פורום הריון ולידה (עמוד 5128)

1. למיטב ידיעתי מותר,כמו שאר הפעולות שמותר בשבת לעשות למען יולדת (אולי בשינוי).כמובן שמומלץ לשאול פוסק(הרב בן שלמה,לדוגמא שבקי בתחום מאד)

2.אם יולדים ללא אפידורל-נשארים כל הזמן עם המכשיר.

ליוויתי יולדת שלא הסכימה להפרד ממנו,גם אחרי שילדה את התינוק,כי ראתה כמה עזר לה ורצתה שיקל עליה גם את כאבי התפירה.

3.האיזי-טנס בעיקר,מקל את עוצמת הצירים וגורם לאשה,להיות יותר נינוחה. אז יתכן שהוא גם מאפשר ללידה להתקדם טוב יותר.

 ה-gbs' לא צריך למנוע שימוש באיזי-טנס, שאמנם שמים בבית, אלא לדרבן אותך לצאת מספיק מוקדם לביה"ח.  איזו לידה זו?

אם תרצי,אשמח לענות לך טלפונית- 0526450442

חנה קרומביין- דולה ,מטפלת בכאב ומשרה רוגע

לגבי שבת-נשאל רב

זו לידה שנייה אז אני לא יודעתכמה זמן יהיה כי יש אומרים שלידה שנייה לפעמים נורא מהירה...

תודה רבה 

לצערי יישמתי את זה רק מהלידה הרביעית ומאז זה חוק.

זה הזמן שלי לעצמי...שלווה, מוכנות לידה, לארגן את הבית ולמלא את המקפיא.

בהצלחה.

אם אני לא טועה, למורה במשרה מלאה יש 30 ימי מחלה בשנה (וזה מצטבר, כלומר עובר משנה לשנה אם לא ניצלת את הימים.)

ב"ה

אני גם הייתי באותה התלבטות..שבסופה יצאתי לחופשה רק כאשר חשבתי שאני יולדת...בסוף היו לי עוד שלושה ימים בבית...

אז יש לי שאלה דומה..למי שמבינה...

אני משרת אם-משרד החינוך-באופק חדש...

אני רוצה להאריך..אבל מתלבטת אולי לנצל ימי מחלה שמגיעים לי...

המנהלת לא תשמח בכך..אך אני עוד חושבת...

האם מותר לקחת ימי מחלה עוד לפני שחזרתי לללמד??

ובכל מקום עבודה אחר - לפי רצון המעסיק.

בכל מקרה לפי החוק היבש את לא מקבלת ימי מחלה אלא אם כן הודעת על חזרה ורק אחר כך יום לפני הודעת על מחלה (כלומר זה באמת נראה שרצית לחזור בזמן ואז חלית )

מה שנראה לי יעלה למנהלת עוד יותר את הפיוזים...

אני לא יודעת איך הן הודיעו למנהלת בית הספר, אך בפועל האריכו בחודש את החופשת מחלה על חשבון ימי מחלה. (יש חיסרון שנראה לי לא צריך להטריד אותך, זה "אוכל" שעות מילוי מקום מהסל של בית הספר. רק תצפי שאולי זה יעלה ותתכונני להגיד 'סליחה' אבל זו זכותי, וזה נכון עבורי ועבור התינוק)

ויצאתי מדעתי!!

זה מגביר את העיסוק ואת הרצון ללדת ומשגע אותי.

מאז אני בעבודה עד הרגע האחרון. זה מעסיק לי את המוח וככה אני לא מבקרת מליון פעם במיון ובקופת חולים בדמיונות וברצון ללדת כבר. (מה שבהכרח מביא מלא הצעות לזירוז ואולי בסוף גורם להשתכנע)

עד שלא תהיה שם, לא תוכלי לדעת מה יהיה.

אבל הכל תלוי בגישה איתה את באה.

מתי את חושבת שכן יהיה לך זמן לזה/ מתי את חושבת שיהיה לך מספיק כסף..?

מניסיון- לומדים לחיות עם זה.

אני ילדתי בסוף שנה שניה, עברתי את כל ההריון עם לימודים אינטנסיביים ועמוסים בטירוף! 

ואח"כ גם אחרי הלידה היה לי ישר סמסטר קיץ ועוד שנה עמוסה..

ואין מה לעשות, כי אח"כ כשתתחילי לעבוד את חושבת שזה יהיה יותר קל? אני ממש לא בטוחה..

וגם עם הכסף- מסתדרים, מגדילים הכנסה, הבעל מחפש עוד עבודות מזדמנות, וב"ה אני גאה שאנחנו מצליחים לעמוד בזה!

לדעתי אין איזשהו משהו שיכין אותך לזה, כי שום דבר לא יהיה קרוב למציאות, וגם את לא יודעת איך ההריון יעבור אצלך,

יש כאלה שבכלל לא מרגישות כלום, ויש כאלה שכן..

זה מאוד אינדווידואלי!

בהצלחה..

ומוסיפה שעם התינוק נולדים גם שני תיקים שסוחבים כל החיים - תיק של דאגה ותיק של נקיפות מצפון...

ככה שאל תידאגי, גם מי שכבר יש לה ילדים- פוחדת מאותם דברים שאת, ואת נורמלית לגמרי

וזה לא סותר את זה שבאמת מסתדרים, ובע"ה יהיו לך הריונות קלים וילדים מתוקים מתוקים.. ויחד עם לסחוב את שני התיקים הנ"ל תרגישי את האור האינסופי הזה שהילד שלך בלבד יכול להאיר לך...

לא קל, לא לאמא ולא לתינוק, כשאין חופשת לידה ואין שעת הנקה. אז מי שרוצה ילד בכל לבה וכמהה לזה ומשתוקקת לזה - זה אולי שווה לה את המחיר הזה, של להיפרד מתינוק חזרה ללימודים בגיל נורא קטן. אבל מי שמסוגלת לדחות עוד (ואיכשהו מקריאה נשמע לי שאת מסוגלת...) - באישור רב הייתי דוחה לאחרי, כשתהיה לך יותר אפשרות לתת לתינוק מה שהוא זקוק.

ילד זה דבר שעושים בלב שלם- או מחכים קצת

כל דבר שכתבת פה- ועוד מה שלא כתבת- את יכולה וצריכה לפרק, לעבד, לחשוב עליו...

רק את יודעת כמה כוח יש לך- כוח לסחוב, כוח לסבול, כוח להעניק, כוח לשאת עומס מטורף ולהתנהל כלוליינית בקרקס החיים- ורק את יודעת כמה קשה או חשוב לך הלימודים ואיזה התחשבות בחוקים ונהלים לנשים הרות ומניקות יש או אין במקום שאת לומדת.

את אמא טובה! קשה מאוד להיות אמא לא מוצלחת. ברגע שאת באה עם נכונות ללמוד ועם לב טוב- אז את תהיי בסדר. רק מי שמתנשאת וחושבת שהיא הכי טובה בעולם ולא צריכה ללמוד ולשפר- היא תהיה אמא לא טובה....

ביחס לכסף- האיש הוא אחראי לפרנסת הבית. אם הוא באמת מרגיש שהוא מסוגל לפרנס ילד- אז תאמיני לו, בטחי ביכולות שלו להביא לכם את השפע מאת ה'

זה לא עצוב

זה תהליך טבעי ובריא ונכון

של לבחור להיות בהריון- ולא שזה נופל עלייך כי ככה הטבע עושה.

אבל את צריכה לדעת להתנהל נכון- לדעת לקבל שזה עכשיו ההרגשה שלך, ולדעת לעבד את הרגשות והמחשבות שלך כדי שתתקדמי בחיים

(סליחה, זה צורם לי..)

ילד לא עושים. ילד ה' עושה.

אנחנו מקסימום מביאים את הנשמה שלו לעולם

בס"ד

זה באמת מוזר לי שאני לא רוצה להיות בהריון עדיין .

הרי כל החיים השתוקקתי להתחתן ושיהיה לי ילדים משלי.

כרגע נשאר לי עוד שנה וחצי בע"ה עד לסיום של התואר 

ובעלי אומר לי דבר נכון .

נגיד נקלט החודש --עד עוד 9 חודשים תלדי ואז זה יהיה סה"כ חצי שנה של לימודים .

אבל אני לא יודעת.

אין לי שום חשק בנתיים להיות בהריון ,אני לא מרגישה שיש לי עצבים לתינוק שיתחיל לצרוח ,שכל פעם שאני ירצה לצאת אני יחפש בבי סיטר וכו'.

אני מרגישה עוד קטנה, רוב החברות שלי עוד לא נשואות.

רוצה עוד להיות בשנה הראשונה בלי בחילות וחולשה לצאת לטייל ללמוד ולעשות מה שבאלי.

אני מפחדת מהריון 

אני מפחדת מהלידה.

אני מפחדת מהמון דברים שיוצרים לי מין בלאגן אחד גדול ומאיים .

חצי שנה ראשונה בחיי תינוק שאמא שלו טרודה בלימודים - זה דבר שכדאי לשקול טוב טוב... אישית, לא הייתי הולכת על זה. בלי קשר לתחושות האחרות שתיארת, שבהן אני לא יודעת לעזור.

אם הייתי עושה את זה- לא הייתי רוצה הריון בחיים.

יש דברים שאפשר לעבוד עליהם. והריון זה תהליך, זה לא קורה בבום וזהו. זה 9 חודשים לעכל..

חוצמיזה- אין כמו להיות אמא צעירה!!! פשוט אין!!!!!!!!

רק אחרי 8 חודשים של נישואים הפסקנו גלולות.

ב"ה היום בהריון בתחילת שלישי.

יש לי הרבה מה להגיד, אם תרצי באישי.

בס"ד

כ"כ צריכה .

בס"ד

החתונה ולא באלי שידברו וירכלו.

ויחשבו שאני עם בעיה בפוריות .

אוווווווווווווווווווווווף!

למה זה כ"כ מסובך ?!

"מה יגידו".

מקריאה כאן, ממש ממש לא נשמע לי שאת במצב לזה כרגע.

מסייגת שצריך לשאול רב. אבל לדעתי אם תציגי את מצבך בכנות - גם רב יגיד לך ככה.

שקשה לה עם שינויים בכללי?

ואם זה פחד מה"לא נודע"?

זה ממש לא מחייב שהיא על סף דיכאון.

9 חודשים לבנות זוגיות זה ממש לא "התחלה", ויהיה לה עוד כמה חודשים טובים בהריון (ולא כל ההריונות הם להיות סמרטוט. ב"ה לי היה חודש לא הכי מעולה, אבל בהחלט נסבל. ועכשיו אני ממש פנתר למרות שעדיין לא עברתי חודש שלישי).

וכן לגיטימי לפחד, לא לגיטימי בעיניי לדחות הריון כ"כ הרבה זמן כי מפחדים. אם זה משהו רציני- זה דורש טיפול. אם לא- אז שיעבדו על זה.

אנחנו עיבדנו את זה הרבה זמן לפני. דיברנו על זה המון, השתמשתי בהרבה שיטות לעצמי כדי להקל על הפחד.

ועושים את זה! גם בלימודים. 

פותחת השירשור - את צריכה לברר עם עצמך אם זה פחד שיעבור עם הזמן או פחד שאת צריכה לטפל בו..

לפעמים זה פשוט פחד מהלא נודע, וברגע שתהיי בהריון או תלדי הפחד יעלם..

מה עם ההיבט ההלכתי?

קצת מוזר לי שזה פורום של ערוץ 7 ואף אחת כמעט לא התייחסה לעניין הזה.

"אל תעשי ילד שאת לא חפצה בו" נשמעת לי אמירה פשוט מעולם אחר ולא שייך לעולם של תורה והלכה.

קטונתי, ואולי אני לא מבינה שום דבר, אבל ממה שאני יודעת אני מבינה שאין היתר עקרוני לדחות הריון ראשון בגלל חששות כאלו ואחרים, או רצונות כאלו ואחרים, או בקיצור - בלי סיבה מאוד מאוד טובה (וכל רב יגיד מה דעתו לגבי "סיבה טובה")

ולפותחת השרשור היקרה-

אני רוצה לומר לך משהו מעבר לזה. אני מאמינה, שהחיים מתחילים מכוח ההלכה, ואם היא נקודת המוצא שלנו, גם כל הכוחות מגיעים משם. אם ברור לי שאין מקום לדחיית הריון, אני אפילו לא אחשוב על כך כאופציה, ומשם אני אתחיל - מאיך אני מתמודדת עם המציאות הזו, כשמבחינתי ההלכה היא חלק מהמציאות ומכתיבה את המציאות.

אני חושבת שזה הרבה יותר קל להתמודד ככה, ולא ההפך. זה נותן כוחות שגדולים בהרבה מהכוחות שיש לך או אין לך כרגע. מניסיון אישי שלי - אני חששתי להיכנס להריון אחרי הלידה השנייה. עברתי תקופה לא קלה מכמה בחינות. התייעצנו עם הרב, והוא פסק לנו שאין מקום למנוע במקרה שלנו. ומאז פשוט האמנתי שאם וכאשר יגיע ההריון - זה יהיה רק כשיהיו לי את הכוחות מהקב"ה, שמבחינתיי הרב הוא השליח הישיר שלו. ובסופו של דבר (אני יודעת שלא תמיד זה כזה הפי אנד) ככ חיכיתי כבר להיכנס להריון! נכנסתי להריון ב"ה, אבל אחרי הרבה זמן.

אני לא באה להחליש אלא רק לחזק. תתייעצו עם רב.

וסתם מחיפוש מקרי בגוגל - העליתי תשובה מפורטת בנושא של הרב יובל שרלו, שהוא ממש ממש לא הרב שלי!!! ונראה לי שאם הוא ככ מגביל, כנראה שאין הרבה שמתירים.. אני מצרפת את הקישור

 http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20340 

ומצב החרדה והמצוקה שהכותבת תיארה הוא לא מצב סטנדרטי של כל זוג צעיר, ולא מסיקים לגביו מעמדה כללית שרב פרסם, אלא רק בשאלה פרטית. רק מקריאה מהצד השני של המסך זה ממש נשמע שהכותבת על סף דיכאון חלילה, וזו שאלה מאוד גדולה, ובטח שלא כדאי לה להניח מראש שאין מקום לדחיית הריון. אני די בטוחה שרוב הרבנים שישמעו את המצוקה שהיא נמצאת בה יתירו לה לדחות בשלב זה.

המלצתי לפנות לרב, וכמובן אם יש צורך - גם לטיפול מקצועי/לתמיכה

בס"ד

אני בנאדם שובב מלא בשמחת חיים לא אוהבת לקחת אחריות,לא יודעת להתמודד איתה.

רוצה זמן לכיייף עם בעלי.

מרגישה עוד ילדונת להיות אמא.

וזה נראלי הקושי העיקרי.

חוצמזה שאני בנאדם חלש גופנית ואני מפחדת מההריון.

אני לא רציתי אחרי שבעה חודשי נישואין. לא לקחתי גלולות, אבל בכל פעם הייתי מתפללת לא להיכנס להריון. הייתי מפוחדת. לא הרגשתי מוכנה ופחדתי שאם אני אכנס להריון ללא רצוני אני לא אוהב את העובר שלי וארגיש שהגוף שלי מכיל משהו שאני לא מוכנה אליו רגשית.

בנוסף גם לא הסכמתי ללכת לרב ולבקש ממנו לתת לנו היתר לדחות, כי הרגשתי שאף אחד לא יכול להגיד לי מתי אני צריכה להיות אמא.

מיותר לומר שלבעלי זה היה ממש קשה, גם כי הוא רצה וגם כי לא הסכמתי לשאול רב.

בסוף, אחרי שראיתי כמה זה מעציב אותו - הסכמתי ללכת לרב שמקובל על שנינו, כשבלב החלטתי שאני אקבל כל דבר שהוא יגיד לי, כי אני סומכת עליו מאוד, אבל בכל זאת הייתי מבועתת מהמחשבה שהוא יגיד שהוא לא מתיר לנו לדחות.

כשהיינו אצל הרב והסברתי לו למה לא רוצה להיכנס להריון בכיתי ממש. בסוף הוא אמר לי שהוא לא מוצא איך להתיר לנו לדחות, אבל שלדעתו זה פשוט פחד מהלא נודע ולא יותר מזה. הוא ביקש ממני להרפות מהפחד ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה.

בפעם הבאה שטבלתי אחרי שהיינו אצל הרב זו הייתה הפעם הראשונה שלא התפללתי לא להיכנס להריון. שחררתי, ונכנסתי להריון! ממש הרגשתי שהקב"ה היה שם בשבילי, ושרק כשנתתי לעצמי אפשרות לנסות ולהכיל את זה - הוא נתן לי את המתנה הזאת.

אז, יקירה - אני מאמינה, ממה שקראתי אצלך, שזה יכול להיות הפחד הזה.

צריך לשחרר ולהבין שהקב"ה לא יעשה משהו שלא יהיה טוב לנו במאה אחוז. זאת האמונה האמיתית. לסמוך עליו לחלוטין שהוא מכיר אותנו הכי טוב ויודע מה נכון בשבילנו.

בהצלחה, ושיהיה רב בטוב ובנחת!

יקרה! עצם זה שהתחתנת  אומר שאת לקחת על עצמך אחריות לא?את כבר לא  ילדה קטנה ,שרוצה רק לכייף,ולא לקחת אחריות נכון?להיות נשואה זה לא משחק ,זאת מחוייבות ,גם אם התחתנת בגיל צעיר ורוב החברות שלך עדיין לא שם...את כבר כן..

גם אני  התחתנתי בגיל צעיר.,אז זו היתה החלטה שלי ביחד עם בעלי.,ואני לא הצטערתי עליה ,לא חשבתי מה אני מפסידה,או .מה עוד הייתי עושה...אני ובעלי גדלנו והתבגרנו  תוך כדי הנישואים...

את יכולה להמשיך להיות כמו שאת שובבה. מלאה בשמחת חיים,ורוצה לכייף,,ביחד עם בעלך ,למה שזה ישתנה?זה נכון שהריון בתחילת הנישואים הרבה פעמים מקשה.במיוחד עם את בלימודים אבל ופה האבל הגדול שלי אליך: אם היית רוצה להישאר צעירה נטולת מחויבות אז אולי היית דוחה את הנישואין לאחרי הלימודים...כמובן שיש את הקושי הפיזי אם מצאת את האחד שלך ,לחכות ככ,הרבה זמן.והחלטתם שלכם לא מתאים לחכות אז עכשיו תעשי לעצמך סוויץ בראש.חלק  מהעובדה שאנחנו שומרי מצוות ,מחייב אותנו לקיים את ההלכה ,אם אין סיבה מאוד רצינית לא מתירים למנוע הריון בתחילת הדרך....תתחילי להאמין בעצמך וגם בגוף שלך שהוא מסוגל,הרבה פעמים מאוד רוצים הריון ,ולא מצליחים ,לצערינו מיד ,ואז יש את התיסכולים והכאב על זה ,את כבר נשואה ב"ה 9 חודשים עוד מעט תחגגו שנה....שזה  גם זמן יחסית יפה להסתגל למצב של הנשואה...

תמשיכי להיות  מלאת חיים ושמחה ,וגם תחשבי שאת הולכת  להביא לעולם  תינוק ,נשמה מיוחדת  שהיא שלך ושל בעליך שאת אוהבת...[כמובן שבעזרתו יתברך]

היום אני נשואה כמעט 16 שנה ב"ה  בלי עין הרע  יש לי  משפחה ברוכה בילדים.ואני שמחה לומר לך שאם כל הקושי ,כן ויש קושי ו,עליות וירידות ,בזוגיות וגם בגידול הילדים היקרים,,יש יחד עם זה סיפוק אדיר שמחה ,על מה שעברנו בדרך...זה מחזק אותנו,ומעצים את האהבה והשיתוף שלנו.

וזו המטרה בעצם של מי שמתחתן...לא רק לכייף כי בשביל זה לא חייבים להתחתן....אלא להשתמש בכוחות המיוחדים לנו להעצים את הביחד ,וכמובן לעשות את רצון ה" להרבות  את  שם ה, בעולם לקיים מצוות בשמחה,והכל מתוך אמונה ותפילה

שה" יעזור לנו בשליחותינו...

"ותזכינו לגדל  בנים ובני בנים  חכמים ונבונים,אוהבי ה" יראי אלוקים,אנשי אמת,זרע קודש בה"דבקים, ומאירים את העולם  בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא"................

בס"ד

חיזקתם מאוד.

וכן חשבתי עם עצמי היום בלילה על זה וזה באמת ממקום של פחד מהלא נודע.

השיגרה הנורמאלית הזאת של כל חודש מחזור מרגיע לי את הנפש.

נותן לי תחושה שאנחנו עדין זוג צעיר .

[והתחתנן מוקדם בגלל שהיינו חברים 4 שנים לפני ]

אני באמת צריכה להרפות אני בנאדם שמרגיש צורך כל הזמן בשליטה .

והריון נראה לי כמין לאבד שליטה.

אני גם טיפוס פרפקסיונסצטי ואני מפחדת שאמאלה.. מה עם אני לא אסתדר איתו ?!

זה עיניין של אמונה.

אני צריכה להתחזק בזה.

ואני פתאום מרגישה שיש פתח קטן שאולי אני כן מסוגלת

זה לא  שאת אולי מסוגלת.....שיהיה לך ברור שאת בטוח מסוגלת! את חזקה ורוצה,נכון זה לא משחק ילדות אלא החיים האמיתיים.....כולנו חוששים מהלא נודע  והלא ידוע ....כיצד נתמודד איתו..אבל את צריכה להאמין בכוחות שלך ולדעת שבחיים,לומדים להתמודד עם דברים תוך כדי שהם קורים...אנחנו לא במאים בסרט של עצמינו..אלא רק ריבונו של עולם...ולא תאמיני כמה עוצמה וכוח יש בך,עד שלא תתמודדי...במיוחד בהריון ולידה צריך ללמוד להרפות ולדעת שלא הכל בשליטה שלנו....וזאת ההזדמנות ללמד את עצמינו שיעור באמונה בה" "השלך על ה" יהבך והוא יכלכלך" באמת תהי חיובית שמחה ואופטימית מהזכות שנפלה בידך בגיל צעיר.יש כאלו שכ"כ רוצות להתחתן\להיות בהריון ....ווזה בהרבה קשיים אצלהן.. מאחלת לך ברכת הדרך והצלחה בהחלטות וכמובן הכל מתוך שמחה ואופטימיות.שאת טובה בהן.

ויש לך את הפ ורום הזה לקבל חיזוקים ....רציתי  לשתף אותך בעוד  משהו  אני גם בהריון  הזה שלי מאוד חוששת אפילו  שיש לי ב"ה גדולים וקטנים.....החשש קיים למרות השנים והניסיון....ביחד איתו קיימת אמונה גדולה בה" הטוב והמטיב ..שזו המטרה בעצם להטיב עימנו ,וגם אנו כמוהו רוצים להטיב בעולם...

אני ממש מבינה את מה שאת עוברת גם לי לפני החתונה היו הרבה פחדים וחששות מהריון לידה וכו' וביקשתי היתר מרב ואישרו לי לחצי שנה למנוע.אני רציתי ליותר זמן אבל הרב אמר משהו שהוא צדק בו אחרי חצי שנה יכול להיות שכבר תרצו ילד ובאמת כך זה היה.אני חושבת שזה חשש מאוד טבעי מהלא נודע וגם חשש שקורה לעיתים מסיפורים של נשים על לידה שזה כואב ומפחיד.

אולי כדאי לך להתייעץ עם רב אם להמשיך למנוע ותדעי שגם אם תפסיקי למנוע זה לא תמיד מגיע כזה מהר כמו שחושבים וגם אני חושבת שזה פחד שעובר,כמו שלפני החתונה יש הרבה פחדים ואחרי החתונה הם נעלמים.

שיהיה לך בהצלחה רבה רבה במה שתחליטי ותדעי שזה נורמלי והגיוני מה שאת מרגישה!

בס"ד

שזה נורמאלי להרגיש כך !!

כ"כ הייתי צריכה שתגידו לי את זה !

שלחתן וכלה יש הרבה חששות לפני החתונה ככה לאישה שמתחתנת יש הרבה חששות מההריון והלידה.

זה ממש שימח אותי שעזרתי לך קצת ומקווה שבעז"ה הכל יסתדר בהמשך!

איזה שבוע את?

בכל מקרה גם עם את מרגישה זה יכול להיות כמה סיבות, כמו למשל שהתינוק מסתובב לו כמו קרוסלה לכל הצדדים וצד אחד את מרגישה אותו.

בשלב יותר מתקדם את מרגישה ממש כמו מן בעיתות על הבטן וזה בגלל שהילד בתוכך מניע כל הזמן את הגפיים שלו הלוך ושוב.

זה מרגש במיוחד אם זה הריון ראשון...!!(אני כבר עברתי כמה הריונות).

איזה שבוע את? אולי זה גזים?

בהריון הנוכחי - בשבוע 13, וזה כיף!!

את רזה? זה יכול להיות קשור.

זה קשור?

והרגשתי בשני ההריונות תנועות משבוע 16,

 אםאת מרגישה משהו  באופן קצבי , כמו דופק, יכול להיות שאת מרגישה שיהוקים

איזה נאחס מקווה שהיא תצליח ושהתינוק יחזיק מעמד ויהיה בריא ושלם!

בהחלט תינוק איננו דג, ולא זקוק למי השפיר כדי לשרוד.

ואכן, מי השפיר מתחדשים כל העת. כשירדו לי המים בלידה, נסעתי למחרת לבי"ח ושם באולטרסאונד היה נראה שבכלל לא ירדו לי המים, כי עד שבאתי הם כבר התחדשו (וראש התינוק ירד בינתיים והפסיק את הירידה של המים).

אני ממליצה לה לנסות דמיון מודרך: לדמיין את עצמה עם התינוק בזרועותיה באמבט חם עם נרות... או משהו כזה ברצינות - תציעי לה שתדמיין אותה שופכת עליו מים מכד חרס... דברים כאלה כיד הדמיון הטובה עליה!

ולמה שיילדו אותה ב-24? אם היא בבית חולים, היא יכולה לסרב ללידה ולהתעקש שרק יעקבו שלא מתפתח זיהום, ושתסחוב כמה שיותר - לא? אני לא מבינה עד כדי כך

אם אין סכנה, שתסחוב כמה שיותר.

פגים שנולדים בשבוע 24, נולדים לא פעם עם מגוון בעיות שהם גוררים איתם כל החיים, וזה כאב לב גדול. שתסחוב כמה שהיא יכולה.

אבל רציתי לתת קישור לסיפור לידה שקראתי של מישהי שירדו לה המים בשבוע 24  ומשכה את ההריון באישפוז עד שבוע 30.

היא בעצמה דולה אולי שווה לה לדבר איתה או משהו כזה.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1850041&r=1

כמו שכתבו המים מתחדשים כל הזמן שתמשיך בשמירה ובע"ה.

אני מכירה ילד כזה, האמא שכבה משבוע 19 עד 34....

אבל הוא נולד עם מומים מסויימים

לא תמיד המים מתחדשים,

וגם כשכן- לפעמים הדליפה ממשיכה ואז זה כאילו לא ממש משנה,

כשאין מי שפיר, הבעיה העיקרית היא שלעובר אין יכולת לזוז

ומכיון שהוא לא זז מספיק, השרירים לא עובדים טוב וזה יכול להגיע לחוסר תנועה מוחלט,

כלומר>> שיתוק ב4 גפיים.

חוץ מזה, גם ריאות ולב זה שרירים שעובדים כשיש מספיק מי שפיר

(הריאות מתרגלות לתנועה שהם צריכות לעשות כשהמי שפיר נכנסים ויוצאים מהם)

ולכן גם אם התינוק נולד, בהנחה שמי השפיר לא התחדשו ונשארו, 

במקרה הטוב הוא מחובר לחמצן כל חייו, במקרה הפחות טוב, הוא עלול למות בייסורים.

בקיצור, בינתיים כדאי להתפלל הרבה ולקוות שהקב"ה יעזור ומי השפיר יתחדשו וישארו

ממליצה להתייעץ עם מכון פוע"ה האם יש סיכוי ומה מומלץ.

המון המון ברכות 

ובעז"ה ישועה בקרוב!

שכל עוד היא מחכה, שתתנגד לבדיקה פנימית (של פתיחה או אורך צוואר הרחם, ידנית או אולטרסאונד וגינלי).

כל כניסה למקום ההוא עלולה לעזור לחיידקים חלילה להגיע לתינוק.

ומידע שעשוי להתקבל מבדיקה כזו, הוא חסר ערך, מכיוון שממילא אין לרופאים אפשרות להשפיע על מהלך העניינים שם (תרופות לעצירה לא עוזרות - כך מראים המחקרים).

בינתיים היא מאושפזת במחלקה להריון בסיכון גבוה, מחכה להגיע לפחות לשבוע 24...

לאחר מכן היא תסחוב כמה שרק אפשר אבל היא אמרה שירגיע אותה להגיע ל-24 שהיא לפחות תדע שיש סיכוי להציל את העובר...

אמשיך לעדכן בע"ה-אם לא אלד עד אז

תודה!

שזה בעצם שם נרדף ל7 שבועות..

ביום חמישי עברת לשבוע שבע

כל מקום קובע משהו אחר..

אחד הדברים הלא ברורים,

אני אישית הולכת לפי האתר של לאומית, נראלי הכי אמין

אני במחשב לא שלי, שלא תחשבו שזה איזה בן שעונה לשאלות על הריון

למשל, אם התל"מ שלך בט' באלול, אז בט' בטבת את מתחילה חודש שני, בט' בשבט חודש שלישי וכן הלאה.

הרופאה האמינה שלי הזיזה לי 3 פעמים את התאריך לידה המשוער.

תכלס יצא 9 חודשים עגול ומדוייק להפליא ע"פ התאריך ששיערתי שנפקדתי...

אם הייתי סופרת לפיה, הייתי נכנסת לסרט של הריון עודף.

כמו כן היא מתנגדת נחרצת לספירת חודשים.

רציתי רק שתסבר לי את האוזן והיא לא שיתפה פעולה.

סופרים שבועות וזהו.

והייתי שואלת את "אנונימי" הראשונה -

לשם מה נחוץ לך הדיוק בספירה? וע"פ זה נדע מה להשיב.

לדוגמה_ הרופאה אמרה לי לעשות בדיקות מסויימות בשבוע X.  ו או שאמרה לי לשוב אליה בזמן מסויים.

את הרופאים זה לא מעניין, ושום פרוצדורה לא נקבעת לפי חודשים.

אבל לא הבנתי אם את אומרת שהשיטה שהצעתי לא הגיונית, ולמה :-0

ומי שהביוץ שלה בטבילה,

זה הכי קל- טובלים בר"ח תשרי נניח, ר"ח חשוון מתחיל חודש שני וכן הלאה.

תל"מ בר"ח תמוז.

בס"ד

הרפואה היום לא סופרת לפי חודשים אלא לפי שבועות...

התאריך המשוער מחושב לפי 40 שבועות מלאים מתאריך המחזור האחרון...

בהצלחה ובשורות טובות

הזההההההההההההה

מזכיר לי מקרה שגם קרה לי...

שחייבים פיפי זה ממש קשה לעצור את זה..

דיברת עם החברים לגבי הספה?

אל תדאגי נשמה, בע"ה זה ישכח במהרה

אני בטוחה שכמה שזה היה מביך לך ולהם, בטח אף אחד לא מאשים אותך חלילה.... אם יש בזה נחמה כלשהי...

אפשרות (בהריון תמיד יוצא ). כך להמנע ממצבים של שרותים תפוסים הרבה זמן וכד'...

קרה גם לי משהו דומה - הלכתי ברחוב עם בעלי בלילה ואז הרגשתי צורך פתאומי לוחץ להתפנות דחוף. תוך שתי שניות באמת לא עזר כמה שלחצתי לסגור וכל השתן יצא בזרם דק עד שהתרוקנתי לגמרי. מזל שהייתי עם פד גדול (זה אפילו לא היה בהריון, הייתי בסוף מחזור) שספג את הרוב, ואת התחתונים שנרטבו אחרי שזה גלש מהפד רק אני ראיתי. עם כל התחושה המבזה שזה נותן לך בעיני עצמך, אני מודה לאלוקים על זה שאף אחד לא ידע מזה, ואני רק חושבת על מי שזה קורה לה ליד הילדים, כי מה אומרים לילד שרואה את אימא שלו בכזה מצב מבזה?? נראה לי שזה יעשה לו טראומה יותר גדולה מלאימא בעצמה.

מנסיון- זה עוזר פלאים.

את נכנסת שם לרחוב ז'בוטינסקי

פונה לפני מגדלי שקל שמאלה והולכת ישר עד ה"יש"

ראיתי שם מבצעים מדהימים על טיטולים ומגבונים [לא היה לי איך לסחוב אז קניתי רק שישית מגבונים ב16..] בקיצור- ממש שווה!!

אם כן אין בעיה להשתמש בשליש הראשון בשמנים, אלא אם כן הסינרג'י מורכב משמנים שאסור להשתמש בהם לאורך כל ההריון.

בכל מקרה,שימוש חד פעמי הוא לא נורא.

זה כבר לא כל כך רלוונטי כי זה מאתמול, אבל שתדעי לעתיד שאם את רוצה להוריד את רמת האפקטיביות של השמנים (כי זה חזק מידי/לא משפיעים טוב) כדאי לשתות הרבה הרבה מים אחרי השימוש.

מסרטן, לא מאמינה שכמה חודשים בהריון יזיקו, אבל לא ניראה לי שיש תוסף שצריך לקחת תמיד

עד לפני כמה שנים היו נותנים 5 מ"ג (=5000 מק"ג), וזו באמת כמות עצומה. אבל 400 מק"ג לקראת הריון זו רמה טובה - לא מעט מדי ולא יותר מדי. לא מומלץ להיכנס להריון עם חסר של חומצה פולית...

הבנתי שהחימום הורג את הסלמונלה, אם יש. אפילו חימום יותר עדין (למשל הבנתי שרוני ונציה מאוד מחמירה בקטע הזה, גם לכל האנשים, ובספרי מתכונים שלה ראיתי שהיא כותבת להקציף ביצים מעל סיר עם אדים...) אבל זו כמובן לא דעת מומחה

נס שמוצרי חלב זה לא משהו שהולך אצלנו בבית..

גם חלב אין..

ואגב אני לא מתפלאת, חלב זה משהו שעושה לא טוב בבטן..

גם דברים טובים מזיקים בכמויות גדולות מדי... אפילו מים.

לא שוטי חלב, ולא שוטים סתם...

הכל במידה.

אגב, תדעו שהרבה מההתנגדות הטבעונית כביכול לחלב, נובעת לא מזה שהוא מזיק, אלא מזה שזה לא הומני כביכול לקחת את העגל/טלה לפרה/לעז ולהשתמש בחלב שלה לצרכים אנושיים.

יתרה מזאת, כל השוטים הללו, שדוגלים בשיווין בין אדם לבהמה, מכריזים כל הזמן: את היית מוכנה שיקחו ממך את תינוקך כדי להשתמש בחלבך... אז זהו שאני בת אדם ולא פרה, ועם כל הכבוד, יש הבדל ענק. מי שלא מבינים את זה עליהם כבר אמר הנביא," זובחי אדם, עגלים ישקו"

גורף... כן יגידו לנסות אולי כשיש הצטננות או משהו... אבל בכלל בכלל לא יורו על הימנעות מוחלטת ותמידית ממוצרי חלב.

אגב, להגיד 'מרביתנו'  חלב לא עושה טוב, זת הכללה כ"כ גסה...דוקא המרביתנו שאני מכירה חיים מעולה עם מוצרי חלב. מיעוטם מתקשה לעכל חלב ניגר...

ואגב, ההמלצה של משרד הבריאות היא דוקא על חלב ניגר, אבל מוצרי חלב  ניתן לתת לתינוקות מגיל 7 חודשים או 9 כמדומני.. אבל מה הקשר? גם ביצים אסור לתת לפני גיל שנה, אז מה? אז עכשיו כולנו נמנע מביצים?

גם אני חשבתי כמוך, שההתנגדות היא על בסיס תזונתי, אבל מגלישה באתרי טבעונות למינהם גיליתי את השד שיצא מן הבקבוק...  כשרה בן חמו למשל, שלא חשודה בעידוד תעשיית החלב, כתבה על חשביות צריכת מוצרי חלב עיזים, תקפו אותה שם כאילו היא דיברה על להכות את העז במקל!

ולגבי לקרוא קצת.. דוקא קראתי, ועדיין לא השתכנעתי בכלל. וד"ר אבני הוא בכלל הגורו  של הנושא, וכולם מנפנפים בו, אז דוקא מהבחינה הזאת כדאי אולי שאת תבררי... כי הרוב מתבססים עליו.

נכון אגב, שמוצרי חלב עיזים יותר בריאים. הם גם יותר יקרים. השאלה האם לצרוך בכלל חלב או לא? אני אענה כן. במידה כמו כל דבר.

גם צריכת ירקות ופירות מוגזמת תגרום לרוב האוכלוסיה לשילשולים.... מה זה אומר? שפירות וירקות אינם בריאים?

זה אומר שציך לצרוך מזונות בתבונה.

אגב, מעניין איפה מצאו גברים שצורכים יותר מ3 מנות חלב  ביום! מהכרות עם גברים בסביבתי, הם בעיקר צורכים חלב כמלבין קפה, בטח לא בכמות שמגיעה ל3 מנות! דוקא נשים וילדים יותר נוטים בסביבה שלי להיות צרכני חלב וגם הם מגיעים בקושי ל3 מנות ביום...  (זה נשמע שאנחנו חיים במדינה מזת רעב, אבל לא. הילדים שותים פעם ביום חלב/שוקו, ואוכלים מעט קוטג' בא. ערב, וגם זה לא תמיד.. לפעמים המנות מתחלפות אבל זה הכללי...אני בתקופות של מזון בריא אוכלת יותר גבינות/יוגורט, ועדיין מכ\גיעה בקושי ל3 מנות...)

אגב, יוקטנה עצמה כתבה שהיא השתכנעה שמוצרי חלב לא מזיקים כ"כ. לא שהיא בעד קניית מניות של תנובה... אבל עדיין.

וצריך לזכור שהמחקר התבסס על גברים שצרכו המון מוצרי חלב. מכאן ועד שוטי החלב.. המרחק רב.

פעם זה היה הבשר, היום זה החל ומחר זה יהיה הביצים והדגים.....

גם בשר גילו שהוא לא טוב לבריאות ויש להמנע ממנו, בעיקר בשר בקר. אח"כ גילו שB12 אפשר להשיג בכמות נדרשת רק מבשר בעיקר בקר (אצלי בשר זה שם כולל לבקר ועוף). פשוט גילו שבשר בקר טוב לגוף במידה מסוימת. יותר מידי זה לא בריא בגלל כולסטרול ופחות מידי זה לא בריא בגלל חוסר בB12. עד כמה שידוע לי בשר בקר מומלץ לאכול פעם בחודש לאדם ממוצע לא כולל נשים בהריון, מניקות, מחלות ואלרגיות וכד'...

כל דבר צריך לאכול במידה.

3 מנות חלב זה הרבה ובהחלט יותר מהמידה. אני לא מכירה אנשים (בעיקר שומרי כשרות) שמגיעים לזה.....

(חוץ ממקרים נדירים של ארוחה חלבית וגם אז לא תמיד מגיעים לזה בגלל כל הפחמימות.....)

אני די רואה חלב כמו עגבניות לדוגמא. אף אחד לא יחלוק שעגבניה היא לא בריאה, אבל....

יש אנשים שאלרגים לעגבניה , אז להם אסור אבל זה לא מראה על כלל האנשים.... כל גוף הוא שונה.

כך גם החלב.

ישאדם משלשל בגלל חיידק או וירוס אז עגבניה תזיק לו, כך גם החלב.

יותר מידי עגבניות יגרמו לכאב בטן וכך גם החלב.....

א. אני מכירה לפחות רופא אחד שאומר להמנע באופן מוחלט

ב. תמיד אפשר לצרוך ב"מידה" 

אך לשיטתם של אלו המתנגדים: חלב פרה אינו טוב.

כך שזה לא סותר שזו שוטות ודרך לא נכונה..

בכל מקרה-איך מוותרים על הנסקפה?!?!?!??!?!?!?!?!

עם כל השאר אני אסתדר

העקרון הוא שחלב פרה- לא טוב!

פשוט אלו דברי הרמב"ם

ולא החלב עצמו.

תיאורטית, אין בעיה עם חלב אורגני....

לא בטוחה אבל נדמה לי שאחד הדברים שעזר לי להתאזן הורמונלית היה שהחלפתי חלב בחלב סויה ,שמעתי שבסויה יש אסטרוגן טבעי וזה חשוב לאישה אחרי הפסקת הנקה.כי אז האסטרוגן יכול לרדת יותר מידי וזה יכול לעשות בעיות

צריך מאד להיזהר עם  המלצות גורפות.

יש נשים שאסור להן בכלל סויה! (אותן אלה שבקבוצת סיכון, ואסור להן לדוג' גלולות...)

פעם שמעתי רופא גדול שאומר שאסור להעתיק דפוסי תזונה מתרבות לתרבות. היפנים והסינים צרכו במשך אלפי שנים תזונה שונה מאד מאשר במערב.

אי אפשר להעתיק חלקים מן התזונה הזאת,  כי אי אפשר לדעת איך זה ישפיע בצירוף של מזונות וגנים שונים

אישית שמעתי שסויה הרבה יותר מזיק מחלב פרה. בטח  משקאות הסויה המעובדים שמויוצרים ע"י החברות הגדולות (סויה מהונדסת גנטית וכאלה...)

נמצא שאין השפעה לרעה.

במידה וחסר, הפיטו אסטרוגן נקשר לקולטנים וממלא את החסר, אבל במידה ויש מספיק אסטרוגן, הפיטו-אסטרוגן פשוט עוזב את הגוף.

לכל הגילאים ולשני המינים (כלומר, גם בתחליפי חלב לתינוקות).

ובכללי בגוגל יש הכי הרבה מידע על כל מה שיעניין אותך..

וגם הספר לידה פעילה ממש מומלץ

שימי לב שהתמונות לא צנועות. המידע הכתוב - יקר מפז

בזכותו זכיתי ב-2 לידות מדהימות.

מצטרפת להמלצה של הספר לידה פעילה.

כדי לעשות בדיקות דם ועם התוצאות ללכת אח"כ לרופאת נשים.

ולא נורא אם תתדחי את הבדיקות בחודש וחצי אני תמיד מגיעה מאוחר ככה,

ולא קרה לי שום דבר!!

הכי בטוח לעשות בדיקה, לדעתי, בשבוע 7-9. 

אז זה יוצא לך סבבה

פשוט קובעת תור לרופאת נשים לסוף שבוע 8 (=שמונה שבועות מתחילת וסת אחרונה), ואצלה כבר עושים אולטרסאונד ושומעים דופק.

שיהיה בשעה טובה

אבל כדאי ללכת בששבוע 7-8 כי אז באולטרסאונד הקביעה של גיל ההריון היא יותר וודאית וזה חשוב להמשך.

וחשוב לשלול בזמן הזה הריון חוץ רחמי ,אפשר לבקש מהטכנאית שתנסה לעשות דרך הבטן ולא ואגינאלי אם את לא רוצה.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות נחת 

מספיק ללכת לרופא משפחה ואם התשובות ללכת לרופא נשים.

במדיניות של הרופא שת הולכת אליו, ובסוג המכשיר שלו, ובמצב השומנים שלך, ואם עשית הכנה מראש...

אצלי ברוב ההריונות הצליחו לראות בבדיקה חיצונית בשבוע 8 (לפני שבוע 8 אני בכלל לא רואה טעם ללכת לאולטרסאונד - גם לא לבדיקה פנימית).

ממה שאני קוראת בפורומים נשמע שרוב הרופאים אפילו לא מנסים בדיקה חיצונית בשבוע 8.

הכי טוב שתרימי טלפטון למרפאה שאת מתכוונת להגיע אליה ותבררי.

בהצלחה

תלוי בכמה גורמים,בסוג המכשיר של הרופא.אם את שמנה,קשה יותר לראות דופק.

בד״כ ניתן לראות בשבוע 8.

אפשר להגיד להם בואו  תראו תמונות מהשלג או משהו.. ולהכניס תמונה של העובר ...

-להביא לוח שנה, לשבץ תאריכים חשובים ולהגיד "בתאריך X בע"ה יוולד פיצי שלנו, שריינו..."

-לקנות ספר תרופות סבתא או ספל של סבא וסבתא או משהו כזה ולהגיד שזה יהיה שימושי בקרוב

-להורים שלו אנחנו עשינו עם עוגיות מזל שהיה כתוב בפנים "עוד X זמן יוולד לך נכד/ה בע"ה"- התלהבו ממש.

-להורים חילקתי עוגות ואמרתי עוגה 1 לאמא, 1 לאבא, 1 לבעלי, 2 לי.. הבינו מיד והיה אדיר!

-לסבא וסבתא שלי שאלנו אם יש תכניות לקיץ, ואם הם יכולים לדחות את הטיסה..

-לעטוף את הבטן בסרט מתנה ולשאול אם אפשר להביא להם מתנה עוד X זמן..

יש עוד..

היא תכנאית אולטראסאונד  היא עשתה לבת שלה,היא גם ידעה בשקט כל ההריון מה המין כי ההורים לא רצו לדעת.

הכל תלוי בקשר שלכם איתם ואיך שאתם מכירים שיתאים לכולכם,מזל טוב,שיהיה בקלות ובנחת.

http://www.vbac-israel.co.il/

והמלצה אישית שלי - לכי ללניאדו, במיוחד אחרי ניתוח קיסרי

בלידת תאומים,הראשון יצא  רגיל והשני נתקע....אז היה ניתוח חרום,2 לידות רגילות לאחר מכן...

אישית אני פחות ממליצה על בלינסון,הם כן יתנו לך לנסות במיוחד שכבר ילדת בעבר לידה נרתיקית.

אחרי לידה קיסרתי את מחוייבת בניטור רציף,ואסור להביא לך זירוזים כמו פיטוצין וכו'..

בהצלחה!

תאמיני בגוף שלך את מסוגלת ללדת שוב וגינאלי בע"ה,שליחים טובים\!

בלניאדו תומכים בנסיון ללידה אחרי קיסרי,במיוחד שילדת בעבר והגוף שלך הוכיח שאת יודעת ללדת.

יש אפשרות ללדת טבעי בחדרי לידה רגילים וכן במרכז לידה טבעי.ניתן לעשות מוניטור לסירוגין ולהיעזר במקלחת.אם את מעוניינת במשככי כאבים יש מרדים זמין בחדר לידה לצורך מתן אפידורל.

ממליצה להתקשר לשביל הלידה ולקבל מידע על סיורים,09-8609500.

בהצלחה

זה לא באמת משפיע עד כדי כך - זה יותר כסת"ח

יש כדור לייבוש החלב, וגם הוא עובד רק אם לוקחים אותו ממש אחרי הלידה, אחרת הוא כבר לא מצליח לייבש. אז נראה לי שאת יכולה להיות רגועה!

בטח כבר ראית שלא קרה כלום

ולא קרה כלום,

אפילו לא פחת החלב..

וב"ה אני בסוף של הדבר הזה!

הוא לא עובד

התינוק נפרד לאט לאט מהתלות בהוריו ככל שתפקודי גופו משתכללים:

בהריון הוא לא אוכל כלום, ומקבל דם ישירות מאימו;

כשהוא נולד, הוא מעכל רק חלב אם, ובהדרגה נחשף למאכלים ככל שהיכולת שלו לעכל משתפרת.

כך גם לגבי השינה:

בהריון הוא נרדם כשהוא עטוף לחלוטין באימו, ונשאר ישן עליה כל הזמן;

כשהוא נולד, הוא נרדם בזרועותיה (הרבה פעמים תוך כדי הנקה, כשם שברחם היה נרדם תוך שהיה מוזן מהשיליה), אבל לעיתים ימשיך לישון גם בעריסה;

עם הזמן (זמן רב!), הוא יתחיל:

לאכול

ללכת

לדבר

לישון

באופן יותר ויותר עצמאי זה ייקח בערך 18 שנה (וגם אז תצטרכו עוד לכבס לו, ואולי גם לעזור לו לקנות דירה).

הורות זו עבודה בלתי פוסקת, אבל בהחלט פוחתת, עם השנים

שיהיה בנחת!

גם אצלי ככה בגיל הזה בלי גבולות כל הזמן עלי ומתי שהוא רוצה ונק.

זה לא פינוק ומוקדם לסדר יום.

בהצלחה..

אני חושבת על הדברים שכתבת כבר יומיים! ואני לא נשואה ולא בהריון  בכלל אבל זה שיעור לחיים.

שעכשיו תלמדי אותו להרדם לבד אבל בגיל  2-3 הוא ירצה פתאום רק להרדם בידיים.

בקיצור מה שעכשיו לא אומר כלום על ההמשך. הוא עוד ממש קטן וההרגלים ישתנו עוד אלף פעמים.

לדעתי כן יש עניין להקפיד על איזשהו סדר יום. זה נותן תחושת ביטחון לתינוק.

איך, באיזו מידה-זה כבר נתון לשיקולך.

לגבי הירדמות-

את יכולה להרגיע אותו ע להידיים, וממש ממש כמה שניות לפני שהוא נרדם להניח בעריסה. זה מלמד אותו את ההבדל בין הירגעות לבין שינה, ומלמד אותו להירדם בעצמו-לפי היכולות שלו

לגבי הרגל ההרדמה על הידיים, והרגלים בכלל:

אחד הדברים הכי חשובים שאני למדתי בהורות הוא לא לתקן היום בעיות של מחר.

גם כי אי אפשר לצפות מראש מה יקרה, וכל האפשרויות פתוחות (למשל: אולי מעצמו הוא כבר לא ירצה את זה בעוד חודש? ואולי תלמדו אותו להירדם אחרת, ותעבדו על זה קשה, אבל אז יגיע איזה וירוס והוא יזדקק לפינוק וכל החינוך הטוב ירד לטמיון?)

אבל בעיקר כי המכשיר הכי חשוב בשינוי הרגלים הוא הביטחון של ההורה. כשאת יודעת בוודאות שברגע זה את לא רוצה שהוא יירדם על הידיים, כי זה קשה ומכביד לך ולא מתאים לך יותר - כבר עשית חצי דרך לגמול אותו מזה. הילד קולט שמבחינך הגמילה כרגע היא צעד מחויב. לעומת זאת כשאת גומלת עכשיו בשביל מה יהיה בגיל שלוש - איזה ביטחון תוכלי לשדר לילד? זו בהכרח תהיה גמילה הרבה יותר קשה.

המלצתי: עזבי, תתמודדי עכשיו עם האתגרים של עכשיו, תמצאי לכל מצוקה פתרון שהכי מתאים לשניכם במצב שבו אתם נמצאים כרגע, ותשאירי את הדאגות של מחר למחר. את לא יכולה לצפות איך את תהיי אז, את לא יכולה לצפות איך הקטן יהיה אז, ואת לא יכולה לצפות אילו בעיות באמת יעמדו לפניכם. את יכולה רק לסמוך על עצמכם שתדעו בזמנו להתמודד יפה עם כל אתגר שיצוץ - כמו שאתם יודעים עכשיו

זה מאוד מקל,ניסית שמן זית?מקלחות..

נגד הגירודים יכול לעזור בבונג (קמומיל). תחלטי את הפרחים ואז תטבלי צמר גפן בחליטה ותצמידי לבטן. אינני יודעת באופן ספציפי עד כמה זה עוזר במקרה של מתיחות בבטן. עד כמה שזכור לי, הבטן די גדלה גם בחודש התשיעי