את ביתי הבכורה הנקתי עד גיל שנתיים ועשרה. כשהחלטתי שהז מספיק פשוט הפסקתי לתת לה (זה היה ראש השנה, היינו אצל חמותי עם הרבה תעסוקה, ככה שהיא לא שמה לב!) היא היתה שותה קצת מבקבוק מיץ וחלב סויה. רק אחרי שבועיים היא קלטה!!! ואז כמובן היה מאוחר מידי, היא קצת עשתה הפגנות אבל זה עבר לה מהר! (ב"ה!) מה שלי קרה זה שהייתי ממש בדכאון שלושה ימים ולא הבנתי למה אני נוטה לבכות ולהתרגש מכל דבר.. עד שקישרתי את ההורמונים לכל זה!
אצל השני שלי, הפסקתי בשנתיים וחודשיים. האמת, פעם אחת ניסיתי לפני שנתיים, אבל זה פשוט לא עבד. מרחתי כל מיני דברים (קפה שחור, פפריקה חריפה וכו', באל אחרי שהתחיל למצוץ, ירק וצעק עבר הטעם הרע והוא המשיך לינוק!) הוא היה יונק מיליון פעם ביום וזה כבר שיגע את כולם! (גם בלילה היה לפעמים מחובר "און ליין"), בקצור, כשהייתי חייבת פשוט שמתי פלסטר והסברתי לו שיש לי פצעים וזה מאדו כואב. למזלי הוא ריחם עליי וכל פעם היה בא לדוק אם יש לי עוד פלסטר, ואם עדיין זה כואב לי, וככה ויתר על העניין!
הטעות בפעם הראשונה היתה שהכחשתי את הנסיון ההפסקה, וכל הסמן רק רציתי שהכוא מעצמו יפסיק. אבל כשהייתי נחושה בדעתי הסברתי לו שמפסיקים לינוק וזה היה יותר יעיל. עוד מסקנה היתה: בפעם הנכשלת, הרחקתי אותו ממני הרבה (כל פעם בקישתי מבעלי לקחת אותו ולהרגיעו.) אח"כ הבנתי שאני לא יכולה לקחת ממנו גם את ההנקה וגם את ה"אמא". אז הייתי מרדימה אותו בחיבוקים, וכהה לא הרחקתי אותו ממני, ולדתעי זה היה יותר חכם... הוא מש נפרד מיזה ממש בקלות וזהו...
לי היהג ודש מועט כפי שכבר סיפרתי... מי שרוצה יכולה לחפש (אני לא אמשיך עם המגילות, למי שהגיעה עד הלום..)