פורום הריון ולידה (עמוד 607)

לא נוהגים בכלל לגלות חיבה ליד הילדים (מקסימום במבטים )

אבל אני זוכרת שפעם קראתי מחקר (זה היה ממש מזמן אז לא יכולה אפילו להיזכר מאיפה זה היה כדי להביא אותו) שגילויי חיבה ליד הילדים יכולים להזיק להם. זה מביך אותם והם לא יודעים איך למקם את עצמם בסיטואציה הזו. אולי זה יכול להסביר את העצבנות שלו

זא יש דברים שהם אינטימיים שבאמת לא נעשה ליד ילד

לא נתנשק נשיקה צרפתית... אסל חיבוק כשאני מבואסת נשיקה של להתראות

הסטנדרט הוא לא לעשות את זה ליד ילדים גם קטנים?

לא יודעת מה מקובל אצלכם.

אצלנו מקובל לא להראות שום גילוי חיבה ליד אנשים אחרים, כולל הילדים

אני חושבת שחשוב שהילדים יראו ויחוו את זה. זה נותן להם בטחון באהבה של אבא ואמא

לא חייב דווקא מגע- כל זוג ומה שמתאים לו, אבל בד"כ מגע זה הדרך הפשוטה והיומיומית יותר

המחקרים דוקא מראים להפך.

נכון שמחוות מיניות בן ההורים זה משהו שילד לא צריך להחשף אליו

אבל דווקא מגע חיבה כמו לתת ידיים/חיבוק/נשיקה עדינה זה משהו שמעניק ביטחון לילד

(בכל אופן לדעתי זה לא הכרחי ויש דרכים אחרות להעניק ביטחון לילד, אבל טוב לדעת שבצורה עדינה זה לא מזיק)

שאהבה זה ההורים אליו ומוזר לו לראות משהו שונה...

אמא היא שלי

אבא הוא שלי

חיבוק זה לילד קטן מבחינתו...

אבל נשמע שהוא ממש חמוד חחח

אני עדיין לא נמצאת בשלב הזה,

אבל נראה לי אנחנו לא נראה חיבה בכלל (כמה שנצליח)

ותמיד הילדים באים להצטרף או מבקשים גם חיבוק.

ברור שלא מתנשקים לידם..

לא רואה עם זה בעיה, אולי קשור לשדר שלנו שלא מביך אותם

שנה וחצי כזה..

לי היה נראה שמפריע להם שהם לא במוקד, שלאבא ואמא יש מישהו אחר מלבדם 😉 אבל בגיל 4 וחצי זה הסבר פחות מתאים

אצלנו לא מפריע להם, אבל כן הם באים הרבה פעמים להצטרף כזה להיות גם חלק מהאקשן 😁 וזה דווקא נחמד

אני לא חושבת שזה מבוכה, זה לא כל כך אופייני לגיל והם לא משייכים לזה שום דבר מיני עדיין

אולי תשאלי? בגיל כזה הם יכולים להביע את עצמם

בכל מקרה זה לא היה גורם לי להפסיק להתחבק לידו. לא הייתי נותנת לזה לנהל אותנו ובעיני זה דבר נכון לגלות חיבה ליד הילדים

נשיקות עם קונטקסט מיני (את מבינה אותי בטח...לא נשיקה קלה כזו כמו שהיית נותנת גם לאמא או לאחות)

אני אישית לא חושבת שמתאים ליד הילדים מהרגע שהם מבינים משהו.... העולם איכשהו נירמל את זה להיות משהו פומבי אבל בעיני זה ממש כמו יחסי מין מבחינת האינטימיות והפרטיות של זה... למרות שזה בלבוש מלא 😉

לילד בגיל הזה אין הבנה בתחום ככה שמביך אותו זה בטוח לא. זה כנראה יושת על עניין רגשי אחר, אולי מציף צורך בתשומת לב, אולי העיתוי מצריך ממנו דחיית סיפוקים..

תנסי לחשוב על הסיטואציה והאופי ולהבין או פשוט לשאול אותו מה מפריע לך? למה אתה חסר שקט?

לגבי גילויי חיבה *עדינים* כמו חיבוק, נשיקה על הלחי, ליטוף- אני רואה בזה רק ברכה.

אני מאמינה שזו בריאות הנפש לילדים לראות שההורים שלהם אוהבים.

אחרת ילדים גדלים במחשבה שאהבה וקרבה גופנית נמצאת רק בפריצות, ואולי ההורים שלי בכלל לא אוהבים אחד את השני. כל הרעיון אחכ של אישות מנותק להם מכל רקע של חיבה בין אבא לאמא ונתפס כמעשה טכני.

ואומרת לך את זה כבת הרב. שאהבה בין הורים זה משהו שגם רבנים גדולים מראים מול הילדים וזה בריא ושמח ולא הביך אותנו מעולם. תרם לנו המון לזוגיות כנשואים.

אני בגישה שזה סופר חשוב להראות חיבה ליד הילדים (באופן עדין כמובן).

אחת נוהגת יורת להראות חיבה ליד הילדים ואחת פחות. אבל.. שמעצי פעם פסיכולוגית או יועצת שאמרה דבר נכון:

הדתיים/חרדים לא משנה.. לא מראים חיבה ליד הילדים וכו'.

אבל מריבות או ויכוחים זה אפחד לא שם לב וחופשי ליד הילדים(לא כולם כמובן.. אבל יש בהחלט)

ורב הנזק של לראות מריבה מאשר לראות את אבא מחבק את אמא בחיבה. .

נקודה למחשבה

(לגבי נזק מלראות את אבא מחבק את אמא זה לא שמעתי.. זה לא מגע מיני. ובכללי לדעתי חשוב ממש להראות חיבה כלשהי ושאבא ואמא בקשר טוב וכו'.

וזה אגב יכוליות גם לא במגע..

להגיד לילד: זה בשביל אמא הצלחת. היא מקבלת ראשונה מהקינוח..

או. להכנס הביתה ולהתעניין בקול מה שלום השני.

להראות כבוד. מסירות. דאגה. וזה מראה גם חיבה.. וגם עם מבט אפשר להראות שאבא אוהב את אמא ולהיפך)

לא מראים שום חיבה בציבור.

מקפיד בצניעות מאוד. לא מדבר עם נשים רק בעבודה שאין ברירה. לא עם גיסות שלי. לא עם אחיות שלי.

אבל מה שכן הוא מחבק אותי ונותן לי נשיקה נגיד שמגיע או הולך מהבית חופשי ליד הילדים.

אני מאוד מקווה שלא יגלה פתאום שאסור .

אם יש עם זה בעיה ..

קיצר הוא הכי חופשי איתי מולם בקטע של גילוי חיבה. קורא לי אימוש וכו' ומחמיא לי לידם בלי סוף. וכן. מגע של חיבוק יד ביד וכו'. לשים ראש וכו'. קיצר אז ליד הילדים חופשי.

מה גם שהבנות תמיד מצטרפות ומבקשות גם חיבוק. הבן הגדול מסתכל כאילו אנחנו הזויים. והקטן מחייך ...לא משהו מעבר. מרגישה עם זה הכי נוח ושמח שיש . לא יודעת הלכתית. מקווה שלא אגלה שיש בעיה.

זה מה שחסר לי .. יותר נכון לו.. חחח

אנחנו לא מראים חיבה בציבור בכלל!

וגם לא בבית.

אבל

יש ביננו המון המון הערכה וכבוד הדדי. המון פרגון ומילים טובות  וחיוביות

משפטים כמו- נשמור לאבא, או זה קניתי לאמא כי רציתי לפנק אותה, אני הכי אוהבת  את אבא.... נשמעים הרבה בבית

ואף פעם, אף פעם לא התווכחנו ליד הילדים!!! 

ברמה, שבאחת השבתות, הבכורה שלנו אמרה לנו- שהויכוח היחיד שהיא שמעה בינינו אי פעם, 

זה- מי יביא לילדים מנה אחרונה בשבת. והיא הדגישה, אתם מבינים שזה מחמאה בשבילכם.....

כן מדי פעם, בצורה נדירה, אבל משתדלים שזה יקרה,  אנחנו מגניבים נשיקה קטנטנה מול הילדים, כדי שיבינו שזה דבר "כשר"

ושיראו את האהבה בינינו. ויש נגיעות עדינות, אבל לא משהו בולט מדי.

נשיקת יום טוב תמיד נעשה בחדר... אבל אם הם ראו במקרה, כל גילוי חיבה בינינו- אף פעם לא נבהלנו

ושידרנו להם שזה טבעי, כי אנחנו אוהבים. 

מראה רגע את הצד השני, לטובת מי שמתאים לה כיוון אחר:

כשילדים רואים שההורים מתווכחים, הם לומדים שגם זה חלק מהזוגיות. כשהם יגיעו לזוגיות שלהם בע"ה, הן לא ייבהלו מוויכוחים, כי הם ידעו שזה טבעי ונורמלי, וצומחים גם מהמקומות האלה.

כדי שזה יהיה תהליך בריא, חשוב שהילדים יראו גם את הפיוס. שידעו שאבא ואמא יודעים להתווכח, אבל גם להתנצל אחד בפני השני, ולשמח אחד את השני אחרי מריבה.

להדגיש שויכוח ליד ילדים חייב להיות בגבול.

ויכוח ולא מריבה.

וויכוח מכבד ולא משהו על גבול הזלזול אחד בשני.

כי את זה ילדים סופגים מאוד חזק.

הרבה שאזכה להראות לילדים שלי כבוד, אהבה והערכה הדדית.

וגם- הלוואי שגם אני אצליח בעתיד מול הילדים שלי...

והפעם היחידה שבה ילד שלנו העיר לנו שאנחנו "רבים" הייתה לפני שנים, כשהתווכחנו (באופן נדיר) על משהו פוליטי, והבת שלנו נבהלה ואמרה: "בגלל שאתם רבים לא ייבנה בית המקדש!"

עד היום אנחנו נהנים לצחוק על זה

בכל אופן, אני חושבת שכמו שגילויי חיבה הם משהו אישי, גם דיונים ואי הסכמות (אלה בכל מקרה לא מריבות) הם משהו אישי, ולכן צריכים לעשות בנחת בחדר, לא לעיני אחרים.

ובאמת יש מליון דרכים להביע אהבה גם בלי מגע. למשל, הסברתי לבן שלי (בן 12) שזה שאני לא אוכלת דברים שהוא הכין זה לא אישי נגדו, אלא כי אני פשןט איסטיניסטית, והאדם היחיד בערך שאני אוכלת ממה שהכין בלי חשש הוא אבא (בעלי). והוא מיד אמר: "עכשיו אני מבין שקשר בין בני זוג הוא הכי מיוחד..."

וזהו, ככה בלי להראות שום דבר ממשי, כבר הוא קיבל הכנה לחיים בנושא הזה...

לא אומרת שזו הדרך הבלעדית הנכונה, אבל זו הדרך שאנחנו בחרנו אחרי שקילת השיקולים ההלכתיים והרעיוניים לפי מה שמתאים לנו.

אישי טיפוס מקבל וקצת כנוע (יש אומרים שמדי )

ובעלי יודע עד כמה חוויות הילדות שלי עדיין חקוקות בי

גם אם יש חילוקי דעות בינינו, זה תמיד יעשה בחדר ובשקט.

אף פעם לא הרמנו את הקול אחד על השני

זה לא שהילדים אף פעם לא שמעו/ראו חוסר הסכמה בינינו,

אנחנו בכ"א שני אנשים.... 

אבל זה תמיד נאמר בכבוד והערכה ובטונים רגועים. אף פעם לא בצורת ויכוח או ריב.

אז זה פשוט לא נחווה כמשהו שלילי.

ואנחנו גם מסבירים להם כשהם רבים או מתווכחים, שמותר להביע דעות שונות.

אבל זה תמיד צריך להעשות בנחת ובהקשבה

אני הייתי בלחץ למה המריבה הראשונה לא מגיעה חחח

תמיד שמעתי סיפורים כאלה על המריבה הראשונה.... ואצלנו לקח לה זמן ברוך ה' חח

קשה.

והיום אנחנו (דוסים מאוד מאוד, אפילו בחתונה לא נתנו ידיים אחרי החופה...) ממש משתדלים להראות חיבה ליד הילדים, גם הרבה במגע.

בעיניי חשוב מאוד לתחושת הביטחון של הילדים ולאישור התחושות שלהם של רצון למגע וכו.

לידם*

בין אם זה בויכוחים ובין אם במגע(חיבוק נשיקה, משהו עדין)

ברגע שהם גדלו והיו בעלי הבנה, השתדלנו יותר להראות את האהבה כי הויכוחים (ברוך ה' לא מתכווחים הרבה) ישנם וזה משהו שהם יזכרו יותר, ולכן צריך להעצים את החיבור ולהראות גם אותו כמה שיותר מולם ולא בחדר.

בחדר יהיה מה שבאמת לא מתאים שיראו..

לגבי פומבי אנחנו מנותקים רגשית, מאוד טכנים ליד אנשים, שיכולים לחשוב שאנחנו זוג לא אוהב. לא מתווכחים ולא מצחקקים או נוגעים אחד בשניה, כלום משני הצדדים.

מדברים טכני על מה שצריך עם הילדים או משהו וזהו

חשוב להראות לילדים מגע וגילויי חיבה.

חשוב ללמד אותם מגע של אהבה. שפת גוף של אהבה, בטח! איפה ילמדו? מהרשתות?

אני מחלקת בין תאווה לאהבה.

חיבוק בין ההורים- מהמם.

נשיקה שהוא חזר הביתה- מצוין.

נשיקה צרפתית מגע אינטימי: ברווור שלא ליד הילדים.

להשען עליו בספה בערב שבת..

לשים עליו ראש..

לשים את כפות הידיים משולבות אחת בשניה בחמימות.

לחייך בטוב,

אתם המורים שלו לאיך אוהבים.

אם לא דרכיכם: הוא ילמד מהעולם...

מיניות- בחדר.

צודקת לגמרי על התובנות..

הבעיה שאנחנו נשים.. עד שלא נקבל מחזור תמיד יש לנו את התקווה (וגם אחרי.. קרה לי כמה פעמים שקיבלתי מחזור וקיוויתי שאולי זה הריון ויש דימום😅)

בעז"ה בשורות טובות!

שחוויתי עד ההריון של קטני

אמי בוחרת לשחרר ולהפנים את מה שהפנמתי בהריון שלו אז

לשחררררררר

בקשר לתובנות נכונות בהחלט!

אני גם מנסה כמה שיותר להרפות

מה זה אומר שמיד בביוץ כבר ההורמון ישאר גבוה?

זה נשמע לי מקרי

אבל אולי

בטח לא כדי חהשתגע ולבדוק בגלל זה כל החודש

הגוף לדעתי צריך הרפיה

קרה לי בהריון של הילד שלי

קרה לי גם עכשיו ואני במחזור

אז רנדומלי לחלוטין

בעזרת ה' בקרוב!

בבריאות ובשמחה.

מקסימה שלקחת את האכזבה לתובנות....

אני חושבת שלאור מה ששיתפת, אולי זה זמן טוב לחפש רופא מומחה נוסף לבדוק את עניין ההדבקויות.

כי זה יכול להפריע ולעכב הריון.

בשורות טובות יקרה

מאחלת לכם רק טוב תמיד

ובהקשר לאכזבות

למדתי בהריון של קטני שכל אכזבה שעברתי עג אליו היתה שווה כל דמעה

אז אני אמתין בסבלנות לרגע שהוא יחליט שמתאים לי להיות שוב בהריון

בתור אחת שחובבת עשיית בדיקות ומעקבים (בדיקות ביתיות)

ועברתי אכזבות למיניהן

וגם הגעתי לשלב שאני מחליטה שמשחררת.. ולא בודקת.. ומבינה שמתי שמגיע לי להיות בהריון תקין, אז זה יגיע.

ובכל זאת לפעמים "נשברתי" וכן בדקתי.

זה היה מחזיק לי לפעמים רק לחודש - חודשיים

וזה בסדר. אנחנו בני אדם, ולא סתם בני אדם.. נשים. והרצון הזה של הריון וילד בריא הוא חזק מהכל

ותקבלי את עצמך גם ככה, גם אם את מוצאת את עצמך שוב מתעסקת עם זה ושוב בודקת.

אני כן השתדלתי בתקופות האלו למלא את עצמי בדברים אחרים שאני אוהבת, כל אחת מה שעושה לה טוב. וזה קצת הקל עלי. אבל בסופו של דבר הנושא הזה היה כל הזמן ברקע.. לא הצלחתי לגמרי לגמרי לשחרר.

היה לי גם בודקת ממש כל יום ומנסה ומנסה...
ועכשיו שאני כבר במצב שאין לי כח בכלל לבדוק ולהתאכזב, שחררתי

גם ככה חצי ההריונות שלי נפלו, כבר לא רוצה לדעת

מאחלת לך שיפתיע וישמח אותך הריון תקין, בריא וקל, בלי שום מתחים מסביבו!

לכן ממש חשוב לומר בקול ניטרלי, בלי אמוציות - זה איבר פרטי ולא נוגעים למישהו אחר.

באופן אישי הייתי מתעלמת אם היא מנסה להמשיך כאילו בלי לשים לב.

ואחכ תוסיפי את המילה 'שלי פרטי'

ואחכ היא בכלל תבין מה את רוצה ממנה עם המושג 'אזור אישי'או מרחב אישי.

זו הבנייה של מושגים ותחושות שלא עוברת ברגע.

את יכולה ללמד את זה על אוכל, משחקים וכו..

ואחכ גם על חלקי גוף.

תדברי איתה על זה שלא כל אחד מנגב לה בשרותים, אלא רק... כי זה אזור פרטי (בחיוך)

ואז על אחרים. ותשאלי אותה על מגע - נעים לך שאני מדגדגת אותך? או להפסיק?

את אוהבת שמתעסקים לך בשיער?

יש פער בין תפיסה של ילדים למבוגרים.

את כרגע מעבירה לה את התפיסה שלך לנושא-את רואה בזה מיניות כרגע

היא רואה בזה סהכ איבר שונה וזה הגיוני שהיא תתעניין, תשאל, תיגע ברגע שהפכת את זה לאישו, למשהו שלא נוגעים לא רואים לא שומעים הילדה מקבלת את זה בצורה ובהבנה שזה לא בסדר, שזה אסור.שזה לא לעניין-ובהמשך ובגיל יותר מבוגר כל התפיסה שלה לאזור ולאיברים(_גם שלה) יהיו בצורת הסתרה, אי נעימות, הדחקה.

צריך להזהר עם זה. היא בסהכ קטנה ולא באמת תופסת את המטרה שאת רוצה להעביר לה.

כמו שאין עניין צניעות בין אחים שהם קטנים, שעושים מקלחות יחד וכו'.

לגבי מוגנות את יכולה להסביר לה על עצמה. ששום אדם זר וכו' לא יגע בה וכו' שוב, בצורה תואמת גיל.

קלט שיש הבדל בינו לבין בנות (אחותו התינוקת, בת דודה שלו)

ממשש את האיבר שלו ורוצה לראות כשאני מחליפה לקטנה טיטול וכו'

ומדבר על בנים בנות מה יש לכל אחד ושכל אחד עושה אחרת בשירותים.

אז קודם כל זה מאוד מאוד מאוד תואם גיל. אז נראה לי לא להתרגש.

לי אישית מאוד חשוב לשדר שזה בסדר ההתעניינות ואני רוצה לתמלל לו במילים את ההבדל

ותצחקו עלי, אני מתפדחת שילך לגן ויחזור אחריי

אז לי יש קצת חסימה בנושא.

אבל ברור לי שזה התפתחות תקינה ובריאה לגילו.

לגבי קורסים, אני ראיתי פעם בקמפוס איי אל קורס קצרצר על התפתחות המיניות ודיברו על זה שבגיל הזה הילדים מאוד מתעניינים בהבדלים בין המינים.

פעם ראיתי קורס של רב מסוים שדיבר איך להעביר לילדים ובני נוער נכון את ההתייחסות למיניות באופן תורני ובריא.

אבל לא זוכרת את שמו.

אלא באמת נטו סקרנות.

כן צריך להבהיר שאיברים פרטיים הם פרטיים

זה משהו שחשוב לקבע

אבל בנחת... גם חשוב שלא יוותר מתח מיותר סביב הנושא.

מניחה שיש דברים יותר מפורטים ברשת על מוגנות בגיל הרך.

זה אולי לא ממש מוגנות אבל זה בהחלט הבסיס שעליו ישב הכל

חשוב כבר להבהיר שיש איברים פרטיים שהם רק שלנו

ולכן אסור לגעת לילד אחר ואסור לתת לאף אחד לגעת מלבד ההורים והגננת

וגם לא מראים למישהו אחר ולא צריך להסתכל

אני כן מקלחת ביחד בגיל כזה,מסבירה שבמקלחת זה מותר או בשירותים אבל בטח לא באמצע הבית. וכמובן לא שכל אחד יכול לראות רק האחים ומי שעוזר להתקלח או לנגב (דודים וכדו )

היא תמשיך לבדוק גבולות. לא צריך להתרגש וזה גם לא נורא. אבל עצם הצבת הגבול הוא חשוב כדי שישב לה בראש איפה הנורמות

כמובן את יכולה לקבוע גבולות אחרים (מכירה משפחות שאצלן מחליפים גם לתינוק רק בחדר סגור,יותר מצד צניעות)

אבל מבחינת מוגנות דווקא בעיני זה טוב שזה טבעי ונורמלי, כדי שלא תהיה גם רתיעה,אבל יחד עם הגבול הברור שזה פרטי 

גם בגיל שלוש יש פין ופות.

אבל זה "מילים של שירותים", לא משהו שראוי לדבר עליו מול אנשים או משהו כזה, רק סביב שירותים מקלחת.... איתי הם מדברים על זה בחי בעיה כשזה רק אנחנו. בד"כ באמבטיה (כמו פיפי וקקי. זה טבעי ונורמלי וחיובי אבל לא פומבי)

אז בהריון בכלל זוועה.

לשתות בעיקר שתיה קרה (מים מהמקרר ולא סתם מהברז. אפשר ורצוי להוסיף קרח)

לאכול קרח מידי פעם

מאוורר שמכוון ישירות עלי (כמובן בנוסף למזגן שעל כל החדר)

שמלות קלילות ומאווררות

לדעת שזה רק כמה חודשים ותכף יעבור

להקפיד בחוץ להשאר בצל כמה שיותר

ללכת לאט יחסית

לדאוג שיש לך מים גם אם רק יצאת לחמש דקות לאסוף את הילדה

להתקלח במים קרירים במהלך היום (נניח כשחוזרים מהעבודה)

באמת צריכה לדאוג למים קרים במקרר ולקרח.

מקווה שאשרוד כי זה ממש קשה.. (חושבת כבר על החופש הגדול ועל הטיולים שהילדים ירצו וכבר משתגעת😵‍💫 אולי נוכל לתרץ להם שלא הולכים לטיולים בגלל המלחמה..)

באמת מאוד חם. מה שעזר לי בהריונות קיץ:

לשים מזגן על שעון שבת שיתחיל לעבוד לפני שאני חוזרת הביתה, ככה שיהיה נעים.

לקחת איתי לסיבובים בחוץ מים עם קרח. לפעמים להצמיד לגוף את הקרח.

לצמצם שהיה בחוץ.

לקבל את זה שלוקח זמן להתאושש משהיה בחום. עזר לי לשתות קפה קר עם קרח בהתאוששות.

אוף, היום בכלל לא חם וגם לא יצאתי בכלל מהבית ובכ"ז אני גמורה לגמרי! מנסה להתארגן לשבת וסוחבת רק בקושי.. (בעלי והילדים עוזרים אבל עדיין אני צריכה גם..)

אז אולי זה לא רק החום?

אולי כן חסר לי ברזל למרות שאני מקפידה על לקחת ובהריונות הקודמים הוא עזר לי?

או שזה משהו אחר שגןרם לחולשה?

או שפשוט ככה זה הריון וכבר שכחתי🤷‍♀️

ובכללי כן, צריך להוריד הילוך. לנוח. לתת הוראות לשאר בני המשפחה.. אין מה לעשות 🤷

תמיד אני לא אכלנית גדולה אבל עם הבחילות עוד יותר קשה לי.. וגם להירדם קשה לי (אבל כבר לא יודעת אם רק בגלל ההריון או סתם בגלל המצב)

אני אבקש מהרופאה הפניה גם לויטמין די ובי 12, בתקווה שתסכים

תודה לך וגם ל @אורות המלחמה

אולי יש מחסור בבי 12?

באמת קשה חול בהריון אבל אצל זה ממש משבית.. 

ההמוגלובין יורד למרות שאני לוקחת ברזל, כרגע הוא 11.4 שזה תקין לכאורה בשביל הריון אבל אני מפחדת שירד עוד..

והבי 12 166! שזה באמת נמוך.. אם אתחיל לקחת כדורים של בי 12 זה יספיק או שצריך משהו יותר קיצוני?

מצחיק שאני שמחה שהתוצאות לא תקינות, אבל אני שמחה לגלות שלא סתם אני חלשה, ובעיקר שבעז"ה יש לזה פתרון..

חושבת שיש גם ספרים של זה

אני זוכרת את אח שלי הקטן שר את זה בקולי קולות חחח

מזל טוב גם לעוד שבוע

כמה משמח לראות את הדרך שעברת ואיפה את היום,

ואת כל הפנינים והתובנות שאספת בה ואת חולקת אותם לכולנו, 

תודה 🙏❤

ושתזכי ב"ה לכל השמחה והנחת שיש מכל הפירות המתוקים של עמלך ❤

אמןןןן 

סבתא שלי הפולניה ז״ל אמרה: ״כאלה מתוקים - היהה לך שווה לסבול״...

שמחנו כימות עניתנו - לפחות כמו הצער. 

ברוך ה׳.

כי אני לא מצליחה להקפיד לקחת כל יום, וזה מבאס ממש.

ואני ממש רוצה לשים מירנה אבל בהיסטריה מהדימום המתמשך שזה עושה 

נשמע עייףף עייף עייף!!! איך את מחזיקה?? אלופה!!!

עכשיו מעבר להרבה דברים שאפשר להגיד על זה

ממה שמרגיש לי שעולה ממה שכתבת זה שצריך לעבוד במשהו נקודתי

למשל - ארוחת ערב רק אמא מחליטה מה אוכלים - לא מתאים לך? תתמודד

פעם פעמיים, הם לא יצומו אם תכיני אוכל שהם אוהבים פשוט בקריזה לא התחשק להם

כנ"ל סדר וניקיון נשמע (ממה שאפשר) להטיל יותר סמכות לילדים מה לעשות ואיך לעזור כמובן משימות נקודתיות ותואמות גיל

אבל קצת להקל עלייך.. נשמע עומס גדול 

נשמע שאת צריכה סדר בבלגן.

סדר בארוחות- פה זה לא מסעדה שבה כל ילד מזמין משהו אחר. מה שאני מכינה- זה מה יש. ומי שלא רוצה לא חייב לאכול, או יכול לאכול תפוח. אם תעמדי על שלך ככה כמה פעמים, בלי להתעצבן, ובלי לצעוק, רק להתעקש ולא להכין שום דבר גם אם ילד נרדם בלי ארוחת ערב- תראי שהם יפנימו את זה ויתרגלו. מותר לאכול גם מה שלא הכי אוהבים בעולם. יום אחד שרה יותר אוהבת ולמחרת דוד יותר אוהב, והכל בסדר. לא שמעתי על ילד שהתעלף כשאכל מרק שלא הכי אהב. (מבטיחה לך שאלו משפטים שאני לפעמים אומרת גם) 

סדר בלו"ז אחה"צ- יש זמן לשיעורי בית, יש זמן ללמוד למבחן. אין כזה דבר נזכרתי ב8 בערב שיש לי מחר בוחן. יש זמן לזה. מה שכן, אני למשל מאפשרת לגדולות ללמוד אחרי ארוחת ערב, אבל אם הן אומרות לי מראש. (מדברת על כיתה ו,ח). 

סדר בעזרה- לדעתי כשילדים מקבלים אחריות זה עושה להם טוב. הם מרגישים משמעותיים יותר. אולי תנסי לעשות טבלה יומיתצ או שבועית של משימות בבית שכל אחד צריך לעשות כל יום. אצלי יש משימות כמו פינו י מדיח, הוצאת פח, הכנת שולחן לארוחת ערב, סידור ספה וכד'. ברור שלפעמים מעקמים את האף אבל בסוף עושים בדר"כ וגם מקבלים מילה טובה וגם נהנים מבית מסודר ונקי, וגם את נהנית כי את יכולה לנשום קצת ולא הכל עלייך. 

וונדר וומן

ואולי יעזור קצת לעשות סדר קודם כל אצלך

לדעת מראש מה יש במהלך השבוע.. לעשות מערכת על המקרר

וגם לילדים לעשות להם איזה לוז קבוע

וזמן קבוע לשיעורי בית ולימודים..

בהצלחה אחות. 

חייבת לומר לך מהנסיון שלי

זה קורה כי אני עייפה.

ולא מספיק מאורגנת בראש שלי אז נגררת אחרי בקשות

ומנסה למנוע ויכוחים מיותרים

ואז נהיה כאוס

אסתי לאודר

30 spf

לא מרגישים אותו על העור

תנסי לפני שאת קונה 

LANCOME TEINT IDOLE ULTRA WEAR מייק אפ 345N

הוא מעולה ונותן מראה קליל ועם זאת מכסה את מה שצריך.

אבל! מייקאפ בסופו של דבר צריך להתאים לסוג עור שלך. ממליצה ממש לנסות אותו לפני שקונים.

ועוד משהו חשוב - עם העור יבש לא משנה איזה מייקאפ תשימי הוא יראה זוועה. כדאי לשים קרם לחות כמה דקות לפני שאת מתאפרת ככה העור לח אבל לא דביק מדי..

נותן צבע.. 

במייק אפ True Match של לוריאל פריז.

הוא קליל ויש להם המון גוונים.

מה שאמרת שלא יתייבש תמיד כדאי לשים קרם לחות לפני ששמים את המייקאפ

במייקאפ של רבלון חדוג: REVLON COLORSTAY FOUNDATION מייק אפ מ/ש 250

למדתי איפור ותוך כדי העבודה הבנתי כמה ההגדרות שונות מאחת לשניה! עמיד, לא מסכה וכו זה ממש עניין אישי (יש כאלה קיצונים אבל הרוב מאד על הסקאלה)..

אז ממליצה משהו שלי טוב אבל את חייבת להתנסות בעצמך ולראות מה מתאים *לך*!! בכל מקרה צריך לבחור את הגוון שלך..

המלצות כלליות כדי שיעמוד טוב ויפה- קרם לחות לפני ואת הספוג לשטוף במים שיהיה מספיק לח אבל לא רטוב כדי שמריחה תהיה יפה, אחידה ולא מסיכה או להיפך דלילה..

מאוד מרוצה

קליל ונוח

בתקופות שהפנים היו פצועות ורציתי משהו מכסה יותר השתמשתי באסתי לאודר

למישהי שמוכרת איפור ועושה התאמות דרך תמונות בוואצאפ ששולחים אליה.

את כותבת לה מה בדיוק את רוצה, טווח מחירים וכו

אצלי קלעה ממש טוב.

המחירים שלה טובים והיא עושה משלוחים.

כשקונים ממנה מייקאפ היא שולחת טסטר ואם לא אוהבים את הצבע או המרקם אז היא מחליפה

קטריס hd coverage עם טפטפת יש לו כיסוי שנבנה כמו שאת רוצה וממש כמו בגימור משי , הוא מתאים למלא סוגי עור ושלי רגיש . גם ממש זול שלא בצדק 

בי

גוד פארם (יש שם עמדה של קטריס, מן הסתם יש שם גם את זה)

אתר גילטי (אתר ישראלי של מוצרי איפור וטיפוח)

האתר הפולני

השתמשתי במלא סוגים לפני הוא לוקח בגדול!

אבל קצת בעייתי עם הגוונים ומתחמצן קצת

שבתלפעמים ממשיכה עם האסתי לאודר בשכבה עדינה...

בעבר השתמשתי לשימוש יומיומי

כיום רק שבת

יציאות אמצש

אירועים וכו'

באמצע השבוע אני שמה ביבי קרם של גרנייה..

המיוחד במייקאם של מאק, זה מייקאפ שיש לו לחות..

לא לחות בקטע של ביבי קרם, ממש ממש לא

זה לחות עם כיסוי מלא

נמרח מושלם

אני מאוד מאוד אוהבת

אם יש לך אירוע בקרוב,

תנצלי את ההזדמנות לעשות שם איפור אירוע ולקנות בתמורה מוצרים בחנות (את סוג של מרוויחה איפור או מוצרי איפור חינם ד תלוי מאיפה את מסתכלת על זה)

לטעמי, אני מאוד יפה

נראית מעולה עם המייקאפ..

ביחד לקודמות

היא לא קשה למריחה

לא מעצבנת

לא גושית

לא נהיית מסריחה בחום.. 

איך אני בודקת מייקאפ בקניון? כל הדיילות שם דוחפות לך את המוצר של החברה שהן משווקות ויש לי תיק ענק עם מלא שטויות בגלל זה.

התאורה פח, הדיילת על העורק הראשי, אני לא יכולה לסמוך על המילה שלה... מבאס 

ככל הירוע לי הדיילות של מאק מאפרות מקצועיות בהכשרתן. בגלל שניסיתי להתאים ונכשלתי שוב ושוב-הלכתי למאק וגאמת התאימו לי מייק אפ שהייתי ממש מרוצה + יש לך אפשרות להחליף תוך חודש אם השתמשת ואת לא מרוצה (לפי מה שזכור לי. תבדקי )

המייק אפ של מאק לא זול אבל אני בתור אחת שלא מצליחה להתאים לבד החלטתי ששוה לי. והוא גם איכותי

וניסיתי המון חברות.

יש לי 2 סוגים של מייקאפים שלהם, כיסוי מלא, ואחד קליל יותר.

את הכיסוי מלא שמה לשבת, ממש יפה, נשאר יפה בבוקר, לא מציק, קל למריחה, לא זוהר מדי וגם לא מייבש.

את השני אני שמה כשבא לי איפור קליל יותר.

יש להם המון צבעים ומוכרות מאוד חמודות שמתאימות לך את האיפור.

כל פסיעה שלי לתוך החנות עולה לי 700 ש"ח

אני מאוודדד אוהבת את המוצרים שלהם.

לא מורחים מייקאפ על עור נקי ... חשוב מאוד לשים לפני כן קרם לחות או פריימר

פודרה! אוהבת את הדחוסה של מאק או לורה מרסייה

והכי חשוב- מברשות/ספוגית

יש את המברשת של מאק (נראה לי ה  f80)

או ספוגית ביוטיבלנדר

ונראלי שברמה

מייקאפ צריך לנסות ולראות מה מתאים לך.

בעיקרון כדי שמייקאם ייתפס טוב, צריך לשים קרם לחות על הפנים לחכות שייספג ואז למרוח מייקאפ עם ספוגית רטובה וסחוטה היטב.

ממליצה לך לקחת חברה או אחות וללכת יחד לקניון לחפש מייקאפ שיתאים לעור הפנים שלך.

צריך שהגוון יתאים לצוואר שלך (אחרת רואים סימן איפה המייקאפ נגמר וזה קצת מביך)

אני אישית הייתי קונה מלאאאא איפור באתר הפולני ליידימייקאפ

הוא היה כל כך זול שלא היה אכפת לי לקנות ולנסות בלי למדוד.

והיה לי יותר נח לקנות מרחוק מאשר לטרוח ללכת לקניון.

עכשיו הבנתי שנהיה שם יקר (וגם החלטתי שאני מפסיקה לקנות כי יש לי מידי הרבה איפור)

מייקאפים שניסיתי בחיים:

אסתי לאודר - כיסוי יחסית כבד, מעולה למי שיש לה פנים עם כתמים, פצעים שרוצה לטשטש

לנקום - כיסוי מלא, לדעתי יש לו ריח חזק יחסית

קטריס- נחמד וקליל

רבלון- משתמשת ביום יום, כיסוי קליל ונעים

מקס פקטור- משתמשת כיום לשבתות, מחזיק יותר מאשר רבלון

אבלללל מסייגת שלכל חברה יש כמה וכמה סדרות, ויש הבדלים בין סדרות מה ליותר שעות ומה לפחות

אז מה שכתבתי זאת רק החוויה האישית שלי וזה לא מחייב.

היום בבוקר עשיתי בדיקה ויצא לי פס יחסית חלש לאתמול

ועכשיו כשקיבלתי מחזור עשיתי עוד בדיקה כדי לבדוק אם בכלל מדובר בבעיה בבדיקות האלה והכל היה סתם (למרות שמופרך שזה יקרה)

מחכה כמה דקות ורןאה פס צבעוני יותר חזק מהבוקר! מה נסגר?? או שלוקח זמן לבטא לרדת? אז למה בבוקר הפס היה חלש משמעותית מעכשיו?

🫣

אבל למה לא לפנות לרופאת פוריות?

בטח שיש מה לעשות! ורוםאה טובה תקשיב לך ולא תתעלם ממה שחווית גם אם זה לא מתועד

ממליצה לך לקנות בדיקה של לייף/ תשובה כנה ולראות אם גם שם יוצא חיובי

הן יותר אמינות

לא הייתי מסתמכת על בדיקה של איביי.. 

של המחזור הפסיק

נראה מה יהיה

אם הדימום לא ממשיך- אני ממליצה לך לעשות בטא ולהפסיק להאמין לבדיקות ביתיות....

הן "אם כל חטאת"....

גם אם תהיה בטא נמוכה וזה אכן הריון כימי שלא התאפס- כדאי שיהיה תיעוד

תגידי לו שיוצא לך חיובי כשאת בוודאות לא בהריון

זה לא אמור להיות ויכול להיות סימן למשהו חמור

לפחות כמה ימים כשזה לא אופייני לך

חבל על הכאב לב גם לא הייתי מתייחסת לתוצאה החיובית שקיבלת כחיובית בכלל.

להפך מציעה לך לבדוק בזמן שבוודאות את לא בהריון לראות אם עדין יוצאת לך תוצאה חיובית. שמתי לב שכתבת וורוד- האם את בודקת באמצעות בדיקת ביוץ?

ומצד שני עדיף לי לדעת במידה ומדובר בהריון כימי

היא בוודאות הייתה חיובית.. בדקתי איתה שבוע שעבר ולאט לאט הפס התחזק

עד הבוקר שהוא נחלש ואז ציפיתי למחזור

בצהריים המחזןר הגיע והפס התחזק

אבל אולי זה כי הבטא עוד לא התאפסה

לא יודעת איזה הפניה צריך.תבררי

אבל יכול להיות שזה עניין של קרישיות יתר או משהו דומה שמקשה על הריון להיקלט ואולי יש תמיכה לעניין הזה

לא תמיד יש הסבר אבל לפעמים כן ושווה לבדוק

בשורות טובות!

הכי הגיוני שהן לא אמינות פשוט.

הייתי מבקשת בדיקת דם מיד כשיוצא חיובי, כדי שיתועד.

אבל יש עוד מצבים שיש בטא וזה לא הריון.

אז אולי כדאי לשלול את זה גם.

מספרת מנסיון משפחתי של עלית בטא אצל גבר שגררה טיפול רפואי.

אני עברתי מלא הריונות כימיים אחד אחרי השני

בסוף התברר שיש לי דלקת באנדומטריום (רירית).

אבל היו לי עוד תסמינים.. היו לי כאבים בימים מסויימים בחודש. לקחתי סבב אחד של אנטיביוטיקה וכבר אותו חודש ההריון התפתח בהצלחה. 

ממליצה לך ללכת לרופא פוריות טוב.

יש לי רופא מדהים ממש, גם מקצועי וגם בן אדם. מקבל בכללית בפתח תקוה. וגם אפשר לבוא אליו פרטי.

משהו זול ופשוט (שכבר נהרס). כי באמת חששנו מעניין הכשרות.

אם את מנסה במגהץ - אז נראה לי שעדיף לשים נייר אפייה מעל. אבל לא יודעת להגיד לך אם זה באמת אפשרי...

יותר זול ויותר קטן...

מקווה שתמצאי מישהי שתוכל לעשות בשבילך את כל הניסיונות האלה לפני שאת קונה 🤭

לפעמים היא היתה ריקה מהקאות...

אבל בכללי לקחתי גם אחרי אוכל.

לקחתי בערב וזהו

ודאי עדיף לקחת שלא על בטן ריקה מאשר לא לקחת

( לא נראה לי ענין בריאותי שיהיה בטן ריקה, רק ממקסם עוד יותר את התועלת של הכדור)

לא שהבנתי אבל נשמע מעצבן....

והבת שלי הפוכה ועייפה

שמנו אותה בעגלה ושעהההה עד שהיא נרגעה

לא נרדמה

נרגעה

כל רגע גיס אחר בא ורוצה לקחת אותה אומרים לא- יואו מה זה שואה? היא רוצה לשחק! יואו מה הבעיה? אבל היא מושיטה ידיים!

ואז באה סבתא של הבת שלי ׳היא מסתכלת עליי מהצד השני זל השולחן׳ והוציאה אותה…

אבל אני אמרתי לא!

ובעלי אמר לא!

ואנחנו תמיד מאפשרים מאוד אנחנו ממש לא לחוצים ולוחצים

אז למה לא להקשיב לנו?…

ואז נתנו לה קולה ושטויות וזה כלכך מתסכל!

אם דחיית השינה ועודף הסוכר לא קורה המון -הייתי מנסה לומר לעצמי שכבר עדיף פשוט לשחרר לגמרי מהלילה הזה ונתאושש מחר.

לגבי זה שלוקחים זה באמת הזיה... אתם מספיקים לומר להם בזמן שלא? או שזה קורה הכל תוך כדי... וואו מעצבן

להורים לא

להורים של שנינו יש קצת סרטים על ילדים נשואים ונכדים וזה וזה

ואנחנו באמת מנסים להזרים ושהיה בכיף

אני לא אעצור את אמא שלי או חמותי מלקחת את הילדה

אבל אני מצפה להן לשים לב לפנייייי אם זה מתאיםםםם

(כל אחד להורה שלו...)

אחים שלי שונאים אותי על זה.

אני מוצאת עצמי מותשת מרוב הערות.

אל תרימו, אל תשתוללו, לא להאביס בממתקים.

בתקופות שאנחנו מתראים לעיתים רחוקות אני משחררת, עכשיו אני אחרי לידה ונעזרת בהם המון, באה להורים או מזמינה את אחים שלי אלי וזו ממש בעיה. הם הורסים לילד את הסדר יום והתזונה וזה מערער אותי ממש

אבל דיברנו על זה הרבה בנינו

וחשבנו

שילד בשגרה, בקבוע והרגיל, אוכל מאוזן וישן בזמן ולומד שלא כל דבר הוא חייב לקבל- גם אם היציאה מהשגרה היא פעם בשבוע- זה עדיין יציאה מהשגרה

ואני עדיפה שהמשפחות שלנו ירגישו איתם ואיתנו בנוח ובכיף ולא יתבעסו (כמו שהיה לי עם האחיינית הבכורה שלי, וזה חתיכת דבר שזכור לי מאוד גם במבט אחורה)

מאשר שיאכלו קצת פחות ממתקים או יישנו בזמן

ברור שיש דברים שאני אתעקש עליהם כי הם בלתי (היא כבר במיטה עם בקבוק- אי אםשר ללכת עכשיו להגיד לה לילה טוב… מחר בבוקר בעז״ה תראו אותה שוב)

אבל בגדול משתדלת מה שלא קריטי- לשחרר

בראייה שלי סבא וסבתא צריכים להרגיש סבא וסבתא ולא לפחד להזיז את הילדים ולהיות נחמדים…

הכל באיזון כמובן, אבל ככה אנחנו רואים את זה

זה יכול להגיע ל3 פעמים. ומה שאמרת על האחיינית הבכורה, ככה זה אצלנו, אחים שלי מבואסים מזה ממש. תודה שכתבת את החוויה שלך. אשתדל לזכור.

אבל לשחרר לגמרי זה אומר שפעם ביומיים אין שגרה... בקיצור בעייתי.

אולי לחלק את זה שכשהם אצלנו אז שומרים על שגרה וכשאנחנו שם לשחרר

אבל כן זו סיטואציה מורכבת…

אני זוכרת שהחזקתי את אחיינית שלי שאכלה שלוק (שלא אני הבאתי לה)

והיא נגסה חתיכה קטנה, והוא כלכך התעצבן עליי ׳אל תביאו לה כלום פשוט! אם היא תצטרך אנחנו נביא לה לאכול!׳

ואני כלכך נעלבתי…

אם את רוצה את העזרה שלהם או לא.

כי אם את צריכה את העזרה, הייתי משחררת וזורמת עם הדרך שלהם, בדברים מסוימים. כי הם עוזרים אז מותר להם לעשות לפי מה שהם רוצים. כמובן לא בהכרח ובגבול מסוים, אבל כן קצת לשחרר. ואם את יכולה להסתדר בלי, או להסתדר עם בייביסיטר, זה אפשרות אחרת.... מה שטוב לך 

ראשונה

בהמשך אף אחד לא יחטוף את הילדים- בעזרת ה' ולא בקטע רע..

פשוט בע"ה שיהיו הרבה .. ואז את כבר מצפה ומתחננת שיהיה רגע שמישהו לוקח אחד על הידיים וקצת ישחרר אותך...

באמת בקטע טוב פשוט ב"ה המציאות אחרי שיש לא מעט שאין יידים פנויות בסביבה....

יש לה רכב, אבל כל פעם היא צריכה לחפש טרמפים או תחבורה ציבורית ולהיות תלויה  בכל העולם.

יודעת שיש מאמנות לפחד מנהיגה, אולי תנסי לברר על זה?

לעיתים מתבלבלת בוויז במקומות שאני לא מכירה ולעיתים צופרים לי למרות שאני נהגת מעולה.

היו זמנים שבלבול בדרך וצפירות הבהילו אותי, עם הזמן התרגלתי לקחת בחשבון שהדרך תתארך אם אטעה ולהתעלם מצפירות של נהגים חסרי סבלנות.

כשנוסעים כמה פעמים זה כבר יותר קל כי מתחילים להבין ש100 מטר זה הפניה הבאה ו500 לא, מתחילים לאמוד טוב יותר את המרחק.

ונשמע שקשה יותר בתוך העיר, אולי תנסי קודם לעשות נסיעות בין עירוניות שבהן יש פחות הערות ופחות צפירות ויותר קל.

גם אחרי שנים של נהיגה אני הרבה יותר בסטרס בתוך העיר (רוב הנהיגה שלי בין עירונית)

נהגים מצפצפים- שיעשו חמוצים!

ילדים בוכים זה באמת מלחיץ. כדאי לנסות בפעמים הראשונות לנסוע בלעדיהם אבל אם זה לא מסתדר, לא נורא. זו הזדמנות ללמד אותם שגם אם טועים בדרך בסוף חוזרים לדרך הישר 🥰

ילדים שמלחיצים זה אחד הדברים המלחיצים גם למי שרגילה לנהוג.

אני בהתחלה נתתי להם מסך בזמן הזה, ועם התינוק היה סיוט.

כדאי שתסעי ללא הילדים בהתחלה וכשטועים בפניות אז מתקנים.. בסוף אנחנו ארץ קטנה זה לא שאת עולה על אוטוסטרדה של שלוש שעות נסיעה.

על נהגים חסרי סבלנות את ממש יכולה לצפצף.. תנסי למנוע מזה לחדור אלייך.

במקרה הכי גרוע תקחי כמה שיעורי נהיגה (כפולים)

כדי לתרגל נסיעה מחוץ לעיר.

מאמינה שאחרי כמה נסיעות תצברי יותר ביטחון.

נהיגה בחופשיות זה עולם אחר של עצמאות.

זה נהגים עצבנים, צופרים ומנסים לצעוק עליי

ואני ממשיכה לנהוג ולא מסתכלת לצדדים.

זה מייבש אותם והם ממשיכים הלאה.

כל אחד ותחביביו😉

שצופרים לי

אני רואה בזווית העין את הניסיון שלהם לתפוס את המבט שלי

ואני פשוט לא מסתכלת

אמאל'ה חלומי

איך אוהבת לעשות את זה חחח 

כמו: יפה יפה אבל לא יודעת לנהוג וכאלה

ואז את גם רוצה להקיא וגם לבכות מלחץ ביחד 😰

קודם כל לבד.

בלי לחץ של זמן סתם בשביל להכיר ולהשתפשפ בנהיגה.

תמיד בהתחלה זה מפחיד אבל ככל שמתנסים יותר הפחד יורד.

תנסי במקביל לפרק לעצמך את הפחד מלטעות בדרך. מה יקרה עם תטעי? רוב המקומות אם טועים זה פשוט קצת מאריך את הדרך לא מעבר.. תנסי באזורים שאין חשש ביטחוני . אני נוהגת למעלה מעשור וכן בהתחלה פחדתי אבל בעלי לא ויתר לי וגם היום מקומות שלא מכירה לפעמים חוששת.

בטוחה שתצליחי להתגבר שולחת לך לבנתיים חיבוק על הקושי

אחרי הרבה זמן של לימודי נהיגה

גם אחרי שעברתי עוד לא קנינו רכב ועל הרכב של ההורים שלו רק בעלי יכל לנהוג אז לא יצא לי לנהוג הרבה

ככה שאחרי שקנינו רכב וכבר הייתה לי ילדה בת שנה+ באופן הכי הגיוני, חששתי לנהוג.

אבל בגלל שגדלתי לאמא בלי רישיון, ובגלל שעבדתי ככ קשה בשביל הרישיון שלי חא הייתי מוכנה לוותר על העצמאות שזה יכול לתת לי ופשוט הכרחתי את עצמי לנהוג

בנסיעות הארוכות הראשונה או שבעלי היה איתי וישב מאחורה עם הידלה כדי שאהיה פנויה לנהיגה או שנסעתי לבד (נגיד לחתונה של חברה).

ניסיתי לנטרל כמה שאפשר הסחות דעת..

כשראיתי מאחורי נהגים לחוצים, האטתי ואפשרתי להם לעקוף בכיף.. אני אפילו אומרת לעצמי אחרי שהם עוקפים "תודה שעקפת, עכשיו אני רגועה יותר". זה נשמע מצחיק אבל יש לזה ממש אפקט פסיכולוגי שזה לא אני הנהגת הגרועה שעוקפים אותה אלא שהם הנהגים הלחוצים ועכשיו כשהם עקפו אני יכולה לנהוג בסבבה שלי..

כשהתבלבלתי למרות הוויז, חיכיתי שהוא יחזיר אותי למסלול. אז נכון, הוספתי כמה דקות לנסיעה- אז מה? מזל שאנחנו לא צריכות לנהוג עם מפות ושלטי דרך

ככל שנהגתי יותר ככה הביטחון עלה והיום אני לפעמים הנהגת שעוקפת🙈

שתביני שמהמצב של ההתחלה הגעתי למצב של נסיעה מחתונה בדרום עד להורים שלי בצפון לבד בשעת לילה!

ויצאו לי גם פעמים שנסעתי והבנות צרחו מאחורה ולמדתי פשוט לנטרל את הלחץ ולעצור ברגע שאני יכולה כדי להרגיע.

אין שווה ערך לעצמאות הזאת. לזה שאני לא תלויה באף אחד.

לזה שאני יכולה לנסוע לאחותי שגרה חצי שעה ממני ולבלות איתה אחה"צ במקום להיות לבד בבית עם הילדים

לזה שאני יכולה להחליף את בעלי בנהיגה כשאני רואה שהוא גמור

לזה שאני יכולה לנסוע לבקר את הסבים והסבתות שלי שיאריכו ימים ושנים בזמנים שנוחים לי

ועוד ועוד..

לי היה המון זמן רשיון עד שהתחלתי לנהוג לבד, עד שיום אחד פשוט לא הייתה לי ברירה ונהגתי.

היום יש מקומות מסויימים שאני ממש סבבה לנהוג לשם, ויש מקומות שאין סיכוי שאנהג לשם, כמו ירושלים ותל אביב.

יצא לי גם להתבלבל עם הווייז, ויצא שבטעות עליתי על כביש 6, ופשוט העדפתי לנסוע לאיטי מאחורי משאיות כדי לא לפספס את היציאה שוב פעם..

אני לומדת את הווייז לאט לאט, לומדת את הדרכים שאני צריכה לנסוע בהם הרבה יחסית (למשל, להורים), ולרוב תראי אותי בנתיב הימני..

מהרגשת חוסר האונים.

ניסית לקבל את הפחד הזה?

כלומר לתת לגיטימציה לרגש?

זה מקל, והרבה פעמים עוזר לשחרר את הפחד בסוף..

אולימיעזור ללמטוד טוב אתצ הדרך מראש

להכין דף עם רשימה של מצבים שעלולים לקרות ומה את חושבת לעשות.

וגם- הרבה פעמים עדיף פםשוט להמשיך לנסוע כי לעצור זה מסוכן ומקסימום הארכת את הנסיעה בחצי שעה...

אם זה עצירה במקום לא מסוכן אז לגמרי לעצור.. ומקסימום שקצת יצפרטו

לילדים אפשר להכין מראש רשימת השמעה או פודקאסט ודברים לנשנוש

וגם לך

גם לשנן מנטרות יכול לעזור

אני נהגת מעולה, שומרת על רוגע ועוג מעט אצליח למצוא פתרון בעזרת ה'!!

עוד משהו את יכולה כמה נסיעות

להתאמן כאילו את לבד

בעלך יושב לידך אבל את צריכה להבין את הוויז לבד....

יש לך מחזיק פלאפון?

בדיוק העליתי עם בעלי זכרונות איך כל פעם הוא קלט שאני הולכת לקבל לפי העצבים שנחתו עליו...

נזכרנו במלא סיטואציות שהייתי עצבנית ובכיתי בלי קשר ותמיד אחר כך הגיע המחזור...

ובמחזור עצמו שלא נדבר... אני סובלת מכאבי מחזור נוראיים אז כל פעם הייתי מתחרפנת מכל הבחינות...

פתאום קלטנו איך בהריון עם כל ההורמונים והכל- זה לא מתקרב למחזור....

אז אני לא מתחברת לנורמלי ההזוי הזה 😕

כיף לי להיות בהריון חחח ברוך ה' מיליון פעם 

בינתיים ההריון כל כך סבבה (חוץ מעייפות קיצונית שאוכלת אותי)

ומחזור זה קשהההה כואב מחרפן וסיוט

לא מצליחה להבין איך יש נשים שסבבה להן עם מחזור חח

התחלתי לסבול פחות מכאבי מחזור, ב"ה!

אבל המצבי רוח נראה לי נהיו הרבה יותר גרועים 

לא יודעת מה עדיף... לכאב יש כדורים למצברוח לא חחח

הוא יותר משפיע.

אני כל חודש עם מחזור וזה לא גורם לי לעצבים, כן מרגישה את ההורמונים אבל בקטנה.

כל פעם הייתי מושפעת ממנו קשות...

היא התכוונה לקטע הנפשי?

אני תוהה אם באמת המחזור משפיע עלי יותר ממה שהשפיע בתור בחורה, או שעכשיו אני מרגישה את ההשפעה שלו יותר כי בתור בחורה יכולתי להיכנס לחדר, להשתרע על המיטה, לשים אוזניות ולהתנתק מכל העולם כשלא היה בא לי להיות ליד אנשים. היה לי את החופש לקרוא ספרים, לכתוב, לישון, לנוח כמה שהגוף שלי דרש. הבנתם בקיצור.

ועכשיו בתור אמא... אני מוצאת זמן לנוח כי הגוף שלי חייב את זה, אבל לא שייך להתנתק מהילדים ומבעלי, ואני לא בדיוק חופשיה לנפשי להתנהל כמו שהייתי רוצה בימים האלה, והחיים גם עמוסים יותר ומלאי מחוייבויות, אז אולי לכן אני מרגישה יותר מוצפת

אבל בטח יש איך לשפר את המצב. תזונה? דיקור? כשתגלי, תספרי לי גם...

סיוט בגדול..

ממש..

ניסיתי דיקור שקצת עזר וקצת שיבש

בגדול נראלי שתזונה וספורט והמון מודעות יכולים לעזור

אני לא באמת מצליחה.....

אולי להקשיב להרצאה

או סתם להתבונן בתפקוד של התינוק

היצור הקטן והפלאי הזה.

אפשר גם לחלק את הזמן, נגיד כמה דקות להסתכל עליו, כמה דקות ספר/עיתון ושאר הזמן-פלאפון.

בסוף גם צריך משהו שיחזיק אותך ערה בלילה שלא תירדמי עליו בטעות. 

בגיל יותר גדול אם הילד מתחיל להתעניין במסך,

שם הייתי עוצרת

וכן מסכימה שזה קשה 

לשמוע פודקאסט

לנוח (בהנקה בשכיבה)

מה שאת צריכה זה להניק, הוא לא צריך בזמן הזה פוצי מוצי

תהיי בפלאפון כמה שאת צריכה כדי שההנקה לא תהפוך למטלה מעצבנת

מניסיון 

כשמגיע הגיל שהם מתחילים כבר לשים לב למה קורה סביבם ואני רואה שהם מסתכלים על הפלאפון גם אז משתדלת להיות פחות אבל זה לרוב גם קורה כשההנקות קצרות יותר.

וכן גם דואגת לספרים אבל בדכ פחות נוח להחזיק ספר תוך כדי הנקה מפלאפון

לא בטוחה שרוצה לשמוע

אז אשאיר את המחשבות לעצמי בינתיים חחח 

עבר עריכה על ידי נקודה טובה בתאריך י"ח באייר תשפ"ד 15:39

על הקורסים הנ''ל שמעתי והיה נשמע לי יותר הכיוון ביחס לקורסים של הקופות אבל פתוחה לשמוע גישות/ כיוונים אחרים

לפני לידה ראשונה חשוב מאוד מאוד ללכת לקורס הכנה

עדיף לקבל קורס הכנה רגיל, עם מידע שיכול לתרום ולתת תמונה מלמעלה על כל התהליך

יש קורסי הכנה בהם מלמדים ומשכנעים מאוד ללכת בגישה מסוימת, בפועל קורה המון שהלידה מתפתחת לכיוון אחר לגמרי

למשל, חברה עשתה קורס הכנה מזה יקר

בעלות של כ 3 א''ש שלימדו בה המון על הקטע של להיות בלידה נשימות ותרגילים עם תרגול תנוחות כריעה כל זה כדי לעבור לידה טבעית ללא אפידורל..

בפועל הבחורה קיבלה פיטוצין בפתיחה 3 וכל הנלמד בקורס הלך לפח.. יותר גרוע מזה - בקורס אפילו לא הסבירו על אופציות שקיימות מעבר ללידה טבעית פסטורלית סופר מגרה..

לדעתי כדאי קורס בסיסי רגיל שעושים בכל בית חולים לצורך הדוגמה

מסבירים בו הכל לגבי הלידה

על סוגי לידות

מסבירים על סוגי משככי כאב )מה שבקורס מעלה בכלל לא עשו, כי הרי ברור שכל המשתתפות ילדו בלידה ראשונה ללא משכך רק בעזרת התרגילים של המנחה רוחמה)

במקום הקורס הגרדיוזי הייתי אומרת לקחת דולה

שמלווה כבר בשלב של לפני היציאה לבית חולים,

מלווה בצירים

מלווה אם מדובר בירידת מים

מלווה אם מדובר בהתפתחות אחרת שמחייבת התחלה של תהליך לידה

היא נמצאת שם לעזרה באופן מעשי

ולא באופן מקדים ולא קשור למציאות כמו בקורס הכנה..

דיעה אישית שלי,

כמובן שלא חייבים להסכים עם זה

כן אומרת שברור לי שיש קורסים שכן מקיפים את הנושא כמו שצריך, שם זה אחרת

דיברתי על קורס הכנה בו מדברים רק עוד אופציה אחת מתוך חלום שרק לידה כזאת יכולה להתרחש

עזרת לי...

מה שידוע לי ואני מהתחום ואני מאד מעודדת גישה טבעית.

ברור שמלמדים על סוגי זירוז וסוגי משככי כאב וממש לא רק את הטבעי.

כן אומרים את האמת שתנוחות שונות מקדמות לידה ו תאימות ליציאת תינוק הרבה יותר משכיבה על הגב

שאפידורל מקשה על תנועתיות שמקדמת לידה וכו ויש לו תופעות

ונותנים הרבה כלים פיזים ונפשיים להתמודדות עם הצירים

אבל ממש מעודדים את האישה לקבל מה שהקב"ה שולח לה ולזרום איתו בהתאם לתהליך שה מוליך אותה.

החברה לא ידעה מכלום

ואני כמעט נפלתי לפח הזה

היינו בהריון ביחד וממש ממש התלבטתי אם ללכת איתה ביחד לאותה אחת

הסיבה היחידה שלא הלכתי זה כי ידעתי שעל דולה אני לא מוותרת ולקחת גם את וגם את זה היה לי יותר מידי כלכלית..

הסילבוס שלה עדיין אצלי במייל, היא ממש חוזרת על זה שוב ושוב

שכל מטרת הקורס זה לדעת לבוא בגישה טבעית ללידה

בגישה שאנחנו מסוגלות יכולות מעוניינות וכו'

בפועל?

לא דיברה בקורס מילה על זירוזים

מילה על משככי כאב

יש כאלה שזה מושלם עבורן גישה כזאת, אבל אותה חברה ''נדפקה'' עם תוכנית אחרת ללידה..

אבל חשוב לדעת שזה לא כולם בכלללל

ואפשר לבחור קורס בגישה טבעית ולוודא שמלמדים את הידע הרחב על הכל.

כי בעיניי קורס של בית חולים הוא בעייתי לצד השני

אף אחד לא מלמד אותך שאםידורל הוא עם תופעות לוואי וסיכונים ומעכב לידה וגורם סיבוכים

אף אחד לא אומר לך שכיבה על הגב לא מתאימה פיזיולוגית ללידה...

מלמדים אותך מה שנח לרופאים ולא בהכרח מה שנח ללידה

בעין כרם אכן לא דיברו על תופעות לוואי של אפידורל

כן דיברו על החשיבות בתנועה

כתבתי בהודעה הראשונה שלי שאני בטוחה שיש קורסים פרטיים מעולים ומקיפים את כל מה שצריך

בחוויה שהייתה לי מול קורס פרטי - אלה הרשמים..

בטוחה שיש קורסים מעולים.

יש הרבה "מידע יבש" בנוגע לסוגי לידות, תהליך הלידה,

מה קורה בחדר לידה, ועוד ועוד

ואגב את המידע הזה הרבה ממנו השגתי כאן חח 

וגם הרבה בכל מיני מקומות אחרים, לאו דווקא קורס

אבל כן בסוף לקחתי משו בקטנה שייתן לי מידע מקיף למקרה שאצטרך

זה היה טוב.

אבל דולה, וזה משהו שלא ידעתי,

באמת לפעמים קריטי...

וללמוד לשחרר זה עבודת חיים

לעבוד על אמונה, רוגע, להתחבר לגוף וכו' וכו'

ובדיעבד התבאסתי שלא היה שם שום דיבור על התמודדות טבעית עם צירים (חוץ מנשימות) ועל תנוחות לידה שונות...

אז צריך קורס שיכיל הכול...

אגב, בטוחה שיש כאלה

צריך רק למצוא אותם

או אולי כדי לחסוך את החיפוש אחרי כל אלה

שכל אחת תקרא קצת ברשת

קורס קטן

דולה שמלווה ברגע האמת בלידה ''שנפלה'' על היולדת ברצונו של בורא עולם

ויאללה זורמים

טוב, אני סתם ממש מולהבת מכל עניין הדולה

כי הייתה לי אחת מקסימה

ממש היה טוב שהייתה נוכחת

לא חושבת שעם 10 קורסים הייתי יכולה להיות ככה בטוחה בלידה המשובשת שלי.

חפרתי בקיצור.. 

אפשר גם באישי אם את מעדיפה...

ומאיפה היא?

אני בדיוק מחפשת.

וסליחה על הניצלוש

יש מהון המון מדהימות בעולם

לא לוקחת אחריות

מי שטובה לי, אולי מזעזעת לאחרת

אני בכל אופן לקחתי בהמלצה מחברה שלקחה

לכן הרגיש לי 'בטוח'

מסויימת.

עדיף לדעתי לברר ספציפית על דולה/ מיילדת שיש לה קורס ואת מתחברת לגישה שלה

ופשוט ללכת ללמוד אצלה.

ואני מאוד בעד קורס הכנה ללידה ראשונה, נתן לי המון

ומאוד מאוד נהנו. בעיקרון היא מדברת על גישה חיובית ועל לידה כחוויה.

לי אישית היה יקר מידי.

אין לך שליטה בלידה

את צריכה לקבל כלים להתמודדות עם מה שלא יגיע

והכי חשוב בלידה זה לדעת לשחרר

אם תגיעי ללידה ממקום של הצורך בשליטה- זה יהיה בעוכרך

(לצערי מדברת מנסיון)

תבדקי גם את הקורסים של 'אמית לידה'

זה כל-כך נכון!!!

וכן, כואב שזה לא תמיד ככה 

לא מכירה באופן אישי.

על נחמי סגל הבנתי שיש לה קצת קטע רוחני אז כנראה ידבר אלייך.

חנה בורר אני עוקבת אחריה בוואטספ, היא מאוד בגישה שהיולדת צריכה להחליט על תנוחה בלידה ועל מה שקורה איתה ויש לה הרבה תובנות יפות.

לא עשיתי אצלה את הקורס.

מכיון שזו לידה ראשונה קחי בחשבון שיש הרבה חלומות על לידה ובפועל לפעמים הלידה מתחילה אחרת לגמרי.

(אני לדוג' למדתי לפני לידה ראשונה על התמודדות עם צירים ותיכננתי למשוך הרבה בבית וכו' ובסוף בכלל הלידה התחילה עם ירידת מים והייתי חייבת לעלות לבי"ח...)

עוד תובנה שאני חושבת עליה,

יש לנו רצון כזה לשלוט על כל מה שקורה לנו. זה מצמצם לנו חוסר וודאות ומרגיע.

אני חושבת שלקראת לידה כדאי ללמוד כמה שיותר. על סוגי לידות, על נשימות, על הורומונים שמופרשים במהלך הלידה וכו' וכו'.

אבל דווקא בלידה עצמה צריך לשחרר במידה מסוימת, זה גם קשור להורמונים.

יש הורמונים שמופרשים דווקא כשמשחררים שליטה ולא נמצאים בסטרס ובלחץ להחליט על כל דבר.

זה גם אמור לקדם לידה.

לבין לרכוש כלים..  מאמינה שזו תובנה שתהיה לי משמעותית❤️

נחמי סגל ומרוצות מאוד

לא מכירה אותך אז לא יודעת להגיד לך אם זה הסגנון

אבל זה מגיע עם הכנה רוחנית ואישית

אומרים שנחמי מקסימה וקשובה

אז נשמע שיכול להתאים

היא גם דולה בעצמה אם את בקטע שלה..
 

*לא הייתי אצלה, רק שמעתי מחברות

בעיני קורס מדהים ונותן כלים מהממים!!

גם כלים פרקטיים ובעיקר עבודה בראש....

אבל לקחת בחשבון שהיא כן קצת מציגה את הלידה כמושלמת ואידיאלית ובלידה הראשונה חטפתי קצת שוק

עדיין שווה ממש כל שקל! והקורס פתוח ללידות חוזרות... 

ממליצה סביבי לכל מי ששואלת,זו מתנה לחיים!

כדולה.

למדתי אצלה לפני הלידה שלי הגדול שלי והיא עוד לא עשתה את הקורס של 'טבעי לך ללדת '.

והיה לי מהמם ממש!!