פורום הריון ולידה (עמוד 7)

מאחלת לך רק טוב ובריאות איתנה תמיד!

מדהים לראות את הדרך שעשית בזכות המחלה. מתוקף תפקידי פגשתי הרבה אנשים עם מחלות שונות ואני מכירה הרבה שהמחלה הזו פשוט הפילה אותם... את אלופה!!!

וכשהייתי פוגשת אנשים עם אבחנה הזאת , הם בד"כ נראים סבבה לגמרי, רק רזים, ידעתי מה עומד מאחוריה.

אם זה בסדר לשאול (את לא חייבת לענות), הצלחת להגיע לרגיעה ממושכת בלי תרופות?

אני אומנם עם מעי רגיש כבר מעל עשור, יש תקופות ויש תקופות, קשוח ביותר

לוקחת את מה שכתבת כאן ואנסה ליישם בעצמי הלוואי ואצליח

תודה 🫶

פה בשבילך אם צריכה אוזן קשבת

אומנם זה קוליטיס כיבית, אבל זה מאותה משפחה. את יכולה לכתוב לי בפרטי.

מאחלת לעצמי להמשיך לשתף ולקלף עוד מעצמי.

תודה רבה על השיתוף והכוחות הרבים שאת שולחת לכולנו תמיד ❤️

ב"ה שתהיה תמיד בריאות איתנה ושמחה גדולה ותמשיכי בגאון להפיץ את האור הייחודי הזה שלך בעולם 👑❤️

מאוד אוהבת את הפוסטים שלך!

גם כאן כתבת חזק ממש!!

סורי שעונה בדיליי. מאוד שימחת אותי עם המילים וגם את תמיד נותנת לי כח לשתף ולכתוב

מבאס שהתחושה שפוסלים על הכל

אבל אחרי לידה גם הלכתית הדברים מאוד שונים, אז שווה לך לנסות...

לי נגיד הרב אמר בקושי לעשות בדיקות וללכת צבעוני והתיר כתם ממש אדום... אז שווה לנסות....

בדקת אם הצבע הזה טמא?

בדקת עם רב אם את יכולה לשטוף לפני ולחכות? להמעיט בדיקות ולהצליח לטבול ככה..?

שווה בדיקה.

אני גם מתלבטת על הצבע הזה. ורוד אפרסק כזה

וכן, רופא יראה שאריות אם יש

הגעתי לבדיקה של הרופאה עוד עם דימום (בהפסקות ולא מסיבי אבל עדיין לא הצלחתי להיטהר)

אצל בנים היה לי זמן היטהרות קצר ומהיר.
אצל בנות- זה יותר נמרח.

גם התינוק שלי היה ככה. עד גיל 3 חודשים.. ואז קפיצת גדילה ויישן פחות טוב.

בינתיים תהני מזה ותנוחי

נשמע תקין לגמרי

גם הקטנה שלי ישנה ממש טוב מגיל לידה

בערך בגיל חודשיים התחילה לקום כל 3 שעות גם בלילה

האמת שאני ממש לא חושבת שיכול להיות שהתינוק בדיכאון. דווקא אחד הסימנים לדיכאון אצל ילדים זה אי שקט...

חיבוק גדול לך על הדיכאון וגם על המצפון! אני בטוחה שאת עושה הכי טוב שאת יכולה בשבילו!

עכשיו זה הזמן שלו

להתחיל לעקוב בעיניים וגם להתחיל לחייך

תוודאי שהוא בסדר עם זה

והוא מצליח לזהות אותך

חוץ מזה נשמע תקין

תהני ותטפלי בעצמך בנתיים 

דווקא אצלי לעומת seven אני מרגישה שכשהם גדלו נהייה לי קשה יותר להיות בקשב לכולם, להתייחס לכל אחד וכו...
ב"ה עובדת על זה יום יום- שעה שעה, אני כל הזמן במודע ועל זה, מי צריך אותי עכשיו? מה היא רצתה לומר ולא הייתי קשובה כי הקטנה בכתה וכו וכו

במקום רגשות אשמה, מנסה לנתב את זה למקום של בניה וחשיבה איך להיות שם בשבילם באמת, ולא לפספס הזדמנויות

כשהם היו קטנים היה לי קל יותר, וכעת כשגדולים, וצפופים ויש מכל הגילאים, כל אחד דורש את שלו. ואם יש יום שהיה לא קל ומתסכל, אני יודעת שלמחרת יהיה טוב יותר.

צריך לנסות כמה שאפשר להקשיב

לראות כל אחד

ליצור זמנים אישיים

לחשוב מה הצורך של כל אחד

אבל וואלה גם לגדול צפופים וללמוד להתגמש ולהתחשב זה גם מתנה לחיים

בכל מקרה בלי רגשות אשם

אלא רק לחשוב איך להתקדם

רגשות אשם סתם גומרים אנרגיה

עשינו עקירה באיחור ועכשיו כל השיניים עקומות והמליצו לנו על יישור שיניים כבר עכשיו שעולה מלאאא כסף..

אגב העקירה עצמה לקחה שנייה ממש

ולא כאבה לה בכלל

אם את רוצה אפשר השבת שלי תספר לו על זה כמה שזה היה לא כואב..

אני חושבת שכדאי להשיג את שיתוף הפעולה שלו כי גם אם גז צחוק או משהו כזה אם הוא לא פותח את הפה אז זה כבר בלתי אפשרי חוץ מהרדמה מליאה...

מה עם לדבר איתו על זה בזמן רגוע, להסביר כמה זה חשוב וכמה זה לא כואב ולהבטיח מתנה ממש שווה?

אפשר גם להגיד שהולכים רק לבדיקה ושהרופא בודק רק אם צריך לעקור ואז כאילו בטעות השן יצאה בלי שהרופאה התכוון.. זה כמו שעושים לילדים זריקה בלי להגיד להם את זה בפירוש .

מצד אחד זה טוב כי כנראה שהוא מאוד חושש מהעקירה וככה הוא יראה שזה בכלל לא סיפור

מצד שני זה בעייתי כי עלול לפגוע באמון שלו שלא עושים לו דברים בלי להסביר ובלי לקבל את הסכמתו...

בהצלחה גדולה!!!

 הבן שלי היה ישן רצוף בגילאים הקטנים גם 9 שעות, ואחכ היה אוכל.

מסייגת - אם התינוק קטן וצריך לאכול כל x שעות מעירה. יש לזה כללים אני חושבת

ולא אכלה הרבה בכלל

אבל היא נראית רגועה אז אני מקווה שזה בסדר

מבחינת משקל היא מרגישה לי אחלה וגדלה יפה

והיא עולה טוב במשקל, לא הייתי מעירה.

שימי לב שהיא מרגישה טוב, ולא מפתחת משהו.

אם זה ממשיך, כדאי להעיר כדי שתאכל מספיק.

ומודדת חום ליתר בטחון.

אם עולה טוב במשקל אני לא הייתי מעירה.

אם את מניקה אולי שווה לשאוב כדי לשמור חלב שאוב במקפיא לזמני הצורך.

ישן בלילה 8 שעות ברצף, ינק בבוקר ב7 לא המון, אחר כך אכל ב10 הרבה ואז פלט בערך הכל ואני מתלבטת מה לעשות איתו עכשיו... לפחות היו לו שני טיטולים עם שתן במהלך הבוקר אז מיובש הוא לא.

הפסקה של 8 שעות ביממה זה די והותר

אם אני מחשבת נכון היא עשתה הפסקה של 5-6 במהלך היום.

אני הייתי מעירה גם אם זה חד פעמי ולו כדי לוודא שהיא לא מתייבשת.

אם כן, זה יתבטא בחולשה ואפטיות וישנוניות

אז איך תדעי אם היא ישנה בטוב או חלילה זה מעיד על מצב לא תקין?

הייתי מעירה אחרי 4 שעות, מניקה.

אם היא חוזרת שוב לישון, אוקי אבל היא כן קיבלה ארוחה.

אולי אם הטיטול מפוצץ וברור לי כשמש שזו לא התייבשות אולי הייתי חןשבת אחרת לא יודעת. אבך כך מקרה של ספק, למה לא להעיר אחרי כמה שעות?

זה לא כמו להעיר בלילה.

חוץ צזה שהיא עלולה להפוך את יום והלילה בשיבוש כזה, אבל זאת הסיבה המשנית, גם ככה כל דבר עלול לשבש אותם אין באמת עדיין שגרה בגיל הזה.

היום היה לי מקרה לא נעים עם הבן שלי

יש לו ירידה ממש משמעותית בשמיעה, עקבית לאורך זמן בגלל נוזלים, עיכוב משמעותי בשפה, לפני חודש וחצי היינו אצל הרופא והוא אמר בואי נמתין עוד 3 חןדשים ונראה אני לתומי הסכמתי. מיום ליום אני שמה לב שהילד לא שומע בכלל (בן 3) הקדמתי את התור לבדיקת שמיעה ובאמת יש החמרה והגעתי לרופא הזה גם מןקדם יותר והוא דיבר ככ לא יפה, זילזל וממש פגע בי אפילו תוך כדי שאני מתווכחת איתו זהו תשלח לכפתורים הוא סובל וגם אנחנו בסוף לא היה לו ברירה והוא הסכים. כי תחילה אמר לי תבואי שוב עןד 3 חודשים ונחליט ולא הבנתי למה לחכות אם עכשיו זה כבר גרוע, נכנסתי איתו ממש לעימות וקראתי למנהל מחלקה ובסוף הוחלט על ניתוח באמת.

סתם חוויה מגעילה שהייתי צריכה לעבור לכן זה חשוב לבדוק לפני

שיהיה בהצלחה 

ואיזה אמא מדהימה את שדואגת לבן שלך ולא מוותרת...

ואת לגמרי צודקת. זה כל כך משמעותי להתפתחות שהילד ישמע טוב, וכשכבר יש עיכוב שפתי אז פשוט חבל לחכות...

כשיש פחות נוזלים באוזניים..

אז יכול להיות שבגלל זה הוא הלך לכיוון הזה...

וחיבוק על החוויה!!

רופאים שמדברים בזלזול, גם אם הם צודקים, זה הכי נורא

גם הבת שלי עם הנוזלים באוזניים כבר כמה שנים, והיינו אצל רופאה בגישה שמרנית שהעדיפה לא לשלוח מיד לניתוח. אבל לא היה לה עיכוב בדיבור וסך הכול היא שומעת... והכי חשוב, הרופאה הזו היא הרופאה הכי אנושית שפגשנו! כשהיינו נכנסים לחדר שלה היא הייתה מדברת קודם כול לילדה, מדברת בגובה העיניים שלה... לצערי היא עזבה את הקופה. לפחות גם הרופאה החדשה נחמדה, גם אם לא ברמה הזו

(בכל אופן, המצב של הבת שלי מורכב מבחינות אחרות, לא בגלל הפגיעה בשמיעה. ויש לה עוד משהו במערכת של אא"ג שדורש התייחסות בניתוח. בהתחלה היינו אמורים ללכת לניתוח אצל רופאה מסוימת מצוינת שאנחנו מכירים, אבל לא אמרנו לה על העניין הנוסף. עכשיו סוף סוף הצלחנו להגיע אליה ולומר לה, והיא המליצה שלא נלך אליה אלא לאחד הרופאים שהזכרתי לעיל. וכאן באתי לבקש המלצות...)

בהצלחה לכם!!❤️❤️

כי אם לא, אז שווב לנסות גם אצלה, למרות שהיא מבוקשת מאוד וממש קשה לקבוע אצלה ניתוחים.

בכל מקרה,

נותחנו ע"י שני הרופאים שציינת.

שניהם נחשבים מאוד מצויינים (קשה לשפוט מאירוע אחד, מה כבר הספקנו להכיר)

אני חושבת שד"ר גפרי הוא טיפה יותר שמרן וד"ר גרוס קצת יותר חותך (למרות שקשה להשליך ממקרה בודד)

ככה יצאתי בהרגשה שלי.

ד"ר גפרי לא מומחה ספציפית בילדים, בד"כ הוא לוקח ניתוחים מורכבים במבוגרים.

הייתי הולכת על ד"ר גרוס, ואם לא מסתדר אז גם אצל ד"ר גפרי אתם בידיים טובות.

(ספציפי על גרוס אני יכולה להעיד גם על גדלות רוח, שזה מעיד גם על האדם, אם תרצי אוכל להרחיב בפרטי)

היא אמרה לנו שהרופאים האלה הם רופאי אא"ג לילדים, ובמקרה שלנו כדאי ללכת לאחד מהם. (האמת שהיא אמרה רק את שמות המשפחה, אז אולי אני טועה בשם המלא? חיפשתי באתר של הדסה...)

אולי באמת אשמח שתפרטי לי בפרטי. (המקרה שלה מורכב גם מבחינת האוזניים וגם מבחינת עוד משהו שקשור למערכת של אא"ג, וכנראה לכן היא המליצה דווקא על אלה)

לד"ר ויינברגר אין תורים בכלל, ולפרופ' גרוס יש תור רק בעוד כמעט שנה!

וזה כשאנחנו רוצים ללכת בפרטי🤦‍♀️

אין לי מושג מה נעשה

קודם כל תקבעי את התור לעוד שנה, שיהיה,

תבקשי מהמזכירה להכניס אותך לרשימת המתנה ותדגישי שאתם זמינים וגמישים( תשתדלו גם להיות כאלה 😉),

אם היא לא חוזרת עם תור מוקדם יותר תוך כשבועיים תתקשרי שוב, תשאלי גם מתי הן מבקשות אישורי הגעה, לפעמים יש יום בשבוע שבו עושים את זה, אז ביום הזה צריך להתקשר אליהן שוב...

חוץ מזה תמשיכי בבירורים, אבל את התור הזה תקבעי כבר, מקסימום תבטלו בהמשך ותשמחו מישהו אחר שנמצא ברשימת המתנה.

וכן, מבאס ממש שגם בפרטי קשה כל כך להשיג תורים 

בינתיים קבענו תור לעוד רופאה שאנחנו יודעים שמומלצת (אבל לא בטוחים אם ספציפית למה שאנחנו צריכים) - היה לעוד חודשיים (אמנם בעיר אחרת, אבל גם זה טוב).

אוף, אני ממש מקווה שהדחיות האלה לא יגרמו לנזק...

יכולה לספר לך שלאחרונה בעלי היה צריך נוירו כירורג, פרטי, שבעקרון לפני כמה שנים היה מטופל אצלו. כשהתקשרנו לפני חודשיים לקבוע תור התור הפנוי למטופלים קיימים (!) היה לאוגוסט (!!) וזה בגלל שבדיוק היה שם ביטול של תור כי התור הפנוי הבא היה רק בינואר 2027.

מפה לשם, בעלי לקח את התור הזה, הקדימו את התור ואז הקדימו שוב וכבר היינו אצל הרופא 💪

חשבתי שרק בתורים לאבחוני אוטיזם זה ככה🙈

כשמבקשים להיכנס לרשימת המתנה - הם בעצמם מתקשרים לומר אם התבטל תור, או שאנחנו צריכים לנדנד?...

תור לרופא כאב וכאן בעלי נדנד.

אז אם הם לא מתקשרים תוך שבוע שבועיים, ולא מצאתם משהו יותר טוב בינתיים, תתקשרו אתם.

בכל מקרה נסו לקחת את התור הקיים כרגע, להדגיש למזכיר שזה דחוף ואתם גמישים ומבקשים להכנס לרשימת המתנה.

אני גרועה בביורוקרטיה אבל זה באמת חמש דק' שיחה, אם לא ילך לא הםסדתם כלום, אם ילך הרווחתם 

תתקשרי למגן לחולה, לרב בני פישר, ותבקשי שיעזרו לך להקדים את התור.

ד"א ממליצה מאד לשאול גם איזה רופא מבינהם הוא הכי ממליץ.

הם עזרו לי להקדים תור דחוף שנתנו לי לעוד כמה חודשים לעוד שבוע....

בהצלחה יקרה

026442000 מגן לחולה

מדברים עם המזכירה, נותנים לה את כל הנתונים ואת השאלה ולקראת ערב חוזרים עם תשובות.

בכל מקרה צריך לקבוע קודם תור לייעוץ, לא?

אם הולכים לייעוץ הם מסדרים תורים בשרפ לניתוח, הם יודעים איך לארגן את זה.

(זה עדיין המתנה אבל לא של שנה)

דרך מאוחדת פעמיים נתנו לנו תור לעוד שלושה חודשים לד"ר גרוס.

אצל ד"ר ג'פרי הלכנו לייעוץ בהדסה, ודווקא היה ממש בסדר מבחינת הזימון תורים.

אבל כמו שאמרתי, ההגדרה שלו היא לא רופא אא"ג ילדים,

אולי בגלל זה לא מצאתם תור כי הוא לא במערכת תחת מטפל בילדים?

(בפועל הוא מטפל גם בילדים, גם אנחנו טופלנו אצלו עם ילד אבל זו לא ההגדרה שלו לפחות בתפקיד בהדסה.. כלומר ייתכן והבעיה היא בירוקרטית)

אני לא יודעת כמב מורכב השילוב עם הבעיה הנוספת, יש עוד רופאים (מחוץ לירושלים)

שמומחים בניתוחי אאג ראש צוואר

אם לא מדובר במשהו מורכב במיוחד אולי עדיף ללכת לרופא זמין יותר. תבדקי אפשרויות באסותא.

לפעמים גם עדיף לפצל לשני ניתוחים מבחינת ההחלמה, אז אם יש כפתורים ומשהו מורכב יותר, אז אפשר להתחיל עם הניתוח כפתורים בינתיים.

תבדקי גם אם את הדבר השני עושה גם רופא כירוג

אולי זה גם יקדם אתכם.

(אבל לא בדקנו עליו)

ולא יודעת כבר לגבי ד"ר ג'פרי, היה נשמע שהוא קיים במערכת אבל פשוט אין תורים.

(זו ילדה שרגישה לכל טיפול רפואי מכל סוג שהוא, לכן חשוב לנו לאחד בין הניתוחים כדי לחסוך לה, למרות שתיאורטית אפשר כל אחד בנפרד. את הדבר השני באמת לכאורה יכול לעשות גם כירורג פלסטי, אבל צריך קודם ייעוץ של אא"ג)

יש לך (או לאחרות) המלצות לרופאים מחוץ לירושלים?

לדעתי אז הוא עוד היה ד"ר...

מומחה ממש! ממליצים

האמת שאני אף פעם לא עושה סקירה מוקדמת, אני עושה אולטרסאונד רגיל בזמן הזה.

אבל גם טעות של זו שקבעה לך, היא אמורה לתת לך תור לפי תאריך ווסת אחרונה.

אולי תנסי לנדנד במוקד של הקופה

לק"י

הגעתי סתם עם הילדים.

אז רק מזדהה איתך...

הייתי פשוט קובעת סקירה מאוחרת ממש בשבוע הראשון שאפשר לעשות שזה בעצם התור שיש לך כרגע נראלי.

מוקדמת היא לא ככ משמעותית..

ובעצם אפשר לעשות מוקדמת עד שבוע 19 ומאוחרת אפשר מ20 או 21 אז זה לא כזה משנה אם עושים רק מאוחרת...

לבת שלי היה ניתוח בקיץ, וקבענו תור לביקורת,

לקחתי חצי יום חופש בזמן שלא התאים בכלל (הייתי צריכה לשתף מלא אנשים בהשלכות וכמה זה חשוב מרוב עקימות אף)

נסעתי באוטובוס עם הקטנים כי אין חניה וזה..

באמת הייתה טרחה עצומה

נפגשתי עם בעלי, עלינו למרפאה וגילינו שפספסנו ביום.

עכשיו עזבי את הטרחה והפאדיחה

תור חדש נקבע לעוד כמה חודשים ולבינתיים היא עוד עם ההגבלות של הניתוח ומפסידה מלא דברים..

הלוואי שהכל יסתדר לטובה!! אולי תתקשרי אליהם פעם בשבוע לראות אם התפנו תורים?

אבל נשאר לחכות עוד  חודש.

באמת לא חשבתי על זה..

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.

חד פעמי, משלוח אונליין, לחם עם ממרחים אוכל קנוי

הריון הוא זכות לזמן מוגבל בגלל חלון הפוריות ולכן לא הייתי לוקחת את זה כשיקול. בטח לא אם יש לך ילד אחד ואת רוצה עוד

גמני בשמירות בהריון, מסיבות אחרות אבל מתקשה לתפקד, בושה אבל לא שטפתי את הבית כל ההריון השני כמעט, כולל פסח.

הכנתי פעם אחת כמות גדולה של חצילים ומטבוחה ונקףאתי וזה מה שאנחנו חודשים בערב שבת עם דג ששמתי בתנור עם פרוסות לימון

שהשם יזכה אותך בהריון תקין ובידיים מלאות בעז"ה🙏

ב"ה יש לי 3 ילדים

2 גדולים בהפרש של 10 שנים מהאחרון בעקבות הלידות השקטות, וחשוב לי להביא לו אח או אחות שיהיו בקרבת גילו בע"ה 

מעבר ליכולה או לא יכולה

לזכור שגם ילד שנולד כבר הוא גם נשמה עצומה

וצריך את אמא שלו

אם צפוי שתצטרכי שמירה מלאה בעיני זה מצדיק עוד חשיבה

ואמאלה שאת צדיקה שאת רוצה עוד!

ומוכנה מצידך לשלם כזה מחיר...

אין לי רב אישי , ולבעלי אין זמן להתייעץ עם הרב שלו כי הוא במילואים וחוזר רק בשעות שלא מתאים להתקשר לרב.

שאלתי 2 רבנים ממכון פועה שאמרו לי לנסות כשהוא יהיה בן שנה, ורב שלישי שאלתי ברב על הקו שאמר לי לשלם לעוזרת בית..

ואת צודקת לגמרי, רק בגלל זה הדילמה, לפני שהוא נולד בכלל לא התלבטתי למרות שידעתי שאהיה בשמירה טוטלית בגלל ההיסטוריה, אבל ברגע שצריך להתחשב גם בתינוק קטן אז ההתלבטות יותר גדולה.

ותודה רבה ! הלוואי שהייתי צדיקה, אולי לא היתה התלבטות בכלל😅🙈

לדעתי רב שלא מכיר את הסיפור המלא זה לא רלוונטי

מה בעלך חושב על כל הנושא?

מצד שני הוא לא מעורב

הוא במילואים וגם כשהוא בבית אז הוא חסר סבלנות לצערי. שם אטמים או מבקש לצאת מהבית כשהוא בוכה..

יש מחלוקות רבות על זה

אם מחליטים ללכת על זה

הוא חייב לקחת אחריות כשהוא נמצא ולעזור

לא אפשרי להשאיר לך את הטיפול בתינוק לבד כשתצטרכי שמירת הריון

לא יודעת בן כמה הבן הקטן.. 

אני לא בנעליים שלך כמובן, 

אבל לדעתי האישית, 

לא הייתי מחכה. הייתי מנסה. 

ה' יודע את הכוחות שלנו- ואם הוא יתן בע"ה, סימן שאת מסוגלת.

יכול להיות קשה, 

אבל אפשר להיעזר בגדולים שלך, 

אפשר להיעזר בבייביסיטר או כל עזרה אחרת. 

תדברי איתו, 

ה' יעזור לך!! 

אני עשיתי ככה פעם

הלכתי לטבול ואמרתי ד' אם זה לא מתאים לנו אל תתן עוד אחד עכשיו

וואלה חושבת למפרע שזה לא היה אחראי מצידי

כי ידעתי היטב שלא מתאים לי ולכוחותי

אבל רציתי

והייתי בדכאון קשה מאד בהריון, עברו שנתיים וחצי ואני בקוש מתאוששת ממנו לאט לאט

כמובן על הילד לא מתחרטת לרגע והוא מתוק ומדהים

אבל זה אל היה קבלת החלטות מושכלת

(יש לצייםן שהייתי צעירה פחות מ30, זא הדילמה היתה אחרת)

חויתי דיכאון עם הגדולים הצפופים,

אבל הפעם יש גדולים שאפשר להעזר, אבל גם לא רוצה לבנות עליהם..

לא לטלפון.

לרב ולא לפוסק. (אולי רבנית יכולה גם להועיל..)

לחפש רב (גם לי לא היה, חיפשתי המלצה על רב מבין בנושאים כאלו, נסענו אליו זוגית, 

ישבנו דיברנו ליבנו הסברנו סיפרנו על עצמינו

יצאנו עם תשובה רוגע בלב סדר בראש והרבה בטחון בד')

אם בעלך משאיר לך את הדילמה אז לכי לבד

אבל ממש מעודדת

זה היה פעם ראשונה בחיים שהבנץי למה צריך רב ולא מספיק מענה אנונימי טלפוני

חיפשנו רב שמקבל זוגות להתיעצות

ומבין גם בנושאים רפואיים

ובנפש..

כי דכאון זה לא צפוי, למרות שיש טריגרים שיכולים לגרום לו בהחלט, אבל אפשר להיערך לאופציה כזו עם מטפלת זמינה שתלווה אותך בזמן ההריון ומוכנות לקבל עזרה ואף ליטול תרופות במידת הצורך

אני יכולה להגיד שהתייעצתי עם הרב פנירי, בית ההוראה "אפיקי מים", קשוב, אנושי, ומבין

כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו, ולא להגיע בסוף לקריסה, במיוחד שיש פה בית שלם, וזה לא רק ההשלכות על האמא.

אני לא יודעת בת כמה הפותחת, כי זה נתון משמעותי, אם יש אפשרות לחכות שנתיים, אפילו שנה וחצי, שהילד כבר הולך והוא פעוט ופחות תינוק-בעיניי זה משמעותי. ולהקדיש לזה משאבים כלכליים, ממש לראות בהוצאות האלה חלק מההוצאות של התינוק.

שאני אביא

אגב אנחנו לא מקפידים אחרי שירותים ליטול ידיים מכלי

נטילת ידיים אחרי שירותים | שאל את הרב - כיפה 

מנקים זורקים כל מיני דברים שנראים כמו שמישהו שכח. הם לא יודעים מה עושים עם נטלה, חלקם לא יהודים בכלל. אולי יפריע שזה צובר מים מסביב או לכלוך. או סתם מפריע בעין ליד הכיור המעוצב להפליא.

אם זה נראה כמו משהו יוקרתי שמישהו השאיר בכוונה אולי הם יגדילו ראש וישאלו קודם.

בכל מקרה בתיאום עם משאבי אנוש יגידו להם מה אמור להישאר ומה לא.

באופן כללי בחברות חילוניות פחות מקובל שאנשים מגדילים ראש ומביאים דברים מעצמם,

וספציפית יש רגישות מיוחדת לנושאים שיכולים להתפרש כהדתה ולכן הגיוני לבוא ולהציג את הנושא.

פעם הבאתי טוסטר מהבית שאוכל להכין טוסט בטוסטר כשר

איך יצאו עלי שלא עושים את זה ומה נראה לי, הייתי פעורה בתחילת דרכי בהייטק

גם כשהסברתי שאני מבינה שמוצרי חשמל זה רגיש ועשיתי טעות

זה לא התקבל בהבנה, זה לא היה רק כי זה מוצר חשמל (זה היה התירוץ הרשמי) זה היה על ההגדלת ראש. כאילו מישהו הזיז את הגבינה שלהם.

(אגב כשאנשים הביאו מכונות קפה בוטיקיות מגניבות אף אחד לא פצה פה.. עד כאן אסור להביא מכשירים חשמליים מהבית)

כמו שהיום מסתכלים עקום אם אני קונה חלב למשרד כשנגמר.

מבחינתם הכמות שנרכשת אמורה להספיק לשבוע ותתמודדו. ויש חלב אלטרנטיב של מגניבים אז בכלל איפה הבעיה..

אם מישהו קונה מבחוץ זה מציג את המש"א באור קצת חיוור,

הייטקיסטים, לכי תביני 😄

יש ניואנסים בתרבות ארגונית הזו ואני בהחלט יכולה להבין את הבסיס לשאלה.

ולא ראיתי שום דבר ממה שתיארת

למי אכפת אם מישהו יביא חלב?

המקרר היה מלא בכל מני דברים שאנשים הביאו לעצמם. ואף אחד לא היה שם לב אם הביאו עוד חלב.

בטוחה שגם לא היה מפריע שיביאו טוסטר. אולי אולי רק בקטע של החשמל.

ונכון שנטלה יכולה להזרק על ידי המנקה

או שהיא תשתמש בזה לשים סקוטצים

אבל זה סתם מחוסר ידע

אם הפותחת תבקש ממשאבי לקנות נטלה בטוח שלא יהיה אכפת להם 

כשיש כמה קומות של עובדים והמון אנשים והמשאבי אנוש עסוקות באלף דברים וממש לא על כל מה שקורה אז באמת אף אחד לא יראה את זה בכלל.

אם מדובר בחברה של 50-60 איש אז כולם מכירים את כולם ורואים הכל וזה יהיה די מוזר פשוט להניח נטלה בשירותים

בלשים נטלה.

זה אביזר שקיים בכל שירותים של אולם ארועים או מסעדה. לא איזה משהו כזה מוזר ויוצא דופן.

אז יבינו שזאת היא ששמה נטלה, אז מה?

הייתי נגשת או כותבת לאחראית משאבי אנוש שיש לי צורך בנטלה ומודיעה לה שהנחתי אחת בשרותים. וזהו 

אם היא תבקש ממש"א זה לפי הפרוטוקול,

הגבתי למה יש בסיס לחשוב שזה לא יתקבל בעין יפה כיוזמה פרטית ללא תיאום.

החל מחוסר מודעות ועד לעקימת אף

(לא שזה כזה נורא, כן? אבל יכולה להבין את השאלה)

לגבי החלב, יש הבדל בין להביא אוכל אישי מהבית לבין לרכוש מוצר שהחברה אמורה לספק.

במקרה הראשון מש"א לא אמורים לדאוג לזה, במקרה השני זו אחריות שלהם ואם מישהו משלים זה יכול להיות מתורגם כחוסר שביעות רצון מהשיקול דעת שלהם, סוג של התערבות לא ראויה. אם הם החליטו ש10 בקבוקים בשבוע זה מספיק לצורכי המשרד, מי אני שאקנה מיוזמתי לפני הזמן.

זה ניואנסים.

כמובן זה לא מחייב אבל נפוץ בחברות מאוד הייטקיסטיות חילוניות.

הפותחת חדשה במשרד ורוצה לוודא איך לעשות את זה יפה בלי לעצבן.

כי זה נוח להשתמש ולשפוך עם זה (נניח שמים סבון ומים ושופכים על השירותים).

ואז זה באסה וגם מטלות נעלמות (זה לא קטע אנטי דתי, רק כי זה נוח לניקיון ולא חושבים)

אז אם המשרד קטן ומנקה קבוע- כדאי לדבר ולבקש שלא ישתמשו בזה

אם הצוות מתחלף זה יותר באסה. אצלי בלימודים יש חוט שמחבר את הנטלה לכיור בגלל זה, אבל לא יודעת אם הייתי מבקשת בשביל עצמי כי מרגיש לי טיפה חוצפה (אצלי זה המוסד שם. מוסד לא דתי אגב. אוניברסיטה רגילה…)

מאד זריזה ומקצועית.

כמובן כל הטיפולים בגז צחוק.

כל הילדים שלי עברו אצלה....

הריון תקין ומשעמם, בידיים מלאות ובבריאות שלמה.

אצלי הבייבי שהגיעה אחרי התאומות מאד מאד רצה גם פגייה

אז ממש התאמץ לשאוף מים מקוניאליים, והופה- ישר לפגיה עם תמיכה נשימתית

בקיצור העיקר בבריאות ובידיים מלאות

מלא נחת

מקווה שהלכת לעיבוד לידה 😛

חיבוק גדול!!

איזה קשה זה לחיות בכזאת אווירה

את אלופה שאת לא נשאבת לשם ורוצה לשנות

באופן כללי

כשהבעל עובר דברים עם עצמו אני בגישה שנכון לנשום עמוק ולחכות שיעבור. זה קשה ממש אבל את לא יכולה להוציא אותו משם בכוח.

ניסית פעם לדבר איתו? לשמוע איך הוא רואה את הסיטואציה ואיך הוא מרגיש איתה?

הוא שם לב לזה שזו ההתנהלות שלו? רוצה לצאת משם?

אם כן אפשר להציע לו הצעות. אם לא - לנסות לשנות אווירה מסביב ולהתפלל שהוא ירצה להצטרף

נשמע שיכול להיות שהוא מדוכדכך או אפילו קצת בדיכאון.

לכן אולי כדאי לנסות לעבןד עם דברים בכיוון הזה..

אם הוא בעניין של שינוי דבר ראשון להציע לו בדיקות דם - מחסור בכל מיני ויטמינים יכיל לגרום לכאלה תחושות שהכל שחור ומבאס.

הייתי מנסה לעשות בבית מסורת שכל ערב בארוחת ערב/כשהולכים לישון אומרים דברים טובים שהיו לנו היום.

להפעיל מוזיקה

ללכת להתאוורר בחוץ, לפגוש חברים, להיות עסוק בעשייה חיובית שהוא אוהב..

חבר טוב יכול להיות טוב גם מהבחינה הטיפולית - מישהו לדבר איתו ולאוורר את הרגשות מחוץ למסגרת הביתית, ואולי מחוץ לתחושות הלא נעימות שהוא חש כלפייך כי הוא מתבייש ממך שככה הוא.

חוץ מזה עוד שאלה -

הוא רק עזב את העבודה הקודמת או כבר מצא עבודה חדשה? יכול להיות שגם יושב פה החשש ממה יהיה הלאה.. מבחינת פרנסה, חשש מה יהיה בעבודה הבאה מבחינת היחס אליו...

שוב חיבוק עצום לך על ההתמודדות 🩷

נגעת לי הלב...

אני חושבת שהעבודה היא שלך מול עצמך ולא איך לחנך אותו אחרת.

זה ממש בסדר ולגיטימי שהוא לא סולח בקלות כשמבקשים סליחה.

הוא זה שנפגע ולא את, לכן את לא יכולה להגיד מה רמת הפגיעה.

מספיק שהוא יודע את החשיבות של הסליחה (בפעם הראשונה שאמרתם לו) וזהו.

אין צורך לחזור על זה שוב ושוב.

זאת בעיניי אפילו מעלה שהוא יודע לשים גבול.

זה לא אומר שהוא לא טוב לב.

הוא לא חייב להיות חבר של כולם, בטח לא של ילד שפגע ורב איתו.

ואני חושבת שזה סימן טוב שבבית ילדים קצת מתפרקים ולא "מושלמים" כמו שהם בחוץ.

לא אמרת בן כמה הוא, אבל חוסר עזרה בבית לא מכמתת טוב לב.

ופעם שמעתי הרצאה של ענת נתן על מקרה ממש דומה.

אח טוב לב שתמיד עוזר, ואח לידו שמתחמק ופחות ממושמע - ההורים שאלו איך לחנך את הילד השני שיצא כמו הילד הראשון - היא ענתה שדווקא הילד הטוב והמושלם הוא זה שמעלה אצלה נורות אזהרה של ילד מרצה, והילד השני זה ילד בריא ונורמלי.

כמובן שאפשר לצריך לשים גבולות, למשל בשפה שהוא מדבר אליכם בבית , אבל שאר הדברים שכתבת לא נשמע משהו חריג ובטח שלא מסמלים על חוסר בטוב לב.

לא נראה לי שכדאי לשפוט התנהגות ילדית בריאה ונורמלית - שהיא בטבע שלה קצת אנוכית וזה בסדר - כחוסר בטוב לב.

התכוונתי שהילד השני יותר רגיש, הוא שם לב אם מישהו בלחץ, עצוב ויוסי לפעול בהתאם.

ובלי קשר אני מאמינה בטוב לב, היום זה נהיה באופנה לדאוג לעצמך קודם כל ולשים את עצמנו בראש הרשימה. אני לא כזאת, אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו אנוכיים, ומתפללת שיהיו רחמנים, סלחנים ורגישים לאחר, גם אם זה קצת על כבודם וחשבונם. כמובן שהכל במידה, בסיפור הנוכחי עם החבר לא נשמע שעבר פה איזה גבול חריג, אלא מריבות ילדים סטנדרטית. 

ולא משהו חריג שמצריך טיפול.

את מצפה ממנו לנהל ריב בוגר כשאפילו אנחנו המבוגרים לא תמיד מצליחים.

אני לא מאמינה בלדחוף את הילד לסלוח.

אפשר לדבר פעם/ פעמים וזהו.

הכי משמעותי וחזק זאת דוגמה אישית.

אבל לרוב דוגמה אישית הם יאמצו בגיל בוגר יותר.

אני חושבת שיש דווקא לפעמים צדקנות לצד השני - לא כל משהו שנחשב "מעשה טוב" זה בהכרח מגיע ממקום נכון ומלב טוב.

ואני הייתי כמו הילד השני שלך- הכי שמה לב לסביבה, עוזרת לפני שמבקשים.

אני לא יכולה להגיד עליו כי כמובן לא פגשתי מעולם ולא מכירה מספיק, אבל אצלי זה הגיע מקום לא טוב, מריצוי ואובר רגישות שלא ידעתי לווסת.

מהמעט שקראתי פה, יכול להיות שהילד הרגיש הוא החריג יותר והפער בינהם נותן לך להרגיש שהשני לא בסדר.

זה טבעי

זיהית משהו אצל הבן שלך וזה מבאס אותך

התנהגות עם מסיכה-

להעלים את זה ששמת לב למסיכה ולשדר הרבה חום ואהבה.

מה עוזר לקלף שכבות כאלו של מסיכות זה חום, רכות, אהבה,נתינה וכנות שאינה דורסנית.

הוא קיבל תעודה מדהימה ואני ובעלי נפעמים מההבדל בהתנהגות בין הבית לכיתה.

כאילו מדובר על ילד אחר.... 

בהצלחה!!!

כשההורים רואים את האור בילד שלהם ובחוץ פחות, מאוד קשה לעזור עם זה.

אם בחוץ הוא פורח והאתגר הוא בבית אתם כבר במצב טוב מאוד.

אז קודם תשמחי מכל הלב שיש לו תעודה טובה והוא מוקף ואהוב בחברים. ב"ה!!!

רק בשלב השני לנסות להבין מה גורם להתנהגות שלו בבית ואיך אפשר לשנות את זה.

אגב לפעמים השינוי הוא שמישהו מבחוץ אומר לנו שהילד לא יהיה כמו שאנחנו רוצים ומותר לו להיות שונה ולעשות דברים בדרכו.

אני רושמת את זה בגלל מה שאמרת על הפן באישיות, לפעמים כשלומדים לקבל את התכונות והמאפיינים של הילד ולא מנסים לשנות אותו לחשוב כמונו או לעשות דברים בדרך שאנחנו מכוונים אליה, משהו שם נפתח.

הייתי מסכמת את זה לשלבים הבאים:

1. ראיית הטוב- הודיה על הצדדים הטובים בו. גאווה במה שמתבטא בחוץ.

2. קבלה של תכונות האופי, האישיות, המאפיינים האישיים.

3. אהבה של הילד ללא תנאי.

לעבוד על השלבים האלו לפי הסדר, ובעומק של הדברים. להתמודד עם התחושות שעולות.

להאמין בעומק שהוא טוב, הוא מבורך. לאהוב אותו חזק אהבת נפש של הורה לילדו, אהבה שאינה תלויה בדבר.

רק אחרי 3 השלבים האלו, לעבור לשלב 4, שזה עיצוב ההתנהגות במרחב המשותף באופן שיכבד את כולם.

את כותבת באופן כנה ופתוח, אני חושבת שזו אבן דרך חשובה להתקדם לפתרון אז כל הכבוד. חשוב להכיר בבעיה כמו שהיא ברבדים העמוקים של האינטריגות מול הילדים, כדי לנטרל את הבעיה מהשורש.

בהצלחה!!

לא נראה לי כזה משנה אם זה בן או בת. לכל ילד דינמיקה אחרת עם ההורים שלו, ומה שמתאים לאחד לבקש לא בהכרח יתאים לאחר.

אם לך נוח לבקש מאמא שלך וזה יסתדר אז מצוין, אבל מול אמא שלו זה לדעתי החלטה שלו, ואם לא מתאים לו לבקש אז עם כל הצער הייתי הולכת על פתרונות אחרים..

במקומך הייתי מבקשת שיקח חופש ביום הנישואין, דואגת לבייביסיטר לתינוק בזמן שהילדים במסגרות (ואולי אפילו עוד כמה שעות אחרי) ויוצאת עם בעלי למה שמתאים לנו -

מסלול, סדנה, יצירה משותפת, פיקניק בים, חדר בריחה, מסעדה.. כל דבר העולה על רוחכם

ולא היה מי שישמור לילה

אבל יום כן היה בייביסיטר

אז יצאנו בבוקר לבית קפה (אני אוהבת חלבי)

אחר כך לים

ובערב לאכול בשרי (בעלי אוהב בשרי)

היה ממש כיף ומשחרר

בעלי לא זורם על מסעדות בכלל זה מה שמבאס

הוא אוהב את כל האקסטרים ואני הרבה פחות וגם עם תינוק קטן אז לא שייך

מה עוד אפשר לעשות? 

אפשר לעשות משהו אחד שאת אוהבת

ומשהו אחד שהוא אוהב

איכשהו לשלב...

יש מקומות יפייפיים עכשיו עם כל הפריחה והירוק, לקחת סל פיקניק, להכין קפה חם.

תביאי איתך משחק זוגי נחמד. 

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

בסביבות גיל 1.8 זה עבר לה.

אצלנו הרגשתי שזה סוג של תעסוקה בשבילה.

הבעיה היא שהיא לא מוכנה לרדת מהכסא אוכל

והיא עוד לא הולכת

ואם היא תמשיך לשבת כל היום איך היא תתקדם?

בת 1.2

בימים האחרונים שמתי לב שזה כשהיא רואה את הכסא אוכל או את הבננות על המקרר.

התחלתי להסיח את דעתה כשאני יודעת שהיא אכלה לפני שעה- שעתיים. היא באמת זורמת ורגועה כי היא לא באמת רעבה.

בדכ בסביבות ארבע אני מביאה לה כריך או משהו עד הארוחת ערב..

אלא שזה תעסוקה כיפית לה או שסתם תמיד טעים לה עוד אוכל אבל היא לא באמת רעבה

אולי זה קפיצת גדילה או משהו ויעבור?

ותנסי כשהיא מבקשת להביא לה לשתות, אולי היא מערבבת צמא ורעב.

בעיקר בעלי משתגע מזה

כי הוא כל היום איתה

היא יודעת יפה לבקש לשתות ותוך כדי הארוחה מבקשת שתיה גם מידי פעם

לא מדברת אבל דורשת את שלה יפה מאוד 😅

חשים רעב כשבעצם הם צמאים.

לא יודעת אם זה המצב אצלה אבל זה שיודעת לבקש לא בהכרח אומר שהיא תמיד מזהה נכון מה היא צריכה.

בגדול באמת לא כדאי להתערב לילד יותר מדי במנגנון רעב ושובע, במיוחד אם את אומרת שהיא ממילא קטנה ורזה, סתם רציתי לומר אולי זו הערה מיותרת 🙃🥴

בכל מקרה אם היא מבקשת משהו ספציפי לאכול

אין שום מצב לתת לה לשתות או לאכול משהו אחר

עקשנית הבחורה

חחח

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

אבל כשאוכל 6 ביסקוויטים ומבקש עוד ועוד, זה כבר לא ממש נשנוש אלא ארוחה, ולכן תוהה לעצמי אולי להכניס ארוחה במקום הנשנושים האלו 

בשעה 4,5