פורום הריון ולידה (עמוד 497)

בכל מיני גדלים וצורות, עלה בסביבות 100 שקל, אני ממש מרוצה..

אבל יש גם עגולות וגם מרובעות

מסתכנת

יכולה להעיד על עצמי שב4 הריונות מתוך 5 נמנעתי מקיום יחסים בעקבות ההריון, יש מטרה אחת כרגע וזה הריון תקין ומתקדם ובעזרת ה' השלייה תעלה עם הזמן ככל שלא תתאמצי,

למרות שזה מאודדד קשה וזו התקופה שיש הזדמנות להיות יחד הכי הרבה וקורה הפוך, אבל אין ברירה

אם הרופאה אמרה, מן הסתם היא יודעת יותר טוב מבנות הפורום..

בהצלחה! 

גם לי היה ונמנענו.

יכול לגרום לברז מטורף של דם שאין איך לעצור.

אל תשחקי עם זה

תתיעצי עם מכון פועה, אחרי תשאול לפעמים יש דרכים שאפשר

זה עלול חס ושלום לגרום להפלה

אבל- יכול להיות ששווה לך לקבל חוות דעת נוספת

ללכת לרופא מומחה עם המלצות שישב ויעיין בכל המידע ויתן הנחיה יותר מדויקת

הריוני שרופאה במיון יותר ממהרת פחות קשובה ומעדיפה לקחת מרווחי בטחון 

ולשאול אותו מה בדיוק אסור ובעייתי במצב הזה

בהתאם למה שיגיד ללכת לרב שייתן הנחיה הלכתית.

חוץ מזה שאני מאוד מבינה אותך

אני נאלצתי להשלים עם זה

אבל אני בדיוק כמוך אם זה מעודד

כן לפעמים מניעה הורמונלית עוזרת אבל לא תמיד

ולא תמיד רלוונטי

הלחץ סביב זה שאב יותר מהכל

חיבוק גדול ואם את רוצה לשאול או לפרוק בפרטי בשמחה 

לפעמים המחזור שלי כן מתעכב כמה חודשים בודדים ולא חוזר מיד אחרי הלידה אבל אין את השקט הזה של שנה בערך שאני יכולה להיות רגועה שלא צריכה להתעסק עם מחזור בדיקות ומקווה.

מנסה הפעם התקן הורמונלי

מקווה מאוד שיפתור את הבעיה הזאת

כי זה מעצבן ממש.

יש נשים שההנקה לא מונעת להן את המחזור.

אני ב2 הלידות שלי קיבלתי מחזור שבועות בודדים אחרי הלידה.

(אפילו שהגנטיקה שלי מוכיחה בדיוק להפך)

הדבר שהיה נראה לי הכי מעשי לשנות- זה את היחס שלי לנושא,  

אחרי שהנושא הזה היווה בשבילי משבר מאוד משמעותי לאחר הלידה הראשונה.

הרגשתי שזה ממש לא הוגן ולא פייר וכו' וכו'.

בהמשך עבדתי על להתחבר למצוות הקשורות, לראות את היתרונות, למדתי קורס בתחום, והשלמתי בהדרגה.

בלידה השניה ניסיתי דברים ששמעתי (גם כאן) שיכולים לעזור לדחות בכמה חודשים (כמו למשל לישון עם התינוק בלינה משותפת), לא עזר.

אבל כבר באתי יותר מוכנה. זה לא הפך להיות כיפי, ועדיין אני מרגישה לפעמים שזה לא הוגן, אבל משתדלת שזה לא יטלטל אותי מדי.

אני לא יכולה להגיד מניסיון כי אצלי ב"ה ההנקה מונעת מחזור קרוב לשנה, אבל מכירה מישהי שיש לה קורס בדיוק על זה (ועל עוד נושאים שקשורים לפוריות, הריון, לידה והנקה), איך לא לקבל מחזור בהנקה. זה לא קשור רק לבלי מוצץ ובקבוק ושפע חלב, זה תלוי גם בתזונה, בהרגלי שינה ועוד דברים שאני לא יודעת כי לא לקחתי את הקורס (מה שאני יודעת זה מהפרטים שהיא מנדבת במאמרים שבועיים שהיא כותבת)

אם מעניין אותך אשמח לשלוח לך את הפרטים בפרטי (כי לא מזמן העליתי פה את הקורס שלה להריון בסיכון ומחקו לי את השרשור... חבל, כי זה מידע שחשבתי שיכול להיות קריטי לנשים כאן)

קצת קשה לי להאמין לקורסים שמוכרים אבל ננסה לבדוק

ממש תודה לך ולכל מי שענתה

לא אהבתי כי בעיניי לא עשה עבודה טובה כמו שאני עושה.. והבית לא מלוכלך בכלל

קצת אבק פה ושם וזהו..

כן מסייגת שהיה לי דגם דיי פשוט שלהם

להורים שלי יש שואב שוטף של אמירובוט, אצלכם הוא משאיר שבילים כאלה ככה שצריך לעבור אחריו עם סמרטוט לח למי שזה מפריע לו בעין..

אם כבר להוציא כסף על משהו בסגנון, אני הייתי הולכת על שואב שוטף של טינקו בובוט ודומיו

אנחנו מרוצים הוא גם שואב לכלוכים קקטנים ושוטף באותו זמן

צמוד לקיר ופינות מסויימות הוא לא מצליח ככ

לכלוכים קשים הוא מצליח אם עוברים כמה פעמים . לפעמים אני שופכת עוד קצת מים על הריצפה.

חוץ מקורנפלקס שנדבק לרצפה וגם שטיפה רגילה לא עוזרת... רק לגרד. עם היד ;)

הגדול שלי מרים חפצים ומנקה בעצמו חדר מסויים/שירותים וזה עוזר לי מאוד

מה שלא היה קורה לפני כן .

אולי לא הכי משוכלל שיש, אבל כן של החברה הזו.

מסרתי אותו אחרי כמה שימושים...

הוא לא ניקה מספיק טוב מבחינתי (לפחות לא את הלכלוכים הקשים שאצלנו), התחזוקה שלו הייתה מעצבנת ובעיקר הוא הרעיש נורא ולא הייתי מסוגלת לסבול את הרעש שלו...

אני התייאשתי מכל הדברים האלו 🤷‍♀️

צריכה כנראה באמת להתייאש ממנו חחח

כמונו זה פשוט לא ינקה 

לשאיבה אני מאוד ממליצה על הרובוטיים,  של רובורוק טובים אבל יש הרבה שגם טובים

ממש כיף שלא צריך לעבור ידנית אלא רק לפנות להם את הדברים הגדולים שמפריעים וקל להפעיל יום יום

לשטיפה זה רק ידניים, עם חוט יש יותר מוצלחים אבל זה מסרבל

אלחוטיים יש כמה טובים אבל כמו שכתבו על כתמים ממש קשים צריך לעבור אלף פעם או לנקות בדרך אחרת

אני כן אוהבת להשתמש בזה, אם מנקים בתדירות גבוהה אז הוא משתלט על הלכלוך הנורמלי

ומקסימום רק במטבח אני מקדימה שפשוף עם מים

חתול, אם באמת קוראים לזה ככה

הייתי קמה בבוקר ומותחת את הגב כשאני על 4

כי זה הדבר היחיד שמותר לדעתי  , כי מסאג אסור

לגבי הליכה לא היה לי את זה ברוך ה' אבל מקווה שהמתיחה הזו תעזור ולו במעט..

ואני לא רופאה, אבל הגיוני שבגלל שהראש נמוך אז הוא מושך את הגוף קדימה ואז יש כאבי גב

ובעזרת ה' רק הפתעות טובות היום אצל הרופא, ותזכרי שזה רק כסתח, ואת עושה השתדלות שזה הבדיקות והמעקבים, אבל בסוף בעזרת ה' תראי שהלחץ של הרופאים היה לשווא והם מטבעם מלחיצים.. חח

והשכר שלך יותר גדול בשמיים וזה מה שחשוב, דווקא בגלל שזה לא עובר בקלות

חיבוק ענק💞

ואין שינוי. אין הקלה. הכאב פשוט קיים שם בעצמות

אולי זה סימפיוליזיס?

אני עם, וזה כאבים ממש.

ובגלל שהראש נמוך כל תזוזה של הראש שלו ממש מלווה בכאבים🙃 (נראלי לפחות שזה תזוזות של הראש, ככה זה מרגיש...)

אני גם לא ישנה ברצף, ישנה בהמשכים ונחה הרבה.

בהצלחה בתור היום!!

סופסוף אחרי חודש של לחצים התור היה היום ממש - תור של נחת חחח

לא יודעת אם זה סימפו

יודעת רק שממש ממש ממש כואב לי

ברמה שלא יכולה לשבת לשמל, מרגישה שחייבת ללכת סביב עצמי ומהר

היום בקפה בזמן ההמתנה פשוט קמתי והסתובבתי סביב העמוד כי פשוט לא יכלתי לשבת עם הכאבים האלה

היה לי תור לרופא,

עשינו מנויטור

תוך כדי ניטור שוב התחילו כאבי גב מהשטן (!!!!!!!!)

והמוניטור זיהה צירים

לא היה קיצור של הצוואר, מבינה שאלה סתם צירים מוקדמים שלא עושים כלום

וואו תקשיבו, אחד הכואבים

עכגשיו שמבינה שאלה צירים ולא סתם פינוק שלי, זה קצת מרגיע

נותן שם לכאב הזה - איך מתגברים עליהם?

דבר שני,

זוכרות שהעובר החליק באחוזונים? אז היום חזר לאחוזון 50

כבר לא יודעת למי להאמין

לרופא ושתי טכנאיות שזיהו ירידה באחוזונים עד אחוזוון 13 (רופא = ד"ר מזעקי אייל בסקירה שלישית)

או להאמין לטכנאית שהיום הכל היה נראה מושלם ותואם גיל הריון..

מבולבלת ממש

ברור שלהאמין לכל הטוב הזה, למה לא?

לגבי הצירים, בצדק לא עבר עם תנוחת חתול, תנסי לשתות הרבה הרבה מים, לאכול טוב, ולהמנע ממאמץ

אם זה צירים אז זה אמור לעזור

אני לא יודעת כמה זה יעזור, כי אני לא זוכרת מתי הפסקתי

אני רק זוכרת שאצלי אישית הבעיה נבעה כי חששתי מהמצווה מאוד אז סגרתי את המקום באופן לא מודע ולכן כאב לי, ועם הסיכה הרגשתי פסיכולוגית שזה פחות יכאב אז הרפתי..

לא זוכרת בדיוק מתי נרגעתי והפסקתי, אולי זה גם בראש ולא בהכרח תלוי בכמה זמן אנחנו נשואים

רק זוכרת שאחרי 5 שנות נישואים בטוח כבר הייתי אחרי

על המצווה עד שהכרתי יותר ועכשיו זה בכלל לא במקום קשה ולא רפוי

אולי צריך תמיד יותר להרפות

אני מתארת לך כי אני מקווה שזה יעזור

אבל הייתי שולחת ידיים לצדדים, עוצמת עיניים, לא חושבת על כלום , מנסה לא לחשוב על מטלות הבית או על התינוק שאולי יתעורר תכף  , מנסה בכוח להסיח את הדעת ולחשוב על משהו מרגיע

זה בהתחלה לא נעים שאני לא משתפת פעולה ולא בתוך העניינים, אבל זה באמת מה שעזר

ואחרי שהחלק המלחיץ עבר אז כבר חזרתי לעצמי

אם את מרגישה קצת רטיבות באזור,

תנסי בלי

לאט לאט תתרגלי לזה.

אני כיום נשואה כמעט עשור (רק כמעט..)

ויש פעמים שגם היום משתמש אם מרגישה שיבש לי מידי

אני עכשיו בהריון ויש לי מאין חוצץ על כל מה שהיה לפני חחח

אבל זכור לי שלפני ההריון היו ימים בחודש שידעתי מראש שחייבת חומר סיכה

אם זוכרת נכון,

אחרי טבילה - זמן ביוץ וגם לקראת מחזור - לא השתמשתי

בשאר כן זרמתי על זה

זה נמצא בשידה ליד המיטות ככה זה ממש בשליפה 

אף פעם לא שמתי לב שזה משתנה

אבל את צודקת שצריך יותר לנסות, פשוט זוכרת את הכאבים של היובש בהתחלה שישר אני נמענת🙈 זה לא כייף לא לי ולא לו...

הייתה בעיה של כאב שב"ה נפתרה.

לאחר מכן, משתמשים בתקופות של הריון - הנקה, המקום יותר יבש. זה נמצא בשידה ליד המיטה ולא מרגישה שצריך הכנה מיוחדת.. אם מרגישים שיבש ולא הולך אז משתמשים..

ככה שזה בהחלט לא לכל החיים אבל טוב שיש את האופציה.

ממליצה אגב על שמן שקדים. 

היו לי תקופות ארוכות של מחזוריות רגילה ואז באמת לא שמתי בדרך כלל, אבל בהריון ובהנקה כמעט תמיד אני שמה.

יש תקופות הורמונליות סביב הריון, לידה והנקה שיכול להיות יובש או כאב למרות שרוצים.

הבעיה עם צורך ושימוש תמידי, לדעתי, שאולי לא מחכים מספיק שהאישה תהיה מוכנה ואז גם נהנים פחות.

גורם לנו יותר להנאה

אני מצליחה רק עם זה להגיע לאורגזמה נשית.

רואה בזה תוספת לחיבור .. 

מה שכן חשוב לשים לב וללמוד איך לגרום לאישה להיות מוכנה, לפעמים צריך יותר זמן עד שהגוף "מתעורר" ואיתו הרטיבות הטבעית

צריך לתת לזה זמן ולהרגיש שבאמת משהו השתנה גם בגוף וברצון מעבר לחשק הראשוני

זה חשוב מאוד בשביל ההנאה של האישה ושלא יכאב לא רק בשביל הסיכה עצמה

הגיוני שעדיין רוצים גם סיכה,זה מוסיף וזה נעים ויש נשים שאצלן גם ברגיל וכשהכל טוב אז מרגישות צורך בעוד וזה אחלה!

רק שיש קורסים ייעודים לכל תחום

ושאר הקורסים זהים

סוג של התמחות תקראי לזה

אבל אולי אני סתם מבלבלת את המוח

פעם מישהי סיפרה לי שיש לה תואר עם התמחות לגיל הרך 

אז ככה: תואר לגננת זה תואר נפרד שנקרא גננת לגיל הרך וזה כולל גם כיתה א' וב' תואר לכל דבר

תואר בהוראה בדרך כלל זה א' עד יב

איפה שאני למדתי זה היה במסלולים שונים- גיל הרך, יסודי, על יסודי לפי התמחויות של מקצועות, וחינוך מיוחד

חינוך מיוחד מאפשר לך ללמד בכל הגילאים.

אבל תכלס, היום חסר ממש מורים ככה שברוב המקומות יקבלו אותך גם אם לא עשית את ההתמחות המסוימת..

ואיזה כיף שאנשים עושים הסבה להוראה!! בהצלחה

היום לא משנה איזה תחום תלמדי תוכלי כנראה לעבוד בכל גיל שתרצי.

החסר זועק.

מכירה מקרוב כמה שלמדו הוראה לתיכון היום הם גננות ואחת שלמדה גיל הרך ומורה לכיתה ז'.

על חינוך מיוחד.

גם כוללאת טווח הגילאים וגם באמת נותן יותר כלים (בעיני, לא למדתי חנמ)

בדר”כ זה שנה לתעודת הוראה אם יש לך תואר רלוונטי.

בהצלחה!!

@שידור חוזר, @משמעת עצמית, @Seven

@שפוש מעניין מה שאת אומרת. באמת המחסור עד כדי כך גדול?

@יפה ועייפה אני פחות רוצה חינוך מיוחד

ושוב תודה! עזרתן

חושבת שבכל מקום...

אם את רוצה להיות גננת, אני כן ממליצה לך ללמוד דווקא במסלול הזה כי זה כן תפקיד שונה ממורה ותקבלי כלים שונים

ונותן תעודה לשכבת גיל שרציתי.

בפועל אני מלמדת מקצועות אחרים לגמרי בשכבת גיל אותה רציתי מראש. למדתי המון את המקצועה שלי. לא הרבה פדגוגיה, חינוך בכלל לא.

עכשיו לומדת תואר נוסף ומקבלת כלים שחבל ולא היו לי קודם.

חינוך מיוחד נותן הרבה כלים לחינוך באופן כללי, לכן המלצתי. זה הכל

פחות מדקדקים מה למד בדיוק.

גיל הרך וחינוך מיוחד מחייבים תעודה ספציפית אבל עם תעודה כזו תוכלי לעבוד כמעט עם כל שכבות הגיל.

קחי בחשבון שבתיכון המשכורות גבוהות יותר למורה מתחילה  

אם בתואר שלך למדת מדעים או מתמטיקה אולי שווה לך ללכת על זה. למגישים לברות צריך להיות תואר שני אם זה לא השתנה בעקבות החוסר

בפועל גם בעלי תואר ראשון מגישים לבגרות.

וזה לא השתנה זה ככה כבר עשרות שנים.

יש אפשרות לעשות את ההסבה באוניברסיטאות ברחבי הארץ או במכללות.

אני עשיתי בהרצוג, יכולה לפרט יותר על התהליך אצלם.

אם את רוצה לעשות הסבה בתחום שלמדת תואר-אז התעודה היא למעשה קורסים בחינוך+הכשרה מעשית. כמעט ולא קורסים מקצועיים מהתחום בו יש לך תואר (אך כל מקרה לגופו, הם בודקים אילו קורסים עשית בתואר והאם זה חופף). את התהליך עושים לרוב במשך שנה, יומיים בשבוע (לי היה קורס אחד שלא הסתדר מבחינת לוז, אז עשיתי שנתיים).

אם את רוצה הכשרה במקצוע אחר/ נוסף לתחום שלמדת, אז התהליך יהיה ארוך יותר.

בהרצוג התעודה היא לעל יסודי, בפועל לימדתי גם יסודי, וגם לא את תחום הדעת שלי. אין לזה באמת משמעות. אבל למקצועות של המדעים המדוייקים יש המון ביקוש!

ובאמת כמו שאמרו לפניי, תבדקי באיזו מכללה/אוניברסיטה את רוצה ללמוד ושם יסבירו לך את התהליך. לכל מוסד דרישות אחרות קצת, יתרונות שונים. שווה לברר מה את רוצה.

בעה יהיה לכם

אני פשוט רוצה שרותים פרטי שבו אוכל להניח תיק איפור בלי שיפזרו את תוכנו, מברשת שיניים בלי שאחד הילדים יחליט שהיא שלה, אממ ושהוא יהיה נקי כי הילדים לא ישתמשו בו, ואוכל להתקלח בערב שבת גם אם עוד מישהו מתקלח באותו זמן, ולא להחביא פדים ובדי בדיקה כל פעם שאנשים זרים נכנסים לבית (הילדים שלי עוד קטנים אז מהם לא אכפת לי בנתיים) ובקיצור טיפה של פרטיות 

יהיה לך אהובה!!

ומזדהה...

במיוחד עם היחידת הורים והשירותים שאפשר פשוט להסתגר ולא לצאת משם  וישלנו גם חלום שיהיה לנו שם מקרר עם שתיה שאנחנו אוהבים חחח

וחלום שלי גם גינה שילדים ילכלכו בחוץ ולא בבית חחח

ומוסיפה שאני כל גך רוצה חצר

או אפילו מרפסת

מקום שאפשר לשים בו ארגז חול

ולשתול צמח או שניים

ולקפוץ ולהתיז מים

ולרוץ ולשחק עם חבר

ואל תתקמצני על הבקשות

תבקשי שיהיה בלי משכנתא ושייתן כח לארח וביד רחבה 

שהשם ירחיב גבולכם בעז"ה בקרוב

הרב מלובביץ אומר שכדאי לקבל בלי נדר לעשות חסדים בבית החדש.

נניח לארח נזקקים.

לקיים הכנסת אורחים.

(בהקשר זה חשוב להגיד שלא כל אירוח נחשב הכנסת אורחים. )

אותו דבר ברכב,

אקנה הרכב חדש ואעשה איתו חסדים, אסיע אנשים לבית החולים, אעביר אוכל ליולדות.

בהצלחה 

הן כבדות פחד

ואם כבר - קמיליון כי היא קטנה וקלה יותר

יחד ראשון קניתי עגלה ענקית, אני עכשיו בילד שני כל-כך מתחרטת!!

אוסיף שאלה ואולי זה יעזור לאחרות לכוון

מה המטרה שלך בעגלה גדולה?

למשל אם את גרה במושב עם דרכים לא סלולות - פוקס יהיה יותר נוח בגלל שהגלגלים גדולים

יש לי גיסות גם עם פוקס וגם עם קמיליון - כולן מקללות את העגלות האלה (הן כבדות, לוקחות מלא מקום בתא מטען..)

לעומת זאת הבי 5 והספורטליין ממש מרוצות.

יש כמובן עוד חברות בשוק, אבל פחות מכירה 

הטיולון הוא לא נשכב לשכיבה ברגליים

הוא בעצם שוכב עם רגליים למטה גם בשכיבה

וזה לא נח

וגם אי אפשר להשכיב על הבטן

כבדות ומסורבלות

בי 5-6 עדיף

ספורטליין

סייבקס מיוס

גרה בגבעה עם שבילים לא סלולים בעליל...

הקמיליון באמת נראית יותר קומפקטית ונוחה, אבל תוהה אם הגלגלים מספיק חזקים

עם גלגלים מעולים

אנחנו תמיד צוחקים שזה כמו רכב שטח;)

במדרגות למשל היא כבדה (אני גרה בקומה שלישית בלי מעלית לכן המשקל מהווה שיקול)

גם תא מטען קטן..

בגלל עניין השבילים פוקס תתאים

גם בגלל הגלגלים הגדולים וגם הקפיצים בבוגבו שאין להם מתחרים

האמת, ממש ממש מרוצה.

לגבי המשקל - היא שוקלת 10.4 ק”ג, והB6 שוקלת 9.4 ק”ג.

כך שזה לא הבדל כ"כ גדול בעיני.

במיוחד שכשמעלים את העגלה יחד עם תינוק בפנים (3-4 קילו), אז ההבדל עוד יותר מחוויר.

מאוד אהבתי שיש לתינוק מקום מרווח באמבטיה, הוא לא חנוק בתוך סל פיצי. גם אהבתי שהדפנות של האמבטיה חזקות, ולא כמו הB שהם רק מבד כזה, ולא מספיק יציבות.

בבאגז' של האוטו זה נכנס לנו יופי יחד עם מזוודה גדולה, קופסא של פאה ותיקים

אני לא נוסעת בכלל בתחב"צ, אז אולי מי שכן נוסעת, זה משמעותי לה הרוחב.

היתרון של הטיולון בעיני, זה שהוא תומך בישיבה שלהם, יכלתי להעביר אותו בגיל קטן יחסית, הוא גם מאוד גבוה, שזה נוח לגישה של ההורים.

כשהוא גדל קצת יותר, כבר בכל מקרה רציתי לקנות טיולון פשוט (אינפיניטי מון) כדי שהטיולון של העגלה לא ישחק. אז זה ממש טיולון שמתאים לגיל הקטן היותר.

זה כיף ללכת עם זה ברחוב, והפיצפון בפנים לא קופץ מכל בליטה קטנה על המדרכה... 

בקיצור, אני ממש ממליצה. וגם בנראות לדעתי היא לוקחת בפער. עגלה יפייפיה.

פשוט כי אני קטנה וכשהלכנו לקנות את הפוקס אבא שלי אמר שהיא יותר גדולה ממני😅

עברה כבר 3 ילדים והיא כמו חדשה!

היא גם מאוד יציבה, הילדים שלי מטפסים על העגלה לפעמים, יורדים איתה ירידות וכו, רק לחשוב מה היה קורה לתינוק בבי 5 לדוגמה ...

רק מסייגת-

לא יודעת אם הייתי קונה אותה אם זה לא היה מההורים כי היא יקרה, אבל כנראה ביד 2 המחירים יותר נוחים.

וגם, יכול להיות שיש עוד עגלות היום שנותנות מענה יותר טוב, בגלל שיש לי אותה כבר שנים הרבה זמן לא ביררתי על עגלה..

גו'אי כרום ואנחנו מאד מרוצים ממנה

לא יקרה

ומחזיקה לנו כבר 5 שנים ועוד היד נטויה ..

יש לי אותה כבר 9 שנים.

יוצאים איתה לטיולים בשטח ולהכל.

היא סוס עבודה.

קיוויתי שהרס כדי להחליף אותה אבל טרם קרה 😆

אבל אם את דוברת אנגלית, בטוח יש סרטונים שמשווים באינטרנט. (אולי יש גם בעברית)

מה שכן, שימי לב שאת משווה את הגרסאות הנכונות, לדוגמא הפוקס 5 מתקפלת ביד אחת, אם הבנתי נכון. (לעומת פוקס 3 שמצריכה 2 ידיים לקיפול)

נשמע מלחיץ האמת...

חיבוק על הפציעה וגם על הבהלה!

הריון זה דבר מאוד ארוך, וטוב שכך, יש הרבה זמן לעכל ולקבל את המציאות. בע''ה יצא ילד שיעשה לכם רק נחת♥️

מאחלת לך שהכל יהיה יותר קל ממה שנראה לך - שבעלך יחלים ויתחזק יותר ויותר מהר ממה שמצפים, שההריון יעבור בקלות, ושהסביבה תתמוך ותפנק!

או לחילופין יועצות של נשמת

יש בזה הרבה מאוד גישות

השיקול העקרוני הוא כזה: התפקיד של הבלנית הוא לוודא שכל הגוף נכנס בבת אחת למים - בדרך כלל זה בא לידי ביטוי בשיער שעלול לצוף. אבל גם טובלת יכולה לוודא בעצמה שכל השיער נכנס למים, באמצעות החזקתו בידיים או באמצעות חוט רך או צעיף שהיא מחזיקה באמצעותו את השיער. זו לא המצאה חדשה. האפשרות הזאת מופיעה במקורות הלכתיים קדומים כהנחיה למצב שטובלים במקום חשוך שאי אפשר לראות בו את השיער.

לגבי הטכני, ההמלצה היא להגיד לבלנית בכניסה "אני טובלת לבד". והיא תנחה אותך מה לעשות (נגיד לצלצל גם אחרי שאת חוזרת לחדר כדי שהיא תהיה בטוחה שהבור פנוי ולא יפריעו לך).

אם את מרגישה שנפשית-רגשית יש לך קושי בזה, שזה לגיטימי ממש, אז הייתי מחפשת מקום לבירור מעמיק בצורך ההלכתי וביחד עם זה מעמיקה בלמה קשה לך הליווי של הבלנית...

יש קו של מכון פוע"ה של נשים מטפלות יועצות וכו' וזה אנונימי... אולי שווה לך לנסות לכתוב לך לפני איזה שאלות את רוצה לשאול...

בהצלחה! 

יש מיעוט שכן, זהו מיעוט ליברלי מאוד בדעותיו גם בנוגע לתחומי הלכה אחרים. (כמו קיצור 7 נקיים וכו)

בפוקום יש נשים מסקאלה מאוד רחבה, ולכן יש ייצוג גם לנשים שטובלות לבד. זה לא הופך את התופעה לרווחת או נהוגה בעולם ההלכתי.

אני מתנסחת בעדינות, חיפוש קצר בגוגל יתן לך תמונה רחבת היקף הכוללת את הגופים והרבניות המתירות

למול היקף הרבנים האוסרים וסדרי הגודל מבחינת היקף הלימוד והגדלות בעולם ההלכתי.

מציעה שתשאלי רב שאת מכירה בפועל ונוהגת על פיו. 

אבל זה ממש לא איזו עמדת מיעוט קיצונית

ובטח לא דומה לקיצור שבעה נקיים.

בפשטות-אם אישה טבלה וכל הגוף שלה היה במים כמו שצריך אז היא טהורה.

יש עניין בבלנית, אני לא באה לומר שאין מה ללמוד או לבדוק כמובן שלא להחליט על סמך הודעות בפורום או חוויה אישית של מישהי

אבל לאורך הדורות בהרבה מאוד סיטואציות נשים טבלו וטובלות לבד

ולפותחת-

אם תחליטי שזה באמת מה שאת רוצה

מבחינת החוק והרבנות הראשית חייבים לאפשר לך לטבול לבד

אבל ממש לא בכל מקווה זה יעבור חלק לצערי

אז כדאי לברר מראש על מקווה ספציפי או לבוא עם המון אורך רוח ובטחון עצמי

את יכולה לקבל יותר מידע בקבוצת פייסבוק של טובלות בנחת 

יש רבנים שמתירים, יודעת שהרוב המוחלט לא. שאלה לרב שלך..

בכל מקרה במקוואות לא חייבים להסכים לך לטבול לבד- זה מקווה שהוקם ומתוחזק על ידי המועצה הדתית ולפי הרבנים שהם הולכים על פיהם (בהכללה גסה) אסור לטבול לבד והטבילה כלל לא נחשבת..

בכל מקווה זכותה של האישה לטבול לבד

וגם המשפט סיום שלך ממש לא נכון

כתוב שאפילו אישה שבטעות ללא שהכוונה נפלה למים טהורים טו אפילו שטף אותה כל גדול- נטהרת

של אם אשה מתריסה ודווקא טובלת בלי - בהחלט יש דעות שהטבילה לא עלתה. הכוונה של האשה פה משמעותית מאוד...

כמו שרובנו מכירות (אני מקווה) שאם פספסנו את אחת מהבדיקות של ה7 נקיים אז הכל טוב וזה לא מעכב, אבל אם אשה בהתרסה מתוך זלזול לא בודקת זה ממש בעייתי הלכתית ובהחלט עלול לעכב... כך ראיתי בספר טהרת הבית המקוצר של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

כן אני מסכימה איתך שיש מגוון רחב של גישות פסיקה אבל בלכתחילה אני לא מכירה גישה כזאת. ברגע שלאשה יש קושי היא כבר לא בלכתחילה ופה זה המקום להתייעץ פרטנית עם רב... 

זה בדרכ יושב על קושי- אחרת אין צורך להתריס

היא טרחה והלכה למקווה- כי כנראה זה חשוב לה

נכון שטבילה לבד לא מאוד מקובלת

ומלכתחילה עדיף עם

אבל כדאי מאוד להיזהר לצאת בקביעות נחרצות- בטח בנושא כל כך רגיש

שלא תהיה פה חלילה אישה שתבין שעדיף שלא תטבול בכלל על פני טבילה לבד כי במילא זה לא נחשב 

יש על זה דיון שלם בפוסקים

וממה שידוע לי להלכה כן נפסק שטבילה צריכה כוונה.

אם זה מותר הלכתית לכתחילה או בכלל זו שאלה. אני יודעת שלא. לפחות לפי הפסיקה שאני הולכת לפיה

אבל חייב לאפשר לאישה לטבול לבד אם היא רוצה. בגצ קבע כך

מקוואות פרטיים שלא שייכים למועצות הדתיות אולי לא כפופים לחוק, לא יודעת

פה בפורום נוהגים להציג את זה כפיתרון מקובל ואפשרי, לםי הפסיקה שאני נוהגת לפיה זה לא..

אז אי אפשר לאמר ש'פה בפורום נוהגים...'

פה בפורום יש נשים שכותבות את הגישה שלהן.

וזו אחת הסיבות למה הלכה לא פוסקים מהפורום. כי את אף פעם לא יכולה לדעת מי עומד מאחורי הדברים, ועל בסיס מה ואיזה תפיסת עולם הדברים נכתבו.

זה הגיוני ובסדר שעולות דעות שונות

רק היה לי חדוב לציין שבפורום נשים שזו הדעה שלהן מעלות כדעה מקובלת וכפיתרון זמין. זה בסדר לחלוטין רק כן חשוב לדעת שיש דעות שלפיהן זה לא מקובל בכלל ולא פיתרון אפשרי.

אבל הרבה פעמים בודקים פה כבדיקה ראשונית ורואים איזה הד זה עושה (או לא) ונותן אמת מידה אם ועד כמה חשוב לפנות לרב לפסיקה פרטנית...

עם השנים הרחיבו את תפקיד הבלנית לשאול שאלות/לבדוק ציפורניים/לתת ברכות בסיום

אז מתפלאים למה נשים מרגישות לא בנוח ורוצות לטבול לבד

הפורום פה מורכב ממגוון של נשים ותפיסות עולם.

וגם ההלכה היא מורכבת, יש שוני בין מצבים שונים, יש שוני בין פסיקה שניתנת לציבור לבין פסיקה פרטנית במצב אישי של מישהי.

גם אם מישהי כותבת משהו שהיא עושה, זה לא אומר שלאישה אחרת זה יהיה נכון ומותר.

אבל בכל זאת אני רוצה לכתוב בהקשר הזה, שבשונה ממה שאולי ניתן להבין מחלק מהתגובות שנכתבו פה, בשו"ע כתוב בפירוש איך אפשר לטבול במקרה שאין מי שיסתכל על הטובלת, או כשאי אפשר לראות כי המקום חשוך:

"צריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים.

ואם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה, תכרוך שערה על ראשה בחוטי שער שאינם חוצצים או בחוטי צמר או ברצועה שבראשה, ובלבד שתרפם או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה:"

(יו"ד קצ"ח סעיף מ')

בפועל בימינו אנחנו לרוב לא נתקלות בבעיות כמו שמתואר בשו"ע (למרות שבדיוק השבוע בשיעור נשים אצלנו מישהי סיפרה על טבילה בחושך בגלל הפסקת חשמל, ואיך הבלנית הביאה נרות מהבית…).

אבל כן כדאי לדעת שיש בהלכה התייחסות למצב של טבילה ללא בלנית, ובמצבים פרטניים יש רבנים שמתירים לאישה לטבול ללא בלנית, באופן שמותר הלכתית (ולמדתי את זה גם מפי רבנים במכון פוע"ה, שלא נחשבים כליברלים במיוחד…).

בכל אופן - לכתחילה בוודאי שההלכה היא לטבול עם בלנית.

ובכל מצב של קושי, יש מקום לפנות לרב ולראות מה ניתן לעשות באופן פרטני.

וכמו שגם נכתב בשרשור - לא תמיד טבילה ללא בלנית זה הפתרון היחיד. לפעמים התנהלות אחרת של הבלנית כבר תוכל לפתור את הקושי.

אם לא נעים לך מהבלנית, ואת יודעת שבטוח אף שיערה לא יוצאת מלמעלה- יכולה..

אני אישית לא ממליצה.. כאישה- מלחיץ אותי האחריות 🫠

זה לא כזה נורא עם בלנית אבל לפעמים זה כן כי יש כאלה שלא מקפידות לא להסתכל או ללכת שיורדים וזה ממש מעצבן ולא נעים

או שאחרי הטבילה מסתכלות בתוך העיניים ומברכות

אני שמחה לקבל ברכות , אבל הסיטואציה מביכה אותי 

וכן גם כשאת עולה, אין סיבה שהיא תישאר שם. שתמצא מקום להניח את המגבת ותלך.

אם את רוצה תכתבי איזור וימליצו לך על מקוואות עם בלניות שלא מסתכלות 

אמת מבאס שאין הנחיה כללית לבחינות להסתכל רק בזמן הטבילה עצמה, זה כל כך הרבה יותר נעים ומכבד...

אבל אם זה הקושי שלך, אז בעיני באמת חבל ללכת על פתרון שהוא לא לכתחילה מבחינה הלכתית.

יש הרבה מקוואות שהבלניות מסתכלות רק בזמן הטבילה, את יכולה לכתוב אזור ואולי יהיו פה המלצות על מקוואות מהאיזור (אם את לא רוצה לחשוף את אזור המגורים שלך, את מוזמנת לכתוב לי בפרטי ואנסה לברר עבורך).

ואולי גם במקווה שלך אפשר לדבר עם הבלנית ולבקש?

מקווה שתצליחי למצוא פתרון שיאפשר לך לטבול בהרגשה נעימה יותר...

ברוב העגלות של בייבי ג'וג' הריפוד מתבלה הרבה. לפני השלד. את יכולה לקחת עגלה כזאת במצב גרוע, לזרוק את הריפוד של הטיול ולהשתמש עם האמבטיה שלך.

אחר כך תקני טיולון אחר איזה שאת רוצה (יש לי המלצה אבל נשמע שלא רלוונטי כרגע).

תכלס רעיון לא רע.

איזה המלצה יש לך? אשמח לשמוע. משהו נוח, לא כבד, קיפול קל ושיתאים להורים גבוהים.. 

היא מסיבית אבל לא כבדה, מתקפלת יחסית קומפקטי, מרווחת וחזקה כמו טנק (אפשר להושיב בה שני ילדים כבדים בכיף, לסחוב קניות וכו'). גגון נדיב, משענת עולה לרגליים, סל גדול, גלגלים גדולים יחסית לטיולון, כיסים נוחים לאחסון מאחורה...

הידית לא מתכווננת.

אבל לפעמים יש מציאות ממש טובות ביד 2.

אנחנו קנינו כמו חדש

וואו רק מלשמוע את התיאורים שלהן זה טלטל אותי ממש.

קולטת כמה הטראומה חזקה בי.

לא מזמן ספרו לי על מישהי בעבודה בתחילת הריון עם היפראמזיס, ובקשו שאדבר איתה.

זה כל כך הציף אותי והחזיר אותי לחוויה הנוראית הזו שלא הייתי מסוגלת.

הרגשתי רע עם זה, כי לי עצמי בעבר עזרו נשים היפראמזיסיות שתמכו בי, 

אבל כנראה שהחוויה הנוראית כ"כ נוכחת בי עדיין, שרק מלהיזכר בזה נהיה לי רע.

ובהחלט, כל אישה עם היפראמזיס היא גיבורה שאין לתאר, ומי שלא חוווה לא יוכל להבין...

ואל תרגישי רע, זה כל כך מובן בעיניי גם למי שלא עברה.

חוויה ככ קשה!

שמונה חודשים אחרי לידה שניה

הכאב עדיין טרי אצלי מאד כל דבר עם היפרמסיס הוא טריגר עצום בשבילי ולכן לא יפתח את הסרטון אבל התגובות מרפאות❤️

הקטע של קשוח לשמוע מאנשים שעוברים את זה ככה

יש לי חברה שעכשיו בהריון קשה ואני פשוט בקושי מדברת איתה לצערי זה עושה לי רע ממש ממש ממש

גם כאחת שעוברת את זה

ראיתי ובכיתי

סיוט חיי

מתחילה לרעוד ולבכות

חוויתי את זה בהריון הראשון,

בקופת חולים הכירו אותי כי כל בוקר הגעתי לקבל עירוי נוזלים וברזל, מסתובבת עם שקיות תמיד לכל מקום, מקיאה בכל מקום- באוטובוס, ברחוב, אפילו באירוע אחד ונראתי נורא חזרתי הביתה

נגעלת מהריח של הבית, מהריח של הסבון, מהריח של הבעל

בעלי היה פותח את הדלת של הבית וממרחקים הרחתי את הבית והתחלתי להקיא , לא הפסיק. עד שהחלטנו לגור אצל ההורים.

ה' חס עלי שזה היה קצת אחרי שבוע 20 ולא עד הסוף

ברוך ה' גם לא חזר בהריונות לאחר מכן , אבל מכירה בנות שחוות בכל ההריונות והלב יוצא אליהן

תקופה כל כך מאתגרתתתת

ובאמת זר לא יבין זאת

עד היום זורקים הערות חסרות טקט ש"כיף לי שהקאתי כי ככה לא עליתי במשקל", לא מבינות דבר וחצי דבר על התחושה הזו

ובתקופתי בכלל לא הכירו את זה, שמעתי על השם הזה לראשונה רק שנה אחרי הלידה כשחברה שיתפה שהיא חוותה כמוני..

לא הכירו לא בבית חולים ולא בקופת חולים, רק הכירו אותי כמקיאה/מתייבשת ראשית שבאה לקבל נוזלים וברזל, הרגשתי אפילו סוג של מעיקה/מטריחה

ואו, הסרטון הציף אותי

וכשגיליתי לקחתי את זה קשה כי ישר דמיינתי את עצמי מושבתת ושחזרתי את כל הסרט בראש, והייתי בדיוק בסיום תואר.

והופתעתי לגלות שלא הרגשתי כלום ושום דבר! רק בחילות בהתחלה פעם אחת, שסימנו לי שיש הריון, וזהו!

אבל הנשים האלה באמת אלופות! מסירות נפש והמצווה כפולה

א. יש לי פחות ילדים ממה שקוויתי וצפייתי בדיוק בגלל זה.

ב. בהריון הראשון אמרתי לבעלי שזהו. לא יהיו יותר ילדים.

אבל כשהיא נולדה התאהבתי באימהות ורציתי עוד ככה שבהמשך כבר הייתה יערכו. לתקופה הזויה ונוראית אבל רציתי את זה (וכל פעם מחדש קיוויתי שההיערכות תימנע את זה. זה לא קרה)

ההפרשים בין הילדים גדולים יחסית בגלל זה וכאמור- כל הריון הוריד עוד ילד מהחלומות שהיו לי. 

הרווחים הולכים וגדלים.

ואכן לפני ההריון האחרון אחרי תקופת מניעה שכבר רציתי...

אבל נכנסתי להתקף חרדה רק מלחשוב על ההריון...

עברתי טיפול קצר שבו המטפלת הסבירה לי שאני פוסט-טראומטית..

ושאני צריכה להבין ולקבל את עצמי ולא להיות עם מצפון שאני לא מסוגלת...

חיכיתי עוד כשנה אחרי הטיפול עד שהרגשתי מוכנה לכניסה להריון.

וזה ברור שזה אפשרי רק בתמיכה מלאה של הבעל שיודע בדיוק לאן הוא נכנס ומה התקופה הזו דורשת.

להבין את עצמי בהריון הנוכחי

כמה הקושי גדול וכמה הסביבה פשוט לא מבינה. יש לנו כחברה דרך ארוכה לעבור בתחום הזה 

חשב שיש בעיה אחרת שהתבררה כלא נכונה.

הרוםאת משפחה ביקשתי ממנה והיא נתנה

אני עוברת רוםא בסוף החודש רוצה להגיע אליו מוכנה עם כל הבדיקות.

לספור מהיום שמתחיל מחזןר כבד רגיל

השאלה אם תקף גם לב. דם

זו תקופה כל כך קשה, ואת עוברת המון!

תני לעצמך מקום לפרוק את הקשיים. אפילו לעצמך, במכתב. זה מאוד מאוד חשוב ועוזר, מאשר להיחנק עם הכל בפנים.

ובתור אחת שגם עברה טיפולים - כן, לפעמים באמת צריך לעשות חושבים האם להמשיך או לא. או רק לקחת הפסקה.

אני לא יודעת בת כמה את, וכמה ילדים יש לך, ועל כמה ילדים חלמת, אבל בשלב כלשהו באמת צריך לראות מה מצב הכוחות שלנו והבריאות שלנו והמשפחה שלנו.

קשה מאוד לשחרר את החלום על הילד הנוסף, מניסיון, אבל לפעמים צריך.

תפנקי את עצמך, קחי בכל מקרה חדש חודשיים להתאפס, ואז תבחני את הדברים.

❤️

של אמיתיים כרגע ;))

את מדהימה

ומבטאת את עצמך בצורה מעוררת השתאות

בא לי להיות מודעת לעצמי כמוך.

וממוש, זה ממש לא הזמן להחליט עכשיו מה את רוצה

תתאוששי

יסתיימו המילואים

תנרמלו את עצמכם

ואז

מתפללת בשבילך ועלייך, שהקב"ה יתן לך את הכח

להחליט מה הכי טוב ונכון עבורכם

ושההתמודדות תהיה לך הכי קלה שיש.

תנסי למצוא דברים קטנטנים שיכולים לתת לךמעט כח,

החל בלקנות לך בגד חדש

שוקולד טעים

שעה שחיה בבריכה.

כל יציאה שתתן לך מעט חיות

הלוואי שיכלתי להבטיח לך שיהיה טוב יותר.

אבל אני יכולה רק להתפלל ולקוות שתזכי ונזכה כולנו שיהיה טוב, ולראות את טוב

את מתארת אותי עוד שנה-שנתיים.

נשארו לנו מוקפאים מהסבב הקודם וכרגע התכנית היא לנסות להחזיר עוד שנה פלוס , ואם לא יצליח אז לעצור עם זה.

קשה להבין מרחוק כמה כל סבב הוא מטלטל , גם נפשית, גם פיזית ואפילו טכנית, כל כך הרבה ריצות בבקרים לבדיקות... להשאיר את הילדים בבוקר עם אבא במקום לשלוח אותם, לאחר לעבודה... וכל הזמן התקווה הזאת, לקבל בשורות טובות.

מחבקת אותך ושולחת כוחות, להתמודד עם כל הקושי.

חושבת עליך כל הזמן על מה שאת עוברת..

תקחי את הזמן עכשיו, תרשי לעצמך לבכות, לפרוק

יש מצב שתצליחי לחזור לחייך עוד שבוע, שבועיים, חודש, כמה שיקח, כמה שאת צריכה..

גם אני עברתי ניסיון לא פשוט, ובאמת אמרתי שלא אנסה כי אני לא יכולה נפשית ופיזית.

התחלתי לצאת, להנות מהקיים, לפצות על מה שחווינו, לקרוא על אמונה וביטחון בה'.

ואחרי שנה וחצי, בעקבות המלחמה דווקא, החלטתי שאני רוצה לנסות ומה שיהיה יהיה, עם תפילות ושנזכה לברכת ה' בעזרתו יתברך.

מאחלת לך שתקבלי כוחות לפני שנה וחצי, אבל לפני כן תדאגי לעצמך  . לפני הכל.

ובעזרת ה' מחכה שתבשרי אותנו בבשורות טובות!🙏

מרגשת.

אני בשלב של אחרי להנות ולמצות את הקיים,

זה בעצם השלב בו הגיע הדד ליין של הנה, הגיע הזמן ועושים את זה.

אני מחכה לזה מעל 3 שנים אבל מסיבות חיצוניות לא.הצלנו לחזור לזה.

בכללי, אני אחת שיודעת לפנק את עצמה ועם מודעות עצמית גבוה, לכן, אני יודעת שאם אשחרר את החלום לעוד ילד אני אתחרט כל החיים.

מנגד ,נמצאת כרגע בתחושה הקשה של איך אני עולה מכאן?

כל כך קיוויתי שזה שזה יצליח בלי כל הטירוף סביב ivf

אבל כרגע לא יכולה לשחרר.

כמובן אם יש לך חלום לילד נוסף אז כמובן לעשות מה שאפשר כדי שזה יתממש

אבל תתני לעצמך זמן לעכל את מה שעברת, הנפש והגוף חייבים את זה .

אחרי שתתני לעצמך את הזמן הזה יהיה לך יותר קל לחזור לתהליך בידיעה לאן את נכנסת, את תכנסי מוכנה וחזקה יותר

רק את יודעת מה ירים אותך כרגע

ואולי את עדיין בשלב של לעכל ולפרוק , שזה הגיוני כי זה מאוד טרי.

אחרי השלב הזה תראי אם את צריכה משהו נוסף לנפש או שאת מוכנה לנסות שוב

ואני מתפללת ומייחלת מכל הלב שלא תראי עוד עיכובים ואכזבות🙏🙏🙏🙏

את פשוט נשמעת אישה מדהימה, איך שאת מתנסחת ככה, בצורה בהירה וישירה ולא מסתתרת מאחורי שום דבר.

מחבקת אותך חזק, מתפללת שתצליחי למצוא קרקע לדרוך עליה, להרגיש מעט מעט יציבה...

וכן, קחי לך את הזמן עוד להתאושש לפני שתנסי להגיע להחלטות ❤️❤️

את נשמעת אישה מדהימה

באמת מדהימה

ממש.....

וואו איזה גיבורה עם כל מה שאת מתמודדת!!

ואיזה מאתגר ככה להיות עם הכל בלי לפרוק....

אין לי חוכמת חיים או משהו אבל אם את רוצה לפרוק מוזמנת לאישי....

ואם תרצי מספר ולהתקשר אלי לפרוק מוזמנת ממש!!

אינסוף חיבוקים!!!!

מרגש ועוזר לדעת שיש היכן לפרוק

גם אם לא בחיים האמיתיים

הלוואי שאגיע לשלמות עצמית ,

כי אני מכירה את עצמי ויודעת שחלומות נועדו להגשים. אין צאנס אחר

תחושות קשות מאוד, ואני מבינה לחלוטין❤️

לא יודעת כמה ילדים יש לך בבית. לי יש שניים, ואחרי שעברנו דברים קשים בדרך (פחות בטיפולים, יותר הריונות ואובדני הריונות) הגעתי להבנה עם עצמי שיש גבול לכמה אני אקריב בשביל עוד. נכון שתמיד חלמתי על יותר והייתי בטוחה שיהיו יותר... אבל מבחינתי חלק מהתהליך היה קודם כל להבין ששני ילדים זו מתנה עצומה ומשפחה נהדרת. ובעקבות זה - שאם אני ארגיש שהניסיונות להביא עוד כבר פוגעים בי ובנו ובטח בילדים הקיימים - אני אדע לעצור ולשים את הגבול. לא מוכנה שהחלום יבוא על חשבון מה שכבר קיבלנו (ושבהחלט תובע את שלו). אני עדיין מאמינה שאח נוסף יהיה מתנה בשבילם, אבל לא בכל מחיר.

בכל מקרה - בעיניי מותר רגע לעצור, לקחת הפוגת נשימה, לתת לגוף ולנפש מנוחה. ומתוך זה אחרי חודשיים-ארבעה-שמונה-כמה שלא יהיה שמתאים לך, לעשות חשיבה מחודשת. מתוך מקום של חידוש כוחות שנותן מבט צלול יותר.

קראתי בהריון, בפועל לא ילדתי במים אבל ילדתי בלי אפידורל והרבה ידע זה נתן לי

מה שכן יש שם תנועות לא משהו בכלל🙈 אם זה מפריע לך

אם לא רק לדאוג שלא יסתובב בבית שכל אחד יכול לראות..

חברה קראה את הספר ללדת בבית, גם מדבר על לידת מים - אותו לא קראתי

אני ילדתי בלידה הקודמת בלי אפידורל, והיתה לי חוויה מדהימה.

מאוד אהבתי את הספר "לראות את הנולד" של רחל ברונכר, אבל אין בו מספיק התייחסות ללידת מים ממש.

שם יש קטעים ספציפיים על לידת מים?

לגבי התמונות - אין לי בעיה. מקסימום אכסה עם מדבקות לבנות.

תודה!

וגם לראות מה הגיבו לי בשרשור עוד לפני הלידה

עוד לפני שכתבתי פה, ממש חיפשתי את הסיפור שלך.

וגם זכרתי שזכרת לתייג אותי בזמנו!

תודה רבה!

וואו

לידה ראשונה ממש עברת את מה שאני עברתי

זירוז לידה ארוכה אפידורל וואקום

נשמע כלכך חלומי לידה שנייה לעבור חוויה כזאת! 

ממש שמחה בשבילך!

יש איזשהם הגבלות לנשים ללידת מים?

סיבוכי הריון שלא מאפשרים? משקל לידה מסוים?

נשמע שאת סופר רגועה ובתוך התהליך

ממש מיוחד לקרוא, תודה ששיתפת!

ממליצה על נשימות עמוקות וארוכות, רצוי באויר הפתוח

לשמוע מוזיקה טובה/דימיון מודרך

להמנע מלשמוע רדיו/חדשות שגורמות ללחץ, ובצדק

להגיד מזמור לתודה

להרבות בלהודות על הקיים, מהקטן לגדול, על הנשימה, על ידיים, רגליים ,עיניים

זה יעצים לך את כל הטוב ויצמצם לך את הרע