההבנה שזה לרוב לא רציונלי- הדרך שבה הוא מנהל את זה, ועם הרבה חמלה וסבלנות. כן, אם את עכשיו צריכה לקנות בגדי חורף והוא לא מבין מהי כמות בסיסית נורמלית של פריטים, אז את יודעת שעומד להיות דיון ארוך ומייגע וההכנה הנפשית לזה תאפשר לך להגיב בסבלנות ולא מהבטן בצורה שתגרום משברים.

ועוד הערת שוליים, חשוב בכל כך הרבה מקומות בחיים שיהיה רישיון (בהנחה שאת לא נוהגת כי אין לך). כמה שיותר מוקדם ככה יותר טוב- להתאמץ על זה מאוד!

בהצלחה🤍

להחליט עבורו שהוא יתעסק בעול הקניות אם זה נראה לו פשוט כ'כ

בגדול אני גדלתי בבית כזה וכילדה דיי סבלתי

אני חושבת שמה שעזר לי לקבל פרופורציות זה ללמוד התנהלות כלכלית (לא ליווי כלכלי.. ממש ללמוד קורס) וזה היה מצויין.

בקצרה אגיד שאתם כנראה באים מתפיסות שונות ולא בטוח שתצליחו לשכנע אחד את השני.

הדרך לפתור מורכבויות כאלה היא בעזרת יציאה מהמעגל הזה של ניהול דיונים שכנוע והסברים,

ומעבר לשיח רגשי.

מציעה לך לשתף אותו בתחושות שלך סביב זה. מה זה גורם לך המתח והצמצום. כמה חשובה לך תחושת ההרחבה וכן הלאה, ולבקש ממנו לאפשר לך את זה.

אם בא לך יש פה סרטון שהארכתי בו טיפה יותר בעניין

אבל אני לא גרה במרכז

אלא בהתיישבות

אבל בגדים מעולים מעולים. עם טיקטים לפעמים.

הרבה מגיע מחו''ל

וזה בגדים יותר איכותיים ממה שאני אקנה בדכ חדש ( שתוך שלוש פעמים יורד הציור. אז בשביל מה.)

במקום להכנס לדיון על כמה צריך ומה (זה לא משהו קל להסכים עליו...זה לגמרי עניין של שיקול דעת אישי)

נגיד להחליט על תקציב שנתי לביגוד שנשמע הגיוני לשניכם ותחלקי את זה לפי מה שנראה לך בלי לתת דין וחשבון על כל חולצה זה באמת מתיש

ובכללי חשוב גם לפתור את הפער מהשורש

לנסות להבין איך כל אחד תופס את זה ולחפש דרך שבה הוא מרגיש בשליטה ובבטחון שיהיה מה לאכול גם מחר ואת מרגישה משוחררת ולא חנוקה

וכמובן כשזה באמת מתוך התנהלות כלכלית אחראית

בסוף זה לא רק עניין של כסף

זה הרבה יותר אופן ההתנהלות והשיח ביניכם

(אם באמת לא יהיה כסף לביגוד מסוים אני ארגיש עם זה הרבה יותר סבבה מאשר כשבעלי יקציב לי או לא יקציב כשאני לא בהכרח מסכימה עם שיקול דעתו, זה היה חונק אותי ממש)

עצות זהב, אחת אחת

ישבתי וקראתי את כולכן עכשיו!!!!

חייבת להוסיף שאני מאוד שמחה שהוא מנהל את החשבון בגדול. אני פחות אוהבת את זה 

תני לי להביא את הכסף ולהמשיך הלאה.

ומוסיפה עוד דבר, שלפני כמה שנים המצב בבית היה שהוא שולט על כל שקל ברמה שסופר לי את הכסף

והיו פעמים שהיה שולח אותי כמו ילדה קטנה עם 20 או 50 שח אם הייתי הולכת למקום מסויים

ב"ה עצרתי את זה!! בצורה חד משמעית וברורה. ואמרתי לו שזה מעליב וזה אלימות לכל דבר!

מאז אני כן בשליטה גם בחשבון, בודקת מדי פעם מה מתרחש, כרטיסי אשראי אצלי, מזומנים.

אבל הדפוס הזה של הקניות- עדיין משהו שם תקוע ולא מצליח להשתחרר!!!!

בחורף שעבר היה לי סופר קשה עם הבגדים, בדיוק כמו שכתבו כאן, עד שהתייבש ויש דברים שלא נכנסים למכונה

מצד שני באמת יותר נוח לקנות מס' פריטים שווים במחיר קצת יקר ושלא יהיה עומס מטורף בארון.

אך לא מסוגלת שעוצרים אותי

למשל יש לנו שמחה בקרוב וקניתי לילדים בגדים והוא כבר הזהיר אותי שלא אקנה עכשיו בגדים ואז בסוף חודש שבט אגיד

שהם צריכים דחוף עוד סט.. חשבתי לעצמי "למה לא?" 

כמובן שלא העזתי לומר לו את זה . אבל מה אכפת לך בדיוק? סוף חודש שבט זה בדר"כ גם הנחות ומבצעים. מה יהיה אכפת לך

שלילדים יהיה בשבת חתן עוד בגד כי הם גם ככה מתלכלכים בלי סוף ואז יוצא מצב שאני צריכה לשמור עליהם נקיים כל הזמן.

ונמאס לי מזה!!! בא לי שתהיי להם האפשרות להתלכלכך בכיף כמו ילדים ולי בכיף להחליף להם בגד!!

(ואו הדיון הזה מוציא ממני אמוציות חחחח)

הוא אומר- למה הילד צריך 6 מכנסיים?(סתם, לצורך העניין)

אז אני מסבירה לו בדיוק מה שאת אומרת. אנחנו מכבסים פעמיים בשבוע

לוקח איקס ימים לייבש

לפעמים יש פספוסים שצריך עוד אחד

ולכן יוצא שהוא צריך כמות כזו של מכנסיים.

כנל לשמחה משפחתית/שבת, משקפת לו כמה אני צריכה בשביל להישאר שפויה.

נשמע באמת קשוח, מובן שזה מוציא ממך אמוציות. חיבוק!

נראלי קשוח כל ההריון לבדוק סוכר מאשר פעם אחת וזהו

עשיתי לפני חודש/חודשיים והיה ממש סבבה. לא נוראי בכלל (של 50)

והיה לי נורא ואיום.

רצון להקאה שלא עזב אותי כל היום, חולשה סחרחורות. ועכשיו לא מסוגלת לחשוב על לעשות את הבדיקה הזו פי 2 סוכר ופי 3 זמן במרפאה. (ועוד לא עושים את זה במרפאה פה) מרגיש לי התעללות בגוף אוף.

ב50 יצא לי 146 ואומרים שעד 140 זה תקין

של 100 זה סיוט סיוט סיוט.

אני במשך שעתיים עמדתי ליד חלון לנשום אוויר שלא אקיא את הכל.

היא מזעזעת.

אני יודעת שיש מקומות שמקבלים ניטור עצמי של שבוע, אבל זה במקום ה50.

אם ה50 לא תקין אז חושבת שאין מנוס מ100

אי אפשר לעשות בדיקה כמו של סוכרת כי ההמוגלובין המסוכרר שאיתו בודקים סוכרת לא אמין בהריון.

מסכימה איתך שבימינו אנו צריך לעשות בדיקה יותר ידידותית למשתמשת

למי שבסיכון, אז כדאי לשקול את זה

ולחפש רופא שמבין ומוכן לבדוק דרכים אחרות 

אין תמימות דעים אצל הרופאים 

מאחלת שתמצאי רופא טוב וקשוב 

היה לי היריון שבו ההעמסה של החמישים לא יצאה תקינה ואת ההעמסה של המאה לא הצלחתי לעשות (הקאתי זמן קצר אחרי ששתיתי את הסוכר), ואז נתנו לי במקומה לעשות מעקב סוכר באמצעות גלקומטר במשך שבוע.

אבל האמת - זה לא יצא מדויק... מכיוון שיצאו לי שני ערכים חריגים במהלך השבוע הזה אמרו לי להתייחס לזה כאל סוכרת. אבל בפועל, למרות שלא שמרתי על תזונה, בהמשך תמיד הערכים יצאו תקינים...

אז את יכולה לבקש להחליף את ההעמסה בפרופיל סוכר למשך שבוע. רוב הסיכויים שיעשו לך פרצופים... ויש סיכוי שהמדידה הזו לא תהיה מדויקת ואמינה...

אני בהיריון האחרון החלטתי בסוף לוותר על הרעיון ולעשות את העמסת הסוכר (שיצאה תקינה ב"ה).

הריון ראשון העמסה של 50 הייתנ מזעזעת

הריון שני העמסה של 100 כי נולד גדול.. אישית היה לי יותר סבבה למרות שזה מוזר..

אבל איכסססס המיץ הזה שמביאים זוועה ואי ואי

עם חלק מהיבלות עזר לנו שמרחנו במשך תקופה חלב תאנים כל יום על היבלת (אבל בחורף לא בטוחה שיוצא חלב, וזה גם טרטור - ללכת כל פעם לעץ תאנה במיוחד).

בהמשך ראיתי איפשהו המלצה למרוח משחת אלוורה של פוראוור על היבלת (מניחה שאם יש אלוורה אמיתית אז עוד יותר טוב). וזה כן עזר מאוד (לא מייד, אבל אחרי תקופה של מריחה יומיומית היבלת התייבשה והתקלפה, כך זכור לי).

אפשר גם לצרוב את היבלות אצל רופא עור, אבל נראה לי שזה כואב (אני לא עשיתי את זה).

אבל לפעמים צריך לצרוב כמה פעמים...

נדמה לי שיש מעין לק שמורחים, אני אברר מחר איך קוראים לזה. 

@ערגלית

@Doughnut

אני חיברתי חפיסות של יאז פלוס) ממה שהבנתי זה כמו יאז בתוספת חומצה פולית(.

מהרופא הבנתי שאין בעיה לחבר חפיסות. אני הצלחתי לחבר לתקופות מאוד ארוכות. בהתחלה היו קצת הכתמות שלא אוסרות ולאט לאט הגוף התרגל. מדי פעם עשיתי הפסקה בין החפיסות .ועם הזמן גם הדימום בזמן ההפסקה פחת לכמות שלא אוסרת( לפי התייעצות עם נשמת).

מהחוויה שלי, אני ממש ממליצה.

אבל אצל כל אחת זה יכול להיות שונה. 

הגוף?

אבל תחפשי בגוגל - סרגל מדידה למשאבה X.

(לי יש הייגן שאני יכולה להמליץ עליה, אבל לא פירטת את הצרכים והתקציב שלך) 

כי כל מה שניסיתי אצלי לא הביא ללידה.

אבל ממה שאני מכירה (חלק ניסיתי וחלק לא) -

דיקור

רפלקסולוגיה

הליכה ברגליים יחפות על חוף הים

עיסוי פטמות

שמן קיק (להכין איתו חביתה ולאכול אותה)

לפני שהתחילו צירים ניסיתי רפלקסולוגיה דיקור והליכה בים - לא עזר

בפתיחה 1.5 עשיתי סטריפינג שקידם אחרי שלושה ימים לפתיחה 3 עם צירים חלשים וכלל לא סדירים

בפתיחה 3 שוב סטריפינג - כעבור 3 שעות אני בפתיחה 4 אבל עדיין צירים לא סדירים

שתיתי כף שמן קיק עם מיץ תפוזים - הצירים מתחזקים ותוך מס' שעות ילדתי בלידת מים טבעית מושלמת

ועוד שאלה

הזירוז יגרום לצירים שלא יקדמו כלום?

סבלתי אתמול בלילה מצירים נוראיים!!! הלכתי למיון ואמרו שעוד לא מספיק חזקים ללידה

פוחדת להתחיל זירוז טבעי וזה רק יעשה צירים שלא מקדמים...

יש למישהי נסיון?

הצירים האלה לפעמים התגברו מאוד ולפעמים פשוט נעלמו

הייתי ככה שבועיים

עשיתי רפלקסולוגיה כי כבר חפר לי ממש להיות כל הזמן כאובה - בזמן הטיפול הצירים התחזקו, ממש התרגשתי שהנה זה קורה

אבל אחרי כמה דקות הם נעלמו 

ככה שמבחינתי לא היה שינוי.. רק הסטריפינג והשמן קיק באמת קידמו

כלום

ממש פוחדת כבר ללכת על זירוזים אחרים😵‍💫 למרות שמתחשק לי ממש כבר ללדת

לא לוקחת סיכונים

מספיק סבלתי

בעיקר מכמה שהגוף בשל ללידה

אבל מעוד משתנים

מלידה ללידה

מאישה לאישה

זה שלמשהי רפלקסולוגיה/יחסים/שמן קיק/דיקור וכו

עזר או לא,

זה לא אומר

אני מכירההשברפואה הקונבנציונלית אומרים שהזירוזים הכי יעילים זה סטריפינג, יחסי אישות ודיקור....

תודה שהסברת לי את עצמי.

ממוצאי שבת אני מסתובבת מתוסכלת יותר מתמיד.

לא מצליחה להרים את עצמי

שום כביסה, שום שטיפת כלים, עכשיו בוהה במחשב ולא מצליחה להתקדם בכלל.

כועסת על עצמי ממש ממש. חייבת להתאפס.

ובכלל בעלי לא מגויס עכשיו, אז איזה זכות יש לי להיות ככה?

אז תודה לך. החמלה וההכלה הזאת ככ נצרכת.

מרחב מוגן נפשי.. לגמרי מה שאני צריכה עכשיו.

ויש לך את כל הזכות בעולם להיות כך. אנו במלחמה ארוכה ארוכה וקשה קשה. כל העם היקר שלנו.

וכל אחד היכן שהוא פוגש זאת. באמת שיש כ"כ הרבה חזיתות וודאי ווודאי שהחזיתות של המגויסים, המפונים, הפצועים, 

ועוד הרבה מאוד חזיתות לכל איש ולכל אישה בעם שלנו, חזיתות רגשיות, נפשיות, רוחניות, אישיות, זוגיות, כלכליות, הוריות, טכניות, תעסוקתיות, אמוניות,

התמודדות עם חרדות, דכאונות, טראומות, פוסט טראומות, שכול מכל מיני מעגלים, לב דואב וכואב מכל הבשורות הקשות ומה לא...

ואחרי שעברנו את הקורונה

שגם הייתה נוראית מאין כמוה

מגיפה של ממש

ואחרי שעברנו עוד כ"כ כ"כ הרבה

צריך להתמודד כל יום ויום מחדש עם המציאות הקשה הזו.

עם מלחמה על הבית הלאומי שלנו

עם מלחמה על הבית הפרטי שלנו שלא יקרוס

והרבה פעמים רק לשמור על שפיות

או אפילו רק לשמור על נשימה

זה כבר הרבה מאוד מאוד מאוד

יש מושג שנקרא "אשמת הניצול", שבעצם מסביר על כך שכאשר יש ניצולים מאירוע מחריד (כמו שחווינו בשמחת תורה למשל),

כל מי שניצול בעצם מרגיש אשם.

מרגיש לא מספיק.

אישה שלא מגויסת תרגיש אשמה שהיא לא מספיק.

אישה מגויסת שבעלה לא בקרבי תרגיש שהיא אשמה ושהיא לא מספיק.

אישה מגויסת שבעלה קרבי תרגיש אשמה ולא מספיק שבעלה לא בעזה או בלבנון.

אישה מגויסת שבעלה קרבי בתוך עזה או לבנון תרגיש אשמה או לא מספיק כי בעלה חזר ושל חברתה חלילה לא.

אפילו אצל חיילים רואים את זה הרבה מאוד.

הם מספרים ואומרים

חייל שהוא לא קרבי - מרגיש אשם ולא מספיק.

חייל קרבי - מרגיש אשם ולא מספיק.

חייל שאפילו נפצע, ונפצע קשה (!!!) במלחמה - מרגיש אשם ולא מספיק כי חברו לפלוגה נהרג.

וזה בעצם מכה בכולם.

אשמת הניצול הזה.

שמרגישים שאני לא מספיק עושה, לא מספיק תורמת, לא מספיק בעשייה, לא מספיק טובה.

לא מספיק.

וצריך רגע להבין שבאמת יש מקום לכולם.

שאני כן טובה.

שאני כן שווה.

שלא חייב למות כדי להיות מספיק טובה.

ושאני עושה כל מה שאני יכול. ואני עושה כל מה שאני יכולה. 

משתדלים את ההכי טוב שלנו.

שומרים על עצמינו.

ומשתדלים כמה שאפשר לראות אחרים ולהושיט יד.
 

אז את בסדר גמור יקרה

את טובה כמו שאת

ויש לך זכות להרגיש כל מה שאת מרגישה!

כי המציאות והמלחמה והכאב הוא עצום. וודאי שיש ללב הטוב שלך שפועם ומרגיש זכות להרגיש את כל זה.

תודה על המילים שלך. זאת בדיוק הנקודה

מעבר לעצב אני מרגישה שאני מסתובבת ברחוב מכווצת, מתביישת להגיע למקומות, תחושה של אשמה מאוד גדולה.

תודה שעצרת להגיב לי ועוד כזאת תגובה. מעריכה ממש

ב"ה ממש שכך המילים יכלו קצת לתת מקום, תודה רבה שכתבת 🙏

וב"ה שתזכי להרגיש כמה שאת טובה ומוערכת ושווה בפני עצמך בעצם היותך ולתת לעצמך חיבוק גדול ומקום על כל מה שגם את עוברת ומתמודדת ❤

חיבוק גדול ותרגישי טוב יקרה 🙏❤

ב"ה, שמחה מאוד לשמוע 🙏

תודה לך ❤

אני ממש מרגישה בסחרחורת נפשית......

כל הזמן שוכחת דברי יואוווו

וזה בטוח לי שזה בגלל המצב....

למרות שכלפי חוץ אני מרגישה בסדר...

חיבוק גדול של הבנה ❤

עוד קצת על המקום הזה של השלב שנמצא ארצה בסולם.

והרבה פעמים אפילו מתחת לקרקע.

וזו בעצם המציאות היומיומית שלנו.

של האיום הביטחוני.

של האיום על החיים עצמם ממש.

והחרדות צפות ומרימות ראשן

ואם בעבר אמרת לחרדות: "תפסיקו, אתן סתם, זה לא יכול להיות!"
ופתאום
בבת אחת
זה כן
הכל הכל כן
 

אם פחדת לעקוף משאית והיו לך חרדות בנהיגה שחלילה המשאית לא תדרוס בטעות,

פתאום את שומעת רק אתמול: משאית באמת דרסה.

מה?!

אז עכשיו גם משאית זה כלי נשק?!

תחנת אוטובוס זה כלי נשק?!

תחנת דלק זה מקום מסוכן?!

מיטה זה מקום מסוכן?!?!

לרקוד זה מסוכן?!?!

הבית שלי מסוכן שלא יקרוס מטיל?!

הדרך לעבודה מסוכנת שלא יפול עליי טיל?!

צפון דרום מרכז מזרח מערב הכל מטווח מ7 חזיתות?!

ממה אני צריכה לפחד קודם?!

מטילים של חמאס, של חיזבאלה, של איראן, של החותים, של עיראק?!

מלמלא דלק, מלחכות לאוטובוס, מלרקוד, מלישון במיטה, מלצאת לסיבוב?!

ריבונו של עולם

באיזה עולם אנו חיים

שבו כל מקום
כל מקום

מסוכן

רק יצאנו מסכנה של מגיפה עולמית של הקורונה

מסכנה של לראות את סבא וסבתא, את החברים

מסכנה של לא לצאת מהבית בכלל

אז עכשיו יש סכנה ועוד סכנה בכל מקום?!

ומה נאמר לחרדות?

אין לנו מה לומר להן...

הן יאמרו לנו: הנה. צדקנו. את רואה. הכל הכל יכול לקרות.

ניצחוני חרדותיי. ניצחוני.

ואת אישה יקרה

צריכה להתמודד עם זה

עם כל זה

כל רגע מהיום שלך

איזו שגרה יכולה להיות ככה?

איזה ראשו השמימה?

רק לעבור את היום זה נס גלוי

ממש כך

לקום

לנסוע לעבודה

להחזיר ילדים ממסגרות

לבקר הורים

נס.

נס גלוי.

ועם כמויות החוסר שליטה האלה
פלא שיעלו החרדות?

פלא שיהיה קשה לנשום?

פלא שהבטן מכווצת?

פלא שאת מנסה רק להחזיר טיפת שליטה?

פלא שאת בודקת וחוזרת ובודקת דברים שכן בשליטתך?

פלא שאת בלי ריכוז ועם בילבול מטורף?

פלא שכל פעולה סטנדרטית לוקחת לך שעה?

ואני רק רוצה לבקש ממך

שבתוך כל זה

לפחות
תביני את עצמך
תאהבי את עצמך
תחבקי את עצמך

את עוברת הרבה.

העם שלך עובר הרבה.

וב"ה את תהיי בסדר.

העם הנפלא הזה יהיה בסדר.

הקב"ה לא עוזב אותך ואותנו לרגע.

"כל הטוב עוד לפנייך רק אל תעזבי ידיים".

ב"ה עוד נראה טוב גלוי שלם וענקי, ישועה שלמה וגאולה שלמה 

שבה נהיה כחולמים

שבה אחרי ה"רגע קטון שבו עזבתיך" - *ברחמים גדולים* אקבצך! 💙🤍💪✡

וחיבוק גדול

קודם כל תודה על ההקרבה המטורפת הזאת, גם אם זה בעל כרחך.

ואין לי יותר מידי דברים חכמים לומר, אבל עצם המודעות היא המון!

בהצלחה רבה❤️

אמרתי עכשיו פרק תהילים להצלחתכם

ריגשת אותי ממש

איזה מותק!

תודה...

בינתיים כי הקושי שלך עצום אבל שלו עוד יותר

חיבוק לשניכם. גיבורים של החיים גם אם בלית ברירה, הקיום של עם ישראל נזקף לזכותכם בעז"ה שילך לשלום וישוב לשלום ותשלימו, אפילו אם זה שולם מעל, שמכסה ולא באמת מתקן לעומק. חביבוק בחיבוק חיבוק. 

ואני ניסתי משהו לבד ולא היה כזה מוצלח אז כרגע לא רואה את עצמי הולכת למשהו..

אולי

אם יש לכן המלצה למטפלת טובה ממש, באיזור גוש עציון /ירושלים אשמח לשמוע

במציאות כזאת מטורפת...

ממש יכול לעזור!!

אולי @נגמרו לי השמות עושה בזום?

או תשוכל להמליץ לך על מישהו בסביבות ירושלים?

ו @נגמרו לי השמות באמת אשמח לשמוע... גם עליך כאופציה לזום וגם אולי על המלצה באיזור שכתבתי..

אם צריך אפנה בפרטי ❤️

כן, אני מקבלת גם בזום/בגוגלמיט ולא רק פרונטלית.

וואו יקרה

קוראת אותך וממש מרגישה מבעד למילים את האהבה הכ"כ גדולה ויקרה שיש בינך לבין בעלך.

כמה שאת אוהבת אותו.

כמה שהוא יקר לך.

כמה שהזוגיות יקרה לך.

וכמובן גם לו.

איזה זוג מדהים ומרגש שאתם. וואו.

כ"כ מרגש לקרוא על התקופה הנפלאה שתיארת לפני שנה, על השיא בזוגיות, על החגים המהממים,

על הכיף הלא נורמלי, 

על ההתרגשות אחד מהשנייה

על התחושה של אהבה שאי אפשר להסביר במילים

אפילו יותר מהחתונה ויותר מכל השנים יחד!

איך אמרת: אהבה אהבה אהבה.

וואו.

וואו וואו!

יקרה איזה יופי אתם!!!

כמה זה מפעים ומשמח ממש להרגיש ולחוות במוחשי את כל זה!!!

כמה זה יקר ולא מובן מאליו

וכמה זה - שלכם!

את שומעת יקרה? - זה שלכם!

אף אחד לא יוכל לקחת את זה מכם

אתם ורק אתם הגעתם לזה.

אתם ורק אתם עבדתם כדי להגיע לזה.

וזה שלכם.

כל הזמן.

גם בזמנים הקשים.

נשאר שם.

מזכיר ואומר

מזכיר ואומר

"זה מי שאתם. זוג של אהבה אהבה אהבה.

זו האמת.

זו."

ובשמחת תורה פתאום הקרקע נשמטת תחת הרגליים.

הבית מטלטל בצורה כ"כ חזקה שמאיימת לשבור אותו

את הבית הלאומי

את הבית הפרטי

בעלך היקר מוקפץ למילואים

מוקפץ - הופ - מהרגע להרגע, בפתאומיות, בבת אחת.

למילואים - למלחמה קשה מנשוא. רחוק רחוק מעין וכואב כואב בלב.

ואת, ואתם בתוך כל זה

בתקופה מטורפת כמו שציינת

של  אהבה-דאגה-תפילה...

גם שם.

גם בתוך הטלטלה הכי גדולה.

אתם באהבה.

אתם בדאגה.

אתם בתפילה.

ואז הוא משתחרר.

והיה אחלה

וחזרתם לשגרה רגילה.

את מבינה יקרה כמה חזקים אתם?

כמה מדהימים אתם?

את מצליחה רגע לראות את זה גם בזמני שיא הקושי וגם בזמנים הטובים אתם פשוט - *אתם*?

ואז 

לידה

וואו.

אמרת לידה אמרת כ"כ כ"כ כ"כ הרבה. כ"כ.

גם בלי שום קשר למילואים.

כמה שלידה מביאה איתה לצד הברכה וההודיה העצומה אינספור של אתגרים.

מהרגע שפוקחים עיניים ועד הרגע שעוצמים אותן ואז גם כשעוצמים קמים שוב ושוב ושוב.

וטלטלה לגוף, וטלטלה לנפש

ואין שינה

ויש כאבים

ואין זמן

ויש כאב ראש

ואין כוח

ויש צרחות

ואין פנאי ואוויר

ויש קושי ועומס פסיכיים ואחריות מטורפת 24/7

ואין רוגע

ויש שינויים, כ"כ הרבה שינויים, לכל אחד מבני הבית

ולא מספיק שיש לידה 

ולא מספיק כל מה שהיא מביאה איתה

ולא מספיק התקופה הנוראית של כל העם והמצב הביטחוני

אלא שמיד אחרי הלידה בעלך היקר שוב חוזר למילואים!!!

וואו.

פשוט תודה עצומה עצומה לשניכם. אין מילים.

ואז הוא חוזר מהמילואים

ואתם חווים טלטלה.

טלטלה שכ"כ כ"כ כ"כ מובנית

טבעית

הגיונית

אנושית!!!

משבר בזוגיות שטולטלה פעם אחר פעם אחר פעם בסערה אינסופית

מגלים ורוחות סוערים מבחוץ,

מהמלחמה

מהמציאות

מהמילואים

מהמרחק

ממה שהלב רואה וחווה ושומע

ממה שהגוף עובר

מחוסר אונים עצום

מול שבר וכאב אינסופיים של עם

וגם מגלים ורוחות סוערים מבפנים

מלידה שמטלטלת את כל הבית

מקושי מטורף בגוף וקושי מטורף בנפש

מחוסר פניות וחוסר זמן וחוסר אוויר

ממקום שבקושי אנו יכולים לראות ולהבין ולהכיל את עצמינו אז איך נוכל להכיל את בן הזוג?!

ומתוך קושי וכאב עצום, חוסר פניות מוחלט ורק עייפות תהומית וכאב ענק נוצרים גם הפיצוצים ביניכם.

הרגישויות של שניכם

בדיוק בדיוק כמו שכתבת -

כל אחד מרגיש שלא רואים אותו

כל אחד רוצה שהשני יכיל אותו

כל אחד רוצה שהשני ידבר בשפה שלו

וכמה שזה מובן יקרה!!!

כמה שאתם מדהימים וחזקים אתם עדיין בני אדם!

ופיצוצים או ויכוחים או רגישויות או כל דבר כזה שקורים ***לא*** אומרים עליכם שום שום דבר רע!

ולא על הזוגיות שלכם!

הכי הכי לא!

אלא הם רק אומרים שאתם אנושיים.

בני אדם.

שעוברים כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ הרבה!!!

זה הכל!!!
 

ואחרי כ-ל זה

הוא שוב הוקפץ

שוב

חודש שלם

לפני החגים

וכ-ל הגיחות היו טובות!!!!

את מצליחה לראות באיזה זוג עם כוח על וזוגיות על מדובר?!

כן כן, אתם הזוג הזה!!!

ועכשיו

עכשיו הוא צריך לחזור בזמן הקרוב

לסיים את המילואים

ואת יקרה

שכ"כ אוהבת

שכ"כ מייקרת

חוששת

חוששת ממש

מפיצוצים

מכעסים

מרגישה שוב, ששניכם צריכים הכלה, מרחב

שהפיצוץ הארוך הקודם לא שב על מקומו בשלום, שלא באמת עיבדתם אותו כמו שצריך

עדיין לא

בהמשך אתם כן

אבל עדיין לא.

וכל העומס, הילדים, הכביסות, הטלטלות

והנחיתה שוב

כל זה

בתוספת הפחד הגדול

החששות המכרסמים

ממש בעתה ממה יהיה ואיך יהיה

עצם הפחד הגדול הזה משתק.

הוא משתק וגורם לך להיות קצרת רוח

וכ"כ היטבת לתאר במודעות נפלאה ורגישות מדהימה שכל זה גורם לך לצפות ממנו לדקויות, עד לרמת המילה הקטנה, להיפגע מכל דבר, להיות במן "דריכות" כזו של פגיעות

וזה רק כי הכל כ"כ כבר על הקצה, כ"כ קצר, בלי מרחב, בלי אוויר נשימה

עם המון סטרס ועומס

ובעיקר פחד פחד פחד

שמאיים להשתלט ולסגור עלייך ועל הכל.

ומה הפחד הזה רוצה שם לומר לך יקרה?

אולי הוא רק רוצה לומר לך שהוא פשוט כ"כ כ"כ אוהב

וכ"כ כ"כ מפחד לאבד את מה שהוא אוהב

לאבד חלילה את הזוגיות הטובה

לאבד חלילה אותו, את בעלך

לאבד חלילה אותך, בגרסא שאת רוצה להיות למולו ובכלל כאדם

תראי רגע את הפחד הזה

תביני את עצמך

את רק רוצה טוב

רק רק רוצה טוב, לכולם!

זה הכל!

ואת צודקת במה שאת רוצה!

כ"כ כ"כ צודקת!

אז פחד -

אני מביטה לך בלבן של העיניים 

ועונה לך:

אנחנו נהיה בסדר!

ב"ה!

בעלי יהיה בסדר!

אני אהיה בסדר!

אנחנו זוג חזק!

אנחנו זוג אוהב!

אנחנו זוג של אהבה אהבה אהבה!

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמנים טובים בינינו!

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמני קושי בינינו שהתגברנו עליהם!!!

יש לנו אינספור קבלות של זמנים הכי הכי קשים שצלחנו!!!

אז אנחנו נצלח את זה שוב!

גם אם יהיה קשה

גם אם יהיה כואב

גם אם זו תהיה דרך

אנחנו נצלח את זה!

אני מאמינה בנו!

בטח שנצלח את זה!

ואפילו נעמיק עוד ועוד קומות ורבדים בזוגיות שלנו דווקא בזכות זה!

וכמובן שבדיוק כמו שכתבת תוכלו גם לבד וגם להיעזר באיש מקצוע ובהחלט לקבל עוד כוח, עוד כלים, עוד לימוד.

באמת באמת שזוגיות היא לימוד,

וזוגיות שעוברת טלטלות רק צריכה להוסיף את הלימוד הזה בה. אף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות ויודע זוגיות בטלטלות.

אנו נלמד ונדע.

נלמד ונגדל.

נלמד ונדע לתקשר ולדבר צרכים ושפות אהבה בדיוק כמו שכתבת

ומי *כמוכם* יצליח להיות תלמיד מצטיין בתוך הלימוד הזה של החיים

כי זו ממש עבודת חיים

ואת בתוכה

ואתם בתוכה

באומץ, בגבורה, באליפות ובאהבה כל כך חזקים!

אז קחו את ה-אתם

את מי שאתם

את האהבה אהבה אהבה שלכם

וממנה תזכרו שגם בהמשך הדרך והעמקה עוד ועוד

אתם תמיד תמיד ביחד

אחד עם השנייה.

ויש לכם הכל.

ויש בכם הכל.

❤

ולסיום רוצה לצרף שני קישורים שנראים לי רלוונטיים,

האחד על מצוקה בו זמנית של שני בני הזוג, כאן: 

מצוקה בו זמנית - נשואים טריים

והשני על מה זה בעצם "זוג חזק", כאן:

זוג חזק - נשואים טריים

פשוט תודה ענקית....אימהלה....

הבאת לי את הדמעות.....

ככ נגעת בי.....

תודה ממש ממש על כל ההשקעה שהשקעת בכתיבה אלי... ממש הרגשתי שאת רואה אותי.... את השלבים.. את הדקויות.... תודה כל כך!!!

באמת גם תיארת ככ נכון את התחושות.

וכן.

אני מפחדת ככ מהשינוי הזה...

מפחדת ככ לאבד את הטוב שהיה....

כן...

זאת ההגדרה בדיוק..

מפחדת לאבד.

מרגישה שלא יודעת (ואולי גם לא מספיק מאמינה) איך צולחים את הטלטלה הזאת.... כאילו הוא מבחינתו מזמן המשיך הלאה.. אבל אני... אני עדיין תקועה שם באיזשהו מובן... מפוחדת כולי. מרגישה שהקרקע ככ נשמטה לי מהרגלים שאין לי מספיק בטחון לצעוד עליה שוב בבטחה....

אוף

אולי באמת אני צריכה יעוץ....

אבל אוף

רוצה לא להסתיר את הייעוץ ממנו, ומצד שני אין לי כח לספר  לו את זה.. להעלות את זה ..

מפחדת שהוא יגלה את עומק הריחוק שלי למרות שלכאורה אני גם "המשכתי" ויאמין לזה ויבהל בעצמו במקום להבין שזה פשוט פחד ואני צריכה קרקע.......

אוף....

שוב אני בוכה פה..

בכל אופן

תודה ממש ממש לך

את אור בעולם הזה

וואו יקרה שאת,

הפחד שלך כ"כ מובן

כ"כ אנושי, כ"כ טבעי

וכ"כ מבקש מקום.

לראות אותו, להביט בו, לתת לו רגע מקום וניראות.

להקשיב לעומק מה הוא רוצה לומר לך,

ונכון שהוא מרגיש כ"כ גדול, ומאיים, וסוגר, ומחניק ומשתק

וחולש על עוד ועוד תחומים

גם במציאות עצמה

גם במקום בראש

גם במקום בלב

גם במקום במחשבות המפחידות

הוא אפילו הגיע עד לאמונה בכוח שלכם יחד. באמונה בלצלוח את זה.

הוא מפחד כ"כ לאבד

הוא כ"כ אוהב

הוא כ"כ מפחד מהשינוי

הוא כ"כ מפחד לאבד את כל הטוב המדהים שהיה

הוא כ"כ מפחד שהוא לא יודע איך לעבור את הטלטלה

הוא כ"כ מפחיד *אם* הוא בכלל יכול ויצליח לעבור את הטלטלה

הוא כ"כ מפחד שישאר תקוע לעד

הוא כ"כ מפחד בכלל להיזכר בקרקע שנשמטה תחת הרגליים

ומפחד כ"כ לצעוד עליה שוב בביטחה

והוא כ"כ מפחד שהוא שוב יתקרב ושוב יתנפץ וזה יכאב שבעתיים

ואפילו אולי מפחד שלא ישרוד את הכאב הזה שוב חלילה

הוא כ"כ מבקש יציבות, ביטחוןו

קודם כל ביטחון שנצליח את זה!

שאנחנו יכולים!

שעכשיו קשה - אבל נעבור את זה ויהיה טוב!

ואני חושבת שעצם הפחד הזה, ממש הפחד מהפחד,

הבהלה המשתקת הזו לפעמים הכי הכי משתקת.

כי היא אומרת לנו בפנימיות של לשד החיים שלנו, הקשר שלנו, כל הטוב שיש לנו בעצם - "אה אה! הנה!

כ"כ קשה לכם עכשיו! היה לכם כ"כ קשה! עברתם כזה משבר! נאמרו כאלה מילים! היו כאלה רגשות! היו כאלה מחשבות!

אה אה! הנה! אז זהו! זה אומר עליכם שאתם זוג לא טוב! זה אומר עליכם שאתם לא מתאימים! זה אומר שבטוח תתגרשו!

אל תעבדו על עצמיכם! גם אם לא היום, עוד שנה. אבל תראו איזה זוג לא חזק ולא יציב אתם!"

אמאל'ה

זה כ"כ כ"כ כ"כ מפחיד

מחשבות אתם מבעיתות אותי!

פחד אתה משתק אותי!

מה אתה אומר לי שלא נצליח?

שאני עצמי כבר לא מאמינה בנו?

אז מי נשאר כן להאמין?

וכדאי דווקא לפחד מהפחד הזה

דווקא לבהלה הזו מעצם המחשבות המפחידות שבאות

וגם לשאר הפחדים

לתת מקום

ממש להביט להם בלבן של העיניים 

לשמוע אותם

עד הסוף

ואז

להתחיל לענות להם

אחד אחד

"כן!

כן אני מאמינה בנו!

כן!

כן אנחנו זוג חזק!

זוג חזק זה דווקא זוג שעובר משברים וצומח מהם עוד יותר!

אל תקשקש לי פחד ואל תעבדי עליי חרדה!

זוג שחושב מחשבות קשות או עובר חוויות קשות יכול דווקא דווקא מהן לצמוח עוד יותר!

זה ***לא*** אומר עליו שהוא לא חזק או אפילו פחות טוב! לא!

(כמו שכתבתי כאן בהרחבה: זוג חזק - נשואים טריים

ואני לא מפחדת מכן מחשבות!

כמו שאתן באות - אתן גם תלכו

ואני לא מפחדת ממך חרדה!

את כמו גל, וגם אם השיא שלך הכי חונק ומפחיד - את תעברי

ואני לא מפחדת מכם רגשות קשים!

אתם באים וגם הולכים

וכמו שבאתם - ככה אתם גם תלכו.

ואני לא מפחדת ממך פחד!

אני כאן

ניצבת

ועונה לך

ואנחנו טובים. נקודה.

ואנחנו אוהבים. נקודה.

ובעלי אוהב אותי. נקודה.

ואני אוהבת אותו. נקודה.

וטוב לי איתו. וזהו.

ועברנו דברים

המון

וצמחנו

ויכולנו להם

ויש לנו את זה!

גם עכשיו

גם תמיד

לא משנה מה יגיע!!!

אתה שומע פחד?!

יש לנו קבלות!!!

יש לנו!

ויהיו לנו עוד!

ואתה יודע מה עוד פחד?

אני רוצה להגיד לך הכי ברור שיש: נכון שעכשיו זה נראה לי כמו הר גדול.

אפילו הר בלתי עביר לפעמים.

אבל אני יודעת, אני פשוט יודעת, שמעבר להר הזה יש שדה רחב ופורח ואגם יפייפיה ומרחב עצום של טוב ע-נ-ק-י

וכ-ל הטוב הזה שלנו!!!

אנחנו רק נעבור את ההר

ונגיע לשם!!!

ואחרי שאת מבררת את כל זה *עם ומול עצמך*

את יכולה לבוא לבעלך היקר

ולומר לו את זה

את הלב שלך

את הפחד הזה שלך

בדיוק גם את המשפט הזה: "אני אוהבת אותך כ"כ וחשוב לי ויקר לי שפשוט יהיה לנו טוב ועוד יותר טוב ואפילו עוד יותר טוב!

ועברנו כ"כ הרבה!

לא באשמתנו

באשמת המציאות ההזויה הזו

כמה שעברנו

והמלחמה הזו שולחת מחירים בכל מיני מקומות

גם בנפש

גם בפחד

ואני רק רוצה להגיד לך בעלי היקר

שאני בטוחה בנו

ואוהבת אותך כ"F

אבל חשוב לי רגע לתת לפחד הזה מקום

לעבד אותו רגע עד הסוף

לענות לו

לקבל עוד כוח, עוד כלים, עוד תובנות,

להיות יותר ברוגע, בשלמות, בבהירות

גם מול עצמי ומה שעברתי

אתה מבין בעלי היקר?

זה פשוט פחד ואני צריכה קרקע...

הכל בסדר

אנחנו בסדר

אתה בסדר

אני בסדר

אני רק רוצה לעבוד על המקום הזה כדי להיות עוד יותר בסדר "

ב"הצלחה רבה רבה יקרה

מאמינה בך מאוד,

בטח שאת תצליחי!

ובטח שאתם תגיעו לשדה הרחב של הטוב המתוק והגלוי

של קצירת כל הפירות המתוקים מתוקים של פרי עמלכם ב"ה!

- ותודה רבה לך על המילים הטובות ומחממות הלב 🙏❤

@אוהבת את השבת יקרה

שאני כ"כ כ"כ מעריכה ונפעמת מהרגישות הגדולה שלך לכל אחת מחברות הפורום היקרות.

ממש מרגישים עד לכאן ומבעד למסך כמה רגישות גדולה יש בך לכל אחת ואחת

כמה את מרימה אחרות ומרימה לאחרות

מתעניינת, שואלת, נותנת יחס אישי

כמה את נותנת ניראות

וחום

ואהבה

ותמיכה

ומקום

לכל אחת ואחת

וממש ככה לעצור בתור הטירוף שבו אנו חיים ופשוט להיות לב אחד גדול לכל אחת ואחת זה כ"כ כ"כ יקר ומרגש בעיניי.

ריגשת אותי מאוד

תודה לך ❤

אני יכולה להמליץ בפרטי על פסיכולוגית אבל היא לא מהאזור שלך ולא נראה לי שתרצי לנסוע, אם כן, היא ממש נעימה ולא שיפוטית, ועוזרת בעדינות.

אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים עם מטפלים ומטפלות היא כן עזרה

אבל זה יקר, אני לא יודעת מה בדיוק ההטבה 

קרן אבלמן מאלון שבות

ובת חן וייל מאפרת.

שתיהן מקסימות.

תגידי לי אם את צריכה מספרי טלפון

דבר ראשון

אני רוצה להגיד לך

השיא שהיה לכם הזוגיות לפני שנה

יחזור!!!

בע"ה!!!!

ואפילו תגיעו עוד יותר גבוה בע"ה!!!

אם הגעתם למקום ככ טוב,

לא הגעתם אליו סתם אלא בעבודה קשה,

והוא לא נמחק..

וכן, שנה כזו זה מאודד הגיוני וטבעי , הכי טבעי בעולם שתביא למשברים..

והפחד ההז שלמור על עצמך והחשש ששוב יהיה משברים ופיצוצים

והמתח שתיארתי,

הכל טבעי ככ...

ופרקטית, משהו קטן,

קטונתי..

אבל לדעתי כדאי לך למצוא איזה שהוא תעסוקה לאחרי החופתש לידה

שיהיה לך לפחות יומיים שאת יוצאת מהבית

מתעסקת עם עוד משהו

ויש לו את הבית לעצמו, לחשוב לבד, בשקט,

זה ככ חשוב...

ועוד משהו,

לדעתי סופר חשוב למצוא מישהי חכמה וטובה ( יש הרבה בתחום שהם לא מתאימים באמת לתחום , סליחה..)

שתלווה אותך

תוכלי להתייעץ, לפרוק, לדבר

יש אגב את אורה פולק שהיא מדריכת הורים אבל אני אוהבת לקרוא את התובנות שלה לגבי הדרכת הורים, היא מאוזנת וחיובית, והייתי שואלת אותה אם היא רוצה לעזור לך לא ברמה מקצועית ממש של טיפול נפשי, אלא לסדר את הדברים בראש ,לארגן את חוט המחשבה וזה...

תודה על התגובה המושקעת מכל הלב...

לגבי היציאה פעמיים בשבוע- מממשש מבינה מה את מדברת בהקשר של לתת גם לו זמן לבד בבית.זה באמת ככ חשוב... גם לי זה סופר חשוב להיות לבד.. אני רגילה להיות לבד בבקרים וזה מעולה לי

ומאמינה שגם בשבילו מידי פעם כשאני בעבודה זה ממש טוב

אבל עכשיו

בחורף, ובחופשת לידה- זה לא מתאים לי....

פרקטית- אני עם תינוק יונק.. לא מתאים לי לצאת הרבה, בטח לא בחורף. וגם טכנית אני אחראית בבית על בישולים, קניות, איפוס בית זה אני לרוב.. אז לא ככ מתאים שאצא בבקרים... כל דקה בבית בלי הילדים היא משמעותית לי...

אז אני קצת בפלונטר בעניין הזה

ולגבי מה שכתבת על להתייעץ עם מישהי חכמה... אוף זה ככ נכון!! ואני גם טיפוס ממש מתייעץ....הבעיה שקצת כאן טמון הקאצ'... בעלי שונא ממש שאני משתפת בקשיים זוגיים שלנו. אני אבהיר- בחיים לא משתפת סתם חברות או משהו בשביל הריכולים.. אבל יצא פעם שהתייעצתי עם הרבנית שלנו באיזה נושא- הוא עד היום עם חור בלב מהסיפור הזה....

אז הוא ממש לא רוצה שאתייעץ עם אף אחד שמכיר אותנו.... הוא רוצה שנפתור הכל ביננו, ואם הוא לא פנוי לשיחה/רוצה לדבר אז במקרה הכי קיצוני אדבר עם איזה מישהי רחוקה שלא מכירה אותנו, למשל איזו יועצת זוגית מהונלולו🙈

אז למצוא אישה חכמה ומתוקה שאין מצב שהיא מכירה אותנו- לא מכירה דבר כזה.......

לכן עשיתי איזה זום עם יועצת זוגית אחת, היה חביב והיא כן נתנה לי איזה כלי או שניים, אבל הרגשתי שזה לא ממש ענה לי על הצורך....

באמת אישה חכמה עם נסיון חיים זה מה שאני זקוקה לו.. אבל כרגע....

חיבוק גדול על כל התחושות, המשמחות שקצת יצאו להפסקה והנאחסיות שמרגישות בנוח עכשיו.

אם את רוצה כמה מילים שאני מקוה שיעודדו קצת- תמשיכי לקרוא, ואם לא אז תמשיכי הלאה בלי לקרוא.

דבר ראשון, שתדעי שככה החיים, גם בלי קשר למלחמה. אי אפשר להחזיק תמיד באותה עוצמה את האש של הזוגיות. כי השיגרה, כי הילדים, כי הריון, כי אחרי לידה ועוד מיליון סיבות למה כן או לא עכשיו. מוכר מאוד שיש תקופה כזו סוערת ומלאת תשוקה, ושזה נספג מתישהו לתוך שיגרה יותר אינטנסיבית ופחות מאפשרת.

הגיוני גם שאחרי תקופה כזו ובטח יחד עם המילואים תהיה ירידה ויהיו גם פיצוצים, כי אם אני מנחשת נכון כשהיו ימים של אהבה מטורפת גם היה הרבה מגע  ש'דילג' על צורך בהרבה מילים ושיתופים כדי להגיע לקירבה. ואז לחזור שוב להיות יחד בבית בשיגרה עם כל הפער של עולם המילואים שעובר על האיש ועולם המילואים שעובר על האישה (פלוס אחרי לידה)- כל כך טבעי שיגיעו קצרים בתקשורת, והמון צורך בהבנה והכלה שלא תמיד יש לשני לתת (אולי כמעט תמיד המצב הוא שאין..)

אז חיבוק גדול על מה שהלך לאיבוד.

אני רוצה לשתף אותך שאני הרגשתי מתנה גדולה שבתקופה של המילואים הסתייע לי בדיוק להיות בבית ולא לרוץ לעבודה, וכשהוא הגיע לאפטרים (של יותר מ24 שעות) היה לנו את הבוקר שנינו בשקט, לישון, לדבר, ואחכ צהריים ערב עם הילדים יותר- זה ממש סידר את הלוז המשפחתי בצורה נינוחה. אז אולי כדאי גם לכם לעשות תאום ציפיות ותכנון לוז (גמיש יותר או פחות לפי מה שיותר עובד לכם) של הימים האלה בסוף הסבב- מתי ישנים כל אחד, מתי עם הילדים, מה החלוקת תפקידים עם הילדים. אחרי שיש בסיס שכל אחד אומר מה הצרכים שלו ומה בכוחותיו לתת, לראות איזה משימות נשארו ואיך מחלקים אותן באופן מקובל על שניכם.

להקפיד על זמן פעם ביום או יומיים שיושבים בנחת עם שתיה חמה ומשהו מתוק או מה שאתם אוהבים כדי לא להישאב רק למה שהבית דורש אלא גם לפתח שיחות. גם לא צריך שיהיו ארוכות ומכבידות, אבל זמן כיפי יחד. ולמצוא זזמן לשיתופים, מה היה לו קשה לאורך התקופה, איך הוא מרגיש שזה השפיע עליו, איפה חשוב לו לקבל יחס מקל, מה הוא הרגיש שזה קידם אותו או איפה היו לו הצלחות... ואותו הדבר כמובן גם את.

לזכור לגשת אל השיחות האלה מתוך הכלה וחמלה על חוסר האונים וההשפעות שהמרחק יוצר לכל אחד בנפרד ולכם כזוג.

ולקחת נשימה. עוד יבואו ימים טובים, ממש טובים עם הרבה הרבה אהבה, וגם ימים פחות טובים, אז תורידו את הראש טיפה מתחת למים עד שיעבור, ועדיין תנסו להיות שם אחד בשביל השני- אם תצלחו את זה, אתם זוג בלתי מנוצח. אבל צריך סבלנות...

בהצלחה, הלב שלי יוצא אליך💟💜

קודם כל זאת הזדמנות לומר לכולכן תודה ממש...

עצם הפריקה כאן היתה ממש משמעותית בשבילי

הרגשתי שהנחתי איפשהו את התחושות המבלבלות האלה... והוקל לי קצת בלב.

והכל אחרת בזכות זה..

לגבי מה שאמרת על הזוגיות

אני ממש מרגישה את זה

שזה כנראה היה מגיע גם בלי המילואים...

כי בסוף, המילואים אומנם היו טריגר רציני לפיצוצים האלה... אבל בסוף, הם באו על רקע של תקשורת שזקוקה ליותר.. גלי קשר...

וגם העניין הזה של הרצוא ושוב בזוגיות...

שאגב אני כבר מכירה את זה... אבל הפעם העוצמות היו חזקות לשני הכיוונים ברמות שלא ידענו....

לוקחת את מה שכתבת על "לגשת אל השיחות האלה בהחלה וחמלה על חוסר האונים וההשפעות שהמרחק יוצר תכל אחד בנפרד לכל כזוג"

וואי. זה ככ חזק.....

ותודה על הפיסקה האחרונה שלך...

ריגשת אותי ממש ונתת לי המון כוח❤️❤️

לא קראתי תגובות, פשוט כותבת לך מהלב

א. שכתבת ככ יפה והיו נקודות שמאד הזדהתי,

קודם כל חיבוק גדול..... אני חושבת שחלק מאתגר של תקופת המילואים שהכל התבחבש וגם תיאוריות של זוגיות לא תמיד מתאימות. המשחק תפקידים השתנה, לא תמיד יש מקום להניח רגשות קשים,

התפקיד שלנו להחזיק את הבית לא תמיד נרגע בזמן של האפטר, צריכות להיות חזקות ומכילות גם עבור האיש המהמם שלנו שעובר כל מיני... בקיצור באמת אנחנו בתקופה לא פשוטה ומאד מאתגרת ואת מהממת איך שכתבת.

ב. איזה מרגש זה שהתחלת בזה שהייתם בשיא שלכם - וואו אחותי התרגשתי בשבילכם. איזה זכות. וזה רק אומר שיש לאן לחזור ובע'ה להמריא לגבהים חדשים

ג. רפרפתי כזה וראיתי שאמרו לך על ייעוץ.. אישית אותי מרתיע וגם האיש שלי לא בעניין ולפעמים זה דבר גדול כזה ''לכו לטיפול ''

לי דבר שמאוד מאד עזר בשלבים מסוימים בחיים זה לדבר עם אישה חכמה.

מישהי שאני מכירה- ב'ה ה' שלח לי כמה כאלה במהלך החיים.. לאו דווקא יועצות אבל כן נשים חכמות, עם ידע וחכמת חיים. לשבת מול אישה כזאת ולפרוק ולספר, לי זה עזר קודם כל כדי לשמוע בעצמי את החיים שלי מסודר ודבר שני באמת התןבנות החכמות. אז היה לי חשוב להגיד לך את העצה הזו, אולי ללכת למשהו נקודתי גם אם לא לייעוץ מערכתי.

כמובן שאם זורם לך ייעוץ מקצועי זה הכי טוב.. רק משתפת שאצלי לי זה היה משמעותי מפגש אחד גם. (שבאתי אליו במוכנות גבוהה לפתוח את הלב..)

חיבוק גדול על כל הדברים אישה יקרה וגיבורנ!!! ❤️

וואי תודה על הלב שלכן!!!

זה ככ מרים לקרוא תגובה ועוד תגובה וכולן עם לב.... זה ממש נותן כח....

את צודקת

זה באמת היה ככ  ככ ככ מרגש שהתחלנו את המלחמה בשיא שלנו... זאת היתה תקופה ככ מיוחדת.... פשוט זכות.

זה באמת אבל גם חלק מהקושי...

כי איך הגענו לכזה שפל אחרי כזאת תקופב ארוכה ומיוחדת של אור...?

ומצד שני בפרדוקס זה נותן לי גם תקווה...

כי כאילו אם הגענו לכזה שפל הכי נמוך.. לפחות זה בא אחרי נקודה כזאת גבוהה שזה נותן תקווה שאנחנו עוד יכולים לחזורלשם.. זה לא היה ככ מזמן (בפרןפורציה של שנים כמובן..) אז זאת אומרת שזה אפשרי...

חח קצת חפרתי אבל זה עזר לי לחדד את התקווה!

אז שוב תודה לך🫶

לגבי ייעוץ עם אישה חכמה- כתבתי גם לאוהבת את השבת למעלה... תקראי..

וואי וואי... הבנתי.

פשוט מתפללת עלייך

וראיתי שגם כתבת שזה חלק מהרצוא ושוב בזוגיות וזה כל כךךך נכון.

אני ממש מרגישה שהתקופות האלה מקפיצות אותנו מליון מדרגות קדימה... לעבור כזה שיגעון ביחד זה משהו שבע'ה נגדל ממנו.

חיבוק חיבוק אחותי

מתפללת עלייך מאדדדדדדד

❤️❤️❤️

(ובע'ה אנחנו מובטחים שממסירות נפש לא מפסידים.. חח יש מצב שהמצאתי עכשיו מאמר חזל לא קיים אבל בטוחה שיש מקום כזה שממסירות נפש כל כך מדהימה של להחלץ למען עם ישראל בכאלה עוצמות- זה משהו שאי אפשר להעזר ממנו ובע'ה רק ירידה לצורך עלייה!!!)

שינויים הרבה פעמים מביאים איתם את הצורך להסתגלות מחדש ולפעמים ממש

ללמוד מחדש מה נכון לנו כי אנחנו כבר במקום אחר.

נשמע שעברתם שינויים משמעותיים ומשפיעים, שהשאירו בכם חותם.

כתבת שאת נפגעת מכל מילה קטנה. מצב כזה של פגיעות מעיד על הרבה משקעים רגשיים שיש בך

שעגיין לא השתחררו ועובדו, ולכן כל פוטנציאל לתת להם להשתחרר קצת מעלה את זה.

יכול להיות שאת צריכה לעבור מול עצמך או בעזרת ליווי, עיבוד של התקופה שהייתה,

של הדאגה והחרדות, של הקשיים והתחושות שעברת ונשמע שעדיין לא נפרקו (וזה ממש לגיטימי וקורה)

מעבר לזה לגבי תקשורת ושיח אני מאמינה מאד וגם רואה בעבודה שלי בפועל

שדינמיקה בריאה ותקשורת טובה בין איש לאישה נוצרת כאשר כל אחד מהצדדים על מקומו.

האישה יודעת להיות קשובה לעולמה הרגשי הפנימי ולתקשר אותו, ומתוך התפקיד שהאיש שלה מקבל (זה תפקיד שאיש בנוי אליו

והוא טבעי לו, אבל לפעמים כשם שאנחנו כנשים לא במקומנו הדינמיקה מתערערת וכן להיפך)

הוא לומד להיות קשוב ותומך, ולקבל גם את הצרכים שלו כגבר

כשהוא יודע שהוא דואג לאשתו שתהיה שמחה ובטוחה.

זמן ששניכם יחד הבית יכול להיות זמן טוב של הרבה שיח ויחד, וגם זמן מאד מאתגר אם לא יודעים להתנהל בתקשורת טובה.

ממליצה לכם ממש לקחת את זה כהזדמנות להתקרב מחדש, להתחבר וללמוד לחזור לאהבה שלכם

מהמקום בו אתם נמצאים היום אחרי כל מה שעברתם.

ואם אתם זקוקים לעזרה או ליווי זוגי או פרטני זמן פנוי הוא גם מתנה עבור זה.

בהצלחה רבה בע"ה

אשמח אם מתאים לך שתקראי מה כתבתי בסוף התגובה לנגמרו לי השמות..

לא ככ יודעת מה לעשות..

כמו שאת כותבת יש בך הרבה פחדים וחששות והם ממש לגיטימיים.

כצעד ראשון אני מציעה לך פשוט להקשיב לפחד הזה.

פחד הוא מנגנון הגנה שיש לנו, והוא כאן כדי לשמור עלינו.

ברגע שאנחנו קשובים לנורות האזהרה, הוא יכול להרפות כי הוא בסך הכל רוצה לאותת לנו להשמר.

נראה שהפחד העמוק יותר שלך ואולי זה גם עיקר המצוקה כאן, זה שאחרי הקרקע שקצת אבדתם יחד בזוגיות בתקופה האחרונה,

את תאבדי גם את הקרקע שהוא עבורך.

רת חוששת שאם תעלי את המקום הלא יציב שאת חווה מול הזוגיות כרגע,

הקרקע שהוא עבורך ושאת צריכה שיהיה עבורך שוב תאבד וזה באמת באמת מפחיד להרגיש בלי קרקע ובלי בטחון

לאבד את הדברים הטובים והיציבים והעוגנים שלנו.

באמת מפחיד.

בעיני מה שאידאלי במצב הזה, השאלה אם את מסוגלת לעשות את זה,

זה לשתף אותו בזה שאת רוצה לשתף אותו בקושי שאת חווה, ואת ממש חוששת מהתגובה שלו,

כי את זקוקה לו יציב ובטוח ולא נבהל מזה, ואז לשתף.

אם את מסוגלת והוא מסוגל ותוכלו ליצור שיח בנושא זה נפלא.

אם הפחד גדול מדי, מה שנחוץ במצב כזה זה ללמוד איך להתנהל עם הפחד ואיך לעבד אותו בינך לבין עצמך,

כדי שאת תהיי במקום מספיק בטוח כדי לבטא אותו מולו.

בסופו של דבר, איש בנוי להיות עוגן עבור אשתו, לתת לה בטחון ולדאוג לה.

כשאיש נמצא בעמדה כזאת- שאשתו משתפת אותו ורואה בו כתובת, שהוא מצליח להיות חזק עבורה ולדאוג לה,

זה משהו שנותן לו כח ומאפשר לו להיות חזק יותר עבורך.

לכן ברמה הרעיונית, זה לגמרי משהו שאיש ישמח לעשות עבור אשתו.

השאלה היא איפה המקום האישי שלך מול זה. האם את מסוגלת לשתף בזה, או שאת זקוקה לחיזוק פנימי מול זה.

אם קשה לך לשתף בהכל כרגע, תנסי לבדוק אם יש משהו שאת כן מסוגלת.

אולי רק להגיד לו שאת מרגישה שעדיין לא התאוששת מהתקופה

אולי לכתוב לו בהודעה שאת זקוקה לעזרה

אחרי שתקשיבי קצת למה שמפחיד אותך, אולי תהיי מסוגלת לעשות צעד בכיוון, לפחות לכיוון הצורך בעזרה.

וכמובן תמיד תמיד תפילות

שבע"ה יהיה לכם הכי טוב❤️

מבינה ממש שלפעמים קשה להתפלל.

אבל כן רוצה להגיד, שדווקא בזמן מלחמה תפילה היא חובת דאוריתא לכל הדעות.

ביומיום הרגיל, לפי הרמב"ם יש מצוות דאורייתא להתפלל, שלומדים מהפסוק 'ולעבדו בכל לבבכם'.

הרמב"ן חולק עליו, אומר שמצוות תפילה היא מדרבנן.

אבל הוא כן כותב בפירוש שבזמן של צרה לישראל אז ברור שיש חובה דאוריתא להתפלל.

"וזה כענין שכתוב 'וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם', והיא מצוה על צרה שתבא על הצבור לזעוק לפניו בתפלה ובתרועה...

שהיא מצוה לעת הצרות, שנאמין שהוא יתברך ויתעלה שומע תפלה והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה"

לא תמיד קל להתפלל. וגם אם יודעים שחייבים, זה לא תמיד מאפשר ללב להיפתח.

אבל בעיני שווה לנסות לפתוח את הלב. במילים שלך. במה שיוצא. מותר גם להגיד מילים של כעס. גם דוד המלך לפעמים התפלל מתוך תחושה שהקב"ה זנח אותו - "אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ", "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ" ועוד... אבל גם כשהוא הרגיש ככה, הוא פנה עם זה לקב"ה.

חיבוק על הכאב. זה באמת בלתי נתפס...

זה באמת כל-כך כואב

רק לחשוב על האלמנה, כואב מאוד!!!

חפי מה שראיתי,בגדול תשיעי משבוע 37

יש בתי חולים שמשבוע 36+1 מגדירים אותך בשבוע 37,ויש כאלו רק,שמגיעה ל37+

לא חושבת שבאמת משנה כמה ימים לפה או לפה

בהצלחה ענקית ובקלות

אצטרך לטבול גם כדי להיטהר לפני

ואת צודקת צריך ממש להזהר אבל זו סגולה שחשובה לי מאוד

ובלי קשר לשבועות.

אם התל"מ הוא למשל בא' אלול, אז מא' אב אני בחודש תשיעי, מא' תמוז בחודש שמיני וכן הלאה.

מבחינה רפואית איך לזה משמעות בכל מקרה, ולי זה הרבה יותר קל לחשב ככה.

אבל מבינה אותך...

לי אישית זה ממש לא נוח כי זה לא שהתלמ הוא באיזה ראש חודש/ל' בחודש... ואז זה מקל באמת. 

בסופו של דבר לכל תאריך לועזי יש תאריך עברי.

ואחרי שרואים מה התל"מ (שמחושב לפי 40 שבועות מתחילת הווסת האחרונה, זה לא בתאריך עברי ולא לועזי. רק במחשבוני ההריון כותבים תאריך לועזי..), אפשר לחשב את החודשים אחורה לפי התאריך העברי, זה יוצא די מדוייק 9 חודשים מהטבילה/ביוץ...

ולי זה עדיין הרבה יותר קל גם כשהתל"מ לא בר"ח.

נגיד התל"מ בכ"ב בחודש, אז אני יודעת שכל חודש כשמגיע כ"ב בחודש אני עוברת לחודש הבא. לא צריכה לבדוק באיזה שבוע אני, לא צריכה לברר באיזה חודש נחשב השבוע הזה, פשוט מחשבת לעצמי כמו מיני יום הולדת של ההריון לפי היום בחודש...

אנחנו הרי יהודים ויש לנו לוח משלנו

לא יודעת למה לא חשבתי על זה..

אם יודעים את התאריך של הביוץ, מוסיפים 9 חודשים עבריים לאותו יום בחודש זה נופל בול על התל"מ.

מקסימום סטיה של יום אחד

אבל אני באמת יותר סופרת את השבועות כמו הרופאים ולא בחודשים... אבל בסדר גמור כמובן שכל אחת ומה שנוח לה 

למשל אני לא באמת זוכרת איזה חודש אני בכלל בערך איזה שבוע... אז ממש לא יעזור לי החישוב שנתת כדוג' בכ"ב בחודש

ועוד משהו- משהו שהוא רפואי, אני מרגישה צורך להתיישר עם הרופאים שלא יהיה תקלות ולכן זו הסיבה שאני לא מתעסקת עם החודשים אלא רק שבועות... 

היחיד שמתעניין בחודשים זה בעלי ואני מדי פעם בודקת בשבילו. כששואל.. 

זה מה שחשוב מבחינה רפואית, אז אני כן עוקבת בעיקר באיזה שבוע אני.

אבל למשל כשאני מדברת עם אנשים עם ההריון, אז לא תמיד מתאים לי להגיד לכל אחד בדיוק באיזה שבוע אני, ותשובה של באיזה חודש אני יותר כללית. ויש גם הרבה אנשים שזה אומר להם יותר מאשר באיזה שבוע אני...

אז כשאני רוצה לדעת באיזה חודש אני, זו צורת החישוב שהכי נוחה לי, ובעיני גם הכי מדויקת. יותר מאשר לבדוק באינטרנט באיזה חודש נחשב השבוע שלי, כשיש שבועות שיש לגביהם מחלוקת כי זה באמת לא מתחלק בצורה שווה..

אבל לא באה לשכנע פה אף אחת לעשות כמוני. רק משתפת בדרך חישוב שעבורי היא מאוד נוחה (למדתי מהפורום ממישהי שכתבה את זה פה לפני שנים...)

אבל מרגיש לי שבדבר כל-כך טהור וקדוש - ראוי אם כבר לספור בצורה יהודית..

לא מתכוונת לספירה של השבועות

אבל אם נגיד שאלו אותי ב איזה חודש אמורה ללדת תמיד עניתי אוגוסט..

במחשבה לאחור בתור אישה יהודיה אני חושבת שהייתי צריכה להתייחס לזה בצורה יותר יהודית

אבל בהחלט מה שטוב לך

אם את בקטע, יש ביד 2 מבחר ממש גדול של ספורטליין

בעיקר בפייסבוק במרקטפלייס 

כאב ראש 😵‍💫

מסקנתי-

ההבדל העיקרי הוא במשקל וכמה פיצ'רים מגניבים בדגמים החדשים (סגירה נוחה יותר של הטיולון נראלי, יותר פתחי אוורור באמבטיה...)

אם חשוב המשקל אז הבנתי שהפולד הכי קלות וגם יחסית קטנות יותר אבל לא הכי יציבות בעולם.

ויש את הקלאסי XL שיש לו גלגלים יחסית גדולים אבל העגלה נחשבת יחסית קלה.

הPL נראית מעט יותר מעוצבת יפה אבל מעט יותר כבדה.

הדגמים החדשים 2024 פשוט מעט שונים בעיצוב...

מוצצים נחמדים

יש חנויות שמציעות הנחה משמעותית אם קונים כמה דברים ביחד (עגלה ומיטה, סלקל נגיד או חדר שינה וכאלה)

ובשביל זה צריך ללכת ולבדוק או לראות באתר של הרשתות המוכרות.

אני קניתי באנטרנט באתר שהיה הכי זול פשוט כי לא הייתי צריכה את כל הסט שמציעים בחדר שינה לתינוק... 

הגלגלים בסיילו הרגיל בגוגל בינוני

ובפי.אל גדולים יותר מאחורה

זה משפיע על הכובד

אבל כמובן נח יותר בדרכי עפר וכו

אז יש

סיילו

XL

PL

FOLD

נראלי זה הדגמים בגדול

אלופה

בגלל ההגנה...

את יודעת אם היא יכולה לעזור לי גם עם הרגליים?

ואולי גם לדורבן ברגל.

אשלח לך בווטסאפ את המספר שלה.

בהצלחה!

5 לפי אחוזןן אחר

(ניראלי 3 לפי שפיגל יגל או משו כזה)

נמנמ

בתחילת ההריון תאמה ולכן לא תיקנו לי גיל הריון

לידה קודמת ויחידה היתה ב39 ונולדה 2.690

שזה גם קטן סך הכל

אני רזה וגבוהה בעלי לא קון בכלל לשום כיוון🤪😍

הרופא במיון אמר שלדעתו זה פשוט ׳התינוקות שהגוף שלך מייצר׳ אז אם כך, מה הלחץ למעקבים כלכך דחופים ולרצות לזרז?…

רוצים לזרז כבר עכשיו? 

בדכ שהזרימות תקינות מזרזים סביב שבוע 38, האמת שזה תלוי ביה"ח

בשיבא לדוג הייתי כמוך וההמלצה הייתה לזרז ב 37

אבל, זה לא אומר שהעובר לא תקין או משהו כזה, פשוט קטן וחמוד ☺️

אני קטנטונת ובעלי ממוצע ויולדת ילדים קטנים, בריאים ומושלמים 🙌

אבל כן חשוב לעשות מוניטורים ואו"ס מה שמבקשים

אם קטן אבל תקין למה לגעת?

דיברו על זירוז בשבוע 38/9

ואני כילו

אם הכל תקין

שתצא מתי שבא לה…

ושבגלל התנאים האלה העובר לא גדל.

ואי אפשר לדעת את זה, האם העובר לא גדל בגלל שזו הגנטיקה שלו או בגלל שהתנאים ברחם לא מספקים.

ומכיוון שבשבוע הזה התינוק ממילא בשל, ואם יש איזו בעיה לא מאובחנת היא עלולה להחמיר, להדרדר במהירות ואז כבר לא עלינו... אז מעדיפים את התינוק בחוץ. זה ניהול סיכונים.

באופן כללי רופאים פחות אוהבים את הקצוות של הסטטיסטיקה, קטן מדי לא טוב וגם גדול מדי לא טוב

כשהעוברית שלי הייתה קטנה לא דיברו איתי על זרוז, רק מעקבים. חוץ מהמשקל כל הבדיקות היו תקינות. דווקא זכור לי מרופא מומחה שאמר לי פעם שאצל עוברים קטנים חוששים יותר מלידות מוקדמות( פגות).

בסוף היא נולדה באמת קטנה (2100) בשבוע 38 לבד ללא התערבות, לידה זריזה של 4 שעות.

יש גם יתרון לעוברים קטנים..

אבל בגלל שלא היה אחוזון כזה קטן לא באמת הלכתי לכל המעקבים

והתחילה לידה לבד ב38+6 ילדה ב39 בול

אבל עכשיו זה אחוזון יותר קטן

אופ לא יודעת מה לעשות

יאללה שתצא לבד שבוע הבא וזהו😂

כנראה זה משהוא משפחתי אצלך ואין סיבה לדאגה..

אותה בת שלי כשנולדנו אח"כ עברה לפגייה כי ירדה קצת מתחת לשתי קילו וזה ישמע מצחיק אבל הייתי מאד מבסוטה מהטיפול שנתנו לה בפגייה בהשוואה לתינוקייה

כנראה גנטיקה ואני קטנטונת ורזה ובעצמי נולדתי קטנה ועדיין הרופאים היו נלחצים מזה שהעובר קטן כי יכולים להיות מלא דברים לכן חשוב המעקב הצמוד. אצלי תוך כדי מוניטור במעקבים התכופים גילו האטות חדות במוניטור ואם הייתי מזלזלת בבדיקות לא היו עולים על זה

לכן זה חשוב

ברגע שיש תינוק קטן, חוששים שיש משהו לא תקין שלא עולים עליו, ולכן מבצעים מעקבים כדי לבדוק שבאמת הכל תקין, ואם ח''ו לא, יעשו זירוז.

לפעמים יש דברים שלא רואים בא''ס, והם מפריעים לתינוק לגדול.

באיזה שבוע את עכשיו? מה האחוזון?

אני הייתי עם עובר קטן, ומשבוע 30 מעקב הריון בסיכון צפוף

בשבוע 38 ראו שיש גם מיעוט מים, ולכן ישר עשו זירוז, ובאמת התברר שהשלייה זקנה. אם לא הייתי במעקב צפוף, כנראה שלא היו רואים את המיעוט מים שהעיד על תפקוד שילייה נמוך, ולא היו עושים זירוז. ח''ו היינו יכולים להגיע למצב של לידה שקטה.

לכן חשוב לעשות את המעקב, כדי שאם יהיו בעיות תעלו עליהן בזמן.

בנוסף, יש כל מיני בדיקות שולחים אליהם כמו בדיקות זיהומים, אקו לב, בדיקות גנטיות וכו'.

אני עשיתי רק בדיקות זיהומים שזה בדיקות דם.

אני שבוע 36+5

היא אחוזון 3 לפי מדד אחד אחוזון 5 לפי מדד אחר

שלחו אותי להריון בסיכון רק בשבוע 34

אל תשכחי שאת זכאית ל40 שעות הריון

אני הייתי במרפאת הריון בסיכון בבי''ח, הייתי מגיעה לשם באיזה 7 כדי שאני אכנס ראשונה🙈

ז"א כבר הגיעה לאחוזון נמוך, גם אם הזרימות תקינות יש משהו שמפריע לה לגדול כמו שצריך ברחם, כנראה.

אצלי ראו עצירה בגדילה והזרימות היום לגמרי תקינות (אחרי שהטכנאית ראתה שזאת אלה הערכה מפעם קודמת היא בדקה שוב זרימות כדי להיות בטוחה, והם היום תקינות והשיליה הייתה נראית בסדר וכמות המים הייתה תקינה) והיא נולדה אפילו קטנה יותר מהערכה (שלחו לזירוז מיד..) לא מצאו גרם לזה, הרופא שלי מעריך שיש אולי בעית קרישות לא מאובחנת (הוא שלי אותי לעוד בדיקות אבל עוד לא מצאתי בעצמי את הכוחות לטפל בזה, אעשה בעז"ה שנרצה לבדוק לטיפולים.. במסגרת הטיפולים כבר בדקו לי פעם קרישות והיה תקין)

גם למי היה ככה בכל ההריונות.

אף פעם לא היתה בעיה בזרימות.

כן היו פעמיים ירידות בדופק. בלידה אחת עשו זרוז בשבוע 37, בלידה אחרת הפנו למיון והתפתחה לידה לבד (בשבוע 39).

היה מרגש וקשה גם יחד...

ומצד אחד - כן, הייתי רוצה ללמוד מהם כמה דברים ולחזק יותר אצלנו, מצד שני - אולי לא כדאי? אולי לא כדאי להביא את הזוגיות למושלמות גבוהה כזו, כי אז יש יותר סיכוי שהיא תהיה מושלמת מכדי להחזיק לחיים שלמים?...

מן מחשבות קשות כאלו

זה לא אומר שאין להם חסרונות.

האמת שאנחנו משפחה עם הומור שחור וגם מאוד רציונליים ומסתכלים למציאות בעיניים ומדברים על מוות ומה יקרה אם עוד לפני המלחמה...

וכשבעלי עלה לצפון בסוף ספטמבר אז הייתי שבת אצל ההורים שלי וצחקנו שאם ח"ו יקרה לו משהו יש לו "צוואה" מאוד ברורה. הוא אדם שהעקרונות והאידיאלים שלו מאוד מאוד בולטים אצלו. הוא חי אותם ומדבר אותם...

מצד שני אל דאגה, יש לו את החסרונות והג'וקים שלו

אני חושבת גם על עוד אנשים קרובים אלי ועל עצמי. לכל אחד יש את הנקודות שהוא חזק בהם. שהוא וואו שכשאתה מחפש את הטוב הבולט שבו אתה ממש יודע על מה להצביע. זה לא אומר שאין פחות טוב אבל יש אצל כל אחד דברים מעוררי השראה שאין אצל אחרים!

אצל אחת זה התשומת לב לאחר בדברים הקטנים

אצל אחד זה ההסתכלות על האמת שבכל דבר

אצל אחרת זה אהבת ישראל

אצל ההוא זה המסירות הגדולה ללימוד תורה ויישוב א"י

אצל עוד אחת זה הנחישות, ולהשיג כל מטרה.

ממש כל דוגמה פה זה מהאנשים שחיים סביבי!

בקיצור, זה לא שמי שמת היה אדם טוב יותר מאחרים אלא באמת בכל אחד ואחת יש כל כך הרבה טוב ומיוחדות!! ואנחנו לצערי בחיי היום יום פחות מתמקדים בזה. אבל כשקורה משהו אז מיד זה צף...