פורום הריון ולידה (עמוד 529)

תנוחי 3 ימים אחרי הבדיקה, גם אם אומרים לך שלא צריך.

בשורות טובות!

אם קובעים ליום ראשון-

מקבלים אותה בלי ללכת לפרטי ..

והיא אכן מומלצת

בשבילך ושיהיו רק בשורות טובות

ההתלבטות שלי היתה בין האינפנטי רויאל לבין זן שיש לי

בסוף האינפנטי היתה קצת פחות נוחה כי הכפתור שנועל את הגלגלים נמוך יחסית ואפשר בלי לשים לב לנעול באמצע הליכה. שזה מציק

שלי של חברה moona

עלה 450₪ במיצצים

מתקפל כך שנכנס למטוס

קיפול ביד אחת ופתיחה ביד אחת

ידית אחת

תא כבד מידי לדעתי (אני בהריון ומצליחה בבוקר לסחוב ביד אחת את הילדה בת השנה ו8 וביד השנייה את העגלה המקופלת להוציא מהרכב)

בקיצור אני ממליצה בחום

מבחינת נראות היא מאוד דומה לאינפנטי, לדעתי טיפה יותר יפה

ואז את הילדה?

יש לי איזיווקר כמו שכתבה @אפונה שהיא גם בסגנון מבחינת נתונים.( אני משאירה את האוטו מונע עד שהילדים בחוץ כל הזמן) ולא הרמתי אותה מקופלת אף פעם

יש לה מקדימה מעקה בצורת T?

אך כן היא גם אחלה. קניתי אותה יד2 כשקנינו את הרכב בלי הבגאז', אבל באיזשהו שלב היא לא החזיקה מעמד, התעקמה ולא ניתן היה לקפל אותה.

והאמת בגלל שהיא לא יקרה לא כזה לחוץ לי שתישאר לילה הבא בעז״ה…

כן כן

לא לא

לכן רציתי משו זול יחסית ולא נגיד יויו

קניתי במוצצים ב700 במקום ב900

דגם זיפי2

כנראה יש להם כל מיני דגמים

הטיולון היה נראה יותר יציב מטיולון moon של אינפנטי

ומצד שני מספיק קליל

קיפול ממש קל

אין לי מושג לגבי העלאה למטוס

לק"י

דגם זול יותר.

מניחה שאת לקחת את הדגם שזה לא עם חוט כדי להושיב/ להשכיב את המשענת. ואולי עוד הבדל.

ונראה לי שבזכותך ידעתי שיש קופון של ההסתדרות במוצצים, אז תודה לך!

האמת שלא ראיתי שיש להם דגם זול יותר

בעיקרון באתי עם כמה המלצות על הmoon של אינפנטי

ורציתי לקנות אותו

רק ליתר ביטחון שאלתי אם יש עוד משהו בסדר גודל הזה

והיה רק את הזיפי2

שהוא תאורטית יותר יקר מהאינפנטי אבל היה במבצע ויצא יותר זול, וגם היה נראה לי יותר יציב

אז לקחתי אותו

לא חשבתי לבדוק זולים יותר של אותה חברה...

יש מצב שממני

רק שבמבצעים זה בלי אשמורת, היה לי יותר משתלם לקנות בלי..

בגולף וקרטרס הכי שווה, גם מבצעי מועדון וגם אשמורת!

לק"י

עלה בסביבות ה-500.

טיולון Robusto תכלת חום | טיולונים | מוצרי תינוקות | מוצצים

יש אותו למלא סביבי

לא הכי חזק

אבל כולם מצביעים ברגליים

והוא מספק אותם נאמנה כל זמן שהוא משמש אותם

ד"ר טלמון

(רופא)

יש לו מרפאה פרטית בהסדר עם מכבי

כלומר את מעבירה כרטיס מכבי רגיל וזה כמו בקופה, אותה השתתפות עצמית

מקצועי

נחמד וסבלן מאד

יסודי, עובר כמה פעמים, וכל הזמן מסביר מה הוא רואה, גם אם זה פעם שלישית - ככה שאין מצב שאת מנסה להבין מה הוא מתעמק שם ואולי משהו לא בסדר..

מתאמץ להוציא תמונות יפות (של כף יד/רגל, תלת מימד של הפנים)

והכי - עם כל הוותק שלו - הוא פשוט מתפעל איתך מהסקירה!

אני ממש מרוצה ממנו

לא יודעת לגבי הזמינות, כי הוא ממש מומלץ ובד"כ צריך לקבוע תור מראש..

פעם נתנו לי תור בגרנד ופעם תור בסניף שלהם בקרית מוצקין

בשני הפעמים הרופאים היו ממש נחמדים (במוצקין היה קצת יותר נחמד מאשר הגרנד)

לא חושבת שקבעו לי תור לרופא ספציפי.

אם את רוצה אבדוק לך איך קראו לרופאים.

אצלי זה גם ריפולקס... גורם לתחושת כבדות ואפילו הרגשה של חוסר אוויר..

אני לוקחת אומפרדקס+ אוכלת ארוחות קטנות ורואה שיפור גדול ב"ה.

האמת כשאני חושבת על זה בהריונות הקודמים הרגשתי גם ככה בחודשים מתקדמים.. את בחודש מתקדם? יכול להיות שהעובר פשוט כבר גדול ובמיקום שלו לוחץ על הקיבה

תקשיבי זה נורא

אני שעתיים אחרי צלחת דגנים

אמאל'ה מזעזע

לא מצליחה לצאת מהמיטה

מרגישה שכבש לי כל הגוף

וזה לא היה לפני האוכל

משהו באוכל משבש אותי 

וככל שההריון מתקדם זה מחמיר.

ממש זוכרת שאמרתי לבעלי שאין לי שום הנאה מלאכול כי אני חצי מתה אח"כ ואין לי אוויר..

אחרי הלידה עבר לקיצוניות השניה, לא מצליחה להתמלא מכלום 😅

כי זה בדיוק מה שיש לי

כבר מעדיפה לא לאכול

הקטע שגם ככה רמת החשק שלי מאוד נמוכה

עליתי ''רק'' 5 קילו מתחילת ההריון

הרופא נורא מתלהב מהעניין אבל הוא לא מבין שעומדת מולו אישה שפשוט לא אוכלת. מדלגת על ארוחות חופשי

נקווה שזה לא פוגע בעובר או משהו 

גם שעתיים אחרי.

לא היה לי עד כדכ, אבל בפירוש אחרי כמה ביסים הייתי מרגישה שרע לי ברמות. נגמר האוויר

ואני אחת שיודעת לאכול 😅

תרגישי טוב!!! 

סוף סוף הייתי מסוגלת לזוז

להחליף תנוחה

והתחלתי לסדר (אחרי שאתמול כבר שטםנו לשבת. רק בורא עולם יודע איך תוך 12 שעות הבית מטונף מחדש)

כלומר, לא יודעת אם זה תקין או לא, ואם לא - האם זה בגלל שהיא התביישה / לא מכירה או שזה באמת מגיע בגלל קושי מסוים,

אבל אם כך הוא מצא, זה בהשגחה פרטית כדי שתקבל את התמיכה המקצועית שאליה הוא יפנה.

נראה לי שגם אם היא עשתה קפיצה התפתחותית, עדיין נשמע שהיא בפער לעומת המצופה מגילה, ואני בעד עזרה מקצועית להדבקת פערים גם אם ילד הצליח להתקדם. בימינו אנחנו נהנים מהמון דברים שלא היו בדורות הקודמים, גם מעודף אבחונים, אבל גם מתמיכה וקידום בכל מיני תחומים.

(אני רק מקווה שאת הטיפול השוטף נוכל לקבל במרפאה ליד הבית, כי לנסוע למרפאת התפתחות הילד פעם בשבוע יהיה גדול עלינו עכשיו...)

בכל מקרה, אנחנו עדיין צריכים לחכות לתשובה סופית אם אכן מגיע לה טיפול, ואיזה טיפול בדיוק.

נקווה ונתפלל שהכול יהיה מדויק בשבילה...

להשאיר את זה לידיים של השותף השלישי,

לגבי הסוגריים, אני לא מכירה שיש טיפולים כלשהם במרפאות. רק בהתפתחות הילד / במכונים / באופן פרטי (אפשר לקבל החזר).

אני לא יודעת איזה טיפול, אבל לא נתקלתי בשום טיפול שקיים במרפאות הרגילות, אצלנו יש רק רופאים ואחיות...

ראיתי שגם המרפאה שלנו כתובה (באמת התפלאתי, כי עם התאומים בזמנו הייתי צריכה לנסוע למרפאה אחרת...) - מקווה שזה אכן כך.

נחכה ונראה, ובאמת נתפלל...

הייתי גם עם ילד באיזה אבחון או טיפול

והמאבחנת ציינה שהילד לא יודע לזהות בקלות את הנקודות על הקוביה. ושאלה אם אנחנו משחקים איתו...והרגשתי די לא נעים....

בפועל היו לנו הרבה מאד משחקים בבית, וחשבתי שאני דווקא משחקת איתו הרבה, כל מני משחקים כמו מלך הפלאפל וכאלה, פשוט אני לא באמת אוהבת משחקים כמו סולמות ונחשים אז לא שמתי לב להעדר של זה אצלינו...

אבל בסופו של דבר אם זה אבחון פשוט, זה לא כזה קריטי... מה זה משנה מה כתוב בו בדיוק? אם היא תקבל את הקלינאית או ריפוי בעיסוק שהיא צריכה אז הרווחתם... מקסימום המטפלת תראה שהיא לא באמת מתקשה בזה, אז תתן דגש על דברים אחרים

ככה לקבל את האבחנה שחור על גבי לבן - בהקשר לילדה המתוקה שלך

אם בגישה כמו הקודמות, לא משנה מה כתוב

העיקר שתקבל את השירותים שהיא צריכה ובעז"ה תתקדם

אם כי עדיין, בטוח יש תחושה של סטירת לחי על המושלמת שלך.

המון כוחות!

לא לקחתי את זה קשה כל כך, בעיקר כי אני יודעת שהיום האבחנה של תקשורת היא מאוד רחבה, ויש ילדים שמקבלים אותה ועדיין יכולים לנהל חיים נורמטיביים יחסית בע"ה.

רק שפשוט זה נראה לי רחוק ממנה כרגע... אבל אי אפשר לדעת 🤷‍♀️

בכל אופן, באמת העיקר שהיא תקבל טיפולים מותאמים לה ותתקדם בע"ה

קרוב משפחה שלי גר בשכונה בעייתית , אז כמעט כל הילדים שם אובחנו עם בעיית תקשורת כולל ילדים שלו, למרות שבפועל לדעתי הלא מקצועית יש שם עיכוב שפתי וחינוך בהתאם לשכונה ולא בעיית תקשורת.

נגיד, בת שלו בת ארבע וחצי כשהייתה אצלנו , שיחקה יפה עם ילדים שלי, נתנה חיבוק, ידעה לבקש מה שהיא צריכה , הציעה להחליף משחקים ולא פחדה לא מהרעש ולא מסביבה חדשה . אבל רשמית היא מאובחנת כאוטיסטית מגיל שנתיים וחצי. 

הבת שלי מאוד ביישנית, בגן לא היתה מדברת הרבה ומתקשה בפרידה בבוקר

בבית היא מתנהלת נהדר. גם עם חברים שהיא מכירה ומרגישה איתם בנח

גם אצלנו הציעו אבחון ודחיתי מכל וכל

עברה חצי שנה, הגננת לא מפסיקה לשבח עותה כמה היא חכמה וכמה היא עונה ויודעת דברים שאף אחת לא יודעת, והיום אפילו אמרה שהיא התחילה לעשות שטויות😅

אותי זה שימח האמת כי זה מראה שהיא נפתחה ומרגישה בנח.

לא יודעת לגבי ילדים של אחרים במקרים פרטניים אבל גמני מרגישה שיש שוני מטורף בין הימים האלה לימים עברו. וכל דבר נהיה סיבה לאבחון ומיליון טיפולים. יודעת שאולי אני חריגה בדיעה שלי, אבל עומדת מאחוריה תיאוריה שלמה. וכן, יש ילדים שצריכים את זה אבל קשה לי להאמין שבהיקפים הנוכחיים

מצד שני לפעמים ילדים מרוויחים אם הם מאובחנים עם לקות כלשהי, כי הם מקבלים גן קטן וטיםול פרטני.

אבל להורים זה יכול להיות עמוס וקשה...

ומוסיפה, לא רק נורמטיבים יחסית, אלא נורמטיבים ועשירים ונפלאים. יש לי מטופל מדהים על הרצף, ילד קסם שאני ממש אוהבת, בן 10. החיים שלו רגילים חוץ מזה שהוא מקבל טיפולים שבועיים ושיש לו סייעת בכיתה, והוא נהנה מאוד מהתוספות האלו. ואני חושבת שאשתו תזכה, הוא באמת ילד מיוחד. לאחרונה התרגשתי מחתונה של בחור על הרצף, עם בחורה שאינה על הרצף, עם חיבור מיוחד.

לא אומרת כלום לגבי הבת שלך🙂 רק רציתי לציין את התגובה המדהימה שכתבת פה.

אני כן חושבת שכדאי לקנות משחק שתיים כזה עבורה ולארוז בזיפלוק כשהיא מסיימת.

ולא הייתי לוקחת את כל מה שהוא אומר ברצינות אם את מזהה שיש דברים שבלטו רק במהלך הפגישה איתו. כי זה הגיוני.. 

לשחק איתה בזה פעם ביום (מספיק רק כמה דק'...)

ואחכ לארוז את זה לארון גבוהה

מתישהו היא תצליח כבר כשהיא תגדל. בעיניי זה לא דחוף האמת

רק שכשבודקים את זה.. להגיד שהיא לא עשתה את זה וזהו

אשכרה הרופאים חושבים שכולם קונים לילדים את המשחקים האלה .?

אני לא קניתי מעצמי אבל קיבלתי

מצד שני, לא הייתי אצל רופא התפתחות אף פעם אז לא יודעת כמה אני מועילה. גם לטיפת חלב לא הלכתי מאה שנה🙊

גם בלי להתאמן במשחק הזה עכשיו...

(ומזל שבעלי זה שהלך איתה לרופא, נראה לי שאני הייתי לוקחת את זה קשה יותר...)

למה חשוב מבחינת התפתחות לשחק בזה,

אבל בטוח אם יסבירו את שורש העניין יהיה אפשר להתאים לה משחקים בהתאם למה שהיא אוהבת.

למשל אם זה הקטע של לדייק להכניס,

אפשר לעשות לה משחקים כמו של השוק פורים שצריך להכניס את הכדור לתוך הפה של הליצן,

זה בעמידה/ קפיצה ואמור לעבוד על אותה מיומנות.

אפשר גם לנפח לה כדור ים ואחים שלה יעשו סלים עם הידיים, ואז לפי התור היא צריכה לקלוע ואפשר להנמיך/ להגביה,

לפתוח/ לסגור לפי הרמה שלה.

אפשר גם לתת לה להכניס כוסות חד"פ לתוך המתקן פלסטיק,

למשוך מלמטה ולדחוף מלמעלה,

בטח יש עוד דברים בסגנון שיכולים להתאים.

יש גם את המשחק שצריך ללכת לפי כפות ידיים/ רגליים אבל לא יודעת אם זה תואם גיל.

אפשר לעשות לה מסלול גירים בפארק ולסמן את המיקום של חפצים שונים שצריך להניח.

(בקבוק שלה וכו')

כי גם אצלנו יש משהו דומה

בגיל גדול יותר משלך 

תודה רבה !! חחח אנחנו מנסים לאחסן במקומות כמה שיותר גבוהים, ברוך השם כל יום הוא גדלD:

באיזה גיל בערך הם מפסיקים לפתוח ארונות ?

או שיש לקנות סוגרים יעודיים ''נגד תינוקות''.

ואפשר להשאיר ארון אחד פתוח עם כלי פלסטיק כדי שיהיה לו מעניין...

אולי פשוט לשים את הכלי מטבח שלו במגירה שאוהב לפתוח..

לא חשבתי על זה 

נראים ממש דומה לאמיתי

במשחק משותף הוא זורם עם זה

אבל בסוף תמיד ירצה את הסירים הענקיים

להרעיש איתם

למשוך את המיקסר מהחוט וכו'

אין לי אפשרות לסגור את המגירות

אלה מגירות ענקיות עם ידית אינטגרלית

ניסיתי לשים סוגר

אבל עדיין אץהצליח לפתוח (פשוט במקום ש5ק מגירה אחת תפתח, נפתחו שניים אבל יש פתח מהצד בשביל לשלוף דברים)

בקיצור - הוא מסתדר חחח

הוא פשוט פותח את זה בלי למצמץ בכלל הקטנציק.

יש לנו שתי מגירות נמוכות בסלון, אחת עשינו בשבילו שמנו שם כל מיני דברים שהוא אוהב, איך שהוא מגיע מהגן הוא פותח את המגרה מבסוט בלי עין הרע.

אבל עדיין פותח גם במטבח, חומרי ניקוי, כל מיני מגירות שיש בפנים דברים שברים, זה מלחיץ חח . ואין לי הרבה מקום במטבח ת(תודה להשם)שאני יכולה להרשות לעצמי לעלות הכל למקום גבוה. קיצר אני מקווה שימתן את הפתיחה בארונות ויתרכז בדברים אחרים . 

גם אם פחות נח. יש כל הזמן סיפורים על ילדים ששתו והגיעו למצב קשה. במיוחד שכתבת שהוא יודע לפתוח את הסגירה.

לגבי השאר - אנחנו הקדשנו ארון אחד לסירים וכלים שאני מרשה לילדים לשחק איתם. זה כלים אמיתיים אז זה שווה ומושך, אבל זה מוגבל ולא כל המטבח. בהתחלה צריך כל פעם להזכיר שזה הארון שמותר לפתוח.

משהו כזה..בלי תמונות פרופיל ובלי סטטוסים

אבל לא יודעת איך זה נקרא בחנות בדיוק

נגיד שאני רוצה להשתמש בווטסאפ הזה, זו אפליקציה שונה מהווטסאפ הרגיל?

איך בדיוק מתקינים?

כושר פליי

אבל יש מינוס - אין גיבוי לוואצפ שלהם

אלא אם כן הם שמים לך כמו פס לבן כזה על כל התמונות פרופיל בבוואצפ הרגיל וזה לא נוח

אז לא

זה מידי מוקדם.

הריון משתרש בין 6 ל 10 ימים אחרי הביוץ, אם היתה הפריה כמובן.

ואם הייתה הפלה צריך לוודא שהכל יצא

חוץ מזה, לוקח זמן לבטא לרדת ולהתאפס ובינתיים התחושות של ההריון יכולות להמשך

המוקד כמובן אמרו ללכת להיבדק

אבל שאפשר מחר בבוקר, אז זה מה שאעשה.

ממש טוב.

לא בהריון אבל זה כואב מאוד, מקווה שמיד רצת לשטוף עם מים קרים כמה דקות טובות כי זה מאוד עוזר למנוע את עומק הכוויה.

הלכת להבדק?

כנראה שלילד לא ברור מה מותר ומה אסור בבית, וכשההורים אומרים משהו, ההורים מתכוונים לזה..

לא הזכרת את בעלך, האם הוא מעורב? נשמע שאת מתמודדת עם הכל לבד וזה בהחלט לא קל..

אני חושבת שאתם צריכים לחשוב ביחד מה מתאים לכם שיהיה בבית, איזה דברים אתם מסכימים ועל איזה לא.. ברגע שזה יהיה ברור לכם, יהיה לכם יותר קל לעבוד עם הילד ולהציב לו גבולות.. כרגע נראה ששום דבר לא ברור..

אם את מוציאה משחק לצורך העניין, מה הגישה שלכם? שכל אחד יקבל משחק לבד? שהילדים ילמדו לשחק יחד ולשתף אחד את השני?

את לא צריכה לצעוק או להרים את הכל, פשוט להיות ברורה.. אם אמא אמרה משהו אז עושים.

לקבוע זמן לדברים..

כרגע אוכלים.. ברגע שתסיים אוכל להוסיף לך עוד.

כרגע מתקלחים, בלי וויכוחים.. אפשר לתת לו להיות שותף לשים לו סבון על הידיים שיסבן את עצמו..

וחשוב מאוד שאת ובעלך תתנו גיבןי אחד לשניה... אם את מרגישה שיש דברים שפחות יש לך סבלנות אליהם לשתף את הבעל.. שתשמחי שהוא יהיה יותר נוכח בסיטואציה כזו או אחרת..

חשוב להיות עקביים, מספיק שתערערי בסמכות שלך והילדים יזהו את זה.. אם את רואה שזה לא עוזר אולי שווה להיעזר בהדרכת הורים.. כל עוד הם קטנים חשוב לעבוד על זה.. ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר קשה.

שיהיה לכם בהצלחה! 

בכללי, גם עם ילדים טובים, הכי קשוח זה שלושה קטנים יחד...

נגיד ברביעי בע''ה כשיבוא, הגדול שלך יהיה כבר יותר עצמאי, זה יותר קל .. עכשיו זה שלוש תינוקות. קשוח.

מנסה לענות.

נשמע שהגדול שלך מחפש כל הזמן יחס ומקום. הוא הבכור , הוא ''נמצא פה קודם'', למרות שהוא לא זוכר את  זה מן הסתם, אבל הוא מרגיש את זה. הוא רוצה להרגיש שהנוכחות שלו משמעותית, חשובה, גדולה, הוא גם רוצה להרגיש בייבי שלך כמו האחרים.. אז הוא עושה כל מיני קטעים מעצבנים כדי לקבל יחס.

מה שאני מציעה זה לחשוב על איזה גבולות את לא מוכנה לוותר, למשל - לא מוכנה להקשיב לו כשהוא רוקע וצורח , את אומרת ברוגע- 'ככה לא מדברים איתי, תבקש יפה- אמא, אפשר בבקשה עוד אוכל? ' כשתרצה לדבר יפה אני יענה לך, עכשיו אני לא מקשיבה. ולא להתייחס עד שהוא מפסיק עם זה. או שאת מחליטה שגבול שלך זה שאת אומרת פעם אחת ללכת למקלחת והוא מיד מקשיב לאמא.  מה שהחלטת שהוא גבול, תעמדי עליו. 

ובמקביל לחשוב איך אפשר לתת לו את המענה הרגשי,  למשל , לאפשר לו להישאר ער אחרי שהקטנים הלכו לישון, לתת לו להתרפק עלייך ולספר לו סיפור בנחת בספה. לתת לו המון מילים חמות *ומעצימות*.

לאפשר לו דברים ש''רק לגדולים מותר'', למשל צלחת זכוכית - 'רק לך אני מרשה, כי אתה גדול, לקטנים זה לא מתאים כי הם לא יודעים להיזהר, אבל אתה גדול יודע שלא משחקים בצלחת, אז אתה יכול צלחת שבירה. '

לעשות דברים לעצמי.

האמהות מגדירה אותי בהרבה מאוד רבדים.

אבל,

אני אשה

אני בן אדם

חוץ מלהיות אמא,

אני עושה דברים שטובים לי לעצמי

מתאווררת, יוצאת, עושה ספורט כיף פינוק טיפוח.

משקיעה זמן בזוגיות, בגבר.

חוץ מזה, לצאת מהבית עם כל ילד אחד על אחד לעשות משהו כיף, מחזקת קשר אישי.

ממה שכתבת נראה שהוא מושך אותך למאבק על המקום שלו. תינוק חדש הגיע, הרבה דברים הטלטלו ועוד לא התייצבו. במאבק איתך הוא משאיר אותך "איתו", הוא מפעיל את מה שהכי מעצבן שזה הריבים מול האחים שלו. או אחותו לוקחת לו, או שזה קורה "במקרה" כשאת מניקה את התינוק...

הוא טועה לחשוב שהוא צריך להאבק איתך או איתם על המקום שלו אצלך בלב. ואת יכולה ללמד אותו שזה לא נכון. ואת לא צריכה לעשות בהכרח דברים מיוחדים ( קשה ליצור זמן רק איתו זה נראה לי ממש מאתגר אחרי לידה עם שלושה קטנים). את יכולה לעשות את כל העבודה בלב שלך ( על הספה, לצורך העניין 🤭). להזכיר לעצמך את הדברים הטובים שבו. להזכר איך הוא היה תינוק, באהבה הזו שיש לתינוקות. כמה את מתפעלת ממנו. מההתפתחות שלו. ממש להשקיע ולהתכוון ולהרגיש את זה.

מאמינה שזה יעשה שינוי אצלך וכל דבר שתגידי לו יקלט אחרת.

ואגב, לא חושבת שאת צריכה להפסיק הנקה. שיריבו ויצרחו. כשתסיימי, תבואי לעזור.

זה השפה של הילדים, יותר מדויק

כמו שבעבודה את לא מדברת אותו דבר כמו שתדברי עם בעלך לצורך העניין..

דבר שני, את צריכה אולי עזרה וגם יותר זמן לעצמך.

ובנוסף, כדאי לחשוב על דברים שמטרגרים אותם וגורמים להתפרצות כמו רעב, עייפות, רצון לתשומת לב. זו לפעמים הם מביעים צורך בצורה לא מילולית וצריך לקרוא אותם נכון

ועוד - לא כולן חייכניות במצב כמו זאת מתארת. הלוואי.

שולחת חיבוק❤️

יותר מילדים אחרים בני גילו, הוא בסה"כ בן 4.5, זה פצפון. אני זוכרת שגם אני קראתי את העצה הזאת בתור אמא צעירה וחשבתי שהפנמתי, אבל רק עכשיו בבת הזקונים שלי אני מבינה כמה ציפיות שמנו על הבכור, שיוותר, שיחכה בסבלנות, שיבין.. כל זה ברור לנו,  אבל הוא עדיין ילד קטן.

ובשבילך, חיבוק גדול. הקושי עוד ישתלם בע"ה, בינתיים תנסי לקחת עזרה וזמן לעצמך כמה שניתן.

חושבת שככל שתקדימי לתת לו יחס מעצמך הוא לא יבקש (להכין לו קערה גדולה מראש רק שלו, לקרוא לו לשבת לידך, להשאיר אותו חצי שעה אחרי שכולם ישנים כי הוא גדול). אם את מכירה את הספר, למלא את הדלי, אז ממש זה. 

לא רוצה לחזור אליה!😆

אני קוראת אותך ושומעת את עצמי...לפני עשור בערך..

והיי

אני בשוק שהיום יש לי גדולים (וקטנים)

וזה אחרת!!!±++++

פחות אינטנסיבי עם הקטנים!!!!

הם נהיים החלק הקל🥳🤠👻

זוכרת את הקושי..

שולחת הרבה כוחות וחיבוק!!!!!!!

אני בקשר מצויין עם המשפחה של בעלי, חמותי פתוחה ומשתפת אותי יותר ממה שהיא משתפת את הילדים שלה.

עם אחים ואחיות של בעלי אני בקשר טוב, אבל לא קרוב

אבל שבתות וחגים שאנחנו שם אין לי בעיה להיות אני, ולא משנה מי המשפחה נמצא

כמו שאני באמת.

אבל כן היחסים טובים ומתייחסים יפה..

לא תמיד מבינים כי אני מאוד מאוד שונה מהמשפחה שלהם

אבל הם פשוט יודעים שאני קצת שונה ומתייחסים אליי רגיל לגמרי...

נשואים קרוב ל15 שנה, והאחוזים יורדים ככל שכולם מתבגרים ומתקבעים.

האמת לא רואה בזה בעיה.

אולי כי הילדים שלי אהובים ורצויים בקטע חזק של "הדם הנכון"

כלומר תמיד בעלי והילדים יהיו בצד הצודק של הסיטואציה,

ולגבי זה תלוי בפרשנות לסיטואציה.

אז לא מכירים אז שופטים לא נכון, שופטים אז לא מכירים כי מתקבעת סטיגמה.

אבל למי אכפת..

לבעלי ולילדים טוב איתם, מה חושבים עלי לא מזיז לי אז שיהיה לבריאות של כולם. הכל טוב.

לא מחפשת בהם קשר חברי.

משפחה זה משפחה, לא חברים.

המשפחה של בעלי ההפך הגמור ממני ומהמשפחה שלי והמשפחה האישית שלי

מרגישה ששם מרוב הלם וחוסר נעימות אני לפעמים שותקת או לא אומרת את דעתי האמיתית ועוד כל מיני אמירות כאלה ואחרות

אבל זה ממש משתנה ממשפחה למשפחה

גיסתי, אשתו של אחי גרה אצל ההורים שלי בערך😅 מכירים אותה מצוין וגם היא מרגישה כך - ממה שהיא אומרת

מכירים אותי אבל מאד שיפוטיים כלפי, כי הם באופי מאד שיפוטיים ובגלל שאני מאד שונה מהם אז יותר שיפוטיים.

לא מוטרדת משיפוטיות, כבר רגילה אבל ברור שזה משהו שמרחיק ולא מקרב.

אולי זה בגלל שאני הכי קטנה/צעירה אז מבחינתם זה ביקורת בונה מאדם בוגר, אבל זה הפך להיות משהו קבוע שמעירים לי בלי שאני מבקשת אז כבר לא כיף

מצד שני - מן הסתם הם לא מכירים את כל הצדדים שקיימים בי... (ולפעמים טוב שכך )

אבל זה טבעי, לדעתי. בכל מקום בחיי מכירים פנים אחרות שלי. (אפילו כאן בפורומים לא מכירים אותי בכל הפנים שלי...) ומן הסתם גם משפחת המקור שלי לא מכירה אותי עד הסוף כפי שאני היום...

מה שאת מתארת זה לא סתם שלא מכירים אותך או רואים אותך כאדם בפני עצמו, זה נובע מאופי שונה ואולי קצת משיפוטיות.

לא יודעת מה אפשר לעשות עם זה, חוץ ממה שאת כבר עושה, שזה להקיף את עצמך בסביבה אחת תומכת...

שהם בכלל לא מכירים אותי

וגם לא טורחים להכיר

וזה לא שאני סגורה ממש לא

שיא המשתפת

אבל

הכל מתקבלת בעין ביקורתית

או לא מתעניינת

בעיה שלהם

ואז פלא שאני לא סובלת להיות שם

שבת שלום גם לכן;)

גורם לי קצת להרגיש נורמלית..

חשבתי שאני חריגה שאחרי כמה שנות נישואין עדיין נשארת הרבה פעמים ללא מילים, שותקת, סגורה.. וכשמנסה להיפתח נזרקת איזה הערה לא שייכת למה שהתכוונתי או גיחוך נזרק לאוויר אז כבר מוותרת מראש כדי להימנע ממצבים לא נעימים כאלה..

שמה לב שזה הרבה קשור גם לצד השני (לא זורקת את האשמה על אחרים בכלל. יודעת שגם תלוי בנו אבל לצערי לפעמים הפתרון זה פשוט הסתגרות..)  וכמה כדאי להפחית בביקורת להסתכל בעין טובה ולא ביקורתית/חשדנית מה שזה לא יהיה. וכמה לא לנסות לשנות את האדם שממול כי זה אבוד מראש. (ואומרת את זה לעצמי בדיוק כמו שהייתי רוצה להגיד את זה גם לצד של בעלי מה שבחיים לא יקרה..).

ומי שמרגישה בנוח ובפתיחות - תעריכו את זה! ממש לא מובן מאליו. 

לא כל-כך מבינה בחום השחר

אצלי תסמיני תחילת הריון ממש זהים לטרום.או תחילת וסת

המון המון כוחות מהממת לתהליך הזה 

את ענין התאריכים.

וגם  את בטוחה מתי היה ביוץ?

בגדול אומרים שתסמיני ווסת דומים להריון.

אחרי 7 הריונית (2 הפלות בשבועות ראשונים) לא בטןחה..

עכשיו אני גם לא!! מצפה לקבל מחזור.

מקווה מאןד להריון החודש.

האמת בבוקר היתה לי הרגשה טובה

פתאןם משום מקום הגיע לי מצב רוח נוראי.

בעז"ה מקווה אצלך לבשורות טובות החודש.

חודש טוב ומבורך ומלא ישועות לעם ישראל!!

הגוף בכלל "לא יודע" אם יש בתוכו הריון או לא.

השינויים ההורמונליים מתחילים מרגע ההשרשה.

ככה שכנראה העובדה שלא הרגשת את הרגישות בחזה מיד אחרי הביוץ לא מעידה על הריון או אי הריון.

מצד שני - הרגישות בחזה היא מהפרוגסטרון, ובהריון גם עולות רמות הפרוגסטרון. אז יש סיכוי שקיים קשר כלשהו.

אישית אני לא הייתי בונה על זה כדי לא להתאכזב.. 

לי לקח 7 חודשים לחזור ללכת וגם אז עם כאבים ולטווח קצר. ב"ה הכל חזר לתקנו, עם הרבה מאמצים מצידי והשתדלות לעשות ספורט.

את ממש בהתחלה, זה תקין לגמרי. 

אמרתי - וואו זהו חזרתי לעצמי!

ברמה של להוציא את הילדים בבוקר למסגרות בלי לחזור הביתה חסרת נשימה,

לבשל,

לטפל בבית מבחינת סדר/ כביסות

בכללי אמרתי לבעלי שצריך לזכור לפעם הבאה

הריון נוסף זה לא תשעה חודשים של פחות תפקוד אלא שנה וחצי שאני לא אני 😉

את עוד במשכב לידה!

אחרי חודש וחצי הרגשתי איזו קפיצה משמעותית בתפקוד

אבל זה לא שחזרתי לעצמי 100%

(לא יודעת אם אני דוגמא, הייתי צריכה להתאושש מסימפי' קשה, שהכאבים עברו רק אחרי שנה מהלידה, פלוס ניתוח קיסרי)

אני גם כמוך, תכף שלושה שבועות, וממש לא מצפה מעצמי לחזור לעצמי כרגע.

אני כמעט ולא מתכופפת, מנסה לשמור על עצמי כמה שאפשר, ואם אני מתכופפת מרגישה כאבים בבטן כאילו יש שברים באיברים הפנימיים 🥴 אל תשכחי שכתוב אישה בלידה איבריה מתפוקקים (ככה אומרים?) עכשיו את אמורה להיות כמה שיותר בשכיבה. אז טוב, בואי נהיה מציאותיים, יש בבית ילדים וכו'.  אבל כן להשתדל להיות כמה שיותר במנוחה ולהיות קשובה לעצמך כמה שאפשר. אתמול בעלי חזר מקניות והתחלתי לפרוק ולסדר מצרכים במקרר, בארונות וכו'... והרגשתי אח''כ שזה גמר אותי. פתאום נפלה עליי חולשה ממש לא נעימה.

ומנסיון של לידות קודמות, כמה שיותר נחתי במשכב לידה ככה הצלחתי לחזור לעצמי מהר יותר. אז תפסת מרובה לא תפסת. 

מליון זמן מהלידה..

כמה דברים קרו מאז

וכמה לילות עם חוסר שינה... 😅

אבל תכלס שלושה שבועות זה באמת לא הרבה

וגם אחרי לידה הגוף עובר שינויים. אני מניקה הרבה שעות מהימנה.. מחזיקה תינוק שבוכה..

רק אומרת שאחרי השבוע חשבתי שאני יכולה לעשות הכל

(כי היו כמה דברים דחופים וזמן מוגבל)

היום אני מרגישה שקשה לי אפילו לעמוד

בקיצור את הלקח שלי למדתי, עדיף לשמור על פרופיל נמוך כמה שניתן מאשר להיות עם גוף מפורק..

חושבת שלקראת חודשיים אחרי חזרתי לעצמי ממש

לפני זה היתי עדיין עם התיששות והנפילות עייפות בבת אחת

ולא יודעת להסביר עוד תחושות

שלא בדיוק ברור לי לאיזו אלימות את מתכוונת.

כשאדם עובר על החוק, התפקיד של המשטרה זה לאכוך את החוק.

לפעמים אכיפת חוק היא דבר לא נעים, זה נכון. במידה ושוטרים חורגים מהתפקיד שלהם או מפעית יותר מידי כוח, זה צריך להיבדק. אבל כל המקרים האחרונים שבהם היו תלונות על אלימות של שוטרים, בסופו של דבר זה היה במקרה שאנשים עברו על החוק והשוטרים הגיעו כדי לעשות סדר. יכול להיות שנעשתה גם הפעלת כוח שלא לצורך, אבל זה נעשה במסגרת אכיפה מול עבריינים (כן, גם חוסמי כבישים, וגם אלו שעולים לשטח צבאי שלא כחוק).

אז בהתחשב בכל זה, אם אדם שומר חוק ולא מגיע למקומות שבהם אסור לו להיות, אני עדיין מרגישה בטוחה. אני לא רואה אף סיבה ששוטר יעצור מישהו בדרך, ויפעיל עליו אלימות סתם ככה, וגם לא שמעתי טענות לזה.

אז אני לגמרי מרגישה בטוחה ורגועה להמשיך ולהגיד לילדים שלי שלשוטרים יש תפקיד מאוד חשוב במדינת ישראל, והם אחראים לשמור על הסדר ולפעול נגד מי שלא שומר על החוקים והכללים

שוטר עובר מיונים ומבחנים, עובר אימונים ובוחר לעבוד עבודה לא פשוטה, עם שכר לא מספיק הולם ועם תדמית גרועה מטעויות של שוטרים אחרים או התנהלות שגויה של מפקדים שלו.

אני מאד מעריכה שוטרים, יודעת שהם עובדים קשה יותר מרוב האנשים והם בחזית באופן יומיומי, גם לפני המלחמה והם יהיו גם אחריה. זה מה שאני מעבירה לילדים שלי.

לגבי נניח הסיפור עם הילד שנזרק על ראשו, ברור שיש פה טעות של שיקול דעת לשוטר (שנמצא באמצע הפגנה סוערת נגד גיוס בזמן שמתחוללת מלחמה בכמה חזיתות ויכול להיות שזה מסעיר אותו נפשית ומשפיע על שיקול דעתו כי שוטר הוא עדין בשר ודם עם תחושות רגילות) אבל הטעות הראשונית והגדולה יותר היא של ההורה, שהרשה או אמר לילד להיות באמצע כביש באמצע הפגנה וסיכן אותו.

לא כדאי ללכת שולל אחרי פרסומים בתקשורת, גם בנוגע לשוטרים, רובם המוחלט עובדים מעולים ומסורים, גם להם מותר לטעות והטעויות שלהם לא אמורות לצבוע את כל עבודתם בשחור.

אני באופן אישי מעריכה אותם מאוד ומכירה רבים כאלו גם בחיי האישיים.

יחד עם זאת יש מיעוט שמנצלים את כוחם מתוך שחיתות, אדנות או לחץ.

דמאס פקדה הוכה ללא סיבה, ללא איום על השוטר וללא קינטור.

אהוביה סנדק נהרג לאחר במהלך מרדף משטרתי (מוצדק כנראה, אני לא נכנסת לזה) והשוטרים הכחישו שהפגיעה נוצרה כתוצאה מהתנגשות הניידת במכונית וטענו שהרכב בה היה אהוביה התהפך.

נערות שהיו בהתנתקות (במהלך מחאה צודקת, אותנטית ולא אלימה ברובה) מעידות שעל מנת למנוע את מעשיהן ולעצור אותן שוטרים שלחו ידי לאיברי מינן והחזה שלהן ומשם הרימו אותן. יש בנות שהצליחו לדבר על הנושא רק שנים רבות אח"כ.

מחקרים בארץ מדברים על כך שחרדים, אתיופים ומתנחלים הם הנפגעים ביותר על ידי שוטרים.

האם אלו האוכלוסיות האלימות ביותר באוכלוסיה?

האם מתנחלים הם אנשים פורעי חוק יותר מאוכלוסיות אחרות בארץ.

מתנחלים בכללי, ולא רק נוער הגבעות, אגב.

בכלל אלימות משטרתית היא מושג בכל בעולם וגם בארצנו הקטנה.

בארהב ידועה אלימות חריגה יותר של שוטרים כלפי כהי עור. נסי לקרוא על מחאות ג'ורג' פלויד.  

אני באופן אישי מכירה חרדי שעבר ליד הפגנה של הפלג הירושלמי (הוא אינו משתייך לפלג) והוכה בבורטליות ללא סיבה או התראה של השוטר.

אומנם זה איננו מיעוט שמעיד על הכלל.

גם במלחמה יש שוטרים שעשו עבודת קודש, בדיוק כמו שמטפלות רבות עושות עבודת קודש.

אבל כמו שיש מעט מטפלות אלימות, שחוקות, עייפות שמכות או מוציאות את העצבים שלהן על ילדים,המציאות מעידה שיש גם שוטרים כאלו.

אפשר להגיד אנחנו במדינת ישראל.

ברוך ה' שיש לנו משטרה משל עצמנו ולא של הצאר.

אבל יש לנו גם בית משפט משל עצמו וצבא משל עצמנו וגם שם יש מקום להכניס בדק בית ויראת שמיים.

לגבי קבוצות מוחלשות, הם מוחלשות בכל מקום, השוטרים לא חושבים עליהם דברים יותר גרועים מאדם רגיל, הם פשוט בעמדת חיכוך מתמדת איתם ולכן זה יוצא גם בפעולות אלימות.

ומה שמעיד על השחיתות היא שהרוצחים לא נענשו...

נתקלתי ביותר מידי שוטרים מושחתים

לא מהתקשורת או משהו שדווקא מאדירה אותם

מספר המפגשים הבודד שלי עם שוטרים לא אמור להיות כל כך טראומתי.

אם כל מפגש שלי עם שוטר או שוטרת היה מזעזע אז מה ההיגיון שנפלתי על האחוזון??

את משליכה על כל המשטרה.

זה לא נכון לוגית. המשטרה מכילה יותר מ30,000 שוטרים, אי אפשר לשפוט את כולם ע״ס היכרות עם בודדים.

לא יודעת מה היה מהות המפגש, מתוך הדברים שכתבת בעבר פה, די ברור שיש לך אישו עם כוחות הבטחון.

אוכלוסיות אחרות חסינות נגד זה  ואם קורה מקרה נדיר ישר למח"ש.

עם זאת אין קשר לילדים שלך והם לא צריכים לפחד משוטרים. הם שומרים על החוק 

על החוק, לא צריך לצפות לחסדים.

הטענות לאלימות נשמעות מכל מיני צדדים, ממש לא רק מחרדים.

פשוט לצערי כל אחד רואה רק מה שקרוב לליבו וחושב שכולם רק נגדו.

האמת כנראה היא שאכיפת החוק היא דבר נצרך, גם אם לא נעים. לעיתים בשביל לאכוף את החוק צריך להפעיל כוח, גם אם זה לא "מצטלם" טוב. כמו כל אדם שניתנת לו סמכות, חייב להיות מנגנון שמבקר שאין שימוש לרעה בכוח. לצערנו יש מקרים שבהם כנראה יש שימוש לא תקין בכוח שניתן לשוטרים, זה לרוב קורה במהלך של פינוי הפגנה או התקהלות לא חוקית, שבה הקהל לא מוכן להתפנות וכדי לשמור על הסדר השוטרים צריכים להפעיל כוח. התמונות שנראה הן לא נעימות, אבל קשה באמת להבין את התמונה הכוללת כי לא היינו בכל האירוע. הדברים באלו נעשים בכל מיני מקרים, וממש לא רק כלפי הציבור החרדי.

הדבר הכי גרוע למדינת ישראל, זה מצב שבו החוק לא ייאכף. או שלאוכלוסייה כזו או אחרת יינתן פטור מחוק ולאחרים לא. 

גם מי שעובר על החוק מגיע לו משפט צדק

השוטר הוא לא שופט ולא תליין ואם לא נשקפת סכנה אסור לו להשתמש באלימות כזו

זה תופעה כללית של אלימות יתר בריסון הפגנות.

ויש אוכלוסיות כמו האוכלוסיה האתיופית שסובלים מהם גם בלי להיות אלימים/להשתתף בהפגנות. 

זמן, ילדים חרדים זרקו לנו אבנים על הרכב כי היה עליו דגל. הם היו קבוצה גדולה, קפצו לכביש ועיכבו מכוניות. סביבם היו מבוגרים ואף אחד לא אמר כלום.

עכשיו ברור, אני מכירה את כל האמירות על מיעוט וכו' אז לא מכלילה.

אבל כשהתקשרנו למשטרה, הם די נפנפו אותנו. אם יש נזק - אפשר לבוא להגיש תלונה. והם כמובן ממש לא שלחו ניידת לאיזור.

מה אני מבינה מזה?

שכל אחד רוצה מה שהוא רוצה לראות

יש במדינה הזו כשלים

יש העלמת עין מהפרות חוק לפעמים

ובמקרים אחרים יש אכיפה מוגזמת

אבל כל אחד רואה רק כשזו נוגע אליו, ומוחה על עוול רק כשזה קרוב אליו

ולכן אנחנו לא מתקדמים לשום מקום, כי אף אחד לא מנסה לתקן, אלא רק לדאוג שלקבוצה שלו יהיה נוח.

בלי להסתכל בצורה אמיתית וכנה על בעיות מכאן או מכאן

תראי מה קורה בפינויים של גבעות או בהפגנות של נערי גבעות.

תשאלי נער גבעות אחד איך היה לו במעצר רגיל ולא רק בשב"כ...

ראיתי לפני כמה שבועות סירטון של שוטר מכה ומעקם ידיים לנער שהפגין בהפגנה שניסתה לעצור את משאיות הסיוע לעזה, וזה עד עכשיו לא יוצא לי מהראש.

הברוטאליות והאכזריות שבה הוא המשיך להתעלל בו למרות שאנשים לייד ניסו לעצור אותו... מזעזע...

לא יודעת מה לאמר לך. ברור לי שלא כל השוטרים כאלו ואני מאוד מקווה שעל כל מיקרה כזה מוגשת תלונה ושהשוטר מטופל.

לא הייתי לוקחת את זה לפחד משוטרים. אני מניחה שרוב מיקרי האלימות הם בהפגנות שלא תואמו מראש ולא היתה הסכמה לבצע אותם.

ילדים מקבלים הכל שחור לבן ולא צריך לסבך אותם.

בסוף להגיד שהשוטר דואג לנו זה לא שקר.

את יכולה להסביר שיש חוקים במדינה בשביל לשמור עלינו והשוטרים עוזרים לנו לשמור על החוקים. 

המורכבוצ של זה היא שלי מול עצמי.

אני בדכ לא בקטע לומר להם משהו שלא מאמינה בו 🤷🏻‍♀️

והניסוח הזה יותר מוצלח מאשר דואג לנו או שומר עלינו. תודה!

במיוחד שהשוטר כאן כדי לאכוף חוק,

גם אם החוק הזה נוגד את ההלכה...

לא כל החוקים הם חוקים לפי תורת ה'

לכמות המשימות הבלתי נתפשת,

לכמות ההקרבה והצלת חיים.

וכן, לרוב שוטרים מתמודדים עם עבריינים ומחבלים, יומם ולילה, ואלימות זה שם המשחק.

שוטרים בקהילה לא עושים את זה בד"כ ולכן הם פחות מחוספסים וגלים אנושיות רבה.

אתמול הייתי בריקודגלים בירושלים, שזאת משימה נפיצה, לא רק מבחינת מזרח ירושלים, אלא בכלל שמירת הסדר הציבורי, שמירה על נתיב הרכבת פתוח וכו'

והשוטרים כולם כולל כולם, תפקדו מדהים.

הייתי באיזה סיטואציה שנוצר פקק (חסמו את הירידה לכותל בגלל מגבלת כמות- לקח מאסון מירון)

והיו אלפים שרצו לרדת,

אנחנו רצינו כבר לחזור ונוצר פקק אנשים.

הייתי עם עגלה וארבעה ילדים,

השוטרים דיברו והסבירו ממש יפה לצועדים שיפתחו מעבר יציאה אחרת אם אנשים לא יצאו, הצליחו לפלס איזה מעבר צר,

השוטר הרים לי את העגלה ופילס לי יציאה ועזב אותנו רק כשחזרתי את הקטן לעגלה בבטחה.

בהמשך חסמו איזה מעבר נגיש, ולא שמנו לב,

עד שגילינו הכל היה חסום,

השוטר בלי לחשוב פעמיים הרים לנו את כל הציוד מעבר לחסימה, שלא נצטרך לעשות עיקוף גדול,

בלי שביקשתי עזרה בכלל.

וזה אחרי שעות על גבי שעות בחום, בעומס, ובלי לראות שקל נוסף על אירועים יוצאי דופן.

אבא שלי מתנדב במגב ואח שלי היה ביחידה מובחרת של המשטרה במחוז ירושלים, מה שאומר שכל סיפור מזרח ירושלים והא הבית זה על היחידה שלו, כל תקופות המתיחות הביטחונית עשה הגל מאהבה ודאגה לעם,

מה ששבר אותו הנה כמות ההפגנות הבלתי הגיונית שהיה צריך לאבטח/ לפזר בשנה שעברה.

התובנה שלי (ולא רק שלי)

שכל ההתיכנות של משטרה בכל ממשל, זה שהאזרחים מבינים שהחוק ואכיפת החוק זה לטובתם.

כלומר אם רבע מהאזרחים יחשבו שלגיטימי לגנוב, כל משטרה שבעולם לא תצליח להתמודד עם זה,

אבל אם 90% מהציבור לא גונב, אז משטרה טובה, תוכל להתמודד עם 10% הפרה.

הבעיה בישראל, שחוץ מאכיפת חוק פלילי המשטרה צריכה לתת מענה לאתגר הלאומני,

אז בכלל כשיש אווירה שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה (הרמת חסימת כבישים אפילו)

אז המערך קורס וצריך להשתמש יותר באלימות.

אם אנחנו רומים לחיות במדינה בבטחה ובהרגשה שהמשטרה שומרת עלינו,

צריך לדאוג שרוב מוחלט של הציבור ישמור על החוק גם כשהוא חושב אידיאולוגית שצריך לשרוף את המדינה.

(ובעיקרון לילדים קטנים לא צריך להיות מפגש עם המשטרה אלא במצב חירום שההורים לא יכולים לתת מענה, ואז ברור שהשוטרים ידאגו להם אז מבחינה חינוכית ברור שאומר לילדים שהשוטרים הם טובים ודואגים לנו)

גם התלבטות אצלי, במיוחד שהילדים שלי ראו פעם שוטר עוצר את אחד הקרובים שלנו בצורה בוטה ולא מתחשבת, וגם על לא עול בכפו

בעיה.

אבל הוא לא תמיד צדיק...

והמון פעמים טועה...

כשגדלתי ונתקלתי מקרוב בכמה מקרי אלימות קשים

(בעיקר מאז רצח אהוביה)

איבדתי כל אהדה לגוף הזה כגוף,

שוטרים בודדים אנושיים קיימים,

אבל בתור אישה בוגרת אין לי סימפטיה לגוף הזה. אני מכבדת ושומרת חוק והכל ובכל זאת...

או שהסטטיסטיקה עובדת רק כלפי מעצר יהודים?

מעצר זה לא נעים ולא צריך להיות "אנושי".

אנושי זה כשמישהו טעה בדרך או ילד הלך לאיבוד.

יש בעיה בחלוקת התפקידים בין מי שמתעסק עם אירועים של שמירת הסדר הציבורי האזרחי לבין מי שמתעסק בפשיעה לאומנית, ויש מקרים שמופעל כח לא נכון מתוך הרגל,

אבל כל הסיבוך הזה כי מצב במשטרה רע מאוד בגלל התנאים (כלומר חוסר התנאים)

וכמות התקנים החסרה.

במקום לשחוק את הלגיטימציה של המשטרה צריך לחזק אותה באנשים יראי שמים ולהכניס כח רענן וערכי שיידע לבצע את ההפרדה הנכונה,

בדיוק כמו השינוי שהציונות הדתית עשתה בתפקידי לחימה בצבא למרות הגירוש, ולא הפקירה את הזירה בגלל משבר אמון במערכת.

(שלא יובן לא נכון, יש אנשים ערכיים מאוד שמתאימים לשליחות גם בציבורים אחרים)

אבל כשעוצרים מחבלים שרצחו עם גרזן יהודים,

ונותנים להם סיגריה- 

ואז כשעוצרים מישהו שאני מכירה מקרוב, 

ועוצרים אותו לבירור כי אולייי הוא עשה משהו שכמובן לא מתקרב לרצח אלא יותר לגזענות

ולא נותנים לו לשתות, להשתין ובטח שלא סיגריה..

אז....

הם חלק מתורת החקירה כדי להוציא מודיעין.

עושים דברים הרבה יותר 'בעיתיים' כדי להוציא מידע מנחקרים על פשעים לאומניים

יש גם זכויות לנחקרים, ולפעמים תיק יכול ליפול בגלל בירוקרטיה למרות שברור שהנחקר אשם. וברור שלפעמים נעשות גם עוולות. בכל מקום שיש בו גורם אנושי, ייתכנו טעויות. זה הרבה דקויות 

אני מרגישה שיש פה בשרשור עצימת עיניים לאכיפה הברננית שקיימת. וזה כואב לי...

הרבה פעמים הם לוקחים את העמדת כח שלהם ומשתמשים בה לרעה, ואני לא מסכימה עם הדרך הבוטה והאלימה שקיימת אצל חלקם

(ולהגיד שהם באים לעשות את עבודתם במקרה של עבירה על החוק זה יפה מאוד וגם נכון, אבל זה גם להתעלם מהבעייתיות בצד השני)

מפתיע אותי לשמוע דעות כאלו מנשים שנמצאות כאן.

לצערי נחשפתי לסרטונים מזעזעים של שוטרים מכים באלימות מחרידה ילדים וזקנים (חובשי כיפות מכל הסוגים). (לא משהו שמראים בתקשורת)

ומהצד השני, אנשים שורפים כבישים, משבשים את הסדר בכל המדינה, פורצים בכוח לבית ראש הממשלה (!!!) ועוד. ובמקרה הכי קיצוני ישפריצו עליהם קצת בואש..

אני לא בעד הפרת חוק משום סוג. אבל חשוב לי למחות על חוסר השוויון המשווע שקיים במדינה שלנו במה שקשור לשמירה על הסדר הציבורי.

זה לא אומר שהמשטרה אשמה בכל הבעיות והמחלוקות של הציבור. הם נמצאים תמיד בחזית וצריכים לשמור על החוק והסדר בתנאים לא תנאים.

להסתכל על שוטרים בצורה עקומה בגלל אי שוויון באכיפה, זה להיות בצד של הפושעים.

אני בצד של החוק, של האנשים שמסכנים את עצמם למען הציבור. ציבור שחלקו עברייני ומקשה על החיים במדינה ויש את החלק שאינם עבריינים אך עסוקים במדידה מתמדת של השוויון שמקבלים עבריינים זה מול זה ומשחירים את המשטרה, אלו כפויי טובה.

שיא הטינופת של המדינה בבתי המשפט, במשטרה ובאקדמיה. אכיפה בררנית. עמדות רדיקליות שמונעות רק מפוליטיקה ושנאה.

אני מתכוונת לראשים של הגופים הללו, ובהחלט כשזה הראש אז כל ההתנהלות עקומה.

אין לי ספק שברמת השוטר הקטן יש המון שוטרים טובי לב שהם שליחים לטהר את המקום הזה. אבל אין לי טיפת אמון בגוף הזה. רק ההפך. 

נקווה שבן גביר יצליח לאט לעשות שינוי

השוטרים שבנקודת "חיכוך" עם הציבור בזמנים "מאתגרים" הם מיעוט של כל השוטרים,

וגם מתוכם רק מיעוט קטן הוא המראות ה"קשים" שמראים בתקשורת.

אני הייתי מספרת לילדים סיפורים אמיתיים שבהם נתקלתי בשוטרים טובים.

ומסבירה להם שכמו בכל דבר במדינה- התקשורת מבליטה את הרוע שהוא שולי וזניח,ולכן חשוב לא ליפול בפח הזה.

כותבת לך כמה סיפורים שראיתי בעצמי ,אבל בטח גם את נתקלת בהרבה כאלה.

שכנה שברחה מהבית בגלל אלימות, באה בבקר לאסוף דברים מהבית יחד עם שוטרת עדינה ורגישה מאד מאד, הלכה איתה בחמלה,קנתה לה אוכל,לא הפסיקה להרגיע ,לעודד,לתמוך - (פרט שולי- השכנה היתה חרדית,והשוטרת לא דתיה).

שוטרים שראו אשה עם ילד עם צרכים מיוחדים ברחוב שהילד קצת "התפרע" - עצרו לידה,הזמינו אותם לניידת,ולקחו אותם עד לבית.

שוטרים שבאו לדירה שנשרפה- לקחו על עצמם כפרוייקט אישי לשקם אותה- אספו כסף לקנות ריהוט חדש, בשעות הפנויות שלהם באו לסייד.

הסיפורים האלה מאד  ריגשו אותי כשראיתי אותם,

וגרמו לי להעריך מאד את השוטרים במדינתנו.

ושכחתי לכתוב על השוטרים הרבים שמסרו נפשם בשמחת תורה, זה ממש לא השוטרים כמו שמנסים להציג לנו בתקשורת!

אצלי לא הרגשתי שזו איזו חוויה מטורפת, כן שזה טכני, אבל הייתי אצל רופאים ששיתפו והראו זה הלב זה הרגליים וכו אז כן לקח יותר זמן.

אם הוא סופר מומחה אולי באמת זה הגיוני שהספיק מהר.

אישית בהריונות הבאים הייתי מנסה ללכת לרופא שטיפה יותר משתף 

לא היה פשוט ולא מובן מאליו שזה קרה.

(2 הריונות אצל אותו רופא)

ובאחד מהם כן היה משהו חריג והוא אמר לנו והפנה להמשך בירור...

קיצור לא חושבת שזה אומר שא"א לסמוך עליו

באמת שלא ביררתי על הרופא, פשוט לקחתי מה שהיה

מקווה לא פספס שום דבר, ובאמת הייתי אצלו בסביבות 10-12 דק' זה כלום. לפעם הבאה בעז"ה אני אברר טוב ובזמן....

יצאתי מאוכזבת וקצת חוששת,

נקווה לטוב

מדי. הוא עושה עשרות סקירות ביום נראה לי....

העניים הוא שבגלל שעד כה ב"ה היה הכל תקין, ביטלתי תור שעשיתי לרופא מומחה. כי זה יצא שאצטרך לשלם אלפי שקלים שאין לי כרגע.

וחשבנו שאולי זה מיותר בשלב הזה.

קצת מתחרטת, כי אז אולי הייתי יותר רגועה.....

מצד שני יש לי הרבה מה לעשות בכסף הזה..

ביטוח גבוה בקופ"ח את יכולה לקחת רופאים בהסדר וזה לא יקר.

מה שהיה היה, את ע"י את ההשתדלות💙

יש מצב שאת עדיין יכולה לפנות לרופא בהסדר? אם זה חשוב לך את יכולה לברר. 

וזה יצא יקרררר.

בעלי לא מבין מה אני רוצה בכלל

מבחינתו הרופא אמר שב"ה הכל תקין אז צריך לרקוד ברחובות

לא לחפש מה לא בסדר

אני יודעת כמה זה לא מובן מאליו.

רבע שעה על השעון

רבע שעה נשמע סביר..

היית מרוצה?

הרגשת שיש יחס בינו לבין המטופלת או רק בינו לבין המזכירה?

סתם מסקרן אותי לדעת אם אני יחידת סגולה 

מהעבר הוא תקשר בסדר אבל מאד ענייני וקצר. זה מה ששיגע אותי

ובהריון השני והשלישי במקום אחר.

בשלישי היתה לי חויה כ"כ גרועה,

שבהריון אחריו חזרתי אליו מרחוקקקקקקקק והיה מצוין.

אולי בגלל שהכרתי אותו וידעתי שהוא מתקתק, מראש באתי בלי ציפיות... אז היה לי בסדר אפילו שהיה קצר.

אותי בכמה הריונות כשעדיין עבד בתור רופא נשים בקופה.

ואז מאד נהניתי אצלו כי בכל ביקור היה עושה לי אולטרה סאונד.

רק בגלל שעכשיו הוא עושה רק סקירות, זה כאילו נעשה אצלו מאליו

והבנתי שהוא רופא מאוד מומחה.

וכן הייתה לו סבלנות והיה נחמד מאוד.

לכן יצאתי בהרגשה שמחה- איזה יופי שהכל תקין ורץ ככה מהר..

ספרדים לא.

אין בעיה לשים באותם כלים, רק לא לאכול ביחד.

בדיוק כמו בשר ודגים.

אני ספרדיה, אז חייב לנקות את הכפית מהגבינה לפני שאני מטפטפת שמן לכפית

הבנתי נכון?

כי אם לא אנקה אז יצא מצב שאכלתי שמן דגים וגבינה ביחד

וגם צריך לאכול לחם/לשתות מים בין הביס החלבי לבין הכפית עם השמן?

ותודה רבה❣❣❣

יודעת שנוהגים לנקות או להחליף את הצלחת בין דגים לבין חלבי. (אני אמנם ספרדיה, אבל לא אוכלת דגים, אז בעצמי לא נתקלת בבעיה🙃 רק פעם אחת גילינו שיש מעדן חלב מסוים שאמנם יש עליו הכשר של בד"ץ העדה החרדית, אבל יש בו ג'לטין דגים...)

לגבי הלחם/מים בין לבין - אני לא יודעת...

מתכונים של קינוחים חלביים ומוסיפים גלטין

מעולם לא חשבתי על זה😳

אף לבני ספרד יש להתיר לאכול ג'לטין דגים בתערובת עם חלב. וכן הורה בזה מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל וכמו שהביא בנו הגאון הרב אברהם יוסף שליט"א בשמו והודפס בקובץ הלכתי היוצא ע"י רבני מחלבת "תנובה" הנקרא בשם 'בנתיב החלב' (ח"ה עמ' 46) וע"ש שכן דעת הגרי"ש אלישיב שבני ספרד המחמירים בדגים וחלב יכולים לאכול מעדן המעורב עם ג'לטין דגים, ע"ש. ושאלוני האם לפי זה יהיה מותר לערב רוטב שעשוי עם ג'לטין דגים בתוך בשר. והשבתי להם דלפי מה שכתבנו לעיל דנעשה כעפרא בעלמא וכן פנים חדשות באו לכאן יהיה שרי לערב ג'לטין דגים גם עם בשר.

שאלה

כידוע לי, החומר ג'לטין מופק מעצמות דגים. רציתי לשאול, מכיוון שיש איסור לאכול מוצרי חלב עם דגים, אז אסור להשתמש בו כדי להעמיד עוגות גבינה?

תודה מראש!

תשובה

שלום רב,

גם ספרדים שנוהגים שלא לאכול דגים עם חלב, מותרים להעמיד עוגות גבינה עם ג'לטין שעשוי מעצמות של דגים, כיוון שעצמות אלו התייבשו ודינן כעפר בעלמא.

מקורות: יעויין שו"ת יביע אומר חלק ח' (חלק יורה דעה סימן יא).

בברכה,

הלל מאירס

אני יודעת שהבעיה בדג עם בשר/חלב

זה קשור לסכנת נפשות עם עצמות או משהו, אבל לא סגורה על זה

ואם זה באמת ככה אז שמן דגים מותר?

לשאול אותו שאלות הלכתיות שהן פשוטות כמו זו,

שואלת אותו בעיקר שאלות ספציפיות ומורכבות יותר

נראה לי שכן, תשטפי את הכפית ותשתי מים- ככה עושים בין בשר לדגים

מרוקאים אם אני לא טועה...

מותר לאכול ג'לטין דגים גם עם בשר וגם עם חלב

האם מותר לספרדים לאכול ג’לטין דגים עם חלב?

https://kavhalacha.co.il/%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%9E%D7%90%D7%92%D7%A8-%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A2%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%92-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D%2C-%D7%9B%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A2%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%A8-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A3-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%AA-%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%92-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%99-%D7%9E%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D