בס"ד
אנחנו נשואים כבר 9 חודשים ב"ה.
ואני עדיין לא רוצה להיות בהריון 
זה מלחיץ אותי שאין לי שום חשק בנתיים להיות בהריון ובעלי כ"כ רוצה.
אני לא מרגישה מוכנה.
אני לא מרגישה נפשית שיש לי כוחות להריון.
אני מפחדת שאני יהיה אמא לא מוצלחת.
אני כרגע באמצע לימודים ואני אומרת לבעלי שאיך אני אסיים תואר עם תינוק.
אני מפחדת שלא יהיה לי כסף לגדל אותו.
ועוד המון דברים שיוצרים לי בלאגן וחוסר חשק להיות בהריון .
זה כ"כ עצוב 
עד שלא תהיה שם, לא תוכלי לדעת מה יהיה.
אבל הכל תלוי בגישה איתה את באה.
מתי את חושבת שכן יהיה לך זמן לזה/ מתי את חושבת שיהיה לך מספיק כסף..?
מניסיון- לומדים לחיות עם זה.
אני ילדתי בסוף שנה שניה, עברתי את כל ההריון עם לימודים אינטנסיביים ועמוסים בטירוף!
ואח"כ גם אחרי הלידה היה לי ישר סמסטר קיץ ועוד שנה עמוסה..
ואין מה לעשות, כי אח"כ כשתתחילי לעבוד את חושבת שזה יהיה יותר קל? אני ממש לא בטוחה..
וגם עם הכסף- מסתדרים, מגדילים הכנסה, הבעל מחפש עוד עבודות מזדמנות, וב"ה אני גאה שאנחנו מצליחים לעמוד בזה!
לדעתי אין איזשהו משהו שיכין אותך לזה, כי שום דבר לא יהיה קרוב למציאות, וגם את לא יודעת איך ההריון יעבור אצלך,
יש כאלה שבכלל לא מרגישות כלום, ויש כאלה שכן..
זה מאוד אינדווידואלי!
בהצלחה..
ומוסיפה שעם התינוק נולדים גם שני תיקים שסוחבים כל החיים - תיק של דאגה ותיק של נקיפות מצפון...
ככה שאל תידאגי, גם מי שכבר יש לה ילדים- פוחדת מאותם דברים שאת, ואת נורמלית לגמרי
וזה לא סותר את זה שבאמת מסתדרים, ובע"ה יהיו לך הריונות קלים וילדים מתוקים מתוקים.. ויחד עם לסחוב את שני התיקים הנ"ל תרגישי את האור האינסופי הזה שהילד שלך בלבד יכול להאיר לך...
לא קל, לא לאמא ולא לתינוק, כשאין חופשת לידה ואין שעת הנקה. אז מי שרוצה ילד בכל לבה וכמהה לזה ומשתוקקת לזה - זה אולי שווה לה את המחיר הזה, של להיפרד מתינוק חזרה ללימודים בגיל נורא קטן. אבל מי שמסוגלת לדחות עוד (ואיכשהו מקריאה נשמע לי שאת מסוגלת...) - באישור רב הייתי דוחה לאחרי, כשתהיה לך יותר אפשרות לתת לתינוק מה שהוא זקוק.
ילד זה דבר שעושים בלב שלם- או מחכים קצת
כל דבר שכתבת פה- ועוד מה שלא כתבת- את יכולה וצריכה לפרק, לעבד, לחשוב עליו...
רק את יודעת כמה כוח יש לך- כוח לסחוב, כוח לסבול, כוח להעניק, כוח לשאת עומס מטורף ולהתנהל כלוליינית בקרקס החיים- ורק את יודעת כמה קשה או חשוב לך הלימודים ואיזה התחשבות בחוקים ונהלים לנשים הרות ומניקות יש או אין במקום שאת לומדת.
את אמא טובה! קשה מאוד להיות אמא לא מוצלחת. ברגע שאת באה עם נכונות ללמוד ועם לב טוב- אז את תהיי בסדר. רק מי שמתנשאת וחושבת שהיא הכי טובה בעולם ולא צריכה ללמוד ולשפר- היא תהיה אמא לא טובה....
ביחס לכסף- האיש הוא אחראי לפרנסת הבית. אם הוא באמת מרגיש שהוא מסוגל לפרנס ילד- אז תאמיני לו, בטחי ביכולות שלו להביא לכם את השפע מאת ה'
זה לא עצוב
זה תהליך טבעי ובריא ונכון
של לבחור להיות בהריון- ולא שזה נופל עלייך כי ככה הטבע עושה.
אבל את צריכה לדעת להתנהל נכון- לדעת לקבל שזה עכשיו ההרגשה שלך, ולדעת לעבד את הרגשות והמחשבות שלך כדי שתתקדמי בחיים
(סליחה, זה צורם לי..)
ילד לא עושים. ילד ה' עושה.
אנחנו מקסימום מביאים את הנשמה שלו לעולם
בס"ד
זה באמת מוזר לי שאני לא רוצה להיות בהריון עדיין .
הרי כל החיים השתוקקתי להתחתן ושיהיה לי ילדים משלי.
כרגע נשאר לי עוד שנה וחצי בע"ה עד לסיום של התואר
ובעלי אומר לי דבר נכון .
נגיד נקלט החודש --עד עוד 9 חודשים תלדי ואז זה יהיה סה"כ חצי שנה של לימודים .
אבל אני לא יודעת.
אין לי שום חשק בנתיים להיות בהריון ,אני לא מרגישה שיש לי עצבים לתינוק שיתחיל לצרוח ,שכל פעם שאני ירצה לצאת אני יחפש בבי סיטר וכו'.
אני מרגישה עוד קטנה, רוב החברות שלי עוד לא נשואות.
רוצה עוד להיות בשנה הראשונה בלי בחילות וחולשה לצאת לטייל ללמוד ולעשות מה שבאלי.
אני מפחדת מהריון
אני מפחדת מהלידה.
אני מפחדת מהמון דברים שיוצרים לי מין בלאגן אחד גדול ומאיים .
אם הייתי עושה את זה- לא הייתי רוצה הריון בחיים.
יש דברים שאפשר לעבוד עליהם. והריון זה תהליך, זה לא קורה בבום וזהו. זה 9 חודשים לעכל..
חוצמיזה- אין כמו להיות אמא צעירה!!! פשוט אין!!!!!!!!
רק אחרי 8 חודשים של נישואים הפסקנו גלולות.
ב"ה היום בהריון בתחילת שלישי.
יש לי הרבה מה להגיד, אם תרצי באישי.
שקשה לה עם שינויים בכללי?
ואם זה פחד מה"לא נודע"?
זה ממש לא מחייב שהיא על סף דיכאון.
9 חודשים לבנות זוגיות זה ממש לא "התחלה", ויהיה לה עוד כמה חודשים טובים בהריון (ולא כל ההריונות הם להיות סמרטוט. ב"ה לי היה חודש לא הכי מעולה, אבל בהחלט נסבל. ועכשיו אני ממש פנתר למרות שעדיין לא עברתי חודש שלישי).
וכן לגיטימי לפחד, לא לגיטימי בעיניי לדחות הריון כ"כ הרבה זמן כי מפחדים. אם זה משהו רציני- זה דורש טיפול. אם לא- אז שיעבדו על זה.
אנחנו עיבדנו את זה הרבה זמן לפני. דיברנו על זה המון, השתמשתי בהרבה שיטות לעצמי כדי להקל על הפחד.
ועושים את זה! גם בלימודים.
מה עם ההיבט ההלכתי?
קצת מוזר לי שזה פורום של ערוץ 7 ואף אחת כמעט לא התייחסה לעניין הזה.
"אל תעשי ילד שאת לא חפצה בו" נשמעת לי אמירה פשוט מעולם אחר ולא שייך לעולם של תורה והלכה.
קטונתי, ואולי אני לא מבינה שום דבר, אבל ממה שאני יודעת אני מבינה שאין היתר עקרוני לדחות הריון ראשון בגלל חששות כאלו ואחרים, או רצונות כאלו ואחרים, או בקיצור - בלי סיבה מאוד מאוד טובה (וכל רב יגיד מה דעתו לגבי "סיבה טובה")
ולפותחת השרשור היקרה-
אני רוצה לומר לך משהו מעבר לזה. אני מאמינה, שהחיים מתחילים מכוח ההלכה, ואם היא נקודת המוצא שלנו, גם כל הכוחות מגיעים משם. אם ברור לי שאין מקום לדחיית הריון, אני אפילו לא אחשוב על כך כאופציה, ומשם אני אתחיל - מאיך אני מתמודדת עם המציאות הזו, כשמבחינתי ההלכה היא חלק מהמציאות ומכתיבה את המציאות.
אני חושבת שזה הרבה יותר קל להתמודד ככה, ולא ההפך. זה נותן כוחות שגדולים בהרבה מהכוחות שיש לך או אין לך כרגע. מניסיון אישי שלי - אני חששתי להיכנס להריון אחרי הלידה השנייה. עברתי תקופה לא קלה מכמה בחינות. התייעצנו עם הרב, והוא פסק לנו שאין מקום למנוע במקרה שלנו. ומאז פשוט האמנתי שאם וכאשר יגיע ההריון - זה יהיה רק כשיהיו לי את הכוחות מהקב"ה, שמבחינתיי הרב הוא השליח הישיר שלו. ובסופו של דבר (אני יודעת שלא תמיד זה כזה הפי אנד) ככ חיכיתי כבר להיכנס להריון! נכנסתי להריון ב"ה, אבל אחרי הרבה זמן.
אני לא באה להחליש אלא רק לחזק. תתייעצו עם רב.
וסתם מחיפוש מקרי בגוגל - העליתי תשובה מפורטת בנושא של הרב יובל שרלו, שהוא ממש ממש לא הרב שלי!!! ונראה לי שאם הוא ככ מגביל, כנראה שאין הרבה שמתירים.. אני מצרפת את הקישור
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20340
ומצב החרדה והמצוקה שהכותבת תיארה הוא לא מצב סטנדרטי של כל זוג צעיר, ולא מסיקים לגביו מעמדה כללית שרב פרסם, אלא רק בשאלה פרטית. רק מקריאה מהצד השני של המסך זה ממש נשמע שהכותבת על סף דיכאון חלילה, וזו שאלה מאוד גדולה, ובטח שלא כדאי לה להניח מראש שאין מקום לדחיית הריון. אני די בטוחה שרוב הרבנים שישמעו את המצוקה שהיא נמצאת בה יתירו לה לדחות בשלב זה.
המלצתי לפנות לרב, וכמובן אם יש צורך - גם לטיפול מקצועי/לתמיכה
אני לא רציתי אחרי שבעה חודשי נישואין. לא לקחתי גלולות, אבל בכל פעם הייתי מתפללת לא להיכנס להריון. הייתי מפוחדת. לא הרגשתי מוכנה ופחדתי שאם אני אכנס להריון ללא רצוני אני לא אוהב את העובר שלי וארגיש שהגוף שלי מכיל משהו שאני לא מוכנה אליו רגשית.
בנוסף גם לא הסכמתי ללכת לרב ולבקש ממנו לתת לנו היתר לדחות, כי הרגשתי שאף אחד לא יכול להגיד לי מתי אני צריכה להיות אמא.
מיותר לומר שלבעלי זה היה ממש קשה, גם כי הוא רצה וגם כי לא הסכמתי לשאול רב.
בסוף, אחרי שראיתי כמה זה מעציב אותו - הסכמתי ללכת לרב שמקובל על שנינו, כשבלב החלטתי שאני אקבל כל דבר שהוא יגיד לי, כי אני סומכת עליו מאוד, אבל בכל זאת הייתי מבועתת מהמחשבה שהוא יגיד שהוא לא מתיר לנו לדחות.
כשהיינו אצל הרב והסברתי לו למה לא רוצה להיכנס להריון בכיתי ממש. בסוף הוא אמר לי שהוא לא מוצא איך להתיר לנו לדחות, אבל שלדעתו זה פשוט פחד מהלא נודע ולא יותר מזה. הוא ביקש ממני להרפות מהפחד ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה.
בפעם הבאה שטבלתי אחרי שהיינו אצל הרב זו הייתה הפעם הראשונה שלא התפללתי לא להיכנס להריון. שחררתי, ונכנסתי להריון! ממש הרגשתי שהקב"ה היה שם בשבילי, ושרק כשנתתי לעצמי אפשרות לנסות ולהכיל את זה - הוא נתן לי את המתנה הזאת.
אז, יקירה - אני מאמינה, ממה שקראתי אצלך, שזה יכול להיות הפחד הזה.
צריך לשחרר ולהבין שהקב"ה לא יעשה משהו שלא יהיה טוב לנו במאה אחוז. זאת האמונה האמיתית. לסמוך עליו לחלוטין שהוא מכיר אותנו הכי טוב ויודע מה נכון בשבילנו.
בהצלחה, ושיהיה רב בטוב ובנחת!
יקרה! עצם זה שהתחתנת אומר שאת לקחת על עצמך אחריות לא?את כבר לא ילדה קטנה ,שרוצה רק לכייף,ולא לקחת אחריות נכון?להיות נשואה זה לא משחק ,זאת מחוייבות ,גם אם התחתנת בגיל צעיר ורוב החברות שלך עדיין לא שם...את כבר כן..
גם אני התחתנתי בגיל צעיר.,אז זו היתה החלטה שלי ביחד עם בעלי.,ואני לא הצטערתי עליה ,לא חשבתי מה אני מפסידה,או .מה עוד הייתי עושה...אני ובעלי גדלנו והתבגרנו תוך כדי הנישואים...
את יכולה להמשיך להיות כמו שאת שובבה. מלאה בשמחת חיים,ורוצה לכייף,,ביחד עם בעלך ,למה שזה ישתנה?זה נכון שהריון בתחילת הנישואים הרבה פעמים מקשה.במיוחד עם את בלימודים אבל ופה האבל הגדול שלי אליך: אם היית רוצה להישאר צעירה נטולת מחויבות אז אולי היית דוחה את הנישואין לאחרי הלימודים...כמובן שיש את הקושי הפיזי אם מצאת את האחד שלך ,לחכות ככ,הרבה זמן.והחלטתם שלכם לא מתאים לחכות אז עכשיו תעשי לעצמך סוויץ בראש.חלק מהעובדה שאנחנו שומרי מצוות ,מחייב אותנו לקיים את ההלכה ,אם אין סיבה מאוד רצינית לא מתירים למנוע הריון בתחילת הדרך....תתחילי להאמין בעצמך וגם בגוף שלך שהוא מסוגל,הרבה פעמים מאוד רוצים הריון ,ולא מצליחים ,לצערינו מיד ,ואז יש את התיסכולים והכאב על זה ,את כבר נשואה ב"ה 9 חודשים עוד מעט תחגגו שנה....שזה גם זמן יחסית יפה להסתגל למצב של הנשואה...
תמשיכי להיות מלאת חיים ושמחה ,וגם תחשבי שאת הולכת להביא לעולם תינוק ,נשמה מיוחדת שהיא שלך ושל בעליך שאת אוהבת...[כמובן שבעזרתו יתברך]
היום אני נשואה כמעט 16 שנה ב"ה בלי עין הרע יש לי משפחה ברוכה בילדים.ואני שמחה לומר לך שאם כל הקושי ,כן ויש קושי ו,עליות וירידות ,בזוגיות וגם בגידול הילדים היקרים,,יש יחד עם זה סיפוק אדיר שמחה ,על מה שעברנו בדרך...זה מחזק אותנו,ומעצים את האהבה והשיתוף שלנו.
וזו המטרה בעצם של מי שמתחתן...לא רק לכייף כי בשביל זה לא חייבים להתחתן....אלא להשתמש בכוחות המיוחדים לנו להעצים את הביחד ,וכמובן לעשות את רצון ה" להרבות את שם ה, בעולם לקיים מצוות בשמחה,והכל מתוך אמונה ותפילה
שה" יעזור לנו בשליחותינו...
"ותזכינו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים,אוהבי ה" יראי אלוקים,אנשי אמת,זרע קודש בה"דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא"................
בס"ד
חיזקתם מאוד.
וכן חשבתי עם עצמי היום בלילה על זה וזה באמת ממקום של פחד מהלא נודע.
השיגרה הנורמאלית הזאת של כל חודש מחזור מרגיע לי את הנפש.
נותן לי תחושה שאנחנו עדין זוג צעיר .
[והתחתנן מוקדם בגלל שהיינו חברים 4 שנים לפני ]
אני באמת צריכה להרפות אני בנאדם שמרגיש צורך כל הזמן בשליטה .
והריון נראה לי כמין לאבד שליטה.
אני גם טיפוס פרפקסיונסצטי ואני מפחדת שאמאלה.. מה עם אני לא אסתדר איתו ?!
זה עיניין של אמונה.
אני צריכה להתחזק בזה.
ואני פתאום מרגישה שיש פתח קטן שאולי אני כן מסוגלת
זה לא שאת אולי מסוגלת.....שיהיה לך ברור שאת בטוח מסוגלת! את חזקה ורוצה,נכון זה לא משחק ילדות אלא החיים האמיתיים.....כולנו חוששים מהלא נודע והלא ידוע ....כיצד נתמודד איתו..אבל את צריכה להאמין בכוחות שלך ולדעת שבחיים,לומדים להתמודד עם דברים תוך כדי שהם קורים...אנחנו לא במאים בסרט של עצמינו..אלא רק ריבונו של עולם...ולא תאמיני כמה עוצמה וכוח יש בך,עד שלא תתמודדי...במיוחד בהריון ולידה צריך ללמוד להרפות ולדעת שלא הכל בשליטה שלנו....וזאת ההזדמנות ללמד את עצמינו שיעור באמונה בה" "השלך על ה" יהבך והוא יכלכלך" באמת תהי חיובית שמחה ואופטימית מהזכות שנפלה בידך בגיל צעיר.יש כאלו שכ"כ רוצות להתחתן\להיות בהריון ....ווזה בהרבה קשיים אצלהן.. מאחלת לך ברכת הדרך והצלחה בהחלטות וכמובן הכל מתוך שמחה ואופטימיות.שאת טובה בהן.
ויש לך את הפ ורום הזה לקבל חיזוקים ....רציתי לשתף אותך בעוד משהו אני גם בהריון הזה שלי מאוד חוששת אפילו שיש לי ב"ה גדולים וקטנים.....החשש קיים למרות השנים והניסיון....ביחד איתו קיימת אמונה גדולה בה" הטוב והמטיב ..שזו המטרה בעצם להטיב עימנו ,וגם אנו כמוהו רוצים להטיב בעולם...
אני ממש מבינה את מה שאת עוברת גם לי לפני החתונה היו הרבה פחדים וחששות מהריון לידה וכו' וביקשתי היתר מרב ואישרו לי לחצי שנה למנוע.אני רציתי ליותר זמן אבל הרב אמר משהו שהוא צדק בו אחרי חצי שנה יכול להיות שכבר תרצו ילד ובאמת כך זה היה.אני חושבת שזה חשש מאוד טבעי מהלא נודע וגם חשש שקורה לעיתים מסיפורים של נשים על לידה שזה כואב ומפחיד.
אולי כדאי לך להתייעץ עם רב אם להמשיך למנוע ותדעי שגם אם תפסיקי למנוע זה לא תמיד מגיע כזה מהר כמו שחושבים וגם אני חושבת שזה פחד שעובר,כמו שלפני החתונה יש הרבה פחדים ואחרי החתונה הם נעלמים.
שיהיה לך בהצלחה רבה רבה במה שתחליטי ותדעי שזה נורמלי והגיוני מה שאת מרגישה!
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
הייתי גם במקום כזה ובמקום הזה עד לא מזמן, עברנו משם ולא רק בגלל זה, אבל זה היה קשה ומעייף.
ילדים מגיל שנתיים פחות או יותר מסתובבים ויש כאלה רעבים ואופניים שנעלמים, בעיקר היה לי קשה כי רוב האמהות היו בגישה כזאת ואני ממש לא מתחברת אליה ולא חושבת שהיא נכונה..
סליחה שאין לי טיפים לגבי זה אבל על הדרך פרקתי גם .( אני הייתי שמה גבולות משתדלת שיהיה בטעם טוב, מול הילדים ולפעמים גם מול קטנטנים, לגבי כלי תחבורה היינו שמים ממש צמוד לבית/ בתוך הבית..)
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
או גאדג'ט למטבח
או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)
ואם כבר יש, אז שואב שוטף
נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי!
השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.
כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.
וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו
הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.
השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.
זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת...
יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבתרקלתשוהנעל הדייסון...
לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.
תודה שהסברת
או ציוד של אומנות או תכשיטנות
ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה
או יקר יותר.
כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)
חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)
תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)
פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
יום העצמאות
כולם עם המשפחה
עם חברים מהיישוב
עושים על האש
נהנים
ואנחנו כרגיל בבית
משפחה גרעינית
תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!
כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה
פשוט לא זורם
זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין
הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי
וזה לא פשוט
לסחוב הכל
לארגן הכל
לשלם על הכל
להעסיק את הילדים
הכל לבד
מסיימים עם הלשון בחוץ
"רק בשביל הילדים"
וגם לי בא שמישהו יזמין אותי
לבוא ככה
כמו שאני
להכין משהו קטן
וזהו
להרגיש תחושה של ביחד
של חלק ממשפחה
מקהילה
ואין....
יאללהההה
הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים
ומהר מהר מנגבת את הדמעות
תודה שהייתן כאן🥰
מיותר לציין שזו היתה שנה מטורפת
ועדיין לא הצלחתי להבין איך לנהל את זה שהבת שחי חוזרת מהצהרון ב16:30
וצריכה להספיק שיעורי בית
מקלחת
ארוחת ערב
ורוצה גם להספיק לשחק(???)
ואיפה זמן לעשות מערכת?
כל פעם זה מלחמה
איך עושים את זה בכיף?
לא לעשיתי שיעורי בית זו לא אופציה אז לא להציע בבקשה
השאלה שלי היא איך אתן עושות את זה מבחינת סדר, מה לפני מה ואיך לתווך את זה לילדה
ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?
תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.
למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.
השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?
האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?
למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.
אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'
מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.
היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.
זה משתפר אבל בהמשך.
אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.
לק"י
פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.
ש.ב.- לא עושים בצהרון?
מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך
לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.
אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק
אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?
מקלחות, א. ערב (או הפוך) אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')
לא צריך מערכת.
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!
אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.
לפעמים קורה שיש תקלה באתר.
בהצלחה!
אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...
היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)
אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)
