פורום הריון ולידה (עמוד 527)

אני גם מכירה שדופסטון אמור למנוע דימומים ודווקא לתמוך בהריון  ולא להפך

אבל כל גוף שונה, ואת מכירה את הגוף שלך הכי טוב, ואם יש לך ספק שהדופסטון גרם לכתם אז הייתי במקומך מתייעצת עם רופאה כדי להמשיך איתו בלב שלם

שהכל בסדר , היום שוב היה לי כתם

מקווה שאצליח להשיג את הרופאה

תודה רבה לעונות היקרות!!

ההורים של בעלי מגיעים לבקר אותנו כל שבוע או שבועיים בערך, אם מסתדר. (להגיע אליהם קורה לעיתים רחוקות יותר, כי זה יותר מסובך לנו לנסוע עם כולם)

מודה - גם לי זה קצת קשה, כי חמותי פדנטית (אף שהיא לא מעירה כלום), ואני מרגישה צורך לנקות את הבית היטב לפני שהיא מגיעה. (בזמן הקורונה היה לי כיף, כי מלכתחילה נפגשנו בחוץ )

אבל -

אני יודעת כמה זה חשוב... ההורים של בעלי מבוגרים ולא עובדים, ועד לפני חודשיים הילדים שלנו היו הנכדים היחידים שלהם, כלומר - הנחת היחידה שלהם.

אז אני מתאמצת.

ויחד עם זאת - הורדתי סטנדרטים. גם בניקיון לפני בואם, גם בהתעקשות שכל הילדים יהיו נוכחים כשהם באים (מה לעשות, זה לא תמיד מתאפשר), ובעיקר מתכוננת נפשית לשעה-שעתיים של שיחה נחמדה ושל דיבור על חוכמות של הילדים (בלי להזכיר דברים מדאיגים חלילה).

אולי זה שונה מאצל אחרים, כי חמי וחמותי ממש מפנקים אותנו... אף פעם לא באים בידיים ריקות (מחבילת שוקולדים שווים ועד מארז פליימוביל חדש), ובאופן כללי תומכים בנו כלכלית וגם מנטלית. והם לא דורשים כלום בתמורה... אז המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לאפשר להם את הנחת שבנכדים

בהצלחה לך!

אני עצמי לא מבינה למה זה מעיק כל כך

נראה לי שיש לחץ כל הזמן להיפגש מבחינתה.

גם חמותי פדנטית והיא לא מעירה אבל יש תחושה באוויר של ביקורת שלה 

גם לי לקח זמן לשחרר ולקבל את זה

אבל באמת חמותי לא לוחצת, רק מבקשת, אז זה עבר אחרת...

מצד אחד אני מבינה אותך אם זה מעיק מדי.

מצד שני קשר חם וקרוב בין נכדים לסבתא זה הדבר הכי מהמם בעולם. ממש אהבה טהורה ללא גבולות וללא ״עול״ החינוך. אני רואה אצלנו שזה משמעותי בצורה שקשה לתאר.

לכן אני מציעה להתאמץ ולהשקיע ושני הצדדים מרוויחים בסוף. במקביל כמובן למצוא פתרונות שיקלו עלייך כמה שיותר (מה שמחזיר אותי לשאלה בכותרת. זה רעיון מעולה שהוא יקח אותם אליה, גם אם לא תצטרפי).

אז הוא איתי

או שאחד נורא עייף וחייב לישון 

ברגע שלא כולם באים היא לא אוהבת את זה

זה מלחיץ אותי המתח הזה

אולי תעשו שפעם בחודש כולכם הולכים אליה ופעם בחודש היא באה אליכם?

לא ככ ברור מה מפריע לך אצלה. היא ביקורתית או עוקצנית כלפייך?

זה יוצר מתח

כל חודש זה המון בשבילה היא רוצה פחות .

וכן היא גם ביקורתית , מרגישה לא טובה לידה

למרות שהיא לא מעירה 

שכדאי להתאמץ על זה.

אני בעד משפחתיות. קשר עם סבא וסבתא זה חשוב

תני לבעלך לקחת אותם, את מי שרוצה ללכת ומי שלא אז לא. בחופש זו בכלל הזדמנות לעזרה ואפשר להעלות תדירות

אני גם בעד שתתני לה לבוא, שבעלך יהיה איתה לפעמים ואת תצאי או שזה יהיה זמן שלה איתם לבד, שתיקח אותם החוצה או משהו, מה שבא לך ומסתדר

אם היא סבתא מיטיבה לנכדים. - אני חושבת שזה קשר עצמאי שלהם מולה שאני צריכה לספק וחשוב לי לספק.

אני באופן אישי שולחת אליה את הילדים כמה פעמים בשבוע גם, בלעדיי. הילדים מאוד נתרמים מהקשר הזה, וזה מקל עליי

כשחמתי כבר באה לפה - לרוב זה הזמן שבו הבית שלי הכי מבולגן בארץ😅 לוידעת איך זה קורה,אבל לא אכפת לי. היא לא מעירה ואני זורמת עם זה ומודה לה

ולעניין הביקורת - תדר לא נעים הוא לרוב דו צדדי. יכול להיות שזה ש*את* מרגישה לא בנח איתה, גורם לך להרגיש כאילו היא מבקרת אותך כי היא מרגישה את התדר שלך.

אני בעד לשנות אנרגיה מולה

אצלנו הם באמת הולכים אבל היא רוצה שכולם יבואו גם הקטן שקשה לי לשלוח אותו לבד. וזה לפעמים קשה ובאלי פחות ושהיא תבין שקשה לי לפעמים

את צריכה להיות שלמה עם זה שהסיבה שלך לא לשלוח אותו מוצדקת עבורך.

את במקום מרצה כרגע

תהפכי להיות מרוצה באמצעות העובדה שאת לא צריכה אישור שלה כדי להרגיש שאת בסדר והתגובות שלה פחות ישפיעו

עובדת על זה..

לרוב זה יושב על דימוי עצמי נמוך שלנו, שעושה לנו סלט

לפעמים זה לא זה

אבל רוב האנשים שהאנרגיה שלנו קשה מולם, כולל ילדים, זה בגלל שהם משקפים לנו אצלנו דברים שאנחנו לא אוהבים או מציפים אצלנו תחושות קשות כלפי עצמנו שקיימות ממילא

כשאין כאלה - אנחנו לא מופעלים ודברים מקבלים פרופורציות

אומר על זה?

אצלנו הכלל הוא שכל אחד מתנהל מול המשפחה שלו.

אם משהו מפריע לי בהתנהלות של המשפחה שלו, אז אני משתפת. ואו שאנחנו מחליטים שמתגברים כי זה חשוב, או שמנסים למצוא פתרון.

אבל זה עוזר לי להוריד את הכעס, כי אני לא מרגישה לבד בזה

שבועיים זה באמת המון... מאוד מאוד מבינה את הלחץ שלך.

יחד עם זאת, אני חושבת שאם תצליחי לשנות גישה *אצלך*, יקל עלייך מאוד.

-תחשבי עם עצמך שפעם בשבועיים יש לכם נסיעה כיפית, זמן פתאום לדבר עם בעלך באוטו בנחת בלי לראות מול העיניים ערמות של כביסות או כלים שצורחים מהכיור... יש משהו מרענן בלנסוע יחד לשוחח, להחליף אווירה.

-ואם היא באה אלייך, אז תהני מכך שבזכותה הבית יותר נקי (אצלנו היו אורחים שהיו מגיעים והייתי שונאת את הלחץ לתקתק את הבית לפני שהם באו, אבל כשהם היו הולכים הייתי אומרת לבעלי- תכלס, בזכותם נקי פה עכשיו, אם הם לא היו באים מי היה מתקתק פה..? )

-תחשבי איזה ברכה יש לילדים שלך שהם פוגשים סבתא פעם בשבועיים, אני מאמינה שזה בונה אצלם עוד רובד של בטחון עצמי, רובד עמוק ובריא, כמו עץ שיש לו שורשים, מפגש כזה מחזק את השורשים הנפשיים שלהם, כך אני מרגישה. זה קשר מיוחד שאין שני לו, וקשר כזה לא מתחיל להבנות בגיל ארבע, אלא בגיל אפס. כמה אני במבט לאחור מתענגת להזכר על הקשר עם סבתי ע''ה, וכמה כואב לי שזה היה מפגשים בודדים בשנה בגלל המרחק.

-וכן, כשקשה לך תכווני ''לשם מצוות כיבוד הורים '', גם את מחוייבת בכבודם כמו הורייך, תחשבי כמה שכר מחכה לך כשתתאמצי על המצווה הזאת.

שולחת לך המון המון כח וסבלנות! 

אני אנסה בעזרת ה

מחמם את הלב שזה חשוב לה

המשפחה של בעלי יכולה חודשים על גבי חודשים לא להיפגש עם הילדים שלי

ולא יזיז להם כלום..

זה נגע לי בנקודה לכן בעיני זה מחמם ממש את הלב

מבינה ממש את הקושי שלך. 

זה לא מחמם לי את הלב הלחץ שלה למפגשים

אבל הכל לטובה.

אני לא בטוחה שבגיל הזה הייתי משקיעה בזה

אבל כל אחת מה שמרגישה

אצל כל הילדים שלי זה קרה סביב גיל שנה

וככה נגמלו מעצמם

ינקו כל פעם פחות ופחות עד שנגמר.. אפילו לא עשה לי גודש וסיפורים

מה הכוונה שהוא לא רוצה לינוק?

הוא לא מתעורר בלילה לאכול?

איך הוא מגיב כשאת באה להניק אותו? בטוח שהוא רעב כשאת מציעה לו לינוק? הוא צורח ומתעקש לקבל בקבוק גם אצלך?

יכול אולי להיות שהוא יונק כמה דקות וזה כבר משביע אותו?

יכול להיות העדפת בקבוק, אבל זה פחות הגיל בד"כ, ויכול להיות שיש דברים מעניינים והוא רוצה להסתכל, אבל זה יכול להסביר רק בשעות היום ולא הלילה.

יש כזה דבר שביתת הנקה, בד"כ עוזר לזה להניק בלילה ומתוך שינה, וגם סקין טו סקין. מקווה בשבילך שזו לא שביתת הנקה אלא סתם לא התחשק לו ועבר.

יש לנו את הדרגה הכי גבוהה שלהם (או אחד מתחת)

עם אפשרות של פתיחת למשך זמן קצוב לרמה אחת יותר חלשה.

המעצבן ברימון הוא שדרך האתר אפשר ממש בקלות לפתוח לגמרי את החסימה עד הרמה הבסיסית - לא יודעת עד כמה הייתי סומכת על זה בבית עם ילדים גדולים שמביינם דבר או שניים...

כן אפשרי במידה ואתם שומרים את הסיסמה רק לעצמכם

אני ובעלי סתם לקטע כבר לפני שנים כשעשינו את ההתקנה - חילקנו את הסיסמה לשניים - חלק ראשון אני יודעת חלק שני הוא..

ככה אם רוצים לפתוח את החסימה זה בהסכמה של שנינו..

מסכימה שזה מממש ילדותי, זה מה שעשינו אחרי החתונה בקטע קיטש'י

אבל בפועל עד היום זה המצב ולא מתכננים לשנות. סבבה לנו עם זה.

כן מכירה חבירה למשל שעשתה ברימון ושיתםה אותי ממש בכאב על בעלה שפותח את החסימה כל שעתיים כדי להוריד סרטים מהטלגרם למשל

ככה שהפיתרון שלנו עם כל הילדותיות בדבר - זה שומר עלינו בשורה התחתונה...

בקיצור - בניגוד לנסטפרק שם את לא יכולה,

או שיכולה אבל קצת מסובך לפתוח את החסימה

ברימון זה מתבצע ממש בלחיצת כפתור

ברמת איכות הגלישה אני מאוד מרוצה. 

שוקלת לאמץ...

כי מה אני לא יכולה לסמוך עליו?

ברור שאני יכולה

ואני גם סומכת..

זה פשוט משהו שנעשה ממש מזמן ואני חושבת שלשנינו נוח עם הידיעה הזאת שאין סיכוי לפתוח לא בבית ולא בנייד..  סוג של ידיעה בתת מודע שמרגיעה.

זה שאני לא יכולה לסמוך עליי...

והוא לא סומך על עצמו

ובאמת חיפשנו פתרון לזה...

אני סומכת עליו וגם לא דואגת אם הוא פותח לבד

אבל אני עצמי לא רוצה לפתוח סתם ולו רק בגלל בזבוז זמן והתמכרות וכנ"ל הוא...

נגיד חול המועד שרוצים גישה יותר רחבה לרשת אנחנו ביחד פותחים

כל אחד מקיש את החלק שלו בסיסמה ופותחים

שאפשר להגדיר ברימון - בשיחה עם נציג - שיהיו רמות שלא יהיה אפשר לעבור אליהן עם סיסמה

לנו יש רמה מסוימת של חסימה, לא הכי חסום נראה לי, אחד יותר פתוח - שהוא גם ממש חסום

ואנחנו לא יכולים לשנות רמה עם סיסמה

אולי רק לרמה החסומה יותר..

פשוט אין אופציה

רק אם אני מתקשרת ומחכה לנציג ומגדירה שינוי ברמת חסימה

זה בכלל לא טפשי מה שעשיתם

חכם מאד

הרי אני אדם בוגר, למה בכלל יש לי חסימה? כדי שאני לא אתפתה לפתוח עוד דברים (בין אם מבחינת תוכן, ובין בזבוז זמן)

אחרי ששמנו לב שאנחנו על רמת חסימה X, אבל בפועל רוב הזמן האינטרנט פתוח רמה אחת יותר - החלטנו שזהו, ואין יותר מעבר בין רמות

באמת יש לנו התלבטות אם לעשות את מה שאתם עשיתם

כרגע חסום לנו בבחירה כל האתרים של צפיה בסרטים וכו'

אנחנו לא רוצים שזה יהיה חלק מהשגרה שלנו

מתלבטים אם לעשות כמוכם

כדי להחליט 

במודע

יחד

בזמנים קצובים וחריגים (כמו חופש משותף) שפותחים יחד כדי לראות סרט ספציפי

אני חושבת שעצם זה שצריך את שניכם כדי לפתוח - כבר דורש יותר חשיבה ותושמת לב לזה שפותחים

כשהסיסמה היתה שמורה על הדפדפן - זה באמת היה מגוחך וכל פעם שנחסם - הוא מעצמו מציע לפתוח עם הסיסמה השמורה... וזה כבר נהיה על אוטומט - כי אני רק פותחת בשביל להכנס לאתר שממילא חפשתי...

שיש משהו נחמד שאםשר לפתוח בהחלטה זוגית משותפת לפתוח

כמו שאת אומרת לראות סרט

או במקרה שלנו חדשות וכו'

לא ידעתי שאםשר לבצע נעילה

העניין הוא שיש פעמים, כזה פעם ביובל שאנחנו כן רוצים לפתוח משהו ספציפי

אם זה לילות נגיד שקורה משהו בטחוני אז כן יש רצון לפתוח את אחד הערוצי חדשות (12 או כאן..)

וכן פעם להתקשר למוקד יהיה קצת מעצבן

אנחנו כבר ככה שנים ודיי התרגלנו

לפעמים זה מעצבן

אבל מעדיפים חסום מדי מאשר פתוח מדי

מתלבטים אם לשנות בהגדרה אפשרות לפתוח עם סיסמה עוד רמה אחת (בכל מקרה אנחנו לא רוצים גם סיסמה שתהיה אופציה לרמה הבסיסית)

ולעשות סיסמה כמוכם חצי-חצי

בשביל מצבים חריגים כמו שרוצים ערוץ חדשות / סרט באופן חריג

אחת. אז תבדקו שזה רלוונטי לכם.

פאזל

משחקי קופסא

בית בובות

פליימוביל

אנציקלופדיה לילדים (הספרייה הלימודית)

טרמפולינה

עגלה עם בובה

לגבי סמכות הורית, אין לי רעיון.

מה שנקרא צרות של עשירים 😊

@מוריה - למה לבדוק קשב וריכוז? זה נראה לי לגמרי נורמלי שילד רוצה להמשיך בפעילות מהנה ו"שואבת" (אפרופו ההודעה של @אוהבת את השבת שראיתי עכשיו על זרימה) במקום להתקלח / להכין שיעורי בית...

אצל הבת שלי באמת אני חושבת שהיא לא ממש שומעת לפעמים, אבל זה חלק מה"זרימה" כשקוראים ספר. אף פעם לא חשבתי שזו בעיה! גם אני יכולה להיות שקועה במשהו ולא לקלוט בדיוק מה אומרים לי אם פונים אליי באותו זמן. אם חשוב לי לשמוע אני אעצור ואבקש לחזור על הדברים, אבל אם לא... (זה המקרה של הילדה - לא חשוב לה)

מה דעתך?

שיכולים להצביע על זה.

אפשר לחפש שאלון קשב ולראות אם את רואה משם משהו שאת חושבת שכשאי לברר.

אני לא חושבת שלאבחן=לתת טיפול תרופתי.

זה קודם כל לדעת עם מה מתמודדים.

הילדים שלי גם ככה, ואין להם בעית קשב וריכוז, זה קורה גם בקריאה, גם אם הם באמצע משחק נלהב בפלימוביל, זה פשוט טבעם של ילדים, שהם נכנסים ל שהו שהם עושים עם כל הלב והנשמה, ולא שומעים שום דבר.

לנו כמבוגרים כבר קשה להכנס,למשהו עם כזו התלהבות..

זה אכן מעצבן כאמא, אצלי עוזר לגשת עד אליו, להסב את תשומת ליבו פיזית( לגעת בו). ולומר, מה אני רוצה שיעשה, בדרך כלל זה הופך למשהו כמו- אני אבוא בסוף הפרק, ולא מידי, גם טוב, מומלץ גם להזכיר שוב , לפעמים זה מצליח( ואם לא, אני יכולה להתעצבן... ואז,זה עוזר לפעמים)

לק"י

כשמרותקים למשהו, לא תמיד שמים לב שאומרים לך משהו חשוב.

הראשי (רק לא יודעת איך זה יסתדר אם כמה מהם ירצו לרוץ על אותה קדנציה 😅)

אני חושבת שהוא עוד קצת קטן בשביל להבין את הקשר הישיר בין לימוד תורה לקיום מצוות. אז אולי עדיף דווקא לא להעיר בכיוון הזה, אלא לתת הסבר שיש זמן לכל דבר, וכמה שאת שמחה שהוא אוהב לקרוא וכמה שזה טוב - גם את זה צריך להגביל כדי שיהיה אפשר לעשות את שאר הדברים שצריך לעשות בחיים.

ובאמת תעקבי אחריו... ילד חכם מאוד זו ברכה, אבל היא יכולה לבוא עם קשיים בצידה...

שוב, כותבת מניסיון... לפעמים קשה לדעת איך להתנהל עם ילדים חכמים כאלה, כי הראש שלהם עובד אחרת מהרגיל, וצריך לקבל כלים טובים.

סליחה שישר זורקת לכיוון הזה... מקווה שאם תחליטו ללכת על זה - שתמצאו מישהו טוב ומצוין ומתאים בדיוק, שיעזור לכם ♥️

רק נחת ב״ה

אני מאד מאד מתחברת אל מה שכתבה @מתואמת

כי אני הייתי הילדה הזאת! וכן היו לי קשיים רגשיים אבל הורים מדהימים שלימדו אותי וב״ה אני בסדר בחיים

לגבי הקריאה, לי מאד מאאאאד עזר שאמא שלי אמרה לי מראש שעות

ב7 את צריכה להתקלח

ב8 אני מגישה ארוחת ערב

עד 5 שיעורי הבית מוכנים

ואז הייתי ״מתכננת״ את הקריאה וזה היה לי הרבההה יותר קל

ואני מדברת שהייתי תולעת ספרים מגיל 6 ועד עכשיו לא עבר לי חחחח…. רק מחוסר זמן אני לא עושה זאת

שצריך להגיד לו לא שווה ללמוד תורה אם לא מכבדים הורים... זה ילד בן 6 , הוא מספר שאיפות שיש לו, בעיניים של ילד להיות גדול בתורה. נהדר! את מדברת איתו בגובה העיניים של נער בן 16 להגיד כזה משפט.

זה מאוד מעניין אותו לקרוא ספר, וקשה לו לעצור, זה שהוא לא מקשיב לך זה לא כי הוא מזלזל בך, זה כי כל כך מעניין לו והוא מתקשה מאוד לעצור, תחשבי שאת באמצע סרט מתח... וכל שניה מישהו עוצר אותך שתעשי משהו שלא בא לך כרגע. זה לא חלילה מתוך חוסר כיבוד הורים.

את זה אני כותבת רק כדי שתביני את הראש שלו. משם להגיע לפתרון יותר קל, אולי

(אפשר לנסות להחליט איתו על זמן קריאה מסויים... )

לא חשבתי על זה ככה.

אני מקווה שאצליח לאכוף את השעות, כי הוא כל שניה מוצא ספר או דף או עיתון או משהו לקרוא...

הייתה בילדות עד עכשיו

יצאה חכמה ומוצלחת מאוד ברוך השם

וכן זוכרת את אמא שלי מתעצבנת שהיא אפילו כשאוכלת קוראת כל הזמן חחחח

אבל לא הסכימו לי

נגיד בארוחה בשום אופן אין ספרים!

ואז הייתי אוכלת במהירות האור וחוזרת לספר

בשביל אנשים שכל כך אוהבים לקרוא

הייתי מאפשרת אם זה לא איזה ארוחה משפחתית

וקשה לו לשים גבולות לעצמו, כי הוא לא מכיר את המחיר שמשלמים על קריאה ללא גבולות.

כדאי ללמד אותו לקחת אחריות על מעשיו.

לא להגיד לו עכשיו אוכלים.

אלא לומר ארוחת צהריים היא בין 14:00 ל14:30, אחריות שלך לעמוד הזמנים.

אכל יופי, לא אכל גם יופי. יום, יומיים, שלושה הוא כבר יתחיל להרגיש מעצמו שלא שווה לפספס את זמן הארוחה.

תנסי לקבוע זמן אחד שאת מקפידה עליו כחלק מהסדר יום (נניח בבוקר מתלבשים, מתפללים, אוכלים ואח"כ כל אחד מתפנה לענייניו (נניח עכשיו בחופש)

וזמן אחד שאת מקפידה שהוא ישא בתוצאות (כמו הארוחה)

שאר הזמנים יהיה כמו עכשיו.

אבל לפחות תתחילו ממשהו.

במקביל לשאול ולדבר על התחושות.

על החוויה המיוחדת שמרגישים בקריאת סיפור, על המתח, מתי בכל זאת כדאי להפסיק (לא בסוף פרק, כי בכוונה בסוף פרק נבנה המתח לפרק הבא)

על המחירים שמשלמים על הבחירה לקרוא הרבה.

אפשר לשתף בחוויות שלך. (קודם החיוביות, אח"כ אם קרה ששילמת מחיר)

בהמשך גם ללמד על גבולות כאשר במהלך הקריאה מגלים שהספר לא הולם.

איך יש לו ספרים לקרוא? מן הסתם הוא צריך אותך בשביל ללכת לספריה או לקנות ספר חדש, כך שתוכלי לשלוט במינון. אם את רואה שהוא ממש לא מצליח להתנתק אז כשיסיים את הספרים יחכה שבוע עד להחלפה הבאה.

אצלנו למשל מחליפים ספרים לקראת שבת, ואם יצא בתחילת שבוע אז מזכירה להם שאם לא ישמרו ספרים לשבת אז בשבת יהיה להם משעמם והם יתבאסו שלא שמרו ספרים. (באמצע שבוע יש יותר אפשרויות מה לעשות מאשר שבת)

בגדול לא הייתי גורמת לו לחוויה שלילית בעקבות קריאת הספרים, אבל כן מתווכת לו בהדרגה יכולת שליטה במינון והתנהלות מתאימה.

אתעמק ב"ה אח"כ

תודה רבה 

כל הילדים שלי תולעי ספרים, ברמה שכולם בבית ואת נכנסת- שקט דממה.

הגבולות היו משתנים בהתאם לתקופה ולמה שהתאים באותו זמן אבל בגדול בשעות של התארגנות ערב- ארוחת ערב, מקלחות, איפוס הבית. כל הספרים היו צריכים להיות סגורים במדף. ועמדתי על זה ממש. זה היה לפי שעות לא לפי זמן כלומר הם ידעו שמשעה 6 עד 8 אין לפתוח ספרים. זה דרש גם ממני לארגן ארוחת ערב בזמן ולתקתק אבל היה יעיל מאוד!

ויצא לנו לדבר על זה המון שגם דברים טובים (כמו קריאת ספרים) הם טובים במידה הנכונה, כשהם עוברים את הגבול זה כבר הופך לדבר לא טוב..

בהצלחה!

וגם אח שלי כזה

פשוט להגיד:

עכשיו אמא לא מרשה לקרוא.

תסיים לאכול/ להתקלח/ לעזור וכו' ותחזור לספר

או מחר בבוקר...

נגיד אם הייתי קמה מוקדם הייתי יכולה להספיק לקרוא איזה רבע שעה לפני שיוצאת לבי"ס

אבל הסכימו לי רק אם הייתי לבושה ומאורגנת לגמרי לגמרי

או בלילה רק אחרי מקלחת צחצוח שיניים וכו' לקרוא עד שעה מסוימת שאז מכבים את האור.

זה מעולה שהוא קורא וזה מדהים אבל גם דברים טובים צריכים גבולות...

בלי להסביר למה, עכשיו לא! אחר כך כן...

מהטיולון של יויו

אבל הוא לא נשכב 180 מעלות

הגלגלים שלו פיציים.

הייתי הולכת על טיולון עם גלגלים גדולים בסגנון בייביג'וגר.

כנראה שאם היינו גרים שם היינו בוחרים בעגלה בעלת גלגלים גדולים יותר, אבל בשביל פעם בכמה חודשים בערך - הטיולון שלנו מספיק, נראה לי.

והוא נשכב שכיבה מלאה.

בהצלחה! ושנזכה לעלות לרגל באמת במהרה!

אבל את באמת חושבת שכדאי לקנות עגלה מיוחדת לביקורים פעם ב ברובע?

או שאתם נמצאים שם הרבה? 

לק"י

סיוט החום הזה.

גם בלי הריון, חם.......

תמיד ילדתי באותה תקופה בערך

הכי רחוק שהגעתי זה אמצע חודש סיון 😅

השנה פסח בחודש תשיעי וארבעים מעלות שהיו גם היה קשוח אבל זה היה רק כמה ימים כאלו

פשוט עובר ממזגן למזגן כל הזמן

ככה אני מרגישה לפחות

אחים לשי גרים בירושלים שואלים אותי איך אני שורדת במרכז

ואני בקושי מרגישה את החום כי באמת שרוב הזמן אני במזגן

לק"י

אנחנו בדרום.

לרוב אין לחות, שהיא הכי זוועה בשבילי. אבל לפעמים יש....וזה סיוט.

ובאמת זה מאתגר לי עכשיו יותר...

אבל נראה לי שהקיץ הזה חם יותר גם בלי קשר!

אם כי לפחות בלילה - שילוב של מזגן, מאוורר וכותנת לילה קלילה עוזר לי שלא יהיה חם כל כך...

את גרה במקום חם? אולי זה הזמן לעבור דירה 🤭😅

והיי - בשעה טובה!!

גרה בשומרון, חשבתי שיעזור. גם כשבחוץ נעים (נגיד בערב) הקור מסרב להיכנס הביתה אלא אם אני עומדת ממש ליד החלון, למרות שהבית שלנו ממש חשוף לרוחות בדרך כלל  נראה לי הוא עושה לי דווקא...

בשעה טובה גם לך!

אנחנו בול באותו מצב! אני גם חודש שישי ובדיוק השבוע אמרתי לבעלי שאני מרגישה ילדה בכיתה ד' הולכת רגע לבחוץ וחוזרת אדומה, מזיעה, עם נמשיםםם!!!

זווועה החום הזה, אני לא שורדת אותו

גם ככה יש מלא כאבים בכל מיני מקומות, וכבדות, ועייפות (עובדת במשרה מלאה), ודווקא החום מציק לי יותר מהכל.  זוועה!

המזגן עוזר לך?

אבל אחרי יציאה החוצה יש לי כמה דקות התאוששות מול המזגן

ואני כמוך, אחרי יציאה יותר ארוכה עושה מקלחת זריזה וקרירה

להתאושש מכל יציאה...

ב"ה!!!!!

אפשר להרטיב את הבגדים התחתונים ולהסתובב כשהם רטובים בלי שאף אחד שם לב (לוקח זמן למצוא איזה בגדים מסתירים, אבל זה אפשרי), או את הבובו/מטפחת אם את הולכת עם.

והמזגן בחדר על 16 והוא לא היה מקרר אותי בקיצור יום אחד קיבלתי עצבים פתחתי תמזגן וניקיתי את הפילטרים היום שמה אותו על 26 פאן 1 וקפואאאא לי

ואני אחת שסובלת מהחום גם בלי הריון אז שווה לך לבדוק את המזגן אם הוא נקי 

שאני בשבוע 37 כמעט

ואני חלילה לא רוצה להפסיד משהו

אז השילוב של הלחץ

המתח ההיסטריה

פלוס ישיבה על הכסא בטירוף חושים

קשה לי

לא בנויה להריונות

מחזיקה לך אצבעות שהוא יתחיל לזוז ותהיי רגועה לפני שבת

בבוקר/בלילה הרגשת תנועות?

קחי בחשבון שאם את נוסעת למיון ואומרת הפחתה בתנועות יכולים להשאיר אותך לילה להשגחה אבל עדיין אם את לא מרגשיה אל תשחקי עם זה

מתי הערכת משקל הבאה שלך? 

היה השבוע בשני. הכל היה תקין.

אתמול הבן שלי הלך לי על הבטן, שכבתי כזה חצי שכיבה על הריקליינר להחליט לעשות מסלול מהרגליים לצוואר

זה היה כזה במשחק נחמד

לא חשבתי שזה מסוכן כי זו לא הייתה מכה..

אבל מייד אחרי התחלתי יותר לעקוב.

בלילה לפני שינה התלבטתי וניסיתי להרגיש

לא זוכרת אם הרגשתי בסוף או לא כי פשוט נרדמתי

הבוקר קמתי

אחרי שאני מזיזה את הבטן ממש ממש חזק מצד לצד אני מרגישה ליטוף

קשרתי עכשיו על עצמי את הרצועות של המוניטור, אולי זה יעזור 🫤

כי בפעם הקודמת מייד אחרי החיבור לניטור הוא התחיל להשתולל

בינתיים ברגע זה אין שינוי - אני קשורה משהו כמו ה 3 דקות 

לגבי אתמול בלילה אני ממש חושבת שכן הרגשתי.. אבל לא זוכרת 

ולכן יש פחות תזוזות, זה מרפי

תנסי להרפות כמה שאת יכול

וואי טוב שאני כבר לא שם חחחח, עכשיו זה להסתכל אם הילדה נושמת או שאין שמיכה על הפנים😅

דיברתי הרגע עם האחות בקופה פה ליד הבית

יש רופא נשים אז מסכימה לי לבוא לעשות מוניטור

מקווה לא לצאת מטומטמת מידי

כי בינינו, איך שנתחיל ניטור העובר יתחיל לזוז

פשוט מתביישת חמודה לה' כמובן שזה קורה

ממש הגיוני! אם לא הרגשת תנועות אז חייבים ללכת להיבדק! אין פה שאלה בכלל...

עדיף לעשות, גם במחיר של נסיעה/קצת להתפדח, מאשר לא לעשות ולהתחרט על כך.

בשורות טובות🙏❤️

עשיתי אס, יש דופק תודה לה'

מצאנו את עצמנו אני והטכנאית קצת מתחננות לעובר שיזוז - הוא לא היה בקטע

אמרה שכנראה ישן עמוק

עכשיו עושה מוניטור

הדופק תקין

ועדיין אין תנועות פשוט לא מרגישה

אם כי כן יש האצות בדוםק

אז כנראה משהו בי נתקע, לא ברור לי מה הקטע

עושה מוניטור כבר 40 דקות

היו ליטופים בקטנה

לא משהו שהייתי מחשבת כתנועה רגילה

בייס-ליין תקין של 140-150

אבל הרופא אמר שזה לא מספיק טוב כי אין מסםיק האצות

יודעות מזה אומר? מה כדאי לי לעשות?

ומה הוא יגיד?

יום שישי היום!!!!!

טוב שהלכת להיבדק..

ומקסימום תלדי .. את בשלב שזה בסדר גמור!

שיהיה בשורות טובות!!

אני לא יולדת חחח

זה עוד יקרה ב 42 פלוס 

כן התחיל לזוז יותר אני חושבת

שתיתי קפה עם שתי כפיות, כנראה כל מה שיכולתי לפני כן כבר לא עובד עליו 

זה שלב שאם יש ספק בתנאים שלו בפנים

אז עדיף להיות בחוץ

אם זה לא מספיק טוב לא כדאי לקחת סיכון

אמא ותינוק בריאים לפני הכל

מניחה שכבר לא רלוונטי

אבל זה לפעמים קורה ואז העובר מתעורר בהמשך

בקופה לא היה

וכבר היו צריכים לסגור את הסניף אז שלחו להמשך ניטור במיון

בחוסר חשק הלכתי ושם באמת התעורר.

מה איתך??

קראתי לא נכון את הסדר של התגובות

תודה לה' הכל מצוין

הרופא שלח אותי למיון ברבע ל 12

כי המוניטור היה בלי האצות

במיון יולדות שוב ניטור,

הגעתי לשם אחרי ארוחה מלאה (בנוסף לכל האוכל של הבוקר)

גם שתיתי 2 ליטר מים בדרך

ניסיתי ממש הכל כדי שיהיה יותר פעיל

כבר כשהגעתי התחילו תנועות ממש מרשימות

עשיתי מוניטור ארוך ויצא תקין

עכשיו מחכה לרופאה משערת שישחררו כי הניטור היה מעולה

התנועות מורגשות מצוין עכשיו ב''ה

לא ברור מה קרה לבייבי בבוקר..

העיקר אני כמעט אחרי 🫥

כאן ובפרטי

אתן מקסימות ברמות!!!

ויאללה,.תוך חודש בעז''ה לידה נהיה אחרי עם ילד בריא ושלם

בתפילה שאצליח להישאר שפויה עד אז

(שפויה גם בדאגה לעובר וגם כי במיון ישבה לידי אישה שלא הפסיקה לדבר על המלחמה שממש תכף מתחילה בצפון ותימן - הצליחה להלחיץ אותי המעצבנת)

בטוח לא על סמך מקלונים ביתיים..

הביצית קיימת בגוף למשך כ 48 שעות אם לא טועה

ככה שגם אם לא קיימת יחסים ב 12, ואכן התרחש ביוץ

הריון עדיין יכול להיות ..

יש פה בטח בנות שיותר מתמצאות במקלונים האלה וידעו לכוון

בהצלחה 

דבר ראשון, זה שאמרו לך שלשחלות יש מראה פוליציסטי, זה לא אומר שיש לך תסמונת שחלות פוליציסטיות. יש רופאים שאוהבים להגיד את זה, לא ברור לי למה, אם יש לך מחזורים סדירים זה חסר משמעות.

לגבי הבדיקה- הבדיקה נראית חיובית. זה לא אומר שבייצת באותו זמן. בדיקות ביוץ לא מזהות את הביוץ עצמו אלא עלייה חדה של הורמון שעולה כ36 שעות לפני הביוץ. כך שהביוץ בפועל מתרחש כ36-48 שעות אחרי שהבדיקה חיובית. אין טעם להמשיך לבדוק אחרי שהבדיקה יוצאת חיובית, אין צורך לזהות ירידה של ההורמון, זה לא אומר כלום, לא אומר שהביוץ הסתיים, חסר משמעות עבורך.

לעסות לו את הבטן בצורה מעגלית,

תקפלי לו את הרגליים לכיוון הבטן.

בעקרון לתינוק יונק מעל גיל חודש יציאה אחת לשבוע זה תקין.

לעשות, מלכלך טיפה את הטיטול אבל לא יותר

באמת שברגיל הוא עושה פעם ביומיים-שלושה ובלי קושי

עכשיו כבר עברו שלושה ימים ומרגישה שכואב לו

אגב כתבת פעם בשבוע

אז הבן שלי הבכור היה ככה

היה עושה פעם בשבוע על הבגדים, מצעים.. 😅

אמאלה איך נלחצתי.

במשך שבוע וחצי לא עשה בטיטול. והיה ממש לא רגוע. ראו שמנסה להוציא ולא מצליח.

הגעתי איתו לרופאה, בדקה שהבטן רכה והכל בסדר.

אמרה לי שעד 10 ימים זה תקין לתינוק יונק.

באמת זה עבר לו.

אבל אני יצאתי עם טראומה מהחיסון רוטה.

והכי הרגיז אותי שגם בטיפת חלב וגם הרופאה אמרו לי שזה לא קשור לחיסון.

שאם כבר החיסון עושה שלשולים. וממש זלזלו בחוסר רוגע שלי.

איך לא קשור לחיסון אם קודם היה עושה לפחות פעם ביום ומאז החיסון כלום?????

לבת השניה כבר לא הסכמתי לחסן ברוטה. 

כמובן זה לא המלצה בכלל.

כל אחת שתעשה את מה שנכון לה ולילדיה.

וזה שמשהו קורה סמוך למשהו אחר לא מוכיח שזו סיבה ותוצאה.

אבל, נניח שזה אכן קשור... רוטה וירוס יכול לגרום למחלה קשה מאוד ואף למוות. נראה לי שעצירות זה עדיף. זה מבחינתי השיקול, אף תופעת לוואי של חיסון לא גרועה יותר מהמחלה נגדה מחסנים. 

קשור לחיסון

זה מעצבן, כי ברור לי שכן..

בנוסף אמרה שזה לא מדאיג כי אם היה רציני אז היה כואב מאוד

אבל אם עד היום לא עושה בטיטול להגיע למרפאה.

עברנו עוד לילה שהוא לא רגוע בכלל

בבוקר הבאתי לו כמה סיסי מים רתוחים במזרק. אחרי שעה בערך עשה כמויות אדירות. מסכנוני שלי 🥹

ומאז יושן לו בשלווה ❤️

לא לדחות בדיקה.

רואים לרוב באולטרסאונד-

א. כי כאבים זה נשמע חשד לזיהום ברחם משאריות שליה שמצריך התערבות זריזה

ב. כי דימומים אחרי שפסק הדימום הם מאפיין של שאריות (אם כי יתכן שסתם לא קשור)

דחוף יותר מזה?

ובבדיקה של אחרי לידה הן עושות או"ס כשגרה, או שצריך לבקש במיוחד?

שלך את חייבת אולטרה סאונד וכמה שיותר מהר.

כל עוד אין דימום חריג או כאבים נוראיים, זה לא פיקוח נפש.

אבל זה חשוב ללכת בהקדם.

אולי שני גם טוב.

הכי טוב להתקשר להתייעץ במוקד אחיות.

אצלי הפעם זה דווקא היה סימן טוב שהגוף מתנקה לבד ולא היה צריך התערבות בשונה מלידות קודמות שהדימום דעך מהר אבל נשאר שאריות

שעדיין סביר לחלוטין שיש דימומים. אם יש לך תור לבדיקה שבוע הבא זה בסדר, יבדקו אז.

לגבי פצע, זה לא סתם מופיע, אם לא קיימת יחסים ולא היה שום מגע באזור מאיפה יהיה פצע?? וגם אם יש משהו על צוואר הרחם זה ידמם אחרי יחסים ולא סתם ככה רנדומלית.

לא יודעת אם זו ההגדרה של פגיעה מדממת כלשהיא ברחם עצמו.

או פצע מבדיקות טהרה... אבל לא נראה לי אמור לכאוב

בלי יחסים ובלי לגעת ובלי כלום...

עשיתי הרבה כיווצים (קיגל וכאלה) אז הנחתי שאולי זה היה קשור לזה...

לפי מה אומרת הריון כימי? וכל חודש זה לא נשמע הגיוני.

המחזורים נהיים קלים יותר עם הזמן ומעידים על ירידה בפוריות. יומיים מחזור זה כלום...

גם לי היה ככה ועדין נכנסתי להריון.

נשמע באמת שקיר הרחם מאוד דקיק ואולי בגלל זה מקשה על ההשתרשות. כדאי לדבר עם רופא, אולי דחייה של המחזור יכולה לעזור .

אבל גם אם יש ירידה בפוריות זה לא אומר שלא יכולה להכנס להריון רק שאולי יקח קצת זמן

ממליצה לך לברר

גילוי נאות- מעולם לא לקחתי ולא חקרתי אבל שמעתי כמה שנקלטו אחרי שלקחו, כנל לגבי שיח אברהם..

לגבי רירית הרחם- גיליתי בפורום שפרוגסטרון עוזר לעיבוי הרירית וגם מונע דימומים, אבל ממליצה גם במקרה הזה להתייעץ עם רופאת נשים, גם ככה חייב מרשם בשביל זה

הבנתי שזה הורמון נשי שקיים אצלנו ופשוט יש בעיות אם יש חוסר אז זה תומך...

הכל זה מהידע שלמדתי מהפורום,  לא רופאה ורחוקה מזה🙈

מוסמך. זה חזק מאד ועלול לעשות תופעות לוואי רציניות.

פרוגסטרון- נותנים כתמיכה לאחר ביוץ- לא לפני!!!

אם את רוצה חיזוק טבעי- אז יש בנות ששיח אברהם עוזר להן, יש כאלו שלהפך

דיוקור סיני מאד עוזר

עיסוי רחם- שמעתי בנות שעזר להן.

ויש כאן את @אפונה שממליצה תמיד על שיטת אביבה.

אם זה ממשיך כבר תקופה ארוכה, אני חושבת שכדאי לך לעשות שוב מעקב זקיקים ולהבדק אצל רופא.

לפעמים זה יכול להיות הדבקויות כמו ש @פרח חדש אמרה

לפעמים יש צסטה שמונעת השרשה תקינה.

אז אולי הרופא ישלח אותך לבצע הסטרוסקופיה.

בהצלחה יקרה

האם יכולות להיות הידבקויות גם כשלא היתה התערבות רחמית?

אולי באמת אחשוב על עיסוי רחם.

מישהי כאן יודעת לספר על זה? זה כואב? יש קופות שנותנות את השירות הזה?

או פוליפים או משהו אחר שמפריע לקליטה.

המסטיק לא חקרתי ולא התנסיתי, לדעתי אפשר בניצת הדובדבן וחנויות טבע..

ולאחר בדיקה בגוגל זה מה שכתוב עליו:

מסטיק תימני הוא צמח מוכר ברפואה העממית וברפואת הצמחים המודרנית ויש לו פעילויות תרפוייטיות רבות, העיקרית בהן היא יכולתו לחזק את מערכת הרבייה הנשית. שימוש בצמח יכול להתאים לנשים שרוצות לחזק את מערכת הרבייה לקראת הריון ספונטני או כהכנה לטיפולי פוריות. במגזר הדתי השימוש בצמח נפוץ כטיפול המעודד ביוץ וומסייע בבעיות פוריות.

מסטיק תימני מתאים גם כשצריך לאזן ווסת כבדה (דימום מוגבר) או וסת שאינה סדירה, יכול להקל על כאבי מחזור והוא תומך באיזון תופעות גיל המעבר כמו גלי חום או קשיי שינה. 

בנוסף, המסטיק התימני הוא אנטי בקטריאלי, אנטי פטרייתי ומחטא, נוגד דלקת ונוגד זיהום ומשתמשים בו גם במצב של זיהום אקוטי במערכת העיכול, כשישנו כיב פפטי (אולקוס) ובטיפול בחיידק ההליקובקטר פילורי. 

דימום חלש לפעמים נובע מהידבקויות

וזה גם יכול להפריע לקליטה של הריון

מאיפה בעצם מתחילים? אני פשוט מתקשרת לבית החולים עצמו וקובעת תור לא.א.ג? הרופא פשוט הביא לי הפניה ואמר לי לקבוע תור לרופא של בית חולים..
ומה ההשלכות? הרי אם אני מבינה נכון- בסוף הם נשארים עם חור קטן בעור התוף..
האם אתן מרגישות שיש להם קושי מסוים היום בשמיעה?
תודה רבה לכן (:

מאמינה שבכל בתי החולים אותו דבר. קובעים לאאג של בית החולים, הוא נותן הפנייה לניתוח ואז קובעים לכם טרום ניתוח ותאריך לניתוח.

יבקשו בדיקות דם ובדיקת קרישיות דם(לפעמיים הבדיקה הזו יוצאת לא תקינה אצל ילדים אז צריך ליזור עלייה שוב, קחי טווח של זמן אל תחכי לדקה האחרונה). עושים טרום ניתוח (4 שעות בערך- יותר שאלות ובדיקת רופא מקדים ואז לאחיות במחלקה) וביום הניתוח מגיעים בהרך שעתיים לפני. לגבי השמיעה- ממש להפך אצלי היה שיפור משמעותית ואפילו מוכח בבדיקת שמיעה. קחי בחשבון שהכפתורים זה עד שנה ואם הם לא נופלים יש צורך להוציא אותם

כמה ניתוחים, ולפי מה שהבנתי מהרופא זה ניתוח מאוד פשוט וכל סטודנט יכול לעשות את זה, זה לא מורכב ומסובך שצריך רופא פרטי מומחה.

לכן, לדעתי מה שהכי קרוב לכם.

בע''ה שיעבור בשלום בכל אופן.

לשאלתך

מנסה להקשיב, להכיל, להיות איתו. לא נותנת פתרונות, פשוט מקשיבה.

מנסה לשמוע אם הוא במקום שמבקש עזרה/הכוונה או רק רוצה לפרוק ושאני אקשיב

הלוואי, כן? זה השאיפה. אני ממש לא תמיד שם.

בהצלחה רבה ומלא כוחות ♥️♥️

אני רוצה אם אפשר שתכתבו ממש במילים שלכן מה הייתן עונות. לא ברעיון

מבינה שצריך להכיל, רוצה לדעת באיזה מילים פרקטית אתן משתמשות

אבל אני משתדלת לא לדבר הרבה בסיטואציות כאלה.

מסתכלת עליו בעיקר במבטים משמעותיים, מן כזה שדר של אני אתך, אני מקשיבה..

במילים יוצא לי -

אוי, מאמי, זה ממש מאתגר/לא פשוט, מה עושים/מה תעשה? איך אני יכולה לעזור בזה? אתה אלוף/ גיבור/ מעריצה אותך איך אתה מתמודד...

(רק שלא ייצא מידי ילד בכתה א' כזה 🤭 מה שיהיה מכבד)

לדבר את הרגשות שלו

וואו זה בטח ממש מכעיס / כואב / כל רגש אחר

אני ממש מבינה אותך

אם הוא לא צודק או לא יודעת אם הוא צודק- אומרת מילות הקשבה כמו ׳באמת?׳ ׳וואו׳ ׳באסה׳

באופן אישי, אני לא אוהבת להאריך בשיחות שמישהו מאד כועס או רגש שלילי אחר. עדיף להאריך בשיחות כשרגועים.

גם אם הוא צודק וגם אם טועה..

"נכון אני זוכרת באמת אישה מגעילה ה' יחזיר אותה בתשובה" "ה' ירחיק אותנו מאנשים כאלה"

נראה לי יותר מקשיבה לו ומדובבת אותו

"אז מה ענית לה? "

"מה האינטרס שלה?" נטו רוע?

וואי איזה מבאס הז ,שיא המבינה אותך אתה צודק לגמרי..

זה ממש מתסכל ופוגע להרגיש ככה שרעים אליך בכוונה

ואתה אלוף על שאתה ככה מתמודד עם זה

ואם יש דרך לעזור ממש אשמח

מהשו כזה

אני זוכרת וקשה לי להיזכר ש...

אבל אני איתך! יהיה טוב

לוידעת אם זה נכון או לא לענות ככה

אבל אם בעלי ישתף אותי בכזה דבר

אני לגמרי אהיה בצד שלו

ברמה של: "וואו באמת מזעזע אישה נוראית בלתי נסבלת"

וכן לנסות להזכיר לו שאני כאן בשבילו וכו'

אבל לגמרי מזדהה איתו ומתעצבנת יחד איתו עליה.

ככה הייתי רוצה שהוא יגיב לי במצב כזה

הייתי מביעה אמפטיה וזהו.

אם זה משהו שחוזר על עצמו הייתי אומרת (לא בשעת כעס) דברים כמו: קשה לי לראות שאתה סובל מההתנהלות הזו וכד'.

אם מבקש עזרה או אם אני חושבת שהוא במקום לשמוע,

הייתי מציעה לו להעמיק בניתוח האירועים, מה בדינמיקה ביניהם (או בקשר היררכי וכו') מאפשר את הפגיעה המתמשכת הזו,

ואיך הוא מהמקום שלו יכול לעצור את זה.

שני דברים שלא הייתי עושה:

1. לא מאשימה אותה- כי להאשים אותה לדעתי זה להוסיף שמן למדורה ומקצין את תחושת המסכנות וההתקרבנות, במקום לקרב אותו לתחושת מסוגלות והובלה של עצירת הפגיעה.

2. לא לוקחת את הדברים בידיים (כלומר לא עושה פעולה אקטיבית מעבר ללפתוח לו את העיניים לנקודת המבט שלי)

מרגישה שלא נכון להפוך אותה לרעה וללא בסדר. מאמינה שתמיד יש שתי פנים לסיטואציה ואין שום טעם שאני גם אכנס למקום השלילי והעין הרעה שהוא נמצא בה עכשיו.

ומצד שני גם לא לסתור אותו ולומר ש"בטח זה לא בכוונה"

כן תגובות כמו- "וואי איזה מבאס שזה מה שעובר עליך! באמת הדוגמאות שהבאת קשות ומתסכלות! איך אפשר לעזור לך? רוצה להוציא את התסכול ולהתנחם במשהו מתוק ביחד?"

ואחכ בזמן שהוא רגוע ולא בתוך הצער אז אפשר לנתח את הדברים בצורה שכלית יותר ולהבין האם זה בכוונה, מה אפשר לעשות הלאה, איך להמנע ממפגשים איתה וכו

כל זה בתיאוריה, כן?

הלוואי שאצליח...

חיבוק, להשען על, להביא טישו אם בוכה וכזה

ופרצופים של הנהון וכאב בשבילו

לא הייתי רוצה שבעלי ינסה לנחם אותי ככה

הייתי מעדיפה שיתעצבן יחד איתי עד שהכעס קצת נרגע

מניסיון כשאתה מרגיש שיש עוד מישהו בצד שלך זה מרגיע

לק"י

אבל אפשר להביע הזדהות.

לא שאני לפעמים לא מביעה אי הסכמה במקרים כאלה🤷‍♀️ אבל לא חושבת שזה האידיאל.

לא תמיד פורקים כדי לקבל פתרון טכני.

כתבו....

בעיקר נותנת לו לדבר ולפרוק ומהנהנת בראש להראות לו שאני איתו, אני לא ינסה להדליק אותו יותר וגם לא לנחם בשלב הזה

היו לי כמה אחים שהיו ככה..

אבל האמת לא היו עושים פיפי... פשוט קמים ומסתובבים בבית עד שהיינו מחזירים אותם למיטה.

באיזשהו גיל זה עבר.

אולי שיתפנו קבוע לפני השינה וגם שלא ישתו צמוד לשינה?

ולגבי הסהרוריות... שמעתי שלפעמים הרפיות יכולות לעזור לזה(מוזיקה מרגיעה לפני השינה וכו')

נשמע קצת קיצוני עם הפיפי האמת, אבל לא משהו לא סביר.

אפשר לבקש מרופא משפחה הפניה למעבדת שינה. ישנים שם בלילה והם מנטרים את השינה ונותנים כל מיני פתרונות ועצות.

לא יודעת מה נכון לעשות אבל יודעת להגיד לך מה ראיתי שעבד אצלינו טוב.

קודם כל לשנות את הגישה שלי למכות שזה טבעי וזה בינהם (2 הגדולות) ולא להלחץ מזה ולהתערב ישר אלא להשאר רגועה- זה היה הכי קשה אבל הכי משמעותי!

דבר שני, אצלינו תפסתי ברוגע את היד/ הרגל שהרביצה ואמרתי שהיא מתבלבלת ולכן אנחנו שומרים עליה עד שתרגע ואם חזר על עצמו- לקחתי לחדר והם נשארו שם עד שנרגעו..

אם זה מריבה ששתיהם שותפות לה ואין צד מכופכף אז פשוט אומרת ברוגע שחבל מאד שהם רבות אבל אני בטוחה שאם הם התחילו לריב הם גם יכולות להסתדר לבד ואני משתדלת באמת להאמין בזה וללכת משם או לא להסתכל לרוב באמת תוך דקה או שתיים הם עוברות למשחק או משהו כזה..

לא תמיד עובד אבל כשאני מצליחה לעבוד על עצמי ולהשאר ברוגע התוצאות מהירות יותר וטובות יותר😀

לא בתור עונש, אלא בתור תוצאה טבעית - מי שמציק לא יכול לשחק עם אחרים, אז ישחק בלול. ובאמת תשימי בלול משחקים וספרים מעניינים, כדי שתהיה להם תעסוקה בזמן הזה.

הם ממש פיציים... גיל שקשה ללמד אותם לא להרביץ. אז אין ברירה אלא למנוע את זה בדרכים עוקפות.

ו -וואו, איזה קשה זה! את מדהימה שאת מתמודדת עם זה! לא רק שלושה קטנטנים ממש, אלא גם בעל במילואים!

מקווה שאת מוצאת קצת זמן להתאוורר... אפילו בייביסיטר בשעות הערב, כשהם כבר ישנים...

אם הם מרביצים ביניהם וזה לא מכות מסוכנות, וואלה אני לא מתרגשת יותר מידי. אבל להרביץ לתינוק. בשום אופן לא לאפשר- אם עד עכשיו לא עזר ההסברים שאסור, אז צריך מעשה.

למשל לשים בלול, כמו שאמרת. לשלוש דק'. ולחזןר כמו מנטרה -'' אסור להרביץ ''

או אם יש לה משהו טעים ביד למשל, אז לקחת מיד כשהיא מרביצה. או ווטאבר שיהיה מידי ישר אחרי הרבצה.

ולמען האמת, יהיו פה שיחלקו עליי, אבל זו הגישה שלי ואני מאוד מאמינה בה, ילד שלי שירביץ לי, אני מאוד חדה, מחזיקה לו את הזרוע למעלה חזק שיכאב קצת ובעיקר ירגיש עוצמה ומרחיקה אותו ממני. ואני מאוד כועסת- לא מרביצים לאמא!!

אין מציאות כזאת, לא מקבלת את זה בשום צורה. חוץ מגיל שנה שלא מבינים עניין, אבל שנתיים וחצי בהחלט יכול ללמוד את זה.

חוצמיזה, מזדהה עם הבעל במילואים וכבר משתגעת 🥴

המכות שלהם זה לא אלימות אלא דרך תקשורת/ משחק. כמובן שכדאי לכוון אותם לתקשר בצורה יותר טובה ופחות להרביץ, אבל חבל להוציא הרבה אנרגיות על זה כי זה טבעי ויעבור כשיגדלו וילמדו לתקשר אחרת.

הייתי מתמקדת להגן על התינוק ולשים אותו במקום שלא בהשג ידם.

מאד הגיוני שתינוק לא נותן לבשל או לעשות משהו, לא שיש לי פתרון לזה.

באמת כל הכבוד לך שעם כל המורכבות של הסיטואציה את מנסה לפעול מהראש ולא מהבטן.

אצלי מכות זה קו אדום.

הבן שלי בן שנתיים וחצי אם מרביץ לוקחת לפינה סופרת עד 10 ואומרת בקול רגוע אצלנו לא מרביצים

שוב ושוב ושוב.

לדעתי 3 דקות זה המון אם הם יראו את זה כעונש ויבכו בלול, זה ירגיש להם כמו נצח.

חצי דקה עד דקה זה מספיק.

אבל את האמת, בגלל המורכבות אצלכם שאבא לא בבית זה באמת בעיה.

לא יודעת לייעץ אבל באמת נשמע סופר סופר מאתגר.

צריך להגיד הרבה יותר מה כן.

מבינה שזאת מציאות בלתי אפשרית עבורך להוביל מה כן, ולכן את נגררת אחרי מעשים פחות רצויים ומתמודדת עם ה- מה לא..

אבל תביני שכמו שאת לא אשמה שאת לא מגיעה לזה, גם הם לא אשמים.

לשים בלול זה זה במקרה קיצון למשל אם נשברה זכוכית ואמרת להם לא לצאת מהחדר והם בורחים,

או שקרה משהו לתינוק ואת חייבת שהם לא יזוזו כדי לטפל באירוע,

אז לשים במקום שפיזית לא יוכלו לצאת ממנו זו לא דרך חינוכית נכונה מלכתחילה ולא יחזיק מעמד הרבה זמן, (זה רק יגרום להם להשתכלל עם הרעיונות. למשל ילמדו לצרוח ולהפריע לתינוק, ואז מה תעשי?)

בנוסף לאורך זמן אם משתמשים בלול בתור עונש זה עלול לגרום להם להתניה שלול זה מקום רע ולעשות בעיות שינה. (במקרה כזה למשל עדיף להחליף את הלולים ולשים באירוע קיצון בלול של השני או במקום אחר כמו נדנדה שאי אפשר לצאת ממנה לבד וכד')

אני חושבת שכדאי לנסות לתכנן מה בכל זאת יאפשר לך שפיות והובלה נכונה של מציאות עם הילדים.

אולי ניסית כבר הכל, כתבת רק על בייביסיטר, אבל אולי יש עוד דברים לנסות?

הם במסגרות במהלך השנה? עכשיו בחופש?

יש משפחה שיכולה לעזור?

בייביסיטר ניסית סטודנטית או מישהי בת 20 ומעלה?

כי הגיוני שצריך מישהי יותר אחראית מבת תיכון.

אני זוכרת בתקופת הסגרים של הקורונה כשאני ובעלי עבדנו והילדים היו שבועות בלי לימודים, בייביסיטר רגילה היה כישלון, והייתי צריכה מטפלת ממש להרבה שעות ביום ועם סטודנטיות היה בסדר דווקא.

גילוי נאות: כרגע עם שני ילדים ובית קטן יחסית אז זה עובד לנו. מניחה שכשנתרחב דברים ישתנו.

גילוי נאות 2: עדיין יש ימים עמוסים שהבית הפוך

- סוף כל יום לקבוע זמן קצר שבו מסדרים קצת ומה מספיקים מספיקים. אצלנו זה בדר''כ חצי שעה ומספיקים די הרבה (בעלי על כלים ומטבח, אני מסדרת קצת את הבית ומפעילה/מקפלת מכונה).

- אפשר להתמקד כל יום בחדר אחד בבית שמנקים יסודי (כמו לקראת שבת) ואז כשמגיע סופשבוע לוקח פחות זמן להתעסק איתו.

- בישולים: כמה שיותר מתכונים קצרים או כאלה שיושבים על הגז/ בתנור בלי הרבה התעסקות+ ארוחות שמחזיקות ליומיים (סיר קציצות גדול שאוכלים ממנו גם למחרת למשל). 

כי בדרך כלל זה רק מייאש...

תחשבי מה *את* היית רוצה, איך את מרגישה שיהיה לך נעים, ואז תנסי לעשות צעדים קטנים בדרך למטרה שקבעת לעצמך.

אצלנו רוב הזמן הבית מבולגן ומלוכלך... אבל בזמנים טובים שלי אני מכריחה את עצמי בכל ערב להשליט סדר בסיסי בבית. הבסיסי שלי הוא בכמה רמות:

רמה ראשונית - פינוי שולחנות טיטוא של הרצפה ואיסוף של כל הדברים שעליה.

רמה שנייה - הדחת כלים.

רמה שלישית - סידור כללי גם של החדרים ושטיפת רצפה בסלון-מטבח.

במצבים ממש קשים משתדלת לפחות להכניס דברים למקרר וכדומה ואולי לפנות זבל גדול ובולט...

הטיפ השני שלי הוא להפוך את זמן הניקיונות לכיף.

אם בעלי נמצא ועוזר לי אז אנחנו מפטפטים תוך כדי. אם לא - אז אני שומעת תוך כדי משהו מעניין (בדרך כלל בהמשכים, כדי שארצה לחזור לזה ביום למחרת).

אם אין לי עצבים לשמוע משהו, אני עושה לעצמי תחרות עם השעון, ובודקת בתוך כמה זמן אני מצליחה לסיים לסדר...

בהצלחה!

כמה ילדים יש לך באיזה משרה את עובדת

לא תמיד בית מתוקתק שווה תמחיר..

יכולה לומר לך ש90 אחוז מהזמן הבית שלי מסןדר ונקי אבל זה כי אני לא מסוגלת אחרת וזה בא על חשבון הרבה דברים כמו הסבלנות שלי הכוחות שלי ..

סתם, לא יודעת אם קנאה אבל חושבת שרוב רוב הנשים היו שמחות להשתפר בתחומים שציינת.

תמיד יש תחושה שאחרות יותר מאיתנו.

בפועל כנראה שאחת טובה מאוד בסדר וניקיון והבית נקי ומצוחצח

השניה טובה בבישול ומעמידה ארוחות גורמה

והשלישית טובה באפייה.

ולך וגם לי זה נראה שכולן טובות יותר ממני.

לא מכירה אותך אבל בטוחה שיש בך נקודות חוזק שאת טובה בהן יותר מאחרות. 

אולי את אמא מדהימה לילדים קשובה ומכילה?

אולי את אישה טובה מכילה ומקבלת לבעלך? 

וכן הלאה.

באופן כללי הטיפ שלי לסדר של הבית הוא לסדר כשאני נמצאת עם הילדים אחה"צ.

גם אני אחרי שהם הולכים לישון אין לי כח לנקוף אצבע.

כביסות באופן קבוע אני מביאה לספה ומקפלת תוך כדי שמדברת/ משחקת עם הבן שלי.

כלים שוטפת תוך כדי השהות עם הילדים.

מכונות צריך לדעת להכניס תוך כדי.

בבוקר לפני היציאה מהבית, בערב לפני שהולכים לישון (אם את רגישה לכך שהכביסה עומדת במכונה בדר"כ אפשר לעשות טיימר)

לגבי אוכל מבושל אין לי עצות.

אני שונאאתתת לבשל!!

כשעבדתי (כעת בחל"ד) הייתי עושה מרתון ימי שישי פעם בחודשיים מכינה כמויות אוכל ומכניסה למקפיא.

זה טוב בדר"כ למנות עיקריות כמו עוף ודג ופחות לתוספות.

תוספות הייתי מכינה פעם פעמיים בשבוע אורז/ פירה/ תפודים בתנור וכן הלאה והיה מספיק לכל השבוע.

אז אולי בעצם יש לי עצה

וזה טיפ מאחותי שתמיד מאוד מאוד לחוצה בימי שישי.

היא כותבת לנו בקבוצה של בנות המשפחה בבוקר של שישי מה נשאר לה לעשות ומציבה לעצמה יעד.

לדוגמא: נשאר לה להכין דגים, צ'ולנט, עוגה, סדר וניקיון של המטבח והיא רוצה לסיים הכל עד השעה 2.

וכולן מעודדות אותה ומפרגנות לה.

ובשעה 2 היא מעדכנת אם הצליחה.

ותמיד היא מצליחה!

אני לא עושה את זה לעצמי כי לי אישית פחות קשה ימי שישי.

אבל יודעת שלה זה מאוד מאוד מאוד עזר.

מאז המלחמה לקחנו על עצמנו בלי נדר להיות מוכנים חצי שעה לפני שבת... (בתפילה שזכות השבת תעמוד לנו ולכל ישראל לשוב לשלום מהמלחמה).

זה היה עד פסח, והארכנו עד ראש השנה (ומקווה יותר...)

זה סופר מאתגר

לא תמיד הצלחנו בזה

אבל בתקופה האחרונה דווקא כן

וזה באמת אבל משנה לי את כל ההתארגנות לקראת סופש.....

בגלל שאני עם תינוקי אז הלוז שלי אחרת

ואני ממש משתדלת לבשל כמעט הכל בחמישי

ומבחינתי אני נכנסת ללחץ אם הגיע 1 בצהריים ואין כבר איפוס של בית.... למרות שזה שבת קיץ.

מצד אחד-

זה גורם לי כמעט לא לנסוע לשום מקום בשישי כשאנחנו שבת בבית

וזה גם גורם לי לאיזשהו מתח מכוון כזה בחמישי שישי...

ברגיל שלי אני אדם יחסית שאנטי וזורם..

ופה אני נכנסת לכוננות כזאת, שאין ספק שזה אחרת, והייתי רוצה לקבל שבת יותר בנחת.

מצד שני-

אין סיפוק מזה!!!!!

מגיעה לשבת מוכנה. בזמן. מקבלת אותה כמו שצריך.

עמדתי ביעד שהצבתי לעצמי.

זה מרגיל אותנו להגיע מוכנים לשבת ומפעם לפעם זה מצליח יותר.

ובעיקר..... מרגיל את הבית לזה ששבת היא העיקר ולא הסופש...

מאמינה שכשזה יהפוך להרגל שלנו אז יהיה יותר קל. כמובן גם כשהתינוק יגדל אז בכלל נרוויח מזה... כי נלמד להיות מוכנים מוקדם ואז גם נוכל להנות מהשישי הארוך הזה...

משהו בהרגל שזה מטמיע שווה לי לגמרי את החסרונות לכאורה שיש לי כרגע.

ממליצה לך בחום!

מאוד מזדהה איתך

אבל.

מאז שאני בחלד הנוכחי יש כמה דברים שעדיתי בהם סוויץ ובעקבותיי בעלי. והם משנים חיים.

א. בעקבות אירוע שקרה כאן בזמן שהייתי מאושפזת לפני ואחרי הלידה, הסברתי לבעלי למה זה כל כך חשוב שיפנה את הפח כל יום אפילו אם יש בו קצת דברים. הצמדתי את זה לתפילת ערבית. ומאז, כל יום שהוא יוצא לערבית הוא לוקח איתו את הפח.

אני משתדלת לזכור קודם ולעשות סיבוב בבית... לזרוק הכל לפח לפני שהוא יוצא וככה אין סירחון.

ב. מאוד משתדלת לשטוף כל יום כלים..... לא תמיד הולך. אבל אם זה קורה פלוס הקטע עם הפח- אין לך בכלל סרחון במטבח.

בקיץ, זה שהדברים עומדים אפילו כמה שעות זה מתחיל להסריח... בטח ובטח כשזה עומד יותר.

ג. שמתי לב, שאין מצב שאני כל כיום מאפסת את הבית.... כבד עלי. אני מגיעה בסוף יום על הגחון ורק רוצה לנוח. מצד שני. מטריף אותי לחיות בגיפה.... אז שמתי לב שתכלס מה שהכי חשוב לי זה הסלון. אם הוא מסןדר, אני נרגעת. ולכן בזכות החלד יש לי קצת יותר זמן בערבים ומשתדלת לסדר את הסלון. אפילו לגרוף את הדברים לאנשהו אם אין זמן בכלל. זה פשוט מרגיע אותי שמסודר בסלון. אז תחשבי מה הדבר שהכי מפריע לך בבית, ותתמידי בו. כל השאר..... יחכה למשיח

ד. קניתי מבריקן של טירולר.... ממש לא משתמשת כל יום... אבל בימים שהשטיפת כלים נותנת לי וייב לאפס את הסלון מטבח ושירותים- המבריקן הזה עושה לי חשק להעביר ניגוב... וזה גם נותן ריח טוב לבית וגם נותן לך להרגיש אישה נקייה בבית מטופח

בהצלחהההה

בגדול זה מגב שמתחבר אליו בסקוצים סמרטוט כזה...

זה בעצם כמו להעביר סמרטוט..

רק שיש לזה כמה יתרונות שממש מקלים עלי

1. הוא באמת ממש מבריק את הרצפה. גם כשהיא ג'יפה,הוא מנקה ממש טוב ובלי להשאיר סימנים

2. הלכלוכים שתמיד מתפבפסים בסמרטןט רגיל ואת רןדפת אחריהם- נצמדים לסמרטוט שלו וככה אין שאריות... בסוף השטיפה אני מכניסה אותו למכןנה לרבע שעה שלום הכל נקי..

3. משהו בזה שהוא נכנס בקלות ממש לכל המקומות ומסתובב כזה הופך גם את השטיפה לקלה ומהירה.

קיצור הוא מממשש מקל עלי בלנקות את הבית.

מציינת שבכללי אני גרה בבניין אז לרוב (אם לא היה איזה משהו חריג) ברחבי הבית מסתפקת בהעברת סמרטוט, ולעומת זה רק בשירותים שוטפת ממש עם מים והכל...

ולכן למי שכמוני מעבירה סמרטוט- ממליצה מכל הלב!!!

נראה מעולה! גיגלתי קצת

את הסמרטוט שנתפס מכניסים למכונה וזהו, נכון?

קנית של ג'ונסון?

30 מעלות, רבע שעה והוא בחוץ...

מה הכוונה ג'ונסון?

קניתי את הסמרטוט שהיא עם המגב הזה בטירולר

ראיתי את הקישור הזה-

https://johnsonclean.co.il/products/%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%9F-%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%98%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%A8?variant=44854271115494

נראה שמוכרים את זה בג'ונסון, לכן שואלת

מגניב.

המחיר נראה זול ממה שאני קניתי... וזה בדיוק אותו הדבר!

שימי לב שזה מגיע אוטומטית עם 2 מטליות.. וזה ממש אחלה. אני מאוד מרוצה ממנו..

כל מוצר שם נראה יותר מגניב מהשני.

מתחביביי לאגור מלא חומרי ניקיון😂

מעולה, חושבת שאזמין. ממש ממש תודה!!

איתך בהכל ..ממצשמילה מילה

עכישו עבדתי כמו חמור קצת לסדר יותר כי הגיעו מים. עד נפש

מחר בבוקר

חצי שעה לש חופש גדול ואין זכר לסדר

באמת מתסכל

מחכה לפנסיה

אוקי זה עניין של הרגלים

רצון

החלטה

הבנה שהכל בראש.

אם המחסום הוא זמן , אז אפשר לראות כמה דברים את מספיקה לעשות ב10 דקות.

אפשר למדוד לך את זה אפילו בטיימר, תראי שזה לא לוקח כזה הרבה זמן לעשות כלים לדוג'.

תבדקי כמה זמן לקח לך להכניס למכונת כביסה, להוריד את הכביסה, לקפל אותה, להחזיר אותה, לשטוף רצפה וכו'.

אם המחסום הוא מאמץ, אז לחשוב על הסיפוק האישי שמגיע כשהכל נקי מסודר וכו'

אם המחסום הוא הכל או לא כלום, אוקי זה מחסום מורכב יותר. צריך באמת לעבוד על זה.

זה להרגיל את הנפש, המחשבה, ההרגשה, שגם לעשות חלק זה ואו, זה יפה. 

אפילו נגיד כל הרצפה מלולכלת ושטפתי רק פינה אחת ממנה, זה גם יפה.

כל הכיור מפוצץ כלים ועשיתי רק 4 כלים. גם טוב. לאט לאט משהו בנפש נפתח.

*לחשוב עם עצמך, האם את באמת רוצה את זה? או שאולי בתוך תוכך באמת זה לא כזה מפריע לך.

אז נגיד וכן יש רצון ממש חזק, תבדקי מה הכי חשוב לך. כי מטלות של הבית פלוס בישולים ואפיה זה עולם ומלואו.

מה הכי חשוב לך? מה הכי קריטי לך? במה תוכלי להתחיל להתמיד.

לי נגיד ממש  חשוב כלים. בזה אני מתמידה. יש דברים אחרים שיכולה להשאיר לסוף שבוע או לפסח (סתם חח)

ולאט לאט אני רואה שמצליחה אז אני מוסיפה לי עוד משהו.

*לי מאוד עוזר המחשבה שאם עכשיו אתאמץ קצת, אח"כ תהיה לי הקלה, ואני מעדיפה את המאמץ של עכשיו

מאשר לסדר/לנקות כמויות שהצטברו, כי מבחינתי זה סיוט הסיוטים.

כאילו מעדיפה כל פעם קצת, מאשר פעם ב, המון.

לגבי כביסה- ממש ממליצה על מיון לפי קטגוריות מראש. חוסך הרבה.

בכללי כל עניין של מטלות שקשה לנו לעשות זה הרבה מה המח מצייר לנו.

אז צריך לדעת לעזור למח לצייר את זה בצורה פחות מאיימת

כביסה ממויינת נראית יותר מזמינה מאשר להתחיל למיין הר של בגדים ורק אז להכניס למכונה...

מיועד לאנשים שסדר ונקיון זה לא הכיף שלהם.

לא לשבת לבצע מטלות בית במשך זמן רב. אלא פעמיים ביום נניח גג 10 דק כל פעם. ממש לשים סטופר של 10 דק ולעשות מה שצריך. כשמצלצל לעצור לא משנה אם נכנסתי לשוונג או לא. אחרת המוח כבר קולט שזה לא יהיה 10 דק אלא חצי שעה ובאמת אין חשק להתחיל. אבל ל10 דק יש כוח וזה לא הרבה זמן

אם אדע שיש לי כל כך הרבה פעמים ביום שאני צריכה להקדיש לסדר - אני אתחרפן, כי אני הרי לא אוהבת את זה. אז מעדיפה לרכז מאמץ לפעם אחת ביום, גם אם היא ארוכה.

וגם לי דווקא עוזר להבטיח לעצמי במקרים קשים שאני מסדרת רק רבע שעה וזהו, ואז קורה הרבה פעמים שאני כבר נכנסת לשוונג, ואז מרוויחה מזה...

מה שקצת יותר מורכב עם ילדים קטנים....

לק"י

כלומר פחות לטאטא ולאסוף משחקים, אלא לארגן ארונות וכדומה.

הבעיה היא לפעמים להניע את עצמי. וגם לסדר כל הזמן את מי שסידרתי ושוב הפכו.

אבל אני לא חולת סדר.

היא - לא להתחיל משהו ולעצור באמצע/ להשאיר לאחרכך

אחרכך הזה, הוא האויב של בית מסודר

אבל אפשר גם עם 'אחרכך' בכל מיני דברים

למשל, הבגדים יבשים? מקפלים מיד.יותר קל לקפל מכונה אחת ולפזר מאשר חמש. ואם כבר השארת לאחרכך, תקני סלים גדולים ושלא יישארו זרוקים בספה ותקצי זמן קבוע לקיפול ופיזור

צעצועים מםוזרים? תקני תיבות. בסוף יום לפני שהילדים הולכים לישון, לאסוף איתם יחד

אכלתם? מפנים שולחן באותו רגע ומנגבים. אפשר להפחית כלים באמצעות שימוש בחדפ. אפשר מדיח. אפשר לנקות מיד את הכלים מהאוכל ולשים בכיור שלא יסריח ולעשות בערב. אבל אני עדיין ממליצה לעשות באותו רגע

ואין לי סמרטןטים רב פעמיים למטבח שיסריחו וצריך לנקות. משתמשת במגבונים/ ספריי אקונומיקה או ארנים ונייר ניגוב/ סמרטוטים חד פעמיים בגליל שאני זורקת. מועיל לי ממש.

לדאוג שלכל דבר יש מקום. אם זה לא קורה, או להפחית חפצים שזה כולנו צריכים, או לדאוג לעוד אחסון

שירותים ומקלחת- אני דואגת לעבור עם ספריי אקונומיקה על השירותים אחרי מקלחות ערב של הילדים. כולל כיור. לא לוקח יותר מכמה דקות

ימי שישי - לא להעמיס גם את כל הנקיונות וגם את כל הבישולים כי זה עמוס מדי. להשתדל שביום חמישי בערב הבית יהיה מסודר ומוכן לשטיפה בחלל המרכזי לפחות, ולהוציא להפשרה/ להתחיל לבשל כבר. אפשר לבשל בכמחיות ולהקפיא. אני עושה את זה לפעמים וזה מקל.

וממליצה עוד, במקום לתחום זמן לנקיונות ותחזוק הבית, לתחום זמן לדברים שאת עושה שלא קשורים לתחזוק הבית והילדים. לנהל לוז קבוע פחות או יותר. והחשוב שבהם - זמן רביצה עם טלפון שאוכל לנו את הזמן. קל לדבר, קשה לעשות, אני יודעת. אבל ככל שהזמן עובר ואני מתבוננת, ככל שאני מנהלת שגרה נטולת הסחות דעת מהחיים/גלישה, יש לי יותר זמן פניות וכח לעשות דברים אחרים.

אני כבר די סידרתי לי לוז קבוע לתחזוק הבית בדברים שהם לא יומיומיים אצלי כמו שטיפה/ חלונות/ מרפסת/ מצעים/ קניות וגם לדברים אחרים שאני רוצה לעשות שלא קשורים לבית. נשאר רק להצליח להיפטר מהאינטרנט בזמנים הללו🤭

שונאת לקפל מכונה אחת הרי גם ככה מחר תהיה עוד

מעדיפה חצי שעה של קיפול כמה ביחד

כל כך מכירה את התחושה של סוף יום, בית הפוך, כלים בכיור, הר של כביסה... ו...אין כחחח...

טיפ-

חצי שעה או שעה על השעון עם סטופר, נניח מ21:00-22:00 אני מסדרת ומנקה, אם עושים את זה יחד אז עוד יותר מדרבן. בלי פלאפון, בלי לעצור, פשוט לתקתק. כשמגיע 22:00 עוצרים ומתפנקים במשהו, קפה או סרט, או שייק או מקלחת טובה או ווטאבר... שתהיה תחושה שבסוף מחכה לנו משהו כיף. וכשמנקים, תחשבו מה הכי דחוף לי? הכלים בכיור? להכין סנדוויץ' למחר? להוריד כביסה?

ב ה צ ל ח ה!!

בדיוק היום התעצבנתי שכמה שאני מנסה לא הולך לי

פשוט אין לי אתזה...

כמו שכתבו כאן- שירותים וכיור כמה דק או

להעביר סמרטוט ציק צק

וזה פשוט לא לוקח לי שתי דק....

קיצור קוראת את כל הטיפים תןדה לכולן

אישית, הגעתי למסקנה, יתכן ואני טועה...הביתם המסדורים והמתוקתקים אלה הבתים:

1. יש מקום מוגדר לכל דבר

2. פועלים לפי שיטת המנימליזים, יש שטח ריק ופנוי בעיניים, אין חפצים על הרצפה, אין פריטים על השיש, אין בגדים מיותרים.

כך יוצא, שיש כמה כלים בכיור להדיח, יש מס' מצומצם של מכונות כביסה להפעלה במשך השבוע, השיש תמיד ריק , אם אין חפצים על הרצפה זה עושה חשק למלא דלי מים ולנקות.

החלום שלי להגיע לזה.

אני חולת ניקיון ולא מגיעה לניקיון כי במקביל ישמלנו מלא פריטים בבית ואין לנו מקום מוגדר לכל דבר 

בקנאו את קנאתי

בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף

פנחס דואג ומקנא לכבוד שמיים

הקב"ה מחזיר לו, שכר - כהונת עולם.

הקב"ה לא מקפח אף אחד. אף פעם.

יהי רצון שנחייה בשמחה

ופנחס הוא אליהו ייגלה אלינו

במהרה

עם משיח צדקנו

בפרשה שלנו, שלוש העליות האחרונות מפרטות את קרבנות הציבור אותם עמ"י מצווה להקריב לאורך כל השנה - קרבן התמיד פעמיים כל יום, והקרבנות המיוחדים בר"ח ובמועדים.

בית המקדש הוא מקום קדוש של השראת שכינה, ושל חיבור בין הקב"ה לעמ"י, אבל למעשה אחד הדברים המרכזיים שקורים בבית המקדש זה הקרבת הקרבנות - קרבנות ציבור וגם קרבנות יחיד.

ולפעמים קשה לנו יותר להבין את התפקיד הזה של בית המקדש ולצפות לו. זה מרגיש כל כך רחוק ממציאות החיים שלנו היום, משהו ששייך לפעם, לעולם פרימיטיבי שכבר מזמן התקדמנו ממנו.

איך יכול להיות שבבית שלנו ושל הקב"ה, במקום השראת השכינה, נצטרך להתעסק עם שחיטת בעלי חיים ושריפה שלהם על המזבח? איך יכול להיות שזה אחד השיאים של עבודת ה' שלנו?

בספר 'ושכנתי בתוכם' של הרב ראובן ששון, הוא מביא את דברי האר"י הקדוש (מתוך ספר טעמי המצוות פרשת ויקרא), ומסביר על פיהם את עומק מצוות הקרבנות.

חשוב לזכור שההסבר פה הוא לא הסבר שאנחנו יכולות להבין עד הסוף. הוא שייך לפנימיות התורה, ואנחנו נוגעות פה רק בטיפה מן הים, רק בשביל להבין שיש פה עוד הרבה עומק מעבר.

הרב ראובן ששון מסביר, שהעולם שלנו מורכב מכמה דרגות של קיום - דומם, צומח, חי, מדבר, וישראל.

כל דרגה מוסיפה על הקודמת לה וכוללת גם את הדרגות הנמוכות יותר (כך שישראל, הדרגה הגבוהה ביותר, כוללת גם את דרגת ה'מדבר' - האדם, את דרגת ה'חי' - מצד כוח החיות שבו, את דרגת ה'צומח' - מצד כוח הצמיחה שבו, ואת דרגת ה'דומם' - המולקולות והאטומים המרכיבים אותו).

בעיניים שלנו כל נברא הוא נפרד ואינו קשור לשאר הבריאה. אך בעומק כל הבריאה קשורה ומאוחדת, ויש השפעה הדדית בין הרבדים השונים של הבריאה. חטא אדם הראשון השפיע והפיל גם את הדרגות הנמוכות יותר של המציאות. וגם בכיוון השני - החטאים שלנו מושפעים מהדרגה הבהמית שבנו שקשורה לדרגת החי שבבריאה.

לכן, הדרך לעבוד את הקב"ה ברמה הגבוהה ביותר, כשבית המקדש בנוי, צריכה לכלול את כל דרגות הבריאה, שכולן יעלו לקב"ה ויזככו את כל הדרגות שקיימות בתוכנו (חי - הבהמה של הקרבן, צומח - המנחות והנסכים, ודומם - המלח ששמים על כל קרבן).

וכך כותב האר"י: "ולכן כשאדם חוטא מקריב קרבן נפש בהמה של בעל חיים, שהם גרמו לו לחטוא… ואז שורש נפש בהמי שבאדם נמשך לו ניקוי וזכות… ואמנם כבר ידעת… בעניין חטא אדם הראשון, איך חזר ועירב הרע עם הטוב ונבררו הקליפות, ונמצא שפגם בכל העולמות וצריך בירור מחודש, ולכן ציווה הקב"ה על עניין הקרבנות שיביא עמו כל הד' יסודות כדי שיתבררו כולם… דע כי כשנפלו ניצוצי האור בקליפה, מקצתם נפלו בדומם ומקצתם בצומח…  ולכן בזמן שבית המקדש קיים היה מועיל קרבן להעלות הניצוצים לבדם…".