פורום הריון ולידה (עמוד 5287)

כמו קפיצה על כדורפזיו ולשבת בכריעה

ללחוץ ולהוריד אותו.

יש גם נק' בשיאצו,סוג'וק ורפלקסולוגיה. יש הומופאטיה מיוחדת. לדבר עם העובר,דמיון מודרך ועוד..

והכי חשוב כמו שכתבו לך תנוחות זקופות ורכונות קדימה.

ותפילות מובן!

1. את עלולה לגמור את הכוחות לפני הלידה.

2. את עלולה לגרום לנזקים של רצפת האגן (טחורים מאוד אופיניים לזה).

3. את עלולה לגרום לסגירה של תעלת הלידה.

4. את עלולה להפריע לתינוק לקבל די חמצן ממך בדם.

כמו שיפעת אמרה, יש נקודות לחיצה טובות. כדאי לקחת דולה!

בנוסף, לשמור על תנועתיות - שוב - מחזקת את מה שכבר נאמר

ותזכרי שמה שהיה, בכלל בכלל לא מחייב לגבי הלידה הזו.

בהצלחה!

וזה היה בזבוז אנרגיה נוראי.

ובאמת בפעמים הקודמות שכבתי במשך הצירים, אז כנראה הפתרון הוא בתנועה.

ואני לא לוקחת דולה כי זה לא בשבילי.

אולי מרוב הלחיצות הכל "נסגר" כזה, והקשה עליהם את הדרך

במקום זה תלכי על הרפיה.

ואת יכולה להתאמן מעכשיו על הרפיה בזמן צירים, אם את מרגישה ברקסטונים

(וגם אם לא )

מיילדת שילדה אותי 3 פעמים תירגלה איתי כל הזמן סיבובי אגן [גם בישיבה על הכדור] היא טענה שזה עוזר לראש להתברג.

את עם אפידורל או בלי? מוזמנת לעשות הכנה ללידה חוזרת

שיתנו לך ולבעלך או מי שאיתך בלידה עוד כלים.

ואז רק יהיה יותר קשה לך ולתינוק.

שינוי תנוחה, שכיבה על הצד, ישיבה בכריעה, עמידה על ארבע/שש-על המיטה. שינוי תנוחה כל רבע שעה בערך.

לתת לצירים לעשות את העבודה ולפעמים צריך קצת תוספת פיטוצין.

וזה גם מאוד תלוי בהערכת משקל של התינוק.

לגדולים קשה לרדת והם לא צריכים את העזרה בלחיצות זה רק מזיק להם...

כבר שאלתי כאן פעם על זה. בלידות שהייתי בלי אפידורל לחצתי המון זמן כי לא הצלחתי להתאפק, ובלידה עם אפידורל חיכיתי בלי לחיצות עד שהתינוק ירד בעצמו.

העניין הוא שנשמע לי הגיוני שתנועה שלי תעזור (בכל הלידות שכבתי במשך הצירים) אבל אם אני אהיה עם אפידורל אני אהיה חייבת לשכב, וזה נשמע חבל.

אולי עדיף בלי אפידורל ועם התנועעות על כדור או משהו כדי לעזור לתינוק לרדת מהר.

אבל באמת התינוקות אצלי גדולים, אז אולי זה לא יהיה יעיל?

אני כבר מבולבלת...

אשמח לדבר איתך באישי.

אני הייתי לוקחת אפידורל ומשנה תנוחה, בתינוקות גדולים עדיף שהגוף יעשה את שלו לבד ולא תלחצי כי כואב לך וזו ההתמודדות שלך.

אני לא יודעת איפה את מתכוונת ללדת אבל לא בטוח שבפתיחה מלאה יסכימו לך לא להיות על המיטה, ככה שבכל מקרה תצטרכי להיות על המיטה ושם לעשות את שינוי התנוחה, אפשר לשבת, לכרוע, לשכב על הצד (מאוד עוזר לתינוק לרדת) להיות על שש/ארבע גם עם אפידורל.

הלחיצות לא יעשו טוב לא לך ולא לתינוק.

כי אין הרבה מיילדות כמו ריןרין שיעודדו או אפילו יבינו את הרעיון המוזר הזה של תנועתיות עם אפידורל

אני מוסיפה על הדברים היפים של ריןרין, שאפשר וכדאי לנענע ברכים וירכיים, מצד לצד, וגם אל החזה וחזרה למטה. ואם לא תצליחי בעצמך, אז מלווה שלך שתנענע אותך (תזכרי שמשלב מסוים את ובעלך אסורים, אז אולי שווה להכין מישהי אחרת מראש לשלב הזה, שתעזור לך בתנועתיות עם האפידורל).

להמשיך,תעדכני את המדריכה אם יש דברים שעלולים לסכן או משהו.

תהני 

אני לא כל כך יכולה לעדכן עכשיו את המדריכה,זה מוקדם מדי...

ואני צריכה לחדש את המנוי....

אז מה עושים?

קדימה להתחיל ..

אני מחנכת כיתה א'- ובשפה העבודה היא בקבוצות.

הודעתי לכל קבוצה מה המשימה שלה וניגשתי לקבוצה- מידי פעם מרימה ת'ראש לבדוק שכולם עובדים.

בסוף היום בפרטני ביקשתי מילד להוציא את הדף מהשיעור, וגיליתי לתדהמתי:

שכחתי לתת להם משימה

הם ישבו וכשראו שמשעם ניגשו למרכזון-פחחחחח......

מההיריון הקודם-

פעם אחת הכנתי לבעלי תה. כשבאתי להוסיף את החלב, עמדתי ליד המקרר, החזקתי את קנקן החלב ביד, ושאלתי את בעלי "אתה רוצה סוכר בתה?"

בעלי: "מה?"

אני (לא מבינה מה לא ברור): "אתה רוצה סוכר בתה?"

בעלי: "מה??"

אני (ממש לא מבינה מה לא ברור): "אתה רוצה שאני אמזוג לך סוכר לתה??" ואז הבנתי...

ופעם אחת רציתי לצחוק עם בעלי על הסיפור הזה, ובטעות שאלתי את בעלי אם הוא זוכר שהצעתי למזוג לו סבון לתה...

ומההיריון הזה (מי שמכירה אותי, נא לא לקרוא)-

פעם אחת נסעתי עם בעלי באוטו, והוא ישב מאחורה עם המחשב הנייד ועסק בלימודיו. לא כ"כ דיברנו בנסיעה הזו. טוב, נוסעים, נוסעים... פתאום הסתכלתי במראה שבתוך האוטו, ואני קולטת שיש גבר בספסל מאחורה! אבל מתי העליתי טרמפיסט?? מה הוא עושה שם?? ואז קלטתי מי הגבר הזה...

יש גם טמטמת בזמן הנקה נכון? (חוסר שינה..הורמונים וכדו')

ההורים שלי בקיץ התקינו מזגן בביתם על הקיר ליד הדלת

כבר יצא לי לראות כמה פעמים את המזגן שלהם ,להדליק לכבות וכו'

ובפעם האחרונה שבאתי אליהם שבת , הסתכלתי על הקיר וראיתי שהמזגן איננו..

שאלתי בפליאה רבה(ויותר מידי סביבי שמעו את שאלתי) "למה הורדתם את המזגן??"

אמרו לי "את רצינית?"

אני:"כן!, היה לכם אחלה מזגן"

אמרו לי: "תסתובבי שניה לקיר האחר!"

אני :"אוי אופס שכחתי שהוא היה בקיר ההוא.."

פעורה..שחסרים לה כמה שעות שינה שכמותי...

לטובת כל החדשות - שיהנו!

יום אחד אני יושבת בגן השעשועים ומקשקשת עם השכנה.

רחלי הקטנה מדדה לכאן ולכאן.

פתאום היה נדמה לי שהרבה זמן לא ראיתי אותה.

התרוממתי מהספספל ואמרתי לשכנה: "רגע - איפה רחלי?!"

אז היא עונה לי: "אויש נו טלי! בידיים שלך, יונקת!"

(באמת היה לי קשה להתרומם מהספספל )

.

אחר צהרים בהיר, ירדתי עם הבייבי התורן לסידורים, וגיליתי שהעגלה שלנו לא נמצאת בחדר המדרגות,

זה היה לאחר כמה מקרים של גניבת עגלות באזורנו.

בקיצור, התבכיינתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע שגנבו לנו את העגלה,

ואחרי כמה שעות טובות נזכרתי שבאותו יום, באופן חד פעמי באתי לקחת אותו מהמעון עם האוטו, והעגלה פשוט נשארה עזובה במעון....

ביום גשום כשהשארתי את הקטנה בבית שברתי כל היום את הראש, איך בגשם הזה אני אלך עם "פיצי"להביא את "פיצי" מהגן.....ורק כשבאנו לצאת הבנתי שאין לי את מי להביא והרגשתי...מטומטמת!!!!

ישבתי עם הילדים לאור נרות שעתיים...הפסקת חשמל...

אחרי שעתיים נזכרתי לבדוק להרים את הפיוז....ויהי אור  (הבן שלי נחנק מצחוק)

בנות אתן מעולות!!!! 

התקשרתי לשכנה שלי שתבוא לשמור על הבנות בזמן שאני רצה לכמה סידורים.

כשדיברתי איתה הנחתי את הפלאפון בין האוזן לכתף כי הידיים שלי היו תפוסות..

נגמרה השיחה והמשכתי להחזיק את הטלפון ככה בין הכתף לאוזן.

כשראיתי שהשכנה מתעכבת, התחלתי להסתובב בלחץ כשאני ממלמלת: "אוווף, איפה הפלאפון??"

ואני ממשיכה לחפש ונכנסת לסרטים, ולבסוף החלטתי להתקשר לפלאפון מהבית..

אין לכן כמה כואב היה הצלצול שלי בתוך האוזן

הלכתי לעבודה עם 2 נעליים שונות (זה היה נעלי אצבע וגיליתי כשהלכתי לשירותים בעבודה שלבשתי אחד כחול ואחד צבעוני) .... ואף אחד בעבודה לא אמר לי כלום...

לא משנה שבהריון האחרון כל יום בדקתי מה אני לובשת מכף רגל עד ראש כדי שלא יקרו דברים כאלה יותר 

שהגדולה שלי היתה בת כמה שבועות תיכננו לנסוע לאנשהו.

העמסנו הכל לאוטו, ואז אני אומרת לבעלי: עכשיו רק צריך להכניס את חרות וזהו.

אני נכנסת הביתה ומחפשת אותה במיטה והיא לא שם.

בהיסטריה אני שואלת את בעלי: איפה היא? לקחת אותה?

והוא בתדהמה: מה? היא עלייך במנשא!

היא נרדמה עם התינוק, התעוררה וגילתה שהוא לא לידה, ופנתה לבעלה בצעקה מבועתת: איפה הילדים? בעלה, מנומנם, הצביע על העריסה, שלשם הוא העביר את התינוק אחרי שהיא נרדמה, והיא לא נרגעת: אבל איפה השני?

מיותר לציין שמדובר בתינוק בכור, יחיד, נכון?

מההריון של הבת (היא בת 3, כלומר זה קרה לפני יותר מ-3 שנים)

הכנסתי בגדים למכונה, כשהמכונה גמרה בהוצאתי את הבגדים וכרגיל הסנפתי אותם, כי אני ממש אוהבת את הריח של הבגדים איך שהם יוצאים מהמכונה ועדיין יש בהם את הריח של האבקה והמרכך (מה שבד"כ מתנדף אחרי כמה שעות, במיוחד אם יש שמש על הכביסה).

לא היה שום ריח נעים ולא הבנתי איך זה קרה, חשבתי אולי ה בגלל שלא הוצאתי את הכביסה מיד, אבל אף פעם לא קרה שאם השארתי קצת זמן את הכביסה במכונה הריח התנדף, לא היה מדובר בכמה שעות טובות.

טוב החלטתי להכניס שוב את הבגדים למכונה, עם מרכך, רק כדי שיהיה להם ריח, אני באה למכונה ומה מגלה?

מילאתי את הכף באבקת כביסה, אבל לא שמתי בתא, מה שאומר שגם מרכך לא שמתי. מסתבר שאחרי ששמתי את הכביסה במכונה הפעלתי כי זכרתי שנגעתי באבקה, רק לא זכרתי שמדדתי את הכמות בלי לשפוך אח"כ לתא והכביסה התכבסה רק עם מים.

ערב אחד עמתדי וניקיתי את הגז במרץ רב, הוא ממש נצץ,

אחרי שעה בערך אני אומרת לבעלי, איזה חמוד אתה ניקת כ"כ יפה את הגז

כשבעלי יחזור אני אכתוב עוד... הוא בכלל צוחק מהמושג טמטמת הריון, מתאים לי בול!

לקראת הלידה (חשוב לציין, לידה ראשונה) עברתי על אלפי רישמות של מה שצריך לארגן ולהתכונן ולקנות ולארוז וכו' וכו' ובאחת הרשימות כתוב-

למצוא סידור לילדים שבבית כשאת תצאי ללדת ותקחי איתך את בעלך ואמא שלך,

ואני ברוב טמטומי אומרת-יו!! מאיפה אני אמצא עכשיו מישהו??

הייתי אצל ההורים שלי,קראתי פרק שירה.הדלת של הבית הייתה פתוחה ,אח שלי שיחק בכדור.פתאום מזוית העין אני רואה משהו מתגלגל לי מתחת לרגליים ואני יודעת שאצל ההורים שלי שורצים הרבה חתולים.והמשהו שמתגלגל מלטף לי את הרגל .צרחתי "אמאל'ה חתול"והרמתי את הרגליים בתנופה כזאת שעוד שנייה פגעתי בקיר כמובן שכולם נקרעו מצחוק והם צוחקים על האחות האסטרונאוטית שלהם עד עצם היום הזה ... וכן זה היה הכדור...

קלפתי אבוקדו ובעלי ואני מאד אוהבים אבוקדו. אז אני מקלפת איזה 3, ובסוף, רוצה להסתכל על הקערה כדי להתחיל למעוך אותם ולעשות סלט  ומה אני מגלה?! שיש שם שלושה גרעינים ומה שזרקתי לפח היה דווקא האבוקדו עצמו )

עוד אחד, אני באה להכין לי תה, אז אני פותחת את המקרר, ומחפשת שעותתת את הקומקום! אז אנירוטנת ומתעצבנת וכועסת על בעלי- איפה שמת כבר את הקומקום!?!?! ואז הוא אומר: זה מה שאת מחפשת?! אז למה פתחת את המקרר?!?! זה על השיש!!!  פדיחה.. כמובן שאחרי שילדנו את הקטנטונת התנצלתי אינספור פעמים על השיגועים שעשיתי לו, ועל אלה שיבואו בעקבות ההנקה )

ועוד אחד: חיפשתי את המשקפיים שלי. בגלל שאני צריכה אותם רק לרחוק והם לא עליי קבוע אז אני כל הזמן מאבדת אותם. בקיצור, אני מחפשת מחפשת ובעלי כבר מחכה לי באוטו למטה, וכולי עם הבטן הענקית מסתובבת מתחת לדברים ומתכופפת כדי למצוא, אבל כלום! גורניטש! 

נועלת את הבית (מזל שזכרתי- כמה פעמים קרה שלא זכרתי.. אבל זה כבר סיפור אחר..)

ומתיישבת על יד בעלי מקדימה, כולי מתבייכנת שלא מצאתי את המשקפיים ושאנילא אראה כלום בסרט הזה וממש באסה ואוף וכוו'' ואז הוא כזה מחייך וצוחקקקקקקק, ואומר: לא שמת לה שאת רואה מדיי טוב??

אויי, הטמטמת...

מנסה למצוא את המפתח של הרכב עם האיתורן של הטלפון. 

יש בזה גם פלוסים...רק בהריון אני מעיזה להגיד לחברה שהריח של העוגיות שלה מדהים ואני חייבת אחת...[זה לא אני ,זה התינוק]

אם כבר כאלה...אז שאלה לנהגות ההריוניות: גם אתן מרגישות שהרכב גדל איתכן בהריון? שהוא נהיה יותר רחב , שאפשר פחות לתמרן איתו בחניות ומחודש לחודש הוא יותר מסורבל?

עלינו לאוטובוס ואני עולה מאחורה עם העגלה מסתכלת לכיוון הנהג ואומרת לעצמי, איך האיש הזה דומה לבעלי...

טמטום או לא טמטום? הוא כולה הלך לשלם..

לבעלי ולי מספר פלאפון מאד דומה, יום אחד אני מתקשרת מהעבודה לבעלי ופתאום מצלצל הפלאפון שלי ממספר חסוי, אז ניתקתי , וגם הפלאפון הפסיק לצלצל, התקשרתי שוב לבעלי מהמספר במשרד ושוב מצלצל אצלי ואני כבר מתעצבנת ושוב מנתקת וכך עוד פעם עד שקלטתי שאני מחייגת לעצמי....

בלי עין הרע,העיקר שהיא גדלה וחיונית..תהנו ממנה. 

תבדקי אם היא רגישה לחלב,

הבן שלי בגיל הזה בערך גם הפסיק לאכול וכל ארוחה לקחה בערך שעתיים וחצי

ולפעמים גם היה מקיא אח"כ וכשרציתי להתחיל בטעימות הוא ממש לא הסכים,

וברגע שעברתי למטרנה צימחית גם אכל ארוחות מלאות וגם פתאום הסכים לטעום הכל....

בהצלחה!

בס"ד

היא אוכלת סימילאק כבר מגיל חודשיים וחצי ואין סימני התנגדות...

באופן כללי היא רגועה ושמחה [אוהבת צומי ]

אבל זה לא מעט מידי??

חוצמיזה שיש לה נזלת כבר המון זמן והמי מלח לא כ"כ עוזר... יש עוד משהו שאפשר לעשות?

[היינו אצל הרופאה.. היא אמרה אדים ומי מלח, כי היא גם השתעלה. ב"ה השיעול עבר, רק הנזלת הזותי נשארה]

לכן היא אוכלת פחות..

גם אצלי זה ככה.. תעשי אינהלציה..

בס"ד

הבן הגדול שלי מגיל 4 חודשים החליט שפשוט נמאס לו מסימילאק עד שהבנתי שהוא רוצה לגוון קצת אז התחלתי להוסיף לו דייסת מטרנה קורנפלור  ואז אורז (רק להזהר קצת עם אורז יכול לגרום לעצירות אז לאט לאט עם זה) ובעוד חודשיים אפשר להוסיף עוד כל מיני דייסות כמו דגנים , סולת ורימונים וכך הלאה.

עוד דבר כאשר הם מצוננים הם לא אכלנים גדולים כמו כולם הם לא מרגישים את הטעם אז אולי גם זה משפיע אז לא להילחץ כשאת בלחץ הם מרגישים את זה ומגיבים בהתאם (גם נלחצים).

חוץ מזה אולי באמת צריך לתת לה קצת מרווח ואז היא תהיה רעבה יותר ותוכל כפי שאת רוצה .

ואכי חשוב לא להילחם בהם באוכל ככל שתלחצי עליהם כך  הם יסרבו יותר , תנסי להיות יצירתית תראי לה משחקים, תשמיעי מוזיקה תקחי איתך אוכל ותצאי בחוץ ותוך כדי טיול תתני לה. (אגב את מה שאני כותבת ניסיתי על הבן שלי אז זה מתוך נסיון ) .

לגבי נזלת כמעט ואין מה לעשות בפעוטות חוץ ממי מלח ואדים ועוד דבר ישנן אמפולות "קרבול" שיש בהן שמן ארומטי חזק שוברים את האמפולה ושמים על בד את השמן וכשהיא ישנה לשים את זה לידה או פשוט לשים כמה טיפות על הבגד שלה כי השמן הזה "פותח" את הנשימה. מוכרים אותן בבתי מרקחת . חשוב בשום פנים ואופן לא לשים את השמן על הגוף ולא באף ולא על הפנים רק על הבד !!!

המון בריאות ונחת.

את ה"קרבול" לשים רק על הסדין/פלנלית, ולא קרוב מידי לפנים של התינוק.

כשהבת שלי היתה תינוקת שמנו לה או קרוב או ממש על הפנים(לא זוכרת) והיא פרחה מזה (הורים צעירים...........)

אם היא קצת מצוננת , אז לא טוב לאכול הרבה .

פדיחה..

ולא מאמינים לי שזה רק ההתחלה..

(אפילו הרופא אמר לי שהרחם יצאה כבר מהאגן..)

כנראה שככה זה עם תאומים..

לא בהכרח קשור

נראה לי קשור למבנה הגוף / רחם

זה גם קשור למה שאת לובשת...

אם מישהי רזה ולובשת בגדים צמודים וגזרה נמוכה, אז מיד רואים כשהבטן מתחילה לצאת...

אבל אני למשל מכירה מישהי רזה שלובשת בגדים רחבים, ושמה חצאיות עד הטבור, אז לא רואים כלום עד חודש שמיני....

מאוד הגיוני....

זוכרת מה עושים נגד צרת או להזכיר לך?

טאמס! 

אבל בינתיים אני מתגברת על זה...

תודה לכולן... פשוט רציתי לשתף אתכן בהתרגשות

ואל תשכחי שהכל חולף וגם הצרבת!

זה הסיוט (היחיד שלי ב"ה!) בהריונות

את מניקה? אם כן אז פשוט תניקי, היא לא תתייבש..

אם את לא מניקה - אז אולי פשוט תהי "נודניקית" וכל פעם תתני לה לשתות, עוד כמה לגימות ועוד כמה לגימות.. העיקר שכל פעם יכנסו לה קצת נוזלים...

מה היא אוכלת? אולי תתני לה מה שאת יודעת שהיא אוהבת, אפילו אם זה לא יהיה מספיק מגוו וכו', העיקר שהיא תסכים להכניס אוכל לפה... לדוג' אם היא אוהבת גרבר, ואת לא קונה בד"כ, הפעם תביאי לה, אם זה מה שהיא תסכים להכניס לפה..

אני לא כ"כ מבינה במטרנה... אבל אולי תכיני לה כמויות קטנות יותר מהרגיל, אם את יודעת שבמילא היא לא תרצה לאכול הכול... ותתני לה מנות תכופות יותר. כלומר, אם בד"כ את נותנת לה כל 4 שעות, אז תני לה מנות קטנות יותר, אבל כל שעתיים... הבנת?

טוב, זה מה שעולה לי לראש... מקווה שזה יעזור לכם בע"ה..

שתהייה שבת רגועה וטובה בע"ה..

תעדכני מה קורה..

אבל כן אני מנסה לדחוף לה מטרנה כל 10 דקות היא אוכלת ממש טיפה ומפסיקה שתיה היא לא מוכנה וגם אוכל אחר...אני רוצה לתת לה עם מזרק אבל היא יורקת...

דברים שבד"כ היא ממש אוהבת? =/

מעדן טעים? גרבר? אפילו משהו מתוק...

ך כוח), זה ממש עוזר.. פשוט תדחפי לה עם המזרק כמה שאפשר.

רפוא"ש!

נסי בכוס מעבר,כוס עם קש,לשחק עם בקבוק,עם כפית,מזרק

אפילו איגלו/פופיס העיקר שיכנסו נוזלים.

תרגישו טוב 

יומיים וזה עבר..

מקווה שגם לכם.

דר' מתי ארליכמן אמר לנו תמיד להחזיק בבית הידרן,(יש בכל בית מרקחת,לא צריך מרשם)

זה בעצם אותו חומר שנותנים בעירוי בבית החולים.

זה נותן לגוף את כל המלחים והמינרלים שצריך ומאושש אותו. לפני שרצים למיון אפשר לתת את זה בבית,מספיק לשתות מעט וזה עוזר שלא יגיעו לאפטיות.

זה הציל אותנו הרבה פעמים,כל פעם שיש משהו עם שילשולים/הקאות או סכנה להתייבשות ואפתיות אני נותנת את זה,אפילו עם מיץ/קולה או משהו מפתה כזה שלא נותנים כל יום : ).

רפואה שלמה מהרה.

וכמובן..אין כמו תהילים של אמא..

ולפני..וחוזר חלילה

תמרחי קצת וזלין, או שתשימי נרות גליצרין, תעשי עם שוטף של שרותים, ותשתדלי לא ללחוץ

המקום גם עבר טרואמה והוא צריך להתאושש.

תשימי לב שלא יוצא דם,במיוחד כשאת לא עושה בשרותים.

היו לך תפרים?

טחורים

קצת טיפים:
לשתות המווווון,לאכול סיבים תזונתיים,פירות יבשים,
עגבניות וכו´..
לפני שנכנסים לשירותים,לשטוף קצת את האיזור במים חמימים,
לשבת בנחת בשירותים בלי לחץ,לנסות לא ללחוץ,אלא לזוז קדימה ואחורה,להניח שרפרף מתחת לרגליים.
בסוף,לשטוף שוב ולמרוח משחה טבעית בשם הממליס.

אני סוחבת את זה כבר די הרבה זמן. לא רוצה התערבות כירוגית. אבל אני די סובלת מזה

בס"ד

הגוף שלך כמו רבים רווי ככל הנראה במזון המקשה עליו להתנקות  ולפלוט פסולת טבעית

הנכון הוא לאפשר לגוף להוציא ביחס מאוזן למה שמכניסים אליו

לא כל הנשים חוות בעיה שכזו כלומר אין הדבר מחייב לאחר לידה או כל פעולה פולשנית אחרת

עצתי היא מפי חכמים וגדולים ממני, לעשות ניקוי גוף הכולל:

3 שבועות של אכילת פירות וירקות(רצוי אורגנים) בצורה של מיצים ובצורת השלמה גם.

כמובן רק חיי ולא מבוש כלל אפילו לא מאודה.

את תחושי בהבדל באופן כמעט מידי ותדוויחי על שיפור כבר בשבוע הראשון.

שנית,

רצוי לשטוף במים פושרים את המקום ולא לנגב בשום אופן ובשום צורה אלא באמצעות מגבת עדינה לאחר השטיפה.זאת רצוי דרך אגב לעשות תמיד בלי קשר למה שאת חווה.

אשמח לשמוע על מצבך

את מוזמנת ליצור עימי קשר אם תרצי.

הצלחה וברכה בחסדי השם

וכל טוב

 ניקוי שכזה תוך כדי הנקה, עלול לגרום להעברת הרעלים אל חלב האם, ולתינוק, חלילה!!!

ולא עושים דבר כזה בלי ליווי של איש מקצוע!

(ובהמשך: לא ממליצים על דבר כזה באינטרנט, בלי לדעת אל מי מדברים!)

אני באמת חצי שנה אחרי לידה ומניקה מלא. אז מה בכל זאת אני יכולה לעשות? חייבת עזרה! אני ממש מרגישה שאני מזניחה את עצמי בדבר הזה.

אני מרגישה הרעות במצב אחרי:

1. כמה ימים של תזונה קלוקלת...

2. יום שבו נשאתי הרבה את התינוקת עלי.

בתור "כבוי שרפות" אני משתמשת יום-יומיים בנרות "פרוקטו גליבנול" (ללא מרשם רופא) ורואה הקלה משמעותית.

 ואז אני חוזרת "להתנהג יפה": לאכול נכון, ולשאת פחות את התינוקת.

(ונקווה שלא אגיע לידי התערבות כירורגית, חלילה...)

הרב יובל הכהן אשרוב ועם עדיין יש השגות בעניין

כבוך במקומו מונח,

המצלה שכזו מפי גדולים ממני וממך גם יחד.

תזכי למצוות על האזהרות

אך חלילה אל תזלזלי בדברי גדולים.

כולנו יכולים לעשות ניקוי באמצעות תזונה בונה ונכונה

גם החולים שביננו לא עלינו וגם הבריאים ללא קשר להנקה או הריון

חשוב לציין שיש גישות רבות בתחום אך ראוי וניתן לסמוך על מומחים בעניין

את מוזמנת ליצור קשר עם הרב אם ברצונך להרחיב את היריעה כמו כולנו!

תזונה טובה ,תמיד טובה,אבל מה הקשר פה לניקוי?היא לא חולה ,היא ילדה ב"ה.

ההנקה יכולה לייבש מאוד ולגרום לעצירות.

כדאי להשתדל להמעיט באוכל שיכול להיות בעיה (בננות,הרבה בצקים,אורז לבן וכו') להרבות בשתיה ובאוכל שעוזר לריכוך יציאות.למשל-שיבולת שועל,גלידה ומילקשייק (עובד אצלי) פירות יבשים ובכלל הרבה פירות וירקות.מיץ שזיפים.

בטח יש עוד (לא זוכרת כרגע)

עוד טיפ,להתחיל את היום עם 2 כוסות מים,כף שמן זית וכף דבש.

טיפ 2.לא לאכול לחם לבד או ירקות לבד,צריך לשלב את שניהם יחד בשביל עיכול תקין.

וטיפ אחרון,לא לקנח עם נייר (במחילה) רק עם מים,אגב זה גם הדרכה של חז"ל.(אפשר לקנות בקנה ובנה טוש קטן שמתחבר לשירותים)

רפואה שלמה 

ואל תתבישי...כולנו באותה סירה 

ולא שוחח עימה, לעשות ניקוי...

צריך להזהר בכזה ניקוי גם לא אחרי לידה אבל על אחת פי כמה וכמה בהנקה .

אפשר לעבור לתזונה נכונה להוסיף סיבים תזונתיים יותר ירקות חייים וכו אבל כדאי קודם כל לדעת ממה סובלים לקבל אבחנה נכונה מרפא זה חלק גדול מהריפוי אחר כך את יכולה לקבל את המלצותיו או לפנות למטפל אלטרנטיבי .

בכל אופן זה טבעי אחרי לידה יכול להיות כמו שיפעת אמרה או פשוט חולשה של כל אזור האגן .( המליצו לך וזלין אז רק שימי לב שוזלין מכיל נגזרת של נפט אז תמיד עדיף שמן טבעי אחר או משחה טבעית כמו חמאת שיאה )

בס"ד

בלידה ראשונה.. אבל אם לא היית שואלת מי היה זוכר, בכלל לא זוכרים כלום ולא מעניין אותך כלום שאת כבר רוצה לסיים עם זה.. אני אמרתי להם כבר לא אכפתי לי כלום ניתוח ואקום רק תוציאו ת'תינוק הזה ממני אנלא מסוגלת יותר...

אבל זה מדהים כי הם יתעקשו לא לנתח ולא לעשו ואקום ב"ה!!!

והכל הה רגיל... למרות שהלידה הייתה 28 שעות- כל הכבוד לבלינסון...

מתעניינת מאוד לגבי הביהח הזה? אשמח לשמוע איך היה לך שם?

באישפוז היה זוועה!!!

אבל הכל תלוי על מי וומה את נופלת... צריך סיעתא דישמיא... יש סיפורים לפה ולפה על כל בית חולים...

מה שכן בלינסון מבחינת מקצועיות מעולה...

אין לך מה לדאוג אם חס וחלילה יהיו סיבוכים...

זו דעתי

לידה שניה ילדתי בלניאדו והיה מדהים גם, באישפוז היה יחס נורמלי...

פשוט להתפלל ליפול על משמרות טובות...

בהצלחה

אני ילדתי בבלינסון והיה לי בדיוק להפך - הצוות של החדרי לידה היה מזעזע ברמות שלא יתוארו בכלל

אבל האישפוז - נפלא. גם התנאים שלהם לאישפוז טובים במיוחד

מגלחים רק את המקום שצריך לחתוך לאפיזיטומיה בשביל ואקום או בשביל לעזור לתינוק לצאת, אבל לא מגלחים את כל המפשעה ממש קטע קטן 

בבריזילי באשקלון ראיתי שעדיין מגלחים,בלידה רגילה,בלי וואקום תפרים וכו'.

רק באיזור הפתח כדי שאם יצטרכו לחתוך וכדי לראות אחרי הלידה אם יש קרעים וכו'.

אם בא לך, תחזרי אליי באישי.

אפשר להשתמש בשקדים בכבישה קרה

שמן נבט החיטה מעודד פטריות.

אם נשאר לי מהריון קודם כמעט חצי אפשר להשתמש?

כנ"ל חליטת פטל שלקחתי משבוע 38.

תודה!

בתאכלס כל ילד אוכל כמות שונה בזמנים שונים. תעשי מה שטוב לבת שלך- ככל שהיא תאכל יותר בכל ארוחה ככה היא תאכל פחות ארוחות (טוב להורים אבל לא בהכרח לילד...).

הבן שלי בן 10 חודשים (שוקל 11 קילו) ולא תמיד מצליח לסיים בקבוק של 180.

ויש על זה הרצאה שלמה של מכון פוע"ה מהכנס האחרון, ניתן לשמוע באתר ישיבה (כנס גניקולוגיה והלכה)

הם אומרים שאישה צריכה להיות מודעת ולקבל הדרכה שזה ממש לא קל להיטהר אחרי לידה ויכול לקחת בשקט חודשיים....

בהצלחה!

אם זה מהסרזט זה לא בטוח אוסר אתכם..בהצלחה!

תתיעצי עם מכון פוע"ה

זה שיש בהתחלה דימום מהגלולות עדיין לא אומר שהן לא מתאימות לך.

לי לדוגמא היה בהתחלה דימום ומאז שהוא נגמר, ב"ה שקט בגזרה..

אז נראה לי לחכות עם ההחלטות.

ב"הצלחה!

מצבך מוכר לי ...

מנסיוני האישי (אני לא מתחייבת שזה מדעי) הסרזט "רגיש" הרבה יותר מגלולות "רגילות" (משולבות - לא של הנקה) לפספוסים ושינויים בלקיחת הגלולה.

כדאי לך להקפיד על שעה קבועה כל יום, ממש כמו שעון, ובלי לשכוח - ואז הגוף אמור להתרגל לגלולה והדימום אמור להיפסק (מהר אינשאללה).

הרבה סבלנות...

בהצלחה

אני חודשיים וחצי אחרי ופתאום תוההה האם עדיין קיימת התופעה אצלי??

צריך לחזק את השריר שם..

ראיתי שחוברת שקיבלתי מהבית חולים שצריך לנסות לכווץ שם כל פעם ליותר זמן (והכי טוב זה 6 שניות..)

ולנסות לעצור באמצע שאת עושה פיפי.. ככה את יכולה לזהות על איזה שריר מדובר..

את יכולה לנסות פעם אחת לעצור רק כדי להבין איך בדיוק לכווץ.

ואח"כ לעשות את זה לא בזמן שאת בשירותים. בהצלחה.

אם לא מתאים לך הריון..

ולפעמיים זה עושה כתמים.

נגיד והשתחררה ביצית, היא חיה 48 שעות.

ואולי עוד לא אז היא תשתחרר מחר, תוסיפי עוד 48 שעות.

ותתפללי....

ובעד מה שאנונימית כתבה 

לפחות בסרזט, היה כתוב בפירוש שמי ששכחה כדור (יותר מ12 שעות) במשך שבוע היא לא מוגנת.

אז כל אחת מוזמנת לעשות את השיקולים שלה, אבל לי נראה שמי שחשוב לה לא להיות בהריון כדאי להקשיב להוראות האלו. הם כנראה יודעים מה הם מדברים

כתבתי את זה בעבר - נשים תקראו את ההוראות של הכדורים שאתן לוקחות. זה חשוב, זה יכול להיות ענין של חיים ומוות. (כי ישנן תופעות לואי שמחייבות התחייסות מידיית, שבהחלט כדאי  לדעת אותן) וגם תשובות לשאלות כאלו מופיעות בדר"כ בעלון לצרכן.

וסה"כ רציתי לדעת אם זה קרה לעוד מישהי וכמה זמן היא חיכתה, כי אולי יש כמה דעות בנושא...

נזהרנו כמו שהיה כתוב בהוראות - שבוע אם אני זוכרת נכון, אפילו 10 ימים... לא לקחנו סיכונים.. לא כי פחדתי להיכנס להריון כמו שפחדתי ממה שיקרה אם אני לא אדע שאני בהריון ואמשיך לקחת גלולות, זה תמיד הפחיד אותי...

עדיף להיזהר ולא לקחת סיכונים..

אבל אולי את צודקת, אני באמת לא יודעת.. וכל עוד אני לא יודעת - אני מעדיפה להיזהר.....

כאן  ואם את מסמתכת על כל מה שנאמר כאן אז חבל!

זה רק יעוץ מבעלות נסיון קודם או חושבות שיודעות אבל להסמך בלי לבדוק במקור מוסמך אחר זה בעיה גדולה (לא רק בנושא גלולות)

בשביל זה יש רפואה (ונכון שאנחנו לא מאמינים להם כי הם רוצים לרעתנו) ויש מכון פוע"ה.

לא כל דבר חייבים לחקור.. פשוט נזהרתי וזהו...

אבל לא מצאתי תשובה לאף אחת מהשאלות שלי...

לא משנה, עשיתי חיפוש באינטרנט ומצאתי.. תודה בכל מקרה

הוא צריך לתת לך הפניה ותבדקי עם הקופת חולים שלך איזה רופא עושה את זה שתוכלי לקבל החזר. אני עשיתי עם רופא שלא עבד עם הקופה שלי (לא ידעתי) ושילמתי 200ש"ח. צריך גם קרוב לאולטרה סונד הזה לעשות בדיקת דם. תבררי עם הרופא שלך, הוא חייב להסביר לך!

לא ידעתי... אוף. אין לי.

הרופא הסביר הכול בהתחלה, אבל לא שאלתי אז פרטים כי הכול היה בסימן שאלה אחד גדול....

וכבר הייתי אצלי כל כך הרבה שלא נעים לי עכשיו ללכת שוב בשביל הפנייה....

טוב, נסתדר...

תודה רבה על המידע!

בשורות טובות!

בדיקה חשובה רק אצל מומחה ועד תאריך מסויים אם פספסת מה שחשוב זה סקירה מוקדמת

האם הם היו במנח ראש. ידוע לי שהראשון -זה מה שמשנה ,א"יה את אופן הלידה.

אני בשבוע 34 ושניהם בראש. הלואי והראשון יתהפך אני מתפללת ,אבל נכון שניתוח זה פיתרו ןבטיחותי כיוןם ב"ה והעיקר=-הבריאות שלהם אבל באיזה שבוע אצלך היו במנח ראש?!

נראה לי שלא הבנתי, אם הם במצג ראש למה את רוצה שהראשון יתהפך?

בכל מקרה,

אצלי שניהם היו במצג עכוז מתחילת שמיני, וכבר אז אמרו לי שהם לא יתהפכו יותר כי אין להם מקום.

ניסיתי לשאול על היפוך והרופא שלי אמר שלא עושים בתאומים.

ילדתי כמובן בקיסרי, ואני רוצה לעודד אותך ש:

א. ברגע שזה היה ניתוח מוזמן ולא חירום הייתי מוכנה לכך מאוד, קראתי חומר, דיברתי עם כאלה שעברו לידה בקיסרי, ומבחינה נפשית היה לי ממש טוב עם הניתוח. (הקושי היה טכני, הטיפול בתאומים לאחר הלידה)

ב. שמעתי כ"כ הרבה סיפורים במחלקה על לידות של תאומים שהראשון נולד בלידה רגילה והשני בניתוח חירום (בגלל מגוון גדול מאוד של בעיות) כך שממש ממש שמחתי שלא היתה לי את האפשרות להחליט איך ללדת. (הרבה רופאים ממליצים ללדת בניתוח על אף שמבחינת המצג ניתן ללדת רגיל).

ג. ילדתי קצת פחות משנתיים אחרי התאומים, בלידה רגילה וחלקה! ב"ה ב"ה!!!

שיהיה בשעה טובה!!

אם את בירושלים בהר הצופים מיילדים וגינאלי רק אם 2 העוברים מצג ראש.

בשערי צדק/עין כרם /ביקור חולים מיילדים אם הראשון ראש. השני יכול גם ברגע הלידה להתהפך לעכוז רוחבי וכו'.. אם זה עכוז ויש רופא מומחה בשטח הוא פשוט מכניס את היד ומוציא את העובר השני אם זה מצג רוחבי בדר"כ זה ניתוח.

ממליצה לקחת רופא פרטי דר' פלוטקין/גדנסקי מומלצים {משערי צדק}

בלידת תאומים עדיף לקחת אפידורל מראש.

בהצלחה!

אם העובר הראשון במצג ראש כדאי ללכת על לידה רגילה ואין שום הצדקה לקחת רופא פרטי זו רק הרפואה הירושלמית המושחתת שגורמים ליולדת לקחת רופא פרטי לשואלת אני לא יודעת היכן את גרה ומה מרחק הנסיעה שלך מלניאדו אבל יאפשרו לך לידה נרתיקית אפידורל כן או לא לפי רצון היולדת פעמים רבות העובר השני מתהפך לראש

אבל עוד רחוקה מלידה...

ושמחה לגלות שיש מצב ללידה טבעית... היה נשמע מהמרפאה להריון בסיכון שזה כמעט בלתי אפשרי..

עודדתן אותי

מפורט ומסביר מאד בכיפה של מישהי שילדה תאומים בטבעי .

לחץ לא עוזר צריך לעשות תרבית שתן