נ- תאום מצטיין בגן, מפנים כללים, צריך את החוקים, שחקן קבוצתי, יודע מה מצופה ממנו וקוצר מחמאות על התנהגותו בגן
אבל בבית מפונק, בכיין, רגיש מאד, מתמקח על ממתקים, סוחט אותנו רגשית, בא אלינו למיטה כל הזמן, וקשה לי איתו מאד (כנראה כי אנחנו פחות דורשים ויותר זורמים וגם בכ"ז ההורים)
א- ילד נוח בבית, לא כזה חובב ממתקים גדול, קל להסתדר איתו ולרצות אותו, לא בא אלינו למיטה בלילה, עצמאי בהרבה, נכון- טיפה שובבי ולא נשמע להוראות ופחות תקשורתי, לא יעשה מה שאני מבקשת ממנו, לא יאסוף או יעזור לי, יכול לעלות על הספה עם סנדלים, לירוק פה ושם- אבל לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו ואני מודה שאני אפילו דיי נהנית איתו אחה"צ, יש לו יוזמות, רעיונות והוא מאד נעים.
ובגן? ובצהרון?
כל יום מקבלת טלפון מהצהרון! הודעה או הקלטה.
"א' לא מקשיב, א' זורק דברים, א' לא מאפשר לי להעביר את המפגש ובגללו הילדים מפסידים. הוא לא יושב, הוא קם למטבח, עושה מה שהוא רוצה, בשבילו אני אוויר.
היה לי ממש קשה עם א'"...וזה כבר מספר צוותים ואנשים. כנראה שהוא זורק שם.
אני מנסה לשוחח איתו, שאלתי אם משהו מפריע לו? נשמע שאין. הוא בעצמו מעיד שלא התנהג יפה לפעמים.
לא יודעת אם הוא חכם וזה משיעמום או מרצון להיות גדול ומחליט ויוזמות שלו לבצע את מה שמעניין אותו באותו הזמן, או שלא מכילים או לא חמים כלפיו, המטפלות כולן אומרות שהן חמות, מסבירות לו יפה, מבקשות יפה ומאפשרות לו גם לעשות דברים אחרים (המפגש אינו חובה) ועדיין כאילו התחושה היא שאין שליטה עליו (הוא גם חובר לכמה שובבים בגן לאחרונה ).
אני פחות מחפשת פתרונות כרגע אלא יותר להבין-
איך ילד שחמוד בבית וממש אפשר להשתלט עליו מלבד שובבות קלה, מהווה בעיות משמעת מרכזיות בגן? ממה זה נובע???
הגננת מסתדרת איתו, היא זורמת ולא הולכת איתו ראש בראש, היא יודעת שככה הוא לפעמים לא ממושמע ועושה מה שהוא רוצה, מכניס מפה ומוציא משם אבל האשת צהרון הזו והאשת צהרון הקודמת שהייתה בשנה שעברה, דורשות הקשבה. היום היא טוענת שבגללו לא יכלה להעביר מפגש הילדים לא קבלו שלוקים.
מנהלת הצהרון בקשה לפני שבוע כשהעירו לנו שוב, שאם הוא מתעייף ומפריע ב-16:00 להביא לו חוברת וטושים שלפחות לא יפריע למפגשים. אין לי בעיה אבל עדיין, זה כולה ילד בן 3 שאם מעניינים אותו אז הוא ממש ילד מקסים וסבבה ובמקרה הרע קצת שובב.
אני אובדת עצות,
אני לא רגילה לקבל כל כמה ימים נזיפות ולמען האמת, נמאס לי.
מנסים לגייס אותי כל הזמן במקום להתמודד איתו.
ומה עם הילד? אולי באמת קשה איתו, אבל ממה זה נובע?
היום כששאלתי, "א'-למה אתה מתנהג ככה"? הוא ענה- "כי בא לי אותך". כאילו איתנו ההורים הוא סבבה אבל עם בעלי סמכות-לא.
אנחנו לא רוצים לשבור אותו (מבחינתי שימשיך להיות נון-קונפורמיסט, זה דבר חשוב במידה) אבל גם בבית הוא לא יכול לעשות כל מה שבא לו ויש סדר וכללים וגבולות.
איך מציבים לו גבולות? להעניש? לשים אותו בחדר? למנוע ממנו דברים? אני לא מחברת לזה.
היום אבא שלו לקח את אחיו לקנות ארטיק כפרס ואותו לא, אני לקחתי אותו הביתה איתי "לדבר על מה שקרה", אבל הוא בכה ובקש ארטיק בבית אז נתתי לו-לא חושבת שצריך למנוע ממנו מאכל אהוב, מה שכן לא אפשרתי טלוויזיה וניסיתי לנהל איתו שיחה קרובה עם הארטיק. אח"כ לקחתי אותו (את התאום המקשיב ומתנהג יפה) לסיבוב וקניתי לו הפתעה כאילו להראות לו שמי שמתנהג יפה יקבל הפתעה ומי שלא לא.
יש עוד רעיונות למישהו? איך גורמים לו להבין שהוא חייב להקשיב ולהישמע לכללים?
תודה!!!!!!!!!
:-*