פורום הריון ולידה (עמוד 497)

באופן כללי נחשב למקצועי

המיילדות שהיו לי היו מהממות ממש (אחת לא היתה בינינו כימיה, אבל זה לא שהיא היתה רעה, פשוט פחות זרם, והיו עוד 2 אחרות שהיו מדהימות ונתנו לי חוויות לידה טובות ב"ה)

במחלקה עצמה פחות אהבתי, רוב האחיות היו בסדר גמור, אבל בתינוקיה היו כמה שממש התייחסו לא יפה, שפשוט העדפתי להשאיר את הילדים כמה שיותר לידי, אבל היו גם כאלה ממש מדהימות שנתנו מעצמם והייתי רגועה להשאיר את הבייבי ולנוח קצת. 

היה מעולה בגדול, אין עומס

נתנו לי אפס הפרדה בלי להתווכח

היתה לי פעם אחת מיילדת מקסימה ופעם אחת מיילדת הזויה למען האמת- אבל בכל מקום זה יכול לקרות ולמה שתיפלי דווקא עליה

ובאסה על המיילדת ההזויה

זוכרת אם נתנו אפידורל בקלות או שדחו את זה?

שואלת גם את @כחל

מישהי אמרה לי שבתחושה שלה מרחו אותה עם האפידרול למרות שרצתה עד שכבר לא היה זמן...

בלידה עם המיילדת המקסימה היא אפילו שאלה מיוזמתה אם אני רוצה

בסוף פספסתי אותו אבל אני לא זוכרת אם אני זאת שביקשתי אותו מאוחר מדי או שלקח להם זמן

ואז המיילדת (ההזויה דווקא) הציעה לי גז צחוק והצילה אותי מכמעט מוות בייסורים😉

לא קריטי בריכה

אם במקרה יש לך המלצות נוספות כמובן אשמח לשמוע

ויש מקרים שפשוט משמינים בהריון כמו בכל הגוף ואז כשחוזרים לעצמנו אז גם האצבעות חוזרות

בהריון אחד חזרו בקלות אחרי הלידה

בהריון השני לא חזרו לאצבעות המקוריות. .(העברתי אותן לאצבעות אחרות, קטנות יותר)

האמת ששמחתי שיש לי תירוץ לא לענוד אותה😅🤭 (שמחה מאוד שנישאתי! פחות אוהבת את הדרך שבה היה מקובל שזה ייעשה... כי אני לא אוהבת תכשיטים, ובעיקר טבעות)

אם הטבעות לא יעלו עלייך גם אחרי הלידה, אז אפשר להרחיב אותן, בעיקרון...

ומאז הם לא חזרו לעלות עלי

4.5 שנים אחרי לידה

האמת באסה

זה טבעות של ההצעת נישואים והחתונה ששוות כמה אלפי שקלים ואשכרה נהנתי בהם פחות משנה..

ולא, אני לא רוצה להגדיל.

אם משמינים אחרי לידה ולא חוזרים למשקל אז הטבעות לא יעלו

בהריון מצטבר שומן ונוזלים , אחרי הלידה הנוזלים יורדים אבל לפעמים לא מצליחים להוריד את השומן שהצטבר אז מין הסתם הטבעת לא תעלה 

על הטווח הרחוק של 7-10 שנים.

בעיקרון הכי משתלם מסחר עצמאי בבורסה אבל צריך ללמוד ולהבין לפני שמשקיעים שם.

בקופת גמל זה ראש שקט אבל גם לוקחים דמי ניהול שזה עמלה גדולה יחסית לבורסה.

ממש חבל לשים את הכסף לשכב בבנק, הוא מאבד את ערכו.

על הגמ"ל המרכזי יש לי הרבה מה לומר אבל מעדיפה לא בפורום כזה, בעיניי לא מומלץ.

מצטרפת למה שכבתחילה כתבה.

יש את תמיר מנדובסקי מהשקעות לעצלנים שעושה סדר ומדבר בצורה מאוד פשוטה על כל האופציות הפיננסיות (ולא רק).

אם הולכים על קופת גמל אז כדאי לעשות השוואה בין כמה קופות כי בסוף הדמי ניהול משמעותיים.

אני לפחות לא הצלחתי😅

יש לנו כבר שנים קופסה גדולה בהחלט. ודי התייאשנו מלשחק.

שנה שעברה הבן שהיה בן 7.5 התלהב מזה, בהתחלה הרכיב דגמים עם אבא לפי ההוראות ובהמשך המציא בעצמו וממש אהב את זה.

צריך לקלוט איך זה עובד כנראה.

לק"י

אולי @ריבוזום או @המקורית

מקווה שצדקתי....

שנראה י את מתכוונת אליה

קניתי עכשיו מגנטים שמתחבר לזה לגו. באושר עד - הריון ולידה

ככה, חששות ופחדים, זה הכי נורמלי בעולם ולדעתי כל יולדת יש בה מזה , מי יותר מי פחות.

מה שעשיתי כדי להתמודד, פשוט ביקשתי מבורא עולם מה אני רוצה שיקרה הכל כולל הכל, ולקחתי ספר תהילים וקראתי וביקשתי ודיברתי עם ה על כל הפחדים. וזה נתן לי רוגע יותר מהכל

בהצלחה,לידה קלה בידיים מלאות

לפני כל לידה אני פוחדת

הכי טבעי בעולם

כשזה מגיע ה' שולח כח

לעמים עוזר לי גם לקרוא או לשמוע הכנה רוחנית או פיזית ללידה

בשעה טובה וידיים מלאות אהובה

בלידה שלישית וזה ממש עזר לי,

זה נקרא  היפנוברת'ינג,

 זה שיטה שעוזרת להתמודד עם הצירים בעזרת נשימות והרפיה

וכמעט שלא כאב לי בלידה והייתי בלי אפידורל.

אז ממליצה

ואולי תצליחי להשאיל מספריה או ממשהי שיש לה את הספר.

בהצלחה!

חסימה חלקית ולא מלאה (נשמע שגם אצלכם ככה) ולכן יש עדיםות לא להכנס לניתוח אלא לנסות בדרכים אחרות ולהיות במעקב שלא גדל וחוסם..

אצלינו ספציפית היו כדורים קטנים לשלושה חודשים ועזר אז לא יודעת להגיד על הספריי..

הבנתי ממנה שזה עד גיל 7 בערך מעקב ואחכ כבר לא מפריע..

בדקנו את הבן שלי רק בגלל שהמשימה שלו קצת קולנית. אין תסמינים שמפריעים למעשה ביומיום.

בצילום ראו שקד שלישי קצת מוגדל. הדבר היחיד שהרופא הציע זה ניתוח. וכששאלתי אם זה חובה, הוא אמר שאפשר להישאר ככה, או שזה יקטן לבד או שלא, והתסמינים יישארו.

בגלל שהתסמינים גם ככה לא מפריעים היה נראה לי פחות נצרך לעשות ניתוח אז לא עשינו כלום. אבל מוזר שלא הציע שום דבר אחר, אם יש אופציות נוספות לטיפול.

וסליחה אם הייתי לא רגישה אלייך או אל מישהי אחרת..

חיבוק גדול.. מרחוק...

והאמת לא רק לנשים שהבעל או בן משפחה מגויס אלא עם כל אדם שחווה התמודדות

כי, א- מי אמר שאני כן?

וב- והעיקר- אין לי ברירה! אני מסתדרת כי זאת המציאות שלי! אם לא היתה לך ברירה היית מסתדרת בצורה כזאת או אחרת (ז"א אולי היית קורסת, אבל אולי אני גם?)

שדקה אחרי הלידה בעלי גויס ויום אחד האחראית על המגוייסות אומרת לי- איזה אלופה את! אני- על מה?

והיא עונה לי- שאת לא נופלת לדיכאון אחרי לידה ושאת מצליחה לטפל לבד בילדים בכזאת שמחה!

(אני לעצמי בלב- מאיפה לך לדעת? אני דווקא כן בדיכאון עמוק ואני עצובה 24/7). מאז אני ממש נזהרת לא לשאול נשים איך הן מסתדרות אלא אם הן מסתדרות..

ובכלל, עדיף רק להציע עזרה ולעודד..

הז טבעי

הז הגיוני

וברור מכוונה טובה בלבד!!

פשוט תכלס

מבחנה שעדיף פשוט לשקף את הרגיושת ואת הצורך לפחות מהזווית שלי בנושא הזה

ופשוט לבקש לשים לב

לא משנה מה כבר נעשה בעבר

אני לא כועסת על תגובות שקבלתי בחיי..בכל נושא אגב..

מבינה שכל אחד לא יכל להכנס לנעליים של השני ולהיות מאה אחוז מדויק

ולכן עדיף לבקש פשוט

ולא לצפות לשלמות

גם בזוגיות אגב זה נכון.אבל זה לא קל🫢

אני הרגשתי קצת לא נעים ששאלו אותי- את מסתדרת?

כי הרבה פעמים לא ממש הסתדרתי, אבל זה שאלה אישית וקצת מביך להגיד ''אני לא מסתדרת'' לכל אישה מקסימה וחמודה עם רצון טוב.... לא ידעתי מה לענות.

לא, אני לא.

אני מרגישה שאני מתפרקת, שאני כל היום צורחת על הילדים, שאני מהרגע שמתעוררת בבוקר ועד שהולכת לישון עושה משימות.

שאין לי רגע של אויר מילדים. רגע. רגעון. אין! (חופש גדול)

שאני עסוקה בלשרוד.

אבל באמת ששום דבר לא מתאים להגיד ומצד שני גם הכל מתאים.... העיקר זה התחושה שרואים אותך. 

אם הז חברה קרובה

זה ממש חשוב בעיני לשאול לפעמים(לא צריך כל רגע) מה שלומך באמת ולשדר רצון להקשיב

גם אם אבחר שלא השדר עבר .ועשה טוב

אם הז מכרה פחות קרובה-

אז לשאול מה שלומך? איך את? ברגילות..לא בטון מרחם ומסכן כזה

לא מדי לחטט..

לפעמים אספר מעבר לפעמים אענה סתמי(לרוב)

ואם יש אפשרות- להציע עזרה ספציפית

אשמח לעשות לך קניות השבוע. אתקשר ביום רביעי ותשלחי לי רשימה אם תצטרכי בכיף לדוגמא

כדי להגיד לי איזה אלופה ולביאה!!!!

ובסוף תחתמו.. 'הרבה כוחות' ולהיעלם מהרדאר

תתנו לנו כוחות ותשקיעו בנו תציעו עזרה תהיו נוכחים ובטח אם אתם לא ממגזר שמתגייס

אבל על תדרכו עלינו באמירות כאלו ותעלמו

רעיונות יתקבלו בברכה כמובן

גם מרחוק

ובאמת לא חושבת שאפשר הרבה מעבר

לי אישית הלביאה וגיבורה מעמיס ומציק

אבל דוקא הודעה כמו- אני חושבת עליך את בלב שלי ושולחת לך כוחות

או משהו כזה(לא צריך להצמד לאף טקסט

כן עושה לי טוב בלב

וגם הרבה כוחות בעיני זה בסדר

מסתם מםגש מקרי ברחוב עם מכרה רחוקה

אל תסתבכו מדי

אני אישית לא מרגישה שצריך לחשוב 10 פעמים לפני כל דיבור

ותודה על הסוף, כי כשהתחלתי לקרוא את השרשור (המאוד חשוב הזה!) כבר חשבתי שאולי עדיף שאני אשתוק ואעלם מהרדאר.

אבל זה לא משהו שאני אעשה יומיום ואפילו לא פעם בשבוע.

הזמנתי לאחת מהן גם עוגה שווה בשעות הערב שיהיה לה לשתות עם הקפה וצירפתי מכתב מהלב.

אבל שוב, זה מאוד רחוק ממני ואין וולט שמגיע אליהן והיה צריך להעביר דרך מישהו שלישי..

חברה סיפרה לי שהיא הציעה לחברה מהעבודה לקחת חלק מהמשימות השוטפות, להוריד ממנה קצת עומס. אהבתי את זה ממש!

זה מצויין אבל התכוונתי למקרים שאומרים לי רק איזה סיסמא ובורחים

אם את מרחוק ואת יכולה לבקר אפילו פעם ב.. זה מצויין אבל אל תגידי מראש שאת באה לבקר כדי לעזור זה לא נעים זה מרגיש מטריח, בעיקר אני מרגישה שלרוב צריך חברה לדיבור בלי ביקורתיות בלי שיפוטיות (אני חושבת שהבדידות זה די עניין מרכזי שמקשה על המטלות..) ועל הדרך אם היא עוזרת מעולה

לצ'פר במשהו מרחוק זה אחלה לא חסר במה לשלוח פרחים/מארז מפנק/מתנה סמלית וכמובן פתק מחזק זה באמת נותן כוחות אפשר לשלוח ארוחת ערב משפחתית זה עזרה למשל מצויינת

מצטרפת ומסכימה

בתור אשת מילואים

כן מוסיפה משו

שאם ראית חברה מגוייסת שעשתה משו מעורר הערכה

אז תגידי לה מילים טובות!!!

זה ככ מעודד

מתכוונת לדברים שהם מציאות. שראית.

לא הנחוץ כלליות.

נגיד

ווואו איסה עוגה מושקעת עשית לילד ליומולדת בגן. מלכה איך בתוך המילואים הגעת לזה

או

הילדים לבושים מהמם וכאלה מושקעים מעריצה אותך שדאגת גם לזה בתוך המילואים

או

מעוררת השראה איך שאת כל יום בעבודה כזאת מאירת פנים בתןך השגעון של המילואים

וכו וכו

אולי זה לא נכון לכולן

אבל לי כן עוזר לשמוע מילים טובות בתוך המילואים והבדידות שאופפתאת התקופה הזו

אבל בא לי להגיד גם את הצד השני

)בתור מגוייסת כמובן(

שאני אישית שמחה עם כל טיפת התייחסות, גם אם זה בסגנון של "איזה גיבורה..." או בסגנון של "תגידי כל מה שאת צריכה" גם עם זה לא מלווה בעזרה ממשית...

כי עצם זה שראו אותי והרימו לי, גם אם זה בדרך שתכלס לא עוזרת לי, זה מפרגן לי...

ותכלס זה מה שחשוב לי

וזה מה שנותן לי את הכח..

ואגב אולי זה קשור לזה שאין לי בעיה לענות לשאלה איך את מסתדרת? בתשובה- אני לא ככ מסתדרת....

או כל מיני כאלו

קיצור זורם לי יותר לענות גם להנחות יסוד שהן לא נכונות..

אז אולי בכלל זה זה גם סבבה לי.. יחסית למי שזה לא קשור לה לענות..

מבינה את זה ממש

זה גם עניין של אופי, אבל גם ממש עניין של טיימינג, ובאיזה מצב רוח זה תופס אותך...

בכל אופן

בואי

אנחנו באמת גיבורות😅

ואוף

העיקר שיחזרו כבר לשלום

תכלס

זה באמת מה שכבד עליייייייי

שיהיו לנו כבר  רק רק רק בשורות טובות

תרחם עלינו ה'!!!

אבל לא יודעת..

ממש מסכימה איתך האמת

עדיין מכווצ'ץ לי הגיבורה

כי אני לא מרגישה ככה

מרגיהש דוקא חלשה ותלותית שקשה לי ככה

ואם היתי יכולה לא חושבת שהיתי מסכימה האמת

עם כל האידאל שאני מחוברת אליו מאודדד עבל גדול עלי בכמה מידות החיים ככה

אבל ממש מסכימה איתך

לא התכוונתי לומר ההפך

רק להסב תשומת לב למשהו שלי איישת נוגע בנק' רגיו'ת

לא שהוא שלילי

תודה שכתבת את זהה ככה. מבינה ממש מאיפה זה נובע,

בתור לא מפונה אני מסתכלת על המפונים בתור אנשים גיבורים, במיוחד אלו שחזרו הביתה.

מרוב חוסר יכולת לשאת את המחשבה להיכנס לנעליהם, מרוב שיש שם איזה קצר לוגי בסיפור שהם עוברים, מרוב האשמה על החוסר איזון בין החיים שלהם לחיים שלי,

אני משלימה את הפער הזה עם הסבר לעצמי שהם גיבורים.

אבל זה יותר דמיון ממציאות. כשאני כן נפגשת עם מפונים, אני תמיד מחדדת לעצמי שכל מה שהם צריכים זה חיבוק, אוזן קשבת, חוסר שיפוטיות. הם זקוקים ליכולת שלנו, של מי שלא מפונה, להחזיק איתם רגע את המסע הזה. פשוט לחבק ולעטוף ולהיות שם בשבילם.

ויש ביניהם גיבורים וואו, אבל להסתכל עליהם בהערצה לא חושבת שמסייע. גם לגיבורים וואו ממש ממש כבד. גם הם זקוקים למישהו שיעזור להם רק לרגע להחזיק את הקושי.

אז על אחרים אני מסתכלת כגיבורים, על עצמי חוטפת פריחה שאומרים לי שטני גיבורה, זה ממש מחליש אותי.

מבינה את שני הצדדים.

ומציעה מי ששואל את עצמו מה נכון לעשות,

תהיו שם בשביל המתמודד. עם המון אמפטיה והכלה של הקושי. ולא עם תשובות. לא תמיד צריך לומר משהו אם לא זורם.

תמשיכו ליצור את הקשר הזה, להביע התייחסות גם אם כל מה שיוצא זה גיבורה, זה עדיף מכלום.

ואגב, כשהפניה לא מאוד אישית, למשל כשמעבירים עוגה או כותבים משהו כללי, זה ממש סבבה לכתוב גיבורות, זה סבבה לכתוב כל דבר, העיקר שתכתבו משהו.

לדעתי, רק כשהפנייה היא אישית, מאדם שאתה מצפה לכאורה שיהיה במקום אחר בשיחה איתך, זה נחווה כניתוק וכואב כשדורכים שם. (בלי לשפוט כמובן את הצד השני) כמו שלא היו אומרים למישהו שקם משבעה, איזה גיבור שאתה קם משבעה, כי זה שטכנית הוא הולך ברחוב, לא אומר שמהותית "הוא קם" ולכן משתתף בצערך מתאים יותר, או מישהו שמתמודד עם מחלה שלו או של קרוב משפחתו.

(להבדיל אלפי הבדלות!!)

אבל מבחינת הוויב, כשאדם חווה קושי משמעותי, הוא פשוט צריך שיהיו שם בשבילו.

עם חיבוק

עם אמפטיה

עם אוזן קשבת

עם זמן לפרוק. (אל תתנו הרגשה שנפלנו עליכם כששאלתם מה שלומנו ובאמת ענינו..)

ועם כל זאת, כל התייחסות מחממת את הלב.

לא אומרים לאישה שבעלה במילואים

"לפחות אין לך ילדים" או

"אני מכירה מישהי עם חמישה ילדים שבעלה במילואים"

זה אמור לעודד אותי? מעדיפה 20 ילדים ולא את הבדידות, השקט, הריק, הלילות לבד. ההרגשה שאני לבד בזה וזה שאין לי צורך ממשי בעזרה, כי הרי אין לי עדיין ילדים..

ועכשיו כשאנחנו רוצים הריון וכמעט אין את האופציה כי הבעל לא חוזר בזמן המתאים. והצפייה כל חודש והידיעה שעכשיו חודש חדש לא מביא איתו הזדמנות חדשה..

לא אומרים "אני מכירה מישהי שבעלה במילואים מאז שהיא התחתנה"

ולא "אני מכירה מישהו במילואים מה7.10 ברצף"

פשוט לא!!

מה כן אומרים?

אני איתך

חושבת עלייך

אם את צריכה משהו אני פה

אני כאן כדי להקשיב לך אם את רוצה לפרוק

שולחים שוקולד

או משהו קטן

לא צריך מעבר.

רק ההתייחסות ומילה טובה שווה עולם!

עם זה אני ממש מזדהה

זה ממש לא אכפת לי אם יש מישהי עם ארבעה ילדים בלבנון, סליחה

יש לי אתגרים אחרים להתעסק בהם

מזדהה עם כל מילה.

ומוסיפה: תציעו חברה למי שהבעל בלה מגוייס והיא בלי ילדים.

כן, גם באמצע שבוע!

אני יודעת שאתם עמוסים עם הילדים שלכם, אבל אפשר להכניס ביקור קצר של עשר דקות, לדבר קצת, להזמין לארוחת ערב.

הרבה אנשים ביישוב מזמינים אותי לסעודות שבת. זה נחמד, אבל זה לא עוזר. כי אם בעלי חזר לשבת אני לא רוצה להתארח, ואם הוא לא חזר, אני נוסעת. אני לא נשארת לבד בבית.

באמצע שבוע אני כן לבד בבית! תזמינו אותי לארוחת ערב. הערבים באמצע השבוע הכי קשים.

אמרה-

''אז מה לפחות שלך נמצא בחג בבית''

כתגובה להודעה שבה רק הגבתי לה בצורה הכי מחבקת לגיוס שלו..

להפך מלהקטין רק לשחתי לה אהבה וחיבוקים.

ולא הצלחתי להבין באיזה קטע היא מרשה לעצמה לומר לי ככה

לפחות

אני חושבת שלכל אחד כל כך קשה שהיא מתאמצת כל כך הרבה ובסוף מזללזים או לא מעריכים או לא רואים את המאמץ

ובאמת מיותר להשוות

ובטח לא לומר את זה בקול רם

אני גם עם הרבה ילדים מקווה למי שבעלה בתוך לבנון ולא רק על הגבול ולפעמים בפנים כמו בעלי

למי שבעלה אף פעם לא מזין או עשה רצוף מילואים וכו וכו

ואז מרגישה ממש כלום לעומתן

ויודעת שגם עלי יכולים מהצד להסתכל ככה

ואני לא גיבורה ולא נליים

ומבינה מאוד את המצוקה שהעלית

שקיפות זה כואב

והמתנה זה גם ככה קשה

אז חיבוק💖💖

את אחרי לידה? מניקה? מונעת? נשמע שיש לך חוסר חשק...

יש משהו אחר שכן כיף לך שמותרים? או שמבחינתך תמיד להיות אסורים? 

אני חושבת שזה לא מצב תקין

לא פירטת שום דבר אז מאוד קשה להבין מה קורה אבל אם זה משהו מתמשך ולא נקודתי ממליצה על טיפול לך, או זוגי.

אל תשאירי את המצב ככה

יכול להיות לכם טוב ומלא אהבה❤️

שעד שאת לא מפויסת, אין מגע שאת לא מעונינת בו.

תפרידי טבילה מיחסים ומגע

טבילה היא מצווה שלך קודם כל כנשואה

מעבר לזה, את לא חייבת לרצות (מלשון ריצוי) על חשבונך.

הפוך, על הבעל יש מצווה לפייס את אשתו עד שתרצה. וגם אז, מותר לך להגיד שכרגע יחסים זה מחוץ לתחום כי את מרגישה שאת לא מסוגלת

כמובן שממליצה מעבר על בירור אישי/ זוגי אם נצרך, גם בצורה מקצועית

את קובעת את הגבול

מבחינתי לפחות, אם טבלתי ואני לא מעונינת במגע, הוא לא יקרה. גם אם הבעל מאוד רוצה.

לחילופין, אם את מרגישה שאת ממש לא יכולה - אז  אני לפחות הייתי מתייעצת על זה. אני יכולה להגיד לך בוודאות שיש מקרים שאומרים לאישה לא לטבול אם חשוב לך היתר הלכתי. 

לא יודעת אם צריך בהכרח

אני דוחה טבילות הרבה פעמים ככידוע

אבל במקרה שבו לא רציתי לטבול בכלל, והיה כזה, הרגשתי צורך להתייעץ.

קיבלתי כיוון, וזהו.

אישה טובלת ובעל שלא מעוניין לקיים איתה יחסים.. גם לו יש קלף.

בסופו של דבר טובלים בשביל קירבה פיזית,שהיא ביטוי לקרבה ואינטימיות רגשית במצב זוגי תקין

אם המטרה לא מושגת באמצעות הטבילה, והבעיה עמוקה יותר, מה הטעם..?

אני חושבת שבכל אופן צריך לפתוח דברים עוד הרבה לפני טבילה ולא לחכות עד אז ולהתלבט. אבל הכח הוא דו צדדי.

גבר לא יקבל קרבה פיזית זה לא כמו שאישה תחווה ריחוק וחוסר מגע מגבר בעיניי

זוגיות זה לא משחק כוחות, זו מערכת יחסים שצריכה להתנהל בטוב, כולל טבילה שצריכה להיות ברצון ובחשק.

יש ביננו ריחוק מאוד גדול כבר תקופה. זה התחיל מזה שלא היה אכפת לו ממני כשהיינו מותרים והייתי טובלת לחינם ולא משנה כמה דברנו על זה כלום לא השתנה. הלכנו לכמה יועצים "מומלצים" ועשו רק יותר גרוע.

היה ביננו פיצוץ ומאז הוא מנסה להתקרב אבל אני התרחקתי שבעתיים. Too late...

הלב שלי כבר בנה לעצמו המון חומות הגנה וכבר לא רוצה קירבה. זה רק עושה לי יותר עצוב כי הלב פגוע אז איך אפשר לקבל כביכול חיבה? זה כמו סכין ללב

יש לו סרטונים בטיקטוק שנחשפתי אליהם, ממש מאירים.

יש לאשתו מרים ספר שהוציאה שאני רוצה לקנות, מדבר גם על העניין הזה.

ואם את לא רוצה חיבוק כי את פגועה, זה לגיטימי. רק צריך לומר את זה. תניחי את הלב על השולחן ותאפשרי לו ליצור חוויה מתקנת. תגידי גם שאת מצפה לזה, ושמבחינתך זה יכול לקחת גם זמן.

שולחת חיבוק ענק❤️❤️

שולחת חיבוק

אני חושבת שזה כן מצב שצריך עזרה כדי למצוא את הדרך ללב שלך ולקרבה חזרה.

יועצים זה באמת מתכון לאסון, צריך ללכת לאיש מקצוע אמיתי שמבין בנפש

ממליצה פסיכולוגית או עו''סית קלינית עם תואר שני וניסיון(!)

לפעמים זה מאמץ למצוא אבל שווה

אם הפערים גדולים ככה שאין פיוס לפני טבילה, צריך קודם להתפייס ואח״כ לטבול, גם אם זה אומר שבאותו חודש לא תהיה טבילה, לא צריך להיות מותרים כדי להתפייס.

לפעמים טבילה במצב מריבה גורמת לבעל לחשוב שהכל הסתדר ואז האישה נשארת עם הכעסים.

לפעמים דווקא אי הטבילה מציבה מראה על המצב הבעייתי וזה עוזר למצוא פתרונות ולהתפייס.

להגיד ש*לדעתי* זה פתרון ששמור למקרה שבו האישה לא ייודעת להציב את הגבול, ואפילו חווית הטבילה עצמה נהיית לה קשה.

תחשבי מה המינימום שצריך לשבת 

מניסיון (ואפילו לא בהריון) 

כלים בכיור זה בסדר

לא חייבים לשטוף את כל הבית 

ולהיעזר בכל מי שאפשר 

זה באמת ממש לא פשוט

חושבת שצריך להפנים שבהריון דברים הם אחרים

סדר עדיפויות משתנה

המציאות היא אחרת

אז קודם כל לשנות את הציפיות מעצמך

המטרות שלך זה קודם כל להיות בטוב כמה שאת מצליחה

וצריך לחשוב מה אפשר לעשות בשביל זה

התחלת כבר בונג'סטה?

זה אמור לעזור לבחילות

ושולחת חיבוק גדול

זה לא קל לשנות פאזה מאישה מתפקדת לאישה שכל משימה קטנה הופכת לההר בשבילה

הייתי פונה לאוסתאופתיה או פזיותרפיה

ערכתי טעויות 

בס״ד
 

אני שמתי לב שזה ממש גרם לי לכאבי גב למטה, בתחילת האגן. יכול להיות קשור גם אצלך?

לגוף שלי. אני מאמינה שזה בדיוקים קטנים אבל בסוף זה מצטבר ועושה נזק… האם ראית פיזיותרפיסטית? נראה לי זאת כתובת יותר נכונה בשבילך מרופא.

נגיד שבועיים. תראי אם זה משתפר. אפשר גם לעשות תרגילים של קימור וקיעור הגב כמו חתולה. אצלי שחרר מאד. 3 פעמים ביום איזה 10 סטים. לא חושבת שיכול להזיק אם אין כאב ממש מיוחד.זה תרגיל ממש בסיסי ופשוט.

כן שמעתי הרצאה של תמר אוחנה ועינת לב על שינוי מנח הרחם

אולי לזה את מתכוונת?

הן מטפלות בזה ע'י עיסוי רחם

ממש מורגש שזה עצם הזנב. מרגישים אל זה במישוש

זה מאד מציק. אני כאילו מרגישה את העצם כשאני יושבת. לא יכולה לשבת בתנוחות רבות כי אני יושבת על העצם וזה מאד לא נוח. יש עוד אי נוחויות קטנות כתוצאה מזה אבל לא כאב.

דווקא התנוחה של ההנקה כן נוחה לי כי היא חצי שכיבה, אבל בשאר הזמן מאד לא נוח לי לשבת. 

שסביר יותר שהשרירים בכל האזור נחלשו/נמתחו,

אולי רזית גם?

ולכן את מרגישה יותר את העצם. לא שהיא זזה אלא שאין לה תמיכה טובה.

ולכן גם אני חושבת שפיזיותרפיה זה יותר התחום שאמור לעזור. 

אבל פעם גם הייתי רזה ככה ולא הרגשתי את זה.

בקיצור, תעלומה..

אנסה פיזיותרפיה

גם אם פעם זה לא היה ככה כשהיית רזה.

לא נעים לומר אבל מסת השריר יורדת עם הגיל. בשילוב עם העומס על הגוף, ועם הירידה במשקל שכשנעשית ללא הרבה התעמלות היא הרבה פעמים גם ירידה במסת השריר זה לגמרי יכול להיות זה...

והמענה בעיני בכל מקרה הוא חיזוק השרירים - פיזיותרפיה

אני צעירה ממש עדיין, לא חשבתי בכיוון

זה אחרי לידה אחת

אחרי הלידה עליתי קצת במשקל ועכשיו חזרתי למשקל של פעם

לוקחת ברצינות את מה שכתבת ואנסה לחפש פתרון בכיוון הזה

רק יכולה לומר לך שכשבעלי כשעשה דיאטה רצינית גם התלונן שהישבן שלו לא מספיק מרופד 😅 והוא לא ילד לאחרונה או בכלל 😉

התעמלות וחיזוק הגוף נראה לי זה דבר טוב בכל מקרה. במיוחד אם נעשית באמת בצורה שמותאמת לך. אולי גם אני אקשיב לעצמי ואעשה התעמלות 🙃

בהצלחה! 

למסת השריר

כשיורדים בלי לפתח שריר, אז אין הרבה ממנו

וישיבה מרובה יכולים לגרום לכאבים בעצם הזנב

הייתי מנסה אימוני כח לפיתוח שרירים בישבן האמת

או אולי שרירים מתוחים באזור?

היינו פונה לפיזיותרפיה וגם עושה צילום לודא שאין שבר או סדק

וגם אין בכלל כאב.

הלידה היתה לפני שנה וחצי ורק לפני חודשיים בערך זה התחיל. לכן מרגיש לי קשור יותר להנקה  וחוסר תנועה

נתתן לי כיוונים למחשבה

אנסה להגיע לכיוונים אחרים ולא לרופא.

יש לכן המלצה על פיזיותרפיסטית טובה?

או אוסטאופטית?

כותבת שוב שזה לא כאב אבל חוסר נוחות מאד מאד מטריד ומגביל. 

לא בצחוק..

זה באמת נותן ככ הרבה כוח!

ותודה שחיזקת אותי לא לפנות לרשתות חברתיות אחרות

ברוכה השבה! אמנם לא יודעת מי את בניק הקודם, אבל את נשמעת מתוקה אז הישארי איתנו הפעם!

מחקתי את האפליקציה, אמרתי אם ארצה אכנס מהמחשב וזה לא קורה ב"ה.

אני כן חושבת שיש הרבה דברים טובים שם, כל מיני עצות פיננסיות, מתכונים, נקודות על חינוך ומשפחה, רעיונות לטיולים..

דברים שתכלס אי אפשר למצוא בכזאת קלות במקום אחר.  ואין לי קשב לקרוא כתבות ארוכות או סרטונים ארוכים..

אז איכשהו אני צריכה לתפוס את המינון הנכון, אבל עד אז אפסיק לגמרי בע"ה.  

אז בהחלט טוב שיש אתכן, זה האתר היחיד שנכנסת אליו, כי גם מחדשות נמנעת.

ובהצלחה בגמילה!

" התקדם" 

" התפתח"

עדיין יש תום.

ביררת עם מי שסגרת איתה מה היא מתכוונת לעשות?

300 ש"ח לעיבוד לידה לידה נשמע לי סביר בהחלט.

רענון לידה נשמע לי כמו קורס הכנה ללידה חוזר ומתומצת לקראת לידה

בהנחה שהיא מהתחום

שעה עבודה של איש מקצוע זה בכיף 300

אבל לא יודעת איך🥹

הוא פשוט מכור להנקה בצורה לא נורמלית, ניסיתי להפחית הנקות או להפסיק לגמרי אבל הוא פשוט יכול לבכות שעות ולחכות לי עד שאסכים להניק אותו...

והוא ילד רביעי אז אני יודעת מה זה להפסיק הנקה, זה לא היה לי בכלל אצל הילדים הקודמים 

קצת קיצוני אבל חברים שלנו היו עם ילד בן שנתיים בערך באותו מצב והאבא נסע עם הילד ליומיים שלושה אצל סבא וסבתא (בלי האמא) וככה הוא נגמל

אחרי כמה שעות של צרחות נכנעתי

אני מרגישה שאין לי אופי אבל אחרי כמה שעות ח צרחות אני לא מסוגלת יותר

זה כבר מראה שיש לך אופי. אני מאבדת את השפיות תוך פחות מחצי שעה.

אם רלוונטי שבעלך או מישהו אחר יהיה איתו בזמן הזה בחדר אחר או בטיול בעגלה או כל דבר שיאפשר לך לא לשמוע את הצרחות - אולי זה יעזור.

או באמת טיול שלו בנפרד ממך ליומיים שלושה

שאת סומכת עליו/עליה ורלוונטי להיות עם הילד בשעות לא שגרתיות בכמה ימים של הגמילה?

ואם לא אז אולי למצוא מישהו שיהיה *איתך* בזמן הזה ויעודד אותך, כי באמת באמת זה קשה. אולי זה יהיה יותר קל לבעלך (אם החסם הוא הקושי).

בסוף כל זמן שהילד יודע שמספיק בכי יתן לו את מה שהוא רוצה - הוא ימשיך לבכות ואפילו יגביר כדי למהר אותך, אז יהיה צריך למצוא דרך שלא תהיי שם או שתצליחי לעמוד בזה

אבל מה הוא יעשה אם הוא יהיה נורא עייף בעבודה שלו?

וזה חכם לעשות את זה עכשיו שהוא נכנס שוב להתרגל בחזרה למעון?

הייתי מחכה שיסיים להסתגל מחדש במסגרת.

לגבי בעלך - בא לי להציע שתתחילו את זה בחמישי, ככה יומיים ראשונים זה ימים בלי עבודה ויוכל להשלים שעות שינה, אבל פעם שמעתי יועצת שינה ממליצה להתחיל שינויים בראשון כדי שהשבוע יעבור בצורה שגרתית חוץ מהשינוי הספציפי. אז לא יודעת מתי הכי נכון, אולי בכל זאת הייתי מתחילה בחמישי כי בסופו של דבר בעלך צריך להיות ערני בעבודה

לק"י

זה אפילו לא חוסר טקט בלבד.

נשמע באמת מעבר.....

אבל מה הן רוצות ממני?

ברמה שחמותי בחיים לא תחמיא לי אם שמנתי.. לא משנה איזה בגד אלבש

אני החמאתי מלא פעמים לנשים מלאות...

כל אחת יכולה להראות טוב!

כמעט תמיד יש על מה להחמיא,

אם זה הבגד או האיפור או הכיסוי ראש וכו'...

מזכירה לי את סבתא שלי קצת

אולי קטע של פעם..

אולי גורם להן להרגיש טוב🤷‍♀️

ולי- להרגיש רע!!!!!

יש קטע כזה של נשים ששמחות שאישה אחרת משמינה. זה ברור 

ואני עד היום לא מבינה למה ?!!?

זה קצת הסגנון של המשפחה

ולאחרונה שמעתי מכיוון אחי שעל אשתו כולם שואלים מתי היא צריכה ללדת והיא בכלל לא בהריון

וזה מוריד לו ממנה...

ממש לא במקום. קשרי משפחה היו ויהיו מורכבים תמיד.

תקופת החגים מציפה את הכל כי יש יחסית הרבה מפגשים משפחתיים.

ממש עוד מעט כל אחד יחזור לקונכיה שלו.

ככל שאת מסוגלת, תשאירי בחוץ את הפסולת מהמפגשים ותכניסי פנימה רק את מה שנותן לך כוח.

הלוואי הלוואי ותצליחי להמשיך להחזיק את הביטחון שיש לך בגוף. זה לא תלוי בשום סרט מדידה, אך ורק בכוחות הפנימיים שבך.

הלוואי ותצילי לשמור ולחזק אותם 🤗🤗

אוף איזה אנשיםםםם

בעיני כדאי מאוד שתדברי את עם גיסות ותדברו בינכן על אותה גיסה/ אחות כמה יפה לה האיפור הזה הבגד הזה איך היא נראית טוב, במיוחד לאוזני בעלה. שלא יחלחל לו חלילה שאשתו בעייתית. ואם צריך תשנו למען שלום בית.

ואם יש אומץ אפילו לענות בקול לכל מיני כאלה הערות מגעילות. בעיני היא מהממת, ואיזה חוסר מודעות להגיד דברים כאלה בקול בלי שאתם יודעים על הריון וכו׳

מרשים לעצמם

אם זו הייתה משפחה שלי, הייתי תופסת מישהו מהם לשיח צמוד ומבהירה  שהם צריכים לסגור את הפה

שמצאה הרבה הזדמנויות במהלך ההריון להגיד לי כמה הבטן שלי ענקית ואחרי הלידה "הבטן עדיין גדולה ...אבל זה יפה"

מי שאל אותך? אולי חלאס?

רק בגללה נהייתי מודעת וחסרת בטחון בתחום שבחיים לא הייתי בו חסרת בטחון

טיפה מרגיע לחשוב שאולי זה גורם לה להרגיש יותר טוב עם עצמה..לפחות, סיבה הגיונית לאובססיה הזאת לגוף שלי

לרחם על אנשים כאלה, על החוסר טאקט, חוסר ביטחון עצמי וההפרעה

גם חמותי אובססיבית למשקל והעבירה את זה לחלק מהבנות שלה בצורה חולנית.

לשבחן יאמר שהן רואות את זה רק על עצמן, כלומר לסביבה הם תמיד מחמיאות על הנראות באמת מכל הלב ובקטע טוב!

אבל עם עצמן הן מה זה מחמירות ובאמת מפה מגיע הרחמים שלי, כאילו שחררו……

אפשר לאכול עוגת גבינה ולהנות ממנה, לא לקטר על כל ביס בנפרד. רחמנות. 

נשמע לי שכדאי לענות לה פעם אחת משהו מוחץ, שישתיק אותה לגמרי.

(אין לי רעיון כזה, סליחה).

מצד שני, אני לא באמת מכירה אותה, ויכול להיות ששום דבר לא ישתיק אותה וצריך פשוט לפתח עור פיל, למרות שזה קשה נורא.

זה נורא קשה ומשתק כל פעם מחדש לשמוע איזו "אמרה חכמה" ומעליבה מאוד כזו

אך אנחנו באמת לא נפגשות הרבה והיא לא באמת בראש מעיניי

העליתי את זה כאן בעיקר בגלל חמותי עם המבטים שלה על כל חלק בגוף

הגעתי למצב שאני לא מסתובבת לידה שלא תבחן את הגוף שלי

היא מאלה שמו שכתבה שומשומ, מעירה לבנות שלה "שהן מגזימות" עם האוכל וכו'

אני כבר שנים במסע שחרור של אכילה חופשית לידה. תבינואת המצב

בהתחלה הרגשתי שסופרים כל ביס שלי

ולגבי אמא שלי, יש לה גם הפרעות אכילה. בגדול גדלתי על הפרעות אכילה

אך אני במסע של אהבה עצמית

מה שלא מוסיף זה שכמה שהחברה והסביבה ישדרו שצריכים לאהוב את עצמנו בכל מצב

עודף משקל זה קו אדום.

בכמה שמנופוביה נתקלתי בחיי אתן בכלל לא מבינות. בפרט אצל רופאים לפני/אחרי לידה

אחרי הלידה האחרונה שהייתה בקיסרי, הזדהמו לי התפרים

הרופא שפגש אותי אמר בחיוך וקריצה "זה בהחלט עלול לקרות לנשים רזות כמוך" גועל נפש!!!!

התכוון שהשומן גורם לזיהום באזור של החתך!!!!!!!!

פשוט אמירה דוחה.

כשזה בא מרופא זה הרבה יותר גרוע בעיני מכל אחד אחר, קרו לי גם סיטואציות כאלה ויצאתי ממש פגועה.

מעליב בטירוף!!!!

מוגזם ממש!

כאילו אנשים מחפשים להעלות את עצמם ע"י זה שדורכים על אחרים....

גועל נפש!

כמה שאת יכולה אז פשוט לעוף על עצמך.

להסתכל במראה ולהגיד וואו איזה יפה אני איזה רזה וחתיכה אני!!

להתאפר, להתלבש יפה.

וכשאומרים אמירות כ"כ לא לעניין פשוט לא לשמוע אותן...

יכולה לשתף שגם חמותי עם אישיו רציני בעניין משקל במיוחד בהריונות.

כי היא בעצמה עלתה כמויות כל הריון וכנראה השמינה ממש (אני לא ראיתי אותה בהריון כמובן...)

וכל פעם שאני באה אליה בהריון היא בודקת כמה השמנתי וכמה יצאה לי הבטן...

באסה באסה אבל זה שלה. זה פשוט לא קשור אלי.

אני משתדלת לא לשתף פעולה ולא לענות על אמירות בנושא.

ובחיים לא מספרת לה שעליתי במשקל או שאני עושה דיאטה.

זה פשוט לא העסק שלה.

זה כל כך מטריד ומגעיל.

אגב יש לי גיסה רזה בטירוף. ממש מקל, והיא דווקא מקבלת כל הזמן הערות מחמותי על כמה שהיא רזה ואני ממש נפגעת בשבילה.. פעם אחת חמותי הגדילה לעשות ואמרה שלהראות כמוני זה נורמאלי וכמוה זה מוגזם, הזיה! וחמותי אישה מדהימה, אבל יש לה איזה דפקה עם משקל, היא מתעסקת בזה כל חייה, ונפלט לה... וגיסתי המסכנה אמרה בהתנצלות שהיא מנסה לעבוד על זה ולא מצליחה והיא תנסה יותר ... וחמותי כ''כ התפדחה וקלטה שזה לא תלוי בה, היא התנצלה...

. תנסי לחשוב על משפט שישתיק , שיותיר אותה עם חוסר מילים. זה ממש מכוער ופוגע ועוד שזה מגיע מחמותך...

חוצמיזה, בעבר נשים מלאות היו נחשבות הכי יפות כי הן עשירות ושוות יותר, הרזות היו נחשבות מסכנות ועלובות. הכל עניין של מה החברה מכתיבה לנו.

אישה מלאה זה יפה, זה כיף לילדים לחבק אמא שמנמנה, (אומרת לך את זה אחת שאמא שלה רזרוזה, והיה תמיד בא לי להרגיש את החיבוק), זה גם הרבה פעמים כיף לבעלים אישה מלאה, זה נשי, עגול וחמוד. תרגישי הכי טוב שיש עם עצמך.

מדברת לשון הרע ומוציאה שם רע.

סליחה שאני אומרת, אבל זה פשוט מגעיל בעיניי שאנשים בוגרים מרשים לעצמם להוציא כזה רפש מהפה

להגיד בגנאי שמנה? מכוערת? באיזה קטע בכלל?

ממש מכעיסה אותי ההתייחסות הזו לנשמות שהקב"ה הוריד לעולם

מעבר לזה, המילים 'שמנה/ רזה' הם שמות תואר שבמקור התייחסו לתיאור חיצוני של אדם. ותו לא.

היום כבר נהיה סביב זה עניין מוגזם ונוצרו ציפיות לא הגיונית אצל אנשים לגבי מראה חיצוני וגם סלידה מאנשים שנראים כך או אחרת

זה שהדבקנו להם בחסות חוקות הגויים נספחים שבאים לתאר אם את טובה יותר או לא, זה כשלון שלנו כחברה

ממש כואב.

אני נחשבת די רזה אבל האמת ממש רואה בהרבה נשים לא רזות וגם מלאות שהן נראות נהדר כמו שהן.

יותר קל לראות את זה בשבת וחג שנשים משקיעות בעצמן במיוחד אבל גם ביום רגיל נשים נראות טוב.

אפשר להתלבש טוב בכל מבנה גוף ולהראות נשית, אצילית יפה.

מטפחת, עגילים, שרשרת, איפור קליל, שמלה מחמיאה. כל אחת מה שעושה לה טוב. לפעמים שינוי קטן ממש מוסיף למראה יומיומי כיפי ואני מאמינה שבאמת כל אחת יכולה להראות במיטבה.

יש גם שדר פנימי של בטחון עצמי בגוף שיש לי וזה ממש מוסיף למראה יותר יפה.

העולם משוגע ומחפש רזון מוגזם. לפעמים יש רזות שבעייני כבר זה לא יפה. הגוף זה לא לפי דרישה, יש לו תפקיד בחיים( לידות, הריונות, אכילה רגשית כי באמת יש ימים מאתגרים וזה קצת מפצה..) ולפעמים הוא לא עומד בסטנדרטים מערביים ויש לנו אחריות לכבד את חוסר השלמות שלו ולאהוב אותו-את עצמנו.

מתוך בטחון ושמחה בגוף אפשר לצאת לשינוי ממקום של רצון ולא של ריצוי( - כדי שהסביבה תהיה מרוצה) לא צריך להזניח אותו ותמיד טוב לשנות הרגלי אכילה ופעילות גופנית אבל לשמוח בגוף כבר עכשיו ולטפח אותו בצורה שנעימה לנו ולא מכבידה עלינו. צריך להודות לגוף שהוא משרת אותנו וממלא את תפקידו ולקבל אותו באהבה וחמלה.

בבקשה לא להלחיץ אותי

בגב זה כבר לפחות חודשיים אבל היה פחות גרוע, לא נראה שזה מציק לו בכלל..

קראתי פה בפורום שאטופיק זה בעיקר בקפלים ובקפלים אין לו וגם לא מאחורי האוזניים

זה התחיל בגב, בקטנה חשבתי שזה מזיעה כי הוא מזיע ממש

בימים האחרונים גם ברגליים וידיים ואתמול נקודה בלחי אחת

לבת שלי גם היה.

אם זה באמת זה, אז הכי יעיל זה סטרואידים במשך כמה ימים עד שזה נעלם, ואז לנסות לימנוע את זה מראש.

לי הרופא המליץ או לקלח עם סבון טיפולי מיוחד, או לקלח בלי לשים סבון ממש ישיר על העור, כי זה מייבש, וגם לעשות אמבטיות עם שיבולת שועל - לוקחים גרב, שמים בפנים שיבולת שועל, ומשניסים את זה לתוך המים של האמבטיה. בסוף האמבטיה אפשר ליסחוט את זה קצת על העור. באופן כללי לידאוג תמיד ללחות ולשימון של העור. ל"לה רוש פוזה" יש מוצרים מאוד טובים שעוזרים לזה

אבל אצל הבת שלי כשהיא היתה תינוקת לא ראיתי שהיא גירדה או שהציק לה במיוחד, למרות שהעור שלה היה ניראה ממש אדום ומגורה.

רק עכשיו כשהיא בת שלוש, אז כשיש לה התפרצויות זה כואב לה קצת.

ולגבי טיפול מיידי - לקחת לרופא עור.

זה לא מלחיץ בכלל אבל עור רגיש חייב הזנה ויחס תמידי.