ויכול למנוע מומים בעובר [למשל שפה שסועה]

 

אם לא לקחת, ואת בחורה בריאה בסה"כ - לא קורה כלום...

מצאו שנטילת חומצה פולית לפני הריון ובתחילתו, מקטין את הסיכון לכל מיני מומים של עמוד השדרה, מערכת העצבים, ועוד.

אבל זה רק סטטיסטיקה, ומדובר באחוזים נמוכים ב"ה.

אם את כבר בהריון... ממש לא הייתי מטריחה את עצמי בסרטים בגלל זה

כל אישה בגיל הפוריות צריכה ליטול חומצה פולית..

 

אני בעד. 

 

 

 

 

חומצה פולית – לכל אשה פוריה

 

וענו לך כבר תחתי!!

הוא יכול לצאת בשלבים... וגם עם קצת דימום.

זה אומר שעד 3 שבועות תתפתח לידה.

וכדי לעודד אותך אני ילדתי 12 שעות אחרי שיצא הפקק הרירי.

זה יכול להיות קשור לפטריה בנרתיק?

למרות שזה היה בכמות מאוד גדולה..

הלידה קרובה, בהצלחה.

אגב, פטריה מאופיינת יותר ברצון לגרוד. האם כך?

 

יש בדיקות שאם הפס לאורך זה הריון.

אבל אני ממש לא רוצה להטעות אותך, אבל זכור לי משהו כזה

 

חוץ מזה, לכי לעשות בדיקת דם

היא עם מוצץ?

ניסינו תה צמחים היא פשוט זרקה עלינו את הבקבוק עם התה... היא כנראה חכמה יותר מידי ועקשנית

מולה,

ולהגיד- "אין!. נגמר"!

אצלינו זה עבד נפלא- בגיל שנה וחצי כבר היה גמול והתחיל לאכול מעולה אוכל רגיל

במיוחד שבמעון היא מסתדרת בלעדיה

כנראה שזה אפשרי.

 

הצלחה!

לדעתי אם התשובה של הרופאה לא מספקת אתכם, תסמכו על עצמכם ולכו לרופא אחר.

רק בריאות.

פליטות ולא הקאות.

 

והיום שוב נלך לבקר אותה עד שימאס לה והיא תשלח למומחה- מקווה.

ניסית לבדוק אולי אם יש משהו שאת אוכלת שהתינוק רגיש אליו?

 

אני מכירה מישהי שממש רואה שכשהיא אוכלת מוצרי חלב/שוקולד/ עגבניות התינוק ממש לא רגוע,

 

וכשהיא נמנעת המצב הרבה יותר טוב.

 

אולי שווה לנסות.

ונבדוק אם שושנה שטייף בודקת גם את זה.

 

תודה על הרעיון

תפוח אדמה זה קטלני מנסיוני. אם המצב חמור אז עוד ירקות חומציים- פלפל. עגבניה.

לפעמים צריך גם קמח לבן וסוכר לבן. 

אבל חבל לצמצם סתם דברים בלי לדעת מה הגורם. לפעמים זה משהו קטן כמו דבש. 

 ממש ממליצה לבדוק (אני ממש לא בעלת מניות בענין...)

בהצלחה

לבדוק רגישויות מזון. אפשר גם בטלפון- זה יכול להיות קל ומקל מאד מאד ....

יותר פרטים באישי

לשתות הרבה מים.

 

תאכלי. לא בלי חשבון, תחפשו דברים בריאים ומזינים, למשל לחם מלא (לא לחם קל!), טחינה. אם את מחפשת מתוק אז פירות, דבש...
בהצלחה

מיץ תפוזים סחוט ביתי זה אחלה!

משתדלת לקחת חיזוקית כל בוקר,הבעיה שכל סדר היום שלי השתבש וזה מעצבן,פתאום אני מעדיפה דוקא בשרי,עוף נקניקיות,אורז,מרק,ירקות מבושלים,בפירות אני קצת מוגבלת ואין ככ הרבה אפשרויות,תמיד השתדלנו לאכול בריא,פשוט אני מרגישה חזירה לגמרי.

אתמול הלכתי לדיאטנית כי זה כבר מוגזם. המליצה לאכול לחם מחיטה מלאה (קניתי של אנג'ל וזה ב"ה מוצלח) כל שעה לאכול פרוסת לחם (לא שניים)  אבל לא עם חמאה ודבש כמו שהייתי עושה (אמרה שגם משמין וגם מתוק גורם לרעב) אלא גבינה טחינה אבוקדו טונה ביצה. כמו כן להרבות בירקות ו3 פירות ביום. לאכול ארוחה בשרית לאכול קודם את הבשרי ואחרי שעה את הפחמימות (אין מצב שאעמוד בזה חייבת ביחד). זהו, מקווה שזה יעזזור למשהי כי לטחון כל היום זה באמת לא נעים.

 

וגם איך שקמתי מוקדם!! הייתי פשוט רעבה שהייתי חייבת לאכול אחרת זה או לאכול או להקיא.

 

זה פשוט נורא.. 

 

אם אני לא אוכלת אז נהיה לי כאילו אני צריכה להקיא.. אז אני אוכלת.. ומשתדלת שיהיה אוכל בריא- ירקות פירות יגורט וכאלה..

 

אבל-

 

כמה אפשר??? בסוף אני אהיה הר אדם!! גם ככה אני נראית בחודש שמיני ואני ברביעי..

איך שאני רואה את זה, זו דרך של הגוף להגיד לנו שהעובר זקוק לחומרי בניין כדי לבנות את כל המערכות החשובות בגוף שלו. ואין מה לכעוס על עצמנו או להרגיש אשמות או חזירות על הרעב התמידי - זה טבעי וזה בריא.

אני מנסה לשנן לעצמי את זה הרבה, כדי לא לשכוח לנצל את התקפי הרעב האלה לספק לעובר את מה שהוא באמת צריך - פחמימות מלאות, חלבונים, שומנים טובים, ויטמינים... ולא לבזבז אותם על ופלים... האמת היא שאני בתקופה קצת רעה כרגע בתחום הזה, ומנסה מאוד להשתפר. כמה שיותר להקשיב לאיתותים של הגוף ולהישמע להם בצורה מושכלת.

הבעיה שאני לא מצליחה לשמור על איזה סדר הגיוני של ארוחות.

יותר חשוב מה אוכלים. הנה, אחת המגיבות למעלה כתבה שהתזונאית המליצה לה לאכול כל שעה פרוסת לחם מלא עם טחינה. זה לא "ארוחות מסודרות", אז מה. כשהגוף דורש לאכול כל שעה - כנראה שיש לו סיבה.           

אני אוכלת בעיקר פירות וירקות, ובכללי אנחנו אוכלים בבית יחסית בריא,

אבל אני כל הזמן מחפשת מתוק.. שוקולד, עוגות..

בהריונות הקודמים יצאה לי בטן רק בחודש שישי, ועכשיו הריון שלישי היא התחילה לצאת כבר ברביעי!

זה נורמלי?

 

מה הגורם לזה.

אני משתדלת שהמדיניות שלי כלפי עצמי תהיה ששוקולד לא יבוא במקום אוכל. כלומר אם אני רעבה - קודם לאכול משהו טוב ומזין (פירות וירקות זה נפלא, אבל אם זה לא משביע - צריך עוד משהו). אם אכלתי ועדיין בא לי שוקולד - יאללה, שיהיה.

אבל עכשו אני כבר לא יודעת מה להכניס לפה בלי שתהיה לי בחילה וכן דוקא סדר בארוחות ממש קריטי לי וממש מפריע שאין.

אני ממליצה לקבוע תור לרופא נשים שיצא בערך שמונה שבועות מתחילת הווסת האחרונה, שתוכלו לשמוע דופק

כדאי לברר מראש במרפאה אם מאפשרים אולטרסאונד חיצוני בשלב כזה, ואם כן לקבל הוראות איך להתכונן.

ולרשום לך את התאריך של הווסת האחרון, כי הרופא ישאל.

שיהיה לך הריון בריא וקסום!

צריך גם לעשות בדיקת דם עכשיו?

כל כמה זמן בערך יש בדיקות במהלך ההריון?

ההריון בכייף ובקלות ובהצלחה רבה...

לקבוע תור לאולטרסאונד סביב שבוע 8 לראות בע"ה דופק.

לנוח ולשתות..

אני מעולם לא עשיתי, כי אין כל-כך מה לעשות - הריון בשלב הזה הוא בכל מקרה לא כל כך ודאי (כלומר, עדיין עם אחוזי נפילה גבוהים), וגם בדיקת דם חיובית לא הופכת אותו לחד משמעי... מבחינתי אחרי שגיליתי שאני בהריון - כל זמן שאין דימום אני יכולה לשמוח שאני עדיין בהריון. לא רואה טעם לבדוק מעבר לזה.

לגבי מה לעשות עכשיו: (1) לשמוח, (2) להימנע מאלכוהול ומביצים נאות ובשר נא, (3) להימנע מפעולות גופניות ברמה שלא הורגלת לה.

לגבי בדיקות - רוב הרופאים מזמינים אותך לפעם בחודש + פעם בחודש מעקב אצל אחות + מדי פעם בדיקות מיוחדות, אבל תקבלי הסבר על כל אחת בנפרד.

יש את האתר הזה שנותן המון מידע : .http://www.yoledet.co.il/

 

ממליצה באופן אישי!

בשורות טובות והריון קל בריא ושתצאי בידיים ומלאות!!

אז דבר ראשון עושים הכל בנחת!!
את כבר יכולה לדעת באיזה שבוע להריון את>>> 

 

http://www.tipa.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F

בניק במצורף יש מחשבון שאת מזינה בו את תאריך הווסת האחרון (לועזי)
ומקבלת באיזה שבוע את+ הימים

והתאריך לידה המשוער= תל"מ

 

את מתקשרת לסניף שלך לקבוע תור לרופא נשים בסיבות שבוע-8 ונכנסת קודם לאחות להתחיל מעקב הריון אצל האחות.

יכול להיות שכשתכנסי לרופא הוא ישלך אותך לאו"ס=אולטרסוונד ראשון לראות שק לחלמון(-מקווה שאני לא טועה)
ואת תוכלי כבר לראות באותו יום את האוצר שלך!! וחלזור לרופא לראות שהכל מצויין!>> ואז הוא כבר יעדכן אותך לגבי המשך מעקב.

 

אם את רוצה עוד מידע על מה שעובר עליך בשועות/חודשים ראשונים ובהמשך... יש המון אתרים על כך!!
אני ממליצה על "תפיסת עולם"

שהיה ב"הצלחה!
והריון משעמם..

הריון זהו הדבר הטבעי שקיים, הוא אינו זקוק שתעשי משהו, הוא מתפתח לבד בכוחות עצמו. רק אל תפריעי, זה הכול.

תשמרי על תזונה נכונה,

קחי פרנטל במינון המומלץ ע"י החברה שתקני,

תבדקי פעם בחודש סוכר בדם, לחץ דם והמוגלובין. אם משהו מאלה לא יהיה תקין - תתפלי בזה.

ושיהיה לך הריון תקין, לידה קלה ותינוק בריא!

בערך, וזה לא רק שורף אלא ממש כואב. נכון שיש זמנים שלא מרגישה, אך בסוף יום או אחרי ישיבה ממושכת גם

המיטה לא עוזרת. מה לעשות  , עוד משהו שיחלוף בעז"ה עם סיפור הלידה.

אם את עם חזיה עם ברזלים - לי עזר כשלבשתי בלי ברזלים.

בכל מקרה - כשאפשר - להיות בלי בכלל.

אולי תנסי דייסה לפני השינה? 

אולי יש לו כאבי שיניים

התינוק שלי מוכן להכיר מוצץ רק מהצד ההפוך - מדי פעם מכניס את הידית לפה, לא מעבר.

בהתחלה היה נרדם רק אחרי טיול בעגלה, בחוץ.

לבסוף החלטנו לשים אותו בלול ולתת לו להידם בכוחות עצמו. תוך יומיים שלוש התרגל...

הילד שלי רק צורח כשהוא בלול . הוא כמעט ולא מצליח להירדם לבד מעצמו

ישנה איתי יותר טוב, מאשר לבד במיטתה. היא יונקת, נרדמת, ואז אני מנתקת אותה בעדינות, אבל היא ממשיכה להרגיש את הגוף שלי...
 

לא נרדמה בלעדי, והתעוררה ברגע שהתנתקה ממני..

לא ידענו מה לעשות! בסוף זה עבר מעצמו.. כשהייתי בתחילת ההיריון של הקטן.. מקוה שה'תופעה' לא תחזור על עצמה..

תנסי לתת לו בקבוק עם מים..

הוא היה נרדם בהנקה ובגיל שינה הפסקתי להניק בלילה ואם הוא היה מתעורר בעלי היה ניגש אליו.

 

כמה לילות קשים והוא למד להרדם על אבא, לקח זמן ובסוף הייתי יכולה גם לגשת אליו בלי להניק.

 

כיום בן שנתיים לפעמים לא נרדם בתחילת הלילה מההנקה אבל יודע לשכב במיטה ולתת לי יד.

 

לסיכום הפסקנו הנקה בלילה ונתנו לו הרבה מגע שפחת בהדרגה לפי המוכנות שלו, על הידיים- נתינת יד מהמיטה.

 

אם הוא צמא יש לו כוס מעבר עם מים במיטה.

 

ושכחתי לומר שלאורך כל הדרך להסביר לו במילים מה שאתם עושים ולהגיד לו כמה אתם אוהבים אותו וכמובן להיות החלטיים.

 

בהצלחה!

קודם כל חשוב לזכור שהוא זקוק לכך..

וההפרדות מהמוצץ עדיין התחלתית..

 

אני ממליצה לך

 

א. לתת לו בקבוק בזמן שאת מרגישה שהוא נעשה עייף, וזקוק ליניקה ממך כדי להרדם

 

ב. בזמן שהוא יונק ממך במטרה להרדם, נסי לנתק אותו כשאת מרגישה שהוא כבר לא ממש זקוק לזה..

יכול להיות שהוא טיפה יבכה בהתחלה. אבל חיבוק ונדנוד בידיים יכולים לעזור כדי שירדם שוב (או שמיכה עם הריח שלך למשל)

לאט לאט- תמעיטי יותר ויותר בזמן היניקה למטרת ההרדמות.

אומנם לא ניסיתי אבל אולי זה יועיל לך.. 

 

ג. להעזר בבעלך, לפעמים הנוכחות שלך מקשה עליו ועלייך

 

ד. חשוב לזכור שזו תקופה, וזה עובר! בשלב מסוים הוא יתנתק לחלוטין ולא יהיה תלוי בך.

חשוב מאוד להרגע וגם לשדר לו את זה..

לפעמים זה הסוד הגדול ביותר כדי לקדם דברים

 

בהצלחה רבה!!!

תעדכני מה שלומכם,

אשמח לשמוע

כל הילדים שלי הם בלי מוצץ ונרדמים בהנקה

גם שינה קלה ויונקים בלילה עוד

אני חושבת מה שיותר מפריע לך זה הכאב. ההנקה לא אמורה להיות כואבת , לא משנה אם זה על ריק או לא

זה יכול להעיד על אחיזת פטמה לא נכונה אצל התינוק, במיוחד שהוא היה עם מוצץ קודם. לדעתי כדאי לבדוק את האחיזה, אפילו אצל יועצת הנקה

כל שער הדברים סה"כ טבעיים, בריאים מאוד לילד ומתרגלים אליהם

 

בהצלחה

בהתחלה הייתי מניקה שוב ושוב עד שהיתה נרדמת חזק, אבל באיזשהו שלב החלטתי לשים אותה במיטה וזהו.

היא היתה(עדיין.. בת שנה ו4) מוצצת את הסדין ונרדמת שוב.

זה לא היה קל, היא בכתה בהתחלה וגם בהמשך היה פתאום שלב שהיא חזרה לבכות, אבל ב"ה היא התרגלה ויכלתי לישון לילה.

בלילות השכבנו אותם עם קריאת שמע ושיר ובגיל מאוחר יותר- סיפור.

בגיל שנה הוספנו בקבוק דייסה לפני השינה כך שהלילות התחילו להיות רצופים וקלים יותר.

אם היה צורך בדרך כלל ישבנו איתם עד שנרדמו (או שאנחנו נרדמנו), באיזשהוא גיל זה הפסיק.

 

לנו המצב התאים כיון שיש מרווחים גדולים מאוד (6-7 שנים), היתה מספיק פניות וזמן לזה. ותמיד הודנו לה' שלא היה צורך בתהליך הגמילה ממוצצים.

טוב לשמוע מהמנוסות..

הבעיה העיקרית שלי היא ששאני לא יכולה לצאת מהבית הערבים או שהוא יבוא איתי או שזה אוומר שהוא נשאר בוכה עם אבא שלו ואז שניהם ממש מסכנים.. לזה יש פתרון?...

אבל זה ממש בערך, זה יכול להיות פחות, וזה יכול להיות יותר. ואמור זה בכלל שם של דג... יש תינוקות שלא קראו את הספר הזה (הם היו עסוקים בללמוד את התורה, ולא נשאר להם זמן לפני שיצאו לקרוא את הספר על התפתחות תינוקות)

חוץ מזה ש3 שעות זה מתחילת ארוחה לתחילת ארוחה, כך שאם תינוק אוכל במשך חצי שעה, אחרי שעתיים וחצי הוא כבר בהחלט אמור לאכול שוב

ויש תינוקות שרוצים לאכול כל שעתיים, (כלומר, שעה וחצי אחרי סוף הארוחה הקודמת) ויש כאלו שמסתפקים בארוחה פעם ב4 שעות.

חוץ מזה אם תינוק ישן בלילה, הוא בדר"כ ירצה לאכול ביום לעיתים קרובות יותר.

ובקיצר אחרי כל ה תזרמי עם זה

הנקה זה לא רק אוכל, והם צריכים את החום, הפינוק, הרכות, הביטחון, השלווה, יותר מפעם בשלוש שעות

הנקה רק בשביל אוכל, זה כמו אישות רק בשביל רביה!!!

אני מוכנה לתת להם "חום, פינוק, רכות, ביטחון ושלווה"..בלי לינוק בפועל..

הבת שלי עכשיו רוצה לינוק כל שעתיים וחצי גם בלילה..ואני מתחילה להרגיש שזה קשה קצת...

אצל הגדולה ישנתי לפחות שש שעות ברצף בלילה...

כי זה מרגיש שהוא רעב לפי תיאורייך וזה מעולה להתחיל בגיל הזה עם תינוק שיש לו בשלות לכך.

אם כי שעתיים וחצי זה מרווח יפה ומכובד.

מצטרפת ליוקטנה לגבי נסיוני בהנקה. מעולם לא פתחו רווחים כאלו אלא אם ישנו טוב מידי פעם. מה שמסבך אותנו המון כשאני חוזרת לעבוד.

 

אם יש לך בלנדר, את יכולה לרסק כל דייסה שאת מבשלת, ולהוסיף הרבה נוזל, כדי שאפשר יהיה לתת מבקבוק.
 

יכול להיות שתשימי לב לטיפונת ורדרדות, וכל השאר פשוט הפרשה אינטסיבית בצורה לא רגילה.

אצלי זה היה שקוף לגמרי לכן לא חשבתי שזה זה בכלל...

בשורות טובות ולידה קלה

או קצת צבע ורדרד חום..

זה נראה כמו נזלת סליחה על התיאור

יציאה של הפקק הרירי אמורה להיות קצרה או יכולה להימשך על פני כמה ימים-שבועיים?

שמחה בשבילכם

 

סיפור מקסים!

שיהיה לכם רק נחת בריאות ושמחה

ונשמע שלא היה קל. התאוששות מהירה ותזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים בבריאות וברוגע ושמחה.

סיפור מקסים.

שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

אז קראתם לו נועם אלימלך?! סתם תהיתי..

 

המווון מזל טוב!! גידול קל ונעים ומשמח!!  

מתרגשת ממש...

בעז"ה גידול קל  שפע של חלב ושעות שינה!

איך היה ללדת בקפלן? 

חוץ מזה שהיה קצת לחץ במיון ובמחלקה, כי הרבה מהדרום במקום ללכת ל"ברזילי" ו"סורוקה", הגיעו לקפלן, והצוות  הרפואי לא היה מגובה בעוד אחיות ורופאים, אז היה קצת עמוס ולא לכל האחיות הייתה סבלנות..אבל אין מה לעשות, לא תכננו ללדת באמצע מבצע צבאי..ולגבי הפיצי, קוראים לו מתניה.. והוא באמת מתנה עצומה..

יאאא!

החזרת אותי ללידה שלי, איזה סיפור היה לך!

הייתי במתח ובהתרגשות וחיכיתי כבר לקרוא שהתינוק בחוץ..

 

שיהיה בהצלחה ובקלות וברוב נחת!

או דיסה ואז הנקה ולישון.

למי השפיר יש ריח שדומה לזרע (של הבעל).

(סליחה)

שעה אם הוא מלא או יבש.

יש בדיקות בסופאר פארם זה נקרא מיי טסט.

ואפשר באולטרסאונד לראות את כמות מי השפיר.

לשתן יש ריח שבד"כ אי אפשר לטעות בו....

פשוט להשפריץ מעט חלב אם לעין ולנקות, לפי התאור תתחילי מכל חצי שעה, ותדללי אם יש שיפור,בידיים נקיות כמובן,גם תיון זה טוב, אם אין שיפור כמובן לרופא.

מנסיון זה עוזר ממש.

הייתי שואבת ושמה גם ל"גדולים" (שהם גם קטנים, כן?) כשהיה להם בעניים

כאבים ברום הבטן.

לחץ דם גבוהה וחלבון בשתן,לכי להיבדק אם את חוששת.

לגבי השתן, וגם הלחץ דם היה בסדר ואפילו קצת נמוך.

אבל יש לי כאבי ראש, כאבים בבבטן -למעלה בעיקר וגם עליתי החודש 3 ק"ג- שראיתי שזה גם קשור. והיום קצת כאבו לי העיניים, אבל לא יודעת אם זה נחשב טשטוש ראיה, ואם זה קשור..

להיבדק?

מזהים אותה בבדיקת דם, בנסיקה של אנזימי כבד, וצלילה של גורמי קרישה (טסיות).

בקשי לבדוק את שני אלה בבדיקת דם. כח הכבוד שאת כל כך קשובה לגוף שלך וממשיכה לחקור!!!

ושיהיה לבריאות!

תהיי קשובה לעצמך.. הכי גרוע סתם הלכת.

במיוחד מהשם היפה שנתת לו, נריה נועם

 

ושוב שיהיה לכם ממנו הרבה נחת יהודי אמיתי כמו שמו היפה!

ותגדלוהו בקלות!!

 

וגם שתגדלהו לתורה חופה ומעשים טובים!!

עונה למה ששאלת בשירשור הקודם שפתחתי (פתחתי, והבן שלי לחץ על ENTER, ומשום מה לא הצלחתי לערוך אותו) 

על להיסחב עד שבוע 43 - 

את הראשון ילדתי בשבוע 41 לפי הספירה שלי, בשבוע 42 לפי הרופאים. 

את השני באמצע 42 (כלומר 41+כמה ימים, לא זוכרת בדיוק כמה)

את השלישי ביום האחרון של 42. 

ככה שאני רגילה לאיומי הרופאים על זירוזים.

אני הולכת לעשות מעקב, וב"ה עד היום הכל היה בסדר. אז זה נראה לי לא הגיוני לזרז. זירוז כמו הרבה התערבויות רפואיות הוא דבר מבורך כשהוא נצרך באופן מוחלט. אך הוא גורם לסיכונים שונים לאם ולעובר, ולכן כשזה לא ברור שהוא נצרך צריך לדעתי להמנע מכך. ובודאי שלנסות קודם כל זירוזים טבעיים. בלידה הקודמת - היה לי תור ליום הלידה לרפלקסולוגיה כדי לזרז, אבל לא הגעתי אליו כי הלידה התחילה לפנות בוקר. 

הפעם גם ביום האחרון של 42 לא ילדתי. יום למחרת הלכתי לביקורת. לפני כן התקשרתי לשאול אם הם עושים בדיקות בשלב הזה. האחות ענתה שבשלב כזה אני צריכה לעשות זירוז. עניתי שאני מחליטה, ואני לא עושה זירוז אם כל המדדים בסדר, ואני שואלת אם הם נותנים את השירות של הבדיקות או לא. האחות ענתה שכן, אז באתי.

הגעתי למרפאה. האחות שקיבלה אותי הסתכלה עלי ובחיוך מתקתק אמרה לי: "הוא לא ייצא לבד, את צריכה לעשות זירוז" עשיתי את הבדיקות שהיו כולן מאוד תקינות (היה המון מי שפיר לדוגמא, השילייה היתה במצב 2-3 ולא במצב 3 שהוא צפוי בשלב זה ומצב מתקדם יותר של השילייה). ואז הגעתי לרופא. 

הוא היה נחמד מאוד לכמה רגעים. ואז הוא הסתכל על הדפים. שאל באימה אם זה טעות התאריך. כשעניתי שלא, הוא צעק עלי שאני צריכה להיות בבית חולים ולעשות זירוז. ושהעובר שלי יכול למות כל רגע. ביקשתי שיסתכל על הבדיקות, רציתי להבין למה הוא יכול למות כל רגע אם הכל כל כך תקין. האם זה באמת יכול להיות מיידי, האם אין סימנים שאני יכולה לשים לב אליהם. מהם הסיכונים. כמה עלה אחוז הסיכון ביחס לקודם, אבל  לכל השאלות האלה הוא לא היה מוכן לענות. הוא לא היה מוכן להסתכל על הבדיקות. הוא צעק עלי שהוא לא מוכן שאני אבוא יותר לעשות שם בדיקות. 

יצאתי משם מתוסכלת. איפה אני יכולה לקבל מידע מה הסיכון? ואיפה אני עם המדדים המסויימים שלי ביחס לסטטיסטיקות? עשיתי טלפונים, והבנתי שקשה לקבל מידע, כי כמעט כבר לא קיימים מקרים כאלו, כי מזרזים. זה היה נראה לי מוזר. התבדחתי שהעובר שלי לא עבר את הקורס של הרופאים, הוא לא יודע שהוא "אמור" כבר לצאת. ואולי באמת זה לא זמנו לצאת? חז"ל אומרים שאין ימים טובים לאדם כמו הימים ברחם אימו (ציטוט לא מדוייק). ואני מכירה גם מקרה של סבתא אחת שילדה בחודש 11 בלי בעיות. האם זה בכלל בסדר לזרז, אם זה לא הזמן? 

התקשרתי גם למכון פועה להתייעץ איתם, לא יכלו לענות, וחזרו אלי אבל לא חשבתי שהשיחה הלא מזוהה בממתינה זה הם, ואז כבר הם היו סגורים. (יום אחר כך הם חזרו שוב, אמרתי שכבר לא רלוונטי - כי כבר ילדתי )

היה לי קשה לקחת את כל האחריות על עצמי (יחד עם בעלי), מבלי שהמערכת מגבה זאת. מצד שני לעשות זירוז זה היה לא אחראי לדעתי. זה היה יום לא פשוט, לא היה נעים לשמוע דברים כל כך בוטים מהרופא. לחשוב שאולי הוא ימות כל רגע, בגללי, כי אני לא עושה זירוז. מצד שני אני יודעת שהרפואה היום היא רפואה מתגוננת. אף אחת לא תבוא בתלונה לרופא למה הוא זירז, ובסוף זה הסתבך. אבל כן יבואו בתלונה למה הוא לא הפנה לזירוז וחו"ח קרה אסון. 

הקשבתי כל הזמן לתנועות, והמשכתי לחפש מידע. פתחתי גם דף בקשה למידע באתר 'באופן טבעי'. 

זה היה נר שלישי של חנוכה, ובשתי ההדלקות הקודמות לא הייתי פנוייה לשבת ברוגע בגלל דברים שונים. הפעם, דווקא עם כל הלחץ הצטרפתי לבעלי ולילדים לשולחן חגיגי, והוצאתי את הגיטרה. כבר הרבה זמן לא ניגנתי אבל ב"ה הידיים יודעות לעשות את שלהן ושרנו יחד שירי חנוכה. היה קסום, משפחתי ומחזק. 

ד.א. כמה ימים לפני הלידה עבדתי קשה מידי בבית, וקיבלתי בתמורה כאב גב חזק מאוד. אז עשיתי שני טיפולים לגב ולזירוז ביחד - יומיים לפני הלידה עיסוי עם שמנים מזרזים, ויום לפני הלידה רפלקסולוגיה. אחר כך הגב כבר די השתחרר. באותו יום גם קבעתי תור לדיקור למחרת שאליו כבר לא הגעתי. 

אז באותו יום שהייתי במרפאה, אחרי שהילדים הלכו לישון, התחילו צירים שהתפתחו ללידה, ולכן ההתלבטויות נגמרו... 

אבל מכיוון שאני רואה שאני נוטה ללדת בתאריכים האלו, אני מתכוונת בלנ"ד לברר בצורה יותר מסודרת את העניין הזה, ובעז"ה הלוואי שנזכה לעוד הריון - אם אראה שנכון שכך, אז להתחיל זירוזים טבעיים מוקדם יותר. 

לגבי להיסחב מבחינתי - היה לי משהו מוזר, מתחילת ההריון סבלתי מכאבי גב, ודווקא לקראת הסוף לא (חוץ משלושת הימים האחרונים). רוב ההריון הרגליים שלי היו נפוחות, ודווקא בסוף לא. הייתי מאוד חיונית בסוף, מלאת אנרגיה, עבדתי בלי סוף בבית, מיינתי ניירת, עשיתי סדר פסח, ניקיתי, קניתי דברים חסרים, הכנתי הרבה אוכל למקפיא, ועוד... כתוצאה מזה אף הייתי בכושר תנועתי מעולה, שהיטיב איתי בלידה.  כך שמבחינה פיזית לא היתה לי בעיה. 

מבחינה נפשית - לא ציפיתי ללדת הרבה קודם. וגם זה נראה לי דבר שקשור לאופי. מבחינתי זה היה כמו שבתיכון הודיעו פתאום שהמורה חולה והמבחן מבוטל - זה היה המבחנים שהכי הצלחתי בהם, כי לפני לא כל כך למדתי, ואחר כך קיבלתי עוד זמן מתנה ואז כבר הספקתי לסיים להתכונן ובאתי מוכנה למבחן. גם עכשיו, היה לי רשימה של תכניות וב"ה הספקתי את רובן. וכל יום שנוסף ניצלתי אותו. כך שגם מהבחינה הזאת היה קל. 

מה שכן היה קשה זה החל מכשבוע לפני הלידה, כשהתחילו צירים קצת יותר חזקים ממה שהיה בחודשים לפני כן, וזה בישר מבחינתי על התקרבות הלידה - ומאז סידרתי כל יום סידור ללילה ולבוקר. זה קצת העיק, כל יום להתקשר שוב לכמה בנות שקבעתי איתן שיבואו בלילה, לבשר שוב שעוד לא ילדתי, ולשאול אם היא תוכל היום... 

יום אחרי הלידה ביקשתי להשתחרר מוקדם. השחרור המוקדם של עין כרם הוא לאחר 36 שעות (אם רוצים אפשר לצאת גם קודם, אחרי חתימה על זירוז). אבל בגלל שהתינוק שלי היה גדול (נולד כמעט 4 קילו) הנוהל הוא שהוא צריך להישאר למעקב סוכר 48 שעות. זה בגלל שתינוקות יורדים בדרך כלל 10% ממשקלם. ואז 400 גרם זה משהו שעלול להוריד מידי את הסוכר בגוף ועלול חס וחלילה לגרום לבעיות מנטליות. את כל זה לא הכרתי לפני הלידה וזה הוסבר לי בבית החולים. אז הוא היה במעקב סוכר בבית החולים ואני לא הצלחתי לנוח, והרגשתי איך שהחלב מתחיל להתמעט, ידעתי שזה בקלות משפיע אצלי. אז ביקשתי להשתחרר. הרי הסוכר מגיע לתינוק כתוצאה מהחלב, ואם לא אנוח לא יהיה חלב, ואז עלולה להיות בעיה עם הסוכר. ומכיוון שכל הבדיקות היו תקינות, נראה לי שהכי חכם כבר לצאת. ומקסימום אם זה באמת נדרש אעשה בדיקה למחרת במרפאה לוודא שהכל בסדר. כשאמרתי זאת לרופאים - רופא אחד שתק, זאת היתה נראה לי שתיקה של הסכמה, שהוא לא יכול להביע בעל פה כי זה בניגוד לפרוטוקולים. רופאה אחרת הציעה שאני אתן תמ"ל, וכשאמרתי לה שראיתי מחקרים שמראים שתמ"ל עשוי לפגוע בהנקה, ושהנקה זה הדבר הכי טוב לתינוק, גם היא שתקה. 

וכך מצאתי את עצמי שוב תחת איומים. הייתי צריכה לחתום על מה שנאמר לי גם בעל פה - שהוא עלול להיות בסכנה לדברים שונים ביניהם פרכוסים ואף מוות. חתמתי ויצאתי. 

תוך פחות מיומיים לקחתי את האחריות על הבן שלי ובחרתי בחירות מנוגדות לרופאים, כשלפיהם אני עלולה לגרום חו"ח למות העובר/תינוק, אך במקביל לקחתי אחריות רבה לתוצאות של ההמלצות שלהן, שהיו עשויות לפגוע בו. 

יום אחר כך בדקנו את הסוכר במרפאה, היה תקין, והיה ברור שכך יהיה... שעתיים אחרי שהגעתי הביתה הלכתי לישון ל-6 שעות רצוף, הפסקה שעתיים ואז עוד 6 שעות רצוף. והוא ינק חבל על הזמן. עד כדי כך שכשהגעתי הביתה הילדים שאלו למה הבטן עדיין גדולה, ובבוקר הבטן כבר היתה קטנה... 

 

בהחלט לא קל כל האיומים..

גם אני ילדתי את 3 ילדיי ב 42 אך..מידת הסבלונות

וואו איזו אמיצה.כל כך מבינה אותך, אבל קשה ממש לעמוד בפרץ כשהאיום הוא ח"ו מוות תוך רחמי. ב"ה הגעתי רק עד 12 יום אחרי התאריך...
ולגבי סוכר-פיצית נולדה בערב ראש השנה,מוצ"ש והשתחררתי לחג הביתה. פעם ראשונה שעשיתי זאת והיה באמת חג של מנוחה והתאוששות. מדהים. היא נולדה 4.174 ואמרו שהמעקב סוכר הוא רק 12 שעות והיה לשמחתי תקין ונתנו לי לחתום ולהשתחרר אחרי 12שעות. וגם בעלי שאל את ד"ר מתי ארליכמן והוא אמר שאין סיכון מיוחד בשחרור כזה אם אנוח בבית. הוא אמר בלי לבדוק אותה, כן? וזו היתה החלטה פשוט מדהימה שהיטיבה איתי ברמות שאי אפשר לתאר.
הרבה נחת ושמחה.

ובקש למה שכתבת שאת רוצה לברר על הסיכונים בלידה מאוחרת - ברגעים אלה ממש מתקיים בפורום לידה פעילה וביתית בתפוז אירוח של ד"ר שיפטן (מכירה את השם? אדם גדול), ובמקומך הייתי קופצת לשם ומוסיפה שאלה בנושא.

הרבה הרבה נחת ושמחה מהמשפחה שהתרחבה.

הממסד!!

 

זה לא קל וב"ה עלית עליהם וגם ילדת עוד לפני הספקות ב"ה!!

 

וגם אח"כ העזת לצאת יו זה באמת צל"ש !!

איזה ביאוס עם האחות בביות המלא.. אני הייתי שם חמישה ימים היה לקטנה שלי צהבת ונהנתי מכל יום זכיתי גם להיות בחדר לבד!

 

איזה כיף לשמועי דברים טובים!

 

שבוע 43- יישר כוח!

ושם באמת יפה עם עומק.

מקווה שכבר בחרת לו מנשא...

ביום שישי הייתי צריכה לעשות כמה דברים בבית, ונריה בכה

אז... אם גם ככה אני איתו על הידיים, כבר עדיף במנשא

שמתי אותו במנשא שהיה לי (היה לי גם ככה עוד מהבן השני, לפני חנות המנשאים)

וזה היה מאוד נוח

(ומאז לא השתמשתי בזה, כי ברור שעדיף כרגע כמה שפחות לעמוד) 

במיוחד נריה! (אמרה האמא של...)

 

שתזכו לגדלו בנחת שמחה ואור ונעימות!

ושבעז"ה בפעם הבאה תהני גם מהאישפוז.

 

(אני מאוד נהנתי פעם האחרונה שהיתיי בשע"צ ג' -אומנם בלי ביוט כלל אבל צוות מאוד חם ומתומך!
וגם כשפיספסתי את ארוחת הצהרים כי ישנתי הם דאגו לי לארוחה אח"כ)

בסד

וגם לנסיך שלי קוראים נריה..

בהתחלה ירידת מים לא מטורפת אז שמתי פד (במילא נאסרנו כי דיממתי ממש). אחרי כמה דק' נסענו (מים מקוניאלים) ושמתי מגבת מתחתי באוטו.

ההמלצה שלי היא שתמיד יהיו איתך פד שתיים עבים בתיק. (בקשר לעניין טהרה אני לא זוכרת אם ירידת מים אוסרת לא אם זה לא אוסר כדאי לקנות פדים שחורים).

לא נראה לי שיש איזה פד שהיה סופג זאת זה באמת היה כמות רצינית והמזל שהייתי בבית והאמת זה היה הפחד שלי בלידה הזאת שילדתי לפני כמעט שלושה שבועות אבל הפעם בקעו לי את מי השפיר ממש לפני הלידה כי הפעם ה' החליט אחרת...

שיהיה במזל ...

פחד אלוהים
לי ב"ה שתי הלידות התחילו בצירים אז אני לא יודעת...

כמובן תלוי באופי ירידת מים.

רק 15% מהלידות מתחילות בירידת מים לפני צירים, ומתוכן רק 15% בירידה מסיבית, שמרטיבה הכל (ומביכה, נניח...).

בכל מקרה, חיתול של תינוק עובד אחלה במקרה כזה. לזכור שאחרי זמן מה כמות המים העיקרית ירדה, ואחר כך זה רק טפטוף (וראש התינוק יורד וחוסם).

איך זה יקיף את כל הבטן?!

אם כבר, אז חיתול למבוגרים נראה לי יותר הגיוני.

ובכל מקרה זה לא רלבנטי לירידה פתאומית כמו המורה ההיא בכיתה...

כדי לשפוך על עצמן כשתתחיל להן ירידת מים....

(ככה טענו לי, אני עוד לא מכירה מישהי שתהיה מספיק שקולה בשניות האלה..)

המיילדת שלי לימדה אותי, ומאז זה משרת אותי מצוין. מניחים על התחתון, וזה מחזיק מצויין.

מי שמכירה את הלוכיה (הדיום של אחרי הלידה), שתדע שאם משתמשים בחיתול של תינוק בימים הראשונים - הכל נשאר הרבה יותר נקי!

מומלץ בחום

לי היתה ירידת מים באמצע מוניטור בקופ"ח

אז לא היתה ממש פאדיחה

(וגם לא כ"כ חשבתי על זה באותו רגע,

התפדחתי יותר ממי שלקח אותי משם ברכב שלו. שמתי שקיות על המושב...)

אבל הלידה הזו התקדמה הרבה יותר מהר ובקלות מהלידות האחרות שלי.

אז זה קצת מצחיק אבל אני מקווה שהלידה שלי תתחיל בירידת מים רק לא במקום מפדח...

 

ירידת מים ברחוב...

לעצור את המים ע"י שמרימים את הרגליים למעלה כמה שיותר (כמובן מושען על הקיר).

 

אך אני עשיתי זאת וזה לא עזר........

 

יכול להיות באמת שזה תלוי מה הכמות שיורדת.

מתחילת תשיעי מסתובבים עם חיתול של תינוקות בתור פד?

הפדיחות באמת מטורפות וממש לא היתי רוצה להגיע למצב כזה

תנו פתרון!!

שתמיד שומעים יותר על הסיפורים הפיקנטיים, ככה זה.

הסיפורים ששמעת הם עדיין לא הרוב. זה ממש לא קורה לכל אחת.

ונראה לי שזה די נדיר שמישהי לא תרגיש בכלל כלום כלום ובאמצע כיתה\רחוב יהיה מפל של מים. (למרות שיש סבירות נמוכה שזה יקרה כמובן.)

ואם זה קרה בבית בלילה או בדרך לבי"ח או בקבלה לחדרי לידה וכאלה אז זה כבר יותר ייתכן. ופחות "פדיחות".

 

בקיצור, תתפללי שהכל יהיה בסדר ושימי לב להרגשות שלך. ואם זה ירגיע אותך תכיני לך מגבת או מה שצריך בתיק למקרה הצורך וזהו. לא הייתי דואגת כ"כ מהעניין...

בלידה ראשונה, ונעמונונת לא חשבה שירדו לה המים באמצע פגישה והינה זה קרה להן...

(יראת, מה עשית כשזה קרה?)

הן בטוח היו שמחות אם היה משהו שהיה חוסך להם את הבושה

שמעתי על מיכנסונים אטומים של שיקמה - משהי ניסתה פעם או שמכירה את זה?

סה"כ זה לא שבורח פיפי. זה אומר שאת מתחילה ללדת ולא רק שזה לא אשמתך זה ונרא מרגש!! כמו שפטל8 כתבה..

ונראה לי גם שאם מתחיל שיטפון אדיר לא יעזרו שום טיטולים...

אומגה 3 זה מחזק גם את הקרומים.

גם אני תמיד חששתי מירידת מים כמו בסרטים.

לבנתיים 3 לידות התחילו בצירים בלילה בלילה

אבל בהריונות שאכלתי יותר דגים, השק פקע רק בלידה עצמה.

 

פעם ראשונה - בשניה שהתעוררתי בבוקר, יום קודם החלפתי מצעים ): זה היה שיטפון אדיר...

 

פעם שניה -  בפגישה עם לקוחות, כמה גברים וכמה נשים... ישבתי על הכסא והרגשתי פיצוצים רטובים.... לא העזתי לקום. ואחרי שעה + כשהפגישה הסתיימה חיכיתי שכולם יקומו וקמתי אחריהם, קפצתי רגע לחדר הילדים שלא ישימו לב, ואז היה שיטפון על הרצפה שם, דחפתי מהר איזה שמיכה של בובות... ברכתי שיש לי חצאית ארוכה וכהה שלא רואים....  בשניה שהם יצאו התחילו צירים.

 

פדיחות ברמה!

ההורים שלי בשבת ביחד עם אחותי ומשפחתה.. וקבענו לפני שבת שחברים שלנו יבואו אלינו לבקר אז גם הם הצטרפו למסיבה

אני לא הרגשתי בושה כי זה פשוט היה מרגש שעוד מעט אני אכיר את התינוק שלי, וכל מי שמסביב נרתם והתרגש ביחד איתי..