שלום! לא הייתי פה איזה שנתיים..
כמה טוב שיש מקום כזה לדבר מה שלא אדבר עם הסביבה...
מסתבר שאני בהריון חדש ודי מפתיע.
בבית יש קטנים
בעלי סוחב איתו פציעה קשה מהמלחמה, שאמנם תשאר איתנו תמיד אבל עכשיו עדיין בשלב לא יציב
לא מרגישה שאנחנו בשלב מתאים להריון ולידה וכל מה שכרוך )ואצלי כרוך הרבה..(
חוששת מאוד
וגם חוששת משיפוטיות מהסביבה שמן הסתם כמוני תחשוב בליבה למה חשבנו שזה זמן מתאים.
וגם
למה כבר בשבוע 6 יוצאת לי בטן הצילו
זהו
תודה על המקום להניח בו את הבלגאן הזה
וכוחות לכולן
נשמע מלחיץ האמת...
חיבוק על הפציעה וגם על הבהלה!
הריון זה דבר מאוד ארוך, וטוב שכך, יש הרבה זמן לעכל ולקבל את המציאות. בע''ה יצא ילד שיעשה לכם רק נחת♥️
מאחלת לך שהכל יהיה יותר קל ממה שנראה לך - שבעלך יחלים ויתחזק יותר ויותר מהר ממה שמצפים, שההריון יעבור בקלות, ושהסביבה תתמוך ותפנק!
לפני בערך חודש עשיתי בדיקת שתן, יצא שיש חיידק. הרופאה אמרה לי שעדיף לעשות עוד פעם בדיקה כי האנטיביוטיקה שנדרשת לא בדיוק מתאימה להריון.
עשיתי שוב, ויצא פלורה מעורבת.
הרופאה אמרה שאישה שוב ושאקפיד הפעם לנקות היטב. עשיתי כך ויצא צמיחה דלה.
הרופאה אמרה שכדאי לעשות שוב (אולי כי זה אומר שכן עלולים להיות חיידקים?) ושוב יצא צמיחה דלה!
מה זה אומר?
בבקשה שלא יבקשו ממני לעשות שוב...
(אין לי תסמינים מיוחדים של דלקת אגב)
בעקבות שרשור שהיה על כך
רציתי לשאול אתכן, לא ידעתי שאני יכולה לטבול בלי בלנית
איך זה עובד בדיוק, אני אומרת לבלנית והיא לא נכנסת בכלל? זה בסדר הלכתית?
או לחילופין יועצות של נשמת
יש בזה הרבה מאוד גישות
השיקול העקרוני הוא כזה: התפקיד של הבלנית הוא לוודא שכל הגוף נכנס בבת אחת למים - בדרך כלל זה בא לידי ביטוי בשיער שעלול לצוף. אבל גם טובלת יכולה לוודא בעצמה שכל השיער נכנס למים, באמצעות החזקתו בידיים או באמצעות חוט רך או צעיף שהיא מחזיקה באמצעותו את השיער. זו לא המצאה חדשה. האפשרות הזאת מופיעה במקורות הלכתיים קדומים כהנחיה למצב שטובלים במקום חשוך שאי אפשר לראות בו את השיער.
לגבי הטכני, ההמלצה היא להגיד לבלנית בכניסה "אני טובלת לבד". והיא תנחה אותך מה לעשות (נגיד לצלצל גם אחרי שאת חוזרת לחדר כדי שהיא תהיה בטוחה שהבור פנוי ולא יפריעו לך).
אם את מרגישה שנפשית-רגשית יש לך קושי בזה, שזה לגיטימי ממש, אז הייתי מחפשת מקום לבירור מעמיק בצורך ההלכתי וביחד עם זה מעמיקה בלמה קשה לך הליווי של הבלנית...
יש קו של מכון פוע"ה של נשים מטפלות יועצות וכו' וזה אנונימי... אולי שווה לך לנסות לכתוב לך לפני איזה שאלות את רוצה לשאול...
בהצלחה!
יש מיעוט שכן, זהו מיעוט ליברלי מאוד בדעותיו גם בנוגע לתחומי הלכה אחרים. (כמו קיצור 7 נקיים וכו)
בפוקום יש נשים מסקאלה מאוד רחבה, ולכן יש ייצוג גם לנשים שטובלות לבד. זה לא הופך את התופעה לרווחת או נהוגה בעולם ההלכתי.
אני מתנסחת בעדינות, חיפוש קצר בגוגל יתן לך תמונה רחבת היקף הכוללת את הגופים והרבניות המתירות
למול היקף הרבנים האוסרים וסדרי הגודל מבחינת היקף הלימוד והגדלות בעולם ההלכתי.
מציעה שתשאלי רב שאת מכירה בפועל ונוהגת על פיו.
אבל זה ממש לא איזו עמדת מיעוט קיצונית
ובטח לא דומה לקיצור שבעה נקיים.
בפשטות-אם אישה טבלה וכל הגוף שלה היה במים כמו שצריך אז היא טהורה.
יש עניין בבלנית, אני לא באה לומר שאין מה ללמוד או לבדוק כמובן שלא להחליט על סמך הודעות בפורום או חוויה אישית של מישהי
אבל לאורך הדורות בהרבה מאוד סיטואציות נשים טבלו וטובלות לבד
ולפותחת-
אם תחליטי שזה באמת מה שאת רוצה
מבחינת החוק והרבנות הראשית חייבים לאפשר לך לטבול לבד
אבל ממש לא בכל מקווה זה יעבור חלק לצערי
אז כדאי לברר מראש על מקווה ספציפי או לבוא עם המון אורך רוח ובטחון עצמי
את יכולה לקבל יותר מידע בקבוצת פייסבוק של טובלות בנחת
יש רבנים שמתירים, יודעת שהרוב המוחלט לא. שאלה לרב שלך..
בכל מקרה במקוואות לא חייבים להסכים לך לטבול לבד- זה מקווה שהוקם ומתוחזק על ידי המועצה הדתית ולפי הרבנים שהם הולכים על פיהם (בהכללה גסה) אסור לטבול לבד והטבילה כלל לא נחשבת..
בכל מקווה זכותה של האישה לטבול לבד
וגם המשפט סיום שלך ממש לא נכון
כתוב שאפילו אישה שבטעות ללא שהכוונה נפלה למים טהורים טו אפילו שטף אותה כל גדול- נטהרת
של אם אשה מתריסה ודווקא טובלת בלי - בהחלט יש דעות שהטבילה לא עלתה. הכוונה של האשה פה משמעותית מאוד...
כמו שרובנו מכירות (אני מקווה) שאם פספסנו את אחת מהבדיקות של ה7 נקיים אז הכל טוב וזה לא מעכב, אבל אם אשה בהתרסה מתוך זלזול לא בודקת זה ממש בעייתי הלכתית ובהחלט עלול לעכב... כך ראיתי בספר טהרת הבית המקוצר של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל
כן אני מסכימה איתך שיש מגוון רחב של גישות פסיקה אבל בלכתחילה אני לא מכירה גישה כזאת. ברגע שלאשה יש קושי היא כבר לא בלכתחילה ופה זה המקום להתייעץ פרטנית עם רב...
זה בדרכ יושב על קושי- אחרת אין צורך להתריס
היא טרחה והלכה למקווה- כי כנראה זה חשוב לה
נכון שטבילה לבד לא מאוד מקובלת
ומלכתחילה עדיף עם
אבל כדאי מאוד להיזהר לצאת בקביעות נחרצות- בטח בנושא כל כך רגיש
שלא תהיה פה חלילה אישה שתבין שעדיף שלא תטבול בכלל על פני טבילה לבד כי במילא זה לא נחשב
יש על זה דיון שלם בפוסקים
וממה שידוע לי להלכה כן נפסק שטבילה צריכה כוונה.
אם זה מותר הלכתית לכתחילה או בכלל זו שאלה. אני יודעת שלא. לפחות לפי הפסיקה שאני הולכת לפיה
אבל חייב לאפשר לאישה לטבול לבד אם היא רוצה. בגצ קבע כך
מקוואות פרטיים שלא שייכים למועצות הדתיות אולי לא כפופים לחוק, לא יודעת
פה בפורום נוהגים להציג את זה כפיתרון מקובל ואפשרי, לםי הפסיקה שאני נוהגת לפיה זה לא..
אז אי אפשר לאמר ש'פה בפורום נוהגים...'
פה בפורום יש נשים שכותבות את הגישה שלהן.
וזו אחת הסיבות למה הלכה לא פוסקים מהפורום. כי את אף פעם לא יכולה לדעת מי עומד מאחורי הדברים, ועל בסיס מה ואיזה תפיסת עולם הדברים נכתבו.
זה הגיוני ובסדר שעולות דעות שונות
רק היה לי חדוב לציין שבפורום נשים שזו הדעה שלהן מעלות כדעה מקובלת וכפיתרון זמין. זה בסדר לחלוטין רק כן חשוב לדעת שיש דעות שלפיהן זה לא מקובל בכלל ולא פיתרון אפשרי.
אבל הרבה פעמים בודקים פה כבדיקה ראשונית ורואים איזה הד זה עושה (או לא) ונותן אמת מידה אם ועד כמה חשוב לפנות לרב לפסיקה פרטנית...
עם השנים הרחיבו את תפקיד הבלנית לשאול שאלות/לבדוק ציפורניים/לתת ברכות בסיום
אז מתפלאים למה נשים מרגישות לא בנוח ורוצות לטבול לבד
הפורום פה מורכב ממגוון של נשים ותפיסות עולם.
וגם ההלכה היא מורכבת, יש שוני בין מצבים שונים, יש שוני בין פסיקה שניתנת לציבור לבין פסיקה פרטנית במצב אישי של מישהי.
גם אם מישהי כותבת משהו שהיא עושה, זה לא אומר שלאישה אחרת זה יהיה נכון ומותר.
אבל בכל זאת אני רוצה לכתוב בהקשר הזה, שבשונה ממה שאולי ניתן להבין מחלק מהתגובות שנכתבו פה, בשו"ע כתוב בפירוש איך אפשר לטבול במקרה שאין מי שיסתכל על הטובלת, או כשאי אפשר לראות כי המקום חשוך:
"צריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים.
ואם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה, תכרוך שערה על ראשה בחוטי שער שאינם חוצצים או בחוטי צמר או ברצועה שבראשה, ובלבד שתרפם או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה:"
(יו"ד קצ"ח סעיף מ')
בפועל בימינו אנחנו לרוב לא נתקלות בבעיות כמו שמתואר בשו"ע (למרות שבדיוק השבוע בשיעור נשים אצלנו מישהי סיפרה על טבילה בחושך בגלל הפסקת חשמל, ואיך הבלנית הביאה נרות מהבית…).
אבל כן כדאי לדעת שיש בהלכה התייחסות למצב של טבילה ללא בלנית, ובמצבים פרטניים יש רבנים שמתירים לאישה לטבול ללא בלנית, באופן שמותר הלכתית (ולמדתי את זה גם מפי רבנים במכון פוע"ה, שלא נחשבים כליברלים במיוחד…).
בכל אופן - לכתחילה בוודאי שההלכה היא לטבול עם בלנית.
ובכל מצב של קושי, יש מקום לפנות לרב ולראות מה ניתן לעשות באופן פרטני.
וכמו שגם נכתב בשרשור - לא תמיד טבילה ללא בלנית זה הפתרון היחיד. לפעמים התנהלות אחרת של הבלנית כבר תוכל לפתור את הקושי.
אם לא נעים לך מהבלנית, ואת יודעת שבטוח אף שיערה לא יוצאת מלמעלה- יכולה..
אני אישית לא ממליצה.. כאישה- מלחיץ אותי האחריות 🫠
זה לא כזה נורא עם בלנית אבל לפעמים זה כן כי יש כאלה שלא מקפידות לא להסתכל או ללכת שיורדים וזה ממש מעצבן ולא נעים
או שאחרי הטבילה מסתכלות בתוך העיניים ומברכות
אני שמחה לקבל ברכות , אבל הסיטואציה מביכה אותי
וכן גם כשאת עולה, אין סיבה שהיא תישאר שם. שתמצא מקום להניח את המגבת ותלך.
אם את רוצה תכתבי איזור וימליצו לך על מקוואות עם בלניות שלא מסתכלות
אמת מבאס שאין הנחיה כללית לבחינות להסתכל רק בזמן הטבילה עצמה, זה כל כך הרבה יותר נעים ומכבד...
אבל אם זה הקושי שלך, אז בעיני באמת חבל ללכת על פתרון שהוא לא לכתחילה מבחינה הלכתית.
יש הרבה מקוואות שהבלניות מסתכלות רק בזמן הטבילה, את יכולה לכתוב אזור ואולי יהיו פה המלצות על מקוואות מהאיזור (אם את לא רוצה לחשוף את אזור המגורים שלך, את מוזמנת לכתוב לי בפרטי ואנסה לברר עבורך).
ואולי גם במקווה שלך אפשר לדבר עם הבלנית ולבקש?
מקווה שתצליחי למצוא פתרון שיאפשר לך לטבול בהרגשה נעימה יותר...
לקראת הלידה בע"ה רציתי לקנות טילון בייבי ג'וגר. יש לי כבר את האמבטיה שלה, מלפני בערך 9 שנים.
הבנתי שכבר לא מוכרים במוצצים אלא רק אצל משווקים..בקיצור חיפשתי כבר באתר, ואני רואה שאין את הדגם שהיה ל י( היה אותו בצבעים כחול. אדום, סגול, וחול..)
אלא שלושה דגמים שאני פחות מכירה.
מישהי יודעת אם אכן כך, או שניתן להשיג איפשהו את הדגמים הישנים? סיטי מיני.
אני לא רוצה לקנות אחד מהחדשים שמא האמבטיה לא תתאים, פחות בא לי לקנות גם אמבטיה. וגם כי הצבעים של החדשים פחות יפים בעיני..
ברוב העגלות של בייבי ג'וג' הריפוד מתבלה הרבה. לפני השלד. את יכולה לקחת עגלה כזאת במצב גרוע, לזרוק את הריפוד של הטיול ולהשתמש עם האמבטיה שלך.
אחר כך תקני טיולון אחר איזה שאת רוצה (יש לי המלצה אבל נשמע שלא רלוונטי כרגע).
תכלס רעיון לא רע.
איזה המלצה יש לך? אשמח לשמוע. משהו נוח, לא כבד, קיפול קל ושיתאים להורים גבוהים..
היא מסיבית אבל לא כבדה, מתקפלת יחסית קומפקטי, מרווחת וחזקה כמו טנק (אפשר להושיב בה שני ילדים כבדים בכיף, לסחוב קניות וכו'). גגון נדיב, משענת עולה לרגליים, סל גדול, גלגלים גדולים יחסית לטיולון, כיסים נוחים לאחסון מאחורה...
הידית לא מתכווננת.
אבל לפעמים יש מציאות ממש טובות ביד 2.
אנחנו קנינו כמו חדש
וואו רק מלשמוע את התיאורים שלהן זה טלטל אותי ממש.
קולטת כמה הטראומה חזקה בי.
לא מזמן ספרו לי על מישהי בעבודה בתחילת הריון עם היפראמזיס, ובקשו שאדבר איתה.
זה כל כך הציף אותי והחזיר אותי לחוויה הנוראית הזו שלא הייתי מסוגלת.
הרגשתי רע עם זה, כי לי עצמי בעבר עזרו נשים היפראמזיסיות שתמכו בי,
אבל כנראה שהחוויה הנוראית כ"כ נוכחת בי עדיין, שרק מלהיזכר בזה נהיה לי רע.
ובהחלט, כל אישה עם היפראמזיס היא גיבורה שאין לתאר, ומי שלא חוווה לא יוכל להבין...
ואל תרגישי רע, זה כל כך מובן בעיניי גם למי שלא עברה.
חוויה ככ קשה!
שמונה חודשים אחרי לידה שניה
הכאב עדיין טרי אצלי מאד כל דבר עם היפרמסיס הוא טריגר עצום בשבילי ולכן לא יפתח את הסרטון אבל התגובות מרפאות❤️
הקטע של קשוח לשמוע מאנשים שעוברים את זה ככה
יש לי חברה שעכשיו בהריון קשה ואני פשוט בקושי מדברת איתה לצערי זה עושה לי רע ממש ממש ממש
גם כאחת שעוברת את זה
ראיתי ובכיתי
סיוט חיי
מתחילה לרעוד ולבכות
חוויתי את זה בהריון הראשון,
בקופת חולים הכירו אותי כי כל בוקר הגעתי לקבל עירוי נוזלים וברזל, מסתובבת עם שקיות תמיד לכל מקום, מקיאה בכל מקום- באוטובוס, ברחוב, אפילו באירוע אחד ונראתי נורא חזרתי הביתה
נגעלת מהריח של הבית, מהריח של הסבון, מהריח של הבעל
בעלי היה פותח את הדלת של הבית וממרחקים הרחתי את הבית והתחלתי להקיא , לא הפסיק. עד שהחלטנו לגור אצל ההורים.
ה' חס עלי שזה היה קצת אחרי שבוע 20 ולא עד הסוף
ברוך ה' גם לא חזר בהריונות לאחר מכן , אבל מכירה בנות שחוות בכל ההריונות והלב יוצא אליהן
תקופה כל כך מאתגרתתתת
ובאמת זר לא יבין זאת
עד היום זורקים הערות חסרות טקט ש"כיף לי שהקאתי כי ככה לא עליתי במשקל", לא מבינות דבר וחצי דבר על התחושה הזו
ובתקופתי בכלל לא הכירו את זה, שמעתי על השם הזה לראשונה רק שנה אחרי הלידה כשחברה שיתפה שהיא חוותה כמוני..
לא הכירו לא בבית חולים ולא בקופת חולים, רק הכירו אותי כמקיאה/מתייבשת ראשית שבאה לקבל נוזלים וברזל, הרגשתי אפילו סוג של מעיקה/מטריחה
ואו, הסרטון הציף אותי
וכשגיליתי לקחתי את זה קשה כי ישר דמיינתי את עצמי מושבתת ושחזרתי את כל הסרט בראש, והייתי בדיוק בסיום תואר.
והופתעתי לגלות שלא הרגשתי כלום ושום דבר! רק בחילות בהתחלה פעם אחת, שסימנו לי שיש הריון, וזהו!
אבל הנשים האלה באמת אלופות! מסירות נפש והמצווה כפולה
א. יש לי פחות ילדים ממה שקוויתי וצפייתי בדיוק בגלל זה.
ב. בהריון הראשון אמרתי לבעלי שזהו. לא יהיו יותר ילדים.
אבל כשהיא נולדה התאהבתי באימהות ורציתי עוד ככה שבהמשך כבר הייתה יערכו. לתקופה הזויה ונוראית אבל רציתי את זה (וכל פעם מחדש קיוויתי שההיערכות תימנע את זה. זה לא קרה)
ההפרשים בין הילדים גדולים יחסית בגלל זה וכאמור- כל הריון הוריד עוד ילד מהחלומות שהיו לי.
הרווחים הולכים וגדלים.
ואכן לפני ההריון האחרון אחרי תקופת מניעה שכבר רציתי...
אבל נכנסתי להתקף חרדה רק מלחשוב על ההריון...
עברתי טיפול קצר שבו המטפלת הסבירה לי שאני פוסט-טראומטית..
ושאני צריכה להבין ולקבל את עצמי ולא להיות עם מצפון שאני לא מסוגלת...
חיכיתי עוד כשנה אחרי הטיפול עד שהרגשתי מוכנה לכניסה להריון.
וזה ברור שזה אפשרי רק בתמיכה מלאה של הבעל שיודע בדיוק לאן הוא נכנס ומה התקופה הזו דורשת.
להבין את עצמי בהריון הנוכחי
כמה הקושי גדול וכמה הסביבה פשוט לא מבינה. יש לנו כחברה דרך ארוכה לעבור בתחום הזה
הבנתי בין היום ה 2-4 למחזור
הבעיה היא שעכשיו מתחיל לי המחזןר בכתמים של יומיים ואז מגיע המחזור הכבד שגם נמשך ככה 3 ימים בערך.
אז לספור מהיום הראשון של הכתמים? מהיום הראשון זל המחסור הכבד??
יצאתי מבולבלת
חשב שיש בעיה אחרת שהתבררה כלא נכונה.
הרוםאת משפחה ביקשתי ממנה והיא נתנה
אני עוברת רוםא בסוף החודש רוצה להגיע אליו מוכנה עם כל הבדיקות.
לספור מהיום שמתחיל מחזןר כבד רגיל
השאלה אם תקף גם לב. דם
אז עבר השבוע הקשה בשנים האחרונות (או בחיים בכלל?)
תוצאה שלילית,
נגמרו המוקפאים.
בעל במילואים
מחזור מהקשים שחוויתי (אחרי כמות ההורמונים..)
שבוע קשה קשה קשה
מיליון טריגרים צפים
קושי עם הילדים
טירוף בעבודה
פתאום כולן בהריון, אבל כולן.
אפילו המצב הקשה לא מכניס אותי לפרופורציות..
ובתוך כל זה..
אני לבד, מבחירה
לא משתפת, לא פורקת
גם לא עם בעלי
כי אני בעצמי כבר לא יודעת מה אני רוצה?
להשאר עם מה שיש ולומר תודה?
להחליט שאני רוצה עוד ילד ולנסות עד שיצליח?
עוד שאיבה? עוד זריקות? הורמונים?
מה שכן, בעלי כבר וויתר.
אני כבר לא יודעת. כי אני מיואשת..
גמורה מהמירוץ.
זו תקופה כל כך קשה, ואת עוברת המון!
תני לעצמך מקום לפרוק את הקשיים. אפילו לעצמך, במכתב. זה מאוד מאוד חשוב ועוזר, מאשר להיחנק עם הכל בפנים.
ובתור אחת שגם עברה טיפולים - כן, לפעמים באמת צריך לעשות חושבים האם להמשיך או לא. או רק לקחת הפסקה.
אני לא יודעת בת כמה את, וכמה ילדים יש לך, ועל כמה ילדים חלמת, אבל בשלב כלשהו באמת צריך לראות מה מצב הכוחות שלנו והבריאות שלנו והמשפחה שלנו.
קשה מאוד לשחרר את החלום על הילד הנוסף, מניסיון, אבל לפעמים צריך.
תפנקי את עצמך, קחי בכל מקרה חדש חודשיים להתאפס, ואז תבחני את הדברים.
❤️
של אמיתיים כרגע ;))
את מדהימה
ומבטאת את עצמך בצורה מעוררת השתאות
בא לי להיות מודעת לעצמי כמוך.
וממוש, זה ממש לא הזמן להחליט עכשיו מה את רוצה
תתאוששי
יסתיימו המילואים
תנרמלו את עצמכם
ואז
מתפללת בשבילך ועלייך, שהקב"ה יתן לך את הכח
להחליט מה הכי טוב ונכון עבורכם
ושההתמודדות תהיה לך הכי קלה שיש.
תנסי למצוא דברים קטנטנים שיכולים לתת לךמעט כח,
החל בלקנות לך בגד חדש
שוקולד טעים
שעה שחיה בבריכה.
כל יציאה שתתן לך מעט חיות
הלוואי שיכלתי להבטיח לך שיהיה טוב יותר.
אבל אני יכולה רק להתפלל ולקוות שתזכי ונזכה כולנו שיהיה טוב, ולראות את טוב
את מתארת אותי עוד שנה-שנתיים.
נשארו לנו מוקפאים מהסבב הקודם וכרגע התכנית היא לנסות להחזיר עוד שנה פלוס , ואם לא יצליח אז לעצור עם זה.
קשה להבין מרחוק כמה כל סבב הוא מטלטל , גם נפשית, גם פיזית ואפילו טכנית, כל כך הרבה ריצות בבקרים לבדיקות... להשאיר את הילדים בבוקר עם אבא במקום לשלוח אותם, לאחר לעבודה... וכל הזמן התקווה הזאת, לקבל בשורות טובות.
מחבקת אותך ושולחת כוחות, להתמודד עם כל הקושי.
חושבת עליך כל הזמן על מה שאת עוברת..
תקחי את הזמן עכשיו, תרשי לעצמך לבכות, לפרוק
יש מצב שתצליחי לחזור לחייך עוד שבוע, שבועיים, חודש, כמה שיקח, כמה שאת צריכה..
גם אני עברתי ניסיון לא פשוט, ובאמת אמרתי שלא אנסה כי אני לא יכולה נפשית ופיזית.
התחלתי לצאת, להנות מהקיים, לפצות על מה שחווינו, לקרוא על אמונה וביטחון בה'.
ואחרי שנה וחצי, בעקבות המלחמה דווקא, החלטתי שאני רוצה לנסות ומה שיהיה יהיה, עם תפילות ושנזכה לברכת ה' בעזרתו יתברך.
מאחלת לך שתקבלי כוחות לפני שנה וחצי, אבל לפני כן תדאגי לעצמך . לפני הכל.
ובעזרת ה' מחכה שתבשרי אותנו בבשורות טובות!🙏
מרגשת.
אני בשלב של אחרי להנות ולמצות את הקיים,
זה בעצם השלב בו הגיע הדד ליין של הנה, הגיע הזמן ועושים את זה.
אני מחכה לזה מעל 3 שנים אבל מסיבות חיצוניות לא.הצלנו לחזור לזה.
בכללי, אני אחת שיודעת לפנק את עצמה ועם מודעות עצמית גבוה, לכן, אני יודעת שאם אשחרר את החלום לעוד ילד אני אתחרט כל החיים.
מנגד ,נמצאת כרגע בתחושה הקשה של איך אני עולה מכאן?
כל כך קיוויתי שזה שזה יצליח בלי כל הטירוף סביב ivf
אבל כרגע לא יכולה לשחרר.
כמובן אם יש לך חלום לילד נוסף אז כמובן לעשות מה שאפשר כדי שזה יתממש
אבל תתני לעצמך זמן לעכל את מה שעברת, הנפש והגוף חייבים את זה .
אחרי שתתני לעצמך את הזמן הזה יהיה לך יותר קל לחזור לתהליך בידיעה לאן את נכנסת, את תכנסי מוכנה וחזקה יותר
רק את יודעת מה ירים אותך כרגע
ואולי את עדיין בשלב של לעכל ולפרוק , שזה הגיוני כי זה מאוד טרי.
אחרי השלב הזה תראי אם את צריכה משהו נוסף לנפש או שאת מוכנה לנסות שוב
ואני מתפללת ומייחלת מכל הלב שלא תראי עוד עיכובים ואכזבות🙏🙏🙏🙏
את פשוט נשמעת אישה מדהימה, איך שאת מתנסחת ככה, בצורה בהירה וישירה ולא מסתתרת מאחורי שום דבר.
מחבקת אותך חזק, מתפללת שתצליחי למצוא קרקע לדרוך עליה, להרגיש מעט מעט יציבה...
וכן, קחי לך את הזמן עוד להתאושש לפני שתנסי להגיע להחלטות ❤️❤️
את נשמעת אישה מדהימה
באמת מדהימה
ממש.....
וואו איזה גיבורה עם כל מה שאת מתמודדת!!
ואיזה מאתגר ככה להיות עם הכל בלי לפרוק....
אין לי חוכמת חיים או משהו אבל אם את רוצה לפרוק מוזמנת לאישי....
ואם תרצי מספר ולהתקשר אלי לפרוק מוזמנת ממש!!
אינסוף חיבוקים!!!!
מרגש ועוזר לדעת שיש היכן לפרוק
גם אם לא בחיים האמיתיים
הלוואי שאגיע לשלמות עצמית ,
כי אני מכירה את עצמי ויודעת שחלומות נועדו להגשים. אין צאנס אחר
תחושות קשות מאוד, ואני מבינה לחלוטין❤️
לא יודעת כמה ילדים יש לך בבית. לי יש שניים, ואחרי שעברנו דברים קשים בדרך (פחות בטיפולים, יותר הריונות ואובדני הריונות) הגעתי להבנה עם עצמי שיש גבול לכמה אני אקריב בשביל עוד. נכון שתמיד חלמתי על יותר והייתי בטוחה שיהיו יותר... אבל מבחינתי חלק מהתהליך היה קודם כל להבין ששני ילדים זו מתנה עצומה ומשפחה נהדרת. ובעקבות זה - שאם אני ארגיש שהניסיונות להביא עוד כבר פוגעים בי ובנו ובטח בילדים הקיימים - אני אדע לעצור ולשים את הגבול. לא מוכנה שהחלום יבוא על חשבון מה שכבר קיבלנו (ושבהחלט תובע את שלו). אני עדיין מאמינה שאח נוסף יהיה מתנה בשבילם, אבל לא בכל מחיר.
בכל מקרה - בעיניי מותר רגע לעצור, לקחת הפוגת נשימה, לתת לגוף ולנפש מנוחה. ומתוך זה אחרי חודשיים-ארבעה-שמונה-כמה שלא יהיה שמתאים לך, לעשות חשיבה מחודשת. מתוך מקום של חידוש כוחות שנותן מבט צלול יותר.
לקראת לידה שניה, בעז"ה.
חולמת על לידת מים.
אמא שלי מתוכננת לבוא ללוות אותי בלידה, ואני מחפשת דרך לחשוף אותה למה זה לידת מים, שתבין איך אני חולמת ומתפללת ומקווה שהלידה תראה.
בקיצור-
אני מחפשת סיפורים על לידת מים, או תיאור כלשהו... או כל רעיון אחר שלכן על איך להנגיש לה קצת את העולם הזה.
מעבר לזה שאני אספר לה, ואתאר לה מה אני רוצה...
מוסיפה שאני עם אינטרנט מסונן, אז הגישה שלי לתכנים קצת מוגבלת.
תודה רבה!
קראתי בהריון, בפועל לא ילדתי במים אבל ילדתי בלי אפידורל והרבה ידע זה נתן לי
מה שכן יש שם תנועות לא משהו בכלל🙈 אם זה מפריע לך
אם לא רק לדאוג שלא יסתובב בבית שכל אחד יכול לראות..
חברה קראה את הספר ללדת בבית, גם מדבר על לידת מים - אותו לא קראתי
אני ילדתי בלידה הקודמת בלי אפידורל, והיתה לי חוויה מדהימה.
מאוד אהבתי את הספר "לראות את הנולד" של רחל ברונכר, אבל אין בו מספיק התייחסות ללידת מים ממש.
שם יש קטעים ספציפיים על לידת מים?
לגבי התמונות - אין לי בעיה. מקסימום אכסה עם מדבקות לבנות.
תודה!
וגם לראות מה הגיבו לי בשרשור עוד לפני הלידה
עוד לפני שכתבתי פה, ממש חיפשתי את הסיפור שלך.
וגם זכרתי שזכרת לתייג אותי בזמנו!
תודה רבה!
וואו
לידה ראשונה ממש עברת את מה שאני עברתי
זירוז לידה ארוכה אפידורל וואקום
נשמע כלכך חלומי לידה שנייה לעבור חוויה כזאת!
ממש שמחה בשבילך!
יש איזשהם הגבלות לנשים ללידת מים?
סיבוכי הריון שלא מאפשרים? משקל לידה מסוים?
נשמע שאת סופר רגועה ובתוך התהליך
ממש מיוחד לקרוא, תודה ששיתפת!
בזמן האחרון אני אובר לחוצה.
דווקא הכול בחיים בסדר, אני סתם מוצאת מלא דברים להילחץ מהם.
ובימים האחרונים התחילו גם קוצר נשימה וסחרחורות, שאני מאמינה שזה התקפי חרדה (אני צודקת?)
מכירה את עצמי, ויודעת שלא יהיה לי טוב בטיפול.
מחפשת עצות איך להרגיע את הלחץ בכללי, ומה לעשות בזמן התקפי חרדה.
תודה לכן יקרות!!
ממליצה על נשימות עמוקות וארוכות, רצוי באויר הפתוח
לשמוע מוזיקה טובה/דימיון מודרך
להמנע מלשמוע רדיו/חדשות שגורמות ללחץ, ובצדק
להגיד מזמור לתודה
להרבות בלהודות על הקיים, מהקטן לגדול, על הנשימה, על ידיים, רגליים ,עיניים
זה יעצים לך את כל הטוב ויצמצם לך את הרע
נשואים 6 שנים. 3 ילדים. תינוק קטן ו2 גדולים יחסית.
אני עובדת הוא לומד. עסוקים.
אוהבים. באמת. מאד. שתינו חשוב לנו הקשר והמשפחה ועם נכונות להשקיע..
יש מורכבויות ביחסים גם מינית וגם כללית. האמת לא חושבת שמשהו מדי חריג.
לא מגיעים לזה!
מאז הלידה האחרונה זה חצי שנה יכול להיות שמקיימים יחסים פעם בשבועיים. באמת. ואז זה בעייפות כי עד שהפיצי נרדם זה נורא מאוחר. ואז עייפים ואין כח וזה חפיף...
אני מניקה וזה קצת מוריד את החשק. ויש כאמור מורכבויות אבל בעיקר בעיקר צריכים הזדמנות. זמן ביחד. יצאנו לנופש יומיים והיה מעולה אבל זה לא היומיום שלנו... כשמביאים בייביסיטר שנורא קשה למצוא זה לצאת החוצה זה חשוב אבל לא נותן פרטיות במובן האישי.. סופש בבית ןגם הילדים ואין זמן שהם נחים ביחד ויש לנו שקט שעתיים ואנחנו לא גמורים אז.
אנחנו כל הזמן אומרים מה יהה ומה עושים.
לכולם סביבינו יש ילדים אף אחד לא מרגיש לי בכזו מצןקה
בקיצור
איך מוצאים זמן לעצמנו- בעיקר מבחינת חיי אישות ןלא רק..
איך עושים את זה?
מפחדים למצוא את עצמינו עוש 10 שנים מנהלים מפעל משותף. רוצים לטפח את האהבה שלנו ביומיום. לא בחופשות...
שינוי רציני וכל שינוי כזה הוא חתיכת טלטלה.
זה גם המון משאבים,
בית, 3 ילדים קטנים (ואם אתם נשואים 6 שנים אז מניחה שהגדול במקסימום בן 5... זה לא 2 גדולים ותינוק... זה 3 יחדים קטנים וצפופים)
ועוד שניכם עובדים לומדים
לא פלא שאתם עייפים
(אין פה ביקורת חלילה... אנחנו נשואים 7 שנים עם 3 ילדים)
לטפח את האהבה אפשר במחוות קטנות
בלראות אחד את השני גם ברגעים העמוסים
זה להכין קפה מפנק
לקנות זר פרחים
להביא הביתה בקניות את הארטיק שהוא אוהב
זה לפרגן בעוד 10 דק שינה
זה במילים של הערכה ופרגון
אנחנו נשואים שבע שנים, גם מאוד עמוסים.
קודם כל אני חושבת שיש תקופות בזוגיות, וזה גם בסדר גמור. אז זה מעולה לחשוב איך להתקרב, אבל לא להיבהל אם יש פעמים שמרגישים קרובים יותר ויש פעמים שפחות, כל עוד ההרגשה הכללית היא של אהבה וקרבה זה בסדר בעיניי.
לגבי איך--
אצל כל זוג זה שונה. אבל יכולה להגיד שאני כמעט לא זוכרת מתי פעם אחרונה "עשינו" משהו ביחד. לא מסעדות, לא נופש. לא שזה לא מוסיף, אבל כמו שכתבת, זה לא היום יום.
הדבר שהכי מקרב בינינו, זה המחוות הקטנות ביום יום. שאנחנו נותנים אחד לשני תחושה שאנחנו רואים אחד את השני.
בעלי יכין לי קפה
אני אכין לו עוגיות למילואים
לתת לנוח לפעמים
לפרגן במילים
אלו דברים שלא דורשים הרבה זמן, אבל עושים את כל ההבדל בין טכני לבין אהבה.
נגיד עכשיו בעלי במילואים, והדבר שהכי חסר לי את תשומת הלב הזו של לראות שאני עייפה והוא יכין לי קפה. יראה שהסבלנות שלי כבר נגמרת אז יציע לי ללכת לנוח קצת והוא עם הילדים. יעודד אותי לצאת לאימון.
דברים כאלו קטנים של שגרה, אבל שמראים על אהבה ואכפתיות
אף פעם על תסתכלי סביבך ותגידי "מה לא בסדר בנו?". לא לפי איך שנראה לך מבחוץ.
אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה בפנים, עם מה אנשים מתמודדים, בטח לא בזוגיות.
בדרך כלל אני לא אוהבת לפתור "קנאה" או השוואות באמירה "את לא יודעת מה קורה שם".
אבל דווקא בכל הקשור לזוגיות ומשפחה, הדבר היחיד שצריך לעניין אתכם זה אתם. מה טוב לכם, מה מתאים לכם. כל מה שקורה מסביב לא רלוונטי בכלל, גם כי מה שטוב לאחד לא בטוח טוב לאחר, וגם כי את באמת באמת לא יודעת מה קורה לכל אחד בתוך הבית. אז חבל על עוגמת הנפש שלך בגלל זה
קודם כל תודה לכן
על הנירמול
דבר שני אהממ
באמת זה צפוף וההריון האחרון היה לא מתוכנן זא עוד לפניו הרגשנו שעמוס לנו
דבר שני במצב רגיל אז האמת המחוות החיוך הקפה שהוא מכין לי הכביסה שאני מקפלת לו זה מעולה
כרגע - רגע קצת ארוך, שנה וחצי, אנחנו קצת במשבר זוגי בעיקר סביב החויה של אישות. אנחנו בהרבה רצון טוב לתעדף את היחסים והקשר ולתת להם זמן הענין שלא מצליחים טכנית.
לדוגמא היו לי כאבים. בהמלצת רופאה לקחתי משחה שבוע. אחרי שבוע הבנתי שאני לא יודעת אם זה עזר כי לא היינו ביחד בכלל. וזה מאד הפיל אותי.
או שיש חויה לא טובה ומדברין אחר כך ומנסים לראות איך הפעם הבאה תהיה טובה יותר. אבל הפעם הבאה מגיעה עוד שבועיים ואז כבר מי זוכר. (יכול להיות באמצע משהו חפוז אם זורם לשתינו חצי ישנים אבל באמת 5 דקות כי גמורים מעייפות)
זה גם מיצר ציפיות גבוהות יותר מכל מפגש מיני. כי הוא נהיה נדיר אז שיהיה וואו.
זא מה הפתרון רעיונית אנחנו יודעים. היינו בהדרכה זוגית מפתחים תקשורת טובה אבל אין זמן לא עייף לשיחה מעמיקה או לחויה אינטימית.
וחצי בצחוק אני אומרת לאנשים סביבנו יש ילדים צפופים מתי הם נכנסים להריון...
יותר מזה חצי שבוע בכלל לא הולגים לישון ביחד כי יש ילד בוכה אז מישהו נשאר איתו ער ונתיים השני נרדם
פעם בשבוע שסוגרים את היום מוקדם ועושים ערב זוגי, או בבית או בחוץ. ממש לקבוע ביומן
כל השאר יחכה....
זה קשה אבל זה מאוד משמעותי
היום אבא ואמא בערב זוגי
יייייייווואאאאאאאאיייייייי
באמת אחד הקשיים זה ש7 עד 2 בלילה הוא צמוד אלי כמו סקוצ'
לא במובן אינטימי, זה יותר קשה עם קטנטנים כאלה...
אבל בוודאי לשבת לדבר או אפילו לטייל או לצפות במשהו יחד כשהוא במנשא או בידיים
לדעתי כדאי לקבוע איזה יום בשבוע,
שלא משנה מה אתם ביחד...
כשמתכוננים לזה מראש, אפילו סתם בתודעה, זה יותר מוצלח
ולאט לאט היום הקבוע הזה נהיה יום שמחכים לו,
ומנסים לפנות את הערבים ביום הזה ולהיות יותר פנויים,
ואם מסתדר אז לישון בצהריים קצת- זה יעיל מאוד!
וכל זה אני אומרת לך מניסיון של זוג בלי ילדים עמוס ועייף...
אז מה יהיה איתי עוד כמה שנים? חחח ה' יעזור...
אני פחות אוהבת שקובעים דייט שבועי
דייט זה טוב וכיף
אבל אינטימיות מגיעה מקשר אינטימי תקשורת עמוקה ובשבילי פעם בשבוע זה לא זה, 5 דקות חצי ישנים זה לא זה.
ויש סדר עדיפויות
להאט את הקצב, להפחית עבודה לימודים ולהיות פחות עייפים פחות עמוסים, יותר ביחד.
קודם כל צריך לצאת מנקודת הנחה שאישות זה הלב הפועם של הזוגיות. ברגע שהלב מדרדר, כל הזוגיות מדרדרת. כשתבינו את עומק החשיבות של זה, הכל יהיה יותר קל.
תחשבי על ילד שלך שחס וחלילה חולה, הכל את תעשי בשביל שיבריא, נכון? תדםעי איתו לבדיקות, תקחי אותו לרופאים מומחים, תשלמי ממיטב כספך... למה? כי את מבינה את החשיבות של זה.
ככה גם באישות, ברגע שאין אישות, זה כמו שאמרת - מפעל משותף, ומשם זה הופך לאדישות אחד כלפי השני.
אחרי שהבנו את החשיבות, תמצאו פתרונות כמו -
-את ישנה שעה בצהריים, אח''כ את עם הילדים והוא שעה ישן. שעה של שנ''צ נותנת המון כח.
- לקבוע יום או יומיים בשבוע*קבוע* שזה יום שקיימים בו אישות ויהי מה. זה יום קדוש, לא הולכים למפגשים עם חברות ולא לשום דבר, משקיעים בעצמנו, ארוחה טעימה שלא דורשת הרבה מאמץ כי זה מעייף,אפשר להזמין מבחוץ. מעייפים את הילדים שישנו מוקדם, ולא מחכים לספונטניות , כי זה לא יקרה... מסדרים את החדר נקי ונעים, לא כיף להגיע לחדר מבולגן...
- תקני בגדים יפים שמיועדים לזמנים האלה..תשקעי כסף בלי חשבון, מה שיתן לך להרגיש הכי הכי.
-
זה בדיוק להיפך, רצון לקרבה מפיזית מגיעה מקרבה נפשית, מאהבה וכבוד. ולכן הדגש צריך להיות קודם שם.
לא לכולם יעשה טוב לעגן את העניין הפיזי כמשהו רשמי.
דיברה איתי על קביעת זמן ביומן ליחסי אישות וממש הזדעזעתי מרעיון.
והאמתי הגישה שלי לא השתנתה חח.
אבל כנראה בכל בית זה שונה ומתאים לאופי של בני הזוג. יש בני זוג שיותר אוהבים ספונטניות ויש כאלה שאוהבים תכנון.
אם מצב הרוח לא מתאים או שאין רצון
אלא ששנינו יודעים להתכוונן לזה,מפנים לזה את הזמן, עושים יחד ערב זוגי ולא בהכרח שהוא יסתיים בתרחיש הספציפי הזה אבל זה מאוד פותח ומקרב ומאפשר את זה שזה יקרה
ולא מגלים אחרי שבועיים ש-אופס, כל ערב היה משהו שמנע מאיתנו בכלל לחשוב על זה
אבל בסוף- לכל זוג מתאים משהו אחר.
זו המלצה יפה בעיני וטוב שהיא בארגז הכלים אבל וודאי לא הדרך היחידה
מודה שאצלנו כרגע זה לא מצליח, אבל הייתי מאוד רוצה אני יודעת שלי אישית זה היה עוזר.
היו תקופות שממש הקפדנו על ערב זוגי פעמיים בשבוע וזה היה מעולה (וגם יצא שיש יותר יחסי אישות)
להוריד עומס
לישון יותר
למקר חוץ מה שאפשר
להוריד סטנדרטים
כשיהיה לכם יותר אויר לנשימה תבדקי מה קורה עם האישות.
היי, בתי הבכורה נולדה עם טורטיקוליס (?) (כשהיינו אצל אוסתאופטים הם טענו שזה לא מונח מדוייק כי היה מדובר על חוסר איזון בגולגולת ולא בשרירים, או משהו כזה.. יכול להיות שכתבתי ממש שטויות עכשיו חח אני לא סגורה למה בדיוק הם התכוונו). אני עם טונוס שרירים גבוה וגם היא. במשך כל ההיריון השתדלתי מאוד לישון בצורה ישרה בלי לכווץ רגליים יותר מדי (למרות שזה מה שאני עושה באופן תדיר בשינה..). תוהה לקראת הילדים הבאים בע"ה- מה אפשר לעשות? זה באמת עוזר אם אני משתדלת לא לכווץ את הרגליים בשינה ובמהלך היום? (למשל, כשאני במחשב אני יושבת ישיבה מזרחית על הכיסא). שמעתי שאפשר ללכת ל-1-2 מפגשים אצל אוסתאופט בשבועות מסויימים בהיריון כדי שהעובר יהיה ממוקם טוב יותר, וזה אמור למנוע את הבעיה הזאת..
למישהי יש מידע להוסיף לי?
ממש אשמח.. תודה
אם כבר אני חושבת (ואני לא מומחית) שיש קשר למיקום של העובר ברחם.
ואיזון אגן יכול לעזור.
אגב הבן הבכור שלי היה עם טורטיקוליס ובתי השניה בלי.
כך שזה ממש לא מחייב שזה יהיה לילדים הבאים.
נפתר ממש בקלות עם פיזיותרפיה מטעם הקופה ותרגילים בבית.
אני חושבת שיש קשר לאיזון אגן כי בהריון של הבכור היו לי כאבים חזקים בצד אחד של הבטן
וכשהגעתי למיון אמרו לי שזה שריר תפוס ואין מה לעשות עד הלידה.
ובלידה עצמה התינוק לא הצליח להתקדם ובסוף נולד בניתוח.
וכאמור סבל מטורטיקוליס.
השערה שלי שיש קשר בין כל המקרים האלו אבל לצערי הרפואה בימינו לא מספיק הוליסטית...
די טובה ומתאימה לנו
אממה, שירותים אמבטיה בחדר אחד.
כמה זה חיסרון? עד כדי לא לקחת את הדירה?
אנחנו גרנו ככה 8 שנים
עזבנו כשהקטן היה בן שנתיים ורבע (נגמל כמה חודשים לפני כן).
היום יש לנו 3 חדרי שירותים ואין ספק שזה שדרוג מבורך, אבל גם לפני כן לא היה אסון. מה שכן, היתה חצר אז במקרי חירום הילד התורן היה יוצא לפשפש בחוץ...
אני קצת מתוסכלת האמת. אין לי כמעט חברות שאני יכולה להתקשר אליהן סתם באמצע יום תוך כדי הנקה לדבר. פשוט לדבר, להרגיש שאני מדברת עם עוד אנשים חוץ מבעלי וההורים שלי (שהם המון ועוזרים לי מלא, אבל עדיין רק שלושה)
כאילו מרגיש שכבר לא מנומס להתקשר סתם ככה לאנשים באמצע יום לדבר. שהשיחות הפכו להיות רק בהתכתבויות והקלטות...
ומפגש עם חברות, הן באמת ממש מתוקות והכל אבל מבינה, החיים עמוסים, אין זמן...
עכשיו בעלי יצא להליכה בחוץ עם חבר טוב ואני פתאום הבנתי שאני מקנאה בו.
למה אף אחד לא חשב על הרעיון של מפגש שכונתי ליולדות בקצב שמתאים ליולדות?
(אגב, עם מי צריך לדבר בשביל הקוד של אנונימי בהו"ל?)
קטע שאת אומרת שאין מפגש אצלכם
אצלנו ואצל גיסות ואחיות שלי בעיר אחרת יש מפגשים של יולדות בבוקר
ממש ממש כייף, אוכל מפנק וסדנא כולשהי - פעם הביאו מישי שעושה עיסוי תינוקות, פעם על שינה, פעם תוצר של מחזיק למוצץ ועוד כאלה
אולי יש אצלך ואת לא יודעת? או שאולי אפשר להפיק כזה דבר? 
אני לא בחלד
אבל גם בדכדוך מהסגנון הזה לאחרונה
אז חיבוק לבנתיים
והיישובים יש מעגלי אמהות בדיוק למטרה הזאת.
שווה לברר גם אצלכם.
חוץ מזה יש מקומות עם פרוייקט אם לאם, שמצוותים נשים (נראה לי פנסיונריות אבל לא בטוחה) לנשים יולדות, והן באות לעזור ליולדת פעם בשבוע, להיות איתה, עם התינוק לדבר קצת וכו
לא הייתי אבל חברה סיפרה, זה נראה לי של חב"ד. הם מביאים גם ארוחת בוקר פעם בשבוע ומשחק לתינוק.ת
מתחילה להתארגן בע"ה, ותוהה כמה קריטי להביא תחתוני רשת..
לידה רביעית ב"ה. זוכרת שהיה נוח בקודמות, אבל לא מאוד קריטי באחרונה שהייתה ב"ה קלה משמעותית.
לדעתכן בלידות לא ראשונות צריך? או אפשר תחתונים רגילים?
ומעבר לכך, אם מישהי זוכרת משהו קריטי שצריך, אשמח לדעת..
לק"י
דברים חשובים בעיני - הריון ולידה
לשחרור הביתה:
בגדים בשבילך
בגדים לתינוק
שמיכה
סלקל/ כיסא בטיחות
כובע אם צריך
את התחתונים של קוטקס.
נוח וחוסך את ההתעסקות בשבוע הראשון (אני שמה עוד פד עבה או 2 מעל)
אני הייתי עם קוטקס והיה לי ממש נוח
מה הרעיון של תחתוני רשת?
האם עשויות מרשת, הם לא סופגות כלום. שמים אותם עם פד והם לא לוחצות בכלל.
וגם חדפ, אז לא צריך להתמודד עם הכביסה שלהם אם מתלכלך..
למרות שאהבתי את התחושה של גוטקס, מאין תחושת איסוף של כל האזור..
טוב, נקנה אותם וזהו
לק"י
שמן שקדים
מטען
חזיות (הנקה)
מטפחת נוחה/ כובע
שמפו, קרם ידיים, וזלין וכדו'
סיכות למטפחת/ סרט
טישו
מגבונים
מים
נשנושים
לאשפוז:
סידור
ספר אם את אוהבת לקרוא
פדים "רגילים", אם הגדולים כבר גדולים מידי (בהנחה שבבית חולים מקבלים פדים של אחרי לידה. לא יודעת אם בכולם).
אם מאושפזים בשבת:
בגדי שבת
מטפחת חגיגית
או שיש בבית רפואה?
שם חבילת תחתונים רגילה בגזרה מלאה ב25 שקל
ובמקרה הצורך משתמשת בהם כחד פעמי
הם פשוט מאוד מתלכלכים...
אנימחושב.גם שבית החולים מספק
כנראה תלוי באשה ובמבנה שלה.
קצת הסתבכתי להבין האם הבדיקה הזו היא בדיקה שכולן עושות? או מגיל מסוים?
הריון ראשון שבוע 12 פלוס 3
הבנתי שזו פרוצדורה חופרת של ללכת למייעץ גנטי שנותן המלצה לבדיקה ועם ההמלצה ללכת לבית חולים לבצע אותה. אם זה חובה אעשה כמובן, אבל לא הבנתי אם כולן עושות
מה הסיבות יכולות להיות למשל?
השקיפות העורפית ברוך השם יצאה תקינה, זה קשור?
ידועה במשפחה.
בטח יש עוד סיבות.
למה את בכלל חושבת על זה? רופא המליץ לך?
לי, אבל עכשיו מבינה שזה כנראה טבלה כללית ולא מיועדת ספציפית אליי.
תודה רבה
גדול שאת כבר עברת את השבוע של סיסי שליה ..
אולי התכוונת לבדיקת מי שפיר שיותר נפוצה ועושים בשבועות יותר מתקדמים?
אחרי כמה זמן שלא מצליחים להקלט להריון כדאי לפנות ליעוץ רפואי?
אני בת 30
אחרי מספר לידות
אחרי תקופה ארוכה של נטילת גלולות, הפסקתי לפני 4 וחצי חודשים וקיבלתי מאז פעם אחת ווסת.
וזהו. בדקתי ואני לא בהריון
אז בהחלט אפשר לפנות להתייעצות-
קודם כל להבין למה את לא מקבלת.
את מניקה?
ואז היה מחזור של חודשיים וחצי
ועכשיו חודש וחצי And counting
הבנתי נכון?
יכול להיות שהכל תקין אבל עם מחזור לא סדיר קל לפספס ביוץ
והאמת שאף פעם לא היה לי מחזור סדיר
אבל גם אף פעם לא מנעתי כ"כ הרבה זמן
אז קצת דואגת שלא שיבשבתי את הגוף יותר מדי
לנזק לפוריות
ועצם זה שהמחזור מעולם לא היה סדיר- מגדיל את הסבירות שזה לא קשור לכך שמנעת.
תפני לרופא נשים
תגידי שאת מנסה להיכנס להריון אבל המחזור לא סדיר
תתחילי משם
את המחזורים בתקופה שאחרי הפסקת המניעה.
לוקח לפעמים לגוף גם חצי שנה לחזור לעצמו...
ולפותחת- אני הייתי פונה לרופא כדי להתייעץ
בעקרון זה תקין, במיוחד אם את רגילה לחוסר סדירות במחזור.
אבל לי רופא פעם אמר שזה לא בריא לגוף לא לקבל 3 חודשים ווסת, ונתן לי כדור... (שלפניו הייתי צריכה לעשות בטא כדי לוודאות שאין הריון, וגיליתי הריון כפול)
אבל בלי לחץ
בהצלחה
גם אני בהנקה לא מקבלת אפילואמהלהשנה וחצי. תודה שחידדת את העניין.
(מעל גיל 35 אחרי חצי שנה) אבל אם יש בעיה ידועה אין צורך לחכות. אי סדירות של מחזורים נחשבת בעיה ידועה לצורך העניין.
אז זה די תלוי בך וברצון שלך להכנס לכל הבדיקות והטיפולים.
אפשר להתחיל מלקבוע תור לרופא פוריות ואז להתקדם בקצב שלך לפי ההמלצות שלו.
ואפשר גם ללכת לרופא נשים רגיל או אפילו רופא משפחה ולהתחיל בירור לגבי האי סדירות, בדכ זה מגיע בגלל בעיה אחרת כלשהי- שחלות פוליצסטיות,תפקוד בלוטת התריס וכו' ואז גם לפעול בהתאם
של בגדים לשתינו וצעצועים לה
ואני ממש גאה בי
כי זה עלה סכום לא מבוטל (להרבה פריטים אומנם אבל סך כללי גדול)
אבל זה דברים שאנחנן צריכות
ולא ביקשתי מבעלי שיעשה כת ההזמנה
קניתי לי
אני
כי זה בסדר שאני אוציא כסף עליי
וזה בסדר לקנות לה צעצוע גם אם הוא לא ממק קריטי!
סתם כי הוא במחיר טוב והוא יפה והיא תאהב אותו
וזה בסדר לחיות
חיבוק לי
אני גם מזה קמצנית
להוציא כסף זה עבודת מידות
את באמת אלופה שהצלחת לשים רגע את עצמך בפרונט ולבצע קנייה
עכשיו נשאר לכולנו לקווחת ביחד איתך שתהני מהקנייה - אל תשכחי שתמיד אפשר להחזיר
אבל אולי עדיף לדעת..
התפרסם לאחרונה הצעצועים לילדים שם ממש לא בתקן
עם חריגה גבוהה של רעלנים..
אז לא ממליצה😬
כבר איזה שבועיים אני סובלת מסוג של גרד/ אי נוחות/ שריפה באיזור החיצוני לחלוטין של הנרתיק. השפתיים, האיזור של הפיפי, לא בפנים
אז לא נירלי זה פטרייה בנרתיק
בנוסף יש הפרשות מרובות יותר (אני בהריון שבוע 20 אז אולי קשור לא יודעת) לא ירוקןת או מרקם מוזר אבל ממש הרבה
וזה מציק לי ברמה שכואב לי ללכת כי משתפשף ושורף לי לגעת…
מחר בעזרת ה׳ אקנה טבעקוטן יש לי בבית בפנטאן + זה גם יעיל?
שימי משחת החתלה של תינוקות
ככה אני עושה במקרים כאלו ועוזר פלאים.
ורדי שלא יחזור
ללכת עם מגן תחתון ולהחליף בתדירות גבוהה
או תחתוני מחזור יש כאלה יחסית יותר פשוטים וזולים וזה מספיק ליומיום
או אפילו לשים 2 תחתונים אחד על השני
יותר מזה- המגן תחתון בעצמו מעודד הפרשות
מנסיון אישי בעקבות המלצות כאן מהפורום נגמלתי לגמרי ממגן תחתון
בהתחלה יש קצת זמן שבאמת מרגיש רטוב אני ניסיתי כאלה מכותנה ופחות הסתדרתי אבל נראה לי יש חברות טובות יותר מאלה שניסיתי
אבל אחרי כמה זמן מתרגלים וזה הרבה הרבה יותר נעים
המגן תחתון בעצמו יוצר שפשפת נוראית יותר.
אני בכל ווסת שאני משתמשת בפדים חד פעמי נוצרת לי שפשפת הזויה. רק כשאני עם רב פעמי זה לא קורה לי..
לא עזר🙄
מגן תחתון אני שמה אבל לא החלטתי אם זה עוזר או לא…
לא נראלי ליובש..
לי רשמו טבעקוטן באמת לגירוי מיובש שהיה לי אחרי לידה
אם את חוששת בכמ נראלי לכי לרופאה לא?
ויש גם אלופירסט של פוראבר שיכול להקל
לא יודעת ממה זה ולא יודעת אם זה קשור בכלל להריון (שבוע 23) אני יכולה להזיז אותה אבל זה קשה..
יש מה לעשות? לדאוג? (לא יודעת איך אתפקד ככה..)
ובלי קשר כואב לי קצת לאחרונה באזור של ההזרקה של זריקות בי 12 שעשיתי לאחרונה (4 זריקות פעם בשבוע) ביד שמאל. זה תקין?
בינתיים זה לא עבר.. ביטלתי תור שהיה לי היום וכרגע אני גם לא עובדת.
ואין לי טיפת כוח ללכת לרופא משפחה היום..
עכשיו אני נזכרת שזה משהו שקורה לי מדי פעם, אבל בד"כ ביד שמאל. בירורים שעשיתי בעבר לא הובילו לכלום..
עכשיו אני סתם לחוצה יותר בגלל שאני גם בהריון..
אבל אם את מכירה את זה ובדקת ולא היה כלום אז אולי באמת אין סיבה לדאגה
רקלתשוהנהייתי מחכה לראות אם זה עובר עד מחר
והכאב במקום של הזריקה נשמע לי תקין כמה ימים אחרי,
אבל אם זה היה לפני יותר משבוע אז זה קצת מוזר
נחכה למחר, אולי זה יעבור ואני סתם אצחק על עצמי על הדאגות שלי
לגבי הכאבים מהזריקה, הם די עמומים.. עשיתי את הזריקה האחרונה לפני קצת יותר משבוע. צריכה לעשות בדיקת דם לראות אם הבי12 עלה, אז אוחי אשאל על זה את האחות.
תודה!
אם הכאב הוא מאז הזריקה זה יותר הגיוני
אם הוא התחיל עכשיו זה קצת מוזר
אבל היום, יומיים אחרי, הוא שוב חזר
(ודווקא ביום שישי, שהידיים הכי צריכות לתפקד)
איזה כיוונים כדאי לבדוק לגבי הכאב הזה?
יכול להיות שזה סתם בגלל שאני מקלידה הרבה (במחשב/בפלאפון)?
(לפחות ב"ה הכאב במקום ההזרקה ביד השנייה די עבר)
גם להקלדה וגם לנייד
אולי דלקת בגיד?
הייתי ממליצה לך להתחיל בירור אצל רופא משפחה
האמת שלבת שלי גם בדיוק יש משהו כזה והרופאה אמרה שזאת דלקת כזאת (ואחרי ניסיון של שבועיים עם תחבושת אלסטית שלא עזרה היא אמרה שתיקח נורופן במשך שבוע), אבל לפי התיאור של הבת שלי הכאב שאני מרגישה הוא אחר...
אשאל גם את הרופאה, אבל רציתי לקבל כיוונים לפני כדי לדעת מה בדיוק לשאול אותה.
תסמונת התעלה הקרפלית(תקראי על זה בגוגל ותראי אם זה מתחבר לך למה שאת מרגישה) התייעצתי עם רופא והוא אמר שזה נפוץ בהריון... כי הגוף מתמלא בנוזלים.. (כמו שיש כאלה שהרגלים מתנפחות להן)
אחרי הלידה זה עבר לי
ממש בתחילת ההריון.
הקטע שזה התפרץ ממש אחרי החלמה מקורונה ואמרו שזה יכול להיגרם או מהריון או עוד תופעה לא ידועה של הקורונה.
בסוף זה עבר לאט לאט
בשבת כבר עבר לי הכאב..
אבם אני מפחדת שהוא שוב יחזור
