פורום הריון ולידה (עמוד 586)

לדעתי טוב שפנית למשטרה.

אסור לך להכיל אלימות. לא משנה מה הסיבה אליה...

תבררי עם עמותות הקשורות לגבי הטיפול ומה המטרות שצריך שיהיו לו. כמו עמותת מיכל סלה, בת מלך .

ואם זה ח"ו יקרה שוב, מחזקת אותך לפנות שוב.

נשמע שאת מודעת לבעייתיות ופועלת בשביל לשנות את זה.

וגם נשמע שהוא מפעיל עליך מניפולציות רגשיות. המעשה שעשית מאוד הגיוני, הוא תקף אותך ולא להפך, והוא צריך להתחרט על זה. שימי לב ותזהרי מאלימות רגשית- הרבה יותר קשה לשים לב לזה מאלימות פיזית ולעצור את זה. האם הרבה פעמים הוא הופך את עצמו לקורבן בסיטואציות של מריבות וחילוקי דעות? מאשים אותך או לא מכבד את דעתך?

אני מעלה את השאלות האלו כדי שתשימי לב אם כן, ותעלי את זה בטיפול.

כל הכבוד ובהצלחה!

קשה לשמוע אבל את מוכרחה ללכת לאיש מקצוע שייתן לך כוח לקום ולעזוב.

אלימות נוטה להסלים. את צריכה להסביר את עצמך? הוא כנראה לא מבין כמה זה חמור. וזה לכשלעצמו חמור עוד יותר.

נראה שגם את לא מבינה כמה זה נורא מה שעשה.

יקרה אנא תתקשרי לבת מלך ובקשי מהם עזרה.

טוב שהוא מרוסק מזה אבל הוא צריך להיות מרוסק בגלל המעשה שעשה. לא בגלל התוצאות שלו.

שמסייעת במקרי אלימות במשפחה. ואם זה קורה שוב- אז שוב תפני למשטרה!!!!

בהתחלה תיארת לכאורה מקרה אלימות- שעוד ניתן לעבוד עליו

כזה שבטיפול נכון ע"י אנשי מקצוע אפשר להציל

אבל אז נכנס פה הענין שהוא פגוע

עכשיו- יכול להיות שהוא באמת פגוע

אבל- יכול להיות שיש פה מניפולציה- שזה עוד פן לדפוס אלים

ואז זה הרבה יותר מורכב

את צריכה מישהו מקצועי שיעזור לך לנתח את הסיטואציה בעיניים שלך ומתוך האינטרסים שלך

2 אירועי אלימות קשים.

הדבר היחיד שצריך לעשות זה להתרחק כמה שיותר רחוק מבנאדם כזה, עם עזרה מקצועית ממי שמתמחה בפרידות כאלו, כדי שלא תפגעי.

הוא כשלעצמו אלים.

הוא צריך להבין שיש גבול שהוא לא יכול לעבור לעולם. אישית הייתי מציעה לך לא לגור איתו באותו בית עד שהוא מטפל בעצמו. יש קבוצות טיפוליות שמיועדות לגברים אלימים, אפשר לברר דרך לשכת הרווחה במקום מגוריך.

עבורך ועבור הילדים שלך, אל תשלימי לעולם עם אלימות כלפייך 

וכבר הגעתם למצב של משטרה והכל,

הוא כאילו במוד של "אין לי מה להפסיד" שזה מוד יותר קשוח לגבר.

במקום שזה ירתיע אותו לפעם הבאה,

הוא עלול להגיד לעצמו "גם ככה יש לי תיק במשטרה, אז בבקשה שתזמין אותם עוד הפעם, נראה אותה" 

ומכאן רק להרס יותר ויותר רציני, ולעוד איבוד עשתונות ואיבוד גבולות.

את מבינה?

במקום גורם הרתעה, זה הופך להיות גורם שמדרדר עוד יותר את התחושה שאין עבור מה להילחם.

תראי, אלו מצבים מאוד נפיצים ורגישים.

אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

אני חושבת שקודם כל הייתי מערבת את ההורים שלו.

ואם זה לא עוזר- לערב רב קרוב. 

המשטרה לא תעזור אם הוא לא יהיה בסדנת טיפול בכעסים, או בשיחות עם רב באופן קבוע (או עם פסיכולוג).

תשאלי את עצמך האם את יכולה להיות בטוחה אתו?

מה את צריכה כדי שזה יקרה?

אם את מפחדת על חייך פשוט אל תחיי איתו ודי.

כי באמת משטרה זה לפגוע במקום מאוד חזק ומאוד בסיסי. 

לדעתי (ואני בטוחה שיהיו כאלו שיסקלו אותי)

אם את אומרת בכבוד עצמי ובשקט "תשמע, הרגשתי מפוחדת ממך. חסרת הגנה וחסרת ביטחון"

הוא יזכור את זה הרבה יותר בשעת כעס,

ויש הרבה יותר סיכוי שזה יעצור אותו בפעם הבאה.

אבל וואלה לא חושבת שמגיע לו הזדמנות נוספת של פעם הבאה..

אלימות פיזית היא נוראית

הפעם הוא הטיח לרצפה

בפעם הבאה לא אופתע אם זה יהיה מלווה גם בסכין..

לא יודעת עד כמה יש פה בכלל מקום לדיבור, בטוח לא לחכות לאחרי פסח.

אני רואה את זה בתור סכנת חיים מיידית לחיות איתו. 

באיזה טיפוס מדובר.

וגם אני חושבת שאם היא חרדה לחייה, אז שכבר לא תחיה אתו ודי. אין אהבה במציאות כזאת.

אבל אם היא כן רואה עתיד לקשר ביניהם:

אז "שימוש" במשטרה זה טריקי

או שזה ירתיע אותו לפעם הבאה

או שזו תהיה הסיבה לאיבוד עשתונות ברמה גבוהה יותר, כי אין לו מה להפסיד

ובכל מקרה, אהבה לא יכולה להתקיים משטרה שמרחפת מעל.

מצד שני- אהבה לא יכולה להתקיים בלי ביטחון בסיסי.

בעיה.

אבל כן הייתי מנסה עוד אופציות לפני הפניה למשטרה.

דווקא בגלל שמי שאין לו מה להפסיד, עלול להתנהג יותר גרוע.

מכאן והלאה זה רק מידרדר

עדיף לסגור את הסיפור כבר עכשיו 

כי להתגרש זו תמיד אופציה.

היא יודעת האם מדובר באדם שאין מה לתת לו הזדמנות שניה, או  שלא.

כי להתגרש זה לא רק "לא כיף". להתגרש זה אומר להכניס את עצמה גם לתוך סרט רע.

הבעיה היא שגם עכשיו הסרט הוא רע.

אבל אם היא חושבת שיש מה לתת לו הזדמנות חוזרת (זה נשמע שכן, מהודעת הפתיחה)
והיא רוצה לשקם,

לא בטוח שמשטרה זה הכלי הכי יעיל.

מלחיות עם אדם לא נורמטיבי, אם היא רוצה לתת לו הזדמנות כדאי לה להבין שזה רעיון גרוע.

את מדברת על אלימות, משטרה ודרכי פעולה כאילו היא התייעצה על בעיה זוגית נורמלית, בזמן שהיא תארה מקרה קשה ולא נורמטיבי.

תמיד חושבים שאפשר לתת עוד הזדמנות ושיהיהבסדר והוא מתחרט

לדעתי זו טעות

כלומר אלימות פיזית יותר קיצונית, כנראה שבאמת אין מה להשאר איתו.

הוא כבר עבר את ההכי גרוע. זה לא מתפקידה לשמור שהוא לא יסלים, כי אם כן כנראה שהיא באמת לא צריכה לחיות איתו..

יש כאן בנות חכמות ועדיין.. זה רק פורום.

גם מה שאני כותבת זאת דעתי ה*אישית*

דבר אחד חשוב שלמדתי ואני חושבת שנכון לכל הגברים גם בסיטואציות יותר קלות: גברים מבינים רק מעשים. (לא דיבורים ואיומים).

אם יש עוד מה לתקן, ואם זה בן אדם נורמלי שמבין את גודל חומרת המעשים שלו, אז רק ככה.

רק ככה המצפון שלו יתחיל לעבוד.

כל עוד הוא לא מצטער עד עמקי נשמתו (במקום ליפול להאשמות) לשמור ריחוק גם אם אתם גרים ביחד, להתרחק מכל אינטימיות ובאותו זמן לעשות את הפעולות הרגילות : להגיש אוכל, שיחות קצרות. לא להכנס לעימותים, לשמור על קור רוח. בשביל זה את צריכה הרבה כוחות ובטחון עצמי, טיפול רגשי, התבודדות ושיחות עם ה' נותנים כוחות.

בכל מקרה ששוב יש חשש להתנהגות כזאת לעזוב מיד.

תשמרי על עצמך!!

ולפני שאת מחליטה לחזור אליו שוב

תתייעצי עם אנשי מקצוע

אלימות זה גבול ענק

לא רק זה,

לפי דעתי אם לא היית פונה לא היתה תקווה לשינוי.

גברים ואנשים אלימים 'עובדים' הרבה פעמים במחשכים. בעיני חשוב שפנית עם זה החוצה.

כמובן זו דעתי האישית, אני לא גורם מקצועי, ואני מסכימה שכדאי לפנות לארגונים שמתמחים באלימות במשפחה לעצות יותר מקצועיות.

( ורק רוצה להוסיף, ובבקשה אל תראי בזה האשמה כי זו ממש לא הכוונה, אני חושבת שבטיפול שווה לך גם לעבוד על איזה תגובות שלך עוזרות לסיטואציה ואיזה מקצינות אותה. לא כי את אחראית לאלימות שלו, אסור לו להרביץ לך בשום שום מצב ולא משנה מה את אומרת לו. אלא כדי שתצליחו לנהל את ה ויכוחים בצורה טובה יותר, אם אכן הכיוון שלך הוא להשאר ביחד תוך כדי טיפול)

שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.

זה שהוא מאשים אותך זה עוד יותר גרוע

אני ממש ממש חושבת שאת צריכה להתייעץ עם אנשי מקצוע מתאימים

ושולחת חיבוק והרבה כוחות

אל תוותרי עליך ועל הילדים

ובהצלחה עם ההתמודדות!!!

אל תתני למניפולציות לעבוד עלייך!

תתייעצי עם מומחים בתחום!

לאף אחת לא מגיע לחיות בפחד מבעלה שאם הוא כועס הוא יטיל אותה לרצפה. 

מציעה לך באהבה ודאגה גדולה לפנות לפורום מיכל סלה https://www.michalsela.org.il/

שם תקבלי יעוץ על ידי אנשי מקצוע, על מנת שתקבלי את ההחלטות הכי נכונות עבורך ועבור ילדייך ♥️ 

סיפרתי פה פעם על הגמילה שלו. אולי זה יעזור לך...

התייעצתי פה פעם על גמילה, אז משתפת גם בהצלחה... - הריון ולידה

אולי תשבי בינתיים....

בכל זכות יש פירוט של זה.

אבל חושבת שאפשר לבקש יפה ממי שנמצאת בתור אם זה בסדר שתיכנסי לפניה כי קשה לך להמתין.

אם אישה היתה מבקשת ממני לא חושבת שהייתי מסרבת..

בתא הלבשה לרוב מודדים ומתחלפים ולא תופסים תא להמון זמן.

את יכולה לבקש מהמוכרת כיסא לשבת

לפי מה שקראתי בקישור חנות לא נחשבת, אם הבנתי נכון-

זה לא ציבורי זה בעלות פרטית אם מנגישים לך מצויין אבל הם לא מחוייבים

זארה סייל בחודש שמיני- מראש התייאשתי. וכשבאתי נואשת לקופה המהירה שהיא הייתה לנכים או משהו נתקלתי באטימות וההורמונים והרגישות ואי ואי עלו לי.. מאז בקושי נכנסת לשם כשאני רואה שיש תור

אהה ואז עליתי לקופת גברים ושם!!!!!!!! כמה פרחחים לא אגיד מאיזו אוכלוסיה פשוט עקפו באלגנטיות ואי זה היה ערב סיוט

באמצע ההפעלה, הוא יותר קטן

אפשר לעשות תרסיס ממרכך ומים. אני משתמשת בזה לארונות הבגדים

מייבשת רגיל, ואחרי בהמייבש מסיים, מרססת קצת, ומפעילה לעוד 10 דקות וככה הריח נשמר

משתמשת בה עד גיל חצי שנה..
יודעת שיש כאלו שמאוד אוהבות של מתחברת

לק"י

זו מיטה עם 3 דפנות.

עריסה זו עריסה רגילה. יש כאלה שאפשר להוריד את הקרש למטה, ואז זה מספיק ליותר זמן.

נדמה שבשל יד שרה אי אפשר.

יש כאלה שיש להן דופן רביעית, ואז זה הופך לעריסה רגילה.

אפשר גם לשאול ממקומות מסויימים.

לי יש אחת בעבודת יד וברור לי שיספיק לו עד 5 חודשים לפחות

ולרוב הוא ישן בעגלה שלו והרבה יותר טוב צבמיטה

בעבר הסתדרתי מצוין עם עריסת פלסטיק -בגלל שמתכווננת בדובה ואפשר בגיל קטן להגביה את המזרון ןאז יותר קל להניח

עריסת עץ לש יד שרה מממ שלא ממליצה כי היא נמוכה ואצלי היו כולם מתעוררים מזה וגם לי היה מסורבל להתכופף ככה עם המעקה ..

מאשרים שמירה אם יש סיכון לאם/ לעובר/ חשש ללידה מוקדמת, או שאופי העבודה בעייתי.

אז באמת השאלה למה צריך מעקב צפוף, אם אין איזה סיכון קשה לי האמין שיאשרו רק בגלל אינטנסיביות של בדיקות.

בהצלחה, ושיהיה בידיים מלאות!

עובר קטן.

ב"ה בלי צירים או קיצור צוואר...

שבוע מוקדם יחסית (ללידה. עוד ממש פג...)

לא ניסיתי לבקש שמירה.

יש לך אפשרות לעשות חלק מהמעקבים בקופה, ואז זה יכול ללכת יותר מהר?

אני הייתי בבית חולים פעם בשבוע או שבועיים, והשאר עשיתי בקופה.

לחלק מהמעקבים הלכתי אחר הצהרים, לא בשעות העבודה. חלק יצאתי מוקדם מהעבודה, וחלק לא הגעתי בכלל באותו יום.

השתדלתי להגיע לעבודה כמה שיכולתי.

זאת הייתה תקופה קשה, אפילו יותר מהתקופה שאחרי הלידה. אבל זה משהו זמני שעובר.

התחלתי את המעקב הצפוף בשבוע 31.

תלוי באיזה אחוזון ומה ההסטוריה. את פונה לרופא שלך בהריון בסיכון שם ממלא את החלק שלו, המעסיק ממלא את שלו ואת את החלק שלך וזהו

הרבה תפילות. ממה שהבנתי מאשרים יותר מהר מרופאים של ה.בסיכון בביתי חולים כי הם לא מביאים סתם

עשו לי כמה פעמים ולא היה לי כלום אח''כ.

הגיוני מאוד שזו התרחבות של הרחם או משהו...

אם את חוששת שמשהו לא תקין, אז כדאי ללכת לבדוק כדי שזה ירגיע אותך.

תרגישי טוב!

וחלק לא

זו בדיקה לא נעימה, שבאמת מפעילה לחץ, אבל לא כואבת ברמות היסטריות...

יכול להיות שעשו לך חזק מידי?

אבל כיסוי של כרית פחות מלחיץ מריפוד של ספה, כי מקסימום יתכווץ...

אם הריפוד של הספה יתכווץ זו כבר בעיה וצריך להחליף ספה

עשיתי 30 מעלות 600 סחיטה בלי מרכך יצא נקי לגמרי

(שוקו, קשקושים, דבק… ;) )

פעם הזמנתי מנקה ספות, לא משתלם עד שהילדים יגדלו… תמיד מתלכלך

האם יש פעילויות שאת נהנית מהן (חוץ מלנוח 😜, שזה באמת קשה לעשות עם הילד )?

למשל ספורט, בישול, ריקוד, טיולים, אופניים, יצירה וכו'?

את יכולה לנסות לשלב אותו בפעילויות האלה... ככל שהוא יגדל יהיה מגוון גדול יותר של פעילויות שאתם יכולים לעשות יחד 

הם גם מאוד אוהבים לטייל ולבחון דברים (למשל להסתכל על שיירת נמלים)

הם אוהבים להתנסות ולחקות פעילות של מבוגרים,

ובאופן כללי מאוד אוהבים את השהות המשותפת ואת היחס..

אולי כדאי להוריד את החסימה של "אני לא אוהבת.. ואני לא טיפוס של.."

תנסי לאפשר להורות לגלות בך צדדים חדשים.

חוויה עם ילד שלך לעולם לא תהיה כמו חוויה עם ילדים אחרים אז אי אפשר להסיק מאחד לשני.

דווקא בגיל הזה בדיוק מתחילים לפתח אישיות ותחומי עניין וזה ממש שלב מרתק בהורות מבחינת בניית הקשר עם הילד.

עוד מעט תתחילו לנהל שיחות (פשוטות) וזה פשוט ממיס ומתוק, השיחות האלו מאפשרות לנו הצצה לצורת החשיבה של הילד, ממחישות שהוא בן אדם בקטן.

לצרף אותו לעשייה שלך - לקפל כביסה, להפעיל מכונה, להדיח כלים, לטאטא, לנקות שירותים, לאפות ולבשל. זה בדיוק הגיל שהם מאוד אוהבים להצטרף למבוגרים!

אולי תאהבי לצייר יחד או לצבוע? להכין יצירות מחומרים מגוונים?

להקריא לו סיפור או להציג תאטרון בובות?

כמובן גם לצרף אותו איתך ליציאות מחוץ לבית - סופר זה מקום מרתק אם הולכים בנחת ולא ממהרים, דואר, סתם שיטוט בחוץ. בנסיעות מספרים מה רואים מהחלון, בהליכה ברגל מקפצים על מדרגות או מאפשרים לו ללכת על גדרות נמוכים.

גם לדברים האלו אין לי כוחות .אולי קשור להריון ולחוסר שינה אני מותשת מכדי לעשות איתו כל דבר ואולי זו פשוט אני, משעממת וחסרת אנרגיות. מטלות בית עושה איתו לפעמים בקטנות מה שאפשר. לא בדיוק נהנית אבל קצת פחות משעמם.

(מנסה להמשיך את מה שכבר כתבו כאן...)

אני, למשל, אוהבת לשיר. אז הבת שלי (שבערך בגיל הזה) יושבת עליי או לידי כשאני רובצת על הספה, ואנחנו שרות ביחד שלל שירים (בלי עין הרע היא מוזיקלית מאוד ואוהבת שירים). לפעמים גם אני שרה והיא רוקדת על הרצפה.

היו ילדים שהיו באים לשחק איתי על הספה - מביאים את משחק ההרכבה או הדמיון שהם אוהבים, יושבים לידי ומשחקים, ומדי פעם הייתי עוזרת להם.

או הקראת סיפורים - גם את זה אני אוהבת, וילדים גם אוהבים.

אני באמת טיפוס כזה בלי הרבה אנרגיות (לא רק בהיריונות), אז קשה לי לעשות עם הילדים פעילויות שדורשות מרץ, לכן מצאתי לעצמי את הדברים שקל לי לעשות איתם.

עוד נקודה:

אמנם ילד בגיל הזה נראה לנו קטנצ'יק וחסר עניין (לא מעניין לדבר איתו כמו עם מבוגר או עם ילד גדול), אבל זה דווקא יכול להיות האתגר - לראות בו את האדם הקטן שהוא, למצוא את הדברים המדהימים שיש בו כבר עכשיו.

בסופו של דבר זה גיל מתוק! הם מפציצים ב"פנינים" בגיל הזה (גם אם הם עוד לא ממש יודעים לדבר, כמו הבת שלי). אפשר להתחיל לאסוף אותן, ממש כמו פנינים אמיתיות, לרשום אותן (אפשר גם כאן בפורום ), ליהנות מהן, לצחוק, לתעד אותן מתוך מחשבה שהגיל המתוק הזה יחלוף עוד מעט ונתגעגע אליו...

אני קוראת לזה "לאסוף רגעי נחת" - רגעים כאלה שגורמים לי לשמוח בילדים שלי ולשמוח באימהות שלי.

נכון, היריון הוא תקופה מעייפת ממש, גם פיזית וגם נפשית, וקשה לעשות דברים גדולים ולהתחיל בשינויים מחשבתיים. אבל כדאי לנסות להתחיל בקטן, ומשם בע"ה להתגלגל.

בסופו של דבר, כלי ההתמודדות שתרכשי עכשיו יעזרו לך בע"ה בעתיד, בהיריונות הבאים בע"ה, כשיהיו לך אפילו עוד ילדים ותצטרכי ליהנות איתם למרות שאת בהיריון... (וגם אם לא תהיי שוב בהיריון - אלה כלים שיעזרו לך בכל מיני מצבים של עייפות פיזית ונפשית, שיכולים לצוץ לכל אישה במהלך החיים)

מאחלת לך הרבה כוח!

ואני נהנית מההתפתחות שלו ברוך השם, אבל כל הקטע של המשחקים מתיייש אותי, בעיקר כשאני לבד רוב היום ולא הלך לגן כבר שבועיים

תודה רבה כל התשובה

ומבינה אותך, זה באמת מתיש... (אצלי יש גם ילדים גדולים, שהרבה פעמים מעסיקים אותה, אז אולי כבר שכחתי כמה זה יכול להיות מתיש כשהכול עלייך...)

מקווה שתמצאי דרכים קלות להעסיק אותו, וגם משחקים שהוא יוכל להעסיק את עצמו... (אולי מגנטים, בימבה, בובה ועגלה, המפתח להתפתחות, מגה בלוקס, משחקים מנגנים...)

את נהנית לעשות דברים לבד?

זה מרגש? משמח? מספק אותך?

את מרגישה לאות כללית בחיים או רק עם הילד אין לך כח לעשות דברים?

הברזל בסדר לדעתי אבל צריכה להקפיד.

וכן באופן כללי אני קצת בחששות וקשיים מסוימים אז בטוח שזה משפיע

אז גם אם לא מאוד אוהבת מטלות הבית נהנית מזה שהספקתי ויהיה לי אחכ ערב שקט.

ממליצה לקנות משחקים שיעסיקו אותו ואז תוכלי לנוח לידו.

או לצאת לגינה ואז הוא משחק ואת מדברת עם חברות. יש עכשיו מזג אוויר מעולה

הילד דורש עדין הרבה טיפול והרבה עבודה סיזיפית, הגיוני לא להפיק מזה הנאה.

אפשר להפיק הנאה מדברים חמודים שהילד עושה/ אומר, ממה שמעניקים לו במשחק/ עשייה משותפת.

להזמין חברים

לנסוע לבקר חברות

לצאת לגינה

לצאת לפעילויות שכונתיות

ואם נמצאים בבית

לתת לו לעזור בכביסות, לסדר,לשים דברים במקום, בהכנות לבישולים ועוד..

אצלי טרמפולינה היא ממש הצלה בקטע הזה.

אבל כן, הרבה פעמים אני משחקת אתו במכוניות למרות שלא בא לי, או קוראת לו אותו סיפור בפעם האלף..

והמטלות. לי גם אין סבלנות לשבת ולשחק במשחקים, אבל להכנס למשחקי תפקידים זה קל בשבילי.

לדוגמא: אני נחה והיא נכנסת איתי למיטה ואנחנו מתחבאות מתחת לשמיכה מאריה.

או כשהייתי בהריון ושכבתי הרבה , הבת שלי הייתה האמא ואני התינוקת. הייתי מבקשת ממנה לכסות אותי ולטפל בי חח

או שסביב הצגה / סרט מצויר שאנחנו הדמויות האלה.

והדמויות האלה עושות את הדברים הרגילים/ המטלות שאת צריכה לעשות. מקווה שהובנתי חחח

וגם לצאת הרבה החוצה תמיד עושה טוב במיוחד בהריונות הרגשתי שזה מציל אותי

נס על טבעי

וכרגע בעיקר משתמשים באנרגיות השמחות שלנו לניקיון פסח (מפתיע שלמרות הלילה העייף שעבר עלינו - כמעט כולם פה עובדים במרץ ובערנות...)

ואולי זה באמת הרעיון - להודות לה' באמצעות קיום מצווה, מצוות פינוי החמץ לקראת פסח...

שנזכה לעוד הרבה ניסים, ובעיקר שמצוות הוצאת החמץ תפנה מקום גדול בעם לשובם של החטופים!

צודקת !!!

אנחנו אמרנו הבקר נשמת עם שירים וריקודים,

אם היה לנו סנהדרין בטח הם היו אומרים להגיד היום הלל.

מרגיש לי גם שצריך לעשות משהו.

אולי לקבוע שעה שכולנו נחלק בקלוואה ( או חמץ אחר...) ברחוב?

שמרגישה צורך לפרוק!!!!!!!!

מה שאת מתארת זה נפילת סוכר. זה כי את אוכלת פחמימה קלה ואז יש קפיצת סוכר בדם ונפילה שלו וזה התחושות שאת מרגישה.

זה ממש דורש עבודה אבל להחליף את זה במשהו עם חלבון.

למשל-

פריכיות עם גבינה

שייק פירות שמכיל יוגורט ואגוזים

סנדויץ חביתה

יוגורט וגרנולה/חטיף אנרגיה

יוגורט עם פרי חתוך 

עם יוגורט ופרי.

שעתיים אח''כ סנדוויץ' מלחם מלא עם ממרח חלבוני ושומן בריא (אבטקדו, טחינה, שמן זית, שקדים) וסלט.

בהמשך היום קפה ושוקולד.

את פותחת בבום סוכר אחרי הצום של הלילה. זה מקפיץ לך למעלה ומפיל למטה. 

אם אני יאכל חביתה ולחם?זה לא יהיה אותו הפקט?

של לקבל כח ואז ליפול?

הוא ממכר, וסוכר משוקולד מתפרק מאוד מהר.

אז את מקבלת אנרגיה לזמן קצר, ומיד הכל יורד.

וגם מפתחת תלות להתחיל את הבוקר עם מנה של סוכר.

אני ממליצה כמו @אורוש3 להתחיל עם יוגורט ופרי למשל.

או פרי ומעט שקדים / אגוזים. זה סוכר יותר איכותי, והשומן או החלבון ביוגורט מעכבים את עליית הסוכר המהירה.

אחרי זה לאכול ארוחת בוקר טובה, מפחמימה, חלבון וירקות. עדיף פחמימה מורכבת (קמח מלא למשל).

אני גם חייבת קפה עם משהו מתוק בבוקר

(חוץ מאשר בהריון, אז הקאתי מריח של קפה או שוקולד🥴)

כריך זה לא תחליף מבחינתי.

אם תוסיפי לשוקולד כמה שקדים הסוכר יתפרק יותר בהדרגה, וכן תנסי תוך שעה מהקפה לאכול משהו יותר רציני

פעם בתור חולת קפה לשעבר

שבין 7 ל9 הגוף מייצר אנרגיה של התעוררות לא זוכרת איך רשמו את זזה

ולכן בין השעות האלה לא טוב לשתות קפה כי זה פוגע בתהליך הטבעי הזה

אז אני תמיד הקפדתי על זה

קוראים לזה קורטיזול ואחרי היקיצה הוא גבוהה

ואם את שותה קפה זה הורס לך את ההתעוררות הטבעית של הגוף

ככה שעדיף לך לא לפתוח תבוקר בקפה

תחפשי קצת באינטרנט קל למצוא אתזה

לשתות את הקפה אחרי ארוחת בוקר

לא יודעת למה

אבל אם הקפה הוא על קיבה ריקה זה לא משפיע עליי טוב

ואם אני אוכלת קודם איזה סנדוויץ זה ממש הבדל

עדיין שותה קפה

אבל את השוקולד החלפתי ב2 בננות אחרי הקפה, ואני אוכלת גם  פחמימה כלשהי כדי להיות שבעה. וזה מחזיק אותי יופי. אין את התנודות האלה,ולא מגיעים לרעב קיצוני

בסוף אני אוכלת גם שוקולד, אבל רק בשלב יותר מאוחר של היום בדרכ

20240415111139.pdf

20240415111200.pdf

20240415134739.pdf

עכשיו אני רואה שפרסמו פה את האתר שלה.

בעיה לאספירין יחד עם אומגה 3  וויטמין קיי

עד עכשיו לקחת אספירין ועכשיו אין מרשם?

מי שלוקח אספירין קבוע יכול לקנות בלי מרשם

או שאת חושבת שצריך לקחת אספירין והרופא לא נתן לך?

למה נראה לך שצריך?

תחזרי לרופא ותשאלי למה לא נתן מרשם

בטח תמצאי איזה תסרוקת או סיכה או משו בשיער שיחמיא לה.

לכל סוג של שיער יש משו שמחמיא לו

תמצאי ותחרשי על זה 

ושיער אורך מאוד מהר

בגלל הכסף?

זה שווה לי את הבאסה..

לא כולם מוכשרים בזה כנראה🤫

נראה לי שווה ללכת לספר.

שהייתי רווקה לא הייתי מספרת את עצמי אלא הולכת למספרה, שיצא יישר או בשביל תספורת מקצועית.

זה ממש נורמלי שאת מרגישה ככה

הרבה פעמים לילדות קשה למרות שסיפרו לפי מה שרצו.

ההרגשה תעבור לך לבד מאוד מהר

והעיקר שהיא שמחה ומרוצה

כרגע היא ממש שמחה

ואני מבואסת שיצא לי עקום וקצר..

על עצמי לא הייתי מתבאסת כמו עליה

אם את בעניין, את יכולה למרוח לה קרם שיער קליל, זה יסדר קצת ואפילו יאריך טיפה במראה, ולסדר עם 2 קליפסים קטנים או גומיות סיליקון בצדדים, ממש מתוק לשיעור מתולתל.

או סרט/קשת

מקווה שיצמח מהר! 

על האמפתיה..

קצת נרגעתי.. 

היה ממש קשה..

מה שעזר לי בתור אמא זה קודם כל להבין שזה צורך שלו

להירגע עם זה

וזה שלב

השלב הראשון היה לזרום איתו

וחוץ מזה היו עוד הרבה דברים במקביל אבל זאת לגמרי הייתה תקופה שהתמסרתי לזה..

נראלי קודם כל בראש זה סוויץ שצריך לשנות זהוא באמת צריך אותך עכשיו

הקטנה קשורה אלי ברמות

מגיל מאוד קטן- כל פעם שאני עושה צעד ממנה- צרחותתת. אפילו כשהיא בידיים של אבא.

מתסכל ממש.. מכירה את הבחירות האלו, לרוץ לנגב לילד מהר ולשמוע צרחות שתי דקות או לקחת אותה איתי שתזחל בשירותים😅

עכשיו היא בת שנה ומה שהתחיל לעזור זה שהיא למדה לזחול על שש... היא פחות חסרת אונים כשאני מתרחקת, פשוט זוחלת אחריי. אני בד"כ גם קוראת לה שתבוא, אחרת היא עלולה להבהל שהלכתי ושוב צרחות. ועדיין אם אני הולכת וחוזרת והיא לא עומדת בקצב זה שוב צרחות.

מקווה שככל שהזחילה תשתכלל זה ילך וייפתר😅

לק"י

היה לי דימום הסתגלות של כמה ימים בהתחלה, ואז שקט לזמן ארוך.

בשלב מסויים היו קצת כתמים, שעברו מעצמם וזהו.

זו תופעה ידועה ומוכרת החל מ8-9 חודשים אחרי התחלת הגלולות שמתחילות הכתמות.

(אצלי אישית התחיל תמיד אחרי שנה פלוס)

התינוק כבר יונק פחות ולכן אפשר לעבור לגלולות משולבות - פחות משפיע על ההנקה בשלב זה.

לגבי מירנה, אין לי ניסיון אישי אבל אם את מתכוונת למנוע עוד פחות משנה ממה שאני מבינה לא שווה להתחיל. זה טוב למי שרוצה למנוע תקופה ארוכה. 

חלקם הגיעו אצלי תוך ימים בודדים

חלקם לקח ממש הרבה זמן

איזה שבועיים +