לגבי הלידה אל תדאגי. הכל יתהפך לטובה

תפנקי את עצמך ותדאגי לעצמך אל תדאגי. הכל יסתדר

אין לי עצה..

אבל רוצה לשלוח חיבוק גדול!

לבד-לבד בלי דולה? בלי סוג של מיילדת?

ככל הנראה שאפילו אמותינו הקדושות קיבלו איזושהי תמיכה ולא ילדו כחיות השדה.

אם היא שם אז זה לא לגמרי לבד.

הרי בסוף, מה תפקידו של הגבר בכוח במהלך לידה?

אני לפחות בעלי רק הפריע לי, ואני אוהבת אותו מאוד.

ובשולי הדברים אני רק חשוב לי להגיד שאני חושבת שלידה בבית חולים דווקא זה לכתחילה. 

פעמיים עשינו את זה.

זה היה מהמם.

נכון שלא לכתחילה, ולא מומלץ...

אבל אין לי אומץ ללדת בבית חולים. הלחץ שם עושה לי את הכל יותר כואב.

בכלל, כבר אי לי שום אומץ או רצון ללדת בכלל.

מרגישה שאני במציאות הזויה. 

אירוע שאמור להיות כל כך שמח וטוב, ואני פוחדת ממנו ולא רוצה אותו

איך ה' זרק אותי ככה למצב הזה??????

רפואה ציבורית בחינם.

יש בו כל מיני סוגים של מיילדות,

אפשר לבקש להחליף אם יש חיכוך, אפשר לבקש מינימום התערבות.

אבל לבד לבד לבד-

אני חושבת שזה לא מה שהבורא התכוון אליו וצריך מינימום של השתדלות.

גם מבחינת חס ושלום אירוע רפואי, וגם תמיכה פיזית ונפשית בך ובקבלת היילוד.

מהניסיון שלי גם במעייני הישועה גם בלניאדו יש מיילדות חמות ומהממות, לגמרי הייתי יכולה להיות חברה שלהן.

בהצלחה

ממליצה בחום על הר הצופים

אם בכל זאת תנסי בבי''ח..

הם הכי לא מתערבים שמצאתי

ואפשר גם לבקש מיילדת לפי הבקשות שלך וישתדלו

נראה לי שנכון שתדאגי לעצמך.

לדעתי בי''ח ולקבוע דחוף עם דולה.

ולראות איך לארגן עזרה בתשלום לאחרי הלידה.

חיבוק!

אחרי 7 ילדים, נשמע שעברתם כמה דברים ביחד. אני לא יודעת מה קדם לנתק הזה. אבל חושבת שצריך שמישהו ישבור אותו וידבר על זה.

הרי גם הוא בנתק. גם הוא מרגיש את זה.

ואולי, רק אולי קשה לו לפתוח את זה וגם לך. אני יודעת.

אבל- נדמה לי שבמצב שאת מתארת אין כבר מה להפסיד מלנסות. לא ללבן את המריבות הישנות.

אלא לומר לו: תקשיב, יש פה ילד שעומד להיוולד בקרוב. הוא של שתינו. בוא נחשוב איך אנחנו חוזרים לביחד? איך נעבור את האירוע המשמח הזה?

זוכרת שקראתי את זה בגברים ממאדים נשים מנוגה- שלגברים קשה לפתוח את זה ככה.

נכון, גם לנשים אבל אולי כשהוא יראה את הרצון שלך- גם משהו בו יתעורר. ותוכלו לחדש את הקשר והחיבור.

אולי, אולי גם לא אבל כאמור. נשמע שאין מה להפסיד מלנסות.

חיבוק  גדול גדול. 

זה באמת כיוון חדש- לא ללבן, אלא להסתכל קדימה איך עוברים את הלידה.

אם הבנתי אותך נכון.

אבל איך אני אומרת את זה????

אז עוד פעם אני זו שמבקשת את הקשר. נמאס לי. מבאס אותי. מתסכל!!

שרק לי אכפת ממה שקורה ביננו.

מבחינתו- אפשר ללדת והכל בסדר. אפשר לצאת בבוקר בלי לומר שלום והכל בסדר. אפשר לא לגעת ולהתחבק חודשיים וזה בסדר (???)

אפשר לראות אותי בבכי מטורף ולהמשיך את החיים כאילו כלום. 

אז לפני יומיים הוא ניסה ללטף קצת (ממש קצת!) ואני לא הגבתי. כמעט. 

כבר אין לי אמון באהבה איתו.

מתחרטת על כל השנים שלנו ביחד.

כי אז הייתי ''מתרצה'' ואחרי שהיינו מקיימים היינו חוזרים למצב המגעיל שלנו.

בלי מילים הוא לא יבין מה מציק לי

הוא באמת לא מבין

אבל הוא גם נמנע משיחות. או לא יודע לנהל אותן. 

אני כבר לא מחפשת מגע לשם מגע. 

אני רוצה קשר של זוגיות!! וזה לא יכול להסתכם בטכני ומיטה.

רק שתשימי לב שהיה גם ניסיון מצידו לקשר. זה לא שלא אכפת לו מהקשר בכלל.

אולי זה היה ניסיון קטנטן. אני לא יודעת כמה זה דרש מאמץ, אבל אולי זה לא היה פשוט לנסות ליזום קרבה כשיש ביניכם כזה מרחק והוא ידע שיש סיכוי גדול שתדחי אותו. 

פגועים, שניכם מהססים לעשות איזשהו צעד ראשון לקראת השני אבל חולמים עליו,

ושאולי הבשיל הזמן לחדש את הקשר.

מציעה לך משהו, שאצלנו בתקופה שהרגשתי שהכל יותר מידי קשה וחסום (לא ברמה של מה שתיארת אבל זה הספיק לנו כדי להבין שצריך כאן משהו אחר)- עזר מאוד.

אמרתי לו שיש דברים שצריך לדבר עליהם, אבל אני לא יכולה שזה יהיה בבית, זה תמיד יותר מידי מסגרתי, פחות מידי מאפשר להגיע לעומקם של דברים, צריך לשבת במקום אחר ולשנות אוירה.

השכרנו צימר יפה לכמה שעות, דאגנו לאוכל כיפי, אמרנו 4-3-וְ, ופתחנו את זה לעומק. הסברתי בדיוק, ואם צריך שוב ושוב מה מפריע לי, הוא ניסה להסביר איך הוא מסתכל על הדברים. זה לא שעכשיו הכל מובן, אבל זה נתן המון. מציעה עכשיו, עוד לפני הלידה לנסות משהו כזה. להקדיש זמן- כמה שעות, בוקר או צהריים או ערב, מחוץ לבית, במקום מאוד מאוד נעים, לפתוח את הלב, לתאר מה את מרגישה, מה מלחיץ אותך, מה מרחיק אותך- את עכשיו מדבררת את הצד שלך, ויש סיכוי לא רע שתגיעו משם להבנות איך להגיע ללידה יחד, איך להתקדם כשתחזרי לכוחותייך, אולי אולי אולי תוכלי להרגיש שוב קירבה. אבל אם הוא הפרטנר שלך ללידה- שלפחות תגיעו מאוחדים למשימה הזו. בהצלחה יקרה, איזו הרגשה נוראית לשאת את זה לבד... מקוה שנתתי עצה נכונה, אם לא קבלי פשוט חיבוק💕

שרוב הגברים ככה, לא יודעת אם זה מנחם אבל בכל זאת..

זאת אומרת כשיש מריבה /וויכוח/ מתח זוגי , לאישה מאוד קשה לצאת מזה בלי לדבר וללבן את הדברים יחד עם בן זוגה, ועד שזה לא יקרה החיים לא ייראו אותו דבר בשבילה, זה קם איתה בבוקר והולך לישון איתה בלילה, והיא הרבה בוכה/מסתגרת/בדיכאון או כל צורה אחרת שמבטאת את זה שהיא ממש לא ממשיכה כרגיל.

לעומת זאת הגבר...

ממשיך כרגיל.

ממשיך לשיר את השירים הקבועים שלו ,ממשיך לעשות את הכושר הקבוע שלו, ממשיך לישון כרגיל ממש. בקיצור ממשיך לתפקד כרגיל.

אמממה אני חושבת שזה שוני שנובע מההבדלים בין גבר לאישה ולא שוני שמראה שלאישה חשובה הזוגיות ולגבר לא.

אלא שכל אחד יש לו דרך אחרת להתמודד.  

זה שהוא רואה אותך בוכה והולך לישון כרגיל זה בריחה שלו, כי הוא לא יודע להתמודד עם זה.

זה פוגע, מאוד, הכי מבינה אותך בעולם.

וממש חשוב שכשהעניינים בעז"ה יסתדרו כל אחד יאמר את הצרכים שלו בקשר ואיך הוא היה רוצה שהשני יגיב.

אבל באמת שתדעי שבעלך לא אדם רע ולא אכפתי, זה טבע.

תחשבי שבמריבה זוגית שני בני הזוג לא היו מתפקדים, או שניהם היו עצבניים נורא, וכו'.. לא בטוח שזה היה יותר טוב.

בקיצור אהובה רק רוצה לשלוח לך חיבוקים ולאמר לך ששום דבר לא מאוחר, תקני לעצמך מתנה עצומה ללפני  הלידה ותלכו יחד לטיפול זוגי מייטיב.

לידה קלה בעז"ה עם ידיים מלאות.

ולא לבד. 

המחשבה הנכונה כנראה שהוא פשוט בורח ולא ממש אטום (לפחות נעים יותר לחשוב ככה)

אז ככל שאני מתבוססת בצערי כך הוא בורח לדברים אחרים (זה נשמע נחמד, אבל במציאות זה נראה ממש גרוע....)

שנינו מתפקדים, רק לא כזוג.

האמת שהיום יצאתי מהבית ועדיין לא חזרתי (בד''כ 14:00 זה הזמן שאני בבית עם הילדים)

אני באמת לא רוצה לחזור

אבל כואב לי להתאכזר לילדים שמרגישים שמשהו מאד לא בסדר....

והבנאדם אפילו לא מתעניין. לא שואל מה קורה, איפה את, מתי תחזרי, כלום.

נראה שהוא ממש מתעקש להמשיך להתעלם.

אני אנסה לחשוב שזה דרך שלו להתמודד, למרות שזה ממש קשה לי.

בעיניי הוא כבר אכזר. סליחה על המילה.

כמה אפשר???

והאמת, עם כל רגע שעובר המשבר הופך להיות לי הרבה יותר קשה ועמוק ושיהיה לא פשוט לגשר עליו.

כתבת ידיים מלאות.

פעם כתבתי על זה פוסט שלם אחרי שגיסתי ילדה תינוק מת

היום- אני לא יודעת מה אני מאחלת לעצמי.

סליחה על החפירות. באמת אין לי מקום אחר.

ותודה לכולן על החיבוק והמילים וההתייחסות!

אני רואה שכבר כתבו ופיתחו את מה שכתבתי למעלה.

אני חושבת שכרגע צריך להתעלות מעל המשקעים הקיימים ולבטא את מה שאת צריכה.

את זקוקה לו.

את זקוקה לאיש שלך, את זקוקה למשענת שלך.

כתבת שהוא ניסה ללטף אותך- כמה גברי להתחיל במגע.  

וכמה נשי לרצות קודם ללבן במילים.

תאמרי לו את זה.

לא נעים לנו ככה לא נעים הנתק הזה. אני מאמינה שגם לך לא נעים. בוא נחשוב איך יוצאים מפה?

יקרה. זה קשה! ממש קריעת ים סוף (בקטע של נחשון בן עמינדב, לדעתי)

אבל כן, את יכולה. ו- למה לא לנסות גם את זה?

וואו!! כל כך קשה!!  שוב מחבקת ומחזקת אותך ומתפללת שתמצאי את הכוחות 

ואת זה ניסיתי למנוע.

להיות ''מסתדרת'' בלעדיו.

כשאני מעבדת את זה פה אתכן אני מבינה כמה זה עצוב. כל כך עברנו ביחד וניצחנו רק בגלל ששנינו היינו ביחד. ועכשיו אנחנו כל כך חלשים! (טוב, אולי הוא לא ממש...)

אבל כמה אפשר להיות זו שפונה ומבקשת ונעלבת??

אני המון פעמים כן ניסיתי עד עכשיו!

בשבוע אחד הוא הצליח לבטל יציאה זוגית (שאני יזמתי, אלא מה...) וישב עם חבר על בירות ועישון עד 2 בלילה!

וגם לדחות מפגש זוגי נוסף- בשביל יציאה עם חבר אחר לאיזה מעיין!

כל כך רציתי להתנתק ממנו רגשית!

למה אני לא מצליחה?!

ותודה ענקית על ההבנה ♥️

קראתי פרוש חסידי יפה ומתוק

שמציאות הלכתית שלקחנו על עצמנו משפיעה על רגשותינו ועל הלך רוחנו

כשאישה נישאת לבעלה, השם טובע בה את הרצון שהמציאות הרגשית התקינה של נישואין תחול עליה.

בלהיות אהובה, שידאגו לה, יפרנסו אותה, בכך ש'אל אישה תשוקתה', להיות חשובה לו

וגם הפוך כמובן

כל עוד יש כתובה ואתם נשואים - השאיפה תמיד תהיה לתיקון

לנסות כל מציאות רגשית אחרת יביא לתסכול עמוק ולריקנות

בעצם העבודה על הנישואין ועל עצמנו, אנחנו משתלמים במידות, אבל גם מגיעים למציאות הרוחנית שאמורה להיות בינינו ושהרצון להגיע אליה לא מפסיק להתקיים בנו. ולכן התסכול

הוא מרגיש שנוא, הוא מרגיש שאת מרחיקה אותו אז הוא מתרחק.

הציפייה הטבעית שלנו זה שאנחנו נדחה, נלך מהבית ולא נחזור, או נסתגר כל היום בחדר, נסובב את הגב בלילה, ונצפה מאוד שבן הזוג ירגיש את הריחוק ובאופן טבעי ייחזר אחרינו, יראה לנו כמה אנחנו חשובות לו, ינסה להתקרב עוד ועוד..

אבל.. המציאות היא דדוקא הפוך, אנחנו מרחיקות אותו אז הוא מרגיש לא רצוי ולא רוצה לכפות את עצמו על זוגתו בכח.

את חשובה לו. מאוד. ובנסיון להראות לעצמך כמה את חשובה לו את מתרחקת ורוצה לראות מה יקרה.

והוא מתרחק בחזרה.

הפיתרון הוא להוריד את כל האגו ולעשות את הצעד הראשון בלהתקרב, או עם הוא עושה צעד אפילו קטנטנן אז להענות לו.

ולדבר.

לצאת לאנשהו למקום שעושה לכם טוב לנפש ולפתוח הכל.

ואם צריך אז להעזר בייעוץ זוגי.

לגבי היידים מלאות.. בבררר.. הלחצת אותי.

מברכת אותך שתצאי עם ידיים מלאות בתינוק/ת בריא ושלם ברוח ובנפש, ושייוולד להורים שחיים בשלום באהבה ובריעות.

חיבוק

מנסה לראות מתי הוא כבר יתעשת וייעשה משהו!

תקופה ארוכה מאד שאני זו שמרגישה דחויה.

וניסיתי לדבר איתו על זה מלא פעמים!!!

בנועם, בבגרות, בכבוד

וכל פעם הוא היה אומר כן כן ותכל'ס זה מתנדף לו אחרי יומיים.

אני זו שכל הזמן דחויה ומתגברת ופונה אליו ומדברת וחשוב לי שיהיה לנו טוב ביחד

והוא- כל פעם ''מתפספס לו''

ניסיתי לומר לעצמי שהוא לא אטום, הוא סתום. (סליחה על הציניות) אבל התייבשתי כברררר!

באמת מנסה לראות כמה אני חשובה לו, או חסרה לו, ויוצא שאני רק מוכיחה לעצמי עד כמה אני לא חשובה לו ולא חסרה לו והוא ממשיך לחיות את החיים. רק אני נמקה בכל הסיפור הזה!

כל כך הייתי רוצה למחוק את כל ה 15 שנה שלנו ביחד ולהתחיל מחדש עם הגבר הנכון (יש בכלל דבר כזה??)

או אפילו לחיות כרווקה מושבעת

אויש. זה נשמע כזה גרוע.

ה'!!!

שמישהו ינער אותו!!!

מדהים שזה ככה.

לדעתי

אם את רוצה זוגיות טובה - בכוחך להגיע אליה ולהניע אליה

ממשחקי כוחות לא תראי תוצאות

רק מעבודה עצמית, הכנעה ופגיעות.

זוגיות טובה היא בראש ובראשונה בריאות נפשית וכוח עבורך. מנוע אדיר לשמחה ומטיבציה וחיוביות והנעכ

ברגע שאת עושה שיקול מה הוא מרוויח מזה שאת פונה ומה את מפסידה בזה שאת עושה צעד (שזה בעיקר אגו) את יוצאת נפסדת.

ונכון שזה מעצבן. אבל את רוצה את הקשר והזוגיות. את גם צריכה אותו, לא רק רוצה.

זה התכל"ס.

מהתכל"ס עוברים ל-מה עושים

לא מחשבנים. ומגלים פגיעות. מגלים נדיבות כלפי בן הזוג ובעיקר כלפי עצמך כי כאמור - יש לך תועלת מזוגיות טובה. זו מטרה. וגם אמצעי. מה עושים בדרך אליה - אני מאמינה שהרבה.

השאלה היא אם את שם..

ממש להגיד:

'בעלי, לא טוב לי שאנחנו ככה. דמיינתי את התקופה הזו אחרת. אני רוצה להיות איתך בטוב. אתה חסר לי.'

ברגע שלא תמכת בו נניח כשהיה חולה, וציפית בחזרה - זו ציפיה שגויה. כי הוא בראש מחשבן ומכונס

ברגע שהוא לא נתן עזרה ראשון כשהיית חולה ואז גם את השבת לו כגמולו - את מחשבנת

זה לא מקדם אתכם כזוג

מה יקדם אתכם.? אחריות אישית כל אחד על החלק שלו, בלי להסתכל על השני קודם כל.

צריך לבנות מחדש.

צריך להוקיר כל מעשה קטן מתוך הבנה שיש פה מה לשקם.

ואם את לא מצליחה להגיע לזה לבד ממליצה על טיפול

חבל לבזבז זמן ואנרגיות על להיות מרוחקים כשהאושר נמצא מעבר לפינה

לגבי הלידה - הייתי זונחת ציפיות כרגע ללידת בית. אתם לא שם כרגע ואת מכוונת גבוה מדי לנק הזמן הנוכחית

תתחילי בצעדים קטנים להחזיר לעצמך את האיש שלך. לקבל ממנו אהבה. לגלות את עצמכם מחדש. ולתקשר מה מפריע לך.

לא מה הוא עשה לא בסדר. כי זה גם לא מועיל

במקום 'לא התייחסת אליי כש..' אני צריכה ממך יחס כשאני..'

כתבתי קצת מבולגן נראה לי כי אני ממהרת אבל מקווה שיהיה לך תועלת בדברים

❤️

בעזרת ה' בהמשך...

ביטחון עצמי זה לא רק להביע את דעתי בחופשיות מול כולם,

זה גם להבין שאם אני מבקשת לדבר, או מבקשת סליחה, או מבקשת לשים בצד,

זה לא אומר שאני פחותה! זה לא אומר שהוא ניצח אותי.

כי אין פה מנצחים ומפסידים.

ואת זה ממש צריך להפנים פנימה פנימה פנימה.

כי הדיפולט הוא לאחוז חזק בפגיעה, כי אין מצב שגם הוא פוגע בי וגם אני אבקש ממנו בעדינות לדבר על זה אחר כך. נכון? מה הוא יבין מזה? שהרשעות משתלמת...

אבל זה לא נכון.

כל זה מתוך חוסר ביטחון שגורם לך לאחוז בפגיעה בלי לשחרר.

את צריכה את הביטחון שהערך שלך רק עולה אם את מתנהגת בצורה יפה. הוא לא יורד בשום צורה.

יש משהו שהוא טוען כלפייך, ובפנים בלב את מרגישה שיש בזה קצת אמת?

כי לפתוח שיחה זוגית ב"אתה נורא ואיום בהתנהגות שלך.לא ראוי לי בכלל. תסתכל מה עשית ואני בהריון מתקדם"- זה אולי "חזק", אבל מפספס,את המטרה.

אולי כדאי לפתוח שיחה זוגית קודם במכתב.

לכתוב לו שקשה לך עם המרחק.

שאת רוצה שתחזרו להיות בקשר טוב,

כי את מאמינה בקשר הזה

ושאולי אפילו תצמחו מזה (אגב, שמתי לב שכאישה זה מחולל פלאים).

שאת יודעת שהוא כועס עלייך בגלל א',ב',ג'

וגם לך יש בבטן דברים להגיד,

ןאת רוצה שתדברו בנועם.

העיקר העיקר זה להבחען בין ביטחון עצמי מזוייף (אני אוכיח לו שאני צודקת, אני אעניש אותו, אני בחיים לא אבטא רגשות)

לבין ביטחון עצמי אמיתי (אני אגיד לו מה הרגשתי, אתן בו אמון, אני אכיר בדברים שבהם הוא צודק וכו').

בהצלחה רבה יקרה°

אחרי כמה פעמים שאת מניחה את הפגיעות בצד, ומדברת, ומשתפת, ובמקרה הטוב זה מועיל ליומיים ובמקרה הרע את חוטפת ''שיחת מוסר'' או ויכוח למה לא בסדר שאני מרגישה כך וכך---

הביטחון העצמי יורד לאפס.

רק פה אני מעזה להודות בזה.

מולו ומול העולם- אני אשה חכמה, חזקה... בלה בלה.

אבל באמת- שאני מרוסקת.

מעצם זה שאני רודפת אחריו.

מזה שהוא בתכל'ס חסר לי ואני כן רוצה אותו (כמה אני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא רוצה אותו בכלל!!)

שאלת אם יש משהו שהוא טוען כלפיי וזה אמת:

הוא טוען (יותר נכון ''מחזיר לי'') שאני אף פעם לא מרוצה ורואה רק את הרע במקום להודות ולהיות מאושרת.

מנק' מבט שלו הוא צודק. אבל רק מנקודת המבט שלו. אם היה מקשיב לי ומבין באמת על מה הכאב שלי---

מבחינתו-

קנינו רכב חדש (!) ואני צריכה להיות מאושרת.

יש לי ילדים בריאים ואני צריכה להיות מאושרת.

יש לנו בית קרקע וזה אמור לעשות אותי מאושרת.

אנחנו ''עובדים ביחד'' ויושבים פעם בשבוע לפגישת עבודה ואני צריכה להיות מאושרת.

שנינו עצמאיים וזה סיבה להיות מאושרת

אבל אני לא!

כי ברכב החדש הוא נוהג ומלכלך!

והילדים שלי קצת מוזנחים והציונים שלהם נמוכים הרבה פעמים, ורבים המון, ולא מחונכים לסדר וניקיון כמו שהייתי רוצה!

והבית שלנו אמנם ''פרטי'' אבל מכוער וקטן ולא משופץ כמו שתיכננו כשקנינו אותו.

ואני חיה בצמצום של מקום שאין לי איפה להכניס עוד תינוק הביתה והכל נראה כמו מעברה, ואין לי פרטיות במקלחת, ואני לא יכולה לארח ולכן הרבה קשרים משפחתיים מאד רופפים לי, והעבודה שלי מתבצעת על ''חצי קלאצ''' כי אין לי מקום נורמלי

ונעצרה לנו הבניה באמצע בגלל שכנה אחת אז עוד יותר הבית נראה כמו חורבה!

ואני בכלל לא אוהבת לעבוד איתו!! הוא קולגה מעצבן!!

והסברתי לו שאני מחפשת שנדבר לא רק על ענייני עבודה כל הזמן. שנהיה קצת זוג. הוא אמר שכנראה לא מסוגל לספק לי את זה ושאנסה למצוא את הסיפור הזה בדרך אחרת!

לא פוגע???

ושנינו עצמאים ולא מרוויחים כמו שכירים אפילו, אז מה הקטע??

וואי. כמה מירמור הוצאתי פה. סליחה. והאורך---

אם קראת את כל זה אז את משהו מיוחד.

ניסיתם ללכת לטיפול זוגי?

ומחילה יקרה, אבל הוא צודק❤️

בשיא העדינות אני אומרת. הוא צודק.

החמצן של גבר זה אישה שמחה

אם כלום לא טוב לך זה מרסק אותו

לא נעים להיות ליד אדם שכל הזמן מתלונן. לא לגבר מול אשתו, לא לאישה מול בעלה ולא לאף אחד מול אף אחד

ברגע שכלום לא משמח אותך זה מייאש אותו מלנסות דברים נוספים. כשהבסיס משמח - יש לאן לעלות

אני דווקא כן חושבת שבעלך אומר הרבה פה. וזה כן לדעתי מזמין אותך להקשיב לו ולעשות שינוי.

את כאילו תולה את כל האושר שלך ב- מה..?

מה באמת ישמח אותך..?

יש משו שקשה לך איתו - תנסה לשנות

ואם לא הצלחת - צריך להרפות ולקבל באהבה ולהסתכל על הטוב שכן יש. ויש הרבה ב"ה.

הרי מושלם אין אף פעם. ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו

לדעתי הענווה, יש לך עבודה לעשות שלא תלויה רק בו

עבודה על שמחה

אישה שמחה זו אישה שרוצים להיות לידה ולתת לה יוד. שמחה שלך מיתרגמת לבעלך כהצלחה ואישור לגבריות שלו ולטיבו כבעל

וההפך - את רואה את התוצאות..

אני עכשיו בתקופה של קושי לראות כך את הדברים, בטח שלא ליישם, אשתדל לזכור..

🙏

שיכול להיות שאני טועה ...

אבל מה שאת ציינת במה שכתבת, תמיד הפריע לך?

פשוט(ויכול להיות שאני טועה מאד) הזכרת לי מאד את עצמי כשאני הורמונלית במיוחד במחזור או תחילת הריון... כל הטענות שלך אחד לאחד... הנקיון, הליכלוך, הריבים של הילדים וכו' .. כל "החולשות" של הבית בולטות לי... ואחר כך כשהמחזור עובר או ההריון ניהיה בשליש השני , התחושות האלה עוברות לי....

על פניו זה נשמע באמת דברים די רגילים... ולא נשמע שהוא אדם רע או משהו...

ודרך אגב...אל תקנאי ברווקות... אומרת לך בתור מישהי שהייתה ברווקות מאוחרת ועדיין יש לי לא מעט חברות לצערי שכבר קרובות לגיל 40 ולא ישנות בלילה מהפחד שלא יהיה להם בעל ואולי פיספסו את הרכבת לילדים ... להישאר לבד זה בהחלט הרבה יותר מפחיד מבית מלוכלך/לא הכי יפה/ רכב מלוכלך/ ילדים חלשים בלימודים וכו'..

שאוטוטו זה ייפתר.

הבית שלי הוא באמת ניסיון לא קל!!

והרבה בעיות ניגרמו ממנו.

ובסופו של יום אני אכן מאשימה אותו בהתנהלות של הדירה הזו.

באופי של בעלי- הדברים הציקו, ודיברנו, ובפועל זה לא נפתר.

כן ייתכן שאני קצת הורמונלית ורגישה יותר, וסף הכאב שלי נמוך- אבל אני בהחלט מצפה ממנו ''להיטת איתי בהריון'' ולא להתעלם...

יקרה,

אני יכולה להגיד לך שאני נמצאת בתנאים הרבה יותר גרועים משלך, ואני מרגישה ברת מזל.

כי אני חושבת שהנקודה העיקרית שמכאיבה לך זה מה שכתבת בהתחלה.

את לא מרגישה אהובה, מחוזרת, מוערכת.

זו נקודת הכאב, לטעמי, שמסובבת את הכל, והיא גורמת לך להרגיש ש"כל זה אינו שווה לי".

כי אהבת בעל לאישה זה העיקר בנישואים, בבית. יותר מרכב חדש, יותר מבית קרקע יפהייפה, יותר מהכל.

ואת לא מרגישה את זה, וכואב לך. בצדק.

כתבת שאת מרגישה שאת רודפת אחריו,

וכתבת גם שהטענה המרכזית שלו כלפייך הוא שאי אפשר לעשות אותך מאושרת.

דיברתם על זה ביניכם?

על זה שאת רוצה להרגיש מחוזרת? על זה שאת רוצה לשמוע ממנו מחמאות?

דיברתם על זה בעדינות? בנעימות?

מה הוא אומר בנושא?

בעיניי זה הלב שחסר כאן. וכל השאר זאת תפאורה.

וכשזה כל כך כל כך כל כך הרבה----

זה מעליב!

כי מה שחשוב לך אתה לא מפספס.

וזה לגמרי נמאס לי להתחנן אליו שיתנהג כמו גבר בזוגיות.

נשבר לי.

תקשיבי, את בהריון.

אצלי זה מתבטא בחוסר אונים מוחלט. וחוסר יכולת לשלוט ולקדם את החיים כמו שאני רוצה.

ואז- הכל נראה קשה יותר, מאתגר יותר וחסר מוצא. גם התקופה שאחרי הלידה היא קצת כזו. את לומדת להכיר ילד חדש, להרכיב אותו עם כל המשפחה. ורק אחכ יכולה להתחיל לטפל בכל הבעיות החיצוניות שהעלית כאן. כרגע את מרגישה תקועה. ולכן זה כואב.  אבל זה לא באמת.

ההריון נותן לנו שיפוט מאד קיצוני על החיים.

אל תאמיני לו.

כרגע את מקדמת את החיים בהרחבת המשפחה. הדברים האחרים יחכו לשיפוט אובייקטיבי שלא קיים בתקופות כאלו.  

ובינתיים, בגלל שגיליתי את הנטייה הזו על עצמי. המיסגור עוזר לי לצחוק מעצמי קצת ולשחרר. לשמוח במה שיש ולחכות לאחרי הלידה. ( וגם יכול לעזור לבעלך גם למסגר ולא לקחת אותך ללב מידי)

יש לכם משפחה, פרנסה בית. ויש לכם עד 120 לשפר אותו. אני הולכת על הכיוון הזה כי אם בחרתם להביא עטד ילד לעולם הכיוון היה חיובי וגם אם טכנית הוא נתקע דווקא אחרי תחילת ההריון,  בהריון הפרופורציות לא ממש אמינות. אל תאמיני לעצמך. מה אכפת לך להאמין לו? בכל מקרה כרגע זה לא ניתן לשינוי.

(בדיוק בשבוע שעבר שכנה סיפרה שתמיד בחודש שמיני ככה היא מחכה כבר ללדת כדי לאפס בחזרה את הילדים המופרעים שנהיו לה בחודשי ההריון. )

הלוואי הלוואי שזה הכיוון.

בעל שאשתו לא מרוצה מייחס את זה אליו ולתפקודו כבעל ומרגיש כשלון, גם אם היא לא מרוצה ממזג האוויר (שכמובן לא קשור אליו בשום צורה).

בקיצור ,שניכם מכווצים, מפוחדים, פגועים . אתם צריכים ללכת ליעוץ חיצוני שיסיע לכם לצאת מהלופ הזה- חבל!

אין לי כבר ביטחון עצמי אחרי שהתרסקתי כמה פעמים.

עשיתי איתו שיחות יפות, במקרה הטוב היה שיפור של יומיים, במקרה הרע- הפעם- זה נגמר בטענות כלפיי שאני לא מרוצה אף פעם ושהוא לא יכול לספק לי את יחסי הזוגיות שאני מחפשת, אז שאמצא את הסיפוק הזה במקום אחר!!

ואולי מזה הכי נעלבתי. שהוא בעצם אומר- אני לא אשתנה. תתמודדי.

אני באמת לא מסוגלת להתעלות שוב ולפתוח את הדברים. התייאשתי. ואני כמו אבלה על הזוגיות הזו.

די. כבר אין לי אמון בו. אולי אני באמת מחפשת שהוא יוכיח את עצמו במשהו והוא פשוט לא מבין.

חבל לי על הכל.

בא לי להיעלם.

שנים של זוגיות יפה הולכות לפח עכשיו.

כאילו הכל היה טעות והכל היה הצגה אחת גדולה.

יש את אפרת צור שהיא מצויינת.

זה מלמד בין היתר לא להיות תלויה באחרים כדי להיות מאושרת. זה גורם לקשר הרבה יותר טוב ומקרב. (משחרר מכל התלות אחד בשני ליחס וכל זה)

מאחלת לך מכל הלב שדברים ישתנו לטובה ושתהיי מאושרת!

את אומרת שהיו 15 שנים של זוגיות יפה, אז מה השתנה פתאום? כנראה שהוא לא בן אדם רע, ושהיו לכם זמנים יפים שבהם כן היית שמחה בזוגיות. אז אולי הוא כן יודע איך לשמח אותך ולהיות בעל טוב? מה גרם לו להגיד לך את המשפט הזה שהוא לא יכול לספק את הקשר שאת מחפשת? זה תמיד היה ככה, או חדש מהתקופה האחרונה?

יכול להיות שההורמונים באמת מנפחים הכל למימדים עצומים יותר?

אצלי אני יודעת שבהריון אני לא יכולה לקחת ברצינות את מה שאני חושבת ומרגישה כלפי בעלי, כלפי הילדים שלי, כלפי עצמי, אמא שלי וכלפי אף אחד בעולם, כי הכל מרגיש כל כך קיצוני. 

עד ההריון הזה תיפקדתי כרגיל מבחינה רגשית.

אני מרגישה שעברתי חוויות לא פשוטות לפני ההריון הזה- שגורמות לי היום להיות קצת חרדה, חלשה נפשית, חסרת כוח סבל וסבלנות.

ו--- לא נעים, אבל האירועים היו בזכות האופי הבעייתי שלו. במו ידיו נוצרו בעיות שאפשר היה לדלג עליהן.

תכל'ס עכשיו אנחנו משלמים את המחיר 

קיבלתי פה המון תמיכה שהייתי כל כך צריכה, וגם מבטים אחרים על התמונה ואפילו ניעור קטן וצודק...

אתן מקסימות. אתן כח ענק!

תוך כדי שאני מעבדת פה את הדברים איתכם ובזכותכן, אני מבינה שבהחלט יש לי מה לשפר, אבל גם מה להתפשר.

זה הגבר שה' נתן לי.

גירושים הם לא אופציה מספיק טובה.

כרגע אין לי כוחות נפש לדבר וכאילו לפתור ושוב להתאכזב.

מקווה שנצליח להגיע לייעוץ זוגי,

עד אז אני מנסה מאד להמשיך את חיי כרגיל ''בלעדיו''.

זה אומר שטכנית אנחנו מדברים, אבל אין זוגיות. וגם לא מיטה.

זה קשה לי אבל זה הרע במיעוטו.

אני כן מחכה שהוא יישבר, אבל כבר לא מצפה. מקבלת את המציאות הזו.

סליחה אם אני מאכזבת אתכן, הלוואי שעוד אכתוב לכן שהכל הסתדר, בינתיים גם ההשלמה הזו והשחרור הזה- הם משהו.

תודה ענקית לכולן פה על כל מילה!

(ואם יש למישהי מה להוסיף פה או בפרטי- זה יותר מבסדר, רק לא נעים לי לתפוס את הבמה יותר מידיי זמן...)

והמקום שלך יותר ממובן. בעיקר העייפות הנפשית מההתעסקות סביב זה

זה באמת מעייף כשלא רואים אופק

זוגיות זה מסע ארוך לתוך עצמנו בעיקר וזה בסדר להרפות כשאין כח כדי להתפנות לזה בהמשך

הלוואי ותבשרי טוב ❤️

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...