פורום הריון ולידה (עמוד 5362)

מקיא בקשת או פולא? יש גם דבר שנקרא ריפלוקס..

לרוב מקיא כמו צינור(קשת)

התקשרנו לרופא והוא אמר שכל עוד יש לו תיאבון הוא לא מודאג.. זה די הרגיע אותנו אבל לא מספיק..

זה אמנם מפחית את הדחיפות אבל לא מסיר את החשיבות של בדיקת רופא ממש .

זה כנראה משהו ויראלי, לרב זה פוסק ואז מופיעים שלשולים...

ולא כדי להפחיד - אבל אם זה מתמשך אז למה לא לבצע בדיקות צואה? תפקודי כבד? צליאק? למה לא?

עד שתגיעי לרופא, השתדלי לתת לו מיץ ענבים מדולל, כדי שיהיה לו טעים ולא יתייבש. חשוב לשים לב שהוא לא אפטי מהתייבשות. במצב כזה- חובה להגיע לרופא

קצת אומץ! לא תתחרטו!

http://www.dulot.co.il/talisapir/show.asp?art=9&t=l

קודם כל ישר כח על המהירו את זריזיה....

ננסה....

ה' יעזור.

ו-

תודה!

היינו אצל ההורים שלי לתקופה מסוימת אחרי הלידה, והיה לילה, והוא בכה נורא מכאבים... ונזכרתי שהצעת לי את השיטה

אז כבר לא יכולנו לראות אותו ככה סובל, והחלטנו לנסות... הורדנו לו את הטיטול ושמנו אותו מעל הכיור... והוא צרחחחחחחחחח ולא עשה שום קקי 

אז או שעשינו את זה בצורה לא נכונה, או שזה פשוט לא מתאים לו...

מה שכן, ההורים שלי שניהם קפצו מהמיטה למשמע הצרחה הנוראה... 

אני מניחה שמי שמנסה את השיטה, לא אמור להצליח על הפעם הראשונה ואפילו לא על השניה. זה לוקח זמן...

אם הוא לא בעניין אז לא כדאי לנסות אחרי שהוא קם מהשינה, או אחרי ארוחה טובה.

לא אוהבים להיות חשופים בלי בגדים. זה עובד טוב בגיל קצת יותר מאוחר

אנחנו עשינו את זה במשך חודש בערך - מאז שהיא היתה בת 3 שבועות וזה היה מעולה.

בישבן עם שמן, קצת לצבוט, עובד פלאים...

הרבה אומרים שזה תחליף נעים יותר למעיים.

כי נדיר ביותר אנמיה בתינוק יונק.

ואם את לא רגועה, אפשר להסתכל בורוד של העין. אם הוא לא לבן, כנראה שאין בעיה בברזל

ואם את עדיין לא רגועה, את יכולה לבקש שיעשו לו בדיקת דם לברזל (זו לא ספירת הדם הרגילה של ההמוגלובין. תצטרכי להתעקש קצת).

אבל באמת תלכי עם הלב שלך ואולי תצליחי לוותר אני לא נותנת ברזל

למה זה לא הבדיקה הרגילה של ההמוגלובין ?

כי אני לא הבאתי בכלל ברזל ובגיל שנה עשיתי בדיקת דם וההמוגלובין היה 11 ולפי זה הרופא אמר לי שלא צריך לתת.

וזה באמת המוגלובין יפה מאוד, בלי עין הרע

תליתי את זה שזה היה בדיוק שביתה חולה, חשבתי שאולי האקמול אבל עבר לאחר כמה ימים. נורמלי גם בלי חולי אני חושבת.

לא רוצה להפחיד אבל כדאי לפנות לרופא.

הרבה פעמים זה היה הצבע אצלנו

כשהקקי מחכה הרבה זמן במעי, יוצאים ממנו הנוזלים, והצבע משתנה.

גם הצבע של הקקי שלנו (ומתנצלת בפני הרגישות) משתנה בגלל כמות הנוזלים. הקקי הראשון שיוצא חיכה יותר זמן במעי, ועל כן הנוזלים נספגו ממנו יותר לגוף דרך המעי, ועל כן הוא יותר כהה מהקקי שיצא אחריו.

שיחה נהדרת על הבוקר! מתנצלת בשנית

אח"כ התרגלתי....בסוף עבר...נורמאלי לחלוטין....

נורמלי...

אם זה ממשיך ואת דואגת..... תבדקי כי אין כמו תחושה של אמא!

בהצלחה!

קרוב לוודאי שמדובר בזיהום זה או אחר, אך יכולה להיות גם אלרגיה למזון או חוסר יכולת לעכל מזון מסיבות אחרות.

עליך לקחת את הצואה לבדיקת תרבית צואה בקופת חולים ולעשות לפחות 3 בדיקות. אם מדובר בזיהום, יש סיכוי סביר, שאחרי 3 בדיקות הוא יתגלה (פעם עשו יותר, אבל היום קופות חוסכות...)

אז יש לבדוק את התזונה ואולי גם להוסיף אנזימי עיכול. אבל אל תוסיפי שום דבר על דעת עצמך, פני לאיש מקצוע..

גם לנו זה קרה, ונלחצנו קצת... אבל האחות בטיפת חלב אפילו לא התייחסה לזה, היא ממש לא התרגשה...

וזהו... קרה ונגמר =)

אם זה חוזר על עצמו אז עדיף לבדוק, אבל אם זה חד פעמי זה כנראה לא בעיה...

ואז גם הקקי יותר לחתי. ולפעמים זה כתוצאה של גזים. בכל מקרה ,כמו שאמרו לפני- שכיח ועובר!

תרגישו טוב

ככה האחות בטיפת חלב הסבירה לי...

הייתי ביום ראשון אצל הרופאת נשים, אחרי מעקב גדילה,

והעוברוני עשה קפיצת גדילה ממש יפה ב"ה!!

וגם התחלתי לארגן דברים לקראת הלידה, ממש מתרגשת וחוששת..

והגדולה ממש מבינה כבר מה קורה, גיסתי ילדה שבוע שעבר אז היא רואה מה הולך אצל בת-דודה שלה

התחלת חודש תשיעי?

שבוע 34.4 זה עדיין 8?

עשיתי אתמול יום כיף עם ביתי בת ה8 .

איזה כיף!

מוזיאון המדע, "כד וחומר" ( מומלץ בחום)

מסעדה ובריכה עם סבתא.

תענוג לבלות עם ילד אחד בריכוז מלא!

איזה כייף,ואיזה אמא משקענית..נשמע שווה!

עם בני בן התשע!!

רק שאנחנו סיירנו על חומות העיר העתיקה, אח"כ היינו בכותל, מסעדה ממילא ולקינוח כד וחומר!!

משעשע שזה יצא בדיוק באותו היום!!

היה ב"ה נהדר!! ואכן כמו שאמרה אחותו, אין כמו יום של תענוג עם ילד שלך!! ב"ה!!

ואני חזרתי מותשת ביותר לאחר הקילומטרא'ז שעשינו (הלכנו הרוב ברגל...) וישנתי תשע שעות בלילה.. (טוב לא ממש ברצף.. וטוב זה כמובן לא היה רק בלילה...) ב"ה!!

מזל טוב גם לכם..יש לנו כאן שידוך

זה עוד תחום עניין שלי שאין לי בו הסמכה..רק שליש גן עדן.

כל הכבוד לך,

על ההתפנות לאחד ורק אליו,

על הכיף המשותף, והבחירה במקומות שנשמעים מקסימים לשניכם,

ועל המאמץ הלא פשוט של התארגנות, נסיעות והליכות.

מה, באמת מצליחים לבלות כך עם בן?  (למה לא בעצם...)

איזזזה יופיייייי!!

אמנם אנחנו רוצים חורף, אבל גם ימים בהירים הם נחמדים כשזה במנות קטנות =)

יצאתי עם הקטנצ'יק לטייל, פעם ראשונה שהוא ממש מטייל כמו שצריך בחוץ... היה מצוין! הוא נרדם תוך שתי דקות... 

וגם, הוא היה היום כל כך רגוע ושלו... שפחדתי שאולי יש לו חום! אבל הסתבר שלא... הוא סתם שמע שאימא עייפה והחליט לתת לה יום רגוע =)

מתוקי שלי 

חובה לנצל את מזג האוויר

גם אני ניצלתי את השמש לצאת...

ארזתי ארוחת צהרים ולקחתי את החבר'ה לגינה. היה נחמד ונעים, ב"ה!

יצאנו לבלות בקניון -הקטן אני וחברות שלי,אכלנו קשקשנו קנינו....

היה מעולללללה!!

בהום סנטר-ממש יפות וכמובן חיתולים ומצידי עוד מללללא דברים,אבל כבר לא היה זמן....

בי"ח את הלילה...

היה מאוד נחמד...

איזה שבוע את כבר?

ולהפסיק לעשות כל היום רק מה ש"צריך"

חדש מהיום...

הלוואי שהייתי מצליחה

הבת שלי מתפתחת יפה, וזה תענוג לראות את זה (פחות כיף כשהיא תופסת-צובטת אותי, או תופסת את השיערות בעורף, אבל נתגבר ).

אה, וגם הרופאה ההתפתחותית בטיפת חלב הייתה מרוצה מהרמת הראש של הקטנה! יש!

ועוד משהו אחרון ששכחתי לכתוב בשבוע שעבר- יש לנו מיטת תינוק אמיתית, עם סדין למיטת תינוק, ומובייל, והכי חשוב- תינוקת מתוקה!

הלוואי שהייתה לי עצה 

יש ילדים שצריכים יותר חום... אבל אני בטוחה שלבנות כאן יהיו רעיונות טובים בשבילך.. ואז גם אני אאמץ אותם 

אוניברסיטה,להרדים אותו בזמן שהתינוק שלך הולך לקום..

וואו קשה,בהצלחה!

משתמשת בזה גם ברגעים כאילו...

אפשר להניק בתנוחה הפוכה  , כשהבן שלך מתחת לבית השחי..

בהצלחה, בהחלט קשה.

על הרצפה ולהניח אותו לידך, כשהוא מרגיש את המגע שלך, לדבר איתו וללטף מידי פעם?

 לאורך זמן אז פשוט אל תתבישי ותגידי לאמא היקרה שלו שזה לא מסתדר לך וקשה לך ותגמרו את זה.

גם לי היה את זה בדיוק בגיל  הזה וזה גרם לי בשלב מסוים לחוסר חלב מטורף, כי הוצאתי את כל כוחותי בלהרגיע אותו...אז  שימי לב לאיך שהגוף שלך מתפקד עם העניין..

נראה לי שאני באמת אפסיק, אני מרגישה שזה מזיק לבן שלי, בהתחלה חשבתי לחכות , תקופת הסתגלןת וכו אבל זה כבר כמעט חודשיים.

אבל נראה לי שתמיד עדיף לצרוך את הויטמינים ממקורותיהם הטבעיים...

מומלץ למקרים של מחסור בחלב אם.

סתם מחסור בויטמינים.. נראה לי =)

כמה היא שוקלת?

הבת שלי בגיל הזה אכלה 80. היא לא הסכימה יותר מזה...

המשקל שלה כפול 150 לחלק למס' הארוחות ביום שהיא אוכלת.

בגיל הזה בדר"כ זה גג 150

הסתבכתי בחישוב מס' הארוחות(מתמטיקה לא הצד החזק....).

היא שוקלת 4 קילו. 150 יספיקו אתן אומרות??

4*150=600

לחלק 600 לבערך 7 ארוחות ליום=

=85!

אז אם תכיני מנות של 120 והיא תאכל רק 100 אל תתפלאי.

את בטוחה במשקל? היא קטנטונת.

הבחורה נולדה ביום הראשון של שבוע 37 במשקל 1.978 והיום היא 4.200 . וזה ב"ה גדול. עלתה יפה במשקל וגם השלימה את הפער- כך נאמר לי שבוע שעבר בטיפת חלב.

וגם- אני רואה את הלחיים שהתמלאו ואת ההנקות הטובות ב"ה. בלי עין הרע.

היא בידים טובות

היא אכן פצפונת...

זה לא סותר שהיא מתקדמת יפה . ( בזכות אמא שלה כמובן...)

דבר ראשון מחלקים ל8 ארוחות - זה יוצא 75 מ"ל לארוחה.

דבר שני כל תיקוק אוכל כמויות אחרות ,

יש תינוקות שאוכלים בגיל 3 ימים 60 מ"ל ואפילו 100 מ"ל!

ויש תינוקות שאוכלים 60-120 מ"ל בגיל 9 חודשים (אבל אז בד"כ הם גם אוכלים אוכל רגיל)

מה שאת צריכה לעשות זה: עוד לפני שאת שולחת אותה למטפלת לבדוק אם היא יכולה/ מוכנה לאכול מבקבוק ותראי בערך כמה היא אכלה, בימים הראשונים רצוי להשאיר לה אפילו פעם וחצי מה שהיא אכלה איתך - תוך יום יומים תדעי כמה להכין לה.

בהצלחה תחזיקי מעמד בשאיבות - זה שווה את המאמץ בד"כ.

אין בעיה להביא כבר עכשיו ברזל.

תודה רבה!

ועוד משהו- זה עושה עצירות ודברים כאלו?!..

את יכולה, זה לא קשור אחד לשני בכלל.

זהירות, זה מאוד מלכלך..

והמלצה שלי, שימי 2 טיפות על כפית חד פעמית, הכפית ברזל קפואה להם

או בתוך פירות/ירקות מרוסקים.

לתת לתופעות לוואי של חיסון לעבור ואז להתחיל ברזל, "מ שאם הוא גורם תופעות לוואי של כאבי בטן- תוכלי לזהות את זה.

ובכלל , כדאי להרגיל את המעי בהדרגה לברזל- כלומר לתת בימים הראשונים טיפה אחת, אח"כ לעלות ל 2 טיפות ליום במשך 3-4 ימים ורק אחכ לעלות ל3.  וממילא, לקראת גיל חצי שנה- צריך לעלות ל6 טיפות, אז כדאי גם את זה להתחיל בהדרגה לקראת גיל 6 חודשים.

סודה ? אל יאוש - יש תקופות - גם לי כאב הגב ועכשיו לא (טוב..רק לפעמים)

שאין חלבון בשתן ולחץ דם תקין,כי לפעמיים כאבים ברום הבטן זה אחד התסמינים של רעלת הריון.

אם ב"ה הכל תקין אפשר לנסות להזיז אותו קצת,לדבר איתו,

את נמוכה?כי אם כן זה בדר"כ מציק לנשים נמוכות,נסי אולי חזיה בלי ברזלים,

תרגישי טוב

לא מצליחה למצוא בזה שום דבר נורמלי כי גם בעיני זה מגעיל בטירוף......

ואת זו שנורמלית בכל הסיפור הזה, לטעמי......

יש לי השערה, שאולי היא מבקשת ממך עצות איך לגמול אותו, כי היא חוששת שאת מקנאה בה על ההנקה הארוכה

תחפשי תירוצים ללכת למקום אחר בשעה שהיא מניקה אותו. לא נראה לי שהתעקשות להישאר ליד תורמת לך או לה (או ליונק). לא?

לדעתי זה טבעי לחוש שלא בנח, כי זה מראה לא רגיל בימינו, למרבה הצער. אם היינו רגילים לראות את זה, זה לא היה בולט וצורם. כמו תספורת של פארה פוסט משנות השבעים, או של ג'ניפר אניסטון מלפני עשור

אין לי ניסיון או היכרות קרובה עם הנקה כ"כ מאוחרת. והיא מאוחרת בכל קנה מידה. אני רק יודעת את מה שהיה נהוג בתקופת חז"ל (שזה הרבה מאוד זמן, יותר מ-1000 שנים) : היה ידוע מקובל ורגיל שאשה מניקה את ילדיה כסטנדרט עד גיל שנתיים, ועד זמן זה נחשבת ליולדת, גם היום, עד שלוש אם הילד צריך, ועד ארבע אם הילד ממש חלש וחולני. ולפי זה נקבעו כל ההלכות בעניין: צומות, חיוב בשינה בסוכה - לאיש אשה וילד, ובטח הידעניות פה יזכירו עוד הלכות כאלה.

אז אולי תוכלי להביא לה ספר הלכה או דף מודפס עם ההלכות וההנהגות האלה, וללמוד יחד או להסביר שחז"ל היו מאוד בעד הנקה מאוחרת והבינו את הצורך בה, ולא דחקו באף אחד לגמילה. אבל הנה ב"ה הילד שלה עבר מזמן לרף שקבעו חז"ל, מבחינה הלכתית שתואמת את הצד הביולוגי. ולטובת כל הצדדים, ילד אשה ואיש, עליה להחליט שהיא מפסיקה את ההנקה וזהו. היא נתנה לילד מעל ומעבר, הוא קיבל את כל מה שהיה צריך בתחום הזה, ומכאן והלאה זה רק יזיק לו כי אין לו עוד צורך בזה. כי "גם אכול דבש הרבה לא טוב." זה רק יסמן את שניהם כיוצאי דופן וחריגים באופן בולט ולא צנוע. בגיל 3 ילד כבר מבין דברים וחבל שיפלוט כל מיני דברים בציבור, שאח"כ היא עלולה להצטער עליהם ולהתבייש בהם.

לגבי אופן הגמילה - על זה כבר נשפכו נהרות דיו ושעות מחשב, כאן ובפורומים אחרים. עליה להחליט קודם עקרונית שהיא מפסיקה וזהו. ואז לקרוא ולחפש את הדרך הכי טובה לה ולבנה. מן הסתם יגידו פה: לתת לו תחליף צומי אחר, מאוד מספק, לכרוך זאת עם עניין הציצית, כיפה, לימוד תורה ואותיות הא"ב, אולי אולי גם עם עצמאות ושליטה בצרכים, כל הסימנים של ילד בן 3 !  ולתת חיזוקים גם לעצמה ולבעלה, אולי בחופשה קצרה של אבא ואמא, שבה הילד יגלה שהוא יכול גם בלי "לינוק מהנוק" במשך יומיים. ואח"כ לחזור מהחופשה עם מתנה שתהווה תחליף ל-נוק, "כי התגברת ואתה כבר גדול ויכול."

ורד יקרה, את לא מגעילה שאת לא זורמת עם זה. זה לגמרי אנושי. במקרים כאלה, כמו זה וכמו היחס לנטיות הפוכות, אני אומרת לעצמי שעלי להיצמד להלכה: עלי לנתק את עצמי מרגשות הגועל שזה מעורר בי, ולהתייחס לזה עניינית: התורה לא "נגעלה" מזה, היא פשוט אסרה את זה, באופן פשוט ברור ורגוע. (ובמקרה זה, את ההנקה מעבר לגיל 4 ) זה שלי יש קושי להתמודד עם זה, זה בסדר. אבל כשאני באה להתייחס ספציפית לאנשים, אני מכריחה את עצמי להתייחס עניינית. זה מצב קיים, נתון, המעשה עצמו אסור, אני מנסה לא להיגעל ולא לשנוא, אלא לזכור מה אמרה התורה בעניין זה.

מותר להניק עד גיל 4, ואם הילד חולני אז עד גיל 5 (סליחה שאין לי מקור כרגע).

תסלחו לי, אבל למרות שלא הזדמן לי להניק מעבר לשנתיים, הדיון הזה מגעיל אותי.

אני לא מתכוונת אלייך, ורד. את מקסימה, ואת לא צריכה לזרום איתה, זכותך להרגיש מה שבא לך.

 הגעתם לשיחה על כך? היא ביקשה ממך עצות איך לגמול? או שהיא הרגישה ממך שאת סולדת מיזה?!

נראה לי שאין זה מעניינה של חברה להחליט לחברתה דברים בעניינים אילו. ובטח לא, במיחלה ממך נחשונית, להביא לה מקורות וכו'.

ובדבר ההלכה,

אין שום חיוב להפסיק להניק. בד"כ המציאות היא זו שמפסיקה את ההנקה.

אני מכירה חברות שמתקשרות לרב לבקש היתר להפסיק להניק לפני גיל שנתיים, ע"מ להיכנס להריון, והוא לא מסכים בקלות!

(באמת שמעולם לא חשבתי על רעיון כזה ולא שמעתי שיש לזה בסיס.. אני מספרת עובדות)

ההלכה לא מתירה לחזור ולהניק אם הפסיקו ליותר מ-72 שעות לאחר גיל שנתיים, אבל אם הילד חולה או חלש מותר לחזור. זה מה שידוע לי.

מצד שני, חובת בההנקה היא עד 24 חודש. (מבחינת חיוב האשה לבעלה וכו')

אם חברה שלי תרצה להפסיק להניק לפני גיל שנתיים, למשל, ותשאל בעצתי, אז אשתדל להמציא לה מקורות להדרכתם של חז"ל ורבנים, למה לא?

וככל הידוע לי, קיימת הלכה שקובעת שמותר להניק רק עד גיל 4, וילד חלש וחולני עד גיל 5.

יחד עם זאת, בשיעור של רב פוסק (הרב טברדוביץ), שאלו אותו עד איזה גיל מותר להניק, והוא לא נקב בגיל. כך שאולי יש דיעות שלא פוסקות גיל מסויים להפסיק בו.

ומי שהפסיקה להניק ל72 שעות מעל גיל שנתיים, אסור לה לחזור להניק על דעת עצמה גם אם התינוק חולה או חלש, זה דורש שאלת רב.

אביא לך מקורות, והרבה יותר חשוב-אתן לה תמיכה ועצות....

פשוט פה זה לא היה נשמע ככה.

אבל האמת, אני מרגישה גרוע עם ה"חפירה" הזאת על חשבון ורד... שפשוט קצת סיפרה על תחושותיה בעניין.

אני גם מכירה מישהי שהילדים שלה ינקו עד גן חובה= גיל 5.. והיא עוד היתה עושה את זה באמצע העולם..

טוב שהיא לא היתה באה לכיתה א' ומניקה אותם בהפסקות אוכל....

זה כ"כ מגעיל..

את באמת הנורמלית בעניין.....

לך לא נעים - אז תטפלי בתחושה שלך לא בה ובבחירה שלה. תתרחקי ואל תסתכלי.

תעבדי על המחשבה שה"היגעלות" שלך זה כי ככה חונכת והתרגלת בחברה שגדלת בה ולא משהו אובייקטיבי.

למה צריך להסביר לה שחזל קבעו רף וכו' וכו' גם בדברים שנחשונית כתבה לא כתוב שאסור להניק אחרי גיל שנתיים אלא שעד הגיל הזה זה די הכרחי (לפחות היה ככה פעם). לא אסרו הנקה של ילד בן 3.

היא מבקשת עיצה איך לגמול? בסדר, זה נורמלי שמתישהו זה מתחיל להיות מתיש, אחת מגיעה לשלב הזה בגיל שנה אחרת בשנתיים אחרת בגיל שלוש. ובד"כ גם כשרוצים לגמול לוקח זמן עד שבאמת עושים את זה כל אחת והקצב שלה.

<רק אציין לסיום שאת הקטנה שלי הנקתי עד קצת אחרי גיל שלוש וזה אולי היה מתיש אבל בטח שלא מגעיל>

בלי לשפוט את תחושת הגועל (אין מה לעשות נגדה ממילא) - יש להפריד בין התחושה ובין הפעולה שבעקבותיה.

כלומר: אם מישהי חשה גועל, שתטפל בגועל שלה (שתתרחק, שתסתכל למקום אחר, וכן הלאה), ולא בגורם לגועל (כלומר - המניקה והיונק אינם אחראים לתחושה הסובייקטיבית של הגועל, ועל כן אל להם לשאת בטיפול בגועל).

אין שום איסור להניק ילד בן שלוש.

הבורא נתן "שיני חלב" שיפלו בגיל שש, לציין שעד גיל זה הילד אפשרי שיינק.

לדעתי אסור שמי שלא עברה הכשרה מקיפה בנושא הנקה, תייעץ בנושא. להנקה יתרונות רבים גם בגיל 3 וגם מעבר לכך, כל עוד כולם רוצים בכך. תקצר היריעה מלהרחיב (ובכל מקרה ני לא מספיק מוסמכת על מנת להרחיב).

בכל מקרה, ההחלטה על גמילה היא לגמרי אישית של המניקה והיונק, ואין שום מקום להתערבות בנושא הזה.

האמא ביקשה "עצה לגמילה", אבל לי נשמע שהיא התכוונה אולי לומר:

1. תכירו ותחמיאו לי על ההשקעה היפה שלי בילד שלי. זה ייתן לי כח להמשיך!

2. חשוב לי שתדע שאני לא שופטת אותך על שאת מניקה זמן קצר יותר מאשר אני.

וורד - האם זה נשמע לך מתאים?

ההשוואה לנטיות הפוכות לא שייכת בכלללל. לא יותר מהשוואה לג'וק מעוך או דברים מגעילים אחרים.

ההנקה היא המצאה מופלאה של הבורא! שלא מפסיקים לגלות עוד ועוד דברים אודותיה, ולעולם לא יצליחו לחקות אותה בני האדם!

שפעם באתי לבקר חברה , והיא נתנה לכל הילדות שלה לפני השינה , מטרנה בבקבוק -כולל לזו בת השבע. אז אני עוד לא הייתי אמא , זה היה נראה לי לא מתאים - אבל מצד שני -. אין כאן נכון , לא נכון . כל אמא והשיטות שלה.

נצל"ש

בקשר לנטיות הפוכות - לא נעים לי להגיד ,אבל גם זה לא מגעיל אותי ., כאילו - למען הסר ספק - לי אין נטיות הפוכות. אבל אני מכירה מישהו כזה ודווקא דתי . אדם נחמד ועדין (פעם היינו דייט ) . קשה לי - אז אני לא חושבת על מה האנשים האלו עושים - אבל יותר מגעיל אותי דווקא גברים , שמשוטטים באתרים של דבר אחר.

בכל זאת ההשוואה כאן לא במקומה - זה פשוט שני דברים שונים.

אוי ואבוי ראיתי שהשתמע מהדברים שלי שאני נגעלת מנטיות הפוכות - חלילה.

"אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" - חלילה.

קשה-קשה.

התכוונתי שכל אחת יש את הדברים שמגעילים אותה (ואצלי - ג'וק מעוך. איכס פעם חברה שלי אמרה שהיא מצאה בפה של הבת שלה חצי ג'וק ).

הייתי בטוחה שאת באמת משווה את זה לג'וק מעוך, וזה היה כל כך קולע

כמובן, "ייתמו חטאים ולא חוטאים". הם לא אשמים, גם הג'וק לא אשם שהוא מעוך.

(אפילו שגם אני לא מוסמכת, ומן הסתם למדתי פחות ממך):

יש סוג מסוים של נוגדן (IGA) שילד ממוצע מגיע לייצור אופטימלי שלו רק בגיל חמש. נוגדנים אחרים מושגים בגיל הרבה יותר מוקדם (שנה למשל). אבל סוג הנוגדן הזה - אם הילד יצטרך אותו, ובנסיבות מסוימות יש צורך קריטי - עד סביבות גיל חמש הוא יכול לקבל אותו רק בהנקה!

תסבירו לי איך כבר לפני אלפי שנים חז"ל ידעו את כל זה כשקבעו את גיל חמש כגבול עליון סופי להנקה?

תעזרו ל-י לפתוח את הראש!!

לא לגרום לה להפסיק להניק!!!

זכותה המלאה לעשות מה שרק בא לה עם הילד שלה, אבל לי אישית הנושא הזה מציק, מה אני יכולה לעשות?

תנו לי להבהיר כמה דברים- אותי זה לא מעסיק כמעט ב-כ-ל-ל. כלומר, אני לא מעלה את הנושא הזה, אבל היא מעלה אותו בכל שיחה אפשרית. דיברנו על חלאקה- היא אמרה לי כמה שהוא רודף אחריה וכמה חלב יש לה בדיוק וכו' וכו' והשהיא רוצה לגמול אותו עד החלאקה. דיברנו על דחיית יומולדת- והיא אמרה שהיא שמחה כי עכשיו היא לא צריכה לגמול אותו עד היומולדת המאוחר. דיברנו על יחס עם חמיות- והיא אמרה איך שחמותה מתייחסת לזה שהיא עדיין מניקה.

ושוב, אני יודעת שזה לא א-מ-ו-ר להציק לי, אבל היא מעלה את הנושא הזה כל פעם מחדש, ואני באמת מנסה לעזור ולא לפגוע בכלל (היא ממש בחיים לא תחשוד שזה מציק לי...) אבל מה אני יעשה שכשהיא מבקשת ממני עצות ומדברת על זה כל הזמן מה שבא לי להגיד זה "אייייייייייייייכס!!!" ?!?!

הדרך חינוך שלנו מאוד שונה, ואנחנו מבינות אחת את השנייה לגמרי, ואני באמת לא יודעת למה היא מדברת על זה כל הזמן. נראה לי שהיא כן מחפשת עצות כי היא מחזיקה מהדעות שלי מאוד, ובגלל זה כ"כ כואב לי שבעניין שהיא הכי מחפשת עצות אני פשוט נרתעת מלעזור לה. פעם יצא לנו לדבר עם עוד אמא מהגן והיא (שוב) העלתה את הנושא הזה וראיתי שגם האמא השנייה נרתעת אבל בהחלט מנסה להחביא את זה, ואולי אני פשוט שחקנית יותר טובה ואני היחידה שמוכנה להקשיב לזה?

הרצון שלך להשליט את המוח על הלב הוא מבורך וראוי, אך אני חושבת שיש גבול לכמה אנשים בדרגה שלנו יכולים לשלוט על הרגשות שלהם.

אני חושבת שמן הראוי להגיד לה "צ'מעי, מתילדה חברתי היקרה, אני מקווה שלא תיפגעי, אך הדיבור על הנקה עד גיל מאוחר גורם לי להרגשה לא נעימה. למה? אני מעדיפה לא לפרט."

ואני חושבת שהגועל שלך מתגבר כתוצאה מזה שהיא מנסה בכל מחיר להכניס את זה לכל משפט בשיחה. לא ברור למה היא עושה את זה, וזה גם לא צריך להטריד אותנו, זה לא מתפקידנו לערוך לאישיותה ניתוחים פסיכולוגיים. אבל נראה לי שכן עומד משהו מאחורי זה, כמו שיוקטנה אמרה.

באמת אין סיבה שלא תבטאי את רגשותיך.

"ווי אני ממש מצטערת, ואני לא יודעת למה זה, אבל פשוט קשה לי לדבר על הנקה כל כך מאוחרת! בואי נחליף נושא בבקשה!"

נכון, יככול להיות שהיא תיפגע, אבל:

1. כל עוד את שותקת, את היא הנפגעת. בחשבון פשוט יוצא שיש אותם מספר נפגעים לטווח הקצר (אחת, הפעם היא ולא את), וסביר להניח שלטווח הרחוק כולם סיימו להיפגע!

2. מאחר ואת נוהגת כאן במלוא הכנות והעדינות, הפגיעה איננה באחריותך (ועל כן אני גם מניחה שלטווח הרחוק הפגיעה לא תשאיר סימן).

הציק לי בעיניים

ושוב לתשובתך- חשבתי על זה. לא נראה לי אף אחת מהסיבות.  היא באמת מצפה שאני אתן לה טפיחה על השכם על זה שהיא אומרת כל הזמן (ליד הילד, כן?) שהיא מאוד רוצה לגמול אבל לא מסוגלת להגיד לו לא? זה לא ממש נראה לי... ואני הנקתי עד גיל שנה ושלושה חודשים. לא בדיוק זמן קצר, וזה הפסיק ממנו, ככה שאין לי שום ייסורי מצפון. מה גם שהבן שלי ממש לא נראה מקופח... והיא יודעת שאני דווקא מאוד לקחתי בסבבה את ההפסקת הנקה, ב"ה בלי גודשים ובלי כאבים מיותרים. הייתה לי ממש הנקה מושלמת (אחרי ההתחלה הסיוטית, כן? קל לשכוח את זה...) ואולי בגלל זה היא חושבת שאני דווקא יהיה בעד הנקה בגיל כזה? אין לי מושג.

ושוב אני מחדדת- אני יודעת שזה מותר, ואני יודעת שאין עם זה שווווום בעיה, פשוט לי אישית זה מציק. מאוד. 

ואני חייבת לציין שהדרך הסתכלות שלכן על כל העניין דווקא תורמת לי ומראה לי שאני אולי לא דעת מיעוט, אבל גם לא בדעת רוב... אז נחמד לדעת

התחושה שלך לא בלתי מובנת לחלוטין.

לדעתי אם הנושא לא נעים לך תנסי להוריד את השיחות האלה. תסיטי את הדיון לדברים אחרים וזהו.

יש לי הרגשה שהיא קצת לבד בנושא הזה (חמותה וכו') ורואה בך מישהי שמבינה אותה קצת ויכולה להכיל את ההתלבטויות שלה. תעברי איתה לנושאים אחרים וזהו.

כאן היא תקבל הרבה עצות לגמילה, ועל הדרך גם פסיקות שונות של רבנים שונים, עד לרמב"ם

כל אחת תעשה מה שמתאים לה...אבל יכול להיות  קצת מביך, כן. בכל מקרה את לא מגעילה - אם משהו לא מוצא חן בעיניך. לא חייבים לזרום עם הכל.

ההשוואה של הנקה לנטיות הפוכות היתה אך ורק מהבחינה הזו, שיש אנשים שהתופעות האלה מגעילות אותן. גם אותי קצת. ורד כתבה שמגעיל אותה הנקה של ילד בן שלוש. אז כתבתי שאני מנסה ללמד את עצמי להתייחס לכל התופעות האלה באופן ענייני ולא אישי: לשמור את תחושות הגועל לעצמי, ולהתרכז בעמדת התורה וההלכה בעניין, שהן:

לגבי נטיות הפוכות - הכרה בקיום הנטייה ואיסור המעשה.

לגבי הנקה מאוחרת מדי - עידוד עד גיל מסוים ואחריו איסור.

זו היתה כל ההשוואה שלי ולא מעבר לכך. גם אני יודעת מה העונש בתורה על משכב זכור ושאין שום קשר בין זה לבין הנקה, שהיא דבר חיובי ורצוי שהתורה מעודדת. אנא אל תתקיפו ואל תאשימו אותי במה שלא חטאתי בו.

בואו לא ניתמם, רבים מאוד בחברה שלנו ומחוצה לה נגעלים מתופעות כאלה. אם פחות אנשים היו מחצינים את תחושת הגועל שלהם ומתרכזים בעמדת התורה בנושא, התופעות הבעייתיות היו הולכות ופוחתות, כי אז אנשים שרחוקים מתורה ומצוות היו מבינים שהתורה לא שונאת ולא נגעלת מאף אחד, היא פשוט אומרת: זה מותר וזה אסור. לא אישי כי אם ענייני, לטובת האנושות, "לא לתוהו בראה, לשבת יצרה." ה' יצר את העולם במתכונת מסוימת, זכר ונקבה וכך זה אמור לעבוד. ומי שהולך נגד זה משבש את הכל. וההשוואה להנקה מאוחרת מדי היא רק מהבחינה שיש מצבים שאנשים לא יודעים איפה לשים את הגבול וחושבים: אם זה מותר אז גם זה מותר, למה לא, מה ההבדל? באותה מידה יכולתי להביא כאן השוואה לארבעת המינים שעליהם נאמר לא להוסיף מין חמישי משום "בל תוסיף". השוואה לא אחד על אחד אבל עדיין קשורה והגיונית.

אם למישהו עדיין יש ספק ועדיין לא הסברתי את עצמי ברור אז:

אני בעד בעד בעד הנקה ואפילו מאוחרת. רק לא מאוחרת מדי. הכל בגבולות ההלכה והצניעות.

אין שום בעיה הלכתית עם הנקה בגיל שלוש.

ד' המינים. היא יותר נחמדה.

אני יודעת שזה לא הנושא אבל הזכירו פה נטיות הפוכות ורציתי להעיר שאנחנו כן אמורים להיגעל מנטיות הפוכות. כלומר, לא מבנ"א האלו (בוודאי לא מכאלה שעובדים על זה ומנסים לטפל בעצמם שהם מעולים וצדיקים) אלא מעצם העניין...

אני קצת מהססת לכתוב את ההודעה הזו בפורום הזה . לא נראה לי שצריך להתאמץ כדי להגעל מזה . נושא כאוב. כאמור היה לי דייט כזה , ואפילו רציני . לא רוצה להבהיל את ההריוניות , אבל נראה לי שלפעמים פשוט נולדים ככה. מי שהוא שומר תורה - יש לו סיכוי , לבנות חיים נורמטיביים . אצלי נשאר פצע- ועד היום אני לא יודעת אם לסווג את זה כמחלת נפש או כבעיה אורגנית. . זה גם עורר אצלי שאלות ללא מענה - כגון למה רבונו של עולם הביא את הנטיות האלו לאנשים. הרי , אם זה לא היה קיים , לא היינו מרגישים שמשהו חסר בעולם - יש מספיק צרות.

ביו-טיוב מימין לסרטון  - יש גם הסבר איך מכניסים את התינוק. לא הצלחתי להכניס להודעה הקודמת , כי המחשב מתבלבל בין עברית לאנגלית.

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2135661&SourceId=2131487

הסבר בעברית , איך כורכים מנשא ושמים את התינוק.

(היה לי קצת קשה לראות - מסכן התינוק - היא לא נותנת לו לישון בשקט)

לקנות בד יוצא אותו מחיר של קניית המנשא המוכן (שש מטר בד).

ההבדל הוא, שכשאת קונה את הבד, יש לך רוחב שמספיק להכנת 3 מנשאים, במקום מנשא יחיד. אז אולי אפשר להתחלק עם חברות, או משהו... אבל צריך לתפור את הקצוות, וזה מעבר ליכולותי וכשרונותי מי ש"יש לה את זה" - הרוויחה!

השירשור היה קצת בודד. אם כבר התחלת אז כמה הערות ושאלות- לפי מה שכתוב באמנות הלידה - 6 מטר זה מתאים לשחקן כדורסל  למקרה שירצה כריכה מיוחדת - מספיק 4.5 מטרים. דבר שני , אולי את במקרה מתמצאת? הם כותבות שם , שרצוי בד של 92 % כותנה ו-8% לייקרה. לא שיש לי את הבעיה כרגע , אבל סתם מתוך סקרנות - בחנויות בדים - הם יודעים פרטים כאלה?

ואחרון -גם אני לא כל כך יודעת לתפור , אבל ראיתי שמנשאים עולים בין 160-500 שקלים , ובד תמיד אפשר למצא ב-20 שקל למטר .

שזה כבר לא כ"כ רחוק מ 150.

וביד 2 אפשר למצוא בהרבה פחות מנשאי בד ארוך כמו מינשארי\תינוכיס\ וכד' הרבה מוכרים אותם שווה לבדוק.

דרך אגב לדעתי מנשא ארוך מטריקו לא צריך לתפור בכלל רק לגזור כי הוא לא נפרם כ"כ.

אם הגעת לחנות שלא יודעת מה היא מוכרת - שווה לך ממילא ללכת לחנות אחרת

זה מאוד מעניין מה שאת אומרת על ה-4.5 מטר. אני גבוהה ורחבה, ונשאר לי בד, אבל לדעתי אין מצב שנשאר לי מטר וחצי. אולי מטר. אם את גבוהה ורחבה - קחי לך עוד איזה חצי מטר מההמלצה

המנשאים של הבד הארוך הם באמת באזור ה-160 מ"א. המנשאים שבאזור ה-500 הם מנשאים מסוגים אחרים. תכפילי 6 מטר ב-20 ש"ח למטר, וכבר הגעת לעלות של 120 (אם כי לשלושה מנשאים, ולא לאחד). אם את רוצה משהו קצת יותר מפונפן ויקר, כבר עלה עוד קצת. נוסיף על זה את עבודת התפירה - ואיבדת אותי לגמרי

אם את כבר בענין של לקנות בד ולתפור, ראיתי אצל חברה שלי מנשא שהיא קיבלה מחברה, שהכינה לה מרשת, במקום מבד! מאוד מאוורר.

לגבי המנשאים היקרים יותר - חלקם מומלצים מאוד! ממליצה במיוחד על "יאמו". הייתרון שלו הוא שאפשר לשים את התינוק על הגב, וייתרון נוסף הוא שאת לא עטופה ב-6 מטר בד באמצע המזרח התיכון!!!

את מכירה את האיש הזה שנכנס לבית מרקחת עם חוט , ושאל אם אפשר לקבל קרם לחוט? אז , אני מתנצלת על השאלות  כאשר בפועל אני סתם שמנה , וכרגע התינוק ב"מנשא" הטבעי שלו. . קודם אני צריכה לסיים את ההריון הזה בשלום - אחרי שהייתי חולה פעמיים .

רציתי לדעת לידע כללי. מקווה שאתן לא כועסות .

אציץ ביד 2 .

מנשא רשת...נשמע מגניב

זה לא שהשלישית היתה אחרונה להיום?

מה שלומך זקנה?

ואני משום מה עוד משתעשעת בתקוה ובתפילה שיום אחד יהיה לך שבט- שלך ממש. בכיף ובשמחה.

יום טוב!

שלא אשלוט בעצמי. אבל שימי לב , שההודעה הרביעית היא מהיום , והשלוש הראשונות מאתמול. אמן על הברכות שלך. הלואי , אמן - אבל אם זה יקרה , זה יהיה נס- אם יהיה לי שבט - אני חוזרת בתשובה .

וכל מחשבה ב"חיים שאחרי הלידה" כמוה כהכנה ללידה ולאימהות אני בעד!

תעשי כמוני - תבקשי במתנה

ככה זה בהתחלה,המוצקים עדיין לא מחליפים את ההנקה,

אפשר לנסות להביא לו מים בכפית או בכוס מעבר,

אולי תנסי בערב לפני השינה להביא לו דיסה שישבע וישן טוב,

מוצקים רצוי ב 9 להביא פירות ו 12 להביא ירקות..

הנקה ב 7

תודה על התגובה המהירה-אכן התלבטתי הנושא הדיסה בלילה ו/או מטרנה-אבל שוב נכנסת כאן הבעיה של הבקבוק הוא לא מוכן בכלל!!!הוא מתקלח מתעייף יונק והולך לישון,איך ומתי אפשר להכניס דיסה/מטרנה?ובאיזו צורה שלא תגרום לו התנגדות ושהוא יתעורר???

ושמעתי גם על כאלו ששואבות חלב ומערבבות עם דייסה.

אח"כ מקלחת ולישון..

אני באמת מערבבת במקום חלב פרה או חלב עיזים עם חלב אם.

פשוט ככל שהשניות עברו הוא חזר למצב נוזלי....

זה בכלל לא מפריע לו, ועובר לבד תוך זמן קצר, בלי "חומרים" (אני שונאת "חומרים").

אחרי אמבטיה לנגב את הפנים עם חיתול בד ולא עם מגבת

גם לקטנצ'יק שלנו יש פצעים, ובהתחלה זה היה רק בפנים ושמתי על זה חלב אם...

זה לא ממש עזר - הפצעים התפשטו אל הצוואר והלאה, ועדיין כששאלתי רופא ואחות (שלא ראו, רק תיארתי להם), הם אמרו שאין מה לדאוג וזה נורמאלי. אבל כשהיינו לפני כמה ימים בטיפת חלב והאחות ראתה כמה זה צפוף ומתפשט - היא אמרה שזה כבר מתחיל להיות מעבר לנורמה, ונתנה לנו דוגמיות של שמן אמבט שנשים באמבטיה...

האמת? נראה לי שעוד לפני שהתחלנו לשים את השמן הזה - המצב התחיל להשתפר.. אבל שמנו בכל מקרה, ובינתיים אחרי פעמיים המצב הרבה הרבה יותר טוב...

שזה כתוצאה מהשומן בחלב האם.

אין לי מושג עד כמה היא צודקת, אותי זה הרגיע, וגם עבר די מהר.

היום- (אחרי 12 שנים) לא נשאר זכר!

בשבוע חמישי העובר בגודל של כמה מ"מ, גם אם זה כמה עוברים- זה עדיין נשמע מוקדם מידי.....

אבל אולי לאחרות יהיו תובנות אחרות......

קצת,נשים בתחילת הריון או נשים עם גלולות.

בשני הריונות האחרונים חברה טובה שלי שאלה אם אני בהריון יום אחרי שגיליתי...

ובאמת הייתי עם סרזט...

אני הייתי בטוחה שכולם רואים שאני  כבר בהריון- למרות שלא ראו עלי כלום... סתם היו לי דמיונות- אולי כי רציתי שידעו? אני לא יודעת

אז זה קשור לחמין של שבת

יש נשים שזה גורם להן לנפיחות במעיים ( גזים). זה ממש יוצר מראה של בטן נפוחה.

לעיתים גם הידיעה שאת הרה תגרום לך פחות להתאמץ להכניס בטן פנימה.

ולעיתים - זה רק בראש

ויש לי גזים ותחושת מלאות. לא הייתה לי יציאה כבר כמה ימים.

נחכה ונראה.....

תודה רבה לכולן, הארתן את עיניי!

יש לי יולדות עם וואקום שהתאוששו בקלות לעומת יולדת בלידה רגילה וכו'..

כמה תפרים היו לך?כמה הוא נולד?

יש לך עזרה,בן כמה הוא עכשיו?

דבר ראשון ממליצה לך לכתוב את סיפור הלידה זה חלק מעיבוד חווית הלידה,

לנוח חודש וחצי להניק,לאכול,לישון ולטפל בעצמך,אח"כ להתחיל פיזוטרפיה לרצפת האגן,יש דרך קופת חולים,אפשר גם את שיטת פאולה.

נשמע יותר כמו חוסר ברזל, אם הבנתי נכון את ההרגשה שאת מתארת.

הרי לידות ואקום מתרחשות לרוב לאחר שלב שלישי ארוך ומייגע, הגוף בינתיים מרוצץ לו לחלקים חלקים, עד שיש חלילה ירידות דופק או אמא שכבר איננה מתפקדת ואין ברירה אלא לעשות ואקום. יש לזכור שואקום מחייב חתך , ולא חתך קטן כל כך, מה שבוודאי מקשה מאד על ההתאוששות. וגם רגשית, נפשית, האמא מותשת יותר בד"כ ודאי שזה משפיע על התאוששותה הגופנית.

מנסיון שלי, שהוא נשמע קצת דומה לשלך -

אפידורל - ירידה בדופק - ואקום - חתכים וקרעים דרגה ג'...

ההחלמה, אמרו, שתהיה ארוכה יותר, אבל רק בגלל החתכים והקרעים. אמנם לקח להם זמן להתאחות, אבל לא היה את כל מה שאת מתארת. אולי תעשי בדיקת דם מקיפה ויסודית, יש מטפלים אלטרנטיביים שיודעים לקרוא "בין השורות" ולא רק להסתכל האם הכל בתוך המסגרת.

אל תקנאי בנשים שמתפקדות אחרי לידה, כל אחת עברה סיפור לידה אחר, וממילא אחרי הלידה התיפקוד אחר. בעז"ה לידות הבאות יהיו לך חלקות. ותהיי בטוחה שלא יכולת למנוע את הוואקום! הרופאים לא ששים לבצע את זה, עושים את זה כשממש אין ברירה.

עד היום אין לי מושג למה הם עשו וואקום. פשוט רצו את לפנות את החדר... הוא לא היה במצוקה או משהו כזה. בכל מקרה, זה גם משנה כמה נסיונות עשו (לי עשו 3 ניסיונות ארוכייייים מאוד, והכאב אח"כ היה בהתאם. לחברות שעשו ניסיון אחד וזהו, כמעט ולא הייתה  שום התאוששות מיוחדת).

הרופאה שלי אמרה לי שלידה מכשירנית לפעמים מצריכה חודשים של החלמה (היא אמרה שרק אחרי 6 חודשים בערך. לפעמים יותר. והיא ממש לא רופאה פרנואידית או משהו כזה).

בעיקרון, בגלל ההתאוששות הארוכה הרגשתי שפיזית אני גם לא מסוגלת לעכל עוד הריון, ובגלל זה חיכיתי די הרבה זמן- זה גם שיקול שצריך לעשות אותו.

אין לי ממש טיפים... הזמן הוא הרופא הטוב ביותר. אחרי שנה בערך הרגשתי שפתאום אני קמה על הרגליים בלי כאבים, שאני יכולה ללכת הרבה יותר ברציפות, ופתאום הכל חזר לעצמו. לא לכולן זה לוקח כ"כ הרבה זמן, ואין לי מושג למה לי לקח כ"כ הרבה... בכל מקרה, שתדעי שבסוף הכל מסתדר. חשוב לאכול טוב, לנוח הרבה ולעשות ספורט מתון מאוד (הליכה, שחייה קלה וכו'. לא הייתי הולכת על אירובי או משהו מאמץ יותר).

ובהצלחה מתוקה! ואל תימדדי את עצמך יחסית לאחרות...

אסור לעשות יותר מ2 וואקום...

א-ס-ו-ר!!

וואקום זאת אופציה אחרונה לפני קיסרי אם עושים יותר מפעמיים זה עלול לעשות נזק לתעלת הלידה ודימום בגולגולת העובר,ואם אח"כ הולכים לקיסרי והוא כבר חצי בחוץ זאת כבר בעיה להוציא אותו גם בניתוח.

ולפני השלישי איימו שאם לא הולך עכשיו, אז ישר לניתוח

וב"ה, העובר נבהל מהאיומים, ויצא...

אמרו לנו להגיד בהכנה ללידה,

אני מאמינה שזה קשור בסיטואציה עצמה אם הם רואים שעוד משיכה אחת והוא יוצא אז אני מאמינה שהם יעשו עוד פעם.

ומניסיוני אני יכולה להגיד רק, שתקופת ההחלמה קשורה למצבך הכללי ולשיטות, בהן את נעזרת כדי לחזור לעצמך לאחר הלידה - ולא לסוג הלידה.

או לשתות חצי כוס יין אדום ולנסות לעצור את הצירים,אפשר גם בעזרת דמיון מודרך והרפיה..
או לנסות לזרז אותם בשיטות טבעיות רפלקסולוגיה דיקור ועוד..
בע"ה בעיתו ובזמנו לידה קלה,טבעית,מהירה,בלי תפרים והכי חשוב אמא ותינוק/ת בריאים!

הנה:

http://www.dulot.co.il/talisapir/show.asp?art=12&t=l

בגדול עדיף לשאוב שעה אחרי שהוא מסיים,ושעה לפני שהוא מתחיל שוב,אם הוא יונק רק מצד אחד אפשיר לשאוב מהצד השני,

אם הוא ישן בלילה יותר מ 3 שעות רצוף ויש לך כח לקום ולשאוב זה גם מצויין.

בגיל חודש יש קפיצת גדילה,ובדר"כ אחה"צ יש הרגשה של פחות חלב,כשאת מניקה אותו על "ריק" זה הכי מייצר חלב וזה גם החלב האחורי ה"שמנת" והמשביע.

בבוקר יש יותר חלב בגלל שישנת טוב (אני מקווה ) אז גם אחרי שאת מניקה אמור להיות חלב "עודף" שאותו את יכולה לשאוב..

אם אין לך מספיק חלב משאיבה אחת את יכולה לשאוב מספר פעמים במהלך היום ולאחר קירור לאחד ביניהם ותצא כמות מכובדת...

לגבי ההיגיון שבשאיבה אחרי שהוא אוכל, אם תשאבי לפני שהוא אוכל, לא יהיה לך מה להניק אותו כמו שאת בעצמך כתבת... כשתחזרי ללימודים תשאבי במקום ארוחות (אם את ממש מקפידה על זה, יחד עם שינה, שתיה ואכילה, בעז"ה תצליחי להמשיך להניק ולשאוב לאורך זמן) ואז באמת יצאו לך מנות גדולות...

אני לא ממש יודעת אבל מהניסיון עם הבת שלי, אם במקרה שאבתי ואח"כ הנקתי אותה זה בדרך כלל פשוט היה הנקה יותר ארוכה, בסופו של דבר הגוף מייצר חלב כי התינוק דורש...

הניסיון שלי הוא בהנקה ושאיבה לתינוקת אחת בינתיים.. שאבתי במשך שנה וחודשיים ונכון לעכשיו אני מניקה שנה ושמונה חודשים (ואם תשאלי את הבת שלי מצידה עד החתונה )

בטח עוד מעט יבואו המנוסות והיודעות ויוסיפו ויתקנו...

בהצלחה! ומזל טוב!

את יכולה לדמיין את הקטנה שלך יוצאת מהחדר ייחוד ומחפשת את אמא כדי לינוק?

בעצם, בשלב הזה היא כבר תיגמל, אבל זה משעשע לדמיין אותה כך בכל זאת

כדאי על הבוקר לשאוב- אך במקביל להנקה. להוציא קצת מהצד שבו הוא לא יונק, לנתק מוקדם מהרגיל מהצד

הראשון ואז לשאוב שם...

בהצלחה רבה!

יעל

סליחה על הניצלו"ש!

איך אפשר לדעת לכמה אני זכאית בשמירה?

ושהמעסיק שלך יגיד לך כמה עוד נותרו לך. ככה כל פעם יתן לך עוד לפי הצורך.

המחקר מעניין מאוד!

 אצלנו בטיפת חלב מעולם לא המליצו או הציעו לי להאכיל את התינוק לפני,במהלך או מייד לאחר חיסון.

אני גם לא בטוחה שהייתי מרגישה בנח להניק מול האחות...

אישית, לא נראה לי כי הייתי רוצה לתת סוכר לתינוק, אבל הויטמינים יכולים להיות רעיון טוב.

אני לא נתקלתי בסימני כאב ממושכים אצל התינוקות שלי, ב"ה.

בדרך כלל חיבוק מספיק כדי להרגיע מהר...

טוב אנחנו לא מחסנים.

אבל יומיים אחרי הלידה, באה המיילדת שלי הביתה, כדי לקחת דם ליואבי, לבדיקת PKU.

אני ישבתי והנקתי אותו, והמיילדת דקרה את יואבי. בשניה שהיא דקרה אותו, יואבי הפסיק לינוק (אבל לא עזב את השד), התנשף שתי נשיפות נעלבות, ואז המשיך לינוק במרץ לא הפריע לו שהמיילדת המשיכה "לחלוב" את הדקירה בשביל הדם

אני לא הייתי נותנת סוכר. לא שאני רואה בזה כזה נזק - סתם הפרעת שליטה שלי (אני רוצה שהתינוק יקבל מזון אך ורק ממני)

מצד שני, באמת לא כל אמא מרגישה בנח להניק בכל מקום, מה גם שלפעמים ההנקה לא הולכת חלק על ההתחלה, ודורשת מהאמא הרבה הערכות ותשומת לב וסבלנות ורוגע. קשה להגיד שחיסון בטיפת חלב נותנת את התנאים האופטימליים מהבחינות האלה

אפשר להציע לאמא לבחור בעצמה, מה שנח לה

לא היתי נותנת סוכר,  כמו שהאחות אמרה שצריך להתחיל טעימות בגיל 4 חודשים ואני לא מתחילה עדיין

י

דוקא כשחיסנו את הבן שלי האחות אמרה להניק מיד אחרי, 

לתת לו את השנייה לבכות, לחכות שיחזור לעצמו  ואז להניק, על לפני היא לא אמרה כלום,

ב"ה עבר ממש בסדר, וזה היה ממש צנוע  

ויטמין d זה רעיון ממש טוב למרות שהבן שלי לא מאד אוהב  את זה

למעשה אני מאמינה שאם כל אמא תשמע את האופציות היא תבחר מה הכי נוח לה...

לא נשמע לי סוכר, לא מתחבר לתינוק טהור בן חודש...

בקשר להנקה, צריך להרגיש נעים להניק מול אחות. אני אישית לא מסתדרת להניק בצניעות ולכן לא מניקה בפני זרים...

יצא לי פעם להניק מיד אחרי חיסון

והאחות היתה כזו מתוקה וביטלה לי את האי נעימות לגמרי כשקראה בהתלהבות "וואו!! איזה יופי מי לימד אותך להניק ככה?"...

זו פשוט נראית לי נקודה החוזרת על עצמה.

אני לא אסתכל אם זה יביך אותה, מבחינתי היא יכולה לשבת עם הגב אלי, ויש גם וילון אם צריך

עכשיו אפשר להמשיך בתשובותיכן...

אולי בחיסון הבא (עוד שבועיים, בע"ה) נבוא אלייך? 

כשהיינו בבית החולים ודקרו את הקטנה ל-pku, האחות נתנה לי לתת לה מי-סוכר במזרקון בינתיים, ולא הייתה לי בעיה עם זה (מצד שני, אולי זה בגלל שאני בכלל לא מודעת לעד כמה זה טוב או לא טוב).

בחיסון הראשון, הקטנה בדיוק ינקה. היא התנתקה, ופצחה בבכי עצוב וקורע-לב (), ואז האחות אמרה לי מהר לחבר אותה שוב, וזה עבד . בחיסונים של גיל חודשיים, הקטנה לא הייתה רעבה אז פשוט חיבקתי וחיבקתי אותה. אם היה אפשר, הייתי מאוד מעדיפה להניק או תוך כדי החיסון. אין כמו מעדן חלב!

ואז הם עוזבים שניה מייללים וחוזרים אלי.

ולפעמים אפילו לא מתנתקים.

תגידי מתי יצאו ההוראות האלו? פה בטיפת חלב ממש צעקו עלי שרציתי להניק תוך כדי...

כבר שנים שאנחנו ממליצות להניק מיד אחרי, אבל תוך כדי היה נתון בפולמוס גדול משום שהיו לא מעט תינוקות שממש עברו טראומה מההנקה הכרוכה יחד עם כאב וסרבו אחכ לחזור לינוק ולהרגע...

לפני מעל 20 שנה- היתה "שיטת גמילה" איומה של יצירת אי נוחות לתינוק כל פעם שהוא רוצה לינוק עד שיפסיק לרצות... אז תארי לעצמך את הזכרון הרע שזה השאיר לצוותים...

והאחות אצלנו היא גם היועצת הנקה שלי אז אני חופשי מניקה לידה

אני מתחילה להניק ואז היא נותנת את הזריקה - המתוקה שלי לרגע או שניים נשנקת מכאב (בלי להתנתק), ואז ממשיכה לינוק במרץ.

זה גם מה שנותנים לתינוק בברית אאל"ט.

ואני חושבת שלמרות (אולי) האי נעימות שבדבר, כל אמא תוותר על  הנוחות שלה כדי להקל ולו במקצת על סבל התינוק.

מאשר לתת סוכר

וגם יצא לי לחסן תוך כדי הנקה.

חשבתי שהם מדריכים לא להלחץ מכל בכי...

נשמע לי קצת חוסר איזון שלהם.

להפך, כבר שנים שיש נסיונות להשחיל את עניין הטיפול ללא כאב בילדים.

יש חדרי מיון שכבר עברו להרדמה בעזרת ג'ל לפני תפרים ( הזריקה כואבת כל כך שלכי תדעי אם כשתופרים הילד זועק מכאב או מהיסטריה)

לא מכירה הרבה מבוגרים שלא היו מוותרים בשמחה על כאב המלווה טיפולים שונים...

לא יודעת מה יותר בריא , המשחה או סוכר..

בכולופן זה פועל נהדר...

שהייתה לי בעיה לתת לו סוכר באופן חד פעמי. הרי אחרי הברית הוא קיבל מיץ ענבים מתוק... זה עוזר, וזה לא בקביעות.. אז למה לא להקל עליו?

בכל מקרה אין לי בעיה גם להניק אותו תוך כדי אם זה יכול לעזור לו...

טוב, מחר יש לנו חיסון ראשון, נראה מה יציעו לנו... 

אבל הנקתי את שלושת ילדי תוך כדי כל החיסונים (לא לפני ואחרי, אלא במהלך החיסון עצמו)

ואצלי לא קרה שהם לא הסכימו לחזור לינוק אחרי זה.

הם מפסיקים לפרק זמן קצר של "היעלבות", בוכים כמה שניות (לפעמים יותר, תלוי ברגישות שלהם)

וחוזרים לינוק כדי להתנחם

1. הייתי ממש מעדיפה שלא להביא לתינוק סוכר. לאנשים מבוגרים זה לא בריא אז לתינוק?!...

2. אממ לא ממש יודעת...

3. אני בחיסון האחרון של גיל חודשיים הנקתי תוך כדי החיסון וזה היה ממש טוב ב"ה, היא בכתה ל10 שניות וחזרה לינוק...

בע"ה מקווה לעשות זאת גם בחיסון הבא...

כנראה מתוך גישה אישית שלי היה נראה לי שתהיה יותר התנגדות לתמיסת סוכר.

עכשיו רק נשאר לי לחשוב איך להציע את זה לאמהות בצורה שבעיקר תשכנע... את עצמי

תודה ,

עזרתן,

וכמובן כל תשובה נוספת תתקבל בברכה!

למה מעמיסים על תינוק קטן כ"כ הרבה חיסונים?

גם מחומשת גם פרבינר וגם רוטה. לא הגזמנו???

שרשורי ענק בעבר...

את יכולה להגיד לאמהות שיש מחקרים שמראים שיכול להיות שמתוק מפחית כאב והאם הן רוצות לתת לפני החיסון.

אני בצד שלך וחושבת שיותר מזיק סוכר לתינוק מאשר כאב קצר.

בגיל שנותנים מוצקים אפשר להמליץ לאמא לתת פרי מתוק לפני כמו תות. או מיץ תפוזים/ענבים.

עם הקודמת שלי הנקה תוך כדי הייתה מצויינת והחיסונים עברו עלינו בקלות.

עם הקטנה היא הפסיקה לינוק ולא חזרה לזה ולקחה קשה את החיסונים (3 ימים של כאבי בטן בגלל הרוטה)

אני עדיים מעדיפה לנסות את היניקה ולא סוכר

מה לעשות..תאמינו לי שניסיתי אבל לא ממש הלך.. ומין הסתם יש עוד כאלה מוזרות בעולם.... וגם ל"ילדי התמ"ל" צריך למצוא פיטרון להפגת הכאב

אז ככה בבהי"ח אמרו לי שנותנים לו את הסוכרוז כדי להפיג או להרגיע את התינוק.. במהלך חיסון באותו רגע אולי עדיין מטושטשת מהקיסרי,חוסר ניסיון מוחלט והעובדה שהייתי צריכה לעבור את כל זה פעמיים... לא ממש הבנתי למה היא מתכוונת..סוכרוז לתינוק? מה אפשר לתת סוכר לתינוק?? זה מהשעבר לי בראש...

בגלל שהבן שלי עבר כמה וכמה דקירות ביום בתור מעקב אז הם נתנו להם את הסוכר הזה במזרק וזה באמת הרגיע..וגם במהלך הבדיקתPKU  אבל אז היא בקשה ממני להחזיק את התינוקות .... האחיות שם בביה"ח לא תמיד (או לא כולן) נותנות ביטחון לאמא הטרייה.. לא ידעתי אם מותר לי להרים אותם,מתי אפשר..וחשבתי שאם הן האחיות המלומדות שעובדות בביה"ח נותנות אז סימן שזה הכי טוב שיכול להיות..והם יודעות יותר טוב ממני מה טוב.. מה מותר ומה לא... (חשבון פתוח שנותר ביקרבי  והייתי חייבת לשתף...סליחה על הניצול"ש)

בטיפת חלב אני נותנת בקבוק מידי אחרי החיסון... תוך כדי חיבוקים והמון הבנה ואהבה...

בחיסון אחרון הם שתו רק שני שולקים אולי ונרגעו מידי.. בחיסונים הקודמים הבן נרגע יותר מהר מהבת...הוא נרגע אחרי אכילה בבקבוק והיא הייתה צריכה קצת יותר תשומת לב וחיבוקים  עד שתפסה את הבקבוק ונרגעה....

בתור אמא טריה הייתי מצפה להסבר למה לתת את הסוכרוז הזה..האם הוא "בעייתי" או לא... וכן! לעודד את האמא (ו/או האבא) להחזיק את התינוק במהלך החיסונים (כן כן גם למי שלא הייתה בביות מלא...רציתי אבל אין ביות מלא לתאומים...)

וכל זה אני מציינת כי בפועל נותנים את הסוכרוז הרבה לפני ביקור הראשון בטיפת חלב.....

מעולם לא אמרו לי להביא את הויטמין D נשמע לי רעיון טוב!! ( ואם זה טראומטי כל העינין של החיסון וההנקה למה לתינוקות היונקים לא לתת  גם להם את הויטמיןD??

כי יונק יכול לינוק לפני החיסון ומיד אחריו, אז מה הטעם במשהו מתוק אחר?

בחלב אם יש אנדומורפינים שהם חומרים מרגיעים ומשככי כאב, ויש גם מלאי של סוכר.

אני נהיית ממששש צמאה כשאני מניקה... ויש כאלו שנהיות ממש רעבות... אז אולי יש גם כאלו שאצלן זה הפוך 

אני בהנקה הופכת לשואב אבק