פורום הריון ולידה (עמוד 563)

זה צירי בריקסטון.

הציפייה היא לא שהצירים ייפסקו לחלוטין, אלא למנוע צירים אפקטיביים שעלולים להוביל ללידה מוקדמת.

אם את חוששת שזה מה שעדיין יש לך תחזרי להיבדק.

זה פחות משנה מה עלול לגרום לזה, כמו שחשוב למנוע את זה.

(זה טוב לברר כדי לטפל בבעיה אם ישנה, אבל לא תמיד יש בעיה ומטפלים במה שנגרם ממנה- בהקשר שלך צירים מוקדמים)

תרגישי טוב ולידה קלה בזמנה!

אחרי שבדקו אורך צוואר רחם והיו מרוצים,

זה סימן שזה לא צירי לידה?

זה אומר שהצירים שיש לך לא גורמים לקיצור צוואר שמביאה ללידה

ככה אני הבנתי..

חושבת שאת יכולה להיות רגועה

אם לא היה כלום, בטח עשית מוניטור רוב הלילה..

את מרגישה עכשיו שזה כמו שהיה כשהלכת להיבדק?

את מתזמנת צירים?

תנסי לעקוב אחרי תדירות (כל כמה זמן)

עוצמה (לפי דירוג שלך ביחס לעצמך, האם הרגשת ציר עוצמתי או עמום)

ואורך ציר.

אם המידע הזה תלכי כל פעם שאת נבדקת ואז תמשיכי לדרג לפי המדד שלך במקביל לפענוח המוניטור.

ואז למשל כשאת אומרת שמתחיל ציר, יראו ממתי את מתחילה להרגיש,

כשתגידי עוצמה מסויימת הם יגידו איזה מספר זה אצלם

כשאת בודקת מרווחים הם יבדקו אולי יש צירים במוניטור שאת לא מרגישה ולכן לא סופרת.

ככה תדעי להשוות בין מה שאת מרגישה בבית לבין איך שהרפואה מתייחסת לזה.

אני לא מבינה בקיצור צוואר,

נשמע שזה אחד המדדים, אבל לא יודעת להגיד אם זה מדד קובע.

ואחרי התרופה הצירים נהיו פחות תכופים ופחות חזקים

ומאז הם באמת פחות תכופים רובם גם פחות כואבים אבל מידי פעם יש איזה אחד כואב

גם ההכי כואבים הם לא מאודד כואבים אבל זה כן הדאיג אותם...

אבל הם פחות בתדירות ממה שהיה כשבאתי לשם

מה שאת קוראת לו "לא מאוד כואבים"

מבחינתם זה ציר בעייתי. אז תייחסי לזה ככה גם את. זה לגבי העצומה.

לגבי התדירות את אומרת שירד, מעולה. תמשיכי לעקוב.

אם מתגבר תחזרי להיבדק ללא היסוס.

עדיף שתבואי לחינם 10 פעמים ולא שיתפספס משהו, במיוחד שאתמול לא הגעת לחינם.

מקווה שהצלחת לנוח היום.

אני הפוכה לגמרי מאז...

זה היה בראשון בלילה חזרנו בשני בבוקר ואני עדיין לא התאוששתי...

הוראות ממה להימנע?

מתי המצב מצריך פניה חוזרת ולאיזה גוף לפנות?

שבוע 31 זה לא שבוע שכדאי ללדת בו, אם היא לא נתנה לך תשובות ברורות הייתי קובעת תור לרופאה בקהילה שתלווה אותך למעקב צמוד

היא תלתה את זה בזה...

ואמרה לקחת אנטיביוטיקה 

דימום ההסתגלות.

יודעת שכל אחת והגוף שלה,אבל מעניין מה הממוצע. 

אני התקנתי לפני שבועיים

וגם אצלינו ההתקנה אוסרת. מניקה הנקה מלאה ואני סמוך ללידה יחסית.

יש לי דימומים חלשים באים והולכים. קצת מזכיר לי את הדימום הסתגלות שהיה לי כשלקחתי גלולות הנקה לפני מלא שנים.

עכשיו למשל אני כבר יומיים בלי שום דימום. אבל יודעת שזה יכול עדיין להפתיע אז לא בונה על כלום. 

הייתי אמורה לקבל לפני שבוע- לבינתיים היה רק כתם אחד פצפון חד פעמי.

מה שכן היה בימים הראשונים תופעות של מיגרנה, בחילות, טעם לוואי. לא בעוצמה כמו בהריון אבל כן מציק כזה.

עבר אחרי שבוע, וחזר בזמן שהייתי אמורה לקבל.

עדיין מדי פעם יש קצת כאבי ראש.

מה יהיה הלאה אין לדעת.

זוכרת ש @כבתחילה כתבה שעשתה ככה

ולא היו לה דימומים

לפחות תמשיכי עד הטבילה

אחרי הטבילה אם יהיה לך כתמים פחות בעייתי

בהנחיית רופא כמובן,

אבל זה היה גלולות משולבות ולא הנקה.

למרות שכשחושבים על זה, דווקא גלולות הנקה במקביל למירנה זה כמו הכפלת מינון של גלולות הנקה שהרבה פעמים נותנים במקרים של דימומים. לפחות מקריאה פה בפורום קראתי כמה וכמה פעמים על הכפלת מינון לעצירת דימום הסתגלות.

לפותחת, אולי תשאלי את הרופאה אם אין איזה בעיה רפואית להמשיך

כי בעיני הכי הגיוני זה לא להפסיק עם הגלולות דווקא עכשיו

לקצר דימום הסתגלות ואין טעם.

זכרתי משהו מהפורומים, וגם היה נשמע לי הגיוני שגלולות פרוגסטרון יועילו, לכן שאלתי אותה.

כדאי לקחת על דעת עצמי (יש לי בבית גלולות לעוד חודשיים), או להתייעץ עם מכון פועה? 

(ואם אקח ואפסיק לא יתחיל פתאום דימום?) 

תשמעי חוות דעת של הרופא שהיית או רופא אחר.

מכון פועה? מה הקשר? הם לא רופאים..

לגבי השאלה בסוגריים בסוף- אחרי שתטבלי יהיה יותר קל להתיר כל דבר. 

לכן חשבתי להתייעץ. לא נראה לי שאצליח להגיע לרופא אחר ליעוץ, הרופאה הזו היא רופאת הנשים הקבועה שלי, דרך הקופה, ואני לא מכירה עוד רופאים בקופה, וכנראה גם אי אפשר לעבור לרופא אחר עד סוף הרבעון.

שווה בשביל כזו שאלה ללכת לרופא פרטי ולשלם מאות שקלים על ביקור של כמה דקות? לא בטוחה. 

אז למה לא לנסות?

או שיועיל או שלא..

ברור שיותר קל להימנע מלהיאסר מאשר להיטהר..

אולי באמת אנסה. רק רוצה לוודא שיש הגיון לנסות.

(ואני צריכה להיטהר, כי ההתקנה אסרה לשיטתנו. לכן תוהה מה הכי נכון...) 

בהמלצה של ארגון "טהרנו" שמתמחה בכל העניין של דימומים טהרה וכו..

לקחתי כשהיו לי דימומי הסתגלות שאסרו אותנו (ההתקנה עצמה לא אסרה לפי הרב שלנו)

זה עזר כמעט במיידי.

תוך כ-4 ימים הצלחתי לעשות הפסק ומאז (כ3 שבועות) נקיה לגמרי לגמרי.

לא ממשיכה.. הפסקתי באמצע ה7 נקיים כשראיתי שנגמרו לגמרי הכתמים והבדיקות יוצאות נקיות לחלוטין.

הם אמרו לקחת 3 ביום, על האריזה כתוב 1-2 ביום.

לא היה לי דחוף להיטהר אז לקחתי פעם אחת 3 כדורים ביום ואחר כך 2 ביום.

וגם לא כזה הקפדתי ולפעמים שכחתי לקחת..

סך הכל לקחתי בערך שבוע

שאם ממשיכים לקחת גלולות הנקה - תקופת ההסתגלות עשויה להתקצר?

מתלבטת אם לקחת הערב גלולה נוספת, או להפסיק וזהו. 

נקיים. מקווה שיש בכך היגיון. פוחדת מאוד מדימום הסתגלות ארוך שלא יאפשר טהרה במשך חודשים (לי פחות איכפת, לבעלי קשה יותר).

בינתיים הדימום של ההתקנה נפסק. מקווה לטוב.

(וכל התוהות למה בחרתי בהתקן הורמונלי אם קשה לחכות בסבלנות - זו פשוט לגמרי ברירת מחדל אצלי. אסור לי גלולות משולבות, התקן לא הורמונלי גורם לי אנמיה קשה ולא יכולה לקחת תוספי ברזל, גלולות הנקה גורמות לי דימומים כשאני מניקה פחות, וחייבת מניעה שקרובה למאה אחוז. אז הייתי חייבת לנסות התקן הורמונלי בטרם אנסה לא הורמונלי + עירויי ברזל...). 

לא ממליצה על ספפה לילדים מ2 סיבות:

א. לילדים כדאי שיהיה אופציה נוחה לשטוף/לכבס את המזרן.

ב. ב2 הספפות שהיו לנו הסדין לא התלבש טוב על המיטה העליונה בגלל ההברגה של המעקות.

שאלתי את גיסתי מה היא רוצה לאחיינית בת שנה אמרה שאם לא קשה אז ספפה

לא מכירה בכלל את המוצר

היא רוצה ספה לחדר ילדים בשביל התינוקת

יש המלצות אחרות?

שהמקום האחרון זה התנור

חחח ואז ראיתי שתיקנת

לדעתי אם התפחת בחוץ והיה חם מאוד בחדר לא בטוח שזה יישמר טוב עד מחר.

אני הייתי שמה במקרר ומריחה וטועמת מחר שהבצק לא החמיץ.

יש פרוצדורות שעושים דווקא בזמן ווסת

אבל יש דברים שלא ניתן לבדוק במצב הזה

וגם ברור שזה פחות מרגיש נעים....

מבינה את המבוכה.. מניחה שתלוי מה הבדיקה

אולי תתקשרי למזכירות בבוקר ותשאלי...

גם כי לחכות לתור הבא זה עוד הרבה זמן וזה אף פעם לא בשליטה שלנו באיזה זמן בחודש זה יהיה אולי שוב מחזור..

יותר מזה להוציא ולהכניס התקן למשל צריך להגיע דווקא בזמן מחזור 

כי אז כל האיזור פתוח יותר ולכן יהיה פחות כואב..

גם לפסיקה שלנו זה מטמא אז בטח שלא אגיע בשבעת נקיים או מיד אחרי מקווה בכל מקרה

ולפי הפסיקה שלנו לא טימא, אז כנראה תלוי ומשתנה

תשאלי את המזכירנ

יש משהו יותר חשוף ופגוע כשאת מדממת ובבדיקה כזאת וכו'...

אז אם הרופאה עושה תחושה לא טובה זה לא נעים בכלל ...

אחד החרדות

להגיע לרופא נשים ולהריג שלא בנוח עם הגוף שלי (אם זה מחזור ושלל תופעות אחרות..)

הייתי נשואה טריה והגעתי לרופא נשים בזמן מחזור. הרופא לא הספיק לרדת עליי שמה אני מגיעה אליו אם אני מדממת, ומה הקשר שאני מגיעה במחזור, והוא לא יכול לעשות איתי כלום

במצב הזה ועוד כל מיני הערות שכיף לשמוע

ככה במשך חמש דקות.

לפחות הייתי עם בעלי. אבל זאת הייתה חוויה נוראית

למדתי מאז לברר על רופא נשים לפני כן ולא ללכת לסתם רופא מזדמן

שאלה לגמרי לגיטימית.

השאלה מבחינת הבדיקה עצמה אם היא אפקטיבית בזמן מחזור. יש דברים שעדיף דווקא בזמן הווסת, יש דברים שלא.

עדיף ללכת, מקסימום היא תגיד להגיע בזמן אחר.

אגב מבחינת התמודדות עם דימומים יש דברים הרבה יותר קשים מווסת (לידה למשל) עולם הרפואה בנוי לזה.

ההריון

אבל למה לא לעשות בדיקה וזהו?

למרות שזה לא נשמע תסמיני הריון קלאסיים...

אבל תמיד אפשר לבדוק 

אצלך אין קליטה, והפלאפון שלך חושב שההודעה עדיין לא התקבלה.

חוץ מזה, ההודעה באמת לא התקבלה..

עשיתי ישר את של ה100 מאיזשהי סיבה, ואני זוכרת שעבר לי בראש שאם הייתי צריכה רק 50 זה היה עובר ממש סבבה.

פעם קודמת עשיתי עם האבקה והיה מזעזע. 

לקחתי בטעם לימון, היה נראה לי יותר קשור לסוכר

בהצלחה!! 

התמיסה שלהם ולימון

הרגיש לי לימונדה קצת מרוכז

(בלי לימון).

ערבבתי עם מים קרים ולימון ויוצא לימונדה מרוכזת.

המוכן היה לי דוחה

מה שכן- אם יש לך קשר לאחיות שם, תשאלי מה יש, אם זה מוכן בבקבוק תבקשי שישימו במקרר או שתשאלי אם יש להן קר, זה הרבה יותר סביל כשזה קר בעיני

בהצלחה!

נראה לי את מערבבת בין שתי בדיקות

אם יצא 166 זה אומר גבולי על גבול החיובי

תצטרכי לעשות עוד העמסת סוכר של 100, כנראה

מדובר בבדיקה לגילוי סכרת הריון. 

ומוזר מאד שלא שלחו אותך ישר עשות את ה-100

הריון תאומים זה סיכון מוגבר לסכרת הריון

עשיתי את של החמישים ויצא תקין.

(אולי זה קשור לזה שהם היו בשני שקים?)

אני יודעת שזה הריון בסיכון אבל אולי במקרים אחרים ושונים שולחים ישר ל100

למשל גיל האם מבוגר יחסית

או הריון בעודף משקל

מציינת שאני לא בעודף משקל בכלל ובת 27

שזה היה תאומים זהים?

כי זה היה נשמע הוראה חד משמעית של הרופא.

@מתואמת זה גם תגובה לך...

בכ"א אם את לא מסוגלת לעשות את ה100, אולי הרופא יאשר לך לבדוק סוכר בסטיק אחרי כל ארוחה,

ולאחר שבוע/שבועיים של מדידות לפי זה לקבוע?

כתבתי שלילי כי הבדיקה הייתה באדום

אבל כמובן הכוונה לחיובי - לא טובה 

והבנתי שעדיין יש סיכוי שהבדיקה של ה100 תצא תקין.

מקווה בשבילך שיהיה בסדר.

זה מה שאני עשיתי בפעם היחידה שהופניתי להעמסה של המאה (לא בהיריון התאומים), ולא שרדתי אותה... (הקאתי כחצי שעה אחרי שתיית הסוכר)

הבעיה היא שזה לא תמיד מדויק, ואצלי החליטו להתייחס לזה כאל סוכרת בגלל שני ערכים חריגים בלבד (כשאחר כך המדידות כולן יצאו תקינות אף שלא שמרתי על הדיאטה)...

ולא אמור להשפיע על המחזורים עד כדי כך

אולי כמה כתמים לפני הוסת

את מניקה? בת כמה את?

אני אפנה לרופא נשים אבל בלחץ מהאפשרויות שהוא יביא לי.

גם מכון פועה.

קשה לי גם ככה עם הטהרה וכל ההתתעסקות בגוף שלי עם התקנים ובדיקות

דרך אגב גם כשהייתי עם התקן אחר בלידה הקודמת הוא עשה לי בעיות של כתמים אבל לא הזיז ושינה לי את סדרי המחזור בכזאת קיצוניות 

אורך הדימום לא השתנה

שיבושים במחזור.

את מניקה?

וזה ממש היה לי נזקק....

אבל אנחנו לא מגיעים לזה מספיק ביומיום....

אבל אולי אין ברירה למצוא את הדרך ולמצוא זמן לעצמי...

מנסה לחשוב על התקופה הזאת באופן חיובי למרות הכאב והאי נעימות, שה' לא סתם ברא אותנו ככה מעגליות ואיזה חסד יש בהתחדשות הזאת כל חודש וגם על הריחוק לשם קירוב אח"כ.

מודיעה מראש לבני הבית שלא מרגישה טוב ועצבנית

מורידה הילוך, נחה על נספה, אוכלת משהו טעים ומפנק שמכינה רק לעצמי, רואה משהו מצחיק בשביל המצב רוח.

וכן..גם מוציאה קיטור או בוכה...סך הכל תקופה של שיחרור;)

מרשה לעצמי

להפך זה מחזיר את הרחם למקומו כמו שהוא צריך להיות ולכן זה פותר המון בעיות וכאבים

אני אומרת שווה לנסות וגם לא נראה לי שזה כואב

וגם אפשר לדייק ממה שהבנתי מה הסיבה הרגשית שהרחם ככה במצב כזה את יכולה קצת לגגל על תכנים של עינת לב בנושא

מומלץ גם על ידי רופאים. בין הפתרונות שמציעים שהם הורמונים/ נוגדי דיכאון בחלק מהזמן, לקחתי את זה וגם - להזיז את הגוף יותר בזמן הזה כמה שזה נראה לא מתאים למצב

לי זה מאוד עזר.

בנוסף, שתייה של הרבה מים, מנוחה ככל הניתן, להוריד קצב.

זה באמת זמן של יותר השתבללות, לחלק מהנשים לפחות. כשאני בעבודה ועסוקה זה באמת עוזר כי אני מוסחת אבל כשאת בבית אין לך לאן לברוח כי את יותר רגישה וההורמונים נורא מעצימים דברים שביום רגיל יותר קל להתמודד איתם, ובזמן של הקושי ההורמונלי מאוד קשה להכיל

ומאחורי הדברים, רוצה לומר שאני מרגישה לפחות שההתמודדות עם התופעה עזרה לי להיות מאוד קשובה לעצמי לא רק בזמן הווסת ולפניו אלא בכלל. אני מרגישה שככל שאני יותר קשובה ומחוברת לקצב שמתאים לי בחיים, תופעות הורמונליות כאלה ואחרות משפיעות עליי פחות. ובאמת בתקופות שאני יותר מחוברת אני לא צריכה להשתמש בשיח אברהם. אני מאמינה בקשר של גוף נפש מאוד. כאילו בזמן שלפני הווסת  הגוף והנפש היו צועקים לי: הגזמת! תני לנו לנוח. נמאס לנו מהמאבק ומהמירוץ. תקשיבי לנו.

לא יודעת איך זה אצלך. לי זה עבד

❤️

נתנה לי המון..

הלכה איתי ממש בימים האחרונים!!

שיטת אביבה

ועיסוי רחם.

לא הרגשתי כמעט כלום. רק את הצירים לפני שכאבו תופת. את היציאה של התינוק בכלל לא. זה היה בשניות... אבל לידה רביעית לקח זמן לצערי.... לא מלא. נגיד 7 דק.. 

אני גם הייתה לי לידה בלי אפידורל 

שאחריה הייתי וואי איזה יופי איזה מהיר היה לי

ובהריון שאחרי הרגשתי שאני פשוט פוחדת מכל ציר 

ושלא יתפתח מהר 

בסוף איך שהגעתי לקחתי אפידורל כי פחדתי מהכאב 

כדאי לשבת עם מישהי לעשות עיבוד למה שהיה

בהצלחה ולידה קלה קלה קלה קלה שתהיה לך

שלא יהיו לך שום כאבים 

כמו תרנגולת ממש

בשמחה ובנחת ובטוב

אני 2לידות בלי

אחת 7 שעות עם וואקום

ואחת בזק.דומה ממש לשלך. עם הצרחות. ועם המיילדת שרצתה לבדוק. רק שאני הייתי בטוחה שאני כבר בצירי לחץ של לידה והיא לא האמינה לי אז צרחתי עליה ופתאום היא הבינה שאני יודעת מה אני אומרת והפסיקה להתעקש על חיבור מוניטור🙄

מכל מקום,בתחושה שלי לא היה הבדל בין 2 הלידות בצירי הלחץ מבחינת עוצמת הכאב

אם אזכה ללדת שוב, אעדיף לידת בזק שוב וזה יהיה בלי אפידורל כי בדיעבד הבנתי שאסור לי בכלל ( ואני עוד חשבתי שיש לי אופציה חח השם ריחם עליי שלא אתייאש נראה לי) . רק חבל שלא בוחרים איך זה יהיה 🤦

2 לידות לקחתי...

2 לא... לידה ראשונה עם.

לידה שניה בלי, היה מהיר ברמות.

שלישית לקחתי

רביעית לא הספקתי. (יותר נכון לא הצלחתי לשבת כדי שיזריקו לי..אז ויתרתי)

כשילדתי עם אפידורל היו לזה השלכות לא טובות ללידה ולגוף שלי בהמשך.

אני באה עם דולה. המגע הנגדי מאד עוזר .

עוזר לי גם טנס. זה היה ממש הצלב בלידה האחרונה.

וגם- לנשום נכון.

לנסות עד כמה שאפשר לא להיכנס לסטרס כי זה מכווץ הכל. לנשום, להוציא אויר , להרפות.

לי מאד עוזר לעצום עיניים.

וגם עוזר לי לדעת בראש שזה נגמר עוד מעט. ויהיה לי תינוק מתוקי וחמודי.

אני ממש שואלת את המיילדת- עוד כמה זמן?

והכי הכי- תנוחה.

לידה על הגב הכי גרועה לגוף. אני ילדתי בכריעה או כל הצד וזה הבדל משמעותי 

ואפשר גם ללדת על הגב בלי להקרע בכלל.

יכול להיות שסטטיסטית לידות על הגב יותר ארוכות וכו'. אבל זו סטטיסטיקה.

לשלוח לך חיבוק גדול על החוויה.

ממני שגם לא הספקתי אפידורל כי היתה לידת בזק מטורפת לפני כמה חודשים, ומזדהה ממש עם הכאבים והאיבוד חושים שתיארת. ❤️

מה שמעודד אותי זה שכל כאב שלא יהיה בלידות הבאות, הכל קטן עלי עכשיו... אולי המחשבה הזאת תעודד גם אותך ❤️

בשעה טובה!

זה כזה מרגש השלב הזה שאת לפני לידה ומגיעים המחשבות והחששות מהלידה. זה חלק מההורמונים שעובדים, וזה כיף שהם עובדים ב"ה.

זה חלק מתהליך טבעי שהגוף מתכונן ללידה ולאימהות החדשה הזו.

קראתי את התאור המרתק של הלידות שלך,

ואני באמת חווה את זה אחרת.

אני מרגישה בדיוק בשלב שאת תארת את הכאב הגדול הזה- חוויה פיזית מאד חזקה,כואבת אבל כייפית. משהו כמו שמרגישים על אבוב במגלשת מים מפחידה, אקסטרים כזה.מערבולת עצומה - שילוב של רגשות שמחה עזים לקראת התינוק, צירי לידה חזקים, וחוויה הורמונלית פיזית כייפית ( אני לא מצליחה למצוא ניסוח מדוייק לחוויה הזו, ניסיתי בערך...)

ואחרי הלידה אני גם רעדתי כמו שתארת, אבל לא הרגשתי את זה כטראומה אלא כחלק מהחוויה ה"אקסטרמית".

בלידות שילדתי ב"ה בלי אפידורל הרגשתי ככה,את החוויה הזו.

בלידה אחת (שנתקעה וארכה כמה ימים),כבר  לא היתה לי ברירה לקחתי אפידורל וב"ה שמחתי שהלידה נגמרה בטוב ובידיים מלאות אבל כן היה לי באיזשהו מקום קטן בלב חסרה החוויה הזו,

וחיכיתי ממש לחוות אותה שוב, וב"ה בלידה שאחריה שילדתי בלי אפידורל הרגשתי שוב את החוויה הזו .

מנסה לחשוב מה עוזר לחוות אחרת-

אני מרגישה שמחה עצומה שאני זוכה להגיע לשלב הזה , של תינוק בריא , שאני מתרכזת בזה חושבת על התינוק ושעוד רגע אזכה להחזיק אותו,

וגם מתרכזת בתפילה על התינוק כי זה בדיוק  הזמן שמשביעים אותו ( וכל לשון לך תשבע) הריכוז הזה עוזר לי לא לחשוב על הכאב ומפחית אותו.

שתהיה לך בעז"ה לידה קלה ושמחה בדרך שהכי טובה לך❤️

פשוט בעיקר מתכוננת ללידות בצד התודעתי

בהתכווננות הפנימית

בשליטה במחשבות

בללמוד לנשום ולהרפות לציר

להפוך חוסר אונים לתפילה

להתרכז בתינוק ולא בעצמי

לדמיין שאני צינור לכזה פלא גדול

והתהליך קורה ..אני רק צריכה לא לחסום

עצם ההיסטריה שתיארת(הפותחת) היא מאוד מובנת כשנמצאים במאבק בכאב

ועבודה תודעתית מלמדת אותך לנשום לכאב אבל לקבל אותו

להסכים להתמסר לתהליך

ככה

זה גם מממש מקל על הכאב

וגם משנה את כל החוויה

אצלי זה מתבטא בעיקר בהתכנסות פנימה

ודואגת לייצר לעצמי אווירה שתומכת במרחב האסוף והשקט שעוזר לי להתמסר

מוזיקה חושך..שקט....

אני חושבת שהכאב הוא עצום באותם רגעים

מעל הטבע לסבול אותו

אבל חושבת שיש דרך לקבל כלים אחרים להתמודד

לא כי ההתמודדות שלך לא בסדר

זה בסדר גמור גם לצעוק

כל אחת איך שנכון לה

אבל אם נשארת עם טראומה וחויה קשה

אני כן מאמינה שיש דרך לעבור את זה באופן שמשאיר רושם טוב

בעזרת השם כמובן 💖

שווה להשקיע בקורס אישי טוב ותודעתי..שנותן גם צורת הסתכלות שונה וגם כלים לזמן אמת

ולעשות עיבוד לידה לנקות את הרושם שנרשם בנפש

ואגב...נכון בלידת בזק המעבר המהיר עלול להגביר את תחושת הכאב

היו לי 2 לידות בזק

האחרונה-הצירים בסוף היו מממש כואבים

יותר מהאחרות

אבל

יש לסה גם יתרונות כי קל להיות מגוייסים לזמן קצר וכשדברים זזים מאשר לידה תקועה וארוכה

ואם יש כלים להתמודדות

אז המהלך לא זה שקובע את החוויה

הלידה הראשונה שלי היתה ארוכהה ההה מאודדדדד וכואבת מאוד

והכי עוצמתית שהיתה לי .חוויה מכוננת

יחד עם הכאב המטורף ומתוכו

לק"י

אם קשה ללחוץ מספיק זמן כדי שהתינוק יצא, וזה לוקח חצי שעה ושעה של כאבים. קשה להסתכל על זה כעל חוויה.

בשבילי זה החלק הכי סיוטי בלידה.

אם ביו מבטיחים לי שעם אפידוראל אני לא ארגיש כאב, כנראה שהייתי לוקחת בזרועות פתוחות (ילדתי עם ובלי, וגם עם- את צירי הלחץ הרגשתי יופי).

לפותחת- ממליצים לא ללחוץ, אלא לנשום בצורה מסויימת ולתת לגוף לדחוף בעצמו.

אז אולי כדאי גם לתרגל את זה.

גם אצלי, החוויה של הלידה זכורה לי בתור חוויה מרגשת בעוצמה מדהימה. ברור שזה כולל גם כאבים, אבל אני חושבת שהתיאור של חוויית אקסטרים ממש מתאר את התחושה.

וילדתי 4 לידות בלי אפידורל, אחת עם 3 שעות של צירי לחץ, ועוד שתיים עם פיטוצין.

אני חושבת שההכנה ללידה בהחלט מהווה מרכיב משמעותי ביכולת לעבור את הלידה.

גם מבחינה תודעתית - ההבנה של המהלך העצום שקורה פה, הבחירה באילו מחשבות להתמקד, וכו', וגם מבחינת כלים להתמודדות עם הצירים ועם הכאבים.

כתבתי פה כבר הרבה פעמים על השיטה של הנשימות שממש עזרה לי בכל הלידות שלי. לקראת הלידה השלישית למדתי את שיטת אמית שגם עזרה לי, בשילוב עם הנשימות שלי. מצרפת קישור לפירוט -

נשמע מלחיץ לשנות תכניות ככה ברגע האחרון… - הריון ולידה

אבל חוץ מזה אני כן רוצה להוסיף שאני חושבת שאין לנו באמת אפשרות להשוות בין לידות שונות. כל אחת חווה את הדברים אחרת, וגם הכאבים לא נחווים באותה עצמה לכל אחת. באופן אישי אני דווקא מרגישה תמיד שברגע שהצירים הופכים לצירי לחץ, הכאב פוחת משמעותית. בלידה הראשונה שלי, שהייתי עם צירי לחץ במשך כשלוש שעות, חוויתי את השעות האלו כמתישות ומעייפות בגלל המאמץ של הלחיצות, אבל לא חוויתי אותן ככואבות במיוחד (ככה לפחות זה נשאר לי בזיכרון...).

יש הרבה דולות שעושות את זה.

זה לא רק עם או בלי אפידורל , זה גם לאצמיד בשליטתנו כמו שחווית בעצמך

זה הרבה מעבר

ולבוא ללידה הבאה מוכנה יותר ומודעת יותר יכול לשנות בעז"ה את כל החוויה לטובה

לק"י

צירים בכלל זה סיוט מבחינתי. אבל צירי לחץ בכלל😶

אז חיבוק לך ולכולנו!!

אני ילדתי עם אפידוראל, ובצירי הלחץ הרגשתי אותם טוב מאוד. כך שלא תמיד זה עוזר.

לא יודעת אם הוא לא עבד טוב בשלב הזה, או שהפסיקו לתת.

הגעתי עם ירידת מים והזמן של הצירים היה ארוך מאוד

לא שמו לב שאני בלידה.. וברגע שרציתי אפידורל הכניסו אותי לחדר לידה והופ הוא יצאא

מה עוזר-

לאורך כל הצירים עיסויים בגב.

תקחי דולה או קרובת משפחה שתעשה לך ותלחץ לך בנקודות בגב תחתון כל פעם שמתחיל ציר.

מיילדת הרבה פעמים לא תהיה פנויה אלייך כל הזמן רק בסוף..

כדור פזיו- לקפוץ עליו

לרדת על הברכיים הרצפה ולהישען על הכדור

לשבת על הכדור ולעשות סיבובים

קולות כמו שששש אההה

לדמיין מקומות שהיית רוצה להיות בהם או דברים שמסיחים אותך

כשכןאב ממש

לספור כל ציר עשרים שניות ככה כמה פעמים עד שעובר

לקראת הסוף בצירי לחץ - טוב אני לא הבנתי שאלו צירי לחץ אבל פשוט לחשוב כל הזמן על התינוק שהוא עוד רגע בחוץ

לגבי הלחיצות - לי זה היה החלק שהכי פחדתי ממנו והכי פחות כאב האמת

התנשפתי בלי סוף וזה עזר לי

אני שכבתי על הצד וקיפלתי רגליים

בהצלחהההה!! זה עובר בסוף

אבל לא הרגשתי כאב בעוצמות כמו שאת מתארת, אולי בגלל שאני עם גז צחוק תמיד.

לא מוציאה אותו לרגע עד שהתינוק יוצא.

אולי זה קשור?

ממליצה לך לנסות בפעם הבאה

ילדתי בלי אפידורל כמה פעמים,

להפתעתי הרבה, במחשבה לאחור, הלידה הראשונה שלי, שכללה אירוע רפואי די מלחיץ והיתה לא צפויה וללא הליווי שציפיתי לו- זכורה לי כהרבה הרבה פחות כואבת מהחידה השנייה, שבה ילדתי גם ללא אפידורל, אבל הרבה יותר מהר ובדיוק איך שרציתי.

ההבדל העיקרי שאני מוצאת-

הוא שבלידה הראשונה הייתי הרבה יותר רגועה!

למרות הכל ב"ה. הופתעתי לטובה שהלידה זריזה, הרגשתי תחושת מסוגלות ופידבק חיובי מהצוות וזה הרגיע אותי מאוד.

הרוגע הזה כנראה עזר לי ב"ה פחות להרגיש כאב (אוקסיטוצין משכך כאב בלידה, והוא מוםרש רק כשרגועים)

זו התובנה העיקרית שלי להבא, לנסות לדבר אל עצמי באופן חיובי, אופטימי ומלא אמונה שיש לי את הכוח ללדת בקלות בעז"ה, ואני בשליטה של הקב"ה ומתפקדת מעל ומעבר... לא לתת לחולשה לתפוס מקום 

וזה ידוע שנשים במזון לידה צורחות ואחכ מתחרטות על זה..  לכן יש קורבן יולדת...

אצלי אני גם ממש סבלתי בלי אפידורל אבל ראיתי שההתאוששות יותר מהירה וקלה, א רציתי גם לידה אח"כ בלי...  אבל כידוע כל לידה היא משהו אחר והלידה הבאה נמשכה נצח, אז בסוף כן לקחתי אפידורל.

והקטע עם המרדימה... הזוי שהן לא מבינות באיזה מצב אנחנו, מזל שהייתה המיילדת 

קודם כל, קיבלתי מתנה גדולה, להכיר את הגוף שלי ובפרט את מערכת הרביה.

מאז שאני מבינה שזה לא תסריט מובן מאליו, שמתחתנים ואחרי שנה כבר יש ילד, אני מעריכה ומוקירה ומודה לה' הרבה הרבה הרבה יותר על כל שלב ושלב בהריון.

קיבלתי תקופה ארוכההה של בניה זוגית לפני שה' נתן לנו מתנה להיות הורים.

קיבלתי הרבה ניסיונות והתחזקויות באמונה, מקווה ומתפללת שעמדתי בהם..

עכשיו תורכן, אשמח לשמוע אתכן!

קצת אישי אבל אשתף...

זה שיש הפרשים גדולים מאפשר לי להתחזק ממש בין הריון להריון...

לא צריך לחשוב על אמצעי מניעה (מסייגת שכשיש קיסרי אז כן... אבל זה רק לשנה גג)

לא צריך לקנות טרמפיסט וכד'..

הבנה עמוקה יותר שכל תינוק זה נשמה מהממת שמגיעה בדיוק בדיוק מתי שה' רוצה. מחזק את התחושה של השלושה שותפים באדם...

בשולי הדברים, את יודעת שיש פורום למטופלות פוריות? 

אני כנראה אחזור על מה שכתבת אבל זה כל כך נכון.

למדתי להעריך את הקיים, שכלום לא מובן מאליו, למדתי להעריך את בעלי יותר שאני יודעת שמאתגר לו אפילו יותר ממני , אבל הוא תמיד החזק וזה שרוצה להמשיך לנסות למרות מה שהיה.

התחזקתי באמונה וביטחון , ואני עדיין בתוך התהליך .

אני חושבת שנהייתי יותר רוחנית ופחות חומרית וטכנית, למדתי שכל קושי נועד כדי להתקרב לה' והמטרה בעולם הזה זה לא לחיות חיים שגרתיים של לימודים, חתונה, ילדים ואז נפטרים ב120, לא! החיים נועדו מלכתחילה להיות מאתגרים ועם קשיים כדי שנשאל שאלות, למה קרה? נחקור את העולם, את החיים, נעשה חשבון נפש עם עצמנו, נלמד להיות טובים יותר כלפי עצמנו וכלפי האחר.

העולם הזה נועד כדי להגיע מתוקנים לעולם הבא, והקשיים זה רק אמצעי.

כי יכול להיות שאם הכל היה לי ורוד ומושלם אז הייתי כבר שוכחת למה נבראתי, הייתי רצה עם החיים וזהו.

אבל הקשיים עשו לי סטופ, זמן לחשוב , זמן ללמוד שיש עם מי לדבר, למדתי לדבר עם אבא שבשמיים, הקב"ה- פעולה שלא עשיתי מעולם.

גם בגלל הזמן שחיכינו וגם מה שעברנו ביחד.

כשההריון הגיע ב״ה הייתי מאושרת וקיבלתי בברכה ובקלות כל תסמין לא נעים, הייתי פשוט אסירת תודה וזה המשיך גם לחודשים הראשונים שלאחר הלידה, שהיו לא פשוטים

כשזכיתי להריון לאחר מס' שנים לא קלות הייתי במקום ממש שונה משאר החברות שלי שילדו מיד,

ההורות שלי היא ממקום הרבה יותר בוגר ונפרד כלומר אני לא נשענת על התינוק ומקבל ממנו ביטחון כי הוא משהו שנותן לי סטטוס חברתי, לעומת הרבה שכן קיבלתי את ההרגשה שואבות חלק מהביטחון שלהן מזה שהן "מתאימות" לסטנדרט הסביבתי של ללדת מיד וה גורם להן להרגיש חלק. אצלי התינוק לא היה פריט אופנתי.

אני פחות לחוצה מאיך יסתכלו על הילד שלי ואני מצליחה לראות אותו כישות נפרדת.

עד היום, כשכבר חוויתי מס' הריונות אני עדיין לא מקבלת את זה כמובן מאליו וכל פעם שאני חושבת על זה עולות לי דמעות ואני מעריכה כ"כ את העובדה שכל אחד מהם בחר לרדת לפה דרכי.

זה לימד אותי חוסן, איך לא לתלות את הביטחון שלי בדברים חיצוניים, להיות בטוחה במקום שלי בלי תנאים סביבתיים.

למדתי הרבה על הגוף שלי ויכולתי לייעץ גם לאחרות

אני רגישה יותר לנשים סביבי.

טיפ לא שלי, שלצערי לא יישמתי לטייל יחד ולנצל את הזמן הזוגי בלי הפרעות, מכירה זוג שפשוט טיילו מסביב לעולם בזמן הזה.

חיבוק גדול, שתתבשרי בבשורות טובות במהרה! 

האמת שהיה לי קשה לקרוא את השאלה בהתחלה כי מאד קשה לחשוב ככה על הטיפולים

בסוף הזדהיתי עם הרבה דברים שכתבו פה

במיוחד מה שכתבו על הורות בוגרת יותר, סבלנית יותר, תחושה שלא הגעתי לזה מתוך מירוץ החיים כמו שזה נראה שאחרים מגיעים, אלא מתוך רצון וציפייה ורצון להיות נוכחת באמהות שזכיתי בה. 

הבנתי כמה החיים שלי מבורכים

כמה הרבה יש לי

זוגיות מדהימה

2 ילדים אז...  ב"ה היום כבר 3 שהם עולם ומלאו והם הידיים המלאות - ברכה גדולה גדולה!

משפחה מורחבת- שעומדת לצידנו

עבודה שאני אוהבת ובוס וקולגות שהם חברים

ידעתי את זה תמיד

אבל בתקופה של הציפיה והאבדנים החלטתי להתמקד במה שיש כאן ועכשיו ולא רק במה אני רוצה ומשתוקקת- ואין

ואז הבנתי שלקחתי את החיים שלנו כמובן מאיליו

אנחנו ממש קיבלנו מההורים את הערך לחיים.

ההורים שלי ממש מעריכי חיים, חפצי חיים, מאושרים בכל ילד שמצטרף למשפחה (שממש התרחבה ב"ה) מלאים הודיה לה' על הבלאגן, רואים הכל בעין טובה! תמיד מכניסים אותי לפרופורציות והכרת הטוב על הצפופים שלי גם כשלא קל. הם לא מטיפים אבל השדר שלהם הוא שבלאגן וכביסות ובכיות בלילה הכל ברכה.

הם הורים סבלנים, שהקדישו לנו שעות על גבי שעות של זמן איכות ובנו לנו ביטחון עצמי. תמיד היה לנו ברור לגמרי שאנחנו אוצרות, מתנות, ברכה עצומה. שאנחנו משמחים אותם והם אוהבים אותנו ללא תנאי.

ההורים שלי גם לימדו אותי לא לעצור את החיים בהמתנה לדברים שמייחלים להם. הם בנו את עצמם בשנים הללו, למדו, התמקצעו, ועד היום עוזרים לזוגות מאותגרים עם הידע והכלים שרכשו בזמן הזה.

ודבר אחרון- שרק לאחרונה קלטתי כמה הוא פלא.

מעולם לא קיבלנו מהם שדר של מיסכנות. הם מדברים בגילוי לב על שנות הציפייה, על ההמתנה, על המילים הכואבות שנאמרו סביבם, על ההמתנה בתור לטיפולים כשלא היה להם מאיפה לשלם על התרופות-

אבל תמיד מתוך אמונה ובמבט שאומר 'זה הנסיון שלנו, ב"ה' לא בהתמסכנות ולא בהסתרה.

הם צוחקים על זה שחבר היה מקפיץ אותם לטיפולים כי לא היה להם רכב, ואיזה פאדיחות שהוא גם ראה את אמא בחלוק בי"ח רגע לפני הלידה, או על זה שאבא היה לומד גמרא בעיון בקבלה לרופא פוריות הכי הכי שכל התל אבביות סביבו היו בקושי לבושות. הכל בהומור.

לאמא שלי היה הסכם עם החברות שלה- "אתן יולדות אני מגדלת" והיא באמת גידלה חצי מהשכונה פה שמגיעים עם הילדים שלהם לבקר.. כמה אומץ ופתיחות זה. אני ממש משתאה מהגדלות שלהם.

את הילדים שכבר יש בבית, ולראות כל ילד נוסף כבונוס.

להיות יותר רגישה כלפי אחרים סביב עניין הפוריות

אז אני למדתי על העוצמות שיש בי גם בפיזי וגם בנפש

הכרתי את הגוף שלי ולמדתי להאמין בו ולהעריך אותו וזה מאוד עוזר לי כיום בהריונות ולידות

למדתי לעמוד באומץ בתהליך ולא לוותר לעצמי ולא לתת לאחרים להסיח את דעתי

למדתי גם להיות ברורה ולהציב גבולות כהיחס אליי לא מתאים לי

חיבוק גדול

הלוואי שה' ימלא את חסרונך

זר לא יבין זאת

זה באמת כואב בעצמות

זה אבל ואובדן לכל דבר

וילווה אותנו לנצח

גם אני חוויתי, פעמיים, בשלבים מתקדמים מאוד שכבר היו תנועות וציפיות

בעזרת ה' מייחלת לך לזכות בקרוב לבייבי בריא ושלם, הריון תקין, שאולי קצת יפצה על הכאב

חיבוק גדול💞

יש לבעלי אחיין בדיוק בגיל שהיה אמור להיות לי הילד הראשון

כל פם שאני מסתכלת עלו זו צביטה בלב

יחד עם הודיה כמובן הודיה ענקיתתתתת על מה שיש לי כרגע

התגובות שלכן עשו לי טוב בלב

תודה על החיבוקים והברכות.. אמן!

מחכה כבר בעז"ה לספר פה בשורות טובות

ובטח שיש הודיה גדולה ואינסופית לקב"ה על האוצרות שבבית...

לדעתי תשתי עם מזרק..

כל פעם קצת..

שלא תתייבשי

ואני מרגישה שזה בבטן עושה בלאגן

אופ

איך אני אשתה ככה🫣

לגמרי קוקה קולה

רפואה שלמה 

דווקא לא לשתות בסמוך להקאה.

זה מעורר את רפלקס ההקאה.

לחכות בערך 40 דקות, אין חשש להתייבשות תוך 40 דקות.

לא נחמדות למשתמש😫

אולי אשלח את בעלי להביא לי ארטיק קרח

אני ממש זרוקה מהבוקר במיטה אפילו לא הצלחתי לראות סרט😒

אני שבוע 20

פשוט קשה לי המים מגעילים ממש…

ארטיק גם כי זה מתוק ואני לא יכולה לסבול מתוק

אולי קולה יעבןר אבל קולה זה ממש זבל לגןף לא עדים כבר כלום?

או מים בטעמים?

נראה חי עדיף על פני לא לשתות בכלל או לשתות קולה

כזה סיידר

אולי אעשה יחד

מבחינתי זה תרופה

זו האמת שלי. אף פעם לא התאכזבתי מהפתרון הזה

גם לי קולה תמיד עוזרת ועוצרת בעיקר שלשולים בוירוסים.כמו קסם...

דרך אגב הקולה נוצרה למטרה כזאת.. להיות תרופה לכאבי בטן...

או הפסקת הדימום?

גם לי הרופא אמר 4-6 שבועות, אבל שכחתי לשאול ממתי...

כל גוף הוא שונה. חברה קיבלה מחזור חודשיים וחצי אחרי גרידה

אם את שבועיים אחרי טבילה זה אומר אחרי הכדור השני נכון? ואחרי שפסק הדימום.

אם את לחוצה אז תבדקי מקסימום תופתעי

בס״ד

מה השאלה שלך בעצם?

למה לא פשוט לספר?

כי את מחפשת רעיון יצירתי?

אין לי רעיון האמת

אבל אני קצת 'יבשה' בעניינים האלה. הייתי פשוט מספרת. 

בעיתו ובזמנו..

בשביל חברה ממש טובה שלא יודעת איך לתווך לילדים שאמר נעלמת פתאום(בחילות, לא מרגישה טוב וכו)..

ומצד שני להגיד להם על ההיריון מעכשיו זה ציפייה ארוכה לילד

היא בשבוע 20+

אפשר לספר ולומר שהתינוק ייולד בע"ה אחרי חג xyz.

כרגע התינוק בגודל של...

וכל שבוע הוא גדל עוד קצת.

ולהתמקד בהווה- עכשיו יש היריון ולא להתמקד בעתיד- בעתיד יהיה לנו תינוק.

כשהייתי בהריון בסיכון סיפרתי לילדים סביב שבוע 13 ואפילו לא יכולתי להבטיח שיוולד תינוק, והילדים קיבלו את זה ממש בסדר.

אני חושבת שפשוט לא סיפרתי להם את זה בתור משהו מאוד מרגש שצריך לחכות לו, וככה הם קיבלו את זה בלי התרגשות יתר.

שאנחנו פשוט אמרנו לכל הילדים שאנחנו רוצים לספר להם משהו, כולנו ישבנו במרפסת בשבת בבוקר ואז פשוט אמרנו. זה מספיק מרגש לכשלעצמו . הילדים ממש התרגשו ושמחו. אח''כ כל הזמן חיבקו לי את הבטן. לפחות אחד חבקן 🥰

זה גם היה בשבוע כמו שלה, והדגשנו שוב ושוב שיש עוד המון זמן ועכשיו הוא רק בגודל כזה, להדגים עם הידיים וכשהוא יגיע לגודל כזה .. אז בע''ה הוא יוולד. מעל גיל 6 לגמרי אפשר להבין 

אנחנו פשוט קראנו להם וסיפרנו:

"אתם יודעים שלאמא יש תינוק בבטן? בע"ה בערך בתאריך הזה והזה הוא ייוולד. נכון שזה מרגש?"

(אצלנו אנחנו מספרים בשלבים, לפי גילאי הילדים. בהיריון הנוכחי היו חמישה שלבים, נדמה לי... התיאור שכתבתי לך היה איך שסיפרנו לשני הקטנים - מלבד הקטנטנה - בני חמש ושבע.)