תודה לה' הטוב, הלידה עברה בשלום ויש לי תינוקת בריאה ומהממת.
שאלה - כואב לי ממש ההתכווצויות של הרחם, לא זוכרת ככה מלידות קודמות. זה מזכיר לי ממש את הצירים בפרט שהאםידורל לא השפיע טוב והצירים היו בצד אחד, כך גם ההתכווצויות.
נראה לכם תקין? ממה שקראתי ברשת נראה שלחלק מזכיר צירים, אבל זה שזה בצד אחד, מישהי חוותה ככה?
יש לי כאבים בלתי נסבלים ברגל!
מרגיש קצת כמו כאבי גדילה. הגיוני?
אני משתגעתת
מה יכול לעזור?
לא עושה ספורט
אבל זה לא כאבי שרירים
יש לך כאבי אגן גם.
היה מקל עלי להניח את הרגל קצת מוגבהת במנוחה.מורכב למצוא את התנוחה האידיאלית
ויש לי כאבים באגן כל הזמן
בעצם הזנב
מה זה סימפי'? סליחה על הבורות
תנסי תרגילים של ספינינג בייבי
או איזון אגן
יכול מאוד לעזור
וגם לתסף מגנזיום
תוסף מגנזיום יכול לעזור
כמו שיש תוסף סידן,
ברזל וכו'
יש מגנזיום
קונים בבית מרקחת
תשאלי את הרוקח כמה לקחת
אני לוקחת סוג שצריך לקחת פעמיים בשבוע, לא כל יום
(קשה לי כדורים, אני לוקחת אבקה כזו שממיסים אותה בקצת מים)
עוזר להתכווצויות שרירים
זה כאב יותר בעצמות לא בשרירים
אבל אני אנסה! תודה!
בשוק בין הכף רגל לברך
מרגיש העצמות יותר כמו כאבי גדילה
זה מרגיש כאילו העצם כואבת?
ולהשוות לכאב בעצמות..
אבל מסתדר לי שזה קצת נרגע כשאת מרימה רגל
אבל נראה לי כן בשרירים ולא בעצמות
לדעתי שווה לנסות
כמו כאבי שרירים כאלו לאורך הירך
ואפילו קצת בידים.
הייתי מנסה לקשור מטפחות שאולי יקל על הכאב (לא עזר...)
בסוף מתישהו בבדיקות דם ראו חוסר של ויטמין די והרופא אמר לי שיש קשר בין השניים.
אולי תבדקי?
ואני לא מספיק מקפידה לקחת
תודה!
נשמע הגיוני??
כאבי שרירים יכולים להיות בכל הגוף
בהריון זה מאוד נפוץ שחסר מגנזיום
וגם ברזל וגם בי12 וגם ויטמין D ועכשיו גם מגנזיום? חחח זה נראה לי יותר מידייי
כמו לשתות רבע כוס מיץ
לא נורא בכלל
רק צבע מזעזע
צהוב זורח
אז יש לי מלא מלא (מלא) שאלות, אשמח לתשובות מנסיון.
מתחילים לראות בטן, וממש לא מתחשק לי סימני מתיחה.
איזה תכשירים מומלצים? איך אני יודעת מתי כדאי להתחיל למרוח?
קורס הכנה ללידה- מה כבר יש שם? נראה לכן דבר חשוב? יש לכן מומלצים?
בחיים לא האמנתי בהורמונים עד להריון. אפילו במחזור לא הייתי ככה.
זה הגיוני שבימים האחרונים אין לי חשק מיני *בכלל*? זה הגיוני לבכות משטויות שהם באמת שטויות?
ומתי מתחילים לחשוב על הלידה עצמה? על מי יבוא איתי ללידה איך ומה ומו ו??
ושאלה אחרונה לבנתיים- יש פה מישהי שילדה בבית או בכל מקום שהוא לא בית חולים? ספרו לי.
זה סיבוך אפשרי שאף אחת לא לוקחת אותו בשיקולים אם לקחת אפידורל או לא.. (גילוי נאות, ילדתי עם אפידורל) ולמה? כי זה סיבוך נדיר ולא נפוץ.
כנל מוות בלידת בית *מתוכננת ואחראית*
היי, אני ב"ה בתחילת היריון ואני ע-י-י-פ-ה!!
בבדיקות דם יצא המוגלובין נמוך.. הרופאה המליצה לי לקחת 2 כדורי ברזל ביום.
אני בקושי מתמודדת עם הפרה נטאל והחומצה פולית, גדול עליי..
בהיריון הקודם השתמשתי במי ברזל וזה היה מושלם. מישהי יודעת כמה מנות כאלה אני צריכה לקחת ביום כדי שיהיו שוות ערך ל-2 כדורי ברזל?
אני כמובן יכולה לשאול את הרופאה אבל יש לה נטייה להגיד לי לקנות רק את מה שהיא המליצה עליו ואני פשוט לא מסוגלת כבר עם הכדורים.. (אני עם בחילות מהבוקר עד הלילה רצוף ומנסה להקל על עצמי).
אשמח מאוד לעזרתכן <3
בכללי פשוט תסבירי לרופאה שאת ממש לא מסוגלת כדורים ומאמינה שהיא תבין🙃
יש גם אבקת ברזל של אלטמן וגם בה המליצו לי על ברזל נמוך לקחת 2..
כי אמנם בספאטון יש כמותהרבה יותר נמוכה של ברזללעומת כדורים אחרים
אבל הספיגה שלו הרבה יותר טובה, ובסוף מה שחשוב זה כמה נכנס לך לגוף ולא כמה יש בכדור.
יש כדורים עם כמויות גדולות של ברזל אבל שרובו יוצא בלי להספג
אז.. בת בכורה בת 6, עולה לא' אוטוטו.
ב"ה יש לה הרבה חברות, אבל מרגישה שמשעמם להן אצלינו.
אין אצלינו מחשב לילדה וזו לא תעסוקה מבחינתינו. במשחקים שיש מרגיש לי שמשמעמם להן.
תמיד חוזרים ליצירה אבל קצת נמאס מזה...
מציעה מגנטים, בית בובות, יש מטבח עץ מאובזר. והן ממצות נורא מהר.
אשמח לשמוע רעיונות...
אני שמה לה שירים שהיא אוהבת והיא ממציאה עליהם תנועות ומלמדת את האחים הקטנים, אמנם קצת מחרפן לשמוע את אותו שיר 10 פעמים רצוף אבל זה מעסיק אותה נפלא
חוץ מזה פליימוביל, בובות ומשחקי דמיון, ולריב עם האחים הקטנים כי למה לא 🤦♀️
היא לגבי חברות.
בחודשים האחרונים התחילו לזרום לכאן הרבה חברות ב"ה, אבל אין לי תעסוקה מספיק טובה בשבילן
ולא בא לי להפוך לצוות הווי ובידור...
משום מה נראה לי שהן רק אוהבות יצירה, מדבקות (מחליפות ביניהן)
ולהשתולל...
יש חצר או מרפסת? אולי גומי וחבל?
אבל עם החברות משום מה לא. כאילו לא מעניין אותן...
ואין חצר או מרפסת, באמת מרגיש לי נחוץ. שיוציאו אנרגיה...
אולי באמת גומי, למרות שנראה לי שהן משחקות בזה יותר מכיתה א' ומעלה.
זה יכול להלהיב אותן לשח כבר במשחקים של הגדולות
אבל בשביל גומי צריך מרחב
לוידעת כמה זה אפשרי בתוך בית
אולי ננסה באמת...תודה!
יש לנו בן בכור (בן כמעט שנתיים) שבזמן האחרון כל הזמן רוצה רק את סבתא (אימא שלי) או אחותי. הוא רץ אליהן ושמח מאוד לראות אותן וגם כשאנחנו סתם בבית אחר הצהריים לבד הוא בוכה שהוא רוצה אותן שוב ושוב. הם גרים יחסית קרוב אלינו ושומרים עליו לא מעט אז הוא די קשור אליהן. אני יודעת שזה לא אמור להפריע לי בתור אימא אבל אני מרגישה כל הזמן כאילו הוא אוהב אותן יותר ממני ויש לי תחושה כזו של מה אני עושה לא בסדר.. מישהי גם נתקלה במצב כזה? נשמע לכן לכן רגיל?
ב"ה שהיא ככה מחוברת למשפחות שלנו
אבל לגמרי מבינה את התחושה שלך
גם הצטרך אח חדש ב"ה אז יכול להיות שזה עוד יותר מעצים את זה אצלינו
לא הייתי נלחצת, זה שלב שהילד מגלה דמויות התקשרות חדשות
אתם ההורים איתו בטוב וברע, הסבים והדודים בד"כ בעיקר לכיף, הגיוני שיעדיף אותם
חושבת שעם הזמן עובר להם
אבל בטח בחופש זה מתעצם
כמה שאלותגוגי גוגיבגלל שהבכור המדהים נולד ענקי,
עכשיו הרופאה הנחתה אותי לעשות ישר 100 גרם
למה העניין הזה לא מתאים לי:
- 4 שעות לבלות שם?!
דבר נוסף ומוזר, ראיתי שכתוב שצריך צום לפני כן, ואני יודעת שב50 צריך להגיע אחרי ארוחת בוקר טובה - מישהי יכולה להאיר את עיניי?
שאלה נוספת והכי חשובה: בתוך הטווח של השבועות שמותר לעשות (24-28), מתי הכי כדאי לי לעשות?
עכשיו אני 24+6
מבחינת הלימודים עדיף לי השבוע (כבר מחר), ואני חוששת גם יהיה קרוב לט' באב,
אבל חוששת שזה "מוקדם מידי" ויגידו לי חלילה לעשות שוב?
אשמח להארות ועצות, תודה מממממממש
1. בהעמסה של 100 צריך צום (גם בהעמסה של 50 יש רופאים שדווקא ממליצים על צום (לי אישית רופא אמר להגיע אחרי צום). אם כי ב 100 גורף צריך צום)
2. אני יודעת שזה סיפור של 3 שעות וקצת. אולי הם אומרים 4 כדי שזה יהיה המקסימום, מאין כסת"ח?
3. אני לאאשת מקצוע, אבל לדעתי אם ממליצים 24-28 - את כבר יכולה לעשות מ 24..אחרות בטח ידעו יותר לכון בנקודה הזאת.
האמת שעד כמה שזכור לי זה עבר דיי בסדר.
הייתי הרבה בפלאפון, מידי פעם צלצל השעון מעורר להזכיר לי להיכנס לבדיקה ועבר לי דיי מהר.
אצלי גם אמרו לי שאם אני לא מרגישה טוב שאגיד להם והם יתנו לי מיטה לשכב בה, זה גם יכול לעזור אם קשה לך.
וכן, צריך צום. לא יודעת מה הסיבה.
אני הייתי עושה אם זה בתוך הטווח וזה מה שמסתדר לי.
לא נראה לי שיגידו לך שמוקדם מידי אם זה בתוך הטווח.
שאת ההעמסה של ה100 לא עושים בדרך כלל בקופ"ח המקומית, אלא במרכזים של בריאות האישה בגלל שזה לוקח הרבה שעות והבדיקות דם כבר נלקחות בשעה מוקדמת יותר.
לצערי גם אני צריכה לעשות אותה בכל ההריונות כי הגדול שלי נולד גדול, אין דרך להימלט מזה
כדאי להביא תעסוקה קלילה ונחמדה שתעזור להעביר את הזמן ופשוט לגמור עם זה..
אני במכבי ולא קבלתי שום הנחיה ללכת לסניף גדול
יש לנו סניף קטן וחמוד עם מעבדה שפתוחה שעתיים, בפועל העובדת מעבדה תמיד נמצאת שם עוד שעתיים לפחות, יש לה עבודה אחרי שהיא גומרת את הבדיקות
והיא לקחה לי בדיקות גם אחרי שהמעבדה רשמית היתה סגורה
זה גומר לי את היום גם השעות של הבדיקה וגם נסיעה רחוק מהבית. יהיה נחמד אם אפשר בשכונה
כי זה באמת משתנה מסניף לסניף
אכן צריך צום
הבדיקה לוקחת קצת יותר מ3 שעות
את מגיעה בפתיחת המעבדה (בשונה מהעמסה של 50 שגם בה כתוב בהוראות להגיע בפתיחה ובפועל אצלנו מספיק להגיע שעה לפני סגירה,
העמסה של 100 באמת ארוכה ואצלינו באמת מקפידים על הגעה בפתיחה או קצת אחרי)
לוקחים ממך בדיקת דם אחת בצום
ואז את שותה את התמיסה של ה100 גר'
ולוקחים שוב בדיקת דם אחרי שעה, אחרי שעתיים, אחרי 3 שעות (סופרים את הזמן ממתי שסיימת לשתות). כל הזמן הזה את עדיין בצום
אז כותבים לך 4 שעות, בפועל זה קצת יותר מ3
כן תקחי בחשבון עוד קצת זמן אחרי להתאוששות, כדאי להביא משהו קל לאכול אחרי שאת מסיימת, ורק אחרי זה לצאת
ואל תבני על בוקר יעיל במיוחד אחרי, אני הייתי ממש מותשת אחרי העמסה של 100
1. לא כזה נורא לבלות שם 3 שעות. זה 3 שעות וקצת ולא 4.
תביאי ספר, סידור, אם יש טלפונים שאתצריכה לעשות בזמן הזה.
(אני לדוגמא הייתי צריכה לקבוע עוד כמה בדיקותולהוציא כמה הפניות וזה תפס לי אתכל הזמן...)
2. צריך צום
3. לא חושבת שזה משנה. לפעמים דווקא עדיף כמה שיותר מוקדם כדי שבמידה ויש סוכרת תיכנסי כבר לדיאטה מתאימה
אני רק---
עכשיו ככה כל ההריונות?!?!
גם אני עשיתי העמסה של 100
צריך לבוא בצום ולבלות שם ארבע שעות... תביאי מחשב או ספר או כל תעסוקה אחרת
לעשות בתחילת הטווח זה ממש בסדר
אובדת חצותלאלו מכם שגרות רחוק מאמא (בצד של החתן) ומביאות אותה לכמה ימים,
גם לכן זה קורה?
אני בת הזקונים.
מצד אחד אין כמו אמא שלי, היא תותחית, מכירה אותי הכי טוב, עוזרת בעצות עם הילדים והם אוהבים אותה ממש, אני יכולה להתיעץ איתה ולפרוק מה שיושב על הלב, איתה אני יכולה להיות שוב הילדה הקטנה, חותכת לילדים פירות וגם לי, מפנקת אותנו בעוגות, עושה קניות ועוזרת בבית- היא ממש אלופה. היא יורדת איתי לגינה עם הילדים שזה מקל עלי מאשר להיות איתם לבד בעצמי, או שומרת עליהם ונותנת לי זמן לנוח ובכללי מפנקת אותי ואותנו ומכינה תבשילים מדהימים (אני לא בשלנית).
יש לה מן ביטחון כזה עם ילדים, והיא מעשית, אותה לא מפרפרים והיא יודעת לתת מענה לכל דבר ועניין.
מצד שני- זה מוזר להיות עם עוד אדם מבוגר בבית, היא דעתנית, היא הרבה יותר תקתקנית ממני וגורמת לי לא להרגיש נעים שאני מתבטלת או נחה, יש לה את הדעות שלה על איך דברים צריכים להיראות, למרות שהיא מבוגרת היא חיה את הבית ולכן היא דורשת מעצמה כל הזמן שיהיה נקי ומסודר, ופתאום זה מרגיש שונה כאילו הבית נהיה ומרגיש אחר, יותר מהוקצע, יותר מסודר, יותר מתוח, אבל זה לא מה שאנחנו באמת. לפעמים זה קצת לא נעים כי אני פחות עושה את מה שאני צריכה ויותר מבלה זמן איתה וכו'.
ואחרי שהיא יוצאת, גם יש הקלה מסוימת כזו פתאום שהחיים חוזרים להיות מה שאנחנו מכירים
זה טבעי?
כל כך רואה את הסיטואציהההה....
חחח
בול.
פשוט בול
זה גם דור אחר, האמהות שלנו, הן חזקות יותר, פיזית, הן עשו דברים כשהיו בגילנו שאני בטוחה שאני אקרוס אם אני אעשה אותם, וגם את כל הזמן עסוקה בילדים ואת בין הריונות ללידות וגם לא ישנה בר אז את רגילה לא להתעסק כל הזמן עם הבית , אז יותר בנחת שלך ובעדינות והאמהות יש בהן משהו מחוספס, אסרטיבי. זה טוב וגם זה טוב.
תזכרי שאת לא צריכה לצאת חיקוי של אמא, מה שאת זה מצוין ומעולה.
וכל כך מכירה את ההקלה כשהיא הולכת.....
זה מצחיק, אמא באה לעזור לי לתקתק ובסוף ימי מוצאת את עצמי עובדת יותר ומתעייפת...לא ברור איך.
רק להגיד שזה נורמאלי וכל כך מזדהה.
אותו דבר עם חמותי. שיהיו בריאות
אובדת חצותלכאורה היא רק עוזרת ונוכחותה נפלאה,
אבל אח"כ אני מרגישה וואהו, איזו הקלה, כ"כ התעייפתי למצוא חן, ולזרום איתה בסטנדרטים הגבוהים האלו, לא נעים לי לשבת כשהיא באה כי אחרת כל שניה תעשה כלים או תנקה משהו, וכשאניע עם עצמי לרוב נחה, איכשהו לא מספיקה אפילו שליש ממה שהיא, מתעסקת עם הפלאפון ומסדרת עניינים, עד שאני זזה, נגמר היום
בקיצור, שהיא שתהיה בריאה.
וגם-נראה לי שבסוף בית טבעי ובריא זה עם גבר ואשה מנהיגי הבית בדרכם, בלי פיקוח, עם זמן אחד לשני ועם הטעויות שהם עושים
@אובדת חצות אולי יעזור לך לפני שהיא באה לקבוע לעצמך פרויקט שאת רוצה להספיק בזמן שהיא מפנקת אותך..
שהילדים והבית יהנו מטיפוח ואת תוכלי להתפנות למשהו שרצית הרבה זמן..
קורס כלשהו
הכנת אלבומים לילדים
דייט לבד עם הבעל
וכו
ואז את מתעסקת במשהו אחר
ואתם לא כל היום רבות על המקום של ניהול וסידור הבית...
לשחרר שליטה בזה כמה ימים
ולהנות מהטוב שיכול לצאת לך מהסיטואציה...
מקווה שאני קולעת למוד שלך..
אם לא- תשכחי שקראת😉🫢
אובדת חצותקרה לי עם חמותי כשבאה לעזור כי בעלי היה בחו״ל והילדים היו בלימודים.
אצא שלי עוזרת לנו בחופש הגדול אבל אז אנחנו באים אליה הביתה להתארח והיא שומרת על הילדים כשאנחנו עובדים.
לא יצא לי סתם להזמין את אמא שלי לכמה ימים (רק בשבת)
לפני כשלושה חודשים קיבלתי מחזור לראשונה אחרי לידה (אחרי הפסקה נחמדה של שנה+ בעקבות הנקה).
פחות מחודש אחר כך - שוב מחזור, עם כיומיים הכתמות לפני.
אחרי עוד פחות מחודש - שוב הכתמות ומחזור. הפעם הפער קטן יותר (בעצם אף פעם לא הגעתי לימי פרישה כי כל פעם קצת התקצר).
לפני שבועיים טבלתי.
אחרי שבוע ויום - הכתמות.
זה כבר ממש מוגזם, פער כזה של שלושה שבועות עוד לא היה לי...
מחכה למחזור להגיע, כי אם כבר הכתמות ואי אפשר להיות ביחד, אז שניאסר ונפתור את המצח הזה של מתי הוא יגיע, וכבר נוכל להתקדם לקראת טהרה שוב.
אבל עבר כבר שבוע, ועדיין רק הכתמות.
ופתאום היום עלתה לי מחשבה - אולי זה בכלל דימום השתרשות?
ואני לא יודעת מה לחשוב על זה.
לא מנעתי.
הנקודת מוצא שלי היתה שאם אין *סיבה* למנוע, אז לא צריך למנוע.
אבל גם לא *חיכיתי* להריון. וזה ממש שונה בשבילי מהריונות קודמים, שחיכינו להם (חלק יותר וחלק פחות, אבל בהחלט חיכינו).
ועכשיו כשאני חושבת על האפשרות שאני בהריון, המחשבה העיקרית שלי היא 'לא נעים לי מהעבודה שלי'.
שזו מחשבה די טיפשית. זה לא מה שאמור לקבוע את קצב הילודה שלי. ולא זה מה שאני רוצה שיעסיק אותי בגילוי של הריון חדש.
אבל אני לא ממש מצליחה להתרגש מהאפשרות של הריון.
ואני רוצה לעשות בדיקת הריון כשאני באמת מחכה לתוצאה חיובית.
עד הלידה אני בטוחה שאני אתרגש ואשמח, בעז"ה. אבל אני רוצה שזה יבוא מההתחלה בשמחה.
אני אשמח לשמוע ממי שלוותה פעם מצב דומה.
או ממי שיש לה משהו מחזק להגיד.
ואני לא מחפשת ביקורת על זה שלא מנעתי כשלא *רציתי* הריון. זו הבחירה שלנו וכרגע אני שלמה איתה.
אני בספק שזה הריון... אבל מוקדם לדעת
בכל אופן אם לא רוצה הריון עדיף למנוע זה גם יעשה לך סדר במחזורים...
בגדול קיצור בזמן המחזור מעיד על ירידה בפוריות וזה משהו שקורה עם הגיל
התחלת הדימום היתה שלושה שבועות אחרי המחזור הקודם, ז"א השבוע מהביוץ.
וזה נמשך כבר כשבוע (כתמים בעיקר בניגוב, בימים האחרונים בגוון יותר חום).
ואם זה לא הריון, אני אחשוב שוב עם בעלי לגבי השלב הבא שלנו. אבל לא זו עיקר השאלה שלי, אז ממש מבקשת שהדיון לא יהיה על זה.
אבל בדקתי עם בדיקה שהתוקף שלה פג לפני יותר משנה (זה מה שהיה לי בבית...)
אז לא יודעת אם להאמין לבדיקה.
אבל מתחילה לאט לאט לעכל שאולי זה אמיתי...
האמת שכן מרגש אותי, עכשיו כשראיתי את הפס.
גם קצת מלחיץ, אבל אני בעיקר שמחה ומקווה שזה אמיתי.
רק מבאס שזה היה תוך כדי קצת מתח זוגי ולא התרגשנו ביחד בכלל...
נראה לי שגם בעלי לא ממש מעכל וגם לא לגמרי מאמין. מזל שיש עוד תשעה חודשים עד אז...
מקווה זה בסדר😉
בכל מקרה, לא ברור מההודעה הפותחת אם את עדיין מניקה. אצלי בהנקה היה הכל משובש זוועה!! והרופא אמר שהגיוני....
חצי שנה של מחזורים קצרים ולא צפויים ואח"כ נכנסתי להריון ב"ה.
בכל מקרה, שמה שיהיה יהיה לטובה...
תעדכני!
אבל זה משמיים וכנראה באמת הכי מדויק לנו.
תודה!
ומצד שני מובן שישאת המחשבות על העבודה..
אל תכעסי על עצמך, זה הגיוני...
לאטלאט הכל יסתדר בטוב בע"ה
לאטלאט מעכלים, מתרגשים ומתמקדים במה שבאמת חשוב לך מבפנים❤️❤️
ותודה גם על הנרמול.
מוזר לי שזו המחשבה שמעסיקה אותי.
כאילו - כזה פלא גדול קורה בתוכי, ואני חושבת על העבודה?
זה מבלבל הסיטואציה הזו, של הריון שידעתי שיכול להגיע ובכל זאת הפתיע אותי לפני שהספקתי לחכות לו (לא רק אני, גם בעלי. זה גם משמעותי, שבכלל לא ציפינו לו ביחד).
מתרגשת איתך ממש!
לגבי העבודה, מבינה אותך ממש. נראה לי זו מחשבה שתופסת מקום אצל המון נשים. מה שכן, אסור להם לומר לך כלום ותכלס הן גם לא יודעים אם נכנסת להריון בטעות, אצלי לפחות זה מוריד קצת מהחוסר נעימות..
חוץ מזה, ההפרש אצלך יהיה בע"ה בערך שנתיים, הפרש ממש סביר בעיני.
שיהיה בקלות ובידיים מלאות😘
באמת נכון לגבי העבודה.
סתם מרגישה לא נעים כי אני יודעת שאין כמעט סיכוי שימצאו לי מחליפה.
הם לא יכעסו עלי ולא יגידו כלום. סתם לי לא נעים להשאיר אותם בלעדי שוב.
אבל באמת שזה לא אמור להיות השיקול שלי.
ואני שמחה שלתינוק שלי יהיה אח בפער כזה.
אני ילדתי לפני שנה וחצי והייתי בשמירת הריון מתחילת ההריון , ישר נכנסתי שוב להריון והייתי גם בשמירה מההתחלה עד הסוף. יצא ששנתיים לא הגעתי לעבודה. עשו פרצוף, אולי דברו מאחורי הגב, אבל אותי זה לא מעניין
אה, וגם לא הביאו מחליפה לתפקיד שלי כי חשבו שאחזור לעבודה אחגי החופשת לידה הראשונה אבל יצא שנכנסתי שוב לשמירה.
לא מתוכנן אבל ככה בורא עולם רצה וב"ה תודה על האוצרות.
תשימי מאחורייך מה יגידו כי תניד יהיה להם מה לומר. זה שלהם. אני בחרתי וה' זיכה אותי להקעם משפחה עם ילדים צפופים אז תודה רבה.
של שופרסל?
יש ערכה ב20 לאיסוף בסניפי be
ויש ב30 לאיסוף משופרסל דיל
אחרי שאסםתי הריון קודם מכל חנות אפשרית - זו המסקנה.
אחרי הלידה הערכה של שילב הייתה לי שימושית
כי ידעתי שצריכה סימילאק בקבוק וכו' ואלה היו בערכה ויצא שקיבלתי בקבוק חינם (שילמתי 40 וקיבלתי סימילאק ששווה 40 ככה שהבקבוק יצא חינם)
בקיצור - רק אם ממש שווה - כדאי לקחת
כל הטסטרים הקטנים
לי אישית לא יצא להשתמש
וגם - בטח יש פירוט במקום ההזמנה לגבי תכולת החבילה..
אבל קניתי בגלל הבקבוק
ויש כמה דוגמיות נחמדות וקופון שווה לטיטולים
עשיתי שיעורי בית טובים🙈
בכל אופן רוצה לדעת ממישהי שקנתה
תודה
קניתי השבוע... כל הערכות נהיות פחות ופחות שוות
אהבתי את זה לתיק החתלה אבל גם בבית אני משתמשת בזה (פשוט לא מורחת כל החלפה.. רק שמרגיש לי שהיא צריכה..)
וגם אהבתי שהיה לי כמה סוגים של בקבוקים כי לא רציתי שתתקבע על סוג אחד
יותר נכון לא התחלתי,
זה היה תקוע במגירה
דוגמיות של משחות החתלה - השתמשתי במה שאני יודעת שעובד בוודאות לא רציתי לערבב בין 10 סוגים
הבן שלי נולד גדול והתחיל מייד מידה 1/2 בטיטול אז ה 2 טיטולי ניו בורן שלהם לא עזרו לי
מוצץ הוא נתקע על חברה אחת - מיותר
כנל בקבוק - לא היה בקטע למשהו חוץ ממאמ
בקיצור השתמשתי רק בתמל אם היה..
חבל הייתי שומרת לך
את יודעת, לפני לידה ראשונה רצתי מחנות לחנות לקחת ערכות
שהלכו אחת אחרי השנייה לפח..
תבדקי טוב טוב מה יש בכל ערכה
לא לקחת סתם ערכה של 2 טיטולים עם משחת החתלה ועוד כמה שמחות שרק בורא עולם יודע למה זה מיועד
ביקרה יותר יש יותר דברים, אבל הקטנה יותר כבר כמעט ולא נמכרת, אז צריך לבדוק איפה זה קיים במלאי
לגבי ערכות לידה באופן כללי-
היום הרוב בלי תמל, מה שהופך את הערכות לפחות משתלמות (בשבילי). באופן אישי אני גם מעדיפה ערכה עם מטרנה ולא סימילאק, כי זה מה שאנחנו נותנים, אז הפעם לקחתי רק את של בי ב- 20 ש''ח, והיה משתלם, אם כי היו הרבה קופונים פגי תוקף..
ראיתי באיזה מקום סוג של סקירה על ערכות לידה, אני יכולה עוד מעט לחפש
את יכולה לכתוב לי מה היה שם?
אני ראיתי סקירה פשוט רציתי לדעת את ההבדל,
זה היה לפני 5 חודשים בערך..
בקבוק של אוונט
מוצץ (לדעתי של נוק)
ערכת התנסות של בייביסיטר וקופון לחבילת חיתולים מידה 1/2 ב- 19 ש''ח
כל מיני מוקטנים- משחות החתלה, סבונים לתינוק, וכו'.
היו עוד כל מיני קופונים, אבל הרבה היו פגי תוקף
המתוק בן חמישה חודשים.
ביום - פותח פערים די גדולים בלי לאכול, ובלילה מצמצם ואוכל כל שעתיים.
ואני חייבת לישון...
במהלך היום הוא לא פעם מסרב להצעתי לינוק, ובלילה לא תמיד נרגע כשבעלי קם אליו.
מה עושים??
חייבת יותר משעתיים שינה ברצף...
אין לי עיצות
מקווה שאחרות ידעו לכוון
במקום לעשות הנקת צבר לפני הלילה עושה במהלך הלילה
ואז בבוקר בקושי יונקת....
אין לי עצות רק הזדהותץ
לקום כל פעם זה קשה ממש!
מדובר על ילד חכם ונבון וכובש ומדבר יפה ברמה גבוהה יותר מילד בן גילו אבל גם שובב וקשה איתו בצהרון. יש שם סייעת מאד אמוציונלית, כל הזמן מתקשרת ובוכה לי ומתלוננת שלא התנהג יפה גם היום, ושאי אפשר איתו, הוא משתטח ולא מקשיב ומפריע במפגש ומוציא אותה מדעתה.
גם אצל הגננת קשה אבל איכשהו היא חזקה ומכילה אבל כרגע הגננת בחופש ויש את הסייעות של הצהרון איתם יום שלם במתכונת של קייטנה. לאחרונה הוא חושב שהוא חזק ומתלהב לשאוג כמו אריה והפחיד שתי בנות וצעק ושאג בקול חזק בגן, היא הסייעת התקשרה פעמיים וסימסה לי והתלוננה או במילים אחרות שאבוא ואקח אותו.
התאום שלו בדיוק הפוך, משתף פעולה, משחק ומסדר יפה, עושה מה שמצופה ממנו ומתנהג למופת אוסף כוכבים ושבחים.
אני מרגישה שאנחנו הורים ככ טובים, עדינים
מפנקים וכו אבל אולי נותנים לו יותר מדי חופש ודרור ולא יודעים להציב גבול (למשל אם הוא לא אוסף אחריו אני מוותרת ולא מתעקשת למרות שמבקשת ומנסה) אני זורמת עם זה שחכם ועובד ומצחיק למרות שברור שאני מעירה לו ומדברת איתו אם מתנהג לא יפה.
זה ילד עם עולם פנימי עשיר מאד
שפשוט לפעמים לא קשוב ועושה מה שבראש שלו יש לו יוזמות ורעיונות ולפעמים קם באמצע מפגש או יושב על העגלה של הבובות או נכנס למטבח עץ ויכול ליפול ככה . הוא לא מרביץ חלילה אבל עושה הרבה שטויות , לא אוסף ומסדר כשמבקשים, ועוד.
השאלה שלי נניח שהיום הוצאתי אותו מוקדם
רק אותו ב15 במקום ב16 כעונש והוא ראה שכעסתי ודברתי עם הסייעת עליו
איך מצד אחד גורמים לו להבין שהתנהגות הזו לא בסדר
ומצד שני לא מדכאים את הילד???
איזה שיח אני אמורה לנהל עם ילד בן 3.8???
למשל לא לתת ממתק באותו היום?
לא נראה.לי שמזיז לו …
הגננת הפנתה לאיבחון כי היא מעידה שיש פער בין היכולת השפתית וההתבטאות הגבוהה לבין התנהגות ובמיוחד שיש יכולת חברתית יותר נמוכה
למשל משחק הרבה עם עצמו
או נמצא עם כולם אבל בעצם לבד…
אבל עשינו איבחון והפנו לרופאי עיניים, קרדיולוגים כמו ששולחים אבל לא נגעו בכלל בפן החברתי
זה ששואג, מפחיד ילדים וגם צועק בגינה לילדים חצופים! זה גם מעיד על קושי לדעתי.
אחיו חברותי ממנו מבין את הקודים וכו
והוא פחות
השאלה איך בודקים את הפן הרגשי חברתי?
בגיל כזה מוקדם
יש מצב שהוא מחונן או שיש קשב וריכוז… אלו השערות שלי.
ומתי זה חוזר ומדכא להעיר והוא כולה ילדון קטן וצריך לזרום…
איך להיות אפקטיבית
הייתי רוצה שיתנהג יפה
ויהיה חברותי
ויהיה לו קל וטוב
ולהקנות לו הרגלים שיעזרו לו בחברה
וגם גרועה בשיח רגשי בעצמי
איך מבררים למה הוא מתנהג ככה?
גם בבית קשה איתו?
ואל תחמירי עם עצמך, יקרה. זה כנראה לא משהו ש״באשמתך״.
ואפילו עדיף שלא לאבחן את זה כי במסגרת ידרשו לתת לו תרופות ולא מקבלים תמיכה אלא אם זה מקרים קיצוניים.
הכי מוקדם קשב וריכוז זה גיל 5-6.
את יכולה להתחיל בינתיים טיפול ריפוי בעיסוק בהתאם ליכולות הכלכליות, זה יקר לפנות בפרטי וגם קשה למצוא מטפלים. או לנסות להתקשר כל כמה זמן להתפתחות הילד, להגיד שזה דחוף ולקדם את זה. גם לי היה מאוד קשה עם שלי עד שנכנס למסגרת מתאימה וחבל שיוצא שאת מפסידה את השנה הבאה.
פשוט במקומות אחרים (מכון להתפתחות הילד/ מרפאות לגיל הרך של בריאות הנפש).
אולי במקומות האלו האבחון הוא כוללני יותר כלומר יכול לאבחן גם דברים אחרים באותו אבחון שזה הכי טוב.
יכול להיות איבחון בפני עצמו ויכול להיית עוד סממן בדברים אחרים.
בהתחשב במה שרשמה, יש רושם של דברים אחרים. אבל בהחלט ריפוי בעיסוק צריך לעזור לוויסות החושי ולהיפראקטיביות.
ילדים קטנים נוטים להיפראקטיביות ועדיף בעיניי שלא לאבחן קשב וריכוז אלא ללכת לאיבחון מקיף. אחר כך המאבחנים ינעלו על האיבחון. המסגרות לא יודעות להתמודד וידרשו שהילדים יקבלו תרופות...
וממה שידוע לי, אפשר לגגל את זה, לא מאבחנים לפני גיל 5-6. רק מקרים קיצוניים. לא ברור לי לאן את מתכוונת שכן מאבחנים. כדאי ללכת לאנשים מקצועיים בעדיפות התפתחות הילד. הפסיכולוגית שאיבחנה את הבן שלי אמרה לי שהיא לא רוצה בכלל להיכנס לזה.
וראיתי שהגננת הפנתה לאיבחון
אז כן נשמע לי שצריך, ולהתקשר אליהם ולנסות לקדם
ברגע שמאבחנים את הבעייה גם אפשר לטפל נכון יותר. הילד הוא אותו ילד והוא עדין יהיה חכם ומקסים רק לדעת באיזה נקודות צריך לחזק אותו
תתקדמו עם הטפסים לאיבחון ותרשמי שיש תור לבדיקת ראייה בתאריך מסוים. חבל שהאיבחון יתעכב בגלל זה, זה גם ככה לוקח המון זמן.
קרדיולוג לא ברור למה, אמור להיות בדיקת שמיעה ובדיקת ראייה
ובהתפתחות הילד הם כבר יפנו למה שצריך לפי הטפסים שתגישו. גם לבן שלי נתנו בהתחלה איבחון משולב של כמה דברים ואחר כך היינו בהמתנה לאיבחון אחר, כי ראו כל מיני דברים
על למה הוא צורח..? יש הבדל בין להעיר לילד ולהוריד פקודה: אל תצרח בגן, לבין להסביר איך מתנהגים בחברה.
ילדים חכמים הרבה פעמים צוברים פערים רגשיים.
ולדבר עם ילדים כדי להסביר להם איך נכון להתנהג זה לא מדכא, ולא תמיד צריך לזרום. בשביל זה אנחנו הורים, כדי להתוות דרך.
אם את מרגישה שאת מתקשה, לקחת הדרכת הורים. אם קשה לך עם שיח רגשי, אולי אפשר ייעוץ עבורך
אני בטוחה שזה מאתגר מאוד ואתם נשמעים הורים נהדרים!
ילד בכור זה קשה, לא יודעים בדיוק מה לעשות, אז אם זה שניים ביחד זה בטח קשה לא פי שניים אלא לפחות פי ארבע.
את הרבה פעמים מתייעצת כאן בפורום, והדגש שאת שמה, לפחות לפי מה שאני רואה, הוא על מה נכון חברתית, מה כולם עושים, מה 'נחשב' נכון.
בנוסף, נראה שיש לך קצת בלבול מושגים, בעינייך גבולות זה משהו שמדכא ילדים וכרוך בהערות רבות חוזרות ונשנות.
בעיני, שווה לכם מאוד ללכת להדרכת הורים מסודרת, סביב הנושאים האלה: מה נכון לכם כהורים והמשפחה, ואיך להעביר את זה לילדים בצורה של גבולות שמיטיבים עם הילדים. ילדים באמת זקוקים לגבולות, זה לא סתם מוטו, זה לא קשור בכלל למי אוסף את הצעצועים, יכולים להיות ילדים עם גבולות שאף פעם לא אוספים, זה לא העניין זה סימפטום והוא אפילו די שולי.
זה לא עונש ואני לא כותבת ממקום שיפוטי בכלל, אני הלכתי להדרכת הורים כשהילד היה קטן יותר, כי בגיל הצעיר הטיפול הוא דרך ההורים.
הילד שלי אובחן לבסוף עם איזשהו קושי אבל עדיין הדרכת הורים והבנת הדינמיקה הרצויה במשפחה שלכם עוזרת מאד. בימים אלה אני לא מוותרת על הדרכת הורים פעם בכמה שבועות במקביל לטיפול בילד.
לגבי אבחון שהגננת ביקשה, אין מה להפסיד לדעתי חוץ ממקסימום טרטור, תתחילו תהליך בהתפתחות הילד זה לוקח זמן. אבל אם יש לך אפשרות תלכו להדרכת הורים פרטית. אולי תבקשי מהגננת של הילד המלצה על מדריכת הורים טובה, או ממישהו אחר בסביבה.
בהצלחה!
הילדים שלי מאושרים לצאת לפני 16:00 😁
דבר שני, ממש לא נראה לי שהסייעת מתקשרת אלייך על דברים כאלה. זה התפקיד שלה להתמודד איתן בשעות שהוא בצהרון, במיוחד שהוא לא מרביץ או מתנהג באלימות.
אם את חושבת שיש עניין לפנות להתפתחות הילד זה משהו אחר אבל אין שום סיבה שתגיעי לקחת לפני הזמן כי הילד "לא מקשיב לסייעת".
חוץ מזה- לדבר עם הילד. תשאלי אותו איך בצהרון ומה הוא מרגיש.
ממש לא שיחות מוסר לדעתי
יש כאן ילד שמחפש למשוך תשומת לב, והוא גילה שככה הוא מקבל אותה. הוא עושה שטויות, צועקים עליו או מעירים לו בדרך כלשהי, והוא נהנה להפעיל את המבוגרים שלא מצליחים להתמודד. יש לו אחלה הצגה. כולם סובבים סביבו.
(ואולי אולי אולי... גם תחרות סמויה מול האח התאום)
ממליצה ממש על הספרים של 'לייף סנטר'. ביניהם 'הורים משוחררים- ילדים משוחררים' וכן 'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, איך להקשיב כך שהילדים ידברו'.
יקשיבו
כי זה מה שאמרת
איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, איך להקשיב כך שהילדים ידברו'.
מתאים לגדולים יותר לא?
לא חושבת שכיוון של עונשים יעזור לו.
תנסו לסחוב עד סוף הקייטנה, מן הסתם שאין עוד הרבה..
דווקא שוחד יהיה יותר יעיל מעונש,
ובחופש ובשמה הבאה לדאוג לאתגר יוצר מתאים, לדאוג לשלוח אותו למסגרת שרואה את הילד, הכישורים שלו, הפוטנציאל שלו ומאמינה בלחזק את הילד ולהוביל אותו לדרך הטובה מתוך מקום פנימי שלו,
ולא מסגרת שמאמינה בשקט תעשייתי ובלעבור את החיים בשלום.
עברתי כמה שנים עם מסגרות כמו שאת מתארת וגם כמה שנים עם מסגרות אחרות, תאמיני שזה אפשרי לגרום לילדים כאלו לפרוח ולהוביל ולנתב נכון את הכוחות שלהם.
תתאמצי למצוא לו מקום שיקדם אותו ולא יחליש אותו ויסמן אותו כ"ילד בעיייתי".
אם זה רק הצהרון מילא, אבל בגלל שהן הסייעות כל השנה, כדאי למצוא פתרון אמיתי ולא פלסטר
(אגב יש סייעות ששר לדבר איתן ולהסביר שהילד צריך אתגר ולחשוב ביחד מה אפשר לתת לו לעשות.
למשל שיעזור להכין דברים למפגש, לתלות דברים על הלוח, להדגים תרגילים וכד'.
אם יש חצר אפשר לתת לו לגדל שם שתילים (יחד עם שאר ילדי הגן כמובן, אבל לתת לו אחריות)
עוד משהו שאנחנו עזר וראיתי שעוד ילדים עושים,
מזמינים הורה או קרוב משפחה שמסביר ומדגים נושא מסויים, בד"כ מתחום עבודתו, אבל לא בהכרח.
מכינים מערך שיעור שכולל גם הסבר וגם פעילות חוויתית וכל הילדים והצוות נהנים מהעשרה, זה עוזר לשבור את מעגל השליליות ותורם קשר חיובי בין הילד לחברים שלו, ובין הילד לצוות, ובין הצוות להורי הילד.
מכבסים ביגוד ראשוני לתינוק? הרתחה?
אם הם היו ארוזים הרבה זמן.
מכבסת לפי ההוראות.
גופיות ב40 מעלות, בגדים ב30
יוצאת דופן חליפה של ברית שהפכה לירקרקה בכביסה, אבל לדעתי זה לא קשור להרתחה אלא לזה שכיבסתי אותה עם בגדים בשלל צבעים.
אבל אולי הסטנדרטים שלי נמוכים 🤷♀️
לחשוף תינוקות לחיידקים כי סביבה סטרילית לא מאפשרת למערכת החיסונית שלהם להתפתח.
בכל מקרה זה לא כל כך רלוונטי לבגדים כי העור לא מאפשר כניסת חיידקים לגוף.
פשוט אחרי שקראתי פה על הרתחה אז פתאום חשבתי שאולי באמת יותר בטוח לתינוק..
אבל כנראה זה לא באמצ בטוח
אתן ממש מקפידות לכבס את הביגוד הראשוני אחרי הקנייה?
ומה אם לא אכבס?
אצל הגדול לא כיבסתי כי אף אחד לא אמר לי על זה
מבינה עכשיו לקראת לידה שנייה שזה ממש חשוב אבל כבר הכל מקופל מסודר בשידה אין לי כח לפרק 🤥
חשבתי אני היחידה המזניחה
תודה ששתפת!
באיזשהו שלב הפסקתי
תחתונים מכבסת לפני שימוש לכולנו, גם לי
פעם קראתי שלפעמים בהובלה של הבגדים לקראת שיווק שמים גם רעל נגד עכברים וכדו'...
נגיד בגדים מיד 2 פחות קריטי לי לכבס לפני שימוש ראשון. אבל מהחנות זה יותר משמעותי. גם לגדולים אני מקפידה בד"כ.
פעם הבן שלי קיבל פיג'מה חדשה וממש רצה ללבוש לפני הכביסה, ואחר כך היתה לו פריחה (מניחה שזה קשור, למרות שאין לי הוכחה...)
אבל לא מכבסת בהרתחה. זה מספיק לנו.
אבל זה ארוך...
עד כמה שזכור לי חוץ מכמה פעמים בהתחלה, השתמשתי בתכנית הרגילה שלי שמגיעה ל 40 מעלות.
אבל השתמשתי באבקת כביסה שמתאימה לתינוקות
גופיות, רגליות, חיתולי בד, סדינים וכד’ מרתיחה.
לא נרשם נזק, נראים כמו חדש אחרי כמה וכמה ילדים.
בגדים יפים עדינים יותר כן מכבסת בתכנית עדינה- 30 או 40 מעלות.
ומשתמשת בג’ל ומרכך בייבי לכל המשפחה...
על 30 (צבעוני) או 40 (לבן/בהיר)
ללא הבדלי גיל, עדה או מין.
בד"כ על התכנית האקולוגית הארוכה אלא אם כן ממהרת, סחיטה במהירות נמוכה (600 סל"ד) בטח בקיץ כדי לשמור על הבגדים ועל המכונה.
חוסכת במים וחשמל.
אצלי זה עם סימון של עלה (מכונה של בוש)
על 30 מעלות, סחיטה של 400 סל"ד.
הבגדים של התינוקת הנוכחית בד"כ לא מלוכלכים, אז זה מספיק, צריך רק לרענן מהזיעה.
אני בחודש שביעי וממש מאתגר לי, עם תינוק קטן ושובב בן 11 חודשים בחופש עכשיו מהעבןדה אבל עדין נגמרת מלא. הבית דורש המון כמה שאני נחה אני מסימת כל יום גמורה, הבטן שלי נתפסת מלא והרגלים כואבות... צרגישה חודש תשיעי
אני נחה המון ובעלי באמת עוזר נלפא..
אני מרשה לעצמי להתלונן ולהגיד שקשה לי ואומרת לו מידי פעם שאני ממש חוששת מסוף ההריון..ניהיה לי יותר ויותר קשה והתינוק יותר ויותר פעיל...
והוא לא מביןןןן
הוא לא מראה אמפתיה והיום אמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא מבין את החשש שלי מהמשך- סוף ההריון.. והוא אמר לי- נכון, אני באמת לא מבין...
אוגוסט, טיולי קמפינג עם המשפחות...ועוד...
אני חייבת שהוא יבין.
איך להסביר לו???
תנו לי ממש משפטים שאני יכולה להגיד
שמים אבטיח צמוד לבטן ועוטפים את הגב עם ניילון נצמד עד שהאבטיח לא זז,
והבעל צריך לעשות משימות פשוטות כמו לשכב במיטה, לקום, לנעול נעליים, לשטוף כלים, להכניס כביסה למכונה, להתכופף למשהו..
ראיתי שעושים את זה בסרטונים ואם זה באווירה טובה נשמע לי כמו התחלה טובה (למרות שאין את כל החלק ההורמונלי)
למה את חייבת שהוא יבין מה זה סוף הריון?
תנסי לפרט מה הציפייה ממנו כי זה לא באמת דרישה הגיונית שמישהו שלא חווה הריון יבין מה זה הריון וממה את חוששת.
אפזר להבין שהשני במצוקה גם בלי להבין את המצוקה עצמה ולהביע כלפיו אמפטיה.
אבל זה התפקיד שלך לפרט:
אני חוששת ש..
אני לא יודעת איך אתמודד עם..
מלחיץ אותי ש..
מזכיר לי שפעם באיזו תוכנית חיברו לגברים "בטן" עם זמזם ומידי פעם עשו להם צירים...
סתם, זה ממש הצחיק אותי ונזכרתי...
ולפותחת- אני לא מצפה שהוא יבין אותי כי גם הוא מרגיש כככה. פשוט שיעשה מה שאני מבקשת, מתוך התחשבות בבקשה...
מקווה שהובנתי
שבתכלס הבעלים לא מבינים מה עובר עלינו והאמת גם לעולם לא יבינו....
אולי לקרוא איתו באתרים של כללית וכד' 'מה עובר על העובר' ואח''כ יש' מה עובר עלייך .. '
שבמקום לצפות שיבין משהו שהוא באמת לא מרגיש בעצמו,
זה כמו שאתאר לך כמה כאב לי ההראש בשבת - מה אני רוצה שיקרה אחרי האמירה הזאת??
במקום לתלות ציפיה בזה שיבין, אני מעדיפה להגיע בהסבר ובקשה
לדוגמה שבת בבוקר הייתי עם כאבי גב איומים לא יכלתי לזוז,
במקום לבוא ולנסות לגרום לו להבין, אמרתי ככה
"אני עכשיו עם כאבי גב ממש ממש חזקים, לכן אשמח מאוד אם תוכל להתפלל בבית או לקחת את הילד איתך כי אני פשוט לא מסוגלת"
אם הייתי מגיעה ואומרת שכואב לי הגב בלי לבקש במילים מפורשות מה אני רוצה - עד לרגע זה הוא לא היה מבין מה העניין..
בנוסף לדוגמה,
שבוע שעבר באחד הימים שעה ניסיתי לשרוך את הנעלי ספורט כדי לצאת להליכה,
הבטן גדלה ואין אני לא מצליחה.
הוא יושב לידי ומסתכל, לרגע לא חשב להציע עזרה
עד שביקשתי ואמרתי לו וואי מאמי קשה לי עם הבטן אני לא מגיעה לשרוכים - באותו רגע התכופף וסגר לי אותם. מאז אני זוכה לפינוק הזה בכל פעם ששמה נעלי שרוכים
בינינו, הוא לא מרגיש את הקושי של השרוכים, אין לו בטן של תשיעי
הוא לא מרגיש בעצמו מזה אומר להתכופף עם כדור לוחץ על הבטן
אבל כן מבצע עבורי את הפעולה, כי הסברתי לי שקשה לי.. לא נשאר לו אלא להבין
וגם אם הוא לא מבין - מה רע בלעזור לאישה בלי להבין הכל?
אם יש לך משהו חשוב שיבין,
תגידי לו מפורשות מה המטרה
בדיוק כמו שכנראה כל אישה מסבירה לבעלה מתישהו על זה שלפעמים היא מתלוננת לא כדי לקבל פתרונות אלא רק כדי לשתף ולהרגיש שהוא חלק מהעניין..
כל עוד לא אמרת לו את זה, לדעתי אין מקום לצפות שיבין את זה לבד.
לגבייך לדוגמה עם הטיולי קמפינג,
חודש שמיני לצאת לטיול כזה מרגיש לי באמת בלתי נסבל
אני הייתי מגיעה ומסבירה לו
קשה לי לתכנן את הטיול קמפינג בגלל: א+ב+ג+ד+ה+ו
ולכן השנה לדעתי לא נוכל לעשות את זה.
הוא כנראה יבין שיש פה קושי ולכן את לא מסוגלת..
לגבי החששות של המשך ההריון,
את יכולה לשתף בחששות ולהוסיף שאת יודעת שאין לו מה לעשות בנידון,
את רק רוצה להרגיש שהוא חלק מזה
שרק יהנהן יחבק יעזור קצת יותר ועוד
הי,
אשמח מאוד להמלצות לפסיכולוג (עדיף דתי) בירושלים,
תודה רבה!
אני עם התקן לא הורמונלי כבר כמה חודשים, מאז הלידה. ההתקנה עברה בסדר, והכל היה שקט עד עתה 🙃
לפני כמה זמן הפסקתי להניק וקיבלתי מחזור פעם ראשונה. הוא לא היה כבד כמו שמתארים.. יחסית רגוע אבל דימום ארוך מאוד (הצלחתי לעשות הפסק רק אחרי יותר משבוע). טבלתי בתחילת שבוע שעבר ואחרי כמה ימים, השבת- שוב דימום😱
והפעם כבד מאוד....
הגיוני הדבר הזה??
קודם כל לדעת אם זה הגיוני עם התקן שיש כ"כ הרבה דימומים, חשבתי שזה יותר בהתקנים ההורמונליים... לא יודעת אם תקין או שצריך לפנות לרופא לבירור..
(מה זה אם לא מחזור? ואיך יכולה להיות ווסת בהפרש כזה קטן?...)
ואם זה הגיוני- יאבאלה איך חיים ככה😩
אוף ועזבו את זה שקבענו חופשה השבוע כי היינו אמורים להיות מותריםםם
אבל נשמע שעכשיו זה המחזור האמיתי.
הגוף שלך עובר עכשיו שינוי, רמת ההורמונים משתנה,
תני לזה כמה זמן לפני שקופצים למסקנות.
באסה על החופשה!!
ממש לא צפוי ומאתגר אחרי שהייתם מותרים תקופה.
בהצלחה בהמשך מקווה שיסתדר!
קודם כל תמיד אחרי הנקה לוקח זמן לגוף להתאפס- וגם טוענים שההתקן לא הורמונלי אחרי חודשיים שלושה הגוף מתרגל והמחזור מתאזן יחסית.
יכולה לומר לך שאצלי ספציפית היה ממש נורא וכשהלכתי לרופאה, מסתבר שהוא לא ישב טוב ולכן זה גרם להמון דימומים כבדים וכואבים.
אז חכי חודשיים שלושה אולי דברים יתאזנו
לא נשמע לי קשור רק להתקן
היי רוצה להמשיך להניק ואני מחפשת משאבה מומלצת…
יש את החשמליות שהן כאילו ניידות ולא צריך להחזיק אותן.
אבל שמעתי שהן לא חזקות או משהו כזה.
יש למישהו המלצה על חשמלית חזקה, עדיף ניידת ?
ומה אתן חושבות על ביאמבה כי זו נראה לי הכי מפורסמת
ראחתי שמוכרים בבית המרקחת של הקופה משאבה כמו ביאמבה רק חברה לא מוכרת. Bubble tree.
אולי מישהי שמעה או מכירה? זה נראה ממש חדש כאן.
המחיר נגיש יותר ואני מתלבטת אם לנסות אותה..
היתה לי מצוינת!
שאבתי כשחזרתי לעבודה במשך כחצי שנה.
הייתי מפעילה על בטריות והייתה מעולה.
יש מתאמים לקאפים שאפשר להלביש על מנוע קיים
לי יש משאבה של הייגן וכשחזרתי לעבוד הזמנתי את הקפאים כך שהייתי עם משאבה חזקה מאוד ונוחה
אחות א בקבוצה
שלחה איזו בדיחה
קיבלה תגובה ארוכה
על מה ולמה ככה פגעה
מכל הלב היא התנצלה
אך לא קיבלה את הסליחה
אחות שניה גם היא ספגה
בסה"כ אמרה איזו מילה
ערב שלם בכיתי בגללה
גם היא הודעה ארוכה קיבלה
בתגובה שלחה התנצלות כנה
השתדלה מאוד להסביר ת'עצמה
כיצד לענות לה לא ידעתי
ולכן עד עכשיו אותה ייבשתי
הזמנתי אלי את הגיסה הצעירה
לכמה ימים נחמדים בחופשה
בפועל רמת העצבים הלכה וגברה
כמעט סדקה את התקרה
הבעל הנחמד ניסה להתעניין
מה קרה? רוצה לדבר?
אל תדבר, אלי אל תתקרב
שמור ממני מרחק ומהר
בקבוצה יצאתי על אחות נוספת
על מה שאמרה למישהי אחרת
וכשבפרטי בדקה מה קרה
קיבלה מגילה ארוכה ארוכה
על מה שעשתה ואמרה
אתמול ושלשום ולפני חצי שנה
לזאת היא כלל לא ציפתה
לקבל מין כזאת עיסה דביקה
ערב שלם ישבתי ובכיתי
גם בלילה לא הפסקתי
אותי אל תשאלו מדוע ולמה
גם אני לא יודעת את הסיבה
ובבוקר,
את חפיסת הגלולות השלכתי לאשפה
ולמעוננו חזרו השקט והשלווה
ואני נשארתי עם שתי בעיות רצינות
האחת, איך משקמים את היחסים
עם כל מי שסביבי נמצאים?
והשניה, מהו אמצעי המניעה
שעבורי יהיה מה שפחות גרוע?
האמת שהיה לי משהו דומה.
קרה לי איזה מקרה שפשוט לא אמור לקרות לי!
ופגעתי במישהי בפורום די רחב
ואני אחרי האחרונה שאמורה להיות בסיטואציה כזאת.
התנצלתי בפני כל הפורום למרות שזה היה ממש קשה ואני יודעת בוודאות שזאת לא אני אלא ההורמונים מהכדורים.
זה היה בדיוק שבועיים מאז שהתחלתי, הרגשתי שאני מתחרפנת ומאבדת את עצמי.
המשכתי עוד כמה ימים והאמת שעכשיו ב"ה אני ממש בטוב וההשפעה בסדר גמור, ב"ה מרגישה שחזרתי לעצמי.
(יש לי קצת חרדות וחלומות מוזרים אבל לדעתי זה לגמרי בגלל התקופה המטורללת שבה אנחנו חיים).
זאת שנפגעה ממני כתבה לי שהיא מעריכה את ההתנצלות שלי, לדעתי זה עדיין לא לגמרי מאחוריה וגם אני כל פעם שנזכרת בזה ממש מתכווץ לי הלב, אבל זה הכי טוב שיכולתי לעשות.
חיבוק ענק💜 כמה קשה שזה.
מתייגת לך את @פרח חדש המומחית לענייני מניעה והתקנים
אני גם האחרונה שאמור לקרות לה דברים כאלו.
כל כך לא אימפולסיבית ולא עונה מהבטן.
ממש כאילו שד השתלט עלי.
מתלבטת אם לשלוח לאחיות שלי את מה שכתבתי...
פשוט כתבת אותי. איזה תקופה מזעזעת זאת הייתה...
לא מעיזה להתקרב לגלולות מאז
חיבוק!!
ובהצלחה במסע החיפוש ♥️
אישית ניסיתי נובה רינג וגם היה מזעזע.
התקן הורמונלי לא ניסיתי.
מונעת מאז רק עם לא הורמונלי...
(שקפים שזה לא מאה אחוז/שמפ/דיאפרגמה)
קשוח.
לי אישית היה קשה להתנצל אבל בסופו של דבר זה עשה לי טוב (וגם לסובבים) ואני מרגישה שזה היה הדבר הנכון.
אם מתאים לך וזה לא חשוף מידי אז לדעתי שווה לשתף. גם כתבת ממש יפה ונוגע
אבל זה ממש ככה
הורמונים זה איכסה פיכסה
אני עכשיו לוקחת הורמונים שבןע בגלל דימומים מההתקן ואני ממש יכולה להבין מה שאת מספרת.
ממליצה לך ממש ממש לחשוב על מניעה טובה לא הורמונלית, שמבחינתי זה רק התקן.
גם אם זה רק לחצי שנה.
מה שווה כל תקופת המניעה עם את לא במיטבך??
אני מסתכלת על התקופה הזאת בין ההריונות כתקופות הכי נחמדות. לא מצפה להריון, לא בהריון וכל המשתמע. זה פשוט לחיות את היום יום והמחזוריות הנפלאה שלנו.
ואז לפעמים עושות את הטעות ולוקחות הורמונים שמשבשים את הכל ומה יצא לנו מזה??
עצבים, לא רוצות מגע, לא יחסים
אז מה כן??
העיקר יש מניעה? זה לא צריך להיות ככה.
אחרי הלידה הקודמת שמתי התקן לא הורמונלי
מאוד רציתי לדעת כמה זמן ההנקה מונעת לי מחזור באופן טבעי
ובגדול היתה לי חוויה חיובית.
עכשיו לא רציתי כי לא היה לי כח להתקנה
וגם בתחושה שלי בגלל שהתקן צריך ללכת לרופאה כדי להוציא
אז דוחים קצת יותר את ההפסקה של המניעה.
אגב אני גם חושבת שהתקופה בין הריונות זה תקופה מהממת.
לי אישית ההורמונים של ההנקה עושים ממש טוב
בהנקה הקודמת הרגשתי שזה התקופה הכי טובה בחיים
מצליחה נהנית עם מלא סיפוק בכל תחום
ועכשיו הורמונים של הגלולות פשוט עשו את ההיפך הגמור....
שמתי התקן הרמונלי ואין לו השפעה מבחינת הורמונים
ניסיתי התקן לא הורמונלי - מבחינת הורמונים היה טוב, אבל הוא לא עשה את העבודה....
התקן הורמונלי היה מעולה - יש בו כמות פחותה של הורמונים שמשפיעים על אזור ממוקד.
(אחרי שניסתי כל מיני אמצעים כאלו ואחרים)
מנסיוני. יש מבחר עצום של גלולות וכל אישה ובכל תקופה מגיבה אחרת לזה.
לי היו גלולות שהיו לא טובות לי. החלפתי והיה סבבה. ממש ניסוי ותעייה. הבאסה בזה שצריך זמינות לרופא. אבל אולי גם רופא/ת משפחה יוכלו לעזור בזה.
הבייבי כבר בשל, רק אני עוד לא D-: מה לעשות? בטעימות אני אלופה, התחלנו בגיל ארבעה חודשים, כל פעם קצת, טעם רזומה מרשים של מאכלים, כל יום טעם משהו קטן. אבל ארוחות זה בכלל לא אותו דבר...
לא תמיד האוכל שאני מכינה לנו במרקם שהתינוק יכול לאכול, הוא בהחלט יכול לטעום... גם לא תמיד הוא עירני ורוצה לאכול בזמן שאנחנו אוכלים.
בקיצור האתגר זה להכין אוכל במרקם רך מאוד או טחון או נמס בפה, שמכיל את כל אבות המזון, בכמות של ארוחה (כבר אי אפשר להכין פעם אחת ולהקפיא בתבנית של קוביות קרח).
והאתגר השני זה למצוא את הזמן להאכיל אותו כשהוא לא עייף וכן רעב אבל לא יותר מדי רעב. בזמן שאני יכולה להפנות את רוב הקשב שלי לתינוק בנחת...
יש טיפים בקהל?
תטחני ותקפיאי בתבניות סיליקון של מאפינים, או בכוסות חד"פ תמלאי בכמות שרלוונטית לו לארוחה, וכל פעם תפשירי לו. אפשר להוסיף קצת מים רותחים כדי שזה יהיה יותר מרקי אם צריך.
אפשר לתת גרבר, אפשר להכין ביצים קשות ולמעוך לו לפני הארוחה ולהוסיף למשל גבינה..
זה לא חייב להיות האוכל שלכם דווקא
בעיקרון יש כמה אפשרויות:
1- להחליט שזה חשוב לך מאוד, לקבוע זמן קבוע במהלך היום ולהכין מראש אוכל מתאים ( למשל לבשל, לטחון ולהקפיא מרק עוף עם ירקות, ולהפשיר כל יום מנה אחת בזמן שבחרת, היתה תקופה שעשיתי את זה עם הבת שלי, עבד לא רע למרות שבמובהק היא העדיפה מרק מבושל טרי 😬 )
2- לבשל ולהקפיא כנ"ל ולהפשיר בכל פעם שאת רוצה להאכיל ארוחה ואין לך משהו מתאים בשבילו
3- לחכות שיגדל ויאכל עוד ועוד דברים, ולצרף אותו בהדרגה לארוחות של בני הבית. בעיני זה הכי הגיוני אם ממילא יש ילדים שאת מבשלת בשבילם.
תודה!
האם הוא במסגרת או רק בבית?
כדאי לדעת שתינוקות יכולים ״ללעוס״ עם החניכיים כך שלא חייבים טחון או נמס.
דבר שני יש דברים שלא דורשים ממש הכנה כמו יוגורט, בננה מעוכה, חתיכות לחם עם ממרח, גבינה צהובה.
אם הוא בגיל שכבר מותר ביצה אז חביתה מקושקשת זה אחלה דבר וביצה קשה מעוכה מעורבבת עם קוטג׳ אצלנו היה ממש להיט.
כשהוא יכנס למסגרת בספטמבר אני כבר רוצה שהוא יהיה רגיל לאכול, לא רוצה לשאוב לו גם שנה הבאה...
הוא בהחלט לועס אבל לא מצליח דברים כמו עוף, כן מצליח מעט לחם או מעט דג נימוח אבל ממש פירורים, לא שזאת הארוחה. הוא לא חייב טחון, הוא כן חייב אוכל רך או קשה שנמס ברוק, זה מה שכתבתי.
תודה על הרעיונות!
וזה מסוג הדברים שצריכים לקרות באופן טבעי ובנחת לדעתי. בלי לחץ של להרגיל אותו תוך חודש וחצי.
במקומך הייתי שולחת למעון/ מסגרת מטרנה כי עד גיל שנה בכל מקרה צריך חלב/ תמ״ל.
במעון הרבה יותר פשוט להם להרגיל את הקטנים לארוחות בזמנים מסודרים וארוחות ייעודיות שהם מבשלים בכל מקרה (מרקים וכדו׳).
רעיונות שימושיים בכל אופן-
דייסות דגנים
פירה תפו״א/ בטטה
קציצות עוף רכות
שלוליות גבינה
לביבות ירקות
בהצלחה!
אני אמשיך להניק אותו גם שנה הבאה, פשוט עכשיו כל המזון שלו הוא הנקה ואני רוצה שארוחה אחת או שתיים יהיו קבועות לו בלו"ז. זה גם יותר בא ממנו, כשאני כן מצליחה למצוא מתי ומה להאכיל אותו אז הוא ממש אוכל יפה ארוחה מלאה.
רעיונות נהדרים, תודה!
ביצה קשה מעוכה עם גבינה לבנה ולגרד עגבניה מעל
דייסה/יוגורט עם בננה
לגבי ארוחת צהריים אולי לעשות התאמה מדי פעם של האוכל שלכם כדי שיאכל גם.
זמנים באמת קשה לפעמים לתפוס. אבל אפשר נגיד:
קם משנת בוקר - בקבוק/הנקה - משחק/טיול ואז להציע
עוד אפשרות, אם הטעימות ממש זורמות לך: בהדרגה להפחית מהנקה/בקבוק ולהגדיל את הכמות שמציעה בטעימה
זהו, מה שזורם לי בטעימות זה החוסר מחוייבות, זה לא העניין של הכמויות אלא שאם יצא אז יופי ואם לא יצא אז גם יופי...
לגבי הזמנים כנראה אני צריכה באמת למצוא את התזמון הנכון בלו"ז שלו ולהקפיד על זה. השינה שלו די מסודרת ככה שאם אני אמצא את הזמן שהוא עם תיאבון אבל לא רעב מדי זה אמור להיות מתאים כל יום ככה...
התינוקת האחרונה פתרה לי חלק מהבעיה - אהבה לאכול רק מה שהחזיקה בעצמה ביד, ולא הסכימה לאכול בכפית. (עכשיו היא לגמרי הפוך - באה אליי עם צלחת של אוכל שיכולה לאכול לגמרי לבד, ומבקשת: "אוצה בפה!"... 🤭)
אז הייתי מביאה לה כל מה שהיה יחסית רך - ירקות מבושלים, מלפפון, בננה, חביתה, הרבה קרקרים 
נכון, היא לא אכלה ככה הרבה, ובאמת קצת הייתה בתת-משקל, אבל ברגע שלמדה לאכול גם אוכל של גדולים (כשצמחו לה מספיק שיניים) היא עלתה על הגל...
טוב, לא יודעת אם עזרתי לך בעצם 🤷♀️
שמש בשמייםפירות- למעוך בננה ולגרד תפוח, 2 דקות וזה מוכן
לפעמים אני מוסיפה לזה קצת טחינה מלאה
בערב לפעמים אני מכינה חביתה- ביצה מעורבבת עם חתיכות של לחם וקצת קוטג' או חלב, יוצא ממש רך וטעים
שמש בשמייםאני מגדילה כמויות בהדרגה, גם אם אין את כל אבות המזון, שירגלו לכמות אחכ מוסיפה דברים, למשל:
בבוקר- פירות טחונים (נינג'ה מאוד מאוד עוזר). מכינה במיוחד כמות קטנה לאותו יום. בהמשך אוסיף טחינה אט שקדיה או קוואקר.
צהריים- מרק ירקות. הכנתי במיוחד וטחנתי. הקפאתי ומוציאה כל בוקר. לשבתות מכינה ליחדים בכל מקרה אז כשיש אני נותנת את הטרי. בהמשך אכין עם עוף/הודו
ערב- ביצה מקושקשת עם עגבניה (טוחנת עגבניה בנינג'ה בלי קליפה) וגבינה/טחינה עם ביצה קשה/דייסת קוואקר/
אלו הרעיונות שלי בינתיים
הי,
אולי למישהי יש ניסיון.
אני בשבוע 8 ועקב 2 הפלות רצופות הרופאה המליצה לקחת דופסטון במשך 6 שבועות.
התחלתי אתמול והיום היה לי כתם חום.
נראה לכן שקשור?
תודה רבה
אני גם מכירה שדופסטון אמור למנוע דימומים ודווקא לתמוך בהריון ולא להפך
אבל כל גוף שונה, ואת מכירה את הגוף שלך הכי טוב, ואם יש לך ספק שהדופסטון גרם לכתם אז הייתי במקומך מתייעצת עם רופאה כדי להמשיך איתו בלב שלם
שהכל בסדר , היום שוב היה לי כתם
מקווה שאצליח להשיג את הרופאה
תודה רבה לעונות היקרות!!
