פורום הריון ולידה (עמוד 535)

ספציפית לגבי החשש שהעלית, אולי את גם צריכה לעבוד על הביטחון העצמי שלך.

ואם אתם הולכים למטפל טוב אין סיבה שזה השינוי שיקרה. 

שם תוכלי להעלות את החששות האלה... אולי להתחיל ממטפלת שעושה גם וגם ואז בהמשך לצרף את בעלך , הייתי גם שואלת אותה מראש אם זה מתאים.

אדם שמזלזל באנשים סביבו לא מראה שיש לו ביטחון ההיפך הוא מחפש דברים להאחז בהם

וחוץ מזה שאני חושבת שבעל מכיר את אישתו ואם הוא אוהב אותך הוא יודע מה הוא עושה😉

אם כבר אז להפך....

אני לא אומרת שאין סיכון בטיפול זוגי.טיפול לא נכון יכול ליצור נזק ולכן חשוב לחפש מטפל/ת טובים ובגישה נכונה ולהתפלל לסיעתא דשמיא

אבל אם הטיפול יהיה טוב אז בעז"ה זה לא אמור לקרות. וגם לא ברור לי למה מבחינתך מטרת הטיפול היא להעלות לו את הבטחון העצמי... זה לא מה שעושים בטיפול זוגי בד"כ אם כבר אז באימון אישי שלו

לרוב טיפול זוגי עובד על תקשורת על אינטראקציה בין בני הזוג

או ביום הראשון למחזור.

ככה גם אם יהיה איזשהו דימום, הוא יתמזג עם 

דימום של המחזור. 

וההוצאה ממש בקלות.

ואז גם לא מסתבכים עם דימומים ושאלות.

בהצלחה

מלבד הפציעה של צוואר הרחם .

אבל באמת יש כן סיכוי כזה....

בכללי הכי טוב להוציא בתחילת ווסת או בסופה כי אז צוואר הרחם מיושר ויותר קל לרופא. אבל אולי גם סביב הביוץ זה אותו דבר.  

מה זה המאגרים?

איך אפשר לדעת אם הם בחוסר או לא? ספירת דם רגילה? באיזה ערכים אני אמורה להסתכל?

כי אני לא רואה כזה ערך

בדקו לך בספירת דם רגילה?

אומרים שאין תופעות לוואי וזה עוזר

והוא גם טעים😅

(עברתי לזה כי הספאטון לא מספיק עזר וההמוגלובין נמוך מדי)

אבל שמעתי שהכי טוב זה ברזל של Ecocop

כשממש הייתי צריכה להעלות מאגרים- לקחתי פעמיים ביום

העלה לי המוגלובין בהריון!

מנסיוני היחיד שלא עשה לי שום תופעת לוואי

לא יודעת מה זה,

השתדלתי לנוח ולהפחית פעילות כשהרגשתי ככה...

אותו?*

ועד איזה שבוע זה המשיך?

ואת יודעת אם זה מסוכן אם לא יושבים או נחים(בלית ברירה)?

הריון איזה מספר?

אמאלה כמה שאלות סוריי

לי על החוסר אונים שאת נמצאת בו.

אני במקומך הייתי קובעת מחר תור לרופא נשים אמין וטוב שישמע ברצינות את מצבך

ויספק לך תשובות והכוונה מתאימה לסיטואציה.

עם העבר שתארת לנו כאן, אני חושבת שכדאי לך למצוא רופא טוב כזה וממש מהר.

תרגישי טוב

שיהיה המשך הריון תקין וקל בבריאות שלמה ובידיים מלאות

תכף מתחרפנת מדאגה וממחשבות יתר.

הרופאת נשים שלי לא ממש מרגיעה לצערי, לאור ההיסטוריה ביקשתי הפניה לרופא להריון בסיכון אבל היא אמרה שאוכל לפנות אליו רק עוד שבועיים כשיראו התפתחות.

בנתיים אני משתגעת ומשגעת אתכן במקביל

חושבת שתהיי רגועה יותר אם תלכי להבדק שוב אצל מישהו אחר.

אפילו ללכת למיון במרכז בריאות האישה אם יש אצלכם.

רק בשביל לעשות אולטרה סאונד ולראות איך מתקדם.

אם יהיה איזה שינוי גם רופא מיון נשים או כל רופא נשים אחר יוכל להפנות אותך להריון בסיכון.

אני לא הייתי חוזרת לרופא שהרגשתי אצלו לא בנוח

דם , אבדוק מה האפציות שלי בקופה.

ותודה לך❣

במצבך נראה לי שזה הדבר הכי חכם לעשות...

את לוקחת ברזל? יכול להיות שחסר לך ומזה נובעת החולשה הגדולה הזו...

יש כמה חברות שמתעסקות בזה, את צריכה לראות מה יש בקופה שלך ובאזורך. מתקשרים אליהם, אומרים תעודת זהות והם אומרים מתי יגיעו. בדרך כלל זה בתשלום כלשהו (תלוי בקופה).

אם את לא מסתדרת תתקשרי למשרד של המרפאה שלך ותשאלי.

לסיים עם זה, ב"ה חזרתי לשלום, היה מאתגר אבל אני פה אחרי ב"ה..

תודה רבנ!!!

כי לא את כל הבדיקות באמת חייבים לעשות, (אבל תמיד כדאי).

ולרוב הבחילות נגמרות באזור ה14-מקווה בשבילך שעוד לפני.

ואגב, אומרים שB12 לפעמים מציל מחולשות. אני על עצמי אבל לא ראיתי שיפור

תרגישי טוב!

מן החי, כי כשלקחתי b12 ישר התקשרו אלי להפסיק כי יש לי עודף, אז הb12  רק במזון כרגע

החולשה כנראה מהחוסר מזון כי יש בחילות,  מקווה שיסתיים לפני שבוע 14,

עם הגדולה שלי הבחילות היו גם אחרי שבוע 16

יהי רצון שנזכה לגדל את ילדינו ואת עצמנו לזמנים של גאולה...

החיים הדברים העיסוקים

יש פיקים שהלב מתקווץ׳ והנשימה נעתקת

אבל יום הזיכרון זה יום שמוקדש לך

הייתי עושה מה שמרגיש לי הכי נכון וטוב לי.

יש כאלו שלא מסוגלים להכיל את הכאב הזה בלי קשר ליום הזיכרון...

באופן אישי אני חושבת שעצם הזיכרון, העצב והצער לא מועיל לשום נפטר... זה אולי מועיל למשפחות שחוות את הכאב.

אבל הם לא יודעים אם תהיי עכשיו כאובה או לא...

באמת שקשה לי להבין מה יעזור אם נציף את עצמנו בכאב בכי וצער? למי זה תורם?

תפילה ובקשה הרבה יותר מועילים ואת זה אפשר גם בלי צפיה בסרטוני זיכרון...

וגם להקדיש יום אחד שלם רק לזה... נשמע לי ככ עמוס ומכאיב.. וגם קצת מעצבן אותי החיבור שלו ליום העצמאות. כאילו הכי בלי קשר... וכן מכירה את כל ה"וורטים" על זה.. ועדיין תמיד זה עצבן אותי...

בכל אופן, לא יודעת לגבי התינוק...

אבל תחשבי מה יהיה לך נכון

מקווה שהועלתי 

לא לשבת לראות כמו כל שנה את כל הראיונות שגורמים לי לבכות

השנה בכיתי מספיק, ואם יש יום שאני במצב רוח סביר, אני לא אהרוס אותו גם אם זה יום הזיכרון...

קצת ארוך אבל שווה קריאה

חגי לובר, ששכל את בנו יהונתן במלחמה, בבקשה ליום הזכרון: פחות זיכרון, יותר נחמה

יום הזיכרון הראשון בלי יהונתן.

זה היה לפני שנים אחדות בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק בגבעתיים.

כבכל שנה עמדנו אבי ז"ל ואני ליד קברו של הדוד שלי יעקב לובר חלל ממלחמת השחרור.

הטקס המוכר התקדם לפי כל הכללים.

קדיש מטח כבוד. אל מלא רחמים. ועמידה מתוחה של משמר הכבוד.

הגיע תורו של נאום הפוליטיקאי.

בשנה ההיא כיבד אותנו בנוכחותו פוליטיקאי בכיר ממפלגה מרכזית.

במקום נאום, כך הוא אמר,

אני רוצה להקריא לכם שיר שכתבתי.

כותרת השיר, המשיך הבכיר, היא 'ההחמצה'

והוא התחיל לקרוא,

ללא פיסה של מודעות עצמית,

את השורות הבאות:

"הם לא יגיעו לקונצרט הגדול של האהבה

כשהאורות יידלקו, והלהקה תעלה לבמה

הם לא יהיו שם להדליק נרות לבנים.

הם לא יגידו 'אני אוהב אותך'

למרות ששוב ושוב תרגלו את המילים והטון"…

נדהמתי.

הוא באמת מתכוון לזרוע מלח על הפצעים המדממים שלנו?

והשיר המשיך, והפוליטיקאי המשיך לסובב את הסכין:

"לא ייוולד להם אף פעם שום ילד

ולא ילמד ללכת ובעיקר לא ליפול

הם לא יודיעו שיגיעו ולא יודיעו שלא

ואל תשאירו להם שום דבר לאכול"

הבטתי סביבי,

הייתי בטוח שאנשים יתקוממו, ימחו יצעקו.

אבל דממה.

היו אף אנשים שנענעו בראשם בהסכמה.

ואז הבנתי.

הבנתי מה קרה לנו.

מה קרה ליום הזה.

מיום הזיכרון הלאומי הוא הפך ליום הדיכאון הלאומי.

איש איש בתחומו , מי בכישרון הדיבור, מי בכישרון הכתיבה, או המשחק, או הפיסול והציור, מתחרים בניהם מי יכאיב יותר.

מי יפתח את הפצע.

מי יקלף את הגלד.

מי יוריד יותר דמעות.

מי יעמיק את תחושת החלל.

מי יגרום לבכי.

כי כך הוא יום הזכרון.

בכי.

בכי גדול.

בכי חשוף,

בכי לאומי.

בכי של אובדן

של חסר

של ריקנות

של חלל.

ואני,

ואני מביט אל גל העצב המאורגן,

אל נחשול הבכי הממוסד.

אל שידורי ערוצים דיכאוניים.

אל טקסי אובדן לדעת קולקטיבים

.

ואני רוצה נחמה.

אני מבקש נחמה.

ככה כמו שנהוג ביהדות.

רק נחמה.

נחמה היא לא שמחה.

היא לא צחוק.

היא לא קלות דעת.

נחמה היא מקצוע.

מקצוע נדיר במחוזותינו.

אבל מקצוע.

"אין נחמה" כך אמרו לי אלפי המבקרים בשבעה, שמשום מה נקראים מנחמים,

"אין נחמה, רק לבכות"

ואני, כבר אז, על כסא נמוך, עם זיפי זקן בן יומו.

התמרדתי.

כל ישותי צרחה.

זה לא נכון.

זה שקר.

זה אויב.

זה מפיל.

זה מפחיד הורים לשלוח את בניהם לצבא.

זה מונע מהנהגה לחתור לניצחון.

אבל בעיקר זה שקר.

כי יש.

יש.

יש נחמה.

נחמה היא לא החזרה של המת לחיים.

זה בלתי אפשרי.

זה לא יקרה בזה העולם.

זו נחמה של הבל.

נחמה אמיתית מלטפת אותנו בשלושה אופנים:

ראשית לכל, נחמה על-איך הוא חי.

דברו איתנו על הצחוקים שלהם.

על הטוב שבהם.

על היופי.

על הכיף שעשו.

אל תספרו בנימה של 'חבל שהוא לא איתנו'

ספרו כדי שיחד איתנו נבין שהחיים הצעירים האלה היו מ ל א י ם.

כי הם, יקירנו, לפני שהפכו לחללים וקדושים,

חיו.

חיו, ונהנו, וכייפו ושמחו, ואהבו, והשתוללו ולמדו וצחקו וחשבו.

דברו איתנו על זה.

ותנו לנו הרבה מזה.

זה מנחם כל כך.

זה גורם לנו להרגיש, שלמרות הסיום הנורא, היה שווה.

היה שווה לשתף איתו חיים.

נחמה נוספת היא בכך שתדברו איתנו על נסיבות נפילתם.

על מה הם נפלו. ולשם מה.

דברו איתנו על הבחירה שלהם, הלא מובנת מאליה, ללכת לצבא. ללכת להילחם.

דברו איתנו על מי שבחרו למנוע את הרצח הבא, את האונס של ילדות, את הירי בזקנים.

דברו איתנו על אלה שעצרו בגופם את האכזריות את החייתיות את האויב.

דברו איתנו על גבורתם, זו לא מילה גסה. זה פאר האדם.

חייכו אלינו בין הדמעות ותגידו תודה.

ככה בלי פראזות. תגידו תודה.

פשוט תודה.

תודה על הילד שלכם.

תודה עליכם.

ולסיום, נחמו אותנו בשלישית.

דברו איתנו על מה שהוא השאיר אחריו.

מה שהשאיר בעולם.

מה שהשאיר עלינו.

מה שהשאיר עליכם.

לכם ולדורות הבאים עלי כולנו לטובה.

אימרו שאתם חיים.

אימרו שאתם מטיילים.

אימרו שאתם מבלים.

אימרו שאתם חוגגים.

אימרו שאתם שרים.

אימרו שאתם רוקדים.

אימרו שאתם משיאים משואות.

אימרו שאתם טסים בשבוע הבא,

ושבניתם בית חדש ואוטו.

ןהחתונה שלכם באולם ההוא , של הביוקר.

אימרו שאתם מתחתנים ואתם יולדים

ואתם אוהבים.

ואתם מחבקים.

ואתם מנשקים.

ואתם צוחקים.

ושטוב לכם.

כל כך טוב לכם.

אימרו לנו.

זה מנחם.

אנחנו יודעים שזה בזכותו.

אין צורך להגיד לנו .

רק ספרו לנו עליכם.

על חייכם.

ספרו לנו גם, מה הוא השאיר למדינה האהובה שלנו.

אימרו לנו שהיא מצליחה.

אימרו לנו שטוב לחיות פה.

אימרו לנו שאנחנו מנצחים.

אימרו לנו שאנחנו עשירים ומצליחים.

ובעיקר,

אימרו לנו שאנחנו מאוחדים.

ואוהבים

ושמחים זה בזה.

כך צריך להיות יום הזכרון -יום של נחמה.

יום הנחמה הלאומי.

יום הנחמה האישי.

מותר לבכות.

מותר להצטער.

חייבים לנחם.

נחמו נחמו עמי.

שנזכה ליום של נחמה

ומיד אחריו,

ליום של שמחה.

נותרתי חסרת מילים.

איזה תעצומות נפש יש לאיש הזה.

אני מרגישה שבאמת צריך להבין מה משמעות היום הזה, בשביל לעבור אותו נכון.

ובאמת הצורה שבה הוא נתפס בציבור הוא כיום שצריך להתחבר כמה שיותר לכאב ולבכות על הנופלים, ולי תמיד היה קשה להתחבר לזה.

והדברים שהוא כותב פה נותנים כיוון אחר וכל כך משמעותי.

זה לא יום של שקיעה בדיכאון, זה יום שבו מבינים את המשמעות הגדולה של המדינה שלשמה כל כך הרבה יהודים מסרו את נפשם, ומתוך כך מתנחמים.

זה יום שבו אנחנו יכולים לשאוב כוחות מכל הגיבורים, ללמוד על החיים שלהם ועל הערכים שלהם, ללמוד על הגבורה שלהם, ולהעריך יותר את החיים שהם נתנו לנו, לחיות עם יותר משמעות כדי להיות ראויים לקרבן שלהם.

ומתוך כך גם להגיע ליום העצמאות מתוך הבנה גדולה יותר של מה שהם נתנו לנו, של הזכות לחיות פה במדינה שהם הקריבו את חייהם למענה.

זה מתחבר לי גם לדברים שכתבתי פה

על יום הזיכרון, והחיבור שלו ליום העצמאות - הריון ולידה

אני חושבת שהנפש צריכה לפרוק..

את לא צריכה יום זיכרון כדי להתחבר ולזכור,

את זוכרת כל השנה,

אבל כל השנה צריך לתפקד, יש ילדים ועבודה וצריך "להמשיך הלאה" ולשמור על השגרה"

והנה, יש יום אחד שזה בסדר לא להחזיק, שזה בסדר להתפרק, שמותר לגעת בכאב החשוף,

מותר לבכות ומותר להתאבל ולא להסתכל הלאה.

חיבוק גדול והלוואי והחטופים יחזרו ותוכלו סוף סוף להתחיל לנשום.

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת:

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:

עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:

הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:

ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:

יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:

ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:

ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

בהצלחה יקרה!

בשורות טובות!

אבוד לגמרי?

זה קשוח ממש מבינה לגמרי.

אנחנו גם כמעט פספסנו הזרה רק מהלחץ הזה

אני מציעה לפעם הבאה שתבררו על האפשרות להקפיא זרע. ואז אין את הלחץ של דווקא כאן ועכשיו, ואם לא יצליח בחודש הבא יהיה אפשר להפשיר מהמוקפא

מצטרפת להמלצה לברר על הקפאת זרע.

ואם קיבלת גם תרופות אז זה מעלה את הסיכוי להריון גם רק ביחסים בלי הזרעה.

אחרי הביוץ או לפני הביוץ ? 
אם כואב לי עכשיו כאב ביוץ , אז יש עוד הזדמנות בשעות הקרובות או כבר עבר הביוץ ? 
 

בדיוק בגלל הסיבה הזאת קיימת אפשרות של נקםאה

אני האמת הכי בעולם מבינה את החשש הזה.. ולכן יש את הפתרון הזה

המון בהצלחה בהמשך הדרך

לגמרי מורכב

מקווה שיעבור לכם בטוב ןבקלות עד הלידה המבורכת

יש כאלה שמניקות מלא ובכל זאת מקבלות מחזור כל חודש ויש כאלה שלא מקבלות בכלל..

כשאני מניקה (אפילו מעט) אני לא מקבלת מחזור וגם כשאני מפסיקה לגמרי,המחזור מגיע בדר"כ חודש אחרי שסיימתי להניק... אם זה עוזר לך.. 

לק"י

לקח למחזור זמן להגיע אחרי לידה עם הנקה ובלי מניעה שנה+

אבל זה משתנה מאשה לאשה.

אני כן יודעת שיש דברים שמשפיעים כמו הנקה גם בלילות.

כשלא הנקתי בלילות ( לא הייתה דרישה), הגיע מחזור תוך פחות מ5 חודשים

בשני שלי שינק ממש צפוף גם בלילה חזר אחרי קרוב לשנה (כשהפסקתי להניק / לשאוב בשעות היום)

יש המון משתנים שמשפיעים:

תדירות ההנקות

הנקות לילה

מוצץ כן או לא

פרידה (לרוב סביב יציאה לעבודה)

לינה משותפת

אצל הגדול - ישנו ביחד עד גיל חודש, מוצץ, הינקתי בלילה עד גיל חודשיים, הכנסתי למעון מלא בגיל 3.5 חודשים וקיבלתי וסת בגיל ארבעה חודשים.

אצל השניה והשלישי - לינה משותפת עד גיל חצי שנה, אולי יותר. הנקות לילה עד גיל עשרה חודשים. מסגרת בגיל חמישה חודשים, מוצץ - קיבלתי וסת בגיל שבעה חודשים.

אצל הרביעי - לינה משותפת עד גיל שנה ורבע, בלי מוצץ, הכנסתי למסגרת (8-2) בגיל חצי שנה. קיבלתי וסת בגיל עשרה חודשים.

אני מניקה מלא, יום ולילה (כן התחיל לקחת מוצץ בגיל חודש), עד גיל חודש וחצי ישן איתי במיטה

וקיבלתי מחזור 6 שבועות אחרי הלידה...

כשהתינוקות היו עם מוצץ קיבלתי וסת חודשים ספורים אחרי הלידה. אצל התינוקת שהייתה בלי מוצץ - קיבלתי רק אחרי יותר משנה.

אבל זה מאוד תלוי בכל אישה בפני עצמה...

בין תדירות הנקה/חזרה למסגרת/ לינה משותפת וכדו' על זמן קבלת וסת.

עם הגדולה קיבלתי בגיל 11 חודשים, בלי שינוי משמעותי בהנקה. והנקתי אותה עד חודש רביעי עם השנייה.

עם השנייה קיבלתי בגיל שנה וחודש.

עם השלישי עוד לא קיבלתי, בן שנה ו4.. 

לק"י

אצל הבנות שלי קיבלתי מחזור אחרי שנה ושלושה-ארבעה חודשים.

אצל הקטן מנעתי כמה חודשים עם סרזט והפסקתי. המחזור הגיע שנה ושבע אחרי הלידה.

מעניין אותי אם זה קשור למניעה.

קמו כל שלוש שעות לינוק עד שגמלתי מהנקה.

לגדולות הפסקתי לשאוב בגיל שנה. אבל עם הגדולה קיבלתי עוד לפני שהפסקתי לשאוב. ועם השנייה לא קיבלתי אחרי שהפסקתי.. 

הורמונלי ולא קיבלתי ווסת עד גיל שנה+3 לפחות (מלידה ללידה זה התארך בעוד חודש)

לא היה הבדל אם היה מוצץ/אצבע או כלום.

לא נתתי תוספות (מלבד התאומות שמגיל שנה קבלו בקבוק מטרנה 1 לפני השינה)

הנקתי יום ולילה הנקה "נענית" מתי שרצו, אף פעם לא ספרתי שעות.

אפעם לא הבנתי, אם לוקחים גלולות איך אפשר לדעת אם את מקבלת מחזור או לא?

(בטעות שרשרתי לא נכון... מתנצלת)

צריך למנוע באמצעי לא הורמונלי, או לא למנוע בכלל.

חידש לי שבאמת יש דברים שאפשר לעשות כדי שזה יקרה, וזה לא רק תלוי בגוף של כל אחת.

לא לקחתי את הקורס כי ב"ה אני לא מקבלת עד גיל שנה פחות או יותר, אבל מדברים שהיא כותבת הבנתי שלא מדובר בדברים כמו לא להביא מוצץ, (אלא יותר בסגנון של כמה שינה ושתיה האמא צריכה, איזה אוכל, החשיבות של לחם בבוקר "פת שחרית" ועוד. מתארת לעצמי שהיא מביאה גם את עניין ההנקה בלילה, ועוד דברים שאני לאיודעת) והיא מדריכה איך אפשר להישאר נהיה עד גיל שנתיים. 

אצלי כל עוד אני מניקה, אפילו אם רק פעמיים ביממה, אין לי שום דימום.

גם כשהנקתי כמעט עד גיל שנתיים.

יש כאלו שברגע שהלילות מתארכים/מתחיל מוצקים המחזור חוזר.

לא חושבת שיש דרך לשנות את זה

אני לא מרגישה מלוכלכת כשמקבלת מחזור...

בכל אופן הנקתי 6 פעמים

ובכולם קיבלתי באזור גיל 9 חודשים-שנה

אצל הקטנה אני לא יודעת כי אחרי חמישה חודשים של הנקה שלא קיבלתי התחלתי סרזט.. 

לידה ראשונה- המחזור חזר אחרי חצי שנה, אבל לא סדיר.

התינוקת ישנה לילות שלמים, היתה עם מוצץ.

לידה שנייה- חזר אחרי כמעט שנה, סדיר.

התינוק עדיין ינק בלילה, היה עם מוצץ.

לידה שלישית- המחזור חזר אחרי שנה וחצי, סדיר.

בדיוק חודש אחרי שגמלתי מהנקה בלילה, הפסיקה מוצץ בסביבות גיל שנה.

אצל כולם נכנסתי להריון תוך כדי הנקה, והנקתי עד בערך אמצע ההריון.

לא חושבת שאפשר לעשות משהו. את יכולה לנסות להניק הנקה מלאה בלי מוצץ ולקוות שזה יעזור אבל גם זה לא מבטיח.

אצלי היה דווקא הפוך, הנקתי הנקה מלאה עד גיל חצי שנה ואז התחלתי לשלב ועדיין לא קיבלתי מחזור. לקראת 10 חודשים הפחתתי הנקות עד שהפסקתי לחלוטין בגיל 11 חודשים, ורק 6 שבועות אחרי זה קיבלתי מחזור ראשון. 

אבל אולי אולי

מנסה

אולי לנסות להכיל את הרצון שלו? ואולי מתוך זה שירגיש מוכל הוא יוכל גם להכיל אותך?

הוא לא רוצה בכלל עוד ילד? או רק כרגע?

לא לגמרי הבנתי - את לא רוצה למנוע (גם)  בגלל שאת רוצה ילד

או שנמאס לך מאמצעי המניעה? 

וזה נשמע נושא שכדאי לפתוח עם מטפל/ת.

המון בהצלחה

תעדכני

אני אתחיל מחיבוק,

אני חושבת שהשתוקקות לילד זה אחת ההתמודדות הכי קשות לאישה.

כרגע זה קונפליקט שאתם לא יודעים להתמודד איתו

ועלולים להגיע לנזק בלתי הפיך לזוגיות שלכם

בעצם זה שהפסקת מניעה באופן חד צדדי- את ככל הנראה רק גורמת לעוד יותר ריחוק בניכם (בטח אם המשמעות היא גם ריחוק פיזי)

במקום קירוב וגישור על הפער.

את עלולה לאבד הרבה יותר מאת הילד שאת משתוקקת לו

מאמצעי מניעה?

אם את רוצה עוד ילד ובעלך לא, את לא יכולה לכפות את זה עליו, וגם הוא לא עלייך.

בעיקר אם כבר קיימתם מצוות פרו ורבו.  

בייחוד כשהוא לא רוצה.

אבל זה לא נשמע פייר, תנסי לשים אותך במקום שלו.

אם לא היית רוצה ילד והיו "מכריחים" אותך?

אז התגובה שלו די מובנת, גם אם לא נעימה.

בכל אופן בהנחה שהבנתי, התמונה די חסרה.. 

בעיניי אי אפשר לפתור שום בעיה זוגית אם הבסיס של חיי הזוגיות, שזו האישות, רעוע.

לכן - לדעתי דבר ראשון תחזרי למנוע (אפילו מניעה מקומית כמו שקפים/נרות), כדי שתוכלע לטבול בנחת ותוכלו גם מבחינתו להיות ביחד.

אחר כך, כשהעניין הזה יירגע, תדברו בצורה פתוחה על הרצונות של שניכם - על ההשתוקקות שלך לילד ועל הפחד שלו מילד נוסף - ותנסו להגיע למסקנה שתתיישב על לב שניכם. ואם אתם לא מצליחים להגיע למסקנה כזו - אז אפשר להתייעץ עם גורם חיצוני.

אבל המצב הנוכחי בהחלט לא יכול להמשיך להתקיים, כשכל אחד סובר אחרת ולא מוכן לבוא לקראת בן זוגו, ובטח כשזה גורם לכם להימנע.

חיבוק והרבה כוחות!

נמאס לך מהמניעה בכלליות וגם את רוצה עוד ילד.

מובן מאוד!

בעלך לא רוצה אז לכן את טובלת ואתם לא נפגשים בהתחלה אחרי הטבילה.

שאלה - אז מדוע את טובלת? תשאלו רב אבל לדעתי אם לא נפגשים לא טובלים עד שנפגשים.

כשם שאת לא יכולה להכריח את בעלך שירצה עןד ילד או   שיוולד לכם עןד ילד שהוא שלו ללא רצונו. ככה  הוא לא יכול למנוע ממך את הרצון הזה לעוד ילד.

ההחלטה חייבת וצריכה לבןא מתוך הידברות פתוחה של שניכם והגעה ביחד להחלטה בלי שאף צד ישפיע ויכפה את דעתו על השני.

לשם כך כדי לבחןר איש מקצוע את שניכם ביחד וינסה לגשר על הפערים.

אפשר לנסות דרך מכון פועה.

בכא לדעתי מצב כזה לא יכול להשאר!!

וילד לא יכול לבוא מתוך חיבור וקשר אמיתי

וגם יחסים שלא מתוך רצון לילד לא יכולים להתבצע דלא מתוך שמחה ורצון לקשר ןחיבור שהוא אמור להיות טבעי ושמח.

אם את לא רוצה לקחת מניעה כרגע עד שיתבהרו הענינים לפחות את יכולה לטבול בזמן ולהשתמש בשקפים/נרות.

מתוקה אמי ממש מבינה אןתך!!!

עצתי תקחו פסק זמן תצאו לאיזה לילה  תרפו תדברו תשתפו.

לא תמיד זה קל אבל תתחילי להניע תהליך של חיבור ןקרבה בכך תשיגי שאולי מתוך הקרבה יניה רצון לעןד ילד וגם אם שלא תשארי עם תשוקה ושמחה לחיבור וקרבה שהיא אמיתית ןשמחה

או לחדר לידה להתייעצות. בעקרון, למיטב ידיעתי, אם היה רק טיפה דימום והפסיק זה לא בעייתי

אלא א"כ את סוג דם מינוס ואז כן חשוב לפנות מיד לבי"ח

אם זה היה דימום מועט , ממש לא הייתי מתרגשת.

תעקבי לראות שאין עוד דימום.

בעזרת השם הלידה קרבה, שיהיה בבריאות ובקלות!

אם אין דימום מעבר לזה, אותי הנחו שלא צריך לרוץ להיבדק

הלידה צפויה להתרחש בשבועיים הקרובים 

את היחסים ציינתי בהקשר של אופי ההפרשה עצמה

לק"י

בלידה האחרונה שהיתה ביום כיפור, היו לי צירים. ואז דימום קל. ובגללו נסענו לבי"ח, כי לא היה לי עם מי להתייעץ.

בדיעבד אני מבינה שאולי יכולתי למשוך עוד בבית. הגעתי בפתיחה 4+- וילדתי אחרי כמה שעות. אבל אנחנו גרים קרוב לבי"ח, ונסענו באמבולנס כי אין לנו רכב.

פעם אחרונה, והרופא רצה לשחרר אותי.

ואמר זה פקק רירי אין לזה משמעות..

בדיעבד הנס שהתחילו בפתאומיות צירים וילדתי תוך כמה שעות עוד לפני שהספיק לשחרר.

אבל בואי נגיד שעל דימום קל (לא כבד).

הם לא מתייחסים כל כך...

היה ברור שלא משחררים בגלל הירידת מים

אבל גם לא נתנו לי למשוך - כמו בלידה השניה שהיה רק ירידת מים ואשםזו אותי במחלקת נשים ל36 שעות לראות אם מתפתח צירים

הם חששו להיפרדות שליה חלקית והתחלנו זירוז

כי ההפרשה סופר דומה לזרע במרקם פשוט בכמות גדולה ממש

והדימום טרי ולא ישן.

אגב הגיוני דימום טרי מסטריפינג לפני יומיים?

לגמרי.

שיהיה בשעה טובה, בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

ולא יכול להיות שדם טרי נשאר בפנים מהסטריפינג במשך יומיים ואז יצא?

זה אדום ולפעמים על גבול הוורוד

לי פעם אחרונה,

כשראיתי דימום כזה

ילדתי אחרי כמה שעות ..

אבל הבנתי שאצל כל אחת זה שונה ויכול גם לקחת ימים ועוד שבועיים...

תקין לגמרי, הגיוני שתתחיל לידה בימים הקרובים והגיוני שיקח עוד שבועיים פלוס..

בהצלחה 🩷

לפני כשבוע התעוררתי עם דימום הלכתי למיון בקהילה המוניטור היה עם האטות בדופק שלחו לביח. אחרי הדימום הזה אישפזו אותי! דימום זה לא צחוק!! אמרו שיש חשד להיפרדות שיליה

כרגע אני בבית שבוע 35 והדימום פסק ב"ה 

נשים שמעלות במשקל- ההנקה לרוב גורמת להן לתחושת רעב כל פעם וממילא הן אוכלות יותר ומעלות.

יש לי גיסה שעד שלא מסיימת את ההנקה נשארת עם משקל גבוה, וברגע שמסיימת מורידה בבת אחת הרבה, גם בלי דיאטה.

אז יש צד גנטי וצד של מה אוכלים...

קודם כל הרעב עצום וכך גם כמות האכילה🙁

אבל כנראה יש השפעה הורמונלית שגם קשורה, בעיקר ראיתי שזה תלוי בה שהמחזור עדיין לא חזר. ברגע שחוזר איכשהו הגוף מתחיל 'לזוז' ו חילוף חומרים מתגבר.

היה פה על זה שרשור לא מזמן....

אני חושבת שמה שאפשר לעשות זה קודם כל

1) לשתות הרבה הרבה, במקום לאכול מיד לנסות כמה כוסות מים, לפעמים זה צמא.

2)לסיים לאכול מוקדם

3)ללכת לישון מוקדם

זה דברים יחסית זמינים ואצלי עשו שינוי משמעותי.

כמובן שלשפר תזונה וכושר תמיד חשוב אבל מה כתבתי זה פחות קשה לדעתי.

המון בהצלחה! וממש מזדהה💙

לי שלפוחית השתן היתה חסומה בגלל העובר ולא כל השתן יצא ולכן היה הכאב...אבל ראו את זה בבדיקת אולטרסאונד...

אחרי הלידה זה הסתדר.

אבל אם את אומרת שהאולטרסאונד היה תקין אז כנראה זה לא זה..

רפואית / או שהם בגישה טבעית?

מבינים טוב בסיבוכים וכדו?

או שם אני רגילה לתהש אמשיך שם? 

מנשא יש לי מגדולה (יותר מ-10 שנים😱😱)

יש לי של בייביבריון, אצל היה לי מעולה הייתי סטודנטית בלי רכב ,אז התניידתי איתה הרבה במנשא, בילדים הבאים זה שימושי בהקפצות לגן ובחזרה😉 וגם ביום יום בבית.

בהמשך קניתי גם מנשא בד, אוהבת מאוד לחודש הראשון.

טרמפולינה, מאוד שימושי לי, אם כי כשיש עוד ילדים לפעמים זה קצת מפחיד להשאיר את הילד בגובה נמוך מחשש לטיפול של האח "הגדול"🙈

הייתי שמה את התינוק בטרמפולינה ובונה חומה מסביב🤭

אם אין לך, אני מאוד אוהבת פוף לאמבטיה, התינוק ממש ממש רגוע שם. השתמשתי עם כל הילדים שלי.. (פחות מתחברת לדפני, מרגיש לי קר וקשה מידי..)

ושיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות ❤️

טרמפולינה - קיבלנו מתנה בילד השני ובקושי השתמשנו. היא הייתה מאוחסנת במחסן עד הילדה השמינית, ואז השתמשנו בה מלא - כי התנוחה והרטט היו טובים לה (כנראה היה לה רפלוקס סמוי).

מנשא - קנינו אחד בילדה הראשונה. בפועל הוא עשה לי כאבי גב אז רק בעלי השתמש בו בטיולים וכשומה. בילדה החמישית (אם אני לא טועה) קנינו מנשא חדש ומומלץ, אבל גם איתו היו לי כאבי גב... אז שוב - הוא משמש רק את בעלי בטיולים (וכרגע הוא בכלל במחסן כי אין לנו תינוק). אז המסקנה שלי שכנראה הגוף שלי לא מתאים למנשאים... אמנם נשים מתארות ניסים ונפלאות בשימוש במנשא, שקל להרגיע כך את התינוק ולהסתובב איתו בחוץ, אבל לי אישית זה הפוך לגמרי.

מכיוון שכבר חווית גידול של ילדה אחת, את יכולה לדעת אולי אם מנשא זה משהו שנוח לך. אם לא - אז לדעתי עדיף לשאול מנשא ולהתנסות בו לפני שמחליטים לקנות.

כנ"ל טרמפולינה - חכי ותראי איך תהיה התינוקת החדשה ואם טרמפולינה נחוצה בשבילה. ורק אם כן (אולי גם אחרי התנסות בטרמפולינה מושאלת) תקני.

כל השאר - ב"ה שכבר יש לכם, ושאפילו המין והעונה זהים

קניות נוספות - בעיקר דברים מתכלים: טיטולים, בקבוקים, מוצצים, משחת החתלה ליתר ביטחון, סבון תינוקות...

היה לי נוח מאד לשים אותה שם כדי שהידיים יהיו פנויות לטפל בשניה..

או כשהלכתי למקום שדרש טיפה הליכה, שמתי את הקטנה במנשא ואת הגדולה בעגלה

אני כל ילד מביאה חדש

מנשא לי אישית קשה להרים הרבה זמן..אפילו שנולדים קטנים אצלי אז אני משתמשת רק ממש בהתחלה

לא הייתי קונה את זה ביקר אולי מזמינה באליאקספרס

אצלי אחד נולד בקיץ ואחד בחורף אז אני כל הזמן צריכה לקנות עוד בגדים לקטן בהתאם לעונה.

טרמפולינה מאוד שימושית לי עם הקטן ולא הייתה חסרה עם הגדול, כנל מנשא כי לפעמים הגדול עוד היה בעגלה (היה בן שנתיים וארבע) כיום כמעט תמיד הקטן בעגלה והגדול הולך ברגל, אז בגיל שלוש אולי זה לא קריטי. 

כ'כ שימושי!! והדרכת מנשאים אני ממש ממליצה

טרמפולינה נוח אבל זה לזמן קצר לכמה חודשים

שני הדברים מאוד שימושיים לנו.

מבחינת מה עוד צריך לקנות- אנחנו שמנו לב שהיא מאוד אוהבת לשכב על משטח גדול, אז קנינו לה אוניברסיטה חדשה (מה שהיה לנו מהגדולה נהרס).

במיוחד בילד השני, כשיש לך עוד ילדה קטנה בבית שצריכה אותך, ואין ילדים גדולים שיכולים לעזור קצת..

אם את בעניין-תחפשי ביד 2 בפייסבוק, יש שם דברים מעולים ממש

ממליצה על המנשא של בייביביורן

אבל זה באמת אישי שונה ממשפחה למשפחה.

ממליצה אולי לחכות עם המנשא לאחרי הלידה (לא מיד אחרי הלידה, בהתחלה תנוחי ותתני לגוף שלך להחלים), ואז להתנסות עם מנשאים שונים ולראות מה מתאים לך.

לי היה ממש מוצלח להיות אצל יועצת מנשאים (היא עושה את זה בהתנדבות, יש אחרות שעושות בתשלום), היה לה גם מנשאים להשאלה אז לקחתי לחודש בערך והתנסיתי איתו ואז כשראיתי שנוח לי קניתי אחד לעצמי (והיא גם עזרה לי ללמוד איך לקשור נכון, וגם לימדה אותי לקשור על הגב, שזה ממש שימושי עבורי).

לגבי מבצעים

יהיו אני מאמינה מבצעים נוספים לקראת אוגוסט בטח.. שזה הסייל של הקיץ

ככה חושבת - תקנו כמובן אם טועה ומטעה את עצמי 

בסוף לא מצאתי מבצעים טובים😅

רק פינקתי את עצמי במשאבת ביאמבה חדשה... בהנחה של 200 ש"ח!

את כבר בבית או עדיין בבי"ח?

היוש

הבן שלי גם לא הסכים להיצמד

ממש כמו שתיארת

ולכן היה עם בקבוקים

כמה זמן את מהלידה?

אם ממש קרוב ואת כן רוצה להניק - אצלנו טיפול אצל אוסטאופט ממש עזר (מקווה שאייתתי נכון)

הטיפול הזה עזר לו מאוד כי אצלנו הוא לא הסכים להיצמד ולמצוץ לכן לא היה מנוס מזה

הבעיה הייתה שהלכנו לטיפול הזה רק חודש מהלידה וכבר הוא התרגל לבקבוקים ולא היה לי כח להתחיל הנקה מאפס (לכן שאבתי בלעדית עד גיל 5 חודש)

לשאלתך - אם יש לך רצון להניק - כתבתי למעלה

אם לא רוצה להניק אבל תרצי לשאוב - לא יודעת להגיד לך מה הבעיה בדיוק. המשאבה טובה לך? את שואבת כל 3 שעות למשך 10 דקות כל צד (לא יותר ולא פחות)?

אם את רוצה לייבש זו כמובן גם אופציה

אני עשיתי את זה כי כמו שכתבת מתחילות דלקות, נכנסתי ללופ של אנטיביוטיקה כל שבועיים ולא היה איך לעצור את זה

התסמינים שיש לך כבר מזכירים לי דלקת - כדאי להתייעץ עם רופא משפחה

את יכולה לבקש ממנו כדור לייבוש, אני לקחתי את הכדור וסחטתי מעל האסלה כל פעם שהרגשתי מלאות רק עד להקלה

תוך מספר ימים החלב נגמר (אם את בכיוון של ייבוש, תנצלי את הזמן הזה שאת לוקחת אנטיביוטיקה שגם היא גורמת לייבוש..)

אני 3 שבועות אחרי לידה כן רציתי להניק אבל אני סמרטוט, קשה לי לטפל בתינוק ולשאוב זה לופ אינסופי שלוקח את כל היום...אני שואבת הרבה יותר מ10 דקות, לא ידעתי שאמורים רק 10..וניסיתי לרווח את השאיבות אבל נהיה גודש כל שעתיים למרות שניסיתי למשוך לכיוון ה3 וחצי 4.

איך למען השם שואבים 5 חודשים??את מלכה. 

שאיבה של יותר מ 10 דקות גורמת לגוף להבין שאת צריכה יותר חלב

לי יועצת הנקה אמרה 10 דקות ולא יותר,

את יכולה גם לשים לב בשאיבה שלקראת סוף ה 10 דקות כבר לא יוצא חלב..

לגבי הרוחות שלך אני כל-כך איתך!!!!!! שאיבה זה קשה

תחשבי שזה מאין נוחות

כדי לחיות את צריכה להיות מחוברת כל 3 שעות למכונה

צריך לזה המון כוחות

אני לא חושבת שאני מלכה

אני כן חושבת שזה היה לי מידי חשוב ברמה שלא הצלחתי לשחרר

עד שפשוט לא היה מנוס מלעצור

לידה קרובה בעז''ה, אם לא הולך על ההתחלה כנראה שלא אמשיך

אני הכי מבינה אותך - זה קשה!!!!

הדלקת עצמה אצלי

הרגשתי על דלקת הרבה הרבה יותר גרוע מסתם שפעת

התחושות איומות

צמרמורות חולשה כאבים

וואי את מזכירה לי את התחושות האלה

בקיצור, טפלי בזה בדחיפות בבקשה!!! את ממש אחרי לידה בלי טיפול התחושות מחמירות 

את כנראה חייבת אנטיביוטיקה

אל תזניחי 🙏🙏 תלכי לרופא / למוקד

תרגישי טוב! 

נשמע קשה ממש. בן כמה הוא?

ניסית להיעזר ביועצות הנקה? 

נשמה את נשברת סתם

תלכי בדחיפות למועדון חלב אם

הן יועצות הנקה מעולות אלופות ומקצועיות

+972 72-391-2444

תתקשרי ותגידי שזה דחוף

הן יבדקו מה הסיבה שהתינוק לא מתחבר טוב ויתנו לך עצות

וירגיעו את הכאב.

עד אז תקחי כל 8 שעות נורופן

יש לו נוגדי דלקת

ואל תתני לעצמך לסבול.

אני סבלתי הלידה הזו ככה.

להישבר מההנקה זה מבאס

כי אחכ זה כל הזמן מרוץ להכין בקבוקים.

וגם התניקות לא תמיד אוהבים מטרנה וזה שיגעון

בהצלחה גדולה .

אולי סתם צירוף מקרים הכל, יכול לקרות, או אולי לחוץ לו מהוצאת ההתקן אז הוא כזה מרוחק קצת.

בהצלחה ובקלות!