תחושת אחריות תמידיתshiran30005

בוקר טוב, תמיד היה לי את הקושי הזה וזה רק הולך ומתעצם. מניחה שכולם ככה אבל אשמח לטיפים איך להתמודד עם זה בצורה נכונה בלי להיות מותשת תמיד.

ב"ה 4 ילדים ובעל. אני בעצמי עובדת מ 8-4 , כביסות, סדר, אוכל, קניות דאגה אין סופית לילדים, תורים, פסיכולןג לילדה הזאת, קל"ת לילד הזה, אא"ג, טירטור וטלפונים לזימון תורים מרגישה שהכל לוחץ עלי. עכשיו הבעל שותף אבל מי אחראי בבוקר (גם בשישי ושבת) להעיר את הבית בבוקר? מי אחראי על קניות? דאגה לילדים שמקוננת בלי כל הזמן (שירגישו טוב, ובדיקות שיצאו תקינות, תורים עתידיים, מסגרות לשנה הבאה ולא חסר מה...) שכל זה הבעל כאילו נטול דאגות. טוב, כביסות שיחררתי הוא עושה לרוב, לקחת ולהחזיר מהמסגרות הוא עושה (קניות הוא אומר מראש שזה לא בשבילו חוץ ממכולת שקונה כשיש צורך אבל סופר, אונליין, השלמות אני) מרגישה כל הזמן 24/7 עם היד על הדופק, נגמרו הלחמניות שלא אשכח לקנות או להגיד להם לקנות, קשה לילדון להירדם לאחרונה? מנסה לחשוב מה קרה וחושבת שאולי משאף חדש שלוקח עושה לו אי שקט- ולקח לי מלא זמן להגיע למסקנה (שאגב נכונה) אז כל היום חשבתי עליו, הילדה עם קשיים חברתיים חושבת ובודקת ומתייעצת איך אפשר לעזור לה...וכו'

כאילו מרגישה שאני בהתעסקות סביב החיים והילדים 24/7 עדיין קמים בלילות למוצץ/מים אז גם שינה רציפה אין לי ואיפה אני בכל החיים? אז כן אחת לשבוע יוצאת לשעה וחצי של דיקור סיני- אני עם עצמי אוזניות ושירים בהליכה רגלית. עושה לק גל נטו בשבילי להרגיש טוב, לעיתים נכנסת לחדר אחהצ נועלת וצוללת לסרט טוב  אבל זהו, אחכ חוזרית לקלחת הזו של הבית, מין תחושת אחריות הורית נון סטופ. אין רגע שאני יכולה להגיד זהו עכשיו אין מה לדאוג בכלל, זה לא קרה ולא יקרה.

יוצאים עוד שבועיים ל3 ימים אני ובעלי ושם הוא יכול לנוח ולהנות, אני? כל הזמן יחשוב, הם יסתדרו? יואכלו? הקטנים לא יבכו? איך יהיה להם בבוקר ובערב, שהקטן לא יקום פתאום עם קוצר נשימה בלילה כאילו אני כל הזמן חושבת וחןשבת.

שואלת, זה נורמלי? אןלי הבעיה היא בי ואיך משחררים אם כן?

הגדול קם בסביבות 7 כל בוקר עכשיו סבבה יש לו שעון מעורר אבל אני חייבת להיות עירינית ומפוקסת לוודא שהוא לא נרדם שוב כאילו גם שישי שאני יכולה עוד קצת לישון גם זה מתוקף תפקידי כאמא צריכה לוודא דברים מסויימים. יש  מציאות כזאת של אמא שאפשר להיות נטולת מחשבות/דאגות לפרקי זמן ארוכים שימלאו אותי?

מקווה שהבנתם אותי נכון 

את נשמעת אמא מהממת 💓🩷Pandi99

באמת התפקיד הזה הוא 24/7 ויש כלכךהרבה דאגות וחששות ורצון לשים לב ולהיות "על" הכול

הילדים ובעלך זכו בך 🩷

אין לי איזו עצה טובה חוץ באמת לחזק את הביטחון בקב"ה שאת אחראית רק על ההשתדלות וה' הוא דואג להכול והוא סומך עליך מאוד. ממליצה על הספר 90 ימים למנוחת הנפש💕

מזדהה עם הרבהשיפור

גם לי קשה מאוד עם העומס והאחריות הבלתי נגמרים... אבל  זה לא כל הזמן תופס את המוח שלי. כשמישהו אחר עם הילדים אני רוב הזמן לא דואגת להם. נגיד בעבודה אני לא חושבת על הילדים. ואם אסע לנופש, כנראה יצוצו לי מדי פעם דאגות, אבל ממש לא רוב הזמן.

נראה לי שכן חשוב לדעת קצת לשחרר, במיוחד בזמנים שאת לא יכולה לפעול בעניין.

ואת באמת מאוד עמוסה, עובדת משרה מלאה וגם אמא במשרה מלאה. אולי שווה לשקול להיעזר יותר בעזרה חיצונית במה שאפשר, נגיד בסדר וניקיון.

ואני גם מרגישה שזה תופס אותי הרבה יותר מבעלי. אני כן רואה שעוזר לי לשתף את בעלי- גם בתפקידים, כמו לדוג' לבקש ממנו לקבוע ולעקוב אחרי תורים של הילדים, וגם בהתלבטויות, נגיד אם יש קושי של ילד שמטריד אותי. כשאני משתפת אותו בדאגה שלי ואנחנו חושבים יחד על כיוונים להתמודדות, זה יותר מרגיש של שנינו, ופחות אני לבד על הכל.

ורעיון שראיתי ואני חושבת לנסות זה להכין ביחד עם הבעל לוח משימות במקום בולט בבית עם קטגוריות- 1.צריך לעשות, 2.בתהליך ו3.הושלם ושני בני הזוג מדביקים שם פתקים עם משימות ומעבירים בין הקטגוריות במטרה להיות ביחד על הכל ואז גם פחות צריך להחזיק בראש. אחרי שאנסה אוכל לעדכן אם עוזר...

את אמא מדהימהמולהבולה
מזדהה איתך ממש אני בול כמוך
מזדהה איתך מאוד, זה בעיניי עניין של אופי.ואז את תראי

אני יודעת שגם אם אני אקח מלאאא עזרה חיצונית, עדיין המחשבות שלי יהיו בזה.

אני מאוד אמא באופי שלי וזו המהות שלי ברוך ה'.

מנסה לתת לעצמי זמנים שהם רק שלי, לקבוע ממש ביומן ומעבר לזה לדעת שהכל מאת ה' וכמו שאני 24/7 במחשבות על הילדים שלי, ככה הקב"ה חושב עלינו ושומר עלינו כל רגע ורגע, שניה ושניה.


 

חיבוק💙

את נשמעת אמא מסורה ממשנעמי28

וכמו שכתבת בעצמך לדעתי גם בתוך הקלחת ההורית אפשר למצוא מקום לשחרר.


לא כל הדברים שכתבת הם קריטיים באותה רמה.

יש דאגות שהן באמת קריטיות וצריך לקחת עליהם אחריות, כמו טיפול רפואי (שגם שם תוכלי לשחרר אחריות לבעלך)

ויש דאגות שבשגרה שכנראה אפשר לשחרר.

בני כמה הילדים שלך? למה את אחראית על קימות בשישי ובשבת? מה יקרה אם יקומו מאוחר?

אם יגמרו הלחמניות?

שימי לב איפה את לוקחת אחריות של מישהו אחר ואיפה אפשר לשחרר, ומה כבר יקרה אם תשחררי?


להרפות זאת ממש למידה.

לפעמים הדיפולט שלנו הוא לחיות בסטרס

ואז הרבה יותר קשה לנוח ולהנות מחופשה מאשר לחיות בתוך הסטרס.

זה קורה גם לאנשים שמאוד מושקעים בעבודה שלהם.


ותמיד כשאנחנו לוקחות אחריות על מישהו, הצד השני מרפה ולא לוקח אחריות.

וכשמשחררים, לפעמים יש רגע של בלבול ואולי דברים לא נעשים בדיוק כמו שאת עשית, אבל בסוף הצד שצריך אותם יקח אחריות בעצמו.

עם ילדים קטנים לפעמים אין ברירה וצריך לקחת בשבילם אחריות, עם גדולים ועם הבעל יש המון מקום לשחרר.

שחררי…רוני 1234
אצלי קבוע הילדים מאחרים בימי שישי.
אני חושבת שהרבה אימהות יזדהו איתךפרח חדש

אמהות זה תפקיד דורש מאוד!

חלק מהדברים מושפעים גם מאופי.

בתור אחת שממש חשוב לה שליטה

אני יכולה להגיד לך שהדרך להקל על עצמי היה כשהבנתי שאני צריכה להרפות

וזה אף אחד לא יעשה בשבילי.

מה שצריך לטפל בילדים אין ברירה עושים

אבל יחד גדול מעל בר מצוה

את יכולה לשחרר קצת

גם אם יאחר בגלל זה בימי שישי

או שהוא ילמד לקחת אחריות על הקימה שלו ב100 אחוז או שהוא יאחר

העיקר את טיפה משוחררת יותר בבוקר של יום שישי.

וככה גם בעוד תחומים

נקיון

בישולים

הספקים של היום יום

לפעמים הנחת והרוגע עכשיו שויים יותר..

לא כולם ככהoo

לילדים ולבית יש גם אבא

מבחינתי לפחות 50% מהאחריות שייכת לו (בפועל אחוזים גבוהים יותר)


אני למדתי לשחרר מהאחריות (הרבה ממנה)


הוא למד לקחת אחריות (כשנותנים מרחב הסיכוי ללקיחת אחריות הולך ועולה)


אני אוספת את השאריות שלא נלקחו וחוזרת לקחת עליהם אחריות 

אני לא חושבת שיש נורמליתהילנה

או לא נורמלי. זה בעיקר השאלה מה מתאים לכם.

יכולה להגיד שאצלנו אני מרגישה שרוב העול של החיים והאחריות היא על בעלי (פרנסה, כל מה שקשור לביורוקרטיה - כולל רופאים, טיפות חלב וכו', בישולים, קניות של הכל, קשר עם המשפחה משהי הצדדים)

אני לא גדלתי במודל כזה, יותר במודל כמו שאת מתארת של אמא שמרגישה שממש כל האחריות עליה ובדיוק בשבת חשבתי על זה שהשם עשה איתי חסד שבהריונות שלי הייתי בדיכאון עמוק ובעלי פשוט לקח על עצמו את הכל. מה שמאפשר לי כיום כשאני לא בהריון ב"ה ולא בדיכאון- להתמסר לגמרי לגידול של הילדים ולפיתוח של התחביבים שלי. אני לא יודעת אם זה המודל שאת מחפשת, אבל אם כן- תדעי שזה אפשרי.

זה כן כרוך בהסכמה לשחרר לחלוטין- כי כשהאחריות לא עלייך אז זה אומר שדברים ייעשו בדרך אחרת מאוד, אז זה עניין של סדר עדיפויות

תודה יקרות!shiran30005

מנסה לנטרל וכמה שפחות להעמיס עלי בנושאים השוטפים של הבית אבל לא תמיד זה אפשרי

כמו שכתבם פה - 2 נושאים "הפלתי" על הילדים הגגולים שיקחו אחריות. (קימה בשישי ולדאוג ללחם זמין לפרוסות של הגדול)

אבל קניות - זה מעמסה ענקית ואונליין לרוב חסרים דברים וסתם צריך לקנות עוד במכולת, ובשר/עופות/דגים?

בישולים לשבת שזה לוקח לי המון כוחות חמישי- שישי

וכן , הקטן שלי מאתגר בריאותית והתפתחותית מטןפל כל הזמן, כל שיחה עם הרןפא או התייעצות על תרופות קבועות נכנס לי משהו חדש לבירור (נשלחנו לאינדקרנולוג) וזה מעסיק אותי כל הזמן

בעלי אומר שאני סתם דאגנית יתר, אבל לא מסוגלת לשחרר, הילד הזה במיוחד הןא אהבת חיי לא מסוגלת לחשוב על להוריד הילוך ממנו. ואני מטפלת בכל הנושאים של זימוני תורים, לקחת אותן, פיזיו, קלינאית, טלפונים...וזה מתיש כן.


עייפתי, אהל לצד זאת אני הולכת לישון ואומרת "מזמור לתודה" שאלה המשימות שלי ולא חלילה דהרים גרועים יותר..

לגבי הקניות-פרח חדש

יש אצלכם בשכונה משנת יוסף?

אצלנו יש משנת יוסף

והאמת שתקופה בכלל לא הייתי מזמינה משם

עד שבחופשת לידה התחלתי להזמין והייתי מביאה את ההזמנה יחד עם הבן שלי בן 10

והוא ממש למד את המלאכה והיום הוא פעם בשבוע מביא לי את הקניות, מעמיס הכל בעגלת קניות איכותית שקניתי במיוחד לזה..

לפעמים מצ'פרת אותו בכמה שקלים כי זה באמת קשה לפעמים

וזה ילד עם קשי קשב וריכוז שלא הייתי מאמינה שהוא מסוגל עד שפשוט נתתי לו את ההזדמנות.

פה ושם יש טעויות זה עדיין שווה את ההקלה שלי וגם טוב לילד.

 

אם אין לכם את זה, אז אפשר לשלוח אותם לסופר הקרוב לבית

ולהעזר בבנים הגדולים

מנסיון הם מאוד אוהבים את זה ותחושת האחריות

 

אין לנו משנת יוסף בעירshiran30005

ולא שייך ככ לשלוח את הגדול לקניות ...א' -הוא חוזר בשעה 7 , הגדול יותר חוזר ב 10 בלילה כל יום

ו ב' -קניות גדולות אחת לשבועיים -3 אני עושה כי יש הרבה מה לקנות אבל מה שבקטנה בעלי עןשה לי במכולת. אבל עדיין להיות תמיד עם עין פקוחה שלא חסר ונגמר משהו זה אחריות ולפעמים כבר מתיש

מעלה רעיוןפרח חדש

אני מנסה לעזור לך להוריד מעצמך קצת.

 

תתלי פתק במקרר שם את רושמת כל מה שצריך השלמות ואת שמה לב שחסר

 

ברגע שזה כתוב בפתק זה כבר לא שלך.

 

תלמדי את הילד שכל כמה ימים הוא לוקח את הרשימה וקופץ להשלמות.

 

ואם הילד לא יכול אז הבעל. אבל אני כן חושבת שזה טוב וחשוב ללמד את הילדים אחריות על דברים בבית. 

הם רגילים שאת עושה הכל והכל על הראש שלך.

 

ברגע שכתבת בפתק תשכחי מזה. עשית את שלך.

 

 

זה באמת רעיון מוצלח. לנו יש לוח מחיק מגנטיבארץ אהבתי
שדבוק למקרר, וטוש מחיק במגירה של המטבח, וכל דבר שמישהו רואה שעוד מעט נגמר - כותבים על הלוח. בשבילי עושה קניות הוא מצלם לו את הלוח, ואחר כך מוחקים מה שהוא קנה.
נכון צודקתshiran30005
היה תקופה שהייתי עושה ככה ולא יודעת למה הפסקתי
אני כותבת בפלאפוןאפרסקה
וככה הרשימה תמיד עליי כשאני הולכת לקניות ;)
אני חושבת שפתרונות פרקטיים פחות יעזרוהמקורית

לך כי את כותבת על העומס המנטלי

בין אם זה קניות אונליין/ משנת יוסף/ וואטאבר - זו לא הנקודה

את רוצה שיירד ממך העומס המנטלי/ רגשי שאת מצויה בו, זה שרובץ עלייך שאת מנהלת מפעל משפחתי משמח ב"ה, אבל זה גם מתיש. את מחפשת שמישהו יבוא ויגיד לך - "זה, עליי"

והאמת זה לגיטימי. ובדרכ התפקיד הזה "שייך" לבן הזוג בפרקטיקה וגם במישור הרגשי, אבל הוא מתחיל אצלך בפנים.

ועם זאת, אני חושבת שכמה שנקל על עצמנו, באמת אמהות זה עול. זה דאגה בלתי  פוסקת. אבא שלי נתן לזה שם פעם במרוקאית כשדיברנו על זה והוא אמר שזה משהו שהולך איתך מרגע שילד נולד וגם כשהוא עוזב את הבית. אמנם במינונים שונים, אבל עדיין

אז זה בסדר הנכון לעשות תהליך עם זה, וזה בסדר גם שזה קיים

את צודקת..shiran30005

אני רןאה נשים עם הרבה יותר ילדים בבית , אין בית בלי "אתגר" עם ילד 1 לפחות והם נראות כאלה בטוב ויוצאות ומבלות

אני בערב כבר שחוקה , לא מבינה איך הם עושות את זה

זה אחת הסיבות למה החלטתי לא להביא עוד ילד

ואם חסר?אמאשוני

אז מה קורה?

אני חושבת שהעומס שלך הוא יותר מנטלי.

נכון שכל העיסוקים ה"לא רגילים" שנכפו עלייך הן באמת מעמסה,

אבל כלל לחיים:

אנחנו לא בוחרים את האתגרים שלנו, אנחנו כן בוחרים איך להתמודד איתם.


מציעה לך על כל נושא שמטריד אותך, לשאול את עצמך מה יקרה אם זה לא יטופל?

מה יקרה אם לא תעירי את הילד בשישי?

מה יקרה אם יהיו חוסרים בקניות?

מה יקרה אם לא יהיה אוכל טרי?

מה יקרה אם לא תקלחי את הקטנים כל יום?

מה יקרה אם לא תלכי לעבודה?

מה יקרה אם לא תקחי את הילד לרופא שיניים?


לפי המחירים תדעי במה להשקיע ובמה להרפות.

תזכרי עוד כלל חשוב, אם את לא יודעת ולא מצליחה לתעדף, את לא משקיעה את הכוחות בדברים שחשובים לך באמת,

ואז תצליחי לעשות את מה שהוא רצוי, אבל תקרסי במה שהוא הכרח, וזו לא התנהלות נכונה.

צריך לדעת להעריך באופן ריאלי את הכוחות,

ולנתב אותם קודם למה שהכי חשוב, ואז למה שהוא גם חשוב, אבל טיפה פחות.


לגבי הקניות באופן ספציפי, תשאלי את עצמך, האם באמת אין מה לאכול בבית, או אין את הדברים הרגילים?

למשל אפשר לקנות קופסאות טונה, שתמיד יהיו 2 רביעיות ליתר ביטחון.

ברגע שפותחים את הרביעיה, כבר יש כמות נוספת ברשימה קניות הרגילה.

אותו דבר עם אורז, וגם פסטה זה לא משהו שאמור להיגמר פתאום באמצע השבוע, (נניח לפני פסח זה קצת טריקי, אבל בד"כ אין בעיה אם עושים קניה כל 3 שבועות, אז לקנות כמות של 6 שבועות, ואז אחרי 3 שבועות לקנות כמות של 3 שבועות, וככה תמיד יש ספייר וזה לא מתקלקל כי אם מתחילים לאכול פחות, פשוט בקניה הבאה לא קונים וזה מתאזן חזרה.

כנ"ל שימורים עגבניות וכד'


בקיצור נניח אורז/ פסטה וטונה ועגבניות שימורים יש תמיד.

אז הנה ארוחה טובה ממצרכים שתמיד יש בבית.

עכשיו אם יש בצל, זה מוסיף. אם יש ירקות לסלט מהמם. אם יש ביצים, יופי.

אבל זה לא שאין מה לאכול בבית אם לא עושים השלמות.

אולי זה פחות כיף וזורם לפי התפריט הקבוע, אבל כיף זה לא הכרח.

עוד דברים שכדאי תמיד להחזיק בבית:

אפונה יבשה,

עדשים ירוקות ושחורות,

חומוס שימורים.

אוכל במקפיא.

מאפונה או עדשים או חומוס אפשר להכין מרק

חומוס טעים גם סתם ליד האורז.

לקטנים כדאי שיהיה תמיד סוג גרבר שהם אוהבים או משהו כזה שתמיד יהיה בשלוף לכל מקרה.


ותזכרי שבסוף הכל עובר, הקטנים גם יגדלו ומשנה לשנה זה יהיה טיפה יותר קל.

גם אם יש הרבה דברים מסביב, ביומיום זה משתפר. עוד שנה נגיד כבר בלי טיטולים, עוד שנתיים הם כבר אוכלים עצמאית, עוד 3 שנים הם מתלבשים ומתקלחים חלקית באופן יותר עצמאי וכד'.

לפעמים לדעת שזה עובר בסוף נותן קצת כח.

אני חושבת שהעניין שהזכרתבארץ אהבתי

לגבי הטיפול בילד - זה גורם משמעותי בסיפור שלך.

אני מבינה אותך כי גם אני במקום דומה (עם קטנצ'יק מתוק שצריך הרבה תורים ומעקבים וטיפול וכו'), וזה לגמרי מתיש דורש הרבה משאבים. אני עוד לא חזרתי לעבודה אחרי הלידה שלו, אז אני מרגישה שכרגע מצליחה להחזיק הכל. וגם כשאני אחזור לעבודה (מתכננת בקרוב בעז"ה. זה לא תלוי רק בי כרגע) - אני מורידה את אחוזי המשרה שלי, כי אחרת ברור לי שזה יהיה יותר מידי בשבילי. (זה לא שאנחנו עשירים, אבל אני לא עובדת יותר ממה שאני מסוגלת באופן שמאפשר איזון הגיוני בין הבית לעבודה. ב"ה שזו עבודה שמאפשרת לי את הגמישות בהגדרת אחוז המשרה ושעות העבודה שלי).


זה באמת לא פשוט ההתמודדות הזו.

(ויש לך עוד תינוקת קטנה יותר שגם בה את מטפלת. ואני זוכרת שכתבת פעם שגם היא לא קלה... מקווה שהשתפר מאז)

שולחת לך הרבה כוחות וחיבוק...💜

הלוואי שיכולתי להוריד אחוזי משרהshiran30005

אין לי אופציה כזאת, תכלס אני נהנהית לעבוד וזה נותן לי שקט יחסית. לא מזמן קודמתי גם בתפקיד ובשכר אז לא שייך גם, בנוסף עבודה מהבית בוטלה אצלינו אז ממש צריכה לג'נגל בין הכל וכל התורים, ביקורים, טיפולים, ייעוצים זה או על חשבון יום חופש או שאני מגיעה מאוחר ואז יש לי להשלים שעות אז אני כל הזמן במין מלחמה של איך עןשים הכל באמת

וואי ה' יעזור

הבנתי.. זה באמת נשמע עמוס ממש!בארץ אהבתי

ב"ה שאת נהנית מהעבודה. זה גם לא מובן מאליו.

אבל זה באמת עומס גדול.

לפעמים אני אומרת לעצמי שאני צריכה להעסיק מזכירה שתטפל בכל הקביעות תורים, השגת התחייבויות וכו'... זה באמת מתיש...

וואי בדיוקshiran30005
ואף אחד לא מבין אותי- הכוונה לבעלי...
אין לך אפשרות לקבל אישור ילד עם מוגבלות?מתיכון ועד מעון

הבת שלי ב"ה כפי שכתבתי זוכה להכיר מחלקות רבות בשניידר (אנדו', לב, נפרולוגיה, נוירו ונוירוכירגיה, התפתחות הילד, עיניים, גסטרו ואא"ג, ובנוסף גם MRI ופזיו') מה שמציל אותי זה אישור ילד עם מוגבללות, זה מקנה לי המון שעות שאני יכולה לצאת מהעבודה ומאפשר לי מרחב נשימה שאני לא צריכה להשלים שעות. אני עובדת 80 אחוז משרה וגם יש לי קליניקה בבית, בלי זה אין מצב שהייתי מצליחה. ממליצה לבדוק עם רופא לגבי אישור כזה, הוא ממש מקל למי שזקוק

לגבי הקטןמתיכון ועד מעון
אני ממש מבינה את הנושא של העומס הבריאותי, גם לי יש קטנה שבמגוון מעקבים רפואיים (6 מרפאות שונות), אני משתדלת להתייחס לכל תור בפני עצמו ולא להתערבב עם העומס
יש לי אישורshiran30005

רק לקלינאית תקשןרת כל שבוע שעה וחצי-שעתיים (הלוך-חזור , להוציא ולהחזיר לגן) זה כבר "אוכל" את ה 52 שעות

יש לי גם פגישות אחת ל...עם פסיכולוגית של הגן שגם לזה אני יוצאת ונכנסת. 52 שעות לשנה זה כלוםם

הבנתי מחברהמתיכון ועד מעון

שאם רק את משתמשת בשעות את זכאית לפי שתים, גם של בעלך.

לא בדקתי כי לי זה מספיק 

מאיפה המידע הזה?shiran30005

יש דרך לחפש בגוגל את החןק שאומר על שעות כפולות?  כי אני לא יןדעת על זה

פה בפניםהמקורית

ימי מחלה לצורך סיוע אישי של הורה לאדם עם מוגבלות


הסיוע ניתן לכל אחד מההורים בנפרד.

אם אחד מהם לא מנצל, השני זכאי להם

וואי תודה על זה 🙏shiran30005
אני לא בדקתי כי לי זה מספיקמתיכון ועד מעוןאחרונה

כך חברה אמרה

הי יקרהאמאשוני

מהתיאור שלך נשמע עומס אובייקטיבי

ועומס מלאכותי שנגרם לך בגלל התנהלות ודינמיקה.

משגע אותך שכל הדאגה עלייך

ואת מחפשת איפה בעלך יכול לשאת. לא בטכני, אלא בדאגה.

וזה לא קורה.

יש לו איזה "באג" במערכת הפעלה שמונע ממנו לדאוג ולכן כל הדאגה נופלת עלייך.

אבל האמת היא, ממה שקראתי, שלא כל הדאגה שלך מוצדקת.

מה שמוביל לחשיבה אחרת,

יכול להיות שבגלל שאת דואגת יותר מדי, בעלך נכנס להישרדות של חוסר דאגה?

אולי האווירה בבית של הדאגת יתר מלחיצה אותו?


אני לא חושבת שבכל הבתים זה ככה.

אני כן חושבת שזה משהו שיכול לקרות לאמהות, שיש בהם את תכונת הדאגה, אבל זה לא הכרח.

אפשר וכדאי ללמוד איך להתגבר על זה.

בעלך אומר שאת דאגנית יתר.

אולי הוא שם לב למשהו שאת לא שמה לב אליו והוא רות לעזור לך אבל את לא מאפשרת.

כדאי לצאת מנקודת הנחה שיש משהו לא מוצדק בדאגנות יתר שלך,

ושלדאגה הזאת יש מחיר נפשי ומשפחתי.

עכשיו האתגר בלנסות לחפש איפה היתר.

איפה מתחבאת הדאגה המוגזמת ולשחרר אותה. להרפות בנפש, להתבטל מול המציאות.

אם כל זה נשמע לך כמו סינית עתיקה, כדאי ללכת לטיפול.

אפשר שהיא תתן לך שיעורי בית להתבוננות וקבלת משוב מבעלך.


מגיעים לך חיים קצת יותר קלים, והם ברי השגה.

וחיבוק!!

הכי קשה בעולם להבין שהדאגה היא מפלצת שלא יודעת שובע, ולהתחיל לנהל אותה במקום שהיא תנהל אותך.

גם ההתחלה הכי הכי קשה, מרגישים את זה פיזית על הגוף.

לכן כדאי שזה יהיה עם ליווי של מטפלת.

בהצלחה רבה!!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !