פורום הריון ולידה (עמוד 59)

אצלינו אוהבים

על הדרך

על הדרך הביתה

היסטוריה לילדים

ילדין

גאונים בתנך

סיפורון

1. מסע אל גוף האדם- יש מעט פרקים בעונות מתקדמות על תורת האבולוציה שלא משמיעה

2. סיפורי אגדה- של אמיתי המספר

3. סיפורי סבתא- של משפחה

4. ספריית פיג'מה

5.ילדין- יובל מלחי בשיתוף מכללת אונו, מנגיש את עולם המשפטים לילדים

6. סוכן סודי - יובל מלחי

7. סוכן חלל-  יובל מלחי

8. היסטוריה לילדים- יובל מלחי

בהצלחה!!

בון דובון, סיפורי סבתא

ויש גם את גאונים בתנ"ך שהוא מוצלח ממש בעיני

זה מין רגישות תחושתית בפה. 

ועוד- אצל תסמותק בד"כ יש חולשה בשרירי הפה, אולי פשוט היא מתעייפת מהר.

היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת? (אני פשוט דודה גאה לתסמותק מטריפה אז זוכרת שכך זה היה אצלה.. בגלל הלשון)

אם כן, ממש כדאי שתתייעצי איתה ותתארי לה את הבררנות כי זה לגמרי בתחום המומחיות שלה.

ועוד שאלה? היא עדיין יונקת / מקבלת  מטרנה? כי זה ממש חשוב לעליה במשקל.

איזו אמא מהממת את

שיהיה לכם גידול קל, בבריאות, בשמחה, רק נחת!!!!!

כי זה אוכל שהיא אוכלת ואוהבת, ופתאום היא לא מסכימה לאכול, או שלפעמים כן ולפעמים לא. וגם לפעמים היא לא מזכימה אפילו לנסות. אתמול ניסיתי להביא לה קלמנטינה, אפילו לא הכניסה לפה, ישר היא זרקה.

כן, היא מטופלת במעון ע"י קלינאית תקשורת, כבר שנה שניה. אני אנסה לשאול את הגננת שלה ואת הקלינאית. הרבה פעמים אני רואה בסוף יום כשאני אוספת אותה מהמעון.

לא מקבלת מטרנה. אפשר להגיד שהיא גמלה את עצמה כבר בקיץ🙂

תודה!

וגם מתפתחת בררנות כחלק מהתפתחות, הרבה ילדים יחסית אוכלים מגוון וסביב גיל שנה וחצי-שנתיים נעשים בררניים, זה חלק מפיתוח הנפרדות-אני מחליט מה נכנס לפה שלי.

וגם תעקבי לראות אם יש מרקמים שהיא כן יותר אוכלת-קשה, רוטב מסוים וכו'

על המשקל ממליצה כן להתייעץ עם הקלינאית. היא יכולה לעזור

בהצלחה יקרה

אחת בכל צד. אני זוכרת שהיה לה לא פשוט כשהן יצאו, אבל לא חושבת שברמה כזאת.

נבדוק את זה גם.

תודה!

והיא בדיוק ככה עכשיו

התחילה לירוק את הביס הראשון

ולזרוק על הרצפה מה שלא בא לה

שמתי לב שאם היא לא מנשנשת בין הארוחות אז היא פחות בררנית כי היא רעבה

אני חושבת שיש הרבה ילדים כאלה.

שבגיל הזה מתחילים להיות בררנים.

הבן שלי קצת יותר גדול, לפעמים אוכל יותר טוב ולפעמים פחות.

הוא גם לא עולה טוב במשקל (נולד פג), ואנחנו במעקב של דיאטנית.

בעיקרון הוא מקבל תוספת העשרה תזונתית, אבל גם את זה הוא לא כל כך אוכל.

הרבה פעמים הוא לא אוכל טוב בארוחת ערב, אבל בזמן האחרון הוא הולך לישון מאוחר, ואז הוא אוכל שוב ארוחת ערב שבה הוא אוכל יותר. יכול להיות שלפני זה הוא לא מספיק רעב.

את יכולה לנסות לשנות את השעות של הארוחות, לראות אם זה משפיע.

יכול לעזור גם אם כולם יושבים לאכול ביחד, ואז היא רואה שאחרים אוכלים, והיא אוכלת ביחד עם כולם.

ולפעמים דווקא להפך. אם את פנויה לשבת איתה ולהאכיל אותה, בלי שאת אוכלת בעצמך באותו זמן, אולי היא תאכל יותר.

נראה לי שזה גיל שהם יותר מפתחים רצונות והעדפות. אבל זה באמת יותר מלחיץ עם כל הרקע שהיא עולה במשקל מספיק.

בהצלחה!

אני לא מספיקה להיות פה, אז גם לא מספיקה לענות אחת אחת.

אני אנסה לדבר עם הקלינאית, נראה מה היא אומרת.

בד"כ היא יושבת לאכול ביחד עם הגדולה שלי. יכול להיות באמת שהיא רוצה את מה שהגדולה אוכלת, למרות שזה לא תמיד מתאים, אבל גם זה לא לגמרי עובד.

תודה לכן

עד גיל שנה וקצת אוכלים מהמם

ואז משנה וקצת עד שנתיים + פשוט אפרוחים...לא ברור ממה הם חיים..קצת פה וקצת שם

ולפעמים פתאם אוכלים ארוחת ערב של נער מתבגר

ולמחרת אותו אוכל בדיוק בעיקר משחקים איתו בלערבב ולשפוך ותו לו .

אין חוקיות..

ולכולם בסוף עבר ומתישהו אכלו יותר נורמלי..

כל אחד ביחס לעצמו כמובן

אז אותי זה כבר לא מדאיג

אבל אולי הסיפור שלך שונה.. אז באמת הכי טוב זה להתיעץ

כרגיל. זה קורה ונורמלי

לפעמים הטמפרטורה מפריעה להם. אולי האוכל שהוגש היה חם מידי?

או שהיא היתה לא מספיק רעבה?

כן הייתי מתייעצת עם תזונאית , יש גם נטורופתית בשם דניאל גולן שיש לה קבוצת ווצאפ שבה היא נותנת טיפים למצבים כאלה עונה על שאלות 

על התחושות.

ואת לא בן אדם דפוק בכלל!

שאני רואה שאת כותבת/מגיבה אני תמיד אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. מבין המילים רואים איזה אדם איכותי את, חכם בחוכמת חיים.

מאחלת לך מכל הלב שהמון דלתות יפתחו ויהיה לך המון המון טוב.

בקורתיות ושיפוטיות כלפי עצמך בזמן הקרוב? חמלה והכלה ולהאמין שגלגל סובב בעולם ויבואו ימים יפים...

חיבוק

ואני כבר לא מאמינה בכלום

גם לא בעצמי

אני נמצאת במקום הכי קטן בערך

עכשיו

ואין לי כוחות לכלום.

אני לא רוצה חלילה לאבחן בפורום, אבל ממה שאת כותבת נשמע שאולי יש לך דכאון? אולי כדאי לפנות לרופא משפחה ולקבל סיוע?

ממליצה לשקול את זה

קשוח

להכשל שוב ושוב

כאילו לא מספיק הכישלון

יש את התסכול שלא מצליחים ללמוד להפיק לקחים

זה מכונת בזבוז אנרגיה

זה הצד הפחות טוב

הצד הטוב הוא

שזה אומר שאת מנסה שוב ושוב

שאת רוצה ללמוד לעשות אחרת

וזה נותן סיכוי שיום אחד זה יצליח לך

מודעות היא חלק נכבד מהדרך להצלחה 

במצבים דומים מנחם אותי השיר "אל תעזבי ידיים" של עקיבא ובכללי שירים טובים שנוגעים ברגש.. ממליצה לך לשים לשמוע משהו שאת אוהבת ומתחברת...

יודעת את המשמעות שלהם

(אז אני מרגישה אבלה עוד יותר)

1. לשפוך את כל זה לפני ה'. את כל הכאב והייאוש והתסכול ועצבים והאכזבה והפחד. ולבקש שיהיה איתך ויעזור לך בתוך השפל שאת נמצאת בו.

2. למצוא נקודה קטנה של טוב בתוכך. תכונה טובה. מעשה טוב. אפילו מחשבה טובה. ולהבין שאת טובה. שהטוב הזה מייצג אותך. ואותו את רוצה להגדיל. התקיעות לא מייצגת אותך. היא רק שלב בתהליך.

אם תרצי - אני פה בשבילך. 

שה' ישלח לך כוח

להתמודד

ולהבין שאת חזקה ומדהימה

יש תקופות כאלו של תקיעות,

שנראה ששום דבר לא זז.

מקווה שבע"ה בקרוב ממש תראי איך ה' הולך איתך יד ביד.

ומותר גם לכעוס ולהתאכזב 💔

שולחת מלא כוחות!!

כל תגובה נותנת לי הרבה

אני בכוונה לא מגיבה עכשיו

מחכה שהגל יעבור

בינתיים אני מחזיקה מעמד איכשהו 

תקופה היסטורית משוגעת לגמרי, גם אם חלקנו לא מודים בזה, מלא מלא אנשים מתמודדים עכשיו קשוח מאטד

קראתי אותך ולרגע הרגשתי שאני לא היחידה שמרגישה דפוקה, ולפעמים להרגיש דפוק זה נורמלי וזה בסדר ופשוט צריך להיות במודעות לזה.

מקווה בשבילך שתמצאי את המעט כוחות שאת צריכה כדי לשים דברים בצד ולהתמקד במה שייתן לך עוד כוחות,  ופשוט לחשוב עלייך❤️

חשבתי עלייך הרבה

דאגתי לך

לא יודעת למה, אבל ממש נכנסת לי ללב

כנראה שהזדהיתי

צודקת שזה תהליך ארוך של עליות וירידות ולוקח זמן

שמחה לשמוע ממך בכל אופן על צעד אחד למעלה

זה באמת באמת משמח

כמה אהבת ישראל

כמה חסד

וכמה כוח זה נותן.

היום לא עניתי לטלפון שצילצל. בכוונה.

מי שהתקשר ניסה שוב והחלטתי לענות, בעצמי לאידעת למה.

וזה שיחה שכבר התייאשתי ממנה

והשיחה הזאת מקדמת.

בעזרת ה'.

הלוואי שתוביל לשגרה מוצלחת.

תודה רבה רבה🌸

כדי שיהיה לך שקט הייתי קונה עוד כמה (3 אולי).

יש עכשו מבצעים טובים בכל מקום...

קרטרס, פוקס, שילב עדיין טיפה יקרים אבל בסדר...

תבדקי איפה נשאר משהו שאת אוהבת.

לק"י

לבן שלי יש יותר אוברולים/ בגדים עליוניים (חלק קניתי, קיבלתי, נשארו מהגדול יותר).

אני מחליפה לו בערך פעם ביומיים, כי היא כמעט ולא מתלכלך. וכרגע אני מקלחת אותו פעם בשבוע, אז מחליפה בלי קשר למקלחות.

קצב הכביסות פה מאוד משתנה.. במיוחד שבהתחלה אני מכבסת לניו בורן בנפרד.. אני אקנה עוד קצת..

עוד לא מכירה את התינוק כי עוד לא ילדתי 😀אז לא יודעת להגיד אם יהיה פלטן או לא..

קצת תלוי איפה את גרה וכמה קר.

אם יש לך שפע שמיכות אז זה כן בסדר, ממילא בגיל הקטן הם כל הזמן מתחת לשמיכה.

לי יש 3 שמיכות ומה שבאמת הייתי רוצה זה עוד אחת...

ומקסימום אם יש לך של המידה הבאה זה כן תגבור- אפשר אם נתקעת לשים אוברול קצת גדול בגיל הזה, זה לא זוחל שזה מסרבל אותם...

רק לדאוג שיהיה לך בנגישות

אני גם צריכה אוברולים חמים ורגליות

חוששת שמה שקניתי יהיה קטן אז בכלל הבעיה

ונראה לי אני צריכה להיות חברה שלך, השאלות שלך בול שלי ואני גם צריכה ללדת כל רגע

מקסימום אחזיר.

ומחר אמורה לצאת לקניות אז אנסה לחפש..

רגליות דווקא לא חסר לי.. אני הרבה יותר אוהבת אוברולים בגיל הזה.. 

אז זה בגד גוף וגטקס, ומעל אוברול/ חולצה ומכנסיים.

אנחנו בדרום, ועדיין בן כמעט 3 חודשים לובש 2 שכבות חורפיות (פלנל ומעל פוטר/ פליז).

פשוט מצויינים

נעימים

עוברים כביסה ממש ממש טוב

נשארים איכותיים שנים

עברו לי מילד לילד כמו חדשים

איכות ואו של בגדי כותנה מאה אחוז...

לא בדקתי לגבי מבצעים עכשיו

אבל אולי שמרי לך להמשך כי הם באמת איכותיים

אבל אם היה יותר היה יותר נחת

אני לקחתי כמה פעמים וזה דחה כמספר הימים שלקחתי

אבל צריך להתחיל לקחת בתחילת מחזור

וזאת תרופה עם מרשם

היא גם אמרה שבכפוף למה שיגיד הצוות שיעשה את ההיסטרו, הרי שאם לא יהיו דימום ולא יהיו ממצאים וזו רק היסטרו אבחנתית אז אפשר לקיים יחסים בערב שאחרי בוקר ההיסטרוסקופיה...

ובקושי נתנו ולא רואה שאיכשהו אצליח להקדים עוד יותר...

אנסה מחר שוב למרות מה שאמרה הרופאה...

(כתבתי למעלה לפרח חדש: רופאה חזרה אלי טלפונית בתחילת הערב ואמרה שכדור רק ישבש את הווסת. מוזר... אבל אני נוטה לסמוך על מה שהיא אומרת...

היא גם אמרה שבכפוף למה שיגיד הצוות שיעשה את ההיסטרו, הרי שאם לא יהיו דימום ולא יהיו ממצאים וזו רק היסטרו אבחנתית אז אפשר לקיים יחסים בערב שאחרי בוקר ההיסטרוסקופיה...)

דווקא סבבה לי לחכות לתאריך כי יש לי דברים לעשות..  

בגדול מתפנקת..

יוצאת עם בעלי, אמא שלי.. קבעתי לי עיסוי...

מתכננת לכבס את הבגדים והעגלה..

יחד עם לנוח מלא. לקרוא ספר..

בידיים מלאות ובריאות!!

@ואילו פינו בהצלחה גם לך!

קצת לחוצה כי קבעתי תור חשוב חודש אחרי התאריך אז בא לי שיהיה יותר זמן להתאוששות אבל באמת עד עכשיו רציתי ללדת כמה שיותר מאוחר

הוספתי כמה דברים לרשימת המשימות בהשראתך

אני לאחרונה גיליתי שיש לי מלא מקום רק שהמקפיא מבולגן אז קשה לראות את זה.

במיוחד שיש מלא מלא סופים של לחם 🤭

הוא מהונדס להפליא

תודה❤️

לא יודעת להגיד אם עזר פיזית.

נפשית הקדשתי זמן לעצמי.. וזה הכי משמעותי מבחינתי.

אחרי מעברים כמו לידה שהעצמות כמו אגן, גב, מותניים הכל מזדעזע וזז מהמקום מה שיכול לגרום לחוסר איזון וכאבים.

הבנתי שבמקסיקו זה טקס כזה שעושים לנשים. 

לא הרגשתי שעזר לי במיוחד

כן היה לי כיף הפינוק הזה 

שטויות, אבל כן יכול להיות מפנק וכיף.

לא הייתי בונה על זה בתור "הצלה" אלא כמשהו של טיפוח הגוף והנפש.

לא עשיתי בעצמי, רק קראתי על זה 

קושרים אותך במטפחות, וואו לא הייתי עושה את זה
ואם המטרה זמן אישי לעצמי, למה לא מסאז' או משהו דומה?
באמת זה תהליך שסוגר את העצמות? זה וודאי?

זה כמו כל הרפואה האלטרנטיבית כמעט, משהו שלא נחקר ואין על זה נתונים...

זו איזושהי מסורת עתיקה 

ממש אהבתי

עשה לי ממש טוב

לאסוף הכל כזה אחרי הלידה

ממליצה מאד!!!

מהבנה מהי נפרדות

ומה החשיבות שלה לניהול נכון של הקשרים בחיים

נפרדות היא ההבנה שכל אחד אישות בפני עצמו עם

צרכים/ רגשות/ רצונות אחרים

החשיבות

מתחילה במודעות עצמית

מה הצרכים/ רגשות העצמאיים

ממשיכה במודעות כוללת

מה הצרכים/ רגשות של בן הזוג (הילדים/ אנשים אחרים שסובבים אותנו)

אז אפשר להגיע לשלב בו אפשר לראות בו זמנית את הצרכים/ הרצונות של כל אחד מהצדדים ולקבל החלטות/ לקיים דיונים בהתחשב בכל הצדדים

שאת מרגישה שאת צריכה נפרדות?

עברנו את זה אי שם בתחילת הנישואים.

ונעזרנו במטפלת זוגית ואישית שעזרה לנו מלא, וזה באמת משנה חיים.

בהתחלה מבחינתי זה היה קצת דומה ללחיות כאילו ח"ו אין אותו.

(אין אותו לא מבחינת מטלות הבית ועזרה על הילדים, אין אותו מבחינת הצרכים האישיים והרגשיים שלי)

ניסתי לחיות בצורה שאם אני קמה מחר בבוקר ואני לבד, איך הייתי מתנהגת.

לקחתי אחריות על עצמי, בעיקר רגשית.

אם אני בסערת רגשות (וזה קרה לי לא מעט, חוסר ויסות רגשי) האדם הראשון שיתמוך בי זה אני בעצמי, זה לא האחריות שלו לתמוך בי, להרגיע אותי, לשמח אותי.

הלכתי לפסיכולוגית שעזרה לי ללמוד ויסות רגשי.

ועד היום אני האדם הראשון שיהיה בשבילי רגשית כשאני צריכה.

ומשם לכל תחומי החיים.

חברתית, למדתי לצאת ולבלות לבד, גם כלכלית וכו'.

זה היה השלב הראשון, שמבחינה מסוימת אולי עשיתי בצורה קיצונית (וזה היה נחוץ)

בהתחלה זה הרגיש כמו ריחוק, ועלתה לי השאלה לא פעם "אז למה התחתנתי?"

זה הגיע ממחשבה מעוותת שלי שגבר הוא סלע יציב שלא אמור להישבר ואביר על סוס לבן שיציל אותי מכל השריטות שלי ויגשים לי חלומות.

אבל רק אחרי השלב הזה, שהרגשתי עומדת בזכות עצמי יכולתי להתמסר לקשר זוגי בצורה בריאה ולא מתוך תלות.

שלב של מובחנות בתוך הביחד, איך להיות ביחד, ליהנות אחד מהשני, אפילו להזדקק אחד לשני אבל בלי להיות בתלות מוחלטת, למצוא את עצמך את עצמך בתוך הזוגיות.

כי גם אני הרבה חושבת על התלות שלי בו ולא אוהבת את זה לפעמים. ואני גם רוצה להרגיש יותר עצמאית ומסוגלת, וב"ה כשאין ברירה זה למעשה מה שקורה. כיום זה יותר במישור הכלכלי ותחושת המסוגלות, וגם כשאנחנו ביחד אני יותר צריכה אותו שיגיד מה עושים, לפעמים שממש יעשה (לעומת כשאני לבד כי הוא בעבודה וכו').

אני מפחדת שאם אני אתנהל עם עצמי כאילו אין אותו זה יהיה כמו מחשבה מייצרת מציאות ויפגע לנו בזוגיות. לא חווית משהו כזה?

וזה הם שיחררו אותי מהתלות

שהיתה מממש חזקה ולא בריאה

הרגשתי שאני נשארת בלי ושם עוגן ומשענת ונכנסתי מזה לחרדות חשבתי 'התרסק לי הכל

בסוף בסוף יכולה לומר שיש הרבה מחירים לא טובים ששילמנו על זה

אבל לנתק את התלות היה אחת המתנות

למעשה עבורך-

משאילה מהתהליך לשי את העקרון שחושבת שעזר לי

א. להכיר טוב טוב את המרחב שהוא שלי ורק שלי בעולם..מה מגדיר אותו מה מאפיין אותי בפני עצמי..

לתקשר עם עצמי יותר. לקבל החלטות לבד איפה שאין צורך להתיעץ.

לשדר לעצמי בטחון.ונוכחות ומסוגלות.

להזכר שהיתי קיימת גם בלעדיו.

ב. לבטא את זה במעשים קטנים קודם כל- לא בדברים גדולים.

לחזק את עצמי על כל אקט של עצמיות ועצמאות רגשית.

ללמוד להנות מזה.

לתת לעצמי כח על כל דבר.

לדבר מה דעתי ,לבקש מםורשות דברים,

יחד גורם לריחוק או פיצוצים, ואיזה דברים גורמים לקירבה וכיף, והאם זו תחושה ששניכם שותפים לה או שאתם לא רואים את זה באותה צורה.

הדברים שמוצלח לעשות יחד- נפלא

הדברים שהיית רוצה ולא הולך או אתם מנסים ולא הולך, כנראה אלה המקומות שבהם האקסיומה שעושים את זה יחד- לא מתאימה. בחרנו את בן הזוג שלנו, זה לא אומר שהוא אמור עכשיו להתיישר ב100% על מנת להגשים את כל משאלותינו גם כשזה מאוד לא זורם לו.

אז בודאי שהוא צריך למלא חלק מהרשימה כדי שזה יחזיק, אבל להבין שאפשר למצוא שותפים נוספים לשאר התחומים או להתקדם בהם לבד, ולא בריא להרגיש שזה חוסם משהו בקשר או מוריד לי ממנו באיזשהו אופן.

ואם יש אפשרות לליווי של איש או אשת מקצוע בחיים האמיתיים, כדאי מאוד, זה שיעור חשוב.

בהצלחה!

שחרור שליטה. ההכנה הכי טובה לנפש היא להפנים עמוק עמוק את הידיעה שאין לנו שליטה מלאה על עצמנו ועל החיים. הלידה, ובוודאי ההורות שאחריה, הן שיעור מתמשך ב"לשחרר". אי אפשר לתכנן מראש מה ואיך יהיה אחרי הלידה.

וכאן נכנס מאוד ההיבט הזוגי. השינוי הגדול ביותר הוא לא רק התינוק, אלא הדינמיקה בינך לבין בן הזוג.

תיאום ציפיות "אפור": דברו על הדברים הכי פחות רומנטיים. איפה תהיו אחרי הלידה? אם אצל ההורים שלך - עשויים לצוף מתחים וקשיים.  כמה זמן תהיו אצל ההורים?

מי קם בלילה? מי עושה קניות? איך נראה הבית כשהוא "מבולגן מדי"?

לגבי הקימה בלילה - מאוד תלוי באופי האישי שלכם ובעייפות שתצטבר.  יש זוגות שהבעל בכלל לא קם בלילה כי בין כה וכה הוא לא יכול לעזור בהנקות, ויש זוגות (למשל אצלנו) שהבעל קם ועוזר בלילות. בפרט בשבועיים שלושה הראשונים המאוד קשים, כשההנקות צפופות ותכופות. כל דקה של עזרה ממנו בלילות היא עוד קשה בשבילך לישון ( הוא יכול להחזיק לגרעפס, להחליף טיטול).  

הכרת הטוב מראש: החליטו שבתקופה הראשונה אתם לא שופטים אחד את השני ברגעי עייפות. מילים שנאמרות ב-3 לפנות בוקר לא נספרות.

משכב לידה - ב-6 שבועות הראשונים את מחלימה מהלידה, ולא אמורה לעשות כלום בבית. מתאוששת, אוכלת, מניקה, בעיקר סביב התינוק.  

זמן איכות עכשיו: צאו לדייטים, לכו לבלות, שנו צהריים יחד. צברו "מלאי" של קרבה ושקט.

בישול והקפאה: זה נשמע טכני, אבל הידיעה שיש אוכל מזין במקפיא מורידה המון לחץ בשבועות הראשונים.

בהמשך, אחרי השבועיים/שלושה הראשונים, שכבר מתמקמים בבית - מה עם הניקיונות, קניות, אוכל?

הרגלים של היום כנראה שלא יתאימו למצב אחרי הלידה.

יש כאלה הרבה

ברמה הפרקטית להבין שתינוק ראשון זה המון למידה, המון אי וודאות וההתחלה הרבה פעמים לא קלה ומבלבלת. זה בסדר לטעות, כולן טעות, זה בסדר להתבאס וגם לא לשמוח ולהיות מלאה באושר כל רגע, יש רגעים לא קלים לפעמים אבל עם הזמן תלמדי, תכירי אותו טוב יותר ודברים יזרמו יותר בקלות.

תמצאי אנשים שאת אוהבת את הדרך שהם מגדלים ילדים ותתייעצי,תשאלי, אבל גם תקשיבי לעצמך ולמה שמתחבר לך

אחרי שילדתי את הילד הראשון הרגשתי שהחסירו ממני הרבה מידע על איך זה יהיה ורק יפו את המצב כל הזמן כשהייתי בהריון.

אז אני חושבת שחשוב לדעת, שלא תמיד זה קל, לוקח זמן להתחבר לילד ולהתאהב, שצריך לדעת לבקש עזרה לא להיות לבד בהתחלה, לא לתת לעצמנו לשקוע, לפעמים השגרה של להאכיל, להחליף טיטול, להרדים היא קשוחה. זה בסדר שקשה, זה לא אומר עלייך כלום. 

כדאי להיפגש עם חברות(יש גם פעילויות בקניונים לאמהות ותינוקות)

להשקיע בזמן איכות עם עצמך. הכי קל לוותר ולהיות עסוקה רק בתינוק/ת.

לזכור שלגוף לוקח זמן לחזור לעצמו.

לעשות תיאום ציפיות עם הבעל, לזכור לא להעמיס על עצמך.

להסכים לעזרה, כבר מעכשיו לדאוג לאכול שקל להכין( בורקסים, פיצות, ירקות קפואים וכו'..)

ובעיקר לנשום ולזכור שזו תקופה, בדוף תחזרי לישון נורמאלי

ולראות את הטוב ולהנות כמה שאפשר.

וטיפים:

אם תניקי אז משאבת חלב יש משאבות טובות בשיין ואליאקספרס

לטיפול בגזים(דבר שהרבה תינוקות סובלים ממנו)  ממליצה מאוד על ליקצ'יק

ממליצה על עריסה בהתחלה(קטן יותר וחמים יותר לתינוק, יש להשכרה ביד שרה)

פדים של הנקה ושקיות לחלב יש גם בשיין ואליאקספרס. 

וחשוב לי להגיד גם- לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, חם לו, קר לו, תאכילי אותו, תנקי אותו, ככה לא יוצאים עם תינוק, תלבישי אותו, למה לא עשית את זה ואת זה וכו'..

רוצה להגיד לך שבהתחלה זה מעצבן אבל בע''ה תלמדי לסנן ולהקשיב למי שצריך באמת.

מזל טוב ובהצלחה 

כשהיסודןת חזקים אפשר להתמודד יותר בקלות עם האתגרים...

זה אושר ענק שגם דורש התמודדות עם אתגרים...

ויש את הספר ליד ה' שעוסק בלידה וקרבת ה שבה

1. אחרי הלידה המצב הזוגי מאוד רגיש, הבעל לפעמים מרגיש שלקחו את מקומו, ולכן כחלק מהדברים שעשיתי כל פעם החמאתי לו דרך הטיפול בתינוק, לדוגמא: " תראה איך הוא רגוע אצלך", " לדבר אל התינוק שהבעל באזור ושומע, ואפילו שהתינוק לא מבין ולומר" איזה אבא טוב יש לך, איך הוא הלביש אותך יפה, איך הוא מטפל בך , וכו וכו

2. לצאת לפחות פעם בשבוע יחד ובהחלט אפשר עם התינוק, אנחנו נסענו באוטו בערב, התינוק בסלקל, בדר"כ הם רגועים וישנים באוטו, קונים משהו לאכול קטן נחמד בתחנת דלק ואוכלים באוטו ותוך כדי נוסעים ומדברים/ שומעים ביחד משהו.

3. בשביל עצמך, כמה שיותר לישון שהתינוק ישן, גם אם יש כלים/ בית מלוכלך / כביסות.

איזה מהממים אתם שנשואים כבר 8 שנים ועדיין מרגישים קושי כזה. אני יודעת שזה לא מעודד... אבל זה מראה על האהבה החזקה שלכם. כמובן העובדה שאתם אסורים לעיתים רחוקות גם כן משפיעה על חוסר היכולת להתרגל.

מצד שני זו הזדמנות מצויינת להשקיע בשפות אהבה אחרות. תגידי לו מה יעשה לך טוב - שיקנה לך משהו טעים וישאיר על הכרית, שיכתוב לך הודעות באמצע היום, צאו להליכה ביחד, שיחות נפש, לעשות דברים משותפים בבית... שום דבר לא יחליף את המגע, אבל הדברים האלה יכולים למזער את הרגשת הבדידות. תראו אחד לשני בכל דרך אפשרית שאתם חשובים ואהובים גם בלי מגע.

תנסי למלא את הימים האלה בדברים שאת לא מגיעה אליהם, תחביב מיוחד, קניות, שיח עמוק, לימוד משותף, לצאת עם חברות...

זה אכן קשה מאוד, אבל לפי הקושי השכר. 

לי ממש עוזר להבין מתי הזמנים שיותר קשוחים ומתי פחות- כי השבועיים לא קשים תמיד באותה רמה.. נגיד תמיד בימים של המחזור אני ממש מרגישה שזה סיוט ואח"כ משתפר. אז אני ממש מעודדת את עצמי שעוד x זמן זה נהיה יותר קל (אפילו שלא נהיים מותרים...)

להכיל את הקושי שלי- ולהיות יותר בנחת כלפי עצמי בזמן הזה, וגם לפנק את עצמי יותר או לומר לבעלי שאני צריכה את הפינוק שלו עכשיו

לפעמים שחנ"שים עובדים יותר טוב דווקא כשאסורים...

לבעלי עוזר לא לחשוב על זה, ולמדתי לתת לו להתכחש ולנסות לא להזכיר יותר מידי, כי גם זו דרך התמודדות שעוזרת גם אם לי זה נורא מוזר

חיבוק, בע"ה שיהיה לכם עם הזמן יותר פשוט...

אמנם נשואים הרבה הרבה פחות,

אבל גם אסורים ממש כמה פעמים בודדות בשנה, 

הכי קל להתנתק וזהו ולא להיות בסיטואציה, לחכות שיעבור ובסוף זה עובר.

אבל לאט לאט לומדים גם שאפשר לנסות להיות בסיטואציה, יוצאים הרבה לטייל, מדברים הרבה יותר. 

לפעמים זה הזמן שאנחנו משלימים סדרות ורואים סרטים ביחד, טיפה יותר משחררים מהשגרה, וזה זמן מצוין שנמצאים יחד ומדיינים על מה שרואים, מעביר את הזמן מהר.

אבל זה קשה, במיוחד הלילות. 

מחזיקה לך אצבעות,

בסוף זה מצווה כל כך כיפית, אין על התחושה של אחרי המקווה. זה פשוט קסם

❤

1. רצון ה'. בסוף כל הסבר רציונלי/ נפשי וכו'לא תמיד נכון. לפעמים זה מחזק את הזוגיות ולפעמים פוגע, לפעמים טוב להתכנס בלבד ולפעמים זה מגיע בזמן שהכי צריך את הביחד... אבל ברגע שאני מתחברת למשהו גדול ממני, זה נותן כח, וגם משמעות.

2. למצוא דרכים אחרות "להרגיש" את הזוגיות. לשחנ"ש, לעשות מחוות קטנות. לפעמים דווקא הולך טוב לצאת מחוץ לבית, למקום שממילא לא נוגעים בו (למשל בית קפה) ודרך זה לדבר ולהתקרב, כשהעננה של " אם היה אפשר לגעת" פחות חזקה.

3. להנות מהציפיה והגעגוע. זה קשה, וזה ארוך מדי, אבל עדיין יש בזה משהו מיוחד, בהשתוקקות הבלתי מושגת.

4. לעבור כל רגע וכל יום בפני עצמו במיוחד בימים הראשונים שהטבילה עוד רחוקה

5. לנשום עמוק. באמת. לעשות נשימות וחשוב מה יכול לעשות לי טוב למרות שהקושי נוכח. לשמוע מוזיקה מרגיעה 

6. לדבר על זה. לא כל היום וכל הלילה, אבל כן לשתף בקושי ולהתחזק מזה שב"ה הזוגיות שלכם טובה והמרחק מכביד. בסוף זה מעיד על משהו טוב 

עם אינסוף הערות..

קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?

אז הכל בסדר…

שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …

יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ

ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי .. 

ולי זה סבבה.

העלית נקודה

אין תור לרופאה מהיום להיום..

זה דחוף? לבקש הפניה למיון?

אבל אפשר להדחף למיון נשים בקופה.. בכל קופה יש כזה.

אבל תגידי רגע

יכול להיות שהריח הוא בגלל שאת נשארת עם הפד המון זמן? לפעמים זה מזה.. 

גם שעה אחרי מקלחת יש ריח

תקין וממילא הדימום אמור להמשיך להתחדש בימים הקרובים

אבל אם זה נראה לך ממש לא תקין הכי טוב שתתייעצי עם מוקד הריון ולידה ובמידה ושזה נראה להם לפי סימנים נוספים שתתארי להם שזה בעייתי יבקשו שתגיעי להיבדק 

דקטרין עוזר מהר.

צריך לתת גם לתינוקי

אגיסטן לא כזה חזק. אם זה חמור בקשי מהרופא משהו טוב יותר.

מאד עוזר- חומץ תפוחים מדולל במים. לשטוף את המקום בעדינות.

ממש מהיר ויעיל חוץ מהריח הלא משהו

בפה ויש גם פרוביוטיקה לנרתיק

וממש עוזר להמעיט בסוכר וקמח לבן לפחות לכמה ימים עד שיש שיפור (וכדי שלא יחזור כדאי להפחית בכללי...)

חובה ממש להוריד סוכר , שמרים וקמח לבן

הפטרייה משגשגת בגוף כשאוכלים את הדברים?האלה

מניסיון כואב זה מאוד עוזר להוריד לגמרי לפחות?לתקופה עד שיעבור...

תקחי פרוביוטיקה כל יום, תאכלי שום, בצל...

פרוביוטיקה (יש לאלטמן משהו ייעודי לנרתיק)

כמה טיפות שמן עץ התה על התחתונים מרגיע את הגירוד

וגם חומץ תפוחים מדולל במים

אולי תראי לו מחר סרט של ספיידרמן וישנה את דעתו?

לא יודעת, דווקא נחמד שהוא רוצה משהו של ילדים, התמימות… כפיר ואריאל הי"ד היו ילדים, זה בעיקר מה שהם היו. ונכון, זה יכול להוות טריגר ולעורר עצב, אבל לפחות זה משהו חיובי זה שהוא עדיין ילד…

תשמעי, הילד רוצה להיות גיבור על

בארץ שבה ילדים חולמים על להיות חייל עם רובה גדול, אולי דווקא טוב לתת להם קצת את הפנטזיה התמימה…

לא משהו מחכים. סתם מעלה את המחשבה

אני גם לא מוכנה להלביש באטמן מאותה סיבה. גם בגדים שכבר יש להם..

הייתי מציעה לו כמה אופציות אחרות שיעניינו אותו

וגם לא יודעת אם באמת בסוף ירצה את התחפושת הזאת, אבל אולי לא נכון להפוך את הקושי לקבוע.

אולי בעצם הגיע הזמן לעשות סטופ ולומר שלמרות הכל. ולמרות האסון אנחנו ממשיכים לצמוח.

לא נשארים בעבר. לומדים ממנו. מרימים את הראש וממשיכים הלאה.

מהבחינה של המשכיות,

לא יודעת איך להסביר כ"כ..

לא ממקום מתעלם,

אלא דווקא מה שניסו לעצור, דווקא ממשיכים..

נגיד לחגוג את שמחת תורה שנה אחרי המלחמה, חגגנו בשדרות, כאמירה.

אז גם תחפושת באטמן, מניחה שזו אסוציאציה שמשותפת להרבה אנשים, אבל דווקא בגלל זה, להמשיך בגאון.

(ולגבי העוף בתנור גם לי היה את זה.. באמת היה קשה ממש להשתחרר מזה)

צודקת לגמרי!

אבל לדעתי לא אמור להיות מוגלה בטבור מתחת לחבל הטבור שנושר.

חושבת שכדאי ללכת מחר לראות רופא או לפנות לרופא דרך האפליקציה כבר הערב כשאת מצוידת בתמונה

אני יודעת איזה משחה קיבלתי פעם שעברה אז אולי פשוט אשים אותה?

יכול להיות נזק ממשחה אנטיביוטית?

לא בא לי לקחת תינוקת בת שבוע לרופא

וגם אין לי איך לקבוע לה זימון בוידאו כי היא עוד לא רשומה

מופירוסין. אמר לשים בגדול של אפונה מעל הטבור וזה חודר פנימה.

בנתיים כדאי לחטאות עם אלכוהול כדי לייבש.

היום השיטה היא לא לגעת ולא לשים אלכוהול כמו בעבר. אבל אם גבר מתפתח מוגלה חייבים לטפל.

לפני שנתיים אכן הנחו אותנו שכבר לא שמים. התפתח זיהום או משהו, קל אבל היה. הפעם באותו בית חולים הנחו לשים אלכוהול לפחות 3 פעמים ביום...

אם זו שהיה זיהום אני ברחתי ריח נוראי כל פעם שםתחתי את הבגדים, סביבי כולם חשבו שהם סבבה אבל הלכתי לרופאה נתנה משחה אנטביוטית אבל האמת לא התרגשה. עבר מאוד מהר עם טיפול. 

אני חושבת שכדאי לחטא עם אלכוהול כמו פעם (אם הטבור נפל אבל עדיין זה נראה חי ולא סגור ויבש).

אם יש מוגלה זה מסריח, גם ריח רע, וגם מוציא הפרשות.

חבל סתם לאסור את עצמך על זה

קרה לי המון פעמים, ובדרך כלל היה דין של כתמים והיינו מותרים

הכי טוב להרים טלפון לרב פשוט

בקיצור, סביר מאד שלא נאסרתם, כמובן שתחכי לתשובה של הרב אבל אל תפסיקי את הגלולות. מה שכן- תחתון צבעוני/ שחור כדי לא להאסר מכתמים, לחכות קצת לפני ניגוב, או לנגב בלי להסתכל.

לפני כמה שנים

זה לא פשוט

במיוחד בהצפה ההורמונלית של אחרי לידה

זה נורמלי

אימהות מגיעה עם מצפון מפותח

ניתוח קיסרי בהול הוא חויה קשה וטראומה שנצרבת בגוף (יש לי שריר בגב שנתפס כל פעם כשאני מדברת על הלידה הזו, ועברו כמה שים)

ולא להצליח להניק זה גם קשה

מה אני מציעה לך?

לדבר לדבר לדבר על זה. זה עוזר לשחר. אפילו סתם בקפה עם חברה.

יש פודקאסט מקסים שנקרא לידה כמסע, הוא מדבר בפרק הראשון על חויות הצלחה וכשלון סביב הריון ולידה,

למדתי שם ביטוי נפלא 'הדבר הטוב הבא' 

בכל רגע יש את הדבר הטוב הבא. וכמסתכלים מתוך הרגע הזה הנתון הדבר הטוב הבא קורה לנו

במקרה של מצוקה של תינוק- הדבר הטוב הבא הוא ניתוח

במקרה של תינוק שרעב- הדבר הטוב הבא הוא תמל.

ברוך השם שאנחנו בדור שיש את כל האופציות האלה!!

אני ממליצה לך גם לעשות עיבוד לידה

ולתת לעצמך את הזמן והמרחב

לחבק את עצמך

ולהיות בסביבה תומכת

זה ההבדל בין לצאת מז לבין חלילה ליפול מזה לדכאון

הלידה אחריו היתה ההכי טבעית שלי

בלי חתך

בלי ואקום

בלי זרוז

והיתה מושלמת!

אמנם היה ניטור כל הזמן אבל מוניטור אלחוטי שלא הגביל אותי

והיה מושלם..

לגבי ההנקה, זה לא הכל או כלום. עם הבן שני שלי הנקתי בתוספת בקבוק עד גיל שנה וחצי (וגם אז הפסקתי רק בגלל אילוץ רפואי, לא כי נגמר החלב).

אם תרצי אוכל לפרט לך מה עשיתי

אהובה את נשית בגלל אלף תכונות נשיות ולא בגלל אופן הלידה...

מי בכלל קבע שללדת, ובטח באופן מסויים, זה "נשי"? מה זה בכלל "נשי"?  יש כל כך הרבה דרכים לזה...

בכל מקרה בתור מי שעברה לידה מדהימה והניקה למרחקים, אני סבורה ש"תפקיד נשי" לא קשור להנקה או ללידה...גם "תפקיד אמהי" לא קשור.

התפקוד האמהי אם כבר הוא בקשב לילד וביכולת שלך לספק לו בטחון וכלים לעולם. והנשיות בכלל רחוקהה מזה עוד יותר... יש אמהות שעבורן לידה והנקה הורסים בעיניהן את הנשיות. אפשר להיות נשית בזוגיות, בעבודה, בחוגים ותחביבים...

את כל כל הרבה יותר מזה.

ואם כל זה לא שכנע אותך - בעיני, ה"תפקיד" אם כבר של הנשיות/האמהות היה בדיוק מה שעשית - להקשיב בעיתות לחץ ומצוקה לגורמים המנוסים שהשם נתן להם ידע וכלים שעוזרים לנו לקבל החלטה, שבמקרה שלך היו הגורמים ברפואיים ואת ידעת שזה מה שיעזור לך לעזור לתינוק שעומד לצאת ולהיות האמא הכי טובה - וב"ה הוא יצא חי ובריא! אז זה לגמרי בזכותך!!!

את לא כישלון!

אימהות זה הרבה מעבר ללידה והנקה.

זה לגדל את הילד, לאהוב, לחנך, לחבק, להכיל, לקום בלילה, לדאוג שלא ישן, לדאוג שישן טוב מידי, להיות מלאת מצפון על זה שאת לא נותנת לו מספיק וכו' וכו'.

גם לגבי הלידה- המטרה של הלידה היא תינוק ואמא בריאים! ואת עשית את ההחלטה הנכונה של לחתום על הסכמה לניתוח כי בזכות זה יש לך תינוק מתוק.

לק"י

אני גם ילדתי את הגדול בקיסרי חירום. והביאו לי אותו רק אחרי כמה שעות.

ב"ה הלידות הבאות היו רגילות. אל תחשבי גרוע כבר הלאה... חוץ מניטור רציף, אין מניעה ללדת רגיל בעז"ה.

וכמובן שאין פה שום סיבה להאשים את עצמך. לא עשית כלום לא בסדר, ב"ה שיש ניתוח כדי ללדת תינוק בריא ושלם.

וגם אם בבית חולים אחר אולי זה היה נגמר אחרת, זה כבר היה.

ומזל טוב!! שתרוו ממנו הרבה נחת!

לא בהכרח דופק לידות נוספות

אצלי היה קיסרי בראשון והשאר רגילות

לגבי הנקה

לפעמים הנזק גדול על התועלת

בעיניי רק הנזק הנפשי שהיא גורמת לך

לא שווה דקת הנקה

ילדים גדלים נהדר עם תמ"ל

ואף אדם הכי מומחה עלי אדמות לא יכול להבחין מה היתה התזונה בזמן שהיו תינוקות (או מה התזונה הנוכחית בזמן שהם תינוקות)

אם התוצאות לא ניתנות להבדל

זה אומר שהיתרונות של הנקה מזעריים ביותר

היתרונות של הנקה הם יותר מנטרה מאשר משהו אמיתי

(ותחסכו ממני תגובות

לא באה לפתח דיון

רק לענות ספציפית לפותחת)

אני גם עברתי קיסרי חירום.

אומנם פחות הרגשתי את מה שאת מתארת 

(הרגשתי שהצילו לי את הילד וממש הייתי בהודיה על זה שיש דבר כזה קיסרי ותינוקות ואמהות לא מתים בלידה)

אבל גם נפגשתי עם התינוקי כמה שעות אחרי לידה שזה היה ממש קשה

במיוחד שפינטזתי על סקין טו סקין בחדר לידה וכו'

ועברנו סרטים מטורפים עם ההנקה.

היה מאוד מאוד קשה ההנקה יחד עם ההתאוששות מהניתוח.

אני חושבת שהנקה זה דבר מדהים!

אבללל, לא בכל מחיר.

ילדים גדלים מצוין עם תמ"ל, בריאים ושלמים והכל בסדר.

אז אם את מרגישה שזה גדול עלייך

אז לגמרי לשחרר.

מניסיון שלי יודעת שההתאבדות על ההנקה אצלי לקחה בערך חודש 

ואז עניינים נכנסו למסלול ודברים הסתדרו

כמובן שזה אינדיבידואלי

אבל אפשר להחליט על פרק זמן שבו את ממשיכה לנסות ומשקיעה

ואם לא הולך מקבלת את העניינים באהבה ומשחררת.

להיות אמא טובה זה כ"כ הרבה יותר מלידה ומהנקה.

נכון, הנקה זה חשוב מאוד, אבל רוגע ונחת בבית חשובים הרבה הרבה יותר.

אם יש לך סביבה שיכולה לסייע ולרפד בזמן שאת נאבקת על הנקה- לדאוג לך לאוכל מזין, להעסיק את הגדול, להרגיע, אז אולי כן אפשר ללכת על הניסיון. אם לא, או אפילו אם את חוששת שזה יהיה עמוס מדי אז תניחי לזה ואני בטוחה שתהיי אמא נהדרת גם בלי להניק 

מבינה את התחושות.. וזה לגמרי לגיטימי להרגיש ככה.. 

רק רוצה לומר שגם אני עברתי קיסרי בהול.. והלידה שאח"כ ילדתי לידה רגילה לגמרי ב"ה. ונהניתי ממנה. 

וגם לגבי ההנקה.. אם מאוד חשוב לך- תנסי, אפילו הייתי לוקחת יועצת הנקה שתכוון אותך בפשטות, מה צריך. את אומרת שאת סובלת ממיעוט חלב- יש ויטמינים שלוקחים- מורינגה וחילבה ששותים וזה אמור להגביר את החלב. החילבה קצת מסריח ועושה ריח.. אבל המורינגה סבבה לגמרי. הייתי מנסה לפני שמתייאשת אם את ממש רוצה לנסות. אבל ברוח טובה, בלי לחץ.. אם מצליח מצליח ואם לא- לא. זה בסדר גמור לתת תמ"ל. זה לא אומר עלייך שום דבר בתור אמא. באמת. 

עוד טיפה והוא יגדל, והכל יראה הרבה פחות נורא..

תנשמי.. באמת. 

את אחרי לידה.. את צריכה לנשום, ולקבל את עצמך ואת המצב כמו שהוא. הכל בסדר. 

מבינה אותך מאוד ולא מנסה אפילו לנרמל לך כי אני עצמי עד היום (גם אחרי זמן רב ולידות רגילות תודה לה') מרגישה את אותן תחושות, אם כי בעוצמה נמוכה יותר.

אני חושבת שזה משהו תמיד יישאר...

בכל אופן מה שלי עזר זה קודם כל עיבוד לידה, הרגשתי שזה היה לי כמו חבל הצלה. חוץ מזה לדבר על זה המון המון המון במיוחד עם בעלי אבל לא רק.

בלידה שלאחר מכן עשיתי כל מה שיכולתי וגם מעבר לזה כדי ללדת רגיל ותודה לה' זה הצליח. אני חושבת שיש לזה חלק גדול בריפוי אבל מיד אחרי שילדתי בקיסרי לא האמנתי שזה יקרה לי. עד היום אני מרגישה שנבקע עבורי הים, זה נס אמיתי.

חוץ מזה תשמעי את הפודקאסט של אורית לייזרסון עם שיראל אלמליח, דיברו בדיוק על לידה בניתוח קיסרי ואורית היא אחת כזאת שאפשר לשמוע בלי הפסקה בעיניי, מאוד מרגיעה.

חיבוק גדולללל💜