פורום הריון ולידה (עמוד 6)

את לא חייבת להזמין מזרן באותו מקום

אנחנו לאחרונה פיתלנו קניות

הזמנו מיטות פשוטות

אבל הזמנו בנפרד מזרנים איכותיים

לליחה אפשר תמצית אגסים, ופשוט לנוח הרבה..

הייתי הולכת לרופא אם החום נשאר יומיים שלושה ולא יורד

להשפריץ מי מלח לאף

לגרגר מי מלח עם סודה לשתייה

לנוח הרבה, לשתות הרבה מים ותה עם דבש ולימון

לחתוך בצל ולשים ליד המיטה

ובכללי כל תרופות הסבתא....

לפני שאת נוטלת ואז תחליטי

ומכל המשכחים כנראה זה הכי בטוח.

יכול להיות שהוא בסדר ממש ורק מהצד זה נראה עצוב..

אפשר קלפים, רגילים או מסוגים שונים

להביא משחק, מגניב ככל שיהיה, זה הימור מול קבוצה גדולה שכבר רגילה לשחק כדורגל.

עדיף לגרום לו להיות עם כל הקבוצה, מאשר לנסות לפרק אותה ולגרום לחלק להישאר איתו בכיתה. (מן הסתם יש עוד ילדים כמוהו שלא אוהבים כדורגל אבל הולכים כי כולם הולכים)

הוא יכול ללכת למגרש גם בלי לשחק ממש, פשוט להיות במוקד ההתרחשות ליד ילדים שגם שם בדיוק מהסיבה הזו.

אפשרות אחרת, להכיר ילדים מכיתות אחרות ברחבת בית הספר (ואז באמת יכול לעזור להביא משהו מהבית)

על רקע זה ששני חברים טובים עזבו, יכול להיות שבשבנים קודמות הוא לא התאמץ לבנות עוד חברויות כי השניים שהיו הספיקו לו.

במקרה כזה כדאי להזמין חברים הביתה. להתמיד עם ההזמנות. אפשר פעם בשבוע אם יש לך כוח.

לאט לאט יכיר עוד חברים ועם יכירו אותו (מעבר להיכרות שהייתה עד היום)

מה הוא חושב על זה?

יכול להיות שזה כן קצת מפריע לו, והוא לא כ"כ ידע להסביר לעצמו מה הוא מרגיש, ויכול להיות שטוב לו עם עצמו לבד.

בשנים קודמות הוא שיחק איתם אבל לא כל כך הלך לו והוא החליט לוותר.

אז אולי פעם יביא ולא יהיה מי שיצטרף

וביום אחר כן יצטרפו

מה עיקרון חשוב כ''כ בדווקא לשחק כדורגל?

אז מה שהרוב אוהבים, בטוח יש כאלה שפחות אוהבים

זה לא דווקא הכדורגל, כמו שכדאי לדעתי להצטרף לפעילות שכבר קיימת.

אם כל הבנים הולכים למגרש, זה הימור בעיני לנסות לגרום לחלק מהילדים שלא ללכת לאיפה שכולם נמצאים.

אפשר ללכת לאיפה שכולם, לשמוע על מה מדברים ומה הצחוקים שקורים שם, גם בלי לשחק כדורגל.

הכוונה לעשות צעדים קטנים יותר בדרך להשלבות חברתית.

למשל להזמין חבר הביתה זה 1:1, אין לחץ חברתי, אין לחבר מה להפסיד (כלומר זה לא שמתקיימת פעילות אחרת במקור אחר) לכן זה פחות הימור לדעתי.

אולי אני טועה, ככה נראה לי..

אז לא חושבת שנכון להכריח אותו לשחק עם החברים... בטח לא בכדורגל, שלא כל הבנים בנויים למשחק הזה.

כן כדאי לבדוק שבאמת יש לו מה לעשות בהפסקות ושאין לו "כאסח" עם חברים. ואולי גם לבדוק מה הסיבה שהוא מעדיף להיות לבד...

מעצמו לקחת משחק.

אז כל פעם לוקח משהו אחר

הכי הולך טוב זה אליאס וקלוץ קאשעס.

יום אחד גם חסרו הרבה ילדים בכיתה, והרב נתן לכולם לשחק בשיעור במשחק שלו,הוא ממש היה מלך ליום אחד....

וכדאי שיתחיל עכשיו עוד לפני הגשמים כך הוא יהיה הראשון שמביא... אחריו בטוח יהיו עוד ילדים

ג'ונגל ספיד

קלפים

טאקי

שהילדים ככ מחוברים לכדורגל וזה חלק מהעולם שלהם, שלא משנה איזה משחק תביאי זה פחות יעניין אותם בהפסקות.

מה שכן, אני כן יכולה לראות ילדים שיוצאים מאזור הנוחות שלהם ורצים אחרי הכדור רק כדי להיות "עם החברה" וזה תהליך טבעי וראוי שהרבה ילדים עוברים אותו בסביבות כיתה ג'-ד', שאז היכולות החברתית שלהם מתפתחת ועולה שלב, והם מבינים שכדי להיות בחברה צריך לעשות דברים גם אם לא הכי מתחברים. ניתן לראות זאת כמובן גם אצל בנות, שמתעסקות בעוד דברים שמעניינים את החברות שלהן כדי להרגיש חלק. לפעמים ילד לא מודע שכדאי לו וראוי לחפש תחומי עניין מעט אחרים כדי להיות חלק מהחברה וכדאי מאד לשוחח איתו עכ וללמד אותו את המיומנות הזו, לכן אני חושבת שהמורה שלו צודקת. וזה לא אומר שעכשיו הוא יתחיל לאהוב את הכדורגל או לשחק כל ההפסקות, אלא להכניס לו למודעות שזה כדאי וזה יתרום לו. וכמובן להביא חברים הבייתה, ללכת יחד לחוגים ולמצוא תחומי משותפים כמה שיותר

חשוב לציין שהוא ילד די אהוב, זה לא שאין לו חברים. פשוט יש פה תחום עניין שלא מדבר אליו…

עוד מעט בעזרת השם יהיו גשמים ואז יש פחות פער בין הילדים

הייתי מצפה שבתור צוות חינוכי דווקא תתעלו טיפה מעל ה''כולם ככה, וצריך להיות תמיד כמו כולם''

וגם מוזר לי קצת

יש לי כמה בנים ויש להם בבית הספר ספריה עם המון ספרי קריאה וקומיקסים ומקום לשבת לקרוא

ויש לבנים שלי חברים שלא משחקים כדורגל והם עושים דברים אחרים בהפסקות. מביאים מכשירי קשר למשל.

משחקים תופסת וכאלה. הגדולים יותר מתנדבים בכל מני פרוייקטים של הבית ספר.

לגדול שלי היה בבית ספר שולחנות פינגפונג והוא היה מביא לפעמים אביזרים לזה.

היה גם תקופה שהרבה היו מביאים דיאבלו ודברים בסגנון.

לא יכול להיות שיש רק אחד בכל השיכבה שלא משחק...

גם מי ישמע כמה ארוכה ההפסקה שצריך הרבה תעסוקה, בקושי איזה 20 דק.

כנראה בגלל שיש לי ילד שלא אוהב משחקים של בנים ובאופן כללי הוא ילד קצת יותר עדין.

אני כמובן מדברת מהחיים שלי והייתי מעדיפה איש חינוך עם טיפה יותר סובלנות והכלה שמשדר את זה גם לילדים.

אני לא שופטת אותך, הראיה שלך מין הסתם שונה משלי, אבל מנקודת המבט שלי זה חסר. 

אני לא חושבת להכריח אותו לשחק כדורגל אם הוא לא בעניין... אבל אולי ליצור/לחזק חברויות ע'י הזמנת חברים/ללכת לחברים אחרי שעות בית הספר

ואז, אולי כן ירצה מעצמו להצטרף לכדורגל בהמשך

איזור בארץ?

יש לי המלצה על מאבחנת בירושלים.

מאבחן/פסיכדידקי,או במכונית הסדר בקופות.

או מאבחנים מומלצים פרטים.

לברר עם אנשים.

בהצלחה.

לימדה 36 שנה בכיתות מקדמות .

מקבלת בגבעת שאול.

0524002700

יש מכונים שעושים בהם עם השתתפות של הקופה ויש פסיכולוגים פרטיים וגם אפשר לעשות בשרות הפסיכולוגי, בד''כ בעלות מופחת.

במכון בד''כ מדובר במפגש אחד ארוך

לרוב במקום פרטי ההורים מוזמנים למפגש היכרות ואז כ2-3 מפגשים עם הילד, שאין צורך בנוכחות שלכם ומפגש משוב.

במקומות פרטיים להערכתי אבחון הוא סביב ה4000, בשפ''ח בטח זול יותר ובמכונים זול בהרבה אבל האיכות בהתאם 

עשינו אבחון דידקטי בעזר מציון לפני כמה שנים בעלות של 250 ₪

האבחון היה מקצועי ועזר לאבחון את מה שהיה צריך

בבני ברק

חלק עם הורה וחלק הילד לבד

עושים אוסף מבדקים במשך כמה שעות

פגישה אח"כ מציגים להורה את התוצאות 

את תצליחי והטוב יתגבר וינצח!

רבש"ע איתך!

לא הוא זה שצריך להתעורר על עצמו, המשפחה שלך צריכה להתעורר על עצמה

מה זה להגיד לאישה כאלה דברים על בעלה??? 

אני אומרת להם את זה שזה לא במקום, זה בעיקר אחותי ואבא שלי,

אבל לצערי בעלי באמת מתנהג כמו אורח, הוא ישן צהריים מידי פעם אחרי העבודה, מגישים לו אוכל, דואגים לו, מעסיקים לו את הילד, הוא יוצא 3 פעמים בשבוע בערך בערב,

אני לא אומרת לו כלום אבל מידי פעם אני מנערת אותו שיקח את הילד למקלחת נגיד.. בסופו של דבר זה אנשים שעובדים בעצמם, והם לא מבינים למה הוא עייף ולא עושה כלום..

אני רוצה לחזור בשבילי כי אני רוצה את השקט שלי, גם ככה במהלך היום אני לבד עד שכולם חוזרים בצהריים, מעדיםה את השקט שלי בבית. וגם כי לא נעים לי בשבילו שממשיכים לראות אותו באור שלילי אז מעדיפה לחתוך את זה ולחזור לבית.

אני רוצה מאוד לחזור אבל לו כל כך טוב שאני מוצאת את עצמי מנסה להסביר לו למה אני רוצה לחזור

והדבר היחיד שהוא אומר לי זה: אנחנו נחזור ואני אעבוד כמו חמור...

ואז אני תוהה לעצמי אם להגיד לו מה קורה פה בבית כשהוא לא שם לב כי כרגע הוא ממש מתנגד לחזור כי באמת טוב לו...  

אז מה עדיף - שהמשפחה שלך תעבוד כמו חמורים?  לא מבינה את התשובה שלו ככ..

הקמתם משפחה,  שיקח אחריות

הייתי עומדת על זה שאת רוצה לחזור הביתה ונוקבת יום. 

שאת ממש מודה להורים שלך עבור מה שעשו בשבועיים האלו,

אבל מתחיל להיות להם קשה והם התחילו קצת לקטר ואת לא רוצה למתוח את החבל יותר מדי,

ושאת מבינה שזה ידרוש ממנו יותר מאמץ אבל ככה זה,

אי אפשר להנות מהעזרה בלי גבול.

כלומר להכניס את שניכם והעומס לעניין ולא את מה שהם חושבים עליו ספציפית.

יש מצב שתשתפי את אמא שלך קצת בלי להגיד עליו משהו רע, אלא יותר שאת חוששת שיהיה לו קשה גם לטפל בל וגם בבית לבד ולכן אם היא יכולה לארגן לך כמה מגשי אוכל שלפחות לא תצטרכי להתעסק עם זה.

אם את מטפלת בתינוק, הילד במסגרת רוב היום, יש ארוחות חצי מוכנות,

אז באמת לא נשאר לו הרבה.

כן לטפל בילד ואז נגיד עוד שעה של סדר וארגון של הבית.

אם זה מכביד על ההורים ומעכיר את היחס אז ללכת ויפה שעה אחת קודם

שיתמודד בבית. התנהלות של המשפחה שלך לא בסדר בכלל כשהם יורדים עליו מולך אבל גם הוא קצת הגזים

"חייבת לציין שאני עושה את רוב העבודה גם כשקשה לי"- ממליצה לך- don't. קשה לך אל תעשי, בטח אחרי לידה, ובטח כשנראה שבעלך לא כ"כ קולט מה מתחולל סביבו... תני לעצמך לנוח ותשימי את עצמך במקום הראשון. אל תתאמצי מעבר ליכולת שלך כי שניכם תשלמו על זה מחירים הרבה שנים קדימה שיהיה קשה לתקן.

את רוצה לחזור כבר? תחזרו, וקחי עזרה בתשלום אם את נשארת לבד, אל תגיעי למצב של קריסה. תנוחי כמה שיותר ותורידי סטנדרטים לאפס. ההחלמה שלך עכשיו הכי חשובה.

שלך חושבת. כמובן את לא צריכה לצטט לו את כל המשפטים הלא יפים, אבל כן לומר לו שהם שיתפו אותך שכבר קשה להם לטפל ולעזור לכל המשפחה שלכם ובהחלט בבית הוא יצטרך לעבוד קשה יותר,  אבל אי אפשר להמשיך ליפול על המשפחה שלך.

מה שחשוב לדעתי: כשאת אומרת לו את הדברים *לא*  ללכת על כיוון של "אל תדאג, אני אעשה מה שצריך, לא תהיה לך הרבה עבודה" כי בעיניי זה מתכון לאסון. בהחלט תהיה לו הרבה עבודה, שבועיים אחרי לידה התפקוד של האישה עדיין מאוד חלקי ואת זקוקה להרבה מנוחה.

אבל להשאר במקום שלא רוצה אתכם וככה מדבר עליו, גם לא נכון לדעתי, וחשוב שהוא יהיה מודע להלך הרוח 

ולגמרי צודקות, כדאי שאני לא אשדר את המסר של נחזור הביתה ואני אעשה את הרוב, פה אצל ההורים שלי יש ימים שאני מרגישה שהכל גדול עליי כי פיזית קשה לי עדיין.

וכן יש לבעלי קטע כזה שהוא מאוד רוצה ילדים אבל עייף מכל מה שזה דורש כשהם קטנטנים...

וכן, ההורים שלי גמורים כבר מלראות את בעלי בקושי זז ושהרבה עליהים ועל אחים שלי.

ולאחרונה יש הרבה אמירות עליו, דברים כמו אח שלך זה בעל טוב, אדם חיוני שישן 3 שעות בלילה מתפקד ואחראי ומטפל בילדים שלו יפה,

או שאומרים לי- תאכלי פה, תביאי לנו לטפל בך, בבית שלך אף אחד לא ידאג לך או יטפל בך.

וזה שבעלי מסתובב לפעמים עם פרצוף תשעה באב, עונה להם בקצרה, הולך לישון שנצים..

קיצור הם מיצו את הזמן איתו.

אני אבהיר לו שהם עייפים ושהם רוצים את השקט.

אני כן מרגישה מהם שהם עייפים כי בעלי לא נוכח והרבה עליהים ושאם הוא היה נוכח היה להם הרבה יותר קל.

אנסה לגשת לזה בצורה הזו בלי לשתף מה אמרו עליו.. תודה 

כן יכולה לשקף לו את המציאות

לצאת 3 פעמים בשבוע בערב כשאישתך אחרי לידה ויש עוד ילד זה ממש לא לענין

ללכת לשנון שנצ- זה למקרה חירום

תבהירי לו שאתם אורחים

ואם הוא רוצה שתמשיכו להקות רצויים

האחריות הראשית על הרווחה של אישתו והילד שלו היא עליו, המשפחה שלך רק עוזרים והם גיבוי

ואם צריך לחזור הביתה כדי שהוא יקח אחריות- אז זה מה שיקרה

הייתי בסרט כזה, 

הרס את היחסים עם ההורים בתקופה הראשונה שהתחתנו- אחרי לידה של ילד ראשון. 

ממש חבל שעשיתי את זה.. 

ממש נפגעתי מאיך שההורים שלי רואים את בעלי- ולא מבינים אותו.. 

לא יודעת איך אתם מקבלים החלטות יחד- אבל פה.. הייתי מטילה וטו. ואומרת שבאלי את השקט שלי בבית שלי. 

לדעתי, 

חבל ממש.. 

תחזרו הביתה ותבנו את עצמכם בשקט.. לאט לאט.. 

אולי מנקה שתבוא פעם בשבוע?

או נגיד כסף לקנות אוכל מוכן?
או מבקשת מאמא של חבר קצת לקחת אותו אליהם, נגיד ליומיים בשבוע. שזה יקל עלייך ממש.
בקיצור, לרפד לך ולכם את החזרה הבייתה.

נשמע שיש פה עניין לעבודה זוגית ביניכם. מניחה שלך לא קל לספוג אמירות שליליות ממנו ועייפות מתמשכת.

אם יש לך הערה קונקרטית כלשהי שיכולה להקל, אולי אפשר לשקול להגיד. למשל אם הוא מצפה לדברים שיעזרו כשזה בעצם לא מתאים.

אם אין לו מה לעשות עם המידע הזה חוץ מלהיפגע, אין טעם להגיד לו.

אגב במצב כזה אני עצמי הייתי רוצה ללכת.

מישהו שמסתכל על בעלי בעין רעה זה עושה לי רע, בטח בתקופה של אחרי לידה שגם ככה יש ריחוק הלכתי שמקשה עליי מאד. זה מתכון לפיצוץ בינינו כי אני עלולה לאמץ את המבט המבקר עליו, ולכן הייתי בורחת.

על פניו נראה שהוא באמת לא עושה הרבה

מצד שני אם אם לא אומרים לו את זה בפנים

יכול להיות שההרגשה שלו

שהם מאוד שמחים שאת שם

ומאוד שמחים לעזור

והוא בעצם שמח מהשחרור הזמני

ונראה לו שהכל בסדר

אבל מתחת לפני השטח אנשים מתעצבנים מזה

שהוא הולך וישן שנצ או שהוא יוצא בערב

אבל בגלל שהוא חושב

שכשהוא יהיה בבית

הוא לא יאפשר לעצמו לצאת בערב

או לישון שנצ

אז כביכול הוא מנצל את הימים

שאת בבית של ההורים

והוא לא מבין שרואים אותו באור לא יפה

אני חושבת שאישה שרוצה שיהיו יחסים טובים

עם הבעל והמשפחה שלה

זה התפקיד שלה לדאוג ולהעצים אותו

ולהגיד כמה הוא עושה הרבה

ואם באמת רואים עין בעין שהוא לא עושה דברים

אז חשוב מאוד להגיד לו

אבל בצורה כזאת שלא לא יובן שמעבירים עליו ביקורת

כי חבל זה מעכיר את היחסים

ואז האישה היחידה שסובלת

כשההורים והבעל לא בטוב

כי היא נמצאת בין שתיהם

ולפעמים גבר שלא אומרים לו מפורשות

לא מבין

אני יכולה להגיד עלי אישית

שכרגע יש לי שישה ילדים ב"ה

ובעלי שותף באופן מלא ועושה הכל

אבל  זה לא היה ככה בהתחלה

כשילדתי את הבת השניה

הוא עדיין לא הבין מאיפה זה נפל עליו

וזה הגיע למצב שבבית חולים

הוא הביא לי את הבת הראשונה

שאני אקלח אותה בבית חולים!!!

שהיום זה נראה לי הדבר הכי הזוי שיש

אבל אז זאת פשוט הייתה המציאות

הוא לא ידע לקלח וזה היה נראה לו

הגיוני להביא אותה שאני יום אחרי לידה

לקלח אותה בבית חולים

אז זה דברים שפשוט עם הזמן לומדים ומבינים

והאישה צריכה לדעת להגיד מה היא רוצה בצורה מאוד ברורה והגיונית

אפילו לציין שעות

נגיד עד 6:00 אני רוצה שהילדה תהיה מקולחת ואחרי ארוחת ערב

ולאט לאט הם קולטים

הכל בר שינוי בעז"ה 

לא אמרתי לו מה הם אומרים עליו, אבל רמזתי שקשה להם כי הם עייפים והם צריכים את השקט שלהם ושאני כבר יותר בטוב והגיע הזמן ללכת. זה שאמרתי לו את זה ונתתי קצת דוגמאות כן ניער אותו הוא היה פעיל יותר בימים שהיינו שם.

ובאמת יומיים אחרי שפתחתי את השרשור חזרנו לבית שלנו.

והולך טוב כנראה הוא הוא היה צריך להרגיש שאין אף אחד שמגבה אותו כי הוא בעשייה בבית והכל בשותפות.

ובאמת היה עדיף ללכת לפני שהמצב יחמיר

כן מבאס הדברים שהמשפחה שלי אמרו עליו אבל אני שמה את בצד. למשפחה תמיד יש מה להגיד לצערי. 

איך שאמרת לו, ושהלכתם בזמן, ושנחת בכל זאת תקופה מסויימת...

שתהיה חזרה לשגרה נעימה ורגועה כמה שאפשר!

ומשמח לשמוע שיש שותפות והדדיות

כמו שכתבתי לפני

כנראה הוא באמת הרגיש שזה הזמן שלו לנוח

עד שתחזרי הביתה

והמשפחה שלך לא ראתה את זה ככה

עכשיו זה הזמן להעצים אותו בעינהם

ולספר כמה הוא עושה

וכמה הוא מעריך את הזמן שהייתם שם

וכל מיני דברים שיגרמו להם להעריך אותו

גם אם הוא לא אמר את זה בפועל

מותר קצת לשקר למען השלום

זה שווה את זה 

שאני נשואה 14 שנה. בעלי מהמם ושותף פעיל אקסטרא בבית ומשום מה כשהוא מגיע לבית של ההורים שלי הוא נאבד ומתקשה לתפקד... ואני מנסה לעבוד יותר לחפות עליו

אני צריכה ללדת חודש וחצי לפני פסח. ותמיד אנחנו טסים להורים שלי פסח והשנה אני חוששת מזה מאוד... מפחדת שהוא יאבד ואני אהיה עם התינוקת והורים שלי ירגישו שאנחנו נופלים עליהם. אז יותר קל לי לעשות פסח בבית לבד

במסגרת פלטינום יש לך סל לידה

הוא מכיל 2000 שח לקבלת החזרים

אם זה על בדיקות פרטיות 

אם זה על דולה (בלךאומית 1600 החזר)

קורס הכנה (בלאומית 300)

יש קופות שהבראה לאחר לידה גם מהסל (בלאומית זה מחוץ לסל 400 ללילה)

אני חושבת שיש גם הנחה על תרופות

דברים כאלה

אבל!!!!!

קריטי לבדוק אם את צריכה תקופת אכשרה כדי לנצל את זה

לרוב צריך כמה חודשי הכשרה שבהם את משלמת על פלטינום אבל עדיין לא זכאית לקבל החזרים

עד 4000₪ סה"כ ועד 75% בערך מהסכום

אבל תקחי קבלות ממש ממש מפורטות! של מה השירות ומה התאריך ושיצינו שזה קשור ללידה

תשמרי את המסמכים מהלידה עצמה וכולי.

אחרת לא יחזירו… הם ממש עקשנים בלקבל ממך הוכחות.

מגישים אחכ באתר בקלות ומחכים לתשובה

תראי פה

https://mushlam.clalit.co.il/he/woman/during_pregnancy/Pages/pregnancy.aspx

לפותחת - לפני שאת ניגשת לבדיקה או טיפול ממליצה לך לוודא עם המרפאה שאת באמת תקבלי החזר.

למשל על רלקסולוגיה אין החזר בלאומית

יש גם עוד בדיקות שזה נותן לך במחיר מוזל. 

זה נותן בדיקות כמו סיקרה מוקדמת פרטי במחיר טוב.

יש גם סל הריון ולידה שזה עד 75 אחוז מהסכום.

די דומה בכל הקופות אבל יש דגשים, כללית הכי מעצבנים )הייתי בהריון במכבי לאומית וכללית(

למשל, הרבה שירותים נניח יועצים זה בבית הלקוחה. אז חשוב שיהיה כתוב.

בדרך כלל נותני שירות יודעים מאיפה אפשר לקבל וגם להתאים את החשבונית.

דולה בוודאי אפשר.

קורס הכנה ללידה- תלוי איזה. ולפעמים יש החזר נניח המשיח אז לא שווה.

או הכנה ללידה.

סקירות וכו פחות רלוונטי 🙏

כן, יש וותק של חצי שנה

וזה בדר"כ לוקח את כל הסכום.

לגבי רפלקסולוגה יכול להיות שיש להם בלי קשר לסל הריון בהסדר, תבדקי באזור שלך

בדרך כלל במרפאה יודעים לענות לכאלה שאלות, יותר טוב מהאתר או המוקד

(כי לא עוזרת לך רפלקסולוגית בדימונה אם את מראש העין)

וכנראה ששניהם יחד מנצלים את הסל במלואו.

אין לי מושג לגבי רפלקסולוגיה.

תבדקי בכללית רפואה משלימה. בדרום גיליתי שיש אחלה דברים והייתי מרוצה מהרמה. יש בכללית אקטיב קופונים אז גם יצא לי גרושים לכל טיפול.

גולה מאמינה שיש בסל אבל לא בדקתי

והם אמרו שאין החזר בסל הריון.

יש מקומות שיש להם הסדר איתם ואז יש שם הנחה מראש, אבל אם הולכים לפרטי משלמים רגיל.

מדקרת היא גם דולה אז היא מוציאה חשבונית על קורס

הייתי בטיפול שיאצו ושאלה אותי אם אני רוצה חשבונית על ייעוץ תזונה

אני עם מגף דריכה, מה שאומר שיכולה להוריד ולכן גם לטבול

יאי

אממה

איך אני אגיע מהחדר לבור?😅😂

הייתן מעדכנות מראש את הבלנית?…

וחיבוק על הכל.

נשמע ממש מאתגר...

❤️❤️❤️

ביקשתי מהבלנית שתישאר להשגיח עלי כשאני יורדת ועולה ולא תצא

השאלה אם את בכלל מסוגלת לרדת במדרגות

אם לא, לחפש מקווה נגיש

ברוך ה' הטבילה הלכה בסדר גמור עדכנתי מראש והלכתי עם הקורקינט הזה שלי ונתנה לי אתהחדר עם האמבטיה שגם קרוב לבור

ברוך ה'

וגם הבנות כבר החלימו חחח בעז"ה חוזרות לגנים

ושתדעי לך שאת גיבורה אמיתית!!!!!!!

מעריכה מאד!!!!

אם תעדכני אותה מראש.

היא תוכל להקדיש לך את הזמן. ולבדוק מתי הכי נח שתוכלי לטבול בנחת. ואת תוכלי להיות בנחת שלך ולהיעזר במידת הצורך.

מקווה מונגש הוא מקוה עם מעלון - סוג של כיסא גלגלים שיורד עם מנוף למקוה. השאלה אם זה מה שאת צריכה.

או שיספיק לך שמישהו ייתן לך יד בדרך שבין החדר לבור.

(כמובן שבסיטואציה כזו עדיף חלוק מגבת ממגבת רגילה)  

שיעבור בשלום ורפואה שלמה

יש ירידה במקום מדרגות. אז גם מי שלא בכסא גלגלים אבל מתקשה בהתניידות הירידה קלה יותר ממדרגות.

וגם פתח החדר קרוב יותר לפתח הבור

 @חמדמדה 

זה כ"כ מאתגר התקופה הזו.

ד"א, אולי זה הזמן להתחיל לחפש עבודה חדשה? מקום שיהיה לך כיף יותר לחזור אליו?

וילדים חולים ברצף- גם בלי גבס זה מאתגר מאד

אז עם קשיי התניידות זה קשה פי כמה

שולחת לך חיבוק גדול

שיהיה לכם רק בריאות

ושיהיה לך עוד יותר טוב ועוד יותר טוב

הבעיה שעם קביים מסוכן על רצפה רטובה ללכת, אז אחרי הטבילה לחזור לחדר זה בעיה איתם

יש לי כמו קורקינט כזה שהבאנו מיד שרה, אבל איתו קצת פדיחה חח אני מרגישה איתו מטופשת אבל ניראלי לא תהיה ברירה

וכן אני מחפשת עבודה אבל זה לוקח זמן לצערי…

אם מישי פה עובדת בהייטק ומחפשים אצלהם- אני ממש אשמח חחחח (האמת ש @רוני_רון ניראלי כתבה שהיא עובדת בהייטק, לא?😂😂)

בדיוק עברתי עבודה, יש לי הרבה תובנות מהחיפוש שלי....

המון הצלחה!!!!

בכללי חושבת עלייך מלא, יש דברים שצריכים להיות לא חוקיים, כמו למשל הורים ששוברים רגליים!

בדיוק יש לי מישהו במשפחה ששבר את הרגל וצריך להיות מגובס חודש וחצי, והוא אבא ל6, מסובך נורא!

אני כבר מיומנת יש מדרגות בבית שלי

הבעיה זה הדרך מהחדר

ולכן לא יעזור לי נגיש כי אני לא צריכה רחב להכניס כיסא אני תריכה משו להישען עליו….

ופדיחה מהבלנית…

בכל מה שנדרש.

ולקפוץ בתוך המים נראה לי ממש מסוכן.

אני ממליצה לך ליצור קשר קודם עם הבלנית

שמגיע יום הטבילה והיא עולה תפוסה

ברמה של אין מצב לעשות הכנות.

חפשנ מעסה ולא מצאה..

הלכה למקווה אמרה לחנית תקשיבי כל הגב שלי תפוס לא יכולה לעשות הכנות..

ואשכרה הבלנית רחצה אותה גזרה ציפורניים ברגליים חפפה והכל.

אמרה לי היה מביך אבל שווה! לפחות במצב הזה היה לי חיבוק מבעלי...

לגזוז ברגליים גם ולא נגעתי בבהונות מאז השבר

שיט🤦‍♀️

ה' יעזור

או שזה קיים לפעמים בחדר לכלות. אולי יוכלו לתת לך להשתמש ולא תצטרכי ללכת רחוק לבור

סיוט!!

אבל למה את מטפלת בתינוקת חולה כשאת בעצמך פצועה?

במצב הפוך, אני הייתי כל הזמן בבית, כי ברור היה שבעלי לא יכול להיות עם הילדים. ובפעם אחת שכן יצאתי, זה היה בערב, אחרי מקלחות והכל...

נראה לי מאוד קשוח ואפילו להעמיס על עצמך יותר מידי❤️

את לא בחופש, את מתאוששת מפציעה. זה לא אותו הדבר.

מבינה אותך ממש ממש לגבי התחושה של חוסר השליטה והמוגבלות, זה באמת כל כך קשה.

אבל כולם עמוסים וילדים והריונות ותינוקות

ברוך ה'

ובתשלום לא שייך כרגע.

על משפחה מורחבת. אצלנו לא הייתה עזרה ממשפחה מורחבת. אני עשיתי הכל בבית.

אבל יש סיכוי שבעלך יכול לקחת על זה ימי מחלה.

וגם, אם לא בדקת, לבדוק זכאות לתשלום מביטוח לאומי. יכול להיות שאת זכאית אם את לא יכולה ללכת לעבודה.

זה מימוש זכויות בסיסי שלא בא על חשבונם בכלל וזו קצבה מחליפת שכר

הייתי מזרזת מולם או פשוט שולחת את החלק שלך לביטוח לאומי ושישברו מולם את הראש

אבל אני עובדת צה"ל והגוף הזה משוגע יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה אני בפינג פונג כבר חודש

מעצבן מאוד

שנמצא בקשר רציף עם ביטוח לאומי, ממליצה לשלוח את החלק שלך וביטוח לאומי כבר ידאגו לשאר

או שיבדו מולם או שיבקשו ממך לשלוח תלושים. לא הייתי מחכה להם האמת

אשאל את העו"סית

תודה על הרעיון❤️

היו צריכים עזרה עד גיל 5-6

נראה לי שרוב (כל?) הילדים בגיל 3 צריכים עזרה

אבל אין מספיק כוח אדם בגן

אז הילדים אמורים להסתדר לבד (קרי להישאר מלוכלכים)

אם היא כבר בגן עירייה, אז הגיוני שכבר לא עוזרים... אפשר לנסות לדבר באופן אישי עם הסייעת ולשאול אותה אם מתאים לה לעזור לבת שלך להתנקות.

אבל אולי כן טוב שמלמדים אותם להתנקות לבד - סו מיומנות חשובה בסופו של דבר...

סיפרתי עליה בהודעה אחרת בהמשך.

לא אומרת שזה תקין, המצב שיש בגנים, אבל זה מה שקורה בפועל לרוב, לצערנו...

כן עזרנו לילדים שהיו צריכים.

בגיל 3 לרוב הילדים

בגיל 4 כבר פחות, אבל יש כאלה שעדיין מבקשים

בגיל 5 בדרך כלל כבר היו עצמאיים.

הגיוני שהגננות ילמדו לנגב לבד, כדי לחסוך להן.

לפעמים גם נותנים לילדים מגבונים, ואז יותר קל להם לנקות.

הילדים שלי בגיל 3 עוד לא ניגבו לבד.

בגיל 4 הבנות כבר היו עצמאיות.

לבן שלי לקח יותר זמן, אבל תמיד היה עושה בבית ולא בגן.

זה גם עיריה, כן.

יש 32 ילדים ו2 סיעות- חשבתי שבגיל הזה יש סיעת שלישית מהסיבה הזו..

היא עוד ניחא מהגדולות, אבל יש בגן מלא אפרוחות שנגמלו בחופש כי חייב ועוד רגע גן ובטח שפע פספוסים

מהתגובות אני מבינה שבפועל זה מה שקורה בגנים, גם אם אני לא עפה על זה.

לא נורא, הגן עד 13:30 ויש הרבה ימים שבהם היא לא עושה בגן בכלל...

(הבן שלי לא היה עושה אף פעם כי הגעיל אותו לשבת)

זאת אומרת גננת ושתי סייעות.

בגני חובה, או בגן עם פחות מ 30 ילדים, יש רק גננת וסייעת אחת.

הגננת והסייעות לא אהבו את זה (מבחינת החוק הן לא יכלו לומר לי כלום, אבל כן הביעו את אי הנחת שלהן)

הייתה רק סייעת אחת, מחליפה, שניקתה אותה במסירות ובנחת אחרי שפספסה פעם אחת, ואני זוכרת לה את זה לגמרי לטובה...

הגיוני מאוד שהילדה מתביישת לבקש שיעזרו לה, ולכן הן לא מודעות שהיא צריכה. אולי גם שווה לגשת ישירות לגננת או לסייעת ולשאול מי אחראי לעזור לבנות, יש מצב שזה יעורר אותן לדאוג יותר לפחות לבת שלך אם לא לכל שאר הילדים...

אבל הגננת אמרה שמלמדת אותן להתנקות לבד

(זו גננת מקסימה שמלמדת את הילדות מלא עצמאות ואיך להתארגן בחורף עם גרביון בשירותים וכו'

לזהות מתי צריך לקנח את האף ולנגב..)

ותכלס שאלתי כי חזרה הביתה לא נקיה אז אולי זה קצת מורכב בגיל שלה?

(בבית אני מנקה גם ילד בן שש, לכל הפחות בודקת אחריו)

להחמיא שכל הכבוד שמלמדים עצמאות וכמה זה חשוב אבל לשים לב שיש ילדות שעדיין לא למדו וכדאי גם לעזור להן. חד משמעית בגיל הזה יש עדיין הרבה ילדים שזה מורכב להם, לדעתי בעיקר העניין של לזהות מתי זה באמת נקי ולא רק להעביר ניגוב ולסמן וי

וגם מלמדות אותם לנגב כדי לתת להם עצמאות (בודקות אחרי שנקי)

אבל מסייגת שאני גננת בגן רב גילאי וחנמ.. .ויש לי שני ילדים שלא גמולים בכלל ועוד עם חיתול..

לילדים שלי לא ניגבו.. והם למדו לא לעשות בגן עד שלימדנו אותם לנגב בעצמם.. (או לנגב לעצמם אבל לא עד הסוף)

מניסיון של שלושה ילדים, שנגמלו (/נגמלים) בגן...

זו אחת הסיבות מבחינתי לבחור בגן חנ"מ אם הילד טרם גמול ויש אפשרות לבחור בזה...

אנחנו עדיין בתחילת שנה, אני גם הטרום חובה ביקשתי שיעזרו לפי צורך עם ניגוב.

בגיל 3 לפעמים באמת טכנית לא יכולים הכל לבד. 

אבל הצוות כן אמור להיות בראש של לנקות למי שמבקש ולא רק לנסות ללמד אותו..

הרגשה לא כיפית בכלל

מאד יכול להיות שזה קרה בלי שימת לב

תנסי שוב לפנות אליה למשהו אחר

כשהיא פנויה

ותבדקי אם היא עדיין עונה לך בצורה לא יפה

תבררי בעדינות אם היא כועסת עליך או משהו...

מציעה להתרחק מהם

או לשמור על יחסים טכנים בלבד

לא הצלחתי להבין מה זאת אומרת מישהו מהצוות שלא הכרנו.

אם מדובר במישהי שלא ממונה עלייך אלא חברה לצוות, אין צורך לעשות כלום.

קורה שאין כימיה.

לשמור על יחסים קורקטיים, רשמיים של היי וביי ולצמצם מגע מעבר.

לא חייבים להיות חברים של כולם וזה בסדר.

בניגוד למה שמישהי כתבה פה אני לא רואה סיבה לפנות לאדם ולשאול אם פגעתי בו, בעיקר אם לא היו ביניכן יחסים קרובים או בכלל קודם לכן.

אני מאוד משתדלת להתרחק מהם ולהיות איתם באפס מגע ותקשורת.

מבאס ממש. 

מישהי לא רוצה לתקשר

כדאי לכבד את זה

גם אם לא מבינים מה הסיבה

זה לגיטימי לגמרי שבנאדם לא רוצה לתקשר עם אדם אחר

לק"י

ולשתות את הנוזל.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

תרגישי טוב!

שנקראות Nשיעול (אין שיעול)

שלקחתי בהריון כי היה לי שיעול פסיכי עד חנק.וזה הדבר היחיד שהרגיע וזה טבעי כמה שזכור לי.

רפואה שלמה!

יש לו טלפונים של אנשים מבפנים

הוא בכל מקרה ממש הצליח לעזור לנו בעבר.

אולי גם פועה כי זה קשור לפוריות 

לפעמים ממש ללכת ולדבר עם המזכירות עוזר. עוד אופציה להתקשר לזימון תורים הכללי של שעצ ושהם יעבירו אותך למקום הנכון, יכול להיות שהטלפון שקיבלת לא מעודכן.

לא מבינה בזה כ"כ אבל זה לא דרך הקופ"ח, נכון?

בעיקרון לא לריב עם המוקדנים אבל להיות תקיפה וברורה שאת צריכה תור, אין לך איך לקבוע לעצמך ולכן שימצאו לך פתרון, לבקש לדבר עם המנהל משמרת אם צריך.

המערכת הבירוקרטית ברפואה מתסכלת מאוד (ל2 הצדדים) ולצערי מניסיון בדברים אחרים כשמתעקשים פתאום מתפנים תורים.

בכל מקרה בינתיים הייתי קובעת את התור בהדסה וממשיכה במקביל לנסות בשע"צ, אבל לפחות שלא תשארי בלי כלום.

חיבוק גדול! זו התמודדות לא פשוטה והבירוקרטיה לא הופכת אותה לקלה יותר...

זה סיוטט לקבוע תורים!!

בהצלחה וחיבוק גדול❤️

דיברתי איתה השבוע

אולי הביאו לך מספר לא מתאים.

להתקשר בשעות הבוקר 8:00-14:00 בערך. 

מציעה לחפש בגוגל ולהתקשר (פוריות שערי צדק).

המזכירה שם נחמדה ורוצה לעזור

בדיוק מהסיבה של סיבוך בקביעת תורים.

אח''כ גם טופלתי בלניאדו כי הרופא שלי משם (ממליצה בחום על ד''ר אמיר ויינטרואוב, רופא מדהים, אנושי וקשוב).

היה שווה לגמרי את הנסיעה. ספציפית הבדיקה הזו היא חד פעמית אז כמובן המיקום לא ישפיע על מקום הטיפולים לעתיד.

זאת בדיקה בהרדמה?

כמעט כל המידע שמצאתי זה הבדיקה עם חומר ניגוד ברנטגן, ששם כתוב זה בהרדמה.

גם באולטסאונד זה בהרדמה, או שזה כמו אוטסאונד רגיל?

לדעתי תקבעי תור. וברגע שתתחיל לך הוסת תתחילי להתקשר אליהם כל יום לראות אם יש ביטולים לימים הקרובים.

אולי יסתדר לך תור אפילו בשבוע הבא

כדאי לך לנסות

מנסיון 

בוודאי שיש החזרים. גם על ייעוץ הורים.

כמובן עד תקרה מסוימת, אבל רוב הסכום אמור להיות בהחזר.

במכבי הבנתי שצריך להגיש את הקבלות ואת צילום ההסמכה של אשת הטיפול דרך המערכת הרגילה של ההחזרים. עוד לא ניסיתי..

תדברי עם התפתחות הילד בקופה שלך.

צריך לפנות למרפאת בריאות הנפש, בעיקרון.

אבל כן, התורים רחוקים... (ברמה של חצי שנה המתנה, לא יותר. לפחות כך אצלנו)

לגבי החזרים אני לא יודעת.

בהצלחה❤️

מהניסיון שלי יש להם יכולת ומוטיבציה לפתור כל מיני דברים שמוקדנים רגילים פשוט לא.

לא התנסיתי בדברים כמו שאת מתארת, אבל בדברים אחרים שפשוט השתגעתי מהטמטום והאטימות - הם הצילו אותי.

וגם לדעת שלפעמים זה מה יש, קופת חולים זו רפואה ציבורית בירוקרטית, איטית ומעצבנת...

במאוחדת למשל

יש בהסדר )בביטוח הנמוך יותר( טיפולים רגשיים ב45 ש"ח לטיפול.

זה ממש מסובסד ויש הרבה מטפלים.

אז זה מוזר לי שצריך לחכות

ואולי לעבור קופה או לפחות לאיים בזה?

מתחברת אליה והיא עונה על הדרישות שלך.

את יכולה למקד יותר אזור בארץ? אסף הרופא רלוונטי?קפלן?

למיילדת  פרטית בלניאדו ובמעייני הישועה.

יש גם מיילדות שמלוות לידות אבל נראה לי שפחות משתלם ואם  כבר עדיף מישהי שגם תוכל לקבל את הלידה

אישית לא אוהבת פודינג עם חלב. אז לא יודעת איך זה יצא עם מים.

אפשר גם לקחת כמה קוביות שוקולד, להמיס כם מעט שמן ולצפות.

לק"י

אפשר כשהעוגה אפויה, לכבות את התנור ולהשאיר את הווגה בתוכו, לפזר קוביות שוקולד על העוגה ולחכות שימסו, ואז למרוח.

ואפשר לשים בכוס חד"פ של שתיה חמה קוביות שוקולד וקצת מים רותחים (ואני שמה קצת שוקולית. מניחה שאפשר בלי  או לשים קקאו במקום).

לכסות בנייר כסף, וזה נמס.

המרקם אמור להיות אותו דבר. וגם הטעם כנראה יהיה דומה.

אישית אף פעם לא ציפיתי כך עוגה אבל אם עשית את זה בעבר זה כנראה יהיה מאוד דומה לעם חלב

לגבי במים לא נראה לי שיצא טוב, אול עדיף לצפות עם גאנש שוקולד/קצפת

לא לערבב פודינג וניל עם מים- לא יוצא מרקם ולא טעם…

אבל אני כן עושה תערובת כזו עם חלב לעוגות ביסקוויטים לשכבות ויוצא מהמם.

לצפות עוגות לילדים הכי טוב שוקולד כמו שאמרתן ;)

שצריך פיג'מה. רק תחתונים ומקסימום גם סדין. אשמח להכיר את הדעה שפוסקת שצריך. 

אצלנו בבית ההורים יש מנהג גם לתחתון גם פיג'מה וגם סדין לבן

לא חושבת שזו הלכה.. 

לפותחת אם כל צבע בהיר מתאים בטח יש בדלתא פיג'מות בהירות 

בכל חנות פיג'מות אמור להיות למען האמת 

אבדוק שוב

תודה

את הפח עם הפיגמה..

כן זכור לי בילדות שאמא הייתה לובשת כותונת לבנה למרות שבגילה קשה לי להאמין שעוד הייתה בסבבים האלה.

אני בכל מקרה לא קישרתי אבל לא הייתי אומרת לך לבנות על זה כי היא ילדה אותי בגיל בוגר יחסית

ויש לי גם זיכרונות מגיל מאוד צעיר שלא הבנתי ובדיעבד אני יודעת להסביר

אבל כשגדלתי עוד קצת התאמצתי מאוד לא לשים לב, לפחות לא מתי זה נגמר 😉

האמת שאם זה משהו באיכות טובה, אולי כן שווה לשלם על זה הרבה, וזה יהיה לך במשך שנים... גם לגיל שבו כבר לא תצטרכי בגדים לבנים

(לי יש כתונת לילה שנמצאת איתי כבר יותר מעשרים שנה! נוחה ונעימה ואני לא מוותרת עליה למרות שיש עליה ציור ילדותי-משהו🤭 אבל היא לא בצבע לבן...)

עוד הצעה:

אם מותר שיהיו רק מכנסיים בצבע לבן ומעל תלבשי כתונת בצבע אחר, אז נראה לי שקל יותר להשיג כאלה...

אני קניתי בדלתא, סתם ככה כי היתה יפה, לא בשביל זה. אם כי לפעמים יש ציור על החולצה, אבל לא נראלי זה פוסל את הפיג'מה

נראה לי הכי פשוט לקנות כמה מכנסיים מבד נעים, ולשלב עם כל חולצה שנוחה לך.

תחפשי בהודיס ובs.wear

תקני כמה מכנסיים מבד דק, סטייל שרוואל כזה. וכמה טרנינגים לחורף. וזהו, את מסודרת.

באס וור הבדים וואו! יותר יקר, אבל תלוי כמה את רגישה תחושתית.

וזה חנויות שהן בעיקר בייסיק אז פשוט יש כמה דגמים במלא צבעים…

מתקשה זה די אחלה ופחות מלכלך. כן דורש את המכשיר וכו. אם המקלות שלך דקים יחסית זו לא אמורה להיות בעיה. אפילו רק תנקי (מתחת הגבה ובין הגבות). ושפם כמובן זה פחות דרמה כי צריך פחות דיוק במריחה.

שעווה נוזלית זה יותר מבאס כי היא יותר נוטפת (וגם לא מתקשה אז באסה לנקות). אפשר כמובן. עם מקלות דקים לצייר וזהו.

אני עושה בבית רק שפם, עם רצועות קטנות מוכנות מראש של ויט.

גבות מנקה עם פינצטה, וכשיש כוח הולכת לקוסמטיקאית.

לא עושה עם השעווה כי צריך ממש לדייק (לא רוצה לתלוש לי חצי גבה…)

קניתי שעווה לחימום במקרוגל , מחממת לפני במיקרוגל-מוודא כמובן שזה לא חם מידי שיגרום לכוויה ומורחת עם קיסם אוזניים, פשוט וקל, לא מלכלך

גבות עןשה עם פינצטה

לומר לו שלא היית רוצה  שיחווה את הקושי הזה שוב ולשמוע ממנו מה הוא חושב/מתכנן/רוצה לעשות כדי להימנע או לטפל במקרה הצורך.

חוץ מזה לדאוג לך להרבה עזרה חיצונית כי להתמודד לבד עם ניובורן ובעל בדיכאון זה מאד קשוח

בעיניים שלי, הוא אומר לך את זה כי הוא מעט חרד. ואני חושבת שהדבר הכי גדול זה להאמין בו שהוא יוכל להתמודד.

ייתכן והוא חרד מאוד ממעמסה, כי החרדה האמתית שלו היא מקריסה.

כנראה שהנפש שלו זקוקה למרחב, ועומס מתקשר אצלו הרבה עם הליכה אל הקצה.

ולכן הוא יגיד שהוא חרד מהטיפול בתינוק, כשבעצם הוא מפחד שיהיה לו עומס כל כך גדול, שהוא ירגיש שהוא על הקצה, ואוטוטו קורס.

כשיש תינוק אז יש עומס של ציפיות. ציפיות שתדאג היטב לפרנס, ציפיות שתהיה שם עבור אשתך, ציפיות שתהיה אבא טוב- וכל זה מוביל גם לחרדה. מי אמר שאני בנוי לכל הציפיות התת קרקעיות האלה ממני? תנו לי חופש...

ואני חושבת שבעומק הוא צריך אמון בעצמו.

גם אם תגיע לקצה- אתה תהיה בסדר.

יש לך יכולת לצלוח משברים ולצלוח הליכות אל הקצה.

זה יהיה קשה, אבל יש לך את הכוח!

עכשיו, יכול להיות מאוד שגם דברים חיצוניים יקלו עליו- שתגידי לו שתדאגי לעזרה מבחוץ ולא רק תסמכי עליו.

או לקבוע לו יום בשבוע לנופש לעצמו (סתם אני זורקת, כן? )

כל דבר שכביכול מבטיח לו מרחב, ומבטיח לו אפשרות להתאזן שוב

ואני באמת מאמינה שאת, כאישה נשית עם חכמה ובינה, יכולה לשדר לו שאת מאמינה בו שהוא ימצא את הדרך לרפא את החרדה הזאת 

לאדם בהכחשה זה דבר שנדון מראש לכשלון.

בפעם הקודמת הוא סירב לקבל טיפול ועכשיו הוא לא רוצה לדבר על זה, זה באמת נשמע כמו הכחשה. אם את באמת רוצה לעזור לו אז זה ללכת עכשיו לאיש מקצוע, גם יועץ זוגי אם צריך ולפתוח את זה, להוריד את חומות ההכחשה. אחרת באמת תמצאי את עצמך מתמודדת אחרי הלידה.

אני לא רוצה לייאש אותך. אני חושבת שאת מאד מודעת למציאות ומבינה מול מה את עומדת. תתקני אותי אם אני טועה, אבל ממה שאני קוראת נשמע שאת מרגישה מול מבוי סתום.

מצד אחד את חוששת שהדיכאון יחזור, מצד שני הוא לא היה מוכן לטיפול בעבר, ונשמע מתגובות אחרות שגם העזרה הטכנית שתהיה לך קצת מוגבלת בגלל התקופה.

אז הייתי מחלקת את זה לכמה מישורים-

1. רשת תמיכה *לך* - זה הכי חשוב פה. לא רק כי את היולדת, אלא גם כי אם אדם לא מוכן לטפל בעצמו, מי שסביבו צריך לא לקרוס.

אז לגבי עזרה טכנית - תנסי למצוא בנות שעוד לא בגיל של בגרויות (ח-ט) שיוכלו להושיט יד באופן זמין יותר. מנסיון אפשר למצוא כאלה מהממות ואחראיות.

תמיכה רגשית בשבילך - גם חשוב שתהיה לך. אם זה משפחה, חברות, חוג כלשהו, ספורט קבוע, טיפול או מה שעושה לך טוב. משהו שיתן לך לנשום בתוך העומס.

2. בשבילו, באמת זה מורכב יותר. קשה לעזור למי שלר מסוגל לעזור לעצמו ואי אפשר לטפל במישהו שמסרב.

אם את חושבת שיש מישהו שיכול להיות שם בשבילו, ואולי אפילו להכווין שילך לטיפול, מהמשפחה שלו למשל, אז הייתי מבקשת מהם עזרה במקרה הצורך בצורה שתכבד אותו. אם לא, אולי הייתי מציעה לו לפגוש חברים יותר או למצוא משהו ספורטיבי שיעזור לו לנשום בתוך הדיכאון. אבל כמובן שזה לא יבוא על חשבון האויר לנשימה שלך, תראי שאת יכולה להביא לך עזרה ולדאוג לעצמך גם כן.

למנוע דיכאון למישהו בהכחשה זה למיטב הבנתי על גבול הבלתי אפשרי.

לטפל בדיכאון למישהו בהכחשה, זה בעיקר סבלנות ועזרה עקיפה (לדאוג שיפגוש אנשים שטוב לו איתם, לעודד אותו לעשות ספורט, ולחכות בהמון סבלנות).

עם כל הקושי והחשש שלך מהנושא, בגלל הסיטואציה אמליץ לך את הדבר שהכי קשה ליישם - אל תחשבי על זה עד שזה יגיע.

תתכונני לזה, כן. תתארגני על עזרה טכנית ועל משהו לנפש שלך. אבל אל תנסי לטפל במשהו שעוד לא התחיל, כי אם הטיפול הוא חד צדדי זה יוציא ממך המון אנרגיה ולא יביא הרבה.

שלא רוצה לקחת תרופה

שחררי אותו ותדאגי לעצמך

את יודעת שהוא לא יהיה זמין לך כמו שאת צריכה והוא לא רוצה טיםול? תשמרי את האנרגיות כדי חרפד לעצמך אחרי הלידה. זה מה שאני הייתי עושה

אולי שהוא יותר יעזור הניקיון, הקניות, עם הילדים הגדולים יותר, כביסות וכו'... ואת תהיי יותר עם בניו בורן והקימות בלילה.

אלא אם כן זה יהיה תינוק מאוד דורש, אבל תנסי לזכור את זה, יש גברים שלא בנויים כ''כ לתינוק פיצי, זה לא כמו אמא שזה זורם לה בעורקים. 

בעלי למשל לא היה מטפל בניובורנים שלנו גם בלי דכאון

הוא היה מנשנש אותם וזה, מדי פעם מאכיל, נראה לי אולי פעם אחת החליף טיטול, אבל הטיפול היה עליי ומגיל גדול יותר כבר עולם אחר