שרשור חדש
יש לכן אמונה שמשהו ישתנה?!אובדת חצות

אני מרגישה מאוד מהמצב הכללי.

מול הקב״ה,

מה עוד ניתן לעשות שלא עושים???

נשים צדיקות מתפללות ללא הפסקה, קוראות תהילים 7 חודשים, אנשים עושים מעשים גדולים, מתנדבים, מתאחדים, מקריבים,  ורבנים עדיין מדברים על גזירה שמרחפת מעל

מה עוד אפשר לעשות


ומול הצד שחושב שונה מאיתנו (חילונים/שמאל)

איך משכנעים שביבי לא אשם?

שזה הכל משמיים?

שלהוריד אותו זה לא העניין,

אם הם רק מפגינים ורוצים להפיל את הממשלה מבפנים ופונים להלשין לארה״ב ובאירופה נגדנו, ממשיכים לחשוב שזה כוחי ועוצם ידי, מה הסיכוי שלנו????

ובכלל- אם אחרי ה7.10 השמאל בעד ערבים שישלטו בעזה מה נסגר????!!!!!!

איך יוצאים מהפלונטר?! לאור כל האיומים והחזיתות?

מרגיש סכנה באוויר ואני כ״כ זקוקה לאופטימיות שתכלס אף אחד לא נותן!

מרגישה מודאגתאובדת חצות
מיואשת התכוונתי!אובדת חצות
ממש מצב מתסכל😑יעל מהדרום

לק"י


אם בהתחלה הרבה (בארץ ובעולם) היו מזועזעים ממה שקרה. עכשיו כאילו שכחו....

ראיתם מה עשו הערבים. גם אלה, שתושבי הקיבוצים דאגו להם ועשו בשבילם. אז מאיפה בא הרעיון הזה בכלל לתת להם שליטה?!


פעם היה זמר שקראו לו יהודה גלנץ, והוא שר "רק לצעוק אל ה',  רק לצעוק אל ה'....."

בדיוק זה.

נכון אבלאובדת חצות

משגעים אותנו!

בא לי לשמוע מאיזו ישות דתית דברי הרגעה

שה׳ אומר דיי בניי אהובי, אל תחששו אני שומר עליכם ואיתכם. או משהו בסגנון

דווקא הרבה משפחות חטופים או הרוגים מאד נותנים כוח לעם ומחזקים אבל כולם מסביב בדיכאון


מה שאני אומרת בעצם

מול אלוקים

הייתי רוצה לדעת שכל מה שאנחנו עושים נחשב בכלל


ומול העם

אני רוצה להבין מה אמור להיות כשאנחנו עושים הכל ויש אנשים שפשוט לא קולטים, כולנו צריכים לסבול בגלל זה?????


ובכללי-

זה מצב סטטי ומעצבן

יש מלחמה אבל לא ברור מה קורה כבר הרבה זמן

אין שליטה חייבים להרפות

אבל מצד שני מפחיד

ואנחנו בזה כבר מלא זמן

בא לי שמחה בא לי קלילות בא לי טוב ורגיעה כבר

החוסר שליטה שלנו מחרפן!אובדת חצות
יש רבנים שמדברים ככהאולי בקרוב
אני לא יודעת שמות, מקווה שתכף יבואו אלה שמכירות. אולי הרב שמואל אליהו?
החיד"א הבן של הרב יורם אברג'לנפש חיה.
פה באתר פרסמו שהרב חיים נבון מעביר על זה סדרהירושלמית במקור
תודה!שיפור
רק לצעוק אל ה'נפש חיה.
אותי מרגיעיםאם_שמחה_הללויה

הרבנים הרב ארוש והרב זמיר כהן.

יש לרב זמיר כהן הרצאה שלמה שקוראים לה מלחמת ששת עשרה דקות על הנס שהיה בהתקפת איראנים האחרונה

ובכללי לשמוע כמה שיותר מסרים מאחדים שקוראים לאהבת ישראל ולא משסעים. וגם לא מפחידים ומלחיצים.

הרב ארוש כבר לא מדבר ברור ולצערי הרבה פעמים אין לי סבלנות להקשיב, אבל רק החיוך שלו עושה לי טוב על הלב.

בטוח יש עוד הרבה רבנים עם מסרים מרגיעים שנותנים תחושת בטחון.

 

יאו מזדההה כאילו די אין כוח כברהמלחמה האחרונה?
לי עוזרשיפור

להסתכל בפרספקטיבה רחבה על המציאות. יש שינויים  אבל לרוב הם קורים בתהליכים ארוכים ומורכבים.


יש לנו מדינה- אחרי 2000 שנה שלא הייתה


יש לנו צבא שנלחם בשבילנו- אחרי 2000 שנה שלא היה


אפילו יש ממשלה שמבינה שצריך להמשיך להלחם ואפילו מדברת תוך שימוש בפסוקים ואמונה בה' שעוזר לנו במלחמה- אפילו אם בפועל היא הרבה פעמים נכנעת ללחצים פנימיים וחיצוניים, זה כבר מראה על מגמה של שינוי שקורה בעם וכבר הגיע לשלטון ובעזרת ה' בהמשך גם יוכל לצאת לפועל בצורה שלמה


בעיניי כל אחד ואחת צריך לעשות את החלק הקטן שלו בתהליך- להתפלל /להתגייס /ללכת להלוויה של חייל בודד/ לחנך את הילד לאהבת ישראל/ לדבר בצורה נעימה עם מישהו שחושב אחרת ממני וכו' וכל מעשה קטן פועל! כל מעשה קטן הוא עוד צעד קטן בתוך תהליך גדול שלפעמים קשה לראות אותו תוך כדי שהוא קורה. כמו שלא רואים את המחוגים בשעון מסתובבים.


ודווקא כשיש התקדמות חיובית לכיוון מסוים, הכוחות שפועלים נגדו מתגברים.


דווקא כשהעם מתחזק בחיבור למסורת בעקבות המלחמה אז מי שמפחד מהדתה יצעק יותר בקול.


דווקא כשיש חשש שאנשים יעזבו את ביבי כי יש כאן מלחמה שיותר מהותית כרגע אז שונאי ביבי יצאו להפגין.


דווקא כשצבא ישראל יוצא להלחם נגד אויביו בצורה מובהקת, אז פעילי זכויות אדם יגבירו את ההתנגדות שלהם.


ואז נראה שהעולם מתחרפן, והכל הפוך. אבל זה דווקא מראה שהעולם מתקדם לכיוון נכון.


ובעיקר אני מאמינה בה' "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" וגם מה שאני לא מבינה, כנראה שהכל חלק מתוכנית אלוקית גדולה. וגם אם אני לא רואה איך יוצאים מהפלונטר הזה, כנראה שהוא רואה מלמעלה. ומעבר

ללעשות את ההשתדלות שלי, נשאר לי רק להתפלל ולסמוך עליו.

יאו היום מצאתי סוף סוף את האופטימיות והשמחההמלחמה האחרונה?אחרונה
עם כל בכירי איראן שהתרסקו ועם דיבורים נורמליים סוף סוף גם מהצד שלנו!!!!!!!!!!!!
רק אני ככה?(קשר בין אחים)אני לי מי לי

לא אוהבת את אחותי

קשה לי איתה מאוד מאוד

הנוכחות שלה מעיקה ומכבידה ולא טובה לי

היא רואה את עצמה ורק מתלוננת אבל לא מאפשרת באמת לעזור

כשנמצאת כל ההתרחשות סביבה- היא מתלוננת בושלחן שבת ובין לבין ומול הילדים..

זה בא מקושי אמיתי- בזוגיות

אבל פשוט לא נותנת לעזור לה

מציעה לה לבא לדבר ולשתף ואשמח להקשיב

והיא לא ממצשמשתפת רק בכותרות

ודוחה כל הצעה לטיפול

רוצה ולא באמת עושה

ומדרדרת את המצב בהתנהגות שגויה

והיא כמו עיוורת לעצמה

אומרת שיודעת להתנהל וממ שלא

אני אם היתי מתנהגת כמוה ממזן הייתי מתגרשת

וב''ה נשואה באושר

אני לא לוקחת אחריות עליה

מנסה להקשיב ולתת תחושה טובה

מנסה להזמין מדי פעם לשבת

אבל מאתגר רי היא עונה תשובה ברגע האחרון

מגיעה ונשארת כל השבת גם לס.שלישית

הנוכחות שלה מכבידהה והיא חסרת טאקט לחלוטין


וגם בלי קשר למורכבות הזוגית היא כזאת..משהו קצת לא נורמטיבי נפשית..וחוסר מודעות לזה..


ומה שהכי קשה לי

שאני לא אוהבת אותה

לא מרגישה אליה כמו אחות

אלא כמטרד

ורק רוצה לגור רחוק כדי שלא יהיה ביננו קשר


בפועל אני משתדלת

אבל לא מספיק כנראה

כי היא כן נעלבת מדי פעם ומבינה אותה

והיא גם מנסה לעזור לי מדי פעם עם הילדים

אבל


מעדיפה שלא

שכלום

משתדלת רק להקשיב בלי שיפוטיות בלב

אבל לא קל כי זה לראות מישהו שהורס לעצמו בלי סוף וזה תמיד היה ככה


ומרגישה רע עם עצמי

לא ככה אמורים להרגי שלאחות

אין לי אחותירושלמית במקור
אבל זה נשמע בול כמו הקשר שלי עם אבא שלי...


לא יודעת עדיין למה, מה המכנה המשותף, אבל ברור שבמשפחה יש דברים כאלה וברור שמומלץ לנסות לפתור ואם לא אז להפחית. לצערי לא אוהבת את מה שעונה לאבא שלי אבל כאבא הוא לכאורה יכול לספוג יותר. כאן זו אחות...

(יש ליירושלמית במקור
אחים בנים וזה לא ככה)
אין כזה דבר "אמורים" להרגישפשיטא

לא אמורים כלום, אם הנוכחות שלה פוגעת בך, זה ממש בסדר לשמור מרחק. נשמע שאת עושה מעל ומעבר כדי לנסות לעזור לה ולתת לה מקום..

בסוף, יש לה אחריות על החיים שלה ולדאוג לשלומה, ולך יש אחריות על המשפחה שלך ולדאוג לשלומך.

ואם זה פוגע בך- תשמרי מרחק, בהחלט...

לא יודעת זה מרגי שלי מוזר להרגיש ככהאני לי מי לי

שהיא בעיקר עול

וגם מתסכלת אותי בהתנהלות שלה שפוגעת בעצמה בסוף


כאילו

שמעתי את הנאום של מנחם קלמנזון על מה עושים בשביל אח ועל אהבה לאחים

אני רואה את בעלי עם האחים שלו


והיא מאוד רוצה קשר איתי ומחפתש אותו (יותר מדי בעיני)

ואני פשוט לא

ולא נעים לי לומר את זה


כאילו

זה לא אמור להיות ככה

לא?

זה לא נשמע שאת אדם רע או חסראישהואימא

אכפתיות... עובדה שאת שואלת את זה וזה סוג של מייסר אותך.

כנראה שיש סיבה לרתיעה שלך ממנה... אולי את מתביישת לחשוב על זה כי יש מוסכמה על אחים ומשפחה. אבל אולי תבררי לעצמך עד הסוף מה בדיוק מפריע לך בה ותביני *את עצמך* ותסלחי לעצמך על התחושות האלה.. תוכלי להסתכל על התחושות האלה בלי רגשות אשם אלא בהבנה דווקא על עצמך, דווקא אז אולי הקשר שלכם יוכל להשתפר

תודה רבה על המילים המחזקותאני לי מי לי

ממש לוקחת ללב והלוואי

כל מילה.פשיטא
כואב לי לשמועים...

אבל מציעה להפסיק לנסות לתחזד את הקשר, כי זה מאולץ מצידך. ובסופו של דבר זה גורם לך להרגיש כך כלפיה. אז מה שאת עושה בעצם זה שאת ממאיסה אותה עליך.

תשחררי, תני לדברים להירגע, עד שתמצאי חמלה בליבך על אחותך

יש לי חמלה..אני חושבת שזה בעיקר חוסר אוניםאני לי מי לי

בגלל שהיא לא מאפשרת לעזור לה באמת

אבל מנכיחה רק את הקויש והסבל שלה

אבל בלי לשתף באמת-ואני כל הזמן מציעה לה אוזן קשבת .ושאשמח לעזור.

אבל היא אומרת

רק מילים כלליות

סיוט מה אשני עוברת

גיהנום

וכו

אין כמעט משהו אחר שהיא מדברת

וזה לא חדש אגב

זה היה תמיד ככה בכל הקשר

גם בלי הזוגיות הזאת


ואז אני מרגישה שאני מצד אחד מנסה

ומצד שני כמה אפשר לשמוע רק תלונות

לחוות את התסכול אבל הכל נתקע ככה

מה עוד יש לומר


מנסה להתמקם

להקשיב ולתמוך

אבל בלי להתערבב ובלי לצפות לשינוי


כשאת הולכת לניחום אבלים למשלים...

לפעמים באמת אין מה לומר ולא צריך לומר שום דבר. לפעמים רק חיוך מבין או חיבוק.

לא צריך יותר מזה.

להבין מישהו אחר, להבין שהוא סובל ואין מה לעשות חוץ מלהיות שם. היא לא צקבלת את מה שיש לך לומר כי זה לא מה שהיא צריכה. אולי גם עבורה זה מציק שאת כל הזמן מנסה לעזור. נשמע לי שפשוט צריך להרפות.

לא הבנת אותי אני כבר שניםם אך ורק מקשיבהאני לי מי לי

לא אומרת כלוםםם

רק מקשיבה ומבינה לליבה ותומכת


זה כל מה שאני עושה

למעט כשהיא ממש מבקשת אחרת


בלב אני רוצה לעזור- לא אני! אלא שתלך באמת לטיפול

או לפחות תשתף מישהו ולא תסחב הכל בלב

אני ממש לא צריכה להיות צד בעניין


פשוט תארי לך ששניםם רק בוכים לך ומתלוננים כמה קשה משהו בכללי. בלי לשתף באמת

ובלי להעזר בשום צורה

והמצב רק מתדרדר ואת רואה מהצד אבל אין מה לעשות


אז אני משתדלת לומר שזה כנראה מה שהיא זקוקה


אולי אני מבינה שכן אגפת לי

אבל מתסכל אותי פשוט לראות שלא טוב לה

מכירה גם..מה רבו מעשייך
אחי גם כזה, לצערי, עושה הכל הפוך.. טעויות על גבי טעויות בהתנהלות שלו בחיים מהפרטים הקטנים ועד הגדולים, רוב המשפחה סבלה בגלל זה המון, היו לזה השלכות גם עלינו בכל מיני אופנים. אבל אני למדתי לשמור על קשר, מה שנקרא רחוק מתוק.. כשאני רואה אותו אני אומרת שלום ומאירה פנים מדברת באופן כללי ולא על דברים אישיים מידי.. ופה זה נגמר... מבינה שזה דפוס של התנהגות שאנחנו לא יכולים לשנות אלא רק טיפול מקצועי יעזור.. ורק הוא צריך להבין שהוא זקוק לזה ושכדי לגשת... 
נכון..רק שהיא עברה לגור לידיאני לי מי לי
אז זה קצת יותר קשה 
נורמלי, קורה להרבה, לא תמיד הכל אידיאלידיקלה91
מתחברת להמלצה על לשמור ריחוק עם אנשים שלא עושים לנו טוב, הלוואי שאלמד ליישם בעצמי בלי מצפון
אמן..שומרת..אבל לא קל כי היא פה לידיאני לי מי לי
טוב נראה לי שאחרי שכתבתי הבנתי אחרתאני לי מי לי

שכן אכפת לי

ואני מנסה

ורוצה שיהיה לה טוב

אבל מתסכל אותי

וקשה לי לייצר איזונים טובים לפעמים

ולא קל עם האופי שלה

אבל


זה כן מרגיש לי יותר טוב ממה שכתבתי בהתחלה


אשתדל להיות יותר קשובה ורגישה בהבנה שזה מה שיש לי לעשות כרגע

ולהתפלל

נושא חרוש. על מין העובר ואכזבה...אנונימית בהו"ל

טוב אז תמיד כותבים שהתאכזבנו ואז יש טיפים שאומרים תתני לעצמך כמה ימים לעכל וכו' וכל מיני כאלה.

האמת שאני בהיריון לא פשוט פיזית וגם בנפש ומאז שגיליתי על מין העובר (מזמן מזמן) אני לא מצליחה להירגע כמה שניסיתי. אני בחורה מאמינה מאוד ועדיין זה עושה לי קווצ' ומציק לי

אני מתחברת יותר בטבע שלי לבנים, תמיד הייתי בתור נערה טום בוי ולא היה לי כח לכל ענייני בנות

מצד שני חשוב לי טיפוח ויופי אבל אני לא מתעסקת עם ה. אני בחורה זורמת.

וה' שולח לי בלי סוף בנות (לא מתלוננת בכלל, יש שם גם בן אחד כועס במיוחד שבכלל לא מוסיף לאווירה ,שעכשיו שמצפה לו עוד אחות, לא אפרט את מספרה)

אבל אני לא מצליחה להירגע מזה. בבקשה בבקשה לא לשפוט. מאמינה שזה גם ההורמונים שמוסיפים לכל המצב.. אני כבר חושבת על ההיריון הבא למרות שאני כבר קרובה ל40 כי אני רוצה בן. אבל זה נראה לי הזוי להביא עוד ילד רק בגלל שאני רוצה מין אחר..

אני באמת מנסה לשמוח בחלקי ולהפסיק עם המחשבות האלה אבל זה לא עוזב אותי... אני ממש רוצה לשמוח ולהודות על מה שיש. למה אני ככה????

אמרתי לבעלי שאני ממש מרגישה בדיכאון מזה גם הגוף של מפורק, הבחילות שלא עוברות וכלום לא עוזר. אני מרגישה שאין לי כוחות כבר.

מאיפה שואבים כח?

ואין לי סבלנות לכלום, בטח לא לילדים.

אנא ה' תושיע אותי.

ברור לי שאחרי הלידה הרבה ירגע כי אני אתחיל סוף סוף להרגיש טוב.

תודה שהקשבתן.

חיבוק על התחושותפעם_ראשונה:)

אין לי כ""כ מה להגיד, אבל ממש יכולה להבין אותך הכל מציף בהריון ובאמת האכזבה הגיונית. תתני לזה מקום זה ממש בסדר להרגיש ככה

תודה רבה יקרה אנונימית בהו"לאחרונה
לכל המחכות -שינוי קטן לשיר הכל לטובה של נרקיסאנונימית בהו"ל

מקווה שזה מותר

 

זה קשה בשבתות, בעיקר בחגים,

הם ישאלו מתי כבר יבואו ילדים

שאלה לא פשוטה

כל היום בטיפולים

בטוחה שהם יבואו באחד הימים

והלב הוא שביר אין לך מה להסביר

הרופאים גם הם לא בטוחים שהמצב הזה פתיר

מצעים עוד טיפול שחורט את לך את הלב

ויודעת שרב הסיכויים ששוב הוא יתאכזב

ולמצב הזה יש מחיר

כבר אין לך אוויר

מדברת לשמיים

אבל אף אחד לא מחזיר

 

ויש לך חלומות גדולים

על משפחה קטנה

נמאס לך כבר לשמוע ״בקרוב עוד השנה״

 

שיבוא הריון

כנגד כל הגיון

ואת תעשי וי ענק על נושא הפריון

ותהיה לך תמונה

בחדר הלידה

רק אל תאבדי לי את האמונה

הדמעות שבכית יהפכו לשמחה

זוכרת שאמרנו שהכל לטובה, הכל לטובה

 

את שונאת את השאלות בעיקר את המבטים,

ואיך המבטים שלהם בבטן דוקרים כמו מחטים,

ואז מגיעות הנשמות הטובות

מלאות בעצות וכל מיני סגולות

והלילה נודד מחלום לחלום

ואת  לתקווה הקטנה מפנה עוד טיפה מקום

מחכה כבר ליום, שיגיעו חדשות טובות

שבתוכך יש עובר שעוד שניה ממתחיל לבעוט

 

ויש לך חלומות גדולים

על משפחה קטנה

נמאס לך כבר לשמוע ״בקרוב עוד השנה״

 

שיבוא הריון

כנגד כל הגיון

ואת תעשי וי ענק על נושא הפריון

ותהיה לך תמונה

בחדר הלידה

רק אל תאבדי לי את האמונה

הדמעות שבכית יהפכו לשמחה

זוכרת שאמרנו שהכל לטובה, הכל לטובה

 

לא הבנתי איפה השינוינפש חיה.
זה המילים המקוריות של השירבארץ אהבתי

(הלכתי לחפש כי אני לא הכרתי, אז מביאה פה לטובת כל מי שגם לא מכירה...)


זה קשה בשבתות, בעיקר בחגים

הם ישאלו מתי תמצאי אחד מתאים

את כזאת לא פשוטה

כל היום תסביכים

סגורה שהוא בדרך עוד תקוע בפקקים

והלב הוא שביר אין לך מה להסביר

היום זה לא כזה פשוט למצוא מכסה לסיר

ללבד יש מחיר

כבר אין לך אוויר

מדברת לשמיים

אבל אף אחד לא מחזיר


ויש לך חלומות גדולים

על משפחה קטנה

נמאס לך כבר לשמוע "בקרוב עוד השנה"


שיבוא האחד

שיתפוס לך ת'יד

יבטיח לך שמעכשיו את לא לבד

ותהיה לך תמונה

בשמלה לבנה

רק אל תאבדי לי את האמונה

הדמעות שבכית יהפכו לשמחה

זוכרת שאמרנו שהכל לטובה, הכל לטובה

הכל לטובה


את שונאת את השאלות בעיקר את המבטים

ואיך הרחמים שלהם דוקרים כמו מחטים

"לאישה חזקה קשה פה יותר"

עם השנים הבנת שגם היופי משקר

והלילה נודד מחלום לחלום

בתוך מיטה גדולה יש יותר מדי מקום

מחכה כבר ליום, שיפלו החומות

שמישהו יעז את הלב שלך לראות


ויש לך חלומות גדולים

על משפחה קטנה

נמאס לך כבר לשמוע "בקרוב עוד השנה"


שיבוא האחד

שיתפוס לך ת'יד

יבטיח לך שמעכשיו את לא לבד

ותהיה לך תמונה

בשמלה לבנה

רק אל תאבדי לי את האמונה

הדמעות שבכית יהפכו לשמחה

זוכרת שאמרנו שהכל לטובה, הכל לטובה

הכל לטובה

הכל לטובה

הכל לטובה


זה קשה בשבתות, בעיקר בחגים

הם ישאלו מתי תמצאי אחד מתאים

את כזאת לא פשוטה

כל היום תסביכים

סגורה שהוא בדרך עוד תקוע בפקקים

כואב כל כך! פה לקצת
😞💔😘אחת כמוני
ואו מהמם ומרגשמאמאמיה 3
וואו צמרמורתרקאניאחרונה
שאלות מוזרות, פקק הריירי/מצג העובר/בעיטות...אנונימית בהו"ל

אני בשבוע 25, לא הריון ראשון...


בשעות האחרונות אני מרגישה שהבחור ממש דחוף ובועט בי כלפי מטה (לעבר צוואר הרחם..)


זה בוודאות לא צירים, לא בא והולך.

ממש מרגישה שזה בעיטות כלפי מטה וזה מרגיש לי כמו הרגלים שלו, לא לחץ של הראש כמו לקראת לידה (ממש מרגישה הבדל)


זה מעלה לי תהיות🤔

א. הרגשתן הבדל בין בעיטות של רגלים או של ראש? או שאני סתם מדמיינת? (תכלס, אין איך לבדוק את זה גם🤦)


ב. בהנחה שאני באמת מרגישה בעיטות של רגלים למטה, זה בסדר שהוא עדיין לא במצב ראש נכון? באולטרסאונד האחרון הוא היה מצג ראש..


ג. יש סיכוי שהוא בועט כ"כ חזק עד שהוא יכול לדחוף את הפקק הריירי?? 🤭🤭 לפני שבועיים הייתי בבדיקה וצוואר הרחם היה ממש ארוך, אבל עדיין...

זה ממש רגיל ונורמלי שבועט ברגלייםאני לי מי לי

מה שתיארת זכור לי מכל ההריונות

בשבל הזה הוא יכל לזוז ולהתהפך גם 10 פעמים ביום אם בא לו אין לזה שום ממשעות

חזק זה רק בתחושה שלך

שום דבר לא יקרה מזה

בכללי מהבעיטות אין ושם נזק להריון אף פעם


הוא בכלל קטןןן בשבוע 25 ..אפילו לא קילו

זה כלום


תהיי רגועה

תחושה קצת מעצבנת

אבל הכל טוב

מצטרפת לכל מה שאמרת 😃מכחול
פעם היה לי עובר כשהרגליים למטהבאתי מפעם

זה באמת כאב ברמות שהרגשתי שהוא קורע אותי עוד שניה... אבל זה היה בשבוע 40 אז לא יודעת להשוות.

בכל אופן, בשבוע שלך לא מתייחסים למצג העובר.

ולא, הוא לא יעיף לך את הפקק הרירי 🤣

למרות שלפעמים יש תחושה שעוד שניה הוא עושה חור בבטן ומוציא איזה יד מהדופן... (כמה פעמים חלמתי על זה...) 

וואי בדיוק אתמול הרגשתי ככהרקאניאחרונה

תיארת מדויק!

הרגשתי שהוא דופק את הרגליים בפתח חחח

 

משתפת שהכנתי את העוגיות האלה לשבת וכולם עפו עליהםמחי

בישול בזול: אפייה עם שמן ועוגיות מושלגות ללא מרגרינה

 


 

לא היה לי אבקת סוכר אז הכנתי אותן סתם בתור עוגיות שוקולד, אבל יצא ממש טעים ורך גם ככה.


 

(לא חיפשתי בישול בזול, חיפשתי עוגיות עם זמן אפיה הכי קצר שיש חצי שעה לפני שבת 🤣 אבל אם היא טוענת שזה גם יותר זול אז אחלה)

אה הן ידועות ממליצה עליהן שניםםםאני לי מי לי

וכל מי השכינה מתלהבת

קלות וטעימות

טוב לדעת מחי
מצאתי בחיפוש אקראי
בהחלט, מתכוון מעולה!!קופצת רגע
הן מעולות, ממש קלות וטעימותתתטארקו
הכנתי אותן למשלוחי מנות
יואו תודהההה בדיוק התחיל לי דודארקאניאחרונה
באלי שמישהו ישאל מה שלומי.פה לקצת

בעלי חולה כבר שבוע.

הילדים חולים בתורות או ביחד או סיבוב שני.

וכולם שואלים מה שלומם ואף אחד לא שואל מה שלומי.

בעיה ידועה, נכון? יופי.


ולא, אל תשאלו עכשיו.


רק מניחה את זה איפשהוא.

לילה טוב.

8 ימים מהביוץגולדסטאר

אתמול היתה ירידה לחלוטין של הLh אחרי שהיה פס נוסף ברור במשך כמה ימים מהביוץ

והיום עלה שוב

זה בדיקת ביוץ לא הריון

יש לזה משמעות לדעתכן?

אני ביום ה27 למחזור וביום ה8 אחרי הביוץ

כאמור בהריון של קטני היה לי בדיקוץ ביוץ עם 2 פסים עד האיחור עצמו

אני מתחרפנת

 

 

 

הלוואי והריון אבל תוכלי לדעת רק עוד כמה ימיםאני לי מי לי
כן, המתנה מחרפנתתתתתגולדסטאר

סתח מנסה להיאחז בדמיון לפעם קודמת

קשה לי עם דחיית סיפוקים חח

בדיקה רגישה של הריון יכולה אולי כבר מחר לתת לךחמדמדה

כיוון

אם אני לא טועה @פרח חדש גילתה הריון 9 ימים מהביוץ, נכון?

אז נכון שזה לא מוחלט

אבל ניראלי את לא במצב לחכות😅

וגם בדיקת דם אפשר…

אני גיליתי אפילו לפניפרח חדש

8 ימים אחרי הביוץ

אני זוכרת שהביוץ היה בין שבת לראשון

וביום ראשון שבוע אח''כ כבר יצא לי 2 פסים.

אפילו צילמתי את זה מרוב שיצא ברור

טאדאםםםחמדמדה
זכרתי נכון למרות הטפשת🥹🥹🥹😆
זה בדיוק כמו אצליגולדסטאר

היה בשבת בערב כזה

ועכשיו 8 ימים מהביוץ הורמון ביוץ גבוה

ביה לי ככה בהריון של הילד שלי

מםחדת לבדוק

וגילית ביוץ לפי הבדיקות האלו??SARITDO
אני גיליתי איתה את הביוץ גם בהריון הקודםגולדסטאר

וגם עכשיו

הבדיקות האלה טובות (של הסופרפארם) הן תמיד היו מסונכרנות עם המצב הגופני שלי

אוקי. טוב לדעתSARITDO
עם איזה בדיקה גילית?גולדסטאראחרונה
מיום 9 לביוץ לפעמים אפשר אבל ממש גבוליאני לי מי לי
היתי מחכה לפחות יומיים 
אני מתלבטת כמה בא לי לעשות סטיק הריון או לאגולדסטאר
למה לא?השקט הזה

אחד משתי אופציות-

או שזה ייתן לך וודאות שכן

או שתשארי באותו מצב של אולי כן ואולי לא

עשיתי יצא שליליגולדסטאר

ההריון שלילי והביוץ עדיין 2 פסים חזקים

הבדיקה שעשיתי לא מהרגישות ביותר, הורודה של הסופרפארם

נצטרך להמתין

הנה הביוץ

 

 

 

מישהי ילדה לאחרונה בהר הצופים?(אהבת עולם)

אני לא מצליחה להבין מה הנהלים שלהם לגבי ביות, מלווים וכאלה.

שומעת מנשים סביבי דברים שונים...

כן, מה השאלה?אנונימית בהו"ל
את יודעת אם הם מאפשרים לבעל להשאר ללילה?(אהבת עולם)

מאפשרים לשחק עם ביות מלא וחלקי?

וזה משתנה בין יום חול לשבת?

לא הייתי בשבת, אבלאנונימית בהו"ל

מאפשרים לבעל להישאר

נכון ללפני שבוע לא העירו ולא שאלו. אבל בפעם הקודמת אמרו שצריך רשות מהשותפה לחדר

לפעמים הביטחון מגיעים כדי לוודא אבל בפועל אומרים להם כן כן ונשארים

לגבי ביות חלקי או מלא- הם לא נותנים לשחקאנונימית בהו"ל

ניסיתי פעם לעבור מחלקי למלא

לא להיפך

תודה רבה!(אהבת עולם)
לפני שנהnorya

נתנו לבעל להישאר אם השותפה לחדר הסכימה. צריך לשים לב שהוא לא יפריע (אני הסכמתי לשותפה ובפועל ממש הציק לי שהם לא הקפידו לסגור את הווילון וכאלה).

בשבת יש מערך מהמם של מתנדבים שדואגים לסעודות שבת, וגם למקום לינה למלווים. לא הכי נוח אבל בהחלט יותר מכלום- יש אולם למטה עם מזרנים והבעלים יכולים לישון שם.

ביות מלא וחלקי במחלקות שונות. אם רוצים לעבור מנסים לעזור לך להישאר בביות מלא (האחיות עוזרות מאוד) אבל אם מתעקשים מאפשרים לעבור.

תודה רבה!(אהבת עולם)אחרונה
בדיקות דם בצוםאביב באוויר

קבלתי מהרופא הפניה לבדיקות דם.

ציין שצריך להיות בצום 12 שעות לפני הבדיקה.

הכוונה לצום לגמרי/אפשרי לשתות מים?

אפשר ואף רצוי להרבות בשתיית מים.פצל-ש

(לפני ניתוח או בדיקה פולשנית בהרדמה נדרש צום מוחלט) 

תבדקי מה כתוב בהפנייה, צריך להיות כתוב אם אפשרמאמאמיה 3אחרונה
לשתות או לא
אם אני רוצה ללכת לטלזסטון אחרי הלידה...אנונימית בהו"ל

כמה זמן מראש אמורה להזמין מקום?

כמה עולה..?

אני במאוחדת שיא וצריכה בעזרת ה' ללדת ילד שישי, כמה סיבסוד יהיה לי?

תודה לעונות

את צריכה לבדוק ישירות מולםשושנושיאחרונה

לבדוק ישירות מתי להזמין מקום, יכול להיות שכדאי לשרייו אפילו לפני הלידה.

הם מפוצצים בדרך כלל


לגבי החזרים הכי טוב לשאול לדעתי ישירות את הבית חולים

אם תבחרי ללדת בירושלים, אני יודעת שהדסה נותנים לילה חינם בבית הבראה - אולי זה שווה לך

לאןר איזה היסטוריה יאשרו שמירה כבר בתחילת הריון חדמאמאמיה 3

חדש?

הרבה אומרים לי לעזוב את העבודה, אפילו בהמלצת רב, כי העבודה מאוד עמוסה, מלחיצה, בלי זמן אפילו לאכול והיא מאוד משפיעה על טיב ההריון והצלחה שלו..

לחפש עבודה חדשה בתחילת הריון זה סיכון  וגם אחרי הלידה הלחץ של העבודה לא יהיה כזה נורא כי לחץ וחוסר תזונה לא משפיעים ישירות על ההריון כמו עכשיו.

זה מוביל לזה שמה שיציל את המצב זה רק שמירת ההריון מההתחלה


אם אין סיבה קונקרטית לשמירהאמא לאוצר❤

ביטוח לאומי לא יאשר את זה..

בטח לא על ההתחלה..

אחרי שתי הפלות מאוחרותמאמאמיה 3
מבאס ממש אבל אני לא חושבת שזה נקרא סיבהאמא לאוצר❤

מבחינת ביטוח לאומי

בטח אם אין הסבר ספציפי להפלות שיכול להגיד שאת חייבת מנוחה

בשני המקרים היתה המטומה ודימומים, אז רק אם חלילהמאמאמיה 3אחרונה
שוב תהיה המטומה ודימומים אז אולי יאשרו?
גרד באיזור האינטימי…אנונימית בהו"ל

שבוע 13

אין שינוי בהפרשות

אבל בימים האחרונים מגרד/ מציק לי ממש החלק התחתון של השפתיים החיצונות וממש הכניסה לנרתיק מהלד התחתון…

(סליחה סליחה ואם לא מתאים תמחקו פשוט חשבתי אולי יש משעות למיקום…)

לא מגרד בלתי ניסבל אבל מציק לי

ואחרי יחסים שורף גם

אולי פטריה?שש וארגמן
נשמע ככהאחת כמוני
משחת טבעקוטן תעשה פלאים.תדהר

חשוב להחזיק אותה בבית.  

צריכים לזה מרשם רופא.  

אפשר לבקש, גם מרופא המשפחה, דרך האתר.


 

המשחה פועלת מידית. בד"כ מספיק שימוש אחד או פעמיים, ערב ובוקר, והבעיה חולפת.  

יכול להיות פטרייה ויכול להיות ורידיםמתואמת

רופאת נשים תוכל לאבחן.

לפטרייה יש טיפול, לוורידים אין...

תודה על המענה וסליחה שרק עכשיו חוזרתאנונימית בהו"ל

יש לי תור ליום שלישי לרופאת נשים

היא טובה לזה או שצריך רופאת משפחה?

וגם, יש משו שאני יכולה לעשות בינתיים להקל על הגרד?… (מחליפה תחתון פעמיים ביום…)

נשמע שאגיסטן יכול לעזור^כיסופים^אחרונה
לא צריך מרשם
ישלי כבר איזה שבוע שעול יבש שלא מרפה ממני!!אם_שמחה_הללויה

תרופות סבתא?

זה סיוט! בבוקר, לפני השינה, באוטובוס, בעבודה בזמן שעושה בדיקה למטופלת תוקף אותי שיעול טורדני 😞😓

הפסקתי עם חלבי כדי שלא תהיה לי ליחה, אבל בלי קפה (שותה עם חלב סויה) לפחות פעם ביום ממש קשה לי ואני יודעת שזה עושה לי עוד יותר גרוע

 

אוף, איזה סיוט...בארץ אהבתי

כמה דברים שאני מכירה (לפעמים עוזר לנו, לא יכולה להגיד שתמיד)

- דבש-בצל - אני שמה בערך רבע בצל בכוס עם דבש, משאירה ביחד ללילה, בבוקר אפשר לקחת מזה - כל כמה שעות כף (אולי אפשר גם לאכול יותר בבת אחת, אין לי מרשם מדויק..)

- את שאר הבצל חותכים לכמה חתיכות ושמים ליד המיטה בלילה

- עיסוי עם שמנים אתריים (כמה טיפות של שמן אקליפטוס/רבנסרה, מעורבבים עם שמן בסיס).

- לחילופין, המליצו פה פעם על 'רליף' - תערובת שמנים שאמורה לעזור דווקא לשיעול. אנחנו קנינו ועזר עם כמה מהילדים (דווקא בפעם שקנינו הבת שלי השתעלה המון, אז כשהיה לה התקף שיעול זה לפעמים עזר להרגיע אותו, אבל גם אחרי כמה ימים וכמה עיסויים לקח עוד זמן עד השיעול עבר לה. אבל בהמשך בעוד כמה מצבים של ילדים משתעלים זה עזר באופן הרבה יותר משמעותי).

תודה!!אם_שמחה_הללויה
באמת חייבת לטפל בעצמי. יש לי איזה תערובת שמנים, אנסה למרוח. ואפילו בצל ודבש נראה לי אין בררה ואני חייבת
גם אצלנו רליף עזרעטלף עיווראחרונה
למרות שאני לא מאמינה בדברים האלה בעקרון🤭
מעניינת אותי דעתכם: גברים דתיים אחרי שלב הישיבהקוטפת כוכבים

חח מקווה שזה בסדר לשאול פה כי לא קשור להריון ולידה

מצד שני... באפטר האחרון האיש ואני דיברנו ועכשיו הוא חזר (סמיילי מיילל ורוקע ברצפה) אז עד הפעם הבאה שאראה אותו.. שואלת פה (: חח קיצור מניסיונכן ומחשבותיכן


אנחנו דוסים, דתיים לאומיים, חמודים,

שמתי לב שיש פער בין גברים לנשים בקטע של התפתחות מקצועית

שאצל הבנות וואלה סבבה

מסיימות שמינית עושות שירות שנה שנתיים פסיכומטרי מדרשה.. לומדות תואר או מוציאות תעודה מקצועית (מאפרות כלה וכאלה) ויאללה מתחילות לעבוד

לעומת זאת

גברים

דתיים

דוסים

צדיקים

בינישים

הם בישיבה, ואז צבא, ואז חוזרים לישיבה ואז עדיין בישיבה ואז אלףףף בלבלות.

לאן, מה התפקיד שלי, מה ללמוד, לאיפה להמשיך


בהתחלה חשבתי שזה רק האיש שלי

למד בישיבה כפרה עליו הרבה שנים

שיהיה בריא

תוך כדי עבד כזה מהצד בשביל הפרנסה ואז קצת התחיל ללמוד דברים במקביל אבל הוא כל הזמן בחיפוש הזה של מה אני בדיוק עושה, בשביל מה אני פה


(בסוגריים אני קצת משתגעת מהחיפוש הזה, כאילו אחי תתאפס החיים קצרים, אבל באמת זה שלו ויש לו משהו מיוחד להביא לעולם והוא גם ממש תוך כדי על הסיפור של פרנסה כי מודע לאחריות לפרנס ויאללה משתדלת לשחרר והכל טוב, נגיש)


פתאום אני קולטת שזה עוד חבר'ה.. חברים שלנו אחרים

אחד סיים ת'ישיבה עשה תעודת הוראה ולא זורם לו, ניסה להתפתח בתחום מסוים ולא יושב לו טוב, בדק אופציה אחרת וגם לא משהו.

חבר אחר מתחיל עכשיו ללמוד טיפול אבל לא סגור על עצמו ומתלבט.


עכשיו הם חבר'ה רציניים

בני 30, 35

אנשים שמביאים משכורת הביתה בפועל (אני מדגישה את זה כי זה לא אנשים לא אחראיים!! זו לא הנקודה. עובדים בעבודות של אבטחה למשל או ניקיון או דברים כאלה, מפרנסים! אבל עדיין לא ''יושבים במקום'')


ואני מסתכלת מהצד ומרגישה וואלה אצל בנות זה לא ככה!! ההתברברות היא בשלב הרבה הרבה יותר מוקדם...


מבינות מה אני אומרת?

נשמע לי ייחודי לגברים בינישים אבודים אחרי הישיבה כזה..


בקיצור

(וואי פירטתי פה ארוכווות)


מסכימות?

מכירות?

או שזו פשוט ראיה מאד מצומצמת וחלקית שלי?

אשמח לשמוע 🍂

בגדול את צודקתמתואמת

אבל זה נובע מהערך הראשוני של התורה - שכל כך חשוב ללמוד תורה ברצף לפחות כמה שנים, עד שזה פשוט שווה את הקושי אחר כך שיש בכניסה ל"חיים האמיתיים".

בכל אופן, יכולה לומר לך שעם כל זה שאני התחלתי לימודי תואר בגיל 19 ובעלי התחיל בגיל 28 - הוא היום כבר עם כמעט שני תארים ראשונים ועוד תואר שני, בעוד אני עם תואר ראשון (שלא בשימוש בכלל) ותעודה...

זה קשור גם לזה שהוא חכם מעל הממוצע, כמובן, אבל זה קשור גם לזה שאני כאישה, בתקופת הפוריות של היריונות ולידות, פשוט לא מסוגלת להקדיש את ראשי בלימודי תואר תובעניים, והוא לעומתי, עם כל העומס המשפחתי (התחיל את לימודי התואר עם חמישה ילדים), צלח יפה את שנות התואר, פשוט כי הריכוז שלו כמעט לא נפגע במהלך השנים האלה...

בקיצור, אני באמת חושבת שיש מעלה גדולה בשנות הישיבה שלפני היציאה לחיים - חוץ מזה שכך יש אנשים שמוצאים את עתידם דווקא בעולם התורני, וחוץ מזה שהשכל שלהם מתחדד בשנים האלו, מה שעוזר אחר כך בלימודי התואר - אין תחליף לבסיס הרוחני שזה נותן לחיים, לא רק של האיש עצמו אלא גם של אשתו ושל כל משפחתו.


עד כאן משנתי בנושא

עריכהשושנושי

חוששת מאאוטינג לכן מחקתי 

מסכימה לגמרילומדת כעת
אני חלק מהמגזר החרדי, וזה גם קורה פה. חד משמעית. 
לא, אני לא מסכימה.לפניו ברננה!

כל אחד עובר את התהליך המדויק שלו בחיים.

למדתי תואר ומצאתי את עצמי בהתברברות כשהבנתי שלא נכון לי לעסוק במקצוע הזה.

ומכירה נשים שהחליפו מקצוע ועבודה כמה פעמים. חברה שלי בגיל +40 עזבה עבודה קבועה וטובה ומחפשת את עצמה היום...


אז נכון שהמסלול של הבנים קצת מוביל אותם לשאול את השאלות מאוחר.. אבל לא חושבת שההתברברות היא בגלל זה. זה עניין של אופי ושל ניסיון שה' שולח.

אני איתךשושנושי

לא רציתי לשתף מקודם יותר מידי שלא יזהו אותי

אבל אחרי הכל

בעלי תודה לה' מצא את עצמו דיי מהר

אחרי ישיבה שנתיים שירות אזרחי מותאם לציבור החרדי

סיים תואר ראשון

מייד אחרי שסיים עשה תעודה מקצועית בתחום אחר שרצה לעסוק כתחביב

כרגע בשנת ''חופשה'' מלימודים

שנה הבאה צפוי להירשם לתואר נוסף גם בתחום

בכל השנים האלה כמובן עובד כרגיל בתחום שלומד

ומאוד נהנה..


אני חושבת ואומרת ממש בזהירות, לא בטוח שזה נכון

אבל נגיד בעלי ידע מגיל קטן שזה מה שהוא רוצה לעשות, לכן מבחינתו מעבר למבחן התאמה לקבלת מלגה - שגם שם יצא שמתאים לתחום - זה היה לו דיי ברור מאז ומתמיד.

בנוסף, אבא שלו עבד כל הילדות שלו, אולי ככה כל השנים ידע גם לתכנן כי זה היה מובן מאליו שייצא לעבוד. 

בדיוק מה שבאתי לכתובטארקואחרונה

אנחנו למשל בדיוק ההפך ממה שכתבת


וגם במחשבה זריזה במשפחה וחברות שלי יש יותר נשים שמחפשות מה הן יעשו בחיים ומה נכון להן, מאשר גברים.

דווקא מרגישה שהגברים פחות מחפשים את החיבור הנפשי לעבודה ולכן יותר קל להם- ללמוד משהו שמעניין אותם, לעבוד בו ושלום על ישראל.

אולי כיתקומה

נשים יותר "מוסללות".

מסלול חייה של אישה כיבכול די ברור, וגם האופציות למקצוע לא מאוד מגוונות (זה מאוד מאוד סטיגמטי מה שאני כותבת כאן, ברור לי. אבל זה הכיוון הכללי)


אצל גברים יש פחות הכוונה לתפקידים ומקצועות מסויימים, אז אפשר יותר להתלבט

אבל בלי קשר, אני לא כל כך רואה את זה סביבנו.

זה בעיקר תלוי אופי / אדם (גם נשים גם גברים) / בחירת מסלול בחיים וכו'

פחות מזדההנטועה

דווקא מרגיש לי שהגברים מתחילים את המסלול המקצועי שלהם בשלב בוגר ובשל יותר, הרבה פעמים אחרי חתונה ולפעמים אפילו אחרי ילד/ שניים ולכן מחליטים ממקום שקול יותר

לעומת הבנות שמסיימות שירות לאומי ויאללה עופי ללמוד מקצוע כי את תצטרכי לפרנס בהתחלה כי בעלך יהיה אברך ודי מהר תביאו ילדים כי אתם דוסים... אז הבנות מחליטות בגיל 19-20 החלטה פזיזה שנובעת מלחץ חברתי/ מה שהן מכירות/ איך שהן מדמיינות את החיים והולכות ללמוד מקצוע שלאו דווקא מתאים להן.

מסביבי המון נשים (כולל אותי) הלכו ללמוד מקצועות "צווארון ורוד" כגון סיעוד, הוראה, עו"ס ואז אופס גילו שזה לא מפרנס מספיק/ לא מעניין אותן/ לא מסתדר עם הילדים כפי שדמיינו ואז עושות הסבה תוך כדי הריונות ולידות שזה קשוח או נדפקות עם מקצוע שלא מתאים להן.

והגברים מגיעים מאוד ממוקדים, כבר מתוך איזו בגרות ובשלות והבנה כלשהי של מה זה חיי משפחה, והולכים ללמוד מקצוע מתוך שיקולים נכונים יותר ופחות נוהים אחרי טרנדים של גילאי העשרה.

כך לפחות בתחושה שלי

^^ נכון מאדכבתחילה

גילוי נאות-

התחלתי תואר x ואחרי שנה עברתי לתואר y ומאד נהנית ומרוצה מהבחירה שעשיתי לעבור לתואר שעשיתי.

מכירה המון בנות שאחרי שנה א' בלימודים, אחרי שטועמים קצת מה זה התואר הזה, מבינות שזה פחות מה שהן מחפשות, ועדיין ממשיכות וגומרות את אותו תואר כי לא רוצות "לבזבז" שנה או לעשות שינוי באמצע. ואחכ הן אוכלות אותה מלא שנים בסבל במקום עבודה שלא באמת אוהבות ומתחברות לתחום וחבל..


אני רוצה להוסיף על נטועה שכתבה נכון מאד,

אני מרגישה שאצל בנים, הם יכולים לחכות חצי שנה-שנה ולשקול בנחת את כל הצדדים עד שיחליטו מה הכי נכון שילמדו. בינתיים הם עובדים במשהו שלא צריך תואר, כמו שכתבו פה- אבטחה וכו'..

לעומת בנות, שכל חצי שנה-שנה של עיכוב, זה עיכוב של ילדים! או של חתונה.

יש דד ליין ולחץ להתחיל מהר ולסיים מהר כדי להתחתן בשנה ג' או ד'. או לחכות שנה ולהביא ילד, או שמביאים ילד ואז צריך דחוף לסיים את התואר כדי לפרנס את אותו ילד ולגדל אותו ברוגע ולא בג'ינגול של בית, לימודים ועבודה.

כל חצי שנה או שנה של עיכוב הם קריטיים ממש.

לעומת הגברים שלא נורא, החצי שנה הזאת זה לא מה שיעשה את ההבדל.


בנוסף לזה, אני ראיתי שלגברים דוסיים שנמצאים כמה וכמה שנים בישיבה, קצת קשה לצאת מהחממה. כי זה מה שהם רגילים כל חייהם.

לעומת נשים, שבגיל 18 בום את חייבת לצאת לעולם. גברים יכולים להיות בישיבה עד גיל 25 ואז להתגייס לשנה שנתיים, ואז לחזור לישיבה עוד שנה שנתיים. בינתיים להתחתן או לקראת סוף התקופה להתחתן. וכל הזמן הזה הם בחממה שמספקת להם שגרה וסדר יום, הכוונה, אוכל, מגורים, חברים. מה רע? עטופים בסביבה דתית כמוהם פחות או יותר, בלי "פיתויים" של העולם הגדול. לדעתי לגברים כאלה יותר קשה לעשות את הצעד ולצאת מהחממה, זה פשוט יקח יותר זמן מאשר לגבר ממוצע אחר שלא חי בחממה הזו. 

הנקודה שכתבת בסוף נכונה בהחלט.לפניו ברננה!
זו בעיה שקיימת בהחלט
מסכימה.נטועה

אני באמת דיברתי יותר על גברים שעושים הסדר, ולא גבוהה.. וגם אם נשארים עוד שנה - שנתיים אחרי שיעור ה' זה לא כמו בישיבה גבוהה שאנשים לפעמים מתקשים לעשות את הצעד ולצאת מהישיבה, גם כשזה הדבר הנכון, בין אם כי הראש כבר לא באמת שקוע בתורה, בין אם בגלל דוחק הפרנסה או אלף סיבות אחרות...

אני מודה גם שאני פחות בגישה של להשאר כמה שיותר בישיבה, אני מאוד בעד לימוד תורה וגם בעד אברכות בתחילת החיים... אבל מי שלא מתכוון להמשיך בלימוד תורה כל חייו, צריך גם להיות כנה וישר עם עצמו ועם ביתו מתי הזמן לעזוב את הישיבה. 

כתבת מקסים!לפניו ברננה!
תודה נטועה
לגמרי מסכימהקטנה67
האמת שאני חושבת שזה לאו דוקא קשור לשנותאני זה א
הלימוד בישיבה. אולי כי לגברים יש פחות דד ליין למצוא את עצמם. נשים דוסיות חצורך העניין (קצת מכלילה כן אבל ברעיון) פחות מצליחות חשלב לימודים וכל מיני חיפושים בתוך שנות הפוריות. לאוו דוקא כי לא מצליחות לעשות כמה דברים במקביל אלא כי הפוקוס של הרבה מהן מבחינה נפשית הוא סביב הילדים הבניה של הבית וכו.. אז שאר הדברים נדחקים הצידה וגם מי שמשלבת עבודה תוך כדי זה יותר על אוטומאט מבחינת זה שיש דרך ברורה שבה צועדים.(מקווה שהצלחתי חהסביר) ואגב לדעתי זו הסיבה שלקראת גיל 40 כשהרבה נשים כבר ביססו את המשפחה יש ילדים גדולים וכו מתחילות לחשוב האם המקצוע שבחרתי מתאים לי אולי כדאי לעשות שינוי וכו...אגב אני רואה את זה על עצמי שאפיחו שעכשיו מתכננת עוד ילד בעזרת ה אבל הקטנה בת כמעט 3 יש עוד גדולים מעליה פתאום יש לי םנאי לחשוב על דברים עבורי לאו דוקא בנושא התעסוקתי..
כשאני הייתי בשלב הזה נהיו לי טיקים בעין מרוב לחץרינת 24
היה לי מאד קשה להחליט מה ללמוד. ב״ה שבסופו של דבר התגלגלתי למקומות טובים. דוקא בעלי בחר מאד בקלות.


אבל יש משהו אצל גברים שהם מתוסבכים עם עצמם, לאו דווקא בנושא מקצועי (יצא לי להחשף יותר בנושא הדתי- גברים נשואים עם ילדים שהחליטו בשלב מסוים להוריד את הכיפה)

הרבה אנשים לא בדיוק יודעים מה הם רוצים לעשות בחייםתדהר

כשהם יוצאים  לחיים האמיתיים (בציבור הכללי - אחרי צבא) וצריכים לבסס לעצמם מקצוע ופרנסה, לבנות את עצמם.

ההבדל המשמעותי בין גברים דתיים שיוצאים אחרי שנות לימוד בישיבה לעומת צעירים יוצאי צבא - הוא ״מרווח הטעות, הניסוי והטעייה״


 

בגדול, צעיר בן 22-24, אחרי צבא ואולי קצת שירות קבע למי שעשה קצונה (ועוד ½ שנה טיול) - הולך ללמוד / משתלב בעסק / פותח עגלת קפה …

עוברות שלוש ארבע שנים - ותוך כדי הוא מתבגר וצובר ניסיון ומגבש לעצמו את העתיד שלו.  

אם הבחירה של גיל 22 מוצלחת - הוא ממשיך.

אם לא, משנה ומחליף עבודות ותחומי עיסוק.  

בגיל 27-28-29, 5-6 שנים אחרי שיצא לחיים האמיתיים, הוא כבר במצב די מגובש על העתיד המקצועי שלו.  


 

אברך יוצא מהישיבה בגיל 30-35, ורק אז מתחיל את שלב הניסוי וטעייה שהצעיר המקביל אליו היה בו הרבה שנים קודם לכן. 

מעניין בתחושה שלי זה הפוךאני10

מה שאני רואה סביבי, בנות בלחץ להספיק לסיים הכל מהר, לומדות את הברירת מחדל שלהן - בין אם זה מקצוע כמו הוראה ובין אם משהו באוניברסיטה אבל שלא חשבו עליו יותר מדי מתאים לא מתאים, פשוט נרשמו למדו וסיימו, והיום סביב גיל 30 המון בלבול מה בעצם אני רוצה.


והגברים דוקא בגלל השנים בישיבה היה להם זמן לחשוב, לדבר עם בוגרים מהם, לראות מה אחרים עושים, לעשות פסיכו בנחת, אולי איזה קורס בפתוחה, להבין מה הם רוצים ואז הם מתחילים ללמוד באמת מקצוע רלוונטי

האמת שקשה לי עם רוב התגובות פה לכן אענה בכללירבע ל7

הלוואי שהם ילמדו מקצוע תוך כדי הישיבה (מיד אחרי יב/צבא מבחינתי) ויתחילו לעבוד.

קשה ממש השנים האלה שחיים ממקצוע אחד + מלגה + עבודות מזדמנות


וגם לנשים. לדעתי צריך פעם בשנה לעשות לכל שכבה בנפרד באולפנה דוגמאות של מקצועות כולל כמה מרוויחים. כמה עובדים בשבוע. וכל מידע רלוונטי בשביל לכוון אותן גבוה.


מרגיש לי שהציבור שלנו (אני דתיה מהשומרון) "מפחד" מכסף וחושב שלהרוויח כסף זה מנוגד לאידיאלים

וכשמתחילים לחלום על דירה רואים שזה חלום שקשה להגשים 

ולימוד תורהרבע ל7

בזמן המקצוע לנסות לשלב חצי יום האידיאל


אפשר בימי שישי או יום אחר בשבוע שילכו לכולל וגם בשבתות ללמוד תורה


ומי שרוצה להיות תלמיד חכם שילך לכיוון הזה בכל הכוח. 

מי שלומדתקומה

במסגרת מסלול ההסדר למשל, או דוחה את השירות הצבאי ולומד לפני כן בישיבה גבוהה, לא ראוי בעיניי שילמד במקביל גם מקצוע.

הדחייה או קיצור השירות ניתנים בשביל לימוד תורה, ולא בשביל דברים אחרים.


לגבי עניין הגישה לכסף, אני מסכימה.

אבל זה יותר רחב ממפגש פה מפגש שם, זו תפיסה מסויימת בכל מה שקשור לכסף ואידיאלים.

אבל היא משלבת קשורה לתפיסה אידיאולוגית רחבה יותר שכוללת בתוכה למשל עמדה לגבי מקומן / תפקידן של נשים, חינוך למצויינות ועוד. לא מצליחה לנסח את עצמי בצורה ברורה כרגע

לא תמיד תלמידי יא-יב בשלים לחשיבה כזוכבתחילה

זה נחמד להביא מישהי שיספר להם כמה מרוויח,

אבל -

א. מנסיוני ומהשכבה שלי באולפנא, זה לא עניין אף אחת בשלב זה של החיים.

ב. חצי שכבה לא מגיעה להרצאות, או נמצאות בפלאפון. רק בודדות שזה באמת מעניין אותן יקשיבו. אגב, אותן בודדות יכולות לעשות את הבירור הזה לבד.

ג. לא תמיד בשלים בגיל 16-17-18 לחשוב על העתיד ברמה כזאת מפורטת של כמה ירוויחו.

בקושי הכנה לחיי נישואים נעשית, בעדינות ובזהירות, אז מקצוע? כסף? רחוק כשנות אור מהמגזר הדתי לאומי בעיני

 

 

לגבי תורה עם מקצוע

בעלי פעם הסביר לי שזה פשוט לא הולך ביחד. זה או שהוא מרוכז כל כולו בתורה, או שהוא מרוכז כל כולו בתואר. לגברים קשה לעשות את המיקבול הזה. בניגוד אלינו הנשים..

הוא הסביר לי לדוגמא שאם הוא יושב בישיבה ויודע שיש לו מבחן נגיד בקורס מסויים, הוא לא יצליח להתרכז וללמוד תורה באמת, הוא רק יהיה עסוק במבחן, בחומר, בלמידה, במטלות שנתנו השבוע וכו'..

מי שבאמת נמצא בישיבה בשביל ללמוד תורה, לא צריך ללמוד במקביל תואר. 

מי שנמצא בישיבה בשביל לסמן וי או סתם נגרר חברתית - אחלה שיעשה תואר.

דווקא זה ממש מעניין בני נוער היוםהבוקר יעלה

בשונה מהעבר.

אני מורה של בני נוער, דתיים. וכל היום השיח הוא סביב כסף, שבהייטק מרוויחים יותר, והכי טוב להיות עצמאים וכו..

אז  מניסיון זה מאוד מעניין אותם וזה חשוב ללמד אותם גם חינוך כלכלי.

רק שמעבר כן קצת עצוב לי שזה השיח. הם מאוד מודעים למחירים בחוץ ולמחירי הדיור ומתוך כך רוצים לדעת מה יהיה רווחי בעתיד. ולכן יש הרבה שיח סביב כסף.. 

דווקא לדעתישיפור

זה רעיון מדהים ונחוץ ממש להכניס ידע והתנסות על מקצועות אפשריים, התנהלות כלכלית וניהול כספים לתוכנית הלימודים. ושיהיה על זה בגרות. זה הרבה יותר חשוב מספרות ולא פחות חשוב מאזרחות.

ואני דווקא זוכרת באולפנה שהרבה בנות היו מתעצבנות על הלימודים- מה זה יועיל לי בעתיד? על מקצוע כזה הן דווקא היו מבינות שיש לו משמעות לעתיד שלהן. 

לימוד תורה רציני דורש את הריכוז המלא של האדםמתואמת

ברגע שהוא ילמד תוך כדי לימודי מקצוע - כבר יהיה לו קשה ללמוד תורה כמו שצריך. (ראיתי את זה על בעלי - במהלך לימודי התואר הוא למד ולומד חצי יום תורה. והוא משקיע בזה היטב, אבל עדיין זה ממש לא כמו בשנים שלמד רק תורה, שאז ראשו ורובו היו בה, ואם תפסתי אותו בוהה באוויר זה היה כי חשב רק על סוגיה כלשהי בלימוד ולא על בעיה מתמטית, כמו שקרה לא מעט במהלך שנות התואר שלו...)

ומכיוון שאנחנו רואים חשיבות בלימוד תורה רציני, לפחות בתחילת החיים, אנחנו מוכנים להקריב בשביל זה את דחיית לימודי התואר...

בלתק. מסכימה עם כל מילה שלך! בואי נקים מיזם ;)אני10
זה כל כך חשוב, וכל כך מצער שאנשים תועים אחכ במשך שנים ומתבחבשים, ומרגישים שהשנים הכי רלוונטיות שלהם הכלו לפח
אני לא רואה בעיהoo
בהתלבטות ובחיפוש עצמי (באופן כללי וגם ספציפית בתעסוקה) כל עוד זה לא גורם לבעיות כלכליות ולא נובע מזלזול או מעצלות.


אני עובדת במשרה טובה ומעניינת, עם משכורת טובה, הגעתי אליה בלי לחפש אותה ספציפית ובלי ללמוד את המקצוע הספציפי ובלי תואר או למודים משמעותיים, אלא רק ניסיון מעבודות קודמות שכל אחת היתה שונה מקודמתה.

מסכימה ומכירהאורות המלחמה
זה באמת נפוץ. כי אצל הגברים יש את השנים של הישיבה, והם שנים מאוד משמעותיות... לא יודעת אם יש מה לעשות עם זה 
מוכר ממשפודינג וניל

מכירה כמה שרק לקראת גיל 40 הגיעו למה שאת קוראת התפתחות מקצועית

בעוד שאצל הבנות זה 22-25....


נראה לי בעיקר שבאמת התורה היא חייהם

ופחות מרגישים צורך למצוא חיים מקצועיים

והפרנסה היא מערך של אחריות ולא של קריירה/ הגדרה עצמית


אצל רובם זה כן קורה יום אחד...

גם מעצמם ולפעמים מדחיפה של הסביבה


לא יודעתריבוזום
אני חוויתי את זה מהצד שלי דווקא, ומכירה עוד חברות שלא ברור להן בדיוק הכיוון המקצועי שלהן (גם אם למדו תואר או שניים או שלושה בגיל צעיר). דווקא הבעלים במקרים הללו הלכו בדרך מקצועית מאוד ברורה. אבל אני לא מכירה מספיק אנשים כדי לומר לך אם את צודקת או טועה, רק שבמקרה בסביבה שלי ראיתי את זה אצל נשים ולא אצל גברים. 
איזה כיף שעניתןןן ♥️קוטפת כוכבים
כדי לא להכביד על השרשור לא מתייחסת לכל אחת אבל וואלה כיף שכתבן, קוראת ונהנית מהכיוונים השונים.. תודה!
חייבת חיזוקים גם באמונה כי כרגע מרגישה שאני בירידהאמונה בה' יתברך

אל תשפטו בבקשה.

הבת שלי בת כמעט 3 ידעתי תמיד שיש לה עיכוב שפתי והיום היינו באבחון עם רופאת התפתחות גם .

חלק מהסיכום היה שהיא בהחלט צריכה גן שפתי - מה שרוב הסיכויים שלא תכנס שנה הבאה כי הכל כבר מלא ועד שזימנו לאבחון אין הרשמה .אבל מה שיותר מדאיג אותי זה שאמרו שהיא אולי על הספקטרום והיא צריכה אבחון ע"י פסיכולוג לראות אם כן או לא כי צריך לבדוק מה הסיבה שהיא ככה בעיכוב כזה . המאבחנת ראתה גם שהילדה לא יוזמת יותר מידי ומשחקת עם מה שנותנים לה למרות שהסברתי לה כמה פעמים שהיא יוזמת בבית וגם בגן אבל מודאגת מזה שהיא צייתנית כזאת.

חתיכת פצצה הפילו עליי

אני יודעת שתגידו שזה לא סוף העולם אבל אני מחזיקה את כצמי לא לבכות .

את צודקתשושנושי

זו ממש פצצה מפחידה שפתאום נופלת עלייך

התחושות שלך הכי נכונות שיש בעולם


איזה מבאס ש5ק שנה הבאה תוכלי לרשום לגן שפה - ממש אין סיכוי שזה יקרה לפני?

באסה, חבל על הזמן סוג של


המון המון כוחות לתהליך הזה!!!


תודה. כן זה מעצבן שעד שהיא עולה לגן עיירהאמונה בה' יתברך
היא צריכה גן שפתי בנתיים עד שיאבחנו אם על הספקטרום וגם אז אין מקום ולא יודעת מה לעשות אם להכניס בנתיים לגן רגיל אבל מצד שני לא רוצה לגרום לה לתסכול
קטונתי מלתת עצהבאתי מפעם

רק שולחת חיבוק חזק חזק.

זה באמת יכול להיות מבהיל לשמוע את זה.

לשנן כמו מנטרה - הכל בסדר האלוקי. הכל מכוון מלמעלה. וגם אם זה לא נכון שהיא על הספקטרום , את צריכה לעבור את החוויה המטלטלת הזאת. גם זה מאת ה', ומדוייק לך.

ים כוחות ורוגע פנימי ♥️

רק רוצה להגידאני אמאאחרונה

שאני מכירה ילדים שרק באוגוסט נרשמו לגן שפה ונכנסו אליו בספטמבר, אז אל תתיאשי, לחינוך מיוחד יש קצב משלו בהרשמה...

שאיבהאנונימית בהו"ל

היי.


מרגישה קצת אבודה, אשמח לטיפים ועצות מכם.


אני אמורה לחזור בקרוב לעבודה, לידה ראשונה.

קניתי משאבה חשמלית דוצ בהמלצת היועצת הנקה..

ורוצה לייצר לעצמי מאגר של חלב שאוב, כי יודעת שבעבודה סיכוי קלוש שאצליח, בטח לא בכמות שצריך.


אז כמה שאלות?

א. איפה לשלב את השאיבות? כרגע שתינו בבית, הנקה מלאה כל פעם צד אחד.

ב. כמה מנה צריכה להיות פחות או יותר?

ג. יש אפשרות לשמור את החלב בקירור ולהקפיא בסוף היום כמות גדולה יותר?

ד. כמה זמן לשאוב כל פעם?


ה. איך אני עוזרת לה להתרגל לבקבוק בלי שזה יפגע בהנקה

ו. יש לי שלושה בקבוקים, איך לדעת מה עדיף? tommee tippe, avent, mam


וכל הטיפים שיש לכם לתת לי בנוסף.


סליחה על ההצפה..

עונה על מה שיודעתשושנושי

א. את יכולה לחכות לשאיבה הראשונה אחרי החזרה לעבודה, אני כן ממליצה לנסות לשאוב ולתת לתינוקת (גם כדי שתתנסה בבקבוק וככה תדעי איזה בקבוק מתאים לה מבין האופציות בסעיף ו)

ב. אני הקפאתי בגיל הזה מנות של 120 מל, לא יודעת להגיד מתי צפוי שינוי כי שאבתי רק עד גיל חמישה חודשים

ג. את יכולה לשמור במקרר ולהקפיא בסוף היום

ד. שאיבה של 10 דקות מכל צד. לא יותר כדי לא לגרום לגוף לייצר עודף חלב גודש וכו'

ה. לא יודעת האמת, סליחה

ו. אם תנסי להביא לה בקבוק תוכלי לראות למה היא מתחברת, כך ילד מתנהג אחרת. הייתי ממליצה לנסות להרגיל לכמה סוגי בקבוקים כדי לא ליצור העדפה למשהו אחד


לגבי שאיבה בעבודה, אני מאוד ממליצה דווקא כן למצוא זמן לשאיבה בעבודה

אני לא יודעת באיזה תחום את עובדת

אבל אפשר לומר שכמעט בכל תחום אפשרי למצוא 10-15 דקות פנויות כדי לשאוב..

משהו נוסףשושנושי

הבן שלי שנה שעברה נכנס למעון

היה איתו בקבוצה תינוקי שינק הנקה מלאה

הוא כל היום, ממש כל היום בכה שם

התעניינתי כזה למה בוכה ככה

ענתה לי המטפלת שנכנס למעון שבוע לפני

והילד פשוט לא מוכן לאכול מבקבוק

ולכן צורח כל היום, לסירוגין נרדם מרעב

ניסו להביא לו עם כפית עם מזרק

ממש ראיתי את המטפלות בחוסר אונים מנסות הכל!!!!

אני לא כל-כך יודעת ולא שאלתי מה עם האמא בתמונה, אם זה לא מפריע לה

אבל זה תכלס מה שהיה במעון


אני הייתי ממליצה בתור מניקה מלאה, כן לנסות איכשהו להרגיל את תינוקי לאפשרות של בקבוק - לפני שהוא מתחיל אצל המטפלת..

אולי כדי לא לבלבל אותו, את תניקי ורק בעלך יביא בקבוק

חושבת שזה חשוב

כמובן להקפיד על האכלה תומכת הנקה - כדי שהילד לא יעדיף בקבוק על הנקה..

כן מציינת שאני לא בעלת מקצוע ולא מבינה בתחום,

כי אולי יועצת הנקה תמליץ אחרת..

דווקא נשמעת המלצה טובהאנונימית בהו"ל
אני גם אתייעץ עם היועצת הנקה, אבל עד שתענה לי.. וגם רוצה לשמוע עוד דעות.
לגבי 1אחת כמוני
לימיועצת הנקה המליצה לעשות בכל בוקר אחרי הנקה כשאת קמה שאיבה, ולהקפיא מה שיוצא. בדר"כ בבוקר יש יותר מלאות 
לגבי 1תוהה לעצמי

כוס טיפטופים! אצלי יצר מאגרים לא קטנים בכלל..

אופציה אחרת היא לשאוב מייד אחרי ההנקה, ךא יצאו כמויות גדולות אבל זה טוב להתחלה.

אני גם אוהבת לשאוב במקביל להנקה מהצד השני, אבל אז צריך לראות שזה לא לוקח מהתינוק

אם את מניקה כל פעם צד אחדענבלית

אפשר במקביל להנקה לשאוב את הצד השני, עד שהגוף יתרגל לייצר כמות גדולה יותר של חלב ואז יתחיל להצטבר לך מאגר.

עונהדיאן ד.

א. תנסי כוס טפטופים, לי יש של לנסינו.

כשאת מניקה צד אחד שימי את הכוס בצד השני.

לי יוצא לפעמים כמויות ממש יפות.

וזה גם תלוי שעה (בבוקר יש יותר) וגם איך אני מצמידה את הכוס. 

יותר קל מלפתוח משאבה.

 

ב. לא כתבת בן כמה הבייבי, זה מאוד משנה לכמות.

לדעתי עדיף להקפיא מנות של 60 ומקסימום המטפלת תחמם שתי מנות.

 

ג. בהחלט כן. בעיקרון ממליצים לא לאחד מנה טריה חמה עם מנה קרה.

אז עדיף לקרר את שתיהן ואז לאחד ולהקפיא.

 

ד. זה תלוי בך, מאוד אינדוודואלי. תתחילי ב- 10 דק כל צד ותראי כמה יוצא לך.

 

ה. גם פה תלוי מאוד בגיל של התינוקת. 

להבנתי ככל שגדולים יותר הם יותר עקשנים על מה שרגילים (חברה שלי הכניסה עכשיו למטפלת תינוק בן 7 חוד' שלא מסכים בשום פנים ואופן בקבוק... אני הכנסתי למטפלת בגיל 4 חוד' ולא היתה שום בעיה)

לדעתי יש יותר סיכוי שתסרב לבקבוק מאשר שזה יפגע בהנקה כי זה כבר לא תינוק פיצי. אבל אני לא מומחית.

 

ו. לא יודעת... תראי מה התינוקת מעדיפה

 

טיפ אחרון, אל תדאגי כל כך. תחזרי לעבודה ובעז"ה תראי שתמצאי זמן ומקום לשאוב

והתינוקת תסתדר עם בקבוק, אולי יהיה קשה יום יומיים ואח"כ יהיה בסדר.

והכל יבוא על מקומו בשלום.

עכשיו היאאנונימית בהו"ל
בת 4 חודשים.


כוס טפטופים נראלי לא רלוונטי כי אני צריכה שתי ידיים בהנקה..

כוס טפטופים נדבקת בוואקוםשומשומ
ממליצה מהניסיון שליאני אמאאחרונה

אצלי שניהם התחילו עם מנות של 70-80, בהמשך עברו למנה של 100, הגדול עבר ל120 בגיל גדול יחסית. הקטן בן חצי שנה כיום בארוחה הראשונה אצל המטפלת אוכל 120 ובצהריים בערך 50. 

לגבי השאיבות עכשיו- כל עוד זה בנוסף להנקה ולא במקום הייתי שואבת כל פעם מעט, משהו כמו 30 מ"ל מכל צד ועוצרת. אפשר לשמור במקרר ולאחד כשזה באותה טמפרטורה, אבל ממליצה לך כן להקפיא מנות קטנות של 30 או 60 כדי לראות בדרך של ניסוי וטעיה כמה חלב היא צריכה במנה אחת ובדרך שיזרק כמה שפחות חלב. לא הייתי מקפיאה מראש מנות של 120, חבל, אצל הילד שלי חצי מזה היה הולך לפח (אחרי שעה אסור לתת שוב את הבקבוק המותחל לכן לא כדאי לחמם ולתת לה הכל כשאת עוד לא יודעת מה הכמות שהיא צריכה).

לגבי בקבוקים, הייתי מתחילה עם ההכי זול מביניהם, לא יודעת ספציפית לסוגים שהצעת. אם היא לוקחת אותו אז מעולה, אם לא אז עוברת לנסות אחד אחר. 

רוב הסיכויים שזה לא יפגע בהנקה, לא הייתי חוששת מזה כל כך, תתני לה בקבוק כשהיא רעבה אבל לא יותר מדי, בהתחלה היא בטח תשחק עם זה ולא תבין שזה גם מקור אוכל אז תנסי שוב ושוב, תשאירי אותו בפה שלה עד שהיא תקלוט, אם זה לא יעבוד אז יש שיטות כמו לשים טיפה רסק תפוחים/ סילאן/ חלב על הפטמה שיהיה לה טעים והיא תרצה למצוץ.

אחרי שתתחילי לעבוד אז השאיבה תהיה במקום הנקה ואז את תרצי לשאוב זמן ארוך יותר וכמויות גדולות יותר. אם יש לך גמישות מסויימת אני ממליצה שהשאיבה תהיה יותר לקראת סוף היום בעבודה אחרי שלא הנקת כמה שעות ולא בתחילת היום קרוב להנקה האחרונה, ככה פשוט תצליחי לשאוב כמויות גדולות יותר.

סימפיזיוליזיס - איך מאבחנים?רוני_רון
אורתופדרקלתשוהנ
והרופא נשים נותן הפניה?רוני_רון

אני יכולה לדעת לפני אם כנראה יש לי?

זה סימפיזיוליזיס רק אם אני ממש לא מתפקדת? או גם כאבים שלא ממש משביתים יכול להיות?

גם כאבים שלא משביתים (מכירה מנשים אחרות)יעל מהדרום
יהיו שיגידו שזה פשוט אבחון לא מדוייק של כאבי אגןרקלתשוהנ

בהריון


לא יודעת

אבל שמעתי מכמה אנשי מקצוע שיש אבחון יתר גדול של סימפיזיוליזיס, ובאמת מי שיש לה סימפיזיוליזיס זה נדיר.

כמובן זה לא שולל שיכולים להיות כאבים חזקים מסיבות אחרות...

תודהרוני_רון

יש לי עניין לאבחן את זה?

אם זה סימפיזיוליזיס יש משו לעזור לי?

שאלה טובהרשרשרש

האמת שתשועה גדולה כנראה לא תצמח לך מזה.

אבל כן יעזור לך אם זה סימפי לא לפסק את הרגליים יותר מידי ולשמור על סימטריה של האגן.

ואם זה לא סימפי אז לנסות אולי לגלגל אגן קדימה, לחזק שרירי גב/רגליים/בטן, להכניס תנועתיות לאגן.


כך או כך כאבי אגן לרוב לא נפתרים כמו קסם לצערי.. 

לא מכירה את כל הקופות, בכללית כן צריך הפניהרקלתשוהנ

מרופא נשים, משערת שגם רופא משפחה יכול לתת

עונהרשרשרש
כאבים בחלק הקדמי של האגן בעצם הפוביס. כלומר- מעל שערות הערווה. אם לא כואב לך שם בלחיצה- זה לא זה גם אם יאבחנו אותי כסימפי זו הכללה ולא ההגדרה המדוייקת של מה שיש לך.


לסימפי מתלווים בדכ כאבים בכל האגן עם הקרנה לגב תחתון ורגליים. אבל אם אין מוקד כאב איפה שהזכרתי זה פשוט לא זה. 

קטע-הריונית

כי לי באמת אבחנו והמוקד שלי ממש לא היה שם..

גם עכשיו כאב חזק מאוד באגן מאחור מעל הישבן וכנראה שוב יגידו שזה זה..

גם לי אמרו את זה ועשיתי צילום שהוכיח אחרתרשרשרש
סימפי זה התרחקות של עצמות מקדימה. אז שלא יכאב שם זה נדיר מאוד
אז זה כנראה לא זהרוני_רון

אוףףף

כואב נוראאא במשפעה, כל פסיעה, כל התכופפות כל תנועה א סימטרית.

כואב לי נורא בישבן, כל פעם להתיישב ולקום סיוט. להיכנס ולצאת מהרכב בכללל

והגב התחתון גם כואב לי.

אז תטפלי בכאב❤️רקלתשוהנ

לכי לפיזיותרפיה, לטיפול מים, לאוסטאופתיה...

לכי למישהי שמתעסקת בהריון ותנסי למצוא מה המקור...

יש המלצה על משהו בירושלים?רוני_רון

ממש ממש קשה לי ככה.

אני בעבודה מול מחשב, ופשוט בוכה כל הבוקר מהישיבה. זה מתסכל כ"כ.

כן בפרטי רקלתשוהנ
דווקא כן נשמע לי כמו סימפי'שריקה

בעיקרון בגלל הקושי עם תנועות א-סימטריות

 

בכל מקרה

האבחנה פחות משנה

 

יש לך כאבי אגן- את צריכה לטפל

לכל אישה עוזר משהו אחר

לי מאד עזר אוסטיופתיה פרטית אצלי מישהי מומלצת

אפשר גם שיאצו, פיזיותרפיה - שתהיי פעילה ולא רק יטפלו בך חיצונית, דיקור סיני

זה קצת ניסוי מה עוזר לך

 

 

זה ניסוי וניסוי יקר💕💕רשרשרש

ממש מבינה אותך! תדעי שהמון המון חוות את זה, את ממש לא היחידה. כאבים ממש משביתים לפעמים.

יש נשים שמוצאות דרך להקל ברפואה אלטרנטיבית וכאלה. אבל באמת כל אחת והגוף שלה אפילו כשהבעיה זהה.

יש טעם ללכת לרופא לקבל הבחנה?רוני_רון

או שכל הטיפולים האלו הם בכל מקרה על חשבוני?

יש לך המלצה למשהו בירושלים?

אני ממש סובלת

יש דרך הקופה רפואה אלטרנטיביתרשרשרש

לפחות במכבי ומאוחדת. זה בסבסוד אבל לא יודעת על זמינות תורים ומומחיות.

מעניין אם צריך לזה הפנייה, אולי תבררי

חיבוק ודבר קריטי קריטי!רשרשרש

עם כל הכאב, אני יכולה לומר לך דבר אחד חד משמעי-

כשהגוף מושבת מגיעות בעיות ח"ו.

זה ניסוח עדין שלמדתי על בשרי ממש.

כשלא זזים כי זו הדרך להפחית סבל, הגוף מתנוון וזה גורר כאבים מטורפים, סבל שיכול להימשך חודשים אחרי הלידה. בצקות בעצב, החלשות שרירים. כאבים עצביים, דלקות מפרקים ושאר מריעין בישין.

תנסי לזוז ככל יכולתך למרות הסבל, אם הידיים בסדר- תמצאי תנוחה להתעמל בה את המעט שאת יכולה לתחסכי לעצמך דלקות פרקים. אם הגב יכול לעבוד כשאת ישובה על כיסא- תקפידי להימתח ולהפעיל אותו.

אם את יכולה לעשות משהו, אפילו מינורי, אל תוותרי עליו בשום אופן. אפילו תרגילי קגל שהרצפת אגן תתחזק.

המנוחה הזו באמת לא טובה לגוף גם כשהיא כפויה 

לוקחת לתשומת ליבירוני_רון

וחיבוק לך על מה שעברת...

אני לא עד כדי כך מוגבלת.

כרגע לחלוטין זזה למרות הכאב. ועם ילד בן שנה שמכריח אותי להיות בשיא הכושר...

לא נראה לי שהאבחנה משנהשריקה

הכל אפשר בקופה ןאפשר פרטי

 

פיזיותרפיה את יכולה בכל מקרה

על עצם זה שיש כאב

במכבי לא צריך הפניה, לא יודעת איך בקופות אחרות.

 

אוסטיופתיה ושיאצו - יש לקופ"ח בד"כ מרפאות של טיפולים משלימים

במכבי זה נקרא 'מכבי טבעי'

זה בתשלום, וככל שיש ביטוח משלים גבוה יותר - התשלום נמוך יותר.

עם מכבי שלי יצא לי מחירים ממש סבירים.

ולא צריך אבחנה בשביל זה. את יכולה לבוא עם או בלי קשר להריון, זה תמד אותו מחיר

את יכולה גם לבוא בשביל פינוק, זה עסק רווחי

 

אבל -

מהנסיון שלי,

פיזיותרפיה בקופה היתה מצוינת. קודם כל עבודה על הגב, כל פיזיו טובה אמורה לתת לך - עבודה על הגב ועל יציבה מורידה עומסים מהאגן ונותנת הקלה מסוימת.

עבודה של פיזיו על האגן - יש כאלה שיודעות לתת יותר טוב ויש שפחות.

 

אוסטיופתיה - בפרטי קיבלתי מענה הרבה הרבה יותר טוב מהקופה.

אבל- זה ענין של האיש מקצוע הספציפי. יכולים גם בקופה להיות מטפלים מצוינים.

את צריכה המלצה על מטפל.

ממליצה לך לפתוח שרשור חדש עם בקשה להמלצה לאוסטיופתי באזור שלך, לכאבי אגן בהריון.

יהיו לך יותר המלצות. פה השאלה קצת מתפספסת.

 

 

לגבי תרגול ראשוני-

אני לא איש מקצוע

מנסיון שלי יודעת שמומלץ לשמור על סימטריה באגן

ומצד שני - כן על תנועתיות.

 

כמה תרגילים בסיסיים שאני מכירה:

*סיבובי אגן. אפשר בעמידה. אפשר בעמידה על 6.

פשוט סיבובים לשני הצדדים. לשמר על תנועתיות.

*עמידה על 6 (או 4, אני תמיד מתבלבלת) - תמיכה בכפות ידיים, לא באמות..

לקער ולקמר את הגב לסירוגין

זה יוצר תנועתיות גם בגב וגם באגן

*לשכב על הגב. רגליים מקופלות - כפות רגליים על הרצפה, והברך מקופלת, נהיה כאילו משולש בין הירך לשוק.

להכניס בטן (כמה שניתן), לכווץ רצפת אגן, לגלגל אגן קדימה

ואז להעלות אגן, ולהעלות את הגב בהדרגה, חוליה אחרי חוליה

וכשמגיעים למעלה - להחזיק כמה שניות. ולהוריד בהדרגה.

לחזור מס' פעמים.

שוב - תנועתיות בגב ובאגן.

 

אני לא אשת מקצוע, לא לוקחת אחריות על התרגילים,

אבל שמעתי עליהם מכמה כיוונים

(פיזיותרפיסטיות שונות, התעמלות לחיזוק לנשים עם סימפי')

 

 

וואו תודה רבה על התגובה!רוני_רוןאחרונה

ממש פירטת ועזרת לי! מודה לך ממש!

 

שיתוף על זוגיותאם_שמחה_הללויה

בא לי לשתף אותכן

היה לי יום הולדת, אז כמובן כמו כל אישה רציתי תשומת לב ומתנה מבעלי. בעלי באמת מתוק כל השנה, מביא מדי פעם פרחים בשבתות, יוזם לצאת ואומר מילים טובות, אבל איכשהו דווקא ביום הולדת או חגים כשיש "ציפיה" למתנה וליותר תשומת לב, אין את זה. מוכר לכן?

אז למדתי להשאיר את הציפיות לכריות. וביום (יומיים כי גם לועזי אני מציינת בקטנה) הזה לדאוג לשמח את עצמי. ובזכות הספר "לדעת להיכנע" למדתי להגיד את הרצון שלי.

דוג': להזמין ביום הזה אוכל טעים, לערוך שולחן, להדליק לעצמי נר, להגיד לילדים יאללה תנפחו בלונים, לשים שירים שאני אוהבת ולרקוד.

וגם..בוא רגע נקפוץ לקנות לי איזה בגד שימח אותי או להזמין באינטרנט ולהתייעץ איתו שיהיה שותף/ לקנות בושם ולהגיד שיריח ויעזור לי לבחור.

בקיצור עשיתי זה ובאמת ששמחתי ביום הזה בזכות אותם הדברים הקטנים.

יום למחרת היה לי קצת טעם חמוץ.

כי כן חיכיתי בחג ואח"כ ביום הולדת הלועזי ואח"כ בעברי להרגיש מיוחדת ושזה יבוא ממנו.

אז ביום למחרת היה לנו בוקר פנוי והוא שאל אותי: את רוצה שנעשה משהו?

אמרתי כן. הוא שאל: "מה?"

בפשטות אמרתי לו: תפתיע אותי.אני רוצה שתפתיע אותי כמו פעם.

והוא אמר : סבבה אני הולך להפתיע אותך.

ונסע קודם לסופר. התחיל להסביר שנקנה לנו משהו לאכול.

ואמרתי לו: אני זורמת איתך.

ואח"כ לים לחוף שאף פעם לא היינו (אנחנו גרים בעיר עם ים).

ודיברנו. שפכתי לו לא בקטע של האשמות , אלא בקטע אחר.

שמה אני אעשה שאני מצפה ליום הולדת כמו ילדה קטנה, שיש לי כנראה  חסכי ילדות וציפיתי גם ממנו ליותר תשומת לב ונעלבתי וקצת נפגעתי. יותר בקטע של שיתוף רגשות שלי.

והוא ביקש סליחה ושיתף גם שביום הולדת שלו תמיד מצפה וקצת מתאכזב, כי אף פעם אין לנו סידור לבייביסיטר לעשות משהו שווה ושונה.

והייתה שיחה טובה ובכיתי והוצאתי מהלב את כל הג'יפה ועשינו הליכה רגלית והיה כיף ומשחרר.

מה שאני רוצה להגיד, שלא הייתי משיגה את הקרבה הזאת אם הייתי מאשימה, רוטנת. או להיפך שומרת בבטן ולא משתפת ברגשות השליליים. אז ממש גאה בעצמי.

תודה שקראתם עד כאן, קצת חפרתי, אבל אולי למישהי זה יתן השראה.



מהמם. כמה זה חשוב לשתף בלי להאשים.נהורה
ואני שמחה שהצלחת לבטא מה שהרגשת ורצית!!
כן מרגישה שינוי על עצמיאם_שמחה_הללויה

פעם בטח הייתי שומרת בבטן.

מה שכן להבא אנסה גם לשתף בציפיות שלי לפני ולא בדיעבד. ממקום משתף ולא מאשים ולא לפחד מזה שהציפיות שלי לא ייענו העיקר זה השיתוף 

ממש השראה💚אחת כמוני
💜💜💜שמן קוקוס
את פשוט מקסימה. כל הכבודהשם בשימוש כבר

נהניתי לקרוא.

מזל טוב! עד 120 בבריאות איתנה, שמחה, אהבה, נחת, סיפוק והגשמה עצמית, כל הברכות! 

תודה אהובה כמה ברכות הרעפת עליייאם_שמחה_הללויה
שה' יברך גם אותך ותמשיכי בעשייה שלך בהתחדשות ובשמחה
מדהימה.באתי מפעם

עשית לי דמעות בעיניים.

תלמדי אותי איך אומרים רגשות מהלב, בלי לתת תחושה של ביקורת.

כל כך הרבה פעמים שאני חושבת שאני רק שופכת את הרגשות ובעלי מרגיש מותקף בעקיצות וביקורת ולא מוכן להקשיב... 

מבינה על מה את מדברתאם_שמחה_הללויה

גם לי לא תמיד יוצא. העוצמה של הרגשות שלנו פשוט נראה לי גבוהה משל גברים ובגלל זה קשה להם לסבול את זה.

עוזר לי לא להגיב ישר. לקחת זמן "לעכל" בעצמי מה אני מרגישה, לפעמים להוציא על נייר בצורת מכתב (שלא הולכת למסור לו) או לשתף חברה (יותר נדיר).

וכן לשפוך רגשות, אבל לא בצורה ספונטנית.

אלא להעביר את זה בצורה שבעלי ירצה לגונן עליי (מעצמי) ולא להפוך ליריב שלי ולגונן על עצמו.

מזל טוב!! הזכרת ליתהילה 4
את השיר "תפילת יום הולדת" של חוה אלברשטיין.


המון מזל טוב 

תודה אהובה! אני אשמע!!אם_שמחה_הללויהאחרונה
מחר העמסת סוכר של 50 בעז"ה!אנונימית בהו"ל

לא צריכה להיות היום בצום נכון?

ומחר?


כבר לא זוכרת 🙈

לא להיות בצום. להפך לאכול משהו קליל בבוקרanonimit48
נגיד חצי כריך עם גבינה 
תודה רבה!!אנונימית בהו"ל
בעלי בדיוק משקיע בשייק מפנק, פתאום חששתי שאולי אני לא יכולה לאכול אותו😱


הצלת אותי😘

יאאא גם אני עושה מחרשושנושי

שיהיה לנו בהצלחה

באמת קטע מוזר אבל הרופא נשים אמר לי משום מה שכן עדיף צום

לא ברור לי למה כי כולם אומרים אחרת

שאלתי את האחות בקופה אמרה שאין הבדל, לא הצלחתי להבין אבל בסדר


בפועל נראה לי אלך בצום כי אין סיכוי שאצליח לאכול משהו לפני התור ב 7 בבוקר 

בהחלט בהצלחה לנו! ואפשר פריקה קטנה??אנונימית בהו"ל

אני שונאת ממש את הבדיקה הזו. מכל בדיקות ההריון ממנה אני הכי נרתעת.

ואמרתי עכשיו לבעלי שזה סיוט והתלוננתי על הבדיקה והתשובה שלו הייתה: "זה לא כ"כ נורא"


אוף, לקחתי את זה ממש קשה.

הוא ניסה להסביר שהכוונה שלו הייתה על כוח הדיבור, שכשאנחנו אומרים שמשהו לא טוב, זה יהיה לא טוב.


וזה פשוט עיצבן אותי, תפס אותי לא בטוב!

בא לי שהוא יותר יכיל את הקושי שלי ולא ייעבור יישר לחשיבה שיכלית.

הוא כזה ואני כזו ואנחנו מדברים על זה פתוח.


ואמרתי לו שממש התבאסתי על התשובה שלו. והוא הבין ומנסה לנחם, אבל עכשיו רק בא לי להתבאס עליו.


למרות שלא מגיע לו, הוא באמת בעל מכיל ואוהב.


זהו. פרקתי עצבים קטנים להערב.

אני דוקא מציעה לך כן לאכול קצת לפנייעל מהדרום
לק"י


כי הבנתי (נראה לי מהפורום) שזה משבש לפעמים את התוצאות.


אפילו צנים/ קרקר עם גבינה. משהו קל.

לא חייבים לאכול לפנייראת גאולה

זה לא חלק מהכללים של הבדיקה - לא צריך צום, ולא צריך להיות אחרי אוכל.

אבל אם לא אוכלים כלום לפני כן, ובעצם נמצאים בצום מהלילה - יש סיכוי קטן שהבדיקה תצא גבוהה רק בגלל שאת בצום מהלילה, וישלחו אותך להעמסה של מאה סתם.

לכן ממליצים לאכול משהו קל שעה לפני הבדיקה. כדי שמצד אחד לא להיות בצום, ומצד שני שהאוכל לא ישפיע על הבדיקה.

אם נמצאים בצוםשושנושי
הבדיקה תצא יום נמוכה, לא?
לא מחייביראת גאולה

הבדיקה היא לא בצום, היא אחרי 50 גרם סוכר.

יש אנשים ש50 גרם סוכר בבת אחת אחרי צום יקפיץ להם את הסוכר יותר מדי, למרות שאין סכרת. ואם זה יהיה 50 גרם סוכר באמצע היום - הגוף יצליח להתמודד בקלות יותר.


הסיבה שעושים את ההעמסה של 50 בבוקר היא רק בגלל שאלו השעות של המעבדה. מבחינת הבדיקה עצמה היה אפשר לעשות אותה גם בערב.


(בשונה מההעמסה של מאה שאותה צריך לעשות בצום)

הבנתי.. תודה על ההסברשושנושי
הרופא שלי אמר כן להיות בצוםכל הישועות

8 שעות לפני.

מותר לשתות מים.

העמסה של 50 או 100?ענבלית

זה הנחיות שונות

ב100 צריך לצום

למה אני ממש מסוחררת?שושנושי

לא היה לי בהריון הקודם ככה

איזה מוזר

בסוף אכלתי קצת ירקות, אולי זה קשור לזה שאני לא בצום?

אבל גם פעם קודמת לא הייתי בצום, מוזר בקיצור 

אולי זה תלוי במצב הכללי שלך בהריון הזהיעל מהדרום

לק"י


אני גם הרגשתי שונה אחרי ההעמסה בהריון האחרון. לא זוכרת מכל ההריונות, אבל ככה נראה לי.

ובפעם ההיא קיבלה תמיסה בטעם הדרים, בניגוד לאבקה בהריונות הקודמים. אבל לא זוכרת סחרור, אלא יותר בחילות ושות'.

בחילה גם הייתה בשתייהשושנושי
קטע מעניין.. 
נורמלי לא יודעת להסביר מעבררשרשרש
יוצא לי ב"ה העמסות תקימות ועדיין אנמ מסוחררת ממש
יצא לי תקין תודה לה'שושנושיאחרונה
עובדת במשרד החינוך- שעות העדרות בשביל הריוןאנונימית בהו"ל

איך זה עובד?

אני לא עובדת משרה מלאה (70%-80%, לא זוכרת בדיוק)

אני זכאית לשעות היעדרות בשביל בדיקות?

זה יורדת מכמות ימי המחלה שלי? או לא קשור?

ואיך מקבלים את זה?


אשמח לעזרה בנושא🙏

עונהשפוש

למשרה מלאה מגיע 40 שעות הריון, למשרה חלקית זה בהתאם לאחוז המשרה (מי שעובדת 50% מגיע לה 20 שעות)

זה לא יורד מימי המחלה, ולכן ממש כדאי לנצל את זה... אחרי ההריון זה נמחק..

כדי לקבל את צריכה להביא למזכירה או למי שאחראית על הדיווחים של היעדרויות, טופס אישור שהיית במרפאה - תבקשי מהמזכירות במרפאה.

אפשר גם לנצל את זה לימים שלמים עם אישור מחלה, לא בכל מקום מסכימים אבל זה אפשרי.


נכון לא רק למשרד החינוך

זה מעצבן כי אצלנורשרשרש
לא מכירים בשעות האלה. אני יכולה לבקש לצאת על חשבונן, אבל זה לא מוכר אצלם (ניסוח משונה של האחראית) ולכן אני חייבת להוציא חופשת מחלה. ממש מעצבן
ממה שאני יודעת זו זכות שמגיעה לאישה בהריון,שפוש

בכל מקום עבודה.

תבדקי בכל זכות

זה זכות שמגיעה לך לפי חוקטריה

אני לא חושבת שהם יכולים לתת תשובה כזו ובטח שלא לבקש ממך לנצל ימי מחלה על זה.

הם צריכים לשלם את הזמן הזה כאילו היית בעבודה

אין כזה דבר, זה לא חוקישריקה

שעות הריון זו זכות שמגיעה לעובדת לפי חוק

לא יורדת מימי מחלה

ומשולמת מהשעה הראשונה

 

החישוב הוא 40 שעות ל100% משרה

ויחסי לפי אחוז המשרה

 

את יכולה לחפש בכל זכות

אסור להם להגיד לך להוריד מימי מחלה בשביל זה

חושבתמדברה כעדן.

שזה 40 שעות בשנה קלנדרית. זה לא נמחק אחרי ההריון...


סתם דוג' אם השתמשתי ב20 שעות ב2023 אז יש לי מינואר-דצמבר 2024 עוד 40 חדשות...

אגב זה גם שעות פוריות והריון יחד... למי שזה רלוונטי עבורה..

לא. שעות פוריות לא נכללות ב40 שעות. לפחות לא במשרדאמהלה

החינוך.

עשיתי בירור מעמיק.

הם מאשרים להביא אישור ביקור במרפאה במקום אישורי מחלה

ומותר  להחסיר עד 40 שעות לטיפולי פוריות, אבל השעות האלו יורדות  מימי מחלה.

40 שעות הריון זה לכל הריון בנפרד. לא חושבת שזה מתאפס בינואר

אוקיימדברה כעדן.
אז ככה זה בחברה ממשלתית שחשבתי שזה דומה למש' החינוך... (כי הם עושים לפי החוק) 
זה לא לפי חוק לאפס בינוארשריקה

מצטטת לך מכל זכות:

  • עובדת בהיריון זכאית לתשלום זה עבור כל היריון בנפרד, גם אם היתה בהיריון יותר מפעם אחת באותה שנה קלנדרית.

ציטטתי מפה

תשלום עבור היעדרות מהעבודה עקב בדיקות היריון

 

זה שונה משעות לטיפולי פוריות שהן באמת ע"ח ימי מחלה, פשוט משולמות מהשעה הראשונה (רלוונטי בעיקר למי שמשולמת ע"פ חוק), והן 40 שעות לשנה קלנדרית למשרה מלאה.

מפורט פה

https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%94%D7%99%D7%A2%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%92%D7%99%D7%9F_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99_%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA

תודהמדברה כעדן.אחרונה
כנראה איפשה שעבדתי איחדו בין שני הדברים... ולכן זה עשה לי מישמש בראש (ובגלל שזה ממשלתי הקשתי שכך עושים בכל מקום של המדינה...)