פורום הריון ולידה (עמוד 7)

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

את מרגשת אותי כל פעם מחדש, תודה רבה מכל הלב 🙏❤

מקווה שתמצאי מידע

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

אבל בסוף לאף אחד בעולם אין שליטה לגבי כל מה שאמרת

מנסים את הכי טוב ובסוף הכל ביד ה'

זה בעיקר אמונה ותפילה

ולדעת שאנחנו רק שליחים להביא נשמות לעולם

אולי את צריכה חיזוק באימון בעצמך? בטחון עצמי?תאמיני בעצמך.

שאת מסוגלת ויכולה.

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

חולצות מכופתרות https://www.next.co.il/he/shop/boys/collection/schoolwear/shirts?p=1#0

טייצים ארוכים https://www.next.co.il/he/style/st701516/t39832

טייצים קצרים https://www.next.co.il/he/style/st987106/a05641

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

נעימים כאלו לא כמו הסוג שעם פליז בפנים

סטייל אנגליה בחורף עם גרביים חמות גבוהות חחח. מאז לא הזמנתי מכנסיים מסוג פשוט.

מכירה את הבגדי גוף. מעולים למעברים. לחורף מעדיפה חמים.

לק"י

אבל מוכרים אותו גם בארץ. כמעט ולא נתקלתי במכנסי טריקו מבד כמו של החולצות.

לא מבינה מה הקטע...

אם אני צריכה כמות ולהמשך לשנים הבאות שווה להזמין אחד ולהחזיר ואח"כ מזמינים כמות ו"רצים" על זה בשנים הבאות.

זה מה שנח בבנים.

קטן- קונים אותו דבר מידה מעל....

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

צריך למדוד את עצמך, מנסיוני טבלת המידות שלהם מדייקת לרוב. לפעמים המידות באמת טיפה גדולות אבל זה גם תלוי בגזרה של הבגד. הרבה פעמים הם כותבים אם זה אוברסייז או צמוד.

יש שם המון, גם חצאיות, שמלות, חולצות - הכל. ובמידות שאין בארץ בקלות. כמו כל קניה בחו"ל (ויותר מאשר אצל ילדים) יש כאן סיכון לחוסר התאמה, אבל מצד שני יש מבחר ואיכות של בגדים צנועים . שווה ממש לנסות. גם נעליים, גרביים, הכל מאד איכותי.

5 ב150-130 בד נעים ואיכותי

אין כאלו דברים פה במחיר כזה

חשבתי לקנות את הפריט מ- Next - https://www.next.co.il/he/style/SU666245/G42227

יש בכל מיני צבעים וגוונים

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

קונה בעיקר לבנים. הם לא אוהבים כל מיני. מעדיפים גזרה מסויימת ואז יש כמה צבעים וסגרתי מלתחה.

לבנות קונה טייצים ותחתונים.

מכירה את המידות אז לא צריכה להתלבט.

בעיני סוגר פינה.

אבל אם לך הקונספט לא מתאים הכל טוב.

כל אחד ומה שנוח לו

פוקס וכד לא מתקרב לאיכות של נקסט

וזה גם נוח לי

מזמינה מהבית ותוך כמה ימים נמצא בסניף דואר

בלי לחץ בכלל. פשוט לומר שוב ושוב שאת לא מרשה ולתת לו חיבוק במקום

זה חשוב גם כדי שילמד לא לגעת שם לנשים אחרות כמו המטפלת במעון או סבתא.

ובכללי חשוב שהמגע יהיה בגבולות שנעימים לך.

שהילדים שלי נוגעים לי בחזה, כמו שלא מפריע לי שהם נוגעים לי בבטן או בידיים, בטח ילד קטן ותמים

הוא עוד ינק, ככה שזה ממש כמו שהוא ייגע בבקבוק

כלומר אם את מרגישה חוסר נעימות שהוא יגע בך שם זה הכי נורמלי בעולם (גם אני הייתי מרגישה ככה) ואפשר פשוט להזיז לו את היד בנעימות ולהגיד לו איך החיבוק נעים לך.

ואם זה לא מפריע לך ורק רצית לוודא שזה תקין אז תתעלמי ממני 😂

בעיני, אם זה מפריע לך תזיזי לו את הידיים באלגנטיות,

אם זה לא מפריע לך, נראה לי עזבי, הוא קטן ותמים.

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

ממש לא כדאי לחכות עד הבוקר!!

לפחות אשן שעה שעתיים, לא?

אישית כשזה קרה לי נחתי שעתיים + בבית ואז נסעתי אבל אני קרובה לבית חולים

ועדיין לקח כמה שעות עד הלידה

כשיש ירידת מים ללא צירים במילא נותנים לגוף לנסות לפתח לידה עצמאית.. למה לא להעביר את הזמן בבית?

כמובן תוודאי שאין דימום או מים מקונאלים

אבל היא אמרה שהיה טיפה גוון ורוד.

אני בן אדם לחוץ אז הייתי טסה למיון באותו רגע אבל נראה לי שזה גם ההנחיה שאם המים לא צלולים ושקופים לנסוע מיד ולא לחכות.

@*אורחת מה איתך?

לכן אומרים להגיע עד שעתיים שלוש מהירידת מים

מכיוון שכתבת שיש צבע קצת ורוד, אז אולי צריך לחשוש מקצת דימום שהתערבב במים, ואז עוד יותר כדאי לנסוע לבית החולים. ככה נראה לי.

מקווה שהכול בסדר!

הלכתי אחרי שעתיים כי הרגיש לי חסר אחריות להשאר בבית, ותכלס חיכיתי שעה בבי''ח...

בכל מקרה אני כבר אחרי, ברוך ה'!! לידה קלה ומהירה, אמן על כולכן

שלא עניין אותם גוון ורוד או אפילו דם, כל עוד שהמים צלולים ולא מקוניאליים

באמת מים מקוניאליים (בצבע ירוק) זה הכי מלחיץ (אני יודעת גם מניסיוני). על הצבע הוורוד רק שיערתי... ב"ה שזה לא היה מלחיץ, והכי ב"ה שהייתה לך לידה קלה ומהירה! (אני סתם בטראומה בכל פעם שאני שומעת על ירידת מים - היה לי שלוש פעמים, וכולן התסיימו בקיסרי)

אני לא חושבת שלכעוס עליה וגם לרדוף אחרי קשר איתה זו עמדה בריאה נפשית. את מכירה אותה ומה הציפיות שלה מהקשר בניכם. אין לך שליטה על זה, אין לך למה לצפות לקשר יותר חם או צפוף.

יש זוגות שבקושי מתקשרים להורים ובאים פעם בחודשיים- שלושה והם בסדר גמור עם זה. הכל שאלה של מה סוג הקשר שאת מחפשת.

זה בהשוואה לצד שלך? כל עניין הבנים/ בנות שהזכרת יכול גם לשחק תפקיד, לא אומרת שזה נכון או הוגן, אבל פשוט להבין שככה היא.

בצד שלך אחים נשואים מקבלים את אותו היחס כמו הבנות?

כנראה יש הרבה משפחות שזה מקובל שהבת "צריכה" יותר קשר מאמא שלה מאשר הבן. בין אם זה מגיע מהבת או מהאמא, או גם מגברים שבדרך כלל מחפשים יותר ספייס.

הכל שאלה של מה מקובל ומה מצופה ממנה. זה לא עניין של להצדיק אותה או לא. הציפיות המוגזמות ביחס למציאות, ששוב אין לך שליטה עליה, פוגעות בעיקר בך וברווחה הנפשית שלך.

אז חיבוק דבר ראשון, נשמע מצב לא נעים.

ושאלה

בשביל מי את נפגעת?

בשבילך?

בשביל בעלך?

בשביל הילדים?

לבעלך זה מפריע כמוך? הוא מתלונן?

אם זה בשביל הקשר עם הילדים או בעלך עדיף להם כנראה שתנסי לראות בה את מה שהיא כן יכולה לתת, כי טינה כזאת כלפיה בתוך הבית תגרום להם להתרחק ממנה.

אי אפשר לשנות אותה

ואי אפשר לצפות ממנה להיות החמות שחלמת שהיא תהיה.

אבל אפשר ליהנות מהמעט שהיא כן יכולה לתת.

גם הקשר שלי עם חמותי הוא בעיקר מצידנו

ואני לא מרגישה שאמור להיות אחרת, היא כל החיים השקיעה בילדים, עכשיו זה הזמן שלהם להחזיר לה נחת.

מבחינתי כל הקשר איתם זה התפקיד בעיקר של בעלי, הוא רוצה שהיא תכיר את הנכדים? שיתקשר אליה יותר. שיגיע בימי חול, שיפתח את זה איתה.

כל השיחות איתה זה מיוזמה שלנו ולא מיוזמתה, ולא חשבתי עליה רע מעולם בגלל זה. זה תפקיד הילדים להתקשר להורים בגיל הזה

אני משתדלת לתקשר איתה לפי הכוחות שלי אבל הקשר הזה לא מבוסס עלי ולא באחריותי.

וגם ההשוואה לבנות שלה לא בריאה.

כלה לעולם לא תהיה בת

כשהבנות של חמותי יולדות היא עוצרת את החיים לחודש לפחות כדי לעזור להם

אני לא מצפה לכזה יחס.

באופן כללי אני לא מבקשת ולא מצפה ממנה לעזרה

הילדים שלך ככל הנראה לא מבחינים בשינוי ביחס. אלא אם כן תספרי להם.

אלא אם כן אין כבוד בסיסי גלוי לעין (לא פרשנות), פגיעה בדיבור וכו'

במצב כזה אני לוקחת צעד אחורה.

והאמת השנאה שלך משדרת מצוקה. חסר לך שיראו אותך

אני יכולה להבין את זה שהיית רוצה שיתעיחסו אלייך אחרת ויתעניינו יותר

אבל (ופה מגיע חלק שבו אני אומרת מה שאני חושבת ולכן אם את רוצה רק הכלה והבנה תעצרי פה)

חמתך לא מחויבת להוריד ממך עומס ולהזמין אותך לשבת.. היא בכלל מודעת לעומס ולצורך שלכם? נשמע לי שלא כי אתם בקושי מדברים איתה

אגב יש לכם אפשרות להתארח רק לסעודה אחת ? כי אם אתם צריכים להגיע לשבת שלמה שלא כמו שאר האחים/ יות - שתדעי שזה הבדל משמעותי בטרחה

ועוד משו - אני בעד שתראי את עצמך. לא נראה לי כיף להתארח אצל משפחה שאת מרגישה אליה רגשות כאלה קשים

יש חלופות שיקלו עלייך ולשם הייתי מכוונת

וגם - אם זה משו שבהתחלה היה נח לכם,לא להגיע אליה כל חודש נניח לשבת, אז אני מניחה שהיא התרגלה לזה ואם כך אין מה לבוא בטענות דווקא כשיש עומס (זה רק בהנחה שזה המצב)

אני חווה את זה אמנם לא מחמותי אלא יותר מסבתא של בעלי.

הייתי מנסה להסתכל על הצד החיובי- זה עדיף מחמות שמתערבת ונכנסת לחיים של בני זוג..

יש תעדוף ילדים אחרים

וחוסר יוזמה בקשר

לא רואה סיבה שהיא תהיה אחראית להתקשר

שיתקשר הוא

והיא ממש לא חייבת לארח

אירוח זו בחירה

לא נעים שהיא מתעדפת ילדים אחרים

אבל לא באמת אפשר להתערב בבחירה שלה

אם אין קשר תקין מספיק עם משפחה

אפשר למצוא אלטרנטיבות

(אני מצאתי)

והיא אישה מקסימה ומתוקה ואנחנו בקשר מצוין.

אף פעם לא חשבתי שהיא צריכה להתקשר אלינו או לבוא אלינו.

והגיוני שלבנות שלה היא מתקשרת יותר, והאמת היא שזה לא מפריע לי בכלל.

יכול להיות שזה עניין של ציפיות.

אף פעם זה תקין בעינייך? קשר אמור להיות חד צדדי?

לא שהיא טלית שכולה תכלת, אבל לא רואה בזה בעיה.

גם כשהם מדברים, השיחות טכניות של פחות מ 90 שניות..

כשמתארחים פעם בכמה חודשים לסעודת ליל שבת יש יותר שיח. לא מצפה לתקשורת מעבר לזה.

אנחנו לא מתארחים יותר מבחירה, לפעמים הבחירה הזו הכי טוב לכל הצדדים.

לפותחת, נשמע מצב ממש קשה וכואב, שולחת לך חיבוק!

מה הכוונה להפסיק ואז להתחיל?

האם את לוקחת גלולות וחווה דימומים, או שעוד לא התחלת ואת רוצה להיערך מראש?

לא תמיד יש דימום כשלוקחים גלולות. וגם אם יש, לא תמיד זה אוסר.

אישית, כשאני לקחתי סרזט, היה דימום הסתגלות שאסר, אבל זה היה רק כמה ימים ואחר כך היתה תקופה ארוכה של שקט.

לא ניסיתי לעשות משהו כדי למנוע את הדימום.

אני חושבת שרק אם היה דימום שנמשך הרבה זמן, הייתי מחפשת פיתרון.

באמת לא הייתי ברורה

תבררי במכון פועה מה בדיוק ההמלצה.

ההמלצה להפסיק את הגלולות ואז להתחיל פרימולט עוד כמה ימים. נשמע לי מתסכל ממד. אז רציתי לשמוע מניסיון מ אם צריך יש דרך יותר קצרה

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)

יש חדרי לידה של לידות טבעיות... אבל לא זוכרת פרטים

לא דחפו כלום. התעניינו, ניסו להבין את הבחירות שלי וקיבלו אותן. לא לחצו לשום דבר

בקשר למאיר ליוויתי קרובת משפחה אמנם עם כל ההתערבויות אבל הגישה שלהם היתה מאוד עדינה ולא הלחיצו את היולדת לעשות משהי שלא רוצה

לעומת זאת באיכילוב ממש הפעילו לחץ ומניפולציות ואם עמוס שם שזה בד"כ ואישה לא רוצה זירוז אפידורל וכו יכולים להשאיר אותה בחדר טרום לידה עד הרגע האחרון.

אם באמת חשוב לך גישה טבעית ואין לך לידות מאוד מהירות ממליצה לך לשקול לסהוע קצת יותר רחוק. לניאדו.. הר הצופעם..

פעמיים, האחרונה לפני 5 שנים

מה חשוב לך?

המיון המיילדותי לא עמוס. יצא לנו להגיע כמה פעמים והם מקשיבים למה שמספרים ושואלים שאלות. הרגשתי שראו אותי. בחדר לידה היה נעים ומרווח. נתנו לי להיות במקלחת כמה שרציתי. לידה אחת לקחתי אפידורל ובאחת לא.

החדרים של הביות חלקי 3 בחדר, ביות מלא 2 בחדר ובאפס הפרדה לא הייתי. בביות חלקי ומלא יש תינוקיה, באפס הפרדה אין.

האוכל סביר, הרבה יותר טוב משערי צדק

חפשי בכרטיס שלי את הסיפור לידה

המליצו לי כמה

רחוק לי.

ולמרות שזה רחוק לי תוהה אם זה כדאי.......

הבנתי גם שמקבלים שם שובר לבית החלמה ביכורים?

ומאוד לא ממליצה

מעניין מי היולדות שיולדות בחדרים האלו

לפי מה שקראתי יש להם חוקים ממש נוקשים כדי להכנס ללדת שם

פעמיים, פעם אחרונה לפני שנה

היה ממש בסדר

אוכל נחמד, אחיות נחמדות

בפעם שלפני הייתי בשבת וזה היה יותר קשה

את נשמעת מיוחדת ומהממת

בהשראתך מנסה לכתוב גם (עד עכשיו הרגשתי שזה יום קשה מדי, שבו כל הקשיים של הילדים חברו יחד להצפה אחת גדולה...):

תודה על הסעה בבוקר לילדונת, שמחייבת אותנו לקום מוקדם - ועוד להיות עליזים ושמחים כדי שגם היא תקום עליזה ושמחה.

תודה שהיום הסתיימה סדרת הטיפולים של הקטנה אצל קלינאית התקשורת, ואף שהיא לא הבינה את זה - היא נהנתה ממסיבת הקורנפלקס שעתה לה הקלינאית.

(ותודה גם על כך שבע"ה תהיה בעתיד עוד סדרת טיפולים, כי צריך...)

תודה על כך שהילדים היו עצמאיים בארוחת הערב היום, וחיממו לעצמם מרק מהמקפיא (גם אם אחת מהמנות הלכה הישר לרצפה באדיבות ילדה בת שנתיים).

תודה על סרטים במחשב!... מה היינו עושים בלי דודו ורחלי הקטנה - איך היינו מרגיעים ילדות קטנות ועצבניות?

תודה על כך שבעלי לקח איתו לקניות את הילדונת שהייתה בהתקף. אמנם הוא נאלץ להתמודד עם הרבה פדיחות בדרך, אבל לפחות לי היה קצת שקט לזמן מה...

תודה על כך שהצלחתי להסביר לילד למה התעצבנתי עליו, וש - נס גדול! - זה באמת הרגיע אותו.

תודה על חגיגת בת מצווה בשבוע הבא, שדורשת מיליון קניות והכנות, והכול ברגע האחרון כמובן, אבל היי - מדובר בשמחות!

תודה על זמן אישי חמוד עם ילדה חמודה, שהיה לפני שיחת טלפון קצת מאתגרת עם המורה שלה...

תודה על כך שהיום הבית יחסית לא התבלגן! ושאתמול שלושה ילדים חמודים סידרו אותו במקומי (גם אם זה אומר שלחלקם היה קשה לקום בבוקר...)

באמת תודה על החיים הללו, שיוצרים תמהיל מדויק של שמחות ואתגרים - כשזה שרק הקב"ה יכול ליצור!

ששתיכן לא מתכחשות לקושי, הוא קיים ושזור בין המשפטים, אבל מוצאות גם על מה להודות!

אם אני אנסה לדייק יותר מה שאני רוצה להגיד, זה שאני פחות מתחברת להודיה מהמקום שוואי איזה טוב לי ורק טוב לי. החיים לא כאלה, הם מזמנים יום יום שעה שעה גם אתגרים, ולא תמיד קל, הרבה פעמים לא קל, והחכמה להסתכל עליהם, להודות בהם ולהודות עליהם!

זה תבונה שהתגבשה בי בתקופה האחרונה

באמת בעקבות עומס מבורך והרבה אתגרים, אבל היי! ב"ה שמתוך בריאות ולדברים טובים שחיכינו להם

הקושי קיים, לא מבטלת אותו, עמוס ומאתגר אבל גם שזור בהודיה אינסופית...

שהתיישבתי לכתוב באפיסת כוחות אחרי יום מאתגר במיוחד,

ובאתי לכתוב פריקה על כמה דברים יש לי לעשות ואיך אני עושה את זה

ולהתלונן על הבלגן ועל זה שהכל עליי

והתחלתי לכתוב שבעלי לא בבית - ונזכרתי כמה זה לא מובן מאליו במצב שלו שהוא יוצא ללמוד

וכמה אני כמהה לזה שזה יהיה דבר רגיל, אז שיניתי את השורה הראשונה להודיה על זה

וכל השאר בא בעקבות זה

@מתואמת תודה ששיתפת 3>

ואולי נמשיך את השרשור על אותו הדרך?

וגם אני בעד להרחיב את השרשור! (שלא ארגיש שאני היחידה שרכבתי על השרשור שלך🤭)

הגומי של המכונה נקרע והיא כבר באה בימים וכל הפעלה זה הצפה של הבית

קפצתי לי למקס קניתי איזה דבק איטום ובינתיים נראה שזה סבבה (מטפטף ממש מעט) ואוכל להמשיך לכבס עד שתגיע המכונה החדשה בעז"ה אז שבח להשם!!

וגם הבית שלי מטורלל אבל היה פה ערב נחמד מאוד עם הקטנטנים שלי ובעלי ותכלס זה מה שחשוב

תודה על החיזוק בראיית הטוב♥️

כי אני מרגישה שזה באמת מאתגר אותי...

תודה לה' שיש לי 6 אוצרות שמתוכם תינוק מתוק מתוק שמוציא שיניים או משו וכ-ל היום היה על הידיים.

תודה לה' שלאחים שלו יש גם ידיים והם מחזיקים אותו לפעמים.

תודה לה' שיש לנו בית. הפוך, מלוכלך, עמוס- אבל בית. ועד שבת בע"ה הוא גם יהיה מסודר ונקי. אמן.

תודה לה' שבעלי עשה קניה כבר בצהריים כך שיכולתי כל הערב להתקדם עם בישולים ואפיה לשבת (אל דאגה, נשאר עוד הרבה...)

תודה לה' שהקטן נרדם סוף סוף ונתן לי הזדמנות להתקדם פה.

תודה לה' שסל הכביסה התרוקן היום והוא שוב מלא עד חציו... סימן שיש פה ילדים שמלכלכים ואמא שפעילה בנושא הכביסות.

תודה לה' שמצאנו שוכרת לבית שלנו ולא נשארנו עם חלון זמן בלי שכירות! לא מובן מאליו בכלל!

תודה לה' שאני מצליחה לאכול בריא יחסית. וה"נפילות" שלי הם כבר לא על חבילת שוקולד אלא על מנגו ותפוח...

תודה לה' שיש לי בעל. לא יכולה לדמיין את חיי ויומי בלעדיו- טכנית ונפשית.

תודה לה' (וזה אני ממש ברגשות מעורבים לגבי העניין...) שקיבלתי שוב מחזור, באיחור, וזה אומר שאני לא בהריון. ואני כל כך רוצה!!! משתדלת לחזק את עצמי שזה יגיע בזמן שהכי טוב לנו..!!

תודה לה' שלא הזמינו אותנו לשבת. חסכו לנו את החוסר נעימות לסרב. אבל אני ממש צריכה את השבת בבית.

תודה לה' שפתח לי את העיניים לראות את השרשור הזה ולהודות לו.

היה לי יום קשוח והלילה עוד ארוך. זה היה טוב לכתוב.

גם אם כתבתי ארוך...

איזה כיף שראית והגבת, והעלית לי חיוך נחוץ כ"כ

שעוזרות אם האף סתום. אפשר גם מי מלח שמתאימים לגיל לידה.

וזהו בגדול, ביגוד מתאים שלא יהיה חם או קר מדי והרבה חיבוקים..

בצלים חתוך ליד המיטה, אינהלציות מי מלח, להשפריץ לידו שמן איקליפטוס רדיאטה

יש לכם תחביבים משותפים?

לשבת עם כוס משקה חם ולשחק משחק ששניכם אוהבים?

זה לא צריך להיות עכשיו משהו מטורף

לפתור תשבץ יחד

לראות משהו נחמד/מצחיק

לצאת להליכה קצרה בחוץ?

משהו מעבר לפשוט לשכב עם הטלפון על הספה

זה לפחות מרגיש חוויה משותפת גם אם לא מדברים.

שהברירת מחדל תהיה לשבת ביחד בערב, לדבר אפילו קצת ולנוח יחד.

השאלה אם הוא יודע איך את מרגישה?

תנסי להסביר לו, בזמן רגוע, כמה ישמח אותך לדבר טיפה בסוף היום על כוס תה או קפה.

כי יש גברים שמבחינתם "להשקיע בזוגיות" זה מתנות, יום הולדת, דייטים יקרים במסעדה...

ובאמת למי יש כוח להפקות בסוף היום???

אולי הוא לא יודע כמה זה חשוב לך

וכמה קל לשמח אותך

שמרגישה שכבר כמה ימים לא יצא לנו באמת לשבת ואני צריכה את זה,

להגיד לו כבר מהבוקר\צהריים

אפשר להזמין אותך לדייט בבית?

להכין כוס תה, עוגה אם אני במצברוח, אפילו להוציא איזה ספר לימוד

אפשר גם ליזום כשמרגישים שצריך

אבל קנינו ללא מצב שבת והזמנו משהו שיתקין התקן חיצוני- כך שעובר לבד למצב שבת

אני ממש מרוצה מהמקרר- גדול ונוח והגמישות של התא נוסף שיכול להיות מקפיא או מקרר מאוד משמש אותנו

אני קניתי בצבע זכוכית שחורה ואני קצת מתחרטת כי צריך כל הזמן לנקות - כל נגיעה עושה סימן

איך הניקיון שלו?

ולדעתי גם הפלסטיקה מרגישה חזקה.

המדף התחתון במקרר קצת קשה לפרק (אני צריכה פעם בשנה בפסח )

נשמע טוב.... זאת פשוט הוצאה ממש גדולה, אז אני ממש לא רוצה להתבאס עליו בסוף...זה לא משהו שמקסימום נקנה אחר עוד שנתיים

של משמרת השבת

יש לי דגם שונה משלך והוא גם לא חדש אבל אני מרוצה

של משמרת השבת... אז אני מקווה שהוא בסדר...

חח מקווה שהוא ישרוד המקרר

בלי לזכור להעביר למצב שבת

4 דלתות מקפיא תחתון ותא גמיש עם מצב שבת.

אם תרצי חוות דעת בכיף

EL685DN מקרר 4 דלתות אלקטרה

הוא אצלי בערך שנה, כך שלא יודעת איך הוא בטווח של שנים

מתנקה בקלות, גדול מאוד (תראי שיש לו מספיק מקום..)

עובר בקלות למצב שבת

התא הגמיש עובר בקלות בין המצבים.

החיסרון- הפלסטיקה שלו לא "חכמה". סופר בסיס- מדפים גדולים, מדפים בדלתות, 2 מגירות לפירות וירקות. זהו. הדבר הראשון שעשיתי כשקיבלתי אותו היה ללכת לקנות פתרונות אכסון למקרר. אין שום מקום יעודי שמתאים למוצרי חלב, לביצים יש פלסטיק אחד, ל10 ביצים.. הוא זול, אז לא השקיעו בזה..

במקפיא יש רק מגירות, אין מקום יעודי לקרח וכאלה..

הוא באמת זול משמעותית, וקטן רק במעט מהמקררים האחרים שאני בודקת עליהם...