פורום הריון ולידה (עמוד 480)

וחיבוק זה סבל נוראי ריחות בהריון

סתם סודה לשתייה או בתוך מים?

ותשימי הרבה אפילו כמה קערות שיהיה ביטוח😉ואם זה לא עוזר תחפשי ברשת יש עוד פתרונות לא זוכרת אותם כרגע

אורז מקולקל או טחינה מקולקלת מריחים מזעזע...

אם נשאר לך מימי הקורונה, שימי מסכה ותעשי חיפוש...

הייתי הולכת לחדר וסוגרת את הדלת כשבעלי היה מוציא משהו מהמקרר..

..

גם סבלתי מזה ממש. לא האמנתי כשעבר לי אחרי הלידה שכל זה היה בגלל ההריון.

ההצעה שלי היא לרכז את כל הפתרונות שיש, וכל שלושה ימים להחליף פתרון, כי אחרת כל פתרון ההשפעה שלו מתפוגגת אחרי כמה ימים.

פתרונות נוספים מלבד סודה לשתיה:

למרוח משחת שיניים על הדפנות הפנימיות של המקרר.

יש תכשיר ייעודי לספיחת ריחות של יעקבי.

בהצלחה ממש!

תבדקי

טלפון או לדבר עם מישהו וככה פחות היה לי קשה.

אבל בתור אחת ששיש נקי היה מגעיל אותה, אין לי אלא רק חיבוק. 

מקווה שיהיה להם פתרון יצירתי…

ולגבי יחסים לאחר מכן (עד ההתקנה/מניעה אחרת) אני אישית לא הייתי מקיימת, אבל זו בחירה שלך בין סיכוי להיריון לבין השבועיים האלו… ממש תלוי במצב האישי שלך…

לרכישה בבתי המרקחת

לא ברמת היעילות המשתווה לגלולות או התקן, אך בשימוש נכון המניעה עובדת.  

לשים טיפה שמן על האצבע בהכנסת השקף, מונע הדבקות האצבע לשקף.  

(זו מניעה מוכרת ונפוצה. טובה לשימוש במקרה כזה ״דחוף״… לפני שמתארגנים על מניעה קבועה.)

תנסי הרבה פעמים יש ביטולים.

האמת? את לא מוגנת.

שקפים זה חרטה.

את לא מוגנת, במיוחד שבדקת ואת מבייצת היום/בימים הקרובים מה שמגביר את סיכויי ההיקלטות.

נשמע שאין ברירה אלא להמנע כמה ימים ולקבוע תור בהקדם.

אם הריון הוא לא אופציה הייתי מתנזרת עד שיש מניעה

ואז מנסה להקדים את התור

התקן הורמונלי פועל 2-3 ימים אחרי הנצקנה

התקן נחושת- פועל בדיעבד גם 3-5 ימים לפני ההתקנה (אבל לא הייתי בונה על זה... תמיד יכול להיות בלת"ם ובסוף התור יכול להתבטל ואז יש סיכוי להריון)

מנעתי בעבר עם שקפים. זה החזיק לי חצי שנה עד שנכנסתי להריון אבל באמת הייתי במקום אחר בחיים...

להקדים את התור להתקן זה בעייתי לי כי אם זה יאסור אותנו אז מה אני מרוויחה? עדיף להתנזר וזהו לא? וגם הבנתי שעדיף להתקין בזמן מחזור. כמה זה קריטי מניסיונכן?

עשיתי עכשיו בדיקת ביוץ והפס ממש נחלש 

מנסיוני האישי (וזה לא יתאים לכל זוג), יש משהו מיוחד במגע שלא מתקדם ליחסים מלאים. אתם יכולים להתנסות (בגבולות המניעה ובגבולות ההלכתיים שלכם), זה יכול להיות מגע מיני, ויכול להיות פשוט מגע אוהב… בעיניי יש בזה משהו מיוחד וזה סוג טיפה אחר של הנאה, שהרבה פעמים לא יוצא לנו לחוות.

עוד אופציה זה לפתח שיח על האינטימיות ביניכם. להכיר קצת יותר את הרצונות והצרכים של השני, אולי גם זה יביא לתוספת נחמדה בהמשך… פשוט שיח זוגי על זה (בעווני אני לא מספיק עושה את זה, אבל ממש יכול להיות שאצלכם הנושא אפוי לגמרי)

והכי חשוב לבחור תמיד לפי מה שמתאים לך, לו ולזוגיות שלכם❤️

מיניות היא אלף דברים חוץ מביאה. וזה ממש זמן מהמם להתאמן על אהבה עם כל הגוף והמניות בלי הביאה. זה דבר מעולה להגברת החשק, לבטחון זוגי, וגם לפעמים שבהם ביאה לא מתאפשרת מסיבות נפשיות, או רפואיות. זה מוסיף כל כך הרבה לזוגיות.

מה שכן שווה לדבר על זה מראש. שזה חד וחלק ככה ולא לוקחים סיכונים. שלא תגיעו למצב שבו יש שכנוע או וויתור גדול כי הוא מגורה מדי...

ב24 שעות הקרובות

אולי אפשר לחכות 3-5 ימים ואז את כבר "לא בסכנה" להכנס להריון

כי צריך ליישר את צוואר הרחם

ואם לשיטתכם עצם ההתקנה לא אוסרת אז דווקא טוב להתקין אחרי טבילה יותר קל להתיר את הכתמים

מה שכן בד"כ יומיים שלושה אחרי התקנה לא יהיה מתאים לקיים יחסים כי יכול להיות כאבים ודימומים קחו בחשבון

מצד שני ממש לפני התקנה זה יחסית בסדר,יש סיכון קטן  אבל בגדול ההתקן מונע השתרשות ולכן מונע גם יומיים שלושה אחורה

הגוף עובר ככ הרבה שינויים, פיזיים והורמונליים

כל כולו מגוייס למשימה אחת וחשובה מאוד.

אז מקבלת את זה שככה מרגישים בתקופה הזאת (או יותר נכון להגיד, לא מרגישים כלום ביחס לזה בהריון)

בתקופה הזאת אנחנו משקיעים בדרכים אחרות. יציאות זוגיות, טיולים נחמדים, צפיה בסרטים ביחד

מפעם לפעם נותנת את זה לבעלי כי יודעת שזה חשוב לו, אבל לא מנסה ללחוץ על הכפתורים כי אולי הפעם זה יעבוד. רק משתדלים שיהיה לי נעים ולא כואב ולא מציק.

בסוף הכל עובר, יש תינוק בעז"ה

התינוק גדל והכל חוזר למסלול

זה אגב אחת הסיבות שאני חייבת הפסקה בין ההריונות. כי זה באמת משפיע על הזוגיות והאינטימיות

ואם אהיה ברצף בהריון ולידה שנים ארוכות זה כבר בהחלט יכול להיות משמעותי לזוגיות.

בהריון הראשון פשוט ויץרתי לעצמי ובעךי לי

אבל זה היה כל כך כלכך רע זה קשוח לזוגיות וממש הורס.

ואז שמעתי שיעורים בנושא והבנתי שאם אין אני יעשה חשק וישקיע בזה לא משנה כמה זה יעלה

אז שמעתי שיעורים וטיפים יש את ליאורה נוקנבוים יש לאפרת צור ולרבנית נעמי שפירא

יכול להיות שגם לריקי שפירא יש דברים בנושא

וקניתי דברים שעזרו לי וכל פעם התחכמתי ועוררתי את עצמי בשיתוף של בעלי שילך ויקנה ויעשה כל מיני דהרים

וזה עזר!!!

ממש!!!

והציל אותנו

ורק בנה ועשה יותר טוב

אבל לא לוותר

וחשוב עוד יותר לא לעשות בכח אם אין חשק כי זה רק יעשה טראומה אלא לעורר ולעשות את החשק

ולפעמים העייפות לא מתבטאת בבדיקות דם.

אז לישון טוב ולהשלים שעות שינה זה קודם כל.

לחשוב על דברים שמשמחים אותך משם הרבה פעמים זה זורם..במצב רוח מרומם פתאום החשק מתעורר..

לפעמים זה אוכל טעים, ריחות, אווירה, מוזיקה, בגדים תחתונים יפים נרות, לבקש לעשות מסאג'..לא להתבייש לבקש את כל המשחק המקדים הזה

יש גם ריחות שמעוררות חשק . פעם הייתי עושה תערובות של שמנים אתרים בעצמי. זה מדהים כמה שזה משפיע. היום אני קונה מוכן של ערוגות.

מצד אחד להתאמץ לעורר חשק ולהגיע לרצון וזה אפשרי. לשמור על אווירה נעימה וקרובה, מחוות קטנות כך הלב מלכתחילה במקום יותר פתוח וכבר מצליחים להגיע לקירבה יותר טובה גם בהריון.

לשים לב ולדייק מה פותח אותנו לרצון, איזה מגע יותר נעים, שהגוף לא עייף מדי ופנוי לקירבה בשמחה.

להיות בהקשבה לגוף אולי צריך יותר זמן לפני, פנאי, נחת.

לפני הקירבה הפיזית לוודא שהקירבה הרגשית והנפשית טובה.

בד"כ הכל בשמחה והקרבה הפיזית נעימה אז גם להזכיר לעצמי שבשכל ברור שזה רצוי, רק צריך להתקדם.

זה קצת כמו לבחור להתאמץ בשביל משהו ממש שווה. נניח להכין ארוחה מושקעת - בדרך צריך להקדיש זמן וכוח אבל מהתוצאה ממש מתפנקים. אז מראש צריך תזכורת שזה שווה את המאמץ.

לפעמים זה לא כמו שוקולד, רק לקחת ומיד להנות מטעם מתוק. אפשר אולי לומר שבד"כ נשים צריכות יותר את המסביב כדי להגיע לקרבה מענגת.

מצד שני להקשיב לקושי ולהוריד מעט ציפייה מעצמך לעמוד בסטנדרט הרגיל. גם לזה יש מקום. אחרי הכל בד"כ בהריון מותרים לתקופה ארוכה ואין לחץ של שבועיים שבועיים.

לתאם ציפיות ולשמוע את הצד של בן הזוג מה מבחינתו משמח אותו ולהשתדל להתכוונן יותר לשם ממקום מתחשב ואוהב. לא מתוך ריצוי, מתוך רצון ואהבה.

ככה בפועל תשמר שגרה טובה גם מבחינה זוגית וגם מבחינת המאמץ שזה דורש.

ממש חשוב לזכור שבזוגיות טובה יש רצון לקרבה מענגת ושמחה ושווה להקדיש לזה את הכוחות ולכוונן את עצמנו לשם.

בהריון יש הרבה הצפה רגשית ולהיות באינטימיות צריך פניות נפשית

זה אומר לעצור וליצור רגעים מרגיעים עם עצמך קודם וליזום אינטימיות סטרילית בלי הסחות דעת זמן שאת גם במחשבה לא מוסחת לעניינים אחרים

זה גם מאוד מושפע ממאמץ...

דבר ראשון חיבוק וכוחות לכל המציאות המאתגרת...

דבר שני, אם הוא חושש לנסוע ויש אזעקות הגיוני שלא ייסע ללמד...

אם זה בגלל שהילדים לא לומדים זה פחות יתקבל מן הסתם...

הוא לא יהיה אסיר של החיזבאללה ויישאר בבית...

הוא לא מפחד..

אבל כל הנסיעה הארוכה בתחבורה הציבורית באזור שכל הזמן יש בו התראות, וזה לא לפי שעות מסוימות... מלחיץ אותי

מבחינת הילדים שבבית, פחות קריטי... אני איתם.. עובדת גם בזום ואיתם

ואת החשש

אבל האמת שבסוף יש פה תלמידים וגם להם יש הורים... ובסוף אם יש שם לימודים כנראה זה אפשרי לנהל שגרה שם גם אם מאתגרת

וגם באזורים שאין לימודים אנשים חיים ועובדים ויוצאים

אבל באמת זה נסיעה לא קצרה ובתחבורה ציבורית ..ומתפעלת שנוסע ככה כל יום בכללי אגב איזו מסירות

לא היתי חושבת שאפשר לכלוא מישהו בבית..

וגם מה עם כל התלמידים

לא יודעת

אם החיים ממשיכים אז מנחשת שהיינו מתנהלים רגיל ..למרות החשש כי סה''כ ב''ה הנפגעים הם באמת בכמות מזערית יחסית לכמות הטילים

תודה לה' על הניסים

כשהכל התחיל,

סגרו הכל פה בצפון לכמה חודשים כאשר בקושי היו טילים וכו באזור זה..

והיום כשהכל החמיר בצפון, פיקוד העורף עוד מעדכן כל יומיים הערכת מצב שלפיה הולכים.. נראה לי קצת מנותקים.... כל אזור הצפון מופגז יש מקומות יותר, יש פחות, אבל מאוד מסוכן כל המצב... צריכים שיירגע כמה ימים לגמרי ואז לשחרר מקומות.. 

שדווקא הנסיון לימד על זה שהסכנה המוחשית היא לא מאוד גדולה

ושכשמדובר במצב מתמשך אז השאיפה היא שגרה כמה שניתן

ועובדה שזה לא שגרה בהל מחיר .. איפה שכרגע מאוד חם אין מסגרות..

כל מקום שיש דקה ומעלה של התגוננות-ממה שידוע לי חזרו, בהתאם ליכולת להגיע למרחב מוגן, זה לא אומר שאין טילים, ובטח שבכבישים יש לא מעט ....

אני כן הייתי בודקת מול הבית ספר מה האופציות, אולי אפילו מול ההסתדרות/ארגון המורים. אם לא כל התלמידים חוזרים בו זמנית אולי הוא יכול להמשיך בזום?

אי אפשר עכשיו חודשים לא לצאת מהבית

אז בונים איזה מערך שיקולים מתוך המציאות...

אין מציאות סטרילית מסכנה

אבל יוצרים הגדרות מחודשות מה ממש לא מה לעיתים רחוקות מה לעיתים קרובות

וכו

ככה אני לפחות מתנהלת

אחרת החיים יוקפאו

וגם לזה יש מחירים

לא עניתי לה מה לעשות

החלטה משותפת שלהם

הכי טוב גלולות למניעה במקרה כזה. פרימולט הוא לא משהו לקחת קבוע וגלולות ניתן לחבר חפיסות ולהאריך את הזמן ללא מחזור. כל אחת לפי הגוף שלה, אבל יהיו לכם בין חודשיים עד 6 חודשים כל פעם

יש כל מיני סוגים

כמו גלולות משולבות.

טבעת נובהרינג וכו

לכל אחד יתרונות וחסרונות

המשותף לכולם שניתן לחבר חפיסות ובכך להאריך את תקופת הטהרה (לא מקבלים מחזור)

אני מניקה אז נובהרינג ומשולבות לא מתאימים לי

יותר בכיוון של ציון פארם ושיטות שמצאתן @מדברה כעדן. יכולה לפרט כמה עולות ומה הן דורשות?

כל דבר טבעי או גלולות מאוד מאוד מאוד עדינות בשביל לעכב ביוץ ישמחו אותי

זה גם מונע מחזור..

אם חשבת על פרימולט נור מניחה שאין לך בעיה עם הורמונים

יש להם רשימת מטפלים.ות

ואת יכולה לחפש לפי האזור שלך

ואז נגיד לחפש כל אחת מה ההתמחות שלה ספציפית ואם מתאים לך

בזמנו זה היה משהו כמו חמישים או מאה שח לטיפול

תבררי

נראלי מאתיים לפגישה ראשונה

ואז כל פגישה שלושים

ויש הגבלה על כמות פגישות 

ואז תהיה לך יותר בחירה למי את הולכת, אם חשוב לך למשל מישהי דתיה וכו'

זה עולה בסביבות 160 לפגישה, ובדרך כלל לא עושים בעיות עם לתת סדרה נוספת כשצריך (אם אני לא טועה כל סדרה זה כ15 פגישות)

והרבה תפילות על התאמה, בסוף הכימיה זה הדבר הכי חשוב..

בהצלחה!

באיזור המרכז, קיבלה טיפול מעולה ובאופן מפתיע גם מהיר ולהרבה זמן. לא אצל מישהי דתיה.

אני הייתי מנסה דרך הקופ״ח/מרפאת חוץ, ואם לא עובד אז הולכת לפרטי…

מה שכן - חשוב מאוד מאוד לטפל. גם אם יש מלחמה ושכול ולהרבה אנשים יש צרות - את חשובה ויקרה מאוד וחשוב שתהיי שמחה ומסופקת מהחיים, עם חוסן נפשי ויציבות. (כמובן לא יודעת מה מצבך, אומרת באופן כללי…)

את מדהימה שאת מוצאת את הכוחות לחפש טיפול, אני יודעת כמה זה יכול להיות קשה כשהמצב הנפשי לא בשיאו…

היא עושה במרפאה בבי״ח בהסדר עם כללית. להבנתי - העלות היא אגרה רבעונית על פגישה עם רופא מומחה (פחות מ40 ש״ח אם זכרוני אינו מטעני), ואם אני לא טועה יש גם עלות על להוציא טופס 17 כל פעם. בכל מקרה אני אופתע אם זה מגיע ל100 ש״ח בחודש (שזה שווה ערך נניח ל10-15 דק עם פסיכולוגית פרטית, סתם לשם ההשוואה…), כך שזה אכן הרבה יותר זול…

אבל היא איכשהו נפלה טוב על המערכת, יש כאלו שנופלות בין הכיסאות או נקלעות לתורים ארוכים והרבה ביורוקרטיה… עניין של מזל קצת…

עשית בעבר בדיקה פנימית עם ספקולום? זו בדיוק התחושה

מכניסים ספקולום

דקה וחצי ואת אחרי

ממש צ'יק צ'ק

אחרי ההכנסה באותו יום היו כאבי מחזור

לקחתי איבופן שקיבלתי מהרופא

ממש מהר הכאב עבר

כעת אני מדממת

דימום לא חזק

משערת שיש עוד דימום ארוך לפניי.. נחכה שייגמר 

זה להכנס להריון...

אבל אין לי כוחות

הגוף גמור !!

בנות אשמח לשמוע חיזוקים להפסקה בין הריונות

פליז

אז את יכולה לשמוח שב"ה קיים כזה דבר מניעה!

תדמייני אילו לא היתה כזאת אופציה..

נכון שמניעה זה נושא מעיק ולא נחמד

ועם כל זאת הריון זה מצד אחד משהו מאוד מבורך אבל לרוב הרבה יותר משמעותי ועם השלכות לכל החיים.

אני לא חושבת שמניעה צריכה להיות הברירת מחדל אחרי לידה

אבל אם אישה מרגישה מפורקת, בלי כוחות וחייבת הפסקה

אז לא להסס. לפעמים מדובר בסך הכל כמה חודשים עד לאיזון הדברים. אבל מאוד משמעותי עבורך ועבור המשפחה שלך והחיים בכללי.

אישית מאוד שמחה על כל הפסקה שעשיתי, לא מתחרטת לרגע.

עכשיו היה לי פער של 5 שנים שחלקו לא היה מתוכנן כי התעכב יותר ממה שחשבתי

אבל זה היה אחרי ארבע הריונות יותר צפופים והרגשתי שהבית לא מאוזן בכלל בכלל מכל מיני בחינות.

ולידה החמישית היתה תענוג, הכל הרבה יותר ברוגע ובשפיות

אני פשוט נהנית מכל רגע, אפילו שיש זמנים יותר מאתגרים אבל אני לא הגעתי לזה שחוקה גמורה ועייפה מהחיים

מפחיד יותר מהמוכר... הריון ולידה מוכר לך, התקן לא..

וזה טבעי שאת מפחדת מזה ורוצה לברוח מזה..

אבל באמת שזה בסדר גמור

לי אחרי ההריון הקודם לקח שבועיים וחצי להסתגל להתקן אבל באמת הגוף הסתגל והיה בסדר גמור ..

בהצלחה!

להניח חתיכה קטנה של ציפורן *התבלין*, זה של ההבדלה, ליד השן הכואבת יכול לעזור.

תרופת סבתא.

תרגישי טוב.

בגדול הייתי משלבת בין זה לבין אקמול כפול

או 2 אקמול ו2 אופטלגין 

איזה תרופות ניתן לקחת.

טלפון 02-5082825

בנוסף יכול להיות שצריך לעשות טיפול שיניים דחוף למרות ההריון. במכון הטרטולוגי ידעו להייעץ גם לגבי זה.

רפואה שלמה!

של בית חולים.. הם לא עושים בהריון בכלל

😩

השן בוקעת עקום והיא נתקעת בשורש של השן ליד זה מפעיל לחץ על כל הסיניים בצד ימין

בשליש הראשון נמנעים מלבצע עקירות מורכבות כירוגיות

עוקרים שיש זיהום קשה חס וחלילה 

זה לא נעים אבל לא אמור להיות ברמה כזו.

תראי אם נפוח לך, ואם אקמול מרגיע את זה.

את מתארת כאב שמעיר אותך בלילה... לדעתי שווה בדיקה עם רופא.

הבעייתיות בשן שבוקעת עקום, חוץ מהלחץ על השיניים האחרות, היא שהיא הופכת למלכודת חיידקים, הגישה לשם קשה בצחצוח ולפעמים נוצרת מזה דלקת.

סדרה של טיפולי שיניים כולל טיפול שורש

יכול להיות שזה ישפיע על איזה חומר הרדמה

אבל זה עדיף על פני כאב מתמשך

את רק בתחילת הריון

אין סיבה לסבול כל כך הרבה זמן 

לפעמים שן כזו יוצרת דלקת, מהתיאור של הכאבים זה נשמע ככה.

כדאי ללכת לרופא משפחה בהקדם.

וכמובן אחרי שהדלקת עוברת לעקור את השן, אין מנוס...

אם את חלילה מרגישה ממש רע. יושבת על הרצפה, לא מסוגלת להגיע למיטה. או במיטה ולא יוצאת.

הילדים ישתוללו? התינוק יבכה? תנסי למצוא מעכשיו עצות לשרוד, אם מדובר בשלוש-ארבע שעות מקסימום שאת לבד איתם. לא צריך לטפל בבית. רק לטפל בילדים ברמת להחליף חיתול ולתת להם אוכל? כל עוד את מרגישה מספיק טוב או בעלך נמצא תכיני את מה שהילדים צריכים וציוד להכין בקבוק /אוכל/ להחליף חיתול, ואז גם אם את על הפנים - את מדברת איתם או מציעה להם לשחק/לקרוא ספר כשאת זרוקה על הספה לידם..

אם הילדים שלך עלולים לעשות משהו מסוכן ממש או שאת חוששת שאפילו להחליף חיתול/להרים עלייך את התינוק לא תהיי מסוגלת- זה יותר דורש עזרה

יחזור יחסית בשעה סבירה

יתן לך לנוח

ואחרי זה יצא שוב

אחרי שנחמם מרגישים יותר טוב

אפשר להעביר זמן יחד עם שכנה עם ילדים

אפשר להביא ילדה בת 11 לתת יד

בסוף ככה זה יום כיפור..

מאתגר..

אבל מגלים שאפשר 

אצלי היו כאבים כשהשד התמלא, אבל לכמה שניות כל פעם. (כאב ממש)

עבר אחרי חודש או חודשיים מהלידה

שמחה לשמוע שזה הגיוני ונפוץ. כבר פחדתי שאולי יש סתימה או משהו כזה.

תודה לכולן

יש לי את זה כל הזמן אחרי לידות

זה משתפר מאוד ככל שהזמן עובר והכמויות מתאזנות עד שכבר לא כואב. הפעם בכלל לא היה לי גודש באף שלב ועדיין הזרמים היו.

אפשר משככי כאביםאם ממש בלתי נסבל 

יש נשים שלא מונעות בכלל וגם לא מצליחות להיקלט תקופה אחרי מס פעמים שכן

ממליצה לך לפנות לבירור. לפעמים זה בכלל לא קשור אלייך, אלא אצל הבעל

שולחת חיבוק

בעיה הורמונלית כרגע

ואם כן - גם הטיפול יהיה כנראה בכיוון ההורמונלי  

תקבעי בהקדם תור לבירור פוריות מקיף  

מאחלת לך בשורות טובות,

כתיבה וחתימה טובה

אם חוזר הרבה זה חריג.. אולי צריך להיבדק...

תנסי לעשות נשימות עמוקות, לנוח לגמרי ולשתות הרבה!

האמת שניסיתי באמת לנשום הרבה

אבל בסוף רק השינה עזרה לזה

אני ממש ממש מקווה שלא יחזור על עצמו 

כרגע באמת מחכה רק תוהה לעצמי עד מתי, היא צריכה לעלות שנה הבאה לגן עירייה ולא מתכננת להעלות עם טיטול.

מחליפה טיטול פעם אחת באמצע הלילה, לא תמיד עוזר

להסביר לה יפה (במהלך היום) שיותר אין בקבוק בלילה. 

להציע לה לשתות לפני השינה.

אם מתעוררת (בטוח שתתעורר) להרגיע אותה וללטף עד שנרדמת. להסביר תוך כדי במלל פשוט כמו מנטרה: "לילה טוב, עכשיו הולכים לישון".

אם מבקשת לשתות אז בימים הראשונים להוציא לרגע מהמיטה כדי שתשתה מכוס ואח"כ להחזיר למיטה ללא בקבוק. כך תוך כמה ימים בעז"ה תלמד להרדם בלי הבקבוק.

חשוב לא להשאיר אותה לבכות, אלא להיות שם בשבילה להרגעה אך גם להיות עקביים ולא להכנע לבקבוק.

בצורה כזאת עושים הפרדה בין הצורך בשתיה לבין השימוש בבקבוק כמרדים.

מנסיון, בגיל הזה הם לומדים בין כמה ימים לשבועיים (אם אין קשיים נוספים סביב ההרדמות, או בגבולות באופן כללי).

בהצלחה רבה!

במשך היום היא שןתה מלא מים, בלילה היא צריכה בקבוק עם צבע.

והיא לא מוכנה לשכב אם זה לא כדי להמתין עד שאביא בקבוק...

לק"י

זה שינוי, וסביר להניח שהיא לא תאהב אותו ויהיה לה קשה להתרגל.

אבל כנראה שבסוף זה יקרה.

אתם צריכים למצוא זמן שיש לכם כח להתמודד עם זה.

שלא תחשבי שאני לא מבינה אותך.

אצלי זה עניין ההנקה בלילה, לחלקם היה קשה לקבל את זה.

למשהו אחר פחות זמין, כמו כוס שהציעו לך. לבן שלי יש כוס עם קשית (ליום. בלילה הוא יונק....).

סיוט אמיתי..

היה בן שנתיים כשקם מלא בלילה ונרדם רק עם בקבוק (רק מים)

הכי הפריע לי הטיטולים הגדושים ולפעמים הבגדים הרטובים - והחלפנו טיטול פעמיים שלוש בלילה..

מה שעזר-

קודם כל להפחית כמויות.

להביא ממש מעט בבקבוק ולהגיד כמה פעמים שזה מה שיש וזהו.

אם מבקש עוד ומתעקש אז שוב למלא ממש קצת מים.

ואז הוא התרגל לכמויות קטנות יותר

במקביל- במהלך היום לתת לשתות בכוס

לאט לאט התרגל לכוס, ואז גם בלילה הצענו כוס ולא בקבוק. וחזרנו המון על זה שהוא כבר גדול, ושותים רק מכוס, עד שנגמל מבקבוק לגמרי.

הוא עדיין קם לפעמים בלילה ומבקש מים, שותה לגימה מכוס וחוזר לישון..

זה הרבה יותר טוב, קם יבש ומתעורר הרבה פחות.

בהצלחה!!

או בקבוק עם פיה שמחייב להתיישב כדי לשתות; כמו ש @מישהי11 הציעה. נראה אם יעזור

זה מתאים לכם.

אבל לנו לא עבד שום דבר חוץ מלהפסיק בבת אחת.

לא עזר שהחלפנו למים, הוא התרגל למים ולא הצליח להירדם בלי זה.

הסברנו שאין יותר בקבוק

יומיים - שלשה התמודדנו עם צרחות (לא בהכרח השארנו לבכות, אבל התגובה לבכי לא הייתה בקבוק אלא הסבר שוב ושוב שאין בקבוק) ובסוף זה עבר

אני לידה והיא בוכה וצורחת, מה אפשר לעשות?

מנסים להרגיע בחיבוק אז נרגעת ואז כשמניחים חזרה במיטה חוזרת לצרוח

היה ככה עם בקבוק מים עד גיל 2.5

עשינו שיחות מקדימות שבתאריך מסוים זורקים את כל הבקבוקים לפח

ביום שקבענו, עלינו לצפרדע ועשינו טקס פרידה.

היומיים הראשונים היו יותר קשים והיה לו קשה להירדם, אח״כ נהיה לו יותר קל.

עשרה ימים אחרי זה התחלנו גמילה מטיטול.

הבת שלי (כמעט 3) שותה המון מים בלילה.

ישנה כמובן עם טיטול וקמה עם טיטול מלא אבל ביום גמולה 100%

אם את לא גמורה מדי בלילה

אחרי שמתחילים בגמילה - לספור את כמות הפעמים שהיא מתעוררת. (או כמה זמן ערה)

ואת תראי שזה במגמת ירידה.

אחרת הכול נראה כמו סיוט אחד גדול ומטושטש בלי התקדמות.

אבל אם בלילה הראשון הצלחת לספור שהיא התעוררה 10 פעמים ואחר כך 7 ואחר כך 5, אז אמנם זה קשוח ממש אבל את יכולה לראות מגמת התקדמות וזה מעודד.

ממוצץ, מהנקה, משינה עם אמא וכו'.

יותר קשור באמת לגמילה שקשורה להרגלים ולכוח רצון של הילד מול כוח רצון של ההורים...

לא כל ברזל נספג אצל כל אחת אותו דבר.

אצלי למשל - כשהיה לי המוגלובין נמוך באחד ההריונות התחלתי לקחת ספאטון, והוא לא הזיז לי בכלום... רק כשלקחתי אקטיפרין הברזל עלה.

מציעה לך להתחיל לעשות ניסויים ולבדוק סוגים אחרים של ברזל... (נראה לי לתת חודש ניסיון לכל סוג)

אבל אם לא תצליחי למצוא מה שמתאים לך ותהיי כבר סמוכה ללידה, אז תצטרכי אכן עירוי...

ותורם לספיגת הברזל

זה מדד שבודקים בבדיקות דם. ייתכן ובדקו לך אם עשית בדיקות בהריון. עד ערך של 400 בערך מומלץ לקחת תוסף 

לוקחת פריפול

2 כדורים ביום .. ועדיין הברזל שלי נמוך

אני ברעידות כל היום וחולשה קיצונית רק שבוע 12 מרגישה שזה הולך ויורד כאילו אני חולה כל הזמן

אין לי מושג מה לעשות .. בהריון הקודם הייתי מחוברת לעירויי ברזל עכשיו עוד מוקדם

בלי מניעה אבל ההנקה מונעת לשנה בערך ותמיד חולמת שכן ולא ומתבחבשת בזה😅

הפעם הכי הגזמתי- לפני הטבילה כבר הרגשתי כל מיני הרגשות וההיתי בטוחה ופתאום קלטתי שבכלל עוד לא נטהרתי מהלידה🤣😆

טפשת לידה😉

שאני בהריון

ממש היו 2 פסים והכל

ופתאום בחלום אמרתי לבעלי- אבל איך זה יכול להיות עוד לא טבלתי מהלידה חחחח

זה היה חלום ממש מוחשי

אצלי זה השלב שאני עושה בדיקות, וממש מקווה לא לראות 2 פסים, ואז כשיצא פס אחד מתבאסת כ"כ...

אלא אם כן לא יפתיע אותך הריון לפני שיעבור הזמן שתיכננת..

אף פעם לא חשבתי שאולי יש הריון. רק אם היו מקרים ששכחתי גלולה אז דאגתי.

אולי הבחילות זה פסיכולוגי אולי גם הדאגות...

לא יודעת למה יש הרבה נשים שאוהבות להיות בהריון. לי מאוד קשה עם זה שהגוף שלי כבד כל כך ומגביל אותי 

פשוט שומעת את זה מהרבה. היה פה גם שירשור פעם של הרבה שכתבו שאוהבות את הרגשת המלאות...

אני כבר ממש מחכה להיות אחרי הלידה ויש לי עוד כמה חודשים... אולי זה גם הגיל או שכבר לא זוכרת, ההריון תאומים היה לי יותר קל

כולל התחושות שהיו לי בתחילת הריון כי זה בדיוק התקופה שהתחלתי להרגיש בהריון.

אתמול בערב, לרגע קטן הרגשתי תנועות של התחלה התחלה ו.... נעתקה נשימתי מרוב בהלה! אמרתי לעצמי, לא, לא , לא. אין מצב. את מדמיינת. אני אפילו לא מעזה לחשוב על לבדוק.

אני ממש ממש לא יכולה לחשוב על עוד הריון עכשיו. תודה לאל על מה שיש לי בבית.

ועוד נוסף לי הלחץ , של לחזור לעבודה מחופשת לידה עם בטן הריונית.

הלוואי שאני מדמיינת והבחילות הקלילות 

זה מהצוואר שנתפס או מחוסר בנוזלים בגלל ההנקה

אני שילמתי 400 על התקן הורמונלי+300 מזומן לרופאה על ההתקנה.

בביטוח הגבוה של מאוחדת.

לק"י

לא מבינה בזה, רק קוראת פה בפורום.

זה נשמע כאילו הם עושים את זה פרטי, אז צריך לשלם להם ישירות ולא לקופה.

אולי גם אני אבקש מהורים לשלם לי תוספת על תוכניות שמכינים להם לבית?

או שזה מקובל שרופא מקבל פרטי בתור רגיל דרך הקופה?

אבל מעניין שיש כאלה פערים בין רופאים וכאלה שעושים את זה חינם...

לק"י

אבל גם זה לא מדוייק כנראה, לפי מה שבנות פה כותבות.

התקנת התקן תוך־רחמי: מי זכאית, כמה זה עולה ועוד | שירותי בריאות כללית

זה נשמע שהכנסת התקן במטרה למנוע הריון זה בעצם לא רפואי, אין זכאות לזה בסל הבריאות ולכן משלמים על ההתקנה (מעניין אם גם על ההתקן משלמים מחיר מלא)

ובעצם הכנסת התקן בחינם זה רק כשיש צורך רפואי..

ואז תכלס כל מי שמתקינה אחרי קיסרי יכולה לקבל מימון מהקופה? מעניין איך מגדירים צורך רפואי...

אין לה מכשיר סליקה משלה

ובאמונה

חיים טובים.

לצאת מהמשברים

לקום מהנפילות

לא שואל למה

(עם קמץ פתח)

שואל למה (בשביל מה)

לא מחפש את הסיבות...

מבין שזה מה שנגזר עלינו

כעם כיחידים.

וכן גם מנסה להבין שכל מה שנגזר עלינו

לטובה.

ובעינים הקטנות שלנו אנחנו לא מבינים.

ואנחנו צריכים להפנים ולהבין שאנחנו לא הכל מבינים.

לא קל מבינה אותך מאוד....

זה דבר מורכב ועמוק מאוד שכל אחד צריך לחפש לו את התשובות שנוגעות בו. מצרפת לך ריאיון עם הדס לוינשטרן, ריאיון מדהים בעיני שנותן זווית ראיה מיוחדת ומרגשת ממש על הקשר עם הקבה גם בהקשר הזה. ממליצה ממש לשמוע. לא בטוח שהתשובות שלה זה התשובות שלך, אבל צורת ההסתכלות שלה חיזקה טותי ממש.

ש .. כאילו, בסדר, תעניש. אבל ככה???

זה לא נתפס במח האנושי.

זה רמות אכזריות נוראיות.

האמת שמעתי כל מיני סוגים של תשובות,

להגיד לך שזה הניח את דעתי? לא ממש, כי אנחנו לא נבין באמת כלום עד שנגיע חזרה לקב''ה... קצת מנחם אותי שבסוף זה לא עוד הרבה זמן לחיות פה בעולם השקר הזה, בסך הכל כמה עשרות שנים ונקבל את כל התשובות על הכל...

אני אכתוב פה מחשבה שעלתה לי, אולי יתן טיפ טיפה של מרגוע לנפש.

- עמ''י צריכים להתיישב בארץ ישראל השלמה,*צריכים* , הכוונה שרק כך מתקיים המושג שנקרא ''עם ישראל ''. שנים רבות אנחנו וויתרנו על חלקים נכבדים מהארץ, וכך עמ''י לא יכול לסיים את התהליך של הגאולה, אנחנו מצידנו ישבנו בחיבוק ידיים ולא קידמנו שום דבר ''לכבוש'' חזרה את רצועת עזה. אז הקב''ה נאלץ לטלטל אותנו ברמה כל כך קשה כדי שנהיה חייבים להתקדם הלאה בתהליך הגאולה ולכבוש את עזה. זה לא עניין של עונש,פשוט זה הדבר שקידם אותנו. (כמו השואה, שרק היא גרמה לעלייה לארץ, אחרת היינו נשארים בגלות לנצח).

בנוסף, לחשוב שהקב''ה נתן לנו עונש, זה נותן קונוטציה של מישהו רע/ אדיש שמסתכל עלינו מלמעלה ומחכך ידיים בהנאה... אני רואה את זה אחרת. אני רואה שכמה שכאב לנו, ובכינו, וצרחנו .... לקב''ה כאב אפילו יותר ממנו, הוא צרח מכאב על המציאות הזאת! ( מטאפורות כמובן) , כמה ששורף לנו, לקב''ה שורף פי מליון יותר! זה לא ש''היה לו כיף'', הוא נאלץ להביא אותנו למצב הזה כדי שנתחיל לנוע, כדי להתעורר....

חוצמיזה, שזה שנכעס על ה', ו''נעניש'' אותו שלא נתפלל, זה לא הופך אותנו ללא מאמינים, זה הופך אותנו ללא סומכים בטובו של ה'.... תראי כמה ה' חס על אנשי נינווה וכמה הוא לא היה מוכן לאבד אותם כי הם יציר כפיו, אז תחשבי עלינו, עמ''י, זה פי כמה וכמה יותר אכפת לו ממנו.

להגיד הכל לטובה, זה לא אומר שנראה את הטוב היום או מחר, זה יכול לקחת גם מאה שנה. תסתכלי למשל בסיפור של יוסף והאחים. הכל נראה רע בסיפור הזה, שונאים את יוסף, זורקים אותו לבור, מוכרים אותו מאחד לשני והוא נזרק לכלא במצרים. לעזאזל, איפה טוב יש בסיפור הזה?? אבל אם מתקדמים הרבה הרבה שנים קדימה, מגלים שבלי הסיפור הזה לא היה בכלל קיום לעמ''י. 

ואני חושבת שחשוב לתת לה מקום, לשאלות להרהורים.

ולחפש תשובות.

אני חושבת שמי שמחפש תשובות באמת אז בסוף האמונה שלו רק תהיה חזקה יותר ואיתנה יותר.

גם אני כמו רבים בהרבה מאוד מחשבות מאז השנה שעברה.

איך זה יכול להיות שספגנו מכה קשה כל כך?

שילדים קטנים חווים זוועות כאלו?

וכמוך מחפשת תשובות.

אחד הדברים שקצת מניחים לי את הדעת זה להבין שאנחנו רואים נקודה קטנה מתוך תמונה שלימה.

ואין לנו (ובעיקר לי) את היכולת להבין את כל הסיבות.

אני לא כ"כ אוהבת להתעסק עם נסתרות אבל יש מושג כזה של גלגול נשמה

ואולי הילדים הקטנים הגיעו לעולם כדי לתקן משהו קטן ובמוות האכזרי שעברו הם תיקנו אותו?

אולי אני לא יודעת.

אבל אני מאוד מנסה לחזק בעצמי את המחשבה שהקב"ה עושה הכל לטובה גם אם אני לא רואה את הטובה

ולכן אגב מתפללים לחסדים טובים, שגם אנחנו נראה את הטוב שבהם.

עוד דבר, זה להבין שהאויבים שלנו תכננו משהו הרבה יותר מפלצתי

ותיכננו לתקוף אותנו בו זמנית גם מהצפון ומיו"ש 

וב"ה שהחמאס החליט לפתוח במתקפה בלי לחכות לאף אחד ככה שהופתענו רק מכיוון אחד.

לפני כמה שבועות קראו בהפטרה את הפסוק: בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ

הפסוק הזה מלווה אותי כבר הרבה מאוד זמן

בתחושה שלי זה בדיוק מה שקרה לנו, הקב"ה עזב אותנו לרגע ונתן למשחית רשות

אבל בעז"ה נזכה עוד לרחמים גדולים.

חיבוק גדול, מציעה לך גם להתפלל לקב"ה על זה.

במילים שלך, לדבר איתו לבקש ממנו שיעזור לך להבין ולקבל ולהתחזק.

כל מה שנעשה בעולם נעשה על מנת לעורר את עם ישראל לתשובה. כתוב בנביא: "ואם תלכו בקרי...והלכתי אתכם בחמת קרי..." הכוונה, שאם נחשוב על דברים שהם קוראים באופן "טבעי" אז הקב"ה יתנהג איתנו ח"ו באופן "טבעי". וצריך לשים לב לזה לא ליפול בקלות לחשוב שהכל במקרה, כי באמת כשמאזינים לתקשורת הכל נשמע כאילו טבעי ומוחשי, אבל אנחנו יהודי ם מאמינים וחובה עלינו להבין שהכל מאיו יתברך, ובפרט בבוקר ההוא בשמחת תורה שסינוור את עיניהם באופן בלתי מוסבר לחלוטין שלאף אחד אין תשובה עליו.

אבל גם לשמור על הגבולות. אסור לסמוך על הנס.

ואנחנו כן סומכים על נס כל הזמן. במדינה אחרת מזמן היה מתפוצץ הכל. 

כי אנחנו חסרים

ואם היינו יודעים הכל, הייתה נמנעת מאיתנו הבחירה, שהיא הבסיס לשכר ועונש, שהם מיג עיקרי האמונה לפי הרמבם

אנחנו לא שואלים למה יש לנו גם הרבה טוב למרות ש.. ואף אחד מאיתנו לא יכול להעיד על עצמו שהוא צדיק

אני חושבת שהרצון ל'הצדקה' או הבנה של מה שקרה הוא טבעי, אנחנו חיים בעולם שעל פניו מתנהל לפי חוקי הטבע, ואנחנו רוצים לסבר את ההגיון

ועם זאת, לעולם יהיו דברים שלא נבין

אני באופן אישי בוחרת לא להתעסק ב- למה. למרות שייתכנו המון תשובות, גם בראי היהדות, גם אם לא נאהב אותן

המושגים של טוב ורע שאנחנו תופסים בעיניים שלנו לא יכולים להכיל את המעשים הנתעבים והאכזריים האלה ולכן, אני באופן אישי מתחזקת מסיפורי הנסים (והיו רבים מאוד) ומסיפורי הגבורה ומסירות הנפש והרעות והערבות ההדדית. תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. תכלס, גם בלי המלחמה זה ניסיון חיים

חיבוק על התחושות הקשות ❤️

אבל אי אפשר להישאר ברמה הפרטית.

קרה פה אירוע לאומי משנה תודעה.

האם היינו מצליחים לשנות תודעה גם בעוצמה נמוכה יותר? שאלה שלעד לא נדע.

2000 שנה לא הייתה עצמאות יהודית.

3 שנים מתום האירוע הכי קשה בתולדות העם היהודי (או אולי השני הכי קשה אחרי חורבן ביהמ"ק)

זכינו להכריז על עצמאות.

האם זה מקרי?

בוודאי שלא. האם היה נצרך להעביר אותנו כעם ואת כל אומות העולם כזה תהליך כדי שהעולם יחליט שאת הנאציזם צריך להשמיד טוטאלית וכדי שיהיה לנו את האומץ והעוז ואולי את חוסר הברירה ולהכריז על עצמאות בארץ ישראל?

שאלה קשה.

אבל עובדה שמלחמת העולם הראשונה לבדה לא הספיקה כדי להבין שחייבים לעקור את הרוע מהשורש.

לאן תוביל אותנו המלחמה הזו אי אפשר לדעת.

אבל יש כמה נתונים שאנחנו כן יודעים:

חמאס בעזה הוא הזרוע החלשה ביותר של איראן. (יו"ש גדולה ובנויה בתוכנו הרבה יותר ולכן מורכבת יותר)

אם זרוע אחרת הייתה הראשונה לתקוף, איזו מכה היינו מקבלים?

הסבנו לחיזבאללה מכות קשות במהלך דמיוני בסיטואציה  שלא ברור איך היינו יכולים לעשות זאת ללא מכה כואבת בהרבה מהמכה שחטפנו בצפון.

לאורך כל המלחמה חיזבאללה נזהרו לא לירות למרכז הארץ ולא לפלוש קרקעית כי העדיפו את טקטיקת ההתשה על פני מלחמת חרבו דרבו, מה שנתן לנו את הבחירה להיכנס בהם בכל הכוח מתי שנכון לנו (אחרי הכרעת חמאס)

לא ממעיטה מהקושי של תושבי הצפון הגיבורים, אבל אם מדברים על זוועות ה7/10 בדרום, אז בצפון בדרך הטבע היה אמור להיות פי כמה יותר מזעזע.

וגם ביוש התעוררנו לעשות סדר.

וגולת הכותרת- איראן. ונשק גרעיני.

מוקדם לדעת מה יהיו ההשלכות של כל זה (וזאת ההזדמנות להתפלל חזק חזק שיבחר נשיא אמריקאי שיעדיף את האינטרסים שלנו ולא יפקיר אותנו)

המומחים טוענים שאיראן ממש על סף ייצור נשק גרעיני.

אנחנו בדקה ה99.99 מאסון עולמי שאין ממנו דרך חזרה!

מה היה צריך לקרות כדי לעצור את זה?

7/10 היה אכזרי. מאוד. ברור. בכמות ובדרך.

אבל נשק גרעיני הרבה יותר אכזרי. גם בכמות גם בדרך וגם מהווה איום קיומי של ממש על מדינת ישראל וגורל העם היהודי כולו.

עוד מוקדם לסכם ולומר מה השביעי לאוקטובר חסך מאיתנו בראי היסטורי

אבל כמו שבין השואה להקמת המדינה יש איזה מקף מחבר,

כך גם השביעי באוקטובר לא עומד כאירוע בפני עצמו ברמה הלאומית ואולי רק בעתיד יוכלו להסתכל במבט היסטורי על האירוע הגדול שמתחבר אליו,

אולי לעולם לא נדע.

אבל ברור שזה חלק מתהליך אלוקי שלם.

השאלה הגדולה שנשארה פתוחה:

האם אי אפשר היה בלי השביעי באוקטובר להגיע למצב תודעתי בו אנו נמצאים היום גם כעם וגם בהסתכלות של כל מדינות המערב?

האם לא היה אפשר לגרום לנו לאומות העולם להבין שהיהודים חייבים ריבונות עצמאית בארצנו גם ללא הטרגדיה הנוראה של השואה?

בעצם לא עניתי לך על השאלה, אבל מקווה שהבאתי זווית אחרת להסתכל עליה.

"בשצף קצף היסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך

ברגע קטן עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך"

שנזכה לגאולה שלמה ברחמים!

סליחה שאני באה בקטנות, אבל מה קשור מלחמת עולם ראשונה לנאציזם?

. 

הסתיימה בהסכם "שלום" בין גרמניה המפסידה למדינות המנצחות שנקרא חוזה ורסאי.

למעשה גרמניה לא הושמדה ובכלל לא נכבשה.

ההסכם גרם לבעיות כלכליות בגרמניה ותוך 14 שנים בלבד היטלר עלה לשלטון בשנת 33 והשאר היסטוריה רעה במיוחד.

הסכם ורסאי הופר תוך זמן קצר מרגע חתימתו וגרמניה התחילה להתחמש בסתר במהירות, בתמיכת בריה"מ.

מלחמת העולם השניה הסתיימה בכניעה מוחלטת של השלטון הנאצי והתאבדותו של היטלר.

למעשה ניתן לומר שהסיבה לפרוץ מלחמת העולם השניה, היא איך שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה.

אבל יש הבדל בין שאיפות אימפריאליסטיות לבין בניית אידיאולוגיה מוזרה וקיצונית כמו נאציזם.

ולא הייתה שום סיבה להשמיד גרמניה במלחמת עולם ראשונה , יהודים גרמנים שירתו בצבא שלה בכיף והתבוללו בקצב רציני. צבא גרמני התנהג נורמלי במלחמת עולם ראשונה בשטחים שהוא כבש.

בגלל זה הרבה יהודים לא ברחו בשואה , הם זכרו גרמנים לטובה מלפני עשרים שנה.

אחרי מלחמת עולם ראשונה מדע פרח , תרבות גם , ומצב כלכלי היה סביר בסה''כ. 

ולא העליתי ניצוצות.

הבנתי שלא אבין.

למה הצ'כים מתים במתות סבבה, ואצלנו זה חרון אף כזה.

גם עלתה לי הקושיה, של איך זה שיהודי ארץ ישראל, שלכאורה הם הכי קרובים, הכי בדרגה גבוהה,

נהרגים בזוועות,

ויהודי אמריקה, פראג, רוסיה וכו'- להם אין זוועות כאלו?

למה נגרע חלקנו?

הבנתי ש:1. להתיימר להבין את ריבוש"ע זה... מצחיק. בואי לא נשכח על מי אנחנו מדברות. זה אשכרה בורא שמיים וארץ שהוא אור אינסוף, כל העבר ההווה והעתיד בעת ובעונה אחת.

היום אנחנו מאוד רוצים להרגיש קרוב. קוראים לו אבא. אבל שלא נתבלבל- הוא פאר פאר אווי מהשגתנו. האבא הזה הוא דמיון די לא מוצלח שלנו בלבד.

הוא

האובייקטיבי

הוא באמת

זה לא משהו שאפשר לדבר עליו. כאילו השאלות האלו בכלל לא מתקיימות.

צריך להבין שאע"פ שאנחנו חכמות וגאונות ומדהימות וצדיקות, אנחנו שביב של אור. מתוך אור אינסופי שאין לנו שום הבנה בו.

ולכן השאלות שלנו וההשגות שלנו זה רק מתוך האפילה שלנו כבני אדם.

2. לא טוב להתעסק ברע.

ואני אחת כזאת שמחפשת זוועות. דרמות.

הייתי מסתכלת כמעט כל יום בסיפורי הנובה.

ודרך הסיפורים שלהם שוב חזרתי לבור הזה. של השאלות. והקושיות. וההתרסה.

עד שהבנתי שאני מסתכלת למטה. על הרע.

מתחפרת בו. מנסה להבין אותו.

וזה כי הטוב הוא האובייס בשבילי.

נכון שאין פה מענה על שאלותייך,

אבל ממליצה מאוד שלא לשאול על הרע.

להתפלל לה' שיעזור לך להאמין בטוב. להתחזק באמונה בטובו. בביטחון בטובו.

במקום לשאול על הרע.

לחפש להודות על הטוב.

קשה מאוד, אבל כדאי...

3. לכאוב את הכאב האנושי הפשוט.

בלי להתפלסף עליו.

מקווה שקצת עזרתי לך

קודם כל, אני חושבת שזו שאלה שכולנו שאלנו את עצמנו בצורה כזו או אחרת. כי זה באמת כואב כל כך, ולא מובן, ובאמת באמת קשה לקבל את זה.

ועם כל התשובות שנקבל, לעולם לא נבין באמת למה זה היה צריך לקרות דווקא ככה.

ואני חושבת שנקודת המוצא שלנו צריכה להיות שאין לנו אפשרות להבין באמת. כי אנחנו רואים רק חלק קטן מאוד מהתמונה. גם חלק קטן במובן ההסטורי, וגם מבחינת התפיסה של המציאות - אנחנו רואים רק את המציאות החומרית בעולם הזה, אנחנו לא רואים מעבר לזה כלום. אבל יש עוד כל כך הרבה מעבר, וכל הנשמות של הקדושים שנרצחו נמצאות בעולם הבא ואולי שם הן מבינות הרבה יותר מאיתנו למה זה היה צריך לקרות.

ובכל זאת, יש מקום לשאלה. ויש גם מקום לתשובות. גם אם הן לא מלאות. גם אם הן לא מתיישבות עד הסוף. אבל זה כן יכול קצת להשקיט את הלב. קצת לעזור להבין שהקב"ה עדיין אוהב אותנו מאוד מאוד, גם כשהוא איפשר למציאות הנוראה הזו לקרות.

וכתבו פה כבר המון דברים משמעותיים, ואני ממש מתחברת לכל מה שנכתב.

ורוצה להוסיף עוד משל ששמעתי מהרב ראובן ששון מתישהו בתחילת המלחמה, שעזר לי קצת ליישב את השאלה הזו.

המשל הוא למלך, שמאוד אוהב את הנתינים שלו. ועושה הרבה כדי שיהיה להם טוב.

ובממלכה שלו יש תהום מסוכנת מאוד. והמלך, שאוהב את הנתינים שלו, הזהיר את כל התושבים שלא יתקרבו לתהום, כדי שלא ייפגעו.

אבל הנתינים לא תמיד מקשיבים. והמלך שם לב שיש כאלו שמנסים בכל זאת להתקרב לכיוון התהום. והוא אפילו שם שם גדר אבל יש כאלו שמטפסים מעל הגדר.

אז המלך הציב בקרבת התהום כלבי ציד, שיתפסו את מי שמתקרב יותר מידי.

וכשמישהו מגיע לשם והכלב נושך אותו, זה כואב מאוד. וזה ברשות המלך - המלך הוא זה שהציב את הכלב שם. אבל זה נובע מהאהבה של המלך, שלא רוצה שיקרה לאותו אדם דבר גרוע יותר של נפילה לתהום.

ובנמשל כמובן הקב"ה הוא המלך. והוא יודע מה המסלול הנכון שהעולם צריך לצעוד בו. והוא רוצה כל כך שנלך בדרך הנכונה ונגיע לתכלית הטובה של העולם, ונזכה לכל הטוב שבעולם ולעונג אמיתי בכל הרבדים.

והקב"ה גם לימד אותנו מה הדרך להגיע אל הטוב. וגם הזהיר אותנו ממה שצריך להתרחק ממנו. כי הוא יודע שזו הדרך שמובילה ל'תהום' - עצם החטאים מרחיקים אותנו מהטוב ומביאים למציאות קשה. לא כעונש, אלא כי זו הדרך שהם מובילים אליה. כמו שמי שמכניס את היד לאש נכווה, לא כעונש אלא כי זו המציאות.

וכשעמ"י הולך נגד ההדרכה של הקב"ה, הוא מתקרב אל פי התהום. והקב"ה לא רוצה שנגיע לשם. הוא רוצה לשמור עלינו. אבל כשאנחנו הולכים נגד רצונו ולא מקשיבים, אז בסוף הוא מאפשר ל'כלבים' לפגוע בנו. הוא לא שולח אותם נגדנו כי הוא רוצה לפגוע בנו. והוא לא פוגע בנו בעצמו כי הוא כך כך אוהב אותנו, ולכן איפה שהוא יכול הוא כן שומר ומנסה להרחיק אותנו מהנשיכות של ה'כלבים'. אבל כנראה שאנחנו צריכים לקבל את ה'מכה' הזו, כדי להתעורר ולא ליפול לתהום נוראית יותר.

ואני לא יודעת חשבונות שמיים. ולא יכולה להגיד בגלל אילו חטאים היינו צריכים לעבור את מה שעברנו.

אבל כן שמעתי שיעור של הרב סבתו שהרגשתי שגם עזר לי להבין את הדברים. אז אומרת את הדברים בשמו, ומקווה לדייק במילותי (יכול להיות שאני כן מערבת פה עוד מחשבות שלי, שמעתי אותו די מזמן וזה אחרי עיבוד שלי)

במשך הרבה מאוד שנים עמ"י לא התיישב בארץ עד הסוף, כמו שהקב"ה ציווה אותנו.

זה לא רק עניין של עונש רוחני. פה יש גם השפעה ישירה דרך המציאות עצמה. כשאנחנו נותנים מתנות לאויבים, כשאנחנו נסוגים מחבלי ארץ ישראל, כשאנחנו בוטחים ב'צבא קטן וחכם', וחושבים שכסף יקנה את האויבים שלנו ויגרום להם לא לרצות לפגוע בנו - זו טעות לא רק ברמה הרוחנית אלא גם ברמה המציאותית.

והמציאות היתה שבעוד שאנחנו שכנענו את עצמנו שהאויב מורתע, האויב כבר הכין לנו את התהום שהיינו עלולים ליפול לתוכה. היה להם תכנון ממשי איך לכבוש את כל הארץ על ידי תקיפה בו זמנית מכמה חזיתות, וזה היה ח"ו עלול באמת לקרות.

ובמשך שנים שהם ניסו לפגוע בנו בינתיים, לא התעוררנו. לא בפיגועים של אוסלו. וגם לא בכל הסבבים של הטילים מעזה. הקב"ה שמר עלינו שאלפי טילים שנורו במשך שנים פגעו במספר מזערי של אנשים (בזכות מערכת כיפת ברזל, אבל עדיין היתה פה הגנה של הקב"ה). אבל זה לא עזר לנו להבין מי זה האויב שלנו.

גם בצוק איתן, כשראינו את כל המנהרות שהם כבר חפרו מתוך מטרה ברורה להיכנס לתוך השטח שלנו ולפגוע בנו, עדיין לא התעוררנו. עדיין היינו שבויים באותן טעויות.

והאויבים שלנו המשיכו להכין לנו את התהום, לתכנן את הסוף של מדינת ישראל. ואנחנו המשכנו לצעוד לתוכו בעיניים עצומות, בלי להבין מה הם מתכננים לנו.

והקב"ה לא היה מוכן שניפול לתהום הזו. גם כשאנחנו הכי טועים בעולם, הוא אוהב אותנו.

אז הוא נתן לכלבים לנשוך אותנו. ולפגוע בנו באמת. וזה היה כואב מאוד.

אבל זה הציל אותנו מהתהום שכמעט הגענו אליה. וגם היום, יש עדיין אנשים שעוד לא התעוררו. אבל יש הרבה שכן.

והצלחנו להכרית הרבה מאוד רוע בשנה הזו.

בהמון סייעתא דשמיא. וגם בהרבה כאב על חיילים שנהרגו ומסרו את נפשם עבורנו. אבל באמת שבלי פרופורציות לכמויות שהצלחנו להרוג מהם.

ובעז"ה שנזכה לראות עוד הרבה טוב שיגיע דווקא מתוך השבר הזה.

כי דווקא כשהרוע צף, אפשר לנקות אותו יותר בקלות. הפגיעה שלו כואבת, ואכזרית, וקשה. אבל זה עדיף מאשר ליפול לתהום עמוקה וקטלנית הרבה יותר.

לי זה גרם להתחזק באמונה...

אנחנו מוקפים באוייבים ברברים שרוצים לחסל אותנו ולעשות לנו את ה 7.10 בכל הארץ.

כבשה בין 70 זאבים....

נכון הם סבלו נורא, כןאב כל כך על הילדים והנשים וכולם ומי יודע מה הם עברו. העולם הזה הוא רק חלק, הוא לא הכל. אלה שלא איתנו ממשיכים הלאה לעולם הבא, שם אין כאב...

דווקא התכנון המקורי שלהם היה שגם חיזבאללה יצטרף, פשוט לסינןואר היה קשה לחכות וזה הציל אותנו. והיום יותר מתמיד אנחנו רואים את ההשגחה של ה'. כל כך הרבה טילים וב"ה אין נפגעים כמעט. צריך הרבה הרבה תפילות.

העם שלנו עבר כל כך הרבה דברים ואירועים נוראים לאורך כל הגלות. מעשי זוועות כאלה ודומים להם נעשו בעם שלנו לא מעט. זה לא רק האירוע הזה, לצערי ממש לא... ובכל זאת אנחנו כאן.

זו המלחמה האחרונה, הנבואות מתגשמות וזכינו להיות בדור שחווה זאת. זה לא קל אבל זה באמת זה.

על שנאת חינם חרבה ירושלים ועל אהבת חינם תבנה

משו אחר!

עצוב ומצחיק!

אבל זאת לא היתה הכוונה...

חחח כלים בכיור זה באמת מיותר הלוואי שיעלמו לי מפה

ועל הדרך תהיה פריקה...

ולכן האנונימי

מוזמנות להמשיך לנחש

מי שתנחש נכון תזכה בתהילה וכבוד!!

אבל התחלת להתקרב לאזור הנכון....

שגורמים לדימומי הסתגלות? :-/

בדיוווקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!

למרות שיש נשים שממש מחכות לבחילות כדי להפנים את קיום ההריון

מיותר....

חס וחלילה

אומרת בתור מצוננת שנאבקת על כל פיסת אויר שעוברת באף

מנצחת מספר 2!

התכוונתי מניעה שגורמת לחוסר חשק..

אבל גם דימומים יש

@ריבוזום היקרה!!!! שזכתה לכל הכבוד והתפארת!!!

אז כן!
מניעה שאני חייבת אותה כדי לא להיכנס להריון..

אבל כשאני לוקחת אותה, אני או עם דימומים, או עם חשק מתחת לקו האפס-

וכבר אין צורך בה🤪

כי אי אפשר להיכנס להריון בלי להיות מותרים או בלי לרצות להיות ביחד...

וכאן הפריקה שלי

אני מאחלת ומקווה שזה עניין של הסתגלות ויסתדר לך בקרוב!

ובינתיים תראי אם הדברים מסתדרים...

גם תלוי כמה היא תהיה צמודה אלייך ביומיום אחרי שכבר תעברי חפיפה. אם זאת מנהלת שממש צמודה עלייך אז זאת בעיה.

ככל שיותר מוקדם יותר טוב

מניסיון....🤷

של עזיבה מאוחרת ועזיבה מוקדמת😉

ולחכות לא יעזור כלום.

עדיף להתחיל לחפש ולהתפטר. בשלב הזה קל להגיד שהיה חוסר תיאום ציפיות 

כל עוד את מכירה את עצמך ויודעת שזה לא משהו שאת מביאה

אלא זאת בעיה אוביקטיבית של המנהלת

או אפילו בעיה בין שתיכן, הגיוני ששני אנשים לא מסתדרים ביניהם

הייתי מחפשת מקום אחר.

את אפילו לא חייבת לספר במקום החדש או בקורות חיים שאת עובדת שם.

חברה שלי פעם התחילה עבודה במקום נוראי!!

עם מנהלת שפשוט ירדה לה לחיים.

ולצערה היתה בתחילת הריון אז לא הצליחה למצוא מקום אחר.

אחרי הלידה התפטרה ומחקה את המקום הזה מהקו"ח (פשוט כתבה על המקום הקודם שהיתה שם שנה יותר...)

אמרה שמבחינתה מחקה את זה לגמרי. כאילו זה לא היה.