בס"ד
סיפור הלידה של אורי'ה-רחל
קצת הקדמה לידה ראשונה שבוע 41אחרי שנסיתי זירוזים,שעה סחבתי בבית הגעתי פתיחה 4,12 שעות אח"כ ילדתי לא היו לי כלים,רציתי כבר ללחוץ בפתיחה 8 פחדתי לקחת אפידורל טראומה גדולה.
לידה שניה שבוע 41 הייתי כבר דולה,לקחתי את המורה שלי {ה-דולה} ללוות ובעלי היקר,סחבתי גם רק שעה בבית הגעתי בפתיחה 4 4 שעות אח"כ ילדתי חוויה חיובית,היה מדהים.
ולידה שלישית הפעם בת.. שבוע 41+3 ,ציפיות בשמים להגיע בפתיחה מתקדמת ואולי בטעות ללדת באוטו,בשבוע 37 מגלה שיש GBS חיובי,היה שלילי אצל הבנים. הבנתי שכדאי לשמור על הפיצקית ולהגיע מוקדם יותר.
המורה שלי הדולה בחופשת לידה והייתה מוכנה ללוות אותי,לא בשבת ונראה באיזה שעות וכו'..
כגיבוי לקחתי את תמרה דהן,הכרנו בתור קולגות והפכנו לחברות,שמחה שב"ה הקב"ה זימן לנו להכיר אחת את השניה.
עוד הרבה חברות דולות הציעו תמיכה,ופחדתי שאני יהיה במקום של ביקרות כי יש לי יותר נסיון וכו'.. ורציתי להיות יולדת ולהרפות.
יום ראשון יום לפני הלידה,ב 4 לפנות בוקר צירים כל 5 דק' באורך של 40 שניות. ניסיתי לחזור לישון, וכ"כ שמחתי שזה מתקרב,ונרדמתי.. קמתי ממש מבואסת.. והלכתי למעקב הריון עודף.
שם ראו קצת צירצורים אני לא הרגשתי. אמרו לבוא שוב ביום שלישי..ב"ה כבר הייתי אחרי.
יום ראשון בערב אמא באה לישון אצלנו כי היה לה מסיבה עד מאוחר בי-ם.
היא נוסעת ב 20:00 ואני עפה למיטה יש לי הרגשה שהלילה זה הלילה.
קמה כל כמה דק' מציר לא מתזמנת עדיין מחכה שזה יכאב יותר,מדליקה את הבוילר שיהיה מים חמים.
בעלי מקנן בטירוף,מכין את כל העגלה וכו'..
בחצות בערך אמא שלי חוזרת,ואני נכנסת להתקלח.. המקלחת עושה לי טוב אני זזה,ועושה תנוחות א-סמטריות מרגישה שזה עוד מוקדם,מתלבשת פיג'מה ולמיטה עם כרית חימום.
השעה כבר 2 בלילה..בשום לידה לא היה לי דבר כזה..אולי ככה זה בנות.
אומרת לבעלי לישון קצת. הוא נרדם ואני קמה כל 5 דק' ציר של דקה,נכנסתי כבר למוד לידה לצערי מוקדם מידי כ"כ חיכיתי וציפיתי.. הייתי לבד וחשבתי אם לעדכן את הדולות,ואמרתי שמוקדם מידי, נכנסתי שוב להתקלח והתלבטתי מה לעשות,אולי כבר אני בפתיחה 5 ואי אפשר לדעת איך זה יתקדם מהר/לאט ואני צריכה לקבל אנטיביוטיקה. יצאתי והערתי את בעלי והוא לא רצה ללחוץ ואמר תחליטי את. היה לי קשה שאני צריכה להחליט ואמרתי שנצא. הכי גרוע יחזירו אותנו.
השעה 4:30 לפנות בוקר,אמא נותנת נשיקה וחיבוק ומתפללת. מכבדת את רצוני שאני לא רוצה אותה בלידה.
מגיעים לעין כרם הכל ריק. כשהלכנו ברגל מהחניה לביה"ח צירים ממש ארוכים חשבתי שזה בטח פתיחה 5 מצד שני לא רציתי להתאכזב.
המיילדת בודקת פתיחה 3.5 היה בא לי למות,בחיים זה לא קרה לי וממש נכנסתי לייאוש,המיילדת מעודדת שזה לידה חוזרת ויש לי GBS וטוב שבאתי,מוניטור,חוקן,מקלחת. ואין לי שום צירים הכל הפסיק.. ואני מבינה שאני מפרישה אדרנלין ומאוכזבת מעצמי,בעלי מעודד תומך,שוב בדיקה פתיחה 5 איזו הקלה גם לא היו לי צירים וגם התקדמתי..נכנסת לחדר לידה החלפת משמרות, כל המיילדות מזהות אותי,שאלו איפה הדולה שלי,ושהפעם באתי מהצד השני,אמרו כאן לידה טבעית,ביקשתי כיסא לידה.. ואמרתי שגם לדולות מותר אפידורל.
עובר עוד 3 שעות בזמן הזה אני במקלחת בתנועה,בעלי תומך ומרגיע,חושבת איזה דולה להזמין מחליטה את תמרה והיא בדיוק שולחת הודעה,מדהים,ביקשנו שתצא אלינו. אני עדיין בפתיחה 5 מחליטים לפקוע את המים כי אין התקדמות,הראש מבוסס טוב באגן,אכזבה שניה מנסה שוב להרפות ולתת לה את הזמן שלה,אני קצת עייפה. וזוכרת שבלידות הקודמות ברגע שפקעו לי את המים ילדתי תוך חצי שעה.. {טעות מס' 2 להפסיק להשוות בין הלידות}
פוקעים לי את המים ואני עם המוניטור על הכדור,כל פעם זה קורא את הדופק שלי שמים לי סיטורציה ורואים שזה הדופק שלי,אבל כסת"ח אסור לנתק אותי. תמרה מגיעה ב 10 הצירים שלי בבטן,היא מניחה יד תומכת בבטן,ועיסוי בגב,משקה אותי בהומופאטיה,טוב לי שהיא איתי, בדיוק ראינו דימום בעלי תומך בדיבור ועצם הנוכחות שלו.
סופסוף הוציאו אותי מהמוניטור המזעזע הזה.. אני עדין בפתיחה 6,עייפה מאוד הצירים עוד נסבלים.
נכנסת עם תמרה למקלחת היא מחזיקה ברז אחד ואני את השני,אני מניחה על הבטן,והיא בגב,במקביל שופכת שמן ועיסוי בגב,מוציאות ביחד קול נמוך ואני אומרת לנסיכה שלי בואי,רדי..וכשאין לי כח אז "צאי כבר"! מחכה להרגיש את צירי הלחץ ולא מרגישה...תמרה שואלת איזה שיר אני אוהבת,ולי לא אכפת,והיא מתחילה לשיר "שיר למעלות",וזה מחבר אותי להקב"ה,ואני מדברת איתו בשקט שהוא המיילד שלי.נזכרת ביולדות שלי שמפתיחה 3.5 ילדו תוך חצי שעה,ומנסה לשכוח כל אישה זה משהו אחר כל לידה והתיקון שלה לידה תינוק=בהיפוך אותיות תיקון.
ואני עייפה,המיילדת מבקשת לצאת למוניטור..רק שומעת מוניטור נהיה לי רע, יש כבר מזרון על הרצפה וערכת לידה וכיסא לידה,נשכבת על המזרון בעמידת 6,ומניחה את הראש על הכדור, אני ממש מסוממת מהאנדורפינים {משכך כאב טבעי של הגוף} מניחים עלי את המוניטור מרגישה ממש בשלב המעבר {בין פתיחה 7-10} המוניטור ב"ה תקין,אתי המיילדת מבקשת לבדוק אני לא מסוגלת לשכב בסוף נשכבת כי אני סקרנית עדיין 6 בא לי כבר למות,לא מהכאב יותר מהאכזבה והעייפות.
לא מבינה מה לא בסדר,ולמה הסנדלר הולך יחף,מה זאת לידה ראשונה?! אני בתנועה,ומקלחת ושמנים והומופאטיה והכל,יש לי סביבה תומכת.. המיילדת ותמרה אומרות לי לשחרר,ולהרפות,אני יושבת נשענת על תמרה כמו ילדה קטנה בין הצירים ממש נרדמת,כשמגיע ציר מתקדמת קדימה ומוציאה קול נמוך. אומרת להם שיביאו לי אפידורל כלום לא זז ואני עייפה,לפחות אני אוכל לישון קצת,וכולם אומרים לי את בטוחה? מה שאת רוצה אבל את נהדרת ועושה את זה מושלם,תראי איך ההורמונים חזקים אצלך. ואני בהלם כולם נגדי אז מה אם אני דולה אני רוצה להזדהות עם היולדות שלי ולדעת איך זה לקחת אפידורל. אז בעלי כבר כמעט בכה יחד איתי,וראיתי שאני סוחפת אותי איתי והוא עוד שניה נשבר, ואז הוא אומר למיילדת תני לה עוד חצי שעה ואז נראה אם נקח פיטוצין נדון על האפידורל.תמרה אומרת לאיתן לקרוא בתנ"ך את הפסוקים "כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו" המיילדת אמרה שתבוא שוב ב1 למוניטור. נשארנו לבד,ותמרה ואיתן מעודדים אותי לקום ללכת,ואני מותשת מנסה לרוקן הכל את כל המחשבות להתחבר לגוף שלי,ותמרה באסרטיביות מעריצה אותך,אומרת לי קומי עכשיו! ונותנת לי יד. ובעלי אומר רק תושיטי לה יד תראי איזה שליחם טובים,והם אומרים לי ישועת ה' כהרף עין.
אני קמה ומקבלת ציר רציני,מניחה את הראש על המיטה וכל הגוף על הרצפה,נגמר הציר קמה עושה עוד צעד וחצי ואמרת להם שיש לי קקי {צוחקת לעצמי שככה היולדות שלי אומרת לי ואני מבינה שהם קרובות} לא רוצה להשלות את עצמי ואני עושה עוד צעד,ואני אומרת אני לוחצת,והם אומרים לי יופי,את מתקדמת,צעד אחרון ואני מתחילה לרעוד בטירוף אני עומדת הידיים על המיטה ואני לוחצת ואמרת להם אני לוחצת,הם לוחצים בכפתור למיילדת,ואני כבר לוחצת ואומרת לתמרה היא יוצאת תמרה מרימה את החלוק ורואה את הראש גם איתן כנראה קלט ויוצא החוצה וצועק "לידה,לידה" מביא לי את הכסא לידה אני חצי מתיישבת מרגישה את תמרה תומכת בראש,נכנס רופא ואיתן אומר לו תקרא למיילדות אשתי יולדת,{לא ברור למה הרופא לא יילד אותי והקשיב לבעלי ויצא לקרוא למיילדת} עוד לחיצונת קטנטונת כל הגוף בחוץ,אוריה ממש החליקה ממני,פחדתי שהיא קיבלה מכה מהרצפה.המיילדות נכנסות,אורי'ה כבר בחוץ..אני בהיי ואומרת לתמרה אני לא מאמינה אני לא מאמינה את יילדת אותי,ואני בשוק,מה הייתי עושה אם לא היית כאן ותמרה אמרה שהייתי מיילדת את עצמי הייתי לוקחת אחריות,פעם הבאה אפשר ללדת בבית J
בלידה הקודמת דיממתי הרבה אז ישר העלו אותי על המיטה ושמו לי פיטוצין בירך, המקום היה נראה כמו זירת רצח כי כל המים היו על הרצפה יחד עם הדם והם פחדו שאיבדתי הרבה דם. מה שבסוף לא קרה ב"ה. ואני נכנסת לשליטה בפוול טיים ג'וב ואמרתי להם שאני אניק ויפריש אקסוטוצין, והם הרגיעו אותי,ושאלתי אם יש קרעים כי היא יצאה כ"כ מהר ב"ה אין. והנסיכה ישר התחילה לינוק כמו גדולה 3.922 בלי עין הרע. בעלי הכין לי תה מתוק,ובירכנו ביחד "שהחינו" בזכות תמרה שהזכירה לנו,היה מרגש. השעה הייתה 12:59 המיילדת אמרה שהיא בדיוק רצתה לחבר אותי ב 1 למוניטור. וכמו שבעלי קרא בתנך"..בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו"
- חיפשתי אייקון שמזיל דמעה מהתרגשות...
אין דברים כאלה!!! 
נמאס לי לזרוק את כל החלב שלי 
.. היא בת 7 חודשים, מפותחת , שמנה עם 3 שיניים . יונקת . אין לי שום דבר נגד מטרנה, אבל לדעתי היא לא צריכה. אמא שלי לוחצת עלי לתת מטרנה ודייסות מטרנה , ואני כבר כמעט נכנעת . מעדיפה דייסות תוצרת בית. 
?
. היא אוכלת כל שעתיים-שלוש (כולל מה שקורה במשפחתון), ומוכנה לנשנש בין לבין ביסקוויט, קונוס של גלידה (בלי גלידה!).