עד שלא תהיה שם, לא תוכלי לדעת מה יהיה.

אבל הכל תלוי בגישה איתה את באה.

מתי את חושבת שכן יהיה לך זמן לזה/ מתי את חושבת שיהיה לך מספיק כסף..?

מניסיון- לומדים לחיות עם זה.

אני ילדתי בסוף שנה שניה, עברתי את כל ההריון עם לימודים אינטנסיביים ועמוסים בטירוף! 

ואח"כ גם אחרי הלידה היה לי ישר סמסטר קיץ ועוד שנה עמוסה..

ואין מה לעשות, כי אח"כ כשתתחילי לעבוד את חושבת שזה יהיה יותר קל? אני ממש לא בטוחה..

וגם עם הכסף- מסתדרים, מגדילים הכנסה, הבעל מחפש עוד עבודות מזדמנות, וב"ה אני גאה שאנחנו מצליחים לעמוד בזה!

לדעתי אין איזשהו משהו שיכין אותך לזה, כי שום דבר לא יהיה קרוב למציאות, וגם את לא יודעת איך ההריון יעבור אצלך,

יש כאלה שבכלל לא מרגישות כלום, ויש כאלה שכן..

זה מאוד אינדווידואלי!

בהצלחה..

ומוסיפה שעם התינוק נולדים גם שני תיקים שסוחבים כל החיים - תיק של דאגה ותיק של נקיפות מצפון...

ככה שאל תידאגי, גם מי שכבר יש לה ילדים- פוחדת מאותם דברים שאת, ואת נורמלית לגמרי

וזה לא סותר את זה שבאמת מסתדרים, ובע"ה יהיו לך הריונות קלים וילדים מתוקים מתוקים.. ויחד עם לסחוב את שני התיקים הנ"ל תרגישי את האור האינסופי הזה שהילד שלך בלבד יכול להאיר לך...

לא קל, לא לאמא ולא לתינוק, כשאין חופשת לידה ואין שעת הנקה. אז מי שרוצה ילד בכל לבה וכמהה לזה ומשתוקקת לזה - זה אולי שווה לה את המחיר הזה, של להיפרד מתינוק חזרה ללימודים בגיל נורא קטן. אבל מי שמסוגלת לדחות עוד (ואיכשהו מקריאה נשמע לי שאת מסוגלת...) - באישור רב הייתי דוחה לאחרי, כשתהיה לך יותר אפשרות לתת לתינוק מה שהוא זקוק.

ילד זה דבר שעושים בלב שלם- או מחכים קצת

כל דבר שכתבת פה- ועוד מה שלא כתבת- את יכולה וצריכה לפרק, לעבד, לחשוב עליו...

רק את יודעת כמה כוח יש לך- כוח לסחוב, כוח לסבול, כוח להעניק, כוח לשאת עומס מטורף ולהתנהל כלוליינית בקרקס החיים- ורק את יודעת כמה קשה או חשוב לך הלימודים ואיזה התחשבות בחוקים ונהלים לנשים הרות ומניקות יש או אין במקום שאת לומדת.

את אמא טובה! קשה מאוד להיות אמא לא מוצלחת. ברגע שאת באה עם נכונות ללמוד ועם לב טוב- אז את תהיי בסדר. רק מי שמתנשאת וחושבת שהיא הכי טובה בעולם ולא צריכה ללמוד ולשפר- היא תהיה אמא לא טובה....

ביחס לכסף- האיש הוא אחראי לפרנסת הבית. אם הוא באמת מרגיש שהוא מסוגל לפרנס ילד- אז תאמיני לו, בטחי ביכולות שלו להביא לכם את השפע מאת ה'

זה לא עצוב

זה תהליך טבעי ובריא ונכון

של לבחור להיות בהריון- ולא שזה נופל עלייך כי ככה הטבע עושה.

אבל את צריכה לדעת להתנהל נכון- לדעת לקבל שזה עכשיו ההרגשה שלך, ולדעת לעבד את הרגשות והמחשבות שלך כדי שתתקדמי בחיים

(סליחה, זה צורם לי..)

ילד לא עושים. ילד ה' עושה.

אנחנו מקסימום מביאים את הנשמה שלו לעולם

בס"ד

זה באמת מוזר לי שאני לא רוצה להיות בהריון עדיין .

הרי כל החיים השתוקקתי להתחתן ושיהיה לי ילדים משלי.

כרגע נשאר לי עוד שנה וחצי בע"ה עד לסיום של התואר 

ובעלי אומר לי דבר נכון .

נגיד נקלט החודש --עד עוד 9 חודשים תלדי ואז זה יהיה סה"כ חצי שנה של לימודים .

אבל אני לא יודעת.

אין לי שום חשק בנתיים להיות בהריון ,אני לא מרגישה שיש לי עצבים לתינוק שיתחיל לצרוח ,שכל פעם שאני ירצה לצאת אני יחפש בבי סיטר וכו'.

אני מרגישה עוד קטנה, רוב החברות שלי עוד לא נשואות.

רוצה עוד להיות בשנה הראשונה בלי בחילות וחולשה לצאת לטייל ללמוד ולעשות מה שבאלי.

אני מפחדת מהריון 

אני מפחדת מהלידה.

אני מפחדת מהמון דברים שיוצרים לי מין בלאגן אחד גדול ומאיים .

חצי שנה ראשונה בחיי תינוק שאמא שלו טרודה בלימודים - זה דבר שכדאי לשקול טוב טוב... אישית, לא הייתי הולכת על זה. בלי קשר לתחושות האחרות שתיארת, שבהן אני לא יודעת לעזור.

אם הייתי עושה את זה- לא הייתי רוצה הריון בחיים.

יש דברים שאפשר לעבוד עליהם. והריון זה תהליך, זה לא קורה בבום וזהו. זה 9 חודשים לעכל..

חוצמיזה- אין כמו להיות אמא צעירה!!! פשוט אין!!!!!!!!

רק אחרי 8 חודשים של נישואים הפסקנו גלולות.

ב"ה היום בהריון בתחילת שלישי.

יש לי הרבה מה להגיד, אם תרצי באישי.

בס"ד

כ"כ צריכה .

בס"ד

החתונה ולא באלי שידברו וירכלו.

ויחשבו שאני עם בעיה בפוריות .

אוווווווווווווווווווווווף!

למה זה כ"כ מסובך ?!

"מה יגידו".

מקריאה כאן, ממש ממש לא נשמע לי שאת במצב לזה כרגע.

מסייגת שצריך לשאול רב. אבל לדעתי אם תציגי את מצבך בכנות - גם רב יגיד לך ככה.

שקשה לה עם שינויים בכללי?

ואם זה פחד מה"לא נודע"?

זה ממש לא מחייב שהיא על סף דיכאון.

9 חודשים לבנות זוגיות זה ממש לא "התחלה", ויהיה לה עוד כמה חודשים טובים בהריון (ולא כל ההריונות הם להיות סמרטוט. ב"ה לי היה חודש לא הכי מעולה, אבל בהחלט נסבל. ועכשיו אני ממש פנתר למרות שעדיין לא עברתי חודש שלישי).

וכן לגיטימי לפחד, לא לגיטימי בעיניי לדחות הריון כ"כ הרבה זמן כי מפחדים. אם זה משהו רציני- זה דורש טיפול. אם לא- אז שיעבדו על זה.

אנחנו עיבדנו את זה הרבה זמן לפני. דיברנו על זה המון, השתמשתי בהרבה שיטות לעצמי כדי להקל על הפחד.

ועושים את זה! גם בלימודים. 

פותחת השירשור - את צריכה לברר עם עצמך אם זה פחד שיעבור עם הזמן או פחד שאת צריכה לטפל בו..

לפעמים זה פשוט פחד מהלא נודע, וברגע שתהיי בהריון או תלדי הפחד יעלם..

מה עם ההיבט ההלכתי?

קצת מוזר לי שזה פורום של ערוץ 7 ואף אחת כמעט לא התייחסה לעניין הזה.

"אל תעשי ילד שאת לא חפצה בו" נשמעת לי אמירה פשוט מעולם אחר ולא שייך לעולם של תורה והלכה.

קטונתי, ואולי אני לא מבינה שום דבר, אבל ממה שאני יודעת אני מבינה שאין היתר עקרוני לדחות הריון ראשון בגלל חששות כאלו ואחרים, או רצונות כאלו ואחרים, או בקיצור - בלי סיבה מאוד מאוד טובה (וכל רב יגיד מה דעתו לגבי "סיבה טובה")

ולפותחת השרשור היקרה-

אני רוצה לומר לך משהו מעבר לזה. אני מאמינה, שהחיים מתחילים מכוח ההלכה, ואם היא נקודת המוצא שלנו, גם כל הכוחות מגיעים משם. אם ברור לי שאין מקום לדחיית הריון, אני אפילו לא אחשוב על כך כאופציה, ומשם אני אתחיל - מאיך אני מתמודדת עם המציאות הזו, כשמבחינתי ההלכה היא חלק מהמציאות ומכתיבה את המציאות.

אני חושבת שזה הרבה יותר קל להתמודד ככה, ולא ההפך. זה נותן כוחות שגדולים בהרבה מהכוחות שיש לך או אין לך כרגע. מניסיון אישי שלי - אני חששתי להיכנס להריון אחרי הלידה השנייה. עברתי תקופה לא קלה מכמה בחינות. התייעצנו עם הרב, והוא פסק לנו שאין מקום למנוע במקרה שלנו. ומאז פשוט האמנתי שאם וכאשר יגיע ההריון - זה יהיה רק כשיהיו לי את הכוחות מהקב"ה, שמבחינתיי הרב הוא השליח הישיר שלו. ובסופו של דבר (אני יודעת שלא תמיד זה כזה הפי אנד) ככ חיכיתי כבר להיכנס להריון! נכנסתי להריון ב"ה, אבל אחרי הרבה זמן.

אני לא באה להחליש אלא רק לחזק. תתייעצו עם רב.

וסתם מחיפוש מקרי בגוגל - העליתי תשובה מפורטת בנושא של הרב יובל שרלו, שהוא ממש ממש לא הרב שלי!!! ונראה לי שאם הוא ככ מגביל, כנראה שאין הרבה שמתירים.. אני מצרפת את הקישור

 http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20340 

ומצב החרדה והמצוקה שהכותבת תיארה הוא לא מצב סטנדרטי של כל זוג צעיר, ולא מסיקים לגביו מעמדה כללית שרב פרסם, אלא רק בשאלה פרטית. רק מקריאה מהצד השני של המסך זה ממש נשמע שהכותבת על סף דיכאון חלילה, וזו שאלה מאוד גדולה, ובטח שלא כדאי לה להניח מראש שאין מקום לדחיית הריון. אני די בטוחה שרוב הרבנים שישמעו את המצוקה שהיא נמצאת בה יתירו לה לדחות בשלב זה.

המלצתי לפנות לרב, וכמובן אם יש צורך - גם לטיפול מקצועי/לתמיכה

בס"ד

אני בנאדם שובב מלא בשמחת חיים לא אוהבת לקחת אחריות,לא יודעת להתמודד איתה.

רוצה זמן לכיייף עם בעלי.

מרגישה עוד ילדונת להיות אמא.

וזה נראלי הקושי העיקרי.

חוצמזה שאני בנאדם חלש גופנית ואני מפחדת מההריון.

אני לא רציתי אחרי שבעה חודשי נישואין. לא לקחתי גלולות, אבל בכל פעם הייתי מתפללת לא להיכנס להריון. הייתי מפוחדת. לא הרגשתי מוכנה ופחדתי שאם אני אכנס להריון ללא רצוני אני לא אוהב את העובר שלי וארגיש שהגוף שלי מכיל משהו שאני לא מוכנה אליו רגשית.

בנוסף גם לא הסכמתי ללכת לרב ולבקש ממנו לתת לנו היתר לדחות, כי הרגשתי שאף אחד לא יכול להגיד לי מתי אני צריכה להיות אמא.

מיותר לומר שלבעלי זה היה ממש קשה, גם כי הוא רצה וגם כי לא הסכמתי לשאול רב.

בסוף, אחרי שראיתי כמה זה מעציב אותו - הסכמתי ללכת לרב שמקובל על שנינו, כשבלב החלטתי שאני אקבל כל דבר שהוא יגיד לי, כי אני סומכת עליו מאוד, אבל בכל זאת הייתי מבועתת מהמחשבה שהוא יגיד שהוא לא מתיר לנו לדחות.

כשהיינו אצל הרב והסברתי לו למה לא רוצה להיכנס להריון בכיתי ממש. בסוף הוא אמר לי שהוא לא מוצא איך להתיר לנו לדחות, אבל שלדעתו זה פשוט פחד מהלא נודע ולא יותר מזה. הוא ביקש ממני להרפות מהפחד ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה.

בפעם הבאה שטבלתי אחרי שהיינו אצל הרב זו הייתה הפעם הראשונה שלא התפללתי לא להיכנס להריון. שחררתי, ונכנסתי להריון! ממש הרגשתי שהקב"ה היה שם בשבילי, ושרק כשנתתי לעצמי אפשרות לנסות ולהכיל את זה - הוא נתן לי את המתנה הזאת.

אז, יקירה - אני מאמינה, ממה שקראתי אצלך, שזה יכול להיות הפחד הזה.

צריך לשחרר ולהבין שהקב"ה לא יעשה משהו שלא יהיה טוב לנו במאה אחוז. זאת האמונה האמיתית. לסמוך עליו לחלוטין שהוא מכיר אותנו הכי טוב ויודע מה נכון בשבילנו.

בהצלחה, ושיהיה רב בטוב ובנחת!

יקרה! עצם זה שהתחתנת  אומר שאת לקחת על עצמך אחריות לא?את כבר לא  ילדה קטנה ,שרוצה רק לכייף,ולא לקחת אחריות נכון?להיות נשואה זה לא משחק ,זאת מחוייבות ,גם אם התחתנת בגיל צעיר ורוב החברות שלך עדיין לא שם...את כבר כן..

גם אני  התחתנתי בגיל צעיר.,אז זו היתה החלטה שלי ביחד עם בעלי.,ואני לא הצטערתי עליה ,לא חשבתי מה אני מפסידה,או .מה עוד הייתי עושה...אני ובעלי גדלנו והתבגרנו  תוך כדי הנישואים...

את יכולה להמשיך להיות כמו שאת שובבה. מלאה בשמחת חיים,ורוצה לכייף,,ביחד עם בעלך ,למה שזה ישתנה?זה נכון שהריון בתחילת הנישואים הרבה פעמים מקשה.במיוחד עם את בלימודים אבל ופה האבל הגדול שלי אליך: אם היית רוצה להישאר צעירה נטולת מחויבות אז אולי היית דוחה את הנישואין לאחרי הלימודים...כמובן שיש את הקושי הפיזי אם מצאת את האחד שלך ,לחכות ככ,הרבה זמן.והחלטתם שלכם לא מתאים לחכות אז עכשיו תעשי לעצמך סוויץ בראש.חלק  מהעובדה שאנחנו שומרי מצוות ,מחייב אותנו לקיים את ההלכה ,אם אין סיבה מאוד רצינית לא מתירים למנוע הריון בתחילת הדרך....תתחילי להאמין בעצמך וגם בגוף שלך שהוא מסוגל,הרבה פעמים מאוד רוצים הריון ,ולא מצליחים ,לצערינו מיד ,ואז יש את התיסכולים והכאב על זה ,את כבר נשואה ב"ה 9 חודשים עוד מעט תחגגו שנה....שזה  גם זמן יחסית יפה להסתגל למצב של הנשואה...

תמשיכי להיות  מלאת חיים ושמחה ,וגם תחשבי שאת הולכת  להביא לעולם  תינוק ,נשמה מיוחדת  שהיא שלך ושל בעליך שאת אוהבת...[כמובן שבעזרתו יתברך]

היום אני נשואה כמעט 16 שנה ב"ה  בלי עין הרע  יש לי  משפחה ברוכה בילדים.ואני שמחה לומר לך שאם כל הקושי ,כן ויש קושי ו,עליות וירידות ,בזוגיות וגם בגידול הילדים היקרים,,יש יחד עם זה סיפוק אדיר שמחה ,על מה שעברנו בדרך...זה מחזק אותנו,ומעצים את האהבה והשיתוף שלנו.

וזו המטרה בעצם של מי שמתחתן...לא רק לכייף כי בשביל זה לא חייבים להתחתן....אלא להשתמש בכוחות המיוחדים לנו להעצים את הביחד ,וכמובן לעשות את רצון ה" להרבות  את  שם ה, בעולם לקיים מצוות בשמחה,והכל מתוך אמונה ותפילה

שה" יעזור לנו בשליחותינו...

"ותזכינו לגדל  בנים ובני בנים  חכמים ונבונים,אוהבי ה" יראי אלוקים,אנשי אמת,זרע קודש בה"דבקים, ומאירים את העולם  בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא"................

בס"ד

חיזקתם מאוד.

וכן חשבתי עם עצמי היום בלילה על זה וזה באמת ממקום של פחד מהלא נודע.

השיגרה הנורמאלית הזאת של כל חודש מחזור מרגיע לי את הנפש.

נותן לי תחושה שאנחנו עדין זוג צעיר .

[והתחתנן מוקדם בגלל שהיינו חברים 4 שנים לפני ]

אני באמת צריכה להרפות אני בנאדם שמרגיש צורך כל הזמן בשליטה .

והריון נראה לי כמין לאבד שליטה.

אני גם טיפוס פרפקסיונסצטי ואני מפחדת שאמאלה.. מה עם אני לא אסתדר איתו ?!

זה עיניין של אמונה.

אני צריכה להתחזק בזה.

ואני פתאום מרגישה שיש פתח קטן שאולי אני כן מסוגלת

זה לא  שאת אולי מסוגלת.....שיהיה לך ברור שאת בטוח מסוגלת! את חזקה ורוצה,נכון זה לא משחק ילדות אלא החיים האמיתיים.....כולנו חוששים מהלא נודע  והלא ידוע ....כיצד נתמודד איתו..אבל את צריכה להאמין בכוחות שלך ולדעת שבחיים,לומדים להתמודד עם דברים תוך כדי שהם קורים...אנחנו לא במאים בסרט של עצמינו..אלא רק ריבונו של עולם...ולא תאמיני כמה עוצמה וכוח יש בך,עד שלא תתמודדי...במיוחד בהריון ולידה צריך ללמוד להרפות ולדעת שלא הכל בשליטה שלנו....וזאת ההזדמנות ללמד את עצמינו שיעור באמונה בה" "השלך על ה" יהבך והוא יכלכלך" באמת תהי חיובית שמחה ואופטימית מהזכות שנפלה בידך בגיל צעיר.יש כאלו שכ"כ רוצות להתחתן\להיות בהריון ....ווזה בהרבה קשיים אצלהן.. מאחלת לך ברכת הדרך והצלחה בהחלטות וכמובן הכל מתוך שמחה ואופטימיות.שאת טובה בהן.

ויש לך את הפ ורום הזה לקבל חיזוקים ....רציתי  לשתף אותך בעוד  משהו  אני גם בהריון  הזה שלי מאוד חוששת אפילו  שיש לי ב"ה גדולים וקטנים.....החשש קיים למרות השנים והניסיון....ביחד איתו קיימת אמונה גדולה בה" הטוב והמטיב ..שזו המטרה בעצם להטיב עימנו ,וגם אנו כמוהו רוצים להטיב בעולם...

אני ממש מבינה את מה שאת עוברת גם לי לפני החתונה היו הרבה פחדים וחששות מהריון לידה וכו' וביקשתי היתר מרב ואישרו לי לחצי שנה למנוע.אני רציתי ליותר זמן אבל הרב אמר משהו שהוא צדק בו אחרי חצי שנה יכול להיות שכבר תרצו ילד ובאמת כך זה היה.אני חושבת שזה חשש מאוד טבעי מהלא נודע וגם חשש שקורה לעיתים מסיפורים של נשים על לידה שזה כואב ומפחיד.

אולי כדאי לך להתייעץ עם רב אם להמשיך למנוע ותדעי שגם אם תפסיקי למנוע זה לא תמיד מגיע כזה מהר כמו שחושבים וגם אני חושבת שזה פחד שעובר,כמו שלפני החתונה יש הרבה פחדים ואחרי החתונה הם נעלמים.

שיהיה לך בהצלחה רבה רבה במה שתחליטי ותדעי שזה נורמלי והגיוני מה שאת מרגישה!

בס"ד

שזה נורמאלי להרגיש כך !!

כ"כ הייתי צריכה שתגידו לי את זה !

שלחתן וכלה יש הרבה חששות לפני החתונה ככה לאישה שמתחתנת יש הרבה חששות מההריון והלידה.

זה ממש שימח אותי שעזרתי לך קצת ומקווה שבעז"ה הכל יסתדר בהמשך!

השלבים האלה של האבחונים לא קלים בכלל...

גם אני הכחשתי בהתחלה, אמרתי שרופא ההתפחות הזה (הראשון שהעלה את החשד) לא מבין כלום, קלינאית התקשורת סתם חושבת שכדאי שנברר על גן מיוחד והחברה שלי (הראשונה שאמרה לי משהו בכיוון) סתם משליכה מהילד שלה לילדה שלי.

היום אני שמחה באבחנה הזו, כי היא מביאה לנו שקט נפשי והמתקדות בדרכים הנכונות לעזור לה. וכן, גם כי אנחנו יודעים שעכשיו נחסכים לנו כל הצער והבלבול שחווינו עד שהבן הגדול שלי אובחן...

וכן, גם אני במחשבות על נישואין הרבה מהזמן (אצל הבן שלי זה כבר קרוב למדי), וזו דאגה מובנת בהחלט - כי בסופו של דבר נישואין הם סוג של גושפנקה למסוגלות חברתית, חוץ מזה שהם חלום של כל אמא יהודייה...

אני חושבת שהקושי העיקרי אצלך הוא הסביבה והתגובות שלה.

בגן של הבת שלי יש באמת ילדה שהאחים שלה לא יודעים שהיא אוטיסטית (מבחינתם היא בגן שפה). יכול להיות שזה גם מה שהם אומרים לסביבה שלהם... לא הצלחתי להבין בדיוק את הסיבה להסתרה, אבל אולי זה נובע באמת מהחשש לפגיעה בשידוכים... (הבת שלי לומדת בגן חרדי)

אני עדיין חושבת שהסביבה לא צריכה להיות סיבה להימנע מאבחון, אבל אולי כן יהיה מקום לחשוב על להסתיר את התוצאות שלו, אם אכן הן יהיו ASD...

שולחת לך שוב חיבוק גדול ומבין❤️

את מוזמנת לפרוק באישי, אם בא לך...

בואי נחלק את זה לשתיים:

החלק שאת צריכה לעבור כדי להבין ולעכל שיש לילד שלך בעיה מאובחנת. שזה טבעי, זה מבלבל, זה קשה, עיצוב וגם משמח להבין את המציאות.

והחלק השני, של הציבור שכל כך באטרף אחרי הנושא הזה, זה חולני ולא שפוי שביקשו מכתב שהבעיה לא אצל הבעל. אמאל'ה. זה נראה לי כמו ההיפך הגמור של עבודת ה'. בדיוק ההיפך מלצאת בשאלה, צריך לחזור בתשובה בנושא הזה. חיבוק גדול. תנסי כמה שפחות לשתף פעולה עם זה. פשוט שגעון. 

חיבוק לפותחת היקרה.

בציבור שלנו אין בכלל בכלל התייחסות לבעיות כאלו.

אני חושבת שכאן נכנסת אמונה בה'.

תאמיני שה' יסדר לכם שידוך שיתאים בול אבל בול למשפחה שלכם. שידוך שלא אכפת לו או לה מה "על הנייר".

אשתף אותך, ואולי זה יישמע גאוותני אבל פחות אכפת לי,

שכשפגשתי את חמותי,

פתאום הייתה לי אינטואיציה חזקה, שבה ראיתי אותה מתפללת כנגד הקיר ובדמעות לשידוך לבן שלה (בעלי).

כביכול היא זימנה אותי...

בעלי היה אברך גרוש עם חמישה ילדים. מה היה הסיכוי...?

והנה, ה' מזמן. אני מאמינה בזה בכל ליבי. שנישואים הם דבר כל כך קריטי לחיים, שאין מצב שזה לא מה'.

ויש עוד מלא אנשים עם כל מיני סיפורים שונים ומשונים, שהקב"ה זיווג אותם כאילו בעלי כורחם.

היה לי חבל וצורם לשמוע שהשיטה הישנה שלא מקבלת שום שונה- עדיין תופסת.

מה זה משנה שאחד הילדים יש קושי התפתחותי למען ה'? האם הורים "מושלמים" בהכרח יולידו צאצאים מושלמים?

ומתי רצון ה' זה לפסול כל דבר שלא מושלם?

פשוט התחושה של מי סוג א ומי לא,

שאם יש למשפחה אחת בעיה רפואית לאחד הילדים - אז ברור שצריך שידוך מותאם - עדיין מורגשת (אצלנו, לא מכלילה לרגע)

זה נקרא להיות מנומס, שזה די בסיסי..

לראות במישהו שאין לו שום בעיה סוג ב כי לאחיו יש בעיה כלשהי לא נקרא לקבל..

זה פשוט מוטמע ככ עמוק בתרבות שגם מי שמוגדר סוג ב מקבל את זה כצודק, אבל בחברה הכללית זה רחוק מלהיחשב קבלה או הכלה

ככה גם ספרדים סוג ב'...

אצל ה' ואצל המציאות הנפשית, אין סוג א וסוג ב.

יצאתי עם סוג א- בחורים שהיה להם הכל. שלא היה כלום על מה לפסול.

והנשמה ידעה כשהגיע המיועד.

כביכול הצביעה ואמרה- זה שייך לי. זה מהשורש שלי.

הייתי יכולה להתחתן עם זוג א, והוא היה יכול להיות אדם שאין לי שום שיחה משמעותית אתו. שום עומק ושום רגש.

אז מה היה עוזר לי סוג א?

המציאות הרגשית היא המציאות היותר אמתית ביחסים בין בני זוג.

ופה זה ממש לא משנה מה הסוג. משנה שזה מישהו ששיש ביניכם משהו משמעותי ועמוק.

ממש לא קל! והתקופה הזו עד קבלת אבחנה היא מטלטלת ומערערת ותדעי שזה הכי נורמלי בעולם (אומרת את זה כאשת מקצוע בתחום...), וכל מה שאת מרגישה עכשיו זה חלק נורמלי מהדבר הזה אבל אל תוותרי על זה! לא בשביל שידוכים ולא בשביל הסביבה! זו מתנה לילד ולך שתדעו בדיוק איזה טיפול ודרך להתוות לו.

בינתיים רק חיבוקים ושתדעי לך שאפשר לראות מפה איזו אמא מדהימה את וכמה את משקיעה בשני המתוקים שלך, לא משנה מה יש לו בדיוק- הוא זכה באמא כמוך! שמה שלא יהיה נותנת לו הכל ומשקיעה בו ועושה את הדבר הנכון גם כשהסביבה חושבת שאת מגזימה.

שמחה שאחרי הלידה הצלחת לטפל בווגינסמוס❤️

אני ממליצה על שערי צדק (אבל לא התנסיתי בבתי חולים אחרים), וממליצה בחום על אודליה גור אריה כדולה. ליוותה אותי בלידה אחרי קיסרי שב"ה הסתיימה יחסית במהירות בלידה רגילה. (אבל הייתה לי גם רופאה פרטית... לצערי היא כבר לא עובדת בשערי צדק. וכמובן, רופא פרטי זה עסק יקר בהרבה...) אודליה ליוותה אותי גם בלידה אח"כ, שאמנם הייתה ארוכה יותר אבל גם היא הסתיימה  בלידה רגילה.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לגבי דולה: אני ממש ממליצה על אביה רייכנר. היא גרה באפרת. היא עושה גם הכנה ללידה וגם ליווי לידות. (בשנה האחרונה היא עשתה הפסקה מליווי לידות, אבל לאחרונה היא כתבה שהיא חוזרת לזה בקרוב. אז תלוי מתי את צריכה ללדת, כדאי לברר מולה.) 058-692-0324

הייתי ממליצה ללכת לעיבוד לידה

וכן, לקחת דולה מתאימה

ובקשר לבדיקת פתיחה זכותך המלאה להגיד שאת מסרבת לבדיקה (וגם לכל פרוצדורה אחרת)

זה הגוף שלך, וההחלטה היא בסוף שלך

מיילדת שצמודה ליולדת יכולה להבין אם היא בלידה גם בלי בדיקת פתיחה

נכון שיגידו לך שזה הנהלים וכו' וכו' אבל את לא מחוייבת לנהלים וזכותך עדיין לסרב

כמו שבלידה הראשונה היתה נראית בלידה וזה לא התקדם. בסוף הפתיחה כן יכולה לתת אינדיקציה גם ליולדת עצמה עד כמה היא יכולה להמשיך..

ולך הפותחת - חיבוק נשמעת חויה קשה, טוב שטיפלת בזה ובע"ה מקווה שתהיה לידה קלה ומעצימה.

אלא היו לה צירים במוניטור

ורק כדי לברר מה הפתיחה (שזה לא כזה חשוב בסוף ליולדת) התחילו עם אפידורל ואז כדי לא לבזבז סתם את האפידורל אז התחילו עם פיטוצין ובלון ומפל התערבויות בלתי נגמר

שאם לא הייתי בודקת פתיחה במרפאה, כנראה שהייתי יולדת בבית.

הייתי בפתיחה 5, אבל לא נראיתי בלידה פעילה. עם צירים לא סדירים ולא חזקים. בבת אחת זה קפץ לפתיחה מלאה וצירי לחץ.

רק כדי לתת אפידורל ולבדוק אותה, מאמינה שהכניסו כי היתה כאובה מאוד.

אני כן חושבת שליולדת במצבה חשוב לדעת מה הפתיחה כי זה מאפשר לה לדעת איפה היא נמצאת ולא בחוסר ודאות שיגרום לה לא לקחת אפידורל כדי לא לשחזר את הלידה הקודמת למרות שאולי היא כבר בפתיחה שכדאי לקחת..

או להפך, שתגלה שהיא בפתיחה קטנה ותחזור הביתה להמשיך מקלחות או עיסויים ותדע שהיא צריכה לסחוב עוד קצת.

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.

לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.

היא יושבת? זוחלת? 

זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.

ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..

אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

אלא יש לי למשל לא מעט סיטואציות שאני צריכה להשאיר את הדברים שלי ברכב לשעה-שעתיים

וצריכה שאחכ המים יהיו עדיין ראויים לשתייה

אז לזה חייבים בקבוק רב"פ שומר קור..

באוטו ועדיין נשארים קרים?

לפעמים לא ממש קרים

אבל בהחלט אפשריים לשתיה

אבל בעיקרון

האלקטרודות חדפ/מתאימות לשימושים בודדים?

כמה מכשיר כזה עולה?

נראה לי כדאי לקחת פיקדון לפי נגיד שני שליש מעלות המכשיר

ועוד סכום קבוע לבלאי ולאלקטרודות

הסכומים תלויים בעלות המכשיר והאלקרודות אני לא יודעת...

ותבדקי אם זה יכול להיחשב מעשרות(מניחה שכן) ואז לא הייתי לוקחת על שימוש רק פיקדון.

(כלומר כל אישה יכולה להוריד ולהחזיר כמה פעמים הדבק לא חדפ, אבל לא מעבירים מאחת לשניה. זה ארבע אלקטרודות לכל אישה) עלה לי ניראלי מדו כמו שלושה שקלים לאחת, משו כזה

המכשיר עולה 315

לגבי פיקדון זה באמת שאלה

בכמה תוכלי לעמוד?

בהנחה שלא כל יומיים ייהרס המכשיר אלא נניח פעם בשנה.

איך זה הגיוני שצירים גובים להשכרה סכום יותר גבוה מעלות המכשיר?

או שהם ממש נוכלים או שפספסתי משהו...

אבל זה שווה לדעתי. הבן שלי נהנה ברמות.

זה בריכת כדורים ענקית, נכנסים לשעה ומחליפים סבבים.

יותר משעה גם ככה הגוף כבר קשה לו עקרונית.