אני ממש בלחץ
הנה ערכי הבטא שלי
2.4 70
4.4 158
8.4 402
11.4 586
14.4 670
לא קרוב להיות ״הכפלות״ , אבל הבטא ממשיכה לעלות
למישהי קרה?
אני ממש בלחץ
הנה ערכי הבטא שלי
2.4 70
4.4 158
8.4 402
11.4 586
14.4 670
לא קרוב להיות ״הכפלות״ , אבל הבטא ממשיכה לעלות
למישהי קרה?
זה תלוי כל כמה זמן בדקת, לא?
כמה שידוע לי הכפלה צריכה להיות כל יומיים
כל כמה זמן עשית בדיקה?
וואי חיבוק מתפללת בשבילך שיהיה טוב
ממש לא מבינה בזה

אני לא מכירה שיש מקרים שזה תקין
ואני חושבת שרוב הסיכויים שזה לא תקין.
סליחה שמבאסת ומאכזבת.
חיבוק גדול גדול!
שבעז"ה ה' ישלח רפואה שלמה לנפש ולגוף.
זו תהיה הפלה שלישית ברצף אם תהיה
ואני עדיין ללא ילדים
אני גמורה 
אני עם דמעות פה..
חיבוק ענק ענק❤
מבינה אותך כל כך את התסכול והעצבים מזהה
ממש הרגשה של ייאוש 
חיבוק ענק ענק ענקקקק
זה יגיע!!!! את תהרי ותלדי!!!!!
לא בטוח שזה חוץ רחמי.. יכול להיות כמו שכתבו פה כימי..
אצלי היו צריכים לתת זריקה שגרמה ל"עובר" לצאת.. אבל יש מקרים שזה ברמה חמורה יותר וצריך ניתוח.
הלב שלי איתך❤
בכל מקרה ממליצה לך לבקש שיעשו בירור לגבי ההפלות ושיתחילו את הבדיקות הנדרשות..
כ"כ עצוב. ממש נעצבתי לקרוא
מתפללת שה' ימלא חסרונך.
(אני לא יודעת אם זה מעודד אז אם לא תדלגי בבקשה.
לי היה חוץ רחמי והפלה ואז 3 הריונות תקינים אחד אחרי השני ב"ה ממש צפופים וזה מפצה על הכול)
מתפללת יקרה שבעזה בקרוב הריון תקין ובריא ותצאי בידיים מלאות💗
תודה תודה רבה לך!
מחר אבדוק ונראה מה גזר הדין
ובינתיים תודה על התגובות ❤️ מעריכה את זה מאוד
וב״ה באמת יסתדר בהמשך אמן
היא עולה לא תקין ואז יורדת ומתחיל דימום
תקבעי תור לרופא לעוד שבוע
אם היא לא תתחיל לרדת אז כדאי לבדוק שלא חוץ רחמי
כן ממליצה לך להיבדק כי המספרים שלך לא מאוד נמוכים
ולשלול הריון מחוץ לרחם.
עשית מעקב זקיקים?
ברוך השם לא היריון חוץ רחמי, נצפה שק היריון בתוך הרחם.. אז זה גם לא היריון כימי
כרגע ממתינה לבטא נוספת ולתשובה של רופא..
אבל ככה״נ פשוט היריון לא תקין..
אולי אולי אם בטא פתאום תחזור טובה תהיה תקווה 😔
אז זה באמת נשמע הריון לא תקין... תמשיכי לעקוב...
(לא חושבת שהבטא יכולה "להשתפר"... לא שמעתי שקיים דבר כזה ברפואה...)
חיבוק גדול...
תודה על כל העזרה , מקווה שפעם רביעית תהיה טובה יותר
עזר לי הפלה טבעית
טיפול בשיאצו ודיקור סיני...
עזר לי ממש!
ומאוד רציתי שיהיה טבעי...
אבל אם אתם לא אוכלים שרויה, זה נראה לי תחליך טוב ללחם בשביל הילד.
יש גם לחמניות די קלות להכנה מקמח מתה אבל מניחה שזה מחוץ לתחום (כי כתבת שאתם לא מרטיבים את המצה)
ב"ה לקראת לידה שישית.
מאוד מאוד רוצה ללדת במים...
אבל רק המחשבה על להיכנס למים עטופה בבגדים עשה לי מגרד בגוף🥴 ותהייתי לעצמי איך עושים את זה מבחינת צניעות.
אנחנו זוג דוס מאוד ב"ה.
בכל התחום של בינו לבינה ואינטימיות יש לנו פתיחות גדולה ובריאה מאוד. אין לי שום בעיה להיות מולו בלבוש מינימלי ומטה.. השאלה אם יש בזה בעייה הלכתית?
בזמן נידה אנחנו מקפידים על לבוש בשינה (ממש ממש לא על כיסוי ראש, בעלי רואה את השיער שלי חופשי) והימנעות ממראה של חוסר צניעות אחד ליד השני...
מרגישה בקונפליקט, מצד אחד מאוד רוצה ללדת מים עם מינימום בגדים. מצד שני, אין סיכוי ללדת כשהוא לא צמוד אלי (בלי מגע כמובן, אנחנו נאסרים מאוד מהר)
ממש מתפדחת לשאול רב. וגם תוהה לעצמי אם צניעות זה רק סייג או ממש איסור? ולא יודעת איפה לחפש תשובה...
גם בעלי כמובן ממש מתפדח לשאול.
אם יש למישהי ידע בנושא אשמח לשמוע. או שיודעת/ראתה פסקים בנושא ויכולה לכוון אותי (עם שם של רב שנראה שזה הכיוון ההלכתי שלנו..)
גם "הסייגים" זו הלכה. ברגע שאסורים יש דבר אחד שהוא אסור מהתורה השאר זה סייגים.
לפי ההלכה בזמן נידה אסור לבעלך לראות אותך ערומה השאלה היא ממתי יולדת נאסרת ובזה יש הרבה דיעות ואת יכולה לשאול רב אם יש מה להקל פה
מבחינת מתי אני נאסרת, אני נכנסת לחדר לידה כבר אסורים (לפי הפסיקה שלנו מפתיחה 4) באחת הליגות בדקנו לא היה מקום להקל...
במידת הצורך המשיבות מתייעצות עם רבנים, אבל הן גם למדו הרבה ויכולות לענות.
אז אם זה מרגיש לך יותר מתאים, זו גם אופציה.
את הפסיקה האשכנזית מן הסתם
משנה ברורה ורמ"א זה די בסיסי.
צריך רק לציין את זה
שזה להחליט שמהרגע שנאסרים הוא לידך אבל לא מסתכל.... נמצא מאחורי פרגוד או משהו בסגנון...
לא שונה בטירוף מחדר רגיל...
אבל לא מנסיון (של לידת מים)... כך נראה לי
ואשרייך על השאלה, מתוקה ממש
בע"ה לידה קלה בעיתה ובזמנה!
בלידה "רגילה" הוא אף פעם לא מאוחרי פרגוד. הוא תמיד יושב צמוד אלי עם הפנים לראש שלי (וחייב לשיר לי שירים, מסכן🙈) ואני מכוסה לגמרי אז אין שום ראייה לא צנועה..
ותודה על התשובה והפירגון❤️
כאילו האוזניים/עורף... בטוחה שאתם יכולים לתרגל בבית מצב שאת סתם יושבת על כסא, והוא מסובב כיסא לידך ומתיישב כשהוא רואה רקק את הראש בחצי זוית
ולא רואה בכלל את הגוף...
בצורה שמתאים כשאסורים. (לא משנה מתי נאסרים)
הסתכלות במקום ערווה.
השאר זה סייגים.
את יכולה ללבוש חזיית הנקה בלבד,
או סוג של גופיה ארוכה. ואז בזמן הלידה עצמה את מרימה את החלק התחתון. בכל מקרה בלידה במים את חייבת להשאר עם החלק התחתון במים כל הזמן. אז לא ממש רואים...
יש גם בגדי ים של שמלות כאלה, שמתאימים להנקה שגם אולי יוכלו להתאים.
אני ילדתי במים עם החלוק של הבית חולים.. ולא הפריע לי...
גם רק עם חולצה החלק התחתון בתוך המים ופחות רואים. ואפשר גם להגיד לו מראש שאת עם חלק עליון ולא תחתון ושיסתכל רק על הראש שלך...
כשאני ילדתי במים שמתי את החלוק של הביח, ובאמת שממש לא הורגש... גם לי היה את החשש הזה לפני כן שיהיה מציק וכו, אבל בזמן לידה זה היה לי כזה שולי, במיוחד כשהחלוק רחב מאוד ולא הכי נצמד לגוף.. משתפת מהחוויה שלי כדי שתדעי שזה לא חייב להיות בלתי נסבל...
מבחינת הלכה - כדאי לשאול רב. אנחנו הולכים לפי הרב אליהו וממה שאני יודעת כל הדיני הרחקות הן הלכה ממש (כולל הסתכלות במקומות מכוסים)
הלוואי שתמצאו פתרון שטוב לכם ומסתדר הלכתית! לידה קלה!!
זה לא קשור לאפשרות להיות ביחד או לא, קשור לאיסור קרבה... ולראות את האשה באיברים מגולים זה קרבה אינטימית... (חוץ ממצב שהבעל מיילד את אשתו בלית ברירה כמובן שזה פיקוח נפש וזה משהו אחר...)
רב פסק לכם שבלידה איסורי קירבה מותרים?
שאין במצב רגיל. כמו שלצורך העניין מותר לחלל שבת בשביל יולדת.
(אני אישית לא שואלת רבנים בהקשר של לידה אז זה לא נחשב😬)
אבל הייתי במקלחת עד פתיחה מלאה, וממש הציק לי החלוק במים. עד כדי שהורדתי אותו.
הלוואי שאמצא פתרון טוב למה ללבוש בלידה הבאה (מקווה לידת מים בעז"ה)
שאת מדהימה וצדיקה שחושבת על זה
אני ידעתי לפני הלידה שיש הגבלות והלכות
בשעת מעשה הייתי כל הלידה עם גוזייה בלבד
וסדין לסירוגין עד גובה המותן..
למה לא עם חלוק? לא יודעת
יצאתי ונכנסתי למקלחת כל הזמן ולא היה לי כח להתלבש ...
לא יודעת מה חשבתי לעצמי בשעת מעשה, לא ברור ..
בעלי גם עזר לי המון, למרות שהייתה דולה
הייתי חייבת את הנוכחות שלו
מקווה שןא עברתי על התורה כולה, פדיחה
אבל אני זוכרת שכתוב שגם ליולדת ביו"כ מזכירים לה שהיום יום כיפור, כלומר, יש משמעות להבהרה של החומרה... לכן מלכתחילה כדאי להתייעץ עם רב שמכיר את הזוג והוא יסביר כראוי את האיסורים במצב רגיל ומה חל בלידה לפי תחושת היולדת...
לעניות דעתי, בזמן תשיעי כזה עוד לא פני שהלידה מגיעה, נכון לברר עם רב את כל זה, ואז כשמגיעים הצירים והתחושות של זמן הלידה עצמה, רואים איך כמה ולמה מיישמים את הנחיות הרב.. התורה תורת חיים היא והיא מתאימה גם ללידה.
השאלה לא רק מה מותר או אסור... כי זה ממש משתנה בין אשה לאשה ואפילו אצל אותה אשה בסיטואציות שונות... ולכן ההתײעצות האישית פרטנית עם רב היא מה שנותנת את המענה ההלכתי הנכון ביותר.
ואז מתוך הנחיות הרב מגיעים ללידה, ובעיקר לאחריה אחרי שמתאוששים, שמחים ורגועים מה ואיך עושים... מתוך קדושה וטהרה דווקא מתוך הלידה...
*הגבתי לך לא באופן אישי אלא על הכיוון של "אין מה לשאול רב כי את יולדת את מותר הכל" (לא ציטוט של מישהי, אלא הרעיון)
מי שפחות נוח לה יכולה לגגל,
ואם היא כבר אחרי הלידה, כמו מי שהגבתי לה, מה יעזור להתייעץ...
בגוגל תשובות של כמה רבנים שמקלים, ביניהם כמה תשובות של הרב יעקב אריאל, באתר מכון התורה והארץ ובספר פוע"ה, כפי שציטט וסיכם מחבר ההרחבות לפניני הלכה. פתוח ברשת. מספיק דוס עבורי
בטח אם זה רק כדי להרגיע אותה שברור שהיא לא "עברה על כל התורה".
גם לא נעים לומר אבל יש פעמים ששואלים והתשובה ממש מאתגרת
ככה שפשוט לא שואלים, טומנים ראש בחול..
מורכב לנו בקיצור ...
לא הגבתי לגבי זו שאמרה שעברה על כל התורה חלילה (ברור שהיא לא...)
התכוונתי למי שלא יודעת מה נכון/לא נכון...
אז האמירה ש"הכל מותר" קצת מבלבלת ולא נותנת את הבהירות...
התכוונתי לאמירה שיכולה לבלבל מה בסוף בת'כלס מותר/אסור
שמחללים על יולדת שבת (שזה נכון כמובן)
אבל זה לא נותן את העומק וההרחבה...
וזה נכון לשני הכיוונים... (אפשר בטעות לא לחלל "מספיק" ואפשר לחלל "יותר מדי")
צריך להבין איך זה יורד למעשה וכל זוג (וכמובן היולדת בעיקר) צריך לפרט מה הצרכים (לוגיסטים, נפשיים..) שעולים ואז הם יוכלו לקבל את המענה המדוייק...
לתת פרופורציות.
מותר למי שלא יולד (צוותי רפואה/בעל)
לחלל שבת עבור יולדת
אז ק"ו מותר ליולדת להיות בבגדים שנוחים לה- כי הרי ברור שאין בזה איסור
יש הנהגה שאסור לבעלה לראות אותה כך
ולכן - ספציפית למה שהיא שאלה (ולא מדובר על כל דבר...) צריך לדייק
ולא להרחיק ולומר שזה מצריך היתר מרב
הקיצוניות מסוכנת לשני הכיוונים
מסכימה שזה נותן פרופורציות...
אבל גם יכול לבלבל.
ומי שפתחה את השרשור רוצה לברר על
שילוב של
להתלבש איך שנוח לה, ברור
ושבעלה יהיה שם...
ופה יש מה לברר לדעתי בהחלט עם רב איך עושים זאת...
וכל אחת תחליט מה שטוב לה. אמרתי את דעתי האישית.
שיש מקום להתיר לרצונה של היולדת בלידה
אל תתפסו אותי על המילה אבל משהו זכור לי..
ללידה הבאה נברר לעומק
הנוחות שלך והשלווה שלך בלידה בעיני היא מעל הכל
(אני גם מפנטזת על לידת מים... התכנון שלי הוא או גוזיה נוחה.. או גופית ליקרה... נוטה לגופיה דווקא בגלל שנראה לי יותר נוח ובעיני- זה ממש מכוסה - במילא כל החלק התחתון מתחת למים והם מטשטשים הכל)
כך שלפי דעתי כל עוד אין פה איסור מפורש ק"ו שאת צריכה לעשות מה שעושה לך טוב
את ההתמודדות אם להסתכל או לא- תשאירי לו...
זה שלו
הוא יכול לשבת על ידך על הרצפה ובעצם תהיי מוסתרת ברובך על ידי הדופן של הבריכה
הוא יכול להתמודד...)
עם מצלמה.
בלי תלות בשקע.
משהו טוב, קיבלנו הרבה כסף בביימי...
לא מבינה בכלל מה ההבדל בין המכשירים השונים.
תודה רבה!
הקטן שלי עוד מעט בן שלוש, מאוד רוצה להיגמל, מדבר על תחתונים ורוצה לעשות בצד עם החברים
הבעיה: הוא לא מצליח לשחרר באופן מודע. עומד ליד האסלה
יושב על סיר
עומד ליד עץ
וכלום לא יוצא
היו כמה פעמים שעשה בסיר אבל במקרה
זה ככה כבר כמה חודשים
ניסיתי בועות סבון ולנשוף, לפתוח את המים
יש עצות נוספות?
לעזור לילד לשחרר מבחינה רגשית
כי זה מזכיר במראה קצת את היציאה והמשחק עם זה משחרר את הלחץ והפחד
במשך הרבה זמן היא הייתה קבוע יושבת בשירותים לפני האמבטיה, אבל לא עשתה כלום.
המטפלת שלה אמרה שנראה שהיא יודעת להתאפק, אבל לא יודעת לשחרר.
רק כשהורדתי לה טיטול היא למדה לשחרר.
עשיתי לה הכנה לפני.
כל פעם כשעושה פיפי,
לומר בנחת: הנה אתה עושה פיפי!
בפעם הבאה נלך לעשות בשרותים / ליד העץ.
יש גם שיטה לקחת יום, ולתת מלא מלא לשתות( שתיה מתוקה ושלוקים וכו') ואז יש הרבה הרבה התנסויות
בדרך כלל כך הם לומדים מה הפעולה שצריכים לעשות כדי שיצא...
למידה טבעית.
אפשרות נוספת- לעשות במקלחת עם טוש פתוח.
בהצלחה!
מתקפת הטרור של איראן באה הכי לא מזמן
בתור מורה שרק השבוע יצאה לחופש בניתי על השבוע כדי לנקות
אתמול הילדים היו בבית לא יכולתי לעשות כלום!
היום רק בעשר הלכו לגן וכבר חוזרים ב13- מה הקטע? בקושי עשיתי אפצ'י ושוב יהיה פה בלאגן שלם ממה שכן הספקתי המעט שהצלחתי והבית מבולגן עם דברים שהוצאתי מהארונות ואצטרך להיות עם הקטנים ללא עזרה. מה יהיה?
למה תמיד דופקים אותנו? למה בתי ספר עד 16 וגנים עד 13 אצלנו? בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע.
הילדים שלי ניקו איתי אתמול ועזרו לי ממש
בזמנים שלא, הם עשו מה שהם רגילים לעשות כל הזמן
אתמול פשוט שיתפתי את הבת שלי הניקיונות. נתתי לה מגבון, והיא ניקתה את הכיסאות והשולחן. אחרי זה נתתי לה לנער ספרים מהספרייה, היא עשתה את המדפים התחתונים ואני את העליונים.
אמנם היו דברים שחזרתי אחרייה, אבל היא גם לא הפריעה וגם זה עזר קצת. בשאר הזמן נתתי לה לראות סרט במחשב.
הייתי בטוחה שאני לא יתקדם בכלל, אבל הספקתי מלא יחסית.
היום נפתח ב9:30, והספקתי יחסית הרבה... לשטוף את הרצפה של הסלון-פינת אוכל, מקרר, ועכשיו חוזרת מהקניות של פסח. יש עוד את המקרר חיצונית, והמדפים עדיין לא במקום, אבל יחסית זה אחלה הספקים.
תנקי מה שצריך *לפסח* לא נקיון אביב או סתם לאוורר את הבית
אם את רוצה את זה תקדישי לך דד ליין נגיד עד שבועות לנקות ארונות, ארגזי מצעים, לחדש את הבית ב...
ככה ירד לך לחץ
אבל אני עובדת ובניתי על השבוע כדי לנקות😅
התחלנו באמת רק השבוע
ובטוחה שבע"ה נספיק הכל!
שיש לי מבחן עוד יומיים
ומבחן ביום בדיקת חמץ
כי אתמול התבטל המבחן
וגם יומיים אחרי פסח ויומיים אחריו עוד אחד
הבית שלי לא יודע שיש פסח
אני לא יודעת שיש פסח
רציתי בגד לחג
רציתי לנקות קצת
שלום ביי
אני אבודההה
בנוסף אני עברתי השבוע ושבוע שעבר טיפולי שיניים קשוחים שמפריעים לי...
סיוט
אני עצבנית בסאבטקסט על המדינה
למה אף פעם אין משהו נורמלי במדינה הזו
והחלטות נורמליות בממשלה בעד ההורים
עוד רגע יש סדר והכל לא כסדר
לא בא לי גם מתח מצד ניקיונות וגם להיות עם הילדים במקביל
אני משדרת מתח ועומס
לבינתיים תחזירי את מה שהוצאת.
בערב בעלך בבית? אם כן שיקח פיקוד על הילדודס, תשתי קפה ותעשי עוד משהו.
חוסר זמן הוא מנוע לפרודוקטיביות אם מתכננים נכון.
עדיף לתכנן מטלות קצרות, למשל מדף מדף, מאשר מטלות גדולות (ארון שלם)
וגם להקפיד על טאטוא ולהעביר סמרטוט לעיתים קרובות אחרת כל הלכלוך עובר מפינה לפינה כל הזמן.
אפשרות נוספת להגדיר שהתפקיד שלך זה להוציא ולנקות, והתפקיד של בעלך זה להחזיר לארון בסוף היום.
ככה תהיה לך מוטיבציה לעשות עוד פינה ועוד אחת,
ולא להיבהל מהבלאגן שזה יוצר בבית, ובאשר לילדים אפשר להוציא אותם או לרכז פעילות במקום בטוח יחסית כנו מרפסת או אמבטיה ארוכה.
מבחינת בעלך, בגלל שהוא לא היה כל היום בבית וניקה ופינה אולי יהיה לו יותר קל להחזיר יחסית בקלות. (אפשר גם בבוקר מוקדם לפני שאתם מתעוררים אם הוא עייף בערב)
בהצלחה!
הילדים מסיימים ב13 ואני עובדת
צריכה לדאוג פה לארוחת צהריים גם
ואני לא מרגישה טוב
בא לי חופש מעכשיו כבר
אוף
היי
אנחנו צוות של חוקרות מהאונברסיטה העברית, פיתחנו אפליצקיה שמיועדת לנשים הרות ובן הזוג המעשן, במטרה להפחית את החשיפה לעישון פסיבי בזמן ההריון.
רוצה לשמוע עוד?
אנלור יהודית 0526698454
שאלה לי אליכן
כל פעם שמתארחת אצל ההורים שלי לשבת או לחג
אמא שלי שולחת לי הודעה כמה ימים לפני שהיא לא מרגישה טוב, עייפה חלשה וכו' וכד'והיא מכינה אותי שלא תכין הרבה אוכל
לא תתארגן כמו שצריך וכו'
אני כל פעם אומרת לה שלא רוצה להכביד ולכן יכולה ממש באהבה לדחות את ההגעה
או לעזור להכין אוכל
היא חוזרת שלא צריך לעזור
כן תשמח שנבוא
אני גם ככה מכינה חצי מהאוכל של שבת וסוחבת
היום זה קרה שוב,
אז אמרתי לה
אימוש את מעדיפה שלא נבוא?
כי קשה לי לשמוע כל פעם על הבעיות שלך שבוע לפני החג
קשה לי לשמוע שהגוף גומר אותך
שאת חלשה ברמה כזאת שלא יכולה להכין סיר מים וכמה ירקות (מרק)
קשה לי להביא איתי שלושת רבעי שבת, בעלי אומר לי אם זה המצב בואי פשוט נשאר בבית
מה גם שיש אח נוסף שמתארח לו שלושה ילדים ואישה שלא עושה כלום.
האח הזה ואשתו לא מבינים או לא יודעים שצריך להכין אוכל
וככה מוצאת את עצמי מכינה אוכל לגדוד שלם כשכל חד מהם אוכל מנה משולשת ועוד לפני החג חצי נגמר.
לא נדבר על הבלאגן שהילדים שלו עושים והאישה כמו פרינססה לא חושבת לסדר אחריהם..
הפעם נמאס לי
אז אמרתי לה שקשה לי עם זה,
אומרת לי מה קורה לך
מה אמרתי
ומה אכפת לך
אין על האוכל שלך (תודה תודה)
כולנו ממש אוהבים
למה את תוקעת אותי עם הגיסה ושלושת הילדים
בקיצור עושה לי מצפון..
הגברת נפגעה
העניין הוא:
1. קשה לי לשמוע כל ערב שבת וחג את התלונות שלה, זה כואב מידי
2. קשה לי הפעם להכין אוכל.,! קשה לי באמת.
זה פוגע לי בזוגיות
מאתגר לי החיים
אני חלשה עייפה
ארוחת צהריים אני לא מכינה, מה עכשיו להכין אוכל לליל הסדר בכמויות מסחריות.
3. אני מתייעצת עם אחות קרובה, במקום להבין אותי היא אומרת לי מה אכפת לך
כיבוד הורים תחשבי על השכר..
דיי אני גמורה, מבטיחה😭😭😭😭
באלי להגיד לה שלא מגיעה
היא תרצח אותי על זה
אבל אני לא יכולה
גם לא מעוניינת להגיע בלי אוכל, לא להכין כלום ולגווע מרעב 25 שעות
לא מסוגלת 😭😭😭
ממש מסכימה עם כל מה שכתבו כאן על כיבוד הורים והורים מבוגרים וכו',
והפותחת- את ממש מיוחדת שככה מקבלת. מדהים!
אני חושבת שעוד לפני הזכות בקיום מצוות כיבוד הורים, זה פשוט התנהלות טבעית בתא המשפחתי .
את במקום רגשי שמרגיש מנוצלת וזה לא אמור להיות כך.
אם תתנתקי מהרגש הזה תוכלי לראות כמה שזה טבעי.
אצלנו ברור שככשסוגרים שנבוא לשבת ברור שנשאל מה להביא,ולא משנה לי עם עוד מתארחים באותה שבת יביאו או לא.
זה נראה לי כזה בסיסי שכל אחד עוזר במה שהוא יכול.
אנחנו רוצים להיות יחד וזה לא מלון או מסעדה, אז כמו שבבית שלי אני אחראית לבשל , את אותה אחריות אני מרגישה גם אצל ההורים.
לפני חגים - ברור שבאים כמה ימים לפני החג לנקות/ לבנות סוכה.
לא דווקא כי הם זקנים, כי אם אנחנו רוצים להיות יחד ברור שנהיה יחד גם בהכנות.
זה פשוט הדדיות טבעית בתא המשפחתי,
כבני אדם זה כיף להיות חלק ממשפחה ויש זכויות ויש חובות
למי שלא קראה, במעקב אחות רגיל האחות ראתה עקבות חלבון, אז היא שלחה אותי לעשות תרבית. בתרבית הופיע שיש לי קצת חלבון וביקשו מעקב קטן..
היום הגיעו עוד תוצאות וב"ה אין חלבון.
אבל מסתבר שיש לי דלקת די רצינית בדרכי השתן ואני לא מרגישה כלום!!! הרופאה אמרה להתחיל ישר טיפול אנטיביוטי, כי זה בעייתי בהריון!
אז ב"ה על החלבון הקטן הזה שמאוד הפחיד אותי, בזכותו עלינו על הדלקת!
ואיזה הזייה שיש דלקת ולא מרגישים כלום! די מלחיץ הייתי אומרת..
מרגישה נורא מוזרה
אבל ממש ממש משעמם לי בחופשת לידה.
בסה"כ כמה שבועות אחרי הלידה וממש לא הרבה זמן שמרגישה יחסית בסדר (ועדיין חלשה קצת)
ונוראא משעמם לי.
יש לי חרדה מלחשוב על להעביר ככה כמה חודשים.
אני מאוד מתגעגעת לעבודה, חושבת מלא על דברים שהשארתי מאחורי איך מסתדרים ואיך הולך להם.
וערב פסח עכשיו ותאמת אין לי כח לעבוד מידי לפסח וגם חושבת שבכל זאת הגוף צריך להתחזק לפני שאני רצה להבריק ארונות וחלונות.
וגם כנראה נצטרך לעבור דירה בחודשים הקרובים, אז מה העניין להתאמץ... במילא נצטרך להגיע לכל פינה בזמן הקרוב
אז עושים את המינימום שחייבים.
ובקיצור ממש ממש משעמם לי...
יש מי שמזדהה בקהל?
מרגישה המוזרה היחידה שממש לא ששה לחופשת לידה ולא חושבת שזה כייף (וכן, יש לי נקיפות מצפון איזו מין אמא אני..)
משתגעת מלשבת בבית תקופה ולא לעשות כלום.
ניצלתי את הזמן לפגוש חברות.
הייתי סטודנטית אז היה לי בדיוק תקופת מבחנים שהייתי חייבת לעבור.
ובאמת חזרתי אחרי 3.5 חודשים וגם אנחנו עברנו דירה חודשיים אחרי הלידה..
ממש מבינה אותך
אולי באמת תשקלי לחזור בזמן לעבודה בלי להאריך.
יש עוד חברות יולדות בסביבתך שתוכלי להפגש איתן? תחביבים שתמיד רצית ולא היה זמן?
אני כולי קנאה שיש זמן להשתעמם..
כ"כ בניתי על החופשת לידה ואני רק במירוץ להספיק לישון
עם תינוקות שבקושי ישנה בלילה וצורחת המון ביום ונמצאת רק על הידיים
מספיקה רק להיות איתה על הידיים ולסדר עם יש אחת את הבית והופס.. נגמר היום.
מחכה לחזור לעבודה כדי לנוח😅
לא ידעתי שאנשים נהנים לקום בבוקר לעבוד..
חחח
פיזית, אים לי כמעט זמן לנשום כי כל הזמן יש מה לעשות ורוב הזמן אני עם הבייבי המתוק.
אבל מנטלית משעמם לי ממש
מתגעגעת מאוד לעבודה
לשני הגדולים שלי יש מיטת ספפה ומתלבטת כרגע אם לקנות לקטנה ספפה נוספת או מיטת ילדים.
יתרונות ספפה: אפשר לארח זוג והמיטה הנפתחת באותו גובה (בגלל שכבר יש שתי ספפות בבית לא קריטי לי עוד אחת).
חסרונות ספפה: הסדין כל הזמן בורח (יש פתרון לזה? איפה קונים את הקליפסים האלה והאם הם יעילים?)
יתרונות מיטת ילדים:
נח שיש מזרון (למשל כדי לישון בסוכה וכדו׳)
יפה יותר בעיני
הסדין לא יברח
כולל מגירות אחסון
חסרונות מיטת ילדים:
מיטה נפתחת בגובה אחר
עד איזה גיל זה מתאים?
אשמח לשמוע תובנות ועצות…
עם מזרון כמו מיטת ילדים רגילה.
החיסרון באירוח שהמיטות מחוברות ולא ניתן להפריד במקרה הצורך.
של בריחת הסדינים
שאת נוטה למיטת ילדים.
למה חשוב שיהיה באותו גובה אם כבר יש לך 2 לאירוח?
מבחינתי עוד חיסרון בספפה זה שהמזרון לא ניתן להחלפה. מיטת ילדים נוער באיכות טובה יכולה לשמש המון שנים, לי היתה מיטה. בדיוק מהסוג שאת מתארת עד שעברתי למכונות הסטודנטים ומשם הלאה...
השתמשתי עם מזרון שהתחדש כל כעשור. המיטה עברה כבר לנכדים ..
יש 2 מיטות ילדים (מיטת אחים..)
ושאנחנו מתארחים אנחנו ישנים שם
מה הבעיה שזוג ישן על 2 מיטות שלא באותו גובה🤔
וככה גם אפשר להפריד ולחבר כרצוננו
גם בגלל פספוסים ושאר דברים שילדים עלולים לשפוך (וגם אם היא עצמה לא מפספסת - אולי המיטה שלה תעבור בעתיד למישהו אחר? או שסתם ילד קטן ישב עליה ויפספס?), וגם כי הן צרות יותר וכך אפשר לחסוך במקום. וחוץ מזה - יותר קל לפתוח ולסגור נפתחת של מיטת ילדים מאשר של ספפה.
אצלנו יש ספפה רק בחדר האורחים.
אלא אם כן את מתכוונת מיטת מעבר..
בת כמה הקטנה?
אשמח להמלצות /דיס המלצות לד"ר יהושע סגל לסקירת מערכות מאוחרת.
תודה מראש
מרגיש מאד מקצועי
מסביר כל דבר שרואים בסקירה שזה ממש כיף לי בלי שאני שואלת ממש מסביר בקול
פעם כזה התרגש אצלי כשראו ממש כפות ידיים פתוחות יפות כאלו שזה הגניב אותי ממש כי הוא מבוגר ושנים כנראה במקצוע.
הייתי אצלו פעמיים בהריון הזה(סקירה מאוחרת+סקירה מכוונת)
סהכ הוא מקצועי מאוד
לא הייתי מגדירה אותו כרופא הכי רגיש בעולם...
יכולה לפנות בפרטי אם את רוצה.
הי,
אז,מרגישה צורך לפרוק ואולי גם לשמוע מכם.
אז אני אוטוטו שבוע 32. לא מוכנה ללידה בכלל! משום כיוון.
כל ההריון היה לי כ"כ לבד עם בעלי שבצבא ובתקופה קשה שעבר/עובר עם עצמו בעקבות המלחמה.
ניסיתי לדבר איתו על הלידה במהלך החודשים כמה וכמה פעמים אך זה פשוט לא הלך.
ניסיתי לבד לחשוב על הלידה ולהתמקד בהריון ולא לשכוח לגמרי.
בינתיים מצאתי דולה - שהיתה צריכה לבטל.. אמרתי שאקח את אמא שלי, אבל בסוף גם זה לא אופציה.
פגשתי דולה נוספת שילשום. עשינו מפגש הכנה ועיבוד לידה. יצאתי בתחושה שלא היה עיבוד, לא היה הכנה, ותיאמתי איתה בטלפון שנצא עם תכנון לידה - שזה הציל אותי פעם קודמת שנתתי לבית חולים!! ויצאתי עם כלום. אז בטח שלא אקח אותה ללידה עצמה
בינתיים, אני בביקורת יותר הדוקה רוב הסיכויים שיעשו לי זירוז בשבוע 37. בתקווה שלא קיסרי!
פתאום אני מבינה שעוד 5 + שבועות בע"ה אני אהיה עם עוד תינוק!!
מתה מפחד מזירוז! מפחדת מהלידה בכללי (לידה קודמת היתה קשה ... ) וכרגע אין מי שיהיה איתי בלידה.
אין לי סידור לבן הגדול שלי (שהוא עוד לא בן שנה וחצי). שזה קושי נוסף. מפחדת איך הוא יקח את הלידה.. יסתדר בלעדי כשמאושפזת. הוא כעס עלי מאוד השבוע שהייתי הרבה פחות איתו כי היה עמוס בעבודה. אבל זה לשירשור אחר.
כל ההריון ניסיתי להיות חזקה.ניסיתי להיות פה לבעלי. לא שכחתי את עצמי. אבל עכשיו זה כ"כ מתקרב הלידה. והכל באויר.
זה קשה לי ממש.
אין לי כוח לנסות להכיר דולות חדשות. על כולם יש המלצות מהממות - ובסוף התאכזבתי כבר פעמיים.
חוששת מהלידה, חוששת אחרי הלידה. מפחדת מאוד מזירוז.
ב"ה יש לנו משפחות תומכות מאוד. סוגרים את הבית בזכותם ולא צריכים לנקות לפסח שזה הקלה ועזרה כ"כ גדולה!!!
בונה על זה שיעזרו אחרי הלידה. אבל החשש הוא יותר על כמה חודשים אחרי. והבן שלי. ובעלי.
מרגישה שגדול עלי..
*אתמול עשיתי אולטרסאונד וראיתי את העובר ב 3d פעם ראשונה. כמה כוח זה נתן! כמה התרגשות! כל היום המשכתי להסתכל על התמונה!!
תודה למי שקראה עד לכאן!!!
אולי לקחת חברה או אחות ללידה?
לגבי סידור לתינוק, אולי אמא אחרת ממעון תסכים לעזור לשים או לאסוף ובלילה לקחת בייביסיטר ?
לגבי התינוק, זה יותר שבת שלא יודעת מה לעשות.
אבל באמת הלידה מטרידה אותי.
פחות מתאים לי חברה ואחיות לא רלוונטי
כ"כ מאוכזבת. כי קבעתי עם בעלי לפני כמה שבועות שמחר נצא ליום זוגי ונדבר על הדברים ה אלה ןנגיע להחלטות.
הוא כתב ביומן שלוקח חופש, זה היום האחרון של התינוק אצל המטפלת וזה כבר לא יקרה.
הוא חייב להיות בצבא. ואין לי כוח לעוד תקופה קשה ולבד.
מרגישה רע שמאוכזבת מזה כשהמצב מתוח.
באמת בע"ה שיהיו רק בשורות טובות.
מנסה להחזיק באמונה שה' איתי ובסוף יסתדרו הדברים לטובה!אבל זה לא קל...
לא לחשוב לטווח ארוך, איך אני אסתדר עוד כמה חודשים, כי כשהכל גדול עליי אין סיכוי שאני אראה את זה בצורה חיובית, זה רק מלחיץ.
לחשוב על הצעד הבא.
אם את מוצפת היום ספציפית אז אולי עכשיו לא זמן טוב לחשוב על הלידה, עכשיו עדיף לחשוב על ההכנות לשבת.
אם זה כבר תקופה מלחיץ אותך, אז כן כדאי לתכנן, אבל בנחת, 5 שבועות זה לא מעט זמן
לנסות לקבוע מראש עם מישהו מהמשפחה שיוכל לשמור על הילד בזמן הלידה.
ולגבי ליווי בלידה, אני מבינה שזה נורא קשה אבל אולי בכל זאת לנסות למצוא עוד דולה ולברר מראש יותר על הסגנון שלה.
ובינתיים אולי אפילו לדבר עם אחות או חברה טובה שיודעת להקשיב על הרגשות והתחושות שלך יכול לעזור לתחושת הלבד.
וכל הכבוד לך על העמידה האיתנה כל ההיריון הזה! נשמע מאתגר ממש!!!
בעזרת ה' שיהיה בשעה טובה!
תודה רבה!
פשוט עשיתי כ"כ הרבה טלפונים לדולות, ולנשים שילדו איתם, להרגיש שיש חיבור לפני הפגישה, לספר על הצרכים שלי.. אז זה מתסכל מאוד.
מבאס גם שהיום שאני ובעלי שמרנו למחר לדייט לחשוב על הדברים באווירה אחרת לא יקרה בעקבות המצב.
אבל העיקר שיהיה בשורות טובות!
מרגישה כאילו כתבת אותי עם שינויים קטנטנים
ממש ממש איתך!! בשלב ובתחושות
תיכף 34 ב"ה ולא מוכנה ללידה בכלל! בעלי גויס אחרי שמחת תורה ועכשיו הוא איתי (בלע"ה) אבל אני בלחץ אימים והדבר האחרון שיוצא לחשוב עליו הוא הלידה, אני ממש לא בראש
ובנתיים הזמן עובר...
מקווה שככל שעוברים הימים את מצליחה להתארגן יותר!
בע"ה שיהיה לידה קלה בידיים מלאות!
ב"ה אני שבוע 36 לאחרונה שמתי לב שהדופק שלי מהיר,
והיום בבדיקה אצל האחות הוא היה 103
המוגלובין 9.9
מישהי נתקלה בתופעה?
גם אני הרגשתי ככה כשהיה לי המוגלובין 8
סבלתי כל ההריון מדופק מהיר יחסית.
בבדיקות דם ההמוגלובין היה נמוך והתחלתי להקפיד על ברזל והדופק התאזן קצת.
אחרי הלידה ההמוגלובין צנח (כנראה בגלל האיבוד דם בלידה) והדופק זינק לשמים.
הבנתי שזה מאוד קשור אחד לשני ואנמיה מביאה לדופק מהיר.
באופן כללי נראה לי כדאי לך לנסות לשפר את ההמוגלובין לפני הלידה.
המוגלובין 10.1
חודש שמיני+
את יודעת מה הדופק הממוצע שלך
אצלי הדופק תמיד תמיד נע בין 110-140 בלידות תמיד נלחצים מזה עשו לי מלא בדיקות ו3 פעמים א.ק.ג לב
והכל תקין זה הדופק שלי
זה נשמע לי ממש גבוה.
לי גם היה עכשיו אחרי הלידה דופק שהגיע ל- 140 והרופא ממש לא אמר לי שזה תקין.
140 זה לא דופק תקין בכלל
אבל זה הדופק שלי🤷♀️
אני בהריון חודש רביעי והבן שלי בן שנה ,
אני מפחדת ללדת
מפחדת מההרגשה שכאילו שאני אלד אני כביכול נוטשת את בן השנה , כך היה לי בלידה הקודמת
זה כל כך קשה נפשית, פתאום כל הזמן עם התינוק החדש בזמן שיום קודם כל היום הייתי סביב הגדול
זה חוסר אונים כזה
במיוחד שהוא מאד קשור אלי ומעט גם יונק ובא לישון איתי פתאום באמצע הלילה ( לא מפריע לי)
מה יכול לעזור,איך להתמודד עם זה ?
אשמח לעזרה
מעכשיו כבר מפחדת מהתחושות
תודה בנות יקרות
לידת תינוק נוסף באמת ממקמת מחדש את בני המשפחה ומשפיעה מן הסתם גם על הקטן..
אל תשכחי שעד הלידה יעברו עוד כמה חודשים שהם משמעותיים מאד בהתפתחות שלו. בע"ה הוא כבר ילמד ללכת ויהיה עצמאי יותר.
הגיוני שהתקופה של השינוי תהיה כרוכה בטלטלה אבל לטווח הרחוק את מעניקה לו מתנה נהדרת- אח נוסף לכל החיים. בנוסף, בעוד שנה-שנתיים תגלי כמה זה מקל עלייך שיש להם אחד את השני לתעסוקה ומשחק משותף.
ובינתיים- נשימה עמוקה. חבקי את הקטן שלך ותספרי לו בשמחה כמה נפלא יהיה לכם יחד עם התינוק החדש.. ואם את עדיין לא שם - קחי לך את הזמן להתרגל לרעיון, סבלנות..
בהצלחה!
עברתי ועוברת עם זה תהליך.
אם כמה שזה נשמע לא טוב, הרגשתי שאני עושה פרידה מתקופה של שנה וחצי כמעט כ"כ טובה בחיים שלי. שהכי פרחתי בה.
והולכת להיכנס לתקופה שיהיה קשה השינוי.
אבל מאמינה שזה יהיה שינוי לא פשוט אבל שינוי שהוא מתנה לכולנו.
המתנה הכי גדולה שאת מביאה לבן שלך זה - אח!
יהיו לו זמנים קשים, שלא תוכלי לגשת אליו, שהם יריבו, שלא תוכלי לתת רק לו הכול...
אבל את מביאה לו את הדבר הכי ענק לחיים - את הדבר *שרק את* יכולה להביא לו: אח! וזה שווה את זה!!!
על החיזוק
נשואים 5 שנים ביחד 8 שנים עם 2 קטנים.
מאז ומתמיד היו לנו מריבות קולניות בבית. בעלי טיפוס חם מזג. היה לו עבר לא פשוט. חזר בתשובה ונהיה מתון יותר. היו מקרי אלימות עם גברים בכל מיני סיטואציות במהלך החיים. חלק באשמתו וחלק לא..
לפני כמה חודשים באחד המריבות בעלי התעצבן תפס אותי מהחולצה והשליך לריצפה כאילו אני חפץ . ושם עליי את הרגל. היינו חודש בפרידה עד שהתנצל השלמנו. והזהרתי אותו שבפעם הבאה שיקרה מצב כזה אזמין משטרה. ציפיתי שזה יאיים עליו והוא יחשוב פעמיים לפני שיעבור מדיבור אלים למגע אלים.
לפני חודש היה מריבה גדולה שיצא משליטה. גם אני עשיתי טעויות כמובן. בכל מקרה החלטתי שלא מעוניינת לדבר איתו הוא כעס קילל צעק. באיזה שלב החליט שלוקח לי את הטלפון קמתי ותפסתי את הטלפון הוא רצה להזיז אותי תפס אותי מאחד האיברים בגוף העיף לריצפה. קמתי והזמנתי משטרה. עצרו אותו ולאחר כמה שעות באתי לתת עדות . סירבתי לשתף פעולה ולהתלונן נגדו והוא שוחרר.
עברנו חודש בנפרד כרגע הוא מאוד רוצה שנתפייס. גם חזר לבית. אנחנו נתחיל טיפול זוגי ואישי לאחר פסח.
אני כותבת את כל זה כי למרות זה שמנסה להתפייס הוא אומר ומשדר בכל הזדמנות שהוא פגוע מאוד. שזה דפניתי למשטרה כמו בגידה מבחינתו . הוא מרוסק מיזה. הוא מאשים אותי שפעלתי מנקמה. אני נשבעת שלא. הרגשתי באותו רגע שחייבת שיעזרו לי וזה הדרך היחידה שהרגשתי שיכולה לעזור לעצמי באותו הרגע.אני באמת
רוצה לשמוע דעות אמיתיות האם עשיתי טעות שהזמנתי משטרה? האם הייתי צריכה לפעול אחרת?
אני יודעת שאני לא מושלמת אבל אלימה אני לעולם לא. לא בדיבור ולא במעשה. אני מרגישה שצריכה כל היום
להסביר את עצמי על המעשה שעשיתי. ואני באמת רוצה שתגידו לי אם טעיתי. אם הייתי צריכה לפעול אחרת?
לדעתי טוב שפנית למשטרה.
אסור לך להכיל אלימות. לא משנה מה הסיבה אליה...
תבררי עם עמותות הקשורות לגבי הטיפול ומה המטרות שצריך שיהיו לו. כמו עמותת מיכל סלה, בת מלך .
ואם זה ח"ו יקרה שוב, מחזקת אותך לפנות שוב.
נשמע שאת מודעת לבעייתיות ופועלת בשביל לשנות את זה.
וגם נשמע שהוא מפעיל עליך מניפולציות רגשיות. המעשה שעשית מאוד הגיוני, הוא תקף אותך ולא להפך, והוא צריך להתחרט על זה. שימי לב ותזהרי מאלימות רגשית- הרבה יותר קשה לשים לב לזה מאלימות פיזית ולעצור את זה. האם הרבה פעמים הוא הופך את עצמו לקורבן בסיטואציות של מריבות וחילוקי דעות? מאשים אותך או לא מכבד את דעתך?
אני מעלה את השאלות האלו כדי שתשימי לב אם כן, ותעלי את זה בטיפול.
כל הכבוד ובהצלחה!
קשה לשמוע אבל את מוכרחה ללכת לאיש מקצוע שייתן לך כוח לקום ולעזוב.
אלימות נוטה להסלים. את צריכה להסביר את עצמך? הוא כנראה לא מבין כמה זה חמור. וזה לכשלעצמו חמור עוד יותר.
נראה שגם את לא מבינה כמה זה נורא מה שעשה.
יקרה אנא תתקשרי לבת מלך ובקשי מהם עזרה.
טוב שהוא מרוסק מזה אבל הוא צריך להיות מרוסק בגלל המעשה שעשה. לא בגלל התוצאות שלו.
שמסייעת במקרי אלימות במשפחה. ואם זה קורה שוב- אז שוב תפני למשטרה!!!!
בהתחלה תיארת לכאורה מקרה אלימות- שעוד ניתן לעבוד עליו
כזה שבטיפול נכון ע"י אנשי מקצוע אפשר להציל
אבל אז נכנס פה הענין שהוא פגוע
עכשיו- יכול להיות שהוא באמת פגוע
אבל- יכול להיות שיש פה מניפולציה- שזה עוד פן לדפוס אלים
ואז זה הרבה יותר מורכב
את צריכה מישהו מקצועי שיעזור לך לנתח את הסיטואציה בעיניים שלך ומתוך האינטרסים שלך
2 אירועי אלימות קשים.
הדבר היחיד שצריך לעשות זה להתרחק כמה שיותר רחוק מבנאדם כזה, עם עזרה מקצועית ממי שמתמחה בפרידות כאלו, כדי שלא תפגעי.
הוא כשלעצמו אלים.
הוא צריך להבין שיש גבול שהוא לא יכול לעבור לעולם. אישית הייתי מציעה לך לא לגור איתו באותו בית עד שהוא מטפל בעצמו. יש קבוצות טיפוליות שמיועדות לגברים אלימים, אפשר לברר דרך לשכת הרווחה במקום מגוריך.
עבורך ועבור הילדים שלך, אל תשלימי לעולם עם אלימות כלפייך
וכבר הגעתם למצב של משטרה והכל,
הוא כאילו במוד של "אין לי מה להפסיד" שזה מוד יותר קשוח לגבר.
במקום שזה ירתיע אותו לפעם הבאה,
הוא עלול להגיד לעצמו "גם ככה יש לי תיק במשטרה, אז בבקשה שתזמין אותם עוד הפעם, נראה אותה"
ומכאן רק להרס יותר ויותר רציני, ולעוד איבוד עשתונות ואיבוד גבולות.
את מבינה?
במקום גורם הרתעה, זה הופך להיות גורם שמדרדר עוד יותר את התחושה שאין עבור מה להילחם.
תראי, אלו מצבים מאוד נפיצים ורגישים.
אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.
אני חושבת שקודם כל הייתי מערבת את ההורים שלו.
ואם זה לא עוזר- לערב רב קרוב.
המשטרה לא תעזור אם הוא לא יהיה בסדנת טיפול בכעסים, או בשיחות עם רב באופן קבוע (או עם פסיכולוג).
תשאלי את עצמך האם את יכולה להיות בטוחה אתו?
מה את צריכה כדי שזה יקרה?
אם את מפחדת על חייך פשוט אל תחיי איתו ודי.
כי באמת משטרה זה לפגוע במקום מאוד חזק ומאוד בסיסי.
לדעתי (ואני בטוחה שיהיו כאלו שיסקלו אותי)
אם את אומרת בכבוד עצמי ובשקט "תשמע, הרגשתי מפוחדת ממך. חסרת הגנה וחסרת ביטחון"
הוא יזכור את זה הרבה יותר בשעת כעס,
ויש הרבה יותר סיכוי שזה יעצור אותו בפעם הבאה.
אבל וואלה לא חושבת שמגיע לו הזדמנות נוספת של פעם הבאה..
אלימות פיזית היא נוראית
הפעם הוא הטיח לרצפה
בפעם הבאה לא אופתע אם זה יהיה מלווה גם בסכין..
לא יודעת עד כמה יש פה בכלל מקום לדיבור, בטוח לא לחכות לאחרי פסח.
אני רואה את זה בתור סכנת חיים מיידית לחיות איתו.
באיזה טיפוס מדובר.
וגם אני חושבת שאם היא חרדה לחייה, אז שכבר לא תחיה אתו ודי. אין אהבה במציאות כזאת.
אבל אם היא כן רואה עתיד לקשר ביניהם:
אז "שימוש" במשטרה זה טריקי
או שזה ירתיע אותו לפעם הבאה
או שזו תהיה הסיבה לאיבוד עשתונות ברמה גבוהה יותר, כי אין לו מה להפסיד
ובכל מקרה, אהבה לא יכולה להתקיים משטרה שמרחפת מעל.
מצד שני- אהבה לא יכולה להתקיים בלי ביטחון בסיסי.
בעיה.
אבל כן הייתי מנסה עוד אופציות לפני הפניה למשטרה.
דווקא בגלל שמי שאין לו מה להפסיד, עלול להתנהג יותר גרוע.
מכאן והלאה זה רק מידרדר
עדיף לסגור את הסיפור כבר עכשיו
כי להתגרש זו תמיד אופציה.
היא יודעת האם מדובר באדם שאין מה לתת לו הזדמנות שניה, או שלא.
כי להתגרש זה לא רק "לא כיף". להתגרש זה אומר להכניס את עצמה גם לתוך סרט רע.
הבעיה היא שגם עכשיו הסרט הוא רע.
אבל אם היא חושבת שיש מה לתת לו הזדמנות חוזרת (זה נשמע שכן, מהודעת הפתיחה)
והיא רוצה לשקם,
לא בטוח שמשטרה זה הכלי הכי יעיל.
מלחיות עם אדם לא נורמטיבי, אם היא רוצה לתת לו הזדמנות כדאי לה להבין שזה רעיון גרוע.
את מדברת על אלימות, משטרה ודרכי פעולה כאילו היא התייעצה על בעיה זוגית נורמלית, בזמן שהיא תארה מקרה קשה ולא נורמטיבי.
תמיד חושבים שאפשר לתת עוד הזדמנות ושיהיהבסדר והוא מתחרט
לדעתי זו טעות
כלומר אלימות פיזית יותר קיצונית, כנראה שבאמת אין מה להשאר איתו.
הוא כבר עבר את ההכי גרוע. זה לא מתפקידה לשמור שהוא לא יסלים, כי אם כן כנראה שהיא באמת לא צריכה לחיות איתו..
יש כאן בנות חכמות ועדיין.. זה רק פורום.
גם מה שאני כותבת זאת דעתי ה*אישית*
דבר אחד חשוב שלמדתי ואני חושבת שנכון לכל הגברים גם בסיטואציות יותר קלות: גברים מבינים רק מעשים. (לא דיבורים ואיומים).
אם יש עוד מה לתקן, ואם זה בן אדם נורמלי שמבין את גודל חומרת המעשים שלו, אז רק ככה.
רק ככה המצפון שלו יתחיל לעבוד.
כל עוד הוא לא מצטער עד עמקי נשמתו (במקום ליפול להאשמות) לשמור ריחוק גם אם אתם גרים ביחד, להתרחק מכל אינטימיות ובאותו זמן לעשות את הפעולות הרגילות : להגיש אוכל, שיחות קצרות. לא להכנס לעימותים, לשמור על קור רוח. בשביל זה את צריכה הרבה כוחות ובטחון עצמי, טיפול רגשי, התבודדות ושיחות עם ה' נותנים כוחות.
בכל מקרה ששוב יש חשש להתנהגות כזאת לעזוב מיד.
תשמרי על עצמך!!
ולפני שאת מחליטה לחזור אליו שוב
תתייעצי עם אנשי מקצוע
אלימות זה גבול ענק
לא רק זה,
לפי דעתי אם לא היית פונה לא היתה תקווה לשינוי.
גברים ואנשים אלימים 'עובדים' הרבה פעמים במחשכים. בעיני חשוב שפנית עם זה החוצה.
כמובן זו דעתי האישית, אני לא גורם מקצועי, ואני מסכימה שכדאי לפנות לארגונים שמתמחים באלימות במשפחה לעצות יותר מקצועיות.
( ורק רוצה להוסיף, ובבקשה אל תראי בזה האשמה כי זו ממש לא הכוונה, אני חושבת שבטיפול שווה לך גם לעבוד על איזה תגובות שלך עוזרות לסיטואציה ואיזה מקצינות אותה. לא כי את אחראית לאלימות שלו, אסור לו להרביץ לך בשום שום מצב ולא משנה מה את אומרת לו. אלא כדי שתצליחו לנהל את ה ויכוחים בצורה טובה יותר, אם אכן הכיוון שלך הוא להשאר ביחד תוך כדי טיפול)
שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.
זה שהוא מאשים אותך זה עוד יותר גרוע
אני ממש ממש חושבת שאת צריכה להתייעץ עם אנשי מקצוע מתאימים
ושולחת חיבוק והרבה כוחות
אל תוותרי עליך ועל הילדים
ובהצלחה עם ההתמודדות!!!
אל תתני למניפולציות לעבוד עלייך!
תתייעצי עם מומחים בתחום!

לאף אחת לא מגיע לחיות בפחד מבעלה שאם הוא כועס הוא יטיל אותה לרצפה.
מציעה לך באהבה ודאגה גדולה לפנות לפורום מיכל סלה https://www.michalsela.org.il/
שם תקבלי יעוץ על ידי אנשי מקצוע, על מנת שתקבלי את ההחלטות הכי נכונות עבורך ועבור ילדייך ♥️
היי בנות
הבן שלי בן שנתיים וחצי ועולה בספטמבר לגן עירייה.
כשהוא היה בן שנתיים הראה נכונות ורצון להוריד את החיתול , קנינו סיר והכל היה מצויין - זאת אומרת מבחינת פיפי נגמל באותו היום כולל חיתול יבש בלילה, ידע לשמור את הפיפי לבוקר. הבעיה הייתה עם הקקי- הוא פחד וסירב לעשות ואפילו לא עשה בתחתונים, אלא חיכה עם זה כמה ימים טובים של עצירות עד שכבר לא היה יכול להחזיק יותר.
הגננת לא הסכימה לשתף עם זה פעולה והחזירה לו את הטיטולים וביקשה שננסה בפסח שוב.
פסח מתקרב והפעם החלטתי לעשות בהדרגה את הגמילה.
התחלתי שבוע שעבר כך שאחרי הגן הורדתי לו חיתול ושמתי תחתונים, ביום הראשון הוא פיספס מלא..
ביום השני פיספס פחות
וביום השלישי זהו סופית הבין את העניין ומאז לא מפספס בכלל וכמי שהיה פעם קודמת גם קם עם חיתול יבש.
אבל מה הבעיה? שוב הקקי
הוא לא רוצה לעשות קקי בסיר ולא בישבנון
ניסיתי להסביר לו שכולם עושים קקי ושזה בסדר, התחלנו לשחק עם בצק בצבע חום, אני ממש מנסה שיזרום עם זה ולא…
מה שכן, יש התקדמות לעומת הפעם הקודמת, כי הפעם הוא לא מתאפק ימים הוא פשוט עושה קקי אבל בתחתונים.
אני ממש חוששת ומפחדת שזה סאגה שהולכת להימשך זמן רב ושהוא פשוט יפחד לעשות קקי ולא יגמל מזה.
קניתי לו מלא ספרים בנושא ובכלל לא מעניין אותו לשמוע אותם..
לגן אני כרגע שולחת עם חיתול כי הגננת ביקשה בפסח לגמול ועדיין לא הגיע פסח ואני מכבדת את הבקשה שלה.
אמרתי לה שהוא עושה פיפי בסיר ושתשים לב ולצערי כששאלתי בסוף היום היא אמרה שהוא לא ביקש סיר או לפחות היא לא שמעה אותו מבקש…
אבל זה פחות מדאיג אותי כי אפילו אם הוא עם טיטול הוא ממש מוריד אותו ועושה בסיר את הפיפי.. וגם אחרי הגן אתמול החלפנו לתחתונים ועשה רגיל בסיר
מה עושים עם הקקי? אני בלחץ ממש מהסיפור.. אני לא רואה איך זה הולך בכלל להסתדר אין הילד לא מעוניין לעשות קקי בסיר
סיפרתי פה פעם על הגמילה שלו. אולי זה יעזור לך...
התייעצתי פה פעם על גמילה, אז משתפת גם בהצלחה... - הריון ולידה
אולי תשבי בינתיים....
בכל זכות יש פירוט של זה.
אבל חושבת שאפשר לבקש יפה ממי שנמצאת בתור אם זה בסדר שתיכנסי לפניה כי קשה לך להמתין.
אם אישה היתה מבקשת ממני לא חושבת שהייתי מסרבת..
בתא הלבשה לרוב מודדים ומתחלפים ולא תופסים תא להמון זמן.
את יכולה לבקש מהמוכרת כיסא לשבת
לפי מה שקראתי בקישור חנות לא נחשבת, אם הבנתי נכון-
זה לא ציבורי זה בעלות פרטית אם מנגישים לך מצויין אבל הם לא מחוייבים
זארה סייל בחודש שמיני- מראש התייאשתי. וכשבאתי נואשת לקופה המהירה שהיא הייתה לנכים או משהו נתקלתי באטימות וההורמונים והרגישות ואי ואי עלו לי.. מאז בקושי נכנסת לשם כשאני רואה שיש תור
אהה ואז עליתי לקופת גברים ושם!!!!!!!! כמה פרחחים לא אגיד מאיזו אוכלוסיה פשוט עקפו באלגנטיות ואי זה היה ערב סיוט
יש דרך להפוך מרכך כביסה לתרסיס מרכך למייבש?(מכירות?)
יעבוד סתם להשפריץ לפני הפעלת המייבש? מישהי ניסתה פעם?
תודה!!
באמצע ההפעלה, הוא יותר קטן
אפשר לעשות תרסיס ממרכך ומים. אני משתמשת בזה לארונות הבגדים
מייבשת רגיל, ואחרי בהמייבש מסיים, מרססת קצת, ומפעילה לעוד 10 דקות וככה הריח נשמר
משתמשת בה עד גיל חצי שנה..
יודעת שיש כאלו שמאוד אוהבות של מתחברת
לק"י
זו מיטה עם 3 דפנות.
עריסה זו עריסה רגילה. יש כאלה שאפשר להוריד את הקרש למטה, ואז זה מספיק ליותר זמן.
נדמה שבשל יד שרה אי אפשר.
יש כאלה שיש להן דופן רביעית, ואז זה הופך לעריסה רגילה.
אפשר גם לשאול ממקומות מסויימים.
לי יש אחת בעבודת יד וברור לי שיספיק לו עד 5 חודשים לפחות
ולרוב הוא ישן בעגלה שלו והרבה יותר טוב צבמיטה
בעבר הסתדרתי מצוין עם עריסת פלסטיק -בגלל שמתכווננת בדובה ואפשר בגיל קטן להגביה את המזרון ןאז יותר קל להניח
עריסת עץ לש יד שרה מממ שלא ממליצה כי היא נמוכה ואצלי היו כולם מתעוררים מזה וגם לי היה מסורבל להתכופף ככה עם המעקה ..