פורום הריון ולידה (עמוד 5091)

וגם לה היה ביוץ מאוחר,

ויש לה היום תינוק מתוק..

וח"ו זה גם יכול להעיד על הריון שלא  התפתח...

דיברת עם הרופא?

פוליציסטיות, ההפרש הכי גדול שהיה לי זה חודש [בהריון הזה רק שבוע וחצי]

תחשבי טוב ובעז"ה יהיה טוב!

ההריון לא היה תקין.

אחרי 3 ימים הבטא ירד ל80..

והבוקר....נגמר.

כל כך רצינו......

מקוה לחזור לפה בקרוב .....

והלוואי שתזכו ממש ממש במהרה, בידיים מלאות!!!

בעזרת ה' זה יגיע!!

אפשר לעשות הכנה לקיסרי.. ולחשוב עליו כמציל חיים אם יש צורך.

והסוף של הלידה היה כ"כ כ"כ כואב שהניתוח היה הרבה יותר נסבל..

עוברים את זה!! זה לא קל אבל באמת שלא סוף העולם..

בכלל לא.

איפה את הולכת ללדת?

חשוב ללדת במקום מקצועי שהגישה בו גם בלידות תאומים לאפשר הכל כדי שזו תהיה לידה טבעית.

עושה רושם שכמעט לכל הבתי חולים נוהל לגבי לידת תאומים..

היריונית תאומים שמתעתדת ללדת בכל רגע. חודש תשיעי כבר!

אולי היא טועה... לא יודעת... אבל אמרה שמתחילים רגיל לגמרי, בחדר לידה רגילה, רק נראה לה שחשוב להם האפידורל.

כל בתי החולים מתחילים רגיל אבל כאלו בחדר לידה ויש בחדר הניתוח למקרה חירום..

אני רק רוצה להכין את עצמי ולהיות רגועה במקרה שאצטרך ניתוח אפילו אם זה יהיה רק לעובר השני..

אני מפחדת מאפידורל!!

שתהיה לידה קלה, טבעית ומהירה ותצאי בידיים מלאות

ושבעז"ה יבוא לך בזמן הנכון, ובדרך הנכונה!

לידה רגילה זה מקסים ומלא חוויה, אבל כ-ו-א-ב. בניתוח את לא מרגישה כלום... וגם אחר-כך, ההתאוששות מהניתוח לא הייתה - לפחות לי - כ"כ קשה. לא כאב לי הרבה יותר מאשר לאחר הלידה הראשונה, כשהייתי עם תפרים.

בקיצור - הדרך שבה ה' יבחר להוציא את התינוקות שלך היא הטובה ביותר בעבורם ובעבורך. צריך פשוט (או לא כ"כ פשוט...) להתחזק באמונה הזו.

וממליצה לך באמת ללכת להכנה ללידה וגם לקיסרי. זה ממש עוזר.

קודם כל - חיבוק וירטואלי...

זו חוויה חדשה בשבילך, ההורמונים עוד משתוללים והכל על סף דמעות, וזה בסדר!!!

אם כואב לך, מכל סיבה שהיא - אל תהססי ותבקשי משכך כאבים, אני השתמשתי באופטלגין, כדורים או נוזלי, שהאחיות נתנו לי בלי בעיה. (גם כל משכך כאבים אחר אמור להועיל לך אם את רגישה לאופטלגין או מתנגדת לשימוש בו, וזה משפר את המצב וגם את מצב הרוח כשהכאבים פוחתים)

אם קיבלת מנות דם בלידה ואת מתעלפת - תחשבי שבביה"ח רוצים בטובתך כשמשאירים אותך להשגחה. זה פחות נעים להתעלף לבד בבית כשאת עם שני קטנטנים, ולהתלבט אם יש צורך לחזור לבית החולים. מלבד זאת כך גם הקטנצ'יק נמצא תחת עיניים מקצועיות פקוחות ואת נשארת קרובה אליו ולא צריכה לדלג בין הבית לביה"ח עם בקבוקים שאובים בשבילו.

שבת בבי"ח - צדדים חיוביים:

עוד יום של מנוחה, בלי אחריות על כביסה נקיון ואוכל בבית, פחות ביקורים כשאת מנסה להתאושש ולא בא לך לראות אף אחד חוץ מבעלך, זמן איכות שלך ושל בעלך יחד, לעכל, לתמוך...

אחרי שתצאי מבית החולים - כדאי אולי שתקחי יועצת הנקה באופן פרטי, להניק תאומים זה בוודאי משהו שמצריך תרגול ותמיכה, וחבל שתוותרי על זה בגלל יועצת הנקה לא נחמדה, זה חשוב לילדים. תזכרי שהם יונקים במרווחים קצרים כי תהליך ייצור החלב עדיין בהתהוות, וכל הנקה מעודדת ייצור של עוד חלב.

החלמה מהירה, בריאות טובה ושמחה לך, לבעלך ולילדים!

מאחלת לך החלמה מהירה בע"ה!! אני תמיד חושבת שאם היו/יהיו לי אי פעם תאומים- לא אעמוד בהנקות!!

אני מציעה לך לשלב תמ"ל או לשאוב, וכל פעם אחד יקבל בקבוק ואחד יינק, ובהאכלה הבאה להחליף, ככה מישהו אחר יכול לתת להם בקבוק , גודש- להפחית ע"י שאיבה או עלי כרוב. יקרה, בע"ה זה יעבור ואת תחזרי הביתה ומיום ליום זה יהיה קל יותר בע"ה!!

ותקחי יועצת אחרת!! יש כאלו מצליחות להניק תאומים לאורך זמן, אבל בתנאי שזה לא פוגע בבריאות הנפשית והגופנית שלך!! יש יועצות מסובסדות ע"י קופ"ח.

גודש זה נורמלי אחרי לידה, זה יסתדר בהמשך בע"ה.

נשמח לשמוע מה שלומך בע"ה כשתשתחררי!

לנסות להאכיל אותם גם מטרנה, אני בכל הלידות בימים הראשונים בבית החולים הייתי נותנת לאחיות להאכיל אותם כשהייתי חלשה, (ולי לא היו תאומים), וכשהתחזקתי המשכתי רק הנקה, לגודש יש כל מיני עצות כמו שכתבו לך. תשתדלי לנוח הרבה.

הרבה מזל טוב הרבה הצלחה וכל טוב .

אין לי עצות, רק להרגיע אותך שכל ההרגשות הנוראיות האלו הגיוניות ונורמליות לגמרי!

לא ילדתי תאומים, אבל הרגשתי בדיוק בדיוק כמו שאת מתארת, ואצלך זה תאומים אז בטח זה סיוט כפול...

גם אותנו השאירו בגלל בילירובין ולא היה לי נעים כבר לבכות בחדר הכ"כ לא פרטי של הבית חולים, אז נכנסתי לשירותים ובכיתי יותר משעה...ואז יצאתי, וכמובן המשכתי לבכות...

בקרוב, אולי עוד כמה שעות ואולי עוד כמה ימים, תרגישי הרבה יותר טוב, גם פיזית וגם נפשית! וההורמונים האלו שמשתוללים- כמו שהם גורמים לעצב ובכי וכאבים, ככה גם פתאום יכולה להתחלף לך ההרגשה, למרות שעכשיו נראה לך שאין סיכוי...

אולי תנסי בינתיים לקרוא/ לראות סרט/ שמישהו יקנה לך משהו טעים לאכול..וכמובן תקחי משככי כאבים (שהאמת לא מאוד עוזרים לכאבים הנוראיים בחזה ובכל הגוף..)

חיבוק גדול גדול!!רק תדעי שזה נורמלי ויעבור בקרוב בעזרת ה'!מזל טוב! 

שולחת לך כוחות, חיבוקים וחיזוקים מרחוק.

תשלבי תמ"ל, ויש מצב , לא לכתחילה כמובן, גם להפסיק אם קשה לך כל כך...

זה קשה עם תאומים..

אל תהרגי את עצמך ...

הנקה זה חשוב ובריא, וצריך להניק, כל עוד לא רע לאמא נפשית.

אם האמא סובלת, עייפה, עצבנית, כאובה וכו'...

זה לא לטובתם של התינוקות הקטנים. 

אם לאמא טוב עם זה ברור שכן,

או שאם סביר להניח שעוד מעט יהיה יותר טוב

אז לא לוותר...

אבל אם לא, אז לא בכל מחיר.

לי היה אסור להניק למרות שמאוד מאוד רציתי,

והתינוקת שלי, היום בת שנתיים, הייתה עם סימילאק מהלידה, 

היא בקושי הייתה חולה, על פחות מיד אחת, פשוטו כמשמעו, אפשר לספור את הפעמים שהיה לה משהו

מאז שהיא נולדה, כולל חום אחרי חיסון והצטננויות קלות של חורף. 

היא התפתחה מדהים, מגיל קטן מאוד ראינו שהיא חזקה פיזית,

היא תקשרה מגיל פיצפון, אמרה מילים ראשונות מוקדם מאוד מאוד,

והיא ממש ילדה זורחת ומלאת חיוניות ובריאות.

וראיתי ילדים שינקו והיו כל שבוע חולים.

ככה שזה לא אומר...

היום התמ"לים באיכות גבוהה הרבה יותר מפעם.

וברור שלהפסיק את ההנקה זה בדיעבד גמור... אבל זו אופציה אם זה ייטיב איתך.

תעשי מה שמרגיע אותך וטוב לך.

עוד מעט כשההורמונים ירגעו יהיה לך יותר טוב..

אני אחרי הלידה הייתי משוגעת לגמרי...

ואני אדם רגוע יחסית.

פלורויטל - יקר אבל מעולה, שבעלך יקנה בחנת טבע (צריך לשמור בקירור)

ממש מזדהה עם הכאבים והעייפות, גם אני הייתי ככה ובכיתי לבעלי שאני רוצה כבר הבייתה כי בבי"ח לא יכולתי לישון.

בסוף זה עובר.....

קחי משככי כאבים (נוזלי משפיע מהר יותר מכדורים, אבל לפחות זמן)

אני בעד הנקה, אבל אם את סובלת ולא מצליחה להירדם אז אפשר פעם פעמיים ביום תחליפים, ואם את צריכה תשאבי

דבר ראשון, ההורמונים האלה נורמלים אחרי הלידה.. (יום שלישי אחרי לידה? בד"כ אז הם מתפרצים..)

דבר שני- תבקשי עזרה!! את לא חייבת להניק אותם כל שעתיים וחצי! את יכולה לבקש שיאכילו אותם בתינוקיה.
(אני עמדתי על זה בתוקף גם כשהן "רוקנו" את התינוקיה מכל התינוקות.. הודעתי להם שאני לא מסוגלת להיות עם התינוק ולכן שידאגו לו.. והיה לי לילה שלם לישון..הגוף זקוק לזה!)

לגבי ההנקה- תחשבי עד כמה חשוב לך להניק, אם כן, תנסי להשיג יועצת הנקה נחמדה שתבוא לעזור לך (דרך הבי"ח או בפרטי), בנתיים תוכלי לשאוב לפעמים אם יש גודש.
אם את רוצה לייבש את החלב, שמים עלי כרוב על החזה.
בשביל להוריד מהגודש רק מרוקנים מעט כשכואב (וזה כואב ...)

ועזרה בשבילך- יש לך מי שיעזור? בעל, אחות, אמא? תבקשי פינוקים, תבקשי שעות שינה..

אענה לך מניסיוני, כאם לתאומים.

התאומים שלי נולדו בשבוע 34 והיו בפגייה, ולכן קיבלו בקבוקים בהתחלה, עד שידעו לינוק. כל הזמן שהיו בפגייה הם ינקו ושתו מבקבוק לסירוגין. כשעזבו את בית החולים - בתחילה רק ינקו, ובגיל חודשיים בערך התחלתי לשלב בקבוקי תמ"ל.

להניק תאומים זה קשה! המלצתי,  מלבד התייעצות עם יועצת הנקה טובה - לשלב בקבוקי תמ"ל. ולא משנה מה יגידו לך.

לגבי האשפוז - מבינה אותך. אני הייתי אחרי קיסרי, ולכן יותר זמן בביה"ח. אך דווקא שמחתי, כי כל יום שהייתי מאושפזת אומר שאני קרובה לקטנים שבפגייה, ולא צריכה לנסוע אליהם. (ב"ה, בסוף הם היו מאושפזים רק שבוע וחצי).

תרשי לעצמך להיות מצוברחת, להרגיש חוסר כוח וחולשה. אני מקווה שיש לך איפה לנוח לאחר שתחזרי מבית-החולים, ושיש מי שיהיה איתך ועם התאומים ויעזור לך בתקופה הקרובה, שאין מה לעשות - קשה.

שוב מזל טוב ונחת!

לא צריך ללדת תאומים כדי להתחבר להרגשה... זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול (לידה ראשונה לפני כמעט 8 שנים...)

מתחברת לכל העצות (יועצת הנקה, להיעזר בקרובים וכו') אבל צריך לקחת נשימה עמוקה ולדעת שאת בתחילתו של מסע של להפוך להורה. ההתחלה באמת קשה! ההורמונים, החולשה, חוסר השינה, מצבי הרוח, הכאבים. זה בעז"ה ישתפר, אבל לא מחר בבוקר. צריך להבין שכרגע זו המציאות, להתאזר בסבלנות עד שהגוף שלך מתחיל להתאזן ולהתחזק והמתוקים מתחילים להסתגל, ובינתיים ללכת על קטן - אני למשל למדתי בלידה השלישית שלי להתאפר בבי"ח, גם כשמרגישה בטטה, או למשל להזמין עיסוי לרגליים, לשים לעצמך מוזיקה שאת אוהבת (סוף סוף מותר...) שוב, גם כשממש 'נחס' לך ולא בא לך.

ולזכור שיום אחד תחזרי לעצמך. לשמחה, לנוחות עם הגוף. כולנו היינן שם...

מברכת אותך בהחלמה קלה - גוף ונפש ובסבלנות.

קבלת משימה כפולה ומכופלת

נראה לי ששווה להיות בהשגחה אם באמת אין לך כוח כמו שאת אומרת.

נסי לדבר בטלפון גם אם חברות אחרות וקרובי משפחה נוספים.

אולי אפשר לקבל כדורי ברזל אחרים שאת יודעת מההריון שיותר טובים לך.

אני השתחררתי פעם עם המוגובין נמוך מאוד- 7.6. צריך להקפיד על הברזל, ועל שתיה ואכילה מספיקים, כדי לעזור לפחות התעלפויות.

גם לא לעבור משכיבה לעמידה במהירות, אלא לשבת קודם עד שמרגישים בטוח

דבר נוסף עם את מרגישה שאין לך כוח תתישבי מיד גם אם זה באמצע המסדרון, שלא תיפלי.

לדעתי בטיפול בתאומים חייבים עזרה של הבעל, וגם של כל מי שיכול עוד לעזור

ולכן עדיף כמו שכתבו שילוב של בקבוקים.

לגבי ההנקה בהתחלה אין מספיק חלב, אז הם מוצצים המון, אח"כ כשיש יותר מדי, אולי קשה להם לתפוש, וכדאי להוציא קצת ביד

כדי שיהיה להם נוח לתפוש טוב. כדאי לתת מוצץ עם צריך להרגיע אותם, כדי שלא יהיה לך גודש.

תתיעצי עוד גם פה בפורום בשאלות ספציפיות, כולן ישמחו לעזור.

קבלת מתנה כפולה ואותו ה' שנתן לך אותן יהיה בעזרת ה' בעזרך!!

לא ילדתי תאומים אבל חלק ממה שאת מתארת עברתי בלידתי את

 בתי הראשונה, זה כואב גם למעלה וגם למטה וגם הצירים לכווץ את הרחם וגם

חולשה. הכל יחד גורם לעצבות עד בכי!!

טיפים:

* נסי לבקש שיתנו לך וונופר/ברזל דרך הווריד (אפילו שקבלת בלידה בקשי עוד) אחרת

לגמרי מרגישים לאחר מכן.

ובקשי להמשך וונופר גם לאחר צאתך מבית הרפואה בקופתהחולים לה את שייכת

(בבית רפואה מקבלים מנה אחת או שתיים לא יותר מזה וניתן לקבל עוד דרך הקופה).

* לי עזר מאוד לבקש מאחיות בחדר תינוקות שבלילה מ12:00 עד :00 8 בבוקר

להאכיל את התינוקת בתמ"ל. דבר שעזר לי לישון לילה שלם בשקט ולהתאושש

בבוקר למחרת ליום חדש נסי אולי גם כן.

* נסי כמו שכתבה אחת מעלי לקחת כדורים להפחתת כאב כמו אופתלגין (לי עזר במקרה

ספציפי אחר להרגיש אחרת לגמרי אחרי כדור כזה! היה זה אקמול...) מקווה שלא יזיק אם תנסי זאת!!

* בקשי כל הזמן שישלחו לך את הילדים ולא שאת תצטרכי לקום ולקחתם וגם כדי להחזיר בקשי מן הסייעת או אחות להחזיר וקומי מהמיטה רק לשירותים וכו' דבר שגם יאושש אותך קצת.

מאחלת לך מכל הלב שהרגשתך תתשתפר ותרגישי הרבה יותר טוב מאז שכתבת וגם אח"כ

רפואה שלימה ומהירה! ובמהרה תראי גם את הנחת הזורח משתי תאומים מדהימים!!

מבחוץ ולא מדריכת הנקה כמו שבד"כ יש בבי"ח. זה יכול לשפר את ההרגשה שלך וגם את ההנקה בטוח! (אשמח להמליץ לך אם את באיזור המרכז)

עוד דבר שאני ממליצה שמישהו תמיד יהיה איתך-בעלך, אמא, אחות, גיסה ואפילו מישהי בתשלום (דולה פוסט-פארטום/בחורה צעירה) כדי שלא תרגישי את הלבד הכל כך טבעי ומוכר הזה אחרי לידה ושיעזרו לך עם כל התזוזות מכאן ולשם.

בהצלחה וחיבוק גדול

זה מה שאני מכירה

שיפעת אמרה לי..

מוצר מעולה ומומלץ!!!! קונים בכל סופר\ניו פארם\בית מרקחת.

עולה באיזור 40+

אני לפני לידה ויש לי טחורים...-אני לא רוצה לחשוב מה יהיה לי אחרי הלידה ל"ע....

אני עם פרוקטו גליבנור גם המשחה וגם הנרות

ויש לי גם משחה טבעית של חברת פוראוור

וזה לא משתפר!!

אובדת עצות.

לפני ואחרי שרותים למרוח עם שקית על היד

ניתן להזמין דרך חברות של צמחי מרפא,  והם עושים משלוחים. זה גם יותר מומלץ ועובד טוב בע"ה

חברות לדוג' - 'ראן צמחים' 03-9102225

'ברא צמחים' - 04-9899051

תבקשי פשוט משחת הממליס

לא יותר מזה.. מסלולים ובלאגנים.

אם מאוד עקרוני לך ללדת במקום מסוים - קחי בחשבון מרחק נסיעה.

ושימי באוטו תיק לחדר לידה, שיהיה לכל מקרה.

הקפידי לשתות הרבה, התייבשות היא מתכון לצירים.

אני הייתי הולכת על מסלולים מעגליים, שמיועדים למשפחות עם ילדים קטנים,

למשל עין השופט,עמק המעיינות,אגם החולה,החצבאני, עין אפק, תל דן,בניאס

אני מניחה שיש פורומים של טיולים שימליצו לך המלצות טובות.

תעשו טיול תיירים- אטרקציות, מעיינות, הרבה מים וסטלה..

לא צריך מסלולים..

ווי,בע״ה שיעבור לך מהר.יש לי כמה טיפים,מקווה שיעזרו,סוכריות חמוצות,מסטיק מנטה,שתייה מוגשת,ביטר ליון,לימון סחוט במים,לאכול מדי פעם דברים יבשים כגון קרקרים...

לי הרופאה נתנה כשבכיתי לה על התופעות לוואי

אפשר לקחת אפילו 3 פעמים ביום

גם אני ילדתי קיסרי, והדימום נעלם דיי מהר, ואם אחרי חודש הוא ממש כמעט נעלם וחזר-לדעתי זה זה..

כמה זמן נמשך הדימום החדש?את מניקה?

אבל יש סכוי שזה מחזור. לנו הרב בורשטיין אמר שבהנקה מלאה עם גלוואן כמעט אין סיכוי להיכנס להריון כל כך צמוד ללידה. נכון שזה לא 100 אחוז אבל זה בכל זאת די יעיל. 

אם אתחיל לקחת סרזט לפני הטבילה זה יכול לעכב את הטבילה בעוד חודש, ואנחנו אסורים כבר מעל חודש.. לכן אמרו לנו ממכון פועה לטבול ולמנוע בגלוואן בשבוע הראשון, ולהתחיל עם הסרזט אחרי הטבילה. הרב ממכון פועה אמר לבעלי שאם אכנס להריון בשבוע הזה למרות הגלוואן- כנראה שהקב"ה ממש "מתאמץ" שאהיה בהריון..

את חיבת להניק גם בצד השני, כדי שלא יהיה לך גודש, פשוט תניקי אותו בצורה הפוכה מהרגיל ,ז"א בצד שהוא יונק וזה בסדר אז הרגלים  שלו לכוון הבטן שלך, תניקי בצד השני כשהגוף שלו באותו התנוחה , אך הפעם הרגלים שלו יהיו לכוון החוצה מהגוף שלך, הפוך מהרגיל . (אני מקווה שאני מובנת), פשוט להזיז את התינוק כמו שהוא לצד השני ולא להפוך אותו. או בצורה ישרה שהוא יונק מקדימה וולא מהצד , אז אין לו לחץ על אוזן מסוימת.(כאילו שהוא עומד)

הסברת בצורה מאוד מובנת!אני אנסה זאת

יש עוד סימנים לדלקת אוזניים? ומה עושים? הולכים לרופא?

א. כדאי ללכת לרופא בכל מקרה, רק שיש הרבה רופאים שממש לא ממהרים לתת אנטיביוטיקה לדלקת אזניים, כי בכל מקרה חמשים אחוז מהדלקות הן ויראליות.

ב. תנסי לטפטף לו כמה טיפות חלב שלך, לחלב יש סגולות רפואיות.

ג.בן כמה הוא כבר? כי לנו בדיוק היתה ילדה עם דלקת ושמנו לה  2 טיפות שמן זית שחיממנו עם שום כתוש וזה עזר פלאים.

(לא שמנו את השום, רק את השמן...) אני לא בטוחה שתרופה כזו מתאימה לעולל קטן, אולי מישהי כאן תדע יותר ממני בענין.

הכל בסדר ב"ה, מאז הוא כבר יונק כרגיל ב"ה.

כנראה שזה באמת היה מהצום, לקח לצד אחד שהוא תמיד פחות מלא להתמלא מהצום..

תודה!

שרק אם מאוד קשה לי אני אשבור את הצום.

מה אתן אומרות??

אני ממש התבאסתי מעצמי:

שכבתי כל היום + מזגן, והכל היה טוב ב"ה (ולי בד"כ קשה מאוד עם צומות).

דווקא שעה וקצת לפני סוף הצום היו לי כאבי בטן מדאיגים (היריון ראשון - פוחדים הרבה יותר).

ראיתי שהכאבים לא נרגעים ורק מחריפים, אז נאלצתי לשבור את הצום

מקווה שהכל טוב עם מתוקי... (איך שאכלתי - הכאבים נעלמו. מוזר מאוד...).

נ.ב: לא ישנתי כל הלילה (אולי כי ישנתי על מזרון על הרצפה... אין לי מושג... פשוט לא נרדמתי. לילה לבן...).

שמתי לב שמתוקי ערני הרבה שעות (ממש "השתולל" בשעות 11-1 בלילה, 2-8 בבוקר).

זה בהחלט עושה לי נחת להרגיש אותו סופסוף יותר מפעם אחת ביום ,

אבל תהיתי לעצמי אם זה תקין... (אולי חלילה היה במצוקה או מה?).

הריון בריא, קל ומשעמם לכולן!!

היה ער יותר- כי אתמול אכלת יותר לפני הצום?

הריון קל ומשעמם כמו שכותבים פה...

אז ברגע ששתית,וטוב עשית,ב״ה הם נעלמו

אם רב אמר לך שאם מאוד קשה לך...

למה לא עשית זאת,  לא לקום מהמיטה זה בסדר, אבל אם אי אפשר לקום מהמיטה-

לדעתי היית צריכה לשמור על עצמך כך שתוכלי... זה לא יום כיפור.

לא צריך להחמיר על חשבון הבריאות ופסק ההלכה שניתן לך.

לא מתכוונת לפגוע אישית, אני לא רוצה שאחרות ילמדו לעשות ככה.

גם אצלי הוא היה עירני כל היום אולי בגלל ששכבתי כל היום ושסיפרתי לאימא שלי היא אמרה שכנראה הוא חש את החורבן ואולי הוא משיח שרוצה לצאת 

שנזכה ושילדינו לא יצטרכו לצום 

תשתדלי לא להיכנס לדיכאון, וכשבעלך חוזר מהעבודה או משהו כזה, תקפידי לעלות לישון כמה שעות טובות ושהוא יטפל בו, דבר שני לפעמים כואב להם הבטן או משהו אחר תנסי לבדוק אולי יש לו גזים , תקפידי שהוא יעשה גרפס כמו שצריך לפני השינה, במיוחד אם הוא אוכל כל כך טוב, מקלחת לפני השינה והחלפה גם יכולים לעזור לו לישון יותר טוב.

בהצלחה!!!

ובכל אופן רב הפעמים זה עובר אחרי כמה חודשים

יכול להיות שהוא ילד שרגיש לרעשים.

תינוק "נורמלי- אבל לפי הספרים" אמור לקום כל 3-4 שעות ולאכול. ואם זה ביום- אז גם לשחק קצת.  יכול להיות שכשהוא קם בלילה ואוכל, הוא עדיין עירני? אם כן, יכול להיות שהחלפת לו את הלילה ביום. והוא רוצה "זמן משחק".  זה לא משהו שהייתי מעודדת.

שמת לב שרשמתי הרבה "יכול להיות"? פשוט כי אף ילד לא דומה לילד אחר ומה שמתאים לאחד, לא מתאים למקרה אחר. במקןמך הייתי עירנית יותר לגבי הסדרים שלו-  כל כמה זמן מתעורר, האם קם בפתאומיות בגלל רעש או לבד,  האם הוא שבע בסיום הארוחה, האם את "מפעילה" אותו במהלך היום (בערך שעה בגיל הזה[שוב, לפי הספר] אחרי הארוחה), האם יש סדר יום וכו' וכו'

אני אישית מכורה ללוחשת לתינוקות, והיא סידרה לי את כ-ל בעיות השינה של הגדול, ובזכותה (וכמובן הרבה סייתא דשמיא) לקטן שלי לא היו כלל בעיות שינה. מאד מאד מאד ממליצה.

והאם זה מותר לפי ההלכה

המחברת נותנת עצות מעשיות ומצוינות לבעיות שעולות בגידול הילדים כמו בעיות שינה, בעיות אכילה וכו'

בשבילי עוד מהילד הראשון זה הסוד לשנת לילה טובה עם תינוק קטן.

החל מהקימה הראשונה שלו בלילה הוא ישן איתי במיטה. הוא ישן, אני ישנה וכולם שמחים (והוא כזה מתוק, איזה כיף לקום עם חיוכים על הבוקר).

וככה גם כשהוא קם לאכול זה כמעט לא מפריע לי.

ועוד דבר שיכול לעזור - נסי עיטוף תינוקות. ועם את נוהגת ללבוש מטפחות גדולות ודקות (כמו אלו של בית עין) אז את יכולה להשתמש במטפחת שלבשת במהלך היום לעטוף אותו בלילה, ולהרוויח כפול, גם עיטוף, גם ריח של אימא צמוד אליו.

בשינה עם תינוק צמוד אליך, זה מסוכן! קרו מקרים שפשוט בלי לשים לב ישנו עליו וחסמו לו את הנשימה וכו' ה' ישמור אז פשוט להיזהר, לא אומר לא לעשות בכלל אבל לשים לב.

עיטוף, ושינה לידי והלוחשת לתינוקות...

לא עובד

עם עיטוף הוא ישן כל לילה ועדיין מתעורר המון,(אבל אנסה את הקטע עם מטפחות שלי)

ובשינה לידי כל פעם שהוא מתעורר הוא רוצה רק לינוק אפילו שהוא סיים לאכול לפני שעה

ובודאות הוא לא רעב.. ואז אני עוד יותר מותשת.

הוא לא נראה לי מחליף את היום בלילה, כי בלילה הוא מאוד עייף, ואחרי שהוא מתעורר הוא נרדם מהר(עם בכי) אבל מתעורר שוב אחרי קצת זמן.

והלוחשת לתינוקות-ניסיתי הלילה פעם ראשונה את העצות שלה, ואיכשהו היה יותר גרוע..

הבנתי שהיא נפטרה, אבל אם היא הייתה בחיים, נראה אותה מתמודדת עם הגבר גבר שלי..זה היה אתגר עבורה, אין ספק

הוא סובל מגזים, אבל אני מנסה מלא דברים שעוזרים לו..ובלילה הוא  פשוט לא מוציא גרעפס..פשוט שעות ולא יוצא..

י אז בסוף אני מוותרת, אני בטוחה שכואבת לו הבטן, אבל לא נראה לי שזאת הסיבה העיקרית לחוסר שינה שלו..איך אפשר לדעת?

ומקלחת רני עושה לו לפני השינה תמיד, והחלפה-כל פעם שהוא קם בלילה

אצלי הרבה פעמים לא הייתי מצליחה שהוא יעשה גרפס, הייתי נותנת לבעלי הוא היה מניח אותו עליו ואז הוא היה עושה. (מוזר אבל זו האמת) וחוסר גרעפס יכול להפריע לו כל הלילה מניסיון.

תנסי כל מיני תנוחות כולל טפיחות על הגב.

אחרי שעם הגדולה היה לי ממש ככה, משעה 8 בערב היא היתה לא רגועה, סבלה מגזים, ואני כבר חשבתי שזאת גזירה ואין מה לעשות, פשוט לחכות שלושה חודשים שזה יעבור...

1. תנסי את שיטת הקסם של יוקטנה. כשמה כן היא, ממש קסם! עם הבן השני שלי: כל ערב בערך בשמונה בערב, כשראינו שהוא מתחיל להיות עצבני מגזים, לקחנו לכיור לעשות קקי, וזה עבד כמו קסם, אח"כ הוא ישן איזה 4-5 שעות רצוף, ואז קם כל שעתיים לינוק כרגיל. ככה עשינו במשך שבוע בערך, עד שראינו שהוא כבר מתרוקן לבד במהלך היום וכבר לא עצבני בערב, והולך לישון רגוע

2. אני דוקא מהמצדדות לישון עם התינוק במיטה, אבל אני רואה שכשהוא ישן איתי, הוא מתעורר לינוק כל שעה, ואני כל הלילה מסתובבת מצד לצד להניק וקמה סהרורית, אז החלטתי שהוא ישן במיטה שלו צמוד למיטה שלי, ואני לא מתעצלת ומתיישבת להניק, ולא בשכיבה... 

3. אם את אומרת שהוא קם לינוק כל שעתיים-שלוש אני חושבת שזה סביר ואין לך מה להתבאס מזה, בעז"ה זה ישתנה, אבל כרגע הוא עדיין קטן וכנראה צריך את זה.

אני לא מבינה את המושג 'מחליף את היום בלילה', לא יודעת, לי זה לא מסתדר.

התינוק בימים הראשונים שלו צריך אוכל לעיתים קרובות, ולרוב בשעות הערב מערכת העיכול והמערכת החיסונית נכנסות לפעולה וזה דורש הרבה אנרגיה ומשאבים מהגוף, אז קשה לו יותר בשעות הערב והלילה.

פשוט להוריד לו את הטיטול ולשים אותו מעל הכיור.?

אלא להמשיך ולהמשיך עד ההצלחה, וגם לאחריה.

כשהגדול שלי בגיל 10 חודשים לא היה מסכים לישון בלעדיי (וזה חירפן אותי וגם קצת את בעלי)  לקח לי שלושה ימים להרדים אותה במיטה שלו, ועוד שבוע עד שלא קם בכלל בלילה.

מלשים תינוק לישון במיטת תינוק

היו מקרים ל"ע ששמו תינוק לישון במיטה והוא פשוט מת! (מוות בעריסה)

והסיכוי לתינוק שישן עם ההורים למות בשנתו קטן יותר מתינוק שישן במיטה.

איפה בהתהוות שתביא את העלון בנוגע לשינה בטוחה עם התינוק?

כמסוכנת. חסרות לך הוכחות לכך?  

ואני דווקא ראיתי מחקר שנראה די רציני שהשווה בין תמותת תינוקות בשינה אצל תינוק שישנים במיטה משלהם, לאלו שישנים במיטה של ההורים שלהם. התוצאות היו באופן חד משמעי לטובת שינה עם ההורים.

קמה כל הזמן וגם הוא יונק מי שבא לו, ואגב ההנקה בלילה מסייעת מאוד לשמירה על כמות החלב, יותר טוב מאשר לקום עם גודש... תחפשי באינטרנט איך לישון באופן בטוח איתו

בס"ד

הוא עדיין רוצה לישון איתך במיטה

ולמה שיתרגל לישון במיטה שלו

אם לא הרגילו אותו לזה?

והחיים שלכם כזוג- מה קורה להם?!

אני לא מתחברת, יש כאלה שכן

והייתי מעיזה ואומרת שגם לא לרובן המוחלט.

מאד קשה להרגיל אח"כ את הילד לישון במיטה משלו, מניסיון אישי של 10 חודשים- היחסים בין ההורים (...) פוחתים. אני הרגשתי מאושרת למצוא את עצמי סוף סוף לבד במיטה, חזרה לפרטיות ולאניטמיות, וליכולת לישון באיזה תנוחה שאני רוצה, אחרי 10 חודשים שבהם הגדול שלנו ישן איתנו.

[את הבן השני כבר מגיל חודש הרגלתי לישון במיטה משלו, והייתי קמה בלילה כשהוא היה בוכה, מניקה, וחוזרת לישון לבד במיטתי- זה היה מאד קשה לקום באמצע הלילה ולהניק, אבל זה לדעתי היה שווה את זה, כשבגיל 4 חודשים הוא כבר ישן לילות שלמים (!!!) במיטה משלו] .

עם כאבי בטן וצריחות נוראיות במשך רוב היום

עזר לה- טיפות של גליכול(משהו הומאופטי שמוכרים בבתי מרקחת(לגיסתי עזר תכשיר אחר שאינני זוכרת את שמו)

גם נידנוד בידיים בתנוחה מסוימת שמצאתי אותה נוחה ומרגיעה(עם לחיצה עדינה על הבטן -כל פעם תנוחה אחרת- להזהר מטילטול!!!

והרבה פעמים לא עזר כלום...

חיפשתי אנשים שאני סומכת עליהם-אמא, בעל והאצלתי עליהם סמכות לשעה שעתיים. וכך צברתי לי אנרגיות

בהצלחה רבה!

תמיד הזכרתי לעצמי שזו תקופה וגם זה יעבור

אני מצטרפת לממליצות על שינה משותפת. גם אצלי זה בדרך כלל פותר את בעית הלילות הלבנים...

אגב, אני לא ראיתי אצל אף אחת שאח"כ היה קשה לה להתרגל לישון לבד. תמיד הייתה להן מיטה, לידינו, והן התרגלו ללכת לישון במיטה ובלילה מתישהוא לעבור אלינו.

אגב, אם קשה לך שהוא ישן איתך במיטה, אפשר לקחת מיטת תינוק, להוריד לה דופן אחת ולחבר בברגים למיטה שלך. עשיתי את זה עם הקטנה וזה פשוט תענוג. אני יכולה להתרווח לי כרצוני, וכשהיא מתעוררת אני לא צריכה לקום, רק מגלגלת אותה אלי, ואחרי ההנקה מגלגלת בחזרה...או נרדמת איתה, כמובן.

עוד רעיון, אם קשה לך להרדים אותו, נסי לשים אותו במנשא. זה ירדים אותו די מהר אם הוא עייף, ויחסוך לך את המתח סביב ההרדמה- את פשוט תסתובבי בבית ותעשי מה שאת צריכה והוא ירדם תוך כדי. לי לפחות, המנשא היה ועודנו הצלת נפשי העייפה...

ועוד דבר, לגבי שינה משותפת, יש נתון שלפיו דווקא במדינות שבהן כל התינוקות ישנים עם האמהות (יפן, אינדונזיה וכד'), כי זו התרבות, אחוז המקרים של מוות בעריסה הוא אפסי. אז ממש לא צריך להפחיד בנוגע לשינה משותפת.

יאת יכולה לנסות להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת של IBCLC טלפונית.

אני לא כ"כ מבינה איך זה הולך,
פשוט מתקשרים לאחת מהן? מייעצות בהתנדבות?

מבררת כדי לא לעשות פדיחה

והרופאה אמרה לי ללכת דחוף לכירורג שד..

לא הלכתי, עבר לבד אחרי הלידה

הרופאה שלי תגיד את זה. 

זה כדי לכסות את עצמה, הכל היה תקין, כנראה שיש כאלה, שיותר רגישות לשינויים בחזה שקורים בזמן הריון.

לדעתי-נורמלי

אם את מגיעה אליהן זה עולה כסף,

אבל בטלפון אפשר להתייעץ בחינם. 

את קוראת ספרים? מי מלווה אותך בלידה?

הלכת לסיור בביה"ח?

חפשי באינטרנט בדר"כ יש ימי סיורים מודרכים ומאורגנים מראש.

אם את מירושלים את צריכה להירשם גם,עכשיו זה הזמן.

אם את מירושלים,מוזמנת ליצור קשר.

ידע=כח.

אפשר ללדת גם בלי הכנה השאלה איזו חוויה תשאר לך מהלידה.

בייחוד בלידה ראשונה שבד"כ מתפתח יותר לאט ואז בטוח מספיקים להגיע.. 

הם מאוד בגישה של לזרום עם היולדת, לא נבהלים ממצבי מצוקה ושולחים באותה דקה לניתוח או וואקום אלא נותנים את כל מרחב הזמן והאפשרויות שיש כדי שהלידה תסתיים טבעי. בכללי הם בדגש טבעי יותר.. קיצר מומלץ מאוד מאוד.. צוות מיילדות פשוט מקסים וגם הרופאים והאחיות..

חבל מאוד מאוד שאת לא יודעת כלום כהגדרתך.. ההבדל בין להגיע ללידה מוכנה עם ידע מה זה צירים, איך מתמודדים, כל מיני מצבים שיכולים לקרות, מה בכלל הולך לעבור על גופך לבין להגיע ללידה במחשבה ש"טוב, בטח יהיה קצת כואב, נלד כמו שכולן יולדות ונעבור את זה" זה ההבדל עצום שיכול להיות הבדל של צורך בטיפול נפשי אחרי לידה בלי הכנה או זמן התאוששות ארוך מאוד לבין התאוששות קלה ומהירה וציפיה ללידה הבאה..

חבל חבל חבל אל תזלזלי בזה בכלל!!!!!

לדעתי שווה לך להרשם לקורס, זה משהו שאתה זוכר לכל הלידות הבאות.. אח"כ אפשר לרענן עם ספרים. 

בהצלחה!

ויש לכך כמה סיבות:

נפשית- לידה היא חוויה לא פשוטה, ועלולים להיות בה רגעים מבהילים או לא מובנים... אם לא תדעי לקראת מה את הולכת, את יכולה לחוות אותה טראומטית ממש. וזה מיותר. כשבאים עם ידע, הפאניקה נעלמת, את מבינה מה קורה, יודעת מה השלב הבא... אין הפתעות ואין יולדת "פצועת הלם".

מקצועית- כדי ללדת נכון ולהימנע כמה שאפשר מלידה מכשירנית ( התערבות רפואית ) או מקרעים וחתכים מיותרים, צריך לדעת איך ללדת! איך ללחוץ, מתי, איך להתנועע, ומתי... המיילדת יכולה להדריך אבל קשה מאוד להסביר ליולדת היסטרית וכאובה מה בדיוק לעשות. 

יש גם המון הכנה שאת יכולה לעשות ולעזור לעצמך בתקופה שלפני הלידה. תרגילים, עיסויים, דברים חשובים שיקלו על הלידה ועל ההחלמה ממנה. לא חבל לא לדעת אותם?

טכנית- כמו שיפעת כתבה, ידע שווה כוח! בחדר הלידה, אם הצוות הרפואי רואה שאת כלל לא בעניינים הוא יכול לקחת החלטות שלא היית שמחה בהם. כשאת באה מוכנה ויודעת ונותנת להם לראות שאת בעניינים ויש לך דרישות, יבואו לקראתך ויכבדו את הידע.

אל תהיי שאננה, ואל תתחילי להילחץ גם.

פשוט תדאגי לכך שתבואי עם מקסימום ידע.

זה שאחרות סביבך לא נתנו לעצמן את המתנה הזו, לא אומר שאת צריכה ללכת בעקבותיהן.

אבל קראתי בכמה ספרים, דיברתי עם חברות מנוסות ממני וזה הספיק לי

אם את יודעת שיש לך בעיה ספיציפית או סגנון מסוים שבו את רוצה לעבור את הלידה שווה לך להרחיב בנושא

כדאי שתקראי על כך כמה שיותר! וממליצה בחום אם אין לך זמן לקרא,

שיהיה לך לפחות דולה או שאימך תגיע או חברה בזמן הלידה שתוכל להקל עליך

את המעבר בלידה בהצלחה ולידה קלה ותצאי בידיים מלאות!!

נ.ב : הדולה זה גם ענין אינדבידואלי לכל אחת איך שתרגישי מאחלת לך הצלחה בכל מה שתבחרי!!

אני גם כן באותו מצב ומנצלת לשאול שאלה שמפחידה אותי לקראת הלידה..

קראתי שבזמן הלידה מגלחים את השיערות במקום הלידה.. זה נכון?

סליחה על השאלה האינטימית..

את קראת את המדריך הצהוב?

הוא מאמצע שנות התשעים..

לא עושים דברים כאלה היום. לפחות לא איפה שאני הייתי

כשאת קוראת מדריך כלשהו, תסתכלי מתי כתבו אותו.

גם לא עושים חתך חיץ באופן שיגרתי היום.

אני לא עשיתי קורס, קראתי את אותו ספר (המדריך הישראלי להריון ולידה)

אל תקראי שם את המידע על בתי החולים. הילדים שנולדו כשהמידע הזה היה רלוונטי,

הולכים היום לצבא כבר.

תקראי אותו גם בעיון.

תקראי באינטרנט, תשאלי, תבררי הרבה,

לא חובה קורס,

אני לא עשיתי והיה לי טוב. אני מסייגת, הייתה לי לידה בסדר.

אולי אם הייתה לי לידה מסוייטת הייתי מצטערת שלא עשיתי.

אבל כן הגעתי מוכנה מבחינת ידע תיאורטי.

עיסויים וכו' לא למדתי ולא היה לי צורך. יכול להיות שזה כי הלידה עצמה הייתה מהירה וקלה יחסית. (יחסית.)

בהצלחה.

בס"ד

זה מרגיע מאוד

אם את לא רוצה קורס יש גם ספרים טובים

ממליצה - אם את מסוגלת-

לראות ביו טיוב סרטי לידה חיוביים

לי זה מאוד עזר לראות שזה אפשרי

לראות באופן מוחשי איך לידה מתקדמת

איך התינוק יוצא

וגם אם זה כואב זה אפשרי ובר-סיבולת

זה משפיע על המחשבה והמודעות-

אני יכולה ללדת

כי אני אישה

והגוף שלי בנוי בדיוק לזה- לכך נוצרתי

לידה קלה ובריאה וידיים מלאות

אין מה לעשות, גם אם זה הריון כימי, הגוף כבר ניקה את עצמו..

חשוב מאוד להתחזק, פעילות ספורט, לקחת ו יטמינים, לאכול טוב.

ד"א יש כל מיני צמחי מרפא שמחזקים את הטונוס של הרחם, וכך הרחם מתחזק

ולחזק את הגוף לקראת ההריון הבא בע"ה שיהיה תקין ועם ידיים מלאות ובריאות!!

כדאי לעשות "כלי לברכה"- לקבל על עצמך מצווה מסוימת שתוכלי להתחזק בה יותר, או להפיץ מצווה מסוימת לחברותייך (למשל טהרת המשפחה למי שעדיין איננה שומרת, או נרות שבת), ובכך להיות כלי לברכת ה'. וכמובן להיות רגועה ונינוחה, הלחץ הוא אמצעי המניעה הטוב ביותר.

ובקשר לשאלתך,  לדעתי, הגוף שלך עדיין מתאושש מההפלה ולכן המחזור לא סדיר.

אתמול הייתי בהערכת משקל בשבוע 33+1

וההערכה היתה 2.080

ובגרף זה היכה פחות מהממוצע..

אם כבר כותבת- כמה בד"כ עולים מהשלב של עכשיו עד שבוע 39??

(מניחה שאלד בערך אז....)

ונולד-  ...4545

נולדו בין 3500-4000

אם הקטנציק שוקל עכשיו 2 וחצי אז הוא יכול להגיע לארבע??? 

יאו

שלי היה 1800 ונולד 4500..

שלי היה  יותר קטן, לא להילחץ

זה יכול להיות קפיצת גדילה

זה יכול להיות משהו שכואב לה, או שהיא מרגישה לא טוב ולכן רוצה לינוק הרבה

אני מציעה לתגבר את עצמך בארוחות מפנקות ושתייה בשפע בימים הקרובים, ואם זה לא עובר תוך ימים ספורים לנסות לברר מה הגורם.

ובמקרים כאלו ניסיתי לתת ולפעמים זה עזר, חד פעמי לא קורה כלום.

בכל אופן יתכן שכדאי לנסות לאכול דברים משביעים ואז גם החלב משביע-

לחץ ומתח גם עלול לגרום למה שתארת

ו..גם בלי כל סיבה...פתאום עובר והכל בסדר..

בהצלחה

בטיחותי,וכך גם את לא נאלצת להיות ערה וגם היא יכולה לינוק כל זמן שהיא רוצה? אני עשיתי זאת עם 2 ילדים והיה סבבה,יותר כיף מאשר לקום,להניק ולהחזיר לעריסה,כמובן באופן בטיחותי,יש על זה חומר באינטרנט.

מקווה ששאת גם לא תרגישי.

לי רק בהריון השלישי היה כזה דבר במהלך החודש התשיעי.לא כיף במיוחד אם כי לא כואב כמו צירים.

לפחות 6?

נראה לי שהגיוני שזה גם בגלל שעכשיו היא אכלה חלב שאוב ולא מטרנה, עם מטרנה יש הרבה יותר יציאות מאשר עם חלב אם (ככה זה אצלינו לפחות...)

בהצלחה רבה וכל הכבוד לך!!