פורום הריון ולידה (עמוד 5463)

 מסתיימת חופשת הלידה שלי ואני אני אמורה לחזור לגן איפה שעבדתי בפיצול יומיים מ7:15 עד 16:00 ושאר הימים רק בצהרון. לפני ובמהלך ההריון  היה לי נוח לעבוד בשעות אלו   הבעיה היא שעכשיו אני כבר לא רוצה לעבוד בצהרון... (כי צריך לשלם המון כסף למטפלת עבוד 2 תינוקות ובכלל השעות כבר לא מתאימות לי)... אבל ייתכן גם שאוכל לקבל משרה 5 ימים עד 13:30

או קיי עכשיו השאלה:  אני מרוויחה הרבה פחות משכר מינימום גם אם הייתי עובדת כל יום עד 13:30 ואם אני צריכה לשלם מטפלת אז לפחות חצי מהמשכורת שלי תלך למטפלת( באיזור שלי יש המון מטפלות שלוקחות מעט כסף-גרה באיזור חרדי) אבל אני לא מגדלת את הילדים שלי צריכה להוציא אותם בבוקר בחום/קור/גשם...למטפלת...
מצד שני אני קמה בבוקר מתלבשת יוצאת מהבית.... ואז חשבתי על עוד מהשהו יש לי יכולת לקבל עוד 2 -3 ילדים (גג) ולטפל בהם בבית שלי וכך אני מגדלת את הילדים לא צריך להוציא אותם בחום/קור/גשם, לא צריכה לשלם למטפלת ובשורה תחתונה אני ארוויח בדיוק אותו דבר!!! אבל לא יוצאת מהבית אין חופשות כמו שבגנים אין לא להרגיש טוב  או שצריך ללכת לטיפת חלב או מהשזה לא יהיה  בגן מביאים מחליפה.. ובבית שלי אין מי שיחליף אותי גם אם כל היום את בבית העבודות בית תמיד יישתלבו במהלך היום! אין מטפלת בבית (לא מדברת על משפחתונים -וגם שם זה קורה אפילו שאסור) שלמשל הילדים ישנים אז היא מפעילה מכונת כביסה או מקפלת... כאילו שאין התנתקות סופים משום דבר לעומת זאת כשיוצאים מהבית ב7:30 ועד 13:30 התנתקת מהבית ו13:30 התנקת מהגן...

קשה לי להחליט למען האמת חשבתי שתוך כדי כתיבה אני אצליח להגיע להחלטה כלשהי אבל לאאאא...

מה הייתם עושות נשארות בבית או יוצאות?? אני יודעת שזה מאד אישי שיש כאלה שאין להם סבלנות לשבת כל היום בבית או כאלה שמעדיפות את הבית אבל לא משנה...
סתם עוד פרט קטן שיכול היה להשפיע -הנקה - אני לא מניקה...

תודה רבה וסליחה על האורך.....

או כמו שהוא קרוי בפי כל - עיסוי פירנאום.
בספר "להיות לאם" היא ממליצ הלעשות את העיסוי לאורך כל שלושת החודשים האחרונים להיריון, ואילו אני הבנתי שמתחילים איתו רק בשבוע 34-35 - לפי מאמרים, קורס הכנה, דולה שדיברתי איתה.

מה אתן אומרות? לפי מי ללכת? האם זה בכלל משנה?

יכול להיות שיש לי כבר עכשיו חלב, אני בחודש שביעי... 

בס"ד

השבוע חזרתי לעבודה אחרי הלידה. הבן שלי כבר בן חצי שנה אבל הוא לא יודע לאכול מבקבוק.
הוא נשאר רעב עד שאני חוזרת מהעבודה (אני עובדת במשרה מלאה).

מה עושים???

סיפור הלידה של ינון:  (לידה שניה אחרי ויב"ק2 )

 

בננו ינון נולד עם עלות השחר בליל ט' באב תש"ע (20.7.10 למניינם)

הוא נולד בשבוע 39+5 במשקל המכובד של 3.470 גרם,

בלידה מדהימה, עוצמתית וחלומית ולא פחות חשוב- קצרה...- ממש כפי שחלמתי שתהיה.

 

חלומות משתדרגים עם הזמן, הלמידה והנסיון שצברנו בחיים. וחלומות גם מתגשמים...

 

אחרי ששתי בנותי הגדולות (6 ו4) נולדו בקיסריים חירומיים אחרי הרבה שעות עם צירים וראש שלא ירד,

ואחרי שהרופאים דיווחו לי שלא אוכל אף פעם ללדת ואגינאלית בגלל אגן צר (?!)

אחרי שלא קיבלתי את דעתם וסירבתי להשלים עם הגזירה. אחרי שמצאתי את ד"ר אילן הלוי שהסכים איתי שלא היה לי נסיון אמיתי ללידה ואגינאלית ושכדאי לתת לזה צ'אנס,

אחרי שילדתי בעזרתם המופלאה של הצוות: טלי אילן וקסם- את בני הראשון-ילדי השלישי (שנה וחצי) בלידה קשה וארוכה, שהסתיימה בואקום, והגשמתי חלום של לידה ואגינאלית,

אחרי שהגשמתי חלום נוסף של לימודי דולות, משהו שהיה נראה לי מופרך לפני שילדתי ואגינאלית בעצמי...

חלמתי הפעם על לידה טבעית אמיתית, קצרה וטובה...

 

גם הפעם החלטנו שיולדים עם אילן וטלי. פינטזתי על לידת מים. חלמתי על שעתיים לידה. (ניסיתי לדמיין כמה זמן זה מספיק בשביל להרגיש לידה אבל לא ארוך מדי בשביל להרגיש שזה סבל...יצא לי שעתיים.)

וכך, בליל ט' באב, אחרי שבועיים ארוכים ומעצבנים של צירים באים והולכים וטרטור לכל המשפחה...התחילו צירים אמיתיים, חזקים ועוצמתיים יותר, וידעתי שהפעם זה זה.

הצירים התחילו בערך ב12 בלילה, ודי מהר נהיו אינטנסיביים וכואבים יותר ויותר. ב2 כבר העברנו את הילדים לאחותי ויצאנו לכיוון קדימה, לאילן וטלי. הודעתי גם לרות גיסתי (הדולה הנוספת שלי...) שכבר תצא גם כן לכיוון. חשוב לציין שהיא באמצע הריון, וכמובן צמה בט' באב... היא שאלה אם זה משהו משפחתי אצלינו- לקרוא מגילה ולסוע ללדת...(אחותי ילדה בפורים האחרון וגיסתי ואני ליוינו אותה...)

 

הגענו לקדימה עם צירים תכופים אבל ידעתי שאני לא בפתיחה גדולה (דולה או לא דולה?) כי הייתי מאוד מפוקסת. דיברתי עם בעלי על העוצמה של הצירים אז ידעתי שזה פחות מ7...אחרת לא הייתי מנהלת איתו את השיחה הזו...

אכן, הפתיחה היתה 4-5 ונכנסנו ישר לבריכת הצירים, חשבנו שיש לנו עוד זמן...

החושך והנרות, הריחות והאוירה, הנשימות, הקולות, התנועתיות הבלתי מוגבלת בתוך הבריכה, כל אלה הפכו למרכז עולמי כמעט מיד...התחברתי לעצמי ולצרכים שלי וזרמתי איתם. טלי עיסתה ותמכה בתוך המים, רות, מבחוץ, ניגבה את הפנים שלי במים קרים, ואני מתנועעת עם הצירים, נושמת וצועקת, מרגישה שמתנשאת עם הצירים לעוצמות מטורפות וחוזרת לנוח ביניהם... מרגישה שמתחיל ללחוץ לי.

 

טלי קוראת לאילן... עד שהוא מגיע... טלי עוזבת אותי ורצה להביא אותו, הציר הזה, כשהיא לא נמצאת לצידי- נראה לי כמו סוף העולם...

אילן בודק פתיחה במים, אני כבר ב7-8 וכמה דק' אח"כ מתחילה ממש ללחוץ...

עברנו לאמבט הלידה, שם אני בתנוחת עמידת שש נשענת, צירי לחץ כואבים בטירוף- אני משתדלת להיות מפוקסת ולכוון את הצעקות והשאגות שלי על פי ההנחיות של טלי ואילן...

 

תוך זמן שנראה לי כמו נצח, אבל בתכל'ס היה פחות מחצי שעה- הרגשתי את הבן שלי יוצא מתוכי...פעם ראשונה שאני מוציאה מתוכי ילד בכוחות עצמי...זו היתה חויה מדהימה ועוצמתית כ"כ שאין לי מילים לתאר את ההתעלות של הרגע, את תחושת הנס והפלא, את השלמות...

 

ילדתי לתוך המים, אילן סיפר לי שלפני הראש יצאו קרומי מי השפיר שלמים, ואז פקעו המים והבן שלי נולד ממים למים ממש.

הבן שלי הועבר אלי בין הרגליים והונח על חזי, זה היה מדהים ומרגש. הצירים המשיכו מיד ללא הפוגה, כך שלא יכולתי להנות מהקסם למשך זמן והעברנו את הרך לאבא שלו שעמד שם כולו נרגש... את השליה ילדתי על המיטה, ב"ה יצאה שלמה.

זה היה הזוי- לשמוע מזל-טוב בט' באב... בעלי אמר שזה היה מוזר גם לברך בט' באב- 'הטוב והמיטיב'- ברכה שמברכים על הולדת בן. כשאני ניסיתי לנוח עם תינוקי לידי, ישב בעלי על הרצפה לידי, כמנהג אבלים, משום שכך נוהגים בט' באב... אני שתיתי ואח"כ גם אכלתי...אבל בעולם סביבי היה יום אבל על חורבן לאומי. תחושה מוזרה של יהדות בשיא עוצמתה... חורבן וגאולה בערבוביה...

 

כל הלידה, נמשכה ממש כפי שחלמתי- בפחות משעתיים חבקתי את בני בזרועותי.

הכל היה טבעי וקסום, כפי שלידה צריכה להיות... (אבל החלטתי שפעם הבאה אני אחלום על לא יותר משעה...)

בקיצור- הלידה הזו היתה מבחינתי- התגשמות חלום.

אין גבול לשמחתי על הגשמת החלום, ולתודתי לקב"ה על שזיכה אותי לחוות את נס הבריאה, נס הולדתו של בני, בלי סיבוכים ובלי בעיות...

 

תודה לכל מי שהיה שותף איתי לחויה המדהימה הזו:

- לבעלי- שתמיד תומך בי בכל שגעונותי, חולם איתי את החלומות שלי, ודואג שאוכל להגשימם... ותודה על שנתן לי את המתנות הכי נפלאות בעולם- ארבעת ילדי...

- לאילן וטלי שבזכותם הגשמתי שני חלומות שנראו פעם בלתי מציאותיים לחלוטין...

- לרות- שהיתה שם, נכחה, תמכה ועזרה, בדרכה השקטה והעוצמתית, למרות הקושי הכפול של הריון וצום...

- לנשים, לספרים, לסרטים, לסיפורים, ללימודי הדולות, לחומר הרב ורב הערך שלמדתי על לידות בשנים האחרונות....תודה לכולם על הידע החשוב!

- וגם לעצמי- שהשתדלתי, האמנתי והצלחתי לעשות את הבלתי יאומן- להוציא מתוכי תינוק! אין בעולם חויה שתשווה לזה, ועדיין אין לי מושג איך אנחנו עושות את זה...

 

 

 

קראנו לבננו ינון- זוהי מילה שמופיעה פעם אחת בלבד בתנ"ך- בפרק ע"ב בתהילים "יהי שמו לעולם, לפני- שמש ינון שמו, ויתברכו בו, כל גויים יאשרוהו"

הפרשנות אומרת שזהו שמו של שלמה המלך, המסורת המקובלת היא שזהו שמו של המשיח, עליו נאמר שיוולד בט' באב... ועוד פרשנויות שמצאנו- שכל הימים שהשמש קיימת, יהיה קיים גם שמו, פרשנות נוספת- שזה מלשון נין ונכד, שצאצאי המלך הקרויים על שמו- יפרו וירבו עד סוף כל הדורות ועוד פרשנויות יפות שלכולן התחברנו...

מאחר ובננו נולד בט' באב, יום שבע"ה יהפוך מאבל ליום טוב, בחרנו בשמו היפה, שמבטא כ"כ יפה את הכיסופים לגאולה. 

גיסתי המתוקה הפנתה את תשומת ליבי לכך שהלשון של הבן שלי פיתחה דברים מוזרים... אחרי יומיים זה החמיר, ולקחתי אותו היום לרופא והוא אמר שזה לשון גיאוגרפית- זה לא אומר כלום חוץ מזה שיש לו כתמים על הלשון... 

שמעתי שכדאי לקחת רסקיו בלידה, רק רציתי לברר האם זה לא משהו שעלול להוריד את הלחץ דם?

אנחנו נשואים קצת פחות מחודשיים.
מיד אחרי שנאסרנו בפעם הראשונה (אחרי החתונה) אשתי הפסיקה עם הגלולות לסידור המחזור, והיינו אסורים ל-15 יום. 4 עד שהוסת הגיעה ועוד 11 של הראיה וה-7 נקיים.
מאז עברו עלינו 22 יום (!!!) שבהם היינו מותרים וביום ה-22 אשתי ראתה כתם קטנטן שאותו חשבנו לראיה של החודש הזה.
מה שלא ידענו זה שזה היה הכל, וחוץ מהכתם הזה היא לא ראתה דם נוסף.
ברוב אוילתנו לא שאלנו רב אם נאסרנו והתחלנו בדיני הרחקות.

חוץ מכל זה, קיבלנו היתר מהרב להשתמש בגלולות "יסמין" למניעה, והיא לקחה את הראשונה באותו יום שהיא ראתה את הכתם המדובר.
ביום שאחרי היא התחילה להרגיש כאבי בטן מוזרים, מלווים בכאב ראש קל, שאותם פירשנו כחזרה של חיידק שהיה לה בקיץ שעבר וכנראה לא עבר באופן סופי (אותם תסמינים).

ועכשיו השאלה,
מה זה אומר?
אנחנו כן בהריון? לא בהריון? מישהי פה הרגישה כאבים דומים בתחילת ההריון שלה?

(העתק : נשואים טריים)