פורום הריון ולידה (עמוד 6)

Pgd זה תהליך מאד מורכב שיכול להסתבך בהרבה שלבים

המעבדות של המקומות האלו הן הכי מקצועיות ומומלצות וזה מונע עוגמת נפש אפשרית.

בנוסף בפרטי יש רופא אחד שאת בוחרת והוא מלווה אותך בשונה מציבורי שאת מטופלת של כל הצוות. זה יתרון מאד משמעותי 

(אנחנו גם כנראה נצטרך... חיבוק)

אולי באמת  

בינתים מדחיקה... 

תחפשי אונליין מי נחשב הכי טוב בזה.

אולי מכון פוע"ה ידעו להמליץ.

לגבי בית חולים דתי:

מה שחשוב הוא השגחה כדי שלא תהיינה ח"ו טעויות והחלפות.

אז מזמינים השגחה של מכון פוע"ה ואת מסודרת. כל בתי החולים מכניסים משגיחות.

דווקא על שערי צדק לא הייתי ממליצה כי בזמנו כשביררתי הם אמרו שאין אצלם השגחה כי הם בית חולים דתי והם משגיחים בעצמם. זה נראה לי הרבה הרבה פחות טוב.. עדיף מפקחת שבאה מבחוץ רק להשגחה. ושערי צדק בכללי בלגניסטים יחסית בכל המזכירויות, תורים וכו', אז יותר קשה איתם לדעתי.

בקושי אצל מי יש...

מעניין לגבי שערי צדק

תודה!

צריך הרבה סבלנות עם תרופות

אצלנו (בתחום אחר) היה ניסוי וטעייה עם תרופות הרבה זמן עד שמצאו את הדרך

נוירולוג לא צריך רעיונות

יש לו את כל המידע

תגידי לו למה את לא רוצה לעלות מינון

ותשאלי אותו על ההמשך ועל החששות שלך

אמור להיות לו מענה לזה

לנסות. אבל אם נניח אני שומעת מכמה אנשים מסביבי, שלפי הניסיון שלהם דווקא תרופה מוסיימת עזרה יותר או מינון מסויים עזר יותר, אני יכולה להתייעץ עם הרופא דווקא על הכיוון הזה.
אני מרגישה שהרופאים בעצמם זורקים כל מיני כיוונים של ניסוי ותהיה.
וגם הרבה יותר משקף לדעתי זה לשמוע מניסיון של הורים.

מכירים רק את הניסיון שלהם

נוירולוג מכיר את כל המקרים של המטופלים שלו

כתבת בתגובה אחרת

כשהוא לקח ריטלין, רק 30 מג LA

כשאני למשל מכירה ש30 זה מינון גבוה

נראה לי שניסיון של הורים לא ממש יקדם

אולי יותר יבלבל

וכן זה לא סתם הניסוי והטעיה הזה

הרבה מקרים ברפואה מטופלים ככה

פרופסור בכיר הסביר לי פעם

שהרבה מהרפואה היא ניסוי וטעייה

כי בהרבה מקרים אין תשובה/ טיפול חד משמעי והם פשוט מנסים שוב ושוב עד להצלחה

שזה לא לפי משקל. זה כמו מספר בעין לכל אחד מתאים מינון אחר.

הורידה את התופעות לוואי!
אז באמת אנסה להעלות את המינון של הויואנס.

כשהוא לקח ריטלין, רק 30 מג LA באמת עשה שיפור בהתנהגות שלו, והוא גם בן 6 שוקל 20 קילו. איזה יופי שאצלכם 20 כבר עוזר!
 

עם אחד הילדים שלי בכיתה ג.

עוברים בלי סוף שינוי בתרופות ומינונים.

אצלי הוא לוקח עכשיו אטנט 0.5 מג. יש שיפור אבל לא מספיק. לפחות אין לו את התופעות לוואי הנוראיות שהריטלין והפוקלין עשו לו בחילות כאבי בטן וכו'.

בהצלחה לנו. בעזרת ה' יום אחד יהיה לנו הרבה נחת מהם...

תחזיקי מעמד. 

בא לי כבר להגיע אל הנחלה, ולמצוא מה שטוב.
מאחלת לך גם!
תודה על ההזדהות.

אטנט 0.5 זה נשמע ממש נמוך. התכוונת ל-5 מג?

ברמת המייאש...

אבל

בסוף כשמוציאם משהו טוב זה אור גדול.

יש תרופות חדשות שיש להן פחות תופעות לוואי )דור חדש(.

יותר יקרות.

אתם אצל רופא פרטי? מומחה?

יש לזה משמעות.

אבל בסוף כל תרופה פסיכיאטרית הז ניסוי ותעיה.

מכירה את זה גם בחחלקה של נוגדי דיכאון ועוד...

של תרופות כאלו שהם דור חדש?

אנחנו אצל נוירולוג פרטי, מומחה מאוד.

סטרטרה

זה משהו שצריך לקחת שבועיים ויש השפעה מצטברת.

ומצטרפת לאלאו שאמרו ששינוי מינון משמ יכול לשנות הכל,

אז כן שווה ללכת עם דעת הרופא אם הוא מומלץ

אגב נוירולוג פרטי זה טוב אבל לבדוק משתמחה בזה

פסיכיאטר לפעמים יותר טוב לזה מנוירולוג (מניהח שאם הלכתם פרטי קבלתם המלצה עליו ספציפית לנושא)

זה מביא את אותם תוצאות של שיפור קשב והפחתת היפראקטיביות כמו ריטלין?

האמת שהלכנו לנוירולוג הפרטי כי פשוט לא היו תורים פנויים לנוירולוגים דרך הקופה...

כאשר המינון לא מתאים והוא נמוך אז זה לכשעצמו עלול לעשות תופעות לוואי חזקות

נכון שזה נשמע לא הגיוני

ומלחיץ שאם יקח מינון גבוה יותר אז התופעות יתגברו

אבל זה בדיוק ההפך.

נשמע לי שיש מצב גדול שזה הסיפור אצלו עכשיו עם הויונס. 

הייתי אצלה בסקירות והיא ממש מתוקה ואנושית. ואני מניחה שמכיוון שהיא עושה סקירות היא גם יודעת קצת מעבר לרופאי נשים "רגילים", אבל אני לא בטוחה.

אם פרטי זו אפשרות בשבילך (אפילו להתייעצות חד פעמית) - אז אני חושבת שד"ר נילי ינאי תהיה הכי טובה בשבילך.

בהצלחה יקרה❤️

כמה שזה מעצבן, זה קורה. אולי ינחם אותך שגם לך זה היה עלול לקרות.

ושיהיה בשעה טובה!!

וזה ממש מעצבן!! ממש!🩷

שוב חיבוק

נשמע שאת עוברת תקופה עם לא מעט אתגרים. כל נקודה שהעלית בעצמו זה סופר קשה אז הכל ביחד... פחות נשמע דיכאון מהניסיון שלי אבל אני ממש לא מאבחנת.

אחרי אחד הלידות היה לי קושי גדול. דיברתי עם טיפת חלב שהפנו אותי לעו"ס מתוקה ממש שעזרה לי למצוא את התמיכה הנכונה שהייתי צריכה באותו תקופה.חיבוק על כל מה שאת עוברת

באופן כללי אם את מרגישה מוצפת מהכל (וזה לגמרי הגיוני!) אז גם האחות בטיפת חלב וגם העוסית של הרווחה אמורות לדעת למי להפנות אותך. הייתי מדברת עם מי מהן שיותר נוח לך איתה

ממש בסדר

לא לרצות הריון לא רצוי

זה באמת קשה

במיוחד שיש תינוק נוסף

אני הרגשתי רגשות שליליים בהריונות שהיו לכאורה מבחירה

וגם אחרי שהילדים נולדו

חוסר רצון זה לא משהו רע

וזה קורה לא מעט

הרבה יותר ממה שמישהי מעיזה לומר

זה לא אומר שצריך למסור אותו (אם כי הכל אפשרי)

אפשר לגדל ילד גם ככה

לנסות לעשות את הכי טוב

לדאוג לעשות טוב לעצמך

ולקוות לטוב

(ולוודא שהמניעה הרמטית בפעם הבאה)

ממש כואב.. ובטוח קשה מאד להגיע ללידה ככה.

מציעה לך לנסות להרפות מהמחשבות על התינוק כרגע ולהתרכז לגמרי רק בעצמך. במה עושה לך טוב, משמח אותך, מפנק אותך וממלא אותך.

כשהתינוק יגיע הוא יתמודד עם העולם שהקב"ה הכין לו...

וביינתים מה שעושה לך טוב.

מציעה בעדינות- אולי כן למצוא מישהי מספיק קרובה לשתף אותה. מישהי שאת יודעת שאוהבת אותך גם עם הרגשות האלה.. ושתוכל לעזור לך להיות עטופה גם אחרי הלידה?

תתרכזי כל יום ביום שלפנייך.

אל תגלשי למחשבות מרחיקות לכת, המחשבות יכולות לגמור עלייך. ואל תנסי להלהיב את עצמך בכח.

מותר לך לא לצפות ולא להתלהב. למען האמת גם אני לא כ''כ ציפיתי והתלהבתי וחיכיצע לתינוקות למרות שהיו מרצון, כי פשוט ככה זה. אחרי הלידה אם תראי שאת לא מסוגלת לאהוב ולהתחבר תקופה (נניח שישה שבועות) אז כן ללכת לטפל בעצמך. אבל בנתיים, תרפי. תנסי להיות כמה שיותר ברוגע- כי זה בסוף הכי משפיע על העובר.

לא מאמינה בלמסור תינוק, את תתייסרי על כל יום שאת חיה. 

חיבוק ענק

אשמור לך עליו עד שתרצי אותו בחזרה ♥️♥️♥️

מאמי שלי

לא הבנתי מההודעה שלך מתי הלידה

אבל זה הזמן ללכת לדבר עם מישהי מקצועית . ממליצה על רבקה יונית המהממת אבל כמובן יש עוד. את יכולה בזום או בטלפון, לא חייבת להגיע פיזית.

אחותי את מתמודדת עם משהו לא פשוט

ובואי, לנפש שלנו יש דרכים להביע את הקושי

ומה שלא פותחים עכשיו

יוצא אחר כך בצורה יותר קשה.......

מחזקת אותך לדבר ולשתף עם מישהי מקצועית. לקבל כוח ולהתחזק.

חיבוק גדול על הקושי

מתפללת עלייך!!!

הדבר הכי גדול בעולם זה לתת לתינוק שלך חיים.

כל השאר- נתון לדיון!!

ברוך ה' אנחנו בדור של שפע ושל פתרונות....

לא בא לך להניק? תודה לה' יש מטרנה

יכולה להעזר בבעלך או במישהו אחר וגם הלילות בע'ה יוכלו להיות יותר פשוטים.

לא הכל אפשר לפתור ותינוק קטן זה בלגן ב'ה, אבל מזמינה אותך לחשוב על כל מיני דברים שיקלו עלייך 

לפני כמה חודשים ממש 

יכולה לומר לך שהיום ב"ה כבר לא מרגישה ככה ואני ממש אוהבת את התינוקת שלי וכ"כ מודה לה' שהכריח אותי לקבל את המתנה הזאת

למה אני אומרת לך את זה?

כי אצלי חלק מהקושי היה המצפון, איך אני לא מחכה, לא רוצה וכו'

אז מציעה לך פשוט להיות בהרפיה

לדעת שכשיגיע הרגע ה' כנראה יכניס לך אהבה ושמחה והודיה

וכרגע להתמקד בעצמך

איך לעשות לך טוב

בין אם בטיפול בין אם במנוחה או פינוקים כולשהם

בהצלחה אהובה

מהעובר ובאתי ללדת בלי טיפת חשק ורצון

אחרי הלידה הרגשות האלו המשיכו

נתתי לעצמי את המקום להרגיש ככה

לומד זאת טיפלתי בו ועניתי על הצרכים שלו

ולקח זמן עד שזה עבר

לאט לאט בלי שבכלל ניסיתי, התחלתי לאהוב אותו ולהתחבר אליו

והיום הוא הילד הכי אהוב בעולם!!

מחובר אלי יותר מכולם

ואני מודה לה' שנתן לי אותו

גם הגיע לי הריון עם מניעה (הרמטית יחסית-התקן) והייתה לי תקופה קשה מנשוא

חוויתי רגשות מאד קשים כמו שאת מתארת. קניתי דברים לתינוק רק כדי שאחכ לא אצטרך לצאת מהבית אבל כמובן שלא חשתי התרגשות כלשהיא

יכולה לומר שעד הרגע של הלידה לא רציתי את התינוק, היה לי תינוק קטנטן בבית ועוד גדולים ממנו...

ולמזלי ה' עשה איתי חסד גדול והתחברתי אליה ישר אחרי הלידה. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל זו הילדה הכי אהובה שלי- וכמה שאמרו לי את זה קודם וגם קראתי פה בפורום לא האמנתי שזה יכול לקרות. אבל אל תחשבי עד מידת הקשר שתהיה לכם אחרי הלידה. אם זה בא- זה בא בטבעיות ואין צורך לעבוד על זה. ואם לא- לא להילחץ

מקווה שה' יתן לך את הכוחות להתמודד עם הרגשות, התחושות וכל מה שכרוך בזה. מה שכן, כיום אחרי תקופה ארוכה יחסית אני בכלל לא מסוגלת לחשוב אפילו על רעיון של הריון כי הרגשות והתחושות ישר צפות ועולות לי ואני חושבת שזה ילווה אותי כל החיים עד שאני אחליט אולי לעשות חויה מתקנת

הייתי במקום דומה (לא עם לידה). איזה תסכול.הרגש לגיטימי , מותר להרגיש ככה❤️

אני לרוב בעד טיפול פסיכותרפי. אבל בא לי להגיד שאולי בהתחלה כדאי משהו אחר. חברה פעם אמרה שהמטפלת שלה בשיאצו מתחילה כל מפגש בחיבוק ארוך ומתרפק.

בשבילך אני אומרת. אהבה. אהבה זה חשוב. לעצמך.

לגבי התינוקי. לעניות דעתי הבלתי מקצועית, כדאי איזון בטיפול בו. מצד אחד עזרה סביב הלידה (אפילו פרקטית שיהיו לך זמנים לשינה נורמלית, תמ"ל זו אופציה, עזרה במטלות הבית השוטפות וכו). ומצד שני, שאת תטפלי בו. בבחינת אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אולי הלב לא יימשך, תמיד קיים סיכוי כזה. אבל אולי כן. ובכל מקרה, הימנעות והתרחקות פיזית כנראה ירחיקו גם רגשית.

אפילו אם הטיפול טכני, אפילו אם את מחייכת אליו רק כי את יודעת שכלית שתינוקות צריכים שיחייכו ויסתכלו עליהם. 

כל כך כל כך צריכה חיבוק כזה, ואין לי ממי לקבל. הלוואי שהייתה לי מישהי כזו שנותנת חיבקוים כאלה ארוכים ומנחימים.

חייבת.

זה יכול להיות הילד שיביא לך בסוף הכי הרבה נחת.

בגיל מבוגר מתחרטים על הרבה דברים, אבל לא על ילדים. אם כבר, מתחרטים שלא הבאנו עוד.

הייתי במצב דומה מסיבות אחרות. היום זאת ילדה שקשורה ללב שלי ברמה שאי אפשר לתאר. והיא גם חמה ואוהבת באופייה בצורה יוצאת דופן. 

דרך אגב יש דיכאון אחרי לידה ויש דיכאון בהריון.

ייתכן שאת עם קצת דיכאון הריון וזה עלול להחמיר אחרי הלידה.

אני לא יודעת מה עושים אבל יתנו לך פה עצות טובות, תעשי איתן משהו. אל תענישי את עצמך ואת התינוק.

לק"י

2 לידות הייתי עם אפידוראל, ו-2 בלי. ולקראת האחרונה החלטתי מראש שאני לוקחת, כי לא היה לי שום חשק לסבול.

ב"ה הלידה היתה בסדר גמור (עד כמה שלידה זה בסדר בשבילי😅, פשוט דומה לאחרות. וצירי הלחץ היו רק כמה דקות, כשבקודמות זה נע בין 20 דקות לשעה....).

ועם האפידוראל הפעם יכולתי להזיז את הרגליים, אבל הן היו רדומות. ותוך כמה שעות גם קמתי להתקלח כבר.

אז מזדהה עם חוסר החשק ללדת ועם הפחד.

מאחלת לך לידה קלה ומהירה, בעיתה ובזמנה, בנחת וביידים מלאות ובריאות!!

מאשר להתעלם...

לנסות לחקור על פרקטיקות שיכולות לעזור לך להתמודד עם הכאב...

כותבת מתוך הזדהות כמובן..

ואפ מעניין אותך ארחיב מחר בע"ה על דברים שקראתי ומתפללת שיעזרו לי... אני גם בחששות גדולים...

בספוטיפיי פרקים על זה..

לעשות קולות של שששששש

ססססססּס

5 נשימות עמוקות של ספירה של 12, וככה עוברת דקה של ציר,  שיטה גל @בארץ אהבתי

הרבה מנטרות ודיבור אל התודעה

זה כאב טוב

כאב שמביא חיים

כאב שמקרב אותי לתינוק שלי

דמיון מודרך- הגוף שלי נפתח עכשיו כדי לאפשר לתינוק לצאת החוצה

לדמיין את התינוק רוצה לצאת ומחכה שהתעלה תיפתח ותאפשר לו יציאה

תפילות על מישהו אחר שאת דואגת לו נותנות כוח תוך כדי, כך הציעו לי..

לנסות לקחת את הכאב של הציר ולהתרכז בו לתפילה על שם אחד. מישהו אחד שאת מתרכזת בו בזמן הזה.

אם אזכר בעוד אכתוב לך...

ותודה שבזכותך אני נעצרת רגע לנסות לסדר את הדברים בראש כי גם לי הם לא מסודרים....

עד כמה שאפשר.

לזכור שסהכ זה סיפור של כמה שעות ואת אחרי.

אני מאוד אהבתי את הספר של היפנוברתינג. ממש מכין ומכניס לאוירה.

ואם את מפחדת מהכאב לשקול ברצינות את האפידורל. או לפחות לבוא בגישה של " אם יהיה כואב מדי אני אקח אפידורל"

לפרק את הפחד ולמצוא תשובות מעשיות לפחדים.

כאב? - אפידורל סיבוכים? - בי"ח שאת הכי סומכת עליו. וכו וכו

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

נניח פטריה.

הפרשות של ביוץ הן בעיקר צמיגיות (נתמחות מאד כמו חלבון ביצה) לא מימיות ולא יבשות

לכן גם לא הגבתי מלכתחילה כי אין לי מידע ספציפי על זה.

בתור בוגרת טיפולי פוריות ולקיחת הורמונים מסוגים שונים יכולה לומר לך שההפרשות משתנות כתלות בהורמונים שלוקחים.

בנוסף, קראתי עכשיו בגוגל שהפעולה של הגלולות האלה בין היתר מעבה את ריר צוואר הרחם כדי למנוע כניסת זרע, נראה לי הגיוני ביותר שמשפיע על ההפרשות.

לסיכום, בעיני הגיוני ולא הייתי מתעמקת הזה בכלל זה לא מעיד על פוריות אם זו השאלה, אם כן השאר בסדר אני אישית הייתי עוזבת את זה לגמרי.

אם זה מפריע, הייתי פונה חזרה לרופא נשים ושוקלת להחליף סוג גלולה, נשים שונות מגיבות אחרת לגלולות שונות גם אם הרכב החומרים אמור להיות דומה מאוד. 

אבל יודעת לומר לך שהתפקיד של ההפרשות בביוץ ובתחילת הריון שונה..

ההפרשות בביוץ מחליקות ומזמינות את הזרע להיכנס.

בתחילת הריון הם יותר דביקות ויוצרות את הפקק הרירי שסוגר את צוואר הרחם לכניסה של זרע וכל זיהום שהוא.

לכן מה ש @קופצת רגע כתבה מאוד מסתדר.

לוקחים בלילה כי ככה זה משפיע בבוקר.

את יכולה לקחת בבוקר אם הבחילות אחר הצהריים אולי..

לכן עדיף לקחת לפני השנה ולא למסטל אותך באמצע היום.

בגדול זה כדור שמשפיע לטווח ארוך ולכן זה לא באמת יועיל יותר או פחות אם תיקחי בצהריים.

ו-קחי בחשבון שלוקח גמה ימים עד שמתחיל להשפיע. 

אהה ואם הבונג'סטה מעייפות אותך אז אסור לנהוג איתה 

הבונגסטה מכילה 2 מנות

אחת פעילה מיד

ואחת בשחרור מושהה אחריי 8 שעות.

בדיקלקטין היה רק מנה בשחרור מושהה.

ההנחיה לקחת אחת בערב קודם כל כי בגלל העייפת. וגם כי הבחילות יותר חזקות בבוקר, ואם בבוקר נמצאים תחת השפעת כדור קל לאכול ולשתות ואז יהיו פחות בחילות בערב.

ומי שזה לא מספיק לה לוקחת גם בוקר... ואז באמת כל היום היא עם חומר.

וזה מעייף מאד. זה שיקול, אם הבחילות לא נוראיות אפשר לנסות דברים אחרים. אני ממילא לא תפקדתי בלי, אז העדפתי להיות עייפה אבל בנאדם.

ואחרי כמה זמן הגוף מתרגל וקצת פחות עייפים.

)ובכל מקרה בהריון עייפים בטח בהתחלה. זה סימן מהגוף שצריך לנוח כדי שיהיו לו כוחות לגדל בו ילד(

אם הייתי בהריון ראשון או שני סביר להניח שלא הייתי לוקחת.

אבל לנהל בית עם 5 ילדים ב"ה, כשאני עובדת משרה מלאה זה בלתי אפשרי...

אז כמובן שאני לא מצפה מעצמי להמשיך שגרה כרגיל, אני כן מוותרת על דברים ובעלי נותן יד וזה עדיין לא מספיק.

אז שלפחות בחילות לא יהיו, ועם העייפות ננסה להסתדר... 

זוכרת שגיסתי היתה מכורה לזה בתור ילדה.

באמת שנים לא שיחקנו. מעניין לנסות עם ילדיי. 

גם בת השש שלי מאוד אוהבת שיהיו לה דברים וחפצים יפים. לא משנה אם יקר או זול. היא נהנית לאסוף אותם, להסתכל עליהם, לסדר אותם יפה על המדף, ובסלון, ובכל מקום אפשרי, ואז להחליף או להכניס למגירה.

גם הגדולים שלי נהנו שיהיה קופסאות / שקיות / תיקים עם שמונצס ודברים שרק שלהם. יש ילדים שהם יותר אגרנים.

גם עניין השוקולד - יש ילדים ששמחים בזה שיש להם, ושיש להם את האפשרות לאכול את השוקולד כשירצו, וזה יותר משמח אותם מלאכול כאן ועכשיו.

נראה לי שכדאי לקבל את זה בהבנה, ובלי קשר לחנך לשמחה במה שיש.

אבל בקטע הפרקטי

אולי תקחי אותו בחנוכה לחנות של הכל בשקל

ותני לו איזה סכום שסביר בעינייך ושיקנה בזה הרבה חפצים קטנים שימלאו את הקופסא....

אני מבינה מאיפה מגיעה התהיה שלך, למה לאסוף משהו שאין לו תועלת העיקר שיהיה שלך? אתה אפילו לא יודע מה אתה רוצה וכבר אתה מסרב לוותר עליו...

אבל יש אנשים, גם מבוגרים, שכן נהנים מזה. יש אנשים יותר אגרנים. ובשביל ילד להרגיש שיש לו קופסת אוצרות זו תחושה מאוד טובה למי שאוהב את זה. הוא יגדל עוד קצת וילמד לאסוף דברים יותר 'שווים''.

תגידי, הוא במקרה השני בבית? כי יש לי תאוריה כזו שהילד השני נולד לתוך מציאות שהכל שייך לאחיו הבכור, אז הוא נורא מחפש פריטים שיהיו שייכים לו באופן בלעדי.

לגבי הסיום, אפשר ללמד את ראיית הטוב ולשמוח בחלקך בלי קשר לאיסוף קופסת האוצרות. גם אם זה טוב לאסוף, חשוב מאוד ללמוד לשמוח בחלקי. בתקופה האחרונה היו כאן בפורום לפחות שני שרשורים שעוסקים בנושא הזה,והיו שם רעיונות חכמים. אולי מישהי תדע למצוא אותם.

אולי כי הבכור נולד לזה שהכל שלו ורוצה שזה לא יפסק

והשני ממילא יודע שאין לו

ואופי מסוים לילד ראשון וזה היה ממש נכון לכל המשפחות סביבי

ואצל הילדים שלי שה תמיד שונה אז אולי הם םשוט השונים

שלילד בן 6 צריך להיות כמות של חפצים אישיים יותר מאשר למלא קופסא

ככה שהצורך שלו נשמע סופר לגיטימי

הגיוני שאין לו מה לעשות עם כלי לדפים בלי דפים

בעיניי זה לא עניין לשמוח בחלקו

אלא צריך לשים לב יותר לצרכים שלו ולתת לו אותם

מ6.

זה לגיטימי מאוד מאוד.

בסוף הוא ילד וזה יצר חייתי ובסיסי מאוד.

עם הזמן זה עובר.

ואז עוברים לאיסוף של משהו אחר במכוון או שלא -

בולים, כלי מטבח, תארים, חברים 😁

במקומך לא הייתי מודאגת 

כי הגיוני שילד ירצה שיהיו לו דברים ששייכים רק לו, אבל בדרך כלל הוא ירצה דברים מסוימים לפי התחביבים שלו, ולא רק "שהקופסה תהיה מלאה"...

לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה ולומר ממה זה אולי נובע, אבל לדעתי זה כן שווה התייעצות עם פסיכולוגית ילדים או משהו כזה, רק לבדוק שלא מתפספס פה משהו עמוק יותר...

הרצון לדברים שהם שלך.

משהו פה נראה לי אחר כי הרצון הזה מוביל אותו למעשים חריגים

כמו נטילת התכשיטים שלך...

אם כי זה גיל קצת גבולי - יש כאלה שעדיין לא מצליחים להבין בגיל הזה שאסור "לגנוב".

בכל אופן, לדעתי בהחלט כדאי להתייעץ פה ולהעלות בפני איש המקצוע את כל המכלול של הילד כדי להבין אותו.

יש כל מיני סוגי אבנים שנראים כמו יהלומים.

אפשר לקנות כל מיני דברים עם נצנצים.

אפשר חומרי יצריה שונים. פלסטלינות, טושים מיוחדים. בלונים, בועות סבון.

לא חסר מה לקנות, וזה ממש מתוק שהוא רוצה למלא את הקופסה!

אפשר להפוך את התיבה לתיבת אוצר.

בחנוכה אפשר לקנות מטבעות שוקולד.

מבט חיובי אפשר להנחיל בדרך אחרת.

יש לך זמן אחד על אחד איתו?

מסיפור הפולדר נשמע האמת שהוא זקוק לאישור שהוא ממלא את כל כולך ולא מתחלק עם אח שלו בלב שלך (בתשומת לב)

אני חושבת שאם מלכתחילה הפולדר היה ריק הוא היה שמח בו

אבל בגלל שלפני כן הוא היה מלא ואז התרוקן לטובת אח שלו, אז פה הבעיה מבחינתו.

את מכירה ילד שמסכים לקבל עוגיה שבורה? אז אותו דבר לדעתי.

בכללי אני חושבת שכלים של תקשורת מקרבת והפרדה בין צורך להתנהגות מאוד יעזרו מולו.

התקופה הזו ממש מאתגרת!

שיהיה בהצלחה ובקלות עם הניתוח

בעזרת ה' אחרי הטבילה קצת יותר קל ובעזרת ה מצליחים לתקשר יותר טוב..

מאחלת לך שהכל ירגע בטוב

כן זאתי מהקורונה.

בד"כ עקומה זה מגמה שהולכת וגדלה, בהתילה גדלה בהדרגה, ואז יש נקודת פיתול, היא מזנקת, מגיעה לשיא,

ואז נרגעת.

המטרה היא לא לעצור את העליה, אלא לשטח את העקומה. להחזיר את השליטה לקצב העליה,

במקרה שלך

לשלוט בהידרדרות.

איך עושים את זה? תסתכלי רחוק, תסתכלי מעבר.

תשני את נקודת המבט מכאן ועכשיו לראייה כולל יותר.

לא יודעת אם עברתם כבר משברים קודמים בזוגיות, לפעמין זה נותן פרספקטיבה על מה הרגשתי בתוך המשבר, ומה אני חושב על הזוגיות והמצב מחוץ למשבר.

את כרגע בעומס, רגישה מהשינויים ההורמונליים, דואגת מהמקרה הרפואי של הילדה.

זה בסדר לגמרי כל מה שאת מרגישה כרגע, אבל זו לא כל זווית הראייה.

תנסי להירגע, לחשוב מחשבות מחזקות, להאמין בעצמכם ובזוגיות שלכם, אל תרדפי אחרי מה את מרגישה ברגע זה, תני לדברים לשקוע, לאט לאט.

עוד שבוע זה הרבה זמן,

אבל תנסי לנצל את הימין האלו לשטח את העקומה, לא לנסות לפתור הכל, אבל לאפשר איזשהו גשר של מחשבות טובות מעל הכל. ולאט לאט דברים יסתדרו.

זה ממש טבעי להרגיש ריחוק אחרי לידה, הוא לא חווה את החוויה העוצמתית שאת חווית,

וזו תחושה כזאת שהוא לעולם לא יבין.

בנוסף מבחינה פיזיולגית הגוף והמוח מוכוונים לטיפול בתינוק ולכן דברים אחרים נדחקים לתיעדוף משני. זה לגמרי הטבע. לכן בלי להיבהל, לאט לאט לצאת מהריחוק ובצעדים קטנים לנסות להתקרב למרות שיש דברים שאת לא מרוצה ממנו.

מזל טוב גדול ובהצלחה!

בקטע טוב אומרת לך!

כל המתח אחרי הלידה והשינויים וההורמונליות מצטברים לשם.. ככה זה תמידדדדד

והריחוק ההלכתי מגביר...

ואז לקראת הטבילה בכלל המתח עולה לשמיים, כמו ביום טבילה

אז אחרי לידה שה שבוע לפני טבילה ככה

באמת שתדעי שזה פשוט "לפי הספר" 😉

שעוד לא נכתב חחחחח

חיבוק ענק!!!!!

לנסות כמה שאפשר להתעלם ולהבין שזה הרבה מתח ואין משהו מהותי...

למשול עד הטבילה , לטבול ואז הכל נראה אחרת..

המתח מלא פעמים פשוט מתפוגג.. ממש...

זה זמן כל כך רגיש, עייפות עם הורמונים ןריחוק. אני לפני לידה וכל כך חוששת המעצבים שהולכת להוציא עליו אחרי תקופה שהוא מפרגן ודואג לי... זה מבאס אבל טני מנסה לנרמל.

לכי לטבול, גם אם לא מיד תנצלי את זה שאתם מותרים. ואז גם תוסיפי את כל תפילות שלום הבית שעולות לך, עם כל הכנה וכל טבילה. בע"ה בקרוב דברים יחזרו לנורמה... 

אם תרצי להתייעץ עברתי עם אחד הילדים שלנו ניתוח בגיל צעיר, זה באמת מלחיץ ממש, וברור שזה גם גורם לעצבנות ואי שקט אצל שניכם.

בעז"ה אחרי הטבילה יהיה קל יותר

לגבי הניתוח מבינה את זה ממש,בהרדמות מלאות...

אז יכולה לומר שהרדמה מקומית היא הרבה יותר קלה למרות שזה גם מלחיץ אין ספק בכלל

ב"ה אנחנו אחרי,

מקווה שלא לאט הזוגיות תעלה על הגל.

את לא חייבת להזמין מזרן באותו מקום

אנחנו לאחרונה פיתלנו קניות

הזמנו מיטות פשוטות

אבל הזמנו בנפרד מזרנים איכותיים

לליחה אפשר תמצית אגסים, ופשוט לנוח הרבה..

הייתי הולכת לרופא אם החום נשאר יומיים שלושה ולא יורד

להשפריץ מי מלח לאף

לגרגר מי מלח עם סודה לשתייה

לנוח הרבה, לשתות הרבה מים ותה עם דבש ולימון

לחתוך בצל ולשים ליד המיטה

ובכללי כל תרופות הסבתא....

לפני שאת נוטלת ואז תחליטי

ומכל המשכחים כנראה זה הכי בטוח.

יכול להיות שהוא בסדר ממש ורק מהצד זה נראה עצוב..

אפשר קלפים, רגילים או מסוגים שונים

להביא משחק, מגניב ככל שיהיה, זה הימור מול קבוצה גדולה שכבר רגילה לשחק כדורגל.

עדיף לגרום לו להיות עם כל הקבוצה, מאשר לנסות לפרק אותה ולגרום לחלק להישאר איתו בכיתה. (מן הסתם יש עוד ילדים כמוהו שלא אוהבים כדורגל אבל הולכים כי כולם הולכים)

הוא יכול ללכת למגרש גם בלי לשחק ממש, פשוט להיות במוקד ההתרחשות ליד ילדים שגם שם בדיוק מהסיבה הזו.

אפשרות אחרת, להכיר ילדים מכיתות אחרות ברחבת בית הספר (ואז באמת יכול לעזור להביא משהו מהבית)

על רקע זה ששני חברים טובים עזבו, יכול להיות שבשבנים קודמות הוא לא התאמץ לבנות עוד חברויות כי השניים שהיו הספיקו לו.

במקרה כזה כדאי להזמין חברים הביתה. להתמיד עם ההזמנות. אפשר פעם בשבוע אם יש לך כוח.

לאט לאט יכיר עוד חברים ועם יכירו אותו (מעבר להיכרות שהייתה עד היום)

מה הוא חושב על זה?

יכול להיות שזה כן קצת מפריע לו, והוא לא כ"כ ידע להסביר לעצמו מה הוא מרגיש, ויכול להיות שטוב לו עם עצמו לבד.

בשנים קודמות הוא שיחק איתם אבל לא כל כך הלך לו והוא החליט לוותר.

אז אולי פעם יביא ולא יהיה מי שיצטרף

וביום אחר כן יצטרפו

מה עיקרון חשוב כ''כ בדווקא לשחק כדורגל?

אז מה שהרוב אוהבים, בטוח יש כאלה שפחות אוהבים

זה לא דווקא הכדורגל, כמו שכדאי לדעתי להצטרף לפעילות שכבר קיימת.

אם כל הבנים הולכים למגרש, זה הימור בעיני לנסות לגרום לחלק מהילדים שלא ללכת לאיפה שכולם נמצאים.

אפשר ללכת לאיפה שכולם, לשמוע על מה מדברים ומה הצחוקים שקורים שם, גם בלי לשחק כדורגל.

הכוונה לעשות צעדים קטנים יותר בדרך להשלבות חברתית.

למשל להזמין חבר הביתה זה 1:1, אין לחץ חברתי, אין לחבר מה להפסיד (כלומר זה לא שמתקיימת פעילות אחרת במקור אחר) לכן זה פחות הימור לדעתי.

אולי אני טועה, ככה נראה לי..

אז לא חושבת שנכון להכריח אותו לשחק עם החברים... בטח לא בכדורגל, שלא כל הבנים בנויים למשחק הזה.

כן כדאי לבדוק שבאמת יש לו מה לעשות בהפסקות ושאין לו "כאסח" עם חברים. ואולי גם לבדוק מה הסיבה שהוא מעדיף להיות לבד...

מעצמו לקחת משחק.

אז כל פעם לוקח משהו אחר

הכי הולך טוב זה אליאס וקלוץ קאשעס.

יום אחד גם חסרו הרבה ילדים בכיתה, והרב נתן לכולם לשחק בשיעור במשחק שלו,הוא ממש היה מלך ליום אחד....

וכדאי שיתחיל עכשיו עוד לפני הגשמים כך הוא יהיה הראשון שמביא... אחריו בטוח יהיו עוד ילדים

ג'ונגל ספיד

קלפים

טאקי

שהילדים ככ מחוברים לכדורגל וזה חלק מהעולם שלהם, שלא משנה איזה משחק תביאי זה פחות יעניין אותם בהפסקות.

מה שכן, אני כן יכולה לראות ילדים שיוצאים מאזור הנוחות שלהם ורצים אחרי הכדור רק כדי להיות "עם החברה" וזה תהליך טבעי וראוי שהרבה ילדים עוברים אותו בסביבות כיתה ג'-ד', שאז היכולות החברתית שלהם מתפתחת ועולה שלב, והם מבינים שכדי להיות בחברה צריך לעשות דברים גם אם לא הכי מתחברים. ניתן לראות זאת כמובן גם אצל בנות, שמתעסקות בעוד דברים שמעניינים את החברות שלהן כדי להרגיש חלק. לפעמים ילד לא מודע שכדאי לו וראוי לחפש תחומי עניין מעט אחרים כדי להיות חלק מהחברה וכדאי מאד לשוחח איתו עכ וללמד אותו את המיומנות הזו, לכן אני חושבת שהמורה שלו צודקת. וזה לא אומר שעכשיו הוא יתחיל לאהוב את הכדורגל או לשחק כל ההפסקות, אלא להכניס לו למודעות שזה כדאי וזה יתרום לו. וכמובן להביא חברים הבייתה, ללכת יחד לחוגים ולמצוא תחומי משותפים כמה שיותר

חשוב לציין שהוא ילד די אהוב, זה לא שאין לו חברים. פשוט יש פה תחום עניין שלא מדבר אליו…

עוד מעט בעזרת השם יהיו גשמים ואז יש פחות פער בין הילדים

הייתי מצפה שבתור צוות חינוכי דווקא תתעלו טיפה מעל ה''כולם ככה, וצריך להיות תמיד כמו כולם''

וגם מוזר לי קצת

יש לי כמה בנים ויש להם בבית הספר ספריה עם המון ספרי קריאה וקומיקסים ומקום לשבת לקרוא

ויש לבנים שלי חברים שלא משחקים כדורגל והם עושים דברים אחרים בהפסקות. מביאים מכשירי קשר למשל.

משחקים תופסת וכאלה. הגדולים יותר מתנדבים בכל מני פרוייקטים של הבית ספר.

לגדול שלי היה בבית ספר שולחנות פינגפונג והוא היה מביא לפעמים אביזרים לזה.

היה גם תקופה שהרבה היו מביאים דיאבלו ודברים בסגנון.

לא יכול להיות שיש רק אחד בכל השיכבה שלא משחק...

גם מי ישמע כמה ארוכה ההפסקה שצריך הרבה תעסוקה, בקושי איזה 20 דק.

כנראה בגלל שיש לי ילד שלא אוהב משחקים של בנים ובאופן כללי הוא ילד קצת יותר עדין.

אני כמובן מדברת מהחיים שלי והייתי מעדיפה איש חינוך עם טיפה יותר סובלנות והכלה שמשדר את זה גם לילדים.

אני לא שופטת אותך, הראיה שלך מין הסתם שונה משלי, אבל מנקודת המבט שלי זה חסר. 

אני לא חושבת להכריח אותו לשחק כדורגל אם הוא לא בעניין... אבל אולי ליצור/לחזק חברויות ע'י הזמנת חברים/ללכת לחברים אחרי שעות בית הספר

ואז, אולי כן ירצה מעצמו להצטרף לכדורגל בהמשך

איזור בארץ?

יש לי המלצה על מאבחנת בירושלים.

מאבחן/פסיכדידקי,או במכונית הסדר בקופות.

או מאבחנים מומלצים פרטים.

לברר עם אנשים.

בהצלחה.

לימדה 36 שנה בכיתות מקדמות .

מקבלת בגבעת שאול.

0524002700

יש מכונים שעושים בהם עם השתתפות של הקופה ויש פסיכולוגים פרטיים וגם אפשר לעשות בשרות הפסיכולוגי, בד''כ בעלות מופחת.

במכון בד''כ מדובר במפגש אחד ארוך

לרוב במקום פרטי ההורים מוזמנים למפגש היכרות ואז כ2-3 מפגשים עם הילד, שאין צורך בנוכחות שלכם ומפגש משוב.

במקומות פרטיים להערכתי אבחון הוא סביב ה4000, בשפ''ח בטח זול יותר ובמכונים זול בהרבה אבל האיכות בהתאם 

עשינו אבחון דידקטי בעזר מציון לפני כמה שנים בעלות של 250 ₪

האבחון היה מקצועי ועזר לאבחון את מה שהיה צריך

בבני ברק

חלק עם הורה וחלק הילד לבד

עושים אוסף מבדקים במשך כמה שעות

פגישה אח"כ מציגים להורה את התוצאות 

את תצליחי והטוב יתגבר וינצח!

רבש"ע איתך!

לא הוא זה שצריך להתעורר על עצמו, המשפחה שלך צריכה להתעורר על עצמה

מה זה להגיד לאישה כאלה דברים על בעלה??? 

אני אומרת להם את זה שזה לא במקום, זה בעיקר אחותי ואבא שלי,

אבל לצערי בעלי באמת מתנהג כמו אורח, הוא ישן צהריים מידי פעם אחרי העבודה, מגישים לו אוכל, דואגים לו, מעסיקים לו את הילד, הוא יוצא 3 פעמים בשבוע בערך בערב,

אני לא אומרת לו כלום אבל מידי פעם אני מנערת אותו שיקח את הילד למקלחת נגיד.. בסופו של דבר זה אנשים שעובדים בעצמם, והם לא מבינים למה הוא עייף ולא עושה כלום..

אני רוצה לחזור בשבילי כי אני רוצה את השקט שלי, גם ככה במהלך היום אני לבד עד שכולם חוזרים בצהריים, מעדיםה את השקט שלי בבית. וגם כי לא נעים לי בשבילו שממשיכים לראות אותו באור שלילי אז מעדיפה לחתוך את זה ולחזור לבית.

אני רוצה מאוד לחזור אבל לו כל כך טוב שאני מוצאת את עצמי מנסה להסביר לו למה אני רוצה לחזור

והדבר היחיד שהוא אומר לי זה: אנחנו נחזור ואני אעבוד כמו חמור...

ואז אני תוהה לעצמי אם להגיד לו מה קורה פה בבית כשהוא לא שם לב כי כרגע הוא ממש מתנגד לחזור כי באמת טוב לו...  

אז מה עדיף - שהמשפחה שלך תעבוד כמו חמורים?  לא מבינה את התשובה שלו ככ..

הקמתם משפחה,  שיקח אחריות

הייתי עומדת על זה שאת רוצה לחזור הביתה ונוקבת יום. 

שאת ממש מודה להורים שלך עבור מה שעשו בשבועיים האלו,

אבל מתחיל להיות להם קשה והם התחילו קצת לקטר ואת לא רוצה למתוח את החבל יותר מדי,

ושאת מבינה שזה ידרוש ממנו יותר מאמץ אבל ככה זה,

אי אפשר להנות מהעזרה בלי גבול.

כלומר להכניס את שניכם והעומס לעניין ולא את מה שהם חושבים עליו ספציפית.

יש מצב שתשתפי את אמא שלך קצת בלי להגיד עליו משהו רע, אלא יותר שאת חוששת שיהיה לו קשה גם לטפל בל וגם בבית לבד ולכן אם היא יכולה לארגן לך כמה מגשי אוכל שלפחות לא תצטרכי להתעסק עם זה.

אם את מטפלת בתינוק, הילד במסגרת רוב היום, יש ארוחות חצי מוכנות,

אז באמת לא נשאר לו הרבה.

כן לטפל בילד ואז נגיד עוד שעה של סדר וארגון של הבית.

אם זה מכביד על ההורים ומעכיר את היחס אז ללכת ויפה שעה אחת קודם

שיתמודד בבית. התנהלות של המשפחה שלך לא בסדר בכלל כשהם יורדים עליו מולך אבל גם הוא קצת הגזים

"חייבת לציין שאני עושה את רוב העבודה גם כשקשה לי"- ממליצה לך- don't. קשה לך אל תעשי, בטח אחרי לידה, ובטח כשנראה שבעלך לא כ"כ קולט מה מתחולל סביבו... תני לעצמך לנוח ותשימי את עצמך במקום הראשון. אל תתאמצי מעבר ליכולת שלך כי שניכם תשלמו על זה מחירים הרבה שנים קדימה שיהיה קשה לתקן.

את רוצה לחזור כבר? תחזרו, וקחי עזרה בתשלום אם את נשארת לבד, אל תגיעי למצב של קריסה. תנוחי כמה שיותר ותורידי סטנדרטים לאפס. ההחלמה שלך עכשיו הכי חשובה.

שלך חושבת. כמובן את לא צריכה לצטט לו את כל המשפטים הלא יפים, אבל כן לומר לו שהם שיתפו אותך שכבר קשה להם לטפל ולעזור לכל המשפחה שלכם ובהחלט בבית הוא יצטרך לעבוד קשה יותר,  אבל אי אפשר להמשיך ליפול על המשפחה שלך.

מה שחשוב לדעתי: כשאת אומרת לו את הדברים *לא*  ללכת על כיוון של "אל תדאג, אני אעשה מה שצריך, לא תהיה לך הרבה עבודה" כי בעיניי זה מתכון לאסון. בהחלט תהיה לו הרבה עבודה, שבועיים אחרי לידה התפקוד של האישה עדיין מאוד חלקי ואת זקוקה להרבה מנוחה.

אבל להשאר במקום שלא רוצה אתכם וככה מדבר עליו, גם לא נכון לדעתי, וחשוב שהוא יהיה מודע להלך הרוח 

ולגמרי צודקות, כדאי שאני לא אשדר את המסר של נחזור הביתה ואני אעשה את הרוב, פה אצל ההורים שלי יש ימים שאני מרגישה שהכל גדול עליי כי פיזית קשה לי עדיין.

וכן יש לבעלי קטע כזה שהוא מאוד רוצה ילדים אבל עייף מכל מה שזה דורש כשהם קטנטנים...

וכן, ההורים שלי גמורים כבר מלראות את בעלי בקושי זז ושהרבה עליהים ועל אחים שלי.

ולאחרונה יש הרבה אמירות עליו, דברים כמו אח שלך זה בעל טוב, אדם חיוני שישן 3 שעות בלילה מתפקד ואחראי ומטפל בילדים שלו יפה,

או שאומרים לי- תאכלי פה, תביאי לנו לטפל בך, בבית שלך אף אחד לא ידאג לך או יטפל בך.

וזה שבעלי מסתובב לפעמים עם פרצוף תשעה באב, עונה להם בקצרה, הולך לישון שנצים..

קיצור הם מיצו את הזמן איתו.

אני אבהיר לו שהם עייפים ושהם רוצים את השקט.

אני כן מרגישה מהם שהם עייפים כי בעלי לא נוכח והרבה עליהים ושאם הוא היה נוכח היה להם הרבה יותר קל.

אנסה לגשת לזה בצורה הזו בלי לשתף מה אמרו עליו.. תודה 

כן יכולה לשקף לו את המציאות

לצאת 3 פעמים בשבוע בערב כשאישתך אחרי לידה ויש עוד ילד זה ממש לא לענין

ללכת לשנון שנצ- זה למקרה חירום

תבהירי לו שאתם אורחים

ואם הוא רוצה שתמשיכו להקות רצויים

האחריות הראשית על הרווחה של אישתו והילד שלו היא עליו, המשפחה שלך רק עוזרים והם גיבוי

ואם צריך לחזור הביתה כדי שהוא יקח אחריות- אז זה מה שיקרה

הייתי בסרט כזה, 

הרס את היחסים עם ההורים בתקופה הראשונה שהתחתנו- אחרי לידה של ילד ראשון. 

ממש חבל שעשיתי את זה.. 

ממש נפגעתי מאיך שההורים שלי רואים את בעלי- ולא מבינים אותו.. 

לא יודעת איך אתם מקבלים החלטות יחד- אבל פה.. הייתי מטילה וטו. ואומרת שבאלי את השקט שלי בבית שלי. 

לדעתי, 

חבל ממש.. 

תחזרו הביתה ותבנו את עצמכם בשקט.. לאט לאט.. 

אולי מנקה שתבוא פעם בשבוע?

או נגיד כסף לקנות אוכל מוכן?
או מבקשת מאמא של חבר קצת לקחת אותו אליהם, נגיד ליומיים בשבוע. שזה יקל עלייך ממש.
בקיצור, לרפד לך ולכם את החזרה הבייתה.

נשמע שיש פה עניין לעבודה זוגית ביניכם. מניחה שלך לא קל לספוג אמירות שליליות ממנו ועייפות מתמשכת.

אם יש לך הערה קונקרטית כלשהי שיכולה להקל, אולי אפשר לשקול להגיד. למשל אם הוא מצפה לדברים שיעזרו כשזה בעצם לא מתאים.

אם אין לו מה לעשות עם המידע הזה חוץ מלהיפגע, אין טעם להגיד לו.

אגב במצב כזה אני עצמי הייתי רוצה ללכת.

מישהו שמסתכל על בעלי בעין רעה זה עושה לי רע, בטח בתקופה של אחרי לידה שגם ככה יש ריחוק הלכתי שמקשה עליי מאד. זה מתכון לפיצוץ בינינו כי אני עלולה לאמץ את המבט המבקר עליו, ולכן הייתי בורחת.

על פניו נראה שהוא באמת לא עושה הרבה

מצד שני אם אם לא אומרים לו את זה בפנים

יכול להיות שההרגשה שלו

שהם מאוד שמחים שאת שם

ומאוד שמחים לעזור

והוא בעצם שמח מהשחרור הזמני

ונראה לו שהכל בסדר

אבל מתחת לפני השטח אנשים מתעצבנים מזה

שהוא הולך וישן שנצ או שהוא יוצא בערב

אבל בגלל שהוא חושב

שכשהוא יהיה בבית

הוא לא יאפשר לעצמו לצאת בערב

או לישון שנצ

אז כביכול הוא מנצל את הימים

שאת בבית של ההורים

והוא לא מבין שרואים אותו באור לא יפה

אני חושבת שאישה שרוצה שיהיו יחסים טובים

עם הבעל והמשפחה שלה

זה התפקיד שלה לדאוג ולהעצים אותו

ולהגיד כמה הוא עושה הרבה

ואם באמת רואים עין בעין שהוא לא עושה דברים

אז חשוב מאוד להגיד לו

אבל בצורה כזאת שלא לא יובן שמעבירים עליו ביקורת

כי חבל זה מעכיר את היחסים

ואז האישה היחידה שסובלת

כשההורים והבעל לא בטוב

כי היא נמצאת בין שתיהם

ולפעמים גבר שלא אומרים לו מפורשות

לא מבין

אני יכולה להגיד עלי אישית

שכרגע יש לי שישה ילדים ב"ה

ובעלי שותף באופן מלא ועושה הכל

אבל  זה לא היה ככה בהתחלה

כשילדתי את הבת השניה

הוא עדיין לא הבין מאיפה זה נפל עליו

וזה הגיע למצב שבבית חולים

הוא הביא לי את הבת הראשונה

שאני אקלח אותה בבית חולים!!!

שהיום זה נראה לי הדבר הכי הזוי שיש

אבל אז זאת פשוט הייתה המציאות

הוא לא ידע לקלח וזה היה נראה לו

הגיוני להביא אותה שאני יום אחרי לידה

לקלח אותה בבית חולים

אז זה דברים שפשוט עם הזמן לומדים ומבינים

והאישה צריכה לדעת להגיד מה היא רוצה בצורה מאוד ברורה והגיונית

אפילו לציין שעות

נגיד עד 6:00 אני רוצה שהילדה תהיה מקולחת ואחרי ארוחת ערב

ולאט לאט הם קולטים

הכל בר שינוי בעז"ה 

לא אמרתי לו מה הם אומרים עליו, אבל רמזתי שקשה להם כי הם עייפים והם צריכים את השקט שלהם ושאני כבר יותר בטוב והגיע הזמן ללכת. זה שאמרתי לו את זה ונתתי קצת דוגמאות כן ניער אותו הוא היה פעיל יותר בימים שהיינו שם.

ובאמת יומיים אחרי שפתחתי את השרשור חזרנו לבית שלנו.

והולך טוב כנראה הוא הוא היה צריך להרגיש שאין אף אחד שמגבה אותו כי הוא בעשייה בבית והכל בשותפות.

ובאמת היה עדיף ללכת לפני שהמצב יחמיר

כן מבאס הדברים שהמשפחה שלי אמרו עליו אבל אני שמה את בצד. למשפחה תמיד יש מה להגיד לצערי. 

איך שאמרת לו, ושהלכתם בזמן, ושנחת בכל זאת תקופה מסויימת...

שתהיה חזרה לשגרה נעימה ורגועה כמה שאפשר!

ומשמח לשמוע שיש שותפות והדדיות

כמו שכתבתי לפני

כנראה הוא באמת הרגיש שזה הזמן שלו לנוח

עד שתחזרי הביתה

והמשפחה שלך לא ראתה את זה ככה

עכשיו זה הזמן להעצים אותו בעינהם

ולספר כמה הוא עושה

וכמה הוא מעריך את הזמן שהייתם שם

וכל מיני דברים שיגרמו להם להעריך אותו

גם אם הוא לא אמר את זה בפועל

מותר קצת לשקר למען השלום

זה שווה את זה 

שאני נשואה 14 שנה. בעלי מהמם ושותף פעיל אקסטרא בבית ומשום מה כשהוא מגיע לבית של ההורים שלי הוא נאבד ומתקשה לתפקד... ואני מנסה לעבוד יותר לחפות עליו

אני צריכה ללדת חודש וחצי לפני פסח. ותמיד אנחנו טסים להורים שלי פסח והשנה אני חוששת מזה מאוד... מפחדת שהוא יאבד ואני אהיה עם התינוקת והורים שלי ירגישו שאנחנו נופלים עליהם. אז יותר קל לי לעשות פסח בבית לבד