פורום הריון ולידה (עמוד 5)

עוד חודשיים תהיי במקום אחר והכל יראה הרבה יותר קל. פחות מחודש זה כלום🩷

ובינתיים- כל יום לחשוב איך את מקלה על עצמך כמה שיותר, מנמיכה סטנדרטים כמה שאפשר. ילדים שבעים (לא ממש משנה ממה) ובגדים נקיים ללבוש זה לגמרי מספיק, ומסך הוא בייביסיטר נהדר😅

את אמא מהממת שעושה את ההכי טוב שלה באתגר לא קל בכלל🩷

פשוט תחזיקי את זה בראש, שגם אם את לא יודעת איך זה יקרה כל יום שעובר את קרובה יותר ליום שתסתכלי אחורה ותגידי שזה עבר ואתם בטוב

זה הזמן להרפות כמה שיותר.

משלוחי מנות למשל, יכולים להיות קנויים ובמספר מצומצם (אני למשללא הייתי רוצה לקבל משלוח מושקע מיולדת.. וכן הייתי רוצה להביא משלוח מפנק).

באמת חודש אחרי לידה הכל נראה הר גבוה. בע"ה לאט לאט דברים יסתדרו וגם הכוח יתחזק ויבוא. בהנחה שאין דברים שהם פיקוח נפש הכל יתקדם לאט לאט.

תנסי לנצל את כל הבקרים שלך למנוחה. ואם יש כמה ילדים, אולי הגדולים יותר יכולים לעזור?

את במשכב לידה עדיין

תישבי רק על היומיים הבאים גג שבוע קרוב

ממש לא על חודשים

המצב משתפר דרמטית משבוע לשבוע ויום ליום

ממש

ממש

ממש

ולגבי פורים

סעו פשוט

ותוותרי על כל המשלוחים 

אם אין כמעט מערכת תמיכה. הייתי מבקשת מהבעל שיעשה כל מאמץ להיות פנוי בפורים.. הלוואי שיסתדר.

באמת יש עליך מלא עומס ואת עוד ממש יולדת...

נראה שמה שיש לעשות זה ממש לתכנן איך לנצל מינימום אנרגיה לכל דבר. מה שאפשר לקנות, חד"פ וכו.

וגם תנסי לחשוב מחוץ לקופסה איך להיעזר- לשלוח לחבר אחרי הגן והבית קצת יותר רגוע. ילדות בנות 11-12 ששמחות לכל כסף שיחד איתך בבית יתנו יד. 

לנסוע התכוונתי לטיול , לא למשפחה

פשוט לא להיות בבית..

שמחה מזה

כי התבטלו לי מבחנים

וקצת לא נעים לי לשמוח כי אנשים אחרים סובלים

אבל תכלס באמת משמח שחמינאי חוסל ושאנחנו רואים ניסים

אישית במקומכם הייתי מביאה דברים אבל לא מנקרי עיניים שהעלות זה הדבר הראשון שעולה לראש אלא יותר צנועים מבחוץ ומושקעים מבפנים. או דברים שהם לא חפצים אלא חוויות - שובר לארוחה זוגית, סדנה נחמדה שההורים יהנו ממנה וכד'

אני חושבת שגם אם זה מביך אותה, חשוב לתת ולהביע הערכה.

אני מביאה בלי חשבון

אמא שלי גם היתה מגיבה כמוך, ב"ה התרגלה ואני נהנית מזה וגם היא והכל טוב

2 המצבים יחד

זה משמח ומרגש

וגם קצת לא נעים ומביך

לא הייתי נמנעת מלהביא בגלל זה

לא צריך להגזים אבל הכרת הטוב זה חשוב מאוד

יש אנשים שקשה להם שהילדים מביאים להם אבל זה לא אומר שלא צריך לתת. אלא אם כן את יודעת בוודאות שהיא תזרוק את זה או משהו...

אם זה משהו שימושי ומשמח- אז בוודאי לתת. 

המייל שלה זה simfi.help@gmail.com 
 

הרופאה לא תיתן לך מידע ככל הנראה

מי זאת?

ולמה שהרופאה לא תיתן מידע? לא מחפשת מידע מפורט, בעיקר שתאבחן ואולי תיתן ימי מחלה

הרופאה לא תגיד לך כי לרפואה הרונבנינאלית אין ככ מידע על זה..

וגם בנשים בקבוצת מייל שריקי יצרה

יש שם המון ניסיון מצטבר בכל דבר שקשור לסימפי

מי שמאבחן זה אורטופד

וכן, את יכולה להוציא על זה מחלה. את לא מרגישה. טוב הרי

יש לזה טיפולים ברפואה המשלימה כמו אוסטיאופתיה למשל

התכוונתי ימי מחלה לתקופה ארוכה... זה משהו שאני לא יכולה להוציא לבד אלא רופא צריך לרשום לי

אם את יוצאת למחלה ארוכה ממילא את יכולה לנסות להגיש בקשה לשמירת הריון מהביטוח הלאומי

תנאי סף - צריך לקבל אישור מחלה ל30 יום רצופים לפחות, ואת צריכה לתת לרופא מסמכים לחתום עליהם

כן כדאי לבדוק

אבל פחות דחוף

אם היית אומרת שלא זה ולא זה זה היה יותר מדאיג

הבעיה היא כשהגולה נסתרת....

כשהגעתע אליה הסטרית עם גולות אדומות וכואבות היא אמרה לי הלוואי שזה היה המצב כשהיתה בעיה אמיתית כי אז הרבה נשים היו מאובחנות בזמן.....

כשאדום זה לרוב איזו דלקת.

את יכולה להתייעץ עם רופא בטלפון בשביל להיות יותר רגועה

זה באמת מרגיע

אבל מה אמורה לעשות אם זה

זה צריך טיפול ? גולה של 1.5 ס''מ כואב

זה עובר לבד ?

לא מרגישה בנח ללכת לרופא משפחה ( גבר ) 

לבדוק את זה בד"כ.

בלאומית הסמיכו כמה רופאות נשים לעשות בדיקת שד.

ממליצה לך להתקשר להתייעץ אולי יתן אנטביוטיקה או יפנה לUS שד.

זה ממש מתחת לשד

אז אשמח.

אני ראיתי שיפור אצל מטופלים 

אצל פסיכולוגית התפתחותית ולשקול בהמשך טיפול דיאדי

נטו מהסיבה שהתורים ארוכים גם ככה,

ושהם יכולים לסבסד טיפולים.

בגילאים האלו לדעתי הטיפולים הם גם די ללא הגבלת מפגשים (המטפלת יכולה להחליט מתי לסיים עפ ההתפתחות).

וזה לא רק למחלות קשות. ממש לא.

הרעיון הוא לתת מענה, ולמנוע בעיות אח"כ.

(ילדים הם בכללי הרבה יותר גמישים, גם ככל שהם יותר צעירים וכו, עם הסתייגות שיש גילאים שאולי הם עוד לא עם מספיק הבנה).

בכל אופן, חושבת גם שבגיל הזה, ייתכן מאוד שההתערבות גם יעילה יותר (הדברים השליליים פחות מקובעים, וגם יש יותר מרחב השפעה לדברים החיוביים).

ילדה עם פחדים וחרדות זה לא הוגן כלפיה לשלוח אותה לגן גדול, גן גדול זו חוויה לא פשוטה לילד שגם ככה נמצא בחרדה...

הייתי מתחילה מלחפש מטפלת דיאדית טובה, אני חושבת שטיפול דיאדי בגיל הזה זאת מתנה לילד ולהורה.

בנוסף מתחילה תהליך של ועדת אפיון וזכאות לשנה הבאה.

אני מטפלת בילדים בגיל הזה, וחרדה ממש מונעת מהם להתפתח... ראיתי ילדים שברגע שהגיעו למסגרת שמותאמת להם או שהם וההורים קיבלו טיפול מותאם-הילדים קפצו

ממשיכה עוד שנה במעון אבל היא נמצאת כיום בכיתה של הקטנים ולא של הגדולים יותר כי היא לא מסתדרת עם הילדים

סתם חבל לי עליה, אתחיל לבדוק טיפול רגשי כלשהו בשבילה

בגיל הזה המצב הרגשי של הילד משפיע על המון דברים, בטח שעל ההתפתחות של הילד...

ילד בחרדה לא פנוי ללמידה וגם לא ליצירת קשרים משמעותיים 

לילד עם חרדות בגיל הזה טיפול דיאדי הוא מתנה ממש.

אבל לא התפתחותית.

מוזמנת לפנות אנסה לסייע 

יש טיפולים שונים שעושים אותם בצורה כזאת. אני עשיתי עם הבן שלי טיפול פסיכולוגי דיאדי. דרך משחק, את משחקת עם הילד והמטפלת/הפסיכולוגית מתערבת בעת הצורך.

הטיפול היה ממש מהנה - שווה לנסות. להגיד שזה פתר את הקושי? לא יודעת להגיד לך. זה בסוף תלוי בהמון גורמים. ב"ה היום הוא במקום אחר לגמרי אז לא יודעת לומר מה עזר

ילדים, עם ילד בן 5 והיה מוצלח מאד!!

המפגשים הם בעצם בהתחלה כמה מפגשי אינטייק עם ההורים, להבין את המצב וכו'..

אח''כ עושים סדרת מפגשים של כל הורה בנפרד עם הילד ופגישה שלישית של ההורים ביחד(בלי הילד) עם הפסיכולוגית. 

אבל כמה מפגשים זה בהתחלה של רק ההורים? כי יש לנו נסיון פחות מוצלח מטיפולים שהחלק הזה נמרח ונמרח

היא מירושלים. 

ועוד אחד!!

יוצר קל כשאת בעמדה של יוזמה

אולי לא מול השכנות

אלא מול הילדים..

נגיד להכין תיק שיפנק את השהייה במקלט

ציורים של פורים, טושים, ספרים, משחקים

אם זה בלילה סיפור להשמיע להם בפלאפון ושמיכות להנעים את הזמן

לשיר להם

לספר בדיחות

כשאת יוזמת ואקטיבית הכל יותר קל..

בע"ה שיהיה לך הרבה טוב ולכל עם ישראל!

או שהןעברו למקום מוגן.

כדאי לברר ספציפית לפי בית חולים.

חולים. מבחינת חדרי לידה, אשפוז וכו' 

מנסה לחפש ולא מצליחה למצוא. אם את יודעת איפה את רוצה ללדת אפשר לברר ישירות מולם

אולי משהי יודעת מה קורה בבתי חולים בירושלים?

מבינה שעין כרם החדרי לידה הרגילים ממוגנים?

אני כבר חודשיים עם אלגיות

פריחה של משהו מסויים או בכללי

לי קרמים טבעיים גורמים יותר אלגיות מהאלה הקלסיים. שווה לבדוק גם

אבק (היה הרבה אובך לאחרונה)

האלרגיה המכונה ''אבק'' היא לצואה של יצור קטנטן בשם קרדית אבק הבית, זה משהו שקיים בבתים ומקומות סגורים ולא קשור לאבק שיש בחוץ.

ממש בשנים האחרונות

לא עליתי על הבעיה לצערי, חוצמיזה שלהישאר בבית ממש עושה לי טוב ואני שונאת את העבודה שלי  חח

אני חושבת ששימוש באלרג'יקס ודומיו במקביל לחיפוש פתרונות אחרים זה לא בעיה

מה עדיף, לסבול בינתיים?

עושים שיקול של עלות/ סיכון במקרה הזה, מול התועלת

לרוב התועלת עולה על הסיכון בתרופות מסוג זה בעיניי, לפחות

אני גם לא לוקחת קבוע, אבל יש מקרים שזה ממש פוגע באיכות החיים 

אלא ממש פוגעת בבריאות של עצמך.

לטפל באלרגיה זה לא פינוק אלא דאגה בסיסית לגוף שלנו, כדי שיוכל למשוך כמה שיותר שנים בבריאות טובה.

עם העיטושים עוד אפשר להקל,

אבל להתעלם מדלקת בעיניים?

לשפשף כשמגרד?

זה יכול לגרום לנזק מצטבר כמו שריטות בקרנית, עיוות הקרנית, זיהומים משניים...

אגב, יש טיפות עיניים נגד אלרגיה, שמטפלות ישירות בעין בלי לעבור דרך כל המערכות בגוף. אם התסמינים שלך הם רק בעיניים, כדאי להתייעץ עם רוקח או רופא על הטיפות האלה.

אני יודעת שאסור לשפשף ויכול לגרום לבעיות שציינת

אז אני שוטפת פנים ועיניים. לפעמים חותכת בצל כדי לנסות לגרום לדמעות לשטוף את העיניים. מנסה לפתור זמנית את זה.. בדרך כלל זה עוזר לכמה שעות..

התקף אלרגיה=הגוף שלך תוקף את עצמו, פוגע בעצמו, מאפשר לגורמים חיצוניים לחדור ביתר קלות, מעייף ומחליש את המערכת החיסונית...

כדורי אלרגיה מונעים את כל היופי הזה.

אם את רוצה לסבול זאת כמובן זכותך, רק חשוב שתדעי שזה לא סתם סבל אלא פגיעה בבריאות שלך לטווח הקצר ולטווח הארוך.

הכדור לא מדכא את מערכת החיסון, הוא רק חוסם את הקולטנים של חומר בשם היסטמין.

זה החומר שעושה את הצרות לאנשים עם אלרגיות, אבל החומר הזה בשום צורה לא משתתף במאבק של הגוף נגד פולשים חיצוניים.

כלומר הכדור לא מחליש את המערכת ובטח שלא מדכא אותה, הוא ממקד אותה כך שהיא לא תילחם בשטויות (כמו פריחה של עצים מסוימים) אלא תישאר עירנית רק בפני איומים אמיתיים.

דווקא כשמישהו סובל מאלרגיה קשה ולא מטפל בה, מערכת החיסון שלו "עסוקה" מדי במלחמות מיותרות באבקנים או בצואה בלתי מזיקה של יצור מיקרוסקופי. זה גורם לריריות להיות פצועות ודלקתיות, מה שדווקא מקל על וירוסים וחיידקים לחדור פנימה. 

בימים שזה ממש חריף לוקחת אלרגיקס וזה עוזר.

גם שימי בחדר מכשיר אדים, האוויר היבש בתקופה הזאת גם לא טוב

ממה שאני רואה למזג האויר- אבק, פריחה יש השפעות דרמטיות על האלרגיה. לכן אני לא רואה איך אפשר לטפל את זה מהשורש. אצל הסובלים באופן דרמטי אלרג'יקס זה ממש הצלה, ומכיוון שיש דברים שהם בלתי נשלטים אני לא הייתי שוללת.

וחלק לא?

למה דווקא אני סובלת ובעלי לא, מהילדים שלי- בת אחת כן והשאר לא

בטוח יש לזה סיבה 🙁

כמו שחלק רגישים לחלב או לגלוטן.

ואני גם לא סבלתי מזה בכלל

עד שבהריון של הבן שלי (זה שגם רגיש) חטפתי את זה קשה ומאז כל פעם זה חוזר באותה תקופה..

תמיד קצת לפני חודש מרץ החגיגה מתחילה-----

ממליצה לשים לב: יש צמחיה שמחמירה (ברחוב מסוים למדתי לעבור לצד השני של הכביש, למשל..)

וכן את עבודות נקיון הפסח לבצע עם מסכה על האף

ולפעמים אין מנוס מאלרג'יקס.....

אצלי זה בעונות מסויימות של השנה, ומעצים מסויימים.

יש מקומות ברחוב שבוע כשאני עוברת שם מתחילה לי אלרגיה, ואני מבינה שזה כנראה משיח או עץ שיש ליד...

אני פשוט מתמודדת עם הצינון,

וזהו.

השאלה שלי היא למה זה נגרם. כי יש אנשים שיש להם רגישות לאבק למשל- ויש כאלה שלא

אצלי- לא נולדתי ככה. זה התחיל לי אחרי לידה של?הבת שלי.

מה גרם לזה? אם אדע את זה אז אוכל לגאול את עצמי

אולי זה ויטמינים או חוסרים מסוימים.. אולי משהו רגשי? אין לי שמץ. אמרתי אנסה לבדוק כאן אולי למישהי יש ניסיון...

כתבתי על זה באחת התגובות

זה קשור לעונה ולא למשהו אצלי

כך שצריך לטפל כמו שמטפלים באלרגיות ואין דרך לרפא את זה ככל הידוע לי

לק"י

בעלי אלרגי לקרדית האבק.

אז נניח שטיחים/ שמיכות מאובקות וכדומה עושות לו תופעות של אלרגיה. 

את זה

הבן שלי אלרגי מאוד וגם קשור לעונה/אבק

עשינו בדיקות לא יצא כלום

כי הרופא אמר שיש עשרות סוגים של אבק ובודקים רק כמה מובילים

ולא בודקים אחד אחד

פשוט מטפלים בסימפטום וזהו

חוץ מזה יש עוד עשרות סוגים

לרובם זה דברים שאין לך שליטה

קשור לעונה, צמחים..

רופא אלרגיה בודק כמה סוגים בודדים,

הרופא הסביר לי שאפשר להרחיב את הבדיקה, אבל אין באמת עניין. 

אני היום קמתי עם אלרגיה, אורטיקריה

שפתיים נפוחות כאילו עשיתי בוטוקס🤣

חבל שזה מלווה בהרגשה רעה ממש

כבר פעם שנייה בשבועיים

התייעצתי עם מנהל מחלקת אלרגיה בסורוקה שנה שעברה כי כל כמה זמן מתפרץ לי בצורה אחרת והוא אמר לקחת כדורים פשוט 🤷

ציפויים למצעים, מכשיר מסנן אוויר בחדר, אנחנו הוצאנו בובות מהמיטה, הרחקנו ספרים, להעיף את השטיח בחדר. פלוס תרופות כשצריך. 

שלב ראשון צריך לאתר את האלרגן...

ואז יש שתי אופציות

1. להימנע מהאלרגן

2. להתחסן לאלרגן בישיפה הדרגתית

יש מרפאות שמתמחות בזה

יש רפואה אלטרנטיבית שגם עוזרת (לי אישית יש נסיון טוב עם קניזיולוגיה)

באופן כללי אלרגיה מתגברת כשהגוף חלש... כשיש לחץ נפשי, חוסר שינה, צינון או מחלה- אז התסמינים האלרגנים חמורים יותר

כי צריך פשוט להמנע מהאלרגן אם זה אפשרי.

שאילמות סלקטיבית אפשר לטפל.

וככל שזה גיל צעיר יותר ככה קל יותר לטפל בזה.

ממליצה לך מאוד על הספר אילמות סלקטיבית 

אילמות סלקטיבית - ספר מודפס או דיגיטלי

אני נתקלתי באילמות סלקטיבית כשהבת של חברה שלי התחילה להשתתק מחוץ לבית (בערך בגיל שנתיים וחצי)

הייתה מגיעה אלי הביתה לשחק ולא מוציאה מילה  מהפה.

וממש ראו שקשה לה ושהיא עצובה.

החברה שלי קנתה את הספר ועבדה עם הילדה כמו שמציעים בספר 

(צריך גורם חיצוני שישתף פעולה והיא ביקשה ממני לעזור)

תוך כמה חודשים הילדה התהפכה.

מילדה שקטה ועצובה לילדה מלאת חיים, עליזה ושמחה.

הרעיון של אילמות סלקטיבית זה חרדה חברתית

ולכן גם אם המטפלת חמה מסורה ומקסימה

ברגע שהילד מפחד וחרד לדבר מחוץ לבית הוא ייפחד להגיע אליה.

אני חושבת שלא כדאי לך להאריך חופשת לידה בגלל זה

כי את בעצם מעודדת את ההימנעות החברתית שלו

אבל כן כדאי שאם את חוששת בכיוון להתייעץ על זה ולטפל כמה שיותר מהר.

יכול להיות שיש ילד חדש אצל המטפלת שיש ביניהם בעיות והיא לא מתמודדת עם זה טוב ורע לו?

אתם שואלים אותו בבית אם הוא בכה כל היום?

כי אם לא, יכול להיות שהוא מקבל הוראות דיבוב אצל המטפלת? שואלת כי אנחנו היינו בהלם כשגילינו שזה קרה אצלנו והשפיע על הילד ועל כושר הביטוי שלו מאד!

גם אצלנו היתה מטפלת מקסימה אוהבת מחבקת, לעולם לא צועקת, גם אם את עומדת מאחורי הדלת. אבל מסתבר שכל זה היה בתוקף בשעות הפיזור והאיסוף ולא בין לבין....

ואם את מקליטה אז יום אחד לא מספיק  יש ימים טובים יותר או גרועים יותר בכל מקום. ויום יומיים זה לא מייצג

תקשיבי הוא חכם!!
איזו רמה גבוהה של הבעת רגש, וואו

הוא נשמע מתוקי וחכם, הייתי חד משמעית מאריכה חופשת לידה בפרט כשיש אפשרות, ונשארת איתו בבית
לפני כן, תבררי בסביבתך על עוד אימהות שבבית עם הפעוטות שלהם, כך שתוכלו להיפגש, ובלי קשר אם את יכולה קצת לצאת איתו לגינה או משהו לראות האם בנוכחותך הוא רגוע יותר?
 

תנסי להתחיל איתו טיפול אצל קלינאית תקשורת, אם זכור לי נכון הן מטפלות גם באילמות סלקטיבית.

זה לא בהכרח שהמטפלת לא טובה, אבל יכול להיות שהוא "פשוט" רגיש מאוד, ולכן לוקח קשה גם דברים קטנים. וזה יכול להשתנות במהלך השנים...

צריך לשים לב לזה
גם לא כל פסיכולוג...
בשניידר יש מרפאה לאילמות סלקטיבית, אולי כדאי להתייעץ איתם?
אפשר גם להתיעץ עם קלינאית, איך ניתן לעזור בגיל הזה...
אם זכור לי נכון, הם לא מטפלים בגיל הזה...(רק מעל גיל 5 או שש, לא זוכרת)
הוא מדבר שוטף בבית? או עדיין הדיבור לא מבוסס?
אם הוא מדבר טוב לגילו, יש כמה דרכים לעודד איתו דיבור במקום זר. אבל זה השקעה
 

במרכז שניידר לאילמות סלקטיבית לא מטפלים בגיל הזה.
ומול קלינאית צריך לברר היטב אם יש לה ניסיון ועוסקת בזה, כי לא כל אחת מכירה את תחום האילמות ויכולה לטפל.

יכול להיות אילמות סלקטיבית אבל הוא עוד קטן מלפתח את זה לדעתי. בגדול זה מגיע מחרדות...

ילד שמרגיש בטוח, הוא מדבר ומרעיש... ברור שיהיה הבדל בין ההתנהגות בבית ובחוץ, זה אצל כולם. אבל מה שאת מתארת נשמע מדאיג 

אילמות סלקטיבית. (אמנם לא קיבלנו אבחנה רשמית, אבל זה היה ברור שהסיבה היא רגישות יתר ולא המטפלת, שאנחנו מכירים כבר שנים וסומכים עליה)

כמובן, צריך בכל זאת לשלול אפשרות של מטפלת לא טובה...

ממש. חכם ורגיש, אולי מחונן.

יש ילדים כאלו. אין מה לעשות עם זה. לא חושבת שנכון לתייג את זה כ"קושי ריגשי"

גן זה לא כיף. הכי כיף ובריא ונורמלי זה להיות עם אמא בבית. נשמע שהוא ואת יודעים את זה.

אין לי עיצה, רק אומר שאני הייתי כזאת. ובעלי היה כזה, ואני לא מתכננת לשלוח ילדים למסגרות.

אבל אם הייתי שולחת, היה לי חשוב לתת המון מקום לקושי ולנסות להשאיר בבית מתי שאני יכולה.

(ואני מורה עם 10 שנות ניסיון. אז לא עונה רק בהיבט האישי אלא גם המקצועי)

שלא טוב להם להיות מחוץ לבית. אבל יש ילדים שהם בדיוק הפוך מזה, ופורחים במסגרת!

בכל אופן, אני עדיין לא גיבשתי עמדה מוחלטת על ילדים רגישים - האם נכון לשלוח אותם למסגרת ובאיזה גיל. בכל אופן, לא לנצח הם יוכלו להישאר בכנפיים המגוננות של הבית, בלי להתרועע עם העולם שבחוץ... וכאן צריך לשקול - ובעיקר להתייעץ עם אנשי מקצוע - באיזה גיל נכון להוציא את הילד מהבית למסגרת מיטיבה, כדי ללמד אותו בצורה בטוחה להתמודד עם העולם.

אני אענה לך בתור אדם רגיש, שעבדה עם ילדים ובני נוער במסגרות לא שגרתיות:

שנים נילחמתי עם עצמי בכל הכוח כדי "להתמודד עם העולם" כמו שקראת לזה, הייתה לי קריירה מצליחה מאוד, אבל במקביל סבלתי מדיכאון, לקחתי תרופות והייתי בטיפול פסיכולוגי יותר משבע שנים.

מה יצא לי מזה?

ביום שהחלטתי לעשות מה שאני רוצה, לחיות חיים קטנים ופשוטים, לגדל ילדים בכיף, לא לנסות להתמודד עם העולם- התחלתי לפרוח. ויותר מכך- אני מרוויחה הרבה מאוד כסף וגם משפיעה על העולם בדרך שמתאימה לי, ובעיקר- מאושרת מאוד. 

אני רגישה בעצמי (אך לא סבלתי נורא במסגרת, פשוט לא הייתי במרכז), ואמא לילדה רגישה מאוד-מאוד שכן סובלת, ואנחנו בייעוץ צמוד עליה. ואני אמא גם לילדים שהם לגמרי ההפך - אם הם היו כל היום בבית הם היו נובלים...

גם את כתבת על סמך ניסיון אישי, שפשוט קצת שונה משלי.

ולכן אי אפשר לומר שום דבר נחרץ בעניין הזה... בענייני נפש כמעט אין נכון ולא נכון, וצריך להתייעץ על כל מקרה לגופו.

תשאירי את הילד בבית, תעברי לחינוך ביתי.

אני חושבת שבעולם ההישגי שלנו זה קול שלא קיים, בכלל. וחבל.

הילד שהפותחת תיארה כן סובל מאוד. כל מה שניסיתי להגיד זה שאין ילד בן שנתיים שסובל מלהיות בבית, יש אולי אמא שסובלת. ילדים בני שנתיים שסובלים במסגרות - יש מלא, הרבה יותר מידי. 

ולא רק במקרי קיצון

מספיק אמא שלא פנויה לילד והוא משועמם ובודד

היא חייבת שתהייה לה פניות.
אם אין לה, כדאי שיכנס למסגרת החל מגיל שנתיים בערך שזה הגיל שהם כבר זקוקים לחברה ותעסוקה.
 

יש ילדים בגיל שנתיים שהמסגרת עושה להם רק טוב! ולכן צריך להתייעץ בכל מקרה לגופו.

לצערי לא התייעצנו עם איש מקצוע כשהבת הרגישה שלי הייתה בת שנתיים, אז לא יודעת מה היו אומרים לי. אבל מניחה שיש בהחלט אנשי מקצוע שדוגלים הזה בחינוך ביתי. השאלה היא על הגילאים הגדולים יותר...

אחד הילדים שלי, לדעתי רגיש מאוד, השארתי בבית כמה חודשים בגיל שנתיים כשהייתי בחל"ד, חשבתי שזה מה שהכי נכון בשבילו. אבל הרגשתי שהוא לא רגוע, רוצה שאני אעסיק אותו כל רגע ביום, היה ממש קשה. ברגע שהכנסתי למסגרת, הוא פתאום נרגע, התחיל להעסיק את עצמו. ממש הרגשתי שהוא מקבל איזה צורך שלא הצלחתי לתת לו בבית.

כותבת בתור אמא לילדים רגישים שראיתי אותם סובלים ופורחים בתקופות שונות, במסגרות שונות. 

הוא עדיין פצפון להיכנס להגדרות.

זה כמו שיגידו על תיניק שרוצה ידיים שיש לו קושי רגשי.

הייתי משנה את הטרימינולגיה לצורך רגשי.

זה כבר מרגיש אחרת.

עכשיו לשאלה שלך, בין שני קצוות יש הרבה נקודות בדרך.

הייתי מתחילה מלוודא אקטיבית שבאמת טוב לו במעון ולא חלילה קורה שם משהו..גם אם ברגיל לא היית חושדת, כשרוצים להגיע לאיתור בעיה, צריך לשלול אקטיבית גורמים מסביב.

כמו שעושים בדיקות דם כדי לשלול כל מיני דברים.

אחרי שווידאת היטב שטוב לו,

תחשבי מה המינון שמתאים לך.

את יכולה להאריך חלד ולהישאר עם התינוק ולאסוך אותו ב13:00 נגיד.

או לחזור לחצי משרה ולאסוף את שניהם ב13:00

במקביל או במקום, אפשר לעבוד איתו על פרידות. תחפשי הדרכה ממוקדת לזה, יתנו לך כלים.

הוא ילמד מה הוא מרגיש, יחוש אמפטיה למצבו (ולא רחמים או מצפון)

נראה לי זה יעשה לשניכם טוב להבין ולדבר על זה שזה נורמלי לחוות קושי להיפרד מאמא (בטח על רקע הולדת אח קטן)

לגבי הדיבור בפני זרים, הייתי שוללת בעיות שמיעה

(לפעמים בבית לא שמים לב לבעיות שמיעה כי יש מימיקות והבנה טובה גם בלי שמיעה ודיבור טובים)

ואם זה לא בעיית שמיעה ממש הייתי משחררת, הוא פיצי והכי טבעי שלא ירגיש בנוח בחברת זרים.

אם אצל סבא וסבתא הוא משתחרר אחרי כמה שעות ממש לא הייתי דואגת.

גם בגיל 3 זה נשמע לי ממש תואם גיל.

באופן כללי אני חושבת שהדרכת הורים החל מגיל שנתיים היא ממש מתנה להורות.

זה כבר גיל שמתחילים לשאול שאלות אחרות ונחמד שיש הכנה להמשך וזה עושה סדר.

לא חייב הדרכה פרטנית,

כל ספר/ קורס/ פודקאסט בנושא שמעביר הדרכה מובנית יכול לסייע להבין איך להבין את הילד ואיך לעזור ולקדם אותו.

אהבתי...

שלא מהמשפחה הגרעינית. (הילדה הרגישה שלי עד גיל 3 הייתה בוכה נוראות כשסבא וסבתא היו מגיעים לבקר... ואחר כך היא הייתה פשוט שותקת, עברו כמה שנים עד שדיברה איתם...)

ומסכימה איתך גם על הדיוק של צורך רגשי, אבל אם אכן מדובר באילמות סלקטיבית - זה כן קושי שדורש פתרון מותאם לקשיים, ולא רק צורך...

מגיבה מרוכז כדי לא להעמיס.

תודה על כל ההמלצות!

הוא באמת ילד מאוד מתוק ומאוד חכם, בבית הוא מדבר ממש שוטף ברמה גבוהה לגילו. מחוץ לבית במקומות כמו גן שעשועים הוא גם ידבר איתי בלי בעיה אבל בבתים אחרים או בנוכחות אחרים (כמו אצל המטפלת, אצל חברים, סבא וסבתא) אז גם איתי הוא בקושי מדבר.

לא שמתי מקליט, מתלבטת מאוד כי זה לא כזה פשוט, וגם יכול להיות מאוד פוגע במטפלת אם היא תגלה את זה, כי זאת עבודה מאוד קשה ודורשת המון התמסרות אז לגלות שלא סומכים עלייך זה יכול להיות מאוד שובר. מצד שני באמת אין לי ערובה שהכל שם בסדר בשעות שהן לא ההגעה והאיסוף.

אילמות סלקטיבית זאת הפרעת חרדה, ביררתי עם איש מקצוע וזה תופעה שיכולה להיות גם בגיל שנתיים. והאמת שיש לו גם פחד מרעשים, למשל הוצאתי את המעבד מזון והוא בכה בהיסטריה, עוד לפני שהפעלתי בכלל, מהפחד מהרעש שהמכשיר הזה יעשה.

לגבי גן או בית, אני מתלבטת עד כמה זה מעשי באמת שאני לא אחזור עד סוף שנה, וגם בשנה הבאה הוא עולה לגן והוא יהיה הכי קטן בשנתון בגן. אולי דווקא להשאיר אותו בבית עכשיו איתי ועם התינוק יקשה עליו עוד יותר את ההסתגלות שנה הבאה? זה כבר לא מסגרת קטנה עם יחס אישי, זה 30 ילדים שכולם יותר גדולים ממנו. אבל כן, אם אני מדמיינת אותו איתי ועם התינוק בבית כרגע לדעתי הוא יפרח וזה יעשה לו טוב.

והוא לא הבכור שלנו, גם לא הילד הרגיש הראשון, ובכל זאת אני כן חושבת שיש לו קושי ולא רק צורך, כי ילד קטן שלא מדבר אצל המטפלת שלו שהוא אצלה כבר חצי שנה, זה ילד שמביע קושי בעיני. משהו לא טוב לו. אבל יכול להיות שהמשהו הזה הוא לא דווקא מהמסגרת. 

ולא נראה לי שיש לו בעיית שמיעה, הדיבור שלו מושלם, אין לו בכלל שיבושים (חוץ מדברים כמו שתתי במקום שתיתי)

ואם את מרגישה שלהיות בבית יהיה לו טוב תסמכי על עצמך.

אם את רואה שזה לא מעשי, הייתי מציעה לך לנסות להפחית לו אתגר כמה שיותר. אם זה לאסוף מוקדם, או להשאיר איתך בבית ביום חופשי או שישי. לדעתי ילד בגיל הזה, שעדיין ממש גיל רך, כמה שיותר איתך יותר טוב. אלא אם כן תרגישי שלהשאיר ביום חופשי יוצר לו בילבול.

לגבי הסתגלות לגן גדול, את יכולה להיערך נפשית לזה שזאת יכולה להיות הסתגלות יותר ארוכה ולהיות סבלנית.

בכל מקרה- אני ממליצה לך לבקש הפניה להתפתחות הילד. זה יכול מאד לעזור לך גם כי קלינאית יכולה לעזור. וגם אם יאובחן באלימות סלקטיבית הוא זכאי לסייעת אישית בגן, מה שיכול מאד להקל עליו, מניסיון. התורים ארוכים ואין לך מה להפסיד מלהכנס לתור...

בהצלחה!

את נשמעת אמא מסורה וקשובה ממש!

הייתי הולכת על זה, זה מה שהלב משדר ואומר.
לא נראה לי שאם יהיה איתך בבית כעת, אז שנה הבאה בגן יהיה לו קשה.
ואם ישאר אצל המטפלת השנה, שנה הבאה יהיה לו קל.
שהייה עם אמא בבית בגיל הרך מעודדת בטחון עצמי, ועושה רק טוב לילד
מניסיון של כמה ילדים שהייתי איתם בבית
הוא יעלה לגן שקט וביישן ואולי לא יפנה לצוות בכלל ולא לחברים
אז מבקשים שיחה עם הגננת ופסיכולוגית הגן ואם הקושי ימשיך, הוא יאושר לעלות לגן קטן שזה מתנה ממש.

לא ראיתי לפי התיאור שלך משהו יוצא דופן שמעיד על אילמות סלקטיסבית או על חרדה.

אבל אם יש לך ניסיון ונראה לך משהו חריג אז תמיד שווה לבדוק.

ומתנצלת שהנחתי שזה ילד ראשון..

בכיוון של אילמות סלקטיבית. האמת שזה לא באמת משנה אם זאת באמת אילמות סלקטיבית, או שסתם חושש מלדבר אצל המטפלת. בכל מקרה ברור שלא יהיה לו טוב במקום שהוא לא מצליח להביע את עצמו.

לבת של חברה שלי הייתה אילמות סלקטיבית ובהדרכה של הקלינאית תקשורת החברה באה עם הילדה למעון כל פעם לפרק זמן מסויים ושיחקה איתה כדי שהיא תתרגל לדבר במעון, בפעמים הראשונות רק האמא שיחקה עם הילדה, ואחרי שהילדה הרגישה בנוח לדבר עם אמא במעון אז גם המטפלת הצטרפה למשחק ולאט לאט היא התחילה לדבר גם עם המטפלת והילדים.

נראה לי ממש שווה לך לנסות, במיוחד עכשיו שאת בחופשת לידה, זה יהיה יותר פשוט. כמובן לתאם עם המטפלת מראש. ואם את יכולה ללכת לקבל הדרכה מקלינאית תקשורת שמבינה בתחום כדי שזה יהיה הכי מדוייק אז הכי טוב.

לטיפול רגשי וקלינאית תקשורת

הן יכירו את הילד וינחו אותך גם איזו מסגרת מתאימה לו

שהילד כן מתקשר איתך, הייתי מנסה לדבר ולהבין למה הוא לא רוצה ללכת למטפלת.

כשהוא אומר שהוא לא רוצה ללכת, לשאול למה? אתה לא אוהב?

עצוב לך? קשה?

לנסות להבין או להעלות כיוונים כדי להבין מה לא טוב לו שם.

זה יאפשר כמה דברים:

קודם לדעת מה קורה

שנית לתת לו אמפתיה והבנה, שזה לבד מאפשר השלמה עם הקושי והתמודדות (לדוגמא: אתה יותר אוהב להיות עם אמא ומתגעגע אליה? כן, זה באמת יותר כיף... זה נותן לו הכרה בצורך ומאפשר לו להרפות מהקושי)

מעבר לזה, פתרון בעיות לפעמים, או מציאת מענה לפחות חלקי

ועם כל זה יסייע לך לקבל החלטה בע"ה מתוך הבנה יותר עמוקה של המצב.

יצירה ממה שיש בבית

הכנת אוכל-קישוט קאפקייקס או משהו בסגנון

שאחד מהילדים יכין ריקוד וילמד את כולם

הגדולים זוכרים מה יש בשוק פורים בבית הספר?

בכל אופן, התחנות הקלאסיות:

מחט בערמת שחת

חדר חושך

מציאת מספר (בתוך לוח עם הרבה מספרים בכל מיני גדלים)

קליעה למטרה

(יש עוד, כבר לא זוכרת...)

הבית ייראה כאילו עברה עליו מלחמה (מה שנכון, סוג של)

אבל העיקר שהילדים יהיו מאושרים🥰

אם נשארו בקבוקים משבת, ממלאים רבע בקבוק מים,

מסדרים במשולש ומפילים עם כדור.

מסדרים מסלול מסולסל, אפשר עם מגנטים, קשקשים, חבל, מה שיש בהישג יד.

נותנים להם מראה (לא פיצית) ובעזרת המראה הם צריכים ללכת אחורה לאורך המסלול.

(אם לא מובן אשמח לפרט, כי זה פשוט וקלאסי לשוק פורים ביתי)

באולינג

קליעה למטרה

לחפש זוג לנעל בתוך ערימת נעליים

למצוא מילה/ תמונה בתוך דף מלא מילים ותמונות

הליכה על צעדים מודבקים על רצפה תוך הסתכלות במראה

מחט בערימת שחת

מסלול מכשולים

לזרוק כובע על "ראש"/ טבעת על מקל

אני לא מכירה אפליקציה שחוסמת קבוצות או פונקציות בוואטסאפ אבל ממליצה על פמילי לינק שמאפשרת לחסום אפליקציות לא רצויות וגם מגבילה שעות.

הנחוצות.

לחברה יש.

טלפון מקשים, בגדול טיפש, אבל יש בו מה שצריך- מוביט, טלפון, ווצאפ, וויז וכו.

טיקטוק אין איך להוריד שם חחח.

יותר קל בעיניי מכל מיני אפליקציות חסימה על מכשירים רגילים. 

לגבי חסימה של וואצאפ

יש סינונים שיכולים לחסום צפייה בסטטוס

יש כאלה שחוסמים גם צפייה בסרטוני ווידאו וגישה לקישורים

ככה שכל עוד לא מצרפים אותו לקבוצה הוא לא יוכל להצטרף. 

יש פלאפונים שאפשר רק להתקשר ולשלוח הודעות, זה פתרון ליצירת קשר עם ההורים.

אבל בעיני בגיל הזה צריך גם להיות ערים לזה שאם לכולם יש ווטצאפ, זה יכול ממש לבודד אם אין.

אם יש ווטצאפ אי אפשר להגביל הצטרפות לקבוצות.

אבל כן אפשר להתנות ווטצאפ בזה שיש לכם גישה לווטצאפ, ואתם פעם בכמה זמן מסתכלים ביחד בקבוצות,

יש פלאפונים חצי טאצ' שיש בהם רק ווטצאפ ואין שום אפשרות להוריד אפליקציות אחרות, בעיני בגיל הזה זה הפתרון הכי מוצלח.

ואפשר סמארטפון עם פמילי לינק ולחסום את כל האפליקציות חוץ מווטאטפ.

והכי חשוב בעיני בגיל הזה, במיוחד כשרוצים להציב גבולות שלא מקובלים בסביבה החברתית שלו, זה לתקשר איתו על זה, להציב גבולות חד משמעית, אבל גם לשמוע אותו.

שיואמי חצי טאץ

רק עם האפליקציות שאנחנו צריכים

בנק, מוביט, פנגו וכו

ואין אפשרות להוריד עוד אפליקציות

לא נראלי שיש דרך לחסום וואצפ חלקית

"לוקחים אחריות" שמצעסקים  המון עם אתגרים המסכים בדורנו, ממה שהבנתי כן ממליצים לקנות סמארטפון אם לכולם יש..

בעצם זה הדרך להיות מחובר חברתית היום ואם רק לא אין כנראה שהוא משלם על זה מחיר גבוה בפן החברתי...

ולא בטוח שזה גם משתלם לכם חינוכית

עכשיו הוא לא בטיקטוק

עוד כמה שנים יהיה בן 18 ויעשה מה שבא לו ואולי ירצה "להתנקם" על כל השנים שהיה חסום למרות שכולם היו שם, ורק הוא היה בחוץ ואז ייכנס לזה בלי שום איזונים..

עדיף לבנות את האיזונים יחד איתו מול המסכים ולא למנוע ממנו הכל ואז הוא ייפול לתוך כל האתגר הזה לבד בלי שום חסמים ואיזונים...

זה מה ששמעתי מלוקחים אחריות ובכלל התובנות שלהם מאוד מעניינות ומאוד מחכימות..

של משרד החינוך, בציבור החרדי- חינוך עצמאי/מעיין החינוך התורני

למה לשלם אלפי שקלים בחודש ולא לקבל מענה לילדים מתקשים?

מה אכפת לך כמה בתי ספר נפתחו

תשלחו למה שטוב לכם וקרוב אליכם.

1) זה יוצר מתח קהילתי

2) יוצא המון בתי ספר עם כיתות לא תקניות ובלי תקציב

3) סתם קשיים טכניים. יוצא שכל חבר מהגן עולה לבית ספר אחר. כשמארגנים בת מצווה צריך לסנכרון עם עוד בתי ספר שלא יתנגש

4) יוצר תרבות כזאת שאתה חייב להוציא על חינוך המון כסף כבר בכיתה א' .

5) מוריד רמת לימודים. ילדים לפעמים מגיעים מבית ספר פרטי לציבורי עם פערים ענקיים. 

אני מכירה שהתופעה הזו נשנעת על רמה דתית. הבית ספר התורני בעיר, לא מספיק תורני בעיני הורים מסוימים, אז הם מכירים בית ספר אולטרה תורני, ואז כל הילדים התורניים הולכים לשם, כי הרמה בבית ספר הקודם באמת ירדה. ואז כל הילדים הולכים לשם כי הוא נחשב בית ספר טוב, עד שבית הספר החדש לא מספיק טהרני בעיני הורים מסוימים והם מקימים עוד בית ספר אוטלרה- אולטרה תורני...

מצד אחד זה נראה מגוחך, אבל מצד שני זה לפעמים בלתי נמנע. 

מכירה את זה מקרוב במקום שבו גדלתי וכל כך לא מתחברת.

בשם הרמה הדתית והפחד שהילד יפגוש בבית ספר הלך רוח שלא תואם ב100% את מה שחושבים ההורים, מונעים מהילדים את הרמה הלימודית והרווחה שילד שלומד בבית ספר גדול מקבל

קהל שבוי זה הדבר הכי נורא למערכת החינוך…

הורים שנמצאים עם ילדים שעתיים ביום לא מבינים שרב השיטות ומאמרים יפים בנושא חינוך הם שטויות.

אין שום סקרנות טבעית . לימוד לא יכול להתקיים בלי משמעת בסיסית. אם ילד לא מצליח ללמוד ביסודי , זה לא בגלל שתוכנית לימודים קשה מדי. אז הורים במקום לטפל במה צריך פותחים עוד בית ספר שיגידו להם שילד שלהם סופר מוצלח. אותו דבר לגבי התנהגות.

כל מיני מדריכות הורים משקרות שילד צריך להסתדר עם עניינים שלו כבר בכיתה א. במציאות זה לא קורה.

אז מגיע משבר.

רמה תורנית. זה עובד רק כשזה תואם רמה דתית בבית .

זה לא יכול שהורים רוצים אולפנה אולטרה דוסית ומצד שני ילדים שלהם כל היום ביוטיוב. זה לא יעבוד . 

זה לא סותר את הצורך במשמעת. אבל למידה חווייתית מחוברת לחיים ביחד עם משמעת זה מדהים!!!

היו לי מעט מורות כאלו וזה היה מדהים! וברוך ה' גם הבן שלי זוכה.

אבל ממה שאני רואה זה לרוב לא תלוי ברמה הדתית של ביה"ס, אלא במורה הספציפי. וגם בבי"ס סופר דוסים יש מורים טובים ומורים פחות.

אם ילד לא גאון , בסוף הוא צריך לתרגל ולעבוד.

בן שלי שואל אותי למה שמיים כחולים ועוד כל מיני ואני אישית אף פעם לא התעניינתי בזה. מבחינתי זו עובדה וזהו. אין לי סקרנות טבעית בנושא והסבר בנושא גזים ואטמוספרה משעמם אותי.

העניין של עודף בתי הספר הוא אכן בעייתי בעיניי.

אבל ההודעות שלך פה כבר לא מובנות לי.

הילד סקרן באופן טבעי… לא נראה לי שנתנו לו שיעורי בית לשאול את אמא למה השמים כחולים. הוא הסתכל והתעניין. את לא חייבת לדעת את התשובה לכל דבר, אבל למה שלא ישאל? למה לא להפנות למישהו שיודע לספר על זה?

אם קשה לך החינוך הפורמלי, תסתכלי על ילד בגן חובה למשל. רובם סקרנים מאוד. לא בהכרח סקרנות שתקדם את תעודת הבגרות שלהם, אבל זה מאוד יפה.

תקחי ילד לגן החיות ואת תראי מה זו סקרנות טבעית.

תודה לה' למדתי במקומות שלא פקפקו בסקרנות הטבעית של ילדים. היו אגב דרישות ומשמעת במידה מאוד רגילה ומקובלת. גם למדנו לא מעט שעות ביחס ליסודי (כמעט כל הימים הסתיימו אחרי 15:00). שיעורי בית וכו גם היה.

משמעת, תכנית לימודים מסודרת, שגרה - כל אלו טובים ומבורכים. אבל למה זה חייב לבוא אצלך יחד עם דיכוי הסקרנות הטבעית שלהם?

בדברים האלה.

גם בבית וגם בכיתה. כשיש אוירה מאפשרת-הם שואלים 

אולי כי להרבה כאן יש בסביבות עשרה ילדים

וכן, זה נובע מרצון לדייק את החינוך ואת החברה שההורים מבקשים בשביל הילדים שלהם. לא רואה בזה בעיה, כל עוד בית הספר מסודר (גם אם צריך לגבות סכומים בשביל הלימודים שם) ושאין תחושת התנשאות גדולה מדי.

מסכימה איתך שלא תמיד בבתי הספר האלה יודעים לטפל כמו שצריך כשיש קשיים... וכאן ההורה צריך לעשות את הבחירה בין החינוך לבין העזרה המקצועית (שיכולה להינתן מחוץ לבית הספר). ולפעמים בשביל כל ילד הבחירה תהיה אחרת...

למה בעצם זה כל כך מציק לך שנפתחים בתי ספר כאלו? את לא חייבת לשלוח אליהם...

הבעיה העיקרית בעיניי, זה שהמצב מוביל לעומס כלכלי גדול על משפחות עם ילדים במסגרות חינוך.

קראתי גם מעט רעיונות לשיפור של העניין הזה (למשל- ניהול אדמיניסטרטיבי משותף לכמה בתי ספר יחד).

ממה שאני מכירה, מסובך למצוא אולפנה / ישיבה תיכונית שהם אחלה וגם במחיר סביר.

החשיבות הגדולה שמייחסים לחינוך היא מעולה. אבל הרבה פעמים אני מאמינה שאפשר להניע שינוי/דיוק חינוכי גם במוסד קיים, אם היקף גדול מההורים מעוניין בכך ובשיח משותף עם ההנהלה…

ולצערי, הרבה פעמים המסגרות הקטנות הרבה פחות מקפידות על נהלים. אבל זה עניין אחר. 

(ממ"ד)

לדעתי זה פחות טוב, כי כך נוצרת תחושת התנשאות...

בעניין התשלומים לא העמקתי, מודה. אצלנו גם לת"ת ממ"ד צריך לשלם, על השעות הנוספות של לימודי הקודש. מבחינתי אלה ההוצאות הכי נכונות שיש, אבל מודה שהנושא הזה לא מעיק עלינו כמו על אחרים...

זה לא ככ קשור לגודל בית הספר

אבל, וזה נכון באופן כללי על עסקים/חברות, יש הוצאות שתלויות גודל (יש יותר כיתות צריך יותר מורים, נכון? יש יותר תלמידים צריך יותר אוכל, וכו).

אבל בנוסף, יש הוצאות בסיסיות שלא קשורות ישירות לגודל בית הספר. למשל מנהל. למשל הנהלת חשבונות. למשל אבטחה (גדר, שומר). למשל חצר לבית הספר, וכו.

ואז, ככל שבית הספר גדול יותר, כך (בהכללה גסה), העלות הזו נמוכה יותר פר תלמיד.

אם תסתכלי למשל על הגבעה הצהובה בגוש עציון, שם הם עשו (לא יודעת אם במתכוון), משהו יעיל מהבחינה הזו.

שטח שבו יש מספר מוסדות לימוד. מגודר כולו יחד (הגיוני שיש גדרות לכל מוסד בשביל התחימה, אבל הגדרות הללו לא חייבות להיות בסטנדרט ביטחוני גבוה)

זה אומר שאפשר שלפחות ההסעות בבוקר יהיו משותפות (מישוב x למתחם החינוך. גם אם לומדים בבתי ספר שונים)

זה אומר שאפשר להביא קייטרינג בצורה מרוכזת (מצמצם את העלות של השילוח והבירוקרטיה של האוכל. כמובן שיותר מנות = יותר כסף, אבל פר מנה הסכום יורד)

זה אומר שאפשר שיהיו בעלי תפקידים שעובדים בכמה מוסדות (בעיקר תפקידים שעיקרם לא תלוי בתפיסה חינוכית. נניח רכז מתמטיקה שגם בקשר מול משרד החינוך. אותו רכז יכול להיות אחראי על מספר מוסדות מול המורים הרלוונטיים שמלמדים בכיתות.)

ואני לא יודעת כמה גובים אצלכם ואם אתם זכאים לסבסוד כלשהו, אבל הוריי ששילמו תמיד סכום מלא (מכאן את יכולה להניח שהמשכורות אחלה בחלה), הוציאו הון עתק בחלק מהשנים, רק על מסגרות החינוך העיקריות (לפני חוגים וכו).

חלקם אגב גבו מעבר למקסימום האפשרי ע"פ משרד החינוך (כן, יש מקסימום). חוצפה? בהחלט. אבל הם יכלו, והם היו מספיק קטנים בשביל שלא יתעסקו בבעיות שלהם. 

עולות אותו דבר. לפעמים יש הבדל של כמה מאות שקלים בשנה.

אולי במקום גדול יותר קל לקבל הנחה

מה שכן , במקום גדול יש יותר מגמות , יש תוכניות למתקשים , תוכניות המצטיינים , בדרך כלל יועץ יותר נכנס לעניינים. יותר מקפידים על כללים.

מה עוד? יותר קל להם למצוא פתרונות כשחצי מהצוות במילואים.

אבל אני כתבתי על ריבוי בתי ספר יסודיים.

בגיל תיכון זה דווקא טוב שיש מבחר. 

אני מדברת על הפרשים של הרבה אלפים בשנה. על כל תלמיד. ורוב המשפחות הדתיות מעמידות כמה וכמה תלמידים…

כמובן מחשיבה בקטגוריות שונות עם/בלי פנימייה (כי אין מה להשוות את ההוצאות)

הפער בין האח ששילמו עליו הכי מעט לאח ששילמו הכי הרבה עומד על יותר מ10 אלף בשנה. נראה לי שזה משמעותי…

בארבע שנים אחרונות היינו בשלוש ישיבות תיכוניות וזה בערך אותו מחיר.

יכול להיות שזה גם תלוי איזור בארץ

אבל שוני של אלפי שקלים בשנה זה כן משמעותי בעיניי

זה ברמת ה*הפרש חודשי* של אלף ש"ח

ב"ה ההורים שלי יכלו לשלוח אותנו גם למסגרות יקרות (והן הצליחו לעבוד כי כמעט כולם קיבלו סבסוד גבוה), אבל ההפרשים בשם הלפתוח ישיבה בגוון צהוב בננה במקום צהוב לימון… זה מופרז ביותר בעיניי.

וגם עולה שאלה חברתית של האם זה עושה יותר נזק או יותר תועלת, כשיתכן שבגלל זה, הורים רבים לא יוכלו לשלוח לישיבות הקטנות, ויווצר מצב שהישיבות הגדולות יותר הן גם עם צוות חינוכי פחות…

במקום קטן יש פחות צוות. נגיד במלחמה ישיבה שהיא בגודל קטן לא תיפקדה כמעט חצי שנה כי ר"מים הצדיקים היו מגויסים. בישיבה יותר גדולה חיברו כיתות ומצאו פתרונות כי בצוות היו גם מורים יותר מבוגרים שכבר לא משרתים ובכללי היה יותר צוות.

מה שכן, במקום קטן כולם בערך אותו דבר, מי לא מתאים עוזב אחרי שנה , כך שנהיית קבוצה אחידה ומגובשת.

אבל בגיל תיכון זה כן מוצדק. יש הרבה גוונים דתיים , לימודיים , מישהי רוצה אולפנה לאומנויות , מישהו רוצה להתרכז דווקא בלימוד תורה , ילד אחר צריך מסגרת מאווררת יותר , ילדה אחרת רוצה לעשות תואר תוך כדי.

בגיל תיכון גם יכולים ללמוד רחוק מהבית , העיקר שיש ביקוש למוסד לימודים הזה.

ובגיל יסודי זה מוצדק רק במקרה של פערים רציניים ממש. נגיד ממ"ד מעורב חצי מסורתי לא מתאים למשפחה תורנית ולהפיך . אבל לפתוח בית ספר על דקויות דקויות וכשאין מספיק ילדים באזור , סתם מסכסך .

יש כאלו שלא זכאים לשום הנחה כי ההכנסות יחסית גדולות (אבל כשמחברים את הפער בסכומים של כל ילד וילד- מגיעים לסכום שכן משמעותי לתא המשפחתי)

שביסודי טוב שיש מבחר ושיש בתי ספר עם כיתות קטנות ולא מוסד לימודים שמזכיר בית חרושת.

דווקא בתיכון יש יתרון למוסד עם הרבה תלמידים כמו ריבוי מגמות והקבצות וכו'

בגיל תיכון יש פחות משמעות לכיתת האם כמו ביסודי.

מבחינת תוכנית מצטיינים לא ראיתי הבדל בין בתיה"ס היותר מבוססים לחדשים, בין השאר כי יש פחות למידה שכבתית ויותר כיתתית.

אולי מבחינת מגוון חוגים עדיף בית ספר גדול

אבל זה לא שיקול מספיק חשוב בעיני.

מבחינת מורים לא נתקלתי בבעיה כזו.

יש מספיק מורים בבתי ספר החדשים לכיתות עם פחות תלמידים, יש פחות בעיות משמעת וכללים נוקשים וזה מבורך.

יש יותר חדוות למידה ולכן יש גם יותר למידה.

הילדים שלי סקרנים מאוד ופורחים בסביבת למידה קטנה ומותאמת.

אצלנו נבנות שכונות חדשות וקמים המון בתי ספר ויש מגוון, ועדיין שומרים על מוסדות של 2 כיתות בשכבה, כ25 תלמידים בכיתה. (לא כולל כיתות מקדמות)

ואצלנו לא. אם פותחים עוד בית ספר , בית ספר נהיה על גבול סגירה ואז מתחילים להילחם למי לסגור. ומתקשרים כל מיני הורים , מתחילים לשכנע . אם כל בית ספר באזורנו היה שתי כיתות מלאות בשכבה , זה היה מבורך ...

שבת שלום

את זה שהכיתות קטנות ולא מלאות.

אם יש רק בית ספר אחד זה סיוט. הכיתות מלאות עד אפס מקום גם פיזית וגם מספרית... לא באמת שמים לב לכולם והילד מקבל הרבה פחות ממה שהוא היה מקבל אילו היו חצי מזה בכיתה.

בבתי ספר חדשים יש בדכ פחות ילדים והם מרוויחים.

כמובן שצריך לבדוק שהצוות טוב וההנהלה וכו'כדי שבאמת תרוויחו.

ואחר כך אומרת לא בכעס שפעם הבאה צריך לבקש רשות.

יכול להיות שהוא פשוט רצה לעשות הפתעה ולשמח אותך ולכן לא גילה..

זו את שאמרה שאת שוקלת אבחון?

והייתי אומרת שזה יפה מאוד אבל בבקשה גם על חוט צריך לשאול רשות כי זה הארון שלי

שפעם רציתי כל כך משהו ולקחתי בלי רשות ולא התגברתי.

זה בערך מה שאני עושה כמעט בכל סיטואציה. מספרת סיפור דומה ומשתפת על עצמי.

ואז אפילו אפשר, זה בטח קשה להתגבר אני שמה עכשיו במקום אחר, נועלת, מוצאת פתרון, כי זה התפקיד שלי לשמור על הגבולות ולא לשים להם מכשול

לק"י

אם הייתי רגועה, הייתי מסבירה לו שוב שאסור לגעת בלי רשות וכו'.

אם הייתי עצבנית, כנראה שהייתי נוזפת בו.

אם זה חוזר על עצמו, אז יש סיכוי שהייתי יותר מתעצבנת

אם זה לא קו אדום ורק את מעדיפה שלא. אז הייתי מתלהבת מהשרשרת ואז אומרת לו שפעם הבאה יבקש רשות לפני שלוקח חוט. 

שמותר עקרונית לקחת חופשי (אלא אם יש לך חשש בטיחותי)

אך מכיוון שהוא היה בארון שלך הוא לא נגיש לקחת חופשי משם דברים, ולכן בגלל שהוא כבר גדול ויכול לקחת דברים מסויימים לבד,

נעשה לו מגירה עם דברים שמשם הוא יכול לקחת בחופשיות.

כדאי לשים שם סלוטייפים, טושים פשוטים, מספריים לא חדות, סרגל, דפים בכל מיני גדלים וכד'.

ואם יש משהו נוסף מהארון הגדול שהןא חושב שאפשר להעביר למגירה, אז שיגיד, ונעביר ומאז הוא יוכל לקחת לפי שיקול דעתו

בעיני לא כדאי לעשות מזבוב פיל,

ועם העיקרון זה הארון אז אפשר לנטרל את המוקש הזה

ואם העיקרון הוא שאת חושבת שעל חוט צריך לבקש רשות אז אולי הציפייה כבר לא תואמת גיל.

ואם יש שיקולים בטיחותיים זה משהו אחר.

אם מתחשק לפרגן, חבילת בונבונים זה נחמד.

אם כולן עם כולם אז הייתי מביאה להן משהו קטן סמלי.

וכדאי לשים את מה שקנית לה בתוך אריזה לא שקופה או שקית נייר/ניילון, כשרואים רק שקית ולא רואים את התוכן זה נראה לי פחות מנקר עיניים מאשר כשרואים ממש מה יש בפנים, במיוחד אם זה יקר ומושקע

זכור לי

קודם כל את מהממת

אם שאר המטפלות מטפלות בו גם, נראה לי שאם את כבר מביאה.. אז גם להן משהו קטן ייתכ

אז ממש אין צורך להביא להן. רק להשתדל לא לנקר עיניים.

אפשר גם להביא בסוף היום בתוך שקית לפני שהולכת הביתה, כדי שזה לא יהיה כל היום מול העיניים.

אם זה קבוצות שמתערבבות בינהן, וגם האחרות מטפלות בו, אז ראוי להתייחס גם אליהן. ואם זה גדול עליך, אז להביא לה מחוץ למעון, הביתה למשל.

ויש באותה כיתה עוד שתי מטפלות

לא רואה בזה בעיה

בסופר הקרוב מצאתי בונבונים אבל זה יקרר

אז החלטתי לתת למטפלת שלו בצד שלא יראו.. אני ממש  מקווה שלא יפגעו

אבל באמת מגיע לה הערכה מיוחדת

אז ישוב לא לנסות מידי להסתיר

שלא ייפגעו שחושבים שהן דביליות שלא רואות מה קורה סביבן....

מאמינה שאם המתנה כהוקרה על מאמץ חריג בתקופה הזו, הן יפרגנו למטפלת וישמחו איתה שפרגנו לה

מקסימום תביאי חב' שוקולד שווה עם פתק פורים שמח ביום ראשון לשאר המטפלות בכיתה

או פס עוגה שיהיה להן להתפנק בבוקר.

שירגישו שאת רואה גם אותן

שיתפנקו עם זה במעון 

היו מעונות שכל מטפלת טיפלה רק בילדים שלה. אז הבאתי רק למטפלת האישית שלו.

היו לי מעונות שכולם טיפלו בכולם, ואז נתתי לכולם אותו דבר.

והם יבינו.

אבל כן אומרת שגם אם זה קבוצות נפרדות יש קשר עדיין, ובטח אם כמו שכתבת היתה תקופה מאתגרת הן כנראה עזרו לה מאוד, אז אם באמת יהיה לך אפשרות כמו שכתבו פה להביא גם להן משהו קטן כמו שוקולד או עוגיות זה יהיה נחמד

אין לי עצה פרקטית, אבל הזמנתי את הסדרה לפצעונים של uriage

מקווה שיהיה שיפור

אבל בטוח לא להמשיך עם הללין, הוא מפוצץ בבישום שלא עושה טוב לעור הפנים.

עדיף משהו בלי בישום.

אני קניתי חצי אתר שלה

וכל תכשיר עושה בדיוק מה שכתוב עליו (בשימוש ממושך)

המלצה לאחד ספציפי?

לא מבינה בזה בכלל. משהו שאפשר לשים קבוע וזהו ;)

זה סבון+ קרם פנים

יש לה סבון לכל סוגי העור

לגבי קרם יש לעור רגיל/ שמן/ שמן מעורב

אני שמה קבוע את רוב הדברים

ערמת קרמים

אם את רוצה פירוט תגידי

וגם תלוי במצב העור ובגיל שלך (אני זקנה 😉)

של הפנים בוקר וערב עם סבון, לי זה מרגיש שממש מנקה ואחכ מרגישה חלקה יותר. ובבוקר שמה קרם לחות עם מקדם (מסנן קרינה כזה).

ןכשהיו לי תקופות של חצ'קונים וזה השתמשתי בסדרה של דרמלוסופי שזה כולל קרמי לחות בוקר וערב לטיפול נקודתי, ותוך כמה זמן נעלם הכל. אבל אני לא יודעת אם זה יעיל גם במקרים הורמונליים דווקא

היום מוכרים גם בסופר פארם אני הזמנתי מחול

לא יקר, לא מבושם (מה שקניתי לפחות)

אם מעניין אותך אכתוב

אני משתמשת במוצרים של סנטלה

קרם פנים, קרם עיניים, סרום, סבון ומסכה

כולם ללא בישום

בגילי המופלג😅 גם התחלתי להשתמש בסרום רטינול אבל זהירות!!! זה חומר פעיל שאסור בהריון והנקה וצריך לדעת איך להשתמש בו ומתי

הסנטלה הזה הוא צמח שיש בו סגולות ריפוי לעור, נכנס חזק לקוסמטיקה בזמן האחרון

אני מרוצה ממש מהמוצרים ומשתמשת בהם כשגרת לילה. בבוקר עדיין לא מצליחה להיגמל מקרם הניוואה האהוב שלי

את המוצרים הזמנתי מאתר קוריאני שנקרא ייסטייל. המחירים שווים ברמות וכל מה שכתבתי עלה לי בערך 200 משלוח חינם והגיע תוך שבוע

יש להם כמה סדרות לסוגי עור שונים. מוכרים גם בסופר פארם אבל חבל לשלם כפול או יותר לדעתי

אני קונה של קליניק וזה יקררר

רוצה להיגמל מזה חח ולמצוא משהו טוב וזול יותר 

גם קוריאני

מחירים סבירים לחלוטין (כמו המוצרים הסטנדרטיים בסופר פארם ואף פחות. בהזמנה של 65 דולר למשל את יכולה לצאת עם מלא דברים)

אני דוגלת ב- אם אנחנו לא יודעות אז קונים את הכי נמכר שתואם לסוג העור שלנו (שומני? יבש? מעורב? ככה בגדול)

יש לי כמה מוצרים שמתאימים לשימוש יומיומי. בפועל לא תמיד יש לי כוח.

כל יום לפחות שוטפת פנים וקרם לחות אחרי.

אהבתי את הקונספט הקוריאני של ניקוי כפול (שמן ניקוי ואז סבון). לא תמיד מתמידה על הזמן, סבון כן משתמשת תמיד.

מי שיש לה עור שומני- אל תוותרו על קרם לחות. זה נשמע כאילו זה יעשה יותר חצקונים, אבל להפך. אם משתמשים בסבון מייבש, העור מפצה על היובש ודווקא מוציא יותר שומניות וחצקונים. כמובן כדאי קרם שמותאם לעור שומני

תמוצרים הקוריאנים

לגבי הניוואה הבנתי שהוא ממש מעולה ומשאיר תפנים צעירות

יכולה לשים קישור למה את משתמשת?

לגבי הקרם, בטח! רק את זה

קרם לחות רב שימושי אינטנסיב מבית Nivea נפח 200 מל

יש עוד אחד שהוא פחות טוב משמעותית עבורי. לא אהבתי את המרקם שלו על העור בכלל

לא חייב מksp, אני קונה אותו בסופר פארם הרבה פעמים יש השני בשקל וכאלה אבל גם במחיר מלא של 45 שח זה ממש משתלם כי בדרכ מספיק למאה שנה כי הוא גדול

שיפרו לי את הפנים כמה רמות מעל

אבדוק על הניבאה תודה❤️

זה לדעת מה סוג העור שלך ולקנות מוצרים בהתאם לזה.

מבחינת פצעונים, לי יש עור שמן, וממש עזרו הסבון וקרם הפנים של אקניל. לדעתי מוכרים בבי, אבל היה לי יותר זול לקנות בבית מרקחת ל הקופה.

השתמשתי בזה עד שלא מזמן ראיתי שהפנים שלי ממש מיובשות, אז עברתי להשתמש במוצרים של מיכל סבון טבעי ואני מרגישה שהם עושים לי ממש טוב.

אפשר לקנות באתר שלה או בניצת הדובדבן (אולי היא מוכרת בעוד חנויות, אבל זה מה שיש באזור שלי)

איך אני יכולה לדעת מה סוג העור שלי?

ממליצה על הסבון פנים וסרום

מומלץ גם לשים קרם פנים אבל את צריכה להתאים אותו לסוג העור שלך.

מחירים נוחים ונגישים

של חברת kiehl's

אני מאוד מרוצה

לא זול אבל רואה ממש שיפור