פורום הריון ולידה (עמוד 566)

שנשמע בשורות טובות...

זאת תקופה קשה... 

אבל החששות קיימים בגדול...

פתאום הבנתי מה זה חרדה קיומית אמיתית... 

ועכשיו לא

רק על זה תודה לה׳.

לסדר את חיידקי המעיים

הולכת לתלות אשר יצר כתוב על הדלת של השרותים שלנו.

מקבלת על עצמי בע"ה להגיד מהכתוב 

לשמירה על עם ישראל!!!

הייתי רוצה גם להתחזק בלמלא את הנטלה עד הסוף וליטול ידיים עם נטלה מלאה ולא חצי נטלה- אחרי שרותים: 

איך עושים את זה? אין לי סבלנות!

ועוד דבר.. אתן מברכות על מים שאתן שותות רגע באמצע הלילה מהברז בחדר השרותים ?

איך אני עושה את זה... כי יש שם אסלה... אז אני לא מברכת.... 

בשבת סיימתי את התהילים ב"ה, שיעמוד לנו לזכות

כתבת יפה!

יפה לך על הזרימה- עם הזירוז,והאפידורל. זרמת למרות שלא תכננת. את גיבורה!

הרבה נחת והתאוששות קלה.

ותדעי לך שהקב"ה הוא האבא הכי טוב ורחמן שיש. ואין כזה דבר שהוא פוסח על מישהו.

פשוט אין ביכולתינו לראות למה הוא עושה כל דבר

ומה הוא מתכנן בשבילנו.

שבעז"ה תזכו לראות את הטוב המתיקות ויושפע עליכם שפע רב בכל העניינים

מבינה אותך כל כךךךך.....

כתבת יפה.

מתפללת איתך לשפע רב בכל העולמות ❤️

שקצת כמו שאמהלה כתבה,

באמת באמת ה' לא פוסח עלייך! ❤️

ואני מבינה את הכאב שלך כל כך כי אני עכשיו בהריון סופר לא מובן מאליו ובאמת חסד גדול אחרי כמה וכמה שנות ציפייה... ב'ה יש לנו כמה ילדים צפופים תודה לה' שנולדו לנו בקלות ופתאום היתה הפסקה כזאת

שממש לא ביקשנו אותה

ולא רצינו בה

וזה היה ממש כאב חותך ושורף..

ההמתנה

וכמו שאת מתארת תחושה שהכל סבבה תודה לה' אבל ''העיקר חסר מן הספר''....

וזאת היתה ממש עבודה בשבילי

לנשום עמוק

ולהודות לה' כל הזמן להודות, כל הזמן

על הטוב שכן יש, על הילדים שיש, על הזוגיות, על הפרנסה

על כל היש....

לדעת שהוא לא שכח אותי

שהוא לא עושה לי דווקא

(הייתי בסרטים עם עצמי.. שה' כועס עליי.. שאני אמא לא מספיק טובה אולי? שאני בן אדם לא מספיק טוב... שלא מגיע לי... באמת עברתי עם עצמי המון עד שחיזקתי בתוכי את ההבנה שאני טובה, שאני ראויה, שיש לה' שפע גדול בשבילי והוא מחכה לזמן הכי הכי מדויק לתת לי אותו. זאת היתה ממש עבודה של שנים......)

עכשיו יש משהו לא הוגן שאני כותבת לך מהמקום של ''אחרי'' כי לפני כמה שבועות פתאום גיליתי 'אני בהריון... בהסח הדעת כזה, ופתאום זה הרגשה שנמחק כל הזמן הארוך של הציפייה. ובכל זאת אני משתפת אותך כי אני מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי וואי כמה טוב ה' ..... כמה טוב קיבלתי בשנים האלו שחיכיתי.

אני אדם טוב יותר ורגיש יותר

מעריכה יותר את הזכות להרות וללדת

בקשר ממש טוב עם הילדים שלי!! זמן לכל אחד וחיבור

(אני ח'ו לא באה להגיד שמי שיש לה ילדים יותר קרובים בגיל לא מגיעה לזה... רק משתפת מהחיים שלי !(

הזוגיות שלנו.... הקרבה... האינטימיות....

זה משהו אחר. לישון לילות שלמים תקופה ארוכה...

החיים המקצועיים שלי.. כן גם בזה ב'ה התפתחתי.

אם ה היה שואל אותי הייתי בלי להסס בכלל מוותרת על כל הרווחים האלה ומבקשת עוד ילד ועוד ילד ועוד נשמה לזכות להביא לעולם....

אבל הוא לא שאל אותי

הוא החליט בשבילי

ואני מודה לו על זה למרות שאני לפעמים מקנאה בבנות גילי שישי שלהן יותר ילדים... ולמרות הקושי והכאב... כי באמת מרגישה ומאמינה באמונה שלמה שהוא עושה הכל לטובתי!

אחותי

אנונימית מתוקה

תודה על הזכות לכתוב לך על זה בלילה כזה סוער ומלחיץ

ובכלל...

ופשוט חיבוק גדול לך

ובע'ה שה ימלא משאלות ליבך לטובה!!

''כמה טוב עוד לפנייך!!''

לדעתי יכול עוד להשתנות. בשקיפות לא מאה אחוז. במיוחד אם לא בטוח ומהמר.

אם היה בטוח אז זה בטוח

אל תבני על זה עוד

תחכי לסקירה

אפשר לזהות גם בניפט אם עשית או תעשי

גם לא מתכננת לעשות

את נותנת לי תקווה שעוד יכול להשתנות חח

ממש רוצה בת 

לי בשבוע 12 גם באתי למעקב בגלל המטומה והטכנאית אמרה שזה נראה בן ולא בטוחה,

רק בסקירה התבדיתי וגילינו שזו בת.

קיצר חכי הכל יכול להשתנות .

בהצלחה

אני עשיתי משבוע 12 אחת לשבועיים אס

אצלי ב 12 אמרו בן, כנראה

14 בת

15 לא ידעו להגיד אז המירו שזה בת

בסקירה מוקדמת בערך בשבוע 16-17 אמרו לי סופית שזה בן

שזה ממש לא בטוח

אמשיך להתפלל עד הסקירה 

אני גם רציתי בת ראשונה, אבל תאמיני לי שהבן שלי מתוק יפה וחכם הרבה יותר מכל ילדה אחרת 🤪

בעיניי יש לבנות אפילו משהו חופר לפעמים

להמשיך לשכנע חחח?

גם בנים וגם בנות מיוחדים

יש בנים שיותר יעזרו לך מהבת ויש בנות שיותר עוזרות לאמא..

יש כל מיני סגנונות...

כל ילד שמחה וברכה...

הבן שלי פשוט אממ

היה לי ממש רצון לבת

וירא כי טוב שגם הבנים מושלמים!!!!

עכשיו בהריון שני עם בן, אני אפילו שמחה

בפעם הקודמת ממש רציתי בת, הפעם אחרי הבן הגדול אני דווקא רציתי בן..

שמחה בשביל הבן הגדול שלי.שמחה גם בשבילי

כי בנים הם מקסימים (כן כן, גם בנות - ברור חחח)

הכי חשוב

וברור שלפעמים גם רוצים כך או כך

טבל אל תשכחי להתפלל על מה שחשוב כ"כ...

הוא אמר שמונים אחוז בן. והוא צדק.

אמרו לי שאם רואים התחלה של פין זה אומר שכנראה זה בן. אם רואים בת זה עוד יכול להתפתח ולהשתנות

בהריון הקודם אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן.

הגענו לסקירה בידיעה שזה בן.

והוא שאל אותנו אם אנחנו יודעים מה יש לנו- ושנינו עונים בביטחון כן.

אז הוא התחיל לדבר בלשון נקבה... ושנינו מסכלים אחד על השני, רגע... מה?????

אותו רופא, מיומן מאוד.

פשוט בשבועות האלה זה עוד נראה ממש ממש דומה (הוא הסביר לנו שהוא מנחש לפי הכיוון של הבליטה אבל לשניהם יש בליטה)

בקיצור- חכי לשבוע יותר מתקדם...זה לא הרבה יותר מהימור/ניחוש

אבל אמא שלי הייתה מאוד לחוצה ועצבנית בהריונות האחרונים שלה, והיה בסדר ב"ה

תבררי לגבי תוספים שירגיעו אותך ומותר לקחת כמו רסקיו

שבמקרים שהכל מלחיץ ולא ברור אפשר לנסוץ להירגע מהדבר היחיד שהוא על טבעי וזה הקב"ה

אני תמיד שאני לחוצה אני לוקחת נקןדה להתחזק בה

תהילים יומי

מזמור לתודה כל יום

להדךיק נר לצדיק מסויים וללמוד מהספר שלו

ואני מאמינה שבע"ה ה שומר עלי על המשפחה שלי ועל עמ"י

אותי זה מאוג מרגיע

ועוד משו שמרגיע אותי זה לדאוג ששבעלי תמיד יהיה קרוב🤣

מקווה שיצליח להרגיע אותך אם תרצי קצת בדיחות על המצב אעלה כאן חח

בפעם הקודמת הוא גוייס אז זה לא בדיוק עזר😵‍💫

בעז״ה מקווה שעכשיו יישאר..

אני משתדלת לנוח ולראות דברים נחמדים שירגיעו אותי, אבל מרגישה את המועקה 

אז הלכתי להורים

המועקה שלך ממש מובנת זה אבן בלב ממש ושהכל מעורפל ולא ברור זה באמת מלחיץ

תראי נקודת אור שהעובר שלך בבטן מוגן ובטוח הרבה יותר המחשבה שהילד בחוץ ואת חרדה כל שניה איפה הוא יהיה ושיהיה מוגן

מבאס שזה ככה.

רוצה לכתוב לי מה היה לא מדוייק ואני אנסה להעביר חמי שקיבלתי ממנו את הקישור? (רק אם מתאים לך. את יכולה גם לעזוב וזהו...)

נתנו מצב רק של התקן אחרי ישר אחרי לידה.

מה הבעיה בזה?

1. יש גם נשים ששמות התקן הורמונלי לא צמוד ללידה. אפילו קיסרי שלא מאפשר ישר, אלא אחרי 3 חודשים.. והלאה.. אני שמתי אחרי שנה ורבע.

2. יש שם התייחסות רק להנקה.

3. יש נשים בגיל המעבר או שסיימו ללדת ששמות את ההתקן הזה.

ואז מה יוצא?

מתפרסם מחקר של מכון פועה. כולם חושבים שזה הטופ של העולם ההלכתי-מדעי. קוראים את התוצאות- כאשר הם ממש לא נכונות להרבה מאוכלוסיית ההתקנים האלה.

השאלון בודק נשים מאד ספציפיות- כאלה שהתקינו ישר אחרי לידה ועם התייחסות כלשהי להנקה. המחקר לא מקיף את כל קבוצות הנשים הרלוונטיות ולכן מבחינתי זה מחקר לא רלוונטי, לא נכון ולא משקף שום דבר.

השאלון לא מיועד רק למי ששמה מיד אחרי לידה, יש שם שאלה האם שמת מיד לאחר הלידה, את יכולה לענות 'לא'.

כמו כן, זה לא מיועד רק למי שמניקה. יש שם שאלה אם את מניקה, וגם בה אפשר לענות 'לא'.

את ראית משהו אחר?

הם שואלים האם היה דימום לאחר ההתקנה ואם כן - כמה ימים ואיזה כמות.

יש שם תשובות לבחירה אבל וואלה זה לא מקיף הכל.

לי לא היה דימום. היו כתמים. איזה גודל? משתנה מיום ליום.

אז אני לא יכולה לענות על השאלות האלה בצורה נכונה.

מבינה לאן אני חותרת? לדעתי זה מחקר שצריך להיות בצורה של ראיונות יותר מאשר מחקר כמותי עם תשובות מובנות שלא בהכרח מתאימות לסיטואציה.

אין לי בעיה להתראיין ואשמח להיות חלק, אבל זה חייב להיות מדויק ולא בערך ולא תשובות כלליות כאלה..

ומתעסקים עם שאלות שנוגעות לצד ההלכתי יותר מאשר הצד הרפואי.

לכן זה לא מדויק בעיני לתת מענה לאשה דתייה על סמך שאלון שלא מותאם לאשה דתייה לפי הלקסיקון והמושגים שלנו.

אגב, גם אצל חילונים כל עוד זה לא שטף של דימום זה נחשב- דימומון.

עובדה שאפילו ברפואה כשעושים פרופיל הורמונלי סופרים לפי הימים של דימום פעיל ויום של כתמים בהתחלה לא נספר לחישוב הימים. 

אז א"א לענות בשאלון דימום בכמות מועטה? זה לא קשור שמכון פוע"ה דתיים, הם שואלים פה מבחינת רפואית-פזיולוגית... 

*לא ראיתי ולא קראתי את השאלון

לי הייתה עוברית לוליינית שגם בשבוע 38 או 39 התהפכה...

אבל במצב הרגיל מצפים שהעובר יתקבע בסביבות שבוע 35, וגם אם הוא מתקבע לעכוז או לרוחב - אפשר לעשות היפוך בשבוע 37 או 38, ולרוב זה מצליח...

ממש אל תעסיקי את עצמך בזה עכשיו ❤️

והמצג בשבוע הזה עוד לא רלוונטי, אל תדאגי

ולשאלתך - אצלי היתה בכל הבדיקות עכוז, ובשבוע 35 התהפכה לראש. 

התינוק שלי היה מצב עכוז..כולם התהפכו

אל חשש

או שנותנם לו לישון על הרצפה על המזרן

לדעתי 

הוא לא מתעקש לישון במיטה שלכם,

עובדה שליטופים במיטה שלו כן מרגיעים אותו.

אני מתכוונת שהוא לא מנסה "להציק" או לבחון גבולות,

אלא הוא מבטא צורך בסיסי שלו, זקוק לקרבה ותחושת ביטחון.

איך את היית רוצה שיפעלו איתך כשאת מחפשת ביטחון?

בכללים וגבולות או שיחבקו ויעטפו אותך ויתנו לך לגיטימציה להרגשה שלך ויתנו לך הרגשה ש"תמיד בשבילך?"

מאמינה שזה ישנה את ההסתכלות על הסיטואציה ויאפשר לכם למצוא פתרונות שאפשר לחיות איתם.

אם זה לא בא בחשבון מבחינתכם אז תבחני אפשרויות נוספות,

אפשר גם לשאול אותו אחרי שיקוף רגשות.

למשל לקחת אותו לשיחה בזמן רגוע ולהגיד לו אני רואה שבלילות האחרונים קשה לך לישון לבד,

בוא נחשוב מה יכול לעזור לך.

זה יכול להיות דובי, מוצץ חדש אם את חושבת שזה נכון לכם, שמיכי..

אולי בגד עם ריח שלך, אולי מנורת לילה, מזרון ליד המיטה שלכם

יש מלא אפשרויות, כל אחד מרגיע אותו משהו אחר.

ברגע שהשיח ישתנה מ:

ילד: אני רוצה לישון אתכם

הורה: אתה לא יכול לישון איתנו.

שזה שיח שלא מאפשר פתרון כי בהכרח לענות על צורך של אחד, זה אומר לוותר על הצורך של השני,

עוברים לשיח של:

ילד: אני זקוק לביטחון

הורה: אני זקוק לשינה

זה כבר שיח שאין בו בהכרח התנגשות מובנית והוא מאפשר גם לכם וגם לילד לראות את הצורך של השני, זה שיח שמאפשר הבנה ואמפטיה (גם מהצד של הילד כלפיכם)

וממילא גם הוא יהיה פתוח לקבל פתרונות אחרים שכן מקובלים עלייך.

וגם תנסי לדייק את הצורך שלך, מה בדיוק מפריע לך בזה שהוא בא לישון אצלכם.

האם זה הבכי שמעיר אותך? אז אפשר להסביר לו להגיע בשקט

אם זה עצם זה שאת צריכה לקום מהמיטה אפשר לומר לו שהוא בא אלי ואת לא קמה אליו,

אם זה שהוא "משתלט" על המיטה שלך ואין לך מקום לישון אז אפשר במזרון לידכם.

ככל שהצרכים של שניכם יהיו מדייקים יותר, ככה מרחב האפשרויות לפתרון יגדל יותר.

כמה לילות שישן לידכם

כנראה צריך תחושה של חמימות.. וזה התפקיד של אמא ואבא.

הבת שלי ישנה איתנו במיטה

כבר תקופה..

אני לא מתכוונת להילחם

זה מה שהיא צריכה וזה מה שהיא תקבל. 

והאמת שאני אוהבת את זה.

עד החלק של הבעיטה או מכה באמצע הלילה שהיא מביאה לי..

אבל אני ממש אוהבת אתזה גם! 

אבל עדין אני חושבת שאולי בגלל הגמילה מהמוצץ

צריך קצת יותר לעטוף..

יש ילדים שלא זזים בלילה ויש כאלה שלא מפסיקים לזוז ולבעוט..

וגם תלוי בגודל של הילד

בלילה החדר שלנו הוא שלנו. בא לי להיות יכולה להסתובב שם איך שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה

כשבעלי במילואים עכשיו הבת שלי כן באה לפעמים לישון איתי כי זה פחות מפריע לי, אבל רק בימים שזה נוח לי

אצלי זה ממש תלוי ילד.

לא אכפת לי להתכרבל עם ילד קטן שכמעט לא זז.. אבל לא כולם כאלה ופעם חטפתי גם מכה חזקה כתוצאה מזה שילד "גדול" ישן לידי

אולי הוא צריך את זה. ואם זה יפתור את הבעיה אין בכלל מה לחשוב פעמיים.

להישאר ערים עד שעות כאלה- אני לא עושה את זה בכלל.

אני עייפה! כששלי באים אלינו למיטה, אני נותנת להם לישון באמצע. ולפעמים אחרי שנרדמים בעלי מעביר למיטות שלהם. אבל מבינה שיש אנשים שזה יותר עקרוני עבורם....

יכול להיות שיש לו חלומות לא טובים ושהוא מפחד וזקוק לחום ואהבה. נשמע לי שהןא פשוט זקוק לחום ואהבה.

המלחמה הזאת על דיבור טוב כל יום אצלי.

הלוואי שנהיה טובות יותר לעצמנו ונדבר עם עצמנו בחמלה כמו עם חברה טובה

מזכיר לי קצת את מה שאומרת הרבנית ענת גנירם (למי שמכירה): במקום לומר "אוף, יש לי מקרר לנקות", אפשר לקפד ראשו ולקפד זנבו ולומר (ולשנות את הטון בהתאם) - "יש לי מקרר!"

באמת לדיבור יש כוח להשפיע על המחשבה...

תודה על כל מילה שכתבת כאן

כמה צריך להתפלל על הדברים האלה

תודה על זה!!!

תודה רבה על השיתוף בזה.

ומרגש לקרוא את העבודה הפנימית שאת עושה עם עצמך (דבר שמורגש בכללי מההודעות שלך בפורום❤️)

תודה שדייקת והסברת ככה!!

במקום לנקות בטירוף, יצאתי לקנות בגדים לילדים והשלמות לשבת וחזרתי עייפה

אז ככל הנראה אתעסק רק בצרכי השבת אאכ והשם יזרוק בי רוח עשייה יוצאת דופן וכח מעל הטבע😅

אז מתאמנת

ב"ה שזכיתי למצוא להם בגדים יפים, ושעדיין היו מידות

ב"ה שהפשרתי בשרים לפני והכנסתי אתמול מדיח בשארית כוחותי

ב"ה שגם היום לא אנקה את המקרר

אנא השם, תן לי כח לשמוח בעשייה לקראת שבת ובשבת עצמה! 

אבל אני חושבת שאפשר לשמר פוריות (הקפאת ביציות או עוברים)

ואז אין את הלחץ מכל חודש שעובר.

מקווה שאני לא מטעה, זה מה שאני מכירה משימור פוריות, שאפשר לעשות ולנסות טבעי או עדין יותר גם בלי להשתמש מייד.

לגבי זה שלא נקלטת עד עכשיו, אז קודם כל אם אני זוכרת נכון, המחזורים שלך קצרים והיית טובלת אחרי הביוץ?

אז זה לא ממש אומר שקשה לך להיקלט. ואז היה כימי שזה כן אומר שנקלטת ואז היה רק חודש אחד..

בקיצור זה שלא קרה עד עכשיו לא אומר שייקח מעכשיו שנתיים.

לגבי ההמשך יש רק אחד שיודע, אני לא חושבת שנכון לצייר לנו בראש מספר שאנחנו רוצים שיהיה לנו.

כרגע אתם מנסים, את ההשתדלות שלכם עושים.

בע"ה מה שיהיה, שיהיה הכי נכון לנו ושנדע לשמוח ולהודות על המסלול שהוא סולל לנו כי זה בטוח מה שהכי טוב בשבילנו.

לגבי שימור פוריות ידוע לי שזה משהו מאוד יקר.

וברור לי שזה שלא נקלטתי עכשיו זה הגיוני ולא מלחיץ כשלעצמו רק שחוץ מזה שהמחזורים שלי קצרים יש את עניין הרזרבה השחלתית שנמוכה אז זה ענין נוסף שעלול להפריע להיקלט.

ובוודאי שאין לי מספר ילדים בראש אבל כן אשמח לעוד.. 

אני נוטה להסכים עם הרופא, שצריך לגבש החלטה בלי לפתח תקוות שהמצב יאפשר בהמשך דחייה של ההריון והיקלטות ללא טיפולים (הלוואי שכן! ובכל זאת)

רק אומרת מהכרות שלי, שחברות שעברו ivf הרבה פעמים נקלטו מאוד מהר ב"ה, וזו לא היתה תקופה ארוכה וסיוטית כמו שלפעמים מכירים מהסיפורים.

אני חושבת שזה קצת כמו סיפורי לידה, שומעים על הקיצון בעיקר..

את העובדה שטיפולים כרוכים בסיכון בריאותי , הורמונים גורמים למצבי רוח ואין שום הבטחה שזה יצליח. יש גם את הפן הכלכלי. גם טיפולים, גם תרופות.

האם כל זה באמת שווה את המאמץ המצב שלך? 

אני עוד לא ממש שם.ומשום מה לא בדקו לי רזרבה אולי אבקש. אבל כבר הייתי אצל רופא פוריות. אני עם אסטרופם מעקבי זקיקים ואחרי הסטרוסקופיה. בעצם השלב הבא לפני ששוקלים מה עושים, זה בדיקת זרע וצילום רחם. הרופא נתן הפניות אבל עדיין לא עברה שנה (אם כי מתקרב) והוא אמר שלא צריך לפני ברמת העיקרון אבל השאיר לבחירתי. בינתיים לא קבעתי (שניה רציתי לנשום ולשחרר אחרי ההיסטרוסקופיה, הסתבכה טיפי וכאב.)

אז כן יש לי כבר בראש מחשבות על שאלת ה ivf. ואני גם לא סגורה על זה למען האמת. אני חושבת שאני צעירה ממך ויש לי פחות ילדים אם אני זוכרת נכון. אבל עדיין זו שאלה בעיני. כי יש כבר שלושה בריאים וזה קצת להיכנס למערבולת והיא לא נטולת סיכונים בריאותיים. אבל מניחה (מקווה) שיש לי פריוולגיה לחכות עם ההחלטה אז זה כן מקום אחר.

למיטב זכרוני אבל אולי אני טועה, יש לך שניים יותר מלי, הריונןת קשים, אחרי תינוקת מאתגרת. משום מה גם זכור לי שאמרת עליה שהיא האחרונה, כמובן שמותר גם להתחרט. אבל פשוט כן מבינה מאוד למה בעלך נרתע.

אני חושבת שאתם צרכים לשבת יחד לשיחה טובה כזו (חוף הים סטייל או מה שעוזר לכם) ולקבל החלטה בזמן הקרוב. כי נשמע שלחכות עוד שנה כדי להחליט זה קצת דומה ללהחליט שלא בעצם בלי להחליט. אז לשקול את זה יחד ולקבל החלטה. גם אם ההחלטה היא לא ללכת לטיפולים אני מרגישה שתיהי יותר שלמה מאשר אם לא החלטתם את זה. ברור שעוד יכול להגיע גם טבעי ו-ה' גדול. מאחלת לך בקרוב. החלטות טובות יקרה! וחיבוק... 

אבל לא עשיתי את הבדיקה הוודאית

והאמת שאחרי חודשיים -שלוש נקלטתי טבעי ב''ה

אבל בהחלט שקלתי טיפולים אם הייתי מוודאת עד הסוף את הרזרבה

לא היתי רוצה להתחרט על זה שלא ניסיתי

ובסוף יש סיכוי גם להקלט מהר 

ברור שהראש מתחיל לעבוד על אלף קמ"ש

וזה מאוד מתיש ומקשה כל המחשבות ביחד...

בע"ה הקב"ה ינחה אותכם בדרך הנכונה...

ובינתיים אולי יעזור לך לשבץ ולעבד את הדברים עם בעלך בצורה רגועה ומסודרת?

יגול להיות ששה גם מקשה עלייך שאתם לא מסונכרנים לגבי זה..

וכל אחד מעכל את זה בנפרד

ובינתיים זה גוזל משניכם הרבה כוחות?

שזה ממש סביר והגיוני שיקרה אבל במקביל גם מאוד מתיש..

בע"ה שתהיה לכםולכל עם ישראל   קריעת ים סוף

   במישור הפרטי והכללי

חיבוק יקרה!! 

האמת שראשנו ורובנו טרוד במשהו אחר בכלל אז אני חושבת שגם זו הסיבה שקשה לבעלי קצת לעכל עדיין.

בנתיים דיברתי איתו והסברתי לו את הרגשות שלי ושאני צריכה שהוא יהיה איתי בהרגשה. ושזה בסדר שהוא נלחץ ושהוא מודאג שאני לא אלחץ.. ובנתיים החלטנו שנחכה את 4 החודשים הקרובים בלי לחשוב מה הלאה לא מתוך הכחשה אלא מתוך תפילה ש-ה' ינהל את הדברים הכי טוב שאםשר. בלי להתעסק אם אכנס עכשיו להריון או שלא..

בנתיים אני אלך לכירוג שד גם ככה צריכה ללכת ובדיקת זרע נחכה אני לא רוצה ללחוץ עליו לעשות משהו בלי שמוכן אליו. הוא מבין שיש לנו חלון זמן מסויים ואי אפשר לדחות לנצח אבל עדין יכולה לתת לו כמה חודשים לעכל הכל..

ועוד אחד חזק!

לא יודעת אם עוזר לך לשמוע, אני לא מאמינה שלא יהיה אפשר להגיע לבית חולים.. אז שיהיה לך בראש שאסותא באשדוד ממוגן, גם חדרי הלידה והיולדות והתינוקיה. אני חושבת שהתקשורת מנפחת ולכן כן זורעת פחד.. אני לא חושבת שהמצב יהיה כ"כ קטסטרופלי.. מציעה אולי ללכת לכמה פגישות ממוקדות לאיזשהו טיפול (אולי cbt) כדאי להתחיל להגיע ללידה בצורה רגועה יותר 

באמת אנ חושבת ללכת לאסותא בזכות המיגון שלהם, וגם כי אנחנו מהדרום אז זה קרוב אלינו יחסית.

אבל מצד שני, אולי יפנו אותנו למקלט ציבורי? כי אין כאן ממ"דים

ואז איך אגיע לבית חולים אם אהיה רחוקה?

ואני חושבת שגם אם התקשורת לא היתה מלחיצה כל כך אני עדיין הייתי מאוד מפחדת מעצם החוויה שכבר חוויתי בשמחת תורה

ולא רואה איך אפשר לעבור אותה תוך כדי לידה

ובידיעה שיש סכנת חיים מיידית

מה שעברת, אימאלה... מפחיד ממש. ברור לגמרי למה את מרגישה ככה עכשיו.

אם זה עוזר איכשהו, נשים ילדו תמיד, בכל מצב.. והצליחו לעשות את זה. כבר היו כאן מלחמות קשות בישראל ובכולן נשים ילדו. היום אנחנו במצב שב'ה יש לנו עוצמות שלא היו לנו בעבר וגם אנחנו כרגע מאוד בכוננות לכל תרחיש, ממש לא איפה שהיינו בשמחת תורה... אני מאמינה שאם חס וחלילה קורה משהו הגוף מוצא את תעצומות הנפש ותעצומות פיזיות לעשות דברים שבכלל לא דמיינו. זה כמו שלפעמים אנשים אחרי תאונה או משהו מספרים על זה שהרימו משקלים מטורפים או שרדו דברים מטורפים בלי שהמח בכלל יכול להבין איך זה אפשרי. אז תסמכי על עצמך שגם אם חס וחלילה תהיי במצב של חוסר אונים הגוף שלנו מסוגל להרבה הרבה מעבר למה שאנחנו מבינים. ולפרקטיקה, אני ממש ממש חושבת שתוכלו להגיע לבי"ח. אני בספק שיהיה מצב שאי אפשר לצאת מהבית בכלל. אולי שווה אבל לברר אם יש אחות מיילדת באזור שלך שתוכלי שיהיה לך את המספר שלה ליתר בטחון, רק שירגיע אותך שרק אם יש מצב חירום את יכולה ליצור איתה קשר?

ממש התחברתי למילים שלך והתחזקתי

אני ילדתי אחרי שמחת תורה ומכל המצב שנהיה בשמחת תורה נהיו לי חרדות ומחשבות של איך אגן על ילדיי

ועד היום זה לא עוזב אותי לפעמים שאני איתם בגינה אני חושבת אם חס וחלילה קורה משהו איך אני מרימה 3 ילדים ורצה?? ואני כל הזמן מנסה לתכנן את זה פיזית

שהייתי בהריון כמוך הייתי בכלל בחרדות לא הייתי ישנה בלילה שומעת כל רישרוש ממש סהרורית

מה שלי עזר לצאת מזה זה רק רק אמןנה! הלכתי לרב צדיק שבירך אותי (לקחתי גם את הילדים) ואת הילדים ואת בעלי הוא גם בירך אותי בלידה קלה ומהירה ובאמת הייתה לידה מדהימה

בנוסף לקחתי על עצמי להגיד תהילים יומי קבוע כח זה מסוגל לשמירה ואני משתדלת לעבוד את ה יותר חזק זה נותן לי אמונה וביטחון ורק הז מחזיר לח תשלווץ נפש כל פעם ששאני מפחדת אני שומעת שיעור מחזק כי באמת בתקופה הזו זה מרגיש לי במקסימום שאין על מי להשען רק על אבינו..

עוד משהו שעוזר לי פרקטית בתקופה שנחרשה יותר גדלה אני הולכת קצת להורים אם בעלי לא נמצא

ומתפללת כמו כולנו לגאולה ברחמים ❤️

לא שומעת חדשות בכלל!   כל פעם שבעלי אומר לי שמעץ שככה וככה זה עושה לי לא טוב

מעדיפה לא לשמוע שמועות של אולי מתי וכמה

הרי אמבולנס הוא לא ממוגן ולא מספק ביטחון לא ממחבלים ולא מירי רקטי

כי לא יעזור שנשכנע אותך שזה לא באמת יהיה ככה כמו הפחדים שלך

בטח אם את בדרום..עדיין המסה תהיה יותר בצפון ומרכז אולי

וגם לא בטוח כלום ולא בטוח שיהיה או באיזה אופן

אני אישית לא מתעסקת בזה בכלל ולא מתייחסת לזה כאופציה אפילו שיש אופציה ואני מודעת להכל

לי זה עדיף כדי לא להתערבב ולפחד

טיפול וכל לעזור לך לנתב את הפחד ולתחם אותו ולמצוא את הכוחות להתמקם נכון יותר

אני ממש מבינה אותך

ולי יש גם פחדים ממלחמה בצפון בעיקר מצד המילואים שוב מחדש ועוד כשבעלי בחזית ואני לבד ובלי מקום להיות

מפחדת ממש גם עליו..

ומשתדלת לחשוב טוב

להעצים את עצמי

וממליצה ממש ללכת לטיפול

יש לך גם מימון אם בעלך גוייס..לא?

בטח אם את גרה בדרום.

מתפללת מכל הלב על החיילים. אבל האזרחים בעורף לדעתי לא צריכים כל כך לחשוש. אני חושבת שיש לחיזבאללה הרבה פחות יכולות ממה שמפחידים אותנו. אנחנו רואים במה הם משתמשים עכשיו.  אני לא אומרת שזה כיף אבל זה לא יכולות צבאיות שצריכות להפחיד את כל המדינה.

דבר אחד ברור

שום חשש אינו מופרך כי כל דבר שעוד לא קרה יכול לקרות.

לא צריך לחשוש בהיסטריה ולהיכנס לחרדות, אבל מציאותי לחשוב שיכולים להיות תרחישים קשים.

ובאמת שהחיזבאללה לא מוכיחים יכולות מרשימות. בגלל המחדל הגדול מפחידים עכשיו את כולם.

תרחיש של מתקפה היה נשמע לי (ולעוד כמה אנשים) דמיוני.

עכשיו כל תרחיש יכול להילקח בחשבון. גם חמאס לא הפגינו יכולות מרשימות, הם ״רק התאמנו״, לך תדעי למה מתאמנים בלבנון/ סוריה/ אירן, למה מסוגלים הטילים שלהם ועד כמה אנחנו/ אמריקה מסוגלים ליירט אותם.

אני חושבת שצריך להתכונן למצב חירום לפי הנחיות פיקוד העורף, ומעבר לזה להתפלל לה' ולשחרר.

בתור אזרח פשוט, לחשוש מכל אופציה שיכולה לקרות זה מפריע לתפקוד ולא מועיל.

בכל מקרה כל מה שמפריע לתפקוד אינו מועיל. לי יש חשש מדברים קשים שיכולים לקרות אבל אני מתפקדת כרגיל, אני לא מפחדת להסתכל למציאות בעיניים והמציאות קשה, אבל מבינה שהחיים ממשיכים ולא יעזור לי לפחד, כי אם יגיע משהו, הוא יגיע, עם ובלי פחד.

כן, קרו דברים קשים. ויכולים לקרות.

כמו שמחלות קשות ותאונות דרכים קרו לאנשים והם יכולים לקרות חס וחלילה. ובעיניי צריך להיזהר כמה שאפשר, אבל לא לתת לזה לצבוע את המציאות שלי.

ככה גם לגבי אסונות לאומיים, אלא אם כן מישהי רוצה לנסות להשפיע על השלטונות- שזה דבר חשוב מאוד למי שיכולה ומתאים לה. עדיף לא לתת לתקריות האפשריות המפחידות מקום משמעותי בתודעה.

מחלות ותאונות אינם מפחידות כמו טרור, לפחות אותי.

לך עוזר להשמע לפיקוד העורף, להתפלל ולשחרר, יש אנשים שזה לא עוזר להם ההרגעה הזו והם חיים עם הפחד ומתמודדים עם חרדות, כל דרך הגיונית במצב הלא הגיוני שקיים.

כשאני ככה בפאניקה אז בדרך כלל מה שעוזר לי זה לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב ולהרגיש יותר בטוחה.

לצורך העניין גם לנו אין ממ"ד ונסעתי בכל קצוות הארץ עם הילדים כשבעלי היה במילואים כדי להרגיש יותר בטוחה.

כל אחת ומה שהיא יכולה לעשות...

לצערי לבנות ממ"ד עכשיו זה פחות רלוונטי.

תנסי להכין את עצמך כמה שאת יכולה והקב"ה יעזור 🙏🙏🙏

מזדהה בהרבה מהדברים שכתבת.

התחלתי טיפול בדיוק לא מזמן... לקראת הלידה, לקראת החזרה לסבב נוסף של מילואים...

וואלה משמעותי לי מאוד.

ממליצה בחום

ובקטע פרקטי..

תאמת אני ממש לא חוששת שזה יהיה ברמה שלא נוכל לנסוע לבית חולים.

לדעתי התקשורת באמת ככ מלחיצה, וסתם.

תראי כמה ניפחו את הראש על תגובה אירנית.. בינתיים לא היה כלום ולדעתי גם לא יהיה משהו ככ משמעתי...

דבר ראשון, אני רוצה לצרף פה תגובה מהממת של [@161255|קמה ש.] מתחילת המלחמה, על כל ההסתכלות על פחד.

כמהה ליותר אהובה! - הריון ולידה

ממש שווה לקרוא...

חוץ מזה, בנוגע לחשש עצמו - אני מרגישה שיש הרבה דיבורים על התארגנות לקראת אפשרות של מלחמה, עם כל מיני תרחישים שצריך להיות מוכנים אליהם, כי אחרי שהפתיעו אותנו בשמחת תורה, אז כולנו עוד בטראומה מזה, ועכשיו מנסים 'לתקן' ולהיות מוכנים לכל תרחיש.

כמובן שאי אפשר באמת להיות מוכנים לכל תרחיש. אבל כן יש הכוונה להתארגן גם למצבים פחות שגרתיים, כי לא רוצים שנגיע למצבים כאלו בלי הכנה בסיסית, ואז נצטער שלא עשינו כלום למרות שיכולנו לצפות את האפשרות הזו מראש.

מצד שני, להתכוננות הזו יש מחיר נפשי. עצם הצורך להתכונן גורם לנו לחשוב על התרחישים האלו כאפשרויות מעשיות, וזה מעורר פחדים וחרדות, בהחלט בצדק.

אבל אני חושבת שפה אנחנו צריכים להשליט את השכל. להגיד לעצמנו שכל ההכנות זה כדי ש*אם* יהיה משהו שאפשר להתכונן אליו מראש ולעבור אותו יותר בקלות, אנחנו עושים את ההתבוננות מראש, כחלק מהאחריות שלנו על עצמנו.

אבל זה שאנחנו מתכוננים ממש ממש לא מחייב שמשהו כזה יקרה. וזה גם מה שהמדינה מדגישה כל הזמן - הנחיות פיקוד העורף לא השתנו. רק מזכירים אותן שוב כי דווקא בתקופה כזו יש איזשהו סיכוי שנזדקק אליהן, אז חבל שנצטער אם לא דאגנו לזה. אבל זה לא שיש ידיעה ברורה שמשהו כזה יקרה.

ואחרי כל מה שכתבתי - כדאי לקרוא שוב (או אם לא קראת עדיין - אז פשוט כדאי לקרוא) את התגובה מהממת של קמה ששמתי למעלה.

ובעז"ה שיהין רק בשורות טובות!

אני ממליצה להפוך כל פחד לתפילה. לתפילות שלנו יש כוח, וממש דווקא מתוך תחושת הפחד אפשר להתפלל הכי בכוונה, ובעז"ה שיתקבלו תפילותינו ברצון...

טכני כזה...

זה לא שלא נחמד אבל גם לא הכי נעים...

אבל גם לא היה איזה מקרה מורכב ב"ה, אז אני לא יודעת מה מידת המומחיות שלו.

זכור לי שפעם ראיתי המלצה של פוע"ה עליו, אולי תגגלי

הייתי במצב דומה, כל הגיסות ילדו יחד..

ואנחנו עדיין מחכים ומצפים, ומתחילים בקרוב IVF.

ומסביבי חברות נכנסות להריון כבר פעם שניה, גם כאלה שהתחתנו אחרינו..

מצטערת כל כך לשמוע על מה שעברת ועדיין עוברת על כל ההשלכות שלו😔

חיבוק ענק ענק ואיתך בתפילה שיקרה בקרוב ממש ובקלות!!!❤

אם תרצי כמובן מוזמנת לשלוח שם לתפילה ואשמח להתפלל עליכם