פורום הריון ולידה (עמוד 5363)

אני נהיית ממששש צמאה כשאני מניקה... ויש כאלו שנהיות ממש רעבות... אז אולי יש גם כאלו שאצלן זה הפוך 

אני בהנקה הופכת לשואב אבק

שבעקבות ההורמונים , והשינויים הגופניים , הרקמות בגוף נעשות יותר ספוגיות ולכן יש נטיה לדמם מהחניכיים , וגם מהאף לפעמים . גם אני משתעלת ועד אתמול היה לי קצת דם בשיעול, וב..(סליחהמראש) , נזלת . לא להתרגש . שווה לשאול רופא , כדי להרגע.

אבל בשיעול? רק לבדוק שאין משהוא אחר.

אם זה נראה שזה בא יחד עם נזלת או מחלל הפה- אז זה נורמלי לגמרי.

קשה להשאיר אותם לבד

אני באותו מצב רק שהבן שלי בן 4 חודשים...

מה שייעצו לי ( מגיל חודש) להרגיל לבקבוק ולהתחיל לשאוב במקביל, זה מדהים פתאום לצאת מהבית לבד

הרבה מעבר אני לא יודעת, עוד מעט יבואו המומחיות ויעזרו יותר

בהצלחה

גם לי לא מתאפשר כלכלית לא לעבוד, אבל בשבילי, להשאיר תינוק בן 3 חודשים וללכת, זו פשוט לא אופציה, כמו שזו לא אופציה לא לשלם חשבון חשמל וטלפון כי "לא מתאפשר לנו". אז כל עוד יש לנו קורת גג, לחם לאכול ומשהו ללבוש, ואין חובות ב"ה, אנחנו מצליחים בסייעתא דשמיא להשאיר את התינוקות איתי בבית.

חשוב לציין שיש לנו 4 ילדים, אנחנו גרים במקום יקר מאוד ובעלי לומד ללא קבלת מלגה או הבטחת הכנסה. אבל כשרוצים, זה אפשרי.

אני עובדת מהבית, יש לי משפחתון קטן. בעלי גם הוא עובד מספר שעות מועט ביום. מצטמצמים בהוצאות, אין רכב, וחיים על המון המון סייעתא דשמיא, שמגיעה כשעושים את מה שהנשמה מבקשת.

רק אלו שאין להן ברירה יודעות , מה זה כשאין ברירה...וכן , יש מצבים בחיים שאין ברירה. יש מצבים , שאם אשה לא תצא לעבוד , אז גם לחם לא יהיה על השולחן , וינתקו את החשמל. כבר פגשתי כאלה.

נצל"ש אני כותבת פה הרבה, אבל בימים אלו קשה מאד - ולא אפרט. אז החפירה כאן היא סוג של בריחה נעימה .

תחשבי על כל אותן נשים עובדות שמשאירות תינוקות בלית ברירה, ההודעה שלך לא מיטיבה איתן.

עם כל ההערצה לנשים כמוך - ויש הרבה הערצה - זו לא הדרך - לפסול לחלוטין גישות שונות, ולכתוב בכותרת "מזדהה וכו'" זה לא מספיק.

לא תמיד יש ברירה

ו-לא כולן בעלות אופי ויכולות (לאו דוקא כלכליות) כמו שלך.

הרבה אמהות עם לב זהב טהור מוציאות את הילדים בלב כבד בגיל 3 חדשים, ועושות בזה את הכי טוב בתנאים שלהן.

שוב, אין לי בעיה עם מה שכתבת, ברור שזכותך לספר על הגישה הזו וזו זכות לנו לשמוע,

אבל איך שזה נכתב - קשה לי.

אני לא יכולה לומר שלא צפיתי תגובה מעין זו.

מי שרוצה להוציא את הילד מהבית, מכל סיבה שהיא - אני לא מתווכחת איתה. חושבת שהילד צריך חברה? רוצה לצאת מהבית להתאוורר? חפצה לפתח קריירה? בבקשה. אני לא פוסלת שום גישה. אני בדרכי, וכל אחת בדרכה.

אך מי שלא רוצה להוציא את הילד מהבית, וטוענת שהיא "חייבת" לעשות זאת, אני מתווכחת איתה, וטוענת שזה אפשרי, כשרוצים באמת.

אני חושבת שמי שמוציאה את הילדים למעון בלב כבד, עושה לעצמה עוול. אם כבר מוציאים בידיעה שזה הכי טוב בתנאים שלהן, אז אין שום סיבה שזה לא יהיה בלב שלם ושמח (גם אם קצת רועד ורוטט, זה הרי לב של אמא וזה לא סותר).

שאין נימה של זלזול בהודעה שלך בדרך האחרת.

"מי שטוענת שחייבת" את שאלת אותה למה היא חיבת? או שיש לך רוח הקודש?

נכנסת פעם לסעיף ההוצאות וההכנסות שלה? את מכירה את הבעל שלה? את הצרכים שלה?

חייבת יכול להיות מורכב מכ"כ הרבה נתונים!

אצלך חייבת הוא לא ממש חייבת, ואצלה כן. חיוב מוחלט.

עכשיו תעני לה, מנקודת מבט כזאת. ובלי לשבור לה (ולאחרות) את הלב שגם ככה רועד ורוטט, כדבריך.

עזבי, אני מאד כאובה, אולי זו בסה"כ יבלת שלי.

לפעמים אנשים רואים בעצם אורח החיים שלי, ביקורת על שלהם.

ככה, בלי שאמרתי מילה.

(ולפעמים גם אם אני "מתנצלת" זה לא עוזר)

זה בפירוש משהו שמגיע מבחוץ - מצד המתבונן - ולא מצדי.

(או מצד אברכית)

מה שעוזר לי לא ליפול למלכודת הזו, הוא באמת להיות שלמה עם מה שיש לי לתת כיום למשפחה, ולדעת שמחר זה יכול להיות יותר, בע"ה. יש את ה"רצוי", ויש את ה"מצוי". העיקר שיש בפנים את התשובות שלך לעצמך מהו ה"נכון" בעינייך, ואת השאיפה לשם (גם אם לעולם לא נגיע).

אצלי זה למשל:

לאכול אורגני (אין לי כסף בשביל זה. כלומר, אולי הייתי יכולה לקצץ מפה לשם, אבל זה פשוט לא מתאים לי כיום);

לצעוק פחות (ברור שאני יכולה לצעוק פחות. זה רק פשוט לא מסתדר לי, לעזאזל);

לחיות בשלווה (לא יודעת למה אני לחוצה. למישהו אכפת אם אגיע לפארק חצי שעה מאוחר יותר?! אז למה לזרז ולדחוק בילדים ככה לאוטו?!);

לעשות יותר פעילויות עם הילדים (אני פשוט יותר נהנית לבשל ולגלוש במחשב);

ועוד, ועוד...

ואני משתדלת גם לזכור, שיש אנשים שחושבים אחרת ממני, ושבאמת מאמינים שחשוב לשלוח למסגרות. ושאולי אפילו יום אחד הילדים שלי ישלחו את הילדים שלהם, חס וחלילה, למסגרת אני רוצה להאמין שאני אמשיך לאהוב אותם ולקבל אותם כמו שהם!

אני לא יכולה לענות מנקודת מבט שהיא חייבת, אלא אם כן היא הבהירה שזה חיוב מוחלט באמת, כמו במצבים שזקנת השבט מדברת עליהם - לא דיברתי על מצבים כאלה.

כמו כן, אני לחלוטין לא מזלזלת במי ששולחת את הילד מהבית, מכל סיבה שהיא (ואם הסיבות שהבאתי היו נראות לא-משהו, זה רק כי לא הצלחתי לחשוב על אחרות, ושכחתי להכליל סיבה של שליחות וכד').

כמעט בכל שלב בחיים, הנשמה קוראת לנו לעשות את מה שאנחנו באמת רוצים, ואילו העולם מלא בטענות ומענות שבאות למנוע מאיתנו לעשות את הדבר הנכון.

גם אישה שחשה שהמהות שלה דורשת לצאת מהבית ולשלוח את הילדים למעון, והיא טוענת שהיא "חייבת" להישאר איתם בבית - אני אתווכח איתה. אין כזה דבר "חייבת". אנחנו עושים בחירות בחיים, ואם הבחירה לא נעשית בשמחה ובלב שלם, אז צריך לבדוק האם זו באמת הבחירה הנכונה, ואם כן, אז איך הופכים את הלב לשלם ושמח.

אין חייבת - יש בוחרת.

החלטה על יציאה לעבודה היא לא תמיד החלטה או בחירה אישית רק של האמא. במערך המשפחתי, כדאי לזכור, יש גם את האבא, את יכולת וגבול הפרנסה שלו, את סגנון החיים שהוא גם מעוניין לבנות לו לילדיו, חסכונות שהחלומות שלו כבר חזו שיחסוך לילדיו, הרגלי חיים.... והתחייבויות הכספיות לטווח הארוך. ולפעמים גם ראיה אובייקטיבית על המצב של האמא כשהיא יוצאת או לא יוצאת לעבוד ( יש נשים שנשארות בבית ומתכחשות לזה שזה גורם להן להראות "מעוכות " יותר, לבושות יותר ברישול, הבית מוזנח יותר כי תמיד יהיה זמן מחר...)

אז נכון שאנחנו בוחרות, אבל אנחנו לא בוחרות לבד... וזה כשלעצמו הוא לפעמים אילוץ.

ודאי שהאבא הוא חלק מהשיקול, אבל הוא הרי לא יכול "לאלץ" או לצוות על אשתו לצאת לעבוד, בשביל שהוא יחסוך לעתיד או יקבל בית ואישה מטופחים יותר. נא לזכור שהוא זה שהתחייב בכתובה לפרנס אותה, ולא להיפך.

הוא יכול לשכנע ולעודד, ואז היא תבחר לצאת לעבוד מתוך התחשבות בבעלה, בין השאר. שוב, זו בחירה.

בשמחה על שנפלה בזכותי האפשרות לחנך בנות ישראל.

בכיף- על שתהיה עוד מישהי שתוכל להעשיר את הילדה שלי בדברים שאולי לא מודעת או לא מצליחה.

בהבנה- שכך הקב"ה גלגל את חיי ואני שלמה עם כך.

כל אחב- כבודה ורצונה במקומו  מונח

וכמו שאמרה אברכית-

אל לנו לעשות דברים ממקום של הקרבה ומסירות נפש, ללא השלמה והבנה שזה הטוב בשבלנו.

מותר להרגיש כאב אבל להשלים ולזרום איתו

לא, לא טוב לתינוקת להיות עם אף אחד חוץ ממך. אין כמו אמא.

לא, תינוקת לא זקוקה לחברה. לפי מחקרים פסיכולוגיים (וזה לא חדש!) ילדים עד גיל 3 (שנים, לא חודשים!) לא זקוקים לחברה.

אם לדבר על טובת הילד - אין שום הצדקה לשום דבר שמנתק אותו מאמא שלו.

ואפילו "זמן איכות", שהמציעו בזמנו פסיכולוגים עבורינו, התברר כבלוף אחד גדול.

כך שחושים שלך לא משקרים לך: כשאת עוזבת את המתוקה שלך, את לא מטיבה עמה.

עוד דבר, שלא הזכרת: אם אצל מטפלת יש עוד ילדים, אז גם סבירות שהיא תתחיל להידבר בכול מיני דברים גדלה. ואם את באמת חייבת לצאת לעבודה, אז גם לא תכלי לשבת איתה, כשהיא תהיי חולה, ח"ו. וזה מאד לא יטיב לא לגוף שלה ולא לנשמה.

אבל לפעמים באמת אין שום ברירה, ואנחנו נאלצות לעשות דברים, שהם גם נגד רצונינו, גם נגד הטבע וגם נגד טובת ילדינו. לפעמים פשוט אין מה לעשות. לפחות את מוסרת אותה למטפלת ולא למעון!

ולגבי השאבה. זה מאד תלוי באופי התינוקת. את אמא. את מכירה אותה יותר טוב מכולם. תסמכי על עצמך. את יודעת את התשובה הנכונה, לא אנחנו.

מאחלת לכן להתגבר על כול הקשיים.

בהרבה אהבה

יעל

אז נכון שהכי טוב שבעולם לתינוק עם אמא שלו.באמת נכון. וכן באמת תינוקות לא צריכים חברה עד גיל 3.

אבל- מה לעשות שלא כל אמא לא רק יכולה אלא גם לא בנויה להשאר 24 שעות בבית(

ואני לא מדברת מנקודת מבט שלי כי אני כן בבית עם בנותי לעת עתה).

יש נשים שהיציאה מהבית מאוררת אותם, והם צריכות את המפגש עם אנשים, הם צריכות את התיפקוד גם בעבודה, בחוץ. ולהפך הם אפילו חוזרות מלאות כוחות לילדיהם הביתה.

וגם- לא כל ילד אצל מטפלת הוא אומלל ומסכן, יש מטפלות מקסימות שיתיחסו לילד בחום ואהבה כאילו הוא שלהם..

ועוד דבר אחרון- אפשר בגדול להתפרנס מהבית, אבל לא לכל אישה מתאים להיות ללא חברת מבוגרים, או לפתוח צהרון ולטפל בכל ילדי השכונה..

וגם- מה רע שאישה, מלבד היותה אמא, אוהבת לעסוק גם בדברים אחרים(ללמד, להיות אחות וכו') או ללמוד?

כל עוד אנו דואגות שהילדים שלנו יהיו בשעות אלו בידים טובות.

ועם כל מה שכתבתי אתן בטח תוהות למה אני בכלל בבית עם בנותי?

עד כאן חפירות להיום

אני באותה סירה. חזרתי בלב כבד לעבודה אחרי חופשת לידה של 4 חודשים וחצי. מסכימה לחלוטין שאין כמו אמא ובגיל הזה לא צריך "חברה". אני שונאת שאנשים אומרים לי "דווקא יהיה לך טוב לצאת קצת מהבית ולתינוקת יהיה טוב להכיר עוד אנשים". ה' לא ברא ככה את העולם. ה' ברא את העולם כך שעד גיל שנה-שנתיים הילד יונק וניזון מגוף אמו, כלומר הוא צריך להיות צמוד אליה! פעם לא היו משאבות ובקבוקים.

אני בכלל לא מסכימה עם אברכית - מה, לא יכולה להיות מציאות בכל העולם כולו של אין ברירה? אצלנו המקרר תמיד ריק ואם אני לא אלך לעבוד הוא יהיה ריק לחלוטין! זה לא עניין של להצטמצם!  פשוט אין! בעלי פוטר בדיוק לפני שהסתיימה חופשת הלידה שלי וגם ככה הוא מתקשה למצוא עבודה\ וגם כשכבר עבד בעבר, הביא גרושים.

גם אני הייתי בדיכאון מהמחשבה שאצטרך לעזוב את התינוקת שלי אבל בסוף אמרתי לעצמי: כרגע ככה ה' רוצה שאני אעבוד אותו. זה לא מה שאני רוצה, אבל זה הכי טוב בשבילי כי זה מאת ה'. ולכן עלי לשמוח! וזו גישה שאני מקווה לאמץ אותה לכל דבר בחיים בעזרת ה'.

ולדעתי, אם מתאפשר לך, תאריכי את חופשת הלידה לפחות עד גיל 4 חודשים כי אז התינוק נהיה יותר ערני ופחות צמוד לאמא (כך לפחות היה אצל ביתי.)

לא אמרתי שלא. ואפילו הדגשתי שאני יכולה לא לצאת לעבוד רק כל עוד יש לנו מה לאכול וללבוש, ולא כשאין (אם כי חשוב לציין שאני לא בטוחה שהייתי מרוויחה יותר אם הייתי יוצאת לעבוד מחוץ לבית).

אלא שסיטואציה כזאת היא די חריגה, ולא השתמע מדבריה של דבי שזה המצב אצלם. רציתי לתרום לה את המחשבה שאולי (לא בטוח אבל אולי), אפשר גם אחרת.

ומה שאת אומרת לעצמך, זה מקסים, ובדיוק לזה התכוונתי. אם ה' העמיד אותך במקום הזה, סימן שזה הטוב ביותר לך ולתינוקך.

מסכימה שאין להוסיף תארים שלא מתאימיים אבל תכלס אנחנו לא מכירות אותה אישית כדי להחליט בשבלה שהיא לא דוקטור.

אמנם כתבת את זה במילים יפות אבל המסר עדיין פוגע...

בבקשה לכבד אחת את השניה..

יש רופאים רבים שעשו הסבה לרפואה משלימה.

חבל להיכשל בהכפשת אדם לשווא. אולי כדאי לבקש ממנהלת הפורום למחוק?

אני ממליצה להגיע אל המטפלת מעכשיו מדי פעם עם התינוקת לביקור. תוכלי להתרשם מהתקשורת ביניהן והתינוקת תלמד לבטוח במטפלת. כשתשאירי אותה בפעם הראשונה היא תישאר עם דמות מוכרת לה. 

כבר הרבה זמן אני קוראת את הפורום ולא מגיבה אך הנושא הזה בוער בי כך שהייתי חייבת להגיב.

אז ככה- אני עובדת לא מעט שעות ויש לי תינוקות במעון.

ולמה בחרתי בדרך הזו? שתי סיבות עיקריות:

1. יצא לי (בעל כורחי.) להיות כחצי שנה בבית. זו היתה אחת התקופות הנוראיות בחיי. כי אני לא אוהבת לבשל, לא לנקות והכי אני שונאת- להדיח כלים. אני גם לא אחת שבנויה לשחק בלגו יותר מחצי שעה ביום. הרגשתי שאני גם בבית וגם לא מצליחה לתת לבית את הכל. אז מה הילדים שלי קיבלו? אמא עצבנית ולא מרוצה. לא עדיף מעון?

2. ופה אני רוצה להגיב לכל הנשים שדוגלות שאפשר לחסוך ולהישאר בבית. אמא שלי גידלה אותנו בבית ואני מעריכה את זה מאוד. אבל כיוון שאבא שלי לא הרוויח המון המחיר של זה היה צמצום גדול מאוד בבית.

אני אכן יכולה להרגיש עד היום את ההרגשה הרעה שהיתה לי בפעמים הנדירות שאימי נאלצה לסוע ולא קיבלה את פני בצהריים. אך אני יכולה להרגיש לא פחות את תחושת הבושה בללבוש בגדים מיד שניה ושלישית. לא תמיד לטעמי, לא תמיד במידה המדויקת ואף פעם לא באופנה. אני גם יכולה לזכור את האכזבה שבלא לסוע לשמחה משפחתית כי אין רכב ואין כסף להסעה. והכי קשה הידיעה שהשבוע לא נאכל כל יום בשרי כי אין כסף.

גם בעלי לא מרוויח הרבה (מבחירה.) ואני בשום אופן לא מוכנה שהילדים שלי יחוו חוויות כאלו.

אז ילדי האהובים- אני קמה כל בוקר מוקדם בבוקר אחרי שלילה קודם הלכתי לישון מאוחר ועובדת קשה כדי שאוכל לתת לכם הכל. אני יוצאת מהבית כדי שכאהיה בו אהיה שמחה ורגועה וכל כולי שלכם.

(וזה לא סותר את זה שאני שואלת את בני בערך כל יום אם הוא אוהב ללכת למעון... עדיין פועם בי לב של אמא.)

כמובן- שמי שכן בנויה וכן מרגישה שהיא מסתדרת כך- אשריה.

רק רציתי להדגיש שלא ברור בכלל שהכי טוב לבית ולילדים שהאמא תהיה בבית.

1. זה נפלא שאת קשובה לעצמך, ויודעת להחליט מה שהכי טוב לך ולמשפחתך. אני בטוחה שהילדים שלך רק נשכרים מכך.

2. אני חושבת שאי אפשר לנבא איך ילדינו יזכרו את ילדותם, ואיזה חוויות ייחרטו בהם. ייתכן שאילו אמך היתה נעדרת כל יום מהבית בצהריים, היית זוכרת את זה לשלילה וחושבת שהיית מעדיפה ללבוש בגדים מיד שניה ולא לאכול בשרי כל יום... כל ילד חווה את חייו באופן מאוד אינדיבידואלי, שגם מושפע מאוד מהחוויה של ההורים. אני למשל הייתי ילדת מפתח, ונהניתי מכל רגע. עד היום אני אוהבת להיות לבד בבית.

הנושא של צמצום כלכלי מול חינוך הילדים הוא מורכב, ויש לי הרבה מה לומר עליו. בינתיים, אני מעידה שילדיי לובשים כמעט רק יד שניה ושלישית, וזה תמיד-תמיד במידה המדוייקת, במצב מצויין, די באופנה ודי לטעמם (עד כמה שמתחשבים באופנה וטעם של ילדי גן וכיתות נמוכות. כמובן שעם הגיל זה יהיה חשוב יותר). והם לעולם לא שומעים מאיתנו ש"אין כסף". לעולם, וזה כלל ברזל בחינוך.

עד שהמתוקה נכנסה למעון בסופו של דבר (גם בגיל 4 חודשים). והבת שלי גם "צמודת אמא".

אז נכון שביומיים הראשונים קצת בכיתי וגם היא (לא כשעזבתי אותה, אלא כשהיא התעוררה וגילתה בקבוק במקום אמא).

אבל אחרי יומיים שתינו כבר התחלנו להתרגל. נכון שמדי פעם אנחנו קצת מתגעגעות אבל זה לא כל כך נורא, ושתינו רוב  הזמן מחייכות ושמחות ברוך השם!

אז אני ממליצה לא לחשוב על זה כבר מעכשיו, אלא לחיות את הרגע - תהנו ביחד ואל תטרידי את עצמך במחשבות מעציבות, זה סתם מכניס אנרגיות שליליות...

לגבי השאיבות:

תתחילי מעכשיו - תקבעי זמן קבוע בבוקר (אני, למשל, עשיתי את זה שעה אחרי ההנקה הראשונה של הבוקר) ותתחילי לאגור. יכול להיות שבהתחלה לא יצא הרבה בכל שאיבה, אבל אל דאגה - זה יילך ויתגבר עם הזמן וההתמדה.

חשוב לאגור כי לפעמים בעבודה לא מצליחים או מספיקים לשאוב את מלוא הארוחות, אז טוב שיש ספֵּרים.

אגב שאיבות, אני מצרפת לך קישור לסרטון על מחקר שעשו באוקספורד בעניין של שילוב סחיטה עם השאיבה. לטענתם זה מגביר חלב... 

http://newborns.stanford.edu/Breastfeeding/MaxProduction.html

התחושה הזו היא בהחלט נוראית... וכ"כ מוכרת (עברתי את זה 5 פעמים. אף פעם זה לא קל!)

ולמרות שאני ממש לא טיפוס בית, הייתי מוכנה עוד קצת להיות עם הילדים.

א-ב-ל וזה רבל משמעותי! קודם כל- זה רק לחלק מהיום.

חוץ מזה, אני חושבת שבכל זאת זה קצת מאוורר. יוצאים, פוגשים אנשים בגובה שלך, לא מתעסקים כל היום בקקי פיפי אוכל.

הימים הראשונים לא פשוטים (כמו שאמרתי למנהל שלי אחרי החזרה מהלידה שלישית- אני פה רק בגוף...)

אבל מסתגלים ומסתדרים.

אם את בעניין של שאיבות- תשיגי לך משאבה חשמלית טובה ונוחה, מקום נעים בעבודה לשאוב, תיידעי את מי שצריך שאת זקוקה לזמן שאיבות, ותבדקי אם את זכאית לשעת הנקה.

שתהיה חזרה מוצלחת ולא כואבת מדי

יש תגובות שבאמת מעודדות ויש כאלה שקצת הכניסו אותי לדכדוך... לא כולן יכולות לעבוד מהבית ובאמת שיש מצבים שאם האשה לא תצא לעבוד פשוט לא יהיה אוכל בבית.. אני לדוגמא ממש לא יכולה לעבוד מהבית, יש לי מקצוע שקשור בתחום הבריאות כך שאני לא יכולה לעבוד בזה מהבית... השיקול של לפתח קריירה ממש לא נחשב אצלי,  כי קריירה יכולה לחכות וגידול הילדה שלי הרבה יותר חשוב לי.. אבל -- -- לפעמים נכנסים למצב שפשוט אין כסף, כמה שמצטמצמים אין ואז האופציה היחידה שיש לי זה לצאת לעבוד.. ואז מה עושים???!!!

אני מנסה לחכות כמה שיותר ובינתיים להצטמצם ולחיות מהמינוס בבנק... אבל אני יודעת שיגיע הרגע שאני פשוט אהיה חייבת לצאת לעבוד...

הבעייה בהנקה שאת לא יודעת כמה באמת החמודה שלך ינקה...

ולכן מנסיון הדבר הכי חשוב הוא ללמוד להקשיב אותה..

רק את בתור אמא יש לך את התשובה הכי מדויקת למה קורה לה

תנסי לתת לה שוב.. אם היא תסכים מה טוב- זה רק חלב אם.. אף פעם לא מזיק!

אם היא לא מסכימה את יודעת שיש לה גזים או שהיא עייפה.. ואז את כבר לאט לאט

תלמדי מה קורה לה (=

בהצלחה רבה!

שמתי לב שהבן שלי מאז שנולד, אם הוא ער שעה וחצי לפחות הוא נהיה עצבני  ורוצה לינוק שוב והמון פעמים נרדם.

כמו שאנחנו אוכלות מידי פעם ולא רק כל 3 שעות

ומה שאני עושה זה להרים את הקטנה לגרעפס, ולנסות. ולנסות. ולנסות.

לרוב- לפחות אצלנו- הסיבה שהקטנה בוכה היא שהיא רוצה להמשיך לאכול, אבל הגרעפס מפריע לה (אלא אם אני מאוד טועה בפרשנות שלי). וכבר גיליתי הרבה מאוד שיטות להגרפסה (אולי הגהקה נשמע יותר טוב ).

וחשוב מאוד להיאזר בסבלנות. זה יכול לקחת אפילו עשר דקות עד שמצליחים להוציא את הגרעפס...

אם בכל זאת לא יוצא שום גרעפס אחרי הרבה זמן (ואחרי כמה פעמים שהסיטואציה הזו חוזרת על עצמה), אז אולי היא באמת שבעה. על כל פנים, נדמה לי ששווה לנסות קודם כן לתת לה עוד אוכל (אחרי שמוציאים את הגרעפס ההוא...), כדי שהיא תעשה יותר מרווחים בין הארוחות.

בהצלחה!

אני ינסה ויראה מה קורה

שמתי לב שאם לפעמים היא עייפה

היא נכנסת להתקפת בכי שרק הנקה מרגיע אותה ואז היא נרדמת 

בהצלחה רבה

גם הילדים שלי בגיל הזה מורידים את זמן הארוחה.

ממש הגיוני וקיים.

הזמן להנקה הוא בסדר, השאלה היא מה קורה אחרי שעה וחצי, כמו שאמרת.

את משתמשת במוצץ?

אם כן- תתני לה, אם היא מוצצת ואז זורקת, סביר להניח שהיא רעבה.

תזהרי לא להפוך להיות המוצץ האנושי שלה...

בהצלחה!

"תזהרי לא להפוך להיות המוצץ האנושי שלה..."

ב"ה נראה לי שהיא יותר התאזנה

היא יונקת עכשיו כל שעתיים-שעתיים וחצי.

יכול להיות שזה היה תקופה זמנית של חוסר חלב.

לצערי,למרות שזה אינדווידואלי{הגלולות שיש בהנקה זה סרזט ומיקרולט}

,אולי תנסי נרות,ספוגיות וכו'?

מי שאמר לך 3 חודשים נתן הוראה מלפני כעשור....

השאלה אם יש לך ניסיון עם איזושהיא גלולה?

כשחיבים למנוע עדיף לא להשתמש בנרות

שמעתי על רופאה שנתנה פמינט לאישה שמניקה מלא.

תתיעצי עם הרופא

לאדמת, והרופאים אמרו לי שזה בסדר גמור. הבעיה היא רק בחודש הראשון.

אבל במילים שדוד המלך כתב יש הרבה ביטוי לשאלות שלך, וגם תשובות, תקשיבי למילים שאת קוראת, ואולי אצלו תמצאי את התשובות שלך.

דוד המלך לא היה סתם אדם כמונו, הוא היה אדם עמוק וקדוש, עם ראיה לדורות. למילים יש כוח (לכל מילה שאומרים), אז ודאי שלמילים של דוד המלך יש המון כוח והשפעה.

אמירת תהילים היא לא כפתור שלוחצים עליו, ואז קורה מה שאנחנו רוצים.

ה' הוא המנהיג של העולם, והוא מחליט מה יקרה. כמו אבא, שיודע יותר טוב מהילדים שלו מה טוב להם.

אבל, הילדים יכולים לבקש מאבא את מה שהם רוצים. אבא יחליט אם לתת או לא.

והעיקר, להאמין שאבא אוהב אותנו, ומה שהוא לא נותן לנו הוא לטובתינו.

אז ודאי, להמשיך לבקש, לומר תהילים,

אולי אבא יאמר כן ואולי יאמר לא,

ויש שליטה על מה שיהיה,ההחלטות בידים של מי שמבין הכי טוב, אבא שלנו.

התפקיד שלנו הוא להתפלל בלי לחשוב מה התוצאה תהיה,

התפללנו על חולה הרבה זמן ולצערנו הוא נפטר, אסור לחשוב שהתפילות לא התקבלו,

הם התקבלו ויועילו לדברים אחרים שלא נדע עליהם אף פעם

שאלת שאלה שהרבה מתחבטים בה וקשה להרבה מאיתנו,

שנזכה שה' תמיד ישמע לתפילות שלנו,

 וחיבוק 

ושבת שלום ...לפעמים קשה לי עם ההבנה הזו - שאין תפילה שבה ריקם. אי אפשר להוכיח את זה ...אבל בכל זאת אמרתי תהלים לרפואת רות בת רחל מלכה - רפואה שלמה, בנחת ולא בצער , בקרוב  - אמן.

ושבוע טוב!!!

וגם אם היא לא הגיע לכתובת ששללחת היא הגיע למקום אחר

תפילות לא מתבזבזות ונעלמות

הן מחכות להועיל במקום המתאים ובזמן הנכון

ובשבת אם יהיה לי זמן- אחפש קצת מקורות

"ואני תפילתי לך ה' עת רצון, אלוקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך"

נשמע ממש כואב 

לפי דעתי להקשיב לרופא

ולהתלונן על הנהג

למרות שאני לא ממש מבינה בזה...

שיהיה בצלחה בעז"ה!

במיוחד אם יש לך כאבי בטן,חוששים חס וחלילה מהיפרדות שיליה,

בשורות טובות,תעדכני!!

אחרי טראומה של 24 שעות קשות...

אבל ב"ה הכל בסדר...

חוץ מהמוגלובין...

שבת שלום,

ותודה לכולם!!

בשורות טובות

המוגלובין ....- לקחת ברזל /פרה-נטל /, ירקות ירוקים, / העיקר שהכל בסדר

חיכיתי לעידכון ממך,תודה ששיתפת.

בשורות טובות!

נותנים גם מים,אחרי ארוחת מוצקים לעזור לו לעל את המוצקים בבטן.

שהקטן ממש ממש סרבן בקבוקים כבר הפסקתי לנסות.....הוא יורק/משחק/מושך ועושה הכל עם הבקבוק חוץ מלשתות ממנו.....

להניח חיתול בד מסביב לפיטמת הבקבוק ולתת לו.

יפעת תודה רבה רבה על התגובות המהירות.....

שגם ככה נחנק אם את נותנת לו יותר מידי אוכל/ הנקה וכו'?

אני מנסה לפעמים בכפית, מזרק והוא נחנק וגם לא שייך באופן קבוע.

נותנים בכוס, לאט לאט

כי הכליות הצעירות של התינוק לא בשלות לטפל בשיבוש מאזן המינרלים, והן עלולות לשטוף מינרלים רבים מדי בשתן, עד כדי מצב שנקרא "הרעלת מים", חלילה.

יש תינוקות שפולטים יותר. רוב הילדים שלי פלטו הרבה, יחסית. אחד מהם גם היה מקיא מדי יום, תקופה מסויימת. עם הזמן, הסוגרים של הוושט מבשילים, והפליטות פוחתות.

חשוב לציין שהפליטות אינן מזיקות לתינוק. הן בהחלט מטרידות ומלכלכות... סבתא רבה יכולה פשוט לא להסתכל

ב"ה

בחודשים הראשונים עד חודשים וחצי היא היתה פולטת די הרבה עם יציבות מפעם לפעם ושבוע ככה.

מחודש שלישי היא יחסית לא פולטת הרבה>כמו החודשים הראשונים.

המצב שנוצר לאחרונה מה שמסופר לעייל נראה כחריג לאוכל תקופה גדולה של פליטות יציבות.

הפליטות שלה מגיעות עד מצב שהיא פולטת מים>נוזל שקוף שהוא לא כמו פליטת חל>לבן וגושי מעט.

גם אם הסבתא רבה צודקת היא לא מוכנה לשתות מים.

למישי זה קרה?? מה עושים?

כשהחלב טרי בקיבה, הוא נראה עדיין ממש כמו חלב.

אחרי זמן מה, החומצה הופכת אותו לגושי.

בהתחלה גושים גדולים.

אחר כך גושים יותר קטנים.

ובסוף מה שנראה כמו "מים".

מה שיש בקיבה, זה מה שייצא בשעת הפליטה. תלוי לפני כמה זמן היא אכלה (ובקצב העיכול שלה, שתלוי גם בשעות היממה).

סבתא לא צודקת (אבל אין ספק שהיא מאוד אוהבת ודואגת ורוצה לעזור. זה לא סותר! ).

תינוקות פולטים. זה עובר להם.

יוקטנה- מתאים לך לדעת שתינוקות לא פולטים סתם,

הם פולטים אוכל שלא מתאים להם..

אם זו כמות קטנה זה לא נורא ולא משנה

אם היא גדולה ועקבית- כדאי לבדוק מה לא טוב לתינוק בתזונה של האמא..

זה בגלל שהסוגר של הוושט עוד לא בשל בלידה אצל חלק מהתינוקות, ותוך כמה חודשים הוא מבשיל.

כשזה ברמה פתולוגית, זה נקרא "ריפלוקס" (אבל ממש לא נשמע שזה המקרה ב"ה).

הבן שלי פלט המון. לא היה לו ריפלוקס, אבל הוא פלט ה-מ-ו-ןןןן.

כשהיה בן חודש עשיתי בדיקה של מזונות שלא טובים לו,

וכל עוד הקפדתי על הדיאטה (שהיתה מחמירה במיוחד) הוא לא פלט אפילו לא טיפה, ולא היתה לו שום בעיה עם הסוגרים.

בחריגה הכי קטנה- הוא פלט מיד בארוחה הקרובה: אם "חטאתי" הרבה הוא פלט הרבה, אם טעמתי טיפה הוא פלט טיפטיפה. זה היה מדהים, אחד לאחד!

עד כאן נסיוני הדל עם פליטות..

ב"ה

ואיך זה שנוצר ניגוד כ"כ גדול לגבי מים לתינוק יונק.
אני שמעתי על קרובה רחוקה שהפעם הראשונה הדריכו אותה בטיפת חלב לתת מעט מים?!

ואיך זה שאבותנו שתו מים בילדותם ולא קרה דבר?

ומה יותר להוביל "הרעלת מים" חוץ משם מפחיד.. איך "נלחמים בזה?"

ב"ה

זה נמצא על אותו משקל ומבלבל

ויש גם שירשור למעלה..ברגע שתתחילי מוצקים אגב את יכולה כבר להתחיל..

רק אז להביא לו מים,

גם שלי פולטים בלי סוף,

לילד הבא אמרתי שאני אקרא איתיאל שיהיה לי חרוז עם איתיאל פלטיאל

ארוחות קטנות וצפופות,ועדיף לחם מקמח מלא יותר משביע..

בשעה טובה,המשך הריון קל ארוך ומשעמם..ושתצאי בידיים מלאות.

...תרתי משמע (בדגש על הכף )

א. את בהריון

ב. חורף וקר

ג. אולי חסר משהו ? סידן וכו..

ד. אולי יש לך תאומים?

מה שכן , אל תעשי כמוני ותזללי גלידות עם פצפוצי שוקולד וקליקס ועוגות גבינה  ובין לבין כל מיני משקאות עם כימיקלים - לכי על גזר ,לחם מלא , בשר ממקור אורגני , ביצה קשה ,  דברים כאלה. (ואולי גם אני סופסוף אחזור בתשובה)

עצתי זו נובעת מנסיון אישי כואב.

בהריון האחרון אמרתי לעצמי: יאללה, גם כך אני כבר שמנה, אין עניין לעשות דיאטה עכשיו,

כשהבטן תופחת לה ממילא.

ובהריון שלפני שהייתי בו עם אותה גישה באמת לא נשאר לי כלום מ'ההתפרעות' באכילה בזמן ההריון.

אלא, שאחרי ההריון הזה, נשארתי עם עודפים מטורפים...

איזה 10 קילו יותר, שממש מציקים לי.

אתמול ילד קטן שאל את אמו לידי אם אני בהריון שוב

קיצר, לזכור שרק התינוק יוצא בסוף. הוא לא לוקח איתו החוצה גם קילווים מיותרים.

תאכלי כל הזמן, אבל במנות קטנות.

תדאגי לאכול בריא ולא ג'אנק וחטיפים.

תקפידי לקחת פרנטל

0ויטמינים להריון והנקה, לא חשוב מאיזו חברה, אבל קחי!)

נתת לי רעיון, פרנטל. מעולה.

בינתים אני רק עם ברזל  B12 וחומצה פולית.

prenatal

לפני לידה . ככה קוראים לויטמינים שנשים בהריון לוקחות - למרות שאפשר לקחת גם אחרי. יש כל מיני חברות , ולא נעשה פרסומת בפורום? או שכן ?

יש של קופת חולים , ויש של סולגאר, של אלטמן , של סופהרב, ועוד הרבה חברות .

פרה= לפני

נטל= ...לא יודעת - אבל כנראה קשור לילוד או לידה .

ככה אני יודעת שהיא שומעת....

היא לפעמים גם מזיזה לעצמה את היידיים מתוך שינה

ומפחידה את עצמה ומתחילה לבכות בהיסטריה.

משתדשלת שתישן בחדר ולא בעלגלה בסלון וגם עוטפת אותה בשמיכה

ככה היא ישנה יותר טוב.

מתעורר מכל התעטשות של מישהו.

גם היום בגיל 6 הוא לא ממש אוהב רעשים, אבל לא עד כדי כך...

עדין נפש קטן... 

חח כל פיפס מקפיץ אותו.. אפילו אם פתאום מדברים קצת בקול - הוא קופץ...

אני מתה על תנועת הבהלה הזאת שהם פורסים את הידיים כמו "הצילו!"

אני מניחה שזה יעבור עוד מעט... עכשיו הוא בן חודש...

תשאלי את אחותו אם היא מכירה משהו כזה..

יכול להיות שבהתחלה יוצאים לו שפיריצים של חלב וקשה לו ככה לינוק?

פיפי כמו שיוקטנה אומרת..איפה היא אגב??

כדי לדעת כמה שומן יש צריך לקחת את החלב שלך למעבדה ולבדוק....

דרך אגב, למה זה משנה באמת?

כמות האכילה קשורה לסוג התינוק (אצל אותו אמא תינוקות אחרים אוכלים כמות שונה של חלב....)

ב"ה

כשאת שואבת חלב ואח"כ מקררת אותו כמובן. את יכולה לבוא אחרי שעה/שעתיים ולראות שיש את החלב=מים ומעל יש שכבה של שומן בצבע יותר לבן קרם כזה. 

למה זה משנה? זה בעצם מה שאני שואלת!

אם משנה שאני נותנת חלב שנשאב בבוקר בשעות הערב או להפך...?

בסוף כשאת מרגישה מרוקנת זה ה"שמנת" זה החלב עם הכי הרבה שומן,משביע..וכן בדר"כ הוא בערב וככה הם פותחים פער של שינה..

לפי מה שזכור לי... לגבי המינון בטיפת חלב יגידו לך בדיוק כי זה תלוי איזה חברה את רוכשת... יש יותר מרוכזים ויש פחות

צריך מרשם לברזל תינוקות, נכון? (כדי שיהיה יותר זול). אז צריך ללכת לרופאה במיוחד..?

זו בקשה לתרופה שגרתית ואין צורך לבדוק תינוק בשביל זה.

זה אכן יותר זול עם מרשם.

אפשר לקנות גם בלי.

מעולם לא לקחתי מרשם לברזל!

מה הפער במחיר-מי יודעת???

אבל קנינו השבוע בבית מרקחת פרטי ויקרן למדי וזה עלה 33 ש"ח נראה לי (ובלי מרשם).

לא לתת טיפות.. אלא פירות שבפירות יש ברזל..

אם התינוק שותה פורמולה עדיף לא לתת את הברזל באותו הזמן - סידן וברזל מתחרים בגוף על הספיגה.

ביניקה איני חושבת שיש את אותה הבעיה. אנחנו כן נתנו לתינוקות את הברזל עם הפורמולה י היה יותר וח וברוך השם הם בסדר בעניין הזה

בהצלחה!

ביניקה מרובה,

נשמע שהיא הייתה זקוקה קצת לשינה,יש לה חום?

אם הכל כרגיל ומחר היא לא תעשה את זה שוב לא הייתי חוששת.

דבר שני- קבלי חיבוקי ונשיקה

ועכשיו מנסיוני (אצלי צרבות מתחילות מסוף חודש רביעי וממשיכות עד אחרי הלידה)

דברים שיכולים לעזור:

להשתדל כמה שפחות לאכול מטוגן, שוקולד, דברים אחרים שמנים במיוחד, כמו בורקסים ודומיהם, וכאלו שמכילים קפאין כולל תה וקפה.

יש צרבת , מה עושים?

קודם כל - שותים מים, פעם בכמה דקות שלוק קטן. עדיף מים קרירים (לא מאוד קרים)

כשהולכים לישון - להגביהה את הראש על עוד כרית.

מכאן, כל אחת ונסיונה האישי..

מה שעוזר לי לפעמים, זה קצת חלב, או שקד אחד מידי פעם, מלפפון ירוק, אבל הכי הכי, לשמור לא לאכול מה שכתבתי למעלה..

בהצלחה

שוקולד ומטוגן...

אבל זה התחיל לי רק בשבוע -שבועיים האחרונים...

תעשי נסיון, קחי יום אחד שבו את מנסה לאכול "בריא" או לפחת להגביל את עצמך במאכלים הנ"ל..

תראי אולי בשבילך זה יעבוד

שכחתי להוסיף שעוד מה שעוזר לי זה משקאות מוגזים (ואני שונאת כאלה בעע)

אז...

מחר אני בצום...!

טאמס.

לא יודעת מה הייתי עושה בלי זה בהריון...

טאמס (כדורי סידן)

שתיה מוגזת (בעיקר קולה וסודה)

אפילו אחרי כמה שעות זה כבר משחיר ונראה לא משהו (אם כי אפשר עדיין לתת את זה).

זו הסיבה העיקרית שתמיד התעכבתי עם המוצקים... אף פעם לא היה לי כוח לרסק ולטחון כל פעם ולחכות שהוא יואיל בטובו לבלוע כפית אחת של רסק. במקום זה, הייתי נותנת כל יום אבוקדו, עד שנמאס לו והוא כבר לא מוכן לגעת בזה

לא יודעת מה עם הויטמינים, פירות טחונים בדרך כלל לא נשמרים טוב...

יש לי בלנדר מוט ובהתחלה פשוט טחנתי מעט מאוד (רבע תפוח...שליש בננה וכדומה...)

בהצלחה

פשוט ריסקתי על פומפיה, כמויות קטנות (תפוח, אגס וכדומה)

ובננה עם מזלג. התינוקות שלי דוקא העדיפו את המרקם הזה על פני רסק.

מהיר וקל לניקוי!

חיבוקי....טיגל....ועוד חיבוק....הנקה (מישי כתבה שיש בחלב משכך כאבים)...עוד חיבוק....לתת ללעוס משו- גזר מהמקרר, תפוח, ביסקוויט .....נשכן(למרות שלשלי זה לא עזר)....סבלנות....חיבוק נוסף.....לשיר ולרקוד עם הילד....ולדלג ברחבי הבית....לנשום עמוק.....אקמול עם יש חום ממש גבוהה....הנקה....תפילות....לתת ללעוס כפית או משו ממתכת(לא יודעת למה אבל שלי אהבה....

ואם יש למישי עוד עצות אני גם אשמח....כל שן לידה אצלנו....ועוד בלי אפידורל....מסכנה  הקטנה שלי שוב יוצאת לה שן...בינתיים חום 39.2 פעם שעברה הגענו ל39.5

לקרוא וממש לחייך,קיבלתי חיזוקים חיוביים...."בדרך" יקרה ממש תודה!

מקווה שנעבור את זה בטוב,מה שמעניין בכל העניין שאיך שאני מרימה את הפצפון הבכי נעלם בפתאומיות(עד לפעם הבאה)...

שיהיה בהצלחה, לנשום עמוק עמוק, ולגייס את מירב הסבלנות ורוגע שאפשר..

לגבי זמן, זה אינדיוידואלי.. אצל הבת שלי זה לקח בערך שנה עד שכל השיניים יצאו, ולאחיינית המקסימה שלי היה במשך 4 חודשים חניכיים נפוחות עד שיצא משהו, על כל התופעות הנלוות, חום, שלשולים וירידה בתיאבון...

לעומת זאת,

לחברים שלנו, 2 ילדים, כל התקופה של גדילת השיניים הם פשוט ישנו.

כן, נשמע הזוי, אבל ככה היה, הילדים פשוט היו עייפים מגידול השיניים ויישנו יותר מבד"כ..

אצלנו זה קורה בסביבות גיל שלוש וחצי...  

זמן תחילת הצמיחה
    
השיניים בוקעות בין גיל 3 חודשים לגיל שנה.

קשה לזהות את תחילת צמיחת השיניים. סימנים כגון הכנסת ידיים לפה ורוק רב אינם מעידים בהכרח על גירוי כתוצאה מבקיעת השיניים, וזאת מכיוון שמגיל שלושה חודשים לערך התינוק מיירר הרבה (בלוטות הרוק מתחילות להפריש הרבה רוק), ובנוסף התינוק משחק עם ידיו בפה מאחר וזו דרכו לזהות חפצים ולחוש במרקמם. לפעמים ניתן לשער את תחילת צמיחת השיניים אצל התינוקות על פי זמן צמיחת השיניים של הוריהם.
    
   
תופעות לוואי
    
ישנם תינוקות שבקיעת השיניים אצלם מלווה בכאבים, שלפעמים באים לידי ביטוי בכך שהילד נושך בעצבנות את ידיו או כל חפץ אחר שמכניס לפיו, וגם מביע אי שקט. כאבים כאלו עשויים לגרום לתינוק להתעורר בלילה מספר פעמים.
    
ניתן להשתמש בתכשירים הקיימים בשוק ללא מרשם רופא שמורחים על החניכיים, ומרגיעים את הכאב. כמו כן ניתן להשתמש בתכשירים משככי כאבים, אך במידה, כי במינונים גדולים יכולים לגרום נזק לתינוק.
    
    
סדר הבקיעה
    
השיניים בוקעות בדרך כלל בסדר מסוים, אך ישנם מקרים יוצאי דופן שהשיניים בוקעות בסדר שונה (ואין בכך כל בעיה). סדר בקיעת השיניים:

     1. 2 חותכות תחתונות, אחת אחרי השניה.
     2. 2 חותכות עליונות, אחת אחרי השניה.
     3. 2 חותכות עליונות נוספות אחת מכל צד של החותכות הקיימות אחת אחרי השניה.
     4. 2 חותכות תחתונות נוספות אחת מכל צד של החותכות הקיימות אחת אחרי השניה.
     5. ניבים תחתונים.
     6. ניבים עליונים.
    
תינוק שבגיל שנה עדיין לא בקעו שיניו אין צורך להתחיל לדאוג. הן תצאנה בתוך חודש חודשיים. אם תינוקכם נולד לפני הזמן קחו גם זאת בחשבון. תוכלו גם לגשת לרופא שיניים להתייעצות.
    
אחרי גיל שנה בוקעות הטוחנות התחתונות בשני צדי הפה, ואח"כ הטוחנות העליונות בשני צדי הפה. עד גיל שנתיים לכל הילדים בדרך כלל כבר יש את כל שיני החלב. בסה"כ צריכים להיות 20 שיניים, 10 שיניים בכל לסת: 4 חותכות בחזית, ניב אחד בכל צד ושתי טוחנות בכל צד. לעתים קצב צמיחת השיניים איטי יותר ועשוי להמשך מעבר לגיל שנתיים. ועל כן אין צורך להילחץ, כל עוד רואים התקדמות בצמיחת שיניים.
    
מגיל שש שנים בוקעות בהדרגה עוד ארבע טוחנות, ובגיל שתים עשרה שנה עוד ארבע טוחנות. בגיל שמונה עשרה שנה בערך צומחות שיני הבינה. לאדם בוגר יש סה"כ 32 שיניים.
    
כיצד לשמור על שיניים בריאות
    
פלואוריד - החל מגיל 6 חודשים מומלץ להוסיף לתינוקות פלואוריד. הפלואוריד מחזק את האמייל של השן ומונע עששת (עששת היא הבעיה העיקרית של השיניים בגיל הילדות). אם באזור מגוריכם המים מועשרים בפלואוריד אין צורך להוסיף פלואוריד, אלא אם כן שותה התינוק מים שהם לא מי ברז (מינרליים). במכשיר של חברת תמי 4 אין סינון של פלואוריד.
    
צחצוח שיניים - החל מגיל שנה אתם יכולים להציע לתינוקכם מברשת שיניים קטנה ובעלת סיבים רכים כדי לשחק אתה. הראו לו איך אתם מצחצחים שיניים, כדי שיחקה את פעולת הצחצוח. תנו לו להתרגל למברשת השיניים ולכשיגדל תוכלו אף להתחיל להשתמש במשחת שיניים על המברשת. פעולת צחצוח השיניים חשובה בעיקר בלילה לפני השינה כדי לסלק את שאריות האוכל והסוכרים מהשיניים, למניעת עששת ומחלות חניכיים. עזרו לילדכם לצחצח שיניים עד גיל 7-8 שנים, כדי שיפתח הרגלי צחצוח נכונים לכל החיים.
    
השיניים מתפתחות בעובר עד גיל שלש חדשים להריון. תקופה זו הנה תקופה רגישה לאיברים רבים בגוף העובר היכולים להיפגע מתרופות שונות, מחלות, וטראומות שעוברת האישה בחודשי הריונה הראשונים. עובר ששיניו נפגעו בעודו ברחם יסבול משיניים רכות ואמייל פגוע, ועל כן מיד כשהן בוקעות מהלסת הן חשופות לפגעים ע"י עששת. תינוקות כאלה האוכלים מתוק ולא שוטפים את הפה לאחר מכן נוטים לסבול מעששת השיניים מיד עם בקיעת השיניים.

תינוק ששיניו נפגעו בעודו ברחם לא בהכרח יסבול מעששת גם בצמיחת שיניו הקבועות. השיניים הקבועות שיחלו לצמוח החל מגיל שש שנים לערך, נבנות בתוך הלסת החל מגיל שנתיים.
    
תזונה מאוזנת הכוללת סידן ופלואוריד, הימנעות מאכילה מרובה של ממתקים, צחצוח שיניים באמצעות הברשה נכונה וניקוי שיניים אצל רופא שיניים, חשובים מאד לבניית שיניים בריאות. ממתקים עדיף לאכול פעם אחת ביום ולא מספר פעמים, ולאחר מכן לצחצח שיניים.
    
שתיית מים - הרגילו את ילדכם לסיים את ארוחתו בשתיית מים לשטיפת הפה. הימנעו מלהרגיל אותו ללכת לישון עם בקבוק חלב או שתייה מתוקה, שכן הם מכילים סוכר, הגורם העיקרי להתפתחות עששת. (מאחר ובמשך שעות רבות הפה לא עובר שטיפה, אזי החיידקים הניזונים מחלקיקי מזון וסוכר משתיירים בפה מייצרים חומצות המעכלות את האמייל וגורמות לחורים).