לגבי הלידה אל תדאגי. הכל יתהפך לטובה

תפנקי את עצמך ותדאגי לעצמך אל תדאגי. הכל יסתדר

אין לי עצה..

אבל רוצה לשלוח חיבוק גדול!

לבד-לבד בלי דולה? בלי סוג של מיילדת?

ככל הנראה שאפילו אמותינו הקדושות קיבלו איזושהי תמיכה ולא ילדו כחיות השדה.

אם היא שם אז זה לא לגמרי לבד.

הרי בסוף, מה תפקידו של הגבר בכוח במהלך לידה?

אני לפחות בעלי רק הפריע לי, ואני אוהבת אותו מאוד.

ובשולי הדברים אני רק חשוב לי להגיד שאני חושבת שלידה בבית חולים דווקא זה לכתחילה. 

פעמיים עשינו את זה.

זה היה מהמם.

נכון שלא לכתחילה, ולא מומלץ...

אבל אין לי אומץ ללדת בבית חולים. הלחץ שם עושה לי את הכל יותר כואב.

בכלל, כבר אי לי שום אומץ או רצון ללדת בכלל.

מרגישה שאני במציאות הזויה. 

אירוע שאמור להיות כל כך שמח וטוב, ואני פוחדת ממנו ולא רוצה אותו

איך ה' זרק אותי ככה למצב הזה??????

רפואה ציבורית בחינם.

יש בו כל מיני סוגים של מיילדות,

אפשר לבקש להחליף אם יש חיכוך, אפשר לבקש מינימום התערבות.

אבל לבד לבד לבד-

אני חושבת שזה לא מה שהבורא התכוון אליו וצריך מינימום של השתדלות.

גם מבחינת חס ושלום אירוע רפואי, וגם תמיכה פיזית ונפשית בך ובקבלת היילוד.

מהניסיון שלי גם במעייני הישועה גם בלניאדו יש מיילדות חמות ומהממות, לגמרי הייתי יכולה להיות חברה שלהן.

בהצלחה

ממליצה בחום על הר הצופים

אם בכל זאת תנסי בבי''ח..

הם הכי לא מתערבים שמצאתי

ואפשר גם לבקש מיילדת לפי הבקשות שלך וישתדלו

נראה לי שנכון שתדאגי לעצמך.

לדעתי בי''ח ולקבוע דחוף עם דולה.

ולראות איך לארגן עזרה בתשלום לאחרי הלידה.

חיבוק!

אחרי 7 ילדים, נשמע שעברתם כמה דברים ביחד. אני לא יודעת מה קדם לנתק הזה. אבל חושבת שצריך שמישהו ישבור אותו וידבר על זה.

הרי גם הוא בנתק. גם הוא מרגיש את זה.

ואולי, רק אולי קשה לו לפתוח את זה וגם לך. אני יודעת.

אבל- נדמה לי שבמצב שאת מתארת אין כבר מה להפסיד מלנסות. לא ללבן את המריבות הישנות.

אלא לומר לו: תקשיב, יש פה ילד שעומד להיוולד בקרוב. הוא של שתינו. בוא נחשוב איך אנחנו חוזרים לביחד? איך נעבור את האירוע המשמח הזה?

זוכרת שקראתי את זה בגברים ממאדים נשים מנוגה- שלגברים קשה לפתוח את זה ככה.

נכון, גם לנשים אבל אולי כשהוא יראה את הרצון שלך- גם משהו בו יתעורר. ותוכלו לחדש את הקשר והחיבור.

אולי, אולי גם לא אבל כאמור. נשמע שאין מה להפסיד מלנסות.

חיבוק  גדול גדול. 

זה באמת כיוון חדש- לא ללבן, אלא להסתכל קדימה איך עוברים את הלידה.

אם הבנתי אותך נכון.

אבל איך אני אומרת את זה????

אז עוד פעם אני זו שמבקשת את הקשר. נמאס לי. מבאס אותי. מתסכל!!

שרק לי אכפת ממה שקורה ביננו.

מבחינתו- אפשר ללדת והכל בסדר. אפשר לצאת בבוקר בלי לומר שלום והכל בסדר. אפשר לא לגעת ולהתחבק חודשיים וזה בסדר (???)

אפשר לראות אותי בבכי מטורף ולהמשיך את החיים כאילו כלום. 

אז לפני יומיים הוא ניסה ללטף קצת (ממש קצת!) ואני לא הגבתי. כמעט. 

כבר אין לי אמון באהבה איתו.

מתחרטת על כל השנים שלנו ביחד.

כי אז הייתי ''מתרצה'' ואחרי שהיינו מקיימים היינו חוזרים למצב המגעיל שלנו.

בלי מילים הוא לא יבין מה מציק לי

הוא באמת לא מבין

אבל הוא גם נמנע משיחות. או לא יודע לנהל אותן. 

אני כבר לא מחפשת מגע לשם מגע. 

אני רוצה קשר של זוגיות!! וזה לא יכול להסתכם בטכני ומיטה.

רק שתשימי לב שהיה גם ניסיון מצידו לקשר. זה לא שלא אכפת לו מהקשר בכלל.

אולי זה היה ניסיון קטנטן. אני לא יודעת כמה זה דרש מאמץ, אבל אולי זה לא היה פשוט לנסות ליזום קרבה כשיש ביניכם כזה מרחק והוא ידע שיש סיכוי גדול שתדחי אותו. 

פגועים, שניכם מהססים לעשות איזשהו צעד ראשון לקראת השני אבל חולמים עליו,

ושאולי הבשיל הזמן לחדש את הקשר.

מציעה לך משהו, שאצלנו בתקופה שהרגשתי שהכל יותר מידי קשה וחסום (לא ברמה של מה שתיארת אבל זה הספיק לנו כדי להבין שצריך כאן משהו אחר)- עזר מאוד.

אמרתי לו שיש דברים שצריך לדבר עליהם, אבל אני לא יכולה שזה יהיה בבית, זה תמיד יותר מידי מסגרתי, פחות מידי מאפשר להגיע לעומקם של דברים, צריך לשבת במקום אחר ולשנות אוירה.

השכרנו צימר יפה לכמה שעות, דאגנו לאוכל כיפי, אמרנו 4-3-וְ, ופתחנו את זה לעומק. הסברתי בדיוק, ואם צריך שוב ושוב מה מפריע לי, הוא ניסה להסביר איך הוא מסתכל על הדברים. זה לא שעכשיו הכל מובן, אבל זה נתן המון. מציעה עכשיו, עוד לפני הלידה לנסות משהו כזה. להקדיש זמן- כמה שעות, בוקר או צהריים או ערב, מחוץ לבית, במקום מאוד מאוד נעים, לפתוח את הלב, לתאר מה את מרגישה, מה מלחיץ אותך, מה מרחיק אותך- את עכשיו מדבררת את הצד שלך, ויש סיכוי לא רע שתגיעו משם להבנות איך להגיע ללידה יחד, איך להתקדם כשתחזרי לכוחותייך, אולי אולי אולי תוכלי להרגיש שוב קירבה. אבל אם הוא הפרטנר שלך ללידה- שלפחות תגיעו מאוחדים למשימה הזו. בהצלחה יקרה, איזו הרגשה נוראית לשאת את זה לבד... מקוה שנתתי עצה נכונה, אם לא קבלי פשוט חיבוק💕

שרוב הגברים ככה, לא יודעת אם זה מנחם אבל בכל זאת..

זאת אומרת כשיש מריבה /וויכוח/ מתח זוגי , לאישה מאוד קשה לצאת מזה בלי לדבר וללבן את הדברים יחד עם בן זוגה, ועד שזה לא יקרה החיים לא ייראו אותו דבר בשבילה, זה קם איתה בבוקר והולך לישון איתה בלילה, והיא הרבה בוכה/מסתגרת/בדיכאון או כל צורה אחרת שמבטאת את זה שהיא ממש לא ממשיכה כרגיל.

לעומת זאת הגבר...

ממשיך כרגיל.

ממשיך לשיר את השירים הקבועים שלו ,ממשיך לעשות את הכושר הקבוע שלו, ממשיך לישון כרגיל ממש. בקיצור ממשיך לתפקד כרגיל.

אמממה אני חושבת שזה שוני שנובע מההבדלים בין גבר לאישה ולא שוני שמראה שלאישה חשובה הזוגיות ולגבר לא.

אלא שכל אחד יש לו דרך אחרת להתמודד.  

זה שהוא רואה אותך בוכה והולך לישון כרגיל זה בריחה שלו, כי הוא לא יודע להתמודד עם זה.

זה פוגע, מאוד, הכי מבינה אותך בעולם.

וממש חשוב שכשהעניינים בעז"ה יסתדרו כל אחד יאמר את הצרכים שלו בקשר ואיך הוא היה רוצה שהשני יגיב.

אבל באמת שתדעי שבעלך לא אדם רע ולא אכפתי, זה טבע.

תחשבי שבמריבה זוגית שני בני הזוג לא היו מתפקדים, או שניהם היו עצבניים נורא, וכו'.. לא בטוח שזה היה יותר טוב.

בקיצור אהובה רק רוצה לשלוח לך חיבוקים ולאמר לך ששום דבר לא מאוחר, תקני לעצמך מתנה עצומה ללפני  הלידה ותלכו יחד לטיפול זוגי מייטיב.

לידה קלה בעז"ה עם ידיים מלאות.

ולא לבד. 

המחשבה הנכונה כנראה שהוא פשוט בורח ולא ממש אטום (לפחות נעים יותר לחשוב ככה)

אז ככל שאני מתבוססת בצערי כך הוא בורח לדברים אחרים (זה נשמע נחמד, אבל במציאות זה נראה ממש גרוע....)

שנינו מתפקדים, רק לא כזוג.

האמת שהיום יצאתי מהבית ועדיין לא חזרתי (בד''כ 14:00 זה הזמן שאני בבית עם הילדים)

אני באמת לא רוצה לחזור

אבל כואב לי להתאכזר לילדים שמרגישים שמשהו מאד לא בסדר....

והבנאדם אפילו לא מתעניין. לא שואל מה קורה, איפה את, מתי תחזרי, כלום.

נראה שהוא ממש מתעקש להמשיך להתעלם.

אני אנסה לחשוב שזה דרך שלו להתמודד, למרות שזה ממש קשה לי.

בעיניי הוא כבר אכזר. סליחה על המילה.

כמה אפשר???

והאמת, עם כל רגע שעובר המשבר הופך להיות לי הרבה יותר קשה ועמוק ושיהיה לא פשוט לגשר עליו.

כתבת ידיים מלאות.

פעם כתבתי על זה פוסט שלם אחרי שגיסתי ילדה תינוק מת

היום- אני לא יודעת מה אני מאחלת לעצמי.

סליחה על החפירות. באמת אין לי מקום אחר.

ותודה לכולן על החיבוק והמילים וההתייחסות!

אני רואה שכבר כתבו ופיתחו את מה שכתבתי למעלה.

אני חושבת שכרגע צריך להתעלות מעל המשקעים הקיימים ולבטא את מה שאת צריכה.

את זקוקה לו.

את זקוקה לאיש שלך, את זקוקה למשענת שלך.

כתבת שהוא ניסה ללטף אותך- כמה גברי להתחיל במגע.  

וכמה נשי לרצות קודם ללבן במילים.

תאמרי לו את זה.

לא נעים לנו ככה לא נעים הנתק הזה. אני מאמינה שגם לך לא נעים. בוא נחשוב איך יוצאים מפה?

יקרה. זה קשה! ממש קריעת ים סוף (בקטע של נחשון בן עמינדב, לדעתי)

אבל כן, את יכולה. ו- למה לא לנסות גם את זה?

וואו!! כל כך קשה!!  שוב מחבקת ומחזקת אותך ומתפללת שתמצאי את הכוחות 

ואת זה ניסיתי למנוע.

להיות ''מסתדרת'' בלעדיו.

כשאני מעבדת את זה פה אתכן אני מבינה כמה זה עצוב. כל כך עברנו ביחד וניצחנו רק בגלל ששנינו היינו ביחד. ועכשיו אנחנו כל כך חלשים! (טוב, אולי הוא לא ממש...)

אבל כמה אפשר להיות זו שפונה ומבקשת ונעלבת??

אני המון פעמים כן ניסיתי עד עכשיו!

בשבוע אחד הוא הצליח לבטל יציאה זוגית (שאני יזמתי, אלא מה...) וישב עם חבר על בירות ועישון עד 2 בלילה!

וגם לדחות מפגש זוגי נוסף- בשביל יציאה עם חבר אחר לאיזה מעיין!

כל כך רציתי להתנתק ממנו רגשית!

למה אני לא מצליחה?!

ותודה ענקית על ההבנה ♥️

קראתי פרוש חסידי יפה ומתוק

שמציאות הלכתית שלקחנו על עצמנו משפיעה על רגשותינו ועל הלך רוחנו

כשאישה נישאת לבעלה, השם טובע בה את הרצון שהמציאות הרגשית התקינה של נישואין תחול עליה.

בלהיות אהובה, שידאגו לה, יפרנסו אותה, בכך ש'אל אישה תשוקתה', להיות חשובה לו

וגם הפוך כמובן

כל עוד יש כתובה ואתם נשואים - השאיפה תמיד תהיה לתיקון

לנסות כל מציאות רגשית אחרת יביא לתסכול עמוק ולריקנות

בעצם העבודה על הנישואין ועל עצמנו, אנחנו משתלמים במידות, אבל גם מגיעים למציאות הרוחנית שאמורה להיות בינינו ושהרצון להגיע אליה לא מפסיק להתקיים בנו. ולכן התסכול

הוא מרגיש שנוא, הוא מרגיש שאת מרחיקה אותו אז הוא מתרחק.

הציפייה הטבעית שלנו זה שאנחנו נדחה, נלך מהבית ולא נחזור, או נסתגר כל היום בחדר, נסובב את הגב בלילה, ונצפה מאוד שבן הזוג ירגיש את הריחוק ובאופן טבעי ייחזר אחרינו, יראה לנו כמה אנחנו חשובות לו, ינסה להתקרב עוד ועוד..

אבל.. המציאות היא דדוקא הפוך, אנחנו מרחיקות אותו אז הוא מרגיש לא רצוי ולא רוצה לכפות את עצמו על זוגתו בכח.

את חשובה לו. מאוד. ובנסיון להראות לעצמך כמה את חשובה לו את מתרחקת ורוצה לראות מה יקרה.

והוא מתרחק בחזרה.

הפיתרון הוא להוריד את כל האגו ולעשות את הצעד הראשון בלהתקרב, או עם הוא עושה צעד אפילו קטנטנן אז להענות לו.

ולדבר.

לצאת לאנשהו למקום שעושה לכם טוב לנפש ולפתוח הכל.

ואם צריך אז להעזר בייעוץ זוגי.

לגבי היידים מלאות.. בבררר.. הלחצת אותי.

מברכת אותך שתצאי עם ידיים מלאות בתינוק/ת בריא ושלם ברוח ובנפש, ושייוולד להורים שחיים בשלום באהבה ובריעות.

חיבוק

מנסה לראות מתי הוא כבר יתעשת וייעשה משהו!

תקופה ארוכה מאד שאני זו שמרגישה דחויה.

וניסיתי לדבר איתו על זה מלא פעמים!!!

בנועם, בבגרות, בכבוד

וכל פעם הוא היה אומר כן כן ותכל'ס זה מתנדף לו אחרי יומיים.

אני זו שכל הזמן דחויה ומתגברת ופונה אליו ומדברת וחשוב לי שיהיה לנו טוב ביחד

והוא- כל פעם ''מתפספס לו''

ניסיתי לומר לעצמי שהוא לא אטום, הוא סתום. (סליחה על הציניות) אבל התייבשתי כברררר!

באמת מנסה לראות כמה אני חשובה לו, או חסרה לו, ויוצא שאני רק מוכיחה לעצמי עד כמה אני לא חשובה לו ולא חסרה לו והוא ממשיך לחיות את החיים. רק אני נמקה בכל הסיפור הזה!

כל כך הייתי רוצה למחוק את כל ה 15 שנה שלנו ביחד ולהתחיל מחדש עם הגבר הנכון (יש בכלל דבר כזה??)

או אפילו לחיות כרווקה מושבעת

אויש. זה נשמע כזה גרוע.

ה'!!!

שמישהו ינער אותו!!!

מדהים שזה ככה.

לדעתי

אם את רוצה זוגיות טובה - בכוחך להגיע אליה ולהניע אליה

ממשחקי כוחות לא תראי תוצאות

רק מעבודה עצמית, הכנעה ופגיעות.

זוגיות טובה היא בראש ובראשונה בריאות נפשית וכוח עבורך. מנוע אדיר לשמחה ומטיבציה וחיוביות והנעכ

ברגע שאת עושה שיקול מה הוא מרוויח מזה שאת פונה ומה את מפסידה בזה שאת עושה צעד (שזה בעיקר אגו) את יוצאת נפסדת.

ונכון שזה מעצבן. אבל את רוצה את הקשר והזוגיות. את גם צריכה אותו, לא רק רוצה.

זה התכל"ס.

מהתכל"ס עוברים ל-מה עושים

לא מחשבנים. ומגלים פגיעות. מגלים נדיבות כלפי בן הזוג ובעיקר כלפי עצמך כי כאמור - יש לך תועלת מזוגיות טובה. זו מטרה. וגם אמצעי. מה עושים בדרך אליה - אני מאמינה שהרבה.

השאלה היא אם את שם..

ממש להגיד:

'בעלי, לא טוב לי שאנחנו ככה. דמיינתי את התקופה הזו אחרת. אני רוצה להיות איתך בטוב. אתה חסר לי.'

ברגע שלא תמכת בו נניח כשהיה חולה, וציפית בחזרה - זו ציפיה שגויה. כי הוא בראש מחשבן ומכונס

ברגע שהוא לא נתן עזרה ראשון כשהיית חולה ואז גם את השבת לו כגמולו - את מחשבנת

זה לא מקדם אתכם כזוג

מה יקדם אתכם.? אחריות אישית כל אחד על החלק שלו, בלי להסתכל על השני קודם כל.

צריך לבנות מחדש.

צריך להוקיר כל מעשה קטן מתוך הבנה שיש פה מה לשקם.

ואם את לא מצליחה להגיע לזה לבד ממליצה על טיפול

חבל לבזבז זמן ואנרגיות על להיות מרוחקים כשהאושר נמצא מעבר לפינה

לגבי הלידה - הייתי זונחת ציפיות כרגע ללידת בית. אתם לא שם כרגע ואת מכוונת גבוה מדי לנק הזמן הנוכחית

תתחילי בצעדים קטנים להחזיר לעצמך את האיש שלך. לקבל ממנו אהבה. לגלות את עצמכם מחדש. ולתקשר מה מפריע לך.

לא מה הוא עשה לא בסדר. כי זה גם לא מועיל

במקום 'לא התייחסת אליי כש..' אני צריכה ממך יחס כשאני..'

כתבתי קצת מבולגן נראה לי כי אני ממהרת אבל מקווה שיהיה לך תועלת בדברים

❤️

בעזרת ה' בהמשך...

ביטחון עצמי זה לא רק להביע את דעתי בחופשיות מול כולם,

זה גם להבין שאם אני מבקשת לדבר, או מבקשת סליחה, או מבקשת לשים בצד,

זה לא אומר שאני פחותה! זה לא אומר שהוא ניצח אותי.

כי אין פה מנצחים ומפסידים.

ואת זה ממש צריך להפנים פנימה פנימה פנימה.

כי הדיפולט הוא לאחוז חזק בפגיעה, כי אין מצב שגם הוא פוגע בי וגם אני אבקש ממנו בעדינות לדבר על זה אחר כך. נכון? מה הוא יבין מזה? שהרשעות משתלמת...

אבל זה לא נכון.

כל זה מתוך חוסר ביטחון שגורם לך לאחוז בפגיעה בלי לשחרר.

את צריכה את הביטחון שהערך שלך רק עולה אם את מתנהגת בצורה יפה. הוא לא יורד בשום צורה.

יש משהו שהוא טוען כלפייך, ובפנים בלב את מרגישה שיש בזה קצת אמת?

כי לפתוח שיחה זוגית ב"אתה נורא ואיום בהתנהגות שלך.לא ראוי לי בכלל. תסתכל מה עשית ואני בהריון מתקדם"- זה אולי "חזק", אבל מפספס,את המטרה.

אולי כדאי לפתוח שיחה זוגית קודם במכתב.

לכתוב לו שקשה לך עם המרחק.

שאת רוצה שתחזרו להיות בקשר טוב,

כי את מאמינה בקשר הזה

ושאולי אפילו תצמחו מזה (אגב, שמתי לב שכאישה זה מחולל פלאים).

שאת יודעת שהוא כועס עלייך בגלל א',ב',ג'

וגם לך יש בבטן דברים להגיד,

ןאת רוצה שתדברו בנועם.

העיקר העיקר זה להבחען בין ביטחון עצמי מזוייף (אני אוכיח לו שאני צודקת, אני אעניש אותו, אני בחיים לא אבטא רגשות)

לבין ביטחון עצמי אמיתי (אני אגיד לו מה הרגשתי, אתן בו אמון, אני אכיר בדברים שבהם הוא צודק וכו').

בהצלחה רבה יקרה°

אחרי כמה פעמים שאת מניחה את הפגיעות בצד, ומדברת, ומשתפת, ובמקרה הטוב זה מועיל ליומיים ובמקרה הרע את חוטפת ''שיחת מוסר'' או ויכוח למה לא בסדר שאני מרגישה כך וכך---

הביטחון העצמי יורד לאפס.

רק פה אני מעזה להודות בזה.

מולו ומול העולם- אני אשה חכמה, חזקה... בלה בלה.

אבל באמת- שאני מרוסקת.

מעצם זה שאני רודפת אחריו.

מזה שהוא בתכל'ס חסר לי ואני כן רוצה אותו (כמה אני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא רוצה אותו בכלל!!)

שאלת אם יש משהו שהוא טוען כלפיי וזה אמת:

הוא טוען (יותר נכון ''מחזיר לי'') שאני אף פעם לא מרוצה ורואה רק את הרע במקום להודות ולהיות מאושרת.

מנק' מבט שלו הוא צודק. אבל רק מנקודת המבט שלו. אם היה מקשיב לי ומבין באמת על מה הכאב שלי---

מבחינתו-

קנינו רכב חדש (!) ואני צריכה להיות מאושרת.

יש לי ילדים בריאים ואני צריכה להיות מאושרת.

יש לנו בית קרקע וזה אמור לעשות אותי מאושרת.

אנחנו ''עובדים ביחד'' ויושבים פעם בשבוע לפגישת עבודה ואני צריכה להיות מאושרת.

שנינו עצמאיים וזה סיבה להיות מאושרת

אבל אני לא!

כי ברכב החדש הוא נוהג ומלכלך!

והילדים שלי קצת מוזנחים והציונים שלהם נמוכים הרבה פעמים, ורבים המון, ולא מחונכים לסדר וניקיון כמו שהייתי רוצה!

והבית שלנו אמנם ''פרטי'' אבל מכוער וקטן ולא משופץ כמו שתיכננו כשקנינו אותו.

ואני חיה בצמצום של מקום שאין לי איפה להכניס עוד תינוק הביתה והכל נראה כמו מעברה, ואין לי פרטיות במקלחת, ואני לא יכולה לארח ולכן הרבה קשרים משפחתיים מאד רופפים לי, והעבודה שלי מתבצעת על ''חצי קלאצ''' כי אין לי מקום נורמלי

ונעצרה לנו הבניה באמצע בגלל שכנה אחת אז עוד יותר הבית נראה כמו חורבה!

ואני בכלל לא אוהבת לעבוד איתו!! הוא קולגה מעצבן!!

והסברתי לו שאני מחפשת שנדבר לא רק על ענייני עבודה כל הזמן. שנהיה קצת זוג. הוא אמר שכנראה לא מסוגל לספק לי את זה ושאנסה למצוא את הסיפור הזה בדרך אחרת!

לא פוגע???

ושנינו עצמאים ולא מרוויחים כמו שכירים אפילו, אז מה הקטע??

וואי. כמה מירמור הוצאתי פה. סליחה. והאורך---

אם קראת את כל זה אז את משהו מיוחד.

ניסיתם ללכת לטיפול זוגי?

ומחילה יקרה, אבל הוא צודק❤️

בשיא העדינות אני אומרת. הוא צודק.

החמצן של גבר זה אישה שמחה

אם כלום לא טוב לך זה מרסק אותו

לא נעים להיות ליד אדם שכל הזמן מתלונן. לא לגבר מול אשתו, לא לאישה מול בעלה ולא לאף אחד מול אף אחד

ברגע שכלום לא משמח אותך זה מייאש אותו מלנסות דברים נוספים. כשהבסיס משמח - יש לאן לעלות

אני דווקא כן חושבת שבעלך אומר הרבה פה. וזה כן לדעתי מזמין אותך להקשיב לו ולעשות שינוי.

את כאילו תולה את כל האושר שלך ב- מה..?

מה באמת ישמח אותך..?

יש משו שקשה לך איתו - תנסה לשנות

ואם לא הצלחת - צריך להרפות ולקבל באהבה ולהסתכל על הטוב שכן יש. ויש הרבה ב"ה.

הרי מושלם אין אף פעם. ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו

לדעתי הענווה, יש לך עבודה לעשות שלא תלויה רק בו

עבודה על שמחה

אישה שמחה זו אישה שרוצים להיות לידה ולתת לה יוד. שמחה שלך מיתרגמת לבעלך כהצלחה ואישור לגבריות שלו ולטיבו כבעל

וההפך - את רואה את התוצאות..

אני עכשיו בתקופה של קושי לראות כך את הדברים, בטח שלא ליישם, אשתדל לזכור..

🙏

שיכול להיות שאני טועה ...

אבל מה שאת ציינת במה שכתבת, תמיד הפריע לך?

פשוט(ויכול להיות שאני טועה מאד) הזכרת לי מאד את עצמי כשאני הורמונלית במיוחד במחזור או תחילת הריון... כל הטענות שלך אחד לאחד... הנקיון, הליכלוך, הריבים של הילדים וכו' .. כל "החולשות" של הבית בולטות לי... ואחר כך כשהמחזור עובר או ההריון ניהיה בשליש השני , התחושות האלה עוברות לי....

על פניו זה נשמע באמת דברים די רגילים... ולא נשמע שהוא אדם רע או משהו...

ודרך אגב...אל תקנאי ברווקות... אומרת לך בתור מישהי שהייתה ברווקות מאוחרת ועדיין יש לי לא מעט חברות לצערי שכבר קרובות לגיל 40 ולא ישנות בלילה מהפחד שלא יהיה להם בעל ואולי פיספסו את הרכבת לילדים ... להישאר לבד זה בהחלט הרבה יותר מפחיד מבית מלוכלך/לא הכי יפה/ רכב מלוכלך/ ילדים חלשים בלימודים וכו'..

שאוטוטו זה ייפתר.

הבית שלי הוא באמת ניסיון לא קל!!

והרבה בעיות ניגרמו ממנו.

ובסופו של יום אני אכן מאשימה אותו בהתנהלות של הדירה הזו.

באופי של בעלי- הדברים הציקו, ודיברנו, ובפועל זה לא נפתר.

כן ייתכן שאני קצת הורמונלית ורגישה יותר, וסף הכאב שלי נמוך- אבל אני בהחלט מצפה ממנו ''להיטת איתי בהריון'' ולא להתעלם...

יקרה,

אני יכולה להגיד לך שאני נמצאת בתנאים הרבה יותר גרועים משלך, ואני מרגישה ברת מזל.

כי אני חושבת שהנקודה העיקרית שמכאיבה לך זה מה שכתבת בהתחלה.

את לא מרגישה אהובה, מחוזרת, מוערכת.

זו נקודת הכאב, לטעמי, שמסובבת את הכל, והיא גורמת לך להרגיש ש"כל זה אינו שווה לי".

כי אהבת בעל לאישה זה העיקר בנישואים, בבית. יותר מרכב חדש, יותר מבית קרקע יפהייפה, יותר מהכל.

ואת לא מרגישה את זה, וכואב לך. בצדק.

כתבת שאת מרגישה שאת רודפת אחריו,

וכתבת גם שהטענה המרכזית שלו כלפייך הוא שאי אפשר לעשות אותך מאושרת.

דיברתם על זה ביניכם?

על זה שאת רוצה להרגיש מחוזרת? על זה שאת רוצה לשמוע ממנו מחמאות?

דיברתם על זה בעדינות? בנעימות?

מה הוא אומר בנושא?

בעיניי זה הלב שחסר כאן. וכל השאר זאת תפאורה.

וכשזה כל כך כל כך כל כך הרבה----

זה מעליב!

כי מה שחשוב לך אתה לא מפספס.

וזה לגמרי נמאס לי להתחנן אליו שיתנהג כמו גבר בזוגיות.

נשבר לי.

תקשיבי, את בהריון.

אצלי זה מתבטא בחוסר אונים מוחלט. וחוסר יכולת לשלוט ולקדם את החיים כמו שאני רוצה.

ואז- הכל נראה קשה יותר, מאתגר יותר וחסר מוצא. גם התקופה שאחרי הלידה היא קצת כזו. את לומדת להכיר ילד חדש, להרכיב אותו עם כל המשפחה. ורק אחכ יכולה להתחיל לטפל בכל הבעיות החיצוניות שהעלית כאן. כרגע את מרגישה תקועה. ולכן זה כואב.  אבל זה לא באמת.

ההריון נותן לנו שיפוט מאד קיצוני על החיים.

אל תאמיני לו.

כרגע את מקדמת את החיים בהרחבת המשפחה. הדברים האחרים יחכו לשיפוט אובייקטיבי שלא קיים בתקופות כאלו.  

ובינתיים, בגלל שגיליתי את הנטייה הזו על עצמי. המיסגור עוזר לי לצחוק מעצמי קצת ולשחרר. לשמוח במה שיש ולחכות לאחרי הלידה. ( וגם יכול לעזור לבעלך גם למסגר ולא לקחת אותך ללב מידי)

יש לכם משפחה, פרנסה בית. ויש לכם עד 120 לשפר אותו. אני הולכת על הכיוון הזה כי אם בחרתם להביא עטד ילד לעולם הכיוון היה חיובי וגם אם טכנית הוא נתקע דווקא אחרי תחילת ההריון,  בהריון הפרופורציות לא ממש אמינות. אל תאמיני לעצמך. מה אכפת לך להאמין לו? בכל מקרה כרגע זה לא ניתן לשינוי.

(בדיוק בשבוע שעבר שכנה סיפרה שתמיד בחודש שמיני ככה היא מחכה כבר ללדת כדי לאפס בחזרה את הילדים המופרעים שנהיו לה בחודשי ההריון. )

הלוואי הלוואי שזה הכיוון.

בעל שאשתו לא מרוצה מייחס את זה אליו ולתפקודו כבעל ומרגיש כשלון, גם אם היא לא מרוצה ממזג האוויר (שכמובן לא קשור אליו בשום צורה).

בקיצור ,שניכם מכווצים, מפוחדים, פגועים . אתם צריכים ללכת ליעוץ חיצוני שיסיע לכם לצאת מהלופ הזה- חבל!

אין לי כבר ביטחון עצמי אחרי שהתרסקתי כמה פעמים.

עשיתי איתו שיחות יפות, במקרה הטוב היה שיפור של יומיים, במקרה הרע- הפעם- זה נגמר בטענות כלפיי שאני לא מרוצה אף פעם ושהוא לא יכול לספק לי את יחסי הזוגיות שאני מחפשת, אז שאמצא את הסיפוק הזה במקום אחר!!

ואולי מזה הכי נעלבתי. שהוא בעצם אומר- אני לא אשתנה. תתמודדי.

אני באמת לא מסוגלת להתעלות שוב ולפתוח את הדברים. התייאשתי. ואני כמו אבלה על הזוגיות הזו.

די. כבר אין לי אמון בו. אולי אני באמת מחפשת שהוא יוכיח את עצמו במשהו והוא פשוט לא מבין.

חבל לי על הכל.

בא לי להיעלם.

שנים של זוגיות יפה הולכות לפח עכשיו.

כאילו הכל היה טעות והכל היה הצגה אחת גדולה.

יש את אפרת צור שהיא מצויינת.

זה מלמד בין היתר לא להיות תלויה באחרים כדי להיות מאושרת. זה גורם לקשר הרבה יותר טוב ומקרב. (משחרר מכל התלות אחד בשני ליחס וכל זה)

מאחלת לך מכל הלב שדברים ישתנו לטובה ושתהיי מאושרת!

את אומרת שהיו 15 שנים של זוגיות יפה, אז מה השתנה פתאום? כנראה שהוא לא בן אדם רע, ושהיו לכם זמנים יפים שבהם כן היית שמחה בזוגיות. אז אולי הוא כן יודע איך לשמח אותך ולהיות בעל טוב? מה גרם לו להגיד לך את המשפט הזה שהוא לא יכול לספק את הקשר שאת מחפשת? זה תמיד היה ככה, או חדש מהתקופה האחרונה?

יכול להיות שההורמונים באמת מנפחים הכל למימדים עצומים יותר?

אצלי אני יודעת שבהריון אני לא יכולה לקחת ברצינות את מה שאני חושבת ומרגישה כלפי בעלי, כלפי הילדים שלי, כלפי עצמי, אמא שלי וכלפי אף אחד בעולם, כי הכל מרגיש כל כך קיצוני. 

עד ההריון הזה תיפקדתי כרגיל מבחינה רגשית.

אני מרגישה שעברתי חוויות לא פשוטות לפני ההריון הזה- שגורמות לי היום להיות קצת חרדה, חלשה נפשית, חסרת כוח סבל וסבלנות.

ו--- לא נעים, אבל האירועים היו בזכות האופי הבעייתי שלו. במו ידיו נוצרו בעיות שאפשר היה לדלג עליהן.

תכל'ס עכשיו אנחנו משלמים את המחיר 

קיבלתי פה המון תמיכה שהייתי כל כך צריכה, וגם מבטים אחרים על התמונה ואפילו ניעור קטן וצודק...

אתן מקסימות. אתן כח ענק!

תוך כדי שאני מעבדת פה את הדברים איתכם ובזכותכן, אני מבינה שבהחלט יש לי מה לשפר, אבל גם מה להתפשר.

זה הגבר שה' נתן לי.

גירושים הם לא אופציה מספיק טובה.

כרגע אין לי כוחות נפש לדבר וכאילו לפתור ושוב להתאכזב.

מקווה שנצליח להגיע לייעוץ זוגי,

עד אז אני מנסה מאד להמשיך את חיי כרגיל ''בלעדיו''.

זה אומר שטכנית אנחנו מדברים, אבל אין זוגיות. וגם לא מיטה.

זה קשה לי אבל זה הרע במיעוטו.

אני כן מחכה שהוא יישבר, אבל כבר לא מצפה. מקבלת את המציאות הזו.

סליחה אם אני מאכזבת אתכן, הלוואי שעוד אכתוב לכן שהכל הסתדר, בינתיים גם ההשלמה הזו והשחרור הזה- הם משהו.

תודה ענקית לכולן פה על כל מילה!

(ואם יש למישהי מה להוסיף פה או בפרטי- זה יותר מבסדר, רק לא נעים לי לתפוס את הבמה יותר מידיי זמן...)

והמקום שלך יותר ממובן. בעיקר העייפות הנפשית מההתעסקות סביב זה

זה באמת מעייף כשלא רואים אופק

זוגיות זה מסע ארוך לתוך עצמנו בעיקר וזה בסדר להרפות כשאין כח כדי להתפנות לזה בהמשך

הלוואי ותבשרי טוב ❤️

כי זה על אותו עניין של התקרבנות

אף אחד לא מסכן

לא מי שמשלם מיסים ולא זכאי להטבות

ולא מי שזכאי להטבות

זה צריך להיות הפוך

כל אחד צריך להיות בהודיה על מה שיש לו

וכן

כמעט כל דבר זה עניין של בחירה

אבל מה אתם מצפים שכולם יהיו בהייטק? כולם יהיו מנהלים?

תמיד יהיה מי שירוויח יוצר ומי שירוויח פחות, וכדי לא ליצור פערים גדולים מדי ועוני גדול המדינה מנסה קצת לאזן.

אבל להסתכל עליו במבט מפוכח

יש אנשים שמקבלים סיבסוד מהקופה הציבורית

ויש שמשלמים לה

וזה בעיקר תלוי בבחירה

אני אגב מהמשלמים

ופעם הייתי מהמקבלים

אף פעם לא הייתי קורבן

לא כשקבלתי ואולי אנשים לא היו מרוצים מזה

וכמובן לא כשאני משלמת

אני שמחה להיות מהנותנים

מה לעשות שהם לא מספיק חכמים או מוכשרים בשביל להרוויח מספיק? או שהם מרגישים שליחות בעבודה שלהם יותר מבמקום רווחי יותר?...

אבל אם נמצאים בצד של המקבלים

לא צריך להתמסכן אם אנשים שנותנים מתלוננים

כי יש כאלה שלא שמחים לתת

כמו כאלה שלא שמחים לקבל את המשמעות של לקבל

יורקים על מי שמרוויח פחות מהם?

מתעצבנים?

ומה את עושה? גם מתעצבנת

ככה בני אדם

כועסים לפעמים על כל מני סיטואציות

מותר

למרות שעדיף שכל אחד יהיה בהודיה על מה שיש לו

במקום לתת תמריצים לפי הכנסה היה אפשר לתת תמריצים לדוגמא לפי מיצוי כושר השתכרות - כלומר שני הורים עובדים מאה אחוז משרה - מאה אחוז הטבות, רק הירה עובד אחד, 50 אחוז הטבות. שניהם עובדים בחצי משרה - גם כן 50 אחוז וכן הלאה. ככה את מעודדת עבודה ולא גורמת לאנשים להישאר לפעמים בשכר נמוך יותר כי העלאה קטנה תקפיץ אותם מעל תקרת ההטבות ובפועל זה יצא לא משתלם. (אפשר כמובן לשים תקרת שכר יחסית נורמלית גם להטבות האלה שלא יצא שמי שמרוויח 50 בחודש מקבל אותן, אבל זה לא הנקודה).

המדינה לא מעודדת אבטלה אבל היא לא מעודדת עלייה בשכר.

אני יכולה לומר לך שהיתה תקופה שבעלי עבד 80 אחוז משרה באיזה מקום וממש היה על קצה דרגת המס מלמעלה, הוא רצה לעלות ל100 אחוז משרה אבל ראינו שזה מעלה אותו מעל דרגת המס ככה שאם נניח הוא עבד 4 ימים ושילם מס די מינימלי, מעבר ל5 ימים היה ממוסה ככה ש3 ימים בחודש הוא עובד בחינם ורק היום הרביעי שנוסף לו היה אשכרה מתווסף למשכורת. זה היה תוספת של איזה 200 שח ופשוט לא שווה את זה. אז כן במובן מסוים יש עידוד לא למצות את כושר ההשתכרות.

בנוסף זה מעודד אנשים שלא מדווחים על השכר שלהם, כי מעבר ל"חיסכון" במס, ככה הם מקבלים יותר הטבות. כשההטבות יהיו לפי כמות המאמצים שאתה משקיע והזמן שאתה עובד יהיה פחות חסר בדיווחים כי לא יפגע בך לדווח שאתה עובד יותר אלא דווקא יועיל לך

תחשבי שעל חלב במכולת היית משלמת 12 ש''ח

והקונה שלצידך היה מקבל אותו בחינם.

כל הנחה/סבסוד/ קצבה מגיעה מכספם של אזרחים אחרים.

אם אני לא מקבלת דרגה, הכסף שעליו אני עובדת ומגיע למס הכנסה מממן את הדרגה של אנשים אחרים.

למדינה אין כספים משלה, היא לוקחת את כספי האזרחים ומעבירה אותם הלאה, הגיוני שאנשים לא יהיו מעוניינים שכספם יגיע לאנשים אחרים. (לצדקה שלי אדאג בעצמי).

האם זו בעיה של הממשלה הנוכחית? לא בהכרח. של כל ממשלה שדוגלת במדינת רווחה קיצונית.

(עוד לא התייחסתי לזה שציבורים שלמים לא מתפרנסים כי המדינה אחראית לפרנס אותם לפי דעתם)

באופן כללי, יש נטייה לרשתות החברתיות ליצור הרבה רעש, ולפלג.. חדשות מספרות מה שרע ולא מה שטוב, כדי לנסות להראות לנו שהכל רע...

בפועל רוב האנשים לא מרויחים 50 וגם לא 40... (זו אולי גם נטייה של רשת חברתית , להראות לנו את הקצה אז חושבים שהרבה מרויחים ככה) , זה מבעס שלא מקבליים דרגה ולאדם נורמלי שההכנסות שלו קצת גבוהות (נגיד 15,16 זה יכול להיות משמעותי מאוד מאוד במשכורת התשלום על מעונות)... מה גם שיש אנשים שמרמים , וכמעט לא עובדים וומסוסבדים מאוד וזה מבעס....

הבעיה שהרבה פעמים אותם אנשים שמתלוננים על סבסוד למישהו אחד, מתלוננים גם למה המדינה לא מסבסדת משהו אחר או למה שכר המינימום הוא לא 40...

אם אתה לא רוצה שהמדינה תסבסד את המעונות אל תלך למעון מסובסד. לך למעון פרטי שלא בטוח יהיה יותר יקר.

אל תלך למעון מסובסד - איך זה עוזר?

סבסוד המעונות לא נלקח ישירות מהתשלום של ההורים שמשלמים סכום מלא.

עזבי, לא זוכרת כבר מה רציתי לכתוב 😅

אין לי בעיה עם סבסוד, אבל שיהיה לכולם או לא יהיה.

אין שום הצדקה שהכסף של אנשים שמשלמים מס הכנסה ילך לאלה שלא.

לצדקה שלנו נדאג בעצמנו.

אגב. אותם אנשים שרוצים שהמדינה תממן את הלימודים, בריאות, תשלם קצבאות, תאריך את חופשת הלידה על חשבונה גם רוצים שהמדינה תגדיל את השכר שלהם באמצעות רגולציה על שכר מינימום.

אף פעם לא הארכתי אז לא מכירה, או שהארכתי ונשארתי עם הפעוט בנוסף בבית.

מבינה אותך ומסכימה איתך.

שנה שעברה בספטמבר 2 הקטנים שלי היו בו שנה ושמונה, ובת ארבעה חודשים.

היה לי מאוד חשוב להשאר עם הקטנה בבית עד גיל חצי שנה אבל אחרי החגים חזרתי לעבוד כך שלא יכולתי להשאר עם שניהם בבית.

בפועל שילמתי על שניהם מתחילת שנה, כדי לשמור מקום כי אם הייתי מחכה לגיל חצי שנה כבר לא היה לי לאיפה להכניס את הקטנה ( אין אצלינו עוד אופציות)

ככה שילמתי על חודשיים מחיר מלא על 2 ילדים (קרוב ל7000) כאשר בפועל אחת הייתה איתי בבית

האמת שכן זה מעצבן מאד.. לעבוד קשה מאד ואז לוקחים לך המון המון מהמשכורת למיסים.

אם בעלך לא היה איתך בחגים,שבתות וכו' , את היית מרגישה כמו חד הורית שהכל נופל לך על הכתפיים ומוציאה המון כסף על בייביסיטר, האוכל מוכן לשבת, וכו' וכו , הייתם מרווחים יפה אבל היו לוקחים לכם 35 אחוז לפחות מהמשכורת שכל כך עמלתם בשבילה , גם היית אומרת ככה?

אז אומרת לך מהצד שחווה את זה, כן זה מעצבן מאד.

אי אפשר לאכול את כל העוגה, ואף אחד לא מחלק כסף חינם. בשביל משכורות גבוהות אנשים עובדים קשה מאד, וזה בא על חשבון דברים אחרים שלך יש ולנו אין. והמון המון לחצים והישרדות.

בהכרח עובד פחות קשה

בכל אופן על אלה שרצו את המשכורת של בעלי מוזמנים לעבוד גם בשבתות בחגים ולראות איך זה שהבעל לא נמצא איתם באירועים, שמחות , בדיקות רפואיות וכו'. הכל הכל לבד. כל דבר יש לו יתרון וחיסרון.

ולאוכלוסיות רווחה כן יש קשר ישיר לזה.

דבר ראשון אחוז המיסים בארץ הוא לא מהגבוהים בעולם,

אבל אחוז ההטבות החברתיות שנגזרות מהמיסים והחלוקה של מי משלם את רוב המיסים לא הוגנת.

על חלק גדול אין לנו שליטה ברמה האישית - כי מדובר ובכספי מיסים שהולכים לביטחון המדינה ותשלום חובות לאומיים - לכן נגזרת ענקית מהמיסים הולכת לזה ולא לטובת החברה.

מה שנשאר מהמיסים מתחלק במדיניות רווחה כמו סבסוד מעונות (זה לא משנה שאת מקבלת רק "400" שקל, הסך הכללי יוצא הרבה ביחס לשארית מס שנשאר, אבל ביחס למדינות אירופיות אחרות , אנחנו יחסית לא מדינת רווחה)

עם החרדים יש שתי בעיות

אחת - אחוז עבודה נמוכה בעיקר אצל הגברים (משהו כמו 53% חרדים לעומת 86% חילונים)

השנייה - גם כשכבר יוצאים לעבוד, ההכנסות נמוכות מאוד בהשוואה למגזרים אחרים - כלומר משלמים פחות מיסים.

מה שמוביל ל- ציבור שעובד קשה ומתפתח בקריירה - ואוכל אותה. "מעמד הביינים"

גם מיסים גבוהים, גם כמעט לא נהנים מהטבות.

לכן כן, הם לא טועים, המדינה מעודדת אבטלה.

יש תמריץ שלילי, משהו בחלוקה הזאת לא עובד טוב.

אפשר להסתכל על יתרונות אחרים שחרדים מביאים כמו ילודה שזה חשוב מאוד למדינה במצב שלנו (לא רק מורל לאומי, פשוט פיתרון דמוגרפי) וערכים יהודיים למי שמאמין או רואה בזה צורך.

אם מסתכלים רק על בפן הכלכלי, בהחלט יש בעיה.

השילוב של מדינה עם צורכי ביטחון כל כך גבוהים ומגזר שלא מכניס משכורות גבוהות וגם כשיוצא לעבוד משלם מיסים נמוכים, לא כרגע וגם לא בעתיד (כל מערכת הכוללים, ישיבות שמשמרים את המצב ) מבחינה כלכלית בלבד-בעייתי.

יש אחוז גדול מהעם שעובד יותר ומשלם יותר ונהנה פחות. ככה פשוט.

זה לא משנה כמה קשה את עובדת,

באופן כללי מקרים פרטיים בודדים לא משנים את התמונה הגדולה.

זה גם עניין כלכלי כבד

כי חוסר ילודה פוגע קשות בכלכלה

אני לא בטוחה מה תורם יותר לכלכלה

ילודה/ לעשות כסף ולשלם מיסים

בראיה רחבה ועתידית

בהנחה שהילדים שנולדים נכנסים למעגל העבודה ולא הופכים באופן סיסטמטי לאוכלוסיית רווחה.

אחד המטרות של מדיניות רווחה היא לצמצם פערים ולעזור לאוכלוסיות חלשות להתרומם.

הבעיה שנראה שהחרדים מעוניינים להישאר במצב הקיים (אני יודעת שיש שינוי אבל במיינסטרים הרבני)

זה ציבור שלא מקדש קריירה, יש בזה הרבה יופי ערכים אבל כלכלית זה פוגע.

רווחה נכונה צריכה ללכת ברובה למקומות שישתלמו לה.

כמו סבסוד לימודים וכו'. לא כדי לשמר רווחה.

בקיצור אנחנו מדינה מאוד מורכבת

ואין פיתרון קסם

לא יהיה כאן איזה מושיע אחרי הבחירות

רק צריך לקחת בחשבון את האחוזים של היוצאים מהחברה החרדית שעולה כל הזמן

את אחוז הגברים העובדים שגם עולה בהדרגה

ואת גובה המשכורת של הנשים שגם עולה בהדרגה ואולי גם של הגברים

ברור שלא יהיה מושיע

שינויים לרוב מגיעים מהעם ולא מההנהגה

הבעיה הזאת של המיסים ומעמד הביינים שנדפק קורה כמעט בכל חברה עם ערכים סוציאליסטים

אבל אני חושבת שהטינה המרכזית לחרדים כרגע היא שאידאולוגית הם רוצים לשמר את המצב + מצב הגיוס ששם הם לא יוצאים שם טוב + מרמור של אזרחים שעובדים קשה ומקבלים מעט

הבחירות לגמרי רכבו על הגב שלהם

אבל מתחת לפרופגנדה יש גם הרבה אמת וזאת חברה שצריכה לראות איך היא מתאימה את עצמה למצב

היה טינה לחרדים

גם בצדק וגם שלא

לכל חברה יש את הבעיות שלה

כולל הכלכליות

(נניח החברה החילונית חוגגת על פנסיות תקציביות/ משרות ממשלתיות מיותרות

יותר מכל חברה אחרת

במשך שנים ארוכות)

בינתיים אני משלמת מיסים וגם על המוסדות החרדיים של הילדים שמתוקציבים באופן חלקי ביותר

כלומר משלמת פעמיים

אבל לא מתלוננת

לא יודעת מאיזה מעמד אני

ולא מעניין אותי שדופקים אותי

אני יכולה לדאוג לעצמי בכל מקרה

בתור חרדית רוצה לומר לך שנכון שיש חרדים שלומדים או שעובדים בשכר נמוך. אבל כמעט כל מי שאני מכירה סביבי כולל כל משפחתי הקרובה, חברות, שכנים- אנשים עובדים קשה, מרוויחים יפה, משלמים המון מיסים, (הרבה פעמים מקבלים פחות בהרבה דברים כמו חינוך... אבל לא רוצה להיכנס לזה) ואח"כ עוד מתבכיינים שאנחנו חיים על חשבון החילונים... ממש מתסכל לשמוע את זה כשאנחנו משלמים אלפי שקלים בחודש למיסים וכנראה ממנים דרגה במעון למשפחות אחרות בעוד שאנחנו לא זכאים (ברוך השם בגלל הכנסה).

רוצה רק לומר שלא להאמין לכל מה ששומעים בתקשורת, תדברי עם כמה אנשים באופן עצמאי ותקבלי תמונה שונה...

אני מאמינה לכל מילה שלך, אבל סטטיסטית אתם כנראה לא מייצגים את רוב הציבור החרדי..

הציבור החילוני וגם הדתי במובנים מסוימים, הם מאד אינדיווידואליים - כל אחד לעצמו לטוב ולרע. אין "כוח קהילתי" מול גופים עסקיים, קופות חולים וגופים ממשלתיים, אבל גם מתייחסים לכל אחד לעצמו.

מי שמשתייך לקהילה שמתייחסת לעצמה כגוש אחד - זה עובד כשזה נוח, אבל קורה גם כשזה לא נוח..

התסכול שלך מאד מובן, באמת! אבל תביני מאיפה זה מגיע..

וגם מהיכרות קרובה עם משפחות חרדיות שעובדות ומתגייסות.

לצערי זה לא מספיק.

אני לא צורכת חדשות בכלל

הנתונים הם ממשרד העבודה ומכון הרישוי לדמוקרטיה

אפשר להתייחס לערכים אחרים שהחברה הזאת מביאה

אבל בפן הכלכלי כשמדובר במספרים אלה הנתונים

אבל אתעכב על הבעיה השנייה של החרדים - שהם מרוויחים קצת.

למה אתם חושבים שחרדים בכוונה מרוויחים קצת? כי הם מקבלים הטבות אז זה משתלם להם? ממש לא!

ואגב זה לא רק חרדים, זה גם הרבה נשים דתיות שחשובה להם עבודה קרובה לבית/פחות שעות/לא לקחת את העבודה הביתה וכו'

הן מוכנות להרוויח פחות בשביל התנאים

הם בוחרים בתנאים שמתאימים להם ושמביאים להם על הדרך הטבות

הם מרוויחים קצת כערך

לא בגלל ההטבות

בגלל חוסר בלימודים גבוהים או רצון לקריירה משגשגת

בגלל ערכים אחרים שקודמים אצלם לערך כסף

זה אולי ראוי להערכה למי שמסתכל בלי שיפוטיות

אבל בכלכלה זה פוגע

לכן הם מעוררים הרבה כעס

השאלה מה יקרה אם ההטבות יעלמו ואז נדע האם הם הסתמכו על ההטבות או שערך שלהם גדול מכל הטבה.

אולי הם יצמחו להיות כמו קהילות חרדיות בחו"ל

משגשגות כלכלית

וממנים לעצמם כוללים

כלומר בוחרים מקצוע עם הכנסה נמוכה אבל מן הסתם מתוך הנחה שיהיו להם הטבות פה ושם.

תחשבי על עצמך, אני שואלת בכנות באמת, מענין אותי (כי כשאני בחרתי מקצוע הייתי ממש קלולס ולא הבנתי כלום מהחיים. התגלגלתי למקצועות אחרים עם הזמן) - אם כשהיית בוחרת מה ללמוד היו אומרים לך: יש למקצוע הזה יתרונות xyz (מה שבגללו בחרת את המקצוע) אבל תחיי בעוני ולא תקבלי שום הטבה אף פעם - עדיין היית בוחרת את המקצוע הזה? כי אני מניחה שבמצב כזה היית מעדיפה לבדוק מקצועות יותר מכניסים. כמו בארהב שמי שרוצה לחיות ברמת חיים מסוימת, לשלוח לביס יהודי וכו יודע שהוא חייב לכוון למקצוע מכניס מאד..

אז זה לא חוכמה שציבור מסוים "יסכים להרוויח קצת" בשביל הערכים שלו, אם ברגע שהם לא יכולים להסתמך על הטבות ממשלתיות הם יכעסו שגוזלים אותם, כמו שקורה במניעת הטבות למשתמטים. זה לא נקרא להסכים להרוויח קצת אלא להסכים לקבל תלוש נמוך והטבות גדולות

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

מה בערך התקציב?

היינו במקום מאד יפה בפקיעין. אבל זה גדול מאד וגם יחסית יקר

תגידי אם רלבנטי אשלח לך מספר

תקציב לא נמוך אבל לא גבוה מדי...

בפקיעין גם אני מכירה אחלה מקום, אולי זה אותו מקום

עם משפחות גדולות יותר.

תנסי וילות היוקרה

R צימר

תסנני לפי חדרים ועם בריכה.

תמיד מגיעים מאתרים כאלה וזה דווקא מצוין.

סתם לחפש באינטרנט.