משהו ביום - לא צימר (יש תינוקי קטן שההורים שלי שומרים עליו. חשבתי על משהו כמו בין 4 ל-5 שעות במהלך היום)
רוצה משהו מעניין יותר מסתם בית קפה.
אז אופציה אחת שעלתה - סיור ביקב עם טעימות. מה שמצאתי היה לא מהדרין. מחפשת יקב מהדרין באזור המרכז/ירושלים אם ידוע לכן...
אופציה אחרת - ספא/בריכה. אשמח לשמוע המלצות על מקומות לא יקרים.
אשמח לשמוע עוד רעיונות מכן. עד ל-600₪
בירושלים יש את תעלומה במשרדי הפארקמתואמתוגם מאוד יפה ומעוצב שם.
ויש לשם מלא אוטובוסים, מבנייני האומה או מגבעת התחמושת.
אבל לא יודעת לגבי האפשרות לבוא לסיור, אם צריך לתאם מראש וכו'. כדאי לברר לפני שמגיעים...
מהדרין ומהמם שם..
אני לא הייתי שם אבל בעלי היה ואמר שיש שם נוף מהמם להרי גוש עציון ושזה מקום שווה.
מתכננים מתישהו ללכת לשם..
מצרפת לך קישור להתרשמות המסעדה - יקב גוש עציון
אם זה מספיק באזור..
אנחנו ממש נהנינו אפילו שבעלי לא בקטע של אומנות
תודה רבה
זה ההוא בדווידקא?
לא זוכרת איך קוראים לזה
וכד וחומר זה בעמק רפאים
שניהם אותו רעיון
מחפשת טיול מעניין לעשות עם ילד בן שלוש.
מה שחשבתי עד עכשיו היה ים (מסובך מדי לנו השנה), גן חיות/ אקווריום ישראל (יקר מדי ויש לנו פינת חי שווה ליד הבית, אז לא שווה את זה)
תעזרו לי למצוא שרשורים בנושא או רעיונות לאן שווה לנו ללכת?
אנחנו הורים, בן שלוש ותינוק, בתחבורה ציבורית.
תודה!
אפשר בריכה או בריכה ביתית,
ללכת לגן שעשועים במקום אחר (אם לא חם מדי),
לפעמים יש כל מיני פעילויות בקניונים וכד',
משחקייה.
אלא אם אתם מחפשים משהו שיהיה גם לכם מעניין.
בריכה ביתית עשינו כמה פעמים בקיץ הזה והוא באמת ממש נהנה, נסענו לכותל, זאת הייתה בשבילו חוויה שמימית (במיוחד הרכבת הקלה) והפינת חי הייתה אטרקציה שמדברים עליה יומיים מראש ויומיים אחר כך.
אבל אני צריכה קצת לצאת ומסלול זה מתיש מדי בשבילו, אז מחפשים משהו שכולנו נהנה בו.
זה חמוד מאוד!
המים יוצאים מהמזרקות בקצב משתנה, לפעמים עם צלילי מוזיקה ואורות.
יש הרבה כאלה. תחפשי בקרבתך.
יש פעלטון. יש כאלה שזה משחקיה שלמה, ויש כאלה שזה כמו גיבורי משודרג אם מתקן אחד בקושי מסתובב. אבל חמוד.
עם כרטיסיה אמור לצאת משתלם.
שעת סיפור בספריה (לא יודעת אם בשבועיים האלו פתוח)
חוץ מזה יש פסטיבלים ברחוב וכל מיני דברים בסגנון הזה.
תחפשי מקומות עם פינות של צביעת אבנים בגואש, אפיית פיתות וכד'.
את יכולה לחפש גם דברים בסגנון של עמק הצבאים ועין חמד.
לצאת לקניון, לאכול משהו, אפשר משחקיה/ מתקנים של הקניון, לקנות קשקוש קטן, שעה- שעתיים ולחזור.
אפשרות נוספת איקאה, אבל נראה לי צריך מונית לפחות לחלק מהדרך.
זה יותר שביל הליכה במים.
לא הייתי באוגוסט, מן הסתם תמיד יש סיכוי,
אבל אשה שלובשת ביקיני בעין חמד זה יהיה מוזר מאוד לדעתי.
גופיה ומכנסיים קצרצרות זה לבוש רגיל ביומיום ומן הסתם במים עוד יותר. זה בהחלט יכול לקרות.
חושבת שהיה שם די צנוע. לא זוכרת אם כולן או לא.
אפשר גן שעשועים מעניין או איזו משחקייה סגורה נגיד.. גן חיות קטן אולי
לא מכירה בירושלים ככ
פארקים שונים שיש להם מזרקות למשל ולוקחים בימבה איתכם
מקומות של טבע כמו מעיינות.אבל אולי קשה יותר בתחבורה ציבורית
טיילת כלשהי ואז גלידה,לפעמים יש מתקנים כאלה נחמדים בתשלום
שמש בשמייםאפשר לגמרי אטרקציות בלי הליכה ובלי ללשם..
פשוט לגוון בפארקים העירוניים
יש גן חדש ליד הארנה
פארק טדי עם המזרקות מים קרוב לממילא (אבל קצת קשוח בתחבצ)
פארק האסבסטונים
פארק המפלצת
גן הרוגם
אם אתם קרובים אז יש פארקים חדשים באיזור תלפיות- ארנונה..
גן חיות זה נורא יקר ולא כזה מעניין בגיל 3..
אפשר גם לנסוע לאבן ספיר באוטובוס
ויש שם מעיין במרחק כמה דקות הליכה, אפשר לקחת עגלה..
ולהצטייד בכובעים.
והתינוק לגמרי יהנה ממגלשה ובעיקר יהנה מזה שתשמרי על הכוחות שלך❤️❤️
ובתעלס הכי חשוב שלדעתי בגל הזה עצם הז שהוא אתכם , בתקשורת איכותית ורגועה זה המון
תעשו מה *שאתם* אוהבים והוא כבר יהנה על הדרך...
אז גם ירושלים זה נסיעה לנו, לא ניסע רחוק בשביל גן שעשועים שווה (למרות שזה רעיון מעולה למצוא אחד כזה קצת יותר רחוק מהאחד שצמוד לבית וללכת לשם לפיקניק)
כמו שכתבתי למעלה, זה בעיקר בשבילי הנסיעה, אני צריכה לצאת לאיפשהו בחופש...
באמת חשוב לצאת!
מה 'עושה' לך את זה?
אולי תנצלי את החופש 'לצאת לבד פעם אחת או פעמיים?
הוא והתינוק ירוויחו מזה איכות עם אבא לבד שזה ממש ממש חשוב!!🤣
שמש בשמייםואני אסע לים
שנה שעברה הייתי בהריון ונסעתי עם בן השנתיים לבד, היה מושלם, לא שחיתי, אבל רק לנשום ים זה קסום. השנה זה יותר מורכב לי.
ואפשר גם מעין בטבע זה ממש ממלא☺️
יכולה לפרט על גינות באזור תלפיות-ארנונה?
גן חדש ליד הארנה- מה יש בו? איך קוראים לו?
אנסה לברר איך קוראים לו...
מעניין את הבן שלך?
אצלנו תפס חזק, נסיעה באוטובוס, משם לרכבת קלה, משם לרכבת רגילה, פיקניק וכל הדרך חזור. (אפשר לנסוע ברכבת לשדה התעופה וגם לראות מטוסים, או לרכב על אופניים וכד').
אם זה היה עשר דקות בכל אחד מכלי התחבורה זה היה מושלם, אבל ככה זה יהיה שעות של נסיעה שמגניבה רק בהתחלה...
אני לא מצליחה לשחרר את שלי.
ילדונת מתוקה (ושובבה) בת שנתיים וחצי שאמרה את זה עכשיו, והיו עוד הזדמנויות שהביעה מעין רצון כזה (אם כי לדעתי זה יותר מתוך רצון להתנסות בזריקת דברים מעניינים בשירותים מאשר מתוך רצון להיגמל...)
תכל'ס אין לי כוח בכלל עכשיו לגמילה, ואני כבר די החלטתי שלפני גיל שלוש אני לא מנסה יותר לגמול, אבל אולי זה לא בסדר לא לזרום עם הרצון של הילד?...
השאלה אם זה באמת רצון אמיתי... 
מתואמתבעיקר כי רובן הסתבכו לי...
ולכן החלטתי שאיתה נלך לפי השיטה שעבדה עם הקודמת (להתחיל רק בסביבות גיל שלוש, ולהודיע במשך תקופה לפני את התאריך שבו נתחיל את הגמילה). האופי שלהן אמנם שונה לגמרי, אבל אני מקווה שזה עדיין יעבוד ככה...
אנסה לגגל
תודה רבה לכן!!
בבטן
כזה בקו של המותן אבל קצת יותר באמצע, לא בצד
שבוע 26.5
כאב לי אתמול בלילה
בבןקר ישנתי טוב לא הפריע לי
התעוררתי מכאבים בערך ב6 (התינוקת זזה באיזור שם ניראלי לכן כאב כלכך) הצלחתי לחזור לישון אחרי איזה ארבעים דקות ועכשיו אני בסדר
מדאיג?…
זה להיבדק (החשש הוא היפרדות שליה).
השאלה מה היתה עוצמת המכה, ואיזה סוג כאבים זה היה?
אז זה נשמע לי כמו חתיכת מכה...
והיא התעצבנה אז ׳רקעה׳ ברגליים
הברך שלה נדפקה לי בבטן…
באותו רגע לא הבחנתי במיוחד
זה היה כאב של שריר נמתח אבל מבפנוכו
אם יש לך אולטרסאונד בקרוב אלי אפשר לחכות קצת
אם לא להשתדל ללכת להיבדק, אפשר גם להתייעץ עם האחיות
תינוקת בת 9 חו' לאחרונה התחילה לאכול מוצקים מהמם ברוך ה', אוכלת הכל, עצמאית עם הידיים, וכמויות יפות בלי עין הרע.
בבית אני משלבת בין מוצקים והנקה באופן די אקראי לפי מה שמסתדר לי. אבל במעון יש ארוחות מסודרות, אז אני מתלבטת אם יש צורך לשלוח מטרנה. היא נרדמת בבית בלי בקבוק או הנקה אז היא לא צריכה בשביל השינה.
אם זה היה תינוק בן שנה הייתי חופשי שולחת בלי מטרנה, אבל בגלל שהיא בת 9 חו' ואני יודעת שזה גיל שבד"כ כן נותנים במעון אז אני מתלבטת. אם אני אשלח היא כנראה תשתה, באופן כללי היא לא אומרת לא לאוכל😁
מה אתן אומרות?
בסוף השנה אצל המטפלת, הוא לא הסכים יותר לשתות מבקבוק. אז יצא שהוא אכל רק מוצקים. (שתי ארוחות).
שבוע הבא הוא מתחיל מעון, אבל אז זה עד יותר מאוחר והוא יצטרך 3 ארוחות.
בבוקר הם נותנים פירות טחונים ובצהרים מרק, אם זה אין בעיה.
בארוחה השלישית, כתוב שהם נותנים בקבוק או פירות רכים. אני צריכה לשאול את המטפלת מה בדיוק הם נותנים, ולראות אם הוא יסתדר עם זה.
בכל מקרה, רוב הסיכויים שהוא לא יסכים לחזור לבקבוק.
בקיצור, תראי אם היא מסתדרת עם האוכל של המעון או שיש לה צורך בבקבוק.
מצד אחד נראה לי חבל כבר בשלב כזה להרגיל למטרנה, מצד שני היא באמת קטנה עדיין.
אם את יכולה לשאוב ולשלוח לה הכי טוב.
אם לא זה באמת הרבה שעות בשביל רק מוצקים, בטח היא תרצה גם בקבוק.
ומאיזו בחינה התכוונת שחבל להרגיל למטרנה?
אומרים שלמצוץ מבקבוק ריק הורס את השיניים, וזה קורה הרבה מתוך שינה.
אבל למה יצאת מנקודת הנחה שיתנו לה בקבוק בשינה?! "בקבוק מטרנה" - ממש לא אומר בהכרח "להירדם עם בקבוק". אם היא רעבה נותנים לה בקבוק, היא שוכבת על כרית/ סלקל/ ידיים של המטפלת, שותה את הבקבוק, וחוזרת לשחק בשמחה ובששון.
אין פה שום בעיה לשיניים.
אבל אם זה עובר לקבוע מטרנה הרבה פעמים הולכים לישון בלילה עם בקבוק,
וזה ממש מרקיב את השיניים.
הכנסתי 2 למעון בגיל הזה
1 היה בן 7 חודשים אז עד אחרי החגים הבאתי חלב שאוב, אחרי החגים נמאס לי והוא אכל מגיל 9 חודשים רק מוצקים.
עוד 1 בגיל 9 חודשים לא לקח בקבוק, אכל רק מוצקים.
הם אכלו יפה, המטפלות לא התלוננו (אם הן היו אומרות שצריך כן הייתי מביאה תמל),
כמובן שהם ינקו בבית כי עד גמל שנה חייבים תמל/ הנקה חלק מהארוחות, אבל הספיק להם בבוקר ובערב לינוק...
כי ראיתי שיש מטפלות שנוח להם שהילד לוקח בקבוק, ויוצא שהוא אוכל פחות מוצקים, או מתרגל להירדם עם בקבוק,
וחבל להכניס בגיל גדול הרגל כזה.
להיפך, ככה היא תאכל יותר מוצקים, ויש ארוחות מלאות ותואמות גיל, וככה גם אם בבית לא תספיקי כ"כ לגוון ולהשקיע במוצקים, תדעי שבמעון היא קיבלה מגוון עשיר ובריא.
אם היא זורמת על אוכל אז שתאכל אוכל!
כמטפלת ראיתי בצוות בלי סוף שתינוקות שמביאים להם קופסת מטרנה המטפלות מנצלות את זה ודוחפות לילד כי זה קל.
גם לי כאמא עשו את זה וזה היה סיוט
לדעתי האישית, בגיל תשעה חודשים כדאי שתהיה איזו אפשרות של בקבוק, רק לגיבוי.
אבל -- זה מעון פרטי או מעון של התמ"ת? כי במעונות של התמ"ת שאני מכירה, עד גיל שנה ילד זכאי לקבל שני בקבוקים של תמ"ל מהמעון. רק אם הוא צריך יותר מזה מבקשים להביא מהבית.
אז אם יש אפשרות לקבל בקבוק מהמעון, ואת רוצה לתת תמ"ל ולא חלב שאוב, אז אין סיבה שתשלחי בעצמך. אבל תתני למטפלת הנחיות מאוד מאוד ברורות באיזה מצב אפשר לתת לה בקבוק ("רק אם היא נרדמה חצי שעה לפני ארוחת צהריים ולא הייתה שום אפשרות לשמור לה צלחת והיא התעוררה הרבה זמן לפני ארוחת מנחה וצרחה מרעב", כזה סוג של הסבר.)
ואם הם זכאים, למה רק לשני בקבוקים? זה מעט לתינוקות קטנים.
צהרים כל התינוקות קיבלו בקבוק
זה היה שיקול בשבילי כן לתת לה, כדי שלא תתגרה מאחרים
וזה גם מרגיע אותם אז לשיקולך
אבל יכול להיות שאת רואה במציאות ואולי גם בתמונה
תעשי בדיקת דם הכי אמין הכי מדויק
אם אחרי יומיים יצא בלי כלום אולי היה שם התחלה מזערית של הריון שלא התקדם..
אבל לא חושבת שצריך ממש להתייחס לזה..כי זה פס על גבול השקוף..
את יכולה לחכות כמה ימים ואם אין מחזור לבדוק שוב
הכי טוב זה לעשות בדיקת דם
כי יש לפעמים בדיקות לא אמינות
שק.
לא ממליצה בכלל ללכת לפני שבוע 7
גם שבוע 6 הוא גבולי לדופק. (אני אישת ראיתי כי הייתי במעקב זקיקים וידעתי בוודאות מתי הביוץ, אבל אצל רובן אין וודאות לביוץ)
אני כבר 3 שנים בערך סובלת מזה.
אני עכשיו חודשיים אחרי לידה. באופן פלאי כל ההריון לא הייתה לי מיגרנה בכלל. מאחרי הלידה התפרצות מטורפת של מיגרנה בצורה עזה שלא הכרתי מלפני.
לא יכולה לסבול את זה בשום צורה יותר..
אשמח לשמוע מניסונכן איך נמנעים מזה או כל דבר שיכול לעזור לי.. בבקשה..
כמה שאני מנסה, אני לא מצליחה להבין מה הטריגרים שמביאים לי את זה.
לא סבלתי ממיגרנות
אבל כן סבלתי מכאבי ראש תכופים.
הם נעלמו כשעשיתי שינוים בחיים:
שינה- לישון 8 שעות רוב הלילות
תזונה- לאכול תזונה מאוזנת כל יום
קצב חיים- להתאים אותו אלי, בלי למהר/ להלחץ באופן קבוע, לחיות באופן רגוע ושלו
לתכנן סדר יום שלא דורש לעשות דברים באופן מהיר, להקצות זמן נוסף בין פעולה לפעולה, שאם משהו מתעכב, לא צריך למהר.
לשים לב לזמנים לחוצים, לחשוב מה גרם להם להיות כאלה ולעשות שינוי להפחית זמנים כאלה.
זה לא קל
אח״כ זה הופך לדרך חיים ובא באופן טבעי
את לוקחת גלולות משולבות? מי שסובלת ממיגרנות לא מומלץ בכלל
ממליצה לחכות קצת לראות אם יש שיפור
לפעמים זה מתאזן
ובהריון כלוםםם
הלוואי שלא יחזור אחריו...
מאוד הגיוני שזה הורמונלי
וזה בא גם בדרך כלל מרקע נפשי, לחצים וכאלה משפיעים מאוד...
אני יודעת שלפעמים דיקור סיני שיאצו וכאלה יכול לעזור...
מהרגיל...
אבל זה תורשתי אצלנו
וגם אמא שלי שסבלה המוןןן ממיגרנות בהריונות לא היה לה כלום...
אגב חברה שלי הייתה מאושפזת מרוב מיגרנות חזקות ואמרו לה שזה הגלולות
כשהיא הפסיקה זה הפסיק
בונוס חביב להריון
ובנוגע לגלולות, מפתיע
איזה גלולות זה היה?
ואם זה רק הגלולות אז למה אחרי הלידה הקודמת כשלקחתי גלולות זה לא עשה את זה?
אני יכולה לשאול אותה
זה היה משהו ששילוב של הורמונים עשה לה את זה
אבל אם את אומרת שלך לא היה עם גלולות אז אולי אצלך זה נובע ממשהו אחר
לא חודשיים אחרי..
מהאפידורל. אחרי כמה בדיקות.
וזה לא עבר אחרי שבועיים, אלא יותר בכיוון של חודשיים- שלושה...
אני לא רופאה וכנראה את יודעת טוב ממני, אבל זה מה שהיה לחברות שלי...
באופן רצוף
כאב לא נעים, אבל לא ברמה שאי אפשר לתפקד.
גם כאבו לי הידיים והרגליים בלי קשר למאמץ פיזי.
לא הצלחתי להבין ממה זה.
אני חושבת שזה הורמונלי
מכיוון שיום למחרת ששמתי את ההתקן הורמונלי, עברו הכאבים לגמרי.
למישהי יש המלצה על משחה או משהו כזה להסיר כהויות באזור כמו בית השחי מפשעות???
ממש ממש תודה!!!
ובכללי במפשעות למשל זה חלק מהגוף הבוגר (הכוונה לא ילדי)
אז לקבל את זה באהבה....
הריון
הזנחה
הריון
ועכשיו גם לי התחילו קצת כתמים… כי חזרתי לסכין מה אני אעשה…
בעסה
ככה זה בתקופה הזו בחיים. אבל היא עוברת בסוף. והיא זמנית.
כבר כתבתי פהפעם שאצלי אין מראת גוף בבית. ממליצה גם לך
אור
הלל
תגל
אולי תבל
גל אני אוהבת אבל שמעתי לא טוב שתי אותיות
כזה מין
שיש משמעות למילה
אבל לא משו כבד
צליל יפה
יאללה אולי מפה תבוא הישועה 😅
מוחי חף משמות😝
אני 8 חודשים אחרי קיסרי חירום (קשה) בלידה ראשונה.
מאד מאד רוצה הריון נוסף, אבל יותר מזה רוצה בע״ה ויב״ק וללדת טבעי.
בבית חולים אמרו לי לחכות שנה עד הניסיון הבא
אבל.. מסיבות שונות רוצה מאד להפסיק למנוע ולנסות.
הבנתי שיש כל מיני דעות לגבי ההפרש בין ההריונות..
אשמח לשמוע אם מישהי יודעת אחרת,
אם יש פה כאלו שנכנסו להריון פחות משנה אחרי קיסרי
ואם יש דרך לבדוק האם הרחם והצלקת מוכנות (עברתי לאחרונה היסטרוסקופיה ונאמר לי שהרחם תקינה אבל לא היה מידע על הצלקת)
בקיצור, אשמח לכל מידי בנושא 🙏🏼
תודה לכן
ברור שתשמעי סיפורים שהכל היה בסדר. אבל יש גם כאלה שלא וזה לקחת סיכון עליך ועל התינוק. וגם יחס קצת עקום מהצוות הרפואי שיכול להשפיע על כמה יתמכו בויב''ק. תחשבי על חיים שלמים לחכות עוד כמה חודשים בטווח הרחוק זה לא עד כדי כך משמעותי.
בהצלחה רבה! לי לא עבד...
הזמן היה יותר ארוך בכל מקרה.
במחשבה שניה לדעתי אמרו לי שנה וחצי עד הלידה הבאה. אולי ההנחיות השתנו? זה היה לפני הרבה שנים. לפי זה את יכולה עוד חודש חח.
אולי תשאלי את הרופא הרגיל שלך?
מה אמרו בבי''ח? הסבירו למה שנה? כי אם זה מה שאמרו שם וגם הרופאה שלך אז הייתי מקשיבה.
זכור לי שהיא אומרת שאפשר להיכנס להיריון גם חצי שנה אחרי קיסרי.
לי אין ניסיון בזה... הלכתי לפי הוראות הרופאות הפרטיות שלקחתי, שאמרו לפחות שנה. (בפועל ההפרשים אצלי אפילו גדולים יותר)
בהצלחה ורק בריאות!
חצי שנה אחרי קיסרי וילדתי רגיל.
לא שאני ממליצה לעשות את זה (היה לי קשה מדי)
היכולת ללדת רגיל אחרי קיסרי, תלויה בסיבה לניתוח, אם הניתוח אינו קשור ליכולת ללדת (כמו עכוז או מצוקת עובר) יש סיכוי טוב ללדת רגיל.
הלידה הזאת היתה ויב"ק ושהרופאה שמעה שנכנסתי להריון שוב אמרה אם זה היה קיסרי בלי למצמץ הייתי שולחת שוב לניתוח כי עדיין לא עבר שנה.
זה אולי תלוי בגישות
לחכות - להגיע ללידה שנתיים אחרי הניתוח(הכל הלך חלק ב"ה ללא סיבוכים מיוחדים והסיבה לניתוח היתה נקודתית)
אני חושבת שבסוף כל התשובות פה לא יכולות להבטיח לך שום דבר- זה שלבנות אחרות היו לידות רגילות בהפרש צפוף לא אומר כלום לגביך
בלי קשר אני פחות מתחברת לדחיפות שוב להכנס להריון, בסוף זה עוד ילד וצריך בשבילו כוח וסבלנות - אא"כ יש לך סיבה עובדתית של גיל וכו אבל אם לא- מה הלחץ?
בכל אופן לכאורה אם את מחכה יותר המקום יחלים יותר- אבל שוב שום דבר לא בטוח- יכול להיות שאת מחכה הרבה ועדיין יהיה ניתוח וכן להפך...
אז אני מבינה אותה, כי היא לא רוצה שהילד יגדל תקופה ארוכה (יחסית) כבן יחיד.
אבל כן, עדיף לתת לגוף להחלים ואת הסיכוי ללידה רגילה מאשר ילדים צפופים...
עד ההריון הבא זה לא נקרא ילד שגדל תקופה ארוכה כבן יחיד
שנתיים זה הפרש צפוף למדי
מה גם שאף אחד לא מבטיח היריון ברגע שמפסיקים מניעה...
שוב, לא אומרת לה לא להישמע להוראות. רק רוצה להסביר את ה"לחץ" שלה.
אובייקטיבית
ככנה לי נראה לפחות
מתואמתאחרונהמה ז״א מה הלחץ? זה לא קשור ללחץ
כתבתי שאני מאד רוצה. מסיבות שונות אבל רוצה. זה לא לחץ
בדיןק כמו שאת מעדיפה לרווח, רק ההפך.
נכנסתי להריון 10 חודשים אחרי הקיסרי
ילדתי נרתיקי אחכ.
אין הוכחה שהמתנה מרובה יותר עוזרת יותר לצלקת להתחזק. אבל כן צריך מינימום, מכון פועה אמרו לי 9 חודשים אם אני זכורת נכון.
מכירה מישהי שהינ לה 3 שנים הפרש ונקרע לה הרחם בלידה...
לדעתי אל תיקחי סיכונים.
לא יודעת למה את רוצה כ"כ שוב הריון ומה השיקולים שלך.
אני הגעתי ללידה שניה בתחושה שזה הצ'אנס האחרון שלי ללדת לידה נרתיקית.
ואם אגיע שוב לקיסרי אז בכל הלידות אח"כ ירצו לעשות קיסרי מתוכנן.
(יש מאוד מעט רופאים שמאשרים לנסות לידה נרתיקית אחרי 2 קיסרי)
ובאמת עשיתי את המקסימום מבחינתי כדי ללדת טבעי
שזה אומר גם ללכת לבי"ח שתומך יותר בלידות ויב"ק (לניאדו)
וגם לקחתי דולה שמתמחה בלידות ויב"ק.
ורציתי לעשות איזון אגן שבסוף לא הסתדר. ואני חושבת שזה היה טעות וחבל שלא עשיתי.
למרות כל זה ולמרות שהקיסרי היה בגלל מצוקה עוברית וההריון השני היה תקין והכל הכל היה בסדר.
עדיין הצוות בבי"ח היה מאוד מאוד לחוץ על הלידה הזאת.
וכמובן שהלחיצו גם אותי.
לא יודעת מה היו עושים אם הייתי מגיעה אחרי שנה וחצי מהקיסרי (ילדתי שנתיים וכמעט וחצי אחרי הלידה הראשונה)
לק"י
וב"ה לא הלחיצו אותי בכלל.
כנראה תלוי בבי"ח או בצוות הספציפי. איזה קשה זה שמלחיצים ככה....
אז בעצם לא הרגשת שהבי״ח תומך בויבק? הבנתי שלניאדו ממש מעודדים לטבעי
בלניאדו יש כמה.
יכולה לכתוב לך את השם בפרטי.
הבי"ח תומך בויב"ק אבל כל הזמן דאגו להזכיר לי שזאת לידה מסוכנת והרחם יכול להיקרע.
הייתי בערך 15 שעות בבי"ח לפני שילדתי, אני חושבת שאמרו לי על הסיכון בלידה איזה 6-7 פעמים.
יש לי המלצה למישהי תותחית על בלניאדו
אבל בלי קשר
חובה להשמע להוראות הרפואיות לחכות לפחות שנה אחרי ניתוח
וזה מעלה את הסיכוי להצלחה של לידת ויבק טבעית בעז"ה
זה לא צחוק, הצלקת צריכה להחלים.
הריון מוקדם מדי אחרי קיסרי יכול לגרום למצבים מסוכנים כמו קרע ברחם. ויש לך רק עוד כמה חודשים לחכות, זה כלום זמן. בעיניי ממש עדיף לחכות עוד קצת...
יש לי קרובת משפחה שכמעט איבדה את חייה בגלל קרע ברחם שלקח להם זמן למצוא את מקור הדימום אחרי שילדה. נכנסה להריון יחסית מהר אחרי קיסרי, הלידה השנייה התחילה טוב והיא גם ניסתה ויב"ק אבל לא הלך.... ובסוף גם קיסרי וגם קרע ברחם ואיבוד דם.
הריון ראשון קיסרי חירום אחרי לידה שהסתבכה ועובר במצוקה.
6 חודשים אחר כך כניסה לעוד הריון. מכל מיני סיבות היה צריך גם אז קיסרי. להריון שאחריו כן חיכו כ10 חודשים,
אבל הגוף הגיב רע ל2 קיסריים קרובים+הריון שלישי צפוף במלא הידבקויות וכו,
ואמרו לה שאם תצטרך שוב קיסרי (היה סיכון משמעותי לזה)
לא תוכל יותר ללדת כי יהיה לה מסוכן.
ב"ה עשתה מאמצים מטורפים ממש, והצליחה כן ללדת בויבק 2, אבל זה היה סיכון מאד גדול ה2 קיסריים הקרובים ועוד הריון נוסף יחסית צפוף.
הייתי מבררת טוב טוב מה הסיכונים מכל צד והאם הם שווים את לחכות עוד שלושה ארבעה חודשים.
הייתי במעקב היום,
פשוט לא מאמינה שהגעתי לשלב הזה
אני באופן כללי עם הפחתה בתנועות
העובר מאין עושה לי "טובה" בכל פעם שמנדנדת את הבטן ונותן ליטוף עם הציפורן
מידי פעם מפרגן יותר תנועות וחוזר לשקט שלו
היום בניטור חצי שעה לא זז בכלל, בייס ליין של 135 וזהו
אחר כך התחילו תזוזות, היו 3 האצות וזה הספיק (גם בהאצות האלה הרגשתי ממש ליטופון, לא מעבר.
עשיתי אחר כך אס, כמות מי שפיר של 78 = afi
מבינה שזה גבולי
נשלחתי הביתה (ב"ה)
עם הנחיה למעקב צמוד צמוד אחרי תנועות - ממש נחמד לי, כי עד עכשיו לא הייתי בהיסטריה בכלל 
וחזרה לבדיקה בחמישי
1. האם יש קשר בין הפחתה בתנועות לכמות כזאת של מי שפיר?
2. איך מעלה את הכמות של המי שפיר - לשתות 5 ליטר כמו שכתוב ברשת יכול לשנות משהו?
3. כרגע עוברוני החליט להתהפך למצג op, היה לי את זה בהריון הקודם והייתה לידה נוראית.
איזה תרגילים ישנו את המנח? אני פשוט לא יכולה לדמיין שוב לידה כמו שהייתה.
כנראה ה AFI זה 7-8 ולא 78...
כשאין מספיק מי שפיר אז לעובר יותר קשה לנוע...
לא יודעת אם שתיה ומנוחה יעזרו. כנראה שלא יזיקו.
תפילות יכולות כן להועיל. במיוחד שאין משהו יותר טוב לעשות...
כנראה תלוי אם קוראים לזה במ"מ או בס"מ...
כי אצלי כתוב:
AFI מ"מ: 146
לא כתבתי מקודם כדי לא להלחיץ. אצלי היה בשבוע הרבה יותר מוקדם, והעובר לא שרד כי המים התמעטו עד שנגמרו.
וזו הבעיה אצלי,
ממש לא רוצה זירוז.. יש לי ניסיון לא טוב עם זה ומעדיפה להמנע (כמובן בגבול ההמלצה הרפואית..)
שזירוז יכול להיות ממש בסדר.
נכון שיש יותר פוטנציאל להתערבויות נוספות וסיבוכים. ולכתתחילה וודאי שלא צריך לרצות זירוז.
אבל אם צריך - אז ממש יש מה להתפלל שפשוט יעבור בקלות. וזה בהחלט יכול להיות. ילדתי שלוש לידות בזירוז, לידות מהממות וטובות (בלי אפידורל, לא יודעת אם יש לך רצון כזה, אבל זה גם אפשרי).
והלוואי שיהיה בקלות, בזמן הנכון ועם השליחים הנכונים, ובידיים מלאות..❤️
אמנם אני רק 40+
אבל ממש מפחדת להגיע למצב שבו אני אצטרך זירוז אקטיבי.
אחרי שלידה קודמת ילדתי לידה טבעית מדהימה בלי אפידורל-
נורא רציתי הפעם לידת מים. וזה לא יתאפשר אם אקבל זירוז.
אבל טוב לשמוע שבלי אפידורל זה כן אפשרי...
איזה זירוז קיבלת?
התחילו במינון מאוד נמוך והעלו ממש בהדרגה, אז לא הגענו למינונים גבוהים (בשערי צדק בזכות שככה דרש ד"ר פלוטקין, שלקחנו באופן פרטי ללידה, האחות היתה נגד בהתחלה אבל היתה צריכה להקשיב לו. בעין כרם הן זרמו עם זה לגמרי ברגע שביקשתי, ואולי היו עושים כך אפילו לכתחילה).
כדאי לשים לב שאם מקבלים פיטוצין ורוצים בלי אפידורל, לבקש שישימו את המוניטור ואת העירוי מאותו צד של המיטה (או מוניטור אלחוטי אם יש), כדי לאפשר יותר תנועתיות. בפעם הראשונה שלי לא חשבתי לבקש את זה והייתי תקועה על המיטה כל הצירים...
בלידה האחרונה שלי הגעתי עם פחות נתונים ללידה (צוואר אחורי וקשה ובלי פתיחה), אז התחילו עם ג'ל פרוסטין כדי לרכך את צוואר הרחם ואולי לגרום לצירים. בפועל זה היה מספיק - הביא לצירים סדירים שהתפתחו ללידה תוך כמה שעות (כשירדנו לחדר לידה ביקשתי להיכנס למקלחת, התקלחתי חצי שעה, יצאתי ישר לפתיחה מלאה ולידה). ב"ה היתה לידה חלומית, ממש כמו טבעית רק שחסכו לי נסיעה עם צירים עד לבית חולים (ואצלי זו דרך...).
רושמת לעצמי את הנקודות שהעלית...
ואמן שלא אגיע לשם.
תודה!
אני מנסה ממש בכח לא להשוות כל פעם ללידה הקודמת
כי באמת מי אמר שזה יהיה אותו דבר.
טוב לשמוע את הכיוון הזה בכל פעם מחדש
אכן ממש לא מחייב שזה יהיה ככה גם הפעם
אותי בשבוע 39 הרופאה שלחה דחוף למיון בגלל מיעוט מי שפיר (יותר מדויק היא לא ראתה בכלל מי שפיר, חשבה שהיתה לי ירידת מים בלי ששמתי לב)
שתיתי כמויות של מים וכשהגעתי למיון אחרי כמה שעות היתה כמות תקינה של מים.
וגם לי זה היה מלווה במיעוט תנועות.
אמשיך לשתות מלא
תודה על זה
הרופאה אמרה לחזור לביקורת אחרי שבוע במעקב הריון עודף
עישתי זרוזים טבעיים שעזרו והגעתי לחדר לידה אחרי יומיים- עם כמות מים שירדה לפחות מ2...
וזה כבר נחשב ממש מיעוט קיצוני ונתנו פיטוצין
אז מסקנתי שכן צריך מעקב יחסית צפוף כי זה יכל לרדת מהר
ואני הכי לא בעד זירוז בכללי!!!
אבל היתי מתחילה טבעי כל מה שניתן
לא אמרתי שלא.
אני גם הלכתי למיון בהמלצת הרופאה
אבל שתיה מרובה עזרה לי...
הייתי בטוחה שבמיון ישאירו לזירוז ובסוף שחררו אותי.
2. שתיה מרובה בהחלט יכולה לעזור, מהניסיון שלי כשהייתי קרובה למיעוט מים בהריון עודף.
3. תחפשי בגוגל spinning babies, זה כל מיני תנוחות ותרגילים שאמורים לעזור לעובר להתבסס נכון.
בהצלחה, ושיהיה בטוב ובידיים מלאות בעז"ה!
ספינינג אני עושה בשגרה את חלקם
אמשיך לעשות..
ומנסה לשתות בכמות מסחרית
מקווה שיעבוד
גם לי בלידה ראשונה היה op וזירוז ולידה מזעזעת.
בלידה השניה היה גם op וזירוז (מקווה שלא עושה לעצמי אווטינג) והיתה לידה חלומית!!
אז בע"ה יהיה טוב גם אם יהיה op
ואצלי מה שעזר לשנות את המנח למצגת טוב יותר היה כמה תרגילי אוסטאופתיה שהדולה עשתה לי, ומשם הלידה ממש רצה.
חיבוק ושיהיה בקלות!!
אשאל את הדולה על זה אם יש לה רעיונות לפתרון
מכירה מקרוב
לגבי תנועות, אצלי כשהיה מיעוט מים לא היה הבדל בתנועות.
לגבי המנח, ממליצה בחום לעשות תרגילים של ספינינג בייביז!! תגגלי.
לגבי העלאת כמות מים- אני כן ראיתי קצת הבדל.. אז ממליצה לך לשתות ממש הרבה כל יוםת מינימום 3 ליטר...
ולגבי מעקב תנועות
באמת תקפידי
ועל כל מה שאת לא בטוחה- סעי למיון.
אני זוכרת שאת עם האטה בגדילה תוך רחמית? צריך ממש להזהר עם זה.
והיי, אם כבר עברת שבוע 37 לא הציעו לך ליילד?
הייתי באחווזון 11 (שזה על הגבול) במינימום אבל משם זה הלך והתייצב.
אני בשבוע 40,0 ולא הציעו יילוד אמרו רק שהכמות מים תקינה גבולות ולכן עוד מעקב עוד יומיים
אמרו לי לעקוב באדיקות על תנועות וזה ממש מכניס אותו לסטרס.. כי גם ככה העובר רגוע ולא זז יותר מידי (גם במוניטור לקח לנו 40 דקות לקבל האצות..)
נראה לי בחמישי מבקשת זירוז וזהו
אין לי כח ללחץ הזה
ומציעה גם לנסות דברים טבעיים אם מתאים לך...
עיסוי פטמות, יחסי אישות..
בשורות טובות בידיים מלאות בע"ה!!
נראה לי שאין לך מה לדאוג על זה.
לי בחדר לידה העובר היה op והשלב של הלחיצות היה הכי מהיר בעולם. אמנם הייתי הרבה זמן עם פיטוצין ולקח הרבה שעות עד שהתחילה לידה פעילה אבל ברגע שהתקדם זה רץ ותוך 2 לחיצות הוא יצא.
את יכולה לבקש ממנה שתתפור לך בהזמנה אישית
כל אני עשיתי בזמנו.
אני אגב העדפתי בלי קשת, כדי שהסינר יוכל להתקפל בקלות לגודל קטן.
בכללי זאת חנות מומלצת למוצרי תינוקות וילדים. יש להם ממש מחירים טובים.
רוצה לקבל על עצמי חודש לא לראות חדשות. אבל כל הזמן דוחה את זה למחר... מחר...
תעודדו אותי להתחיל.
מי רוצה להצטרף אלי?
רק מידי פעם כשיש משהו ממש ממש חריג ואנשים משתפים אותי
רק בשלב הזה אני בודקת.. קורה אחת לשבועיים - לא יותר.
פשוט החלטתי יום אחד יותר לא לצפות בחדשות
פה זה התחיל
עשה לי ממש טוב השינוי הזה
זה עזר לי להפחית מאוד את צריכת החדשות ובאמת בפועל יוצא שהרבה פעמים אני לא מתעדכנת. וזה בלי כל הפרשנויות והפוליטיקה...
מדובר במהדורה כתובה של עיקרי החדשות 3 פעמים ביום
אני בלי וואצאפ...
המקסימום שלי זה המבזקים בynet או באתר אחר
בד"כ כששומעת שהיה משהו חריג
התקשורת פה בארץ עושה רק נזקים
ונזקים שעולים בחיי אדם פשוטו כמשמעו
וזה פשוט מרתיח ושורף את הלב.
מתכוונת לימים הראשונים שאחרי.
על הגב- כואב בד"כ בגלל האפידורל
על הבטן- החזה ממש רגיש וכואב כשהוא נלחץ
על הצד- אי אפשר לשים טמפון, ובלעדיו כל הדימום מלכלך את הכל..גם ככה אני קמה מלוכלכת הרבה פעמים ומרגישה גועל נפש, אז אם אשן על הצד- בכלל..התחבושת בעיקר מגינה מאחורה ומקדימה.
בקיצור, מסתבכת עם זה.
אבל לא לקחתי אפידורל
לדימום שאחרי לידה הספיק לי פד כחול של אולווייז. יש גם את השחורים שהם יותר סופגים. יש כאלה שמשתמשות בתחתוני מחזור, אני פחות התחברתי. ובטח לא שמתי טמפון אחרי לידה. האמת לא יודעת איך את מסוגלת..
מה הקשר שכיבה על הצד וטמפון
ואת לא עם התחתונים החדפ של קוטקס אחרי לידה?
וילדתי כל הלידות עם אפידורל זה לא הפריע לי לשכב על הגב.
משתמשת בתחתון קוטקס ומעליו עוד תחבושת כך שאין דליפות בכלל גם בשכיבה על הגב.
אני רק- איך את לא מפחדת להכניס טמפון שניה אחרי לידה??? רק לי זה נשמע הזוי?
הטפשת שלא עוברת גם אחרי הלידה, מה יהא עליה?
האמת רואה שאני לא היחידה שהבינה ככה, אז אני בחברה טובה😅
גם בהריון, עד הסוף.
בימים הראשונים אחרי הלידה, באמת בעייתי לישון על הבטן, אז אני ישנה על הגב או על הצד.
לא לקחתי אף פעם אפידורל, ואין לי נזילות בדרך כלל.
אני חושבת שאחרי לידה אסור לשים טמפון.
לקחתי אפידורל בלידה הראשונה ולא זכור לי שהייתה בעיה לישון על הגב...
מבחינת הדימום בימים באלה אני עם תחתונים חד םעמיים של קוטקס ולרוב לא דולף
וגם אם כן דולף אני מחליפה כותנת של הבית חולים כל פעם שהולכת לשירותים😅
כמו ש@ממשיכה לחלוםכתבה, התכוונתי שאני לא יכולה לישון עם טמפון כמובן
במחזור רגיל אני עם טמפון סופר פלוס ואז הוא מגן מבפנים על כל הצדדים ואפשר לישון איך שבא לי (עד אמצע הלילה שבו שוב הכל מתמלא כולל התחבושת מתחת, אבל זה כבר נושא כאוב לשרשור אחר)
אחרי לידות אני עם התח*תונים של קוטקס, וגם תחבושת בפנים אבל עדיין זה לא משנה, מה שסופג זה לא כל התח*תונים אלא רק הלמטה כמו תחבושת.
ואז מהצד כן נוזל. מבינה שאני היחידה שזה ככה אצלה? אוף, נשמע לי שאצלי יש דימום חזק ממששש.
אבל רק ביום הראשון גג יומיים, אחר כך ממש מתמעט, ולא ברמה שהפותחת מתארת.
אבל במחזור אין מצב לישון עם טמפון ותחבושת ולקום באמצע הלילה למצב שהכל מלא וצריך להחליף. האמת שהרבה פעמים המצב הפוך, בשכיבה הכל נשאר בפנים
הריון ולידהאח''כ כבר נהיה דימום ממש רגיל שמספיק פד ארוך ועבה.
לא אהבתי להשתמש בטמפון
אחרי לידה- עוד לא היה לי אבל מקווה שאצליח על הבטן... ממש מתגעגעת חחח
ריבוזוםב"ה נשואים כעשור
בעל מהמם. ברוך ה'.
בחודשים האחרונים התרחקנו. לא יודעת בדיוק למה אבל בכללי שנה עמוסה. גרים בצפון ממש פלוס לידה פלוס מלא מילואים פלוס החלפתי עבודה אחרי החלד..
החודשים האחרונים קשוחים
אני נורא ביקורתית
לא מצליחה לראות בו טיפת טוב.
באמת מנסה
ורואה רק חסרונות.
גם הוא לא במיטבו מסיבותיו שלו
בקיצור מתפללת ממש שזה קפיצת גדילה ולא משבר.
אנחנו כנראה נעדה סיבוב של טיפול זוגי אבל לא אפשרי בחודשים הקרוביפ, רק עוד חצי שנה
מחפשת ממש בינתיים תוכן טוב ללימוד וקריאה על זוגיות. פדקאסטים ספרים וכולי.
משהו אבל באמת מעמיק ומלמד.
אשמח לכל המלצה או תובנה
ביקורת, חוסר סבלנות ובכללי תחושה שהכל מציק כזה
זה כשמשהו בפנים מציק
אפשר לבדוק אפשרות של התחברות לעצמך
לשאול את עצמך שאלות
לשמוע איך את מרגישה
מה עברת לאחרונה
מה כואב לך, מה מציק לך, מה עצוב לך
לפרוק, לשחרר, לשתף, לספר
ואז לראות איך את מרגישה ביחס לעצמך
ואחכ ביחס לבעלך...
ואז אולי בעבודה זוגית אפשר לחבר שם את המקומות שנוצרו בהם ריחוק...
אבל קודם עדיף להסתכל כל אחד בנפרד פנימה.
שממש ממליצה.
'לפני שנאבד'
הוא הרבה פעמים תוצר של משקעים רגשיים.
יש דרכים סדורות להתמודד עם זה, אבל על רגל אחת בפורום יכולה להציע לך לבינתיים;
שבי עם עצמך, תנסי לכתוב לעצמך מה את מרגישה כלפיו,
מה היה קשה לך או מאכזב או פוגע, או כל דבר שלא הרגשת
בכל החודשים האלה, תנסי להוציא ממש הכל, ציפיות, אכזבות, פגיעות רגשות, ותראי איך בהתחלה זה אולי יציף בך כאב,
אבל בסוף זה גם יעזור לך להבין מה הדברים שקשה לך איתם בעומק, ולהכיר בהם, וגם יתחיל לפוגג לך מהלב את החיץ שהמשקעים יצרו ביניכם.
גם לגבי ביקורת- ביקורת היא כאב שבמקום לדעת להתבונן בו כלפי פנים,
להבין מה מפעיל אותי וכואב לי ולמה, אנחנו משליכים אותו כלפי חוץ. גם זה דבר שפשוט לומדים איך לזהות ולעבוד איתו נכון.
תהיי בחמלה כלפי עצמך❤️
כל אדם ראוי לחמלה, וכל אחת מהנסיבות שציינת בפני עצמה היא
גם סיבה לקושי ולחמלה
מגורים בצפון
לידה
מילואים
חזרה לעבודה
החלפת עבודה
תחבקי את עצמך קצת יקרה, תביני שאת ואתם עוברים תקופה מורכבת
וזה בסדר, וזה לגיטימי והכי טבעי בעולם שהלב מגיב לזה.
במקום לנסות לראות בו טוב בכח, תקשיבי קודם לכאב שלך.
כשאנחנו לומדים לשחרר את הכאב אנחנו חוזרים למצב הטבעי ורואה הטוב שלנו בלי צורך להתאמץ באופן מלאכותי (שלרוב גם לא מצליח.
ולא כי בצד השני אין טוב- ברור לי שיש בו והרבה, אבל הלב שלך כואב עכשיו, והוא כרגע מבקש שתקשיבי לו קודם).
מה שכתבת בפסקה השלישית על הביקורת?
מה הכוונה?
בואי ניתן דוגמא לביקורת בין איש לאישה, סתם דוגמא יחסית בנאלית.
איש שזורק גרביים על הרצפה בסלון.
כשאני כאישה אומרת לו בטון ביקורתי (ואגב המילים פחות קריטיות מהמנגינה)
כל המן אתה זורק את הגרביים על הרצפה, או מתי כבר תאסוף אותם,
אני בעצם פונה אליו, ומבקרת מעשה שלו, אבל מה שקורה ברבדים עמוקים יותר
זה שאני חווה לדוגמא חוסר אכפתיות שלו, וחוסר כבוד אלי ולכוחות ולעבודה שלי בבית, ובעומק אני מרגישה שאני נניח לא מספיק חשובה לו, או שהוא לא רואה אותי ולא דואג לי.
כשלומדים לזהות תחושת כאב בלב, ולפני שפוניפ החוצה לסביבה, להתחיל בלהקשיב פנימה, בדיוק למקומות האלה (לרוב זה גם יותר עמוק ורחב, אבל נתתי פה דוגמא)
קורים 2 דברים;
1. אני קודם כל מרפאת את עצמי. אני לומדת לראות את עצמי, לאהוב את עצמי, להיות בחמלה כלפי עצמי.
להבין את השורש של מה שמפריע לי (מקרה הגרביים הוא מקרה יחסית פשוט,
אבל בזוגיות ובכלל, קיימים מצבים בהם נפגע מדברים שלכאורה לא תמיד מובן למה לעשות מהם עניין)
וגם לומדים איך לשחרר את המשקעים האלה (והשורש שלהם עמוק ועתיק יותר מאשר זריקת הגרביים מעכשיו וגם לפני שנה).
2. הפעולה שלי כלפי חוץ, ועוד יותר בזוגיות תהיה מכוונת.
במקום להשליך את הכאב והמטען הרגשי העמוק שלי על בעלי ועל הגרביים,
אני אוכל לפנות אליו ממקום נקי. אפשר לבקש או לדבר על נושא הרמת הגרביים
בזוגיות נכון יותר לשתף במקומות וברגשות שמעלה בי הדבר הזה,
ובמקום ליצור אוירה רעילה ודיבור שלא יקדם את הצד השני
(וביקורת לא מקדמת....) אנחנו יוצרים או שיח ענייני, או מעבר לזה
מפגש רגשי משמעותי עם התחושות הפנימיות שלי ועם מה שחשוב לי וישמח אותי, ומאפשרים לבעל להיות שם בשבילנו
שזה דבר שהוא בסוף במהות הקשר הזוגי.
אחרי תקופה רעה, תמיד מגיעה תקופה טובה יותר.
אחרי שפל, מגיעה עלייה. דווקא כשכבר בלתי נסבל, זה אומר שעלייה תיכף תתחיל.
אנשים שתמיד אומרים שיש להם תקופה רעה, שכחו שהייתה תקופה טובה והיא בטוח הייתה!!!
אנשים שאומרים שתמיד נמצאים בתקופה טובה, פשוט שכחו שפעם הייתה להם תקופה פחות טובה.
תתעודדי! תקופה טובה עוד תגיע ותרגישי שוב חמימות בלב.
בינתיים, לשמור על פרופיל נמוך, לא לעשות צעדים פזיזיים ולהתפלל להתפלל להתפלל במילים פשוטות "ה' תכניס לי אהבה בלב, תן לי לראות את הטוב בבעלי וכו'.."
חיבוק גדול♥︎
כרגע מצאתי את הפריט המדהים הזה ב-AliExpress. כדאי לך לבדוק אותו! ibetyouibetyou
₪14.19 73%OFF | Happyflute חדש קידום רך מוסלין במבוק כותנה תינוק לעטוף אופנה מודפס יילוד רב-פונקציה החתלה שמיכת 120*110cm
אני מאוד אוהבת את הסוג הזה לגיל הקטנטן, במיוחד מיד אחרי לידה שלא תמיד יש כח להתעסק עם קשירות. אחפש לך קישור
ילדתי בשבוע 34
ב"ה הקטנטונת קצת התחילה לגדול
אבל עלו בי חששות פתאום
(את האמת זה ליווה אותי גם קצת בהריון אבל פתאום זה חזר)
רק שהכל יהיה בסדר....
ב"ה מבחינה גופנית אני חושבת שהיא סבבה
הפחדים הגיעו יותר לצד הנפשי...
שמעתי כל מיני סיפורים מלחיצים לאחרונה ואני פשוט בדאגה...
אז בנוסף לתפילה, שתכלס היא הכי חשובה..
תעודדו אותי, זה ממש יעזור לי..
(אני גם מפחדת מהפחדים האלו... מכירות את זה? שכאילו, למה את מפחדת? מאיפה זה באלך? אצל אף ילד לא חששת ככה, אולי זה אומר ש... כל מיני שטויות כאלו שאני אומרת לעצמי, לא הבנתי, את חושבת שהכל בנוי על המחשבות שלך...? אבל עדיין זה מפחיד אותי ורוצה לשנות מחשבות.... מקווה שיהיו פה כאלו שיבינו..
תודה מראש!
בעז''ה יהיה בסדר. נראה לי שבנסיבות אלו ודאי שיש יותר חששות, שלא היו בילדים קודמים, אבל אם הרופאים לא רואים משהו- אז להתפלל לטוב ולקוות שאכן לא יהיה כלום.
נפשית, אני לא יודעת ממה את חוששת, אבל אם מזה שהיתה פחות ברחם- להשתדל לעשות עור לעור איתה כשאת שם, וזה לא פחות מקשר ביניכן בעז"ה, ואפילו אבא שלה יכול, שזה תוספת טובה.
הרבה טוב!
קודם כל מזל טוב.
מבינה מאוד את החששות.לי עד היום יש רגישות לילד הזה אפיחו שכבר מזמן שכחנו שהיה פג.
לקח לי זמן לעבד את החוויה הזו ואני זןכרת שגם פתאום אחרי תקוםה הבנתי כמה זה יכל להיגמר אחרת ואיזה חסד שנגמר בטוב וזה טלטל אותי מאוד.לאט לאט עיבדתי את החוויה. תקבלי את עצמך ואת התחושות אני זוכרת שחברה טובה לא הבינה למה קשה לי ובכיתי אחרי הלידה כי מבחינתה התינוק בסדר אני בסדר אז הכל טוב וזה ממש לא היה ככה זה מורכב יותר ולוקח זמן לדברים לשקוע.אצלי הוא ברוך ה הרגיש טוב די מהר אבל בשנתיים הראשונות היינו בדיקות בלי סוף כל פעם משהו אחר שברוך ה הכל עבר אבל היה מלחיץ ולא קל בכלל.לי מאוד עזר שהסביבה הבינה אותי
בת כמה הבת שלך עכשיו?
ממה את חוששת?
הבן שלי היה יותר מורכב, יחסית לשבוע שנולד.
הוא היה ממש קטן במשקל,
נולד עם ריאות לא בשלות, למרות שבזמן הזה הן כבר אמורות להבשיל.
הוא היה מונשם בהתחלה, ולקח לו כמעט חודש להשתחרר מהפגייה.
כיום הוא בן 8 חודשים.
חוץ מזה שהוא קטן בגודל, אין שום השפעה לפגות.
הוא עדיין במעקבים בהתפתחות הילד, אבל ב"ה הוא מתפתח בסדר.
אחרי שבוע שבועיים לא פשוטים, וקצת מלחיצים
ב"ה הכל בסדר. ילד שמח ומאושר! בריא וחכם.
גם פגים אחרים שאני מכירה, שנולדו בשבועות מוקדמים יותר, ב"ה בטוב. הפגות לא נכרת לעין... ולא נוכחת בכלל בחיים שלהם (כנראה שנוכחת בתפילות של אמא שלהם..)
בעז"ה רק נחת!!😁
מכירה 2 שנולדו בקיסרי בעקבות סיכונים בתחילת 34 ודווקא לא רואה בהם שום דבר מיוחד משום בחינה... הם רגילים לגמרי מכל הבחינות: גופני, נפשי, חברתי וכו..
ודווקא אחת נולדה עם בעיה גופנית וב"ה הסתדר וגדלה😀
התאומים שלי נולדו בשבוע 34. הם היו בםגייה שבוע ושבוע וחצי ואחר כך השתחררו, ינקו מלא עד גיל חודשיים ואז בשילוב עם בקבוק עד גיל עשרה חודשים.
ההתפתחות המוטורית שלהם הייתה תקינה - בעיכוב של חודש-חודשיים, בהתאם לגיל המתוקן. כשהם הגיעו לשלב של הדיבור היה להם עיכוב יותר משמעותי והם טופלו אצל קלינאית תקשורת והיו בגן שפה.
אבל מהרגע שנכנסו לבית ספר - לא נותר שום זכר לפגות שלהם. הם ילדים מפותחים, חכמים למדי, חברותיים, מלאי מרץ ויצירתיות...
אז מבינה ממש את הדאגה עכשיו מהלא ידוע, אבל באמת שבוע 34 נחשב שבוע מצוין בשביל פגים, שלא משאיר בדרך כלל משקעים לעתיד (בניגוד לכל מיני בעיות שנובעות מפגות מוקדמת).
בע"ה בקרוב תוכלו להתחיל בחיי השגרה המבורכים, ותרגישי טוב יותר!
מזח טוב והרבה נחת!❤️❤️❤️
אני רק רוצה להוסיף שלכל ילד יש את הדרך שלו להגיע לעולם, והשם מכוון את זה לכל ילד וילד.
נכון שיש סוגי לידה יותר אידאליים לתינוק ויש שפחות, אבל מי החליט מה הכי אידאלי?
אולי נשמע הכי מתאים להיוולד בחושך בתוך מים אבל זה לא אומר כלום על המשך החיים...
גם הרבה פעמים אומרים שלא טוב שאישה בהריון חווה לחץ, וכמה נשים בהריון חוות לחץ? המון המון..
גם את הלחץ השם מביא
כל הדברים האלה הם חיצוניים, *לא בידיים שלנו* ולא חייבים להשפיע בכלל
בסוף הכי חשוב זה *מה שבידיים שלנו*
איך היא נולדה לחלוטין לא בידיים שלך
השם קבע את זה
אני חושבת שכשמתחברים למה שביכולת הבשפעה שלנו זה מאוד מאוד מרגיע
את יכולה להרפות ממך את האחריות למצב הזה ולהתמקד במה שאת יכולה לעשות
את יכולה לשים לב, להיות במעקב פגים ואם עולה איזה שהוא קושי, לטפל.
ברוך השם שהמצב עכשיו תקין והכל טוב ובעזרת השם שימשיך ככה.
וחיבוק על החוויה
לא קל ללדת מוקדם מהמצופה❤️
אחת כמוניבאמת עודדתן
נלחצתי בעקבות שילוב של מישהי מקצועית שראתה אותו (הלכתי אליה לצורך עניין מסויים והיא שמה לב למשהו אחר) וזרקה משפט שהלחיץ אותי ביחד עם סיפור של חברה שנולד לה פג ואובחן בסוף עם איזושהי הפרעת תקשורת...
אז יש עלי מועקה.
ואני כל הזמן מנסה לבדוק איך הוא, אם הוא עוקב, אם הוא תקשורתי... מתרגלת מה שהיא נתנה לי,אבל בלחץ.. מרגישה שיש משימות להספיק איתו... לא נהנת ממנו מספיק.
בראש שלי יש הספקים... שיצליח להרים את הראש. לעקוב במבט וכולי....
והוא כזה מתוקי.... אבל באמת לא ככ קל לו למשל להרים ראש..
ואני מעודדת אותו אבל מרגישה שיש גם לחץ פנימי כזה של "רק שיצליח, ונסמן וי, ויגדל, ונראה שהכל בסדר.." וזה כל כך מבאס אותי!! קודם כל כי אובייקטיבית זה לא נכון... גם ילד שנולד בריא חלילה פתאום יכולים להיות דברים אז צריך להתחזק באמונה ובטחון בלי תלות במשהו מסויים.. וגם כי זה פשוט לא פייר לילד!! הוא צריך אמא ששמחה בו ומאמינה בו בכל מצב...
מבינות מה אני אומרת?
וואי. אני ככ אוהבת אותו.
הלוואי מישהו היה יכול להרגיע ולומר כבר מעכשיו שהכל יהיה בסדר ורק נהנה מהדרך......
למיטב ידיעתי אין שום קשר בין פגות לבין לקויות תקשורת. הפגות משפיעה על קצב ההתפתחות ובמקרים חריפים יש גם איברים שלא התפתחו מספיק.
בכל אופן, אני חושבת שאת לגמרי יכולה להסיר דאדה מליבך, וכל עוד הוא מתפתח בקצב מתאים לגיל המתוקן - אז הכול בסדר ❤️
כל כך מבינה את מה שכתבת.
אז קודם כל שולחת לך חיבוק גדול❤️
וגם בכותרת שמתי רק ❤️,
כי זה ממש מובן וממש מקשה כל המחשבות האלה שמתבחבשות במוח, לכן נראה לי שבאמת קודם כל הלב שלך,הלב של אמא הוא הדבר הכי חשוב.
תני ללב שלך מקום חשוב מאד!
כתבת שאת לא מספיקה להנות ממנו, זה מאד הגיוני כי המחשבות נכנסות ללופ כזה מציק,ולחץ להספיק כמה שיותר לגרום לו להתפתח יותר,
לכן כדאי ליזום זמני כיף - של סתם זמן הנאה משותפת, ובזמן הזה אל תעשי שום תרגיל ,אל תצפי לשום תגובה תקשורתית,פשוט תשתוללי איתו, לא הבנתי בן כמה הוא,אבל תעשי זמן כזה תואם גיל- אפילו אם הוא ממש פצפון - אז אמבטיה ריחנית ואחר כך אפשר להתקשקש עם מסז' וקרם גוף וצחוקים וחיבוקים.
וגם - כותבת לך מניסיון שלי,אבל זה לא שחלילה אני אומרת לך שלבן שלך יהיו בעיות,אלא רק כוון איך אפשר להרגיע את המחשבות האלה-
כשאני הרגשתי שנכנסתי ללופ כזה ( וכמובן תוסיפי לזה קרובי משפחה שרק מוסיפים לחץ ללופ הזה ועוד חששות ) חברה טובה עזרה לי לצאת- היא אמרה לי בנחרצות- בואי נגיד שהוא מפגר,אוטיסט,או מה שלא יהיה. זה הוא ואת אמא שלו ואת אוהבת אותו ככה!
מעכשיו כל וי שאת מסמנת- זה רק ברכה ! זה לא משהו שתלית בו את כל תקוותך ואהבתך אליו וכו'.
וזה כל כך טבעי ונכון במה שכתבת בהרגשה שהוא צריך אמא שמחה בו ןמאמינה בו בכל מצב, זה באמת צריך להיות כך!
כל הטבלאות שמשוות להתפתחות תואמת גיל וכו' אני בעד להתייחס אליהם ככלי מקצועי שעוזר למה שצריך ,אבל לא כדבר קריטי, באמת באמת הילד שלי הוא הכי מפותח והכי טוב כי בהתאם לתנאים שה' ברא אותו-הוא מושלם,ואני אמא שלו ורואה את הטוב שבו גם אם בעין מקצועית הוא לא תואם גיל.
וגם כשאני עושה איתו תרגילים ומקדמת אותו זה כדי שיהיה לו טוב, אבל זה לא הופך את האהבה שלי אליו לאהבה ש"תלויה בדבר".
וזה כל כך חשוב ונותן בחיים לכל ילד ולכל אדם שהוא יודע שבשביל אמא שלו הוא מושלם כמו שהוא!
ולגבי המשפט האחרון - אף אחד לא יכול להרגיע כי כמו שכתבת - אין שום בטחון בשום דבר בעולם הזה.
ולכן הבטחה לא תהיה לנו אף פעם- אבל אמונה בה' יש לנו , וכשאנחנו מתחזקות באמונה שה' הוא לבדו עשה עושה ויעשה ,והוא ברא את הילד, והוא נתן לו את התנאים הדרושים לו בעולם הזה-
אז זה כל כך מרגיע- בעז"ה יהיה בסדר ואפשר להנות מכל דרך - כי אם זו הדרך שה' הטוב התווה לנו -למה לא להנות ממנה?!
אני כל כך מבינה אותך,
זה גם קורה לי לפעמים עם תינוקות שלי,
אחד לא כ''כ תקשר וממש נלחצתי,
ופשוט לא הצלחתי להנות ממנו מרוב לחץ,
ב''ה היום הוא הכי תקשורתי בעולם שראיתי!
בא לי לחבק אותך, זה תחושות ממש מובנות
ולא נעימות.
הלוואי שתצליחי להנות ולשמוח ממנו כמה שאפשר ❤️
מאז שאני מכירה אותה היא בחורה מהממת בלי שום בעיות
ואח של בעלי פג משבוע 31
גם ב"ה ילד תקשורתי, מתוק, מחונן
בנות דודות שלי התאומות פגות משבוע 34-35, לא זוכרת בדיוק והן שתיהן כבר בנות יותר מ20 ובחורות חכמות ותקשורתיות
להמשיך?😉
יש לי 4 גיסות כולן נולדו פגיות. הכי קטנה 800 גרם.
כולן ממש ממש בסדר ב"ה. גופנית, נפשית. חלק מהן נשואות עם ילדים.
הן גם לא נראות פגיות.
אחת מהן, ילדה בן בשבוע 32 או 34 לא זוכרת,
והוא ממש מתוק, בריא בגוף ואין משהו חריג בנפש..
ועוד מישהי שאני מכירה- חברה של אחותי, לא מכירה את כל הפרטים אבל מה שאני יודעת-
לידה שניה שלה, ילדה פגית ממש קטנטונת, היו מלא זמן באינקובטור ובפגיה,
וב"ה היום הילדה בת 8- ילדה מהממת כישרונית חייכנית ומתוקה.
וגם עליה לא רואים שהיא פגית, יש לה משקפיים, אבל זה לא רק לפגים..
אז בע"ה הכל יהיה בסדר!!
ילדתי בשבוע 35. תינוקת חכמה ומתוקה, עולה עכשיו לגן עירייה ומפותחת בטירוף. כשהורים אחרים שומעים שהיא לא גדולת שכבה, ועוד שנולדה פגה-הם מופתעים ממש.
זוכרת שבעלי שאל את הרופא בפגיה אם זה ישפיע על משהו בעתיד. הרופא הסתכל עליו ואמר-'אם אתה שואל אם כשהיא תקבל ציון נמוך באיזה בוחן בכיתה ד' תוכלו להאשים את הפגות? אז כן, תמיד כן'.
אני מכירה פגים עם סיפורים עצובים. ב"ה נשמע שאת ממש לא שם. שבוע 34 הוא שבוע בסדר גמור. המערכות סך הכל עובדות, וחוץ מזריקה לריאות סך הכל העובר מוכן לצאת.
אם כן יש חששות ממליצה ליצור קשר עם העמותה של הפגים (שכחתי את השם). הם ממש מלווים ויש להם יכולת לתמוך, וגם קבוצות תמיכה בוואטסאפ ובפייסבוק.
אבל באמת נשמע שהמצב טוב ב"ה
הרגע השגנו בייביסיטר. יש לכן רעיון? (מקום עם אווירה טובה וכמה שיותר קל מבחינת חנייה)
חשבתי ביניים רק על נמל ת"א...
