פורום הריון ולידה (עמוד 58)

אפשר להוסיף לו דייסה לפירות.

או אולי להכין יותר סמיך ולתת לו לאכול עם כפית.

או שתמצאי מישהו למסור לו.

בן 1.4 ואוכל הכל. כבר לא אוכל פירות טחונים.. סליחה שלא הייתי ברורה.

יותר סמיך עם מה? עם תמל את מתכוונת? 

לא אהב חחח

טעמתי בעצמי היה סבבה אבל תכלס לא להיט

להמתקה והבת שלי מאוד אוהבת

ננסה

לק"י

אז אני לא קונה או מכינה בבית בכלל.

אז אם זה מיותר, הייתי מוסרת בשמחה😅

קודם מערבבת עם מיים ואז מוסיפה

הבן שלי היה ממש אוהב את זה 

עם מה יש להתעסק?

הוא שותה בלילה בקבוק תמל?

על הדרך שמכינים את התמל מוסיפים 2 כפיות דיסה לבקבוק מטרנה וזהו

ככה הילדים שלי אכלו

הרביעית גם ככה וזה מעולה

הוא הולך למורה מתקנת? או שהיא נותנת לך כלים לעבוד בבית?

הייתם באיבחון כלשהו? קלינאית תקשורת? קשב? איבחון דידקטי?

מומלץ להתחיל לבדוק בכיוון. בד"כ הכתובת זה יועץ בית הספר.

שווה לגשת לוועדה לקבל סל או שילוב בבית הספר.

זה קשה, מאתגר ולפעמים גם מאייש😔 אבל יש דרכים להתמודד עם זה, וכל הכבוד לך שאת על זה!!

הרבה ילדים חולמים. להרבה יש פערים. הרבה ילדים מתקשים. עד כאן זה לא סוף העולם.

אם הוא מפריע בכיתה בגלל שקשה לו - זה משהו אחד.

אם הוא לא מפריע, הכל בסדר, הפערים היו שם גם לפני, פשוט עכשיו אתם מודעים להם ובדרך לגשר עליהם. זה יקח זמן והוא יהיה בקצב של כולם.

השאלה אם מבחינה התנהגותית וחברתית המקום הזה מתאים לו וכמה הצוות אכפתי.

בעיניי אלה הדברים שצריכים להיות המכריעים בנוגע למקום החדש.

אם היה לו טוב במקום הקודם וקיבלו אותו למה העברתם בעצם?

יש היום הרבה אנשי חינוך שאין להם כח להתעסק ומנסים להלחיץ הורים ולגרום להם לעזוב רק כדי שיהיה להם שקט תעשייתי. אל תבהלי וגם ההגדרה של קצת היפר יכולה להיות כאן כדי ליצור סיבות יש מאין למה הוא לא מתאים להם. היה הרבה יותר מדאיג אותי היחס של המנהל מאשר הפער הלימודי..

לא יודעת אם רלוונטי לבדוק עוד מקומות, אבל אם כן אז כדאי לעשות את זה עכשיו, ולא אחרי שכבר יתחיל להתאקלם

עשינו לו פסיכודידקטי (ומוקסו) הוא יצא גבולי בקשב וריכוז. אבל ברמה הלימודית הוא ממש נמוך. כנראה יש לו איזשהו לקות למידה אבל המאבחנת לא הסבירה לי , ככה אני מרגישה. עובדת איתו מלא והוא עדיין מתבלבל או שוכח . ילדים גדולים שלמדתי איתם בבית קלטו הרבה יותר ממהר ממנו. רואה שזה לא משהו הגיוני.

המורה בכיתה א אמר שהוא לא רואה שהוא צריך עזרה של כדורים.

הוא ילד טוב שלא היה רגע בשיעורים. מקשיב למורה בכיתה א וב' כל הזמן המורה היה אומר שהוא ילד מושלם ומחמיא עליו ראיתי שהוא אהב אותו מאוד.

הסיבה שהעברנו כי לא ראיתי שמקדמים אותו שם מבחינה לימודית בכלל והבנתי שבביהס החדש שעבר אליו כן יש סל של שעות שיכולים לעזור לו.

יכול להיות שעכשיו בכיתה הוא הפריע כי לא מבין את החומר? לא יודעת עדיין .

לא אכפת לי לנסות לתת לו ריטלין ודומיו אבל צריך הפניה לזה ועוד פרוצדורה.  יש דרך להשיג מרשם בקלות כדי לראות אם זה יעזור לו? 

חשוב שתהיה לכם דמות מקצועית שתוכלו להתייעץ איתה, וממה שאת כותבת, למרות שניסיתם, עוד לא מצאתם דמות כזו וזה באמת ממש מתסכל😕

הסיבה שבגללה חשוב מישהו מקצועי, זה כדי שתוכלו לקבל הכוונה נכונה מה נכון ובאיזה סדר, ולא לנסות "לירות" לכל הכיוונים.

בקשיי למידה, יש משמעות גם לחוויה של הילד, לתחושת הביטחון שלו (שכנראה מתערערת) ולדרך שבה מקבלים את הקושי שלו ומבינים אותו ואת ההתנהגויות שלו.

לכן הייתי מתמקדת בזה,

אם עשיתם אבחון ואת מרגישה שלא קיבלת הסבר מספק, הייתי פונה שוב למאבחנת. רושמת על דף שאלות כדי לא לשכוח, ואפילו לכתוב לעצמך את התשובות שהיא נתנה.

בדרך כלל מי שאחראי על זה בבית הספר זה היועצ/ת. יש לכם קשר איתו/ה? זה חשוב.

גם עבורכם, חשוב להבין שיש דבר כזה קושי לימודי שמקשה ממש על הקריאה. את כותבת על ההשוואה לילדים אחרים. וזה בדיוק הקושי, שגם אחרי הרבה חזרות הוא לא בהכרח יודע. בניגוד לילדים בלי קושי, שאחרי כמה חזרות, מצליחים. הוא כנראה צריך משהו אחר (כמו שאתם כבר מנסים).

ועכשיו לפן הרגשי, תחשבי על התסכול שלך, ואז תחשבי איך הוא מרגיש. אני לא יודעת לכוון מבחינה מקצועית מה השלב הבא הנכון, אבל כאמא, הייתי מנסה לחשוב על דרכים נוספות לחזק אותו (כמו פיתוח תחביבים, להתעסק בדברים שהם לא רק לימודים וכו')

ובערך פעם בחודש גולש בים עם מדריך

כרגע נראה שמצאנו שיטה עם מורה מתקנת בשם יעל חדד . נשמע שהיא ממש מקצועית

כן התסכול גם שלו גדול אני רואה את זה

הייתי מנסה להבין כמה הם באמת רוצים לעזור לו, ואז אולי אפילו מחזירה למקום הקודם ודואגת לקדם לימודית בעצמי. בעיניי ביטחון עצמי ותחושה שאתה אהוב במסגרת שווה הרבה יותר מקידום לימודי

אני יכולה להמליץ לא מניסיון אלא מדברים שלה שאני קוראת על אורה פולק. נשמעת גם רצינית בתחום וגם עם לב גדול...

צריך לעבור וועדת שילוב, וגם אז זה תקף רק לשנה הבאה.

אם הם הגיעו לביה''ס השנה, ולא עברו שום וועדה, הוא באמת לא יקבל שעות כי הוא לא זכאי לכך.

לק"י

אז תנו לזה צ'אנס.

ואולי כדאי לדבר עם היועצת ולשמוע מה היא מציעה, איך לקדם אותו. מניחה שהיא תדע לראות בסיכום של האבחון אם יש שם אבחנה/ המלצות.

בהצלחה!!

אני קוראת את השרשור ופשוט מודהמת שכמה שאת אמא אלופה ולביאה!!

באמת וואו!!!

אני חושבת שהצעד הראשון שלך הוא עבודה עם עצמך:

הילדים שלנו הם יוצאי חלצינו, אבל הם לא המראה שלנו.

אם יש לילד שלנו בעיה - זה לא אומר שום דבר עלינו. ה' נתן לו את הבעיה, והתפקיד שלנו הוא רק לעזור לא ככל יכולתנו - וזהו. מה שיצליח - תודה לה', מה שלא - גם כן תודה לה'. ואנחנו לא אשמים אם לא יצליח.

הצעד השני לדעתי הוא לערוך לו אבחון. בקשו מבית הספר המלצות למאבחנים לקשב וריכוז ולקשיי קריאה או שתחפשו בקבוצות באזורכם.

אחרי שהוא יאובחן ותדעו על מה יושב הקושי - תדעו באיזה כיוון לעזור לו.

הצעד השלישי הוא לשתף את בית הספר ולבקש מהם שיתוף פעולה. לא יכול להיות שהם יאמרו שאין לו מקום אצלם... בית ספר נורמלי אמור להכיל גם ילדים שיש להם קצת קשיים (הרי לא מדובר פה בחינוך מיוחד - אף שגם ילדי חינוך מיוחד יכולים להשתלב לפעמים בבית ספר רגיל).

אם הם ממש לא משתפים פעולה, אז כנראה שיהיה צורך לשקול מעבר שוב לבית ספר אחר...

ובכל השלבים והצעדים האלה תמשיכי לחזק את עצמך/עצמכם - אתם הורים מצוינים ומשקיעים, לילד שלנו יש קושי שלא תלוי בנו (וגם לא בו), אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו - והשאר בידי הקב"ה...

הרבה כוחות והצלחה!❤️

ברגע שהוא ירכוש את הקריאה יוכל להצטרף למה שעושים בכיתה. אין לך מה לדאוג בקטע הזה לדעתי.
 

הבן שלי הצליח לקרוא ממש ספר רק בכיתה ג' לדעתי. והיום הוא תולעת ספרים, קורא כל היום.

זה לא כמו בחשבון שאם הוא מפסיד חיבור/חיסור ואז נוחת באמצע כפל זה בעייתי...
 

ומה זה המנהל לא רוצה אותו? לא הבנתי זה כיתה ב' לא אוניברסיטה שיש תנאי קבלה.

תגידי למנהל שהוא זכה שקיבל ילד טוב עם מידות טובות. והתפקיד שלו זה לחזק לא להוריד.

אגב ממליצה לך לבדוק על שיטת חמוטל שהינו

הילד ברמה של אמצע א',

קשה לו בשיעורים,

עבר אבחון פסיכו-דידקטי ואבחון קשב.

קשה לו בשיעורים בוודאי- כי הוא לא ברמה. ממליצה לשוחח עם המורה, ולקנות לו חוברת מותאמת לרמה שלו. ככה הוא יתקדם גם בשיעור, ויהיה עסוק ולא יפריע.

הגיוני מאוד שכרגע הוא משועמם, כי הוא פשוט לא מבין.

מרגע שמסייעים קמץ-פתח, שאר הקריאה יכולה לרוץ. זה דורש תרגול, תרגול, ותרגול. לתרגל קריאה כל יום.

בנוגע לאבחונים- קשב גבולי אז הגיוני בשלב זה לא יזדקק לטיפול תרופתי.

פסיכודידקטי- מה ההמלצות של האבחון?

צריך להיות כתוב לך בסוף...

ממליצה לך ליצור קשר עם יועצת בית הספר, ולברר מולה על תהליך של וועדת שילוב כדי שיוכל לקבל עזרה בשנה הבאה.

עד אז, כמו שכבר כתבתי, זה לתרגל קריאה.

אם יש אפשרות לקחת מורה להוראה מתקנת- מומלץ.

הרבה פעמים מנהלים מנותקים מהשטח. הם לא נמצאים פיזית בכיתה. מומלץ יותר לשוחח עם המורה שלו, שרואה אותו יום-יום.

בנוסף, כמו שכבר כתבתי, יועצת ביה''ס מבינה יותר המנהל בכל תהליך השילוב והזכאות.

שאלה שכדאי להתייחס אליה-

איל הוא בחשבון? גם בפער לימודי?

אם כן, אז הבעיה מקיפה יותר מהקניית קריאה...

היו קשיי קריאה גם בגיל יותר גדול

ולא ידענו לטפל בצורה מיטבית

(גם אני הייתי מתוסכלת מאד מזה)

עד שקבלנו המלצה מעולה

לתת עזרה במקביל לכל התחומים שהוא צריך

הוא קבל

הוראה מתקנת (מקצועית) לקריאה במשך כמה שנים

מורה פרטי למקצוע שהוא מתקשה בו (גם חזרה על הנלמד וגם הכנה לשיעור שעתיד להלמד)

גם היום כשהקשיים נגמרו

הוא עדיין מקבל שיעורים פרטיים לחיזוק

לשמור שהקושי לא יהיה העיקר.
כלומר כמובן שלנסות לטפל, הוראה מתקנת, אבחונים, שיטות קריאה שונות,
אבל במקביל להשאיר מספיק זמן ואנרגיות לעשות עם הילד ולתת לילד לעשות דברים שהוא אוהב ושהוא טוב בהם. 
עוזר מאוד כדי לשמור שהילד וההורים לא יגיעו לתחושת יאוש.

מבחינת צבירת פערים, אם מצאתם שיטה ומורה שזה עובד איתה, אי"ה תשלימו את הפער בקרוב.
אם זה עדיין לא עובד מבחינת הקריאה הטכנית, חשוב לא להתקע על הקריאה הטכנית ולהקריא לו טקסטים שנלמדים בכיתה וגם ספרי קריאה ברמת הכיתה כדי לשמור על אוצר מילים וידע, תואמי גיל. 
במקביל כדאי גם לעבוד על מיומנויות של הבנת הנקרא בעזרת מורה מתקנת (או שאולי כיתה ב זה עוד קצת מוקדם).
 

אבל לרוב כן..

ותנסי לקחת קומפלקס בי. זה ממלא באנרגיה

לא יודעת למה, מתביישת...

בדיקות הורמונליות? 

וזה באמת הסיבה שאמרתי שגם בכללי בלי נדר לא לוקחת יותר גלולות. עשה לי הרגשה כ"כ רעה. יותר חריפה וקיצונית ממה שעכשיו אבל זה מאוד מזכיר לי

כרגע לא על שום מניעה...

בחודשים שאחרי הלידה היתה בגלל הגלולות

אז את רק מפסידה ממנה

80 זה יקר אבל אם הן מנקות טוב יותר שווה לך, אולי גם יעשו לך באותו הזמן עבודה של שניהם וישתלם לך יותר.

ומזה לא חוקיות? אולי זה לא הכנסה עיקרית? וגם אם כן ממש לא הייתי נכנסת לזה, שתקבל את הכסף ושלום.

בעיניי כמובן

שכן אלה שלוקחות יותר ולא חוקיות ממש לא זריזות ולא משהו

הלוואי שאמצא מישהו כזו שתקבל 80 ותבריק

כולן שקרניות

עבדתי בזה. אז אני אומרת לנקות דירה סטנדרטית לוקח שלוש - ארבע שעות.

שנית , זה עבודה פיזית , מתעייפים אחרי זמן מסוים.

שלישית , אם זה לא איזו חברת ניקיון מקצועית , אז למנקה אין שום ידע על ניקיון מעבר לידע בסיסי.

רביעית , אני במקומם לא הייתי מעמידה מכונה . זה אומר למיין את הבגדים , לבדוק כיסים , לשים על תוכנה נכונה..

לכי תדעי מה שכחתם בכיסים ואולי מכונה על גבול סתימה

ומה עושים אז?

לעניות דעתי, רופאים כבודם במקומם מונח.

אני חושבת שכדאי לבדוק וללמוד כמה שיותר לפני שמגיעים לרופאים

לא כדי לזלזל בהם ולא להקטין מהידע שלהם 

אבל כדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולהעלות עוד נקודות למחשבה.

וגם הרפואה היום לצערי לא כל כך הוליסטית

אם יש בעיה במשהו מתמקדים רק בו ולא כל כך מסתכלים על ההקשר הרחב ועל תופעות נוספות שאולי קשורות.

גם אם לא ככל הנראה היא לא היתה מתחילה בivf לפני שהייתה עושה בדיקות דם לבדוק מאגרים ופרופיל הורמונלי.

יותר מזה, קופת חולים וביטוח לא היו מאפשרים להתחיל תהליך יקר של ספירת זרע והזרקות לפני בדיקת דם.

למלללללא בדיקות לפני התחלת הטיפולים. 

ועוד לפני שפניתי לרופא פוריות, ראשית הרופא נשים שלח אותי לבדיקות דם מקיפות וטען בתוקף שגוף בריא עם מלאי ברזל וויטמין D צריך לאזן את עצמו... אמנם לא עבד אצלי

אבל בהחלט יש רופאים שכך עובדים- וכך צריך לעבוד.

זה מה שמבאס אותי ברפואה את הידע יש וזה ידע מטורף אבל בפועל לא תמיד משתמשים בו אלא יצרו איזה פרוטוקול אחיד וזהה יחסית לכל מטופל אולי כדי לחסוך בזמן... בפועל תמיד אני אעדיף רפואה שרואה אותי כאינדיבידואל, רפואה שחושבת יצירתית ומחוץ לקופסה ובעיקר מדוייקת לנתונים של הגוף שלי... 

מתקדמת לעידן של רפואה מותאמת אישית.

דבר שני באמת להרבה מאוד דברים ואנשים הפרוטוקול האחיד מתאים, להרבה לא.

אבל זה לא שלא משתמשים בידע העצום.

וגם כן, בשביל רפואה שתהיה נגישה לציבור הרחב לפעמים צריך לעשות ויתורים מסויימים

כי אנרתי לה מפורשות

אני רוצה לטפל בגוף שהווסתות יגיעו נורמאלי

אני אשמח מאוד להריון, אבל לא לשם כך התכנסנו

נתקלתי כבר ברופאים שלא יודעים מה הם אומרים

ממציאים תאוריות

מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

ודוחפים הורמונים בלי לחשוב פעמיים

לעומת זאת גם נתקלתי ברופאים קשובים, מבררים הכל לעומק לפני שמתחילים טיפול

ולא מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

בסיפור שלך עם הדלקת, שבאמת בסוף את עלית על זה…

מעניין אותי ממש לראות אם באמת הויטמינים ישפיעו אצלי

זה עניין רק של לחכות ולראות

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

יש לכם אפשרות לשוחח בזמן רגוע, בנחת על מה אתם רוצים מבחינת חינוך הילדים? בשינה וגם בנושאים אחרים.

אם הוא לא רואה עין בעין איתך אז יהיה קשה לגייס אותו לשינוי ובטח שדברים לא ישתנו, ממש כדאי להתחיל מהחלטות משותפות

הילדים פשוט באים רק אליו

וזה לא מפריע לי

ואני לא מוכרת כחננה בגדול....

יותר קל לי להישאר לישון איתם במקום להחזיר ואני ממש משתדלת שלא יעברו לצד של בעלי.

כשהוא חוטף בעיטה (מילד, לא ממני 😅) הוא קם ומחזיר אותו למיטה.

לא דווח על כעסים עד כה.

אתם צריכים לדבר ולהחליט ביחד מה מתאים לכם.

ואם זה כל כך מפריע לך, לא יעזור שאת תחזירי אותם למיטה?

המצב הבריא הוא שהילדים צריכים לישון במיטה שלהם. אם תציגו עמדה אחת. הילדים יבינו שאין חור ברשת. וצריך להישאר במיטה.

את רוצה שהוא יהיה חננה שלך 😉

מה דעתו בעניין?

את לא יכולה לכפות עליו את דעתך, את יכולה להסביר לו למה זה מפריע לך ולבקש ממנו עזרה בנושא.

כי זה מפריע לך,

לא בגלל שהוא חננה.

אם את מרגישה חצי בן אדם, לא ממש אפשרי לעשות תהליכים, זה לא רק עניין של לשלם הרבה כסף.

אם הבעיה היא נקודתית לעייפות עכשיו, את יכולה כמה לילות להכין מקום חלופי לישון, ברגע שאת מתעוררת במקום להחזיר את הילדים ולהעיר אותם ואותך עם כל ההתעסקות, תעברי לישון במקום שארגנת מבעוד מועד, ככה גם הגוף לא יתעורר לגמרי ולא תהיי בבוקר חצי בן אדם.

אח"כ כבר תוכלי לעשות דברים לטווח ארוך יותר כשאת פועלת מתוך יישוב הדעת.

אתם צריכים הדרכת הורים, בגישה היקשרותית.

אימון שינה רגיל יתן לכם עוד מאותו דבר שלא עובד לכם עם הילדים כבר שנים.

יש מצב שמה שמפריע לך באמת בעומק, זו העובדה שאת לא מרגישה שבעלך רואה את הקושי שלך? הרצונות שלך? אותך?

זא, ברור שזה שהילדים באים אליך יכול להפריע לסדר הלילה אבל קשה לי להאמין שזה הדבר היחיד. זה יותר נראה לי כמו השלכה של הקושי שלך מול בעלך על המצב עם הילדים כי את לא מרגישה מספיק חשובה עבורו

או שזה קושי עצום בלשחרר שליטה ולזרום עם שינויים

כך או כך, הבעיה לא תיפתר דרך הילדים לדעתי

חיבוק♥️

שמאוד מאוד יכולה לעזור לך עזרה בצורה של טיפול אישי קודם כל.

אני חושבת, שלפי מה שאת כותבת, אתם בעצם באיזשהו סוג של לופ.

ואת ממש רוצה לצאת ממנו, ולא מצליחה.

כי נראה שעוד לפני הילדים, או בן הזוג, זה קשור לתפיסות שלך, שמקבעות אותך להתנהלות מסויימת.

ויכול לעזור מאוד אם תצליחי להסתכל על זה מנקודת מבט אחרת / לשחרר חלק מהתפיסות / ללמוד כלים נוספים.

בתור התחלה - אם לבעלך לא מפריע שהם באים לישון איתו, תני לו להיות איתם לילה, ולכי לישון בחדר אחר.

עזבי חננה או לא חננה.

את צריכה לישון. הכל נראה הרבה יותר גרוע בעייפות

הרבה יותר קל לנהל בעיות כשלא עייפים

זה לא פתרון קבוע, וזה לא אומר שום דבר.

רק אומר שאת עייפה.

יום למחרת אתם יכולים להחליף

קודם כל תעשו הכל בשביל להיות פחות עייפים, גם במחיר של עקרונות (בעיניי)

אחר כך יהיה יותר קל לחשוב מה הלאה

ילדתי בת 5 היתה אורחת קבועה ממש מתחילת הלילה, ברוך השם חיה נושמת ובועטת...

אבא שלה ישן כמו בלוק וזה הפריע רק לי.

עשיתי לה מבצע לתקופה, לילה שהיא נרדמת במיטה שלה היא מקבלת בבוקר מטבע שוקולד, ואם בבוקר היא התעוררה במיטה קיבלה מטבע נוסף

עבד יופי וכיום זה קורה בלי שוחד

להחזיר ילדים. היו באים עד שהפסיקו. לא היה לי כח לקום וגם לא חשבתי שזה קריטי. חושבת שהגישה הזו לגיטימית.

בנוסף הקביעה שהוא "חננה מול הילדים" מוזרה ונראית לא שייכת. אולי הוא מאוד אוהב אותם ומלא חמלה ואמפתיה למצוקה שלהם, (הוא אבא שלהם) הרי ילד בא כי "הוא פוחד" כי הוא לא מצליח לישון ומרגיש לבד ו  שלא לדבר על השנתיים האחרונות של אזעקות, ממ"ד ואוירה מתוחה  וכ'..  וחוץ "מהוויתור" לילדים שמגיעים לישון אתכם נראה שהוא פחות או יותר בסדר בשאר התחומים ואולי גם אסרטיבי במידה, למשל מולך, מול הבוס וכ' רק מול הילדים עולה הפן הרכרוכי הזה באופי שלו ??  בקיצור הקביעה הזאת נראית לא שייכת, לפחות במקרה הזה..

בדרך כלל הפתרון הפשוט והלא קל אבל המשתלם [אגב, לא קל להיות הורים, תשאלי את ההורים שלך  : )   ]

זה ללכת עם הילד בחזרה למיטה שלו ולהיות איתו עד שהוא נרדם. התמדה בהליך הזה תביא לתוצאות של הפחתה במספר הפעמים שהוא קם עד להעלמות של הצורך הזה.. 

סיפור אמיתי . ששמעתי פעם מאיש חכם שאני מאוד מעריך את דעתו.

האיש הנ"ל גדל בקיבוץ בשנות השישים, המשמעות של זה הייתה לישון ב "בית הילדים" בנפרד מההורים, כמעט מגיל חודשים ספורים, הוא מספר על הטראומה והפחדים שיש לכל ילד רגיל ונורמלי שקם באמצע הלילה ומפחד מהבדידות, מהחושך "מהחיה" שאולי מסתתרת מתחת למיטה או בארון..ואיך היה לוחץ על הכפתור של האינטרקום ואומר לאחראית התורנית שהוא פוחד וקשה לו להירדם, ואת התשובה המתכתית והלקונית שלה באינטרקום "ילד לך לישון!! אתה מפריע..". אותו איש שגדל (היה לוחם עז נפש ביחידה מובחרת), וחזר בתשובה סיפר "שהתענוג הכי גדול בחיים שלו  זה לשמוע צעדים קטנים של ילד בדרך לחדר של ההורים, לפנות לו מקום לידו, לחבק ולהרגיע אותו.."

בהצלחה.

פה בפורום

ואני חייבת להגיד שנשמע שפשוט כל הגברים אותו דבר בקטע בזה ,יש כנראה מיעוט שלא אבל רובם אותו דבר. אז צרת רבים חצי נחמה?

אני גם מצאתי את עצמי מתעצבנת, מברשת, מתחננת, צועקת אבל תכלס כשזה לא נוגע אליו ,זה פחות מעניין אותו.

הפסקתי לצעוק ולהתחנן לשיתוף פעולה בנושא ההרדמות מוקדם וכו

כרגע אני בחלד אז לארגן אותם בבוקר זה עליו בעיקרון ואם הם הולכים לישון מאוחר,הם קמים מאוחר ואז כל היום נהרס כי בסוף הם מפספסים את ההסעה לבית ספר ואז הוא צריך לקחת ואז מאחר לעבודה.

בקיצור זה צריך להיות איכשהו גם אינטרס שלו ואז הוא ישתף פעולה ממילא 

וגם- חמה הן כבר יכולות לשים לב? נניח תקיאי.. תמיד אפשר לתלות את זה בוירוס/ קלקול קיבה

הנשים שיהיו איתך מכירות אותך, יוכלו לשים לב לשינוי, או שהן לא מכירות אותך ביום יום?

ויש לה חושים לדברים האלה...

אצלי הכי הרבה זה בחילות מריחות כלשהן אבל לא עד כדי כך מוקדם.

היו תסמינים שבוע לפניי

צרבות, הרגשה של מלאות בחזה, בחילות, כאילו הרגשה של התחלת חולי

אבל אני מאוד רגישה אז כל אחת מרגישה בזמן אחר

בהצלחה ואמן וכן

באמת התפקיד הזה הוא 24/7 ויש כלכךהרבה דאגות וחששות ורצון לשים לב ולהיות "על" הכול

הילדים ובעלך זכו בך 🩷

אין לי איזו עצה טובה חוץ באמת לחזק את הביטחון בקב"ה שאת אחראית רק על ההשתדלות וה' הוא דואג להכול והוא סומך עליך מאוד. ממליצה על הספר 90 ימים למנוחת הנפש💕

גם לי קשה מאוד עם העומס והאחריות הבלתי נגמרים... אבל  זה לא כל הזמן תופס את המוח שלי. כשמישהו אחר עם הילדים אני רוב הזמן לא דואגת להם. נגיד בעבודה אני לא חושבת על הילדים. ואם אסע לנופש, כנראה יצוצו לי מדי פעם דאגות, אבל ממש לא רוב הזמן.

נראה לי שכן חשוב לדעת קצת לשחרר, במיוחד בזמנים שאת לא יכולה לפעול בעניין.

ואת באמת מאוד עמוסה, עובדת משרה מלאה וגם אמא במשרה מלאה. אולי שווה לשקול להיעזר יותר בעזרה חיצונית במה שאפשר, נגיד בסדר וניקיון.

ואני גם מרגישה שזה תופס אותי הרבה יותר מבעלי. אני כן רואה שעוזר לי לשתף את בעלי- גם בתפקידים, כמו לדוג' לבקש ממנו לקבוע ולעקוב אחרי תורים של הילדים, וגם בהתלבטויות, נגיד אם יש קושי של ילד שמטריד אותי. כשאני משתפת אותו בדאגה שלי ואנחנו חושבים יחד על כיוונים להתמודדות, זה יותר מרגיש של שנינו, ופחות אני לבד על הכל.

ורעיון שראיתי ואני חושבת לנסות זה להכין ביחד עם הבעל לוח משימות במקום בולט בבית עם קטגוריות- 1.צריך לעשות, 2.בתהליך ו3.הושלם ושני בני הזוג מדביקים שם פתקים עם משימות ומעבירים בין הקטגוריות במטרה להיות ביחד על הכל ואז גם פחות צריך להחזיק בראש. אחרי שאנסה אוכל לעדכן אם עוזר...

אני יודעת שגם אם אני אקח מלאאא עזרה חיצונית, עדיין המחשבות שלי יהיו בזה.

אני מאוד אמא באופי שלי וזו המהות שלי ברוך ה'.

מנסה לתת לעצמי זמנים שהם רק שלי, לקבוע ממש ביומן ומעבר לזה לדעת שהכל מאת ה' וכמו שאני 24/7 במחשבות על הילדים שלי, ככה הקב"ה חושב עלינו ושומר עלינו כל רגע ורגע, שניה ושניה.

חיבוק💙

וכמו שכתבת בעצמך לדעתי גם בתוך הקלחת ההורית אפשר למצוא מקום לשחרר.

לא כל הדברים שכתבת הם קריטיים באותה רמה.

יש דאגות שהן באמת קריטיות וצריך לקחת עליהם אחריות, כמו טיפול רפואי (שגם שם תוכלי לשחרר אחריות לבעלך)

ויש דאגות שבשגרה שכנראה אפשר לשחרר.

בני כמה הילדים שלך? למה את אחראית על קימות בשישי ובשבת? מה יקרה אם יקומו מאוחר?

אם יגמרו הלחמניות?

שימי לב איפה את לוקחת אחריות של מישהו אחר ואיפה אפשר לשחרר, ומה כבר יקרה אם תשחררי?

להרפות זאת ממש למידה.

לפעמים הדיפולט שלנו הוא לחיות בסטרס

ואז הרבה יותר קשה לנוח ולהנות מחופשה מאשר לחיות בתוך הסטרס.

זה קורה גם לאנשים שמאוד מושקעים בעבודה שלהם.

ותמיד כשאנחנו לוקחות אחריות על מישהו, הצד השני מרפה ולא לוקח אחריות.

וכשמשחררים, לפעמים יש רגע של בלבול ואולי דברים לא נעשים בדיוק כמו שאת עשית, אבל בסוף הצד שצריך אותם יקח אחריות בעצמו.

עם ילדים קטנים לפעמים אין ברירה וצריך לקחת בשבילם אחריות, עם גדולים ועם הבעל יש המון מקום לשחרר.

אמהות זה תפקיד דורש מאוד!

חלק מהדברים מושפעים גם מאופי.

בתור אחת שממש חשוב לה שליטה

אני יכולה להגיד לך שהדרך להקל על עצמי היה כשהבנתי שאני צריכה להרפות

וזה אף אחד לא יעשה בשבילי.

מה שצריך לטפל בילדים אין ברירה עושים

אבל יחד גדול מעל בר מצוה

את יכולה לשחרר קצת

גם אם יאחר בגלל זה בימי שישי

או שהוא ילמד לקחת אחריות על הקימה שלו ב100 אחוז או שהוא יאחר

העיקר את טיפה משוחררת יותר בבוקר של יום שישי.

וככה גם בעוד תחומים

נקיון

בישולים

הספקים של היום יום

לפעמים הנחת והרוגע עכשיו שויים יותר..

לילדים ולבית יש גם אבא

מבחינתי לפחות 50% מהאחריות שייכת לו (בפועל אחוזים גבוהים יותר)

אני למדתי לשחרר מהאחריות (הרבה ממנה)

הוא למד לקחת אחריות (כשנותנים מרחב הסיכוי ללקיחת אחריות הולך ועולה)

אני אוספת את השאריות שלא נלקחו וחוזרת לקחת עליהם אחריות 

או לא נורמלי. זה בעיקר השאלה מה מתאים לכם.

יכולה להגיד שאצלנו אני מרגישה שרוב העול של החיים והאחריות היא על בעלי (פרנסה, כל מה שקשור לביורוקרטיה - כולל רופאים, טיפות חלב וכו', בישולים, קניות של הכל, קשר עם המשפחה משהי הצדדים)

אני לא גדלתי במודל כזה, יותר במודל כמו שאת מתארת של אמא שמרגישה שממש כל האחריות עליה ובדיוק בשבת חשבתי על זה שהשם עשה איתי חסד שבהריונות שלי הייתי בדיכאון עמוק ובעלי פשוט לקח על עצמו את הכל. מה שמאפשר לי כיום כשאני לא בהריון ב"ה ולא בדיכאון- להתמסר לגמרי לגידול של הילדים ולפיתוח של התחביבים שלי. אני לא יודעת אם זה המודל שאת מחפשת, אבל אם כן- תדעי שזה אפשרי.

זה כן כרוך בהסכמה לשחרר לחלוטין- כי כשהאחריות לא עלייך אז זה אומר שדברים ייעשו בדרך אחרת מאוד, אז זה עניין של סדר עדיפויות

מנסה לנטרל וכמה שפחות להעמיס עלי בנושאים השוטפים של הבית אבל לא תמיד זה אפשרי

כמו שכתבם פה - 2 נושאים "הפלתי" על הילדים הגגולים שיקחו אחריות. (קימה בשישי ולדאוג ללחם זמין לפרוסות של הגדול)

אבל קניות - זה מעמסה ענקית ואונליין לרוב חסרים דברים וסתם צריך לקנות עוד במכולת, ובשר/עופות/דגים?

בישולים לשבת שזה לוקח לי המון כוחות חמישי- שישי

וכן , הקטן שלי מאתגר בריאותית והתפתחותית מטןפל כל הזמן, כל שיחה עם הרןפא או התייעצות על תרופות קבועות נכנס לי משהו חדש לבירור (נשלחנו לאינדקרנולוג) וזה מעסיק אותי כל הזמן

בעלי אומר שאני סתם דאגנית יתר, אבל לא מסוגלת לשחרר, הילד הזה במיוחד הןא אהבת חיי לא מסוגלת לחשוב על להוריד הילוך ממנו. ואני מטפלת בכל הנושאים של זימוני תורים, לקחת אותן, פיזיו, קלינאית, טלפונים...וזה מתיש כן.

עייפתי, אהל לצד זאת אני הולכת לישון ואומרת "מזמור לתודה" שאלה המשימות שלי ולא חלילה דהרים גרועים יותר..

יש אצלכם בשכונה משנת יוסף?

אצלנו יש משנת יוסף

והאמת שתקופה בכלל לא הייתי מזמינה משם

עד שבחופשת לידה התחלתי להזמין והייתי מביאה את ההזמנה יחד עם הבן שלי בן 10

והוא ממש למד את המלאכה והיום הוא פעם בשבוע מביא לי את הקניות, מעמיס הכל בעגלת קניות איכותית שקניתי במיוחד לזה..

לפעמים מצ'פרת אותו בכמה שקלים כי זה באמת קשה לפעמים

וזה ילד עם קשי קשב וריכוז שלא הייתי מאמינה שהוא מסוגל עד שפשוט נתתי לו את ההזדמנות.

פה ושם יש טעויות זה עדיין שווה את ההקלה שלי וגם טוב לילד.

אם אין לכם את זה, אז אפשר לשלוח אותם לסופר הקרוב לבית

ולהעזר בבנים הגדולים

מנסיון הם מאוד אוהבים את זה ותחושת האחריות

ולא שייך ככ לשלוח את הגדול לקניות ...א' -הוא חוזר בשעה 7 , הגדול יותר חוזר ב 10 בלילה כל יום

ו ב' -קניות גדולות אחת לשבועיים -3 אני עושה כי יש הרבה מה לקנות אבל מה שבקטנה בעלי עןשה לי במכולת. אבל עדיין להיות תמיד עם עין פקוחה שלא חסר ונגמר משהו זה אחריות ולפעמים כבר מתיש

אני מנסה לעזור לך להוריד מעצמך קצת.

תתלי פתק במקרר שם את רושמת כל מה שצריך השלמות ואת שמה לב שחסר

ברגע שזה כתוב בפתק זה כבר לא שלך.

תלמדי את הילד שכל כמה ימים הוא לוקח את הרשימה וקופץ להשלמות.

ואם הילד לא יכול אז הבעל. אבל אני כן חושבת שזה טוב וחשוב ללמד את הילדים אחריות על דברים בבית. 

הם רגילים שאת עושה הכל והכל על הראש שלך.

ברגע שכתבת בפתק תשכחי מזה. עשית את שלך.

יש פה בכל מיני גדלים (וגם טושים ומחקים)

לוח יבש מגנטי למחיקה חוזרת לוח מגנטי גמיש למקרר לוח לבן לתזכורת, לבית, למשרד ולבית הספר

לך כי את כותבת על העומס המנטלי

בין אם זה קניות אונליין/ משנת יוסף/ וואטאבר - זו לא הנקודה

את רוצה שיירד ממך העומס המנטלי/ רגשי שאת מצויה בו, זה שרובץ עלייך שאת מנהלת מפעל משפחתי משמח ב"ה, אבל זה גם מתיש. את מחפשת שמישהו יבוא ויגיד לך - "זה, עליי"

והאמת זה לגיטימי. ובדרכ התפקיד הזה "שייך" לבן הזוג בפרקטיקה וגם במישור הרגשי, אבל הוא מתחיל אצלך בפנים.

ועם זאת, אני חושבת שכמה שנקל על עצמנו, באמת אמהות זה עול. זה דאגה בלתי  פוסקת. אבא שלי נתן לזה שם פעם במרוקאית כשדיברנו על זה והוא אמר שזה משהו שהולך איתך מרגע שילד נולד וגם כשהוא עוזב את הבית. אמנם במינונים שונים, אבל עדיין

אז זה בסדר הנכון לעשות תהליך עם זה, וזה בסדר גם שזה קיים

אני רןאה נשים עם הרבה יותר ילדים בבית , אין בית בלי "אתגר" עם ילד 1 לפחות והם נראות כאלה בטוב ויוצאות ומבלות

אני בערב כבר שחוקה , לא מבינה איך הם עושות את זה

זה אחת הסיבות למה החלטתי לא להביא עוד ילד

אז מה קורה?

אני חושבת שהעומס שלך הוא יותר מנטלי.

נכון שכל העיסוקים ה"לא רגילים" שנכפו עלייך הן באמת מעמסה,

אבל כלל לחיים:

אנחנו לא בוחרים את האתגרים שלנו, אנחנו כן בוחרים איך להתמודד איתם.

מציעה לך על כל נושא שמטריד אותך, לשאול את עצמך מה יקרה אם זה לא יטופל?

מה יקרה אם לא תעירי את הילד בשישי?

מה יקרה אם יהיו חוסרים בקניות?

מה יקרה אם לא יהיה אוכל טרי?

מה יקרה אם לא תקלחי את הקטנים כל יום?

מה יקרה אם לא תלכי לעבודה?

מה יקרה אם לא תקחי את הילד לרופא שיניים?

לפי המחירים תדעי במה להשקיע ובמה להרפות.

תזכרי עוד כלל חשוב, אם את לא יודעת ולא מצליחה לתעדף, את לא משקיעה את הכוחות בדברים שחשובים לך באמת,

ואז תצליחי לעשות את מה שהוא רצוי, אבל תקרסי במה שהוא הכרח, וזו לא התנהלות נכונה.

צריך לדעת להעריך באופן ריאלי את הכוחות,

ולנתב אותם קודם למה שהכי חשוב, ואז למה שהוא גם חשוב, אבל טיפה פחות.

לגבי הקניות באופן ספציפי, תשאלי את עצמך, האם באמת אין מה לאכול בבית, או אין את הדברים הרגילים?

למשל אפשר לקנות קופסאות טונה, שתמיד יהיו 2 רביעיות ליתר ביטחון.

ברגע שפותחים את הרביעיה, כבר יש כמות נוספת ברשימה קניות הרגילה.

אותו דבר עם אורז, וגם פסטה זה לא משהו שאמור להיגמר פתאום באמצע השבוע, (נניח לפני פסח זה קצת טריקי, אבל בד"כ אין בעיה אם עושים קניה כל 3 שבועות, אז לקנות כמות של 6 שבועות, ואז אחרי 3 שבועות לקנות כמות של 3 שבועות, וככה תמיד יש ספייר וזה לא מתקלקל כי אם מתחילים לאכול פחות, פשוט בקניה הבאה לא קונים וזה מתאזן חזרה.

כנ"ל שימורים עגבניות וכד'

בקיצור נניח אורז/ פסטה וטונה ועגבניות שימורים יש תמיד.

אז הנה ארוחה טובה ממצרכים שתמיד יש בבית.

עכשיו אם יש בצל, זה מוסיף. אם יש ירקות לסלט מהמם. אם יש ביצים, יופי.

אבל זה לא שאין מה לאכול בבית אם לא עושים השלמות.

אולי זה פחות כיף וזורם לפי התפריט הקבוע, אבל כיף זה לא הכרח.

עוד דברים שכדאי תמיד להחזיק בבית:

אפונה יבשה,

עדשים ירוקות ושחורות,

חומוס שימורים.

אוכל במקפיא.

מאפונה או עדשים או חומוס אפשר להכין מרק

חומוס טעים גם סתם ליד האורז.

לקטנים כדאי שיהיה תמיד סוג גרבר שהם אוהבים או משהו כזה שתמיד יהיה בשלוף לכל מקרה.

ותזכרי שבסוף הכל עובר, הקטנים גם יגדלו ומשנה לשנה זה יהיה טיפה יותר קל.

גם אם יש הרבה דברים מסביב, ביומיום זה משתפר. עוד שנה נגיד כבר בלי טיטולים, עוד שנתיים הם כבר אוכלים עצמאית, עוד 3 שנים הם מתלבשים ומתקלחים חלקית באופן יותר עצמאי וכד'.

לפעמים לדעת שזה עובר בסוף נותן קצת כח.

לגבי הטיפול בילד - זה גורם משמעותי בסיפור שלך.

אני מבינה אותך כי גם אני במקום דומה (עם קטנצ'יק מתוק שצריך הרבה תורים ומעקבים וטיפול וכו'), וזה לגמרי מתיש דורש הרבה משאבים. אני עוד לא חזרתי לעבודה אחרי הלידה שלו, אז אני מרגישה שכרגע מצליחה להחזיק הכל. וגם כשאני אחזור לעבודה (מתכננת בקרוב בעז"ה. זה לא תלוי רק בי כרגע) - אני מורידה את אחוזי המשרה שלי, כי אחרת ברור לי שזה יהיה יותר מידי בשבילי. (זה לא שאנחנו עשירים, אבל אני לא עובדת יותר ממה שאני מסוגלת באופן שמאפשר איזון הגיוני בין הבית לעבודה. ב"ה שזו עבודה שמאפשרת לי את הגמישות בהגדרת אחוז המשרה ושעות העבודה שלי).

זה באמת לא פשוט ההתמודדות הזו.

(ויש לך עוד תינוקת קטנה יותר שגם בה את מטפלת. ואני זוכרת שכתבת פעם שגם היא לא קלה... מקווה שהשתפר מאז)

שולחת לך הרבה כוחות וחיבוק...💜

אין לי אופציה כזאת, תכלס אני נהנהית לעבוד וזה נותן לי שקט יחסית. לא מזמן קודמתי גם בתפקיד ובשכר אז לא שייך גם, בנוסף עבודה מהבית בוטלה אצלינו אז ממש צריכה לג'נגל בין הכל וכל התורים, ביקורים, טיפולים, ייעוצים זה או על חשבון יום חופש או שאני מגיעה מאוחר ואז יש לי להשלים שעות אז אני כל הזמן במין מלחמה של איך עןשים הכל באמת

וואי ה' יעזור

ב"ה שאת נהנית מהעבודה. זה גם לא מובן מאליו.

אבל זה באמת עומס גדול.

לפעמים אני אומרת לעצמי שאני צריכה להעסיק מזכירה שתטפל בכל הקביעות תורים, השגת התחייבויות וכו'... זה באמת מתיש...

הבת שלי ב"ה כפי שכתבתי זוכה להכיר מחלקות רבות בשניידר (אנדו', לב, נפרולוגיה, נוירו ונוירוכירגיה, התפתחות הילד, עיניים, גסטרו ואא"ג, ובנוסף גם MRI ופזיו') מה שמציל אותי זה אישור ילד עם מוגבללות, זה מקנה לי המון שעות שאני יכולה לצאת מהעבודה ומאפשר לי מרחב נשימה שאני לא צריכה להשלים שעות. אני עובדת 80 אחוז משרה וגם יש לי קליניקה בבית, בלי זה אין מצב שהייתי מצליחה. ממליצה לבדוק עם רופא לגבי אישור כזה, הוא ממש מקל למי שזקוק

רק לקלינאית תקשןרת כל שבוע שעה וחצי-שעתיים (הלוך-חזור , להוציא ולהחזיר לגן) זה כבר "אוכל" את ה 52 שעות

יש לי גם פגישות אחת ל...עם פסיכולוגית של הגן שגם לזה אני יוצאת ונכנסת. 52 שעות לשנה זה כלוםם

שאם רק את משתמשת בשעות את זכאית לפי שתים, גם של בעלך.

לא בדקתי כי לי זה מספיק 

יש דרך לחפש בגוגל את החןק שאומר על שעות כפולות?  כי אני לא יןדעת על זה

ימי מחלה לצורך סיוע אישי של הורה לאדם עם מוגבלות

הסיוע ניתן לכל אחד מההורים בנפרד.

אם אחד מהם לא מנצל, השני זכאי להם

כך חברה אמרה

מהתיאור שלך נשמע עומס אובייקטיבי

ועומס מלאכותי שנגרם לך בגלל התנהלות ודינמיקה.

משגע אותך שכל הדאגה עלייך

ואת מחפשת איפה בעלך יכול לשאת. לא בטכני, אלא בדאגה.

וזה לא קורה.

יש לו איזה "באג" במערכת הפעלה שמונע ממנו לדאוג ולכן כל הדאגה נופלת עלייך.

אבל האמת היא, ממה שקראתי, שלא כל הדאגה שלך מוצדקת.

מה שמוביל לחשיבה אחרת,

יכול להיות שבגלל שאת דואגת יותר מדי, בעלך נכנס להישרדות של חוסר דאגה?

אולי האווירה בבית של הדאגת יתר מלחיצה אותו?

אני לא חושבת שבכל הבתים זה ככה.

אני כן חושבת שזה משהו שיכול לקרות לאמהות, שיש בהם את תכונת הדאגה, אבל זה לא הכרח.

אפשר וכדאי ללמוד איך להתגבר על זה.

בעלך אומר שאת דאגנית יתר.

אולי הוא שם לב למשהו שאת לא שמה לב אליו והוא רות לעזור לך אבל את לא מאפשרת.

כדאי לצאת מנקודת הנחה שיש משהו לא מוצדק בדאגנות יתר שלך,

ושלדאגה הזאת יש מחיר נפשי ומשפחתי.

עכשיו האתגר בלנסות לחפש איפה היתר.

איפה מתחבאת הדאגה המוגזמת ולשחרר אותה. להרפות בנפש, להתבטל מול המציאות.

אם כל זה נשמע לך כמו סינית עתיקה, כדאי ללכת לטיפול.

אפשר שהיא תתן לך שיעורי בית להתבוננות וקבלת משוב מבעלך.

מגיעים לך חיים קצת יותר קלים, והם ברי השגה.

וחיבוק!!

הכי קשה בעולם להבין שהדאגה היא מפלצת שלא יודעת שובע, ולהתחיל לנהל אותה במקום שהיא תנהל אותך.

גם ההתחלה הכי הכי קשה, מרגישים את זה פיזית על הגוף.

לכן כדאי שזה יהיה עם ליווי של מטפלת.

בהצלחה רבה!!

אחלה מחירים לדברים..אבל אל תצפי לאיכות בשמיים.

בינתיים מחזיקה יפה

הבנתי שהם קשורים לביתילי

ושהאיכות סבבה

כרגע ממש מרוצים

נראה אחלה איכות

רק חצי שנה על הכביש

את יכולה לנסות שמן אקליפטוס שמותר מגיל לידה (יש כמה סוגים, חלק מותר) או שמן אורנים בקפסולות בשם ג'נגבול (כתוב עליהן מגיל 3 חודשים אבל רופא אמר לי שמותר מלידה) או מי מלח שמותרים מהלידה.

זה די מעורר רחמים לראות אותם חולים בגיל הזה, אבל זה בטח יעבור תוך כמה ימים. מקסימום היא תנשום מהפה בינתיים ותאכל קצת פחות

לק"י

אבל ב"ה זה מסתכם בנזלת.

אז אני באמת שמה לו מי מלח לפי הצורך.

שהיא עוד רגע מתפרקת בכל הלבשה של גופיה, אז צינון ומחלות זה בכלל...

שימי אותה במצב מאונך עלייך, במנשא או משהו, ככה יותר קל להם לנשום. וכשאת ערה ומשגיחה אז אפשר גם להשכיב על הבטן, אצלנו ראיתי שככה הנזלת יותר יוצאת, הוא שוכב על הבטן וכשאני מרימה אז הכל מתחתיו מרוח בנזלת, כשהוא שוכב על הגב אז הוא נושם בכבדות כזאת אבל הכל מחוץ לאף יבש...

ביום היא ממילא בידיים..

או על הבטן ואני כל הזמן מסתכלת שנושמת

הלילה הגבהתי לה את הראש..

(לא שמה מנשא במשכב לידה אבל היא כן עלי בישיבה או בידיים אחרות)

וכשהתינוק שלנו היה מצונן הרופא ילדים הביא לי מיי מלח ומזרק

הייתי משריקה לו בעדינות מיי מלח לאף ואז הופכת אותו על הבטן ודופקת לו קלות על הגב איזה דקה

הנזלת נשפכת

ללכת לאוזניים או חלילה לרדת למטה 

הסוג הזה מאד מומלץ, אני משתמשת בו המון, וזה מתאים מגיל לידה

אוטריוין מכיל תרופה,

זה מי ים שעברו עיבוד וזה בעצם כמו סתם מי מלח אבל בשפריץ, זה מנקה ופותח את האף.

אם את מחליטה להשתמש בזה, תנסי קודם כמה שפריצים באוויר כדי להיות בטוחה שאת יודעת איך ללחוץ על זה ולמנוע מצב שבניסיון לחיצה הבקבוק נדחף בטעות לכיוון התינוק.

קודם באויר. זה באמת חכם כי צריך להרגיש את ההתנגדות של השפריץ.

בהצלחה

הלוואי והיו לי טיפים
ייעוץ השינה שעשיתם עם הבכור עבד?
אז אולי שווה להתאמץ בשבילו גם הפעם.
אני עם יונקים לפעמים התייאשתי וכבר התרגלתי שבשלב מסוים, בגיל שהם יחסית גדולים, הם איתי במיטה. כשסיימתי להניק אותם אוטומטית הם הפסיקו לקום בלילות.
אבל באמת לא הייתי מפסיקה הנקה בגלל זה

מודה לה' שיש מי שמעיר אותי או יותר נכון דואג שלא ארדם בכלל.

אבל יש לילות שקורסת.....

היה לי גם כזה שיער ועשיתי החלקה.

אני עושה היום החלקות בבית, קונה חומר ואחותי עושה לי,

זה לא כזה מסובך ושווה ממש!!!

זה איכות חיים אחרת עם שיער חלק!

די התייאשתי מזה,

בתור רווקה שמתי מוס של חברת סאיוס

וזה עזר לי לשמור על תלתלים יפים,

היום בגלל שלאורך היום השיער מתכוצץ לו מתחת לכיסוי, זה כבר לא עוזר לי.

אבל אולי תנסי...

לגבי ההחלקה, אני אישית לא אוהבת חלק וגם הבנתי שזה הרבה התעסקות,

אבל המון עושות את זה ודווקא מרוצות...

עוקבת גם לעצות

טליה ארבל.
עושה קסמים בלי החלקות ובלי כלום.

כאילו, ממש להוריד מהנפח ואז זה ייראה כאילו יש לך טיפונת שיער

לא בדיוק הבנתי מה סוג השיער שלך, אבל אולי מוס של מתולתלות, זה מסדר את התלתלים והשיער נראה טוב ועם נפח. 

אז אל, קודם כל

אפשר לשים שמן חוחובה אחרי שמייבשים עם מייבש שיער

לחדש וזה מוריד מאוד מאוד מהנפח של השיער אז לא יודעת אם הייתי ממליצה לשיער דק.

שעושים במספרה

כמה חברות שלי עשו ויצא מהמם

הרבה יותר טבעי מהחלקה

(כמובן אופציה שלישית על מה שכתבת היא ללבוש חולצת בסיס 😉)

מסבירה:

לשרוול יש גזרה - רחבה יותר סביב הכתף וצרה יותר קרוב לכף היד.

יש גם פיתול של החיבור העגול של השרוול.

עם גרב לדעתי ייצא לא יפה ולא נוח..

(לא סובלת ללבוש שתי שכבות)

ואני רוצה להוסיף עד המרפק 

כמו גרביים בשקלים בודדים.

אבל אני הייתי מביאה לתופרת שתתקן ושתרגישי בטוחה שזה לא יפתח

וגם אז רק אם יש ביטוח משלים ברמה הגבוהה ביותר וכו'...

אם יש לך ביטוח רפואי פרטי זה הזמן להפעיל...

אמרו לי שרק ביטוח פרטי משלם על רופא פרטי בלידה רגילה.

אני הלכתי על זה בכל מחיר, כי היה חשש כבד שהלידה תסתבך. העדפתי להרגיש בידיים טובות

ל"סתם" לידה רגילה לא לקחתי.