לגבי הלידה אל תדאגי. הכל יתהפך לטובה

תפנקי את עצמך ותדאגי לעצמך אל תדאגי. הכל יסתדר

אין לי עצה..

אבל רוצה לשלוח חיבוק גדול!

לבד-לבד בלי דולה? בלי סוג של מיילדת?

ככל הנראה שאפילו אמותינו הקדושות קיבלו איזושהי תמיכה ולא ילדו כחיות השדה.

אם היא שם אז זה לא לגמרי לבד.

הרי בסוף, מה תפקידו של הגבר בכוח במהלך לידה?

אני לפחות בעלי רק הפריע לי, ואני אוהבת אותו מאוד.

ובשולי הדברים אני רק חשוב לי להגיד שאני חושבת שלידה בבית חולים דווקא זה לכתחילה. 

פעמיים עשינו את זה.

זה היה מהמם.

נכון שלא לכתחילה, ולא מומלץ...

אבל אין לי אומץ ללדת בבית חולים. הלחץ שם עושה לי את הכל יותר כואב.

בכלל, כבר אי לי שום אומץ או רצון ללדת בכלל.

מרגישה שאני במציאות הזויה. 

אירוע שאמור להיות כל כך שמח וטוב, ואני פוחדת ממנו ולא רוצה אותו

איך ה' זרק אותי ככה למצב הזה??????

רפואה ציבורית בחינם.

יש בו כל מיני סוגים של מיילדות,

אפשר לבקש להחליף אם יש חיכוך, אפשר לבקש מינימום התערבות.

אבל לבד לבד לבד-

אני חושבת שזה לא מה שהבורא התכוון אליו וצריך מינימום של השתדלות.

גם מבחינת חס ושלום אירוע רפואי, וגם תמיכה פיזית ונפשית בך ובקבלת היילוד.

מהניסיון שלי גם במעייני הישועה גם בלניאדו יש מיילדות חמות ומהממות, לגמרי הייתי יכולה להיות חברה שלהן.

בהצלחה

ממליצה בחום על הר הצופים

אם בכל זאת תנסי בבי''ח..

הם הכי לא מתערבים שמצאתי

ואפשר גם לבקש מיילדת לפי הבקשות שלך וישתדלו

נראה לי שנכון שתדאגי לעצמך.

לדעתי בי''ח ולקבוע דחוף עם דולה.

ולראות איך לארגן עזרה בתשלום לאחרי הלידה.

חיבוק!

אחרי 7 ילדים, נשמע שעברתם כמה דברים ביחד. אני לא יודעת מה קדם לנתק הזה. אבל חושבת שצריך שמישהו ישבור אותו וידבר על זה.

הרי גם הוא בנתק. גם הוא מרגיש את זה.

ואולי, רק אולי קשה לו לפתוח את זה וגם לך. אני יודעת.

אבל- נדמה לי שבמצב שאת מתארת אין כבר מה להפסיד מלנסות. לא ללבן את המריבות הישנות.

אלא לומר לו: תקשיב, יש פה ילד שעומד להיוולד בקרוב. הוא של שתינו. בוא נחשוב איך אנחנו חוזרים לביחד? איך נעבור את האירוע המשמח הזה?

זוכרת שקראתי את זה בגברים ממאדים נשים מנוגה- שלגברים קשה לפתוח את זה ככה.

נכון, גם לנשים אבל אולי כשהוא יראה את הרצון שלך- גם משהו בו יתעורר. ותוכלו לחדש את הקשר והחיבור.

אולי, אולי גם לא אבל כאמור. נשמע שאין מה להפסיד מלנסות.

חיבוק  גדול גדול. 

זה באמת כיוון חדש- לא ללבן, אלא להסתכל קדימה איך עוברים את הלידה.

אם הבנתי אותך נכון.

אבל איך אני אומרת את זה????

אז עוד פעם אני זו שמבקשת את הקשר. נמאס לי. מבאס אותי. מתסכל!!

שרק לי אכפת ממה שקורה ביננו.

מבחינתו- אפשר ללדת והכל בסדר. אפשר לצאת בבוקר בלי לומר שלום והכל בסדר. אפשר לא לגעת ולהתחבק חודשיים וזה בסדר (???)

אפשר לראות אותי בבכי מטורף ולהמשיך את החיים כאילו כלום. 

אז לפני יומיים הוא ניסה ללטף קצת (ממש קצת!) ואני לא הגבתי. כמעט. 

כבר אין לי אמון באהבה איתו.

מתחרטת על כל השנים שלנו ביחד.

כי אז הייתי ''מתרצה'' ואחרי שהיינו מקיימים היינו חוזרים למצב המגעיל שלנו.

בלי מילים הוא לא יבין מה מציק לי

הוא באמת לא מבין

אבל הוא גם נמנע משיחות. או לא יודע לנהל אותן. 

אני כבר לא מחפשת מגע לשם מגע. 

אני רוצה קשר של זוגיות!! וזה לא יכול להסתכם בטכני ומיטה.

רק שתשימי לב שהיה גם ניסיון מצידו לקשר. זה לא שלא אכפת לו מהקשר בכלל.

אולי זה היה ניסיון קטנטן. אני לא יודעת כמה זה דרש מאמץ, אבל אולי זה לא היה פשוט לנסות ליזום קרבה כשיש ביניכם כזה מרחק והוא ידע שיש סיכוי גדול שתדחי אותו. 

פגועים, שניכם מהססים לעשות איזשהו צעד ראשון לקראת השני אבל חולמים עליו,

ושאולי הבשיל הזמן לחדש את הקשר.

מציעה לך משהו, שאצלנו בתקופה שהרגשתי שהכל יותר מידי קשה וחסום (לא ברמה של מה שתיארת אבל זה הספיק לנו כדי להבין שצריך כאן משהו אחר)- עזר מאוד.

אמרתי לו שיש דברים שצריך לדבר עליהם, אבל אני לא יכולה שזה יהיה בבית, זה תמיד יותר מידי מסגרתי, פחות מידי מאפשר להגיע לעומקם של דברים, צריך לשבת במקום אחר ולשנות אוירה.

השכרנו צימר יפה לכמה שעות, דאגנו לאוכל כיפי, אמרנו 4-3-וְ, ופתחנו את זה לעומק. הסברתי בדיוק, ואם צריך שוב ושוב מה מפריע לי, הוא ניסה להסביר איך הוא מסתכל על הדברים. זה לא שעכשיו הכל מובן, אבל זה נתן המון. מציעה עכשיו, עוד לפני הלידה לנסות משהו כזה. להקדיש זמן- כמה שעות, בוקר או צהריים או ערב, מחוץ לבית, במקום מאוד מאוד נעים, לפתוח את הלב, לתאר מה את מרגישה, מה מלחיץ אותך, מה מרחיק אותך- את עכשיו מדבררת את הצד שלך, ויש סיכוי לא רע שתגיעו משם להבנות איך להגיע ללידה יחד, איך להתקדם כשתחזרי לכוחותייך, אולי אולי אולי תוכלי להרגיש שוב קירבה. אבל אם הוא הפרטנר שלך ללידה- שלפחות תגיעו מאוחדים למשימה הזו. בהצלחה יקרה, איזו הרגשה נוראית לשאת את זה לבד... מקוה שנתתי עצה נכונה, אם לא קבלי פשוט חיבוק💕

שרוב הגברים ככה, לא יודעת אם זה מנחם אבל בכל זאת..

זאת אומרת כשיש מריבה /וויכוח/ מתח זוגי , לאישה מאוד קשה לצאת מזה בלי לדבר וללבן את הדברים יחד עם בן זוגה, ועד שזה לא יקרה החיים לא ייראו אותו דבר בשבילה, זה קם איתה בבוקר והולך לישון איתה בלילה, והיא הרבה בוכה/מסתגרת/בדיכאון או כל צורה אחרת שמבטאת את זה שהיא ממש לא ממשיכה כרגיל.

לעומת זאת הגבר...

ממשיך כרגיל.

ממשיך לשיר את השירים הקבועים שלו ,ממשיך לעשות את הכושר הקבוע שלו, ממשיך לישון כרגיל ממש. בקיצור ממשיך לתפקד כרגיל.

אמממה אני חושבת שזה שוני שנובע מההבדלים בין גבר לאישה ולא שוני שמראה שלאישה חשובה הזוגיות ולגבר לא.

אלא שכל אחד יש לו דרך אחרת להתמודד.  

זה שהוא רואה אותך בוכה והולך לישון כרגיל זה בריחה שלו, כי הוא לא יודע להתמודד עם זה.

זה פוגע, מאוד, הכי מבינה אותך בעולם.

וממש חשוב שכשהעניינים בעז"ה יסתדרו כל אחד יאמר את הצרכים שלו בקשר ואיך הוא היה רוצה שהשני יגיב.

אבל באמת שתדעי שבעלך לא אדם רע ולא אכפתי, זה טבע.

תחשבי שבמריבה זוגית שני בני הזוג לא היו מתפקדים, או שניהם היו עצבניים נורא, וכו'.. לא בטוח שזה היה יותר טוב.

בקיצור אהובה רק רוצה לשלוח לך חיבוקים ולאמר לך ששום דבר לא מאוחר, תקני לעצמך מתנה עצומה ללפני  הלידה ותלכו יחד לטיפול זוגי מייטיב.

לידה קלה בעז"ה עם ידיים מלאות.

ולא לבד. 

המחשבה הנכונה כנראה שהוא פשוט בורח ולא ממש אטום (לפחות נעים יותר לחשוב ככה)

אז ככל שאני מתבוססת בצערי כך הוא בורח לדברים אחרים (זה נשמע נחמד, אבל במציאות זה נראה ממש גרוע....)

שנינו מתפקדים, רק לא כזוג.

האמת שהיום יצאתי מהבית ועדיין לא חזרתי (בד''כ 14:00 זה הזמן שאני בבית עם הילדים)

אני באמת לא רוצה לחזור

אבל כואב לי להתאכזר לילדים שמרגישים שמשהו מאד לא בסדר....

והבנאדם אפילו לא מתעניין. לא שואל מה קורה, איפה את, מתי תחזרי, כלום.

נראה שהוא ממש מתעקש להמשיך להתעלם.

אני אנסה לחשוב שזה דרך שלו להתמודד, למרות שזה ממש קשה לי.

בעיניי הוא כבר אכזר. סליחה על המילה.

כמה אפשר???

והאמת, עם כל רגע שעובר המשבר הופך להיות לי הרבה יותר קשה ועמוק ושיהיה לא פשוט לגשר עליו.

כתבת ידיים מלאות.

פעם כתבתי על זה פוסט שלם אחרי שגיסתי ילדה תינוק מת

היום- אני לא יודעת מה אני מאחלת לעצמי.

סליחה על החפירות. באמת אין לי מקום אחר.

ותודה לכולן על החיבוק והמילים וההתייחסות!

אני רואה שכבר כתבו ופיתחו את מה שכתבתי למעלה.

אני חושבת שכרגע צריך להתעלות מעל המשקעים הקיימים ולבטא את מה שאת צריכה.

את זקוקה לו.

את זקוקה לאיש שלך, את זקוקה למשענת שלך.

כתבת שהוא ניסה ללטף אותך- כמה גברי להתחיל במגע.  

וכמה נשי לרצות קודם ללבן במילים.

תאמרי לו את זה.

לא נעים לנו ככה לא נעים הנתק הזה. אני מאמינה שגם לך לא נעים. בוא נחשוב איך יוצאים מפה?

יקרה. זה קשה! ממש קריעת ים סוף (בקטע של נחשון בן עמינדב, לדעתי)

אבל כן, את יכולה. ו- למה לא לנסות גם את זה?

וואו!! כל כך קשה!!  שוב מחבקת ומחזקת אותך ומתפללת שתמצאי את הכוחות 

ואת זה ניסיתי למנוע.

להיות ''מסתדרת'' בלעדיו.

כשאני מעבדת את זה פה אתכן אני מבינה כמה זה עצוב. כל כך עברנו ביחד וניצחנו רק בגלל ששנינו היינו ביחד. ועכשיו אנחנו כל כך חלשים! (טוב, אולי הוא לא ממש...)

אבל כמה אפשר להיות זו שפונה ומבקשת ונעלבת??

אני המון פעמים כן ניסיתי עד עכשיו!

בשבוע אחד הוא הצליח לבטל יציאה זוגית (שאני יזמתי, אלא מה...) וישב עם חבר על בירות ועישון עד 2 בלילה!

וגם לדחות מפגש זוגי נוסף- בשביל יציאה עם חבר אחר לאיזה מעיין!

כל כך רציתי להתנתק ממנו רגשית!

למה אני לא מצליחה?!

ותודה ענקית על ההבנה ♥️

קראתי פרוש חסידי יפה ומתוק

שמציאות הלכתית שלקחנו על עצמנו משפיעה על רגשותינו ועל הלך רוחנו

כשאישה נישאת לבעלה, השם טובע בה את הרצון שהמציאות הרגשית התקינה של נישואין תחול עליה.

בלהיות אהובה, שידאגו לה, יפרנסו אותה, בכך ש'אל אישה תשוקתה', להיות חשובה לו

וגם הפוך כמובן

כל עוד יש כתובה ואתם נשואים - השאיפה תמיד תהיה לתיקון

לנסות כל מציאות רגשית אחרת יביא לתסכול עמוק ולריקנות

בעצם העבודה על הנישואין ועל עצמנו, אנחנו משתלמים במידות, אבל גם מגיעים למציאות הרוחנית שאמורה להיות בינינו ושהרצון להגיע אליה לא מפסיק להתקיים בנו. ולכן התסכול

הוא מרגיש שנוא, הוא מרגיש שאת מרחיקה אותו אז הוא מתרחק.

הציפייה הטבעית שלנו זה שאנחנו נדחה, נלך מהבית ולא נחזור, או נסתגר כל היום בחדר, נסובב את הגב בלילה, ונצפה מאוד שבן הזוג ירגיש את הריחוק ובאופן טבעי ייחזר אחרינו, יראה לנו כמה אנחנו חשובות לו, ינסה להתקרב עוד ועוד..

אבל.. המציאות היא דדוקא הפוך, אנחנו מרחיקות אותו אז הוא מרגיש לא רצוי ולא רוצה לכפות את עצמו על זוגתו בכח.

את חשובה לו. מאוד. ובנסיון להראות לעצמך כמה את חשובה לו את מתרחקת ורוצה לראות מה יקרה.

והוא מתרחק בחזרה.

הפיתרון הוא להוריד את כל האגו ולעשות את הצעד הראשון בלהתקרב, או עם הוא עושה צעד אפילו קטנטנן אז להענות לו.

ולדבר.

לצאת לאנשהו למקום שעושה לכם טוב לנפש ולפתוח הכל.

ואם צריך אז להעזר בייעוץ זוגי.

לגבי היידים מלאות.. בבררר.. הלחצת אותי.

מברכת אותך שתצאי עם ידיים מלאות בתינוק/ת בריא ושלם ברוח ובנפש, ושייוולד להורים שחיים בשלום באהבה ובריעות.

חיבוק

מנסה לראות מתי הוא כבר יתעשת וייעשה משהו!

תקופה ארוכה מאד שאני זו שמרגישה דחויה.

וניסיתי לדבר איתו על זה מלא פעמים!!!

בנועם, בבגרות, בכבוד

וכל פעם הוא היה אומר כן כן ותכל'ס זה מתנדף לו אחרי יומיים.

אני זו שכל הזמן דחויה ומתגברת ופונה אליו ומדברת וחשוב לי שיהיה לנו טוב ביחד

והוא- כל פעם ''מתפספס לו''

ניסיתי לומר לעצמי שהוא לא אטום, הוא סתום. (סליחה על הציניות) אבל התייבשתי כברררר!

באמת מנסה לראות כמה אני חשובה לו, או חסרה לו, ויוצא שאני רק מוכיחה לעצמי עד כמה אני לא חשובה לו ולא חסרה לו והוא ממשיך לחיות את החיים. רק אני נמקה בכל הסיפור הזה!

כל כך הייתי רוצה למחוק את כל ה 15 שנה שלנו ביחד ולהתחיל מחדש עם הגבר הנכון (יש בכלל דבר כזה??)

או אפילו לחיות כרווקה מושבעת

אויש. זה נשמע כזה גרוע.

ה'!!!

שמישהו ינער אותו!!!

מדהים שזה ככה.

לדעתי

אם את רוצה זוגיות טובה - בכוחך להגיע אליה ולהניע אליה

ממשחקי כוחות לא תראי תוצאות

רק מעבודה עצמית, הכנעה ופגיעות.

זוגיות טובה היא בראש ובראשונה בריאות נפשית וכוח עבורך. מנוע אדיר לשמחה ומטיבציה וחיוביות והנעכ

ברגע שאת עושה שיקול מה הוא מרוויח מזה שאת פונה ומה את מפסידה בזה שאת עושה צעד (שזה בעיקר אגו) את יוצאת נפסדת.

ונכון שזה מעצבן. אבל את רוצה את הקשר והזוגיות. את גם צריכה אותו, לא רק רוצה.

זה התכל"ס.

מהתכל"ס עוברים ל-מה עושים

לא מחשבנים. ומגלים פגיעות. מגלים נדיבות כלפי בן הזוג ובעיקר כלפי עצמך כי כאמור - יש לך תועלת מזוגיות טובה. זו מטרה. וגם אמצעי. מה עושים בדרך אליה - אני מאמינה שהרבה.

השאלה היא אם את שם..

ממש להגיד:

'בעלי, לא טוב לי שאנחנו ככה. דמיינתי את התקופה הזו אחרת. אני רוצה להיות איתך בטוב. אתה חסר לי.'

ברגע שלא תמכת בו נניח כשהיה חולה, וציפית בחזרה - זו ציפיה שגויה. כי הוא בראש מחשבן ומכונס

ברגע שהוא לא נתן עזרה ראשון כשהיית חולה ואז גם את השבת לו כגמולו - את מחשבנת

זה לא מקדם אתכם כזוג

מה יקדם אתכם.? אחריות אישית כל אחד על החלק שלו, בלי להסתכל על השני קודם כל.

צריך לבנות מחדש.

צריך להוקיר כל מעשה קטן מתוך הבנה שיש פה מה לשקם.

ואם את לא מצליחה להגיע לזה לבד ממליצה על טיפול

חבל לבזבז זמן ואנרגיות על להיות מרוחקים כשהאושר נמצא מעבר לפינה

לגבי הלידה - הייתי זונחת ציפיות כרגע ללידת בית. אתם לא שם כרגע ואת מכוונת גבוה מדי לנק הזמן הנוכחית

תתחילי בצעדים קטנים להחזיר לעצמך את האיש שלך. לקבל ממנו אהבה. לגלות את עצמכם מחדש. ולתקשר מה מפריע לך.

לא מה הוא עשה לא בסדר. כי זה גם לא מועיל

במקום 'לא התייחסת אליי כש..' אני צריכה ממך יחס כשאני..'

כתבתי קצת מבולגן נראה לי כי אני ממהרת אבל מקווה שיהיה לך תועלת בדברים

❤️

בעזרת ה' בהמשך...

ביטחון עצמי זה לא רק להביע את דעתי בחופשיות מול כולם,

זה גם להבין שאם אני מבקשת לדבר, או מבקשת סליחה, או מבקשת לשים בצד,

זה לא אומר שאני פחותה! זה לא אומר שהוא ניצח אותי.

כי אין פה מנצחים ומפסידים.

ואת זה ממש צריך להפנים פנימה פנימה פנימה.

כי הדיפולט הוא לאחוז חזק בפגיעה, כי אין מצב שגם הוא פוגע בי וגם אני אבקש ממנו בעדינות לדבר על זה אחר כך. נכון? מה הוא יבין מזה? שהרשעות משתלמת...

אבל זה לא נכון.

כל זה מתוך חוסר ביטחון שגורם לך לאחוז בפגיעה בלי לשחרר.

את צריכה את הביטחון שהערך שלך רק עולה אם את מתנהגת בצורה יפה. הוא לא יורד בשום צורה.

יש משהו שהוא טוען כלפייך, ובפנים בלב את מרגישה שיש בזה קצת אמת?

כי לפתוח שיחה זוגית ב"אתה נורא ואיום בהתנהגות שלך.לא ראוי לי בכלל. תסתכל מה עשית ואני בהריון מתקדם"- זה אולי "חזק", אבל מפספס,את המטרה.

אולי כדאי לפתוח שיחה זוגית קודם במכתב.

לכתוב לו שקשה לך עם המרחק.

שאת רוצה שתחזרו להיות בקשר טוב,

כי את מאמינה בקשר הזה

ושאולי אפילו תצמחו מזה (אגב, שמתי לב שכאישה זה מחולל פלאים).

שאת יודעת שהוא כועס עלייך בגלל א',ב',ג'

וגם לך יש בבטן דברים להגיד,

ןאת רוצה שתדברו בנועם.

העיקר העיקר זה להבחען בין ביטחון עצמי מזוייף (אני אוכיח לו שאני צודקת, אני אעניש אותו, אני בחיים לא אבטא רגשות)

לבין ביטחון עצמי אמיתי (אני אגיד לו מה הרגשתי, אתן בו אמון, אני אכיר בדברים שבהם הוא צודק וכו').

בהצלחה רבה יקרה°

אחרי כמה פעמים שאת מניחה את הפגיעות בצד, ומדברת, ומשתפת, ובמקרה הטוב זה מועיל ליומיים ובמקרה הרע את חוטפת ''שיחת מוסר'' או ויכוח למה לא בסדר שאני מרגישה כך וכך---

הביטחון העצמי יורד לאפס.

רק פה אני מעזה להודות בזה.

מולו ומול העולם- אני אשה חכמה, חזקה... בלה בלה.

אבל באמת- שאני מרוסקת.

מעצם זה שאני רודפת אחריו.

מזה שהוא בתכל'ס חסר לי ואני כן רוצה אותו (כמה אני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא רוצה אותו בכלל!!)

שאלת אם יש משהו שהוא טוען כלפיי וזה אמת:

הוא טוען (יותר נכון ''מחזיר לי'') שאני אף פעם לא מרוצה ורואה רק את הרע במקום להודות ולהיות מאושרת.

מנק' מבט שלו הוא צודק. אבל רק מנקודת המבט שלו. אם היה מקשיב לי ומבין באמת על מה הכאב שלי---

מבחינתו-

קנינו רכב חדש (!) ואני צריכה להיות מאושרת.

יש לי ילדים בריאים ואני צריכה להיות מאושרת.

יש לנו בית קרקע וזה אמור לעשות אותי מאושרת.

אנחנו ''עובדים ביחד'' ויושבים פעם בשבוע לפגישת עבודה ואני צריכה להיות מאושרת.

שנינו עצמאיים וזה סיבה להיות מאושרת

אבל אני לא!

כי ברכב החדש הוא נוהג ומלכלך!

והילדים שלי קצת מוזנחים והציונים שלהם נמוכים הרבה פעמים, ורבים המון, ולא מחונכים לסדר וניקיון כמו שהייתי רוצה!

והבית שלנו אמנם ''פרטי'' אבל מכוער וקטן ולא משופץ כמו שתיכננו כשקנינו אותו.

ואני חיה בצמצום של מקום שאין לי איפה להכניס עוד תינוק הביתה והכל נראה כמו מעברה, ואין לי פרטיות במקלחת, ואני לא יכולה לארח ולכן הרבה קשרים משפחתיים מאד רופפים לי, והעבודה שלי מתבצעת על ''חצי קלאצ''' כי אין לי מקום נורמלי

ונעצרה לנו הבניה באמצע בגלל שכנה אחת אז עוד יותר הבית נראה כמו חורבה!

ואני בכלל לא אוהבת לעבוד איתו!! הוא קולגה מעצבן!!

והסברתי לו שאני מחפשת שנדבר לא רק על ענייני עבודה כל הזמן. שנהיה קצת זוג. הוא אמר שכנראה לא מסוגל לספק לי את זה ושאנסה למצוא את הסיפור הזה בדרך אחרת!

לא פוגע???

ושנינו עצמאים ולא מרוויחים כמו שכירים אפילו, אז מה הקטע??

וואי. כמה מירמור הוצאתי פה. סליחה. והאורך---

אם קראת את כל זה אז את משהו מיוחד.

ניסיתם ללכת לטיפול זוגי?

ומחילה יקרה, אבל הוא צודק❤️

בשיא העדינות אני אומרת. הוא צודק.

החמצן של גבר זה אישה שמחה

אם כלום לא טוב לך זה מרסק אותו

לא נעים להיות ליד אדם שכל הזמן מתלונן. לא לגבר מול אשתו, לא לאישה מול בעלה ולא לאף אחד מול אף אחד

ברגע שכלום לא משמח אותך זה מייאש אותו מלנסות דברים נוספים. כשהבסיס משמח - יש לאן לעלות

אני דווקא כן חושבת שבעלך אומר הרבה פה. וזה כן לדעתי מזמין אותך להקשיב לו ולעשות שינוי.

את כאילו תולה את כל האושר שלך ב- מה..?

מה באמת ישמח אותך..?

יש משו שקשה לך איתו - תנסה לשנות

ואם לא הצלחת - צריך להרפות ולקבל באהבה ולהסתכל על הטוב שכן יש. ויש הרבה ב"ה.

הרי מושלם אין אף פעם. ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו

לדעתי הענווה, יש לך עבודה לעשות שלא תלויה רק בו

עבודה על שמחה

אישה שמחה זו אישה שרוצים להיות לידה ולתת לה יוד. שמחה שלך מיתרגמת לבעלך כהצלחה ואישור לגבריות שלו ולטיבו כבעל

וההפך - את רואה את התוצאות..

אני עכשיו בתקופה של קושי לראות כך את הדברים, בטח שלא ליישם, אשתדל לזכור..

🙏

שיכול להיות שאני טועה ...

אבל מה שאת ציינת במה שכתבת, תמיד הפריע לך?

פשוט(ויכול להיות שאני טועה מאד) הזכרת לי מאד את עצמי כשאני הורמונלית במיוחד במחזור או תחילת הריון... כל הטענות שלך אחד לאחד... הנקיון, הליכלוך, הריבים של הילדים וכו' .. כל "החולשות" של הבית בולטות לי... ואחר כך כשהמחזור עובר או ההריון ניהיה בשליש השני , התחושות האלה עוברות לי....

על פניו זה נשמע באמת דברים די רגילים... ולא נשמע שהוא אדם רע או משהו...

ודרך אגב...אל תקנאי ברווקות... אומרת לך בתור מישהי שהייתה ברווקות מאוחרת ועדיין יש לי לא מעט חברות לצערי שכבר קרובות לגיל 40 ולא ישנות בלילה מהפחד שלא יהיה להם בעל ואולי פיספסו את הרכבת לילדים ... להישאר לבד זה בהחלט הרבה יותר מפחיד מבית מלוכלך/לא הכי יפה/ רכב מלוכלך/ ילדים חלשים בלימודים וכו'..

שאוטוטו זה ייפתר.

הבית שלי הוא באמת ניסיון לא קל!!

והרבה בעיות ניגרמו ממנו.

ובסופו של יום אני אכן מאשימה אותו בהתנהלות של הדירה הזו.

באופי של בעלי- הדברים הציקו, ודיברנו, ובפועל זה לא נפתר.

כן ייתכן שאני קצת הורמונלית ורגישה יותר, וסף הכאב שלי נמוך- אבל אני בהחלט מצפה ממנו ''להיטת איתי בהריון'' ולא להתעלם...

יקרה,

אני יכולה להגיד לך שאני נמצאת בתנאים הרבה יותר גרועים משלך, ואני מרגישה ברת מזל.

כי אני חושבת שהנקודה העיקרית שמכאיבה לך זה מה שכתבת בהתחלה.

את לא מרגישה אהובה, מחוזרת, מוערכת.

זו נקודת הכאב, לטעמי, שמסובבת את הכל, והיא גורמת לך להרגיש ש"כל זה אינו שווה לי".

כי אהבת בעל לאישה זה העיקר בנישואים, בבית. יותר מרכב חדש, יותר מבית קרקע יפהייפה, יותר מהכל.

ואת לא מרגישה את זה, וכואב לך. בצדק.

כתבת שאת מרגישה שאת רודפת אחריו,

וכתבת גם שהטענה המרכזית שלו כלפייך הוא שאי אפשר לעשות אותך מאושרת.

דיברתם על זה ביניכם?

על זה שאת רוצה להרגיש מחוזרת? על זה שאת רוצה לשמוע ממנו מחמאות?

דיברתם על זה בעדינות? בנעימות?

מה הוא אומר בנושא?

בעיניי זה הלב שחסר כאן. וכל השאר זאת תפאורה.

וכשזה כל כך כל כך כל כך הרבה----

זה מעליב!

כי מה שחשוב לך אתה לא מפספס.

וזה לגמרי נמאס לי להתחנן אליו שיתנהג כמו גבר בזוגיות.

נשבר לי.

תקשיבי, את בהריון.

אצלי זה מתבטא בחוסר אונים מוחלט. וחוסר יכולת לשלוט ולקדם את החיים כמו שאני רוצה.

ואז- הכל נראה קשה יותר, מאתגר יותר וחסר מוצא. גם התקופה שאחרי הלידה היא קצת כזו. את לומדת להכיר ילד חדש, להרכיב אותו עם כל המשפחה. ורק אחכ יכולה להתחיל לטפל בכל הבעיות החיצוניות שהעלית כאן. כרגע את מרגישה תקועה. ולכן זה כואב.  אבל זה לא באמת.

ההריון נותן לנו שיפוט מאד קיצוני על החיים.

אל תאמיני לו.

כרגע את מקדמת את החיים בהרחבת המשפחה. הדברים האחרים יחכו לשיפוט אובייקטיבי שלא קיים בתקופות כאלו.  

ובינתיים, בגלל שגיליתי את הנטייה הזו על עצמי. המיסגור עוזר לי לצחוק מעצמי קצת ולשחרר. לשמוח במה שיש ולחכות לאחרי הלידה. ( וגם יכול לעזור לבעלך גם למסגר ולא לקחת אותך ללב מידי)

יש לכם משפחה, פרנסה בית. ויש לכם עד 120 לשפר אותו. אני הולכת על הכיוון הזה כי אם בחרתם להביא עטד ילד לעולם הכיוון היה חיובי וגם אם טכנית הוא נתקע דווקא אחרי תחילת ההריון,  בהריון הפרופורציות לא ממש אמינות. אל תאמיני לעצמך. מה אכפת לך להאמין לו? בכל מקרה כרגע זה לא ניתן לשינוי.

(בדיוק בשבוע שעבר שכנה סיפרה שתמיד בחודש שמיני ככה היא מחכה כבר ללדת כדי לאפס בחזרה את הילדים המופרעים שנהיו לה בחודשי ההריון. )

הלוואי הלוואי שזה הכיוון.

בעל שאשתו לא מרוצה מייחס את זה אליו ולתפקודו כבעל ומרגיש כשלון, גם אם היא לא מרוצה ממזג האוויר (שכמובן לא קשור אליו בשום צורה).

בקיצור ,שניכם מכווצים, מפוחדים, פגועים . אתם צריכים ללכת ליעוץ חיצוני שיסיע לכם לצאת מהלופ הזה- חבל!

אין לי כבר ביטחון עצמי אחרי שהתרסקתי כמה פעמים.

עשיתי איתו שיחות יפות, במקרה הטוב היה שיפור של יומיים, במקרה הרע- הפעם- זה נגמר בטענות כלפיי שאני לא מרוצה אף פעם ושהוא לא יכול לספק לי את יחסי הזוגיות שאני מחפשת, אז שאמצא את הסיפוק הזה במקום אחר!!

ואולי מזה הכי נעלבתי. שהוא בעצם אומר- אני לא אשתנה. תתמודדי.

אני באמת לא מסוגלת להתעלות שוב ולפתוח את הדברים. התייאשתי. ואני כמו אבלה על הזוגיות הזו.

די. כבר אין לי אמון בו. אולי אני באמת מחפשת שהוא יוכיח את עצמו במשהו והוא פשוט לא מבין.

חבל לי על הכל.

בא לי להיעלם.

שנים של זוגיות יפה הולכות לפח עכשיו.

כאילו הכל היה טעות והכל היה הצגה אחת גדולה.

יש את אפרת צור שהיא מצויינת.

זה מלמד בין היתר לא להיות תלויה באחרים כדי להיות מאושרת. זה גורם לקשר הרבה יותר טוב ומקרב. (משחרר מכל התלות אחד בשני ליחס וכל זה)

מאחלת לך מכל הלב שדברים ישתנו לטובה ושתהיי מאושרת!

את אומרת שהיו 15 שנים של זוגיות יפה, אז מה השתנה פתאום? כנראה שהוא לא בן אדם רע, ושהיו לכם זמנים יפים שבהם כן היית שמחה בזוגיות. אז אולי הוא כן יודע איך לשמח אותך ולהיות בעל טוב? מה גרם לו להגיד לך את המשפט הזה שהוא לא יכול לספק את הקשר שאת מחפשת? זה תמיד היה ככה, או חדש מהתקופה האחרונה?

יכול להיות שההורמונים באמת מנפחים הכל למימדים עצומים יותר?

אצלי אני יודעת שבהריון אני לא יכולה לקחת ברצינות את מה שאני חושבת ומרגישה כלפי בעלי, כלפי הילדים שלי, כלפי עצמי, אמא שלי וכלפי אף אחד בעולם, כי הכל מרגיש כל כך קיצוני. 

עד ההריון הזה תיפקדתי כרגיל מבחינה רגשית.

אני מרגישה שעברתי חוויות לא פשוטות לפני ההריון הזה- שגורמות לי היום להיות קצת חרדה, חלשה נפשית, חסרת כוח סבל וסבלנות.

ו--- לא נעים, אבל האירועים היו בזכות האופי הבעייתי שלו. במו ידיו נוצרו בעיות שאפשר היה לדלג עליהן.

תכל'ס עכשיו אנחנו משלמים את המחיר 

קיבלתי פה המון תמיכה שהייתי כל כך צריכה, וגם מבטים אחרים על התמונה ואפילו ניעור קטן וצודק...

אתן מקסימות. אתן כח ענק!

תוך כדי שאני מעבדת פה את הדברים איתכם ובזכותכן, אני מבינה שבהחלט יש לי מה לשפר, אבל גם מה להתפשר.

זה הגבר שה' נתן לי.

גירושים הם לא אופציה מספיק טובה.

כרגע אין לי כוחות נפש לדבר וכאילו לפתור ושוב להתאכזב.

מקווה שנצליח להגיע לייעוץ זוגי,

עד אז אני מנסה מאד להמשיך את חיי כרגיל ''בלעדיו''.

זה אומר שטכנית אנחנו מדברים, אבל אין זוגיות. וגם לא מיטה.

זה קשה לי אבל זה הרע במיעוטו.

אני כן מחכה שהוא יישבר, אבל כבר לא מצפה. מקבלת את המציאות הזו.

סליחה אם אני מאכזבת אתכן, הלוואי שעוד אכתוב לכן שהכל הסתדר, בינתיים גם ההשלמה הזו והשחרור הזה- הם משהו.

תודה ענקית לכולן פה על כל מילה!

(ואם יש למישהי מה להוסיף פה או בפרטי- זה יותר מבסדר, רק לא נעים לי לתפוס את הבמה יותר מידיי זמן...)

והמקום שלך יותר ממובן. בעיקר העייפות הנפשית מההתעסקות סביב זה

זה באמת מעייף כשלא רואים אופק

זוגיות זה מסע ארוך לתוך עצמנו בעיקר וזה בסדר להרפות כשאין כח כדי להתפנות לזה בהמשך

הלוואי ותבשרי טוב ❤️

1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

ומה שצריך להשתנות הוא תוך כדי דיון ביניכם והבנה של מה צריך להשתנות ולמה.

אישית כשהייתי בבית עם הילדים, מהרגע שהוא חזר הביתה מהעבודה הוא היה איתם וגם בעבודות בית התחלקנו 50-50. וכשיצא לו כמה פעמים להישאר בבית עם הילדים הוא אמר שלצאת לעבוד זה קל יותר מלהיות איתם. (אני גם חושבת ככה.)

אני חושבת שתתחילי קודם כל מלאות את כל מה שאת עושה ולכבד את זה, ולהקל על עצמך איך שאפשר. (מיקור חוץ, מכשירים כמו מייבש, שואב שוטף, מדיח, בייביסיטר, חד פעמי, כל מה שאפשר ומתאים לך.) ולפרגן לך כשהוא שומע על כל מה שאת עושה.

בהצלחה!

אני בהלם מהאישה

הוא כל הזמן מתבכיין כמה קשה לו וכמה אני משוחררת

זה מן מניפולציה כזו עליי

אפילו משרה חלקית בבוקר.

תשקלי את זה מחדש.

מעבודה בחוץ

במיוחד אם יש ילדים שאיתך בבוקר ולא הולכים למעון.

אז תתחילי בלהעריך את עצמך שאת עובדת כל כך קשה! ללא הפסקה! ה"בוס" שלך קשוח במיוחד, ולפעמים אפילו לא מאפשר לך לשתות קפה או ללכת לשירותים, נכון?

צריך לעבוד על זה בצורה חכמה, כי התמרמרות, מריבות או ביקורת לא יגרמו לבעלך לשנות את התפיסה שלו ולא את ההתנהלות שלו.

הוא כנראה באמת ובתמים חושב שהוא עושה המון ואת לא.

תראי, אני באמת חושבת שכשבעל מגיע הביתה מהעבודה, הגיוני שהוא צריך קצת לנוח, להתאושש, לשתות משהו... אבל אח''כ כן מצופה שהוא יקח חלק אם אשתו לא מצליחה להחזיק הכל בעצמה (כמו רוב הנשים).

אולי תתחילי בלחשוב מה יקל מעליך - להוציא את הקטן? לקחת בייביסיטר מדי פעם? לקנות מדיח או שואב שוטף?

ואולי באמת את מעדיפה לצאת לעבוד? מה את הכי היית רוצה?

מטבע הדברים ככל שהגבר מחוץ הבית יותר שעות העול נופל על האישה שנמצאת יותר בבית (וגם יותר טבעי שהיא תיקח את העול הזה גם כשהיא עובדת )

זה נשמע שבעיקר מה שמפריע ומקשה עלייך זה שרגשית ונפשית הוא לא חולק איתך את העול של גידול ילדים ותחזוקת בית, וזה נראה לי משהו שאת צריכה להנכיח לו.

וחוץ מזה לעשות מיקור חוץ לחלק מהמטלות- מנקה פעם בשבוע, נערה שתבוא לקפל כביסה, לשלוח את הילדים עם בייביסיטר מידי פעם או באופן קבוע.

ולמצוא חברות שנמצאות בבית ולצאת איתן מידי פעם לקניות, להעביר צהריים יחד באחד בתים וכו'.

זה שהגבר מרוויח הון? גרים בפריפריה או מקומות זולים?

לא הבנתיייי

יקר פה ברמות, איך גם משכורת אחת וגם מיקור חוץ

שואלת באמת באמת באמת

שמחה בשבילכן על היכולת

כמו שכתבתי- אני עובדת, ולא יודעת איך האחרות מצליחות (חוץ מאחת שאני יודעת אבל לא הייתי רוצה להתחלף איתה כי זה לא מסיבה שמחה)

רק יודעת שבפועל הן בבית ולא עובדות, או עובדות ממש בקטנה סוג של להעביר חוג 3 שעות בשבוע

ובשנים שהייתי בבית (וגם היום כשאני עובדת) רוב הבית עליי

עם השנים זה השתפר ובעלי כן מבין שיש עליי עול ואני חושבת שחייבת להיות שותפות מסוימת שתהיה מוסכמת על שניכם איכשהו ותמנע הצטברות של מטענים, אפילו ברמה של להקל עלייך במיקור חוץ כלשהו

אם את לא מרגישה טוב פשוט תשכבי במיטה. אם הוא רואה אותך על הרגליים למרות שכואב מאוד, הוא כנראה מסיק מזה שאת עוד יכולה לתפקד

תרגישי טוב♥️

אבל בעלי היה שותף מלא מהרגע שחזר.

דבר ראשון, אם מדובר על להישאר עם ילד בבית, זאת עבודה לכל דבר ואפילו קשה יותר

וכשהוא חוזר הוא לחלוטין שותף.

אני מדברת על תקופות בין עבודות שהייתי בבית ללא הילדים, גם אז הוא היה שותף.

כמובן שלא מלא, הוא יצא מוקדם וחזר בסביבות 7, אבל לגמרי הכניס מדיח, עזר לי לאפס כשהיה צריך (זה דורש שחרור שליטה, לדעת להרפות גם כשדברים לא נעשים ברמת נקיון שלי ולהוקיר תודה בלי הרבה הערות)

יש תקופות אחרות כמו הריון תוך כדי עבודה, אחרי לידה, להישאר בבית אם ילד, ששום דבר מהמאמץ שהוא יעשה לא ישתווה לזה.

ויש הקרבות גדולות אחרות שעשיתי בשבילו.

אי אפשר ולא נכון למתוח קו מי עושה יותר ומי פחות.

כל אחד לפי היכולות שלו. הוא לא מנצל אותי ואני לא אותו, אם הוא יגיד שהוא עייף, אני אעשה ולהיפך.

כדי לקבל עזרה צריך בשלב הראשוני והכרחי להכיר בזה שאת ראויה לעזרה, שאת עושה הרבה.

אם הגעת למצב של שחיקה וכאבי גב את לחלוטין עושה הרבה

את עם תינוק בבית? תחזוקת בית מלאה קשה בעיניי בהרבה מלצאת לעבוד. גם ברמה הנפשית.

כשיוצאים לעבוד פוגשים אנשים, מדברים בגובה העיניים ולא רק עם ילדים, צוחקים, מרגישים משמעות והערכה לפעמים הרבה יותר מהטלות המובנות מאליהן בבית, מרוויחים כסף.

כל כך קשה להיות כל הזמן עם הילדים ועוד לבד..

לפני פתרונות טכניים אני חושבת שקודם כל בעלך צריך לשנות גישה. כשאנחנו לא עובדות בחוץ אבל כל גידול הילדים עלינו מאד קשה לשמוע את המשפט "אין עלייך עול". צריך להסביר לו שגם עלייך יש עול, פשוט לא עול כלכלי אלא עול אחר והוא לא פחות שוחק.

וגם את צריכה לשאול את עצמך אם מתאים לך אורח החיים הזה. אולי כדאי לך לשקול לצאת לעבוד, אפילו משרה חלקית, בשביל בריאותך הנפשית.

והחלוקה לא צריכה להיות דיכוטומית, צריכה להיות שותפות לשני הצדדים. בעלי שעובד, הוא יודע שמהרגע שהוא חוזר הבייתה הוא נכנס לקריסס בבית עם הילדים🫣. יש יום אחד בשבוע שסיכמנו מראש שבו אני "משחררת" אותו אחר הצהריים-ערב והוא יוצא לעיסוקים שלו ואני לבד עם הילדים. כך אני יודעת שגם אני מפרגנת לבעלי לצאת כשצריך כדי שיישאר לי בעל שפוי אבל אני יודעת ומתכוננת לזה מראש, לא שכל יום שהוא חוזר הוא רובץ בנחת על הספה.

להתחיל מזה שזו דינמיקה לא טובה

את מותשת

והוא מתעלם

זה לא קשור רק לסיטואציה הספציפית

הוא לא רואה אותך

מעבר לזה

תבדקי עם עצמך למה את מותשת ואיך את יכולה לשפר את המצב

לצמצם עבודות בית/ לשים תינוק אצל מטפלת לפעמים או באופן קבוע

וגם להסתכל קדימה

תכנון ילודה

לחשוב מחדש אם זה מתאים לך הסיטואציה של להיות בבית

בעלות תועלת של זה

אחרי מלא שנים שלא הייתי בבית,

והוא עובד עצמאי אבל העול הכספי יותר עליו מעלי.

ברור שביחס לאיך שהיה כשהיתי בחוץ עובדת, היום אני עושה יותר.

אבל ממש בטוב ולגמרי לא שהכל נפל עלי.

המקום החשוב פה זה שהוא לא מכבד את זה שקשה לך או מעיק לך בלי קשר למה את מביאה הביתה מהעבודה.

אם היית מביאה כסף אז היה יותר נכון להתחשב בך?

אם היית מוציאה כבר כח היה יותר נכון להתחשב בך?

זה לא באמת מדד.

זה שאלה של התיחסות לעומס עלייך אפילו בלי לדבר על אם הוא מעריך את העשיה שלך בבית או לא.

גם אם הוא לא מעריך, יש ציפיה שהוא יבוא לתת יד כשקשה לך. גם אם זה סתם כי את עובדת יותר לאט נגיד.

בטח ובטח כשאת עם תינוק קטן והכל עלייך.

תנסי לדבר איתו על זה. בעז"ה.

אבל כן לומדת

ובעלי עובד עבודה פיזית קשה

והרבה שעות ביום

וכן משתדל לעזור בבית

יש תקופות שהוא ממש שותף

ויש תקופות שעמוס לו בעבודה ופחות עוזר בבית

אבל תמיד הוא נותן יד

נגיד שבתות אני בחיים לא עושה הכל לבד

אני חושבת שפשוט צריך לדבר

שיבין מה כולל העול של הבית

ושגם אם לדעתו אישה אחת אמורה להסתדר לבד

בפועל את לא

ולכן את צריכה עזרה

ואם לא חסר כלום, אבל גם אין תקציב לעזרה מבחוץ,

את יכולה לצאת לעבוד אפילו כמה שעות ביום, ובכסף הזה לממן עזרה בבית ועוד יישאר תקציב לפינוקים.

לגבי הילדים, יש עול דאגה וחינוך שזה לא קשור למטלות בית, וילדים שיש להם שני הורים שמעורבים בחייהם לגמרי ירוויחו וילמדו ויקבלו משני ההורים.

אז אם הוא עושה את זה, מצויין.

אם לא, כדאי לדבר איתו על ההשפעה הזאת.

בנוסף הרבה נשים צריכות שיראו ויעריכו אותן. זה לא שאם הוא יפעיל מכונה זה יוריד עלייך עול טכני מטורף, אבל זה יקל על הבדידות ועל התחושה שאף פעם אין גיבוי ואת לא יכולה פשוט להוריד הילוך לפעמים כשאת זקוקה לזה.

זה לא תחרות מי יותר מסכן, שניכם צריכים להיות במקום שטוב לכם בחיים.

וגם להשקיע בזוגיות. הזוגיות משפיעה על ההתנהלות היומיומית ולהיפך.

אני מכירה הרבה שזה נשמע להם מטומטם ודפוק שאם הן לא עובדות אז הן צריכות עזרה בתשלום.

אבל זה בדיוק העניין

מי שרואה את עצמה, ומעריכה את מה שהיא עושה,

מבינה שזה מגיע בזכות!!

ושזה לא פינוק.

אם אשה תופסת את העשייה שלה בבית כברורה מאליה אז איך מצופה מהאחרים להעריך את זה?

אשה שיודעת מה טוב לה ואיך להקל על עצמה, ודואגת לעצמה, זאת אשה שתהיה מוערכת.

וגם עוד צד פסיכולוגי, יותר קל להתחבר לאדם עם אנרגיות, ולשמר את מה שעושה לו טוב,

מאשר להתחבר לקושי של אדם ממורמר ולנסות להקל עליו.

עזרה בתשלום למישהיא שבחרה במודע להיות עקרת בית זה קצת אבסורדי ולא רווחי.

עדיף כבר לצאת לעבוד- גם פחות נטל ילדים במשך היום וגם עוד מקור הכנסה.

לילדים כן..

עולם הפוך ראיתי.

אישה שבחרה במודע להיות עקרת בית/אמא במשרה מלאה מבינה שההכנסות של כסף זה לא הכל בעולם ולא מנהלת את כל סדרי העדיפויות שלה לפי כמה נכנס וכמה יוצא.

זה באמת קול שלפעמים עולה.. את גם ככה לא עובדת, אז עכשיו תקחי מישהי שתעזור לך?

ולדעתי התשובה היא לגמרי כן. זה כמעט בלתי אפשרי שאדם אחד יחזיק עול של בית שלם עליו .. במיוחד בלי הערכה ותמיכה מבן הזוג.

בין לבקש מהבעל לעבוד פחות ולעזור בבית,

לבין לתת לו לעשות כמה שהוא יכול להגדיל הכנסה ולקחת עזרה בתשלום?

בד"כ לעצמאים או עובדים בכירים השכר לשעה גבוה משמעותית מתשלום על שעת נקיון. ועוד שעתיים בערב זה יכול להיות ההבדל בין לסגור עוד עסקה.

אז הגיוני שבעל שכל עול הפרנסה נופל עליו, מוטרד מזה הרבה יותר מאשר להביא מישהי בתשלום שתעזור לאשתו.

במיוחד אם למשל מביאים צעירה שתסייע בכביסות, גיהוץ, איסוף צעצועים

או בייביסיטר שתעזור במקלחות או תחזיק תינוק בשעת עומס.

מי שלא הייתה בבית עם ילדים ובעל שעובד המון שעות לא תבין כנראה איך זה הגיוני הצורך הזה, אבל כשהתחלתי לעבוד הבית שלי היה הרבה יותר נקי מהתקופה שהייתי בבית. בלי מנקה.

קודם כל הילדים יותר קטנים ודורשים יותר השגחה

דבר שני הם פחות בבית אז יש פחות. שעות "בלאגן"

אני עוד זכיתי לישון לילות שלמים רצופים מגיל 3 חודשים אבל אני סופר פריווילגית רוב הנשים טרוטות מעייפות מילדים שקמים בלי סוף

שלא נדבר על האכלה סביב השעון וטיטולים

ילדים גדולים יותר שרוב הפעמים לא נמצאים בצהרון ממילא וגם כן חוזרים מוקדם עם מלא אנרגיות בקנה ועמוסים בחוויות והרבה פעמים מוצפים וצריך להיות קשובה אליהם. ולהיות קשובה לילד תופס פניות אחרת. כמו לנקות למשל. שלא נדבר על זה שלנקות כל היום זה לא פסגת האושר

חוסר בחברת שווים שיכולה מאוד לדכדך

ועם גישה כמו הבעל של הפותחת אז כנראה גם המון בדידות

להיות המטפלת הבלעדית, גם אם זה "רק" הילדים שלך, זה הרבה חוסר עצמאות וזה שואב מאודדד גם אם זה מאוד מספק וזה הדבר הנכון לעשות. אז בטח לקחת עזרה.

ואני יודעת שהבית ממש ממש לא רק עליהן.

הבעלים שותפים מלאים,

אבל נראה לי שמה שהכי משמעותי הוא שכל הגיסים שלי ממש מעריכים את אחיות שלי על זה שהן בבית עם הילדים ועל כל מה שהן עושות,

(אגב, לאו דווקא בגלל שזה קשה, אלא בעיקר בגלל שזה כל כך משמעותי בעיניהם לבית ולילדים),

וזה לדעתי המפתח לכל שינוי ההרגשה.

הקטע הוא שאני לא באמת מצליחה לתקתק את הבית וכאלה,כי יש מלא דברים, בדיקות עם הילדים, חינוך וכו' בחוץ

כך שהבית די מוזנח וגם על זה אני מרגישה באמת שכאילו מה אני עושה לפעמים

אבל אני עושה המון.

השבוע הוא זרק משפט 'אין קשר בין המציאות לכתבה' וזה גמר אותי ממש

זו עבודה סיזיפית נורא, דורשת בלי סוף.

הבתים של אחיות שלי ממש לא מתוקתקים.

ולאחת גם יש עוזרת בנוסף לשותפות של הבעל.

אז מה אם היא בבית? יש לה מספיק עבודה עם הילדים ועם שאר ענייני הבית.

וגם אימא שלי הייתה כל השנים איתנו בבית, והייתה מביאה עוזרת הרבה שנים.

כל השאלה היא אם ההישארות שלך בבית מוערכת או מזולזלת.

אם היא מוערכת - כל מה שאת עושה הוא מדהים, ואם היא מזולזלת - לא משנה מה תעשי, זה ייחשב לכלום...

יש מצב?

את מעריכה את עצמך?

את חושבת שאת אלופה ושזה לא קל להיות עם ילד קטן בבית?

את מרגישה שאת עושה את מה שאת צריכה ויכולה?

או שיש לך מלא ביקורת עצמית?

כי אני חושבת שזה הדבר הראשון שמשודר הלאה לאנשים סביבנו,

ואם את לא בטוב מול עצמך ומעריכה את העשיה שלך יהיה לו קשה להעריך.

מבינה מה אני אומרת?

מטלות הבית זה המון דברים על הדרך, וההרגשה שלא עשית כלום אבל גם לא עצרת לרגע, מאוד נפוצה.

אבל בשבילך לא בשבילו.

והדיבור שלו לא לעניין (יש מצב שהייתי משאירה אותו להתמודד עם הבית לבד לכמה ימים כדי שיבין 😅)

תתחילי מעצמך.

יש הבדל בין לרצות להיות מוערכת לבין להזדקק לאישור והערכה.

למשל ההבדל בין להרגיש יפה ולרצות לקבל מהבעל מחמאה על זה - לבין לא להרגיש יפה כל עוד הוא לא אמר את זה, כלומר להיות תלויה בהערכה.

תנסי להתחזק מבפנים ולשדר לו שאת עושה הרבה, ובכנות להגיד לו שינסה בעצמו ואז ידבר.

למה הוא מצפה, לבית מתוקתק אחרי שהיית שעות עם ילדים קטנים ? זה לא ריאלי, השאלה למה את מצפה את זה מעצמך.

אין קשר בין הציפיות שלו,למציאות

מציעה לך להשאיר אותו קצת בבית עם הילדים כדי שיבין מה המשמעות של זה

וגם אם הוא לא יבין מאה אחוז

הבית לא אמור להיות מתוקתק. ואם הוא רוצה את זה וחשוב לו אז תשלמו על עזרה, הכל טוב

תחשבי על זה שבבית שלך יש בשעות הבוקר מעון, בצהריים צהרון, בערב מועדונית, מקלחות ולישון.

בכל אחת מהמסגרות האלה מנקים כשהילדים הולכים.

ב"ה מהבית הם לא הולכים, ולכן אין זמן לתקתק אותו כמו שמצופה מאישה שאין לה ילדים קטנים והיא לא עובדת.

וגם ממנה לא מצופה, שתעשה מה בראש שלה.

חוץ מזה, שאת כל המשרות מאיישת אישה אחת, שילדה לא מזמן כנראה, בקושי ישנה בלילה, וכל האחריות עליה.

חיבוק ענק, תחושה ממש מעצבנת ומחלישה.

אבל גם אני במצב דומה. אני עובדת ממש טיפה, כדי להיות עם הילדים.

כשאני הרגשתי ככה מול בעלי, שמתי לב שזה א'- מגיע בזמנים אחרי תקופות ארוכות שלא הסתכלתי על עצמי ולא עשיתי משהו בשבילי.

ב'- הרגשתי שכל מה שאני קונה זה בזבוז, ושאני לוקחת מהכסף שלו.

זה תלוי באיך אנחנו מסתכלות על דברים בעיני עצמנו. כשהסתכלתי על כל הדברים שאני עושה והשוויתי לאם זה היה נעשה אם הייתי עובדת במשרה מלאה, הבנתי שאני חוסכת המון.

וזה שאני מקדישה את השנים האלה לגידול הילדים זה תמיכה כלכלית בעסק של הבעל.

עצם העובדה שהוא יכול להיות רגוע כשהוא בעבודה שיש מי שדואג לילדים שלו- זו שותפות עסקית של שניכם.

לגבי הסוף..השאלה היא האם הבעל יכול להיות רגוע גם כשמישהוא אחר שומר על הילדים ולא רק אשתו בשביל הבריאות הנפשית שלה..

תהיה בבית באופן כללי.

כזוג וגם כאדם יחיד צריך זמנים של חופש כדי לתפקד...

מה את מרגישה לגבי התפקוד שלך בבית? את מרגישה מסופקת בסוף יום?

הרבה פעמים אישה לא עובדת תספיק פחות מאישה עובדת כי אישה עובדת יש לה באופן "טבעי" מנועים לעשיה

ואישה שנשארת בבית צריכה להפעיל את עצמה מה לעשות כי יש אשליה בתת מודע שיש לה את כל הזמן בעולם לעשות אז עכשיו היא יכולה לנוח/לעשות דברים בסלואו מושן וכו'

ממליצה לך לשבת ולכתוב את כל המטלות שהבית צריך בשביל להיות נעים ומסודר בכללי ואיך את מצפה שהוא יראה בשעה X בערב, ואז לעשות טבלת נקיון יומי-

מחלקת את המשימות מה צריך לנקות כל יום, מה פעם בשבוע ובאיזה יום ומה פעם בשבועיים/חודש.

אם מעניין אותך טבלה שלי אני אעלה.

במקביל את עושה סדר יום הפוך- שמה קודם כל את השעה שבה את רוצה שהבית יהיה מאורגן, ואז הולכת אחורה- מה צריך לקרות לפני כן בשביל שזה יהיה מציאותי,

נניח אצלי- אני רוצה שבשעה 7 בערב מטבח יהיה מאורגן, כלים שטופים וסלון מאורגן, בשביל זה אני צריכה שיאכלו ארוחת ערב מספיק זמן בשביל שאני אוכל לארגן מטבח לפני מקלחות

אז ארוחת ערב ב5 וחצי, אז ב5 ורבע עושים 15 דק' שמארגנים את הסלון וכו'

סדר היום שלי מן הסתם לא מתאים לך אבל פירטתי שתביני מה התכוונתי בסדר יום הפוך.

כשנכנסתי לשגרה הזו הקפדתי על שבועיים שלא עושים דברים שוברי שיגרה, עכשיו אני מאורגנת גם לימים לא שגרתיים, וגם מרפה בשעת הצורך.

בגלל שבבקרים אני עובדת וחוזרת הביתה ב4 עם הילדים, אני דןואגת שיהיו לי תשתיות אוכל בפריזר ובמקרר שיעזרו לי לארוחת ערב (מבושלת)

זה גם עוזר לתחזק את הבית וגם מכניס מנועים לעשיה. חוץ מזה את צריכה לדאוג למלא את עצמך ביציאות עם חברות (נניח לבוקר אמהות במתנ"ס, הליכה מידי פעם) להקפיד על פעילות גופנית, ללכת לעיסויים וכו'

להתלבש מיד בבוקר כאילו את יוצאת לעבודה, לתכנן לעצמך 'פרויקטים' גם נניח (מנסיון) אם יש לך תינוק בן שנה- שנתיים בבית, אז לתכנן לו גן עם איזה חומר את רוצה ללמד אותו ואיזה מיומנוות את רוצה שהוא ירכוש, וכמובן איך לעשות את ולהצטייד בהתאם.

כשאת מובילה את היום שלך עם מטרות ועשיה לפני ולא כיבוי שריפות מספיקים יותר ומרגישים טוב יותר וממילא גם השיקוף של המציאות לבן זוג/לסביבה הוא אנרגטי ועסוק.

ובלי סתירה גם אישה עקרת בית לא צריכה להספיק לעשות הכל לבד. זה לגמרי בסדר לקחת עזרה חיצונית למה שצריך ויאפשר לך לתת את המיטב כעקרת בית.

חוץ מזה- ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, והגידול שלהם אמור להתחלק בין אבא לאמא גם אם אחד מבני הזוג יכול לעשות הכל לבד לבד, והתפקיד שלך הוא לשקף לו את זה. החלוקה לא צריכה להיות שוויונית אבל היא צריכה להיות משמעותית מספיק להרגשת שותפות. אולי הוא יכול לקחת לרופאים? אולי להכין להם תיקים בבוקר ולקחת למוסדות? אולי ללמוד למבחנים? גם אם ביומיום הוא לא בבית בשעות הקריטיות של ש.ב.-משחקים-ארוחות-השכבה וכו', יש מספיק אזורי גידול אחרים שהוא יכול ויהיה טוב שיקח על עצמו.

יצא לי מגילה ארוכה מידי 😅

מקווה שלפחות חלק מזה יעזור לך

ובקשר לגב- רפלקסולוגיה יכולה לעשות פלאים לכאבי גב שונים, ממש ממליצה לך ללכת ל3-4 טיפולים, ויש גם דרך הקופה.

ממש בול ההתחלה שכתבת על המריחת זמן

אני לא טיפוס של טבלאות ורשימות לצערי....

ועד היום תופס,גם כשאני עובדת מהבית והילדים לא פה, זה להחליט שאני מסדרת רק בערב.

אם זורם פה ושם לעשות משו בקטנה כמו לפנות שולחן נגיד סבבה. אם לא, יש זמן מוגדר אחד ביום קבוע כבר המון שנים שזה זמן איפוס לבית.

תנסי למצוא לך גם זמן כזה. תגדירי מה נכלל בו וזהו. חוץ מזה - את בעבודה עכשיו. כשעובדים לא מנקים

המציאות שלנו היא שלנו, וזה בדכ עובד לנו ולפעמים לא..

נשמע שיש לכם על מה לעבוד ושווה ללכת למישהו שיעזור לכם לעשות שיקוף טוב ובריא.

תודה לכל אחת ואחת

תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.

ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅

היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.

בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..

איזה כיף נשמע שזה מתקרב.

לידה קלה ובידיים מלאות

נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית

בבריאות ובידיים מלאות

הכל נעלם פשוט

ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת

זה ככ מתסכל

תנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום

זה כבר ממש קרוב

והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן

קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'

לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה

חיבוק ענק

כולם סביבי מדברות כמו דודות

ככה זה

כשיהיו לך צירים לא תתלבטי

אם ככה את נשמעת אין לך כלום

כאילו אני לידה ראשונה…

זה זמן שלא מדברים עם אנשים....

לטיפול נפשי יש יותר דברים

טיפול אישי/ זוגי- זה כל דבר שיכול להיקרא טיפולי כולל סדנאות, הדרכות וכו' וזה היה 1500נועוד1500 על 2024 ו2500 על 2025

טיפול נפשי זה קל"ת, מרב"ע, פסיכולוג, פסיכיאטר או עו"ס- 80 אחוז מכל מפגש או 250 על כל מפגש-הנמוך מביניהם. עד נראלי 22 מפגשים.

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

לא הבנתי את ההבדל בין טיפול אישי לנפשי.. זה הגדרה שלנו כאילו? מדובר בטיפול פסיכולוגי שהוא הלך לכמה מפגשים, אין לו את התעודה של המטפלת

אפשר להכניס שם גם רפואה משלימה וכל מיני דברים כאלה (בקישור שם הם נותנים רשימת אפשרויות, ממה שזכור לי אנחנו הגשנו גם דברים שלא מופיעים שם, אז מתייחסת לזה כדוגמאות).

הטיפול נפשי זה נורא מוגדר, חייב להיות פסיכולוג/פסיכיאטר/עו"ס (יש להם שם רשימה מדויקת) עם הוכחות שהוא מוסמך.

מה שאת מתארת נשמע שיעבור ב2 הקטגוריות.

אם יש לך מה להגיש גם וגם (ויש איך לבקש את התעודה של המטפל) - הייתי מנצלת גם וגם.

אם בכל מקרה לא תגישו דברים אחרים - אז תעשו לעצמכם חיים קלים ותגישו באישי בלי הסברים...

חשוב לדעת שאישי זה לא רק אישי שלו - זה גם את או הילדים. אז קדימה תקבעי לך איזה עיסוי או רפלקסולוגיה או מה שעושה לך טוב 😉❤️

שימחת'ותי ❤️❤️

תסתכלי בקישור שצירפתי, כשאת בוחרת סוג החזר יש לך הסבר קצר עליו, ואישי זה לגמרי כל אחד מבני המשפחה.... (לא זוכרת מה הגשתי על עצמי, אוסטיאופתיה של הילדה קיבלה אישור)

שיש הסבר אח"כ, זה ממש מפורט. ולילדים זה גם קלינאות תקשורת ורכיבה טיפולית.

מהממת אחת שכתבת ופירטת ❤️

את החובה של המילואים אנחנו ממלאות מעולה, לפחות שנקבל משהו קטן בחזרה...

אם את לא בעניינים, מציעה ממש לעקוב אחרי התוכן של פורום נשות המילואימניקים (יש להם קבוצות וערוץ ווצאפ ונמצאות גם בפלטפורמות אחרות), הן מנגישות מידע בצורה מעולה ממש. אני יותר בעניינים מבעלי בזכותן 😅

חבל חבל חבל לא לקבל בחזרה כסף על דברים שאפשר, אנחנו באמת נותנים את הנשמה והחיים ❤️

תכף סופשנה לועזית, יש זכאויות שנגמרות. רוצי לבדוק מה עוד לא הגשת ואפשר...

רק חובות אני יודעת לשנן 🙈🙈

אני חייבת לבדוק את הנושא, אני רואה שדווקא יכול להיות הרבה דברים שיעזרו לנו

הן מפרסמות ממש מסודר לפי נושאים,

מזכירות להגיש, מסבירות מה צריך, עוזרות אם יש צורך...

יש עוד מיליון קטגוריות אחרות של החזרים, אבל תתחילי באלה שתכף נגמרים.

מישהי הזכירה פה ובאמת לא זכרתי לכתוב, אז כותבת שלא תפספסי -

עוד הבדל בין האישי לנפשי זה שהנפשי זה החזר חלקי (עד 80%, גג 240 ש"ח לטיפול) ובאישי וזוגי זה החזר מלא.

אז הבחירה ביניהם בעיניי היא לפי מה יש לך להגיש בסך הכל.

השאיפה היא לנצל כמה שיותר...

לך ול @שיפור

לא ידעתי שיש ככ הרבה אפשרויות ובטח לא שאני יכולה להחליט למה להגיש.

למה בירוקרטיה זה כזה מסובך??

טוב אני אתחיל מלהגיש לאישי ואחכ נראה

הולכת להקדיש לזה את המוצ"ש החורפי

ריפוי בעיסוק/סוסים/הידרותרפיה

גם אפשר

אפשר להביא קבלה מכל דבר

הטיפול נפשי זה החזר של 80 אחוז עד 240 אם אני לא טועה, וזה צריך בעלי מקצוע מסויימים או מטפלים עם תואר שני או מרבע פיזיו אולי גם וכזה....

ושם צריך גם תעודה של המטפל

בוא נגיד את האישי והזגי הייתי מחפשת על מה לבזבז ולהוציא לכ דבר שישמח אותך סדנא קורס צימר בריכה זוגית וכו..

את הנפשי אם גם ככה אתם צריכים טיפול תחפשו משו שעונה על הקריטריונים...

ואם עוד לא השתמשת בכלל, תבדקי גם אופציה של לשלם עכשו וללכת בהמשך לסדנאות וכאלה...

למשל אנחנו קנינו ניווט זוגי, ונשתמש בו יום אחד כשנגיע לזה 😅

בטוחה שיש סדנאות וטיפולים שאפשר לשלם על שובר, ככה לא צריך להיות מדי בלחץ של סופשנה...

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

לק"י

ואיזה כיף לשמוע שהוא נהנה ומבקש ללכת!

גם של ספורט טיפולי, החוג מטעם בית ספר פרח (למרות שלא לומד שם)

כלומר, זה במבנה שלהם. המדריכה גם עובדת שם. ההתחייבות של הקופה (55 למפגש)

בשורה התחתונה הילד ממש נהנה, כל יום רוצה ללכת.

גם המדריכה ממש נחמדה, שולחת אחרי כל מפגש סיכום במייל של מה עשו, על מה עבדו ומה התכנון להמשך.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

יתעכב כ"כ הרבה... וואי כמה רבתי עם מאוחדת שיביאו לי אישור לפרטי וכעסתי עליהם שאני צריכה לבזבז 9 חודשים בהמתנה 🙈

הם הכינו אותי מייד בהתחלה שזה הצפי.

זכיתי לקבל תור חודש אחרי כי פניתי גם לפניות ציבור של הקופה וגם לרדיו יהיה בסדר שיביאו אישור לטיפול פרטי עם החזר (זה היה חודש לפני שהרפורמה עברה, ככה שלא היה סיבה שלא יאשרו).

הם אישרו טיפול פרטי בתנאי שאיך שיתפנה תור לקלינאית בקופה אני מפסיקה את הטיפול בפרטי. אחרי חודש התפנתה סדרה והמשכנו בקופה.

במחשבה לאחור, קצת לא פייר שעקפתי כלכך הרבה ממתינים ברשימת המתנה. מצד שני - בעייתם שלא הפכו את העולם כמוני

העולם מאתגר, לפעמים צריך להפעיל שרירים כדי לקבל.. כמה שרירים הפעלתי בועדה כדי שיתקבל לגן שפה. כל המסע הזה פשוט סיוט!. עצוב שצריך להילחם על מה שמובן מאליו (או שלא יעבירו רפורמות שאף אחד לא יעמוד בהם).

הזו עברה... זה לא הגיוני שימתינו כ"כ הרבה זמן במיוחד בתחומים שככל שהעזרה מוקדם יותר- קל יותר לטפל בזה

וזה סיוט עלי אדמות הבירוקרטיה והזמנים שצריך לעבור בשביל זה.

(הלכתי לחלק טיפולים פרטי בלי החזר כי לא רציתי לבזבז זמן, והיה לי אפשרות לזה ב"ה)

אני במכבי