קראתי שזה גבולי....
האם כל רופא שולח עם תוצאה כזאת להעמסה של 100?
אין לי כח לעבור את זה...
עברתי ב2 היריונית. כי יצא לי מעל 140..סיוטטטטטט ב100 תמיד יצא תקין.
השאלה איך מתייחסים ב134
עובר רגיל בגודל. יולדת במשקלים של 3.300 בממוצע. רזה גם. אין היסטוריה במשפחה של סכרת היריון עוברים גדולים וכו'.
מה הסיכוי שישלחו אותי ל100??
לאאאאאא הצילווו
מתייגת את...
וסכרת הריון יכולה גם לבוא בהפתעה אחרי כמה הריונות בלי..ולא מחייב שתהיה הסטוריה משפחתית:-/
מקווה בשבילך שלא תצטרכי!
בשבוע 39.
עוד מישהי שמעה על המלצה כזאת?
עד כמה זה קריטי?
זכור לי מההריון הקודם שאמרו לי להבדק רק כשאני עוברת את התאריך
אני הלכתי בשבוע הזה סתם
והיו האטות וילדו אותי באותו יום
בעקבות חוסר תנועות וראו דופק מואץ מאוד
לפני 3 שבועות לפחות
וזה קרה לפני כמה ימים
אם יש איזשהו חשד חריג אז ברור שללכת.
זה בדיקה פשוטה ולא פולשנית ויכולה להציל עובר במצוקה אם תופסים את זה בזמן
אם אין שום סיבה אז לא יודעת..
בינינו גיל הריון זה לא דבר מדויק אין הבדל דרמטי בין שבוע 39 לשבוע 40
אז אולי היא רוצה להרחיב את מעגל הבטחון למקרה שהגיל שנקבע אצלך לא מדויק
אין משהו חריג
אבל לפני כמה ימים הלכתי למיון בעקבות חוסר תנועות וראו דופק מאוד מואץ ותמונות פחותות
אפילו התלבטו אם לזרז והעדפתי לחכות
כשראו שהתייצב קצת שיחררו
מאז ב"ה מרגישה תנועות
כדאי בעקבות זה להחמיר ולבדוק סתם ככה?
מה מפריע לך תכלס?
נשמע הגיוני ביקורת
מתבאסת מאוד אבל הולכת.
בשלב הזה מבחינתי ההריון ולידה זה הכי הכי מרכזי
זה שלב רגיש... ויש אלטרנטיבה טובה (ליילד) אם ח"ו יש סיבה
בשורות טובות!
אנחנו לא רואות את כל התמונה כמו הרופאה שלך
אבל אם לדעתך היא סתם נלחצה ואין סיבה ממשית אני אישית לא הייתי הולכת, בטח לא באמצע הלילה.
כן הייתי קשובה מאוד על תנועות של העובד שזה מדד לכך שהוא בסדר.
אולי בשביל השקט הנפשי הייתי הולכת בבוקר.
ההמלצה הכללית היא ללכת כל יומיים כשעוברים את התאריך המשוער.
לק"י
ככה אמרו לי לפחות בהריון האחרון.
שינו את זה (לפחות בחלק מהמקומות).
היא אמרה לי בשבוע 36 בערך שאני צריכה ללכת בשבוע 39 למוניטור ואוטרסאונד לפני שבאתי למיון בגלל חוסר תנועות
לא חשבתי ללכת עכשיו, אלא בכללי לשאול עד כמה זה קריטי ללכת בימים הקרובים
אני עכשיו 39+1
לבזבז כמה שעות בקופ"ח מחלילה לפספס דברים חשובים. בעיקר אחרי שהיה לך השבוע סיפור כזה של הפחתת תנועות.
בד בבד.לעקוב באדיקות אחרי התנועות וכל שינוי קטן- ללכת להבדק.
כך אני הייתי פועלת
בהצלחה
בשורות טובות
בגלל משהו
בסוף ראו האטות ואותו יום שלחו לזירוז
אם יש איזשהו עניין עדיף ללכת סוף ההריון קשוח מאוד מאוד אבל כל יום משנה חלילה אם יש משהו היינו רוצים לדעת
ילדתי לפני שנה וחצי
היה יחסית הרבה תפרים כי עשו חתך, נקרע קצת מעבר לו ואז חתכו שוב
עכשיו אני שנה כמעט וחצי כבר אחרי והשבוע לאחר קיום יחסים שהיה באופן מלא (ולא בפתח כמו שיש אצלנו הרבה פעמים בעקבות כאב) התחיל ממש לכאוב לי כל הצד של התפרים
ועבר כבר איזה יומיים ועדיין כואב! במיוחד אחרי מאמץ פיזי
אבל זה כאב ברמה שמציק לי ולא נעים גם כשעסוקה במשהו אחר
מישהי נתקלה במצב כזה? הגיוני שכ״כ הרבה זמן אחרי לידה יכאב ככה?
כמובן שהייתי בעבר אצל רופאה שאמרה שהתפרים בסדר וגם פיזיותרפיה רצפת אגן.
אשמח לעזרתכם האם זה תקין? האם יש מה לעשות כדי להעביר את הכאב והנפיחות? והאם ניתן לדעתכם לקיים יחסים במצב הזה?
אני ממליצה לך ללכת לרופאה שמתמחת בכאבים ולא רופאת נשים רגילה.
אצלי רופאים רגילים לא ראו כלום וד''ר אחינועם לב שגיא תוך שניה איבחנה אותי.
מהתפרים של הלידה וגם משאירים תפוסים.
והיפנתה אותי לפיזיותרפיה והביאה לי עוד דרכי טיפול חוץ מזה.
אני עכשיו באמצע התהליך.
איזה תיאור כואבבבב שנקרע ותפרו שוב... אאוצ'..
לפני הלידה - גם היו כאבים?
לא נשמע לי סביר בכלל כאבים שנה וחצי אחרי לידה, אלא אם כן יש בעיה לא פתורה מלפני הלידה. לגמרי ממליצה להיבדק, רק צריך לראות אצל מי, לא מתאים רופא נשים רגיל לדעתי.
תפרו הכל ביחד
חחח זה פחות הקטע הכואב האפידורל עזר
כואב היה ההחלמה
יש כאבי אישות מלפני הלידה אבל לא כאבים כאלה שהאזור כואב יומיים אחרי ונפוח
שמתמחה בכאבים. לא כל אחת יודעת לטפל בזה .
אפשר לעשות עיסויים על הצלקת לרכך אותה ועבודה עם מרחיבים, זה משהו שניתן לטיפול, עם אשת מקצוע מתאימה
והייתי מחכה קצת עם יחסים.
תנסי לקבוע תור זריז לרופאה. בנתיים אפשר לעשות קומפרס של מלח אנגלי /לקנות קומפרסים מוכנים של מגנוקר.
נשמע ממש מוזר שהפיזותרפיסטית אמרה שהכל תקין ושנה וחצי אחכ את בקושי מקיימת יחסים מלאים בגלל כאב? זה לא תקין בשום צורה. כדאי ממש ללכת לפזיותרפיסטית אחרת ולעשות סדרת טיפולים להגמשה של הצלקת. אצלי היה קרע קטנטן שעשה לי כאבים גם שנה אחרי וממש עזרה לי פזיותרפיסטית, זה פתר את הבעיה ב5 מפגשים ועיסוי עצמי שהמשכתי לעשות אחכ. אבל ממש כדאי לטפל ולא לשים בצד.
תשמעי יקרה
יש כמה אופציות
אם עדיין לא קיימתם יחסים מלאים מהלידה אז יכול להיות שיכאב כמה פעמים כי האזור לא רגיל וזה עובר.(מנסיון)
אולי אפשר לאלחש בפעמים הראשונות את המקום עם אזרקעין או משהו בסגנון - תתייעצי עם רופאה אני יודעת שלפעמים אחרי החתונה יש כאלה שעושות את זה
מצד שני אם אחרי חודש זה עדיין לא עובר, לפעמים התפרים באמת בסדר אבל תופרים בטעות עצב ולכן לא משנה כמה זמן יעבור זה יכאב
ומה שעושים זה מרדימים את העצב הזה באופן חד פעמי והכאב עובר.
יש עוד משחה שמכילה נראה לי חומצה היאלרונית שמגמישה את האזור ויכולה להקל
ולכן אם רופאת נשים בדקה אותך ואמרה שמבחינתה את תפורה תקין, הייתי בודקת את האופציות למעלה
אגב היא נגעה לך בתפר וכאב לך או שלא הרגשת?
תלכי לרופא מומחה יותר וחיבוק, זה באמת לא נעים
לק"י
יש לי 2 מבייסיק יו, הכי פשוטים, עם מינימום בד.
מחפשת עוד כאלה.
(אני פשוט לא מגיעה לשם, ולא יודעת אם יש כאלה כרגע).
קניתי מתמנון חולצות קצרות, וצריכה משהו מעל.
יש לי שרוולונים וחולצות בסיס שלהם ממזמן.
עכשיו הסכלתי באתר ולא מצאתי שרוולונים, אם במקרה את יודעת איפה יש אשמח לקישור 🙏
יש את זה באתר מטליקה וגם בקמיליון.
באוויר כדי שהילד באמת יהיה ללא חום 24 שעות?....
התינוקי שלי חולה.
ללא חום מ12 בצהריים.
עשיתי שמיניות באויר כדי למצוא לו סידור למחר, כי מחר אני חייבת לחזור לעבוד. מספיק שהיום לא עבדתי
וחשבתי שאולי אני הפראיירית היחידה שמקפידה על הכלל הזה- שלא מחזירים ילד שלא עבר לו 24 שעות מהחום האחרון...
אני היחידה?
מתסכל זה קשוח
ושהגעתי לקחת המטפלת אמרה שהוא היה עצבני ונראה חולה
אז סיפרתי לה שככה הוא מתאושש וזה ממש תסכל אותי שלמרות כל ההשתדלות, כאילו חשבו ששיקרתי..
והוא באמת מהקטנים והרזים
האם קר במחלקת יולדות? על איזה ביגוד אתן ממליצות דק, עבה, חלוק מחמם? האם היו לכן גלי חום, הזעתן למרות המזגן?
הבאתי בגדי קיץ והיה מעולה.
המזגן תלוי בנשים המאושפזות בחדר
מומלץ לקחת סוודר. לפעמים יש נשים שרוצות מזגן על חזק.
לי יש בעיה הפוכה של צמרמורות קור אחרי לידה אז תמיד מעדיפה להתכסות חם כדי להמנע מהם.
אחרי קפה שחור
ותשובה שלילית שזורקת למטה
(מה למעלה? מה למטה? רק אני. אני ואתה)
העולם נראה קצת יותר חיובי
איך אוכל להסתכל סביבי?
הכל מושגח
הכל מודרך
ועלייך הכל מוצנח
תצנחי
למיטה
תבכי
למיטה
תתחנני
למיתה
ותתעוררי
לקפה
קווי את ה'
קווה אל ה'
חזקי ויאמץ
לבבך
חבקי ויהמה
ויצמח
רצונך
אצלך
העולם ממשיך דרכו
ואת צומחת איתו
ולאורו
של מי שמזג לך הקפה
שהכל נהיה בדברו
כל מילה ננעצת חזק.
וחיבוק גדול יקרה!!
בעיני את דוגמה למישהי אלופה
את כמו עוף החול
כל פעם קמה וצומחת מחדש
יהיה רצון שהקב"ה יתן לך בקרוב ממש שפע גדול כל כך.
עד בלי די.
גדול
את מיוחדת נפש חיה!!
שה' ימתיק לך הכל
הבן שלי בן שנה וקצת כבר עם חום מאתמול בבוקר
זה כבר הרבה זמן
ואיך תורים עד יום ראשון ..
נותנת אקמול או נורופן, אני מודאגת
לא רואה שנוגע באוזניים
אין שיעול
ממה זה מסכןןןן
אין אולי תורים אצל רופא אחר?
יכול להיות פשוט וירוס שיחלוף לבד...
מקווה שכבר מחר יקום בריא בע"ה.
גם אצלנו פתאום חולים, מקווה שיחלוף מהר..
זה בליעה בלבד או גם נרתיקי??
נראה לי שאני מתבלבלת עם האוטרוגסטן
אז למשל במקרה הזה,
אולי לא היית יכולה למחוק את השרשור,
אבל היה אמור להיות אפשרי לערוך את ההודעה שלך, היית יכולה לערוך, למחוק את ההודעה ורק לכתוב נניח 'ערכתי' או משהו כזה.
ואני עובדת במתקן צבאי אז אין וולט😫😫😫
ואני כלכך רוצההההה
אמאלה אין אותי
פפפ
כזה חמוץ
עם מלא ירקות טעימים
יואו וגבינה צהובה
ולחם חם
די נו
אני מגרה אותי
התור שלי לשבוע 16+6
זה מאוחר מידי??
זה התור היחיד שהיה🫣
וקבעתי מזמן…
אני זוכרת אפשר עד 17 אבל לא זוכרת אם זה 17+0 או 17+6
שלא יהיה מידי מאוחר…
מסכים לקבוע רק אחרי שבוע 16 פלוס עד 17
נותן טווח של שבוע בדיוק לעשות את זה
ומסתבר שהתבלבלתי
זה יוצא 15+6 לא 16
אז בסדר
רציתי לפני כי אני ממש סקרנית מה זה
אבל בסדר נמתין🫣😅
והעצבת שגם בבית כבר אין ירקות שווים, הרוב נגמרן לי אתמול
בעסה🥸
מה? אני לא היחידה המשוגעת שכשהיא רעבה היא פותחת תמונות של אוכל במסעדות בגוגל?
שסלט מגרה אותך!
הלוואי עלי...
באלי קינוח אחרי האוכל
והקינוח שבאלי זה עוד מלפפון😂
היינו בשבת חתן
והיו כאלה קינוחים מגרים! וחלק דברים שאני אוהבת!
וכלום לא טעים לי הכל עם שוקולד😂🤓
כמה שעות? איפה עשתה קורס? כמה מרוויחים..
וכו'
תודה
אני לא עובדת בתחום,
אבל בעבר לפני מליון שנה עבדתי בארגון בריאות
1. כמה שעות? לא יותר מ 4 שעות ביום (בדרך 8-12 מתוכם שעתיים בערך בדיקות וההמשך הכנת הבדיקות לשליחה, מעקב ציוד וכו')
2. שכר לא יודעת
3. איםה לומדים?
זה נקרא קורס שאיבת דם ורידי
יש קורס במדא - הנה קישור עם פרטים מלאים על הקורס
https://www.mdais.org/kursim/blood-extraction
מידי פעם אני מקבלת פרסומים ממרכז כיוון בירושלים בנושא, אם את תושבת ירושלים
אולי אפשר להתעניין אם צפוי להיפתח קורס נוסף בקרוב (מרכז כיוון הוא מרכז הכוון תעסוקתי לציבור החרדי, לא יודעת אם רלוונטי לך..)
((((מציעה אפשרות נוספת,
אני לא יודעת בת כמה את ואם עשית או רלוונטי
אבל אם את בגיל שמאפשר עדיין שירות אזרחי,
אולי שווה לך לחשוב על אופציה של להיות חובשת במדא או איחוד
במסגרת הלימודים של חובשים אני לא בטוחה אבל חושבת ששאיבת דם נכלל בזה.. ככה זה יהיה 2 ב 1
עם שכר בשירות))))
אחיות גם עושות את זה, אבל אפשר גם מישהו שאינו אח ולמד ספציפית קורס לזה (מכירה מישהי שעבדה בזה תקופה קצרה)
אני יודעת שאני לא אנונימית כאן כל כך, אבל נשמע לי לא שייך לשאול מאנונימי ולצפות לתשובות כנות... אז מי שמכירה אותי אשמח שלא תקרא
אני לוקחת סרנדה ולאחרונה ההשפעה של זה על החשק המיני היא קטסטרופלית. אז הפסקתי בהדרגה סרנדה, והחשק השתפר אבל הדיכאון והחרדה כצפוי החמירו.
הפסיכיאטר שלי טוען שכל התרופות מדכאות חשק מיני, ולא בא לי
מישהי מכירה/שמעה על תרופה שפחות פוגעת בחשק המיני?
פחות מתאים לי גם להיות עם PTSD וגם להתנזר
מנהלות, אם לא מתאים תמחקו
אני לוקחת ציפרלקס, וגם לי זה מוריד מאוד את החשק המיני 
ממה שאני מבינה התרופות שהם ממשפחת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) נוטות יותר ליגרום לתופעות לוואי מיניות ולירידה בחשק מאשר תרופות נוגדות דיכאון אחרות.
ולכן הפיתרון הוא כניראה לעבור לתרופות ממשפחה אחרת.
אחרי לידה,
תוך שניה את מגלה שהקסם הזה של ההנקה עובד עליך הפוך.
ואת רק עולה במשקל.
דווקא משקיעה בעצמך, אבל גם באלך להתפנק.
ואז את מחליטה לעשות דיאטה.
ואז התינוק מתחיל לקום מלא, ולבכות כל היום ולא להרדם..
ואז את מתוסכלת,
אז מתחשק לך לאכול משהו טעים.
אבל את בדיאטה.
אבל את יותר עצבנית מזה.
נכנעתי.
ואז אני מסתכלת על עצמי במראה ובאלי לבכות.
נראת יותר גדולה ממה שהייתי בהריון.
שום דבר לא עולה עלי.
ולדבר על משהו שהוא מעבר ללשרוד (למשל הליכות) זה לגמרי מותרות.
ככה נולד(ת) פיל(ה)
אוף.
כתבת כאן דבריו כל-כך כואבים, ונכונים להרבה מאיתנו
כל-כך מבינה את הקושי הזה
שכל דבר שהוא מעבר לנשימה זה כבר מותרות..
והמבט הזה במראה - אני הכי הכי הכי מבינה אותך!!!!!!!
שולחת לך חיבוק, בתקווה לעתיד טוב יותר
אין לי עיצות
אני לא בטוחה שנכון לעשות דיאטה בהנקה.
זה דיי מיתוס הקטע הזה שהנקה מורידה במשקל..
במיוחד אם מונעים עם אמצעי מניעה הורמונלי, אבל לא רק..
ולא עוזר כמה אני אוכלת מסודר וכו
אני גם רעבה ברמות הזויות בהנקה והכמויות(של אוכל מזין ובריא!) שאני צריכה הן הזיה...
מקבלת את זה שככה אני ומשתדלת לאכול בריא למרות שאני פרה..
בהנקה בהחלט יש שינויים מטבוליים שגורמים לנשים רבות לרדת במשקל.
מה שכן, יש נשים אחרות שהשינויים גורמים להם דווקא לעלות במשקל
זה הופך את זה למיתוס
כמו שטארקו כתבה..
לא אמרתי שזה המצאה/לא קיים/משו כזה.
אבל זה מיתוס שזאת ההנחת יסוד כשיש ככ הרבה נשים שאצלם זה לא ככה.
המיתוס הוא לא עצם ההשפעה ההורמונלית על המערכת, ברור שהיא קיימת, בסוף זו המערכת האנדוקרינית.
המיתוס הוא ש*כולן יורדות בהנקה* שזה לא נכון...
כי המיתוס אומר שכולן יורדות בהנקה
ואז מי שלא- חריגה..
אבל זה לא נכון, כי בדיוק כמו שכתבת- יש שיורדות, יש שעולות, יש שזה לא משפיע עליהן...
אמא שלי יורדת עד לרמת תת משקל בהנקה
ואני עולה עד לרמת סוף חודש תשיעי בהנקה...
רקלתשוהנההנקה שורפת המון קלוריות.
נכון שאפשר לצרוך עוד יותר הרבה מזון/להשתמש באמצעי מניעה הורמונלי/לשבת כל היום על הספה וכך לעלות בכל זאת, אבל זה לא בגלל ההנקה אלא למרות ההנקה.
זה בכל זאת בגלל ההנקה...
כותבות כאן נשים ואומרות שכל עוד הן מניקות הן לא יורדות, וכשמסיימות הנקה יורדות גם ללא דיאטה משמעותית.
בעיני ברור שיש השפעה הורמונלית על כל המנגנון של רעב שובע ומשקל, לפעמים אפשר להרגיש את זה גם סתם כך סביב המחזור החודשי.
כדי לפצות על הקלוריות נשרפות
וזה לא מתוך בחירה. הבחירה שלי עומדת על מה לאכול, לא על אם. אם אני לא אוכלת מספיק נהיית לי חולשה מטורפת שאני לא יכולה לטפל בתינוקת שלי, וזה בוודאות מההנקה ולא משום דבר אחר-
אז כן, זה מיתוס שכולן יורדות.
לא כתבתי בשום מקום שאין השפעה. ברור שיש! אבל התפיסה שבהנקה תמיד יורדים במשקל ומי שלא היא 'עם בעיה' היא תפיסה מוטעית..
כמו שגלולות משמינות, למרות שאין בזה קלוריות - רק בגלל השפעה ההורמונלית
אז גם הנקה משפיעה הורמונלית על הגוף
האם זה הכל?
לא יודעת
האם יותר משמעותי העניין של הצורך לאכול יותר? גם יכול להיות
ועדיין זה לא נראה לי משהו שניתן לשנות. אם הגוף דורש יותר בהנקה צריך לתת לו. אין ברירה מלבד להשתדל לדחוף לכיוון יותר בריא
עולה במשקל וכל היום אבל כל היום רעבה ברמותתתת
ובנוסף גם מקבלת מחזור שזה בכלל זוועה
אפשר אוכל בריא אבל לא להגביל כמויות בכללללללל
ולאפשר מתוק מדי פעם, זו תקופה מאתגרת גם ככה אחרי לידה,
חכי חצי שנה ויהיה יותר קל ואפשר לעשות שינויים...
וחיבוקקקק!!!!!
שדיאטה אחרי לידה זה קשוח מידיי
נפשית
זו תקופה גם ככה לא קלה אז להימנע ממתוקים???
אפשר לשים לב למינון לא מעבר
לדעתי זה לא זמן מתאים...
ברגע שמפסיקה להניק אוטומטית יורדת 3-4 קילו
בעיני זה לא זמן לדיאטה.
אפשר להרבות בשתייה ואכילת ירקות אבל לא למנוע דברים אחרים שרוצים ובטח שלא להגביל כמויות.
כשההנקה מרווחת בגיל שנה כבר יש יותר סיכוי להתחיל דיאטה... זה כבר לא תחושת הרעב של הנקה של תינוק יונק כל היום וכל הלילה.
כאילו פשוט פדיחה לצאת מהבית, אני נראת בהריון שוב.. 🤦♀️
אבל אני לא מסכימה עם העניין שכתבו פה של לא לעשות דיאטה.
תמיד אפשר למצוא תירוצים, ובתכלס צריך פשוט לעשות אותה נכון.
אבל זה קשה.
אבל בהנקה יש צרכים פיזיים כמו בהריון.
וכמובן שדיאטה שלא מגבילה כמויות כי צריך לצרוך יותר קלוריות בהנקה.
אפשר להשתדל להכין בריא וכו
אבל בעיניי זה זמן לקבל את עצמנו ולחבק את עצמנו. אם כבר להתמקד בכושר ולהתחיל לחזק ולשקם את הגוף.
תמיד צריך להשתדל לאכול בריא ומסודר, ולשתות המון המון מים.
גם בהנקה.
ותכלס זה עוזר מאוד גם למשקל מאוזן
אבל תהליך שדורש הרבה כוחות
ובטח ובטח תהליך שמצמצם קלוריות- לא מתאים בשלב הזה של אחרי לידה.
דבר ראשון הגוף והנפש צריכים לחזור למקום
והתינוק צריך מספיק חלב
ובאמת קשה למצוא זמן להכין ארוחות ולשבת לאכול.... אבל ברור שזה דבר שטוב לנסות, ולקבל שלא בהכרח נצליח וזה גם בסדר!
אולי לא דיאטת רעב אבל בהנקה של הבת הבכורה שלי כל הזמן רק שמעתי שבהנקה לא עושים דיאטה ואל תחשבי על קלוריות ובול עליתי 15 קילו!
עכשיו אחרי שירדתי את זה בעבודה קשה של שלוש שנים אני נלחמתתתתת שלא לעלות אוכלת מאדדד בריא גם בהנקה
20 קילו עליתי בהריון
ירדתי בלידה קצת
ותוך 3 חוד עליתי הכל.
רעב עצום.
אז מה הפיתרון שלי?
קבלי-
כשהבעל שלי חוזר אני עוזבת הכל הכל
לוקחת אוזניות
ויוצאת לטייל בחוץ (הליכה בלעז...)
לשמוע שירים כיפיים שמחזירים לי רוח נעורים
אנרגיה
חלומות
לזכור שאני גם אני.
שעה/ חצי שעה
זה שזה מוריד קלוריות על הדרך- טוב זה היופי😄
אבל קחי את זה כזמן לעצמך- לא כ"ספורט שאת חייבת לעשות ואיזה מעצבן"
(בסודי סודות אספר לך שזה הזמן היחיד שאני נותנת לנפש הבהמית שלי לתת לי אנרגיה- ע"י שירים שנותנים לה פוש: שירים לועזיים מקפיצים... ופתאום יש לי חשק לזוז ואפילו לרקוד, עם כל העודף משקל המהמם שלי😜)
כמובן שאני מנסה לא לאכול שטויות, אבל כן, כל שעתיים אני ממש חייבת לאכול. פשוט,סופר.רעבה.
בהצלחה חיימי!
מלא איתך באותה,ספינה!
רק שלא תטבע😀😘💜
ממש במקרה אני רואה כינה מטיילת על השיער של הבן שלי
מייד שלפתי אותה
באותו רגע נכנסנו למרתון של מקלחת וסירוקים
סירקתי את השיער מכל כיוון
היו מליונים, כן ממש מליונים!!!!!!!😰😡😰😡😰😡
היו גם הרבה ביצים
עם המון מרכך הן ממש החליקו בסירוק עם מסרק אס200 תודה לה'!!!!!
כעת אחרי שעה של סירוק בעלי החליף אותי
נראה שכבר אין כינים, אין ביצים
ממש יוצא מסרק חלק חדש רק עם שאריות מים ומרכך
אני יכולה לסיים את הטקס או שצרריך להמשיך?
מתי אני יודעת שסיימנו עם זה?
זה ממש מוזר כי אני מסרקת אחת לשבוע, מקסימום אחת לשבועיים
רק לבקרה - ולא היה כלום לאחרונה. ממש כלום
פתאום ביום אחד כל-כך הרבה באו לבקר, והבן שלי לא גירד בכלללללל
אני כן מבינה עכשיו שאולי בגלל זה הוא לא ישן טוב בלילות האחרונים והתעורר כל שעה
וגם ביום ל רגוע ובוכנ מכל שטות
לא חשבתי שיש קשר 🥴🥴🥴🥴
אולי גם בגלל זה יש לו שלשולים או שאין קשר?
איך כואב לי עליו
מרגישה מזה אמא מזניחה 😭😭😭😭
לא מבינה איך פספסתי את זה עד היום שכבר היו בכל סירוק 10 כינים!!!!!!!
הכול בעולם הזה בא בגלים, מוריה חושבת. הים. שוק המניות. צירי לידה. וגם ריבים.
הם נוסעים כבר עשר דקות והוא עדיין מדבר: למה הם לא יכולים לצאת בזמן? למה הם אף פעם לא יוצאים בזמן? הרי דיברו על זה אתמול בערב. ותיכננו להוציא את הילדים מהר כדי להספיק לפני הפקקים... עכשיו חצי שעה איחור כבר!
גם הריב הזה הוא בעצם גל גבוה, שירד ויעבור. הם יהיו מפויסים ונחמדים שוב, מוריה מזכירה לעצמה ומנסה לחשוב על דברים אחרים, הכול חוץ מהנאום של אסף. היא שונאת להרגיש אשמה. הם מאחרים בעיקר בגללה, גם הבוקר התעכבה עם העגילים והמטפחת ומסקרה כן או לא, עד שירדה הוא כבר נאבק בכריכים לבית הספר. היא מיהרה להוציא שקיות, לא העזה להגיד לו שימתין עוד דקה כי היא רוצה קפה. מהר מהר נכנסו כולם לאוטו, עצירה במתחם הגנים והמעונות, עוד עצירה בבית הספר והנה הם בדרכם לירושלים. שום שלווה של יום רביעי-חופשי אין ברכב, רק מתח והמילים שלו המאשימות (לכאורה את שניהם, אבל מוריה מתכווצת) והשתיקה שלה, עם המהומים מדי פעם.
הוא התחיל בשער היישוב והיא יודעת כבר, זה ככה בכל הכוח שני צמתים, ליד היישוב השכן הוא נרגע קצת. בתחנת הדלק הם בדרך כלל שותקים שניהם, בחיזמה הוא ידליק את הרדיו. כשיגיעו לירושלים הוא כבר יהיה ממוקד במטלות להיום, רק היא תישאר עם תחושה חמוצה. קפה. איך היא צריכה קפה עכשיו.
אין, הם לא מסודרים, ממשיך אסף בכל הכוח, לא בזמנים לא בבנק ולא בשום דבר. איך ישיגו משכנתא ככה, כמה שהוא אומר לה היא לא מבינה והכל מתחיל בעמידה בזמנים. מוריה חשה מחנק. מביטה החוצה, חושבת כמו תמיד על כל הדרכים להיעלם מהסיטואציה: לפתוח את הדלת כשהוא יעצור בכיכר הקרובה, לצאת ולהתחיל ללכת (מסוכן מדי). להתעלף (לא מציאותי). להגיד לו שיעצור בתחנת הדלק של כוכב יעקב כי היא רוצה קפה, לצאת לקנות ולא לחזור לרכב. להינעל בשירותים, לעלות על טרמפ, פשוט לא לחזור. שימתין פה וימתין עד שיבין שנעלמה (אבל היא שונאת קפה של תחנות דלק והוא יודע את זה).
ובכלל, זה ילדותי מצידה לתכנן בריחה. עוד מעט הם ישלימו חזרה. האם זה נורמלי שהיא רוצה להיעלם? שואלת את עצמה מוריה. והאם, היא תוהה, יש עוד נשים שצריכות להתאמץ לא לבכות רק כי לא שתו את הקפה של הבוקר?
אסף מאט לפני המחסום בחיזמה. הוא אכן השתתק כבר, היא לא שמה לב. עייפה פתאום. בירושלים הוא חונה במקום הרגיל והם מסכמים להתחיל עם החשוב ביותר: אסף לבנק והיא לסטוק מול בניין כלל. אחר כך ייפגשו ויחליטו מה עוד מספיקים היום.
מוריה משתרכת במעברים, מחפשת פרסים לתלמידות, מתנה ליום ההולדת של אורי, חומרי יצירה לתאומות. סלסלות לאמבטיה. בדרך כלל היא נהנית מהקניות האלו אבל היום המחשבות של הבוקר ממשיכות להתערבל בראש. היא מסיימת בדכדוך, משלמת וחוזרת לחניון כמו שקבעו. אסף עוד לא שם אז היא מחפשת ספסל. לא מוצאת, יושבת על גדר ובוהה בעוברים ושבים. לא נורא, תחכה.
הזמן עובר, אסף לא מגיע. המפתחות לרכב אצלו. היא מתקשרת לנייד שלו אבל אין תשובה. אולי הפגישה התארכה? היא שומעת סירנות משטרה מרחוק, ככה זה בירושלים. יושבת עוד קצת, שולחת הודעה. לא מגיב.
מביטה בשעון: עברה שעה וחצי מאז נפרדו. היא כבר ארבעים דקות במגרש החניה. אצבעות של מתח מטפסות לה על הגב. היא יודעת שזה מגיע לה. תמיד מדמיינת איך להעלם, לברוח. "את אף פעם לא מתמודדת עם מה שיש לך מול הפנים!" אסף הטיח בה פעם. ועכשיו הוא החליט שנמאס לו.
מה פתאום, מוריה מנסה להדוף את המחשבות שעפות לה בראש, אנשים מבוגרים לא נעלמים סתם ככה. האוטו כאן. מתקשרת אליו שוב, מגיעה לתא קולי. אף פעם לא חשבה שאולי גם אסף מחשב דרכים. אולי בנסיעה הבוקר הוא תכנן ללכת לבנק ופשוט לא לחזור לסיטואציה. בגללה. לא עומדת בזמנים, תמיד מתלבטת ומתלבטת. מתחבטת בין מטפחות, בין חוגים, בין מקומות עבודה. אף פעם לא קיבלה החלטות מהר כמוהו - הכול אצלה לוקח זמן. עכשיו כבר בוכה. דמעות שקטות וגדולות נוזלות לה על הלחיים, היא יושבת על הגדר ויודעת שהוא הלך. שזה בגללה.
"מוריה. מוריה. מוריה!" הנה הוא. אסף כאן. מוריה מנגבת את הלחיים. לנשום. "מצטער, היה טיפוס חשוד בבנק ופינו את כל הלקוחות, באו לעצור אותו, בהלה. הפלאפון שלי נשבר כי דרכו עליו בפאניקה שהלכה שם" הוא מנופף מולה במסך השבור "אחר כך הייתי צריך לחזור לסניף לקחת את הארנק והמפתחות, זה לקח זמן". היא מרימה את הכתפיים, מנסה לנשום רגוע. הבטן שלה כאילו דילגה על שתי מדרגות בבת אחת. האיש סוקר אותה מלמעלה למטה. "בואי, בואי, את יותר מדי שעות בלי קפה".
בבית הקפה הם יושבים בשולחן ליד החלון, כמו שהיא אוהבת אבל זה פחות מעניין אותה עכשיו. היא מחבקת עם האצבעות את הכוס החמה ועדיין רועדת. אסף שואל אם ראתה את השוטרים רצים, אם שמעה משהו, למה התפרקה ככה? "לא, אני... גמורה מהבוקר כבר".
"באמת יצאנו בלחץ" הוא אומר "אבל הגענו, הלכת למקסטוק שלך, מה קרה?"
היא שותקת, אבל בראש צועקת לעצמה. תדברי. הוא שואל. תעני.
"יצאנו מאוחר. באמת התעכבתי. והתעצבנת כרגיל" מוריה אומרת בסוף. "עכשיו, אני תמיד נושמת עמוק בשער של היישוב אבל זה לא עבר לך עד הגבעה, זה לא עבר עד התחנת דלק כמו תמיד ו.."
"מה זה כמו תמיד?" גבה אחת שלו מתרוממת. מוריה שותקת. אופס.
"נו?" הוא לוחץ "את מודדת לי זמנים?"
"ברור! עשר קילומטר אתה מטיף לי מוסר בנוהל. בגבעה נרגע קצת, בתחנת דלק אנחנו שותקים. זה תמיד ככה" היא כבר בשוונג "ובחיזמה, בחיזמה אתה תמיד שם מוזיקה כשעומדים ו... אתה צוחק?!" היא צוחקת גם. ואז בוכה, ביחד. אוהבת לראות אותו צוחק.
"מורצ'וק" הוא אומר "מה קרה היום?"
"היום אני עיכבתי אותנו. היום אתה התעצבנת הרבה יותר מהרגיל. היום אני, אני רציתי לברוח מהאוטו. אסף, כבר לא יכולה לשמוע אותך נוזף בי כמו המנהל ביסודי. יודעת שאתה צודק, שזה גומר אותך, אני צריכה להיות מתוכננת, מאורגנת. אבל אני לא.
ואז כשחיכיתי לך וחיכיתי עוד ולא באת חשבתי... חשבתי שנמאס לך. ממני, מהכל. שעלה לך עד כאן, לא יודעת". היא נשענת אחורה, מפחדת להביט בו, מרגישה ריקה כי המילים נשפכו החוצה. ריקה. ריבונו של עולם, היא לא תעמוד בעוד הרצאה היום. אבל מתחת להכל זוחל גם ביטחון שקט, כי אסף שם. הוא יושב ולא עושה שום סימן של ללכת. רק מסמן לעבר הספל הכמעט מלא שלה, שתשתה.
"מוריה" הוא אומר אחר כך "אני מודה שההתנהלות שלנו בבוקר מוציאה אותי מהדעת. אנחנו מבזבזים זמן יקר. האמת, גם כסף. אני אצטרך להיות יותר מתוכנן כדי לחפות על ה... זרימה שלך. אבל" הוא מסתכל לה ישר בעיניים, מבט ארוך "בשום אופן לא נמאס לי."
"באמת?"
"באמת. איפה עוד אני אמצא אישה שמתזמנת מריבות בווייז?"
מוריה מחייכת, כמו תמיד הוא מצליח להצחיק אותה. כשהספל רוקד קצת בידה, הקצף נע בעדינות על הקפה. כמו גלים.
במקרה גם תיארת צדדים אצלי - ההתלבטויות וההתחבטויות, אי-העמידה בזמנים, התסכול בהרבה יציאות ואז האווירה העכורה בתחילת הנסיעה.
למי שכתבה כאן על רגישות יתר - אני רוצה להציע זווית אחרת - לא רגישות - אלא תסכול עצמי. כשבן-הזוג מביע מורת רוח או חוסר שביעות רצון מתכונה שאת בעצמך מתוסכלת ממנה או לא סובלת אותה - אפשר בקלות להרגיש כמו הגיבורה.
עלי והצליחי!
מרגישה שההריון הזה אני שומעת על יותר ויותר ויטמינים הכרחיים בהריון.
בהריונות הראשונים שלי זכור לי שלקחתי רק פרנטל וברזל בשילוב חומצה פולית (אולי אולי ויטמין די, אפילו לא בטוחה)
ועכשיו אני שומעת על לקחת אומגה 3, סידן, יוד.
אומגה 3 כבר התפתתי ואני לוקחת.
סידן מרגיש לי כבר מוגזם, אבל מצד שני אני נזכרת שאחרי כל הריון צץ לי חור או בעיה בשיניים (כנראה בעקבות שיניים חלשות בהריון)
בקיצור, אני לא רוצה להגזים.
מה אתן לוקחות בהריון?
אבל גם לקחתי בד"כ מגנזיום כדי שלא יתפסו הרגליים בלילה, ואז צריך גם סידן בשביל האיזון או איזה משהו כזה..כבר לא זוכרת
גם ברזל לא.
אני לא מתחברת להנחיות הגורפות.
אם יהיה חסר לי ברזל אז אקח גם ברזל.
לי חסר ברזל תמיד גם בלי הריון
אז קבוע לוקחת 2 בהריון
לגבי סידן זה רק לאור הניסיון שלי עם שיניים אחרי לידות, גם אני לא לקחתי עד עכשיו
מעבירה הודעה שקיבלתי ווידאתי את הרלוונטיות והנכונות שלה:
(אני לא קשורה אליהם, רק מנסה לעזור.. לכל שאלה פנינה לתקוה או למעין)
היי. גיסתי האהובה מתמודדת עם מחלת הסרטן בסוף הריון. אנחנו אוספות לתינוק שעתיד להיוולד בקרוב חלב אם. אם את אישה בריאה, ללא מחלות רקע, ויש לך שפע של חלב, ואין לך בעיה עם שאיבות.
נשמח שתיצרי קשר
תקוה-0528109790
מעין- 0525919490
כרגע בעיקר אזור ירושלים, דרום.
אם תהיה כמות גדולה מהצפון, תבואנה לקחת
שבועיים לאחר לידה שלישית.
כל כך מתגעגעת וצריכה חיבוק מבעלי, המרחק הפיזי קשה.
אשמח לטיפים איך להתגבר ולצלוח את הגעגועים
גם אני שבועיים אחרי..
ובדיוק נזכרתי בפרשת תזריע שאחרי שבוע הן היו טובלות חופשי בלי קשר לדימום בכלל 😕
בלידה הזו עלתה לי מחשבה
מקווה שאצליח להעביר אותה:
מרגיש לי שאחרי לידה אישה צריכה למצוא ככ הרבה כוחות מתוכה כדי לצלוח את הלידה, ההנקה, לילות בלי שינה, סערה הורמונלית ועוד... ואולי העובדה שאנחנו עושות את זה "לבד" בלי תמיכה פיזית מהבעל, זה נותן לנו "אישור" כמה אנחנו יכולות וחזקות וגיבורות. זה מסע מאוד פנימי עם עצמנו.
המחשבה הזו נתנה לי קצת נחמה בהקשר הזוגי החסר.
אבל מגע מנחם את יכולה לקבל אולי ממשפחה או חברות (לא זה לא אותו דבר. אני לא אטען דבר כזה אבל זה צורך)
וגם- לשקף לו את החוסר ולחפש איפה הוא יכול לפנק ולהעניק אהבה בלי מגע
וזה בסדר שעדיין יחסר אני לא באה להמעיט בקושי. אבל אולי אפשר לצמצם אותו עם תחליפים
חיבוקקקק
אחד הדברים שמלחצים אותי כשאני חושבת על הלידה...
היי בנות מישהי הייתה בבית החלמה אם וילד בבני ברק?
יכולה להמליץ? איך הניקיון? איך התינוקיה? יש יחס טוב? איך רמת האוכל? חייבת לציין שיש לי צליאק ולא בטוח שהאוכל יתאים לי
תודה
