פורום הריון ולידה (עמוד 5052)

מי שרוצה להרשם צריכה ליצור קשר עם המנהלות: הקולה לטובה או להיות לאם (מקווה שאני לא טועה)

ניסיתי להרשם לשם, מאוד רציתי,  הבעיה שהם רוצים המלצה, אני לא מכירה פה אף אחת ולא מסכימים בלי. 

 

בשביל כינוי שאין לו מספיק תגובות שאפשר לאמת מהן את העובדה שאת אכן אישה נשואה.

אולי עם הזמן ועם הודעות נוספות שלך שיהיו תוכלי אולי לבקש שוב...(אני לא יודעת מתי ביקשת, ואולי גם המנהלות החליטו על מדיניות שאני לא יודעת עליה...)

 

(זה לא אישי כמובן, זה פשוט כדי להיות בטוחים במי מכניסים)

זאת אומרת, שרק הרשומות אליו יכולות להיכנס.

תנסי עכשיו שוב, אולי בזכות זה שאת פעילה יכניסו אותך..

יש מספיק ויטמינים בארץ, אז שלא ימכרו לך שטויות.

לא הכי במרכז,תלוי איפה את בדיוק, אבל אולי שווה להשקיע.

אני נסעתי אליו ממרחק גדול, והיה שווה.

הייתי שם כבר 4 פעמים, מיילדות מדהימות אחת אחת. מהרבה שראיתי, (בערך 7) רק אחת היתה בגדר "הנורמלי", והשאר מדהימות ממש ממש.

מאד לא רצים להתערבויות רפואיות, מאד מאד קשובים.

גם מבחינת האשפוז - התנאים שם טובים מאד, יש שם ביות כמה שמתאים לך, רוב החדרים של 2, יש מעט של 3.

האוכל מעולה, ביתי, בשפע ובכשרות מהודרת.

אוירה דתית. אם את באשפוז בשבת זה מאד משמעותי. אין קריאות ברמקול, אין טלפונים, זמן לנוח...

יש שם חסיד צאנז שגר ליד הבי"ח שמכניס אורחים בצורה מדהימה. אם את רוצה לשמח אותו, בעלך יוכל לישון ולאכול אצלו כמה שירצה...

קיצור - מומלץ בחום רב!

 

שמחה לשמוע שהמילדות שם טובות, זה כ"כ חשוב לי!

יש עוד המלצות?

תודה תודה!!

אני ילדתי בתל השומר והייתי מאושפזת שבוע לפני ושבוע אחרי הלידה (שבועיים בקיצור כשהלידה הייתה באמצע) והייתי מרוצה...
אם את רוצה את מוזמנת לאישי...
ובכללי אם תכווני יהיה קל יותר לעזור...
מה חשוב לך-לידה טיבעית, אווירה דתית, מרחק, החדרים, התינוקיה, הביות וכו'...

הם באמת מתבלים מהר וחשוב להחליף כדי שלא יתרבו חיידקים על הבקבוק.

מה שחשוב לשים לב זה שכתוב על הבקבוק שהוא ללא פיספנול A. (רעל שנמצא בפלסטיקים פשוטים, אבל היום יש יותר מודעות ורוב הבקבוקים הפשוטים מייצרים גם ללא החומר הזה...)

כוס מעבר- זה מאד תלוי בילד ובך.

יש כאלה שמאד אוהבים ועוברים לשתות ממנה במקום מבקבוק, יש כאלה שנהנים מהבקבוק ואז עוברים ישירות לכוס רגילה.

אם את מחליטה לקנות: כל כוס בעיצוב שונה, לא באמת משנה.

כמה נקודות שכן עולות לי בראש: לבדוק מה הילד מעדיף-

- שהפטמה רכה (דומה יותר לבקבוק) או קשה (ממש פלסטיק).

- האם הידיות נשלפות (גם כאן- דומה יותר לבקבוק) או לא.

ונקודה ממש חשובה- לבדוק שיש בכוס מנגנון שגורם שגם אם הילד מחזיק את הכוס הפוך- המים לא נשפכים ממנה...

 

מעדן גמדים

כוס מעבר טוב לתינוק בן 4-5 חד', שפחות נשפך לו מהכוס הרגיל. אבל בן 8 חד' בקלות יכול לשתות מכוס רגיל

העבודה.

התנאים מפורטים פה http://www.btl.gov.il/benefits/maternity/Childbirth_Allowance/pages/%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99%20%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%AA.aspx

 

זה כולל אולטרסאונד

אבל אם זה לא דם לכי עם הבדיקות
לרב!!!
יש מצב שהוא יגיד שזה טהור

אפשר ללכת לרב ולהתייעץ האם לנסות לעשות הפסק ולספר את כל מה שרלוונטי ויכול לעזור כמו איזה תפרים, האם עדיין כואבים/ מדממים, כמה זמן כבר אין הפרשות דמיות וכו'.

יש רבנים שמראש יגידו שיש בדיקות שאפשר לוותר עליהם כדי לא לגרום לפצעים בנרתיק שגם ככה רגיש עכשיו, ויש כאלו שיאמרו שרק אחרי שתנסי ולא תצליחי רק אז הם יוכלו להתיר לוותר על חלק מהבדיקות.

 

מקווה ממש שילך לך בקלות ושליחים נאמנים בע"ה!

אם יעזור לך לי התירו פעם דבר כזה אחרי לידה

זה בלי דם? כי בהתחלה זה כן היה עם דם...

הנקה זה ענין של הצע וביקוש. ככל שהתינוק יונק יותר, יש יותר חלב

ואם יש שני תינוקות, הם יונקים כפול, אז בטח שיש יותר

זה באמת נס שלא נתפס!! אנחנו כל הזמן מתפעלים..
פשוט רציתי לוודא כדי לדעת לנצל את זה..

הריון ראשון..

שיהיה לך ולי ולכל מי שרוצה בעז"ה בקרוב!

טיפ שלי (מניסיון אישי ארוך, שלא תגידו שאני לא יודעת) המעכב היחיד זה "הוא"!

שום בעיה ושום רופא ושום טיפול לא אחראי או לא אחראי להריון או לא הריון

הכול זה אשליות שד' מראה לנו כדי שנשכח שהוא ורק הוא אחראי לכל הסיפור ויכול לפתור אותו בקלות

אם ד' ירצה תכנסה להריון בלי שום טיפול ואם הוא לא ירצה - שום טיפול לא יעזור

ודווקא בתחום הזה רואים את זה כל כך במוחש ...

 

רוב הדברים שאומרים לי הם פשוט חוסר טקט! (תרגעי והכל יסתדר מנסיון.. איזה ניסיון? 4 חודשים אחרי החתונה נכנסת להריון?)

שאין להם יותר מידי טקט

מהניסיון שלה אחרי 4 חודשים זה מסתדר. אשריה

חולמת כמה זמן את מצפה?

מנסה לכתוב הכי עדין...

מדי פעם נפתחים שרשורים פה בפורום הריון ולידה שמטבע הדברים יש פה לרוב נשים בהריון/ אחרי לידה/ לידות.

(ב"ה) לא כולן חוו את הקושי וההתמודדות ולא כולן יודעות מה היית מצפה לשמוע.

להתעלם? זה לא יפה. לנגד עיני עומד קושי של חברה.

לענות? יש סיכוי לא קטן שאפספס את המטרה.

 

לא יודעת אם דיברת על תגובות חסרות טאקט כאן או ברחוב. האמת שאני נתקלת בזה גם כאן וגם ברחוב ואתן לך דוגמה מנושא אחר- מישהי כותבת שהיא רוצה לרדת במשקל. האמת שאף פעם לא שקלתי יותר מ55 אבל היתה תקופה בחיי שהייתי צריכה לשנות תזונה באופן קיצוני ועכשיו אני אוכלת מאוזן. אז כתבתי לה מתוך ההתמודדות שלי. ומה התגובה שלה: "תמיד לרזות יש מה להגיד" אז מה רצית שאעשה?! חשבתי שאוכל לעודד אותך, לא עודד סליחה.

 

תגדירו מראש לאיזו תגובות/ מאיזו אוכלוסיה אתן מצפות ליחס...

 

(ולא, לא לקחתי את ההודעה שלך אישית, בד"כ אני לא מגיבה בשרשורים כאלה)

התכוונתי לכאלה שבכלל לא שאלתי את דעתם.
ולא לבנות המקסימות פה. ואני משתדלת ללמד עליהם זכות ולהגיד שזה חוסר טקט של כאלה שנכנסו להריון מהר/מהר מידי. ואז הם יודעים לא להמשיך. למרות שבכלל לא בא לי להגיד בטח לא אחרי החוסר טקט הזה.

ואני נשואה שנה, אבל הרגישות שלי היא בגלל שאני יודעת בערך מה הבעיה, ואני לא יודעת כמה זמן זה יקח. וכרגע, אני אפילו לא יכולה להבין מה זה לצפות כל חודש ולהתאכזב, כי מראש אני יודעת כבר שלא..

סליחה, אני פשוט משתגעת!!!

הבעיה נפתרה...

מזל שחמי, הבאמת נשמה טובה, 

עשה כאילו הוא אוכל את סיפור של "יש לי משהו לבדוק בעבודה"

בשעה 20 ל11 בלילה, והוא בן אדם טוב לב שאין לו בעיה לעזור בשעות האלה.

לפעמים אני קופצת לשם באיזור השעה הזאת, מסדרת דברים, אבל לא קוראת לו אלינו הביתה בשביל זה...

מאוד לא נעים לי העניין,

ואני מקווה שאני אצליח לא לקבל התקפת עצבים כשאדון אבא יחזור מהעבודה. 

 

מזל שאבא שלו הבונקר של מנזר השתקנים באופן כללי ובקושי מדבר עם חמותי פרטי,

אז היא לא תספור לי את הימים עד הטבילה הבאה. אני מונעת בצורה שאני מקבלת וסת אחת לשלושה חודשים

וכשהתחתנו הוא היה בצבא ומנעתי כמה חודשים, נתנו חודש וחצי רצוף ידיים (צעירים מתלהבים...) לידם

והיא התעצבנה עלי מול חמי ובעלי ש"אבל למה את לא הולכת למקווה תגידי ??!?!?! " והיא הרבה פחות מקפידה על ההלכה ממני אבל ממש הרבה פחות, ואני לא כזאת דוסית.

שבוע פחדתי לראות את הפרצוף שלהם למרות שאבא שלו שומע רק באוזן אחת, ובשנייה יש דליפה מתמדת. מאז למדתי לחשוב עליה רק טוב , ולקחת בצחוק את הקטעים האלה של

 החוסר טאקט האופייני לה, צריך לכתוב ולהוציא ספר ליומולדת 60 ( נשואה מבוגרת שהן מיודדות, ושכבר שנים בטיפולים שלא מצליחים מקבלת שאלה בטון שמח, באמת מתוך אהבה ודאגה כנה ולא חטטנות של יחנע  " יש לך ב"ה חדשות טובות לספר לי?"  תשובה "לא, עוד לא ") למרבה השמחה היא אישה צדיקה והלוואי שהייתי רבע ממנה בצדיקות שלה ויודעים כמה חסד היא עושה עם אנשים בלי לעשות רעש, אז לא מתרגשים. 

אוףףף.. אני חופרת את הדברים המשעשעים האלה, כדי להירגע ולא לכעוס עליו כשהוא יחזור,

אתן לא חייבות לקרוא פיטפוטי סרק.

בהחלט ניכר מהודעתך הראשונה שאת כועסת עליו ולכן מוצאת פגם בכל ההתנהלות/ רעיונות שלו.

ובהחלט לא כדאי להתחיל ככה תקופה שמותרים.

 

לגבי העבודה של בעלך- יש אנשים שזה האופי שלהם שאין להם בעיה להחליף אחרים בכל שעה ומצב אבל הם בחיים לא יבקשו החלפה.

דברי איתו בהזדמנות על זה בנחת תגידי לו מה בדיוק מציק לך ואיפה זה פוגע בך. (למשל ההפסד הכלכלי או ערב טבילה שהוא לא בבית) אם הוא מבין מה טוב, אם לא, תנסי להשלים עם זה כי זה עניין של אופי ולא קל לשנות אופי של אנשים, תנסי לקבל את זה. במיוחד במצבים שאפשר למצוא פתרונות אחרים גם אם הם לא אידאליים כמו שקרה.

 

לגבי בייביסיטר- לא הבנתי למה זה שקוף?!

מה אכפת לנערה וגם למה שזה מה שיהיה בראש מעייניה כשמבקשים ממנה לשמור על ילדה בת 3 ישנה?

בתור נערה מה שהיה עובר לי בראש זה כמה ארוויח בלי לבזבז זמן כי בזמן הזה אוכל לעשות מה שהייתי עושה בבית.

 

לגבי העוזרת ההודית- תסתכלי על הצד החיובי באופי הזה, איזה נחת יש להם! הלוואי עלינו קצת מהנחת שלהם בעולם לחוץ כשלנו...

 

 

איך את מונעת ככה שאת מקבלת פעם ב-3 חודשים? עוד אין לי כ"כ ידע במניעות אבל אני מתחילה להתעניין, כי נראה לי שנצטרך לעוד  כמה זמן

את כותבת מאוד מענין

קראתי בשקיקה...

ולגבי כל העניין, דברי, דברי עם בעלך.

ליל טבילה הוא לילה מיוחד, יום טוב לבני הזוג, ומקומו הוא בבית. ממתין לך.

הוא וודאי לא משער עד כמה זה חשוב לך, כי לא נשמע מדברייך ששיתפת אותו.

נשמע כאילו דנתם רק בקשיים הטכניים ולא באכזבה מהיעדרו...

אז דברו, תראי שהוא יבין.

בהצלחה!!!!

אחרי לידה יכולים להיות שיבושים רבים במחזור גם אם את לא מניקה.

אז אם את לא לוקחת כדורים שגורמים למחזור להגיע כל חודש בצורה מסודרת,

מאד יכול להיות שהמחזור יתעכב אפילו בכמה חודשים ויהיה לא סדיר כלל עד שהגוף שלך יתאושש מהלידה ויחזור לבייץ כרגיל.

מקוה שאני לא מטעה... כך אני יודעת...

ואני חושבת, שדווקא המחשבה שאח"כ יהיה יותר קל, כי יהיה לי ילד לטפל בו,

גם לא בדיוק נכונה...

הוא יונק (נגיד שהולך לך חלק בע"ה), עושה גרפס, ואז שעה יש לו גזים,,, את מחזיקה מנדנדת,

תופחת, מחזיק במנשא, כואבות לך כבר הידיים והגב... 

 

ושוב צריך לינוק... גרעפס... וחוזר חלילה.

 

ובכלל, לפעמים הוא צורח ובוכה ואת לא מבינה למה. (הוא לא יודע עוד לדבר...)

החלפת לו, הוא שבע, ישן, אז למה?!?! 

זה יכול לשגע פילים...

 

אצלי רק עכשיו בגיל חודשיים +- הוא מתחיל להתרגל לעולם...

 

לא רוצה לייאש, אבל תנסי אולי להנות מ- עכשיו?

 

אני בשבוע 40 (!!) נסעתי לבקר את אחותי,

כדי להעביר את הזמן ולנצל את זה שאין לי עוד תינוק קטן...

 

אולי תקבעי עם חברות?

אולי תסרגי?

תקראי?

 

תעשי משהו שאת אוהבת?

 

תבחרי תמונות יפות, תפתחי ותמסגרי??

 

אני גם בשנה הראשונה כשבעלי היה יוצא מהבית רק הייתי בוכה,

אני שיא המבינה,,,

 

מקווה שתצליחי להינות מהזמן הזה!!!

 

אבל אח"כ זה גם לא פשוט.

רק שתדעי.

חשבתי אולי לסוע למקום אחר שיהיה לי קצת יותר נחמד. אבל זה מקום שהוא קצת חור.

אז גם קשה להגיע לשם,

וגם- אם אצטרך לסוע ללדת זה יהיה קצת מסובך...

אין לי רכב. ללידה אנחנו נקח מהשכנים.

אבל אם אני נוסעת לשם...

 

ואני צריכה להעסיק את עצמי.

חברות לא בא לי.

לקרוא אני גם לא כ"כ אוהבת...

לסרוג- בעלי ישמח מאוד.

הבעיה שכרגע אין לי סבלות לשום דבר.

יש לי עוד כמה דברים נחמדים שבעיקרון אני יכולה לעשות...

אבל פשוט אין לי את הסבלנות.

לא יודעת איך להגדיר את זה.

פשוט לא בא לי לעשות שום דבר...

 

איך מביאים את החשק?

את הכוחות?

ואם זה עוזר קצת אח"כ ילדתי

ואולי אם את אוהבת, לדבר בטלפון עם חברות ותוך כדי לעבוד בבית

אצלי כך הבית נהיה פיקס ואני לא שמה לב אפילו

וזה גם משכיח קצת את הקשיים.

הבית כבר די מסודר.

ורק אני פה, אז כבר אין יותר מידי מה לסדר... 

 

וכתבתי בתגובה לעטרה12-

יש לי דברים נחמדים לעשות.

פשוט אני לא מצליחה למצוא את החשק והכוחות בשבילם...

מוצאת את עצמי מטיילת בין הספה למחשב...

סוף הריון זה באמת מצב של קוצים!!

את מוכנה כבר ללידה? יודעת איזה עגלה אתם קונים? איזה ציוד תצטרכו?

ארזת כבר תיק? קנית לך ממתקים טעימים?

את יכולה להקפיא ארוחות - מרקים קציצות וכו' זה מאוד יקל עליך אחר כך

 

 

 

אני מתה כבר ללדת!!!

והכל כבר מוכן!

הכל מחכה לו!

רק שיבוא!

אפילו המיטה שלו כבר עם מצעים...

והכל מוכן. יש כבר הכל. עגלה. מיטה. שידה. בגדים.

התיק כבר ארוז. ויש בו נשנושים.

בעלי המבשל בבית אז אני לא מכינה מראש...

מתונה, טיול רגוע... פשוט לשמח את עצמך...

מה שאני מנסה להסביר זה ש-

לא חסר לי מה לעשות...

חסר לי מוטיבציה. משהו שיגרום לי לשבת ולעשות אותם...

משהו שיתן לי חשק וכוחות לעשות.

כי יש מה לעשות.

אבל בתכלס פשוט לא בא לי לעשות שום דבר...

ואז אני מתחילה להתחרפן ולהיזכר כמה קשה לי ואני מסכנה...

בתכלס אני פשוט עוברת מהספה למקרר (מוצאת את כל מה שלא בריא...), מהמקרר למחשב, מהמחשב לספה...

אני מוצאת את עצמי עושה "רענן" לפורום כל 3 דקות בשביל לראות מה חדש ואם מישהי הגיבה...

 

קודם כל, אולי יעודד אותך שאם הוא עדיין לא יצא-  כנראה שהוא ממש זקוק לכל שעה נוספת ברחם!!!!

שם הוא גדל, מתפתח ואולי (בדגש- רק אולי) יהיה לו יותר קל להסתגל אח"כ לחיים שבחוץ.....

אני מאד מבינה את ההרגשה שלך כי גם לי זה קורה למרות שאני ממש לא לבד בבית (בעל, ילדים, עבודה... ב"ה...)

ראיתי שמה שעזר לי זה לקבוע עם מישהו או להתחייב על משהו למישהו חיצוני.

תחשבי מה כיף לך לעשות ותתחייבי על כך למישהו. לדוג': קניות עם אחות, לבקר חברה, לאפות עוגה למישהי שילדה, להזמין אורחים נחמדים לארוחת ערב או כל דבר אחר...

ברגע אני מתחייבת, גם כשממש אין לי כח לעשות אותו, אין לי ברירה ובנסיון שלי זה דבר לגוף להתמלא בכוחות וכבר הייתי בשוונג' לעשות עוד דברים ופתאום נהיה לי חדוות יצירה לכל מה שלא היה לי כח קודם...

לא יודעת אם זה מתאים גם לך, אבל לי זה עזר מאד, אולי שווה לנסות...

הבעיה היא שכמעט כל מה שאני צריכה לעשות זה לעצמי ואין לי למי להתחייב...

אולי אני אבטיח לעצמי פרס אם אגמור אותם...

זה מתחיל להשמע מעניין...

 

תודה!

 

ממש מבינה אותך. ומכירה את זה מקרוב, בעלי חוזר כל יום מאד מאוחר

ואני משתגעת ולא עושה כמעט כלום, גם בוכה מאד הרבה......

 

אולי תסתכלי סרטים נחמדים,

 

מאחלת לך לידה מהירה וקלה בקרוב ממש....

 

בשורות טובות

 

לי בהריון הראשון היה חוג קבוע שמאד מאד אהבתי ולא הפסדתי אף פעם משום סיבה. בשבוע 39 הרגשתי שממש אין לי שום סבלנות אליו, כאילו מן תחושה שלא בא לי שום דבר, ואף אחד לא יכריח אותי, למרות שזה היה מוזר, כי זה היה משהו שמאד אהבתי, ובאותו שבוע ילדתי.

לא רוצה לבאס אם לא תלדי בימים הקרובים, אבל נראה לי שיש מן תחושה פנימית לא ברורה כשהלידה מתקרבת, מן התכנסות כזאת בתוך עצמך לקראת הלידה, שנראית כלפי חוץ כ"חוסר סבלנות וחשק" לעשות דברים מסוימים, ובאמת זה הזמן שלך לשכוח מהעולם ולהתכנס...

לא יודעת אם זה עוזר, כי את משועממת בסופו של דבר, וזה יכול לחרפן לגמרי, אבל הידיעה שזה נורמלי, ושהאור בקצה המנהרה מחכה לך... יכול לעודד..

בהצלחה!

זה ככה כבר הרבה זמן...

אבל כל יום שעובר אנחנו מתקרבים לסוף...

 

ב"ה הצלחתי לעשות קצת...

תודה לכולכן על התמיכה!

ופחות שקועה במחשבות מעציבות..

הילד יביא איתו שמחה, ועיסוקים ועל אף שאולי יהיו רגעי קושי הם יתגמדו בצורה ניכרת..

מנסיון 

יכול להיות שירדת במשקל בתחילת ההריון? זה יכול לקרות מחוסר תיאבון/ הקאות או סתם שהגוף מגיב ככה לשינויים ואז הגוף חטוב יותר עם טיפלה בטנונת וזה הכי חתיכי בעיני!

ועד עכשיו (4 חודשים אחרי לידה) לא הצלחתי לעלות בחזרה.

להיפך, עוד ירדתי מההנקה, וכבר הייתי בתת משקל לפני כן...

רוצים שהדיבור על ההיריון יבוא ממך 

ברגע שיודעים שאת בהריון משגעים לך את השכל כל הזמן

אפילו בשליש השלישי עוד היו כאלה שאמרו לי ככה... אבל באמת ירדתי די הרבה וגם בחודש תשיעי לא הגעתי למשקל של תחילת ההריון...

ת.מ. לא ראו עליך את ההריון ?

איזה קטע אני גם בשבוע 14+2

את הקאת הרבה? לפעמים מרזים מההקאות..

ואצלי רואים כבר ממזמן..
יש לי בטן כמו בחודש חמישי לפחות
ואני במקור רזה כך שזה די בולט

לא לא הקאתי וגם בקושי היו לי בחילות

אין לי שום הסבר לזה

 

 

 

 

אני זוכרת אחרי לידה ראשונה היה לי את הדימום הזה

הכל יכול להשתנות אחרי הלידה.

ממליצה על ד"ר מלכיאל שרית
בית שמש

היא דתיה.

אני בקופת חולים מכבי,אבל אולי היא עובדת עם עוד קופות, או עצמאית.

הייתי אצלה בתור רווקה, היא היתה 10! (גם אמא שלי אמרה)

היא מצוינת ומאוד מיומנת ומסבירה כל מה שעושה. עוד מידע עליה באישי אם תרצי

אבל יותר בהריונות מתקדמים

או אם השיליה לא קדמית.

רק בהריון הראשון הרגשתי משבוע 16.

 

בשני רק משבוע 20.

 

כנל בשלישי.

 

מעקב תנועות רק משבוע 24. אאל"ט..

תלוי איפה השיליה ממוקמת.. תלוי אם היתה לידה קודם..

ואני מכירה כאלה מרגישות כבר ב14...
וזה קשור גם למיקום השלייה (אחורית יותר קל להרגיש) ויש כאלה שאומרים שלרזות קל יותר להרגיש (אני לא רזה והרגשתי מוקדם בהריון ראשון) והריונות חוזרים גם משפיעים...

מרגישה תנועות כבר משבוע 12! אבל זה נראה לי לא קורה הרבה..

ונשים שלא בעודף משקל,בדר"כ רוב הנשים מרגישות יותר סביב שבוע 20

משבוע 15 אפשרי להרגיש.

אני בהריון הראשון הרגשתי משבוע 14,

עכשיו הריון שני שבוע 17 עוד לא מרגישה והרופאה אמרה לי לפני שבוע שאוטוטו אני אמורה להתחיל להרגיש תנועות.

יכול להיות שתרגישי מוקדם ויכול להיות שייקח זמן.

שלא ילחיץ אותך לפה או לשם.

בהריון הראשון הרגשתי משבוע 16

עכשיו אני בשבוע 14 והיה נראה לי שאני מרגישה תנועות

שכנעתי את עצמי שאין מצב כי אמורים להרגיש הרבה יותר מאוחר

אבל מתברר שכנראה זה כן תנועות איזה כיף!!!

כמובן מאוד חלש ואל משהו שאפשרי לעקוב אחריו

אני מבינה שזה אפשרי.
אבל לא קורה הרבה.
אז לא לדאוג אם לא. ולא לצפות מדי..

הממ..
זה קשה! כי ממש מתחשק לי להרגיש.ועכשיו כשאני יודעת שזה אפשרי אז קשה לא לצפות.

ו..אני כזאת..
כ'כ מחכה שכבר הזמן יעבור..

כשתאכלי הרבה דברים שמנים ומתוקים יש מצב שתרגישי פתאום תנועות

 

 

אז הוא יתלהב ויקפוץ דוקא ממלוח ולא ממתוק..
אם הוא דומה לבעלי אז אולי

תמיד אני אוהבת מלוח.
מאז ההריון- רק יותר ויותר..
לא מתחשק לי מתוק ..
וזה עדיף..ככה במקום לנשנש שוקולדים אני אוכלת פיצוחים יותר בריא,לא?

יש קשר בין אוכל לבין התנועות?

ואם את מביאה מרשם רופא יש לך הנחה

אני מטופלת חדשה שלה יחסית והיא מאוד נחמדה!

היא מאוד נחמדה ואנושית..

אני קניתי בסופר פארם

 

בהצלחה!!

 

איך משתמשים בו? אין שום הוראות... כלום! מוזר קצת...

וכמובן למרוח באזור הלידה..

 

וקחי איתך את השמן לחדר לידה כדי שהמיילדת תמרח לך. 

 

לידה קלה. מהירה. ושתצאי בידיים מלאות.

איך למרוח? פשוט לטבול את האצבע בשמן, ולהכניס לנרתיק? לסובב את האצבע שם? חזק או רגיל?

מבית מרקחת אחר. לי אין מושג, אבל אפשר לקרוא מה רשום ברכיבים של המוצר.

כל השאר = ניצול של אמא בהריון שרוצה את הטוב ביותר בשביל הילד שלה

ומתבלבלת בין מה שסתם דוחפים לה למה שבאמת צריך...

אם כבר קנית ושילמת - תסתכלי שיש מינון תקין של ברזל וחומצה פולית וזה הכי חשוב.