שלאחר בדיקה במוקד הסתבר שב"ה זו לא הייתה הפלה, ובינתיים יש שם שק עוברי (אך עוד אין עובר...).
אז הרופא אמר שאעשה אולטראסאונד בעוד שבוע כדי לבדוק דופק.. ובינתיים להמנע מיחסים.
הבעיה הייתה ששכחתי לשאול אותו לגבי הנקה!!!
אז שאלתי רופאה אחת (לא את הרופאה שלי, כי היא לא הייתה) והיא אמרה שאני אפסיק להניק 
היה לי ממש קשה ובכיתי המון.... ועדיין קשה לי...
ואז היום הרופאה המקסימה שלי התקשרה אלי... ומצד אחד היא הקלה עלי, ומצד שני לא ממש....
היא אמרה שההריון הזה הוא בסימן שאלה... שאני צריכה לעשות בדיקת דם לרמת פרוגסטרון ולבטא... ולראות לאן זה הולך.
ולחכות לראות אם בכלל מתפתח דופק... כל עוד אין לי את כל זה - ההריון כולו לא וודאי, לעומת ההנקה שהיא כן וודאית........
היא אמרה שלדעתה חבל לי לוותר על ההנקה ובסוף אולי לאבד גם את ההריון...
היא ממליצה שאני אמשיך להניק רגיל (בין 3 ל-4 פעמים ביום).
בהתחלה ממש שמחתי!!! אבל אז חשבתי - אוי... היא כנראה ממש לא אופטימית....... =/
וגם... בינתיים כל הזמן יש לי כתמים..........
התייעצתי עם אימא שלי, והיא אמרה שבגלל שהמצב כזה מסובך, ובאמת אי אפשר לדעת מה יהיה ולקבל החלטות בהתאם - אז צריך לסמוך על ה', ואם הוא ירצה אז ההריון הזה ימשיך על אף ההנקה ועל אף כל הדימומים....
מה אתן אומרות?
אני ממש בוכה מהניסיון הזה להפחית את ההנקה... כואב לי הלב!!! ועוד עם כל ההורמונים האלה... - היום חזרתי הביתה ב-6, והמטפלת אומרת לי: "בדיוק עכשיו הוא נרדם!" - הייתי בהלם!! כי מאוחר... הוא לא יישן בלילה... אז החלטנו שלא נעיר אותו, ומתי שהוא יקום בבוקר אז הוא יקום... אבל אתן לא מבינות איך בכיתי!!! חחחחח כאילו, מה קרה??? מסכן בעלי... חחחח התחלתי לבכות "אני מתגעגעת אליו... למה הוא ישן???" חחחח בקיצור, ההורמונים משתוללים... והכול ביחד ממש קשה... אז אני לא יודעת מה להחליט...
אשמח לשמוע את דעתכן המלומדת.......
