פורום הריון ולידה (עמוד 581)

משתדלת להזכיר להם, ולרוב הם מתפללים, אבל לא תמיד יש להם כוח/חשק, ולפעמים הם גם צריכים עזרה, ולא תמיד *לי* יש כוח...

(לא מדברת על הגדולים שכבר בני מצווה, כמובן)

הגדול בן 12 תמיד. לרוב הולך למניין.

גילאי יסודי- לפעמים צריכה להזכיר להם שיתפללו כדי שיוכלו לעשות קידוש/לאכול ארוחת בוקר.

גיל גן - בעיקרון אמור להיות, אבל לא תמיד זוכרים או מגיעים לעזור לה, והיא לא יודעת לבד.

תינוק (עכשיו בן שנה וחצי)- כשהיתה תקופה שהייתי איתו בבית, לפעמים אמרתי איתו מודה אני ושמע ישראל. או שהיה רואה אותי מתפללת ורץ למדף להביא את הסידור שלו. זה כזה מתוק! היה עומד ליד הספה ומשתחווה ומתנדנד ועושה עם השפתיים כאילו הוא מתפלל. ושמע ישראל אומר עם יד על הפה תוך כדי תנועות עם השפתיים. (דווקא בתקופה שהייתי איתו בבית כמעט לא הצלחתי להתפלל תפילת עמידה, לא ברור לי איך קלט את זה).

רוצה להתחזק בעניין 

של בעלך. במיוחד חסכנות או חוסר יכולת לסמוך עליהם בדברי אמת. 

מצד שני, דווקא הגיסות, אם שאפתניות יכולות להיות אחלה חברה. לא ברור לי חוסר הביטחון שלך מולן. כתבת כ״כ יפה ומעורר הזדהות, לא הייתי מתרגשת מהמושלמות שלהן, יש המון פייק ואילו בך יש משהו כ״כ טבעי ושלם ונכון. מניחה שאת מתנה גדולה ככלה למשפחה הזו.

וכן, לפעמים לבלוע ולנסות להנות בכל זאת!

האוכל שלא טעים או שהוא ישן וזה מגעיל אותי...

או סתם למשל כמו השבת ששוכחים להדליק מזגן ואני סובלת כל הלילה

תודה על החיזוק.

אני חושבת שהחוסר בטחון גם מגיע מהעובדה שהן גדולות ממני, ואותה אחות שמשדרת מושלמות, משדרת המון בטחון בחינוך ילדים או בזוגיות וזה משהו שלפעמים מערער אותי.

בפועל, ברור שאת צודקת. מאמינה שיש בי המון. אבל בסביבת המשפחה שלו אני כמעט ולא מרגישה את זה...

אז מה אם הן גדולות, הרבה פעמים גיל זה בראש.

נשמע שיש לך ובך איזון בריא וגם צניעות נדירה. והמורכבות שבה את רואה את חמך וחמותך שאת עם כל הקושי מלמדת עליהם זכות.

בכל מקרה, גם אם נראה לך שהן מדהימות או מושלמות או בעלות פיגורה או הספק אז מה???

זוכרת שהערצתי הרבה נשים מהמשפחה של בעלי ושלי שוואלה, מתחוור לי שמאחורי המושלמות יש מחיר נפשי, או צעקות או חוסר ביטחון עצמי, או שהיא אולי טובה במשהו אחד אבל ממש חוסכת מהילדים בדברים אחרים,

אז קחי בערבון מוגבל

חיבוק לך! ❤️‍🩹

גם אנחנו ממש לא מהאלה שזורקים אוכל כל כך מהר ושומרים במקרר מאכלים מסוימים.

אבל סלטים חיים בקושי שורדים יום במקרר אז פשוט דוחה שבוע אחרי

חמי ממש נגד לזרוק אוכל, דור שני לשואה וכל זה

ואצלם זה בא לידי ביטוי בדברי חלב וכאלה

כי הם לא אוכלים את הדברים האלה בכלל, ועד שלא נגמר לא זורקים

השבת היינו אצלם, גבינה פגת תוקף כבר 4 ימים (פתוחה), ניחא, חלב לקפה פג תוקף כבר 25 יום 😅

מזל שלילדים היא קונה שוקו במיוחד אז הוא בתוקף

אני פה צוחקת/בוכה עם עצמי

איזה הזיה

רק משהו אחד ממני:

גם אני סבלתי מחמותי וחמי עם הדברים ההזוים שלהם (תכבי את המים כשאת מתקלחת בין השמפו לסבון, זה חוסך מים, לא מריחים אוכל- אם הרחת- זורקים, ובכלל תחושה של מתח בבית, לא מתקרבים למקרר של חמותי, לא למטבח, וכו..)

אממה-

עברו כמה שנים

והיום אנחנו ב"ה משפחה ברוכה: והם באים אלינו וחסל סדר הזיות אצל חמותי....

והכל כלא היה..

(חוץ מהערות שככה היא בנויה בילת אין... אבל לפחות זה הבית שלי ואני בעלת הבית.)

אולי להביא איתך מאוורר, מצעים כריות שיהיה נוח להתארח ולא תצטרכי לדאוג?

ולהביא אוכל?

כשאני נוסעת אני תמיד מביאה איתי קופסאת עוגיות, קצת חטיפים לילדים, שוקולד בשבילי..

זה מבאס כי כשמתארחים אז רוצים לא לעבוד קשה אבל לפעמים זה מה שצריך 😞

ובקטע הזה זה סוגר לי פינה.

אבל כמו שאמרת זה מתסכל לעבוד קשה בנוסף לעובדה שנוסעים.. כלומר אם כבר אני נוסעת, שלפחות לא אצטרך לבשל ולסחוב הכל.

אבל אולי כדאי לנסות פעם הבאה.. ולראות אם זה ניתן לי תחושה טובה יותר למרות הטרחה

סתם...

אבל נשמע מנטליות משפחתית ממש דומה.

אנשים מהממים, חוסכים בחשמל, כריות זוועה אז מביאה מהבית, אוכל ממוחזר, מבטיחים מלא הבטחות באוויר שאני יודעת שאני לא יכולה לסמוך עליהם (במיוחד קשה לי כשמבטיחים דברים לילדים, ואז אחרי כמה ימים כשהילדים מזכירים להם הם צוחקים בהלם "וואו הילדים האלה לא שוכחים כלום")

זה באמת מתיש. אני חושבת שעם הזמן מתרגלים ומגיעים עם פחות ציפיות. לומדים להביא מהבית כל מה שיעזור להרגיש בנח (כרית, אוכל, חטיפים, חומר קריאה, משחקים לילדים, מה שצריך. אצלנו הכי קריטי זה ספריי נגד יתושים...) 

זה לא עובד כשיש דברים כאלה בסיסיים שחסרים.

זו טירחה, אבל זה שווה את המאמץ, אחרת אסבול כל השבת.

זה ברמה שאני תמיד דוחפת למזוודה 2 בקבוקי מים של ליטר וחצי בשבילי כי אני לא מצליחה לשתות מים אצלם (פילטר עם מים בטעם דוחה, כנראה לא נוקה כבר שנים).

אגב משחקים אני לא סוחבת, רשמתי את זה סתם בתור דוגמה. ב"ה משחקים יש להם בשפע והנכדים ממש נהנים 

וממש כל הכבוד לך

דבר שני, אני רוצה להגיב בנוגע לנקודה הזאת שאת אומרת לעצמך 'אני אהיה קלילה ולא אהרוס לכולם'..

זה נשמע שאת מאשימה את עצמך בזה שקשה לך, אולי כי את לא רוצה להאשים את המשפחה של בעלך.

אני באמת חושבת שגם אם הם אנשים מקסימים, יכול להיות שהשוני פשוט מקשה עליך.

ולכן אם את מאשימה את עצמך בקושי זה רק מקשה עליך ובנוסף מוריד לך את הביטחון שזה מבאס..

אני מזדהה איתך מאוד כי גם אני ככה

אבל זה לא נכון

יש דברים בהתנהלות שלהם שבאמת קשים

וזה לא אומר שאת כפויית טובה, או לא אוהבת אותם אן הדברים האלה קשים לך

אני חושבת שאם תקבלי את זה שקשה לך וה בסדר

וזה לא אומר דברים רעים עליך ולא עליהם

אלא שאתם שונים ולפעמים זה קשה

אז יהיה יותר קל להתמודד ולמצוא פתרונות

כתבתי קצת מבולגן

מקווה שזה ברור

עכשיו אני שמה לב....

שהרבה פעמים כשאני רוצה להגיד לבעלי דברים שמפריע לי אצלם במהלך השבת, אז אני רוצה לוודא שהוא מבין את המורכבות שאני מרגישה "ההורים שלך מקסימים ואני אוהבת אותם, אבל קשה לי להיות פה בגלל זה וזה"

ויש לי מעין צורך להראות לו שאני מעריכה את המאמצים שלהם ושאני יודעת שכולם רוצים שיהיה לי טוב.. ואני עכשיו קולטת שבאמת אני חוששת להיראות כפויית טובה ומפונקת.

אני ממש מעריכה שכתבת לי.. זה עושה לי סדר בראש. שאני לא צריכה להרגיש אשמה. ואפשר להיות בתחושה המורכבת שאני אוהבת את האנשים, אבל פחות אוהבת להיות אצלם/איתם בסיטואציות מסויימות.

תודה לך!

כיף שהצלחתי להעביר את הכוונה

אני מאטד מזדהה איתך בסיטואציות מסוימות

למדתי לדאוג לעצמי...

קונה אוכל סגור ואוכלת אחר כך בחדר.

מביאה איתי שעוני שבת, ובעצם כל ציוד שנצרך (כל שבת שיוצאים אני מעדכנת את הרשימה בדברים שהיו חסרים לי. רשימה ענקית יש לנו אבל חוסכת הרבה צער..)

דואגת למצעים שאני אוהבת (כריות ושמיכות אצלנו אין בעיה, אבל גם לא מאוד מסובך להביא...)

ואפשר גם לדאוג למאוורר קטן כמו שהציעו פה.

לק"י

אבל בעיני אין מה להפסיד מלנסות את זה.

לשתות כמה פעמים ביום.

תרגישי טוב!

עם הדיקלקטין היו עדיין בחילות אבל לא הקאתי.

עם הבונגסטה בקושי היו בחילות, לא הרגשתי עייפות מיוחדת עם זה, היה מושלם (חוץ מהמחיר...😉).

לא יודעת מה הסיבה שאת שואלת על הרדמה כללית

אבל אני בעקבות הפורום הגעתי לד"ר תמר שלם בשערי צדק להתקנה באופן פרטי

ואחרי שכל פעם קודמת שהתקנתי הייתי מתעלפת (ואני בחיים לא מתעלפת), ואחרי שעברתי ניסיון התקנה נוראי שלא צלח,

הייתי אצלה והיה שווה כל שקל!!

בהזדמנות זו @כובע שמש תודה על ההמלצה!!

היא סופר סופר מקצועית! לא הרגשתי כלום והייתי על הרגליים אחרי כמה דק

אז רופא פרטי הציע הליך של הרדמה כללית כדי לבדוק אותי

אפילו בלידות לא בדקו אותי 

אז זה באמת מצב אחר

לי הציעו התקנה באשפוז יום עם טשטוש כי אני מגיבה ממש לא טוב להתקנה, ושקלתי את זה

אבל בסוף כאמור הלכתי לד"ר שלם שבאמת אין דרך לתאר את ההבדל בחוויה כשמגיעים לרופא מיומן

אבל לא כואב

זה גם ככ קצר אצלה, ממש דקה או שתיים מקסימום

מבחינת עלויות

מזה כולל

איפה את קונה את ההתקן? מי מספק לך מרשם להתקן?

אין החזר מקופח

העלות פרטית 900₪ להתקן לא הורמונלי

זה כולל את ההתקן ולא מצריך מרשם 

זכור לי מקבלים מחזור כרגיל, נכון?

איזה נס שכתבת על זה

כי 5ני מגיבה מזעזע להורמונים, ככה שבאמת צריכה לקחת בחשבון את נושא התופעות לוואי

מקבלים מחזור כרגיל

יש כאלו שהוא מכביד להן את הדימום

כן תדעי שהתקן לא הורמונלי עלול להכביד את הדימום

אבל מבחינתי זה שווה את השקט לאמצעי מניעה בטוח שלא מתערב במערכת ההורמונלית שלי ולא מוריד חשק מייצר עצבנות וכו...

השגתי תור תוך שבוע וחצי בערך

לצערי מה שהצעת לא רלוונטי

לא משנה איזה רופא/ה טוב/ה או רגישה בודקת אני חייבת לעשות בהרדמה כללית בחדר ניתוח

יש מישהי שעשתה בדיקה בהרדמה?

נהפך לקיסרי

אז נראה לי באמת מתאים להתכונן לזה..

אז כשזה אלקטיבי זה ממש עולפ אחר מחירום

אני באתי להתאשפז ערב קודם

בדקו שוב את כל המדדים וא"ס

בבוקר הגיעה השעה שלי לניתוח היה פרגוד, נתנו לבעלי להיכנס לחדר ניתוח...

הוציאו אותה ב"ה, ולקח זמן עד שסגרו הכל...

אחכ התאוששתי...

ובהמשך עזרו לי לקום...

אה ואת הקטטר הוציאו רק כשהצלחתי להוציא שתן...

עזר לי לקחת משככי כאבים ולקום כמה שיותר. ב"ה הצלחתי אני הבנתי עם השנים שזה היה לא רגיל ורוב הנשים לא מצליחות לתזז כמו שתיזזתי בין נחדר לתינוקיה לחדר הנקה (הייתי צריכה ללמוד להניק אז נעזרתי הרבה בחדר הנקה עם יועצות ההנקה שהיו שם...) 

אצלי זה לא תאומים אבל קיסרית ותיקה. כותבת לך בינתיים מה שעולה לי בראש, אם תקצי אפרט יותר:

1. ההנחייה היא לקום, ללכת כמה שיותר יום אחרי הניתוח. ממליצה ממש לקחת כל מה שנותנים לך נגד כאבים. לא להיות 'גיבורה' ולקחת גם אם עדיין לא כואב- אני ביומיום בדרכ לא לוקחת אפילו אקמול, אבל למדתי שאחרי הלידה זה ממש עוזר להחלים יותר טוב!! ככה זזים הרבה יותר והתנועה באמת עוזרת להחלמה.

2. תחתוני קוטקס לאחרי לידה- להביא לבית חולים.

3. מישהו שיעזור לך בבית חולים בלילות- אם זה תאומים- אפילו יותר נצרך!

4. לקשור מטפחת לונג לידית המיטה רחוק- מאוד עוזר לקום משכיבה לישיבה- למשוך במטפחת וככה קל יותר להתיישב.

5. אם את רוצה להניק- לדאוג שיהיה לך משאבת הנקה טובה כבר בבית חולים, לפעמים את בהתאוששות אחרי הניתוח והתינוק צריך לינוק,אבל הוא לא איתך...

ראיתי בעלי אקספרס גם משהו שעוזר לסחיטת קולוסטרום אבל לא ניסיתי... (אם יש לך אפשרות שמישהו יהיה איתך ומישהו עם התינוקות ממש סמוך ללידה זה גם עדיף)

מהנרתיקית בהרבה מובנים (וגם כמה מובנים שלא)

אבל הנרתיקית היתה לי יותר טראומטית מהקיסרית בפער 

אבל ההחלמה מהניתוח האחרון הייתה מאוד מהירה ב"ה

מוסיפה שתמיד בחדר התאוששות מאוד מאוד קר לי וחפרתי לאחיות שיביאו לי שמיכות, וגם שהגיע הזמן לצאת למחלקה, הייתי צריכה להגיד שוב ושוב.

לידה קלה ובשורות טובות. 

לעומת ההחלמה מהלידה הנרתיקית של יותר משבועיים אפילו שלושה.

ושלא נדבר על זה שבקיסרי אחרי חצי שעה את עם ילד

לעומת הנרתיקית לידה מאוד קשה שארכה 24 שעות 

לידה נרתיקית מכשירנית קשוחה,בלי אפידורל ובלי כלום לכאבים. מלא תפרים ןההחלמה היתה מאוד קשה.

יכולה להגיד מנסיוני שאם את מטפלת בעצמך וגם לוקחת משככי כאבים בהתחלה, וזזה, ההחלמה הרבה יותר קלה וטובה!

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות בעזרת ה'.

אחרי הקיסרי האחרון. דאגו בגלל משהו וחא הסכימו לשחרר. התינוקת היתה גם בהשגחה בגלל משהו אחר וביקשו ממני לסחוט קולוסטרום להביא לה

זה מקרה מאוד ספציפי. לא חושבת שנפוץ

גם בהתאוששות

אין את זה בכל מקום אבל שווה לבדוק 

הביאו לי לבית חולים תכשיר אלו פירסט של אלוורה, עזר לי מאוד מ אוד לכאבים בצלקת

גם לי המליצו להסתובב כמה שיותר מהרגע שכבר אפשר לקום, עוזר ממש להחלמה.

משככי כאבים כל הזמן, כל שעתיים לקחת משו אחר.

לי החלק הכי קשה היה כמה ימים אחרי הלידה עם ההנקה. היו לי התכווצויות ברחם ובגלל שהרחם מצולקת זה כאב מאוד מאוד ולא נתן לי לישון.

אין לי טיפ איך להתמודד עם זה חוץ מלהגיד לעצמך שעוד כמה ימים וזה עובר.

לא הרגשתי את התכווצויות.

אני עברתי קיסרי חירום, באמת שהיה לי ממש בסדר.. עם המשככי כאבים לא היה לי בעיה לעמוד וללכת ברגע שהרשו לי..

ומישהי כתבה על הקטטר, לי הוציאו ופשוט אמרו לי לעקוב שבאמת אני מצליחה לעשות. (אני חושבת שהפעם הראשונה שהלכתי הייתה להתפנות)

רק קראתי את כל התגובות שמעודדות לקחת משככי כאבים ואני לגמרי מצטרפת באופן כללי ..

כי בכללי בחיים אני מאלה שנמנעות לקחת ומנסות לסבול את הכאב אבל אחרי לידה אני מרגישה שזה פשוט לא העניין וכל זמן שהיה אפשר ביקשתי מהאחיות ולקחתי,

כנל לגבי ההתכווצויו ברחם- ברגע שהתחלתי להניק כל פעם התחיל לכאוב ממש אז את רוב הכדורים לקחתי תוך כדי תחילת ההנקות

יש סירטונים ביוטיוב על איך לקום מהמיטה ואיך להרים את התינוקות. כדאי לראות.

חוץ מזה, זה הרבה פחות מפחיד ממה שנוטים לחשןב וההחלמה, לפחות אצלי ובמיוחד קיסרי ראשון, היתה ממש בסדר. תוך שבוע הרגשתי שחזרתי לעצמי...

מוסיפה כמו שאמרו לקחת משככי כאבים כשצריך, אבל לי לא באמת היו כאבים יוצאי דופן.

הדימום אחרי הוא כמו סוף מחזור, קחי את התחבושות שאת אוהבת ונוח לך איתם. לא צריך יותר מזה.

בתינוקיה אחרי הלידה יש יועצת הנקה. לכי אליה שתלמד אותך איך להניק. במיוחד הקלוסטרום מאוד חשוב וגם בשביל ללמוד להניק במקביל. אבל גם בלי לחץ. תאומים זה גם ככה מורכב ויש הרבה יתרונות בתמ"ל, שלמשל ההאכלה יכולה להתחלק בינך לבין בעלך וזה לא נופל רק עליך. אני ניסיתי להניק ודי מהר וויתרתי.

עוד משהו, ממליצה על ביות חלקי. תנצלי את הזמן שאת שם כדי לנוח, להתחזק ולהחלים. אחר כך את 24/7 עם התינוקות

לק"י

לא בטוחה שאצלי היה דימום כמו של סוף מחזור.

אבל ילדתי לפני 9 שנים בקיסרי, אז לא בטוחה.

איך הדימום והיתה מרוצה שהכל בסדר. הנחתי שככה זה אמור להיות.

בקיסרי הם מנקים מבפנים כך שהדימום הרבה פחות מאסיבי בכל אופן

ולדעתי יותר מאשר אחרי לידה נרתיקית.

אחרי הלידות הרגילות לא היה לי את זה

הבנתי שזה קורה לפעמים בגלל שהגוף לא עובר את תהליך הלידה שהוא עצמו מאותת לגוף לייצר חלב

את עושה את זה בעצמך (מקלון שמכניסים לקצה הפתח, מגרדים קצת, ומשאירים לבדיקת מעבדה).

לדעתי אם זו פטרייה כן כדאי לטפל בזה מהר, גם כי זה מציק נורא, וגם כי נראה לי שהתינוק עלול להידבק ממנה בלידה, וזה לא נעים...

תרגישי טוב!

וגם עם כן עד שיהיה תשובה של התרבית אני כנראה אלד..

לפני בערך חודש היתה לי תחושה דומה ולקחתי משטח גם של פטריה וגם של עוד דברים ויצא שלילי בה שזה די מרגיע

אולי בינתיים תתחילי טיפול טבעי לפטרייה ותראי אם זה עוזר? (כתבו פה בעבר על חומץ ועל יוגורט ביו, נדמה לי. לא ממש התנסיתי בזה)

גם משחת אגיסטן היא בלי מרשם (למרות שלפטרייה פנימים היא לא תמיד יעילה), אז אולי את יכולה לקנות אותה בינתיים...

לא חושבת שיש מה להפסיד מזה.

את יכולה גם לנסות לשתות חומץ תפוחים מהול, לי זה עזר פעמיים עם התחלה של פטריה.

לאוורר את האזור כמה שאפשר , ללכת רק עם תחתוני כותנה. 

רופא נשים אמר לי שלא סתם זה בלי מרשם, כי זה מאוד נפוץ ולא בעייתי

אז אם יש תחושה של פטריה לנסות את הטבליות והמשחה ואם זה עדיין ממשיך לפנות לרופא (ככה הוא אמר לי)

תקופה ארוכה של איזה שנה וחצי

שקיבלתי קבוע בשני וטבלתי ליל שבת - ממש אמא של שבת.

קבוע!!!!! כל 28 יום על השעון.

זה היה מעצבן, אין מה לומר.

הייתה לי פעם אחת הקדמה של המחזור ביומיים ןבדיוק בחודש הזה לא יצאו לי בדיקות תקינות כך שזה מאין משמיים נדחה שוב.

אני במקומך לא הייתי משתמשת בפרימולוט, פשוט כי הכדור הזה עשה לי תופעות לוואי איומות!!

ובמיוחד כמו שרשמת שזה הסתדר סוף סוף.

זה גם ככה מאוד דינמי ויכול להשתנות מעצמו אפילו שיש לך 4 חודשים מאוד קבועים...

בפרימולוט במצבך. הפרימולוט באמת יכול לסדר לך את הימים אחרת (לוקחים אותו אחרי ביוץ לכ3 שבועות, פחות או יותר)

אבל תופעת לוואי ידועה שלו היא לשבש את המחזורים אח"כ.....

ד"א, לידה בהחלט יכולה לשנות את המחזור

לי במקרה זה שינה לא לטובה, אבל יש לי גיסה

שנכנסה להריון ראשון אחרי טיפולים ארוכים ומורכבים

ושאר הילדים נכנסה להריונות טבעיים כל שנה וחצי....

מצטרפת לאלו שהגיבו

לא הייתי לוקחת פרימולט

כשניסינו הרבה זמן להיכנס להריון ורציתי לדחות את המחזור בשביל משהו מסוים

הרופא נשים אמר לי שמצב כזה הוא לא ממליץ בכלל לקחת פרימולט, כי אחרי זה המחזור יכול להשתבש 

מצטרפת הקודמות שכתבו

לא הייתי מערבבת הורמונים עד שהסתדר ככה טבעי.

אבל אם הבנתי נכון את מקבלת בראשון וטובלת במוצש, נכון? כלומר ההפסק הוא במוצש. מה עם הפסק קודם? בחמישי? יש סיכוי?

אומרים לשתות מים עם לימון, וקינמון, זה דברים שעוזרים לקיצור ימי הדימום.

רק את מכירה את הגוף שלך כמובן.. אם זה בכלל ריאלי

כשהייתה לנו תקופה ארוכה שניסינו להקלט להריון הרב ממש הדריך אותנו איך לעשות הפסק בסוף יום חמישי לדימום. יש צבעים מותרים להפסק, לא כל צבע אוסר. ובלי מוך דחוק. ואמר לי יומיים ראשונים לעשות רק בדיקה אחת ולא ארבע. קיצור אולי זה כיוון שיכול להיות לך רלוונטי?

בהצלחה רבה נשמה יקרה (לב)

מאז הלידה זה פשוט לא עובד

ואני שואלת הרבה את הרב 

הגעתי למצב שבדקתי עם עראק כדי לבדוק אם יש פציעה (כתבתי פהפעם)

תודה בכל אופ 3> מעירכה

לא ננוגעת בזה 

מזל ששאלתי אתכן

תודה תודה תודה!!!! 3> 3> 3>

וגם אצלי היתה תקוםה שהיה קבוע ביום מסויים ועבר. אגב מבחינת ימי פרישה וכאלו יש השלכות לקביעות שתדעי..

ואני בדיוק מתלבטת אם לחזור לפרימולט כי הכדורים שלקחתי כדי לדחות ביוץ משום מה לא עובדים לי כבר אז,שלפחות המחזורים שלי יתרחקו קצת כי כל 25 יום גדול עלי..

אני יודעת שאפשר גם להתחיל שבוע או חמישה ימים לפני לכמה זמן שאת רוצה למנוע את המחזור.

אחרי זמן מסויים (בערך שבועיים) הכדור לא יתפוס ויגיע המחזור

אני לקחתי פרימולט נור הרבה יותר משבועיים ולקח למחזור להגיע אחר כך שבוע.

אז התכוונתי רק לומר לפותחת השרשור שאין לה שליטה על היום שבו המחזור יגיע ולכן  אין טעם לשחק עם זה. הורמונים מחוללים בגוף דברים שהם לא בשליטתנו...

פרמולט נור זה פרגרסטרון.

בזמן שרירית הרחם עבה- הוא שומר עליה עבה ובכך דוחה את הוסת

נכון שהוא הכי אפקטיבי כמה שיותר מוקדם ובתנאי שלוקחים אחרי ביוץ  שזה תווך של עשרה ימים עד שבועיים לפני הוסת משוערת (בהנחה שיודעים מדויק מתי היה ביוץ וכמה ימים יש בין ביוץ לוסת- שזה גם יכול משתנה מאישה לאישה וגם משתנה לפעמים בין מחזור למחזור)

אבל גם חמישה ימים מראש במינון כפול יכול לדחות

הביוץ. ובערך 5 -4 ימים לפני הוסת, מתחיל לרדת.

הרעיון זה להתחיל לקחת לפני שמתחילה הירידה, ככה יש סיכוי שיעבוד טוב

אם זה לא בדיוק כמו מחזור אז תשאלי רב!

לגבי הטבילה הנקודה החשובה היא אם קיימתם יחסים. אם כן אז באופן בסיסי צריך לחכות כמו כל דימום אחר 4-5 ימים.

אבל - גם אם כן וגם אם לא תשאלי רב,עם כל הפרטים והמידע

ברגע שהדימומים לא כרגיל כדאי לקבל הנחיה פרטנית שמדויקת למצב שלך. שלא תחמירי בטעות במשהו שלא חיב...

מבאס מאוד מאוד אבל נשמע כמו שיבוש הורמונלי. אם זה לא חוזר לעצמו תתיעצי עם הרופאה

לא אוכל לענות לך על השאלה הראשונה (לעניות דעתי אם לקחת לפי תיאורך לא באופן עקבי זה יתכן)

אבל קודם כל אתן לך חיבוק ענק, כי זה אחד הרגעים הכי קשים שזוגות עוברים.

ובתור אחת שעברה כאלו מקרים בלי סוף, אני יכולה להבטיח לך שבסוף קמים מהשבר וממשיכים לחיות ולשמוח.

אחרי לידות/מניעה לפעמים לוקח לגוף זמן להתאזן והוא עושה כאלו דימומים מוזרים....

אם זה חוזר ונשנה כדאי לפנות לרופא נשים לבירור.

מבחינת טהרה- את צריכה לחכות 5 ימים גם אם לא הייתם ביחד. (זה פסק ההלכה שאנחנו קיבלנו כשנאסרו בליל טבילה ועוד לא....)

אבל הכי טוב שתשאלו רב כי אולי הפסיקה שלכם שונה

מאחלת לך שלא תחווי את זה שוב לעולם

בהצלחה, בשורות טובות

לק"י

שתעשה מה שהיא רוצה לגבי עצמה, אבל שתשמור על הפרטיות שלך

ואם גם שם תפגשי אותה- אז מאת ה' ותצחקו על זה קצת ולא נורא..

וגם בגלל שהיא לא דוסית לא בטוח שהיא בכלל תחשוב שזה מביך

סוג לש- עשיתי את ההשתדלות שלי אבל לא יכולה לקחת אחריות על כל תרחיש וגם לא צריכה להשתגע

שהסיכוי לפגוש אותה נמוך

גם אם תטבלו באותו מקווה באותה שעה, יש בדיוק 2 דק שאםשר להפגש, בכניסה שמשלמים, ובסוף כשיוצאחם... בסוף רוב,הזמן את בחדר נתארגנות שלך או בבור טבילה

אישית כן הייתי נוסעת למקום שבטוח היא לא תבוא, אפילו אם זו נסיעה

ורק להגיד שאת צדיקה אמיתית ואיזה זכות שמשהי טובלת בזכותך

אם בא לך וכיף לך לפגוש את כולם, והילדים ישחקו יפה עם הבני דודים, תסעי שבת

אם הם הפוכים כבר עכשיו ונמאס לכם מבלאגן והמולה- תשארו בבית

לפעמים מעדיפים ללכת כשיש עוד ילדים כי אז יש חברה לילדים

ולפעמים מעדיפים שקט והולכים לבד

העדפתי שקט

למרות שממש רציתי לראות את כולם

אבל הבנתי שיהיה לי טוב יותר בבית

ממליצה מאד מאד לפנות למיון, יכול להיות תסביב אשך ח״ו שמצריך טיפול מיידי ומהיר

רפואה שלמה!

כאב פצאומי באשכים דורש בדיקה דחופה גם אם חלף

זה יכול להיות חלילה תסביב אשך וזה חלילה יכןל לפגוע בפוריות...

אחריי אמבטייה חמה,ושמיכה חמה.

הילדים נכנסכו למעיין ממש קפוא,

כנראה שזה קשור...

שימו לב למי שמטיילת עם בנים זה ממש עדין שם....

לא מחכים דקה עם כאבים באשכים..... ישר למיון. לשלול תסביב אשך. זה עניין קריטי שהזמן משחק בו תפקיד קריטי.

גם במיון הם מתייחסים לזה כמשהו סופר דחוף ואתם תהיו ראשונים בבדיקות ובטיפול.

למה שלא תשחררי?

אם לאף אחד לא מפריע ההשתוללות שם אז שהילדים שלך גם ישתוללו קצת

פעם בכמה זמן למה שזה יפריע?

הילדים שלי שיותר עדינים חוטפים ואז נזכרים בי כשבוכים…ובעיקר בגלל שהקטע של כולם נראה לי לא אחראי ברמה אחרת. הילדים שם קופצים על שולחנות , מהשולחן לספה וההורים לא מעירים להם, יוצאים בלי רשות ובגדול עושים מה שרוצים.

ואז גם הילדים שלי קופצים.

אני מנסה להעיר לילדים שלי אבל למה שלא יקפצו אם הם רואים האחיינים הגדולים מודל לדוגמא עושים את זה מול העיניים של ההורים ולא מעירים להם?

אני מבינה את הילדים שלך שרואים שכולם משתוללים ולא עושים להם כלום אז למה שלא יצטרפו?

אולי, לפעם הבאה בנסיעה שכולם רגועים תעשי הכנה - "עוד מעט נפגוש א.. ואת.. ואתם יודעים, הם מאוד משתוללים ולפעמים בלגן והשתוללות יכולה להוביל לבכי/מכה וכו.."

שידעו גם לקחת אחראיות על המעשים שלהם

זאת אומרת, לכל מעשה יהיה תוצאה

לא כתבת  בני כמה הילדים שלך, אז לא יודעת אם ההצעה לשיח רלוונטית

יפה הצעת אני מנסה אבל הילדים שלי שוכחים מעצמם כשהם שם. בעיניהם אני הרעה שמגבילה והם נוהים אחריהם לעלות כל שניה למעלה בזמן שננו אוכלים ולא ממושמעים. לאחרים לא אכפת לעלות אחריהם, אלא לאכול ולדבר.

רק אני חוששת להשאיר ילדים למעלה לבד (קומה עליונה) כי בגיל הזה יש להם רעיונות וצריכים השגחה?

התחלתי להיות "פחות מנומסת" ולשאול את אחד האחיינים ליד גיסתי, אמא שלך מרשה לך לעלות ככה על השולחן ולקפוץ? אבל זה שם אותי במקום מעצבן שאני השוטרת בזמן שגיסי וגיסתי נותנים יד חופשית ומעירים על המינימום.

וגם כמו קוד תזכורת כזה

נגיד, כל פעם שאמ/אבא שורקים סימן שתשימו לב להתנהגות

בנוסף אפשר להגיד לכל ילד להביא משחק/ספר שהוא אוהב מהבית ולנסות לשתף את הבן דוד שבערך בגילו

בסוף כל ילד נהנה לעשות משהו אמיתי (משחק, סיפור) ולא להשתולל

אולי אם הילד שלך יביא משחק שהוא ממש אוהב ובעניין ויבוא מולהב לבן דוד (ויכול להיות שיצטרך את העזרה שלך בעניין ההתלהבות) אז הם ישבו רגוע ויתעסקו במשהו ביחד

כי הרבה פעמים השתוללויות זה גם חוסר מעש וגם גרירה של התנהגות..

ותתני לבעלך להוביל את הגבולות כשנמצאים אצל ההורים שלו. במיוחד במה שקשור לקומה השניה.

ילדים בני שלוש הם אמנם קטנים יחסית, אבל גם בשלב הזה יכולים לשאת בתוצאה של ההתנהגות שלהם,

הילדים שלי קבוע כשהם עם אבא חוזרים פצועים,

זה אבא שלהם ואם הוא לא מתרגש אני לא יכולה לקחת על עצמי את השמירה 24/7,

מקווה שיש לזה גם צדדים חיוביים וזיכרונות טובים למרות הבכי והכאב אח"כ.

רק ככה בעלך ילמד לשים לב לגבולות, אם את תמיד רודפת אחריהם בסיטואציות לא בעייתיות בעיניו הוא לעולם לא יטרח לשים גבולות,

אם את תשחררי ותגידי לו שאת לא לוקחת אחריות ושאם הם נופלים שיבואו אליו לבכות, הוא יצטרך עם הזמן להיות קצת מודע ולשים לב בעצמו מה קורה.

ואם הם מחריבים את הקומה השניה כי לא היה שום מבוגר באיזור זה לגמרי בעיה של בעלך ואחים שלו, ולא בעיה של הכלות.

לגבי חינוך האחיין, אני חושבת שזה ממש לא המקום שלך להתערב.

אני מטבעי אמא יותר משחררת ואחותי היא בנאדם סטרסי ברמה אחרת שהילדים לנו יחד תמיד היא יותר בפוקוס

אין מה לעשות זה האופי שלה🤷‍♀️

חושבת שלשנות תאחיינים או להעיר לאחיין כמו שתיארת כדי שהאמא שלו תשמע לא באמת יחנך אותו

אם זה מפריע לך מאוד ומשפיע עליך אז או שלא הייתי מגיעה יחד איתם להתארח לעיתים קרובות או שממשיכה כמו שאת עכשיו להיות בקונטרה

אבל תאכלס מה שאת מתארת נשמע מוגזם לקפוץ משולחן לספה??? לחמיך וחמותך לא אכפת שהורסים להם תריהוט?

להגיע שהם לא נמצאים?

כמה שפחות לסבול, אם זה מתיש אותך פשוט לא להיות בסיטואציה 

גם אנחנו נוסעים לחמותי ולוקחים חצי בית.

לול, משחקים ועוד כמה דברים שהם אף פעם לא מוצאים בהכשר שאנחנו אוכלים.

אבל כל הכבוד לכם על הכיבוד הורים!

מבחינתי כל נסיעה לשם זאת הקרבה בשביל כיבוד הורים של בעלי וגם בשביל שיהיה קשר איתם, לא נפגשים מעבר לשבתות האלה.

לק"י

עוד יותר כשהקשר לא משהו.

כשהקשר טוב ונהנים לנסוע, לוקחים את זה יותר בקלות (אני לפחות).

אבל כל העניין של מי שלא זה מנהגים, זה עניין שלהם, "עד להיכן נגיע" זה קצת צורם לשמוע את זה, ומתנצלת אם זה לא מתאים לכתוב את זה.

אבל ההורים של בעלה ככה נוהגים.

בפסח יש הרבה החצרות ויש כאלה שמגיעים אתם מאוד רחוק ויש כאלה שפחות.

זה מצב נתון, הפותחת יודעת זאת, מלא הערכה כלפיה שמתאמצת למרות הכל לנסוע ולכבד.

העיקר שיהיה לכולם טוב.

שנראה כבר את ישועת הפרט והכלל.

העניין הוא היחס. לא הקפה והחלב.

וחיפשתי תגובות על זה

זה פורום דתי שמין הסתם זה יפריע ....

באמת זכותך לחשוב לדעתי

תמיד אנילא יודעת את הגבול מה יעורר תגובות 

אז בטוח שלא התכוונתי אלייך או למי שנוהג כמוך וטוב לו ולכולם עם זה 💜

אני מנסה להעביר נקודה שזו דעתי האישית על החשיבות של הרוגע הנפשי ןהטכני ולא להגיע לקיצון ובעיניי לא לקנות חלב זה מוגזם בקטע הזה.

מי שטוב לו ככה ושלום לו ושלום בתוך כל המשפחה וככה בוחר שיעשה לו טוב אז לבריאות.

אבל אני דיברתי על מצב כמו שתיארה הפותחת שזה מגיע כבר למקומות שיש סטרס נפשי ומשפחתי בגלל החמרה או הגזמה ובעיניי זה לפספס בענק את המהות ועל זה דיברתי.

בכל אופן סליחה אם פגעתי במישהי

לא למי שמקפיד על זה בביתו.

אני לא חושבת שבשביל אורחים הם צריכים לשנות ממנהגם, אפשר שפשוט אורחים שזה פחות מתאים להם לא יגיעו בחג.

כאלה בדרגה כזו של חלב אז פספסנו את המהות. שוב זו דעתי ואת לא חייבת להסכים ולדעתי הבעתי אותה בצורה מאוד בסדר ואפילו צירפתי הבהרה.

אז מה הפתרון? לא להגיד את הדעה שלי בכלל? לדעתי זה חשוב ויכול להועיל כששמים את המשפחה והרוגע ומצב הנפשי וכו' מעל לחומרות. בעינייך לא וזה בסדר אבל מותר לנו לעשות דיון זה הכל..

פשוט בפסח יש קושי נוסף.

שזה חומרות עד לדרגה של לא לקנות חלב על חשבון רוגע נפשי או משפחתי שהוסיף לפותחת, עובדה שהיא כתבה את זה כלומר זה גם מפריע לה אפילו אם לא רק ויושב על עוד משהו

אז אני בסך הכל ניסיתי לדבר רק על הנקודה הזאת שבעיניי עדיף רוגע נפשי ושלום במשפחה מחומרות בדרגה של חלב....

לק"י

בטוחה שאם היחס היה נעים ומכבד, זה לא היה מקשה עליה כל כך.

או הפוך, גם אם היה חלב וקפה, אבל עם יחס לא נעים, זה לא היה עוזר.

כשיודעים שבאים אורחים שאוהבים משהו מסויים וצריכים משהו מסויים… אני מתאימה את עצמי באהבה!

נגיד יש מאכל שאני יודעת שהילדים שיבואו אוהבים, או שלאמא שלי יש ארגז משחקים לנכדים…

לא עכשיו להפוך את הבית להחליף מיטות… אבל הבנתן את הכוונה.

במיוחד כשזה פעם בכמה חודשים.

הקטע שכשאת באה להתארח והיא אומרת לי ״זה מה שאני מכינה זה מה שיש אז תאכלו, אם אתם לא אוהבים הכל אתם ממש מפונקים״

גם אני מכירה שלסבתות בדרך כלל יש משחקים ומנסים להכין אוכל שהאורחים אוהבים.

אבל הרי לא תשני אותה, אז הברירה היחידה היא לנסות להתאים את המצב אליכם, כמו שאת עושה, אפילו שזה כרוך בלסחוב חצי בית וזו טירחה גדולה.

כל הכבוד לכם על הכיבוד הורים!

מבינה אותך...

אבל שאלת למה את מסכימה לזה... בגלל שככה זה משפחה. במשפחה לא הכל פשוט, ולא כולם מקפידים על אותם דברים, אבל עדיין חשוב לשמור על הגחלת המשפחתית. כי זה מה שמחזיק אותנו, וזה הרבה יותר חשוב מכל הקשיים הרגעיים שיש לנו. 

גם אני ארזתי חצי בית בשביל השבת הנוכחית.

שולחת לך חיבוק כי יודעת כמה זה קשה ולא פשוט,להעמיס הכל על האוטו ואז להגיע ולגלות ששכחת להביא משהו...ובסוף שוב לארוז הכל,לפרוק ולסדר בבית...

אבל זה המעט שאנחנו עושים בשביל כיבוד הורים ונזכור זאת לעתיד כשנארח את הילדים שלנו עם הנכדים ונקנה להם דברים שאנחנו לא אוכלים ונדאג לפנק אותם,לסייע להם בכדי שהם לא יצטרכו להסחב עם חצי מהבית...

ואת עוד ממשיכה לעשות את זה שוב שוב למרות המאמץ הגדול, את ממש דמות להערצה בעיניי!

וכשקשה לי עם כיבוד הורים, אני משתדלת להוסיף תפילה, שהזכויות של הכיבוד הורים שאנחנו מקיימים (ולחמותי היא גם טיפוס...) יהיו לזכותם של כלל ישראל

מרגש ממש!!

תודה רבה!!

נשמע כל-כך כואב להיות בעמדת ההורה בסיטואציה כזאת

המון המון כוחות מהממת!!

זה צוות אחר. גננת וסייעת יותר מבוגרות (שלא סביר שיצאו ויחזרו וכו'), מנוסות ויודעות להחזיק את הגן. וכן יש לו גם כמה חברים טובים שיהיה לו חבל להיפרד מהם, ובסך הכל הוא מכיר את כולם, והסתגלות לחברים חדשים ומקום חדש זה גם לא כזה קל. זה לא שרק רע לו בגן, אבל יש בעיה עם כמה ילדים...

אני חושבת ומקווה שבשנה הבאה צפוי שיפור גם בגלל הצוות עצמו וגם כי הוא יהיה יותר יציב וגם שאר הילדים יחוו יותר יציבות, בע"ה.

אני לא מדברת על מריבה פה ושם

אבל אם יש בריונות תמידית כליפיו אז הפתרון היחיד זה שהיא תפסק

עכשיו נשאלת השאלה- איך עושים את זה?

תתחילי מהגננת-

אבל השדר צריך להיות שאין לזה מקום בכלל.

אפס הכלה

וכל עוד הילד תחת אחריותה - זה התפקיד שלה לוודא שלא מופעלת כלפיו אלימות

בין אם זה ע"י טיפול בילדים המכים

ובין אם זה 7 עניים על הילד שלך

אם את לא מקבלת מענה מהגננת

לעלות לפיקוח

ומול הילד שלך

לחזק לחזק לחזק

אבל גם שיהיה לו ברור שאמא בצד שלו!

ושומרת עליו

ואם זה אומר שנשארים בבית- אז נשארים בבית 

סיפרתי על זה לכל העולם. תרצי לכתוב לי בפרטי?

אפשר אפילו דרך אחת המנהלות.

אשמח לפרט מנסיוננו המר ❤

@מקרמה במיוחד

תודה רבה שכתבת באריכות

לוקחת מכל אחת מכן כוחות להמשיך ולטפל

שנזכה כולנו לילדים שמחים ובריאים והרבה נחת בע"ה

אני אישית לקחתי רק סרזט, ואחרי כמה ימים התחיל דימום הסתגלות של כמה ימים, שאסר אותנו. אבל אחר כך היה שקט.

אישית הייתי מחכה כמה ימים לראות מה קורה עם הכתמים. ולא לוקחת עוד כדורים חוץ מהסרזט.

אני באמת תקופה ארוכה הייתי מלאה בהורמנים, כל כך התבאסתי שגליתי אתמול תכתמים האלה.

אני על חצי פרימולוט מתלבטת אם להוריד אותו או להמשיך... התחלתי עם 2 ולאט לאט הורדתי

שמחה לשמוע שיש סכוי שזה יעצר בזה

השאלה איך יודעים אם זה התחלה של מחזןר או רק כתמים...

לק"י

אבל, יכול להיות דימום הסתגלות. לפעמים הוא בכמות שאוסרת ולפעמים לא. תמיד לשאול רב.

הבעיה שיש כאלה שיש להן הרבה דימומים או כתמים עם סרזט לאורך זמן, וזה בהחלט מעצבן.

לא חושבת שיש דרך לדעת לאן זה הולך.

רק לחכות ולהתפלל לטוב.

לקחת

יש ליי בבית ביופלבנואידים. אבל מפחדת שיכול להזיק...קניתי ולא העזתי להשתמש...

השתמשת בדקטרין קרם או ג'ל?

אצלי רק הדקטרין קרם עזר לי, והיה צריך לנקות לפני הנקות. הייתי ממליצה לך לנסות.

לגבי הדם, אני לא מכירה שזה קןרה מפטריה, תבדקי אם לא נפצעת חיצונית. ואם לא, הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה..

ורפואה שלמה!! ממש לא כיף פטריה בשד😞

לקנות שמלה שתעשה לך טוב, בגדים יפים לילדים ולבעלך, להביא מהבית אוכל שאת אוהבת, להביא ספר מעניין לקריאה, לסכם עם בעלך שאם תרגישי שאת צריכה איוורור אז תצאו לסיבוב בחוץ עם או בלי הילדים, לחייך גם אם זה לא אמיתי ולהגיד לעצמך בלב שאת שלמה עם הבחירה שלך למען כיבוד הורים.

לשתף את בעלך ולא לשמור בבטן.

חיבוק, חג שמח💜

אני חושבת שתלכי שלימה וגם תשדרי רוגע בזמן החג עצמו

אמרת שהם מעירים על ההורות - תחייכי, תשתקי ותדעי שאת הכי טובה בעולם לילדים שלך! שאת תהיי במאה אחוז שלימה על עצמך

כתבת שהבית לא תואם בית לילדים, מה הכוונה? אין משחקים/חברה/חפצים עלולים להישבר?

אולי תביאו איתכם משחקים חדשים לילדים?

אפשר גם להם לעשות הכנה ("סבתא מאוד לא אוהבת שקופצים על הספה, אנחנו רוצים לעשות לה נחת שימו לב לקפיצות"

וגם את לעצמך - קחי הפוגות מההמולה, מותר להכנס לחדר לנוח, כתבו לך כבר פה להביא אוכל וספר ולתת ךך פינוקים שיתנו לך הרגשה שהנה, החג הוא שלי ואני מעבירה אותו בנעימים

בהצלחה!! מקווה שיהיה באמת חג שמח!

לגבי בית שלא מותאם לילדים- בית עמוס בכל מיני פיצ'פקעס בכל פינה, אגרטלים על הרצפה, דברים שבירים, ארוניות קטנות מתנדנדות שנופלות בנגיעה קלה וכו'. ממש מפחיד להיות שם עם הילדים (בני שנה ושנתיים וחצי) פשוט כי חייבת תמיד להיות עליהם ממש, לא יכולה לתת ילדון לשחק על הרצפה בלי לרדוף אחריו כמו זנב.. מתיש ממש.

חשבתי אולי לנסות לבקש שתעלה את הדברים השבירים אבל לא בטוחה אם יועיל ואם כן איך לומר לה? מרגיש לי שזה הבית שלה והחלטות שלה ולא יודעת איך לגשת לנושא מעבר לרמיזה (פעם קודמת שהתארחנו אמרתי לה שקשה לי לרוץ אחריו כי הכל שביר ולא רוצה שהוא ישבור לה דברים ויפצע והיא אמרה ''באמת קשה אבל ככה זה עם ילדים'')...

אני לא אומרת שצריך לתת לילדים לפרק את הבית של המארחים, אבל אם רוצים להפגש בכיף, אז שגם המארחים יתגמשו קצת.

המשפחה של בעלי גם היו בקטע של עיצוב נמוך אני שומרת על הילדים שלי בגדר הנורמה כלומר שיאוכלו סביב השולחן שיאספו אחרי המשחק וכדומה

אם יש עציץ נמוך אני מרימה אני אפילו לא שואלץ אם מעירים אני משאירה למטה ולא אכפת לי אם הילדים נוגעים זה אחריות שלהם יש להם נכדים הם רוצים שנבוא יופי אני לא הופכת לעבד בשביל המטרה הזו אם הם לא רוצים להתאים את הסביבה לנכדים שישאו בתוצאות ...לי היו מעירים המון על ספרים הם היו שמים ספרים נמוך ואומרים לי אוי שלא יגעו בספרים הם עלולים להרוס אז הצעתי להרים לגובה? שהם סירבו נתתי לילדים לגעת אחרי כמה שניות הם הרימו לגובה תספרים בעצמם

עם כל הכבוד אם הם רוצים שהנכדים יבואו שיתיאמו תסביבה (לא אמרתי לשנוץ עיצוב אבל אם אגרטל יכול להשבר או ספר להיקרע אפשר להרים לשבת אחת לגובה אחר)

בפועל אצלנו כנראה לא פתרון טוב מהסיבה הפשוטה שאין לאן להרים, אין להם מדפים גבוהים וספריות גבוהות, הכל הכל נמוך! מלא שולחנות פינה נמוכים עם קריסטלים ואגרטלים ומלא דברים על הרצפה (נגיד רוב התמונות לא תלויות על הקיר, הם על הרצפה נשענים על הקיר). כנראה ככה הם אוהבים, לא יודעת למה, לי נראה ממש מבולגן ולא ביתי אבל זה לא הבית שלי...

הפעם כשהיינו אצלם הקטנצ'יק שלי קרע סידור שעבר בירושה מסבא רבא שעבר איתו את השואה. מצד אחד ממש היה לי לא נעים ומצד שני עשיתי את ההשתדלות שלי ויש גבול לכמה אני מסוגלת להשתלט עליו...

בדירה נפרדת?

אני לא יודעת מה זה להתארח (גרים צמוד לחמותי) אל דאגה יש התמודדויות אחרות.. אז אין לי הרבה טיפים לאירוח מה שכן רואה על בעלי שכשמצארחים בצד שלי מה שעוזר לו זה שנותנים לו את הספייס שלו להעלם מדי פעם לחדר .. ואגב לי לא פחות נחמד לבלות בנתיים עם המשפחה שלי.. לפעמים הוא מצרף אליו את הילדים ולפעמים אני נשארת איתם גם.

כל הכבוד לך על ההחלטה האמיצה הזו

בעיניי חלק מלהעביר יותר מכמה שעות עם משפחה זו האופציה להפוגה מהם

ללכת לנוח, להתנתק לקרוא, ועוד

ממליצה להביא גם דברים טעימים שיהיה

תהנו!

ב''ה היה טוב בחג. לא מדהים, לא הכי כיף אבל לא סבל כמו פעם קודמת!

באמת הבאתי אוכל משלי לכולם וזה היה ממש נחמד לאכול קצת משהו מוכר (ומזל שהבאתי כי אחרת לא היה לנו שום דבר שיכולנו לאכול חוץ ממצה ועוף).

בסוף גם הייתה לנו דירה נפרדת כך שזכינו לכמה שעות של שקט.

יאללה והעיקר סימנו וי ואנחנו יכולים לדחות את הפעם הבא שנלך אליהם לפסח לעוד כמה שנים טובות🤭