אין לי באמת מושג אם היה או לא היה ביוץ, ואם לא היה מתי הוא כן יהיה...
על העובר שלא התפתח גיליתי בלג בעומר,
לקחתי אחר כך שתי מנות של ציטוטק,
הדימום היה ארוך,
טכנית עכשיו אני שבועיים וקצת אחרי טבילה.
אין בסיטוציה הזאת פרישה, אין איזשהו תאריך שאני יכולה לסמן ולומר שהגיוני שתופיע בו הווסת... אז פשוט לחכות? עד מתי?
או הפסקת הדימום?
גם לי הרופא אמר 4-6 שבועות, אבל שכחתי לשאול ממתי...
כל גוף הוא שונה. חברה קיבלה מחזור חודשיים וחצי אחרי גרידה
אם את שבועיים אחרי טבילה זה אומר אחרי הכדור השני נכון? ואחרי שפסק הדימום.
אם את לחוצה אז תבדקי מקסימום תופתעי
לילדים יחסית גדולים על אח/אחות חדשה?
הגילאים 6 ומעלה
בס״ד
מה השאלה שלך בעצם?
למה לא פשוט לספר?
כי את מחפשת רעיון יצירתי?
אין לי רעיון האמת
אבל אני קצת 'יבשה' בעניינים האלה. הייתי פשוט מספרת.
בעיתו ובזמנו..
בשביל חברה ממש טובה שלא יודעת איך לתווך לילדים שאמר נעלמת פתאום(בחילות, לא מרגישה טוב וכו)..
ומצד שני להגיד להם על ההיריון מעכשיו זה ציפייה ארוכה לילד
היא בשבוע 20+
אפשר לספר ולומר שהתינוק ייולד בע"ה אחרי חג xyz.
כרגע התינוק בגודל של...
וכל שבוע הוא גדל עוד קצת.
ולהתמקד בהווה- עכשיו יש היריון ולא להתמקד בעתיד- בעתיד יהיה לנו תינוק.
כשהייתי בהריון בסיכון סיפרתי לילדים סביב שבוע 13 ואפילו לא יכולתי להבטיח שיוולד תינוק, והילדים קיבלו את זה ממש בסדר.
אני חושבת שפשוט לא סיפרתי להם את זה בתור משהו מאוד מרגש שצריך לחכות לו, וככה הם קיבלו את זה בלי התרגשות יתר.
שאנחנו פשוט אמרנו לכל הילדים שאנחנו רוצים לספר להם משהו, כולנו ישבנו במרפסת בשבת בבוקר ואז פשוט אמרנו. זה מספיק מרגש לכשלעצמו . הילדים ממש התרגשו ושמחו. אח''כ כל הזמן חיבקו לי את הבטן. לפחות אחד חבקן 🥰
זה גם היה בשבוע כמו שלה, והדגשנו שוב ושוב שיש עוד המון זמן ועכשיו הוא רק בגודל כזה, להדגים עם הידיים וכשהוא יגיע לגודל כזה .. אז בע''ה הוא יוולד. מעל גיל 6 לגמרי אפשר להבין
אנחנו פשוט קראנו להם וסיפרנו:
"אתם יודעים שלאמא יש תינוק בבטן? בע"ה בערך בתאריך הזה והזה הוא ייוולד. נכון שזה מרגש?"
(אצלנו אנחנו מספרים בשלבים, לפי גילאי הילדים. בהיריון הנוכחי היו חמישה שלבים, נדמה לי... התיאור שכתבתי לך היה איך שסיפרנו לשני הקטנים - מלבד הקטנטנה - בני חמש ושבע.)
מה אומרות? ממליצות?
אני שותה קפה לרוב פעמיים ביום לא יותר.
נמאס לי מקונספט המים מהקומקום
באלי משו קצת יותר מושקע ומפנק, ונראלי שמגיע לי...
אני לא מבינה בזה בכלל, רוצה מכונת קפה קומפקטית ולא מרעישה כמו משאית, שאפשר להכניס בה קפסולות לכל מיני טעמים
ושלא תעלה משכנתא.
אשמח לעיצות מימי שיש..
ומי שמבינה
וכל אחת שיש לה מה להגיד בעצם
צרות של עשירים! אני יודעת!
הוא מתוק!!! ממש!!
אני מאוהבת בו!
וטפו טפו חמסה הוא ילד ככ טוב.
למדתי אותו ואנחנו ממש מבינים אחד את השני🤭
אני יודעת בדרכ יודעת לזהות עוד לפני שהוא עייף או לפני שנוא ממש רעב והוא כמעט לא בוכה.
(בדוק הלילה הוא יבכה בלי סוף, נכון? חחח)
בקיצור יש לי מצפון רציני שאני לא מספיק מחזיקה אותו על הידיים, לא מספיק נמצאת איתו (הרי אם היה לו כאבי בטן בלי סוף או ריפלוקס הוא היה על הידיים כל הזמן אז למה אם הוא ילד טוב אני מזניחה אותו על האוניברסיטה כשהוא ער?)
והוא גם קצת משעמם אותי שה' יסלח לי.
אנחנו עושים בייבי יוגה, התעמלות בוקר ולפעמים גם בערב, אמבטיה ואני מדברת איתו והוא מגיב ומחייך לי וזה מהמם.
אבל לא יכולה ככה 40 דקות ברצף כמה פעמים ביום.
כשהגדולים חוזרים הם איתו וזה כזה כיף, דואגים לו ושמחים איתו ומשחקים איתו ואז משהו בי נרגע.
אני זוכרת שזה קרה לי עם כל אחד מהם בגיל הזה ובא לי להנות מהם ולא להסתובב עם מצפון כל היום.
ושאת אמא אוהבת ומתוקה 💓
הוא לא חייב להיות על הידיים כל היום
אם לא טוב להם הם בחיים לא מתביישים לבכות 😃
אם הוא נינוח ומשחק ושמח זה מושלם
וכדי להרגיש שאת מפנקת
זה גם ברגעים הקטנים כשמחליפים טיטול..
במקלחת
בהנקה
הם זורחים מאושר כל כך בקלות
אל תסבכי את עצמך בציפיות מתוסבכות
את נשמעת מהממת והוא מרגיש את האהבה בהכל
תודה ממש על התגובה שלך!
כבר הרגשתי מוזרה כל כך.
ואהבתי את הפתרון שלו! אנסה בעז"ה
תודה💓
דווקא לי אין בעיה להחזיק אותו שעות
אבל אין לי אפשרות טכנית, יש לו עוד אחים בבית
ובהחלט יש על זה מצפון לפעמים
אז אצלי כשיש הזדמנות אני מחזיקה אותו
וכשאין, הוא תמיד לידי
או באוניברסיטה על הרצפה
או בעריסה שאני גוררת איתי לכל מקום והוא משחק בה
ומידי פעם אני מדברת איתו ומחייכת אליו
אז יש לי מצפון שאני לא מפתחת אותו, עושה איתו תרגילים, שמה על הבטן, מדברת בלי סוף.
אני אוהבת את השקט שלי ולא מרגישה צורך לדברר כל דבר אבל אז מרגישה שמשעמם לו.
וגם הפלאפון.. כשאני בפלאפון אז בכלל אבל באמת שמהבוקר עד 4 להיות רק רק איתו זה מאתגר אותי.
לקחת אותו איתי לכל מקום זה רעיון וגם די אפשרי. מאמצת. תודה!
מבחינתי הוא מתפתח מספיק בגיל הזה מלראות ולשמוע אותנו, מהדיבורים שלי איתו כשמחליפה טיטול לדוגמא או אם הוא לידי ומדברת איתו (לא חייב תמיד), מהמשחקים שיש לו באוניברסיטה ובלול.
אצלי בן 5 חודשים ומשחק יפה במשחקים שיש סביבו, לא מרגישה צורך לכלום מעבר.
הפלאפון זה באמת מכה.
וזה נשמע לי הגיוני סהכ
תודה על הנירמול!
גם בתוך הבית להיות איתו למשל בחדר ואז בסלון, כל פעם קצת. וגם לצאת מהבית ולעשות אותם דברים בגינה או בסדנה התפתחותית. האמת שעם הילדים הייתי מגיל 4 חודשים בערך בסדנה התפתחותית וזה עזר עם המצפון, פעם בשבוע הייתה השקעה מיוחדת וזה גם נתן לי רעיונות מה לעשות איתם בשאר הימים.
ובאמת שזה לא נשמע חריג ומצטרפת לאומרות שאם זה היה מפריע לו, הוא היה מתלונן
כבר לא עושה יותר לצערי…
נהניתי מזה כי הרגשתי שזה זמן רק שלנו שהוא גם לגמרי בשבילו, אני אוהבת ללמוד ״תרגילים״ ופעילויות עם התינוק וזה גם מקום לפגוש אימהות נוספות
שאלה בנושא,
בעלי לא נוהג את זה,
אבא שלי בזמנו היה עושה את זה,
וגם אח של בעלי ואשתו שמעתי לאחרונה שעושים-
אשמח לפרטים...
לנו נוח להשתמש באקסל - כל חודש כותבים בעמודה אחת את המשכורת, בתא אחר מחשבים כמה חייבים לצדקה (עשירית אצלינו), ובעמודה נוספת כותבים את הסכומים שתרמנו ולמי.
יש כאלה שמורידים מהמשכורת קודם הוצאות שונות לפני חישוב המעשר.
תורמים לצדקה ולעמותות שפועלות בנושאים שחשובים לנו.
כדאי לנהל מעקב ולשמור את הקבלות כי אם תורמים לעמותות מוכרות אפשר לקבל החזר מס, וזה מגיע לסכומים גדולים.
בהצלחה!
משכורת נטו שנכנסת לבנק, לא השכר ברוטו שלוקחים לך ממנו מס הכנסה וביטוח לאומי.
תורמים לאן שמדבר ללב שלך: עניים, עמותות שעוזרות לאנשים, מוסדות תורה וכדו'.
בעיקרון יש סדר קדימויות של עניי עירך קודמים.
אז יש עניין לתרום לקופת הצדקה או עמותה בעיר שלך.
אנחנו נוהגים גם שאם יש מישהו במשפחה שצריך עזרה כספית אז הוא קודם.
בס״ד
היו לנו תקופות יותר קלות וכאלה שזה דרש מנה גדושה של התגברות אבל ב״ה התמדנו ואנחנו ממש מודים על זה.
חבר שלנו אמר לנו פעם שהסוד זה לא לחשוב על זה ופשוט לעשות. להתייחס לזה כאילו ״זה שלא שלי״ ואיך שזה נכנס להפריש. כי כשמתחילים להתלבט זה נהיה קשה הרבה יותר. אני ממש התחברתי לגישה הזאת.
ב״ה אנחנו אישית ממש רואים בחוש את קיום ההבטחה ״עשר תעשר״ (= תן מעשר על מנת שתתעשר, זאת המצווה היחידה שכתוב שמותר ״לנסות״ את הקב״ה ולבחון אותו, האם הוא באמת ישלח ברכה בעקבות המעשר). מתפללת שימשיך ככה תמיד….
טכנית, אני משתדלת לשבת על זה אחת לחודש ולחשב את כל ההכנסות, להוריד מזה הוצאות עסק ולחשב 10%. משם שולחת את המספר שהגעתי אליו לבעלי שעושה העברות לכל מיני גופים שאנחנו אוהבים לתמוך בהם.
כמה דגשים -
* כמובן לא אם המצב כלכלי מסוכן. אין עניין לסכן את עצמינו כלכלית ח״ו.
היום מעשר כספים זה מנהג בלבד. מנהג טוב אבל מנהג.
* כדאי להגיד בלי נדר לפני שאתם נכנסים לזה.
* כדאי להתייעץ עם רב כי יש כמה גישות לגבי מה נחשב הכנסה ומה לא. לדוגמה יש שמורידים מההכנסה את העלות של מסגרות החינוך כי זה מה שמאפשר להם לעבוד אז זה סוג של הוצאה שקשורה לעסק (בלי המסגרת אחד ההורים היה חייב להיות איתם בבית).
* יש שמפרישים חומש (20%). עשינו את זה תקופה ואז ראינו שזה דחוק לנו מדי אז חזרנו ל-10%.
* אני חושבת שיש עניין לא לתת יותר מ-20% אבל אני לא מספיק בקיאה בכל הפרטים.
בהצלחה!!! ♥️♥️♥️
מחברים את כל ההכנסות- משכורות, קצבאות מלגות וכו' מחלקים ב10 ותורמים כל פעם למקום שאנחנו רוצים לתת.
ורואים בעין את הברכה בכסף.
היתה תקופה ששכחנו והכסף בעו"ש התחיל לרדת. ואז שמנו לב והתגברנו ונתנו על כל החודשים שלא נתנו. ובדרך פלא ב3 חודשים אחר כך הסכום בעו"ש עלה ב20,000 למרות שבעלי היה אברך עם מלגה קטנה ואני עבדתי משרה חלקית והמשכנו להוציא כסף. זה היה פשוט מדהים...
יש הרבה דיעות אילו הוצאות מותר להוריד לפני המעשר למשל מעון וכד' אם גם האישה עובדת.
וגם לאן לתת יש כל מני דיעות ודרגות
בהצלחה
שאפשר גם לתרום מזמנך לאחרים בסכום של המעשר,
סתם לדוגמא יש 1000 שח מעשרות בחודש ואת עובדת ומקבלת 100 שח לשעה אז תלכי להתנדב עם ילדים צרכים מיוחדים 10 שחות בחודש
נכון שאני כמה חודשים אחרי הפסקת גלולות
אבל די מה קורה לי??? איחור של יותר משבועיים ובדיקות שליליות
יש טעם לעשות בטא???
תמיד יש סיכוי כלשהןא (כנראה לא גבוה מידי)
יתכן שהיה לך ביוץ מאוחר.
ובמקרה הזה
אז או שתקבלי מחזור
או שזה הריון
או שזה שיבושים הורמונלים אחרי הפסקת מניעה
מצב מאוד רווח
אחרי לידה
אבל זה מלחיץ
מרגישה התכווצויות כאילו כל רגע צריכה לקבל ולא
השלכות, לאחר כחצי שנה
אז אם לא עברה חצי שנה אז הגיוני שיש כל מיני איחורים למינהם
אחרי הריון קשוח עם ההיפראמזיס, דיכאון בעקבותיו
אין לי עזרה מהמשפחה שלי בכלל, לא טכנית ולא רגשית, וכל פעם זה צף מחדש, למרות שברגיל אני די בסדר ולומדת לדאוג לעצמי בהריון הכל קיצוני יותר. עברתי ילדות קשה מאוד וזה משפיע כמובן על כל דבר בחיים ולא משנה כמה אני אדאג לעצמי ואתקדם, בסוף בסוף במצב של חולשה זה שובר אותי...
עכשיו כבר יותר מחודש אני בסטרס פסיכי בגלל סוגיית 'איפה נשאיר את הילדים'
אני צריכה ללדת רחוק מהבית, בניתוח( שזה טריגר בפני עצמו)
וכמובן האשפוז וההתאוששות ארוכים יותר.
זה הביא אותי לבקש טובות מאנשים מהקהילה פה והיה לי ממש ממש קשה, גם כי הייתי צריכה להסביר שזה ליותר מיומיים... וגם כי יש לי פה משפחה מדרגה ראשונה ואנשים חושבים שהם עוזרים לי אבל בתכלס כל אחד עסוק בעצמו ובעבר כשהעזתי פעם אחד לבקש עזרה לכמה שעות עם אחד הילדים נעניתי ב" רק אם אין לך ברירה" וכו' וכו'
אמא שלי מנותקת קשות מהמציאות, ולא מזמן אחותי שצעירה ממני ביותר מעשור תקפה אותי ממש והשפילה אותי כי לדעתה 5ני לא מוקירה תודה על "פועלה הרב" עם הילדים שלי, כשבמציאות היא בקושי עושה משהו. היא אמרה שבגלל ההתנהגות המגעילה שלי אחיות שלי האחרות לא אוהבות אותי ואף אחד במשפחה לא סובל אותי, ואני צריכה להתנצל
אח"כ אמא שלי אמרה שההתנהגות שלי גרועה ואמנם יש שיפור עם השנים אבל לא מספיק. ( תודה ממש על הציון.... )
אבא שלי הוא זה שהמריד את כולם נגדי עוד לפני שנישאתי, ועד היום הם ברגשי עליונות עלי.
עם השנים צמצמתי את המפגשים איתם והלכתי כמה שנים לטיפול כדי להשתקם, אבל ההשתלחות הזאת חודש לפני הלידה ממש טלטלה אותי, ועוד כתבתי בקצרה ובעדינות את תוכן ההאשמות.
אני מותשת, בשכל, אני יכולה לתת לעצמי ציון לשבח על שמצאתי פתרונות יצירתיים והסתדרתי ללא עזרתם, אבל ברגש אני צריכה חיבוק, הכלה ואהבה, קצת אימא, ופה קרסתי
מרוב לחץ לתקתק הכל ולארגן עד הפרט האחרון.
אני פשוט רוצה חיבוק, ולשמוע שאני אמא טובה, ושאוהבים אותי
ואני רוצה למחוק אותם מהחיים שלי, שלפחות לא יטרידו אותי, אבל אי אפשר - - -
בבקשה לא לשפוט, ולא להגיד לי לכבד הורים, אני לא כתבתי אפילו קצה מהקצה ממה שהם.
תודה למי שהגיעה עד כאן,
הכתיבה עזרה לי לפרוק קצת, ותודה על מי שאתן❤️
בהשגחה פרטית כי את הבת שלו ואת תצליחי גם בלעדיהם ! חיבוק חזק חזק על ההתמודדות נשמע סיוט !!!!
בבקשה תפני לטיפול רגשי שלא יחמיר , זה ממש פיקוח נפש בשבילך את חייבת החלמה וריפוי בשביל עצמך ובשביל המשפחה שלך
אל תוותרי על עצמך והכל יסתדר
וואו רק מלקרוא את מה שכתבת נהיה לי חנוק בגרון
נשמע ממש ממש ממש קשה.
את נשמעת לי גיבורה על ההתמודדות על המשפחה,
על זה זה שהשקעת בטיפול במשך כמה שנים,
על ההריון הקשה,
על שביקשת עזרה למרות שהיו לך חוויות מאוד לא נעימות עם זה (התכווצתי מאי הנעימות),
על שאת דואגת לילדים שלך ומתכננת מראש,
על כל הלחץ שאת נמצאת בו
ועוד ועוד.
פשוט גיבורה.
רוצה לשלוח לך חיזוק, ומבקשת מה' שיחזק אותך וישלח לך כוחות, ויפנק אותך בדמות לא אינטרנטית להניח עליה קצת את הראש. ולבנות. ולשמוע ממנה שאת אמא טובה.
זה לא יפתור את החוסר העצום אבל לפחות יחמם קצת את הלב וימלא קצת...
(ואולי, אם זה מתאים וקשור, אולי אחרי הלידה יהיה אפשר לחפש אם יש באזור שלך את ארגון 'אם לאם' ואולי הם יוכלו לעזור עם איזו אמא מנוסה שקצת תתמוך ותחזק?)
עוברת משהו מטלטל ביותר.
כל הכבוד לך שהלכת לטיפול כל הכבטד שאת מצליחה לקום מהשבר.
מאחלת לך שתצליחי לקום גם עכשיו
נשמע שזה קושי שמלווה אותך כל השנים, ואת מדהימה שהצלחת לבנות לעצמך חיים למרות זה! אבל הגיוני מאוד שבהיריון כל מערכות ההגנה הנפשיות יקרסו ותרגישי כך... ומדהים שאפילו עכשיו, במצב הרגשי הקשה הזה, את מצליחה להתמודד ולמצוא פתרונות!
את פשוט אלופה, נותרתי בלי מילים ❤️❤️
שאלה קטנה (ומקווה שזה בסדר) - מה עם המשפחה של בעלך? יש סיכוי שהם ימלאו אצלך את תפקיד המשפחה התומכת? (אם לא בצורה טכנית אז לפחות מהבחינה הרגשית...)
ועוד הצעה: אולי אפשר לשתף בכנות את אחת השכנות שהסכימו לעזור לך, מישהי מכילה כזו, עם אופי אימהי שכזה, במה שעובר עלייך עם המשפחה שלך (לא צריך להרחיב, רק לומר שהקשרים איתם לא טובים ושהם לא עוזרים לך) - ואז היא תתגייס לעזור ביותר הכלה והבנה, ואולי אפילו תוכל לשמש לך מעין תחליף אמא/משפחה?
הרבה כוחות, יקרה! מקווה שתתאוששי מהר מההיריון ומהלידה (חיבוק על הקיסרי...) ושתשובי לעומות המדהימות שבנית בתוכך ❤️
רק גרים רחוק מאוד
חמותי מהממת, ממש ושיתפתי קצת את גיסתי
תודה❤️
ומחפשת פתרונות ודואגת לילדים שלך!
אולי כדאי שתחזרי למטפלת שהיית אצלה לכמה מפגשים להתחזק רגשית אחרי הטלטלה שעברת עכשיו❤️🩹
ואני לא יודעת אם זאת אופציה, אבל אולי בהמשך לשקול מעבר דירה למקום יותר מרוחק מהמשפחה...
וכמו שכתבו לפניי, אולי תבדקי את האופציה להיעזר במשפחה של בעלך.
בעזרת ה' שתצליחי להתעלות על כל אתגרי החיים ולהקים משפחה לתפארת מלאת שמחה ואחווה! ושיהיה ניתוח קל ובידיים מלאות!!
ההורים שלי גרים רחוק
זה רק אחיות פה ואין לי בכלל קשר איתם ביומיום, הקושי בעיקרון זה לבקש עזרה כשלכולם ברור שיש לי פה משפחה.
אמן על הברכות!
המשפחה שלך שלא עוזרים ..
לא שלך.
אם אומרים לך משהו תגידי יש לי פה משפחה אבל אין לי עזרה מהם כל כך.
יכול להיות מלא סיבות למה משפחה לא עוזרת.. את לא צריכה להצטדק
זה כל כך קשה!!
את מאוד מודעת לעצמך ואני בטוחה שאת אמא מהממת!
וממש אשמח לעזור אם אוכל,
רוצה לכתוב באיזה אזור את גרה?
ואולי לחפש נערות שיעזרו בתשלום, עכשיו בחופש?
שישמרו על הילדים וישחררו את בעלך,ועדיף כבר מעכשיו להזמין אותן שיכירו את הילדים
אחרי הלידה תעזרי בהן גם.
מבינה אותך מאד מאד.
את לא היחידה שעוברת דברים כאלה.
תגייסי עזרה של אנשים טובים, מי שנותן לך כוח ולא מוריד.
ולא מגיע לך לשמוע דברים כאלה מהמשפחה. זה איום ונורא. ולא משנה מה קרה.
את טובה.
ואלופה.
כתוב - קרוב ה' לנשברי לב. החיבוק הגדול הוא מהקב"ה והוא יעזור לך- כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני. ה' יעזור לך והכל יסתדר. אל תתביישי לפנות לאנשים טובים שיש סביבך- שכנים וחברים. ואם מישהי מביע תמיהה את יכולה לענות בקצרה שלצערך אין לך עזרה מהמשפחה.
בהצלחה יקרה
מתפללת בשבילך
כמה כאב נובע מבין השורות...
אני רוצה לחבק אותך חזק.
מה אנחנו רוצות סך הכל? קצת אמא ורגישות. זהו.
עם הטכני עוד אפשר איכשהו להתמודד...
בא לי להגיד לך שתביא את הילדים אליי.
תתפללי לקב''ה שהוא ידאג לילדים שלך כשאת צריכה ללדת, ''כי אבי ואני עזבוני וה' יאספני'', אם ההורים לא דואגים ועוזרים, אז אתה ריבונו של עולם תהיה שם בשבילי ובשבילם.
שולחת לך המון המון כוחות נפש ♥️
הוא רוצה לנשק אותו דווקא בפנים על אף שאני מסבירה לו שרק מאחורה בראש
הוא רוצה להרים אותו כל הזמן כמובן לא ריאלי אני מסרבת לו בעדינות
הוא רוצה שיהיה עליו כל הזמן ובעלי מתנגד שאני אשים אותו עליו כי התנועות שלו לא צפויות
מה כדאי לעשות בנידון? זה כבר נהיה מתיש..
מפחדת שלאסור עליו דברים ירחיק בינהם ועם זאת כשאני מסבירה לו יפה מה כן מותר הוא כאילו תופס על זה טרמפ וממש מגזים ועושה דברים אובר ובאגרסיביות..
אני לא רואה בעיה בזה שילד בן שנתיים ינשק את התינוק
הוא ינשק אותו על הלחי או המצח.. ואחר כך מנגבים
מה עם להחזיק את התינוק ביחד עם הגדול? זו ממש אטרקציה, את כמובן מחזיקה ב 100 הוא רק מוסיף יד קטנה בגב שלו..
לדעתי כדאי לדאוג לקשר טוב כבר בשלב הזה
קשר טוב מתבטא בלהחזיק, לנשק ולהרגיש
את יכולה ליזום קשר בדברים נוספים
לדוגמה שיביא לך טיטול לתינוק, מגבונים
שיביא משחק קטן
שיצחיק אותו
שילטף וכו
שירגיש שהוא תורם ועוזר
ככה אני חושבת,
אולי אני טועה.
אני עכשיו בשמיני וממש מחכה שבן השנתיים יקב את התינוק
יחזיק יעזור ישחק וכו
(אצלנו נראה שאנחנו בכיון של קנאה, רק הוצאנו את העגלת אמבטיה מהמחסן והוא כל הזמן מבקש לשכב שם - אני זורמת
כמובן בהשגחה מלאה.
מקווה שסיפור הקנאה יסתכם בעגלה )
אחת כמוניגם בן השנתיים וקצת שלי רצה לנסות כל דבר שהוצאנו לתינוק לפני הלידה (וגם עכשיו ) כולל הכל - בגדים, אמבטיה, עריסה וכו.
וחוצמיזה, עכשיו הם חברים ממש טובים ומאוהבים אחד בשני. ב"ה
הסברנו לבן השנתיים וחצי שצריך להתנהג לתינוקת בעדינות. הראתי והסברתי איך כן ללטף, שאפשר לשבת ליד. נתתי לו להחזיק אותה (כמובן כשאני גם מחזיקה). הוא הכי אוהב לתת לה חיבוקים ונשיקות.
לקח זמן ללמד אותו לעשות בעדינות (בהתחלה הוא היה מיישב עליה אם לא היינו צמודים אליהם ועוצרים אותו) אבל עכשיו הוא ממש נזהר עליה. יש להם קשר נהדר. היא מחייכת כל פעם שהוא מתקרב וקוראת לו.
בהתחלה גם אני פחדתי שינשקו בפנים, אבל בסוף זה אח שלהם ואי אפשר למנוע את זה, הם ממש אוהבים אותו ומתרגשים ממנו, וזה תורם לקרבה ביניהם. ואם הם ידביקו אותו זה יקרה גם בלי הנשיקות.
מסבירה תוך כדי שהוא מרים אותו, חלש... חלש... ואני מדגימה את הליטוף בעדינות ממש. ומדברת בשקט ליד הקטן כדי שיביאו שצריך לידו רוגע ועדינות.
ואני אגלה לך סוד, בן השנתיים וחצי שלי חטף מידי פעם מאחיו שמעליו חיבוקים מועכים מידי, וכד' והוא גדל והכל טוב.... בסוף לא קרה לו כלום, הכי חשוב להיות בהשגחה, אבל גם אם קרה לקטנציק משהו קצת מכאיב, כמה שזה כואב לנו בלב, באמת זה לא נורא. העיקר שלא יהיה מסוכן חלילה.
פעם הבת שלי תקעה לתינוק הקטן אצבע בגרון, והוא היה בידיים שלי ולא ראיתי!!! פתאום אני שומעת קולות של חנק... מפחיד ממש! אז זה משהו שצריך באמת לשים עין. אבל בגדול לא לגונן יותר מידי כי זה גם עלול להרחיק או לעורר קנאה.
לא השפיע על קשר אף פעם ויש לי הרבה ילדים.
לדעתי הוא לא רוצה תינוק אלא תשומת לב של אמא דרך תינוק.
היא יודעת שהיא צריכה לשטוף ידיים עם סבון לפני שהיא מחטפת את התינוקת, תמיד זה רק בהשגחה שלנו.
לאחרונה התחלתי להביא לה להחזיק אותה, כמובן רק בישיבה וכשאני לידה וזה רק לזמן קצר
כל עוד לתינוק זה לא מפריע, אז למה לא.
לנשק בוודאי, אלא אם כן הילד הגדול חולה.
וגם להחזיק, בישיבה בלבד על הספה ויחד עם אבאמא שעוזרים.
הגדול שלי היה בן שנתיים ו3 חודשים כשהקטנה נולדה.
ומההתחלה נתתי.
אלא אם ידוע לך על מחלה כלשהי.
לגבי האובססיביות לתינוק, כדאי להסביר לגדול מה הוא מרגיש וכמה שזה מקסים ומרגש.
(אתה כ"כ אוהב את התינוק ורוצה להחזיק אותו כל הזמן, זה מקסים!)
וכשהוא מרגיש שאתם איתו ולא בהתנגשות איתו אז לתת אפשרויות נוספות להביע את האהבה.
אפשר לבחור צעצוע לתינוק, לבחור לו בגד, לנדנד אותו, לשים לו שירים, לצייר לו ציורים (ולשלוח לכל המשפחה שירימו לו)
לקנות לגדול הפתעות ומתנות (לא חייב יקר, אפשר הרבה בזול) כי הוא ילד טוב ומקסים.
אחרי שנתתם מעטפת תומכת, כשהוא בא לגעת בדיוק בראש, אפשר להגיד אני רואה שאתה מאוד אוהב אותו ורוצה לגעת בראש. לתינוק זה לא נעים. נכון אנחנו רוצים שיהיה לו נעים? מה נעשה שיהיה לו נעים?
ולהסיח את דעתו מהפנים של התינוק.
אם הוא ממשיך לגעת בפנים לומר אוי שכחנו לבנות את הפאזל, מי מביא את הפאזל? ככה להעביר נושא.
כדאי לשים לב כשהגדול חוזר מהגן להיות פנויה אליו פיזית ורגשית.
או לנסות שהתינוק ישן בזמן הזה או לשים אותו במנשא.
לתכנן מראש פעילות שעושים כשהגדול מגיע הביתה.
אפשר להכין את הספר/ משחק/ יצירה מהבוקר בשולחן או לומר לו כשהוא יחזור זה יהיה על השולחן וככה הפוקוס לא יהיה רק על התעסקות עם התינוק,
והצורך לבדוק גבולות סביב הנושא ילך ויפחת.
כמה פעמים ביום היא יונקת? בלילה וביום?
ביום עצמו לפעמים פעם אחת, לפעמים לא..
אבל זהו, גיליתי הריון וחוששת שזה מפריע לכך..
אבל הגיוני שתרצי להפסיק כי זה מחליש אותך.
הייתי מתחילה בגמילה מהנקות הלילה. להסביר לה (היא כבר ממש גדולה) שזהו, בלילה לא יונקים. רק בבוקר כשיש אור בחוץ. ולעמוד על זה בעקשנות, ולהציע לה את כל התחליפים האפשריים (ועדיף שאבא יקום אליה ויציע אותם, אם הוא יכול). זה ייקח כמה ימים קשים (אולי אפילו שבועות...) אבל זה משתלם בסוף.
אחר כך גמילת היום כבר תהיה קלה יותר, כי תוכלי להסיח את דעתה בכל מיני דברים.
(אני הינקתי פעם אחת עד גיל שנתיים ושמונה חודשים, והפסקתי להיניק בלילה כמה שבועות לפני גם כי נכנסתי להיריון והיה לי קשה מדי. אבל גמילת היום נפסקה מעצמה, כשהייתי בחודש רביעי, אולי כי נגמר לי החלב או שטעמו השתנה, או סתם כי הילדונת כבר לא ראתה עניין...)
לק"י
והם גם נגמלו בסוף.
ביום הורדתי הנקות בהדרגה עד שזה היה לא כל יום, ובסוף הפסקתי לגמרי.
בהצלחה!!
והיא באמת מסכימה שאין יותר חלב ונגמר וזהו..
אבל אז בערב לפני השינה היא חיייבת הנקה, כך זה נראה. לא נרדמת בלי זה. ואני מזכירה לה שאין חלב, ו/או נגמר וכו, היא אומרת שיש 🙈 ולא נגמר.. ומבחינתה כן לשתות חלב עכשיו למרות שאמרה שהיא לא תשתה יותר חלב. היא גם עולה לגן עירייה אז מזכירה לה שכך היא לא תוכל לעלות לגן, והיא תשאר עם הקטנים במעון... לא משנה לה
כמה ימים לפני כן להכין אותה מראש לשינוי, לדבר איתה על החלופות. ואז להיות חזקה על זה גם אם קשה לה. צריך להיות ברור לך לגמרי שזה הרגל שאתן משנות, ולא צורך שאת לוקחת לה.
אני בגיל שנתיים דיברתי עם הילדון לגבי מה יעזור לו להירדם בלי הנקה והוא אמר לי לישון עם אוטו אז נתתי לו לישון עם אוטו וזה ממש עזר לו.
שמעתי גם רעיון יפה לעשות מסיבת פרידה מהנקה.
בגיל הזה אולי אפשר גם 'מבצע' וכל לילה שלא יונקת מקבלת מדבקה עד שמסיימת את הטבלה ומקבלת פרס.
אולי גם לספר סיפור על ילדה או חיה שכבר היתה גדולה והגיע זמן להפסיק לינוק, ובהתחלה היה לה קשה והיא מאוד רצתה ואמא הזכירה לה שכבר לא יונקים ואז היא התגברה והיא היתה מאוד גאה בעצמה והרגישה כל כך גדולה והלכה לגן של הגדולים. או משהו בסגנון.
בהצלחה רבה!!!
לק"י
להסביר שהיא תוכל לינוק רק כשיש אור בחוץ.
להבין שיהיה לה כנראה קשה.
ואז יותר קל להמשיך משם.
כי אם היא נרדמת בהנקה, אפשר להתחיל תהליך של שינה עצמאית, ואז כבר אוטומטית ההנקות בלילה יפחתו או ייעלמו ויהיה הרבה יותר קל...
וגם אחרי שלא הנקתי יומיים ברצף, היא ביקשה..
מזה ביקשה, היא צורחת ולא נרגעת.. לאבאלי שהיא תירדם מתוך צרחות...
הפלוס בגיל הזה שהם מבינים. זה עדיין יכול להיות קשה, אבל לפחות אפשר להסביר.
הסברתי המון המון שההנקה נגמרה והוא כבר גדול וכו' והבאתי בקבוק (לא מטרנה) עם מים וקצת דבש שיהיה מתוק
ב3 ימים הראשונים הוא ראה בלילות רק את בעלי ולא אותי
אח''כ גם אני קמתי אליו
זה היה בסהכ כמה ימים התעסקות עם זה ונגמל מאוד מהר
הוא היה יותר קטן מהבת שלך, מאמינה שעם הכנה נכונה היא תבין וילך בקלות בעזרת ה'
באחד נאלצתי להפסיק מתישהו כי היה ה.בסיכון ובאמת בו זה היה יותר חד משמעי ופחות בהדרגה, אבל מאז הכניסה להריון התחלתי לתת גם תמל למקרה שהחלב יפסיק.
בשני המקרים פשוט נתנו בקבוק במקום ועבר ממש חלק וטוב ב''ה
אבל זה לא היה בגיל מאוחר כל כך🙈
ברור שיש פה משהו מאד נוח שזה פשוט אי אפשר וזהו, זה נגמר.
אבל בתפיסה שלי, אני משתדלת לומר לילדים את האמת כמה שאפשר.
לא הייתי רוצה לגמול ילדה מתוך ניתוק.
גם ככה יש פה תהליך של פרידה שעלול להיות קשה לילד..
(ייתכן שהאמא של החברה עשתה את זה מתוך מקום הלכתי שאם עובר זמן מסויים, נדמה לי יומיים, מעל גיל שנתיים של היונק והוא לא ינק אסור לחזור להניק אבל עדיין בעיני הייתי מסבירה לו שאי אפשר יותר לינוק ולא 'ממציאה')
אצל חלק מהילדים שלי הייתי צריכה לגמול בלילה בתהליך שכלל גם בכי עד להסתגלות לדרך אחרת להירדם.
אבל אצל אחד הבנים שלי היתה גמילה ממש קלה ונעימה, בלי בכי בכלל. אז משתפת במה שהיה, אולי מה שעשיתי יוכל לעזור גם לכם.
(מה שכן, הוא היה יותר גדול, בן 3 ו-9, וכבר ידע ללכת לישון עם אבא בלי הנקה כשאני לא בבית....).
כשהתחלתי לחשוב על גמילה מהנקות לילה (ביום הוא כבר לא רצה לינוק מעצמו), לפני שאמרתי לו שאי אפשר לינוק בלילה, אמרתי לו שמעכשיו כשהוא הולך לישון הוא יונק בזמן שאני סופרת עד 20, ואחר כך הוא שוכב לידי עד שהוא נרדם.
זה עבר ממש בקלות, סיימתי את הספירה והוא שכב במיטה (כשאני יושבת לידו) עד שהוא נרדם.
אחרי כמה לילות כאלו, הוא כבר לא ביקש בכלל לינוק בהתחלה. זה היה גמילה ממש חלומית מבחינתי.
הכנתי בקבוק ל3 ילדים עם מלח לימון.
אחד לא הספיק לשתןת, אחת סיימה, אחד שתה חצי.
ומה הפתרון לאבנית חוץ מלנקות את הקומקום עם מלח לימון כל שעתיים??
להרתיח חצי כוס חומץ בקומקום שלם של מים.
לגבי המלח לימון, אינלי מושג.. בהצלחה❤️
אני חושבת שכדאי להתייעץ עם המוקד.
תנסי לחשב את המינון לפני כן.
כמה מתוך הבקבוק היה מהמים עם המלח לימון,
כמה ליטר הרתחת בקומקום וכמה מלח לימון שמת.
הגדולים יותר ששתו, כבר בגיל של ארוחות רגילות, מאמינה שהגוף שלהם ידע להתמודד עם זה ולהוציא.
אבל אם כבר את מתייעצת, תתייעצי לגבי כולם.
לגבי הקומקום אפשר למלא אותו ממים מסוננים ואז יש פחות אבנית ממילא.
נראה לי יש פה משהו במים שגורם להצטברוצ אבנית בכמןיןת ובמהירות.
אני משאירה את המלח לימון ליד הקומקום עד ששופכת.
הבעיה היא שמעבירה את המים הרותחים גם לתרמוס ולבקבוק של המים הרתוחים הקרים כדי שגם הם יתנקו מהאבנית ומשם שכחתי לשפוך היום 🤦♀️
אישית לא אהבתי את השימוש בחומץ. צריך לשטוף את הקומקום כמה פעמים עד שעובר הריח. יותר מדי טרחה בעיניי
מהשרשור זה נשמע כאילו הוא נועד להיות חומר ניקוי😅
משהו ששמים לכל הבית (ז"א מסנן אחד לכל הבית) ואמור לעשות שיהיה פחות אבנית..
לא ניסיתי, רק שומעת כל הזמן ברדיו בנסיעות פרסומות😅
כשהיינו זוג צעיר והייתי בתחילת הריון בעלי בישל אוכל כי לא הייתי מסוגלת להתקרב למטבח וכל האוכל יצא ממש חמוץ.
כל פעם חשבנו שזה מקולקל, לא הצלחנו להבין מה הבעיה ואיך הכל מתקלקל ככ מהר. זרקנו כי הייתי בהריון ולא רצינו לקחת סיכון עד שיום אחד שמתי לב שהוא משתמש במלח לימון להנאתו😅
זה לא יקר, במיוחד אם משתמשים רק בשביל הקומקום.
של אקווה נובה לא מייצרים אבנית, של עין גדי כן. את השאר לא ניסיתי.
שפחות באלי להוציא.
ואנחנו משתמשים הרבה בקומקןם
לא מינרליים, לכן הם לא עושים אבנית.
צריך לשים לב לא לשתות מהם בלעדית כי המינרלים שהמים (גם בברז) קריטיים לגוף.
בעיקרון משתמשים בו בכמויות מעטות לפעמים באוכל.
גם זה מהול בהרבה מים והוספת עוד מים רגילים לקרר את המשקאות לא חושבת שנוראי. אולי לתינוק לברר עם מרכז טרטולוגי שהזה לא ישפיע עליו.
אפשר להתקין בבית מערכת לטיהור מים גם ייתן מענה לצרכים נוספים שצריך מים יותר נקיים למשל במכונת כביסה
אומרים שמורידה משמעותית את הרבנית והסיכוי לבתימות בעקבות אבנית
מה שכן שמנו רק לאחרונה אז עוד לא יודעת תוצאות
זה לא מחייב אותך מה שהם יגידו
סתם כדי להרגע
אני מטפלת בעוד כמה ילדים בביתי, הבת שלי בת שנה ו4
אממה...
היא כבר כמה חודשים ממש לא יכולה לשחק איתם, כמה דקות והיא מייד מושכת להם בשיער חזקק וזה כואב
או שמושכת אותם מהחולצה, דוחפת, ולפעמים גם שורטת,
אני באמת לא מצליחה להבין מאיפה הרעיונות האלה שלה??? אפחד לא מתנהג םה ככה, היא הגדולה,
לפעמים כשהיא בוכה \ מתעצבנת היא תרביץ לעצמה ותסתכל עליי
או שאפילו לי, היא תרביץ לי בפנים ויש לי כבר שריטה ממנה.
מביך אותי לכתוב את זה בכלל הא נשמעת מזה אלימה, אבל זה רק שעולה לה..
ומוסיפה- שכשהיא עושה את זה לשאר הילדים אני מוציאה אותה מהמתחם של המשחקים כי זה בלתי אפשרי ודווקא סבבה לה עם זה שאני מוציאה אותה.
מה עושים עם זה????
היא גם שנה הבאה תיכנס למעון (אמאלללהההההההההה לא סומכת על אף מטפלת אני בחרדות זה לשרשור אחר)
לא באלי שיתעצבנו עליה המטפלות ובצדק.... סבלניות כמוני לבת שלי הן בחיים לא יהיו
אשמח לכל עיצה והדרכה אני באמת לא יודעת מה לעשות עם זה
אז הגיוני שהיא ממשיכה לעשות מה שמביא לתוצאה רצויה בעיניה, לא?
אין לי נסיון עם זה, אבל נשמע שהיא מקנאת ורוצה עוד יחס ממך, הגיוני את הרי אמא שלה ולא רק המטפלת.
אם היא הגדולה מכולם אולי מדי פעם כשהיא כן מתנהגת יפה, תעודדי אותה ותרשי רק לה משהו 'של גדולים' - להביא לך טיטול או מגבונים וכו'? לצאת מאזור המשחקים דווקא כי התנהגה יפה והיא עוזרת לך במשהו? או אולי אזור נפרד שתוכל לשחק ב' משחק של גדולים '?
חשבתי על זה.. אבל גם לפני כן היא הייתה קצת מתמרמרת והייתי מוציאה אותה, זה לא שרק במשיכות ודחיפות אני מסתכלת עליה
וכשרשמתי היא הגדולה התכוונתי שאין לה אחים מעליה,, הילדים הנוספים בגיל שלה משחקים יפה מאוד ואני מוציאה אותה כי היא ממש גורמת להם לבכות להתעצבן ולעצור את המשחקקים
ילדים בגיל כזה קטן עוד לא מבינים שכשהם מושכים לילד אחר בשיער זה כואב לו ואז לא לעשות.
הם כן מבינים התניות: אם אני מושך בשיער אמא לוקחת אותי הצידה ואני לא רוצה אז לא כדאי למשוך בשיער.
ואז אולי יצמצמו את ההתנהגות של משיכת שיער וכדו'.
בשביל זה את צריכה למצוא משהו שהיא אולי פחות מרוצה ממנו ולהיות ממש עקבית בתגובה שלך.
(אני לבן שלי מגיל שנה וחצי בערך כשהיה מרביץ לקחתי לפינה וספרתי עד עשר ואז נתתי לו לצאת)
בנוסף להשתמש במנטרות: בבית שלנו לא מרביצים, שוב ושוב בנחת ובסבלנות.
באופן כללי היא ממש קטנה וזה נראה לי לא הגיוני לצפות ממנה שלא תרביץ בכלל.
אבל מצד שני אי אפשר לאפשר לה להרביץ לילדים האחרים ועוד יותר לא להורים.
אז אולי באמת להפריד ביניהם כמה שאת יכולה, לתת לה משחקים במקום אחר.
במילא הבשלות של משחק משותף עם ילדים נוספים זה בגיל הרבה הרבה יותר מאוחר.
בבית לשנו לא מרביצים בואי נעשה טובה??
אני מפרידה אותה אבל זה מבאס כולם משחקים והיא בבית מסתובבת
ומה עם זה שהיא צרביצה לי? אותה התגובה?
אני מנסה לחשוב איזה מעשה אני יכולה לעשות בכל פעם שהיא מרביצה כדי שהיא תבין שה לא טוב
וגם מה נכון לעשות...
אני לא רוצה לעשות טעויות ולחפש איך לתקן אותן אחרי זה, היא בת שנה ו4 ב"ה
כשהיא תתחיל לדבר פתאום היא גם תגיד את זה לעצמה.
אני לא מאפשרת בשום אופן לילד להרביץ לי.
קראתי פעם ומאוד החברתי שלילד עצמו זה עושה מאוד לא טוב הידיעה שהוא יכול להרביץ לאבא אמא שאמורים להיות החזקים והגדולים.
שזה מערער לו את היציבות.
אני לא מענישה בפעם הראשונה אבל כן מתייחסת: אני לא מרשה להרביץ, בבית שלנו לא מרביצים.
עוד פעם פעמיים ואני מענישה בלעמוד בפינה 10 שניות.
בדר"כ לא מגיעים לזה.
שייך להעמיד בפינה בגיל שנה ו4?
היא ממש קטנה..
בגיל הזה יותר עובד לעניין אותה במשהו אחר במקום. אחרי שאת אומרת לה 'בבית שלנו משחקים רק בצורה נעימה עם החברים' או כל משפט אחר..פשוט לשבת לשחק יחד איתם ולהציע לה משחק אחר מעניין. או להציע לה לבוא איתך לעשות משהו
(גם בגיל גדול יותר אני לא חושבת שזה ככ נכון, אבל זה כבר דיון אחר)
לא כל כך מבינה איזה תועלת יוצא מזה.
אבל בגיל שנה וארבע זה לגמרי לא יועיל...
את עצמה...
בכל אופן, אלימה היא בטוח לא. זה לא גיל שאפשר להגיד ילד אלים... זה כנראה נובע מקושי מסוים, או קושי שהיא מקנאה, או מושכת תשומת לב, או עניין תקשורתי והיא לא יודעת להביע את עצמה.
שהיא משתמשת בו
נגיד ילד לוקח לה משחק אז היא צועקת לו "אאאגעעעעעעע" כאילו רגע...
ברור לי שהיא לא אלימה חלילה.. סתם תוך כדי שרשמתי הרגיש לי מוגזם
אז עוד לא תחילת שישי וכבר מרגישה את הבטן בשינה..
על הבטן- אי אפשר זה כבר בולט ומציק
על הגב- מרגישה שאני נחנקת
- על הצד נתפס לי הגב + הבטן צונחת כלפי מטה וזה כואב כזה
לא מאמינה שכבר הגיע השלב הזה ויש לי עוד 4 חודש ככה!!!
אז כתשובה להבטחות שלי בהריון הקודם - הפעם אני קונה כרית ולא אכפת לי!!
לא מהמקום ולא מהכסף
אבל אני כן מחפשת המלצה לכרית טובה:
1. מספיק גדולה ומוצקה שתתאים לגבוהה כמוני ולא יפול לה הנפח ב20 שנה הקרובות חחח
2. פרקטית מבחינת כביסה וניקיון שאם אני. רוצה לכבס את הכיסוי זה אפשרי וכו (כנל מבחינת צבע שיהיה אפור כהה נגיד;)
3. שיהיה במלאי ויגיע מהררר 😂😂😂
*כמובן שבהמשך אשמח להשתמש בה להנקה אבל זאת כבר בעיה אחרת..
תודה מראש לכל העונות!!
שווה כל שקל. אל תתלבטי בכלל!
נפח מרשים בשימוש צפוף.
לא מזיעה
כיסוי רך מפנק, לא רואים לכלוך והציפית עם רוכסן לכבס ולהחזיר.
הגיע בתוך ימים בודדים
והכי-
איכות השינה והתמיכה שהיא נותנת זה נדיר. באמת ממליצה בחום..
הפרמיום:
מידות: רוחב 80 ס”מ, גובה 140 ס”מ.
ציפית: 100 אחוז סופר כותנה.
מילוי: 100 אחוז דמוי פלומת נוצות אווז
משקל כללי – 5 ק”ג.
הקלאסית:
מידות: רוחב 80 ס”מ, גובה 140 ס”מ
ציפית: 100 אחוז כותנה
מילוי: 100 אחוז הולופייבר איכותי
משקל: כ -3 ק”ג
אני לא מכירה את הקלאסית.
ההמלצה שלי זה לגבי הפרמיום..
עלתה בערך 100.
לא אישית לא ככ נוחה, אבל לא חושבת שזה בגלל הסוג, אלא כל הגודל הזה פחות נח לי כרגע.
יש שם כל מיני. כיסוי נשלף לכביסה.
והרעש הפריע לי🙈 אז שימי לב אם את אחת שרגישה לרעשים..
וגם במרקם זה יותר כזה מרקם של פוף מאשר מרקם של כרית
את לא מתהפכת עם הכרית כמו שאת לא מתהפכת עם כרית רגילה מצד לצד
את פשוט מחליפה צד בתוך הצורת ח וממקמת את עצמך
לא מסובך..
ממש אשמח לסדר יום שלכם
מה אתם עושים? מתי מסדרים/מבשלים/מנקים? מתי עושים משהו לעצמכן?
איך נראה השבוע?
כמובן צריך לאסוף את הילדים מהמסגרות ב13 בצהריים
ממש אשמח לשמוע תגובות
שהזמן מתחלק בצורה קבועה בערך. אבל יש לי רק שניים והייתי עם שניהם יחד בבית בלי איסופים ופיזורים
בבוקר מתארגנים
אוכלים
זמן משחק/ טיול בחוץ. גם יציאה עבורי נגיד אם הייתי צריכה והם היו באים איתי כמובן
חוזרים ומכינים צהריים.
בואי נגיד שבזמן צהריים+ אחהצ - זה זמן משחק וסדר ערב.
אני הייתי מרדימה מוקדם ועוברת על הבית בערב ועושה כביסות. לא מתעסקת כמעט בסדר וניקיון במהלך היום,למעט פרויקט תחזוקה פעם ב.. כי זהלא נגמר
זמן לעצמי זה בעיקר בערב אחרי שהבית שקט והם ישנים וזה היה לי בסדר. אם הייתי צריכה אותו בבוקר היה לי עם מי להשאיר אותם כדי להתפנות לעצמי
לא יודעת אם עזר לך כי זה קצת שונה אבל כתבתי בכל זאת
זה בדיוק ה- פרויקט תחזוקה שדיברתי עליו
אין לי אמבטיה ועם מקלחון זה יותר קל, אבל מנקה לפי צורך. לא דוחפת לי מטלות קבועות ללוז שאינן נצרכות
נצרך מבחינתי זה דברים שחייב לטפל בהם בשביל שהבית יתגלגל וזה כלים, כביסות ומשטחים מפונים בחלל המרכזי כולל רצפה וניקיון שרותים כמובן
שטיפה זה פעם בשבוע
חדרים כנל. בדרכ בשישי.
כל דבר שאנחנו קוראות לו *יסודי* אוטומטית עושה את זה למשימה כבדה.
שמה רבע שעה סטופר מתקתקת משימה כזאת.
ולא מפחדת שזה לא מספיק יסודי או מושלם.
כל עוד מנקים באופן תדיר הרבה יותר קל לתחזק גם בכמה דקות. אם יש תקופה שמזמינה קצת אז משתמשת בחומרים קצת יותר "כבדים" שמטרידים לכלוך ואני לא צריכה לעבוד קשה.
אבל כשהיו תינוקות קטנים הם היו איתי.
בבקרים אני עובדת וגם נותנת זמן לעצמי (בתוך הבית או בחוץ - כמו סיבוב קניות נחוץ, אבל שכיף גם לי), בצהריים עד הערב אני עם הילדים (אם יש עבודות דחופות אז עובדת קצת תוך כדי...), ובערב מאפסת את הבית אחרי שהם הולכים לישון. כביסות אני עושה בין לבין, לאורך כל שעות היממה.
את יום שישי אני מקדישה נטו לבית - ניקיון כללי ויסודי, בישולים אם לא הספקתי בחמישי. לעיתים רחוקות מצליחה גם לעבוד קצת לפני שבת. הייתה תקופה שגם היינו יוצאים פעם בחודש בערך לשישי-זוגי, אבל מאז המלחמה לא עשינו את זה...
בשבת - מנוחה... אני בעיקר קוראת וישנה בין לבין הסעודות, לפעמים גם משחקת עם הילדים (משחקי קופסה בעיקר).
ואז הייתי בשעות השינה שלהם- ישנה, מבשלת, מכבסת וכו.
בשעות הערות הייתי מקפידה פעם ביום לעשות איזו פעילות התפתחותית שאני ממש שותפה אליה, נניח בטרמפולינה- לשבת רבע שעה עם התינוק ולהיות. אח"כ להיות בפארק ביחד או משהו, ובשלב התפתחותי יותר מתקדם משלבת אותם בעבודות הבית...
אגב, לי עזר לתקתק את עבודות הבית סביב השבת.
כביסות, בישולים, הכנות לבישולים, קניות עם הבייבי או שולחת את הבעל, וכל יום עושה משהו לשבת וככה זה פיקס אותי.
לעצמי- יוצאת פעם בכמה זמן עם התינוק התורן בבוקר או בערב, לבד או עם חברה.
עבור כל גיל. יש לה אתר- תגגלי סדר יום אלה גרשטיין.
וזה ממש עשה לי סדר, וכשהיה לי ברור מה התינוק צריך לעשות ומתי- זה השאיר לי זמן לטפל במה שצריך, כולל בעצמי.
התקשרו: 054-7201409
עמוד הבית / התפתחות / סדר יום לתינוק לפי הגיל
סדר יום לתינוק
לפי הגיל
אחד הכללים החשובים בבניית הרגלי שינה הוא בניית סדר יום עם שעות קבועות של שינה, הרדמות וארוחות. שגרה מותאמת אישית לאופי של הילד מאפשרת לו לישון טוב ביום ובלילה, להירדם בלי התנגדויות ובכי ועוזרת להורים להנות משעות איכות נעימות עם התינוק.
כאן אני נותנת לכם דוגמאות של סדרי יום בהתאם לגיל, אתם מוזמנים לשנות ולהתאים את השגרה לילד/ה שלכם ולמשפחה שלכם.
סדר יום לתינוק בן חודשיים
בגיל הזה התינוק זקוק לשינה עם מרווחים של ערות למשך כ30-45 ד' בין התנומות
התעוררות ב7:00 בבוקר – הנקה/בקבוק
7:30-9:00 – שנת בוקר= בזמן הזה מכניסה מכונה, ואז אני דואגת לארוחת בוקר לכולם כולל לעצמי ואוכלת. אחרי האוכל תולה כביסה. אם נשאר זמן מאפסת את הבית אחרי ההתארגנות בוקר.
9:00-9:30 – פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן= זמן איכות שלי עם הבייבי.
10:00 – 9:30 – ארוחת בוקר-הנקה/בקבוק
10:00-12:00 – שינה= נחה.
12:30- 12:00 פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן= מעמידה צהריים.
12:30 – ארוחה
15:00 – 12:45 – שינה= עם הגדולים, מקסימום כלים של ארוחת צהריים ועוד מכונה.
15:30 – 15:00– פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן
16:00 – 15:30 – ארוחה
17:00 – 16:15 – שינה
18:00 – 17:00 – טיול, פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן
18:30 – 18:00 ארוחה, טקס שינה
19:00 – 18:30 – שנת לילה, בהתאם לשעות השינה ביום= השכבות של כולם גם.
בלילה אפשר לתת 3 ארוחות- ב 22-23, בשעה -2-3 ושוב ב5-6 בבוקר-
בהתאם לצורך ורק אם התינוק מתעורר.
מאפסת את הבית ומפנה משטחים ומכינה למחר- מפשירה לצהריים של מחר, מכינה אוכל למחר אם מספיקה, מרוקנת כיורים.
נכנסתי לשירותים ומלוכלך- מנקה בקטנה: קצת אקונומיקה, כיור ומראה.
נשמע לי הזוי
כותבת שבשעה 10 בלילה - אמצע השינה בקבוק/הנקה
וואלה לא נראה לי שצריך בכזה גיל
ועוד כמה דברים שהיו תמוהיים
מעניין לבדוק ולדעת מאיפה זה מגיע..
אבל אוהבת את הלא ישנונים החמודים שלי..למרות זאת💖😃
חח מזה הפערים האלה בכזה גיל
בגיל הזה הם יונקים אצלי ללא הפסקה בערך ובטח לא ישנים כזה הרבה רצוף וכזה מסודר
כששלי היו קטנים (לא היה לי את הסעיף של איסוף מהגנים כי בעלי היה אוסף את הגדולה ולפני גן עירייה שלה כולן היו איתי בבית)
השתדלתי לקום מוקדם,להתקלח, להתלבש,להתפלל. בוקר זה היה הזמן השקט שלי, קמו אצלי יחסית מאוחר.
השתדלתי כל בוקר לעשות בנקודות את המטלות שאני רוצה לעשות
בבוקר יצאנו החוצה, לקראת הצהריים היינו חוזרים והייתי מכינה אוכל, אח"כ הילדים ישנו שנ"צ וגם אני איתם.
את כל המטלות השוטפות עשיתי בזמן שהילדים ערים (זה אפשרי!! חח) את שעות הערב הייתי מעדיפה להקדיש לזמן זוגי או זמן לעצמי ולא לנקיונות. המקסימום שהייתי עושה מקפלת כביסה עם איזה סדרה או בזמן שמרדימה.
מה שעזר לי במטלות בית ביחד עם ילדים, זה לעשות אותן בצעדים קטנים, לשים טיימר לרבע שעה וככה להיות ממוקדת, כי ילדים כל הזמן מסיחים את הדעת.
הייתי הולכת לישון עייפה, אך מרוצה♥︎
מצטרפת לקולות שבעיקר דואגת לכלים וכביסות,
במשך היום כל פעם כמה דקות בדקות שהוא מעסיק את עצמו בצעצועים.
כרגע אין עוד ילדים אז אין לי לו"ז לאיסוף
נרדמת הרבה פעמים איתו שנצים, אבל אחרת זה זמן שלי לאפס את הבית וקצת לעשות משהו לעצמי
אין סדר יום, יש סדרי עדיפויות.
הכל אני עושה או עם הילדים, או בלעדיהם כשישנים, או בערב, או לא עושה.
הכל תלוי ביום.
אם אני מאוד עייפה, אעדיף לנצל את הזמן שישנים לשינה.
אם לא מאוד עייפה, אם הצלחתי להכין צהריים איתם אז אתפוס איזה פינה לסדר או לאפס את הבית לפני שיקומו, ולפעמים סתם לזמן עם עצמי.
ראיתי ששאלת מתי מנקים אמבטיה וכאלה, לא נעים לי לומר אבל אלה דברים שלגמרי בסוף סדר העדיפויות שלי.
כשאני עושה את זה, וזה לא קורה הרבה, אז זה לפני שמתקלחת בערב.
שירותים אני גם עושה לפני שמתקלחת אבל ממש לא כל יום.
שטיפה פעם בשבוע כשהם ישנים.
מה עוד יש לעשות? חח
כביסות אני עושה איתם ביחד, הם עוזרים לי למיין, להכניס למכונה, לתלות, להוריד, לקפל, לפזר.
בכלים לפעמים הם עומדים לידי עם כיסא ונהנים להירטב ולשטוף עם הסקוצ כלים מפלסטיק.
וזמן לעצמי חוטפת בין לבין, פעמיים בשבוע יוצאת לספורט ובעלי נשאר איתם או כשהם ישנים.
פעם בשבוע יוצאת עם חברות בערב.
בזמן לעצמי.
כל רגע הם רבים, כח רגע מישהו אחר רעב למרות שאכלנו
יש לך טיפים?
ומאוד קשה למצוא זמן לעצמי.
אין להם זמן שישנים יחד?
לי זה נותן קצת אוויר.
גם אם הגדול לא רוצה לישון, הוא מעסיק את עצמו לידי או במקום אחר ובא אליי למיטה מידי פעם, זה גם בסדר מבחינתי.
אצלי בד"כ הזמן לעצמי הוא כשבעלי נמצא או כשהם ישנים, איתם לבד יותר קשה למצוא באמת זמן בנחת.
לגבי האוכל,
אצלי יש זמן שיושבים לאכול ביחד
אם מישהו רוצה משהו בזמן אחר אז או שמאכילה משאריות שנשארו או מביאה שלוק או פרי.
ילדתי לפני חצי שנה, ומאז אני בחופשת לידה.. שנה הבאה לא חוזרת לעבוד, נשארת עם התינוקי
אני עובדת במשרד החינוך, אז על חודשים יולי אוגוסט אני אקבל משכורת.
ממתי אני יכולה לחתום אבטלה? רק מספטמבר? או מסוף החופשת לידה?
ובכלל איך עושים את זה בדיוק.. תודה!
כי אם לא חזרת איך תקבלי משכורת על יולי אוגוסט?
לגבי השאר לא ממש מתמצאת
צריך לספור 18 חודשים אחורה, יש לך 12 חודשי עבודה? (אם היית זכאית לדמי לידה אז גם ה105 ימים שקיבלת בעדם תשלום יחשבו לך החודשי עבודה לצורך ספירת תקופת האכשרה)
במידה וכן, אמורה להיות לך זכאות.
ממלאים את טופס 1500 תביעה לאבטלה באתר של ביטוח לאומי, מצרפים 12 תלושי שכר ומכתב הפסקת עבודה מהמעסיק האחרון שלך, וכמובן להירשם ולהתעיצב בלשכת התעסוקה
וממה שאני יודעת מקווה שלא טועה התפטרות לצורך גידול ילד צריכה להיות בתוך 9 חודשים מהלידה
קוג פאן לילדים?
ואם כן, איך אני מקבלת את הרשימה?
יש לנו כללית פלטינום
ניסיתי לבדוק באתר ולא מצאתי.
על פניו זה פשוט תלוי אם בסניף שלכם יש מטפלות שעשו התמחות בגישה. שווה להתקשר ולשאול.
אח''כ צריך לצלוח את הבירוקרטיה מסביב, אבל זה הצעד הראשון.
צריכה לילד בן 10
כל ילד שהרופא המליץ לו קוגפאן, באמת מתאים לגישה בפועל.
צריך לבדוק מול המכון או היחידה הספציפיים.
וזה לא היה סתם המלצה
הילד כבר עבר כל מיני אבחונים שונים והמליצו על השיטה הזאת עבורו ספציפית
לא, היא מרפאה בעיסוק ורק היא. לא כל ילד קשב יכול להכיל טיפול קוגפאן.
בכל מקרה אם הוא מעל גיל 9 אז כמו שכתבתי לך למעלה האופציה היחידה שלך למיטב ידיעתי היא ללכת לפרטי ולבקש החזר דרך המושלם.
תינוקת בת שבועיים
אף סתום מממש
קשה לינוק
קשה לנשום
מה עושיםםם
לתוך האף.
או חלב אם.
ולהגביה את הראש במיטה/בעגלה עם מגבת וכדו' מתחת למזגן.
אבל בגיל כזה קטן הייתי לוקחת קודם לרופא....
אין חום טפו טפו
אוכלת
הייתי הולכת אבל אין לי תור ואני בלי שינה בכללל
יש כאלה שמיועדים מגיל 0 ומקלים. אפשר לחלופין לעשות אינהלציה
וגם, כדאי להוציא כמה דקות לשמש. זה מרפא
אם הוא לא משתעל ואין שום דבר אחר חוץ מנזלת אז אולי לא צריך רופא.
את האף במים לקנח רק במים זה מרכך את הנזלת גורם להתעטשות הכל יוצא
אם כן שמלאי מזרק קטן בחלב אם ותשפריצי בעדינות לאף.
זה פותח אותו ויותר עדין ממי מלח
אז זה מתחיל בלשון קשורה אבל הרופאים אומרים שזה ממש טיפה לכן לא חותכים
התעקשתי שזה מכאיב לי אבל הם בשלהם.
יש לי חתך כואב
נוספה לזה פטריה
תוסיפו לזה גודש כי כואב לי להניק שם ואני ממש סובלת
שמתי משחה דקטרין לפטריה, שמה לנולין בין לבין ויש לי את הרפידות הטיפולית
אבל זה לא עוזר
הצילו
יש לכן רעיון איך להקל?
מתואמתלי בזמנו עזרה משחה שקוראים לה דרמוקומבין, אם אני לא טועה. משחה במרשם שצריך לשטוף לפני ההנקה.
אבל זה היה פתרון זמני... כי אחרי שהמקום הבריא עדיין התינוקת לא ינקה טוב. אמנם לא הגעתי שוב לרמת חתכים נוראיים, אבל זה בעיקר כי "פשוט" הפסקתי להיניק
אם לא הייתם אצל פרופ' יודסין, אז ממליצה ללכת לבדןק גם אצלו את הלשון הקשורה ולתאר מה את מרגישה.
ובינתיים - פטמות סיליקון ניסית?
אבל לא ידעתי שמתאים לשים שם
את אומרת שאפשר? ופשוט לנקות לפני ההנקה?
שלא שמים לנולין עם משחה לפטריה.
פעם שמעתי שזה מבטל את ההשפעה של זה או משהו..
שימי רק דקטרין אורל ג'ל (או המשחה המקבילה) ממש אחרי כל הנקה.
מקווה שזה יעבור לך מהר🙏🏻
זה כל כך כואב😥
בנתיים שואבת כי זה בלתי נסבל
וגיליתי שיש לי גם צינורית סתומה אז בכיתי עכשיו חצי שעה כשפתחתי ושאבתי את החודש
אוףףף
כואב לי
ממש ממליצה לנתק לשון קשורה. איזו גישה מעצבנת היום שאומרים לא לנתק כי זה רק קצת וכו׳. אחכ סתם צריך קלינאית תקשורת לטפל בבעיות שזה יוצר. זה שניה וחצי בגיל הזה, וממש כדאי. אם את קרובה להדסה כי״כ יש שם את פרופ׳ יודסין שעושה את זה במרפאות חוץ.
וחיבוק על הכאבים! אין לי עצות טובות לזה
מקווה שאתפנה לזה
אני סובלת ממש ברמה שקשה לי להרים את היד או שמשהו יגע לי בזה
גם לבת שלי יש לשון קשורה ולא רצו להתיר, עכשיו בת שנתיים ו7 ועוד לא התחילה לדבר
מעניין אם קשור
על יעילותה, אבל נשמע נכון.
לשנות את התנוחה של היונק ביחס לשד, כדי שלא יפעיל עוד לחץ על המקום הפצוע. למשל פוטבול אם את בדכ מניקה בתנוחה קלאסית
אז אל תחששי מאאוטינג
אולי שווה לשאוב חלק מהארוחות? נניח ארוחה שאיבה ארוחה הנקה
מה יכול להרגיע אותם להיות יותר שלווים?
ברוך ה' ותודה לה' אלף פעם שהם בריאים ופעילים
אבל כל היום הם הולכים מכות , נפצעים
איך מרגיעים אותם?
בני 10 ו9
זה שלב שאפשר לדרוש מהם להשלים בדיבור או הגזמתי?
אבל להגיע לזה לבד כשהם בסערת רגשות זה קשה...
לי יש בני 12 (תאומים) שעדיין רבים במכות לפעמים. לעומת זאת השניים שמעליהם כבר הפסיקו לריב בגיל הזה (וגם לפני כן לא היו רבים הרבה). זה פשוט קשור לאופי... התאומים שלי (וגם חלק מהילדים שאחריהם) עם מזג חם, אז כל דבר קטן מדליק אותם למריבה.
מה שכן, הם גם משלימים מאוד בקלות, ב"ה, וכשהם חברים - אז הם החברים הכי טובים בעולם! (לעומת שני הגדולים, שבעלי אופי ומין שונה זה מזה, שהם גם ביחסים טובים, אבל כמעט לא מתרועעים זה עם זה...)
לפעמים זה אפילו עדיף ככה, כי הם מגיעים להשלמה בעצמם.
אבל אם כן (ובעלי בדרך כלל זה שעושה את זה, כי לי אין מספיק כוחות): קוראים להם לעמוד לידינו (וזה לוקח זמן כי בלהט המריבה הם לא שמים לב), אומרים לכל אחד בתורו לומר את טענותיו (בלי שייכנסו אחד לדברי אחיו) ואז מנסים למצוא פשרה כלשהי שתהיה לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר (וכמובן לא תמיד זה הולך).
חשבתי שזה ברור שבגיל הזה לא רבים מכות 😅
גם לא נורמטיבי בעיניי שאישה בת 30 תחתל בובה ושתשמור עליה שלא תבכה בזמן שהיא מבשלת, אבל אני עושה את זה כשהילדים שלי רוצים וזה לא נשמע לי בעייתי
לנדנד בובה בנדנדה
לעשות קוקו לבובה
להיות בשקט כדי שהבובה לא תתעורר
לסדר לה את הגגון של העגלה שלא תהיה לה שמש
ועוד כיד הדימיון הטובה על ביתי😍
קוף מפרווה.
מדברת איתי על בובה....
המקוריתוואי אתן טובות
בא לי שתמשיכו חחחחח
לק"י
הבן שלי מניק את הבובות אצל המטפלת.
אבל בבית הוא רצה שאני אניק😂
(כך שלא זכיתי לראות אותו מניק בעצמו).
אני הייתי צריכה ללחוש כי המחשב ישן ולא רצינו להעיר אותו😂
(אנחנו אומרים שהמחשב ישן כהסבר למה א''א לראות בו, והבן שלי החליט שזה אומר שצריך להיות בשקט.)
היי בנות,
עוד לא בהיריון, מקווה בעזרת השם שאתבשר בבשורות טובות ומשמחות.
רציתי לבדוק אם יש מישהי שלוקחת קלקסן בהיריון ויש לה קרישיות יתר? ההמתולוג שהייתי אצלו אמר לי שרק שיש היסטוריה של הפלות לוקחים קלקסן. אבל למה לחכות חלילה למקרה של הפלה כדי לדעת שצריך בהריונות הבאים לקחת קלקסן.
אשמח לשיתוף ממישהי שחוותה היריון ויש לה קרישיות יתר.
וגם אחרי גרידה אחת
