קודם כל, זה יפה לחלום, באמת.
חלומות מפקסים אותנו לעבר הרצוי,
אבל צריך להבין שחלום הוא חלום, ולנסות להגשים ממנו משהו כשהתנאים לא בשלים, יכול לגרום לתוצאה הפוכה והרסנית (ראי ערך שבתאי צבי)
אסור שמרוב שאנחנו שואפים לשלמות שבחלום, לשכוח שיש דרך ונצרכת המון עבודה וסבלנות.
דבר אחר, הילדים הם לא רובוטים ולא כלבי אילוף, הם אנשים עם רצונות, דעות ומחשבות.
לא תמיד הם בשלים לקבל החלטות נכונות, לא תמיד הם בשלים להתמודד עם כל מיני קשיים, אבל בראש ובראשונה יש להם רצון ודרך משלהם וזו זכותם המלאה לחיות את חייהם גם כשזה כולל טעויות.
אז אחרי ששמנו את החלום שכבודו במקומו מונח,
ואחרי שאנחנו רואים בילדים יצורים אנושיים עם רצונות ודעות לגיטימיים, ואנחנו לומדים לכבד את המרחב שלהם (בהתאם לגיל ולבשלות)
תחליטי מה הדברים שהם היותר קריטיים בשבילך.
להפסיק את התלות בסרט? לשטוף פנים? הלבוש?
כל דבר אפשר ללמד אבל צריך המון סבלנות לתהליך.
למשל אם את רוצה להפסיק את הסרט, אז את מסבירה בזמן שהוא לא קרוב לבוקר, שאין יותר סרט בבוקר.
אפשר לבחור משחק או סיפור. אבל סרט לא יהיה.
הבוקר הראשון הילד יבוא לבקש סרט כרגיל.
תסבירי לו יפה שדיברנו ואין סרט היום והוא יכול לבחור משחק כמו שדיברתם.
הוא יתנגד ויבכה אולי, אבל אם תהיי שלמה ונחושה עם ההחלטה, ועם זאת רגישה לכאב ולאכזבה שלו, תוך כמה ימים זה מאחוריכם. ילדים בגיל הזה לומדים מאוד מהר.
אם תיכנסי למערבולת רגשות ותהיי לוחמנית מדי, עלול להתפתח מאבק כח. כלומר בגלל ההתעקשות שלך שלא יהיה, הוא יפתח אנטי של דווקא כן רוצה.
או שאם את תוותרי, אז הוא יבין שאם הוא פותח בעיצומים הוא מצליח.
לכן אני אומרת בנחישות וברגישות.
תחשבי שאחרי שהסברת לו והוא ממשיך לבכות ולהתעצבן ולבקש סרט,
תחשבי שהוא היה מבקש שברגע זה תקחי אותו לירח.
מה היית מרגישה? איך היית מגיבה? מה היית עושה? איך היית עונה לו על בקשה כזו?
אז אותו דבר תגיבי לבקשה לראות סרט.
אפשר להביע אמבטיה לתחושה. לתסכול, לאכזבה, זה גיל שקשה לדחות סיפוקים, וגם אנחנו מתאכזבים כשאנחנו לא יכולים לקבל מה שרצינו.
זה לא אומר שאם מתאכזבים, מיד מקבלים מה שרוצים כדי למנוע את האכזבה.
אם תרצי שארחיב בהמשך על שאר הנקודות שהעלית אם מדבר אלייך, אז תכתבי לי ואשתדל יותר מאוחר בשמחה.
((