אני לפי האולטרא סאונד בשבוע 35.
וכשעשיתי בשעתו את הבדיקת בטא אחרי איחור של שבועיים זה היה שלילי.
ורק אחרי ש10 ימים זה הראה חיובי - 7000.
וזה מוזר כי לפי האולטרא סאונד כן נראה שהיה ביוץ בזמן,
ובזמן הזה עשיתי את הבדיקת בטא ראשונה וזה לא הראה כלום, רק 3 שבועות אח"כ.
איך יכול להיות? לפי מה אני הולכת?
ותכלס זה לא כזה קריטי...
[רק לגבי הריון עודף אם תגיעי- ואז לדעתי תלכי לפי התאריך המאוחר יותר כדי שלא יהיו לחוצים עלייך..]
לא יחזור המחזור מהר מדי?
הוא בן חודשיים, פותח לילות שלמים, ונורא נורא לא בא לי על מחזור כל כך מהר... והבנתי שלהנקות לילה בעיקר יש משמעות בהקשר הזה... אני מתלבטת אם ליזום הנקות לילה, ואם כן - כמה. פעם אחת בלילה זה מספיק כדי לבטח את עצמי?
אני יודעת שאין הבטחות בכל מקרה, אבל בכל זאת - מה הייתן עושות?
מה המשמעות מבחינתך של לקבל מחזור. עד כמה זה חשוב לך שלא תקבלי?
מקריאה של דברייך זה נשמע שזה מאוד חשוב לך, אם את מוכנה לקום במיוחד בשביל זה באמצע הלילה, (אבל אולי את קמה בכל מקרה מסיבה אחרת?)
לענ"ד הצורך שלך עוד לא התברר בשרשור הזה, ומכיוון שהצורך עוד לא התברר גם אי אפשר לענות לך בצורה נקייה, מבלי להשלים את החסר שעוד לא נאמר מהעולם שלי, שלא בהכרח תואם את מה שקורה אצלך.
אולי זה שתהיי טהורה זה לא משהו שסתם בא לך בשביל הסבבה, אלא משהו שנותן לך כוחות, ובסופו של דבר משפיע על הבית וגם עליו? ואולי לא? אין לי מושג.. פשוט חסר לי המידע..
כתשובה חלקית, התשובה שלי היא שכן אעשה משהו אגואיסטי בשבילי על חשבון ילדי. כי בסופו של דבר אנחנו יחד מערכת אחת, וחיזוק שלי הוא בעצם בסופו של דבר גם בשבילם. אבל כמובן בצורה מאוזנת, עם גבולות.
לדוגמא - שבוע עבר הבן שלי בן השנתיים וחצי היה חולה, מקורר. אז לקראת ערב נתתי לו אקמול, כדי שיישן לילה שלם. כי אני הייתי אחרי לילה קשה עם הרבה הפרעות של בן השנתיים וחצי, והייתי זקוקה ללילה שלם בלי הפרעות. אילו לא הייתי מכניסה למערכת השיקולים את עצמי - לא הייתי נותנת לו אקמול. אמנם היה לו חום (נמוך), אך הסבל שלו היה ממש מועט, וללא אקמול הריפוי מהיר יותר, והגוף מתגבר בעצמו, ומתחסן ומתחזק. אבל כן הכנסתי למערכת השיקולים את עצמי, גם כי אני חייבת לשמור על עצמי ולישון, וגם כי כך אוכל להיות יותר שלווה ומלאת כוחות בשבילו במשך היום (הוא לא בגן).
הייתי מציעה לך לבחון את הדברים יחד עם מישהו נוסף או עם עצמך בכתב, ולענות על השאלות הבאות (פירוט והסברים בהמשך):
א. למה חשוב לך להיות טהורה?
ב. מה זה התעללות?
ג. האם לפי כך להעיר אותו להנקה באמצע הלילה זו התעללות?
ד. האם יש דרך אחרת? - האם יש דרך אחרת להיות טהורה? האם יש דרך אחרת להניק אותו באמצע הלילה מבלי להעיר אותו? האם יש דרך אחרת להסתכל על ההתלבטות הזאת?
פירוט והסברים:
שאלה א' - אחרי שתעני לעצמך - לדוגמא: חשוב לי להיות טהורה כי אני רוצה לקבל כל יום חיבוק מבעלי - תשאלי את עצמך גם על התשובה למה זה חשוב- כלומר לפי הדוגמא: למה חשוב לי לקבל כל יום מבעלי?
שאלות ב' ו-ג' - כרגע 'התעללות' זה מושגי מידי, וגם בשל כך התפתח פה דיון. לאחת זה נראה התעללות, לשנייה לא. ייתכן שזה מפני שכל אחת פה תופסת אחרת הערת ילד באמצע השינה, ייתכן שזה מפני שכל אחת פה תופסת אחרת את המושג התעללות. השאלה היא איך את רואה את הדברים. מה זה התעללות, וכשמוגדר לך ומסודר לך מה זה התעללות מבחינתך - יהיה לך ברור גם אם להעיר אותו זה התעללות או לא. כך יהיה לך גם תמונה ברורה יותר האם זה חשש והאשמת שווא עצמית, או שזה באמת התעללות.
מאחלת לך שתמשיכי להיטיב עם הילדים שלך כמו שחשוב לך, וגם שתוכלי להיות טהורה לפי רצונך כמה שיותר..
הנסיך שלי עוד שבוע בן שנה בע"ה. לפני חודשיים-שלושה גמלנו אותו מבקבוק בלילה וב"ה מאז הוא ישן ח-ל-ק!!! מ-6 וחצי בערב עד 6 בבוקר(חוץ ממקרים שהיה חולה ל,ע או משהו כזה...) ועכשו, כבר שבוע שהוא לא מוכן לישון, צורח שעות, לא מוכן שנלך ממנו. אם אני/בעלי לידו אז הוא בשקט ואפילו נרדם, אבל אם זזנו מ"מ- זהו! חרב עליו עולמו! ומתחילה מסכת של בכי תמרורים קורע לב... עד שהוא קולט שאנחנו עדיין שם אז הוא נרגע, נרדם, ואז במקרה פותח ת'עיניים ואנחנו לא לידו, ו..... נחשו מה??? עוד פעם מההתחלה!!!!
רעיונות מישהו?
שיניים, עיכול, תולעים.
ממש כדאי ללכת לרופא ולעשות בדיקות. בדיוק הסיפור הזה קרה לנו לפני כמה חודשים,
עד שהקטן למד לישון לילה, פתאום התחיל להתעורר בצרחות.
מצאנו לו תולעים ויום אחרי שהתחלנו בטיפול הוא חזר לישון.
חוץ מזה אולי תתארי לנו עוד את סוג הבכי, אם קרה משהו לפני שהוא התחיל לבכות, הוא בוכה מכאב או מפחד או מעצבנות?
כך אוכל יותר לתת פתרונות מועילים
לעניות דעתי, זה הגיל של שינויים גדולים, כל מיני דברים משתנים, כולל הרגלי שינה.
יכולות להיות גם סיבות פשוטות... אולי קר לו? אולי השיניים?
אולי יעזור לכם לשים את מיטתו בחדר שלכם? נראה לי הוא פשוט צריך להרגיש שאתם נמצאים לידו.
המון חיזוקים ושיהיו לכם לילות שקטים
באמת נראה לי שזה זה..... אז אני שואלת איך מפסיקים את זה?
כמו שכתבתי למעלה, בעלי מאוד רגיש אליו.. בעלי גדל בקטע כזה של משפחה מאוד מפנקת וישנים עם ההורים עד גיל מאוחר- במיטה שלהם אפילו וזה מאוד לגיטימי וטוב... אני ממש לא בעד זה, בעיניי צריכה להיות הפרדה והבנה-כבר מגיל קטן- שהחדר של ההורים, וכמובן המיטה של ההורים- היא אישית, פרטית, מקודשת... אז לא לפתוח בכלל פתח לזה שהוא יישן איתנו בגיל כזה שהוא כבר די מבין עניין...
אם את רוצה חדר פרטי בשביל נוחות שלך - לגמרי אפשר להבין. אבל כשאת מכניסה בזה עניין של קדושה - לכאורה יש בזה הוצאת לעז על אבותינו הקדושים. הרי עד לפני כמה עשרות שים מי שמע על חדר נפרד להורים? זו המצאה של תרבות השפע המערבית. אז אצל אברהם אבינו לא היתה קדושה? ואצל ר' עקיבא? ואצל הרמב"ם?
נקודה למחשבה...
היא ילדה בן במשקל 560 גרם, שבוע 23+4
כרגע הכל בסדר איתה, והתינוק בפגייה...
תודה לכן 
חוזרת למיטה להמשיך לנוח....
ושיהיה במזל טוב!!
היא מן הסתם תצטרך עכשיו הרבה עזרה, בלהתחלק בשהות בביה"ח ליד התינוק, אני מקוה בשבילם שהמשפחה המורחבת מגויסת לזה...
אחיינית שלי נולדה שבוע אחד מאוחר יותר, 24+5 שזה כנראה משמעותי מאד, ועדיין היא היתה במצב לא פשוט במשקל של 620 גר'.. ב"ה היום היא ילדה נהדרת ומיוחדת במינה! קצת קטנה בגודל, אבל גם מצד אמא שלה הם קטנים... (יש לה כתוצאה מהפגות בעיית שמיעה, אבל היא מדברת רגיל לגמרי). אולי תביאי שם להתפלל?
היה ממש נחמד!!
למרות שלפי השמועות, הבדיקה הוינגלית [?] הפחידה אותי..אבל בסוף היא הייתה ממש סבבה!!
לפי תאריך המחזור האחרון הייתי ביום הראשון של שבוע 7.
היא בדקה וראתה שאני בשבוע 2+6. ואמרה "הוא קצת קטן לשבוע שלו :/
היא הלחיצה אותי..
אפשר הרגעה?
מה זה אומר??
ב"ה כל השאר תקין וב"ה!!
וכנראה ביוץ מאוחר... תוסיפי לך עוד שבוע לסחוב
אני מונעת כבר שנה וחצי ( עדיין מניקה רק בשביל זה) כל פעם שאני נוטלת גלולה אני נזכרת בשלל תופעות הלוואי האיומות שקראתי עליהן בעלון המצורף לחפישה, ומתחלחלת.... האם אין כאן לדעת משהו "גדולה סכנה מאיסור"? האם אין דרך אחרת למנוע בלי סיכונים כאלה? לדוגמא לאחר את זמן הטבילה? שאת זה הבנתי, שזה אסור על פי ההלכה....
דיאפרגמה+השיטה של מודעות טבעית
מנסים להתיר דברים אחרים.
כדאי לך להתייעץ עם רב שאת סומכת עליו, לא כל רב פוסק שאסור לאחר את הטבילה למשל, (כמו שכתבת למעלה).
חוץ מזה יש כמובן התקן ודיאפרגמה כמו שכתבו לפני.
בהצלחה
תודה לאנונימית שמעלי שבזכותה אני יכולה לכתוב לא ידעתי מ לעשות עם זה..
ולפותחת השרשור- ממליצה מאו מאוד לעשות התקן. אני עם התקן מאותה הסיבה שאת ציינת- הסכנותשיש בכדורים בנוסף לכל העצבים, חוסר חשק מיני, מצבי רוח קיצוניים וכו'..
אני כרגע רוצה למנוע לפחות לשנה אבל אני חושבת שגם אם הייתי רוצה למנוע לפחות הייתי שמה התקן מהסיבה הזו.\
אם יש לך שאלות לגבי התקן מוזמנת לשאול בכיף!
אני רוצה לקנות מנשא וראיתי קופון על זה
השאלה אם זה טוב ונוח?
http://www.babetov.co.il/deal.asp?cookie=yes&shop=1462
אשמח להמלצות..
בתנוחה ניצבת.
המנשאים מהדור החדש הם מגיל לידה ועד גיל שלוש ויותר.
אבל זה עניין של טעם
אני ממליצה לך לשאול מנשאים שונים מאימהות שונות, ולגלות מה הכי מתאים לכם.
וציחצחתי שיניים רק אחרי האוכל
שבטוב ויפעת כתבו. לי גם עזרו מאוד סוכריות מציצה בטעם מנטה ושמנים אתרייים להריח לפני שקמים מהמיטה.
שמנים כמו לימון, עשב לימון מנטה וכו'
אני בדיוק חודשיים אחרי לידה, וסובלת ממה שנקרא "פיסורה" -קרע בפי הטבעת( הייתי אצל כירוג והוא איבחן את זה)
מישהי מכירה? סבלה מזה גם?
זה פשוט כואב נורא, לוקח לי הרבה זמן בשירותים, ועם תינוק קטן זה ממש קשה ומתיש.
אני זקוקה לרוגע, כי אמרו לא ללחוץ כדי שהמצב לא יחמיר, אבל זה פשוט קשה וכואב ברמות..
ניסיתי לרכך את היציאות עם שזיפים במים, פשתן ושתיה מרובה, וכף שמן זית בבוקר ובערב,
וכמובן יושבת פעמיים ביום בגיגית מים פושרים ל20דק', ככה כבר כמעט חודש וחצי, אבל אין שינוי,
מה עושים? יש לכם רעיון? הבנתי שיש אופציה לנתח, אבל אני ממש מפחדת ולא בטוחה שזה יעזור,
יש למישהי רעיון או ניסיון זה ?
מקווה לטוב..המיואשת
את היציאות.
קודם כל, תחזרי לכירוג, בעצם לכי לפרוקטולוג. הוא סוג כירוג שיותר מומחה לזה.
לי נתנו משחה שעלתה 150 בערך שהייתי צריכה לשים פעמיים ביום למשך חודש וחצי
שתיתי גם כל ערב 2 כפות שמן פראפין, עוזר מאוד לריכוך היציאות (לדעתי זה מה שבאמת עזר).
זהו.
אני מקווה שאני אחרי זה,
אני לא משתמשת יותר במשחה (למרות שהוא אמר לי להמשיך ואין לי כבר סבלנות)
אני עוד שןתה מידי פעם פראפין בכמויות פחותות
ומשתדלת להוסיף הרבה סיבים תזונתיים לתפריט היומי כדי שלא אגיע למצב הנורא הזה שוב.
הרבה בריאות והצלחה!
באמת באמת לא פשוט ואני ממש מקווה שיעבור לך במהירות ובקלות.
וגם שמן פראפין ולשבת בגיגית עם מים פעמיים ביום, וכבר חודש שאני עושה כל מה שהוא אמר,
ועברתי לשמן זית, אבל עדיין אין שינוי משמעותי וסימן שמשו מתאחה שם..פשוט מייאש!
מישהי שמעה אולי על פורמולת נונא? משו טבעי שאמור לעזור?
אצלי זה עזר מאוד! השתמשתי בנרות (יותר אפקטיבי מהמשחה והמגבונים).
נשמע ממש קשה החלמה מהירה ושלמה!
להפסיק מיד קמח לבן (כולל פסטות וכ') ואורז לבן
המון המון סיבים, אפשר לקנות סיבים תזונתיים ולהוסיף ליוגורט.
מלא פירות וירקות, מלא מיץ שזיפים, לאכול כוסמת וסלק.
מלא מלא מלא תמרים- עוזקר פלאים.
לאאאאאאאאאאא ללחוץ,!!!!!!!!!!!!!
לתרגל נשימות נכונות שעוזרות להוציא.
ללכת לפיזיותרפיה לרצפת אגן, הם גם עוזרות בדברים הללו.
להתמיד ולהתמיד ולשתות הרבה מים ובעז"ה ישועה בקרוב!!!!
וחוץ מזה אמבטית אדים עם שמן שקדים ולבנדר תרכך ותרפא את המקום.
אם את רוצה פרטים על האמבטיה תכתבי לי הודעה.
ושמן פראפין ממש עוזר מידית כשצריך. ואם הכל לא הולך אז יש ניתוח שעושים, כדי מאוד לעשות עם רופא שהמליצו לך עליו מראש,
תרגישי טוב.
שלום לכן!
ביתי בת השנתיים עם חום כבר שלושה ימים והיום הרופא אמר שכנראה מתחיל לה דלקת ריאות ושנתחיל עם אנטיביוטיקה....
בינתיים עד שהאנטיביוטיקה תתחיל להשפיע היא ממש מסכנונה... והשיעול הזה עוד יותר הופך את זה לקשה...
יש לכן טיפים לשיעול? איך לעזור לה עם זה? תרופות סבתא שעוזרות אולי.......
תודה רבה מראש ותודה לפורום המדהים ( שאני קוראת קבועה בה אך בקושי כותבת....
עיסוי שמן זית עם עיסוי שמן אקליפטוס על בית החזה זה עוזר פלאים (שמן אקליפטוס משחרר דברים חסומים בגוף כמו נזלת גירוי בגרון וכו', והשמן זית מחמם את האזור ויחד יוצא שמתרפאים!!)
עוזר פלאים!!
לגבי מוצרי חלב זה מגביר הצטננות. אם רוצים לא להצטנן עוד, להפסיק לגמרי בעת הצטננות מוצרי חלב .
ם, שמצוננת?
אני לא רופאה וכד' .
אבל לדעתי אני חושבת שאין עם זה בעיה.
לא אקליפטוס רגיל (הוא אסור עד גיל 6).
בכלל לגיל הזה הייתי יותר ממליצה להוסיף שמן רבנסרה שהוא יותר ידידותי לתינוקות אבל פחות ידידותי לארנק
בצל ודבש, פורסים בצל ושופכים עליו קצת דבש, אחרי כמה שעות נוצר סירופ מתוק לשלי זה מאוד עוזר לשיעול [לפעמים אני מוסיפה גם כמה שיני שום, אבל אז זה מורגש בטעם]
עושה את העבודה מעולה וגם מרגיע על הדרך, כך שאם אתם רוצים לילה שקט, תטפטפו כמה טיפות שמן לבנדר על הכרית או על השרוולים, בדרך כלל זה ממש כמו קסם.
פופקוו1) ייתכן שיבקשו. מובן שיש מקום לסרב - זה הגוף שלך.
2) לא, לא מסוכן. כמו שלא מסוכן להיות גבוהה מהממוצע. 40 שבועות זה אורך הריון ממוצע, אפשר בלי בעיה ללדת לפניו או אחריו - רק רצוי להיות במעקב.
3) התשובה שלך טובה מאוד: להתפלל... אצלי כשמגיעים צירי אמת נמוגים הפחדים, ואני מתמלאת תחושת ביטחון. השפעה הורמונלית מבורכת מן הסתם, חסדי ה'...
1. אין שום סיבה שיעשו לך בדיקה פנימית, וכמו בכל בדיקה רפואית יש לך אפשרות לסרב.
2. עד שבוע ארבעים ושתיים זה נחשב תקין. זה לא מסוכן, ולגמרי אפשר לחכות,
אבל משרד הבריאות ממליץ על יותר מעקב משלב הזה כי הסיכון עולה.
3. החששות שלך ממש טבעיים , לידה זאת לידה, היא פוגשת אותנו בהמון מישורים,
אנחנו רוצות לעבור אותה בקלות בשמחה ובידיים מלאות, ולפעמים שומעות כל מיני סיפורים,
והם פוגשים את הפחדים שלנו שיהיה אחרת.
אני מציעה לך לקרוא סיפורי לידה טובים ומעצימים,
לשבת ולבנות לך תוכנית לידה חיובית, מה חשוב לך בלידה, איך היית רוצה לראות אותה,
אל תפחדי לדמיין קצת, יש לימימה משפט "תתני שהדברים יהיו רק טובים",
ממש ככה, באמונות שלנו אנחנו יכולות למשוך אלינו את הדברים הטובים.
תתפללי, תגדירי איך את רוצה את הלידה, לא איך את לא רוצה אותה אלה איך את רוצה אותה,
זה מאוד חשוב כי זה הופך את כל הראיה מחיובית לשלילית.
ולגבי הלילה,חשוב מאוד שתשני ותקבלי כוח, לכן את יכולה לקחת קצת רסקיו לפני הלילה וגם אם את מתעוררת לקחת עוד זה יכול לעזור. היה פעם רגיעון טבעי של הדס אבל צריך לברר אם מותר לקחת אותו בהיריון.
ואם את צריכה עוד עזרה תכתבי (אני עונה גם להודעות אישיות)
בהצלחה, לידה טובה טובה...
רחל
הבת שלי רוצה כל שעתיים 120 מ"ל.
זה הגיוני?
הבנתי נכון?
אם כן פשוט תתחילי לתת מאה חמישים בכל פעם ואז היא תחזור לאכול כל שלוש שעות.
את יכולה לעשות הפסקה קצרה של גזים ולהחזיר אותה לבקבוק.
בהצלחה
היום בעז"ה התאריך לידה משוער שלי והיום אני יכולה לרחת מיד שרה את הטנס-יצא טוב ב"ה.
כמה שאלות לי: נראה לי יפעת תדע לענו עליהן
1. מישהי יודעת אם מותר להשתמש במכשיר בשבת?
2. עד איזה שלב בלידה בד"כ נותנים להיות אם זה או שזה רק לצירים הראשוניים?
3. זה יכול לקדם משמעוית את הלידה? אני שואלת את זה כי יש לי gbc ואם אני יעשה את זה בבית אז אולי זה לא טוב....
תודה תודה על הפורום הזה
1. למיטב ידיעתי מותר,כמו שאר הפעולות שמותר בשבת לעשות למען יולדת (אולי בשינוי).כמובן שמומלץ לשאול פוסק(הרב בן שלמה,לדוגמא שבקי בתחום מאד)
2.אם יולדים ללא אפידורל-נשארים כל הזמן עם המכשיר.
ליוויתי יולדת שלא הסכימה להפרד ממנו,גם אחרי שילדה את התינוק,כי ראתה כמה עזר לה ורצתה שיקל עליה גם את כאבי התפירה.
3.האיזי-טנס בעיקר,מקל את עוצמת הצירים וגורם לאשה,להיות יותר נינוחה. אז יתכן שהוא גם מאפשר ללידה להתקדם טוב יותר.
ה-gbs' לא צריך למנוע שימוש באיזי-טנס, שאמנם שמים בבית, אלא לדרבן אותך לצאת מספיק מוקדם לביה"ח. איזו לידה זו?
אם תרצי,אשמח לענות לך טלפונית- 0526450442
חנה קרומביין- דולה ,מטפלת בכאב ומשרה רוגע
הי, אני ב"ה בשבו ע 39+.
איכשהו אני עוד כאן בלי אף שינוי. כבר ממזמן חשבתי שאלד. כל הנשים במצבי (בשלב שלי )מהגינה כבר עם עגלות ואני עודני בפורום הריון...
טוב, בעיתו ובזמנו.
יש לי צירים קטנים כל 10 דק' כבר כמה ימים, לא משהו בשביל ללכת לבי"ח איתו ומצד שני לא משהו שגרתי שאפשר ללכת לעבודה איתו כרגיל.
האם לקחת ימי מחלה? לא רוצה נראה לי להקדים את החופשה כי אז ה-14 שבועות ייספרו לי מעכשיו
ואני מעונינת לקחת אותם מהלידה בע"ה כדי להספיק להיניק כמה שיותר בלי לשאוב.
לא יודעת בכלל כמה ימי מחלה מותר למורה לקחת ובאיזה תנאים... מעניין אם שווה לי לבזבז אותם עכשו
או לשמור.
אגב לא מעוינת להאריך את חופשת הלידה אם אין סיבה מיוחדת. תכלס כלכלית זה יבוא על חשבוני אז מה הקטע?
אנא עצות...
ובעיקר תתפללו שאלד כבר~!
לצערי יישמתי את זה רק מהלידה הרביעית ומאז זה חוק.
זה הזמן שלי לעצמי...שלווה, מוכנות לידה, לארגן את הבית ולמלא את המקפיא.
בהצלחה.
אם אני לא טועה, למורה במשרה מלאה יש 30 ימי מחלה בשנה (וזה מצטבר, כלומר עובר משנה לשנה אם לא ניצלת את הימים.)
ב"ה
אני גם הייתי באותה התלבטות..שבסופה יצאתי לחופשה רק כאשר חשבתי שאני יולדת...בסוף היו לי עוד שלושה ימים בבית...
אז יש לי שאלה דומה..למי שמבינה...
אני משרת אם-משרד החינוך-באופק חדש...
אני רוצה להאריך..אבל מתלבטת אולי לנצל ימי מחלה שמגיעים לי...
המנהלת לא תשמח בכך..אך אני עוד חושבת...
האם מותר לקחת ימי מחלה עוד לפני שחזרתי לללמד??
ובכל מקום עבודה אחר - לפי רצון המעסיק.
בכל מקרה לפי החוק היבש את לא מקבלת ימי מחלה אלא אם כן הודעת על חזרה ורק אחר כך יום לפני הודעת על מחלה (כלומר זה באמת נראה שרצית לחזור בזמן ואז חלית )
מה שנראה לי יעלה למנהלת עוד יותר את הפיוזים...
אני לא יודעת איך הן הודיעו למנהלת בית הספר, אך בפועל האריכו בחודש את החופשת מחלה על חשבון ימי מחלה. (יש חיסרון שנראה לי לא צריך להטריד אותך, זה "אוכל" שעות מילוי מקום מהסל של בית הספר. רק תצפי שאולי זה יעלה ותתכונני להגיד 'סליחה' אבל זו זכותי, וזה נכון עבורי ועבור התינוק)
ויצאתי מדעתי!!
זה מגביר את העיסוק ואת הרצון ללדת ומשגע אותי.
מאז אני בעבודה עד הרגע האחרון. זה מעסיק לי את המוח וככה אני לא מבקרת מליון פעם במיון ובקופת חולים בדמיונות וברצון ללדת כבר. (מה שבהכרח מביא מלא הצעות לזירוז ואולי בסוף גורם להשתכנע)
בס"ד
אנחנו נשואים כבר 9 חודשים ב"ה.
ואני עדיין לא רוצה להיות בהריון
זה מלחיץ אותי שאין לי שום חשק בנתיים להיות בהריון ובעלי כ"כ רוצה.
אני לא מרגישה מוכנה.
אני לא מרגישה נפשית שיש לי כוחות להריון.
אני מפחדת שאני יהיה אמא לא מוצלחת.
אני כרגע באמצע לימודים ואני אומרת לבעלי שאיך אני אסיים תואר עם תינוק.
אני מפחדת שלא יהיה לי כסף לגדל אותו.
ועוד המון דברים שיוצרים לי בלאגן וחוסר חשק להיות בהריון .
זה כ"כ עצוב 
עד שלא תהיה שם, לא תוכלי לדעת מה יהיה.
אבל הכל תלוי בגישה איתה את באה.
מתי את חושבת שכן יהיה לך זמן לזה/ מתי את חושבת שיהיה לך מספיק כסף..?
מניסיון- לומדים לחיות עם זה.
אני ילדתי בסוף שנה שניה, עברתי את כל ההריון עם לימודים אינטנסיביים ועמוסים בטירוף!
ואח"כ גם אחרי הלידה היה לי ישר סמסטר קיץ ועוד שנה עמוסה..
ואין מה לעשות, כי אח"כ כשתתחילי לעבוד את חושבת שזה יהיה יותר קל? אני ממש לא בטוחה..
וגם עם הכסף- מסתדרים, מגדילים הכנסה, הבעל מחפש עוד עבודות מזדמנות, וב"ה אני גאה שאנחנו מצליחים לעמוד בזה!
לדעתי אין איזשהו משהו שיכין אותך לזה, כי שום דבר לא יהיה קרוב למציאות, וגם את לא יודעת איך ההריון יעבור אצלך,
יש כאלה שבכלל לא מרגישות כלום, ויש כאלה שכן..
זה מאוד אינדווידואלי!
בהצלחה..
ומוסיפה שעם התינוק נולדים גם שני תיקים שסוחבים כל החיים - תיק של דאגה ותיק של נקיפות מצפון...
ככה שאל תידאגי, גם מי שכבר יש לה ילדים- פוחדת מאותם דברים שאת, ואת נורמלית לגמרי
וזה לא סותר את זה שבאמת מסתדרים, ובע"ה יהיו לך הריונות קלים וילדים מתוקים מתוקים.. ויחד עם לסחוב את שני התיקים הנ"ל תרגישי את האור האינסופי הזה שהילד שלך בלבד יכול להאיר לך...
לא קל, לא לאמא ולא לתינוק, כשאין חופשת לידה ואין שעת הנקה. אז מי שרוצה ילד בכל לבה וכמהה לזה ומשתוקקת לזה - זה אולי שווה לה את המחיר הזה, של להיפרד מתינוק חזרה ללימודים בגיל נורא קטן. אבל מי שמסוגלת לדחות עוד (ואיכשהו מקריאה נשמע לי שאת מסוגלת...) - באישור רב הייתי דוחה לאחרי, כשתהיה לך יותר אפשרות לתת לתינוק מה שהוא זקוק.
ילד זה דבר שעושים בלב שלם- או מחכים קצת
כל דבר שכתבת פה- ועוד מה שלא כתבת- את יכולה וצריכה לפרק, לעבד, לחשוב עליו...
רק את יודעת כמה כוח יש לך- כוח לסחוב, כוח לסבול, כוח להעניק, כוח לשאת עומס מטורף ולהתנהל כלוליינית בקרקס החיים- ורק את יודעת כמה קשה או חשוב לך הלימודים ואיזה התחשבות בחוקים ונהלים לנשים הרות ומניקות יש או אין במקום שאת לומדת.
את אמא טובה! קשה מאוד להיות אמא לא מוצלחת. ברגע שאת באה עם נכונות ללמוד ועם לב טוב- אז את תהיי בסדר. רק מי שמתנשאת וחושבת שהיא הכי טובה בעולם ולא צריכה ללמוד ולשפר- היא תהיה אמא לא טובה....
ביחס לכסף- האיש הוא אחראי לפרנסת הבית. אם הוא באמת מרגיש שהוא מסוגל לפרנס ילד- אז תאמיני לו, בטחי ביכולות שלו להביא לכם את השפע מאת ה'
זה לא עצוב
זה תהליך טבעי ובריא ונכון
של לבחור להיות בהריון- ולא שזה נופל עלייך כי ככה הטבע עושה.
אבל את צריכה לדעת להתנהל נכון- לדעת לקבל שזה עכשיו ההרגשה שלך, ולדעת לעבד את הרגשות והמחשבות שלך כדי שתתקדמי בחיים
(סליחה, זה צורם לי..)
ילד לא עושים. ילד ה' עושה.
אנחנו מקסימום מביאים את הנשמה שלו לעולם
בס"ד
זה באמת מוזר לי שאני לא רוצה להיות בהריון עדיין .
הרי כל החיים השתוקקתי להתחתן ושיהיה לי ילדים משלי.
כרגע נשאר לי עוד שנה וחצי בע"ה עד לסיום של התואר
ובעלי אומר לי דבר נכון .
נגיד נקלט החודש --עד עוד 9 חודשים תלדי ואז זה יהיה סה"כ חצי שנה של לימודים .
אבל אני לא יודעת.
אין לי שום חשק בנתיים להיות בהריון ,אני לא מרגישה שיש לי עצבים לתינוק שיתחיל לצרוח ,שכל פעם שאני ירצה לצאת אני יחפש בבי סיטר וכו'.
אני מרגישה עוד קטנה, רוב החברות שלי עוד לא נשואות.
רוצה עוד להיות בשנה הראשונה בלי בחילות וחולשה לצאת לטייל ללמוד ולעשות מה שבאלי.
אני מפחדת מהריון
אני מפחדת מהלידה.
אני מפחדת מהמון דברים שיוצרים לי מין בלאגן אחד גדול ומאיים .
אם הייתי עושה את זה- לא הייתי רוצה הריון בחיים.
יש דברים שאפשר לעבוד עליהם. והריון זה תהליך, זה לא קורה בבום וזהו. זה 9 חודשים לעכל..
חוצמיזה- אין כמו להיות אמא צעירה!!! פשוט אין!!!!!!!!
רק אחרי 8 חודשים של נישואים הפסקנו גלולות.
ב"ה היום בהריון בתחילת שלישי.
יש לי הרבה מה להגיד, אם תרצי באישי.
שקשה לה עם שינויים בכללי?
ואם זה פחד מה"לא נודע"?
זה ממש לא מחייב שהיא על סף דיכאון.
9 חודשים לבנות זוגיות זה ממש לא "התחלה", ויהיה לה עוד כמה חודשים טובים בהריון (ולא כל ההריונות הם להיות סמרטוט. ב"ה לי היה חודש לא הכי מעולה, אבל בהחלט נסבל. ועכשיו אני ממש פנתר למרות שעדיין לא עברתי חודש שלישי).
וכן לגיטימי לפחד, לא לגיטימי בעיניי לדחות הריון כ"כ הרבה זמן כי מפחדים. אם זה משהו רציני- זה דורש טיפול. אם לא- אז שיעבדו על זה.
אנחנו עיבדנו את זה הרבה זמן לפני. דיברנו על זה המון, השתמשתי בהרבה שיטות לעצמי כדי להקל על הפחד.
ועושים את זה! גם בלימודים.
מה עם ההיבט ההלכתי?
קצת מוזר לי שזה פורום של ערוץ 7 ואף אחת כמעט לא התייחסה לעניין הזה.
"אל תעשי ילד שאת לא חפצה בו" נשמעת לי אמירה פשוט מעולם אחר ולא שייך לעולם של תורה והלכה.
קטונתי, ואולי אני לא מבינה שום דבר, אבל ממה שאני יודעת אני מבינה שאין היתר עקרוני לדחות הריון ראשון בגלל חששות כאלו ואחרים, או רצונות כאלו ואחרים, או בקיצור - בלי סיבה מאוד מאוד טובה (וכל רב יגיד מה דעתו לגבי "סיבה טובה")
ולפותחת השרשור היקרה-
אני רוצה לומר לך משהו מעבר לזה. אני מאמינה, שהחיים מתחילים מכוח ההלכה, ואם היא נקודת המוצא שלנו, גם כל הכוחות מגיעים משם. אם ברור לי שאין מקום לדחיית הריון, אני אפילו לא אחשוב על כך כאופציה, ומשם אני אתחיל - מאיך אני מתמודדת עם המציאות הזו, כשמבחינתי ההלכה היא חלק מהמציאות ומכתיבה את המציאות.
אני חושבת שזה הרבה יותר קל להתמודד ככה, ולא ההפך. זה נותן כוחות שגדולים בהרבה מהכוחות שיש לך או אין לך כרגע. מניסיון אישי שלי - אני חששתי להיכנס להריון אחרי הלידה השנייה. עברתי תקופה לא קלה מכמה בחינות. התייעצנו עם הרב, והוא פסק לנו שאין מקום למנוע במקרה שלנו. ומאז פשוט האמנתי שאם וכאשר יגיע ההריון - זה יהיה רק כשיהיו לי את הכוחות מהקב"ה, שמבחינתיי הרב הוא השליח הישיר שלו. ובסופו של דבר (אני יודעת שלא תמיד זה כזה הפי אנד) ככ חיכיתי כבר להיכנס להריון! נכנסתי להריון ב"ה, אבל אחרי הרבה זמן.
אני לא באה להחליש אלא רק לחזק. תתייעצו עם רב.
וסתם מחיפוש מקרי בגוגל - העליתי תשובה מפורטת בנושא של הרב יובל שרלו, שהוא ממש ממש לא הרב שלי!!! ונראה לי שאם הוא ככ מגביל, כנראה שאין הרבה שמתירים.. אני מצרפת את הקישור
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20340
ומצב החרדה והמצוקה שהכותבת תיארה הוא לא מצב סטנדרטי של כל זוג צעיר, ולא מסיקים לגביו מעמדה כללית שרב פרסם, אלא רק בשאלה פרטית. רק מקריאה מהצד השני של המסך זה ממש נשמע שהכותבת על סף דיכאון חלילה, וזו שאלה מאוד גדולה, ובטח שלא כדאי לה להניח מראש שאין מקום לדחיית הריון. אני די בטוחה שרוב הרבנים שישמעו את המצוקה שהיא נמצאת בה יתירו לה לדחות בשלב זה.
המלצתי לפנות לרב, וכמובן אם יש צורך - גם לטיפול מקצועי/לתמיכה
אני לא רציתי אחרי שבעה חודשי נישואין. לא לקחתי גלולות, אבל בכל פעם הייתי מתפללת לא להיכנס להריון. הייתי מפוחדת. לא הרגשתי מוכנה ופחדתי שאם אני אכנס להריון ללא רצוני אני לא אוהב את העובר שלי וארגיש שהגוף שלי מכיל משהו שאני לא מוכנה אליו רגשית.
בנוסף גם לא הסכמתי ללכת לרב ולבקש ממנו לתת לנו היתר לדחות, כי הרגשתי שאף אחד לא יכול להגיד לי מתי אני צריכה להיות אמא.
מיותר לומר שלבעלי זה היה ממש קשה, גם כי הוא רצה וגם כי לא הסכמתי לשאול רב.
בסוף, אחרי שראיתי כמה זה מעציב אותו - הסכמתי ללכת לרב שמקובל על שנינו, כשבלב החלטתי שאני אקבל כל דבר שהוא יגיד לי, כי אני סומכת עליו מאוד, אבל בכל זאת הייתי מבועתת מהמחשבה שהוא יגיד שהוא לא מתיר לנו לדחות.
כשהיינו אצל הרב והסברתי לו למה לא רוצה להיכנס להריון בכיתי ממש. בסוף הוא אמר לי שהוא לא מוצא איך להתיר לנו לדחות, אבל שלדעתו זה פשוט פחד מהלא נודע ולא יותר מזה. הוא ביקש ממני להרפות מהפחד ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה.
בפעם הבאה שטבלתי אחרי שהיינו אצל הרב זו הייתה הפעם הראשונה שלא התפללתי לא להיכנס להריון. שחררתי, ונכנסתי להריון! ממש הרגשתי שהקב"ה היה שם בשבילי, ושרק כשנתתי לעצמי אפשרות לנסות ולהכיל את זה - הוא נתן לי את המתנה הזאת.
אז, יקירה - אני מאמינה, ממה שקראתי אצלך, שזה יכול להיות הפחד הזה.
צריך לשחרר ולהבין שהקב"ה לא יעשה משהו שלא יהיה טוב לנו במאה אחוז. זאת האמונה האמיתית. לסמוך עליו לחלוטין שהוא מכיר אותנו הכי טוב ויודע מה נכון בשבילנו.
בהצלחה, ושיהיה רב בטוב ובנחת!
יקרה! עצם זה שהתחתנת אומר שאת לקחת על עצמך אחריות לא?את כבר לא ילדה קטנה ,שרוצה רק לכייף,ולא לקחת אחריות נכון?להיות נשואה זה לא משחק ,זאת מחוייבות ,גם אם התחתנת בגיל צעיר ורוב החברות שלך עדיין לא שם...את כבר כן..
גם אני התחתנתי בגיל צעיר.,אז זו היתה החלטה שלי ביחד עם בעלי.,ואני לא הצטערתי עליה ,לא חשבתי מה אני מפסידה,או .מה עוד הייתי עושה...אני ובעלי גדלנו והתבגרנו תוך כדי הנישואים...
את יכולה להמשיך להיות כמו שאת שובבה. מלאה בשמחת חיים,ורוצה לכייף,,ביחד עם בעלך ,למה שזה ישתנה?זה נכון שהריון בתחילת הנישואים הרבה פעמים מקשה.במיוחד עם את בלימודים אבל ופה האבל הגדול שלי אליך: אם היית רוצה להישאר צעירה נטולת מחויבות אז אולי היית דוחה את הנישואין לאחרי הלימודים...כמובן שיש את הקושי הפיזי אם מצאת את האחד שלך ,לחכות ככ,הרבה זמן.והחלטתם שלכם לא מתאים לחכות אז עכשיו תעשי לעצמך סוויץ בראש.חלק מהעובדה שאנחנו שומרי מצוות ,מחייב אותנו לקיים את ההלכה ,אם אין סיבה מאוד רצינית לא מתירים למנוע הריון בתחילת הדרך....תתחילי להאמין בעצמך וגם בגוף שלך שהוא מסוגל,הרבה פעמים מאוד רוצים הריון ,ולא מצליחים ,לצערינו מיד ,ואז יש את התיסכולים והכאב על זה ,את כבר נשואה ב"ה 9 חודשים עוד מעט תחגגו שנה....שזה גם זמן יחסית יפה להסתגל למצב של הנשואה...
תמשיכי להיות מלאת חיים ושמחה ,וגם תחשבי שאת הולכת להביא לעולם תינוק ,נשמה מיוחדת שהיא שלך ושל בעליך שאת אוהבת...[כמובן שבעזרתו יתברך]
היום אני נשואה כמעט 16 שנה ב"ה בלי עין הרע יש לי משפחה ברוכה בילדים.ואני שמחה לומר לך שאם כל הקושי ,כן ויש קושי ו,עליות וירידות ,בזוגיות וגם בגידול הילדים היקרים,,יש יחד עם זה סיפוק אדיר שמחה ,על מה שעברנו בדרך...זה מחזק אותנו,ומעצים את האהבה והשיתוף שלנו.
וזו המטרה בעצם של מי שמתחתן...לא רק לכייף כי בשביל זה לא חייבים להתחתן....אלא להשתמש בכוחות המיוחדים לנו להעצים את הביחד ,וכמובן לעשות את רצון ה" להרבות את שם ה, בעולם לקיים מצוות בשמחה,והכל מתוך אמונה ותפילה
שה" יעזור לנו בשליחותינו...
"ותזכינו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים,אוהבי ה" יראי אלוקים,אנשי אמת,זרע קודש בה"דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא"................
בס"ד
חיזקתם מאוד.
וכן חשבתי עם עצמי היום בלילה על זה וזה באמת ממקום של פחד מהלא נודע.
השיגרה הנורמאלית הזאת של כל חודש מחזור מרגיע לי את הנפש.
נותן לי תחושה שאנחנו עדין זוג צעיר .
[והתחתנן מוקדם בגלל שהיינו חברים 4 שנים לפני ]
אני באמת צריכה להרפות אני בנאדם שמרגיש צורך כל הזמן בשליטה .
והריון נראה לי כמין לאבד שליטה.
אני גם טיפוס פרפקסיונסצטי ואני מפחדת שאמאלה.. מה עם אני לא אסתדר איתו ?!
זה עיניין של אמונה.
אני צריכה להתחזק בזה.
ואני פתאום מרגישה שיש פתח קטן שאולי אני כן מסוגלת
זה לא שאת אולי מסוגלת.....שיהיה לך ברור שאת בטוח מסוגלת! את חזקה ורוצה,נכון זה לא משחק ילדות אלא החיים האמיתיים.....כולנו חוששים מהלא נודע והלא ידוע ....כיצד נתמודד איתו..אבל את צריכה להאמין בכוחות שלך ולדעת שבחיים,לומדים להתמודד עם דברים תוך כדי שהם קורים...אנחנו לא במאים בסרט של עצמינו..אלא רק ריבונו של עולם...ולא תאמיני כמה עוצמה וכוח יש בך,עד שלא תתמודדי...במיוחד בהריון ולידה צריך ללמוד להרפות ולדעת שלא הכל בשליטה שלנו....וזאת ההזדמנות ללמד את עצמינו שיעור באמונה בה" "השלך על ה" יהבך והוא יכלכלך" באמת תהי חיובית שמחה ואופטימית מהזכות שנפלה בידך בגיל צעיר.יש כאלו שכ"כ רוצות להתחתן\להיות בהריון ....ווזה בהרבה קשיים אצלהן.. מאחלת לך ברכת הדרך והצלחה בהחלטות וכמובן הכל מתוך שמחה ואופטימיות.שאת טובה בהן.
ויש לך את הפ ורום הזה לקבל חיזוקים ....רציתי לשתף אותך בעוד משהו אני גם בהריון הזה שלי מאוד חוששת אפילו שיש לי ב"ה גדולים וקטנים.....החשש קיים למרות השנים והניסיון....ביחד איתו קיימת אמונה גדולה בה" הטוב והמטיב ..שזו המטרה בעצם להטיב עימנו ,וגם אנו כמוהו רוצים להטיב בעולם...
אני ממש מבינה את מה שאת עוברת גם לי לפני החתונה היו הרבה פחדים וחששות מהריון לידה וכו' וביקשתי היתר מרב ואישרו לי לחצי שנה למנוע.אני רציתי ליותר זמן אבל הרב אמר משהו שהוא צדק בו אחרי חצי שנה יכול להיות שכבר תרצו ילד ובאמת כך זה היה.אני חושבת שזה חשש מאוד טבעי מהלא נודע וגם חשש שקורה לעיתים מסיפורים של נשים על לידה שזה כואב ומפחיד.
אולי כדאי לך להתייעץ עם רב אם להמשיך למנוע ותדעי שגם אם תפסיקי למנוע זה לא תמיד מגיע כזה מהר כמו שחושבים וגם אני חושבת שזה פחד שעובר,כמו שלפני החתונה יש הרבה פחדים ואחרי החתונה הם נעלמים.
שיהיה לך בהצלחה רבה רבה במה שתחליטי ותדעי שזה נורמלי והגיוני מה שאת מרגישה!
כמו דגיגון קטן? פירפורים כאלה? מרגיש לי לפעמים קצת כמו דופק..
זה תנועות עובר???
אני לא בשבוע שאמורים להרגיש בו תנועות בהריון ראשון.. אז איך זה הגיוני??
איזה שבוע את?
בכל מקרה גם עם את מרגישה זה יכול להיות כמה סיבות, כמו למשל שהתינוק מסתובב לו כמו קרוסלה לכל הצדדים וצד אחד את מרגישה אותו.
בשלב יותר מתקדם את מרגישה ממש כמו מן בעיתות על הבטן וזה בגלל שהילד בתוכך מניע כל הזמן את הגפיים שלו הלוך ושוב.
זה מרגש במיוחד אם זה הריון ראשון...!!(אני כבר עברתי כמה הריונות).
איזה שבוע את? אולי זה גזים?
זה קשור?
והרגשתי בשני ההריונות תנועות משבוע 16,
אםאת מרגישה משהו באופן קצבי , כמו דופק, יכול להיות שאת מרגישה שיהוקים
דודה שלי בת 45+-
הריון 6 לאחר 5 הפלות. כרגע היא בשבוע 23+1, לאחר מחיקת צוואר הרחם וירידת מים.
כרגע צוואר הרחם חזר לאורך 25 מ"מ, אבל אין לה מי שפיר בכלל.
למרות זאת-העובר שורד, יש דופק ויש הכל.
ההריון הזה חשוב לה מאוד! היא לא נשואה והיא "נלחמה" על הריון כל כך.. הרופאים המליצו לה על הפסקת הריון והיא לא מוכנה, היא רוצה למשוך עד שתגיע לשבוע 24 ואז יילדו אותה. מנהל הפגיה הסביר לה את הסיכונים הצפויים לילד שייוולד מוקדם והיא בכל זאת רוצה לשמור עליו.
מה אני שואלת בעצם:
יש דבר כזה עובר שחי בלי מי שפיר?
היא אומרת שהייתה מישהי במחלקה שמשבוע 17 לא יהו לה מי שפיר והיא סחבה עד שבוע 24 ובדיוק היום התינוק השתחרר מבי"ח.
מה היא יכולה לעשות כדי להיטיב את המצב?
אמרתי לה שהסבירו לי שמי שפיר מחדשים את עצמם... היא אמרה שכנראה אצלה זה לא ככה, אבל בגלל שיש לה רחם שרירני-הראות לא טובה...
אשמח לתובנות.
(היא שלחה אותי לכתוב לה כיוון שהיא לא רוצה שיבלבלו אותה בכל מיני ידיעות... היא רוצה שאעשה בירור ואחזור אליה עם הדברים הרלווטנטיים...)
איזה נאחס מקווה שהיא תצליח ושהתינוק יחזיק מעמד ויהיה בריא ושלם!
בהחלט תינוק איננו דג, ולא זקוק למי השפיר כדי לשרוד.
ואכן, מי השפיר מתחדשים כל העת. כשירדו לי המים בלידה, נסעתי למחרת לבי"ח ושם באולטרסאונד היה נראה שבכלל לא ירדו לי המים, כי עד שבאתי הם כבר התחדשו (וראש התינוק ירד בינתיים והפסיק את הירידה של המים).
אני ממליצה לה לנסות דמיון מודרך: לדמיין את עצמה עם התינוק בזרועותיה באמבט חם עם נרות... או משהו כזה ברצינות - תציעי לה שתדמיין אותה שופכת עליו מים מכד חרס... דברים כאלה כיד הדמיון הטובה עליה!
ולמה שיילדו אותה ב-24? אם היא בבית חולים, היא יכולה לסרב ללידה ולהתעקש שרק יעקבו שלא מתפתח זיהום, ושתסחוב כמה שיותר - לא? אני לא מבינה עד כדי כך
אם אין סכנה, שתסחוב כמה שיותר.
פגים שנולדים בשבוע 24, נולדים לא פעם עם מגוון בעיות שהם גוררים איתם כל החיים, וזה כאב לב גדול. שתסחוב כמה שהיא יכולה.
אבל רציתי לתת קישור לסיפור לידה שקראתי של מישהי שירדו לה המים בשבוע 24 ומשכה את ההריון באישפוז עד שבוע 30.
היא בעצמה דולה אולי שווה לה לדבר איתה או משהו כזה.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1850041&r=1
כמו שכתבו המים מתחדשים כל הזמן שתמשיך בשמירה ובע"ה.
אני מכירה ילד כזה, האמא שכבה משבוע 19 עד 34....
אבל הוא נולד עם מומים מסויימים
לא תמיד המים מתחדשים,
וגם כשכן- לפעמים הדליפה ממשיכה ואז זה כאילו לא ממש משנה,
כשאין מי שפיר, הבעיה העיקרית היא שלעובר אין יכולת לזוז
ומכיון שהוא לא זז מספיק, השרירים לא עובדים טוב וזה יכול להגיע לחוסר תנועה מוחלט,
כלומר>> שיתוק ב4 גפיים.
חוץ מזה, גם ריאות ולב זה שרירים שעובדים כשיש מספיק מי שפיר
(הריאות מתרגלות לתנועה שהם צריכות לעשות כשהמי שפיר נכנסים ויוצאים מהם)
ולכן גם אם התינוק נולד, בהנחה שמי השפיר לא התחדשו ונשארו,
במקרה הטוב הוא מחובר לחמצן כל חייו, במקרה הפחות טוב, הוא עלול למות בייסורים.
בקיצור, בינתיים כדאי להתפלל הרבה ולקוות שהקב"ה יעזור ומי השפיר יתחדשו וישארו
ממליצה להתייעץ עם מכון פוע"ה האם יש סיכוי ומה מומלץ.
המון המון ברכות
ובעז"ה ישועה בקרוב!
שכל עוד היא מחכה, שתתנגד לבדיקה פנימית (של פתיחה או אורך צוואר הרחם, ידנית או אולטרסאונד וגינלי).
כל כניסה למקום ההוא עלולה לעזור לחיידקים חלילה להגיע לתינוק.
ומידע שעשוי להתקבל מבדיקה כזו, הוא חסר ערך, מכיוון שממילא אין לרופאים אפשרות להשפיע על מהלך העניינים שם (תרופות לעצירה לא עוזרות - כך מראים המחקרים).
בינתיים היא מאושפזת במחלקה להריון בסיכון גבוה, מחכה להגיע לפחות לשבוע 24...
לאחר מכן היא תסחוב כמה שרק אפשר אבל היא אמרה שירגיע אותה להגיע ל-24 שהיא לפחות תדע שיש סיכוי להציל את העובר...
אמשיך לעדכן בע"ה-אם לא אלד עד אז
תודה!
שזה בעצם שם נרדף ל7 שבועות..
ביום חמישי עברת לשבוע שבע
כל מקום קובע משהו אחר..
אחד הדברים הלא ברורים,
אני אישית הולכת לפי האתר של לאומית, נראלי הכי אמין
אני במחשב לא שלי, שלא תחשבו שזה איזה בן שעונה לשאלות על הריון
למשל, אם התל"מ שלך בט' באלול, אז בט' בטבת את מתחילה חודש שני, בט' בשבט חודש שלישי וכן הלאה.
הרופאה האמינה שלי הזיזה לי 3 פעמים את התאריך לידה המשוער.
תכלס יצא 9 חודשים עגול ומדוייק להפליא ע"פ התאריך ששיערתי שנפקדתי...
אם הייתי סופרת לפיה, הייתי נכנסת לסרט של הריון עודף.
כמו כן היא מתנגדת נחרצת לספירת חודשים.
רציתי רק שתסבר לי את האוזן והיא לא שיתפה פעולה.
סופרים שבועות וזהו.
והייתי שואלת את "אנונימי" הראשונה -
לשם מה נחוץ לך הדיוק בספירה? וע"פ זה נדע מה להשיב.
לדוגמה_ הרופאה אמרה לי לעשות בדיקות מסויימות בשבוע X. ו או שאמרה לי לשוב אליה בזמן מסויים.
את הרופאים זה לא מעניין, ושום פרוצדורה לא נקבעת לפי חודשים.
אבל לא הבנתי אם את אומרת שהשיטה שהצעתי לא הגיונית, ולמה :-0
ומי שהביוץ שלה בטבילה,
זה הכי קל- טובלים בר"ח תשרי נניח, ר"ח חשוון מתחיל חודש שני וכן הלאה.
תל"מ בר"ח תמוז.
בס"ד
הרפואה היום לא סופרת לפי חודשים אלא לפי שבועות...
התאריך המשוער מחושב לפי 40 שבועות מלאים מתאריך המחזור האחרון...
בהצלחה ובשורות טובות
הזההההההההההההה
חיבוקים חמים יוקטנהאני בטוחה שכמה שזה היה מביך לך ולהם, בטח אף אחד לא מאשים אותך חלילה.... אם יש בזה נחמה כלשהי...
אפשרות (בהריון תמיד יוצא ). כך להמנע ממצבים של שרותים תפוסים הרבה זמן וכד'...
קרה גם לי משהו דומה - הלכתי ברחוב עם בעלי בלילה ואז הרגשתי צורך פתאומי לוחץ להתפנות דחוף. תוך שתי שניות באמת לא עזר כמה שלחצתי לסגור וכל השתן יצא בזרם דק עד שהתרוקנתי לגמרי. מזל שהייתי עם פד גדול (זה אפילו לא היה בהריון, הייתי בסוף מחזור) שספג את הרוב, ואת התחתונים שנרטבו אחרי שזה גלש מהפד רק אני ראיתי. עם כל התחושה המבזה שזה נותן לך בעיני עצמך, אני מודה לאלוקים על זה שאף אחד לא ידע מזה, ואני רק חושבת על מי שזה קורה לה ליד הילדים, כי מה אומרים לילד שרואה את אימא שלו בכזה מצב מבזה?? נראה לי שזה יעשה לו טראומה יותר גדולה מלאימא בעצמה.
מנסיון- זה עוזר פלאים.
בזול? אפשר גם של חברות אחרות..
את נכנסת שם לרחוב ז'בוטינסקי
פונה לפני מגדלי שקל שמאלה והולכת ישר עד ה"יש"
ראיתי שם מבצעים מדהימים על טיטולים ומגבונים [לא היה לי איך לסחוב אז קניתי רק שישית מגבונים ב16..] בקיצור- ממש שווה!!
