פורום הריון ולידה (עמוד 582)

אם זה כל הזמן זה כנראה לא ציר

יכול להיות שאת מתכוונת לרצפת אגן?

צירים מרגישים בד"כ בבטן/ בגב.

ואם את רואה שזה חוזר על עצמו כל כמה זמן תתחילי לתזמן ולעקוב אחרי זה

תחכי 10 יום מהביןץ,

או לקראת איחור (אם הוסת סדירה)

אמורה להיות תשובה יותר אמינה

בהצלחה

דגים, עוף, תפוחי אדמה

הכנתי בתחילת החג גלידת תותים בכמות גדולה זה לכל החג

וסלטים חיים אוכלים אצלינו.

אכלתי השבוע אצל מישהו שכבות חצילים עם בקר טחון, היה ממש טעים. 

לערב מרר בצל עם גבינה צהובה

סלט גדול עם צ'יפס בטטה ואולי תפו"א בוריאציה כלשהי או בלינצ'ס

בוקר

תפוא עם חזה עוף מבושלים עם רוטב כלשהי

ירקות מאודים בסיר

לקינוחים בעיקר פירות האמת, ולערב מצות מגולגלות או בלינצ'ס אם לא יהיה בערב, או שאריות

מרק עוף עם אטריות ביצים

עוף עם תפוא בסיר/בתנור

חזה עוף בבצל

עוף ברוזמרין

תפוא דפוקים בתנור

פאי רועים

קציצות ברוטב אדום

פירה

ערב חג- מרק עוף בטטה ודג

ועל האש בבוקר

תבשילי ירקות:

פלפלים וקישואים ברוטב עגבניות

לצ'ו - עגבניות ופלפלים מטוגנים עם ביצה

חצילים ברוטב עגבניות

לביבות ירקות

גזר עם בצל סגול בתנור

כרוב מבושל

בטטה בשמן זית ותבלינים בתנור

פטריות מטוגנות

בטטות/פירה בטטות

ניוקי

בורקס בשר ממצה

ובורקס מצה זה שרויה

לגבי הבורקס- צודקת

סלטים: 

סלק

חצילים

מטבוחה

פלפלים 

לערב

דג מרוקאי סלמון

קציצות אדומות

קוביות תפוא ברוטב

ואולי "ספגטי" סלק וגזר

סלט כרוב

לבוקר

דג סלמון ברוטב פסטו

פאי רועים

פרוסות בטטה

סדש

ביצים קשות

אבוקדו

סלט ירקות

ואולי..... פשטידת קישואים וטונה

ועוגה/עוגיות ללא שרויה וקטניות

לי היה חוב ולא לקחו לי שום ריבית 

לבעלי היה חוב של כ- 4 אלף  משך מספר שנים,

אחרי מספר שנים הריבית הייתה בסכום של 1500 בערך..

בשיחה אחת ביטלו את הריבית ןהתחלנו לשלם את החוב בתשלומים. 

תחושות קשות וממש ממש מובנות!

אני בטוחה שהייתי מרגישה ככה ואפילו יותר גרוע עם מציאות כמו שלך.

חיבוק💜

ותעיפי את המצפון לפח. הוא לא תורם!

זה מעורר תהיה.

אין מקום מושלם. אבל במצב שלכם גם קראוון הוא מושלם.

אני הייתי אומרת להורים דוגרי שאני כבר חייבת את הפינה שלי, וזה בלי קשר אליהם.

ולמה שהם לא יעזרו לכם לעבור?

אני חושבת שכל הורה מכיר בזה שמצב כזה הוא לא בריא. ואם הם חושבים שזה לא בריא- הם גם יכולים לעזור לכם לחפש.

וממש כדאי להיות אקטיבית בזה ולהחליט שעד אחרי פסח אתם מוצאים דירה וזהו!! לא יעזור בית דין!

כי אם אין החלטה חד משמעית, מתגנבות מחשבות של איך נסתדר בלי ההורים?

אז צריך לחתוך בבשר וזהו.

וזה כואב בהתחלה ואולי קצת מפחיד, אבל כל כך הכרחי ובריא!!

אני בטוחה במאה אחוז שאחרי שתעברו תרגישי אוויר שממש נכנס לך לריאות. תוכלי סוף סוף לנשום.

ואחרי שתוכלי לנשום, תוכלו לעשות סדר במצב הכלכלי  ולהגדיל הכנסה.

אי אפשר להתפתח בחיים כשאין את המשאבים לשאוף קדימה. ואת איבדת את השאיפה ואת יודעת בדיוק למה..

לגבי ההורים, זה ממש מצב טבעי שאת רוצה לגור בנפרד, ממש אין פה צה להרגיש לא נעים, וחשוב שזה לא מה שיעכב אותך מלבצע את השינוי.

פשוט אין! מה שיש יקר יותר מדי..ואם איכשהו מסתדר זה רחוק מהמסגרות ברמה של נסיעה ברכב וזה ממש משפיע.

אנחנו רוצים לעבור למשהו שיתאים ונוכל לעבור אליו כמו שצריך. לא מושלם אבל סביר. בטח שזו הפעם הראשונה שנגור לבד באמת.

ובתכלס?? מרגישה שצריכה לעשות את ההחלטה הזו לבד. בעלי מאוד מהסס וכל פעם מזכיר את כל מה שכרוך בזה (לקחת הלוואה למשל. אנחנו לא מעזים לבקש מההורים עזרה כלכלית או להגיד שלא חסכנו כי איך ייתכן?? ובאמת איך ייתכן. התנהלנו נכון אבל חופשות לידה ובעל בין עבודות וחוסר מוטיבציה וחוסר חיות וחשק לנהל כלכלת בית נורמלית זה מה שגרם לזה..אינטימיות בפח. חינוך ילדים בפח. רק הישרדות. למי יש בכלל כוח להתקדם?)

והזמן שעבר והתמסמס שובר אותי. טעונה על בעלי מאוד. זה כל כך לא אופייני לי לגור אצל ההורים. זה היה רק בגלל הלחץ שלו. יותר נכון הלחץ שהפעילו עליו ההורים שלו שכל הזמן מתחשבנים על כסף. ואני תמיד היית עצמאית וכאן אני ממש כבויה. כבר חודשים על חודשים ויותר מזה. ורואה המון בעלים ובחורים שעצמאים ואין מצב שירצו לגור אצל ההורים וזה עושה לי תהיות אם בחרתי נכון. עצובה מאוד. והתקופה האחרונה בכלל עמוסה. לא יכולה להתסכל על בעלי בגלל כל הצער על מה שעשינו לעצמנו. וכבר דוחה את טבילה יומיים. גם היום לא טובלת פשוט ממוטטת. פעם הייתי נלחמת על הטבילה והיום היצר ניצח. מה זה שווה שגם אם אטבול נעשה את הכול בשקט. בלחש. אחרי שהולכים לישון וסוגרים את הדלת לאט שלא ישמעו שסגרנו או פתאום הילדים התעוררו. וכמה זה כבר יותר מדי זמן. אז לא טובלת. אין לי כוח. לא רוצה את זה ולא רוצה להיות איתו. 

וקשה לי. שמתחילים כאילו רק עכשיו את החיים. עם ילדים קטנים. מתחילים מאפס מבחינה כלכלית. יותר נכון עם מינוס. עם חוסר סבלנות לילדים. שוברים גם אותם.

קודם כל כדאי תמיד חהתפלל ולבקש על זה מהלב.

גם שתמצאו דירה במחיר טטב

גם שתעברו תוך כדי שלום ושקט ביניכם

וגם שתתחזקי לראות את הטוב שיש בך ובחייך.

את כותבת שחטפתם רגליים קרות- שגם את מפחדת מהביצוע עצמו.

מה מפחיד אותך?

אל תשליכי הכל על בעלך והרצון שלו לכסף.

כי ברגע שתהיי חד משמעית שאתם עוברים- אני רוצה להאמין שזה יקרה.

ולמה את צריכה להעמיד פנים מול ההורים?

אפשר להגיד להם שיותר בריא היה לכם להתחיל את החיים כזוג רגיל עם דירה משלו,

אבל כרגע זה המצב.

וכרגע אתם *עם הפנים החוצה*.

ממש לעשות את זה כבר ממשי! להודיע להם שבכוונתכם לעזוב. אולי הם יוכלו לעזוק בלמצוא דירה?

את כותבת שהכל יקר.

אז תחפשו דירה שמתפנה באוגוסט בעיר אחרת או ביישוב אחר. מסגרות חדשות לילדים משנה הבאה.

העיקר הוא שיהיה דד ליין לעזיבה

ושכבר תרגישי שזה שם.

אל תישארי במצב של לא פה ולא שם!

את צודקת במה שאת אומרת שאת צריכה להחליט עבור בעלך ולמשוך אותו.

אין לך ברירה, כי לו זה נוח.

וגם אם מעבר מצריך כסף והלוואות- תעברו למקום זול או דתקחט הלוואה קטנה. הכל בסדר. מה שהיה היה. אין מה לבכות שלא חסכתם ולאכול את הלב על זה.

אל תסתכלי על בעלך ותתפוצצי עליו מבפנים. תסתכלי מה את עושה כדי שההזדמנות הבאה לא תחוזלש.

שזהו. את כבר לא מפחדת. את החלטת בלב. אתם לא עושין שם את ראש השנה הקרוב.

ואם תוכלו להקדים את המעבר- מה טוב.

אבל להבין שעכשיו את מסתכלת קדימה ולא לאחור או לצדדים.

זה יהיה הכי טוב לילדים.

נכון, הם התרגלו לנוכחות של סבא וסבתא, ושיש ארבעה דמויות מבוגרות שאחראיות אליהם,

אבל הם יתרגלו מהר מאוד גם למציאות החדשה.

תראי כמה מפונים יש בארץ סביבך.

כולם מסתגלים למציאויות חדשות שלא הכירו קודם. הכל טוב.

ברגע שתחליטי בלב שלם שאתם עוברים ויהי מה (!!!) ותעבדי בזה

את תראי ישועות וה' יפתח לך.

ובעיניי להגיד להורים זה גם הכרחי. כמה את יכולה להעמיד פנים? אל תעמידי פנים. שקפי להם את מה שאת מרגישה בלי להרשים. בטוחה שהם יבינו.

המון בהצלחה לך וחג שמח!!!

בחיים לא היתי גרה עם ההורים שלי או שלו

מהמממים ככל שיהיו

ואם מבינים את זה

אין לא מוצאים ולא מסתדר

עוברים אפילו זמנית למשהו קטן עד שמסתדר

אין שום סיבה להמשיך ככה

ובטח אם התירוץ זה כסף

אפשר לגור בקראוון בכמה מאות שקלים לחודש

מקווה שתמצאו פיתרון מהר לבעיה.

אז התקשרתי למוקד ואמרו לי שאין כרגע משהו פתוח חוץ מהמיון.

מתלבטת עד כמה קריטי לנסוע

שבוע 35+1

כלללל הזמן צירים כבר כמה ימים, ברמה שמתעוררת מזה המון

אבל בכללי יש לי כל ההריון צירים במהלך ההריון וצוואר הרחם תקין (בדקנו פעם אחרונה לפני כמעט חודש)

אם הייתי בשבוע מתקדם יותר לא הייתי מתרגשת בכלל ופשוט כשהם היו חזקים ברמה בלתי נסבלת הייתי נוסעת לבית חולים

אבל זה עוד לא שבוע אידיאלי ללדת בו ובנתיים מתיק וממש כואב לי!

כשאני מתזמנת זה הרבה פעמים בטווחים של 10 דק'

ובעיקר אני חוששת שאולי ירצו זריקה להבשלת ריאות

וממש לא בא לי להתקע במיון בחול המועד

אשמח ממש לשמוע מה הייתן ממליצות, מתלבטת ממש

גם לא בודקים אורך צוואר הרחם.

אני כן הייתי פונה למיון ולו בגלל החשש שזה נובע מהתייבשות וכדאי שתקבלי נוזלים.

ולפעמים, תלוי בגודל העובר בשבוע הזה אולי יתנו זריקה לעצירת הצירים

אני לא יודעת איפה את גרה בירושלים יש את המיון של יד שרה שיחסית למיון בבתי חולים, עובד מהיר ויעיל

והצוות שם מקצועי מאד (משערי צדק)

את יכולה לבקש מאחות במוקד הטלפוני הפניה לשם או לטרם.

בדב בבד בבקשה אל תפסיקי לשתות. יש שרב כבד במיוחד.

(נותנים רק עד 34 בדר"כ)

וגם לא בודקים אורך צוואר כי אין לזה שום ערך בכזה שבוע.

מן הסתם אפילו לא יעשו מוניטור..גם אם יש לך צירים זה הגיוני, וגם אם זה לא שבוע אידיאלי ללדת בו זה בדרך כלל לא שבוע שמתערבים בו כדי להפסיק לידה שמתחילה..

חשב שתשימי לב לשתות הרבה ולא להתייבש כי יכול להיות שבגלל זה יש לך צירים, ולשים לב לתנועות וכל זה כמובן..

במקומך לא הייתי נוסעת להיבדק בשביל זה, בטח לא למיון אם אין מוקד🤍

ממש הרגעתן!

וצודקות, אני חייבת להקפיד יותר על שתיה

ו@אמהלה ב"ה העובר יחסית גדול אז לא חושבת שזה המקרה

זה ממש יכול לגרום לצירים

תנוחי, תארגני לי בקבוק גדול עם שתיה שאת אוהבת ותשתי..

עדיין יש אבל משמעותית פחות

תודה ממש!

אני כל כך אוהבת את השירים שלך.

מרגש מאוד❣️

בתקיה כזאת.

אני לפעמים מורידה סרטים משם,

וזה נשמר לי אוטומטית בתקיה כזאת, בהורדות.

אין ספק שנרגיש בחסרונך...

אבל אני כ"כ שמחה שמחה אמיתית שעשית את החקירה לעומק מה עושה לך טוב ומה פחות ולבחור באמת איפה להשקיע...

מחזקת אותך ולומדת ממך!

המון הצלחה! 

גם אני עשיתי כמה פעמים תקופות הפסקה, וזה היה טוב. אבל לא יכולתי להיפרד לתמיד 🤭

מאחלת לך רק טוב, והתקדמות פורייה בכל תחומי החיים החשובים לך!

אוף

כל הכבוד על האומץ..

נתגעגע אלייך מאוד! 

תמיד אהבתי לקרוא את התגובות שלך ולהחכים מהם.

אין ספק שתחסרי פה אבל מחזקת את ידך לעשות את הבחירות הטובות והנכונות לך.

שפע של טוב

ואו תהי חסרה ממש!!

ורק שתדעי שאצלי הפורום זה היה שיפור-

מלגלול ולבזבז את זמני לריק ולבהלה בפייסבוק ובאינסטגרם בסרטונים ללא סוף...

נתגעגע!

המון בהצלחה בהתחלות חדשות😘😘😘

שמחה בשבילך ומתבאסת בשבילי

תחסרי מאוד מאוד💓

תהיי ממש חסרה...

לא הייתי פה הרבה לאחרונה, מקווה שזה לא בגלל משהו שקרה 🙏

המון בהצלחה!

תדעי לך שאהבתי אותך ממש

את סיקרנת אותי

כמה חכמה יש בך , כושר ביטוי וכתיבה

יועצת חכמה ורגישות

מבאס אותי שתלכי !

אבל העיקר שיהיה לך טוב

אפשר למחוק אם זה לא לגיטימי מאנונימי

מרגישה חשוף מידי בתגובה 

שיהיה לך המון טוב בעז"ה! ❤️

למדתי ממך המון. תודה על כל מה שקיבלנו ממך עד עכשיו.

מעריכה אותך על ההחלטה שקיבלת. בעז"ה שהאנרגיות שלך יופנו בצורה נכונה ולמקומות הנכונים, והעולם יתברך ממך...❤️

אני לא נוכחת פה יותר מדי,

מרגישה שהיית משמעותית לי.

קראתי אותך לפעמים ולקחתי תובנות.

בהצלחה יקרה! 

את מאוד משמעותית פה.

תמיד נהניתי לקרוא את התגובות שלך, הן הוסיפו הרבה עומק וחשיבה

הרבה הצלחה 

תובנות. והן יהיו חסרות כאן

תודה על מה שנתת עד עכשיו ובהצלחה בהמשך

תחסרי לי פה מאוד

העבודה הפנימית שאת עושה עם עצמך כל הזמן למציאת דיוק פנימי ללא תלות ברעשי רקע היא מעוררת הערכה

כשיתאים לך לשוב נשמח מאוד

ובינתיים בהחלט נתגעגע!!

אחותי תחסרי פה ממש

אהבתי את צורת ההסתכלות שלך והחשיבה על החיים ועל מיומנויות תקשורת...

בהצלחה בכל

והלוואי שיום אחד תחזרי❤️

וגם.. תודה שאת מעדכנת🩷

קשה נורא!

אפילו עשיתי בירור אצל רופאת ריאות ליתר ביטחון, וכמובן לא התגלה כלום...

לדעתי זה לא ממש פסיכולוגי, כי זה קשור להיריון. אולי הרחם לוחצת על הסרעפת או משהו, לא יודעת... (ולי זה התחיל ממש בשבועות הראשונים של ההיריון...)

לצערי לא מצאתי פתרון, חוץ מלישון בישיבה

קודם כל, סליחה אבל טוב לשמוע שזו לא רק אני

אני לא אנמית, לא בדקתי ברזל לאחרונה אבל בד"כ המצב סבבה.

זה באמת הכי כשאני שוכבת על הגב אז תודה על הטיפים! אבל קורה לי גם בישיבה, ונראה לי שזה שילוב של הרבה פסיכולוגי ביחד עם הפיזי. הרוב פסיכולוגי, כי ברגע שאני חושבת על זה, אני פתאום מרגישה כך. רגע לפני כן הכל היה טוב! וה'חרדה' שאני נכנסת אליה רק מגבירה את זה..

עבר לי רק אחרי כמה שבועות, אפילו הלכתי לרופא והוא שאל אם אני בסטרס ונתן לי לעשות א.ק.ג. ללב!

אני חושבת שגם אצלי זה היה פסיכולוגי במידה מסוימת כמו שאת אומרת כשאת נזכרת בזה את מרגישה את זה...

מה שעזר לי - כשהרגשתי ככה אז עשיתי עוד נשיפה כזאת כביכול כדי לרוקן עוד את הריאות ואז הרגשתי שהנשימה הבאה כן היתה יותר עמוקה ומספקת

ננסה בע"ה מה שאמרת.

וואי, ממש מרגיע אותי לדעת שגם לכן זה קרה.

תודה!

היה לי גם..

תנסי תנוחות שנותנות לך יותר אוויר (גם בלילה) ולצאת לאוויר..

מבאס ממש

להרים את הידיים חזק למעלה...

לא יודעת אם פסיכולוגי או שבאמת מרחיב שם את העסק ועוזר לנשימה להיכנס טוב, לי זה עזר😉

הנשימה נעשית כבדה יותר בהריון

ייתכן כבר משליש ראשון

יכול להיות שזה מלחיץ אותך ואז זה מחמיר

אבל בבסיס זה שינוי פיסיולוגי שצריך להתרגל אליו

כמו מיליון שינויים גופניים אחרים בהריון...

זה הריון ראשון?

תודה על ההסברים, ההבנה, ההזדהות הטיפים! ננסה בע"ה.

אין לי צרבות עדיין ב"ה, אז זה לא מזה.

זה קורה בעיקר כמו שכתבתן בלילה השכיבה על הגב, אבל בכלל לא רק. גם במשך היום, כל פעם שאני חושבת על זה- מיד מתחיל שוב.

הגיוני שהבהלה אכן מגבירה את זה..

וזה הריון שמיני ב"ה, לא ראשון יש מצב שזה קרה בעוד הריונות, אבל אני כבר לא זוכרת אם היה ואם כן מה עשיתי.

תודה רבה על העזרה! ב"ה שיש אתכן

גם לי זה התחיל רק בהיריון השישי. כנראה השילוב של מספר ההיריון ביחד עם הגיל השפיע. (ובהיריון השביעי גם הצורך בחבישת מסכה בגלל הקורונה השפיע מאוד...)

אז ב"ה שזה קרה לך "רק" בהיריון השמיני

מצחיק שאני כל כך צעירה, עוד לא בת 40 (בגילך בערך) ומבחינת ההריון מתייחסים לגיל כאל 'מבוגר' מעל 35...

אני לא בטוחה שזה התחיל רק עכשיו, באחד ההריונות (גם כן השישי) היו לי קשיי נשימה גדולים ומשמעותיים אך הם נבעו ממשהו אחר מסויים, ונדמה לי שגם אז הרגשתי כך. אך לעומת הקושי האחר זה כנראה הרגיש לי ממש בקטנה, ברוך ה' אלף פעמים שעכשיו אין את הקושי האחר.

בכל אופן עזרתן לי עם כל הרעיונות וגם ההבנה שזה לא טיפשי ויכול לקרות,

תודה רבה!

העלייה לגן היא לפי שנה לועזית...

ילדים שנולדו עד דצמבר 2021 יעלו שנה הבאה לגן, חלקם עוד לפני גיל 3 (לכן את זוכרת שילדים עשו חלאקה). הבן שלך יעלה רק שנה הבאה

במיוחד שלא התכוננתם לזה..

מציעה ממש לקחת בונגסטה, זה מחזיר לחיים! גם אם יש בחילות בלי הקאות.. ובעז"ה להתפלל שזה יעבור (בד"כ זה עובר בשליש השני) ולשמוח שזה מסיבות כאלה טובות!!

בד״כ בשליש השני מתחילים יותר להינות

לפחות מי שסובלת מבחילות והקאות כמוני

אגב בהריון הזה התווספה לה תופעה נוספת שהיא חוש ריח מטורף

אז מסכן בעלי לפעמים אני לא מסוגלת להיות קרובה אליו אחרי האוכל

ואני גם עדיין בשליש הראשון

יהיה בסדר זו תקופה שתעבור ❤️

אבל מניסיון זו תקופה והיא תעבור. תנסו להתמקד בעתיד ולחכות לו ובעז"ה הוא יגיע. לבינתים יש כח מיני תרופות שניתן לקחת (אםעם לא לקחתי) שמקלות.

מלא בהצלחה!! 

אם אשה היא לא בשיא כוחה אז הבעל מתחרפן?!

ועוד לא מפינוק.. שגם זה לגיטימי בעיני

מהריון שהיא סוחבת וסובלת גם בשבילו!!

אז כן, תהיה תקופה של חוסר כח וחוסר תפקוד. סו וואט?! להתחרפן כי אין חשק מיני מוגבר, עייפות, חולשה?!

לא בהכרח שהוא רואה ומבין שהיא סובלת, יש גברים עם ראיה סלקטיבית.

זו תכונה גברית מובהקת לחשוב על עצמך, ותכונה נשית מובהקת לחשוב על השני.

בגלל שאני אישה, יותר מטריד אותי שהאישה מתעלמת מעצמה מאשר שהגבר עסוק בעצמו.

אבל כנראה הוא עדיין לא עיכל את השינויים שההריון הזה מביא..

סה״כ שבןע 9 זה מאוד התחלה

והוא היה רגיל מהריון קודם למשהו אחר

מכינים את הפירה לפני שבת ומחממים אותו על הפלטה סגור כאילו?

לא בטוחה שיאכלו פה פירה אבל אשמח להרחיב את האפשרויות 

קודם כל מקלפת את תפוחי האדמה וחותכת לפרוסות (לא משנה הצורה כי אח"כ מועכים). שמה בסיר עם הרבה מים, שיכסו את תפוחי האדמה. מביאה לרתיחה ומבשלת עד שהם ממש רכים. כשנועצים מזלג הם מתפרקים כזה...

ואז מסננים את המים, מוסיפים שמן זית, מלח, פלפל, פפריקה, קצת כורכום...

ואז מועכים במרית של פירה.

בסיר.

לחתוך עיגולים או קוביות לתבל.

ולבשל בסיר.

אפשר להוסיף קוביות בטטה ורצועות בצל מאודה(אפשר לאדות הבצל באותו סיר, לפני ששמים את תפוחי האדמה לבישול)

או אם יש לכם כוח לטגן

ואפשר אם אתם עושים (אנחנו כן) להכין עם רסק עגבניות שיהיה רק בשביל הטעם ולא בשביל הרוטב (נשאר רק רסק על התפוא אחרי שמסננים את המים)

מחממת קצת שמן בסוטאז' ומטגנת בצל ואת קוביות התפו"א שישחימו מכל הכיוונים, אפשר להוסיף פטריות (או אפונה אם אתם נוהגים)

לוקח לזה זמן להתרכך, אפשר לסגור במכסה בהמשך.

אפשר להוסיף גם קוביות בטטה אבל מאוחר יותר כי היא מתרככת מהר ונמעכת.

שאפשר להשאיר על הפלטה כי הלילה ויוצא "אובר נייט"

***אם אתם אוכלים שרויה זה טעים להוסיף קמח מצה לשלבי הטיגון הבאים.

כשהתפוח"א כמעט רכים- לסנן את מי הבישול, לטגן בצל עם שמן, מעט שום, להוסיף תיבול, כשהבצל מטוגן טוב, להקפיץ את התפוח"א בתוכו.

זה יוצא נפלא. (עוד יותר מיוחד עם קמח מצה)

מבשלים בסיר עם הקליפה עד לריכוך (לא יותר מדי שלא יהיה מתפורר).

מקלפים וחותכים לקוביות, מכינים תערובת של שמן זית (או שמן אחר לפי הטעם והמנהג) ותבלינים, מתבלים, שמים בתבנית בצורה שטוחה, מניחים על הפלטה.

(יתכן וצריך לשים על הפלטה בשישי לחצי שעה או יותר כדי שהתבלינים יחשבו כבר מבושלים מבחינת הלכות שבת)

מבשלים במים עם קליפה,

אם רוצים להשקיע צורבים במחבת שבאמת ירגיש כמו של מדורה,

עוטפים בנייר כסף ומחחמים בשבת על הפלטה.

( כשיש תנור אופים את זה בתנור שישחים עוד וייצרב).

לשים בסוטאז (או סיר יחסית שטוח עם מכסה) עם מעט שמן, לסגור את המכסה ומידי פעם לערבב..  

אצלנו עושים רק עם מלח ואבל אפשר תכלס לעשות עם עוד תבלינים. 

ריבועים קטנים, מתבלים איך שאוהבים (אני שמה הרבה פפריקה,מלח פלפל,צילי), ממלאים חצי כלי במים רותחים,

מכסים. ו20 דק' במיקרוגל (באמצע עוצרת לערבב ולשים עוד תבלינים אם צריך). 

או פירה ומוקפץ ירקות וחזה  בלי רוטב..

או קציצות תפו''א ובשר טחון .שזה קצת מושקע אבל טעים-בנאטס נרה לי קוראים לזה

עדיף סיר אלומיניום אבל אפשר גם סיר רגיל

מבשלים תפוחי אדמה, מועכים ומוסיפים ביצה, מלח, פלפל.

שמים שמן בנדיבות בסיר, מכניסים את התערובת. מבשלים עד להזהבה מלמעלה

כשמכבים צריך מייד לשים את הסיר בקערת מים קרים. כך הקוגל נפרש מהדפנות של הסיר ויהיה אפשר להוציא בקלות

אפשר גם לנסוע ברכבת הקלה, אבל אז צריך ללכת ברגל וכדאי להכיר את הדרך.

היו שנים שהיו שאטלים מכל מיני חניונים, אבל לא יודעת מה השנה.

בכל אופן - כדאי להתכונן לעומס...

גם למען האמת - לבדי אף פעם אני לא מעיזה ללכת מהרכבת הקלה, כי יש לי חוש כיוון גרוע...

אבל הרבה אנשים הולכים בימים אלו לכותל, אז אפשר לבקש הכוונה מהאנשים החולפים בדרך.

אם תרצי בכל זאת הדרכה מדויקת, אשתדל לבקש מבעלי שיכתוב.

אבל באמת ברכבת הקלה יותר קל לנסוע, כי קצת פחות צפוף וגם יש יותר מקום לעגלות. ובאמת למי שלא רגיל לנסוע בה - זו חוויה

הדרכים המהירות יותר הן או להיכנס דרך שער יפו וללכת בשוק זה לעבור בין חנויות של ערבים אבל יש מגב ושוטרים או לרדת בתחנת שער שכם וללכת דרך השוק נראה לי שזה רחוב הגיא גם שם זה בין חנויות של ערבים ויש אבטחה.

שנינו גדלנו בירושלים וממש מתקשים להתנתק...

באיזשהו שלב אנחנו עברנו לגור במקום רחוק מירושלים (כשעה נסיעה) וחזרנו מהר מאוד (אמנם לא לירושלים אבל לישוב קרוב מאוד). 

אבל הוא יכול להיות חסר אחריות עד מחר

אבל התינוק הזה כרגע תחת אחריותך

לא מצליחה להבין איך הגעתם למצב שאת אוכלת דברים שאת לא רוצה בגלל שבעלך לוחץ עליך

ואפילו בלי קשר להריון

יש פה בעיה...

איך אתם חוץ מהנושא הזה?

יש פה דגל אדום

אבל הוא לא מצליח להבין את זה

הוא חושב שזה הגזמה ושהרופאים גם חושבים שזה שטויות

דווקא אני ה''שתלטנית'' יותר בקשר

לק"י

"אתה חושב שזה שטויות. זכותך.

לי לא נעים הזלזול הזה"

זה לא שאת נמנעת ממשהו וזה פוגע בו. הוא יכול לאכול מה שבא לו, גם אם את לא אוכלת.

תשקפי לו שלא נעים לך לקבל יחס מזלזל על דעה שלך

לא משנה הנושא את מבקשת שאפשר שלא יזדההאו יסכים אבל שלא יזלזל בדעה ששונה משלו 

את אחראית עכשיו על העובר. את צריכה לשמור עליו.

אל תאכלי פסטרמה ותיצמדי למה שכתוב שאסור ומותר לאכול בהריון.

בעלך יצטרך ללמוד לכבד את הדיעות שלך ואת מה שחשוב לך, גם אם הוא לא מסכים עם זה.

סתם זה מעצבן שהוא מזלזל בזה

תודה יקרה

את בחרת לאיזה המלצות להקשיב

ועכשיו הוא צריך לכבד את הגבולות *שלך* גם אם זה שטויות וסתם העדפה אישית שלך

(כל עוד את לא מפילה את זה עליו אבל נשמע מדבריך שזה בכלל לא העניין)

ברור שהוא בא ממקום טוב אין פה עניין למלחמה חס וחלילה,אבל זה מקום חשוב מאוד בזוגיות שכל אחד בוחר ואחראי למרחב שלו. לחנך אותו את לא יכולה אבל בהחלט צריכה לעמוד עם בטחון עצמי על הגבולות שלך והוא כבר יקבל את זה בעז"ה. אנשים נכנסים איפה שלנו יש ספקות בעצמנו או בלגיטימציה שלנו תהיי בטוחה בעצמך שזכותך לבחור מה לאכול ומה לא גם בלי הוכחות מדעיות או אותות ומופתים שאת צודקת 

זה מאוד מוזר כי בהריונות הקודמים הייתי הרבה יותר קיצונית ולא היה על מה לדבר מבחינתי.

התעקשתי על כל דבר ברמה של להכין חביתה חצי שעה כדי לוודא שהיא מוכנה.

חשבתי שזה משהו אצלו שהשתנה שפתאום יש לו תעוזה להגיד מה שהוא חושב (כשגם בזמנו חשב שזה מוגזם)

את מאירה לי שאולי זה עניין של ביטחון שלי

באמת אני בתקופה לא טובה מול הביטחון עצמי שלי 

לא זוכרת שמות, אבל היו תרופות שגרמו למומים די קשים בעוברים. אפשר לחפש על זה מידע ולהעביר לו.

לגבי אוכל, המטרה היא שלא לקבל קילקול כיבה שיכול לגרום לבעיות. אם תאכלי סושי לרוב הכל יהיה בסדר. אבל יכול להיות שזה לא נקי ויהיה זיהום חיידקי...

זה שהוא לא מבין, זו בעיה שלו וטוב שזה לא הוא שנושא את ההריון. ואת תקפידי במה שצריך.

מערבבים ביחד

2/3 כוס שמן*

1 ורבע כוסות סוכר*

1 כוס קקאו

מוסיפים: 4 ביצים

1.5 כפית ת. וניל.

מוסיפים לפי הסדר:

2 כוסות קמח תפו"א

2 כפיות א. אפיה

שוקולד צ׳יפס

מכניסים למקפיא כדי שיהיה יותר נוח לעבוד עם הבצק.

מכינים כדורים בידיים רטובות

מגלגלים באבקת סוכר או בקוקוס.

להניח בתכנית עם רווחים כי העוגיות משטתחות באפיה

אופים 9 דקות.

יוצא טעים ממש!

*במתכון המקורי יש 2 כוסות סוכר ו3/4 כוס שמן. אני הפחתתי כי ככה אנחנו אוהבים (לדעתי יוצא מושלם ככה) אבל אפשר גם לשים יותר, למי שמעדיף.

בכוכבית כתבתי את הכמות המקורית...

הכנתי עם כוס ורבע סוכר ו3/2 כוס שמן (הבת שלי הכינה הפעם, ליתר דיוק...)

עוגיות שוקולדציפס (כ50 עוגיות):

* 2 כוסות קמח תפו"א

* 3/4 כוס שקדים/אגוזים טחונים (שקדים לדעתי טעם יותר פסחי, אני אישית מעדיפה אגוזים)

* חצי כוס סוכר

* 1 ביצה

* 3/4 כוס שמן-אפשר להתחיל עם חצי כוס וכשנראה שחסר להוסיף עוד

* שוקולד צ'יפס - כמה שיותר 🙂

לערבב ולגלגל (הבצק לא יוצא גושי, צריך להדביק את הצורה עם היד או כפית מיוחדת)

לאפות על טורבו 175 מעלות,  כ25-30 דק כל נגלה