פורום הריון ולידה (עמוד 504)

זה לכתכילה בדעות אחרות

אני לא חושבת שיש כאן למישהי זכות לבוא וחומר מה כן או לא לכתכילה

יש כל-כך הרבה גישות

גם באותה הקהילה יכולים להיות שני רבנים גדולים שיפסקו אחרת (אצלנו בקהילה יש כאלה שלמדו הוסמכו אצל רב אחד ופסוקים א מנגד יש רב אחר שהוסמך ע''י רב אחר שפוסק אחרת. וזה בסדר!!!)

אנחנו בטוח לא יכולות לבוא ולהחליט אם זה כן או לא נכון 

היה לי חשוב לכתוב את זה

כי מסתובבת כאן אישה, בטוחה שיש לה את הרב הכי צדדיק שיש בעולם - מה עובר לה בלב כשהיא קוראת את זה שכותבים על הרב שלה הוא בגישה של ''לא לכתכילה''? בעיניי מזעזע

צריך לכבד ולא להתייחס לזה כאל סוג ב' 

בשביל כל אחת צריכה להיות תחושה וידיעה שהרב שלה הוא הכי לכתכילה שיש בעולם - עבורה. 

לא רוצה לפתוח פה דיון בנושא, אבל כתבו שזה הכי טוב שיש- וזה לא... למה שלא נגיב על כך? לגיטימי שאשה תדע שיש כמה דעות ולא רק הדעה הזאת. 

לא הכי טוב שיש במקום שלך

במקום שבו את נמצאת

אבל לאישה אחרת זה הכי טוב שיש

לא חושבת שיש במקום כזה מקום להביע דיעה על האם זה כן לכתכילה או לא

כי יש כל-כך הרבה גישות

מי שמך להחליט אם גישה של רב א היא לכתכילה והשני לא?

זה בדיוק הקטע שיש רבנים שלא רואים בזה שום שום שום בעיה והם רבנים מעולים ומחמירים

בגישה שלהם זה בסדר ואנחנו הקטנות בטוח לא נתערב בחשבון שלהם.

את כותבת שזה לא לכתכילה לשום דעה אז אני מחדשת לך שיש דעות שזה כן

על בשר בחלב יש דעה אחת גורם ואין מקום לפנייה ימינה או שמאלה

אבל בנושא הזה כן

יש מחמירים יותר ויש מחמירים פחות.

מי שמחמיר יו.ר טוב יותר? ממש לא מחייב..

וצריך לדעת שיש המון סוגי דעות ושיטות

אבל מה שמפריע לי זה היכולת שלך לבוא ולומר מה יותר טוב ומה פחות

זה פשוט לא התפקיד שלנו

אם רב מצא לנכון להתיר, תאמיני לי שהוא יודע מה הוא עושה ואישה לא צריכה להסתובב בתחושת מצפון שעושה משהו בדיעבד

כי זה לא

אם הרב של זאת התיר - זה הכי מותר שיש!!!

גם בהיתרים כאלה - יש גישות שאוסרות

יש גישות שאומרות עדיף שלא אבל אם אין שום ברירה תעשי כך

ויש גישות שאומרות - זה מותר ותעשי כך לכתחילה.

אתן מסכימות. היא לא אמרה זה בדיעבד לכולי עלמא.

מה שהיא ניסתה להגיד - זה תבררי עם הרב שלכם מה השיטת פסיקה שלו והאם זה לכתחילה או בדיעבד.

בדיעבד לא אומר שהיא לא צדיקה. ולא אומר שתלך עם מצפון. ברגע שקיבלה היתר זה מותר.

אבל אי אפשר לומר בפורום באופן גורף שזה מותר ואין שום בעיה - כי יש רבנים שאוסרים את זה! ולכן צריך לוודא מה הגישה של הרב שלה.

וכן, לטבול על משהו על הגוף, זה לא לכתחילה לשום דעה, פשוט במקרים מסויימיל הטבילה כשרה, עולה לה. אבל לא לכתחילאית. ומי שמי? אף אחד, זה כתוב בספרים. מוזמנת לפתוח ספר אחרי ספר ולומר לי איזה פוסר אומר שזה לכתחילה. כלומר, כך הורו חכמים, שלטבול עם איםור/לק/טבעות זה לכתחילה. אני מכירה שהאמירה הראשונית היא להוריד הכל. אממה- כשאישה רואה שזה חלק מעצמה, אז אפשר להתיר. זה הניסוח. וממש לא רציתי לרדת לעומקו של ההתפלספות ההלכתית, כי אני לא שום גורם מוסמך, אני רק כך למדתי.

וכך זה בכלל לא קשור למה שאמרתי בהתחלה, שיש דעות שזה לא לכתחילה. כלומר כמה וכמה פסיקות שונות וזה מרגיש לי נכון לציין את זה.

ואני בדרך כלל לא עושה את זה, מרגיש לי מתנשא, אבל הפעם ממש הורגשתי מותקפת ואני בלי נדר לא ממשיכה בדיון הזה.

בתקווה שנמחל זו לזו בלב לכבוד האחדות בעם... 

אבל זה הלכתית לא לכתחילה, אם נדייק בהגדרות

זה שיש נשים שצריכות את הבדיעבד זה ברור ולכך הוא נוצר

אבל בהגדרה פרופר - זה לא.

ואני לא הייתי לוקחת את זה למקום סוג ב האמת. לי למשל מאוד חשוב הלכתיילה בטבילה ולכן שאלתי למשל על לק ג'ל ולא עשיתי בסוף (לפי הדעה שאני הולכת לפיה לפחות זה לא לכתחילה)

כשכותבים על משהו 'זה מותר', תחת כותרת של מדריכת כלות, זה יכול להשתמע כמותר לכתחילה למרות שזה לא. יש נשים שחשוב להן לדעת ולכן חשוב לדייק את ההגדרה, זה הכל

כל אחת תתייעץ עם הרב שלה

ואני עומדת מאחורי זה - לדעתי לא כאן המקום לבוא ולקבוע האם מה ששלומצי עושה הוא לכתכילה או לא

ואם כבר הלק עלה - אז כן - יש רבנים המתירים בצורה הכי לכתכילה שיש לטבול עם לק

האם משהו הסמיך אותי לבוא ולהגיד אחרת? לא.

שלומצי תתייעץ הרב שלה ובהתאם לזה תפעל

אבל שוב - אנחנו לא נקבע את זה.

לא חושבת שזה התפקיד שלנו.

זה כמו שנתחיל דיון בנושא פאה,

יש כאלה שמבחינתם זה הדבר הכי אסור שיש

ויש כאלה שזה הדבר הכי מותר ואפילו מומלץ הכי לכתכילה שיש

לא חושבת שיש לי בתור שוש את הזכות לבוא ולקבוע לאישה אחרת עם פאת טופ לייס שמה שהיא עושה לא לכתכילה.

הרב שלה התיר את זה? גוד ביי זה שלה. 

גם ככה מטלת הטבילה מורכבת להרבה, לא חושבת שיש כאן למישהי זכות לבוא ולהכביד מעבר לקושי הקיים.

וזהו, חזל''ש מבחינתי

התייעצות עם רב, ברור שזו הכתובת

האם כולן שואלות אם זה לכתחילה או בדיעבד..? לא תמיד. יכול להיות שלחלק מהנשים זה לא רלוונטי. לי למשל כן.

זה לא דיון לגופו של אדם האמת, אלא לגופו של עניין על תת נושא שעלה בשרשור, ולא עלו פה בתגובות קביעות לגבי מה הפותחת צרחכה לעשות, הייתה פה רק הדגשה חשובה

לדעתי, יש להיזהר באמירות נחרצות בפורום פתוח של מותר/ אסור לגבי דעות הלכתיות ותמיד לסייג

לא לכולן איפור חשוב ברמה של לרצות לטבול בדיעבד, ולכן ההדגשה פה כן חשובה לדעתי

מבחינה הלכתית יש הבחנה בין מה צריך לעשות 'לכתחילה' - מה שעושים אם שואלים לפני המעשה, לעומת מה קורה 'בדיעבד' - לאחר מעשה.

לדוגמא, בהקשר של טבילה: הרמ"א כותב שלכתחילה צריך לטבול ללא שום חציצה (ולמרות שזה הגהה של הרמ"א, זה מחייב גם ספרדים שפוסקים על פי השו"ע, זו תוספת שגם השו"ע מסכים איתה, ולא מחלוקת ביניהם).

אבל אם כבר טבלה, ואז מסתבר שהיה משהו על הגוף שלה (זה מה שנקרא בהלכה 'בדיעבד' - לאחר מעשה), אז צריך לבדוק אם זו חציצה שאוסרת (אם זה משהו שהאישה מקפידה עליו, או אם זה מכסה את רוב הגוף - פחות שכיח...), או שזו חציצה שבדיעבד לא פוסלת את הטבילה (אם זה משהו שהאישה לא מקפידה עליו, ולא מכסה את רוב הגוף).

יש מצבים שבהם לפי הצורך מתירים לאישה לעשות 'לכתחילה' (עם היתר מראש) משהו שההלכה מתירה 'בדיעבד' (שאם כבר היתה עושה כך לא היו פוסלים את המעשה).

אז אם אישה מקבלת פסיקה מרב שמותר לה - אז עבורה ובמצב הספציפי שלה זה מותר לכתחילה. אבל זה לא הופך את זה ל'מותר לכתחילה לכל אחד', אלא שהיא קיבלה היתר, ועבורה זה מה שנכון לעשות מבחינה הלכתית.

אז בנושא שמדובר פה -

כש@נהורה כתבה שמותר לטבול עם איפור עמיד - היא כתבה את מה שנפסק לה.

אני מתארת לעצמי שהיא לא משתמשת בהיתר הזה בכל טבילה, אלא במצבים שבהם יש בזה צורך. ובמצבים כאלו הרב פסק לה שמותר לה לטבול ככה, לכתחילה *עבורה*, ולהסתמך על כך שבדיעבד האיפור אינו חוצץ.

אבל ההערה של @מדברה כעדן. ושל @המקורית חשובה פה. כי מהניסוח של @נהורה היה אפשר לחשוב שזה מותר לכתחילה לכל אחת, ואין פה צורך לשאול. ולכן הן דייקו שזה לא לכתחילה מבחינה הלכתית, ויש צורך לשאול רב ולקבל פסיקה אישית בהתאם לצורך.

(אני פחות אוהבת לרדת לפרטים הלכתיים פה בפורום, אבל כיוון שכבר יש פה דיון בנושא, היה נראה לי שחשוב להסביר את הדברים בצורה מסודרת יותר. כתבתי על פי מה שלמדתי בקורס של מכון פוע"ה, וגם בעלי עבר על הדברים ואישר שהסברתי מדויק...)

חוץ מלחכות שיתהפכך חזרה

חמוד ממש

יש גם באנגלית 

יוצאים דתיים

יונתן רזאל

ישי ריבו

אברהם פריד

מוטי וייס

מרדכי שפירו

שירים של הרבנות הצבאית

לילדים הממש קטנים (שנה-שנתיים) אני שמחה כן של הופ וכאלה.. אבל כבר פחות כי הגדולים רואים את השירים הנל... 

ממש אוהבים

אם המחזןר היה קצר זה היה יותר הגיוני

ביוץ כזה מוקדם

אם היה לך מחזור ארוך של 8 ימים ויותר אז היה הגיוני

בבדיקת ביוץ חיובית, פס התוצאה שווה בחוזק שלו לפס הבקרה, ואף חזק יותר.

אם הפס חלש יותר מפס הבקרה, הבדיקה שלילית.

זה לא כמו בדיקת הריון שאם יש שני פסים יש הריון.

בבדיקת ביוץ תמיד יש שני פסים. 

שגרם לי לסוג של עילפון בשבת אז הבנתי שזה לא סתם דימום וחייב מיון במוצאש (לא ממש עילפון,  הרגשתי כמו שתיארתי בלילה רק שבשבת זה היה בישיבה בשולחן אוכל אז נפלתי לרצפה ולא הצלחתי לקום, אבל הרצפה הקרה העירה אותי ואחרי כמה דקות הצלחתי שוב לעמוד על הרגליים ב"ה)

וברוך ה' עד מוצאש ועד שקיבלו אותנו הדם פסק והמדדים כנראה עלו (,מוגלובין ולחץ דם) אז שיחררו אותנו

והרגשתי את זה כל הלילה עד שהיה לי קר מספיק ואז התחושה עברה לגמרי ב"ה , אבל עדיין מוזר, כאילו אני חייבת קור קיצוני תמידי כדי שזה לא יקרה.

וכשזה קרה בלילה שכבתי במיטה , וכשקמתי זה עבר, ושחזרתי למיטה שוב אז שוב היה את זה, אז לגבי סחרחורת לא יודעת, דפיקות לב מהירות גם לא שמתי לב , הייתי ממש בלחץ מהסיטואציה לא חשבתי על זה

עם זרמים כמו סחרחורות בתוך הידיים

אין, אני לא מצליחה אפילו להסביר את התחושה כי היא חדשה לי מאוד

שקשור לזרימת דם.

בהריון זרימת הדם מאד משתנה מהרגיל .. הלב עובד קשה יותר. ולכן לפעמים יש סחרחורות וכו'.

אני כן הייתי מתייעצת עם רופא

את היד, וזה מתחיל רק בשכיבה בלי תזוזה

וגם הבנתי שהקור עושה משהו לזרימת דם , מאיץ אותו או משהו ואולי בגלל זה גם עוזר

ומה היית אומרת לרופא? אני אפילו לא יודעת להסביר את עצמי

וזה הביא לי קצה חוט

כתוב ששינה על הגב גורמת לזרימת דם חלשה כי הרחם לוחץ על כלי הדם

האמת שמעתי על זה פעם,  אבל שכחתי מזה לגמרי ובאותו רגע לא קישרתי

אנסה לישון על הצד ואראה אם יש שיפור, למרות שיהיה לי בטח קשה להתרגל אבל העיקר הבריאות

תודה על ההארה!!! מקווה שבאמת זו הסיבה, אבל נראה שכן🙏💞

שזה רגיל וקורה בהריון

כשאת לבד איתו- פשוט לשבת כמה שיותר. לא להרים. גם לא לכסא אוכל- שיאכל על שטיח/ רצפה שאחר כל קל לנקות (וכמובן לא את מנקה)

החלפות טיטול- הוא שוכב על השטיח ואז את באה אליו.

לקלח- תנסי ללמד אותו להחזיק לך יד ולהיכנס לאמבטיה ...או שתביאי עזרה אפילו רק למקלחת.

לחבק- אפשר גם בישיבה.

אם נח לך אני הייתי נשארת איתו רק בבית. אלא אם כן את צריכה לצאת בשביל האוורור איתו...

בבית יותר קל מאשר בחוץ

וגם זה הגיוני סך הכל שכשאת איתו הגוף מרגיש יותר מאצץ ומגיב בהתאם.

חוזרים מיד הביתה.

בגלל שהייתי מאושפזת לפני הלידה הוא בקושי היה בבית. אצל ההורים שלי אז הוא התגעגע למשחקים ולהיות בבית שזה עוזר.

תודה על הטיפים!

לא הייתי מקלחת אותו. למה בעלך לא עושה את זה?

תחבקי ותאכילי אותי, תרימי אותו והכל כשאת יושבת. תני לגוף שלך את הזמן לחזור לעצמו..

לגבי האוכל, הלוואי עלי.. באמת. מה שכן, כשאת כן אוכלת שזה יהיה משהו מזין, חלבונים וכו..

מזל טוב! 

ואז השאירו אותי עוד קצת במחלקה כי התינוק ירד במשקל וגם ככה נולד ממש קטן. יצא שלא הייתי בבית כמעט שבועיים.

וזה היה לו ממש קשה. היו את בכמה ימים שכעס עלי ולא רצה להסתכל עלי אפילו. ועכשיו ההפך, רוצה רק אותי. אז מנסה לתת לו את הזמן כמה שיכולה.

בעלי מדהים ועושה כ"כ הרבה בבית!!

משתדלת לעשות באמת את רוב הדברים בישיבה. אבל זה קשה.

אצלי בכל לידה, הקטנה ממש צריכה אותי ולוקחת את זה קשה..

אז תתני לו את כל הזמן שהוא צריך, אבל אל תעמיסי על עצמך, תשחקי איתו בישיבה, תחבקי ותנשקי. אבל על מקלחות תוותרי בינתיים.. 

תנסי לעשות הכל בישיבה, לא להרים אותו בכלל!!

שיטפב על הספה לבד וישב לידך ואת מלטפת אותו, שרה לו, מנשקת, לא להרים, ובטח שלא בעמידה. תנסי לעשות לו כמו הצגה עם בובה, שירים עם תנועות...

ולגבי תאבון, אני ככה אחרי כל לידה, לא מסוגלת לאכול כלום, שבועיים וחצי - שלוש, אוכלת בכח רק כדי להתקיים. ובכללי אני אחת שיש לה תאבון לגמרי 🤗 אבל כן, זה קשור ההורמונים, או אולי בייבי בלוז.

אם זה לא עובר, צריך לראות מה קורה. 

החוסר תיאבון.

וכן, היה קשור למצברוח...

כשאת גמורה את גמורה.

אפילו לאוכל.

אני זוכרת שאמא שלי הציעה לי לאכול עם אנשים- עם המשפחה, האוירה תעזור לי לרצות לאכול..

אני אשים עין על זה.

כמה זמן את חושבת שזה עוד נחשב בסדר?

קצת פתרונות פרקטיים:

ילד בן שנה וחצי הולך יפה וטיפה מטפס, זה יכול לעזור לך המון!

ללמד אותו לטפס על כיסא רגיל עם דחיפה קטנה שלך, ואז לשטוף ידיים וכו. או לשטוף באמבטיה כמו כיור בגובה שלו.

להרים לחיבוק- שיטפס עלייך כשאת יושבת

להרים לכיסא אוכל- כנל, עולה על כיסא גבוה כמו מדרגה ומשם את נותנת לו יד ונכנס לכיסא אוכל.

להחליף טיטול על הריצפה.

לטפס על העגלה לבד עם דחיפה קלה.

זה משמעותי מאוד לכאבים ההימנעות מהרמת משקל!

המעבר ל2 היה לי מאוד מאתגר! זה דורש הרבה מיומנות של תמרון ודאגה לעצמי בין כל הדרישות מסביב.

את יכולה לבקש מבעלך עזרה בדברים שיועילו לך במהלך הצהריים עם הילדים:

לחתוך בערב קערת פירות גדולה לכולכם ולשמור במקרר לצהריים, להכין ארוחות וכו.

מקלחת לגדול ולקטן- אם אפשרי לגמרי להסתייע! זו משימה קשה ליולדת

בלילות לבקש עזרה בגרעפסים. שיהיה לך זמן לישון בין ההנקות. שינה משםיעה על החלב ועל ההתאוששות שלך פיזית ונפשית.

תעצמי עיניים מלכלוך, בלאגן, כביסה, ריצפה. הכל יעבור ויסתדר עוד חודשיים בערך. הגוף שלך שווה יותר מריצפה שטופה.

לגבי האוכל, כנראה הורמונלי. את אוכלת גם בלי תאבון וזה מה שחשוב.

תנסי לתת לגדול תשומת לב תוך כדי ההנקות הארוכות. אפשר לשים במרכז הסלון כורסה בשבילך ומצידה כיסא לגדול עם ערימת ספרים בהישג יד שלך

וממול דפי צביעה, צבעים, מדבקות, קוביות, מכוניות

שהכל יהיה מבולגן העיקר שאת יכולה לקרוא לו ספר, ללטף אותו לידך, להחמיא לו על המגדל שבנה..

אבא ואמא לבד לבד.

אפשר בתורות, 5 דק עם אבא ואחכ 5 דק עם אמא.

לתת לו מגע בשפע, מחמאות, דיגדוגים, להקשיב לו- מה שאת יודעת שהכי משמח אותו.

באמת חוששת מהמעבר הזה. מ 1 ל-2.. בכללי לאורך ההריון. ועכשיו..

בעה לכולנו זה יהיה מעבר קל!

אני בן אדם עם תיאבון מאוד בריא ובשתי הלידות שלי בשבוע שבועיים הראשונים לא היה לי תיאבון בכלל..

למשקל שלום

אז רק חיבוק ובהצלחה רבה! אתם תצלחו את התקופה המאתגרת הזו ואחר כך הכל יהיה יותר קל ❤️

ולגבי החוסר תאבון, ב3 לידות הייתי כמו שהיית בלידה הראשונה, ואז בלידה הרביעית פתאום הייתי צריכה לאכול בכח. זה היה מאוד מוזר, אבל בסוף עבר אחרי שבועיים-שלוש. הבנתי שזה נורמלי 

בעלי היה מחבר כל בוקר את המיטה הזוגית

אני הייתי שוכבת על המיטה והבן שלי היה משחק בצד של אבא והתינוקת בעריסה בצד שלי,

רק ככה יכולתי לא להשתגע שהוא כל הזמן נגע בה

וגם יכולנו לשחק (פאזל ומגוון משחקים בישיבה)

הייתי מציירת לו מלא ציורים.

הכל במיטה בלי לקום.

קמתי מהמיטה רק כשהוא ישן או היה במסגרת. אחרת בלי לשים לב הייתי משתגעת אחריו וקורסת מהר.

לא צריך להיכנע לבכי.

אפשר להפריד בין לחבק, לנשק, לשחק ולתת לו מעטפת של חום ואהבה, לבין טיפול פיזי.

הוא רגיל שזה בא ביחד, אבל אפשר להפריד.

ואם הוא לא רוצה להתלבש, שיישאר ערום, ואם הוא לא רוצה לאכול, יאכל מחר במעון, ואם לא רוצה להתקלח אז לא.

יותר חשוב שאת תשמרי על עצמך ותתאוששי מהלידה.

להציע לו שהות משותפת בלי להתאמץ. אבל זה צריך להיות ברור מה הוא כן יכול לקבל ומה לא.

אם תשמרי על עצמך, תוך שבועיים- שלוש תרגישי הרבה יותר טוב.

שאפשר לתת זה עזרה בבית. כביסות, פיזור ואיסוף ילדים, שיהיה אוכל במקרר או המקפיא.

אלא אם זו לידה ראשונה ואז זה משהו אחר ויותר פינוקים מסוג שוקולד, פיג'מה כיפית, אוזניות אלחוטיות, משלוח אוכל ממסעדה שהיא אוהבת 

ככה שעזרה פיזית כמעט ובלתי אפשרית

מנקה שהיתה קבועה אצלה

תיאמתי דרך בעלה מתי נוח..

יפה שהצלחת למצוא מנקה

אני ממש מחפשת באזור שלי  

אוכל אמיתי, אם זה יעזור נניח עם הילדים.

לא ממתקים

לידה אחת קנו לי עגילים וממש שימח אותי

לידה אחרת אחותי קנתה לי בושם ולהיות בבית יולדות עם בושם הרגשתי ואוו

משהו שהוא לטיפוח האישי שלה מטפחת בושם תכשיט כל דבר שישמח אותה

אפשר משאבה

צידנית עם קרחומים

ספר לתעסוקה בזמן השאיבה

בגדים במידות של פגים שיהיה מייד אחרי השחרור (יש גם כאלה שמתאימים לאשפוז)

להיות שם בשבילה ולתת תמיכה רגשית והבנה. זה מצב סופר מורכב גם כשהכל בסדר כביכול עם התינוק ואם יש גם דאגות רפואיות אז עוד יותר.

אם יש עוד ילדים אז לקחת אותם להכין להם אוכל או כל דבר אחר שיוריד ממנה מטלות.

אוכל מפנק לבית חולים כי אין זמן לדאוג לאוכל.. ובאמת הכי בשבילי היה שהרגשתי שיש מי שמקשיב לי ומבין את הקושי שלי 

יכול להיות שזה תקין, ויכול להיות שצריך בירור, אני לא יודעת.

בכל מקרה נראה לי כדאי לך לעקוב גם מחר ולגשת למרפאה אם צריך

תרגישי טוב!

בסוף הטשטוש המלחיץ די עבר והפך לטשטוש רגיל של עייפות (שיש לי עד עכשיו למרות שהלכתי לישון מוקדם כי לא ממש ישנתי טוב בלילה)

אני אנסה לעשות היום את הבדיקת שתן ואולי עוד פעם למדוד לח"ד (לא ידעתי שיש משמעות לזה שיש הבדל גדול בין שני הערכים.. מה זה אומר בעצם?)

ושאלתי אותה גם על זה. היא שלחה אותי לעשות בדיקת שתן אצל האחות (עוד לא עשיתי בבית) וראתה שיצא שיש קצת חלבון בשתן. היא החליטה לא לקחת סיכון (וגם התייעצה עם עוד רופאה) ושלחה אותי למיון נשים..

הצילו😱

לפחות בעלי חזר אלי כרגע (מקודם הוא לא ענה לי ונלחצתי) אבל אנחנו חייבים למצוא סידור לילדים לפני שנוסעים (מסיימים את הלימודים עוד פחות משעתיים)

ואוף, רוב הסיכויים שהכל תקין, אני מניחה, אבל מצד שני אני עדיין בלחץ. ומצד שלישי ממש אין לי כוח עכשיו לשעות במיון ולמלא בדיקות

הרגעות?

וכמה באמת צריך להיות בלחץ לנסוע מהר? (הרופאה אמרה לי שאסע עכשיו כדי להספיק לחזור לילדים, אבל בכל מקרה לא הייתי מספיקה..)

למרות שזו הייתה (כמובן) סחבת רצינית (הייתי שם בערך חמש שעות) והותשתי לגמרי לגמרי.. (במיוחד שבלילה האחרון לא ישנתי כי היו לי כאבים.. )

יאללה, הולכת עכשיו לישון ומכוונת שהיום הזה יהיה כפרת עוונות על כל ההריון הזה בע"ה.

חמש שעות במיון, עוד שעתיים בערך במרפאה (וזה כשלאחרונה אני בקושי יוצאת מהבית)

הבוקר בקושי הצלחתי לקום ובסוף חזרתי לישון לעוד איזה שעתיים (למרות שדווקא הצלחתי לישון בלילה)

ועכשיו אמנם ערה וקצת מצליחה להשלים דברים בעבודה (במחשב), אבל בקושי מצליחה לעמוד על הרגליים...

וגם כואבת לי היד שבה הכניסו את העירוי (ואני כבר לחוצה מהלידה בגלל זה, כי אז אהיה עם הסיוט הזה כמה ימים)

לקחתי אופטלגין, גם בשביל זה וגם בשביל הכאבים האחרים שיש לי, וזה לא ממש עוזר...

וחוץ מזה אין לי תיאבון בכלל! מאז סעודה שלישית של שבת אכלתי רק כמה ופלים ושוקולד וקצת ירקות.. (זה בטח בגלל המחסור בבי 12, למרות שכבר קיבלתי שתי זריקות..)

תתפללו בשבילי שנוכל להכניס את שבועות בצורה נורמלית (לא מתכננת בכלל להכין דברים מיוחדים, הילדים יכינו אם ירצו, אבל דברים בסיסיים וגם סדר בבית...)

אבל לא ברמה ששוה את ההפרש במחיר

5בל ממה ששומעת בסביבה שלי

הספורט ליין עולה על כל דמיון

יש לה פונקציות מדהימות שאין בעגלות שהרבה יותר יקרות ממנה

הטיולים שלה מתקפל ממש בקלות

יש באמבטיה מאיו חלון אוורור - גם לאוורו וגם לזמן בטן של הבייבי - מושלם לתינוקות סקרנים

לגבי הדרגונפליי, שוב לא מניסיון אישי

תבררי על הכיוון של הטיולון - שמעתי בחצי משפט שאפשר רק לכיוון האמא - נשמע לי הזוי אז רוצה להאמין שזה לא נכון

שנית, אני רואה עליה וגם שומעת שהיא ארוכה מאוד.

לוקחת כתוצאה מכך הרבה מקום.

מבחינת יופי - הדרגונפליי לא הפילה אותי מהכסא משום מה.. 

מושב דו כיווני
מושב הבוגבו דרגונפליי דו כיווני מוגבה שמאפשר נסיעה עם הפנים כלפי ההורה או כלפי העולם, עם מנח רגליים מובנה מתכוונן למנוחה, למושב 3 מנחים לכל כיוון- שכיבה, מנוחה וישיבה. מתקפל בשנייה ובכל מצב וכיוון ביד אחת עם העגלה.

מה שכן את צודקת גם אני לא עפתי על העיצוב

זה באמת היה לי מוזר שאין אפשרות של ישיבה לכיווןן העולם

היא כבדה מאוד.

לא יודעת לגבי הבוגבו..

אבל אני כמעט לא יוצאת מהבית כי גרים בבניין וכבד לי ממש.

חייבים שתי ידיים כדי להוריד את הגגון,וזה משגע אותי.

והקטע שאי אפשר לכבס..

יואו זו בעיה 

נראה לי רק אחד קצת יותר כבד

לא זוכרת באיזה

לי מאוד נוחה וקלה

שאי אפשר לכבס בהחלט חסרון!

וגם הגגון -אבל ניסיתי כמה עגלות וגם היה פטנט דומה

עבל עדיין בעיני מאוד מומלצת ונוחה

וגם קשה לי להבדיל בין ביצה לקשקש חחח

פשוט כי שניהם לא נמצאים תדיר על הבן שלי

אז אם מגלה נקודה אני מוציאה ובודקת את הצבע

או שלא מוציאה ומייד נכנסת לטירוף של סירוקים 

ביצה זה חום ולא לבן

אבל גם אם נראה קשקש וננסה להוציא אותו הוא בשניה יצא

לעומת ביצה שהיא דבוקה חזק מאוד לשערה

בכל מקרה שלא ניתקל בשניהם😅🙏

כולן חייבות לצאת חחח

כשאני רואה ביצה חומה או כינה אני מסרקת עם הדרין עד שלא רואה זכר מהחברים האלה וזהו .

אולי זה גם סימן טוב שלא ראיתי, לא יודעת כבר

ורואה מלא מלא נקודות

הדרך שלי לדעת אם זו ביצה או קשקש זה להוציא ולראות את הצבע

מבחינתי שניהם גרועים ולכן מעדיפה פםשוט להכניס למקלחת מלא מרכך ולסרק.. לא לוקחת סיכונים.

ואז שמעתי רדיו בדרך לעבודה

ואז הוא הזכיר את הקטע של בגדים ותכשיטים וזהו מאז אני גם על זה חושבת

(יש לי יחסית הרבה שמלות יפות אבל הבית בשיפוץ והערבים שיהיו לא בריאים בכלל חסמו לי את הארון! אז יש לי ממש כמה בודדות נגישות ואני חורשת אותן כבר חודש…)

יואו אמאלה סיוט

היא היתה ילדה ששמים במיטה עם בקבוק ושלום עד הבוקר!

לפני שבוע היה אירוע ולא היה לה את הבקבןק שלה ומאז היא לא רוצה אותו… אבל גם לא נרדמת ישר!

לוקח לה מליון שעות!

או שהיא מדברת עם עצמה ומשחקת וזה ובסוף נרדמת

או שהיא בוכה ובוכה

בשתי האופציות היא לא מקבלת מספיק שעות שינה ואני לא מקבלת מספיק שעות שקט😫

ולצערי אין לי טיפים למה לעשות

שהתלמידות/ילדים ישימו לב?

זה מטריף אותי

חשבתי שזה בגלל החום...

לא קשור?

פשוט כשמגיעה הביתה מורידה את הזיה לאוורר קצת....

שמתי לב שמגרד כשחם, ומקלחת עם מים חמים גם ניראלי עןשה יותר..

הרופאה אמרה שזה לא מראה על בעיה

שמעתי שעןזר למרוח פרוביוטיקה

אולי תשימי כאן את הקישור ממנו קנית? או את ההודעה?

בעיקרון מכס משולם באופן רשמי כאן בארץ (לדואר או לחברת שליחויות), ואם זה דרך המוכר, הוא היה אמור להכליל את הסכום מראש.

איך הוא שלח לך את הבקשה לשלם מכס?

בעלי אקספרס בכלל לא אמור להיות שיח כזה עם המוכר. הם אמורים לגבות אותך ולהוריד לו דירוג.

אני חושבת שאם תפתחי עליו מחלוקת, ותצרפי צילומי מסך יחזירו לך את מה ששילמת.

כשקונים מאליאקספרס ממש חשוב לבדוק את הביקורות על המוצר.

אם מדובר במוצר שאין עליו ביקורת צריך להיות הרבה יותר חשדניים, לא סתם דברים לא נמכרים/ אין ביקורות, ואם לוקחים את הסיכון לבדוק שמדובר במוכר אמין, שמכר הרבה מוצרים ויש לו לפחות 95% פידבקים חיוביים, שימי לב שלמוכר ממנו קנית יש 0.0% פידבק חיובי!!! זה ממש דגל אדום לא להתקרב לשום מוצר שלו ..

תפתחי מחלוקת, זה בטוח עוקץ  

מכס זה 17 אחוז מהעסקה

כלומר ל 750 שקל תצטרכי לשלם 127 שקל מכס

המכס משולם ישירות לדואר ישראל

או בקישור שישלחו לך או בסניף - ולא לשלם בכל סמס שאת מקבלת!!!!!

לא ידוע לי על צבירת חוב במכס.. 

הפוך - גיסתי הזמינה משהו יקר ובסוף לא רצתה אז השאירה בסניף וזה חזר למוכר וקבילה כסף חזרה.

תנסי לבטל את העסקה

מה גם שכסא בטיחות - כל עוד זה בלי תקן ישראלי יכולים לעשות עם זה בעיות

אני הזמנתי עגלה מחול ממותג מוכר 

הזמנתי מהחברה בחול כדי לשלם פחות ובחברה אמרו לי שהם לא שולחים סלקלים דרך צרכן פרטי כי לא מכניסים לישראל..

בקיצור, תנסי לבטל

אם לא מצליחה לבטל פשוט אל תאספי וה' יעזור שתקבלי את הכסף חזרה

או שכן תאספי

אחרי שיגיע תחליטי

מכס משלמים לפי סוג הטובין,

אבל אם שווי החבילה בין 75 ל500 דולר לא משלמים מכס אלא רק מע"מ 17 אחוז.

יש מוצרים שדורישים גם מס קניה כמו חלקי חילוף לרכבים וכו'

אם כי הזמנתי עגלה מחול

בעלות של 3 אלף

וזכור לי שכן שילמתי מכס סביב השווי של 17 אחוז, אולי אפילו פחות. זה כבר היה לחפני כמה שנים.

זה  בטוח לא היה יותר..

היית אמורה לקבל הודעה מחברת שליחויות פה בארץ.

תכנסי לפה:
https://my.gov.il/sec/subjects/20

האתר של ההזדהות הלאומית, ויש שם את כל פרטי היבוא שלך. אם יש לך חבילה שמעוכבת במכס תראי שם את הפרטים עליה.

כרגע וודאי שאל תשלמי למוכר עוד 500 ש"ח.

שיפרט מה בדיוק המיסים

מכס זה 17 אחוז זה לא מגיע לסכום הזה

אם אשראי הייתי שוקלת לחסום את האשראי

לא יודעת, אולי אני סתם בלחץ שיגנבו את הפרטים ומשם כסף..

כי המוכר לא נשמע משהו

לדעתי לא יכולים לגנוב

בטח @רוני_רון תדע יותר טוב 

הוא לא יכול להוציא ממך מה שלא שילמת כבר.

טוב ששילמת בפייפאל.

רק לעלי אקספרס יש את הפרטים ואת התשלום, והם מעבירים למוכר.

באופן כללי עלי אקספרס נחשבים בטוחים בנושא האשראי. כמוני עוד הרבה משתמשים בזה שנים והכל בסדר.

אולי בגלל זה

בכל מקרה ממש לא הייתי קונה סלקל באליאקספרס

זה מוצר שאמור להציל חיים

לכי תדעי ממה הוא עשוי ומי פיקח עליו???

ועם כל המילואים...

מגיע לך אות גבורה!!

מורגש ככ!!

תמשיכי את החצי השני בבבקשה

ותקשיבי עוד שאת כותבת בצורה מדהימה!!!!

והקטע הזה: 

"מחכה בתור- ופתאום בעלי מופיע עם מדים

אין לי מושג איך הוא עשה את זה... כולו מטונף ומסריח-- הכי חתיך שיש!"

כמעט עושה לבכות

טוב..  זה החלק המשעמם יחסית...

בעלי משתחרר

ההריון ממשיך בנעימים

מתחילים להתרגש

להבין שהחיים שלנו הולכים להשתנות

ערב פסח טירוף

אני לא עושה כלום בבית..  בעלי ואחיין שלו מתקתקים את הכל

אני בטירוף בעבודה לסגור את כל הקצוות

ולעשות חפיפה למי שצריך

יום חמישי לפני פסח- שולחת מהבית מיילים לכל הלקוחות שאני עובדת איתם עם דו"ח מצב, ומי מחליף אותי

משאירה הודעה אוטמטית במייל שיצאתי לחופשת לידה

יושבת אחה"צ עם הבוס לישור קו ומעדכנת אותו בכל פרויקט מה הסטטוס-

ויוצאת באופן רשמי לחופשת לידה!

מטיילים בחג בקטנה

אבל בעיקר נחים

יום חמישי- הפקק הרירי יוצא

תל"מ בשבת

יום ראשון- עובר התאריך- הריון עודף תקין

יום שני בערב- אני מתעצבנת על כל מי ומה שזז..

מתעצבנת על הציוד הצבאי של בעלי שמפוזר בכל הבית

על הבלגן

עליו (הוא נסיך אמיתי שאין דברים כאלה... ועדיין..)

מתחילה לסדר את הבית

הוא שוטף מיוזמתו כלים (זה קורה לעיתים מאוד רחוקות- לרוב שיש לו מצפון וצורך לפצות אותי והפעם הוא באמת לא עשה כלום)

הולכת לישון עצבנית

4 לפנות בוקר- מתעוררת.

יש לי תחושת בטן מוזרה והרגשה שכדאי מהר לקום מהמיטה

איך שאני נעמדת- ירידת מים

לרגע אני לא בטוחה... הולכת לשירותים

ומבינה שזו אכן ירידת מים

מעירה את בעלי מעדכנת אותו

אבל גם מודיעה לו שחוזרים לישון ומחכים לראות מה יתקדם

הוא חוזר לישון מהר. אני לא מצליחה להרדם

עוברת לסלון- הבית מבריק מאתמול אז פשוט יושבת על הספה ומנסה לנמנם

5:00 מתחילה להרגיש צירים לא סדירים

מבינה שכנראה צריך לדאוג לסידור לילדים

5:30 הנסיך שלי מתעורר- אומרת לו שכדאי לקרוא להורים שלו (אבל שיקחו את הזמן בלי לחץ)

מתחילה להכין לילדים קופסאות אוכל, בגדים,

את התיק לחוג כדורגל- כל מה שרק אפשר

6:30- שולחת אותו להתפלל עם הבטחה שאם קורה משו אני קוראת לו

7:00 ההורים שלו מגיעים, אני נכנסת להתקלח, רואה שהמי שפיר עם קצת דימום

מתחילה להבין שצריך לנסוע.

הילדים מתעוררים- רוצים שאנחנו ניקח אותם לגנים- אז בעלי עושה עם אמא שלו סיבוב- על הדרך מראה לה איפה הגנים ואיפה החוג כדורגל,

חוזר הביתה- ואנחנו יוצאים

מגיעים לבית חולים

הצירים מתחילים להצטופף- אבל לא נראה שאני בלידה

9:00  מיון יולדות- אין צירים סדירים

פתיחה 2.5, ראש גבוה

יש עוד זמן

היא שואלת אותי אם אני בטוחה שהיה ירידת מים ( כן) ומפנה אותי לאולטרסאונד והרופאה

מחכים בתור... שולחת את בעלי להביא לי משהו לאכול- מדי פעם יש צירים אבל חלש

12:00 נכנסים לרופאה (כבר אחרי אולטרסאונד... יש ריבוי מים למרות הירידת מים)

היא מאשרת שיש ירידת מים. הם דמיים ולכן יש חשש להתחלה של הפרדות שיליה

היא מבקשת שיכניסו אותי במידית לחדר לידה וממליצה על זירוז פיטוצין (וביי ביי ללידה בחדר טבעי)

היא מסבירה לי שהמטרה עכשיו היא לללדת לפני שתהיה הפרדות

חדר לידה... מוניטור (ביקשתי אלחוטי) פיטוצין במינון נמוך.

המיילדת ממליצה לנוח כל עוד זה אפשרי

היא מחשיכה את החדר- ואני נרדמת די מהר

מתעוררת ב14:00, הכל סבבה, יש צירים אבל סביר לגמרי, אני מבקשת מבעלי לשים מוזיקה

המיילדת מציעה לנו פילייליסט נחמד שיש להם - מסתבר שיש רמקולים מובנים בחדר לידה ואחלה פלייליסטים

14:40- הולכת לשירותים עם המוניטור

ומקלחת זריזה

כשיוצאת נכנסים מלא צוות- כולל רופאה בכירה

ואומרת שיש ירידות דופק

גם אני וגם המיילדת מסבירות לה שהייתי במקלחת וכנראה המוניטור לא ישב טוב

היא טוענת בנחרצות שזה לא קשור. נותנת נאום שהכי חשוב זה תינוק בריא וזה לא משנה באיזה צורה יולדים אבל בא ניתן לזה רבע שעה ונראה אם המוניטור תקין...

(על הדרך מתפתחת מיני שיחה שבקצב הזה אני יולדת לפני שקיעה ושזה אומר ברית ביום העצמאות... ואני זורקת לאוויר שזה סיפור, היא שואלת למה? ושזה לא שבת שאנשים לא נוסעים...  אני מסבירה לה שזה לגמרי יום חג אצלינו ושיש תפילה חגיגית על הבוקר והלל, והמוהל יהיה עסוק, והפקקים, ואיזה קייטרינג יבוא?

היא מופתעת שאנחנו מתייחסים ליום העצמאות כאל יום דתי וזורקת הערה על הדתיים והמדינה ולפחות יש משהו חיובי בדת..  אני מבינה שאני לא אוהבת אותה)

במקביל היא אומרת לבעלי להתחיל להוריד לי תכשיטים ולמיילדת- לשים קטטר

אני בלי אפידורל- המיילדת מתווכחת איתה

ומצליחה להוריד אותה מהקטטר לבנתיים

הבכירה יוצאת מהחדר- ואני מסתכלת על המיילדת- מה קורא פה????

היא באדישות מסבירה לי שהרופאה הבכירה בעד ניתוחים קיסריים..   היא ילדה את כל הילדים שלה בניתוחים מראש,

היא מגיעה פעם בשבועיים למשמרת בוקר והאסטרטגיה- היא למרוח את הזמן עד סיום המשמרת שלה שזה עוד רבע שעה וץ- קטן עלינו

ואומרת לי- תראי שעוד רבע שעה יגיע רופא אחר והכל ירגע.

והיא צודקת

חילופי משמרות - מגיע רופא חמוד ורגוע ואומר שאין שום ירידות דופק וחזלש

אבל כן צריך להגביר מינון של פיטוצין כי בכל זאת- עדיין יש חשש להיפרדות שליה

גם ככה הצירים כואבים

ואחרי שמגבירים את המינון זה כבר לראות כוכבים...

אני מבינה שהלידה המהירה והחלומית שלי כבר לא תהיה מנסה למשוך עוד קצת

אבל מחליטה שזה הזמן לאפידורל

מהרגע של ההחלטה ועד שמגיעה המרדימה (שזה בערך 5 דקות שמרגישות כמו נצח) אני מאבדת את כל היכולת להתמודד עם הצירים

והופכת למפלצת (מסרבת למיילדת לגעת בי ומבטיחה לה שאחרי אפידורל אני אסכים לכל מה שהיא רוצה... היא צוחקת שהיא רק רוצה להכין אותי לאפידורל ואני רואה אותה ואת בעלי מחליפים מבט בחיוך

ובעלי מסביר לה שאני אחזור להיות נחמדה אחרי האפידורל...

אפידורל מתחיל להשפיע- ואני לא מבינה למה חיכיתי עד עכשיו

מתקדמים לאט לאט

אם אני יולדת עד חמישה לשמונה- ברית ביום העצמאות

אני מוותרת על התענוג ומסכמת עם בעלי והמיילדת ששמונה זה אחלה...

19:00,

אני אומרת לבעלי שיביא לי מהר פח- שיש לי בחילה- ושניהם אח"כ מקיאה את נשמתי - אני יודעת מהלידות הקודמות שזה סימן שהתקדמנו

קוראת למיילדת - ואכן, פתיחה מלאה- אבל הראש עדיין גבוהה

לא רוצה לרדת

אני מספרת למיילדת שבלידה הראשונה היה op

היא אומרת שכל התסמינים אומרים שזה אכן op אבל לא מרגיש ככה בבדיקה פנימית

בהמלצת הרופא (החמוד) מתחילים לעשות כל מיני תרגילים שיעזרו לתינוק לרדת

באיזושהי שלה אני מוצאת את עצמי הפוכה המיטה באלכסון, הראש למטה- הרגליים למעלה במטרה להעלות את התינוק כדי שירד מחדש ויתברג נכון

עכשיו גם יש מים מקוניום

והרופא החמוד אומר שזה הזמן ללדת

אומרים לי ללחוץ

אני פועלת על אוטומט ועושה מה שאומרים לי

אני לא קולטת שאני יולדת... חושבת שאנחנו עדיין בשלב של לנסות להוריד אותו

עד שבעלי קולט שאני לא בעניים ואומר לי- את יולדת... הראש כבר חצי בחוץ

זה נותן לי את הכח

ועוד שתי לחיצות והוא בחוץ

השעה חמישה לתשע... אין ברית היום העצמאות

החלק השלישי עוד לא נגמר...

השליה לא יוצאת... אני מדממת

כל כמה דקות אומרים לי ללחוץ- אבל היא עדיין לא יוצאת- כל הזמן הזה הקטן עלי... ויונק

בזמן הזה- אני והרופא מנהלים מיני שיחה על השליה ועל תעשיית הקוסמטיקה

הוא אומר שהם מעבירים את השליות לקבורה

ואני שואלת אם יש קבר אחים לשליות?

(אנחנו יומיים אחרי יום השואה... וכנכדה לבוגרת אושוויץ זה נראה לי באותו הרגע שאלה הגיונית...  הרופא צוחק עלי על האסוציאציות שלי אבל מאשר שיש קבר אחיות לשליות)

בסוף אחרי לא מעט זמן- היא יוצאת- אבל לא שלמה

את החצי השני הרופא מוציא ידנית...

אני זורקת לחלל שהאסוציאציה שלי עכשיו שונה לחלוטין... הוא אומר לי שהוא חייב לדעת מה היא... בעלי ישר מבין ועונה שגדלתי במושב...  עכשיו גם הרופא מבין ואומר שאני חייבת לשנות את עולם האסוציאציות שלי...

אני חלשה מאוד... איבדתי דם

ואם החלום לפני הלידה היה ישר להתקלח- אני כבר לא שם, רק תנו לח לנוח

יש חילופי משמרת במחלקה אז נותנים לי לנוח עוד בחדר לידה

וכשמעלים אותנו למעלה- אני אומרת לבעלי שאני ממש מסוחררת ומבקשת שיביא לי משהו מתוק לשתות

לבנתיים אני על כסא גלגלים בחדר ילודים והקטנציק עובר בדיקות ראשוניות צמוד אלי

אני מתחילה לראות שחור

ואומרת לרופאת ילדים

כמה דקות אח"כ אני מתעוררת בחדר במחלקה

התעלפתי... אני שומעת את הקטנצ'יק בוכה מהחדר ליד והם מרגיעות אותי שהוא ממש בחדר ליד עם הרופאה- ושניהם אח"כ בעלי נכנס ואני שולחת אותו להיות עם הקטן (זה היה ממש כמה דק בודדות שהוא היה לבד עם הרופאה- ולי זה הרגיש יותר מידי)

האחיות שואלות אותי שוב אם אני בטוחה שאני רוצה ביות מלא (כן ) ושואלות את בעלי אם הוא נשאר ללילה (לא היה בתכנון... אבל לאור המצב- כן)

מתאוששת לאט לאט

אבל ההמוגלובין צונח בהתחלה 9.3

ואז 8.8

ובשפל הוא 8.3

אז משאירים אותי עוד לילה

וביום שישי בבוקר הנסיגה נפסקת והוא מתחיל לעלות

אני משתחררת הביתה!

(אבל החלק השלישי עוד לא נגמר... ככל הנראה אני עם שאריות שליה ונראה לאן זה הולך

אבל העיקר שהידיים מלאות והלב שמח ומלא בהודיה)

אני כל ההיריון עצבנית!!!!!!!🥵 חחחח

איזה סיפור לידה

כל ההתחלה

התהליך שלפני

הלחץ תוך כדי

איזה תהליך ומסע עברתם!!!ת

ועוד כל זה כשבעלך און אוף איתך

איזה קשה זה!!!

את פשוט אחת האלופות

באסה על החלומות ללידה שהיו ואינם..

בעז''ה מהיום שיהיה רק טוב תמיד

מלא נחת!!

באמת שעצרת לי תנשימה!!

את פשוט גיבורה מאחלת לך החלמה מהירה מהירה וגידול בנחת יהודית אמיתית

התאוששות קלה!!!

מצחיק שדלגת על החלק ששמו לך את האפידורל-

כתבת שהיא הגיעה, המרדימה, וכתבת שאת אחריי-

אצלי החלק עצמו של הזריקה פשוט 🥵🥵🥵

סיוט. אני רועדת מפחד נוראי. מפחדת כולי. מקווצת ומפחדת לזוז- וקופצת כשאני מרגישה..

אוף אפידורל זה סיוט

וגם בלי זה סיוט אז זו ברירת המחדל....

מזל טוב גדול! גידול נעים!

ולגבי השאריות- אני מאד ממליצה על היסטרוסקופיה במעייני הישועה אצל ד"ר מירב רז

ואיזה הזיה הרופאה הזאת!

קראתי בנשימה עצורה

את גיבורה

ושתהיה החלמה טובה🌸

איזה שמחה!!!

איזה סיפור מטורף!!!

אחותי

חתיכת סיפור יש לך!!!

כל רגע יותר מתח מקודמו...

איזה ניסים!!!!

מחכה ממש במתח לחלק ב....

אימלה איזה ניסים. סקרנית איך קראתם לקטן/ה אצרי כל הסיפור הזה.....

אני רק אגיד שאנחנו גרועים בשמות

וממש עם טעם שונה

בלידה של הבכור- נסגרנו על שם ב2:00 בלילה לפני הברית

הפעם התקדמנו ל1:00 בלילה

אבל מצאנו שם ששנינו מתחברים אליו... מסתדר עם השמות של שאר הילדים ומתקשר לרוח התקופה ולסיפור שלנו

לא סתם אומרים שרוח הקודש שורה על ההורים

מלכה שאת!!

בהצלחה עם השאריות, מבאס. 

הרבה נחת והחלמה שלמה

איזה מדהים! איזו לביאה!

ואיזה פתיחות מחשבתית והסתגלות למצב!!

אלופה אלופה אלופה!!!!🥰🥰🥰

איזו אלופה!!

ואת ממש כותבת יפההה

התאוששות קלה והרבה נחת!!!!

מה גם שגם לי זה קרה הפעם

אני ענקית מההתחלה

זה יכול להיות גם ''נפיחות'' של הורמונים

כרגע אני בשביעי והבטן ממש התמתנה - ברמה כזאת שיש לי שכנה בהריון ביחד איתי, צפויה ללדת ממש אחריי

והיא כבר עקפה אותי בגודל (למרות שהייתה עד עכשיו ממש ממש קטנה)

מהריון להריון הם פחות "חזקים", אלא אם כן עושים אימון מותאם בין לבין כמו שצריך

(בזהירות, כי אם יש היפרדות סינית אז יש תרגילים שאסור לעשות כדאי לעשות עם ליווי או לפחות פעם אחת להתיעץ ולקבל הנחיות)

בסקירות בודקים את גודל העובר, אם הגודל של העובר גדול יותר מהסטנדרט אז יגידו לך אבל גודל הבטן זה לא מדד כל כך

ולא ראו עלי כלום, כשהתאמנתי במשך תקופה ממושכת באופן אינטנסיבי דווקא אז היה לי הריון עם בטן ענקית.

שאלתי גם את המאמנת שלי והיא אמרה שאין קשר. 

אני בחיים לא התאמנתי, הפעם רצה פעמיים שלוש בשבוע + פילאטיס פעם פעמיים בשבוע

יש מצב שזה קשור?

אז כדאי לקחת בחשבון

בדרישות של המקום מבחינת זמינות,

בכמות הצוות,

כמה ש"ש וכמה מתוכן לילה (בית חם ,שעות נוכחות בפנימיה בלילה, כמה פעילויות ערב בשבוע, שחנשים בלילה),

באופי המקום, באופי של בעלך,

ביכולת להציב גבולות.

זה הרבה פעמים שואב ועם הזמן לומדים להציב גבולות ואפשר בהחלט להציב גבולות, אבל גם אז יש מסירות. קצת כמו להיות הורים.

עבודה עם נוער במיוחד בכפרי נוער היא עבודה של מסירות נפש ולכן מאוד חשוב הגמישות של הצוות והזמינות.

כשעובדים במקומות כאלה הרבה פעמים אין שעות מסודרות, יש משברים, הקפצות, יש בלתמים כל הזמן.

אני אישית מציעה שאם לא באים ממקום של מסירות נפש אז עדיף שלא...

מי שכן אוהב את התחום ממליצה מכל הלב

בהצלחה רבה❤

זה פויקט משפחתי, מאוד שואב... ממש לחיות עם הנערים גם בלילות ... שליחות עצומה, אבל מאוד דורש

זה שואב ברמות! כמה שהוא יעשה גבולות בסוף השעות זה סביב השעון

בסוף זה נשמות טהורות שהוא אחראי עליהם ולא אף אחד אחר

כל הזמן יש עניינים עם הילדים וגם אם אתה לא בעבודה אתה בעבודה..

תכלס היום מתחיל בשש בבוקר ומסתיים ב 11:00 בלילה אצל הצעירים. אצל הבוגרים יותר מאוחר.  

הבקרים קצת יותר חופשיים, אבל עושים המון ויתורים. אין לצאת עכשיו לכל אירוע.. ערבים זוגיים.. פעם בשבועיים ביום החופשי שמקבלים.

שבתות פעם בשבועיים עושים עם הילדים.

אבלל! זו שליחות עצומה. אם מתאפשר לכם זו חוויה מדהימה שלא כל אחד זוכה.

התהליך והמשמעות שעוברים שם.. מטורפים!

באמת שנהנתי מכל רגע.

אגב, גם מבחינה כספית זו הזדמנות לחסוך ממש.