הייתה לי לידה ממש טובה.
בייבי מתוק בן חודש ,
מעל ילד בן שנתיים וחצי.
ועוד 5 מעליהם שיהיו בריאים טפו טפו.
הנקה מלאה וקסומה ומתישה.
מרגישה מוצפת...
חופש גדול לפניי.
וסהכ יש כמות מתוקה של ילדים לדאוג להם.
יש בי רצון להפסקה -לשים התקן מירנה לאיזה זמן...שנתיים שלוש...
לנוח.
אבל השעון חול!!
אני כמעט בת 35
וממש רוצה לפחות עוד 2 ילדים.
מה עושים?
בעבר שמתי התקן
ואחכ שרציתי
ממש לא הצלחתי איזה שנה..
כאילו ה כעס עליי?
אם תעשי הפסקה של שנה שנתיים עדיין יכולה ללדת בכיף עוד 2 לפחות. כמובן שום דבר לא בידיים שלנו
אל תזלזי בתחושות שלך
לגדל ילדים זה לא קל
וצריך הרבה כוחות וסבלנות
ולגבי השאלה האחרונה
לא ולא
תמיד כשמנעתי נכנסתי להריון על החודש הראשון
מה זה אומר?
באמת זה לא אומר כלום.
יש מצווה להביא ילדים לעולם
אבל לא כתוב להביא בלי סוף ובלי כוחות..
לפיה היא מחליטה מתי למנוע ומתי לא.
הנוסחה היא n+1
N זה מס הילדים הנוכחי (והוא יכול להיות גם 0)
+1 זה הילד העתידי
מס היחדים הרצוי לא חלק מהמשוואה!
כל פעם דנים רק ב+1
האם *עכשיו* את רוצה עוד ילד או לא?
כי לפעמים, במיוחד בגילאים המבוגרים, מספר הילדים הרצוי כן כדאי שייכנס למשוואה, לפחות ברמה מסויימת.
נניח מישהי התחתנה בגיל 35 (כמובן שאני לא מדברת על הפותחת) ויש לה חלום חזק למשפחה גדולה.
אם היא תחיה בתודעה של N+1 הגיוני שיהיה לה קשה, כי לידה וגידול ילדים, במיוחד בגיל מאוחר זה לא קל.
אבל אם היא תסתכל על עצמה עוד 10 שניםוקל וחומר עוד 20 ו30 שנה, ותראה שלמרות הקושי הגדול שהיה בהתחלה
היא הצליחה ללדת 5-6 ילדים זה יכול לתת הרבה כח גם לזמן הנוכחי, הקשוח.
לעומת אם היא תחיה בתודעה מצומצמת של הכאן והעכשיוותלד 1-2 ילדים ותחיה רוב חייה עם תחושת פספוס והחמצה.
זה רק מקרה לדוגמא, ולפעמים הצעד הנכון הוא כן לחשוב יותר מצומצם, אבל נראה לי שבעומק לא צריך לפחד מדרך ארוכה באופן כללי אלא לבדוק אם היא מתאימה לסיטואציה
עכשיו!
לילד לא יעזור שבעוד 10 שנים תהיה לו משפחה רחבה ואחים.
הוא צריך בינקות הורים דיש להם כוחות לגדל אותו ורצון בקיומו
שלא נדבר על המשקעים הפסיכולוגים של ילדות מורכבת
ושלא נדבר על הסטטיסטיקה לדיכאון במקרה כזה...
(וכותבת התחתנה אחרי גיל 30 וויתרה על משפחה מרובת ילדים כשהבינה מה מצבת הכוחות העכשווית...
אבל אם יש מישהי שהחלום הרחוק נותן לה אמביציה וכוחות לכאן ועכשיו- זה סיפור אחר)
יש כל מיני דרגות של רצון
יש כל מיני מצבים של כוחות
באופן כללי בחיים יש חלומות, ולא תמיד קל לשגשים אותם
לפעמים תוך כדי יהיה קשה, מאתגר, מתיש
ואז צריך לחשוב, האם החלום נשאר והאם באת יש בי כוחות בשביל זה
ואם החלום נשאר והכוחות קיימים למרות האתגר, אז צריך לדעת שאולי יהיה מאתגר אבל זה שווה את זה.
מישהי שרוצה ללמוד רפואה תצטרך לפעמים להשקיע בלהתקבל, וזה יכול להיות סיוט, אבל אם היא מסוגלת לזה וזה החלום שלה אז זה שווה את זה.
ויהיו גם כאלו שיבינו שזה לא מספיק חשוב להם/ או לא במסוגלות שלהם ויוותרו וזה בסדר גמור, הם ימצאו חלומות אחרים
וגם אח''כ הלימודים מאתגרים בטירוף. ובכל זאת מי שרוצה את זה זה שווה לו את זה.
מישהו שרוצה להתקבל לסיירת יצטרך לעבור ימי גיבוש מאתגרים מאוד שיסחטו אותו
ולא בכל רגע הוא ירגיש את הרצון
ובאמת יהיו כאלו שיגלו שזה לא מתאים להם, אבל יהיו גם כאלו שימצאו את הכוחות ויצליחו לעבור את זה,
גם הילודה
יש חלומות ויש מציאות, צריך להיות קשובים למציאות אבל גם לדעת שזה שלפעמים שווה להתמודד עם תקופה מאתגרת מאוד, כל אחת והיכולות והחלומות שלה, אין פה משהו שצריך וברור שהילדים הקודמים קודמים לכל חלום על עוד, אבל כן להכניס את הרצונות לטווח הארוך לשיקולים
סיירת ורפואה זה דוגמאות קצה
אבל כולנו נתקלים בזה כל החיים סביב מלא דברים
בכל לימודים בדרכ יש נקודת שבירה מאתגרת ואין רצון,
לפעמים בשביל לעבוד בעבודה מסוימת צריך להתנסות תקופה בתחומים שפחות מעניינים
יש לנו מלא חלומות גדולים וקטנים, חלק קלים להדשמה וחלק קשים, והכי מאתגר שתוך כדי הנסיון להגשים לא מרגישים פתאום את הרצון מרוב הקושי וצריך לדעת מתי להרפות, אבל צריך לדעת גם מתי לדחוף ולהתעקש
שמעתי פעם שכדאי להביא את רוב הילדים שרוצים עד גיל 30, חלק מהילדים עד גיל 40 ומעל גיל 40 לא להביא בכלל כי הסיכונים גבוהים הרבה יותר...
אני מאמינה בזה מאוד
אין מה לעשות. כשצעירים יש יותר כוח גם אם קשה מאוד בגיל הזה
אם את מרגישה צורך לנוח, כנראה שזה באמת נצרך.
יכולה לומר לך על עצמי שכשהיו לנו שבעה ילדים הרגשתי שאני יכולה להיות קצת "רגועה", כי כבר קיימתי את הרצון שלי למשפחה ברוכה (אף שכמובן אפשר להוסיף עוד). ילדתי את השביעית שלי (שהייתה הלידה השישית) בגיל 33, ועכשיו בע"ה אני עומדת ללדת את התשיעי בגיל 38... (עם הפסקות די גדולות בין לבין)
אז את בהחלט יכולה להיות ברוגע ולהקשיב לגוף שלך ❤️
לגבי התחושה שה' "כעס" עלייך - אנחנו לא עושים חשבונות שמים לשום כיוון. הוא נתן בידינו את היכולת להוליד ונתן בידינו גם את אמצעי המניעה, ואמנם הוא זה שמנהל הכול מלמעלה, אבל הוא רוצה שלהחלטות הארציות נגיע בעצמנו. וזהו, זה מה שיש לנו, כי אנחנו לא יודעים מה באמת הוא חושב... ואולי הגוף שלך מספר לך מה הוא חושב...
קודם כל יש לך תינוק בן חודש, ברור שבא לך לנח
לא צריך להחליט עכשיו שנתיים- שלוש קדימה
הגיוני לשים התקן גם אם בסוף תוציאו אותו עוד שנה...
וה' לא כעס עליך על זה שמנעת, לפעמים נכנסים להריון מהר ולפעמים לא, זה לא קשור.
המחשבות שלי בעניין:
(אני יותר צעירה ועם פחות ילדים)
לי יש מספר ילדים מסוים שהוע המינימום מבחינתי, כלומר חולמת על יותר, אבל אם יהיו פחות יהיה לי מבאס.
אז הראש שלי שזה הרצון שלי ולכן אני עושה את ההשתדלות לא לקחת הפסקות משמעותיות לפני שאני אגיע אליו
תוך כדי אני מנסה להיות קשובה למציאות
קודם כל מבחינתי מניעה של שנה זה חובה, בשביל הבריאות שלי, אני בכלל לא מסתכלת על זה כהפסקה אלא כצורך (הגיוני שכל אחת תגדיר פרק זמן אחר, זה מה שאני זקוקה לו)
אחרי אחת הלידות הרגשתי שהזוגיות צריכה השקעה ומנעתי ליותר זמן
אם אני ארגיש בעתיד שהילדים/ הזוגיות צריכים הפסקה ארוכה אז אני אמנע ליותר זמן
גם להיות במודעות האם זה באמת החלום שלי או לא. בנתיים זה לא משתנה אבל אם יום אחד אני ארגיש אחרת זה בסדר.
מצד שני אני גם לא מחכה דווקא לרצון מטורף לילד הבא, אני מרגישה את הרצון למשפחה וילדים, לפעמים העמוס של החיים מאתגר את זה אבל שווה לי כרגע הקושי הזמני בשביל הטווח הרחוק.
שיקולים נגיד של קריירה כרגע לא נכנסים לי למערך השיקולים בכלל.
הרצון לנח תמיד קיים, אני שואלת את עצמי תמיד האם זה רצון או צורך. אם זה צורך אז אין שאלה, אם זה רצון אז השאלה איפה זה עומד מול הרצון למשפחה שאני חולמת עליה
אני לא יודעת מה יקרה אחרי שאעבור את מספר הילדים שאמרתי לעצמי שהוא המינימום (בעזרת ה')
אולי ארגיש חזק את הרצון לעוד, אולי ארגיש דברים אחרים
אני פתוחה למציאות, אבל כרגע הרצון הזה גורם לי להשקיע בזה, עם הקשבה לעצמי, לילדים ולזוגיות, אבל גם עם וויתורים על דברים אחרים בשביל הרצון הזה
לך יש 7 ילדים, זה המון! אבל את גם רוצה עוד.
כמה רוצה? ואם לא?
גיל 38 (עוד 3 שנים) זה ממש גיל שאפשר ללדת בו 2 ילדים וגם ממש לא.
להחליט למנוע ל3 שנים זה להחליט שאת לא משקיעה בזה המון כוחות. החלטה סופר הגיונית אבל החלטה.
את רוצה לנח או זקוקה לנח?
מה עם המשפחה, הילדים האחרים? הזוגיות?
מלא שאלות ואפשרויות
דרך אגב ברור שעכשיו את זקוקה לנח, יש לך תינוק
לכן הגיוננ בכל מקרה למנוע לשנה
ועוד שנה להרגיש איפה את עומדת
אם את עדין מרגישה את הרצון לנח, איפה הרצון לעוד ילדים עומד
אבל אין לי תשובות ברורות,
הזוגיות שלי טובה ב"ה ,בעל תומך..
כוחות פיזים גם סבירים..
מרגישה אבל
מצפון,
מצפון
מצפון
בלי סוף.
הגדולים צריכים לעזור המון,
אמא גרועה
לא יהיה לי כח לצאת איתם בחופש לטיולים!
אמא גרועה
ילדות עשוקה
והקטנים
אין לי כרגע סהלנות בכללל
לדוג בן השנתיים וחצי.
מאוד מאוד בוכה מאז הלידה,
לא מדבר הרבה ,לא מצליח להסביר את עצמו...
וכל דבר זה בכי מטורף של תסכול שלו !!
מאוד אוהב את התינוק
וגם מרביץ לו...
וכאילו הכל אשמה הלידה
אז זה משהו לא טוב
שכדאי שידחה ...
מבולבלת מאוד
כרגע ברור לגמרי שלא מתאים היריון חדש (אם בכלל יש סיכוי כזה).
לדעתי צריך לחכות לפחות עוד חצי שנה לפני שחושבים על זה שוב...
אצלי למשל גם העניין של תקופת ההיריון עצמו היא שיקול, כי ההיריונות האחרונים שלי קשים יותר וחלשים יותר, ובאמת זה מערער קצת את המשפחה ואת הילדים... (והיריון הוא תקופה ארוכה יותר מהתקופה של אחרי לידה...)
בקיצור, יש פה מכלול שיקולים שרק את, על סמך הניסיון שלך, יכולה לדעת אותם ולהחליט לפיהם. שיהיו החלטות טובות! ❤️
אני לא יודעת מי מרגישה אמא טובה חודש אחרי לידה.
השאלה אם זה המצב עכשיו, או זה המצב התמידי
(לילדים אין ילדת עשוקה בגלל שאמא שלהם בחופש אחרי הילדה צריכה הרבה עזרה ולא לוקחת לטיולים, הם יסתדרו
אבל אם לאורך כל החיים שלהם זה המצב זה כבר סיפור אחר
בכל אופן הגיוני להחליט שעכשיו את זקוקה לשנה הפסקה, לשים התקן ועוד שנה כשקצת תכנסו לשגרה לשאול את עצמך את השאלות האלו
בעיני שווה לשים התקן גם רק לשנה
הדברים שהעלית פה ממש מובנים לי,
גם לי יש את המחשבות האלו שעולות..
אמנם אני בהריון כרגע, וכשאלד בעזרת ה' אהיה בת 35,
אבל יש את המחשבה האם למנוע אחכ?
מרחיקה את המחשבה ואומרת קודם כל נעבור את הלידה בעזרת ה' ואז נראה מה יהיה... וכן, השעון מתקתק, ויש רצון לעוד אבל אומרת תמיד מה שה' נותן ומסדר זה מה שיהיה..
אחכ אחיה עם זה.. כלומר, עושה את ההשתדלות מבחינתי, מה שיכולה בכוחותיי באותה העת, ויש למעלה את ה'שמסדר לנו מה הכי נכון ומתאים בכל רגע
ענקית.
אז מה עכשיו לקחת הפסקה זה לעצור את החלום....
מצד שני לפניי טבילה או אחריי אני צריכה לקבל החלטה..
איך מחליטים ?
ההנקה מונעת לי בדכ לפחות שנה עד שנכנסת להריון
חדש.לסמוך על זה?
כאילו החלטה קשה ככ
למה שאכתוב.
אני כל הזמן רציתי 5-6 ילדים לפחות, ככה "סיכמתי" עם בעלי, כאילו מי אנחנו
באמת ב"ה התחתנו צעירים והבאנו ילדים ראשונים וזה התאים לתוכנית. אחרי הילד השני היה לי קשה נפשית ולא יכולתי לשמוע על עוד הריון או טיפול בילד(גם ההריונות מאוד מאתגרים)
ואפילו לא רציתי לשאול רב כדי לא להרגיש מחויבת להביא כשאני לא מוכנה נפשית.
אז הבשלות הגיעה אחרי כמה שנים, להמשיך עם הסבב..
אבל חווינו לידה שקטה ואז הפלה, ואז צריך לתת לגוף לעכל את הטראומה (וגם לנפש) אז חיכינו עוד שנתיים כדי לנסות שוב.. והגיל כבר לא לטובתי בכלל
מפה לשם, היתה בי חרטה גדולה שלא הבאתי את ה6 , עם כל הקושי, ורק אז לקחת הפסקה.
לנצל את הגיל הצעיר ולנצל שהגוף יודע לחוות הריון ולידה תקינים, ואולי הייתי יותר תמימה ופחות חרדתית אז הכל הסתדר, ה' יודע..
ובאמת מאז, אני תמיד מציבה מראה לקרובים שלי.
שמאוד מפתה לקחת הפסקה, אבל אם יש להם חלום לx ילדים אז שינוחו אחרי החלום..
אני כמובן לא מדברת ספציפית אליך, כי ב"ה יש לך 7 ,
אבל מדברת על נשים שכרגע נמצאות במצב שאני הייתי, עם 2 ילדים וחושבות על עוד אבל רוצות הפסקה.
ואין לדעת מה יהיה ומה ישתנה בגוף בשנים האלה..
במקרה שלך שעדיין יש לך חלום ליותר,
אולי כדאי למנוע לתקופה קצרה שיהיה לך זמן מנוחה אבל לא תקופה ארוכה ומחייבת כמו התקן..
וגם תמיד תהיה לך את האופציה לחשוב שוב אם זה הזמן או לא (תמיד שקופסת המניעה תסתיים או משהו..)
באמת יכול מאוד להיות שזה היה קורה גם אז
אבל לצערי האשמה היא בלתי נמנעת.
שתכננו תוכניות כאילו זה לפי מבוקשך, שמנעתי מצווה כל כך חשובה כשיש כאלה שחולמים לילד אחד
שאפילו לא רציתי לשאול רב!
לא יודעת . הרגיש לי שהייתי יותר מדי הורמונלית, טראומתית ולקחתי החלטה ילדותית
מצד בעלי הוא רצה שלישי הרבה לפני הבשלות שלי, אבל בפועל אני עם הילדים והוא עבד מהבוקר עד הערב אז לא ממש יכולתי להתייחס לרצון שלו כי לא היתה לי עזרה בכלל, תמיד חיפשתי תירוץ למנוע עוד
מחילה על הפריקה, אבל אין ספק שהחוויות האלה הזיזו לי משהו במוח
את ''מנעת מצווה כ''כ חשובה ותוך כדי זה קיימת מצווה מאוד חשובה, ''וחי בהם'' ונשמרתם לנפשותכם... אם היית יולדת עוד ועוד בלי לדאוג לעצמך חלילה הבית שלך היה עלול להתפרק, אמא ורעיה בדיכאון, חסרת כוחות נפשיים ופיזיים זה מתכון מעולה לבית מפורק.
אז תצאי מהמצפון הזה שהוא גם שיקרי.
אם הקב''ה היה רוצה שתלדי עוד ועוד הוא היה דואג שלא תהיה לך הפלה ולא לידה שקטה.
אפשר להוציא אותו מהיום למחר ולהיקלט מייד.
אני מבינה למה את והפותחת מתכוונות,
אבל זו מחשבה מגבילה.
אפשר עכשיו להחליט על התקן ועוד חודשיים להחליט אחרת ואז להוציא אותו, זה לא שאין דרך חזרה עד תום התקופה אליה כיוונו מההתחלה.
זה לא או התקן לכמה שנים או לא למנוע או למנוע לתקופה קצרה יותר עם אמצעי פחות מתאים. (מבחינה הורמונלית או מבחינת אחוזי מניעה)
המחשבה הזו יכולה להקל על ההחלטה לדעתי.
למנוע יותר משנתיים אז הוא ממליץ על התקן
באמת לא חקרתי למה, כנראה בגלל שזו פעולה פולשנית שחבל לעבור אותה בשביל מניעה של כמה חודשים
וגם התקן זו דרך המניעה הכי יקרה (בזמנו עלה לי 300 או 400 שקלים) בעוד שאמצעי מניעה זמניים יותר זולים
זה כבר יוצא מחיר של התקן בערך..
במקרה שלי הרופא דיבר על שנתיים ולא פחות, אבל כנראה התכוון בכללי טווח ארוך 🤷♀️
גלולות עולות 40 ש"ח בערך ל3 חודשים לפחות בקופה אצלנו.. ככה שזה יוצא עדיין פחות מ300 ש"ח לשנה וחצי ולפחות לי התקן לפני יןתר מארבע שנים עלה כמעט 500
אבל זה בעיניי לא שיקול משמעותי
הגלולות שלי עולות 200 שח ל3 חודשים (זואלי)
ככה שעדיף התקן
הייתי עם התקן למשך 7 חודשים.
ואז החלטתי שאני רוצה הריון- והוצאתי.
הרופאה לא כעסה עלי ולא אמרה לי דבר. וב"ה נקלטתי תוך כמה חודשים בודדים.
זה אפשרי לגמרי.
אם את עושה את הדבר הנכון לך זה מדוייק לך וזה רצון השם.
ליווי של רב יעזור להוריד את העול מהכתפיים
את מכירה את הגוף שלך אבל לרוב הנקה זה לא בהכרח מונע,
נשמע שעכשיו ההפסקה קריטית ותטעין אותך בכוחות להמשך
אפשר בכיף לשים התקן או כל מניעה אחרת שנראית לך ולא להחליט עד מתי... אפשר עוד שנה לבחון האם כבר מתאים או עוד לא...
ואז זאת לא החלטה כזאת קריטית.....
וה' לא כעס עלייך נשמה,
זה לגמרי רצונו שתנוחי ותתמלאי בכוחות בין לידה ללידה.....
שאת אלופה על השבעה שיש לך, בלי עין הרע תודה לה'
אני עם השני בדרך,
כן גם אני חלמתי על משפחה ענקית
אבל ברגע זה פשוט לא יכולה לחשוב על שום דבר מעבר
את אלופה על היכולת
על הכוחות
הסבלנות
החשק
מדהים!
המון כח בהמשך, בכל החלטה ❤️
אז אחד הנושאים המדוברים פה אמצעי מניעה.
אז המחזור הגיע הפעם מוקדם בחודשיים בתקופת ההנקה ממה שהתרגלתי ולכן לא נערכתי לקיץ ולזה שנהיה אסורים.
כמו כן בשל המלחמה בעלי לא בבית ורציתי שנהיה מותרים
אני לא לוקחת גלולות בכלל אבל בגלל כל הנ"ל מצאתי את עצמי לוקחת גלולות הנקה. ופתאום השבוע אני קולטת שנהייתי ממש עצבנית, זה יכול להיות קשור?
לענייננו, אני החלטתי שזה קשור, ואני אפטר מהגלולות בהקדם.
בתכנון המקורי תכננתי למנוע עם דיאפרגמה.
העניין הוא שהייתי אצל מתאמת לפני 6 שנים ועכשיו ששוב חיפשתי מתאמת, ראיתי שמאז יש חידוש בשוק ויש דיאפרגמה שלא צריך מידות, ממליצות עליה?
כמו כן, אם הייתי לפני 6 שנים והסבירו לי, אני צריכה את כל ההסבר או רק פגישת התאמה זריזה?
ושאלה אחרונה, במידה וכן אחרה ואלך למתאמת, יש איך לקנות בחו"ל בזול ? כי לא מצאתי.
תודה וסליחה על ריבוי השאלות
כשהייתי על הורמונים הרגשצי שזורמת לי לבה בדם. אמיתי.
לגבי דיאפרגמה - אני משתמשת בקאיה, זו שלא צריכה התאמה, עם קוטל.בהשראת @oo ובעזרתה כמובן. לי היה בכל אופן חשוב לקבל היתר לכך ובאמת קיבלתי.
אני איתה כבר נראלי שנתיים. אבל מסייגת - המחזורים שלי יחסית סדירים, אני מזהה ביוץ לפי הפרשות פוריות וכשבוע לפני פרישה אולי טיפה יותר, כבר לא משתמשת בה בכלל. לי זה עובד בינתיים ברוך השם
לא מכירה לגבי מתאמת ולא רציתי ללכת
וקנית בארץ?
בעלי בקושי בבית וזה יהיה המצב לתקופה ארוכה, ככה שזה האמצעי הכי אידיאלי בעיניי.
ולגבי שמ"פ נתת רעיון. פשוט צריך קצת להשקיע בשביל זה
החלטתי לחזור לזה וללכת למתאמת (גם פעם קודמת הלכתי)
וכן, זה היה לפני 6 שנים בערך הפעם האחרונה שהשתמשתי, המתאמת ראתה עכשיו שאני מבינה עניין אז פגישה אחת הספיקה כנראה.
אני צריכה למנוע רפואית כמה חודשים אז אני חושבת שבגלל זה ירדה מהפרק האופציה של ההיא בלי המידות, אני חושבת שהיא אמרה שהיא פחות טובה
מוזמנות לתקן אותי אם זה לא נכון…
כי הגלולות גרמו לי לעצבים
כבר שבוע בלי גלולות ולא מרגישה המון הבדל, אולי צריכה קצת לחכות
ולהתאזן..
לא מניסיון
בהצלחה וחיבוק❤️❤️❤️
כי גם הדיאפרגמה במידה הכללית
לא מתאימה לכל אחת באופן גורף! וצריך לוודא שיש התאמה אצל מתאמת
אחרת אחוזי המניעה יורדים מאוד!!
שמעתי את זה ממתאמת מקצועית מאוד
וכן מאמינה שפגישת התאמה זריזה תספיק לך
(ויש לי המלצה אם תרצי בפרטי)
והיא תבדוק התאמה...
אני התאמתי והיא אמרה לי שזה יכול להחזיק שנים ואחרי עוד לידה לבוא לבדוק לא בטוח שהמידה השתנתה.
אבל שווה לבדוק לברר שזה מונע כמו שצריך וכמובן עם קוטל
בעצם אולי רק אם זה אצל אותה מתאמת
אבל נראלי אצל כל אחת...
אני קניתי מהארץ אז לא יודעת להגיד...
ובטח שקשור העצבנות והגלולות...😒
קיבלתי מחזור עכשיו בהנקה לפני הזמן הרגיל שהייתי מקבלת בהנקה.
בעלי גם במילואים
ועוד לא הגענו להתאושש מהלידה ובכלל
בכלל
לנשום.
בעלי צוחק על ה"סוגיית העוד ילד"
שצריך לדון בא...
למרות שהדיון ידוע מראש.
אבל בכל מקרה עכשיו חייבת למנוע כמה חודשים.
ואוף נושא כאוב בגוף האישה.
ואין לי כיוון ותשובה מה לעשות
הבן שלי בן שנה פלוס
מאז שנולד הוא יונק בלילות ולפני חודש הגענו למצב שהוא פשוט יונק לילה שלם בלי לאפשר לי לזוז ממנו.
לפני חודש החלטתי להפסיק עם הנקה בלילות. כי הבנתי שמגיל שנה הוא לא אמור להיות רעב בלילה. בתחילת הלילה זה באמת עובד מצויין אבל סביב 3 הוא מתעורר ובוכה. בימים הראשונים נתתי לו מים וזה עזר אבל בשבוע האחרון הוא ממשיך לבכות ממש הרבה זמן, כמעט נרדם וחוזר שוב לבכות.. הלילה הוא נרדם חזרה אחרי שעה של בכי והתעורר שוב ב6 ואז כבר הנקתי אותו. מציינת שהוא מצטרף אלי באמצע הלילה וגם כשהוא בוכה אני צמודה ומחבקת.
לדעתכן אני צריכה לחזור להניק אותו בשלב הזה? יכול להיות שהוא פשוט רעב?
אני מקפידה לתת לו ארוחה מלאה עם פחמימות וחלבונים לפני השינה, וגם מניקה אותו בהרדמה הראשונה בתחילת הלילה..
מפחדת שאם אתן לו לינוק כשמתעורר נחזור למצב שהיה פשוט בלתי נסבל כי הוא לא ירד ממני והייתי ערה לילות שלמים. אבל לא רוצה לתת לו לרעוב חלילה..
אני מקפידה לתת לו ארוחה מלאה עם פחמימות וחלבונים לפני השינה, וגם מניקה אותו בהרדמה הראשונה בתחילת הלילה..
זה אומר שהוא לא רעב.
הוא רגיל לישון איתך ולינוק כל הלילה. קשה לשנות הרגלים.
דבר ראשון תהיי בטוחה בעצמך שהוא לא רעב, השדר עובר אליו. אם את מהוססת הוא קולט את זה.
מה שהוא צריך ממך זה עזרה בללמוד לישון לילה רצוף בלי הנקה ולא ההנקה עצמה.
אני חושבת שאם תעזרי לו להרדם במיטה שלו כשהוא מתעורר במהלך הלילה - יהיה לו קל יותר להבין שאין הנקה. אם את לוקחת אותו אליך - הציפיה נשארת ונשארת.
לשדר לו אמפתיה והחלטיות ביחד. לעזור לו לעבור את השלב הזה.
בהצלחה!
בתחילת הלילה קל לי להיות החלטית כי אני יודעת שהוא שבע. מאוחר יותר אני כבר פחות בטוחה..
אפילו קניתי מטרנה כדי לנסות לתת לו, אבל מתלבטת אם יש צורך בזה
זה להחליף התמכרות אחת באחת אחרת וחבל
טוב, לא ממש התמכרות אבל את בטח מבינה למה אני מתכוונת.
אני בצרה דומה,
הבן שלי בן שנתיים (אוטוטוווווווווו) ועדיין קם בלילה לבקבוק
זה מחרפן אותי!!!!!!!!🤐
ניסינו לגמול ללא הצלחה
אני יודעת שהוא לא רעב
הוא גם אוכל בקושי 20 מל
ולא מצליחה להפסיק
אם לא מביאה לו את הבקבוק הוא מתעורר סופית והלך על הלילה
עוקבת איתך לפתרונות
זה להחליף התמכרות אחת בשניה.
השלבים הם כך:
בטחון שלך בהחלטה.
שידור ההחלטה לילד.
מתן תמיכה לילד בשינוי באופן הדרגתי.
אני ממש ממליצה לא להביא אותו למיטה שלך. בהתחלה להרגיע אותו ליד המיטה שלו ולהחזיר אותו למיטה כשנרגע.
להבין את זה ולהפנים.
אחרי כמה לילות הגוף שלו ינהל את מאזן הקלוריות כך שהוא יאכל יותר ביום ולא יזדקק לארוחה הלילית.
אני לא בטוחה שאני הייתי מצליחה לעמוד בזה, אבל מהתיאור שלך נשמע שהוא כן בסדר עם לא לאכול בלילה.
אם כן, זו הדרך שהוא יודע להרדם.
כשהוא מתעורר בלילה הוא רוצה לינוק כדי להרדם כי הוא לא מכיר דרך אחרת.
אם תלמדי אותו להרדם באופן עצמאי בתחילת הערה הוא יצליח להרדם ככה גם ב3 בבוקר.
או לפחות תפרידי בינה לבין השינה.
שלא תהיה לו התניה שאיך הולכים לישון? רק עם הנקה.
נניח תניקי בסלון ואז תיקחי אותו למיטה כשעדיין ער.
כנראה שיהיו כמה לילות קצת קשים, תקחי בחשבון.
אני קראתי פעם שכדי לשנות הרגלים של השינה קודם כל צריך מההרדמה הראשונה.
ואז לקחת את המודל של ההרדמה בתחילת הלילה לשאר הקימות.
אני גם הפסקתי הנקה בלילה בגיל שנה ושלוש חודשים.
אמרתי לבייבי שמקבלים רק כשיש אור בחלון.
היה יותר קשה בראש מאשר בפועל. מאוד מהר השלים שאין אוכל בלילה.
בכל מקרה הקימות שלו בלילה נמשכות עד היום כשהוא בן שנתיים וחצי...
דווקא ההנקה בתחילת הלילה לא מפריעה, הוא מתעורר קצת במהלך הלילה ומצליח לחזור לישון, עד הקימה ב3 שאז זה יותר קשה. עזרתן לי להבין שהוא לא אמור להיות רעב וצריך רק עזרה לחזור לישון.
לגבי השינה המשותפת בינתיים אני אוהבת את זה אבל מבינה שאולי יעזור לו לישון אם הוא יישן בנפרד. אחשוב אם אני בנויה כרגע לשנות את זה. קודם יש לני תהליך של הפסקת הנקה לשינות יום וזה הולך להיות לא קל😳
לדעתי אם לא ינק כל הלילה הגיוני שיהיה רעב בשלוש. הייתי מנסה לתת לאכול (הנקה או משהו אחר, מה שנוח לך) כדי לבדוק אם רעב..
אצלי בגיל הזה עדיין אוכלים בלילה..
אולי תצליחי שתהיה הנקה אחת בלילה ושאר הלילה יישן (אם כי מבינה את החשש שלך שיחזור לבקש כל הלילה. לדעתי אם זה יקרה הפתרון הוא להפריד הנקה משינה, אבל לא לוותר עליה...)
המון בהצלחה!!
עד איזה גיל זה תקין שילד לא מכווץ את השפתיים כדי להגיד ש'?
כמו שמכווצים שפתיים בנשיקה
הוא בן שנתיים וחצי
אבל יותר משנתיים וחצי.
את יכולה לנסות לתרגל איתו שתיה מקש או לנשוף בקש.
יש לי העמסת סוכר
מה מומלץ לאכול לפני ששותים את הסירופ הזה?
כדאי לאכול לפחות שעה לפני הבדיקה.
קחי איתך לימון. זה ממש עוזר
ואם יש לך סחרחורת בזמן ההמתנה תבקשי לשכב.
אני ניסיתי להיות גיבורה ולא שכבתי והתעלפתי...
בהצלחה
בשורות טובות
לק"י
חילקתי לשתי כוסות ושתיתי ככה.
בפעם האחרונה הביאו לי נוזל מוכן בטעם הדרים, והיה מגעיל יותר.
עשו לי היום סטריפינג במיון ..
מרגישה כאבים ולחץ אבל עדיין לא משהו שאפשר לספור כצירים..
יש לכן נסיון? אשמח לשמוע אם עבד לכן תוך כמה שעות? וגם אם לא
יממה אחר כך התחלתי להרגיש ממש בקטנה צירים
אבל זה לא היה מספיק לדעתו של הרופא ולכן הכניסו אותי לזירוז תרופתי (פיטוצין)
הייתי ממליצה לך לחכות עוד..
עשו לי סטריפינג כמה פעמים ובכולן ילדתי ממש מהר לאחר מכן (בחלקן לא הספקתי לקבל אפידורל).
יודעת שיש נשים שזה לא משפיע עליהן בכלל אז כנראה זה מאד נשתנה.
תוך 12 שעות בממוצע התחילו צירים.
זה גם תלוי במצב שלך, אם הפתיחה הייתה משמעותית (2+) הבנתי שאפשר לעשות סטריפינג יותר אפקטיבי.
אני עשיתי עם פתיחה 1
לפני לידה ראשונה
אשמח לדעת, מאיזה שבוע אפשר לבקש לעשות סטריפינג בלי סיבה רפואית? או שלא נותנים?
אם אני רוצה לעשות ב 38 - יתנו לי?
כי אני עם סכרת ובמיון האחרון ממש ביקשתי ולא נתנו.
הייתי 38 בול
אני ב 36 וסתם כך יש לי חלום כבר להיות אחרי.. כבד לי כואב לי חופר חם
זהו, מוכנה
רוצה גם לסדר את זה בתאריכים שהבן שלי עוד במעון
בקיצור, יש לי מלא תוכניות
אני קוראת כאן על הרוב שעבד להן הסטריפינג, נשמע מאוד מגרה
אבל מבינה ממך שזה לא יעבוד.. לא נורא נחכה
החום הזה שובר אותי. לא זוכרת שהיה לי ככה בהריונות קודמים..
וצרבות של ישמור..
ממש רוצה להיות אחרי...
ולי עשו סטריםינג כשהגעתי עם צירים לא סדירים, אח"כ גם פיטוצין וילדתי יום אחרי.. ככה שלא תמיד זה קסם 😉
זה מבחינתי הכי גרוע
באמת היה זוועה
ממש ממש רוצה הפעם אחרת
ילדתי פעמיים עם פיטוצין, בפעם הראשונה היה ממש קשה.
בפעם השנייה היה חלום.
אם זה מאוד מפחיד אותך ומלווה אותך, ממליצה לך אולי לפנות להכנה ללידה שתוכל לעזור לך להתכונן ואולי למצוא פתרונות למה שהיה קשה בפעם הקודמת.
נכון שלידה זה לא תמיד כבקשתנו, אבל לפעמים הכנה כן יכולה לעזור.
בפתיחות קטנות זה לא עוזר ממש אולי ליחידות סגולה
למי שלא עבד לה אין כוח להגיב, כמוני😉
גם לי עשו עם פתיחה קטנה כזו ולא עזר בכלל.
היא אמרה לי שאם אין פתיחה 3 זה כנראה לא יועיל אבל הסכמתי לנסות כל דבר 😉
אני חושבת שהמדד הוא לא איזה שבוע אלא מוכנות ללידה של הגוף או עד כמה יש מוטיבציה חזקה לזרז
אחים שלה בקייטנה והיא לא
יש בבית עוד תינוק
ואני
איך לא רבים איתה כל היום ולא מושיבים אותה מול המחשב כל היום
היא משתעממת לבד
אשמח לרעיונות וכמה שיותר
באמת שזה מעיק עליי נורא
פתחתי שרשור דומה בפורום אימהות, אבל לילדה בת 9.5, אז זה שונה...
מציעה לבחור נושא לקייטנה ביתית - נגיד קייטנת האותיות - ושהיום יהיה סובב סביב הנושא הספציפי של אותה אותו יום.
למשל - האות אל"ף: פותחים את היום ב*א*רוחה, אחר כך עוברים ל*א*רגון החדר (מסדרים אותו), ואז עושים יצירה של *א*וריגמי, ואז משחקים ב*א*מא ואבא. וכן הלאה... (על אותו רעיון אפשר קייטנת הצבעים, קייטנת החיות, קייטנת ארצות/מקומות בארץ...)
בכל אופן, זה ידרוש ממך להיות 'על זה', וזה קשה... (מודה שאני לא הצלחתי 
)
בהצלחה ❤️
לשמוע סיפורים, לפעמים תוך כדי משהו (אמבטיה, בנייה במגנטים, פליימוביל) ולפעמים פשוט שוכב על השטיח ומאזין, ככ ממיס.
משתדלת לצאת איתו פעם ביום
(יש לו קייטנה עד 13 אז זה יותר קל כמובן)
התחלנו להכין יחד ארוחת ערב, הוא ממש אוהב את זה. מרגיש גדול ויכול.
משחקי דמיון, משחקי קופסה, חברים זה גם מאוד נחמד, מעסיקים אחד את השני.
בהצלחה!
*קמים בבוקר
*ארוחת בוקר קלילה (קורנפלקס, יוגורט, פרי וכו')
*מתארגנים - מתלבשים, מצחצחים שיניים, מסתרקים - כאילו הולכים לגן.
*סיפור עם אמא
*זמן משחק לבד, אפשר להשמיע שירים או סיפור תוך כדי (אורך הזמן בהתאם ליכולת שלה, אם צריך אפשר גם לשים שעון). תציעי אופציות למשחק אם קשה לה ליזום לבד. נגיד מגנטים / דפי צביעה / פליימוביל וכו'.
*ארוחת עשר (אפשר להכין ביחד)
*משחק עם אמא - משחק קופסה למשל: רביעיות, משחק זיכרון וכו'
*יצירה - משהו שהיא יכולה לעשות רק בליווי שלך, אבל לא צריכה אותך צמוד ואז את פנויה להיות עם התינוק. נגיד - פלסטלינה, חול קינטי, ברבצק, טושטושים, צבעי מים, חוברת עבודה, מדבקות
*ארגון משותף של הבית - שמים שירים ומסדרים ביחד / מקפלים כביסה / שוטפים כלים / מכינים צהריים
רעיונות נוספים:
פעמיים בשבוע לצאת איתם יחד, נגיד לג'ימבורי או לפארק.
להזמין חברים.
לעשות בריכה בבית (אם יש מרפסת או חצר)
משחקי מים
"אימון כושר" יומי
בישול ביחד
אין לי הסברמתעוררת ב8 בערך,
התארגנות, תפילה אוכל (עד 9 בערך)
2 פעילויות מהרשימה הבאה:
צביעה- קנינו חוברת צביעה ומדבקות שוות. דיברנו על השקעה והשוונו בין צביעה בתוך הקווים וצביעה מחוץ לקווים, אז היא בקטע של ''להשקיע'' וזה לוקח שעה +
הרכבת פאזל- היא מאוד אוהבת, וזה גם קשה לה
למידה- מספרים ואותיות מתרגלת כתיבה, התאמת מספר לכמות, זיהוי צליל פותח, חרוזים, וכו'
יצירה- לצבוע גליל נייר טואלט/קרטון וכו'
זמן שיא- המשחק של המכוניות. היא ממש נהנית ממנו
משחק חופשי- מגנטים/בובות וכו'
לימוד באנציקלופדיה- יש לנו לילדים, אז אנחנו קוראות ביחד. השבוע היא גילתה גם אטלס, אז מאוד עניין אותה להבין מה זה...
אחרי הפעילויות מסדרות את הבית ומכינות צהריים.
אחרי ארוחת צהריים מרשה לה לראות סרט לפעמים, ואם לאו מעסיקה את עצמה במשחק.
יש גם ימים שנוסעים, לפארק/ג'ימבורי וכו'...
שזה בעצם ההבנה שהמילים שלנו מורכבות מצלילים.
צלילים: מחלקים כל מילה לצלילים סופרים כמה צלילים יש (לשים לב- לא הבהרות, גם עיצורים נחשבים לצליל לעניין זה).
חרוזים: מודעות לצליל סוגר. הספר ''שטוזים'' מצויין לזה. יכולה גם לגגל, יש מלא חומר על ''שטוזים''.
מנסים למצוא ביחד חרוז לשם של הילד, לשמות של האחים, של הדודים וכו'. כמובן אפשר גם חרוזים לחפצים שסביבכם.
צליל פותח: מה מתחיל ב... מה הצליל הפותח של השם שלו, מציאת שתי מילים עם אותו צליל פותח וכו'.
בעיקרון זה די מספיק לעולה לגן חובה.
אם את רוצה- אז שיום אותיות וסדר הא'ב, ואחרי שמכירים את האותיות אפשר לנסות להתחיל לכתוב אותן (אני ממליצה לא להגיד לילד לכתוב, אלא שהוא לבד ירצה לכתוב וינסה, שזה יגיע ממנו. אצלי היא ''כתבה'' בפסים באורכים שונים בהתחלה, שזה שלב חשוב, ההבנה שהאותיות הן קווים. לכן ממליצה לא לדחוק את זה ולתת לו להתקדם בקצב שלו)
רוצה שנבנה בלגו? כמה צלילים יש בלגו? ל-גו, 2
זה יותר צלילים מהשם שלך? בוא נחלק (סתם דוגמא א-ח-יה
אתה עם 3 צלילים ולגו עם 2
רוצה בננה? באיזה צליל מתחילה בננה? באיזה נגמרת? אילו מילים נוספות מתחילות ב-ב?
בוא נוציא עגבניה. היי, עגבנ*יה* אח*יה* (להדגיש את הסיומת), זה נגמר אותו הדבר! אילו עוד מילים נגמרות ככה? (פטריה, מטריה...)
פשוט להתחיל להסב את תשומת ליבו לאיך מילים מורכבות. זו מודעות, לא חומר לשנן כמו אותיות. לכן חשוב לתרגל אצלו את המודעות לצלילים, ועם הזמן, את תראי שמתחיל לעשות את זה לבד.
הגיוני שהוא יכיר קצת כי עבדו איתו על זה בגן...
רק אחרי שביססת מודעות פונולוגית ץ, ויש הכרה טובה של אותיות אפשר לעבור לתירגול כתיבה...
חשוב לשים לב שאנחנו מדגישים את הצלילים במילים כשאנחנו מפרקים את המילה, להדגיש צליל פותח וכו'. זה עוזר לילד להבין על מה אנחנו מדברים... שהוא ישמע את החלוקה באופן ברור וישים לב מהו צליל
אין לי סדר יום אבל ממליצה על פינטרסט לאסוף יצירות פשוטות והפעלות נחמדות .יש כל מיני ניסויים מדעיים
לרכז רשימת ציוד וללכת למקס סטוק להצטייד לקיץ
זה רשום בעלון, בפסקה:
״אם שכחת להסיר את הטבעת
• אם הטבעת הושארה במקומה בין 3 ל-4 שבועות, אזי היא עדיין תגן עליך….״
https://mohpublic.z6.web.core.windows.net/IsraelDrugs/Rishum01_3_387611222.pdf
דבר שני, אם את הטבעת השניה אני מחברת אבל מוציאה אחרי שבוע ולא אחרי 3 שבועות זה משבש משהו? או שמרגע הוצאת הטבעת יש כמה ימים עד למחזור ואז מחזור כרגיל?
תודה
כתמים עולה.
אם את מושכת רק יום אחד מעבר ל 21, לא אמור לקרות כלום.
אם את מחליפה טבעת, ואיתה נשארת רק שבוע, במקום 3 שבועות - המחזור יגיע כרגיל, כעבור כמה ימים מההפסקה (כמו שהיית נשארת עם הטבעת 3 שבועות).
אז הרבה זמן לא הייתי פה בניק הזה.
התאומים כבר בני שנה ו5 תודה לא-ל, ואני עייפה ומותשת.
כולם מסביבי אומרים לי כמה שתאומים זה חמוד ואיזה מתוקים הם, ואני, ובכן... לא כל כך מרגישה את זה. זה לא מתקבל יפה בעולם האמיתי, אז תודה על המקום לפרוק. מרגישה שאין לי את מי לשתף בקושי הזה.
טכנית, הם לא הולכים עדיין וקשה לי עם זה שאני צריכה לסחוב איתי שניים לכל מקום. עוברת מהחדר למטבח, צריכה או להרים את שניהם ביחד או לקחת אחד, ובנתיים השני בוכה שהשארתי אותו לבד בחדר, ואז חוזרת לקחת את השני והראשון מתחיל לבכות...
הם כבר בשלב שישנים יותר טוב, אבל יכול לקרות מצב שכל לילה מישהו אחר ישן גרוע. ואז זה לא כמו תינוק אחד שיש לו לילות טובים יותר או פחות, כאן גם אם אחד ישן טוב, השני לא. ובתווך אני ועייפותי. מנסה מאוד לישון צהריים כשמתאפשר, אבל אז בדיוק ביום שאני הכי גמורה הם יחליטו לא לישון ביחד באותו זמן אלא לסירוגין, והלכה שנת הצהריים שלי.
אם כבר שנת צהריים שלהם, כמעט כל יום יהיה אחד שיתעורר רגוע ושמח אחרי השינה, ואין לי את הפריווילגיה להנות ממנו, כי השני יקום מעוך ובכיין וירצה ידיים ויהיה דביקי, ואז פתאום זה שהיה רגוע מתחיל לקנא וגם רוצה ידיים, ואני אנא אני באה.
האוכל שלהם הוא סוגיה בפני עצמה. כל פעם לדאוג לאוכל מגוון כי לא תמיד הם רוצים את אותו אוכל.
ובאופן כללי, הכל פשוט כפול. חיתלתי, המלאכה לא נגמרה, יש עוד אחד לחתל. כנ"ל עם להלביש, להאכיל, לקלח, להשכיב. (כבר היו לי ילדים בגילאים מאוד קרובים, נכון שצריך לטפל בכולם ולפעמים זה כולם ביחד או אחד אחרי השני, אבל זה לא אותו דבר. כאן זה שניים בדיוק באותו גיל עם צרכים זהים וזה הרבה יותר קשה)
מה אני רוצה ממכם? כלום, רק לפרוק. ושבפעם הבאה שתפגשו אמא עם תאומים קטנטנים במקום להגיד לה איזה כייף חלום שלי תאומים תשאלו איך אפשר לעזור
אני חושבת שזה שהם לא הולכים משפיע מאוד. מאמינה שכשיתחילו ללכת יהיה לך הרבה יותר קל.
מה הסיבה אגב שהם עדיין אינם הולכים?
זה פחות או יותר גיל שהולכים בו.
אולי שווה לך לקבל 2-3 טיפולים פיזיותרפיים ולתרגל בבית?
בנוסף את יכולה להוריד את שניהם יחד מהמיטה באותו הזמן, לשאת אחד על הידיים והשני יזחל אחרייך.
אין צורך שהשני יישאר לבכות בחדר.
כל פעם תעשי את זה עם מישהו אחר.
הם נולדו חודש מוקדם אז הגיל המתוקן שלהם הוא שנה ו4. הם כבר עומדים לבד ועושים צעד-שניים מדי פעם, אז לא חושבת שהם צריכים פזיותרפיה, למרות שהם תקועים בשלב הזה כבר חודש הם מתקדמים בקצב שלהם, פשוט לי זה לא מספיק עוזר עדיין...
לגבי הדבר השני, אני עושה את זה לפעמים, אבל זה שצריך לזחול ממש בוכה.
אני מבינה את ההרגשה שלך לגבי השני שבוכה.
נסי לשמור על שלוות נפש.
לכי עם האחד ותדברי עם הזוחל,
אמא, כבר באה.... אמא בדרך אליך.... איזה יופי אתה מגיע?.... כל הכבוד!
ואז תפגשי אותו בחצי הדרך.
ככה גם הוא שומע אותך ויודע שלא נעלמת לו ואת איתו ועד הזמן הבכי ידעך אבל בעיקר - את תרגיעי את עצמך. המילים יעזרו גם לך וגם לו.
אז לא ידעתי אם זה תקין. טוב לדעת
זה באמת קשה...
איפה בעלך בתמונה?
יש לך עזרה מהמשפחה?
עכשיו בחופש יש הרבה נערות שישמחו לעזור, אולי תמורת תשלום אבל זה עדיין מקל
אבל בכל אופן יש עוד ילדים בבית אז הרבה פעמים הוא אחראי על הגדולים (שהם לא כל כך גדולים) ואני עם התאומים. לעיתים רחוקות אני משאירה אותו עם כולם.
עזרה מהמשפחה פחות...
מבורכתיש לי בטוח פוסט טראומה מהחצי שנה הראשונה 🙃 כשאני רואה תמונות מתכווץ לי הלב. זה היה קשה כל כך. אחר כך לאט לאט התחיל להשתפר.
תודה על החיבוק והאיחולים!
גם אצלנו - אנשים התלהבו ברחוב לראות אותם, וכן, זה באמת חמוד לראות תאומים, ועוד זהים, ועוד כאלה ממיסים בחיוכים.... אבל זה רק ברחוב, כשהם קשורים היטב בעגלה...
אבל כמה שזה קשה לגדל שניים כאלה, שובבים, מתישים, שדורשים הרבה כל כך...
אצלנו המצב החלא להתאזן לקראת גיל ארבע, ואז באמת יותר יכולנו ליהנות מהם.
היום, כשהם גברברים צעירים בני 12, אנחנו בהחלט נהנים מהם (וכן, יש גם קצת קשיים שקשורים בתאומות שלהם, אבל בלי השוואה בכלל למה שהיה כשהיו קטנים...)
בינתיים מאחלת לך הרבה כוחות!
ואם במקרה אתם גרים קרוב אלינו, אז אני יכולה לשלוח אלייך את הגברברים שלי, שיעזרו איתם 
אבל מתארת לעצמי שבכל שלב נהיה קצת יותר קל. (כמו שהיה עד עכשיו. כל רבע שנה יש איזה שהוא שיפור) כשהם מתחילים ללכת, לאכול לבד עם כפית, לישון לילה שלם, לדבר, ללכת לגן...
הם גם יחסית רגועים אז אני מקווה שהם לא יתעללו בנו יותר מדי בגיל שנתיים (כן אני יודעת שאי אפשר לבנות על זה וכל אחד יכול להפתיע)
בגיל 12 עדיין מרגישים שהם תאומים? זה לא מרגיש כמו סתם זוג אחים קרובים בגיל?
אמן! תודה
לי היה הכי קשה דווקא כשלמדו ללכת - ולברוח ברחוב... אבל זה אינדיבידואלי. מקווה שלך יהיה קל יותר כשיתחילו ללכת... (הם התחילו ללכת בגיל שנה ושבעה חודשים, שנה וחמישה וחצי לפי המתוקן)
וכן, התאומות נשארת לתמיד - כשהם רבים ביניהם זה עם כוחות שווים, לא כמו מול שאר האחים, ומצד שני כשהם משלימים - זו אחווה שקשה למצוא בין אחים אחרים... וגם יש את הקשיים סביב המעברים למוסדות לימוד חדשים וכו' - האם לשלוח לאותו מקום? האם באותה כיתה? וכו'.
אבל באמת זה לא בר השוואה לינקות ולילדות המוקדמת...
בדיקת סנסו טסט הייתה אתמול שלילית )היה פס שני לבן, בלי צבע(
שמרתי אותה.
היום נראית כאילו השתן התפרק והקו הלבן נצבע.
יודעת שזה כנראה שלילי ובכל זאת... אולי קרה למישהי?
מצאנו פעילות מתאימה בשביל בעלי והבנים (ביקור ביקב ובחוויית תפילין), והייתי רוצה (בעזרת ה' ובכוחות שהוא ייתן לי) לעשות באותו זמן פעילות אטרקטיבית מספיק עם הבנות שלי.
הן בגילאי 16.5, 9.5, 5.5, 2.5. לא חובה משהו שיעניין גם את הקטנה - תכל'ס היא תיהנה מעצם היציאה.
יש לכן רעיונות?
משהו בירושלים והסביבה, עם נגישות קלה של תחבורה ציבורית (אם כי במקרה חירום נסתפק במונית...). יצירה או פעילות מעניינת אחרת. אולי אפילו הצגה של נשים או משהו כזה (אם כי מעדיפה משהו יצירתי). (ולא בריכה וכדומה, כי אני לא אוהבת.)
תודה מראש!
חשבתי שנעשה את זה באותו יום, גם כדי לפנות את שאר הימים לפעילויות משותפות, וגם כדי שהבנות לא ישתעממו ויקנאו.
אבל בהחלט נשקול זאת שוב... או שנעשה באמת משהו אחר לגמרי... (הבנות הציעו לנסוע לבריכה ביישוב של ההורים שלי, ואז אחותי תוכל ללכת איתן. כמובן, בלי הקטנה ובלעדיי...)
היי כולן
מישהי יודעת בוודאות אם סלקלים של ג'ואי מתחברים לספורטליין? (לא מצאנו את הסלקל והעגלה באותה חנות)..
וקצת פחות בקצרה:
בשעה טובה הגענו לשלב של לבחור עגלה וסלקל..
הזמנו את הספורטליין cielo XL 2024 ורצינו סלקל שיתאים לחיבורים של העגלה, במידה ונרצה ליציאות קצרות, ממש חשוב לנו סלקל שיהיה עם תמיכה טובה לתינוק, לא מסובך לניקוי ולא מאוד כבד..
חשבנו על ג'ואי i-snug 2 אחרי שראינו את הסייבקס אטון B2, והוא היה נראה לנו בלי מספיק תמיכה וגם מאוד כבד, כנל על מקסי קוזי פבל- מבחינת המשקל וגם שליפת הריפוד שם נראית מאווד מסובכת.
נשמח ממש להארות והערות בנושא, וגם להמלצות נוספות אם יש
תודה גדולה ושבת שלום!❤️
ומתחבר אליה סלקל סיטי של מקסי קוזי.
אני מרוצה. לא כבד יחסית, לא מאסיבי מידי אבל סבבה לגמרי.
אם התמיכה לא נראית מספיק טובה, אפשר לקנות בנפרד כרית לראש.
נקודה טובה :)שמתחבר לעגלה.
אם רוצים של חברה אחרת צריך לקנות מתאמים..
זה מהשנה שנתיים האחרונות. לפני 3 שנים היו מגיעים עם העגלות מתאמים לסלקל שמתחברים לכל החברות
לא יודעת לגבי הסיאלו
אבל לדגם פולד התחבר סלקל של ג'ואי עם מתאמים...
לנו יש של ספורטליין עצמה
לא יודעת מעבר..
הקטנצ'יק ב"ה בן 5חוד, לובש 9-12..
אני מתחילה טעימות, ואני רוצה להושיב אותו בכיסא אוכל לתינוק.
יש לי כיסא שקבלתי מתנה מהבית חולים, שמתחבר לכיסא רגיל. כצוב שם מגיל חצי שנה, מהגיל שהם יושבים לבד..
טוב, הוא ממש לא מתיישב לבד.....אפילו לא מתקרב...
הוא מתהפך וזה המקסימום כרגע😄
הכי נח לי בכיסא אוכל- מה אומרות?
אני יכולה לשים אותו אפילו שהוא לא מתיישב בכוחות עצמו?
יש מצב שעדיף שלא.. אבל תכלס זה הכי נח לי להאכיל אותו....🫥
ועוד שאלה, לגבי כמויות הטעימות- התחלתי טעימות, האם פעמיים ביום זה סבבה, או רק פעם אחת עדיף בהתחלה?
ו- לתת מים אח"כ?
תזכירו לי🙏
המכשיר המתקדם בישראל להסרת שיער
שואלת בעיקר על המפסעה... כואב? מוריד טוב?
היו כאן חוות דעת של כאלה שניסו והיו מרוצות
אני בדיוק מתכננת להפתיע את עצמי עם זה לאחרי הלידה.
מעניין באמת מה לגבי הקישור הזה
עוקבת איתך
אבל לא ידעתי אם זה המכשיר הזה..
כמה זה אמור לעלות הדבר הזה?
אצל אושייה בשם חני וינברגר
דרכה זה עם 600 שקל הנחה
אחרי הנחה 1800-2000 ש''ח תלוי בדגם
אני כמובן לא לוקחת שום אחריות לגבי איכות המוצר
עריכה: מצב קישור עם ההנחה לאתר סופר פארם אונליין
תעדכנו איך זה..
https://s.humanz.ai/braunonline/69329/4
ואני סופר מרוצההה
לגבי כאב זה אידיבידואלי
לי כואב מאוד
לחברה אחרת לא כואב בכלל
את יכולה לשים מאלחש
זה מאוד מקל על הכאב
תודה שירה על העדכון לגבי הכאב..
אוהבת את השבתאיזה מדבקות שקופות הכי טובות להזמין להגנה על מסך הנייד,
הבנתי שיש זכוכית, סיליקון ועוד.
אני אזמין מאמזון או מעלי אקספרס וחשוב לי לקבל המלצות .
התחלתי לחפש לפי דגם הנייד שלי ואז בתרגום היה כתוב "דבק שחור עבור d מגן זכוכית מחוסמת"
מה זה אומר השחור, שזה לא שקוף לגמרי או שהתרגום לא נכון.
איזה סוג מדבקה כדאי שאזמין.
האם הם עוזרות באמת? מה קורה שהנייד מקבל מכה חזקה או נופל מגובה?
עוד שאלה,
האם שווה להזמין מחו"ל או לקנות בארץ
וזה מוצלח?
סיליקון זה לא הרגשה של "דביקי"
כמה עולה
לק"י
לא דביקי.
לא זוכרת כמה עלה. כמה עשרות שקלים.
המגע נעים ונוח.
אבל אני מוכרחה לומר שבמבחן המציאות המסך התרסק לחלוטין מנפילה לא מוגזמת. אמנם זה ניסיון חד פעמי, כי אח''כ לא קניתי שוב מגן סיליקון.
והסיליקון שלי מחזיק כבה כמה חודשים.
והפלאפון עבר כמה נפילות.
את המגינים מזכוכית הזמנתי באינטרנט, אולי זה גם חלק מהסיבה נשברו מהר.
מסיליקון קניתי בחנות פה בארץ, עלה 120, אבל החזיק לי הרבה מאוד זמן...
אם זה נייד שגם בשימוש של ילדים, כדאי לקנות מגן ילדים, יש לי לאייפד וזה מגן מפני נפילות חזקות.
קראתי באינטרנט שעדיף לא לקחת.
ואם לקחתי - זה עלול לגרום למשהו לא טוב ח"ו?
מתחילה היום שבוע 5 ב"ה...
יש חוסר בפרוגסטרון או שיש חשש להפלה
נשמע כמו תומך הריון טבעי ולא מזיק אם לקחת
אנחנו אחרי תקופה עמוסה מאד, מהרבה הרבה בחינות.
ריגשת, טכנית וקשיים באינטימיות.
עברנו תהליכים ביחד, ומרגישה שהיום הזה מגיעים במקום אחר לגמרי....
לא הספקנו להתארגן על משהו רציני, אבל לא באלי שיעבור ככה.
אשמח לרעיונות איך אפשר לחגוג, ערב כיף, מחבר, רומנטי😉 כל רעיון יתקבל בברכה....
אתחיל בלתקתק קצת את הבית שלנו, ועוקבת בנתיים מהניק שלי...
אז תודה לעונות בנתיים🙏
לראות את הסרט של החתונה ולהתרגש ביחד
משחק בסגנון של כרטישיח
מזל טוב!
מישהי רגועה והכי בנחת שיש.
מכירות?
בקרית ספר את ד"ר יוספי
שווה לגמרי את הנסיעה!
הנסיכות???
מלא נחתאמהלהאת יודעת איך קרואים לרופאה בנילי?
בסוף תשיעי עם בן ויש לי הרגשה שאלד בשבת
יש לי רוב של בנות 😀 ככה שגם ככה אין לי יותר מידי ניסיון עם ארגון ברית ובטח ובטח לא בשבת
אז.. איך מתארגנים לברית בשבת?
(אם רלוונטי, אין לנו בכלל משפחה קרובה באזור ומניחה שאם זה באמת יהיה בשבת יבואו אולי רק ההורים)
להתפלל עלייך שיקרה רק לקראת השקיעה?
מה שתגידי..
אני פשוט רוצה לדעת איך להתכונן
עם כל האי ודאות הזאת לפחות שאוכל קצת לדעת ולהתכונן
או איך שתגדירי את זה
יש כאלה יעשו מכל דבר אירוע שלם ויש כאלה שהכל יהיה במניין
יש כאלה חוגגים יותר ויש כאלה שלא חוגגים ולא מציינים
או שמציינים אבל לא עושים משהו בנידון (לדוגמה: אבא שלא נשאר ער בלילה לפני הברית, או ברית יצחק שמגיעים אליו רק ילדים לקריאת שמע - 30 ארטיקים וסגרת סיפור)
יש לך להתכונן לשלום זכר (אם הברית בשבת אז שלום זכר לילה לפני. קצת מאתגר..)
יש ברית יצחק
יש ברית
ויש שלישי למילה
אצלנו שלום זכר עושים בבית או בבית כנסת, מסתכם בעלות של כמה מאות על ארבעס פופקורן קצת אקסל יין שתייה מתוקה ופיצוחים
ברית יצחק ממתק לילדים
אצלנו נוהגים שהאבא נשאר ער כל הלילה ולכן במהלך הלילה מגיעים גברים ומגישים כמו בשלום זכר, אולי גם חמין וקוגל
ברית עשינו בבית כנסת
סעודת ברית באולם ליד - זה יצא לנו ל 60 מנות באזור ה5 א"ש
שלישי למילה בעלי תרם לאיזה ארגון שדואג לאוכל לנזקקים..
אם ההורים יגיעו לברית בשבת, את צריכה לדאוג להם לדירות ללינה וגם למקום לאוכל
את יכולה לעשות אצלך בבית סעודות וכל אחד מביא משהו
או שתקחי קייטרינג שמכין לאירועים קטנים כי להכין לבד לבד בתור יולדת נשמע לי לא הגיוני
תשאדי לקנות את כל מה שצריך לתינוק לאחרי הברית
אם זה בפנטן
נובימול
חיתולי טטרה מיותרים לברית עצמה
המוהל יגיד לכם מה לקנות
זה הכל בערך..
המון המון הצלחה
שתהיה לידה קלה בידיים מלאות
מזל טוב על הברית, שתהיה בעז"ה בעיתה ובזמנה
או שלא חייבים לעשות?
ותודה, עזרת לי הרבה
על שלום זכר וברית יצחק בכלל לא חשבתי (ונראה לי מטורף ולא ברור איך לעשות את זה בליל שבת כשבקיץ לא מסיימים לאכול לפני עשר-עשר וחצי)
לק"י
ולגבי השאר, תבדקי מה נהוג אצליכם.
וגם אז זה לא חובה מן הסתם.
שנינו מגיעים ממשפחות שלא קשורות לדת או שאין להם מנהגים, לכן אני קצת בלחץ
והתכוונתי לסעודה אחרי הברית שעושים בדרך כלל
ראש ישיבה של בעלך? רב בית כנסת?
כי זה באמת עניין של מקובלות חברתית / קהילתית מנהגים וכו'
אני אפילו לא יודעת מה ההלכה הבסיסית
אולי זה מה שנעשה
אחרי לידה יש כל כך הרבה עומס שרציתי להוריד קצת
ואולי בסוף בכלל אלד ביום חול ואז יהיה הכי פשוט 😀
אני רק רוצה להתכונן לכל האפשרויות
לק"י
למרות שאנחנו לא נהגנו לפי זה.
אני ספרדיה ובעלי אשכנזי מצד האבא (וספרדי מצד האמא). אצל הגדול היינו אצל דודים שלי אחרי הלידה, ועשו זוהר (שזה מנהג ספרדי של קריאת קטעים מהזוהר וסעודה לילה לפני הברית).
אצל הקטן חושבת שלא עשינו כלום...
וגם עשינו לילה של לימוד לפני הברית
לא יודעת אם זוהר או משהו אחר ..
הייתה ארוחה בלי נטילת ידיים
אבל חמים קוגלים פופקורן וכאלה לכל מי שהגיע להצטרף כמה דקות ללימוד
אבל את בגדול חייבת מניין, לא קרובי משפחה
בדרכ בבתי הכנסת יש הרבה יותר ממניין ב"ה
אז זה אומר שנהייה חייבים להזמין חברים או שכנים מהקהילה לסעודה בעצם?
אם זה יהיה ביום רגיל ברור שנזמין אותם, אבל בת מרגיש לי אחרת ומוזר להזמין לסעודה
את יכולה להסתפק במניין שבבית הכנסת
אתבוחרת איך זה ייראה, זה שלך
עשינו ברית בקורונה לפני 4 שנים ואני די בטוחה שלא היה מניין. אבל אולי זה תלוי מנהג/עדה.
היה לי כמה אחיינים עם ברית בשבת,
לא עשו סעודה במיוחד
עשו סעודה של שבת בבוקר וזהו.
היה אצלנו מניין בלי גודל המשפחה, לא יודעת אם באמת צריך מניין
אם לא צריך אז תזרמו על סעודה משפחתית רגילה - נראה לי ממש נחמד.
כמובן את לא חייבת, אבל אם מנסה רגע להוריד מהעומס - זה יכול להיות אחלה רעיון.
לגבי שלום זכר,
אולי גם במקרה הזה אפשר תוך כדי הסעודה?
אני לא ממש יודעת מה צריך לעשות בטקס הזה, אבל אולי אין סיבה לעשות אירוע במיוחד
קודם כל תלדי בידיים מלאות בע"ה.
אח"כ תדעי מתי זה יהיה... אין טעם להילחץ סתם.
ה הכל גם עניין של בחירה שלכם, יש כאלה שמזמינים רק את הסבים והסבתות ועושים ברית בבוקר שבת, ויש כאלה שעושים מזה שבת משפחתית ואירוע גדול.
בכל מקרה, כשתגיעו לגשר, תעברו אותט
סעודת שבת בבוקר היא סעודת הברית. אין לי מושג לגבי מנין (לנו יש במשפחה מספיק גברים..)
אחרי סעודת הלילה עשינו ברית יצחק יחד עם שלום זכר וקריאת שמע (אני אשכנזיה ובעלי ספרדי)
דווקא זה נח שלא צריך לפתוח עוד אירוע. בברית היחידה שהיתה לנו ביום חול היינו צריכים פתאום לפתוח שולחן לברית יצחק ולקושש שכנים כי המשפחה לא היתה..
לגבי שבת קיץ -
לנו היתה בית בסוף אייר. זה היה נראה לי ממש מאוחר ולכן ביקשתי מהמשפחות להגיע מוקדם יותר כדי לקבל שבת מוקדמת. אם יש אצלכם מניין כזה ממליצה בחום. כל שבת
לא מניין מוקדם ולא מספיק משפחה שתגיע..
אז מצד אחד נראה שזה באמת יותר קל ופחות ארגונים כשזה בשבת
מצד שני, אין לנו כל כך אנשים שיבואו אם זה יצא בשבת וזה מדאיג ומבאס אותי
לנו היתה ברית בשבת אבל ידענו סופית רק בשישי בבוקר כי היתה צהבת, ובסוף כל מה שתכננו ובדקנו לאורך השבוע לא היה רלוונטי.
קודם כל, את צריכה למצוא מוהל שיכול לבוא ברגל לאיפה שתהיה הברית.
לגבי הברית עצמה והסעודה - לפי מספר האנשים שאת חושבת שיהיו לך בשבת, למצוא אולם של בית כנסת נניח, ולקבל החלטה מה יאכלו בסעודה - האם קייטרינג או תבשלו לבד (וזה לא ממש יכול להיות את...), אם יש צהבת זה צריך להיות קייטרינג שמוכן לדעת בשניה האחרונה אם כן או לא.
מוהל יש לנו, וחברי הקהילה ישתתפו בברית מן הסתם נעשה בבית הכנסת שבו מתפלל בעלי,
אבל בעצם מי אמור לבוא לסעודה? לא כל כך מתחשק לי להזמין משפחות מהקהילה ואין לנו עוד חברים שגרים קרוב ומהמשפחה אולי יבואו רק ההורים (גם זה לא בטוח)
אן לא חובה - פתרת את הבעיה
אם כן צריך מניין
אולי שווה לנסות להביא אחים או אחיות שלך מעל בר מצווה? אולי אחות שאין לה משפחה מידי גדולה ככה לא תצטרכי למצוא לה מקום לינה עם מידי הרבה מיטות
אבל באמת תבדקו אם צריך מניין גברים גם לסעודה.
שלא עלה על דעתי..
באמת לעשות קידוש אחרי נראה לי הכי מתאים
ללכת להורים שלי, להזמין גם את ההורים שלו.
ערב- שלום זכר
בוקר- קידוש בבי''כ אחרי התפילה
ליל שבת אחרי הארוחה - קריאת שמע ושלום זכר עם כמה חברים מהשכונה
ברית בבוקר בבית כנסת. קידוש אחרי התפילה לקהילה ולחברים. סעודת מצווה עם משפחה מצומצמת ומניין גברים אחרי הקידוש. סביבות ה 30 איש.
ברית בשבת עם הבן הראשון (לפניו בנות)
היה בסדר
לפני *הלידה* חיפשנו כמה אופציות לקייטרינגים,
אחד שעושה בוקר חלבי אם יצא בשישי
אחד שעושה בשרי לצהריים לימים א-ה
ואחד לסעודות שבת אם יוצא בשבת
כמובן מראש חשבנו על מוהלים שרצינו (2 אופציות)
מי סדר גודל של האנשים שרוצים להזמין (לאופציות של יום חול ושל שבת)
בגדים לנו ולילדות... ובגדים לברית לתינוק הזמנתי מנקסט לפני הלידה
כיוונים של סנדק ושאר הכיבודים...
2 אפשרויות למיקומים לברית... (לפני הלידה ביררנו עם שניהם מחירים)
כיוונים של קישוט אולם וצלם....
ואז כשילדתי בשבת מיד במוצש התקשרנו למוהל לסגור איתו אם פנוי, ושנעדכן סופית איפה זה יהיה....
ברית בעיר של ההורים שלי שיהיה לי יותר נוח
ורק המשפחה המצומצמת של בעלי הגיע להתארח אצלנו
האתגר העיקרי היה למצוא מוהל לשבת
כל השאר מבחינת אירגון כמו שבת חתן אירגון מקום לסעודות, קייטרינג ומקומות לינה
שווה להרפות מהתכנונים כי כלום לא בטוח.. ובשעת האמת הבעל יארגן מה שצריך
עדיין לא כל התפרים נמסו?
אני רואה בחלק מהמקומות כמו חוט דייג שקוף- לבן דק כזה מאד דק..
הייתי לפני שבועיים אצל הרופא נשים מסיבה אחרת, הוא כבר בדק גם את הצלקת ואמר שנראה תקין ואין צורך לחזור אליו לביקורת יותר..
איך את רואה בכלל את התפרים? 🤔 (אצלי לפחות חודש וחצי אחרי קיסרי הבטן עדיין מסתירה את האזור...)
לא יודעת לענות על שאלתך... אבל אם הרופא אמר שתקין ואת לא מרגישה כאבים לא הייתי נלחצת...
מקווה שזה תקין..
ב"ה יחסית יורדת לי הבטן מהר..
תודה על התגובה
האמת לא יודעת איזה כותרת לתת אז אשאיר לסוף.
נשואים 5 שנים, יש ילדים תודה לה'.
מתחילת הנישואים אמרתי לבעלי שהתקשורת שלנו דפוקה.
אנחנו לא רבים, לא מדברים אחד לשני לא יפה, לא מכירה את הדבר הזה שלא מדברים יומיים כמן שאני שומעת כאן לפעמים.
אבל גם אין שיח אמיתי ועמוק.
מבחינתי, אנחנו חיים אחד ליד השני נפלא, מגדלים את הילדים ביחד מעולה, יש לי שותף מצויין למשפחה שהקמנו. ויש לי פרטנר מצויין ליחסי אישות.
אבל לא פעם ולא פעמים אני אומרת לבעלי שאני חוששת מהרגע שהילדים ייצאו מהבית, שאז לא נדע לתקשר.
במהלך השנים בקושי היינו אסורים, או היריון או מניעה שהשאירה אותנו מותרים לתקופה ארוכה.
אז יןצא שכל אי הבנה או מצברוח רע שלי אנחנו פותרים במגע במקום בדיבור.
זה פותר זמני, אבל בפנים אני כנראה צוברת וצוברת.
לאחרןנה התחלתי לשמוע קורס על אינטימיות שעושה לי מעין טיפול זוגי וגורם לי לשים לב יותר לדברים בקשר שלנו.
היה שם דיבור על שחרור שלי באינטימיות ושמה שיכול למנוע אותה היא אם אין אינטימיות רגשית.
ואז הבנתי שהגעתי לנקודה- אין לנו אינטימיות רגשית.
יש לי גבר מהמם, באמת!
אבל הוא לא יודע לתקשר רגשות, וגם לי יש קושי בזה כנראה.
לוקח לי המון זמן להצליח לשתף אותו ברגש לא טוב שלי (אבל בעצם אולי זה כי יש לי ניסיון עבר מהתגובות שלו וזה מרתיע אותי) ואז הוא מגיב בצורה כל כך לא מכילה שגם אני נפגעת ומתוסכלת יותר וגם בפעם הבאה עוד יותר קשה לי לשתף אותו.
אתן דוגמא מהפעם האחרונה שנפגעתי ממשהו שאמר.
סיפרתי לו שקראתי שאפשר לעשות משהו שיעורר אותו ושצריך לעשות אותו בעדינות.
ואז הוא אמר לי "כן, רק את תעשי את זה בעדינות" (משהו בסגנון, לא זוכרת בדיוק) שהכוונה שלו היא שאני ממש לא עדינה באינטימיות שלנו.
זה היה בוקס בבטן הרכה. נפגעתי ממש.
זה משהו שמפריע לי מאז ומתמיד, זה נובע מהקושי שלי לשחרר שליטה (בכלל בחיים, וגם במיטה).
השתתקתי ובאותו ערב דיברתי את המינימום שצריך, הלכתי לישון אחריו כדי שלא יהיה לי צורך לדבר איתו.
יומיים אחר כך עוד הייתי עצבנית ובקושי דיברתי.
עזבו את זה שהוא בקושי שם לב ולא טרח לשאול מה קורה (וכששאלתי אם לא שם לב אמר שחשב שאני עייפה).
ושכסוף סוף העזתי לשתף אותו, התגובה שלו הייתה לא התכןונתי.
ואז כשלא הגבתי אז שאל אם אפשר לומר משהו בציניות (תמיד בורח לשם) אז אמרתי לו שלא.
אמר לילה טוב. הסתובב ונרדם.
והיום הגעתי למסקנה בגלל עוד משהו שקרה שאני פשוט לא מרגישה שהוא המשענת שלי, שאני יכולה לסמוך עליו שיהיה שם בשבילי כשצריכה.
טכנית, הוא עוזר מאוד. באמת. הוא ממש משתדל.
אבל באלי רגשית לדעת שיש לי על מי להשען, יש לי מישהו שלידו אני יכולה קצת להרפות ולשחרר שליטה.
שמותר לי לשתף בפחדים וברגשות שלי בלי שיזלזלו בהם או יבטלו אותם.
אני לא מסוגלת לבכות לידו, זה עוד משהו שמראה שאין לי ביטחון לידו.
ואין לי מושג איך לדבר איתו על זה.
וזהו. נראה לי חפרתי מספיק בינתיים ומקווה שמישהי בכלל תקרא הכל.
אם יש לכן משהו חכם להגיד, אני ממש אשמח לשמוע.
ואם מישהי זיהתה, שמרי לעצמך.
אני לא נוהגת לדבר על הזוגיות שלי עם אנשים ולכן מאנונימי.
על התיוג ועל המילים הטובות שלך ❤️
מגיעה לתיוג מאוד באיחור ורואה שענו כ"כ מדהים אז פשוט מצטרפת ממש לכל מילה שהיא פנינה שכתבת בהודעתך זו, ולכל המילים החכמות שכתבו כאן לכל אורך השרשור.
ופותחת השרשור היקרה, @אנונימית בהו"ל, שולחת לך המון כוחות וב"ה כמו שכתבו לך פשוט נפלא - בהחלט בהחלט אפשר לצמוח ממקום זה ולעלות עוד קומה ועוד רובד דווקא מכאן, וזה לימוד מפעים, לא פחות מזה.
חזקו ואמצו יקרים 💪
