פורום הריון ולידה (עמוד 6)

כל מה שכתבו לה שאסור (טוב, לפחות מה שאני כתבתי) אצלך קריטי פי כמה להקפיד על זה. שישה שבועות לפחות, ועדיף שמונה שבועות.

אולי זה לא חוכמה שאני אומרת את זה, כי רוב הקיסריים שלי היו כשהיו לי ילדים יחסית גדולים בבית, ולכן יכולתי לנוח כמו שצריך, ובכל זאת - ממש כדאי להתאמץ על זה. (באמת בקיסרי הראשון פחות הקפדתי על זה, בעיקר כי הייתי צריכה לנסוע לפגייה. אבל לא טיפלתי כמעט בילדים הגדולים.)

מתי הבנתי שזה באמת אפשרי? אחרי הלידה של השמינית (קיסרי שלישי): כל בני המשפחה היו חולים בקורונה, והיה מסוכן שאני והתינוקת נידבק, אז הסתגרנו בחדר כל הזמן (ואחרי כמה ימים נסענו להורים שלי).

והמשפחה הסתדרה...

נכון, בעלי היה בבית גם ככה אז כי היה צריך להיות מבודד, אבל תאמיני לי שאת לא רוצה לדעת לאיזה רמות של בלגן ולכלוך הבית הגיע בזמן הזה... ומן הסתם גם הילדים עצמם

בעלי הקפיד על אוכל וכביסות, וזהו. לפני שחזרתי הביתה כשכולם כבר החלימו הם התאמצו לסדר ככל יכולתם, וכשחזרתי לתפקוד מלא (שזה היה בדיוק לניקיונות פסח😱) חזרתי פחות או יותר לנהל את הבית כמו שאני רגילה...

סליחה שחפרתי... מקווה שהועלתי.

מזל טוב והתאוששות קלה!

אני כרגע ממש נזהרת.

אחרי לידה אני כבר יודעת מה מותר ומה אסור אבל כאן יש כל מיני דברים חדשים ומסובכים.

לא לקום מהמיטה בלי תמיכה של הידיים? עד מתי?לא להרים שום דבר יותר כבד מהקטנטונת? אבל היא פיצית ממש!

מיותר לי לעמוד זקוף?

ממתי בערך אוכל לישון על הבטן? (אני ישנה טוב רק על הבטן! גם בהריון ישנתי עליה עד תשיעי)

מה עוד אסור שבלידות רגילות מותר?

מותר לעלות מדרגות כרגיל?

אני זוכרת שבמשך שבוע או אפילו שבועיים אחרי הלידה עדיין הייתי צריכה לקום מהמיטה בזהירות... אבל לא כי זה הכלל, אלא פשןט כי זה מה שהייתי מסוגלת.

כנ"ל לישון על הבטן - זה תלוי בהרגשה שלך.

גם לעמוד זקוף - תעשי מה שאת מסוגלת ומתי שאת מסוגלת.

על לעלות מדרגות לא שמעתי. גם לא יצא לי יותר מדי. אני כן יודעת שדווקא חשוב ללכת כדי לעודד את ההחלמה.

אני יודעת שההוראות הן אותן הוראות כמו בלידה רגילה, רק עם יותר הקפדה וגם עם עדיפות ליותר זמן.

ובעיקר להיות קשובה לעצמך ולעקוב אחר כאבים חריגים...

לעמוד זקוף וללכת - מזרז החלמה. אני זוכרת שהייתי אוטומטית כפופה בגלל הכאבים אחרי הניתוח הראשון, אבל לא חושבת שזה טוב לשום דבר. להיפך. בניתוחים שאחרי שמתי לב לזה. גם לעלות מדרגות זה בסדר (היינו אצל ההורים שלי אחרי הלידות ושם יש חדר אורחים בקומת גג, אז יצא שעליתי וירדתי לא מעט. כמובן לשים לב לכוחות בלי קשר).

וגם כל השאר - לשכב על הבטן או לקום רגיל במאמץ של הבטן זה פשוט כאב בלתי אפשרי בהתחלה. אם זה כבר מרגיש לך בסדר - זה כנראה בסדר. (לא זוכרת שנתנו לי שום הנחיות לגבי הדברים האלה.)

לא להתאמץ מדי

לא להרים דברים כבדים

להיות בתשומת לב אם עולה חום, כי אחרי קיסרי יש יותר חשש לזיהומים.

מה שלום מקום הניתוח? לי עזר התרסיס של פוראוור, הוא מעולה ומרגיע..

בהצלחה ממש!!

רק שורף אבל אמרו לי שזה נורמלי

עוזר.

לי התרסיס של פוראוור דווקא שרף נורא ולא היה לי טוב.

אז תיהי קשובה לגוף שלך.

ואני זוכרת שאחרי הקיסרי אמרו לי שטוב ללכת. לא הליכה מהירה או מאומצת אבל כן להתהלך קצת (מתוך קשה לכוחות), זה מונע היווצרות קרישי דם ומזרז החלמה.

אגב, משהו חשוב-

שימי לב, כשאת קמה מהמיטה, לא לקום בהתרוממות קדימה (כך שמשתמשים בשרירי הבטן כדי להתיישב) אלא להתגלגל על הצד ועם עזרת היד (דוחפת את עצמך מהמיטה)- לקום.

בריאות!

אבל לא אומרת את זה מידע רפואי אלא מניסיון אישי... (פשוט לפני כן אי אפשר פיזית לקום אחרת)

אז לא מנסה, אבל תודה על העצות!

גם לא הזיק. זה היה כמו להשפריץ מים... אז כבר עדיף להכין תרסיס מים ולהשפריץ

לא יודעת.

בנוסף ללא להרים כבד. גם לי ידוע שלא להרים יותר ממשקל התינוק (לי אחרי קיסרי גם התינוק מרגיש כבד)

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

הבן שלי וחברים שלו יושבים על זה המון.

אבל הוא אכן מאד ארוך... 3 שעות בכיף

אני דוקא אהבתי אבל באמת נדיר שמסכימה להכנס לזה.

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

והיא של תאומים (בגודל של לול מרובע-+)

כזו-

https://www.amazon.com/dp/B0BGNQSXYV?lv=shuf&language=he&channelId=500&plpRedirect=mhFallback

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

עד כמה שזכור לי (כרגע לא בשימוש כי אין לי קטנטן)

ולא קבלתי דרגה על יוני עד שהבאתי אישור חזרה מחל"ד.

וזה עוד החודש האחרון של הצהרון, אז במקום להאריך לי את הדרגה לעוד 3 שבועות אוטומטית הייתי צריכה לרדוף אחריהם שיסדרו לי את הדרגה.

טוב שלפחות נתנו לי עד התאריך הזה...

ולקח מלא זמן לקבל את הדרגה על יוני. סיוט איתם...

כן תצטרכי לשלם דרגה מלאה על השבועיים האלו, היום המערכות מסונכרנות ואין לפי מה שאני יודעת דרך לעקוף את זה.

(אלא אם כן יהיה לך תלוש ולא באמת תחזרי, נראה לי לא כל כך אפשרי אלא אם כן יש לך מעסיק מאוד גמיש שמסכים לעשות איתך איזשהו הסדר כזה, נניח שתחזרי פורמלית ובפועל לא, ואחכ בהמשך הוא יביא לך לאיזשהי תקופה משכורת נמוכה יותר כדי לקזז את זה)

אני מקבלת תלוש משני מקומות אז אוכל לנסות בע''ה..

תודה רבה לכולכן!

יש רף של סכום בשביל לקבל הנחה, לא זוכרת את הסכום המדויק, 3000 ומשהו.

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,

אלא אם זה התמלאות בחלב.

לק"י

או שזה כואב מידי?

(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).

ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!

שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה

או כל הזמן?

אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות

מתרגשתתת איתך!!

יש שמן בלנאום

עוזר מאוד

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

ועד עד ואם בכלל מצליחה להניח אותם לרגע בעריסה ואז מעירים אותי ואיכשהו גם את התינוק כי יש להם מחשבה שקטנים לא מתעוררים מרעש והם כןןןןןן

קיצר זה משגע

אבל באמת מחלקה שקטה ברמות מטורפות ממש לא מרגישים שבי"ח כמעט..

אבל כן העירו אותי בלילות כמה פעמים חח אז כנראה סתם היה לך מזל מוצלח

שהן לא מעירות.

רק בלילה האחרון.

אבל ניצלתי, כי חתכתי יום קודם

;)

יש הבדל בין מחלקה של ביות לאפס הפרדה? או שזה אותו הדבר?

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אפשר להשלים בטיפת חלב כמה ימים מאוחר יותר.

אני לא זוכרת שאחיות הפריעו בלילה, אבל זה ממש משתנה...

אני בלידה אחת הייתי בחדר צפוף במחלקה ג עם שכנה מהממת שכל פעם שהתינוקת שלה צייצה יצאה החוצה (בעיניי ממש אקסטרה אני לא הקפדתי) ולעומת זאת בלידה שאחריה הייתי בחדר מהמם בד כאשר לשכנה הייתה תינוקת בכיינית במיוחד ועם בעיה רפואית שגרמה לה לבכות יותר ולא יכולתי לנוח בכלל...

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

מוסיפה עוד משהו לגבי הדסה

כמו שכתבתי לך, הבייבי שלי היה מאושפז, עם תמיכה נשימתית ומנוטר במשך 5 ימים

אני אושפזתי במשך 4 ימים ואז שחררו אותי (הלכתי להדסה בייבי כדי להיות קרובה אליו)

כל ה4 ימים האלו לא בדקו אותי בכלל!!!!

לא לחץ דם, ולא כלום

רק בוקר אחרי הלידה נתנו לי זריקה אנטי די והוציאו את העירוי

מאז ועד ששוחררתי לא נבדקתי

ולמה?

כי הייתי צמודה לבייבי בפגייה או בתינוקיה

והם לא טרחו לחפש אותי כדי לבדוק מה קורה אותי

למרות שהיה בהחלט רשום להם שהבייבי מאושפז

כשבאו לשחרר אותי פתאום האחות שאלה למה אין פה שום בדיקות שלך.....

היה הזוי....

נראה לי סיכוי גבוה. ויש חדר השגחה שאפשר לשים את התינוק כשאת רוצה. שווה לדבר איתם ולשאול.

לי היתה חוויה טובה גם בלידה וגם באשפוז. קצת היה לי קשה שארוחת צהריים מגיעה מנה מוכנה ואם את רעבה אין עוד, אבל זה פתיר אפשר להביא איתך, לקנות למטה או להזמין. חוץ מזה ממש אחלה

איזה כיף נשמע טוב

במשך האשפוז לא הרגשתי את זה, הרי המספר של היולדות בחדרים הוא קבוע. אחרי הלידה הייתי ממש אאוט אז לא היה לי אכפת שחיכיתי זמן בחדר ההתאוששות (אחרי שנתנו לי לנוח בחדר הלידה, חיכו שיתפנו חדרים), וביציאה כן ביקשו ממי שיכולה להזדרז כדי לנקות את החדרים ולהכניס יולדות. פשוט ארגנתי את הדברים שלי על הבוקר ואז אחרי השיחת שחרור בעלי הגיע ויצאנו אז זה עזר ליולדות הבאות.

לי לא כל כך הפריע, הרגשתי שהיחס היה מאד נעים ומכבד לכל אורך הדרך, והבנתי גם את הלחץ המתון של הצוות בסוף האשפוז, גם אני כיולדת הייתי רוצה (אם הייתי בפוקוס חח) שיפנו את החדר ולא יקחו שעתיים בשביל זה.

למיטב ידיעתי יש כמה מחלקות. אני אישית הייתי במחלקה שכל החדרים היו בעבר זוגיים והוסבו לפרטיים. לא יודעת מה המצב במחלקות אחרות

היה עמוס ממש

שמו אותי בהתחלה במחלקת אם ועובר כי לא היה מקום

ואז העבירו אותי למחלקה עם עוד אחת

היה קשוח

לי היתה חוויה קשה באשפוז

מממש חולמת על חדר פרטי כי אני לא ישנה דקה עם שותפות לחדרותינוק שלי שצורח ומעיר ומלחיץ אותי ככה

או אוירה ממש שקטה ורגועה במחלקה

ורוצה תינוקיה למקרה שאקרוס מעייפות אין איתי מלווה או עוזרים..אפילו לזמן קצר

וגישה טבעית בגדול ושיזרמו איתי נגיד על מוניטור ראשון בחדר לידה כי יש לי לידות מהירות..

ואין לא מוצאת איפה

חשבתי אולי מאיר

ובקושי מכירה מי שילדה שם

ברוב המקומות חדר לבד לא קיים

חדר של 2 רק אפס הפרדה

או גישה מתערבת וממש לא טבעית או עומס גדול

הייתי באפס הפרדה

אבל החדר באמת לא היה פרטי..

זה היה לפני 3 שנים כמעט

מי שילדה שם לאחרונה

אבל באמתכיףלשמוע שהיה טוב גם בליזה

כי בסוף זה לא הכל

בשתי הפעמים חדרי האשפוז היו אותו דבר, זוגיים. בלידה הקודמת רוב האשפוז היינו לבד בחדר, עכשיו היה יותר מלא.

חוץ מזה, שגם בעיניי זה דבר משמעותי וביאס אותי קצת (במיוחד שהייתה איתי בחדר "בת דודה"), היה שם מעולה. צוות מקסים, זורם, הלידות שלי מהירות אז פחות חוויתי התנהלות בחדר לידה אבל בסה"כ כל אנשי הצוות שפגשתי היו רגישים וטובים.

ומעניין אם בפועל זה ככה..

וגם מפריע לי הערבים.. ובחדר בכלל לא מסכימה

אבל אם סה"כ הם בגישה טובה וטבעית ויש סיכוי טוב לחדר פרטי או לפחות אוירה שקטה אז שוקלת...

היה ממש נעים וכן הייתה פרטיות לתחושתי(ההפרדה בין המיטות היא ברובה בקיר 3/4 גובה כזה ולא בוילון בלבד)

אבל זה לא חדר פרטי

שיהיו בשורות טובות!

אחד הסיבות שממש היה לי חשוב בלי אוביטרל, זה בשביל הבדיקת הריון שעשיתישבוע אחרי החזרת בן 5, ויצא חיובי (אחרי כמה שלילי)

ממש מקווה איתך לבשורות טובות

צריך שבועיים כמעט לחכות זה מטורף!!

תודה רבה יקרה אמןן

הפס התחזק משמעותית מאתמול מקווה לבשורות טובות הלוואיי

שאני בהריוןןן יצאה בטא ממש יפה

בשעה טובה ובמזל טוב, שימשיך תקין ונעים ❤️

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ללא דאגה וללא כאב בידיים מלאות בבריאות שמחה ונחת

שיהיה בשעה טובה!!! 😍😍

הריון קל ומשעמם! בריאות לך ועובר 🩷

אמן ואמן

אני מחכה איתך כבר מלא זמן

מרגש ממש

שיהיה בשעה טובה

בקלות בבריאות וידיים מלאות

אמןן ❣️

בשעה טובה, בבריאות ובידיים מלאות!

זו חוויה כל כך לא פשוטה לחיות כך.

חיים שלמים, שבהם לועגים לצבע העור שלך.

כשבמקומות אחרים הוא יהיה פשוט לא רלוונטי, בדיוק כמו הגמטריה של השם.

מציעה לכם לעשות חושבים טוב טוב,

אם את מתארת תופעה מגזרית וציבורית של משפחות, ולא השתובבות של גיל הגן אני חושבת שכדאי לחשוב לאן משתייכים.

זה ימשיך ללוות אותה, ביסודי, בתיכון. את הבנים בתלמודי התורה ובישיבות.

(ייתכן שהתופעה ברמת המשפחות היא זניחה, ולפעמים יש קבוצה בגן שמושכת למקום מסוים, ואח''כ כשהילדים גדלים/ מפרידים בינהם בכיתות אז המצב הוא טוב הרבה יותר.

בקיצור, ממליצה לבדוק לעומק

כיום אני לא אצליח להעביר אותה למקום אחר. היא בגן איתן ותעבור יחד איתן לאותו בית ספר, בתקווה שהן ירשמו לבית ספר אחר מקווה מאוד.

כן זה אופי כזה שהגיע לכאן, אנשים מהסוג שחושבים שמגיע להם הכל וככה גם הילדים שלהם.

כל כך עצוב לי לראות אותה מרצה ופשוט לא נמצאת במקום הבטוח שלה. בבית ועם שאר בני הדודים היא ממש לא טיפוס מרצה היא עומדת על שלה מאוד. אני אנסה לקרב אותה לבנות יותר נעימות. אבל בע''ה את הבת השנייה שלנו נרשום לגנים שרחוקים מאזור הרישום של אותם בניינים וככה היא לא תחווה את זה.

אין לי ככ עצה..

באיזורים אחרים בעיר יש חברה יותר טובה?

אבל אני לא יודעת על איזה גן ניפול. ובכללי יש מגמה של אנשים מהסוג הזה שמגיעים לאזור אז לא יודעת איזו אוכלוסיה נפגוש

אני צריכה לנסות לבנות לה חוסן להתמודד איתם כי לפי דעתי היא תצטרך להתמודד איתם עוד

לעבור עיר לא רלוונטי כרגע, בדיוק עכשיו קנינו בית וגם לא יודעת איפה יהיה טוב יותר.

כל כך רציתי בשבילה שהיא תהיה במקום שמקלבים אותה שהילדים טובים ולא עוקצים, נשמע לי הזוי בגיל 5 למדר ילדים ממשחק בגלל צבע עור וסוג שיער וכי הם לא באים להם בטוב בעין..

רציתי הורים שמחנכים לאהבת הזולת לראיה טובה...

תודה על העזרה

מצטערת שאין לי עצות.

רק שהדימוי של ביתך לא יפגע

יש לך ילדים נוספים לצורך השוואה?

אני גם מופתעת מכמה ילדים לפעמים בעלי ביטחון עצמי מטורף, חסרי בושה, ריכוז עצמי, חסרי רגישות וטקט.

אני זוכרת את עצמי כילדה מאוד ביישנית, וגם את רוב חברותיי. היה איזה מורא וביישנות ממבוגרים ובכלל. היה חינוך שונה לגמרי.

היום הילדים מאוד בטוחים לעצמם, תופסים הרבה מקום, לא ביישנים. יש בזה צד טוב ולפעמים בשילוב חוסר רגישות שנפוץ בגיל הזה, נתפס כרע.

כי גם לי יש התמודדויות דומות בלי קשר לגזענות, ילדים מאותו מוצא.

מה גורם לך לחשוב שזה דווקא על רקע גזעני?

בצפון אני לא ככ רגילה לאוכלוסיה כזו.

אני גדלתי במרכז וזה ממש נפוץ, ילדים כאלו להורים שגדלים בתחושה שהכל מגיע להם כי הם עשירים או שפשוט ככה חינכו אותם.

מצאתי את החבורה שלי ב"ה כילדה אבל היו לי ולחברות שלי התמודדויות עם בנות כאלו שמרשות לעצמן הכל כי מבחינתן מגיע להן. ועכשיו אני פוגשת את זה בעיר שלי וזה באסה.. היינו מוקפים באנשים נעימים שאומרים בוקר טוב ותודה אחד לשני, שהייתה אווירה קלילה וחמימה. עם חינוך טוב לראיית הזולת ובאמת ב''ה בטוב.

אבל כבר שנתיים בערך שהאווריה השתנתה, הורים כאלו ששופטים כל מי שלא בא להם בטוב, ועם תחושה שהם מורמים מעם וזה עובר לילדים שלהם..

בקיצור מבואסת

תודה לכן.

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

מההתנהלות במעון.

לא ידעת מה המשרה של המנהלת, אבל את צריכה להיות רגועה ולהרגיש שבנך בידיים טובות.

את בבית, אם יש לך זמן להגיע להיות שעתיים במעון? למה שלא תהיא עם הילד בבית?

הכי בטוח

וככה גם יהיה לך שקט נפשי בלי יד על הדופק ולבדוק ולראות, ולשאול ולהסיק מסקנות וכו וכו... ילד בבית זה הרוגע הכי טוב ובריא בסופו של דבר לצערנו.

(כמובן מותר להיות עם יד על הדופק בשגרה ברוכה, אבל כשזה פוגע בך ובתפקוד שלך וגוזל מזמנך, אולי כדאי לחשוב על כיוון אחר?)

אם אני נוסעת למקום שהוא מעבר לזמן קצר של קניות וכדו' אז אקח איתי גם עגלה..

משערת שה× יותר נוחה בקטע הזה, לשלב הראשון של ההתחלה

את השניה לוויתי מחברה בלידה קודמת וממש לא אהבתי.

המעלה העיקרית של דונה איקס שיש לה 3 מצבים, והיא לא רק במצב ישיבה של כיסא בטיחות.

ואז אם את משתמשת בה ברכב ככיסא בטיחות, הוצאת את הדונה מהרכב והתינוק ישן,

את פשוט משכיבה אותה והוא לא נמצא במנח לא בריא לזמן ממושך.

קניתי אותה ללידה הנוכחית, אני עם תינוקת בת חודשיים ומרוצה ממש.

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

זה מעניין

שזוכים או באמא נדירה או בחמות נדירה כמעט ואין זכייה כפולה🤭

אמא שלי הייתה עם חמותה בלידות, ואמא שלה נדירה, פשוט רגישה מדי. אמא שלי הייתה אומרת שכואב לאמא שלה יותר מליולדת בעצמה...

לא תמיד כשלא רוצים את אמא בלידה זה בגלל שאין קשר טוב ביניהן

מבחינתי זכיתי בשתיהן ב"ה

הבחירות שלנו מושפעות מחוויות העבר ומהמצב שלנו בחיים.

הגיוני שמי שיש לה תמיכה מהבית פחות תשים דגש על ההורים של בן הזוג,

ומי שאין לה תמיכה לגמרי תחפש את זה בהחירת בן זוג.

וגם הרבה תלוי בדינמיקה ובצרכים.

מי שהקשר עם חמותה קריטי לה, פחות תתעקש על כל מיני דברים,

ומי שסה"כ גדלה בסביבה תומכת, והמשפחה של בעלה סבבה, ואף פעם לא הרגישה מה זה חוסר וצמאון של משפחה, והרגשה שאין לך גב מול העולם, פחות תדע להעריך את מה שיש לה, ופחות תיזהר על הקשר עצמו, ויותר תתעסק עם הפרטים (האם עשו לי לייקים לתמונה של הילד יותר או פחות מהנכד שהוא הבן של הבת שלה)

מה שמייצר קונפליקטים ועלול לעורר התנגדויות.

זה כמו שבמדינה אנחנו אלופים בלהתאחד מול אסונות, אבל ביומיום חוסמים אחד את השני חופשי כי לכל אחד יש דברים שחשובים לו,

אבל כשהמכלול בסכנה, אין לה פנאי נפשי להתעסק בפרטים, אתה מתמודד עם המכלול.

זה נכון שיש כאלה שהחיים נתנו להם כאפה בכמה מובנים בלי שהייתה יכולת השפעה על האירועים

ויש כאלה שזכו בלוטו בכמה מובנים בלי שעשו שום דבר שהוביל לזה,

אבל רוב רובם של המקרים, הקשרים תלויים דינמיקה והשקעה ובחירות של המעורבים בקשר.

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

ולחוות יחד את הדבר המדהים הזה, ששנינו שותפים אליו

אני אישית מרגישה שצריכה את הנוכחות שלו היותר זמינה עד שמגיעים לסביבה נשית - היינו לחדר לידה (אני יולדת מהר ב"ה אז לא שם הרבה זמן ) בחדר לידה אני משחררת אותו להמתין לי בחוץ - אני צריכה שהוא יהיה שם ולא בבית אבל לא צריכה אותו לידי .

בלידה חוץ מהמילדת ואת הריכוז שלי בעצמי לא מרגישה שצריכה עוד משהו .

להראות שהוא איתך

מבחינתי זה חשוב גם לי וגם לו

להיות חלק

זה ילד של שנינו

הפסקה שלנו אמנם מקילה מאוד, אבל התמיכה שלו הי היא לא פיזית.

דבר ראשון הוא מעודד ותומך בי, אומר לי כמה אני מצטיינת ואלופה שאני יכולה, הוא עומד לידי סמוך לראש שלי כדי שלא יראה את הלידה עצמה והוא נותן לי כוחות. הוא מזכיר לי את הרצונות שלי ללידה טבעית שקשה לי. בלידה שלא הלכה כמו שרציתי ובכיתי הוא ישב לידי והזכיר לי שאני ליד ה' והוא עוזר לי ושומר עליי גם אם זה לא כמו התכנית שרציתי

אבל בעיקר בעיקר הוא מתווך את הרצונות שלי לצוות, דואג לוודא שאני אקבל מקום במחלקת אפס הפרדה, שיהיה רשום הנקה מלאה, שאני צריכה מיילדת עכשיו קורא להן, דואג שלא ינפנפו אותי כי אני נחמדה ורגועה, ושיתייחסו בכבוד לבקשות שלי. בעצם הוא הפה שלי מול הצוות

לפותחת:

יש נשים שגם ככה לא רוצות שיגעו בהן כשכואב

ויש תפקידים שלא דורשים מגע (כמו להביא לך מה שאת רוצה ולקרוא לצוות להתעקש בשבילך על מה שקריטי לך וכו. לא קל באמצע לידה גם אם את אישה סופר עוצמתית ואסרטיבית באופן כללי)

וזה גם הילד שלו

להיות שם ברגעים ולהתרגש

להיות שם ולהתרגש איתך, להתרגש לראות אותך נרגשת

ההתרגשות שלו, זה רגע שהוא גם שלו.

מצד עצמי באמת תמיד נאסרנו בשלב מאוד מוקדם בגלל דימום קל (שלא היה לי שום אינטרס לשאול עליו רב באמצע צירים כשאני יודעת שממילא נאסר עוד מעט גם אם הרב יתיר את הדימום הזה).

בלידה הראשונה שהייתי שעות ארוכות בחדר לידה זה היה מאוד משמעותי, הוא עודד אותי, שם לי שירים, הביא לי לשתות, לאכול, מה שהייתי צריכה, ובעיקר שלא הייתי לבד כל כך הרבה שעות, גם בעלי וגם אמא שלי היו איתי.

בלידה השניה באמת לא כזה הייתי צריכה אותו, רק להתרגש ביחד. (והיה איזה שלב, עוד כשהעברתי צירים בבית שהרגשתי שהנוכחות שלו מפריעה ללידה להתקדם)

ובלידה השלישית נסעתי לבד באמבולנס והוא נשאר עם הילדים, לא ככה תיכננו מראש, ככה יצא באותו רגע. והאמת שלא היה חסר לי אף אחד שם, אבל זאת הייתה לידה מאוד קלה ברוך ה'... התבאסתי בשבילו שהוא היה רק בטלפון כשהבן שלו נולד.

בגדול להיות שם.

לקראת הלידה השניה דיברנו על זה, כי בלידה הראשונה (שגם אחותי הייתה) הוא לא הבין מה הוא אמור לעשות שם.

הסברתי לו מה אני צריכה- שישמור עלי מקורקעת ויעשה צחוקים בשביל שאני לא אכנס לסרט של ה'כואב לי'. עזר מאוד מאוד מאוד.

בלידה עצמה הוא יצא מהחדר.

שלא חייב שהבעל יהיה בלידה. זו תופעה (מבורכת בעיני) של השנים האחרונות אבל שנים נשים ילדו בלי הבעל. אז אם לא מתאים- לא חייב בכח.

אחרי הדלפ הזה אני אגיד שזה משתנה מלידה ללידה.

בלידה הראשונה הוא מאד מאד עזר לי עד השלב שנאסרנו. אחר כך, כשאמא שלי הגיעה אז הוא קצת יצא מהסיטואציה.

בלידה השניה פשוט היה נחמד להעביר ביחד את הזמן מירידת המים עד לצירים המשמעותיים שאז גם אמא שלי הגיעה והוא היה קצת פחות בעניינים

בלידה השלישית שהייתה בשבת ואמא שלי לא ידעה אפילו שזה קורה הוא היה איתי כל הזמן ולמרות שנאסרנו רק ממש קרוב ללידה עצמה (כי נכנסתי לחדר לידה לפני פתיחה 4 ותוך כמה דקות ילדתי), הוא לא נגע בי ככ הרבה כי אני לא הייתי צריכה ולא רציתי. המקסימום הפיזי שעשה היה לנגב לי את הזיעה מהפנים. אבל התמיכה הנפשית שלו, לעודד אותי, לתווך מול הצוות את הרצונות שלי שלא בטוח שתוך כדי צירים אני מסוגלת לזה, לקרוא לצוות כשצריך וכו' היה לי מאד מאד משמעותי. למרות שגם אני לא מאד בנאדם של מחמאות וזה אבל הוא כן הצליח לעודד אותי בלידה.

ומעבר לזה, ולמרות הדלפ שבה פתחתי- גם אם הוא לא עושה שום דבר בלידה, יש משהו נכון בעיני בזה שהשותף הנוסף ביצירת הפאר הזו נמצא ברגע הזה.

בפתיחה 10 הוא יצא החוצה

וחזר כשהילד בחוץ.

אני רואה כאן הרבה כאלו שכותבות שהבעל יוצא בלידה,

זה ענין הלכתי או משהו?

שהבעל מעכב.

אז עדיף שיצא.

אצלי ממש הרגישו את זה😅

כשאני בפתיחה 10 אני אומרת לבעלי שיצא מהחדר כדי שאני אלד מהר.

כשהוא נמצא הלידה מתעכבת. הוא יוצא ואז אני יולדת מיד ב''ה

שעומד שאנן

לך תגיד תהילים! בעצבים

אז הוא פשוט בורח בבהלה מעבר לוילון ואומר תהילים

בעיני זה שותפות של שנינו.. גם בלי לעזורלי מבחינתי חשוב לי לעבור את זה יחד כזוג...שהוא גם יחווה את כל התהליך ולא פתאם יפגוש תינוק גם ככה בהריון הם לא כזה מחוברים אזלפחות דרך הלידה. ובאמת הנוכחות שלו נותנת לי בטחון ומשהו כזה אסוף.

אני שונאת שמדברים איתי וזה לא התפקיד שלו מבחינתי..אם אני רוצה חיזוקים במילים אני מבקשת אגב ישירות. שאר הזמן הוא יודע שהוא פשוט נמצא.

אצלי מוזיקה ונגינה זה התחליף אפידורל אז או שהוא מנגן לי בגיטרה או שדואג לרמקול עם הפלייליסט.. בכללי הוא יודע שהוא אחראי לעזור לי להשאר באוירה אסופה עם כמה שפחות הפרעות מבחוץ..

וכן אם מותריםאז ידיים על הגב זה הצלה..אבל היו כמה לידות שלאוהסתדרתי גם בליזה אבל היהלי מספיק...

לא מסוגלת לדמיין מצב שהוא לא איתי ..

להיות איתי, לתת לי מה שאני צריכה, לקרוא לצוות כשצריך, להעביר את הזמן…

את ענייני המדע והצירים זה אני נותנת לצוות ועד היום היה מצויין.

חוץ מבעלי אף אחד לא בא איתי ללידות וככה אני גם אוהבת

אבל מאמינה שכל אחת פה תגיב לך דעות אחרות עד שתדעי מה מתאים לך

מדהימה

לא עשיתי, אבל יודעת שהיא מומלצת מאד מאד

עדיפות לאזור המרכז

אבל יכולה גם לנסוע לירושלים בשביל מישהו מאוד מומלץ. תודה!

(הייתה לי המלצה בעקבות ממצא בסקירה) ושתי אצל פרופ' שמחה יגל בהר הצופים, כבר ממש סבבה! קצת אי נעימות ברגע הדקירה אבל חוץ מזה היה ממש בסדר

עין כרם.

זו לא בדיקה נעימה. אח''כ למיטה לנוח ולשתות יומיים ואז לאט לאט. אבל עובר ללא זכר. ולא נורא. גלידה בנסיעה עזרה

תבדקי החזר מסל ההריון (הבעיה עם ללכת פרטי בעין כרם שזה אומר שהכל פרטי, כולל המעבדה וזה יקר. כלומר מעבר לתשלום לרופא המבצע) או לקבוע ליום שהיא שם ולקוות לטוב.

אמרו לי בכללי בבלינסון נגיד ומניחה שבעוד מקומות שרק מומחים מבצעים, אם מרגיע.

זאת בדיקה הרבה פחות נוראית לדעתי ממה שעושים ממנה.

כאב לא כזה נוראי ולזמן ממש קצר

גם אני שמעתי המון המלצות על נילי ינאי אבל תדעי שהיא עולה 5000 ש"ח.

בכללי לדעתי מה שקשה זה המנוחה שאחרי. בהנחה שיש ילדים בבית חשוב שתתאמי עם בעלך או תקחו עזרה כדי שתנוחי כמוצשצריך ולא תתפתי לעשות דברים.

הבדיקה עצמה לי היתה ממש אחלה והכאב שאחרי דומה לכאב רגיל של הריון, קצת התכווצויות של הרחם ביום שאחרי. אבל באמת שלדעתי היא לא כזאת קשוחה כמו שעושים ממנה.

אני עשיתי בעין כרם, לא אצל מישהו ספציפי.

זה לא כזה נורא כמו שעושים מזה.

בסוף יש להם אולטראסאוהד תוך כדי, ההליך הוא מהיר ולא מדי כואב

שהגננות אוהבות דווקא את מי שמדברת איתן?

יש לי כמה חברות גננות

הן לא אוהבות בדווקא את מי שמדברת, להיפך לפעמים זה מכביד או מעיק

כי הן בלחץ שהאמא תהיה מרוצה

וכשהיא שואלת שאלות זה לפעמים יכול להלחיץ אותן...

ילדים נקיים ותשלום בזמן זה מצויין

אני בטוחה שהגננות אוהבות את הילדים שלך

נראה במעון הן לרוב יותר פנויות בזמן האיסוף. בגן הן תמיד באמצע משהו.

וסליחה על הכנות - בגלל שזה בא נטו מתוך אינטרס למצוא חן זה פחות זורם לך כנראה ואת לא יודעת מאיפה לתקוף את זה

אני מהאימהות שהגננות זוכרות עד היום והגדול שלי בכיתה ג ואני לא מיוחדת או משו אני פשוט אוהבת לדבר 🤭

דיברתי איתן לא למטרת אינטרס אלא כי באמת נחמד לי לשוחח איתן ואני רוצה לדעת מה קורה עם הילד ולהשיג שיתוף פעולה ולאו דווקא למצוא חן אז אין את מחסום אי הנעימות וחוסר בנושאי שיחה כי זו שיחה בעלמא ורציתי לדעת איך הולך לו למשל או כי מעניין אותי מה אנשים חושבים על מצב האקטואליה בחוץ (אמיתי. עכשיו בחירות זה נושא חם למשל חחח)

ולכן לדעתי - קודם כל אפשר פשוט לדבר. להתעניין איך הולך לילד בגן ואם הוא משתלב זה באמת משו שמעניין אותך הרי. משם אפשר להתגלגל לשיחה שהיא מעבר אם כבר ומדבר אלייך

הגננת תאהב ילד נעים, ממושמע, מצחיק/וורבאלי, בגדול תאהב את כולם אבל כן קצת קשה יותר לחבב ילדים חוצפנים/מלוכלכים במיוחד/ או ילדים שהם לא חוצפנים אבל מאוד מקשים על העבודה, מפריעים המון , גם אם לא בכוונה , זה מתיש, או ילדים שרבים הרבה/ מרביצים...

האמא המפטפטת ממש לא גורמת לאהוב את הילד שלב במיוחד אלא אולי אוהבים אותה, וגם זה תלוי מה סוג הפטפוט, לפעמים אמהות פטפטניות רק מפריעות וחופרות .

ואת יכולה להגיד לגננת - אני אשמח קצת לשמוע איך הולך לילד, מתי נח לך שנדבר?

מצוינת

מכוכב יאיר

אם את רוצה מספר בפרטי

לא כ"כ נגיש לי אבל תודה לך!

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

היה לנו גם ברכה פעם עם הפסקת חשמל.

פעוטה שהקיאה שבוע ימים רצוף ולא שתתה ולא אכלה.

הלכנו לרופא בקופה בשעת ערב, היה ברור שזה ישר למיון, ניסינו לפני עוד להביא לה מים- הכל הקיאה.

נכנסנו אליו, ראה שהיא בוכה בלי דמעות- התייבשות! וכתב הפנה למיון, בזמן הכתיבה- הפסקת חשמל.

יצאנו חיכינו איתה ופתאום היא רצתה לשתות, הבאנו לה, שתתה יפה ממש כמה לגימות, אחרי כמה דקות עוד כמה לגימות ועוד ועוד ולא הקיאה לראשונה מזה שבוע.

החשמל חזר

חזרנו לרופא ואמרנו ששתתה עכשיו ולא הקיאה

הביא הפניה למקרה ו... אבל אמר שכבר אין צורך ללכת למיון.

למחרת בבוקר הילדה קמה כמו חדשה בריאה לחלוטין.

כמה שמחנו שהיה הפסקת חשמל...חחח

והסיפור שלך הזכיר לי את המקרה הזה.

כשאני טובלת אני מדמיינת שאני בתוך רחם , וזו תחושה מדהימה של חיבוק מה'.

איזה כיף שיצא מהלימון לימונדה!

כל הכבוד על הראייה החיובית של להיות בתוך המים בהפסקת חשמל המקווה.

ושמחה בשבילך, יישר כח על המסירות!