פורום הריון ולידה (עמוד 5128)

רק קחי בחשבון שזה משתנה מאחת לאחת

את מוזמנת לקרוא סקירה לגבי התקן נחושת (=מונה-ליזה במקרה שלך) בקישור הבא:

http://www.aom.co.il/articles/iud/

אם יהיו לך שאלות נוספות ניתן לפנות גם במסר אישי

בס"ד

התחלתי לדמם 3 ימים לאחר ההתקנה. שהם 6 שבועות לאחר הלידה (הספקתי לטבול יום אחרי ההתקנה)

המרקם של הדם היה מלווה בהפרשות מוכתמות וצבע שונה מהרגיל, אציין שהתחלתי אנטיביוטיקה למניעת זיהום וכיוון ששכחתי הפסקתי באמצע. ולאחר כיומיים חזרתי ליטול שוב.

האם המרקם הזה טבעי?

אנחנו עשינו קורס בשערי צדק (בעלי ואני- זה קורס של זוגות..)

התחלנו בשבוע 26 וזה היה נחשב מוקדם (פשוט הקורס הבא נפתח כשהיינו בשבוע 32 והעדפנו מוקדם ממאוחר..)

כשהתקשרתי בסביבות שבוע 20 הם אמרו שזה מוקם ולהתקשר מאוחר יותר..

זה אומר שעדיין תצטרכי להתמודד עם הצירים פיזית ונפשית, ועם מהלך הלידה, ועם החלטות שונות גם בזמני לחץ.
ככה שהשיקול של אפידורל לדעתי לא תופס הרבה מקום.

אני החלטתי לא לקחת דולה כי סמכתי על בעלי שיעזור לי. ודיברתי עם דולה שבמקרה ואהיה בלידה וארגיש שאני רוצה עזרה אני אברר אם היא פנויה ותוכל לבוא.

הרשמה לבי"ח- רק בירושלים נרשמים ואת יכולה בכל שלב דרך האינטרנט.

בסביבות חודש שביעי.

המחירים הגבוהים, הם לדולות עם נסיון רב.

ליולדת עם הריון מסובך יותר, או אחרי קיסרי, או ליולדת עם עבר של פגיעה מינית, הייתי ממליצה לקחת דולה מנוסה במיוחד.

יש גם דולות בסטאז'. את יכולה לפנות לבתי הספר לדולות ולבקש שיפנו אותך לדולות שלהן שמשלימות התמחות, כדי שישדכו לך מהאזור שלך. המחיר אז יהיה סמלי יותר.

(ממליצה על הדולות שעברו הכשרה בדיאדה! מגיעות אליהם מכל הארץ).

את יכולה גם להביא אחות גדולה / אמא / אפילו חברה טובה (שכבר ילדה). 

קורס הכנה ללידה הוא ממש חשוב כי את יודעת לאן את באה. מה התהליך  והיכולת שלך לשתף פעולה ולזרום עם התהליך ככל הניתן ולמרות הכאבים היא משמעותית.  לדעתי לפני שבוע 30 ממש לא רלוונטי ללכת לקורס. 

ולגבי התשלום יש הרבה קורסיפ פרטיים שקופ"ח מחזירה עליהם כסף אבל האמת שאני אל יודעת איזה...

(הרופאה שלנו אמרה לנו שהקורסים הורידו משמעותית את מספר סיבוכי הלידה - נק' למחשבה)

 בהצלחה רבה ושיעבור בטוב... 

וכמובן 2 פגישות לפני ויש עוד פגישה אחרי,כל זה כלול בתשלום של ה 2000 ש"ח. כמובן יש שמנים שאני קונה הומאופטיה ועוד..

לעניות דעתי ולקחתי דולות בלידות שלי ושילמתי גם סכום כזה מגיע אפילו יותר. ושווה כל שקל.

אם האישה מרגישה ביטחון ויש לה דמות שנשארת ולא מתחלפת לאורך כל הלידה.. לא למדתי 20 שנה אפילו לא שנתיים, אני מאמינה שכל מקצוע מכבד את בעליו.

יש כיום החזרים מקופ"ח כללית פלטינום וממכבי שלי.

יש דולות בסטאג' שלוקחות סביב 500-800 ש"ח לליווי.

זה המון כסף! אני לא מזלזלת בהשקעה של הדולה, ואכן זה קשה ללוות מישהי כ"כ הרבה שעות, אבל בכל זאת..

אנשים (עם תואר) עובדים קשה מאוד בשביל 4000 משכורת חודשית, שמרוויחים בחודש שלם ולא ביממה אחת..

עם זאת, לדעתי- דולה זה מותרות, אז מי שמתאים לה ומסתדרת עם המחיר- בהצלחה..

הכוננות וכו'.. והזמינות 24/7 ועבודה בחגים,שבתות לילות..

בקיצור. שכל אחת תעשה את שיקולה לעניות דעתי זה לא מותרות. יש נשים שזה ממש הצלה עבורן יש כאלו שזה עוד עזרה. תלוי בסטטוס בעבר של אישה..בכל זאת מדובר כאן בגוף נפש.

מה את עושה איתם במצבים כאלה של העדרות ממושכת, כל פעם בהפתעה?

עבודה חדשה אבל לפחות בלילות. יש לי בייביסיטריות זמינות..חמותי וכו'...

צריך מערך שלם לעניין,ותמיכה לתומכת

הכנה ללידה בדר"כ מתחילים בין שבוע 28-36 שאם תתפתח לידה מוקדמת תהיי מוכנה.

יש כל מיני הכנות ללידה,קבוצתיים,לנשים בלבד,זוגות. בפרטי אצל דולה/מיילדת,בקופ"ח בביה"ח וכו'..

לכל דבר את הייתרונות והחסרנות.. המחירים נעים בין 200-1000 ש"ח כמובן שבפרטי יקר יותר ויש החזרים מחלק קופ"ח.

אני כמובן ממליצה על הכנה פרטית זוגית. בא אפשר לדייק איתכם לדבר על החששות,פחדים,ציפיות ועוד..

רק בירושלים צריך להירשם לבי"ח בדר"כ מחודש שביעי. ברגע שנרשמת להדסה זה רושם באוטומט גם להר הצופים וגם לעין כרם.

וברגע שנרשמת לשער"צ זה רושם אוטמטי גם לביקור חולים.

לגבי דולה. זה ליווי לפני,ואחי,וכמובן בלידה עצמה. יש לה שיטות לקדם אותך ולהקל עליך ע"י רפואה משלימה (הומאופטיה,רפלקסולוגיה,סו-ג'וק,עיסוי,דמיון מודרך,שמנים תנוחות,נשימות ועוד..). אתן כבר מכירות מלפני ועושות תיאום ציפיות מחירים של דולה מנוסה בין 1,800-2,500 ש"ח בירושלים במרכז יכול להגיע גם ל 3,000 ש"ח.

יש דולות בסטאג' במחירים בין 500-800 ש"ח.

יש החזרים מקופ"ח כללית פליטינום וממכבי שלי.

אכלתי היום אבוקדו, חביתה, וחתיכת דג

1450 - זה מעט מידי גם ללא הריון.

לגבי אכילה בהריון - תאכלי כמה שגוף שלך דורש ואל תספרי קלוריות. זה לא בריא לך, לא בריא לעובר ולא בריא להריון.

ואל תשכחי לשתות.

אני בשבוע 12 ועליתי בינתיים 3 ק"ג. זה הגיוני?

אני כל הזמן רעבה וב"ה אין לי בחילות והקאות. כבר הוספתי לי עוד ארוחה ביום...

תודה וסליחה לפותחת על הניצלו"ש

כך או אחרת.

לא ממש בדקתי את זה, וגם לא מאוד נלחצתי, כי האשמתי את ההיריון.

אם את בכל זאת לחוצה, תעשי מה שיוקטנה אמרה.

שווה לאכול איזו קוביית שוקולד ולשתות מים...

בהצלחה!

תרגישי טוב

קודם כל- ממש חשוב לא להדחיק את הפחדים אלא להתמודד איתם בצורה נכונה. יולדת לחוצה- זה ממש לא מומלץ...

לכן, לדעתי כדאי לשוחח רבות עם אחיות/גיסות/חברות טובות שכבר ילדו ולנסות להבין את מקור הפחד האמיתי.

יכול להיות שגם שווה לעשות הכנה ללידה מהירה עם דולה טובה (נראה לי שלהגיע רגועה ללידה, שווה המון כסף...)

ולשאלותייך:

1) עוצמת הכאב מהצירים משתנה מאד מאישה לאישה. יש דרכים רבות להתמודד עם הכאב ולנסות להקל, כדאי ללמוד היטב:

מקלחות, כדור פזיו, מכשיר איזי טנס (נראה לי שככה קוראים לזה), קצת עיסויים. ובטח יש עוד דרכים שאני לא זוכרת/ לא יודעת...

2) לא יודעת עד כמה זה שכיח, אבל כאן צריך להשאיר קצת לקב"ה... אולי לברר ולהגיע לבית חולים שבדר"כ יותר רגוע...

3) אני מאד פחדתי מהזריקה עצמה- זה היה נשמע לי הכאב הכי גדול שיש, והאמת שבקושי הרגשתי...

גם לי הפריע שמוציאים את בעלי והייתי מעדיפה שישאר, אבל בדר"כ המיילדת ממש נחמדה, מחבקת ותומכת בזמן הזה.

4) לא מרגישים כלום!!!!! לא תאמיני אבל זה המצב....

5) גם כאן- להתפלל לה', להיות רגועים ולהרפות- זה יכול מאד לזרז ולקדם את הלידה, ללמוד נשימות, ולעבוד בשיתוף פעולה עם מיילדת (גם דולה יכולה לסייע בכך)

6) כשאת עם אפידורל- לא מרגישים כלום! מי שלא לוקחת אפידורל- נותנים זריקת הרדמה- וגם אז לא אמורים להרגיש (אבל בזה אין לי נסיון)...

בקיצור, חשוב מאד להבין ממה נובע הלחץ, להרפות וללמוד ממקצועיות דרכים להתמודדות והקלה.

יש לך המון מקום באיך תתנהל הלידה, וכמובן- להתפלל!!! למצוא מי האנשים הנכונים שירגיע אותך שהם איתך בלידה...

לגבי הצירים- תתפללי חזק כל יום, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס ה' ישמע תפילותייך ויציל אותך מקללתה של חוה.

לגבי עומס בחדר לידה- למה את פוחדת שיהיה? ושבגלל זה לא תקבלי אפידורל? הרי אם תהיי בלידה פעילה, בשלב שבו כבר יכולה להתקבל ללידה, יכניסו אותך, אפילו למיטה שבקבלת יולדות, ותקבלי גם אפידורל! אין מה להילחץ רק להכין את הבעל היטב היטב לכך שעליו להיות מאוד דומיננטי נחרץ, ולדרוש בתוקף כל מה שאת רוצה וזכאית לו.

בית החולים מקבל עלייך אלפים. את בפירוש יכולה לאיים שאם את לא מקבלת אפידורל את עוזבת לבית חולים אחר. שמעתי כבר על כמה בנות שזה הציל אותן. אבל חושב שבעלך יהיה זה שידרוש, את לא בטוח תהיי בכושר...

זריקת האפידורל ממש לא כאבה לי. אני בכלל לא זוכרת אותה.

מפחדת שיוציאו את בעלך? מה פתאום שיוציאו? מי ולמה ומתי? בעלי לא מש ממיטתי עד סוף הלידה!

החתך- לצערי עברתי אותו, כי העובר איבד דופק, ורצו להעיף אותו החוצה. תקשיבי לי טוב, לא מרגישים את זה בכלל!!!! הכלי בו משתמשים הוא חד כ"כ שאין סיכוי להרגיש את זה, כ"כ מהר וכ"כ דק שזה לא מורגש. ומה גם, שעושים את זה ברגע של שיא הציר. כך שהיולדת בהיסח הדעת לגמרי ולא מרגישה בכלל!!!

התפרים- את האמת זו הייתה בשבילי חוויה מוזרה ולא הכי נעימה. לא הרגשתי, אולי בגלל האפידורל, אבל זו הייתה תחושה מוזרה שיושב מולי גבר עם חוטים ומתעסק שם... מאוד משונה... אבל מצד שני, הייתי כבר עם אוצר ביד! לא היה אכפת לי כלום!!!

לידה קלה, נשמה!!!!

וקחי הרבה אוויר ואמונה!!!

אלוקים יצר את גוף האישה כך שיהיה ראוי ומתאים ללידה, אל דאגה!!!!

אתן מקסימות ומרגיעות! תודה!

רק אציין שעשיתי קורס הכנה ללידה והשגתי איזי טנס.. ובכל זאת מפחדת..

ולגבי היציאה של הבעל בחדר לידה- התכוונתי בזמן קבלת האפידורל, הבנתי שנשארים רק עם המיילדת והרופא.. 

אנסה להרגיע טלפונית..

אין לי כוח לכתוב כ"כ הרבה.

הנה חוזר של משרד הבריאות בעניין. את יכולה להדפיס ולקחת איתך לחדר לידה

http://www.patients-rights.org/uploadimages/presence_of_an_escorte_at_a_physical_examination.pdf

"אסור להכריח אותו לצאת...."

אף אחד לא אמר ולא רמז להם כלום. לכן בכלל לא ידעתי שקיים המושג של "להוציא". נשמע לא טוב בכלל.

אני יודעת שבשע"צ מוציאים את כולם בזריקת האפידורל ורק המיילדת נשארת!!

אני הכי רוצה בעולם שבעלי ישאר איתי, אבל כמו שהבנתי זה בלתי אפשרי..

למה שיהיה בלתי אפשרי שהוא ישאר?

מה הם כבר עושים שא"א שיהיו נוכחים?

בעלי עמד, הסתכל, תיאר לי אח"כ במדויק מה עשו שם, חחחח....

ואמא שלי עמדה לפני, חיבקתי אותה בכל הכוח כדי לוודא שלא אזוז...

מוזר לי העניין...

סך הכל זו באמת מחט מפחידה.

אבל אם לאישה זה חשוב - אין להם סיבה אמיתית להוציא (זה לא ניתוח שצריך סטריליות), ולכן לפי מחוק הוא יכול להישאר.

אבל אם היולדת תבקש שישארו איתה אני לא חושבת שתהיה להם בעיה.. פשוט זה בי"ח של דוסים, וכל דבר שכרוך שמראה לא צנוע- מוציאים החוצה

שמוציאים את הבעל בזמן האפידורל, או שאני כבר לא זוכרת מה היה אצלי?

1. כמו שכתבו לך, אצל כל אחת עוצמת הכאב וההתמודדות היא שונה.

יש כאלה שעל ציר בעוצמה מסוימת יתפתלו ויש שיגידו שהוא נסבל ולא נורא. זה מאד תלוי בסף הכאב של היולדת.

בלידה הראשונה נתתי לעצמי לסחוב ולא לקחת אפידורל, אמרתי שאקח בשלב ארגיש ממש צורך ועד שהצורך הזה הגיע התינוקת היתה כמעט בחוץ

אני גם יכולה להגיד שרוגע וריכוז ומחשבות טובות עוזרות מאד.

בלידה השלישית שלי הגעתי רגועה מאד. בצירים הלכתי או ישבתי על כדור פיזיו, ניסיתי לנשום בצורה שנוחה לי (לאו דווקא עמוק) ולעצום עינים ולהתרכז בתחושה של התינוק מתקדם החוצה. ממש דמינתי אותו מתקדם, ניסיתי להרפות את הדרירים מטה ולהפחית לחץ.דיברתי איתו ועודדתי אותו לצאת החוצה וממש אמרתי לו כל הכבוד ושאני רוצה כבר לראות אותו

ככל שהייתי רגועה יותר הצירים כאבו פחות והלידה התקדמה מהר יותר.

2. עומס לא ניתן לשליטה, בכל בית חולים, בכל שעה שהיא. תמיד עלול להיות עומס. אם תהיי בשלב מתקדם יותר יכניסו אותך לחדר לידה מוקדם יותר מאחרות שנמצאות בשלב פחות מתקדם.אפידורל זה באמת עניין בעיתי (לא יודעת מנסיון אישי, לא לקחתי אף פעם)

אני יודעת שאפשר לקחת בינתיים משככי כאבים אחרים עד שמרדים מתפנה ומגיע.

3.לא יודעת, לא לקחתי.

4. החתך אצלי היה צורב כשחתכו, כמו כשנשרטים בטיול מקוץ. לא נורא. זה באמצע ציר, הראש של התינוק לוחץ מאד על הפתח ובעצם לוחץ על קצות העצבים ומונע הולכה עצבית של הכאב למוח באותו רגע מהמקום ולכן לא מרגישים. הצריבה היתה בדיעבד.

5. לא יודעת. כמו בשאלה 1 נראה לי...

6. אני הרגשתי שתפרו. בלידה ראשונה קיבלתי זריקות הרדמה מקומית (לא נעים אבל בסדר) והרגשתי מן משיכה כזו שהרופאה תפרה (המשיכה של החוט, מסתבר). בלישה השניה לא חתכו אבל הייתי צריכה תפר וחצי. הרופא אמר לי "זה שלוש דקירות של תפירה או שלוש דקירות הרדמה מה שתרצי". בחרתי בלי הרדמה ובאמת זה לא היה שונה מהפעם הקודמת. לא כואב יותר.

בשלישית לא היה צריך כלום

בהצלחה, לידה קלה ומהירה ושתצאי בידיים מלאות.

מבחינת הפחד מהכאבים-

לי מאוד עזר הידע, לדעת מה הולך להיות (בערך) בלידה,לעשות סיור בבי"ח, קורס הכנה ללידה (דבש מסלע-מומלץ ביותר..)

אבל הכי הכי-

לטבול במקווה בחודש תשיעי-אני ביקשתי מהבלנית קצת להישאר במים להתפלל והרגשתי שה' ממש ריחם עליי ונתן לי כוחות..

לא לקחתי אפידורל, אבל בעלי היה איתי (בלניאדו) כל הלידה ולא הוציאו אותו..

ולי תפרו- ונתנו לפני זה זריקה כדי שלא ארגיש ובאמת לא הרגשתי- וגם את התפרים לא הרגשתי בכלל..

מקווה שעזרתי..

שיהיה ב"הצלחה ובשמחה!

אמנם עוד לא ילדתי אבל הגיעה אליי חוברת מדהימה בשם "ללדת כמו בת מלך" של תמרה אשד מצפת וחוץ המידע על הלידה עצמה יש בה הרבה חומר על מחשבות חיוביות לקראת הלידה ובמהלכה, החומר כתוב בצורה מאוד מרגיעה (בגישה טבעית)

אם נראה לך שעוד תספיקי להשיג את החוברת לפני הלידה ואת מעונינת אשמח למסור לך פרטים באישי

שתהיה לידה קלה ושמחה

יש לי חברה שהמידע רק מפחיד אותה ולא עוזר לה להרגעה. האם גם את כזאת?

נראה לי שמה  שצריך לדעת שהכל בידי ה',, ואין דבר שהוא עושה לנו שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. ואם יש לנו מנת סבל אנחנו צריכים לעבור אותה ולא עוד טיפה יותר מכך.

ובסה"כ הגוף שלך יודע ללדת.

השאלות שלך טובות והתשובות של כל קודמותי, מצוינות.

כל הזמן שנשאר לך עד רגע הלידה- תעודדי את עצמך שהכל הכל ממנו,

לי אישית מאד עוזר התחברות לשיר עצמתי, יש כאלו שדמיון מודרך.

תחפשי מה הדבר שהכי מרגיע אותך תתרגלי אותו עד הלידה ותשתמשי בו ברגעי האמת.

מכיוון שילדי כבר אי אלו לידות, אני יכולה לספר לך שאני מחכה בקוצר רוח ללידה המתקרבת (עוד 4 חודשים, י-ש!), ואני מרגישה בכאבים- מתיקות מיוחדת.

מקווה שעזרתי,

שמפחדות מכל כאב קטן ומכל בדיקת דם, ולא סובלת שאומרים לי 'זה לא כואב', וזה כן כואב.

הצירים באמת כואבים, אבל אם מגיעים בזמן לבי"ח ולא מתעכבים בבית יותר מידי  - אז את כבר יכולה להיות עם אפידורל בצירים הבאמת כואבים. אני בעד אפידורל!!!

אפשר להתקשר לבי"ח לפני שבאים לבדוק אם יש עומס - אם כן יש סיכוי שיגידו לך שכן, גם הם ישמחו אם תגיעי לבי"ח אחר כשאצלם עמוס.

הזריקה של האפידורל ממש בסדר - חויתי על בשרי ואני פחדנית ממש בקטעים האלה, זה כאב לי הרבה פחות מבדיקת דם רגילה.

את החתך שחתכו לי לא הרגשתי, בלידה הראשונה בגלל האפידורל, ובלידה השניה מרוב כאבים (בלי אפידורל לצערי) כנראה לא שמתי לב לחתך...

התפרים - אם את מרגישה תגידי להם, הם מזריקים הרדמה מקומית, ואפשר להוסיף עוד ועוד הרדמה אם את מרגישה צורך. קצת מרגישים אבל אחרי לידה, מי סופר כאבים כאלה???

לדעתי התפרים כואבים יותר בימים שאחרי - קשה לשבת וכו', וקשה להתאמץ בשירותים. כדי לאכול אוכל שלא עושה עצירות ולהקפיד על יציאות בזמן. אם צריך - תבקשי בכיף חוקן כדי שלא יהיה לך לחץ גדול על המקום מרוב מאמץ. (סליחה על התיאורים...)

במקרה של ניתוח לפחות זה לא כואב כו לידה, רק ההתאוששות אח"כ יותר קשה. ואקום גם לי נשמח מזעזע... מצטערת

אם התינוק גדול אולי תנסי לידה בכריעה או תנוחה אחרת שהיא לא שכיבה כדי לתת לכח המשיכה לפעול את פעולתו

גם אני נורא פחדנית מכל כאב קטן וכ"כ מבינה אותך.

תבדקי על הבי"ח שאת הולכת אליו - מה היחס שלהם לבעלים במן הלידה. (בבי"ח דתי מן הסתם יותר קשוחים)

והכי מרגיעה - ששנים על גבי שנים, נשים יולדות ויולדות, וחוזרות הבייתה בריאות ושלימות ומאושרות ורזות, ואפילו יולדות שוב!

בהצלחה!

וגם קורס הכנה ללידה.. ככל שיודעים יותר פוחדים פחות..

כי הפחד הוא נובע ממשהו לא מודע ולא ידוע..

כשנכנסתי לתשיעי אמרתי:די. לא צריכה יותר מידע. הכנסתי לי בראש שני דברים:

1. לידה קטן עלי. זה שום דבר ובכלל לא כואב. צחוקיות.
2. העובר ברחם שלי ושנינו ברחמי ה'.

ב"ה היה טוב.

1. חיכיתי שהצירים יהיו בלתי נסבלים. כמה שהיה בלתי נסבל - זה היה נסבל וחיכיתי להכי גרוע - וזה היה עוד לא הכי גרוע.
2. היה עומס - ולא הרגשתי. כי לא היה לי ניסיון וחשבתי שהכל כרגיל והכי בסדר.
3. כשהציעו לי אפידורל - לא חשבתי שצריך ורק פחדתי שיהיה ממש גרוע ולא אקבל. ולא היה צריך.
4. לא רציתי חתך והתאמנתי עם האצבעות ועם אפי-נו. ולא עזר לי. גם חתכו וגם נקרעתי ולא הרגשתי בכלל. אני חושבת שאילחשו לי את המקום.
5. אמרו לי או וקום או ניתוח. ברור שוקום. ולא הרגשתי כלום ולא הבנתי מה ואיך עשו שם. לא ראיתי.  ניתוח נראה לי סוף. 
6. את רוב התפירה לא הרגשתי ורק על הקרע צריבה שאני לא זוכרת וחשבתי שזה לא נורא אחרי לידה טובה כזו. וזו היתה תופרת ועוד התבדחתי איתה אם אפשר להזמין שימלה. אחרי זה מאד שמרתי על הגיינה ולא לדחוק ולהתיישב וללכת בזהירות. וזה עבר מהר.

אקיצר-טוב שאת אומרת בדיוק ממה את מפחדת ומקבלת עצות על זה.

עוד עצה - כל פחד - להודות בו ולהתפלל עליו ולבקש מה את רוצה שיהיה שם. וגם לבקש שה' ירחם עלייך ויעזור לך לקבל כל מה שיהיה שם בדיוק איך שזה בא.

לידה קלה ושמחה לך.

בגדול, לידה זה מפחיד, זה כואב, ויש ממה לחשוש בכל סעיף, אבל- כשאת בתוך לידה את כולך מלאה אנדרנלין ואנדורפינים ואת פשוט רוצה שזה יתקדם וימשיך ויזוז, את בתוך זה את לא מסתכלת מבחוץ...

1. הצירים- לעניות דעתי עד קרוב לפתיחה מלאה אפשר לומר שהם עוד איכשהו נסבלים, יש שלב שהם לא נסבלים אבל אז מגיע שלב הלחיצות שנהוא נסבל ויתר. בקיצור- עד שתרצי לצאת מדעתך היא כבר תחזור אליך. אגב, אם אפידורל ישפיע עליך, אז תורידי את החשש הזה.

2. אם את ממש רוצה אפידורל אז מההתחלה תנקצי לצוות בעיניין. דבר שני, תזכרי תמיד שדורות על גבי דורות ילדו מלא תינוקות בלי אפידורל ואת יכולה ואת מסוגלת (למצב שבאמת פתאום לא יוכלו לתת לך) ואם לא יוכלו לתת לך אז כנראה הלידה כ"כ מתקדמת שפתאום תלחצי ותראי את התינוק בחוץ

3. הזריקה די נסבלת (מה שמפריע זה הצירים תוך כדי הזריקה)

4. מי אמר שיעשו לך חתך, ולא מרגישים אותו או בגלל האפידורל או בגלל שזה תוך כדי ציר

5. לא מבינה בזה

6. את כבר אחרי הלידה, לא מרגישים את זה, יש לך תינוק!!!!!איזה כיף, מה זה משנה התפרים...בעז"ה תוך שבוע שבועיים הם ינשרו להם ותשכחי מהם.

המון מזל טוב!!יהי הבסדר בעז"הנשמה!

בס"ד

חשוב להיזהר ממכות בבטן- תוך כדי ריקודים סוערים מקבלים הרבה כאלה,

לא קפיצות משוגעות מידי

אני באופן אישי "חיתנתי" את החברה הכי טובה שלי כשהייתי בתחילת שני. רקדתי- לא השתוללתי מידי,

אבל עד הא"ס הבא חייתי בסרטים שקרה לי משהו...

ב"ה היום הנסיך בן 7 חודשים פה לידי בלול

אולי לא כל כך מומלץ (ואולי בגלל זה שאלו אותו אם אני רוצה להמשיך משם ישר לחדר לידה...?),

אבל כל עוד את שומרת על עצמך (מכות בבטן זה באמת כואב! ומסוכן!), נחה כשאת צריכה, לא מתביישת לשבת, גם בחופה וגם בריקודים, ושותה הרבה, זה נראה לי בסדר. תרגישי את הגוף שלך ותהני!

(ועבר שבוע וחצי בסוף עד הלידה)

(גם מנסיון, וגם שאלתי אחות..)

העיקר שתרגישי את הגוף שלך- אל תרקדי מעבר לכוחות שלך, ותקפידי על הרבה שתיה..

בחתונה של חברה הייתי מרוחה בצד על כסא כמו איזה בטטה, רק המחשבה על לרקוד עשתה אותי מותשת..

כל אחד אומר משהו אחר (ואני מדברת על רופאים) רופאה אחת אמרה לי בפירוש שחוץ מבנג'י ורכיבה על סוסים אפשר לעשות הכול, רופאים אחרים אומרים להיזהר מקפיצות, בקיצור מאוד קשה לדעת מה באמת

אומרים שמי שרגילה לפעילות גופנית עוד מלפני ההיריון אז אין בעיה בהיריון למעט קפיצות

אני באופן אישי מפחדת ממכות בבטן וזה דבר די הגיוני שיקרה במהלך ריקוד , אפשר להצטרף למעגל של הזקנות

החל מזומבה וחוגי ספורט אחרים וכלה ברכיבת אופניים או ריקוד בחתונות..

אוקי, ברור שלא צריך להביא את הגוף למצב של חוסר אונים ושניה לפני התעלפות אבל אם ההריון תקין ובריא ככה גם את ותשמחי את הכלה עד שנגמר הכוח.. תנוחי ותשתי אבל אין בעיה לרקוד.. יצא לך תינוק שמח

איזה כיף זה שברגע שיש לך תהיה את פשוט יכולה לשחרר אותה לחלל (הוירטואלי) ולקבל הרבה תשובות מחכימות! 

תודה לכולכן שאתן משתפות ומסבירות ועונות לכל אחת על כ"כ הרבה שאלות...! 

יום שמח ומאושר לכולן! 

בהריון כדאי להמנע מכל מיני פעילויות קפיציות מידי. כמו ריקודים קפיציים מידי, קפיצה בטרמפולינה, רכיבה באופניים בדרכים לא חלקות, רכיבה על סוסים (שנחשבת לממש אסורה בהריון). מי שלא תקפיד על כך עלולה לשלם מחיר יקר בעתיד, משום שהדברים הללו בהריון פוגעים בריצפת האגן

אבל אני לפני כמה זמן שאלתי על בטא שלא הכפיל טוב 

אמרו לי שמעל אלף זה כבר לא משנה

והעיקר שעולה ולא יורד...

ועוד כל מיני דברים מרגיעים כאלה

זה לא נכון!!!

חקרתי את זה! יכול להיות זיוף של עד 500 בהכפלה אחרת משהו לא תקין...

כלומר יכול להיות שהיית 2500 ואז 4500 ולא 5000 וכו

אני יודעת

כי אני כבר לא בהריון...

בפורומים האלה.

לא רוצה להלחיץ ובע"ה הכל יהיה בסדר!!!

אבל תבדקי ותעקבי!

יום שמח חמודה (:

לתקינות ההריון.

לכי לרופא שיבדוק שיש שק! (או מה שצריך להיות בשבוע שאת נמצאת בו...)

גם הילד שלי לא היה במשקל תקין בגיל חודשיים, והמליצו לי להתחיל לתת לו תל"מ. זה היה נס כי התברר שההנקה לא הספיקה כי הייתה לו לשון קשורה. אם לא בדקו את זה בבית חולים כדאי שתבדקי.

לרוב אם ההנקה לא מספיקה זה אומר שיש בה בעיה כלשהי. אולי תפני ליועצת הנקה או למכון "דיאדה".

כרגיל אני לא כזאת נחרצת, אבל מעבר לשאלת התמ"ל - שהיא שאלה מורכבת של נזק מול תועלת ומצריכה שיקול דעת מקצועי כל מקרה לגופו - היא הנחתה אותך לתת דייסה בגיל שלושה חודשים, שזה בוודאות בניגוד להנחיות, ומראה שהיא או לא מעודכנת בהמלצות משרד הבריאות או מתעלמת מהן. לכן לא הייתי מאמינה גם לשיקול הדעת שלה בקשר לגדילה של הילדה.

מה שהייתי עושה במקומך:

א) פונה לקו החם של לה-לצ'ה ישראל או לפורום שלהם (תמצאי בגוגל בקלות), מוסרת נתונים מדויקים (מבחינת נתוני שקילה זה אומר - משקל הלידה, תוצאות השקילות האחרונות וגם תנאי השקילות האחרונות, כגון האם נעשו כולם באותו משקל ובאותו ביגוד. חוץ מנתוני שקילה חשוב לציין גם נתוני הרטבות ויציאות, וגם את המצברוח הכללי של התינוקת) - ושומעת מהם אם יש מקום לדאגה.

ב) אם התשובה של מדריכות לה-לצ'ה היא שלפי הנתונים לא הכול כשורה, פונה ליועצת הנקה מוסמכת IBCLC שתעזור לך לפענח מה השתבש בהנקה, כי כשההנקה לא מספיקה יש לזה סיבות, ולרוב זה ניתן לתיקון.

בהצלחה!

נתינת תמ"ל לא יעזור כי היא תוציא אותו באותה מידה...

חשוב להתייעץ שוב עם הרופא שיחליט החלטה מחודשת האם יש צורך בתרופה או לא, ומעבר לכך שיתן לך הנחיות ברורות איך למזער נזקים גם בלי תרופה.

למשל: תנוחות מסויימות של הנקה שהתינוקת לא תהיה ממש במצב שוכב, להחזיק על הידיים שעה אחרי האוכל, להטות את המיטה וכו'.

הלשון שלה לא קשורה ב"ה, בדקנו עוד בבית חולים.

אני מחזיקה אותה אחרי האוכל, וגם המיטה שלה מוגבהת מעט. הרופא בודק אותה כל שבועיים בערך, ובינתיים אמר שאין צורך בטיפול תרופתי.

אצור קשר עם לה לצ'ה, ומקווה לקבל דעה מקצועית.

זו הזדמנות מבחינתי להודות לך פצקרשת - במהלך ההריון קיבלתי ממך כמה פעמים תגובות מאוד מועילות, לשאלות ששאלתי מאנונימי. עזרת לי מאוד!! אני ממש מעריכה את הטרחה שלך.

את מתכוונת לזה שקיבלתי את האפידורל בלידה השניה באיחור?

לא כ"כ נראה לי.. למרות שאני יולדת מהר,

ישר שנכנסתי לחדר לידה ביקשתי מרדים. הוא הגיע אחרי רבע שעה . כשנכנסתי הייתי בפתיחה 5 או 6.

לא יכול להיות שהוא הגיע בפתיחה 9 או 10.

לא בודקים את זה לפני שנותנים את הזריקה? אני כבר לא זוכרת מה היה שם.

ד"א ממה שהבנתי יש שני סוגי חומרי הרדמה.

אולי הוא שם לי את השני בלידה השלישת ולא את החומר הראשון.

איך אפשר לדעת את זה?

בהריון ממש הקפדתי על משטר שתייה

אבל בהנקה אני לא מצליחה לשתות הרבה..

עם כל ההשתדלויות שלי.. לא בהריון ולא בהנקה..

לא מצליחה לעבור את ה 2...

אני בהתחלה בערך 3 ליטר ואח"כ ממש קצת..

גרוע..

לא בטוח שהשלשול הוא מהחומצה פולית.. תנסי להפסיק כמה ימים ותראי אם זה קשור, בכל מקרה תנסי להחליף כדור כי זה ממש חשוב.

שלבכות הרבה עלול לגרום להתייבשות (במיוחד בחום הזה) והתייבשות כבר עלולה להיות מסוכנת להריון (ולמען האמת התייבשות עלולה להיות מסוכנת תמיד)

אני קניתי "בלבן" (נדמה לי שזה שם החנות)

וזה באזור גאולה בירושלים

יקר אבל מחזיק טוב

בהצלחה!

ובעקבות ההמלצות הלכתי לשם ומצאתי (גם אצלי זה גדל מאוד..)

אני חושבת שזה מתאים יותר לחזיות הנקה (כדאי יותר לקראת סוף ההריון..) אפשר למצוא שם יחסית לא יקר..

רשת מצוינת, קניתי שם 2 שגדלו איתי לאורך כל ההריון,

והם גם היו במבצע...

היום קניתי חזיית הנקה באינטימה(ענקית!! ויקרה) שנראת מעולה, אבל אין לי מושג בתכל'ס..

נסי בליאה לונדון, יש להם יכולות גדולות 

פחד ממחטים והקושי בהיותן בגוף היא כמו כל פחד. השאלה צריכה להיות לא 'האם בית חולים מחייב' (אי אפשר להכריח אותך לבצע שום פעולה רפואית בניגוד לרצונך אא"כ נשקפת לך סכנת חיים מיידית ו 3 רופאים בכירים השתכנעו שזו הדרך היחידה להצלת חייך) אלא האם 'כדאי לך'. אפידורל מחייב וריד פתוח בשל הבעיה של ירידה בלחץ הדם. יש דרכים להתמודד עם חרדות מהסוג שאת מתארת וכדאי לך ללמוד אותן. זה יכל לעזור לך בעוד תחומים. בהצלחה ולידה קלה. 

בפעם האחרונה שמדדו לי הוא היה 95/60. בדר"כ זה בסדר, אבל אם הוא יורד אני מרגישה רע.

לאורך כל הלידה, וקצת אחריה. אבל כאמור - הבחירה הסופית היא רק שלך. זה הגוף שלך, ואת מחליטה.

ולא, זה לא נשמע מצחיק. לי זה לא מפריע עד כדי כך (רק קצת מציק), אבל לגמרי אפשר להבין.

מפחדת כ"כ ממחטים, לפני ההריון נמנעתי מבדיקות דם ועכשיו בהריון- אין ברירה.. בעלי בא איתי לכל הבדיקות,מעודד אותי והאחיות צוחקות עלי שיש לי לידה לעבור.. 

עם זאת, אני צריכה ללדת עוד מעט וברור לי שאני מעדיפה אפידורל ולא משנה מה זה דורש, אני אישית מעדיפה לסבול את הפחד מהבדיקת דם ולא לסבול את הצירי לחץ החזקים ולהיות מאלה שצורחות מכאבים בחדר לידה..

דברים שלי אישית עוזרים- לא להסתכל!! ולחשוב על זה שעוד מעט זה מאחורי..

אני אף פעם לא מסתכלת, גם לי זה עושה ממש רע.

הבעיה העיקרית שלי היא שבלידה זה לא רק בדיקת דם שנגמרת מהר, אלא וריד פתוח לאורך כל הלידה.

תפסיקי לקרוא לזה "וריד פתוח" ותקראי לזה "מחט בזרוע".

נכון, זה גם לא הכי נעים אבל נשמע יותר טוב, או לפחות פחות גרוע...

גם לי יש פחד מבדיקות דם (הייתי מביאה ספר מצחיק). בלידה לא התייחסתי לזה כמעט בגלל הצירים, וב"ה לא השתמשו בזה. לא רציתי וניסיתי להתווכח בהתחלה אבל הבנתי שעדיף לפני הלידה מאשר תוך כדי ח"ו.

חשוב לזכור להיות החלטית במה שאת רוצה. אצלי ביקשתי שיוציאו מיד אחרי ובכל פעם מרחו אותי- במחלקה, אחרי שתקומי, אחרי שתקומי שוב...עד שאמרתי להם שקמתי כבר פעמיים ושיוציאו את זה עכשיו. דעי מה את רוצה ותעשי את זה. (אבל כן להקשיב לסיבות הגיוניות, לא לבוא ראש בקיר.)

ב"הצלחה! בסוף זה עובר וזה יותר חוויה ממה שתזכרי בכלל!

לכן כנראה זה באמת לא כאב לי, רק הציק לי מאוד אחרי הלידה...|מבין פתאום|

וממש חששתי מזה לפני הלידה.

בסוף באמבולנס פתחו לי כי אמרו לי שם שהם חייבים וזה הנהלים, לא היה לי נעים וכח להתווכח, וזה היה שניה כואב אבל אח"כ לא מרגישים את זה (לעומת בדיקת דם שמרגישים יותר כי דם יוצא.. כאן להיפך, אין תחושה נוראית...)

ובחדר לידה הכניסו לי גם פיטוצין לבפנים אז זה היה נוח שכבר היה וריד פתוח.
וברגע שהתאפשר ביקשתי להוציא. ממש לא היה נורא. (צחקו עלי שאחרי הלידה פחדתי ממחט)

אני פחדתי שההרגשה היא כמו בבדיקת דם. אם לא מרגישים את זה אח"כ זה לא כ"כ נורא.

ממש הרגעת אותי

שיפתחו לי ווריד. פשוט סירבתי. והאחות שם התחילה להתעצבן עלי 

ואמרה לי שא"א להכניס אותי לחדר אשפוז אם  אין לי וריד פתוח.

אז אמרתי לה שאני מעדיפה ללכת הבייתה.

היא קראה לרופא בכיר שהיה שיא המבין ואמר לי מה הבעיה? לא רוצה? לא צריך..

ורק כשנכנסתי לחדר לידה פתחו לי ווריד..

(גם אמרתי לעצמי ופחדתי שזה יפריע לי במקלחת בצירים..ולהתלבש וזה...

בסוף בסוף זה לא היה נורא..! .)

אלא גם בשביל פיטוצין, שניתן (בד"כ?) אחרי הלידה. לי פתחו וריד לפני הלידה, כך שלא יצטרכו לעשות את זה מיד אחרי שילדתי (כלומר, שאני לא אצטרך לעבור את זה רגע אחרי לידה. (לא לקחתי אפידורל)).

אישית, מחטים לא מפריעות לי, אז לא הייתה לי בעיה. עם זאת, אני חושבת שהצוות היה מסכים לעשות את זה אחרי הלידה לו הייתי מבקשת.

חירום. אני לא קיבלתי לא אפידורל ולא פיטוצין (גם לא אחרי הלידה) ובכ"ז פתחו וריד.

כך אני מרגישה משוחררת יותר ופחות "חולה"

החסרון היחיד שהדקירה כואבת קצת יותר

אבל זה עדיף לי כי בזרוע קשה מאוד למצוא לי וריד

ובגב היד- בקלות.

לא היה זמן לכלום. והאחיות ניסו להכניס לי מחט לאינפוזיה. ובמשך ה 20 דקות שהן יכלו להכניס הן לא הצליחו.

כי החזקתי כ"כ חזק את המיטה שלא היה אפשר להכניס כלום.

בסוף הכניסו לי רק אחרי הלידה. לא נורא לא קרה כלום...

אני חושבת שאם מבקשים יפה ובהבנה אולי יש סיכוי שהם יקשיובו גם.

איזה שבוע את? גילו בסקירה?

מה זה אומר? בשביל זה יש את הרופא שלך, או הרופאה שלך.

תחזרי אליהם ותשאלי. 

זה לא משהו בשביל פורום. נראה לי שזה משהו שצריך לשמוע מאיש מקצוע..,

שיהיה בהצלחה!!

כמה ציסטות בחדרי המח, בתינוקת השניה.

אמרו לנו שבד"כ זה עובר מעצמו עד שבוע 28, וזה אכן עבר אז (לא קודם).

על כל פנים, מומלץ לשאול את רופא/ת הנשים שלך.

ועוד בילד הראשון . והרופא אמר שזה בד"כ נעלם עד חודש שישי.

אם אין עוד ממצאים.

הפנו אותי לייעוץ גנטי בעקבות  הציסטות כדי לשאול על מחלות גנטיות של משפחה או משו..
לאיזה מחלות זה יכול להיות קשור?

למחלה גנטית במשפחה?

יש לנו במשפחה אחד עם אפילפסיה וזה עבר לו לאחר טיפול האם זה מחלה תורשתית?

ציסטה זה הצטברות נוזל בחלק של המח,  בו מיוצר הנוזל המגן על תפקוד המח ועמוד השדרה.

איך היו ממצאי החלבון העוברי?

לעיתים הו נעלמות,

לעיתים משמעותן יותר מכך..

כממצא בודד זה לא מעלה את הסיכוי לבעיות כרומוזומאליות.

כדאי ללכת לייעוץ הגנטי, ולהתפלל לעולם לא מזיק. בהצלחה! 

אבל מבחינת המחיר- יש הנחה גדולה אם באים עם מרשם..

חיבוק .

שלא שווה להתבאס מטעויות של אנשים כי אנחנו לא נשנה אותם ואם את לא סומכת עליה אז פשוט פעם הבאה אל תספרי... למרות שזה קשה

קצת אחרי שנודע לנו, ולאחים כמה שבועות אחר-כך (עוד לפני שממש ראו בטן).

לדעתי, לפחות את ההורים בהחלט כדאי לשמח.

אני אישית להורים ואחים סיפרתי אחרי השקיפות או דופק תלוי בכל הריון.

3 דקות אחרי שאני יודעת. למרות שכל פעם מחדש אני מחליטה שהפעם אני אשמור את הסוד לעצמי

לאחים אני מספרת מתי שיוצא לי ומתאים לי . בספונטניות. בלי הודעה מיוחדת. בדרך כלל האחים הקרובים שומעים יותר מוקדם והרחוקים יותר מאוחר אבל אני לא חושבת שסיפרתי פעם לפני שבוע 12.

לחברות אני פשוט לא מספרת. שיראו לבד את הבטן.

אולי אני טועה אבל נראה לי שאלו דברים שבני הזוג מחליטים עליהם. לא? למה רב צריך בכלל לחשוב ולהחליט עבורכם מתי טוב לכם לספר?

ו..

הוא ביקש לא לספר עד סוף שלישי.

[אהה,אמא שלי יודעת וגם אבא ברור !! ]

אני מדברת על אחיות וכו'

וגם זה היה מאילוצים... (סיפור מורכב... אל תכנסו לזה )

זה באמת אושר גדול לשתף, בעיקר אם חיכיתם לזה הרבה זמן, אבל הסבלנות כאן באמת ראויה וכדאית.

בהצלחהההההה!

לספר, לא יודעת, נשמע לי לא קשור, כאילו איפה את ובעלך בסיפור? מה הרב קשור לעניין כ"כ רגשי ולא הלכתי ולא כלום?

לפעמים יש תחושה שבדור הזה קל יותר להפיל הכל על רב. נשאל אותו והוא יחליט. ראש קטן.

תופעה שבאה מהחסידות והסתננה לכל הזרמים.

בכל מקרה, האנונימית שפתחה אומרת כאן סיבה מאוד הגיונית אחרת.

זה לא שהם הלכו לרב לשאול מתי לספר, אלא הוא זה שביקש מהם לאחר שסיפרו שנפקדו.

זה שונה, וזה יותר הגיוני.

בזה מעיין פולחן ע"ז. ( הגאון מוולינא, לא אני! ) זה פשוט ההבדל בין העולם החסידי לעולם הליטאי.

בהשקפה החסידית הרב מחליט וקובע הכל, וההשקפה הליטאית דורשת מהאדם לקחת אחריות על חייו שלו.

אבא שלי תמיד ענה לאחים שלי שבאו לשאול שאלות- הוא רב ות"ח- למה אתה שואל אותי? מה הגדולים עושים? הם פותחים ספר ולומדים. אם אתה רוצה לגדול לרב, תפתח גם אתה ספר ותלמד.

זה נוגע לא רק להלכה אלא לכל תחומי החיים.

יש לי הרבה כבוד לחסידות ולמתייעצים ברבותיהם.

פשוט אני מעולם אחר ותהיתי כי כאן היה נראה לי מוגזם....