פורום הריון ולידה (עמוד 606)

על זיהוי נוזלים (הפרשות)

ומדידת חום.

זיהוי מיקום צוואר הרחם הוא ממש תוספת.

לא עשיתי בדיקות פנימיות רק עוקבת אחרי הפרשות והרגשות

הפרשות והרגשות רגש

קצת מסובך להסביר מקווה שיובן מה שאכתוב

הרגשות של הפרשות: הכי קל לזהות הפרשה של ווסת. יש הפרשה של הכנה לביוץ שלא כ'כ מורגשת. יש הפרשה של ביוץ שהיא מורגשת (דורשת אימון לזיהוי בהתחלה) והיא לא יוצאת מיד כמו ווסת לוקח לה כמה שניות עד שהיא יוצאת בגלל שהיא ממש סמיכה. הפרשות לקראת ווסת.

* הרגשה הכוונה מהרגע שהנפרשה יוצאת מהרחם מה את מרגישה בנרתיק

מבחינה רגשית: יש מחזור של תחושות בזמן ווסת יש התכנסות פנימית. 7 נקיים- יש זמן של קבלת תובנות על דברים שלא הסתדרו. ביוץ- זמן שבו הכל מסתדר לי ואני בשיא המצב רוח הטוב. בין הביוץ לווסת זמן סבבה לי. כמה ימים לפני הווסת יש נפילת מתח רגשות אשם/כעס על דברים שנכשלו ולא הצלחתי. ושוב ווסת זמן של התכנסות למחשבות...

יש מצב שבזמן ביוץ הבטן מרגישה מנופחת? כמו לקראת ווסת?

ממש מעניין של עינת לב ומיכל פרינס שמסבירות את התהליך ממליצה לשמוע אותו

לגבי הנפיחות בבטן בזמן ביוץ האמת לא חשבתי על זה כסימן... בגלל שזה מושפע גם מתהליך לקוי של עיכול אוכל אז לא חושבת שיש אינדיקציה שזה סימן

אלא אם את מקפידה על אכילה נכונה (הפסקות בין אוכל לשתיה, לעיסה עד כדי עיסה, שילובי מזונות וכד')

אם באמת נפיחות זה דבר שלא מושפע מעיכול לקוי ואת שמה לב שבכל חודש במהלך כ-5 ימים זה מתבטא אז ייתכן שזה סימן

קורה בגוף שלי.

וזה בהחלט האתגר שלי לשלב את זה עם הטהרה.

מרגישה שעל התחתון לא תמיד יש לי מספיק הפרשות וזה לא דומה חממה להוציא הפרשות מבפנים.. הרבה יותר קל ככה.

וגם נאסרנו בגלל זה כמה פעמים.

בגדול אפשר לזהות גם רק לפי ההרגשה אבל צריך לתרגל את זה המון, אני לא שם.. וזה בהחלט באסה

יש פה סיכון משמעותי.

מה הכוונה הרגשה?

כאבים? מיחושים?

את מכניסה אצבע, מרגישה את ההפרשות

ומרגישה כמה הן פוריות

צוואר הרחם אני לפעמים בודקת אבל זה לא דורש להסתכל על משהו, רק להרגיש.

הפרשות- זה לא ממש פנימי

אני בד''כ מנגבת קצת לעומק עם הנייר ואז מסתכלת ולוקחת וממששת את מה שעל הנייר וזה מספיק. (ועל נייר זה לא מטמא)

בכל מקרה לשאלה המקורית- אני לא חוששת, כי אני מכירה את הגוף שלי ולא אמור להיות סתם ככה פתאום בלי סיבה דם

ואם ח''ו כן יהיה אז כן, אברר אם זה פצע או משהו אחר. אין מה לעשות.

והיה ממש דם ונאמרנו.

אין צורך להסתכל

אבל הרבה פעמים עלולים בטעות. או שזו רק אני חח

אח''כ שמה לב בניגוב שההפרשות כבר יבשות.

אחרי המקווה אני כבר לא עוקבת אחרי הפרשות (אא"כ יש מילואים 😞).

רק השאלה אחכ.

בדיקות השבעה נקיים לרוב מסתיימות בימים 12-13 ויש מצב גדול לביוץ אחכ יותר מאוחר

ולזה קל לשים לב בניגוב רגיל בשירותים.

אחרי המקווה בכל אופן יותר מורכב לעקוב אחרי ההפרשות כי הפרשות של זרע מבלבלות.

באופן אישי לא עוקבת כדי לדעת זמן מדויק, אלא בערך איפה אני אוחזת, לכן זה מספיק לי לגמרי.

(אני לא מודדת חום השחר ומיקום צוואר הרחם. רק עוקבת בקטנה אחרי ההפרשות)

אולי גם לא לספר במיוחד

פשוט לא ליזום מעצמך לספר

ואם ישאלו אז לענות את האמת

לא להסתבך בשקרים...

תודה רבה!

ומרחיבה את השאלה-

מכיוון שהוא לא זמין,

מה אפשר לעשות עם טלפונים בזמני לחץ?

החשש שלי הוא שבגלל שאני כן זמינה,היא תתקשר כל הזמן בדאגה עד שהוא יהיה זמין.

עונה לך ול@שיפור.

התכוונתי חם מבחינה בטחונית ובכוונה לא פרטתי יותר כדי שאם יש כאן קרובות משפחה שזיהו אותי לא יקראו כאן על העבודה.

וכמובן מתפללת שהשאלה תישאר תיאורטית ובעז"ה יותר לא יהיו שום ארועים.

כן אולי יהיו זמנים שהיא תדאג

היא תתקשר אליך- תעני לה בהודעה שככל הידוע לך הכל בסדר ושהוא לא זמין בעבודה..

ואיזה חיבור או מילה טובה

באמת לא קל לה אם היא ככה דואגת

ואני מבינה לליבה

אבל מה יש לך לעשות?

אם את מסוגלת לענות וקצת להרגיע ולעשות להצטוב בלב אז מבורך ממש

אם לא אז העיקר תעני בהודעה מרגיעה..

ולאט לאט היא תתרגל

אין המון איך למנוע ממנה לדאוג

לא ליזום בעצמך.

גם אני עברתי מקום עבודה/ התפטרתי או בעלי הפך משכיר לעצמאי ולא ישר סיפרתי לאמא שלי כי היא אישה דאגנית מאוד.

משתלם ממש

טובה בשביל הסקר הזה

1. גרה במקום שממש לא מרוצה מהמעון שלו החלטתי שישאר איתי (אני עובדת מהבית) ויש לי מטפלת בבית צמודה בשעות הבוקר שזה שעות העבודה

2. אוכל, משחקים, יצירה, שינה, סיפור, ירידה לבחוץ

3. כרגע רק אחד השני מתבשל בבטן

4. הוא בן שנתיים מקווים להכניס אותו למסגרת אחרי החופש הגדול 

חינוך ביתי זה שמשאחרים ילד מבחירה ומקבלים אישור לחינוך ביתי ממשרד החינוך

בגילאי מעון מסגרות הן לא חובה וזה לא חינוך ביתי להשאיר עם מטפלת

לפותחת אני עוקבת אחרי אביטל פילצר ממליצה לך לצפות בה היא עם 4 ילדים בחינוך ביתי ןבנוסף כרגע בעלה מגוייס והיא עושה את זה מדהים

כדאי לך להגיב בכותרת אם את רוצה יותר תגובות,הגיוני שיש פה הרבה כאלה שלא הבינו את כוונתך 

1. הייתה לי הזדמנות כלכלית לעשות את זה

2. כן, היה סדר יום. חייב אחד כזה לדעתי. אבל תלוי בגילאים.

תחמתי שינה וקימה, ארוחות, והייתה יציאה אחת. ביום לפחות

3. עשיתי את זה עם זוג צמודים, היה לי מהמם. גדלו כמו תאומים (כמעט)

4. עשיתי את זה עד גיל 4, עם אישורים כמובן.

האמת שזה היה מעולה לנו, אבל מיצינו ובגלל שלא הייתה לילדים עוד חברה ורציתי כבר לעבוד - הכנסנו לגן. 

יש לי בת בת כמעט 3 ועוד אחת שנה וחצי

יש סדר יום. בבוקר יש מלא פעילויות באיזור אז בדרך כלל נוסעים.

יש לנו עוד איזה 5 חברים טובים שגם בחינוך ביתי בגילאי מעון אז נפגשים מלא. צהרים שנץ לקטנה זמן התאפסות לגדולה (ספר,שלוק,שייק) זמן שלי (בדרך כלל קפה), אח״כ אוכלים צהרים. ובדרך כלל יוצאים שוב/נפגשים עם חברים.

יש לנו גם ימים רק של בית שזה לוז של יצירות.

ואין לי מושג עד מתי זה ימשך. רוב הגדולים נכנסים לגן אז כנראה שגם אכניס את הגדולה 

לחבורת החברים 😉

אצלנו אני די עוף זר וחסר לה חברה (בת שנתיים תכף) כל כך

ילדים בחינוך ביתי

הגדול בן 4 וחצי..

סדר ממש כללי כזה...לפעמים נשארים  בבית ,לפעמים יוצאים

יש לנו מפגש של ילדי חנב אחת לשבוע,כמעט בכל יישוב או עיר יש וזה נפלא

1. עם הגדולים הייתי שנה בבית ואז חזרתי לעבודה/לימודים

אבל מהשלישי אני עם התינוק התורן בבית זה התחיל מזה שמסיבות רפואיות שלו פחדתי ישים במסגרת והגדולים גם כבר היו במסגרות של חצי יום ובנוסף נכנסתי חהריון נוסף בקיצור החלטתי שאני מעדיםה להישאר בבית. כשהתחלתי עם זה מודההשקצת חששצי שישעמם לי כי עם הגדולים אחרי שנה הרגשתי מיצוי ממש. בסופו של דבר ממש נהנת מזה.

מגיל 3 שולחת לגן עיריה.

2. אין סדר יום מיוחד כמו בגן אבל כן יש סדר יום בבית

קמים עם כולם ,מפזרים את מי שהולך למסגרות,ארוחת בוקר,משחקים לפעמים נותנת גם קצת מסך  עוזרים לי לבשל,לכבס וכו.. בגיל קטן שעוד ישנים בבוקר אז ישנים. אם יש לי סידורים באים איתי וזהו בצהרים אוספים את שאר החבורה. לפעמים יוצאים לגינה אחהצ אבל יש לנו חצר אז לא רוצים לרוב מה גם שיש כבר ילדים יחסית גדולים שמגיעים מאוחר אז לא תמיד מספיקים..

לרוב נמצאת עם ילד אחד בבית אבל היו תקופות שהייתי עם שניים מודה שזה הלחיץ אותי בהתחלה אבל זה היה עם הילדים הכי נוחים שלי ככה שהיה ממש בסדר.

עכשיו אני בשלב שחושבת על לצאת כי ברוך ה הגוזלים גדלו וזה קצת מפחיד אותי השינוי הזה אחרי שהתרגלתי לבית אבל בטוחה שאעבור גם אותו

בקיץ כל פעם חוזרת לזה ולא שולחת לקייטנות.

1. היו לי צמודות, זה הרגיש לי הכי נכון בשבילן, בשבילנו, מבחינה כלכלית וגם היו לי כוחות נפש לזה.

2. היה סדר יום, אבל גם הייתה הרבה זרימה.

3. דווקא זה שהן היו כמה היה מקל עליי כי בשלב מסוים היו משחקות ביחד ולא היה להן משעמם.

4.(עם שלושת הבנות עד שהלכו לגן עירייה הגדולה בגיל 3.5).

הייתה גם תקופה של קורונה שהרבה פעםמים לא הלכו לגן נשארו בבית והיו שלושתן ביחד

בשעה טובה!!

בעיניי זו הבדיקה הכי יפה כי רואים את כל העובר הוא לא קטן מדי בצורה של זנב ולא גדול מדי כשכבר רואים כל פעם רק איבר אחד.. ממש רואים את כל הגוף ביחד.

מתה על הבדיקה הזאת.  פלא מטורף

אחר כך גם בסקירה לא ממש רואים הכול אלא איבר איבר.

השקיפות מהממת פתאום רואים תינוק ברחם זה פשוט פלא מדהים 

בסקירה של הבכור הייתי רואה את הסרטון שלה בלופים

מרגש ומהמם

לק"י

כמובן שתמיד את יכולה לבקש אחרת.

אבל קחי בחשבון שייתכן שיגידו לך שככה לא יראו.

למה זה מלחיץ אותך?

אז ברור שנעשה וגינלי. אני רוצה לראות אותו!!

אני לא יודעת בדיוק... כל העיסוק באזור והחדרת דברים קצת מלחיץ אותי. אני מרגישה מאוד חוסר נוחות, ואני מפחדת שיכאב.. ואני דואגת מחוויה לא טובה שתשפיע עלי לפעמים הבאות.

אבל אני חייבת לציין שהמצב הרבה יותר טוב מפעם חחח פעם לידה הפחידה אותי מאוווד והיום מאז שאני בהריון נרגעתי בהרבה. ובכל זאת לפני טיפולים כאלו אני צריכה לוודא שזה לא כואב ולהרגע קצת .

לק"י

אולי לנשים רגישות יותר זה כואב.

אבל אם עשית כבר פעם, סביר להניח שהפעם תרגישי אותו הדבר.

(אני פעם אמרתי לרופא שינסה בטני, והוא אמר שאי אפשר. זה כנראה היה לי לא עקרוני, אז לא התעקשתי. אבל קחי בחשבון שיש גישות שונות של רופאים שונים).

אצל כל אחת כמובן זה מרגיש אחרת.

כל אחת גם ואיך שמרגישה עם החשיפה הזו

את יכולה לבקש להכניס את המתמר בעצמך, זה יכול להרגיש יותר בנח

שאפשר בה לגלות את מין העובר כמובן

אצלי עשה בטני ושרצה לבדוק את חלל הרחם ואורך הצוואר ביקש לבדוק וגינלי

לא כואב בכלל, למה שיכאב🤓

הילדים שלי איתי בבית, בלי ילדים אחרים אפילו.

והגדול למד לנשוך עוד לפני שיצא למסגרת.

וגם הבאים אחריו כל אחד בתורו עבר את השלב הזה.

אני משתדלת להתייחס יותר לננשך ולא לנושך כדי שלא ירויחו כלום מהנשיכה.

ולפעמים רק אומרת להם שזה מאוד כואב ולא נעים.

את לא חייבת לספר שזו הבת שלך, את מטפלת בתינוקות, ובמעון ובגנים למשל, לא אומרים מי הילד שמשך, רק אומרים להורים - אחד הילדים נשך את הילד שלך.

דבר שני, למרוח מרגרינה או שמן או איזה משהו שומני על הנשיכה.

דבר שלישי, הנשיכה נעשתה מתוך כעס או סתם? זה משמעותי כדי להבין למה היא נשכה..

פעוטות מגלים את העולם בעזרת הפה. כשהם נתקלים במשהו מעניין, הם מכניסים לפה. כשהם כועסים או מתוסכלים הם נושכים.

לא כל ילד, אבל הרבה מהם. כמו שכתבו לך זה קורה גם לילדים שלא במסגרת. אצלי חלק נשכו וחלק לא. הם היו במסגרת בגיל הזה.

איך ללמד אותה שלא? כמו שמלמדים לא להרביץ. מבחינתם לדחוף ולנשוך זו תגובה שנובעת מאותו מקום בדיוק.

אפשר גם לתת לה גירוי אורלי כדי להפחית את הצורך שלה בנשיכות. לתת לה לאכול דברים קשים (גזר, תפוח), לשחק עם נשכן, לצחצח שיניים. בתקופה של יציאת שיניים סביר שתראי יותר נשיכות.

לפעמים אנחנו מאוד רוצים משהו ותכלס לא יודעים מה, אז זה מקשה יותר. תגידי לעצמך מה באמת בא לי?

אני יום אחד הייתי בתחילת הריון עם בחילות קשות,

בעל במילואים, לא מסוגלת לאכול ולא מסוגלת להיות רעבה... ונגעלת מהאוכל של עצמי כמובן.

חשבתי עם עצמי, תכלס, נגיד שיש לך את כל האופציות בעולם, מה הכי בא לך ? ואז פינטזתי על איזה סלט חסה שווה עם גרעינים וגבינה בולגרית וכל מיני דברים טובים... סתם, רק שהיתי בדמיונות...

למחרת, דפיקות בדלת, שליח עם כל הדמיונות שלי, ועוד כל טוב דמשק... הייתי בהלם!! חברות חמודות רצו לפרגן לי עם בעל במלחמה, אפילו לא ידעו שאני בהריון... אבל זה היה מדהים, הרגשתי שהקב''ה רצה לפנק אותי פשוט. 

כי הרעב הוא ממש מבפנים

אולי לבקש מבעלך לקנות משהו בחוץ?

גם לא בריאים

לפעמים זה כיף.

כבר יצא לי חיובי על מקלון

אולי שווה לך לנסות?

האמת יצא לי כבר חיובי שבוע אחרי החזרה.. 

ואני מפחדת מאוד לעשות בדיקה

לא יכולה להסביר כמה

יש מאין העדפה רגשית להישאר בתקווה שכן..

מבינה אותך מאוד!!!!

אני במקומך לא הייתי מסוגלת לחיות עם הלחץ הזה וכן בודקת

אבל לגמרי לשיקול שלך

צריך גם לקחת בחשבון שאם חלילה חלילה יותר שלילי זה לא בטוח שלילי

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

עברתי מלא כשלונות

ומנגד ברוך השם יש ילדים בבית, גם הם מטיפולים

מקווה לטוב

שאני יודעת שאני בהריון!! לא העזתייי לעשות בדיקה

הפחד מלראות את הפס האחד הזה השתולל בי

גם אחרי הדופק וגם בתנועות פחדתי ממש ולא עשיתי את הבדיקה

אפילו שרציתי מאוד לעשות, כי באלי פעם אחת לראות 2 פסים בבדיקה ביתית...

נשמע לא קל, וכל הכבוד על הנכונות לטפל

זה לא במקום לפנות לפסיכיאטר, אלא בנוסף, ואולי הם יוכלו גם להמליץ על פסיכיאטר מתאים.

בהצלחה יקרה! 

אני מחזקת אותך לפנות לעזרה ❤️

אני בטוחה שיש תרופות בטוחות בהריון 

כדאי שתבדקי ממה נובע הכעס, הדיכאון, הפחד, וכל תחושה שלילית שאת מרגישה

ותנסי לפענח אותה, אם באמת הנסיבות כאלה נוראיות,

ומה ה *טוב*  בנסיבות האלה

כי אין דבר מושלם- אין דבר שהוא רק טוב , ואין דבר שהוא רק רע

אני עברתי כמה דברים והוצאתי את הטוב מאותם מקרים, חיפשתי אותו, שבעקבות האירועים האלה התחזקתי,  לקחתי דברים בפרופורציה,  הערכתי מה שכן יש..

לשמוע שיעורי תורה על ביטחון ואמונה

לעשות דברים שעושים לך טוב, כמו אוכל מפנק, מוזיקה (עדיף ווקאלית כרגע 😉) ,

ואולי פשוט לשכב במיטה ולחשוב, לפרוק, לבכות לאבא

בכי זה מאוד מאוד משחרר ועוזר, יותר מפסיכיאטר לדעתי

וזהו בגדול

חיבוק ענק💞

זה ברור לי שיש פה משהו לא רגיל,

אני לוקחת כל דבר באופן טרגי..קשה לי עם עצמי. אני עצבנית. מקנאה בבעלי שהוא כזה מוצלח ואני לא . אני מרחמת על הילדים שלי שאני אמא שלהם. ותמיד הייתי אמא חמודה וכיפית. פה ושם כועסת. עכשיו אני בוכה מלא. ואני מנסה להרגיע את עצמי. אבל זה לא עובד. אני קמה בלילות בצער. גם סובלת מאוד פיזית מבחילות עדיין. לא עוזר לי כלום.

זה לא עבודת המידות. ברור לי שזה משהו עם ההורמונים ואולי משהו במוח. אני מכירה את עצמי כל כך טוב... אני מטבעי בן אדם שמח מצחיק חיוני. (אני נזכרת בעצמי לפני וזו לא אותה אחת) לא הגיוני בכלל כל התחושות האלה. הם לא שלי..  זה משהו חיצוני שהשתלט עלי. 

לגבי לקחת דברים בצורה טרגית- תחשבי אם באמת הסיטואציה שאת מדמיינת באמת עלולה לקרות ומה הסיכויים שתקרה, לעשות את המקסימום כדי שהטרגדיה תקטן למינימום.

לגבי בעלך- אתם גוף אחד, הצלחה שלו זו הצלחה שלך. מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה חזקה ותומכת 💞

אז תביאי לעצמך את הקרדיט.

ואל תקשי עם עצמך, בהריון יותר רגישים, יותר עצבניים, והבחילות לא מטיבות עם העניין..

מדברת על עצמי שבתקופת בחילות אני במיטה כמו סמרטוט, לא עושה כלום, חלשה.

אבל זו תקופה שתעבור בע"ה וזה בשביל מטרה טובה , להביא לילדים עוד אח/ות בעזרת ה'..

המטרה נעלה ואת לא סתם מתמרמרת במיטה...

ברוך ה' שיש לך ילדים  ויש לך בעל מוצלח, ושאת בהריון!

מכל מה שכתבת תראי כמה טוב יש לך תודה לה'

תתמקדי בזה, ותודי על הדברים הקטנים וזה יוביל לזה שתראי רק את הטוב כי את תתמקדי רק בו כל הזמן.

כל מה שנתמקד בו גדל..

בחילות מסמנות שההריון ממשיך, סימן של ה' שנהיה רגועות שהכל בסדר ב"ה

אז גם על הבחילות תודה💞

הייתי בדיוק כמוהה

אז מנסה לחסוך לה , כי פסיכיאטר / פסיכולוג הוא עדיין בנאדם

שפשוט יודע מה להגיד

אז אני אמרתי, את מה שאמרו לי חח

עבר עריכה על ידי ממשיכה לחלום בתאריך י"ג באייר תשפ"ד 14:02

לפעמים יודעים דברים בשכל וזה עדיין לא מספיק כדי לשנות את הרגשות וההתנהגות

יש פעמים שצריך טיפול - בשיחות או טיפול תרופתי

פסיכולוג ופסיכיאטר לא רק נותנים עצות (שזה מה שעשית פה, ובאמת העצות שנתת יכולות להיות נהדרות לחלק מהנשים).

אחד הדברים החשובים אצל איש טיפול טוב הוא היכולת לזהות איזה סוג של עזרה המטופל צריך. יכולים לבוא אנשים שיספרו על אותו קושי, וכל אחד יצטרך עזרה מסוג שונה.

קחי, למשל, את העצה שנתת לחפש את הטוב בסיטואציות. למישהי אחת זה יהיה מעולה ממש. מישהי אחרת עלולה רק ליפול עוד יותר מעצה כזו, כי היא צריכה קודם כל ללמוד לתת מקום לתחושות הקשות שלה ולחבק אותן. מישהי שלישית תצטרך לחפור לעומק כדי לגלות מה השורש שיוצר את התחושה הרעה. ולפעמים שלושתן זו אותה אחת, בשלבים שונים של הטיפול...

(אני לא אשת טיפול, ולא מתיימרת להציג פה תהליך טיפולי מדויק. זו רק דוגמה להמחשה.)

מטפל טוב ידע לזהות את העזרה שנצרכת, וידע גם לכוון את המטופל איך לעבור את התהליך שהוא צריך לעבור.

עצות בפורום זה נהדר, וכל אחת תיקח מהן מה שמתאים לה, אבל הן לא מחליפות טיפול.

אלא גם לתת את הטיפול הנכון..

זה קצת מסוכן מה שאת אומרת....

לפותחת- תתחילי מרופא משפחה.

אבל זה לא זה בכלל...

זה מאוד קיצוני התחושות.

זה לא להסתכל עכשיו מה טוב מה לא.

המוח רואה רק רע.

כתבת לי כל כך הרבה דברים טובים וזה בככלל לא מעודד אותי.

אני במן סרט רע שלא עוזר כלום. גם לא הקפה של הבוקר.

אני לא מצליחה לסבול את אמא שלי את אחיות שלי. אני מתעצבנת על כל העולם. כולם כמו אויבים שלי. אני מתעצבנת מכל פיפס ויכולה להתחיל לבכות מכל מילה קטנה. מרגישה מחנק בגרון. משהו מאוד לא בריא לדעתי עובר עלי. זה ממש לא משהו רגיל.

שולחת עידוד וחיבוק, והרבה הרבה כוחות. 

א' שתדעי שאפשר גם לפנות לרופא משפחה או רופא נשים ולתאר את מצבך, הם יכולים לתת מרשם. מנסיון אפשר גם להתחיל לקחת בהיריון, הם כבר יסבירו לך את הסיכונים שיחסית מאוד נמוכים ומזעריים. הם גם יפנו אותך לפסיכיאטר להמשך מעקב.

ממליצה בנוסף להתחיל טיפול נפשי אצל פסיכולוגית וכדומה זה יכול לעזור.

זה עובר בסוף.

זה לא פשוט בכלל ואת גיבורה!!!

אגב, דכאון בהיריון לא מבטיח דכאון אחרי לידה...

אבל לא עדיף פסיכיאטר?

הם יודעים לדעת מדויק יותר.

תרופות ממשפחת הSSRI מותרות בתקופות הריון והנקה.

אותי אישית זה הציל אז ומציל עד היום.

אני לא מאזור ירושלים אז אין לי מושג להמליץ אבל אם יש תורים ארוכים דרך הקופה בכללית פלטינום אפשר למצוא פסיכיאטרים מעולים ב150 שח עם תורים זמינים

בהצלחה! 

ומה שהלחיץ אותי שדןוקא אם לא מטפלים זה עלול לפגוע בעובר. אז בכל מקרה עדיף תרופות פסיכיאטריות לפי הבנתי מאשר לא לקחת... כי הנזק לעובר לא קיים כמעט מלקיחת תרופות ממחקרים. ככה קראתי.

תודה לך 

בפרטי (די יקר). תנסי לגגל עליה, אם לא אז תפני באישי ואתן לך את המספר שיש לי, בתקווה שהוא מעודכן.

ומצטרפת להמלצה לפנות לניצה. אני בזמנו לא ממש הצלחתי להיעזר בהם, אבל יש להם מערך פסיכיאטרים משלהם, וגם תמיכה מעבר, והכול במחיר מסובסד יחסית.

כל הכבוד לך על ההכרה בקושי ועל הנכונות לטפל! בעזרת ה' שתראי ישועות... ❤️

אבל מעודדת אותך ממש ממש לטפל.

אני דחיתי במשך שנים עד שהסכמתי להתחיל טיפול תרופתי וזה ממש שינה את חיי

היום אין מצב בעולםםםם שאפסיק לקחת, אני פשוט בנאדם אחר

יש בהחלט תרופות שמותרות בהריון. תתחילי מרופא משפחה, הוא גם יכול לתת ובטח להפנות.

בהצלחה יקירה

אולי בתוך מיץ? או בבקבוק של תינוקות עם מיץ?

בתוך מעדן?

וגם, לדבר איתו ברוגע, כמו מבוגר

להסביר למה אנטיביוטיקה חשובה מה היא עושה וזה..

בגיל הזה בכוח זה לא אופציה תכלס...

כל פעם נותנת קצת במזרק ובין לבין נותנת מים או שתיה אחרת כדי להעביר את הגועל.

מה שמצליח לירוק, בסדר אין מה לעשות. אבל אפשר ככה להכניס לפחות 70-80%.

זה יוצר יותר התנגדות.

לנסות להגיע לשיתוף פעולה, להסביר שהתרופה מרה אבל תעזור להבריא, לספר סיפור בנושא, לתת משהו טעים אחרי להעביר את הטעם, לנסות שוב ושוב בהדברות עד לשיתוף פעולה.

מהניסיון שלי, יש אחת שהילדים ממש אהבו את הטעם🙊

ואחת שממש ממש לא הסכימו לקחת.

לאחד הילדים היה חשש לאלרגיה מאחד המרכיבים של האנטיביוטיקה האהובה, ונסינו לתת לו מהאנטיביוטיקה השנייה והייתה ממש התנגדות כמו שאת מתארת.

לא זוכרת שמות, אבל אם תגידי, רוב הסיכויים שאזכר...

תנסי אולי לשנות את האנטיביוטיקה, ואז לתת לו בצורה שונה (לא במזרק או כפית כמו שאתם רגילים) בלי להגיד שזו תרופה, אלא משהו חדש וטעים🙈

ראיתי גם סירטונים שעובדים של הילד שמכניסים קש לתוך מעדן או טרופית, אבל בתכלס מכניסים לתרופה שיש מאחורה.. לא סגורה על מה אני חושבת על זה בקטע חינוכי, אבל גם יכול להיות פתרון🤷

אולי לקחת כדור, לרסק אותו (צריך להתייעץ עם רופא או רוקח יש כדורים שאסור לרסק) ולהכניס לכף של מעדן, לא אמורים בכלל להרגיש את הטעם.

אנחנו פעם ניסינו גם לתת לו תוך כדי שינה (לא היה כ"כ מוצלח.. אבל אולי לכם יותר יצליח)

בהצלחה גדולה! ממש מתסכל.

ואם עדיין לא רוצה לקחת, הייתי מתייעצת עם רופא, יש דלקות שבעייתי מאוד לא לטפל...

ונשאר לנו הסירופ מהסטרפטקוק (תכף צריך לזרוק אותו, באסה).

ואז רואה שהם שתו הכל, וזהו.

גם אצל ההורים שלי ככה שתינו. 

שמעתי עליו. לא נראה לי שש לי בעיות גדולות (מקווה)

לוקח לי אחרי מניעה כמה חודשים

וחבל לי לבזבז זמן בגלל הגיל

מתי הפסקת מניעה? עשית פרופיל הורמונלי?

חזר לך המחזור חודש בחודשו?

אם רלוונטי לך

דר מיכה באום

הייתי אצלו וכנראה חוזרת....

ממליצה ממש

הוא נחמד?

גם המזכירות שלו מאוד אדיבות ושירותיות וזזמינות.

אני מאוד אהבתי ואפילו שאני כבר גרה שעה+ משם אני עדיין חזרתי אליו

אני לא יודת איך היחס שלה, כשבאתי אליה דרך הקופה ולא פרטי, הרגשתי נורא

אולי היא הייתה ביום לא טוב אולי לא הבנתי אותה

אבל אני ממש לא מתכוונת לחזור אליה.

מניחה שמטופלות אצלה עוד המון שמרוצות ממנה

זה דבר דיי ידוע שיש בהריון כאבים באזור הזה

ככה בכל אופן אני קראתי

שכאבים בגב תחתון או מותניים הגיוני שיהיו בהריון בגלל התמתחות רצועות ןשרירים, משהו כזה

כמובן אני לא מקצועית ולא מבינה הזה בכלל, רק מעלה השערה 

בכל אוםן אני אישית אחת לתקופה יש לח כאב כזה שמתעורר לכמה ימים ואחר כך עובר

ביומיים האחרונים למשל יש לי כאבי גב ממש חזקים אבל אני יודעת שזה זמני.. 

תרגישי טוב!!!!

באולטרסאונד ראו שהעובר לוחץ על הכליה והשתן לא מתרוקן עד הסוף ומזה היו הכאבים.

לא היה הרבה מה לעשות חוץ ממשככי כאבים ואחרי הלידה הכאבים עברו לגמרי.

בעז"ה זה כלום

אבל אני מבינה שאת בהריון ויש נטיה לפספס את זה לפעמים בגלל ההריון 

צריך להתחיל בנתונים הפיזיים, קודם כול...

שנית - לא חובה שתהיי זמינה בשבילם כל הזמן. במקום סרטים הם יכולים לשחק במשחקי דמיון והרכבה, לעשות יצירות עצמאיות... שהזמנים איתך, של קריאת סיפור וכדומה, יהיו פינוק

אבל באמת מרגישה חלשה... מניקה ולא מקפידה על ויטמינים, כנראה צריכה להקפיד יותר. תודה על התזכורת!

אני לא זמינה בשבילם כל הזמן, הם כן משחקים ומעסיקים את עצמם,

אבל בפנים הרבה פעמים מרגשה מין חוסר סבלנות... כאילו מעמידה פנים מתעניינות כשמקשיבה להם אבל לא מספיק סבלנות ונחת

בתקווה שזה יביא את השינוי המיוחל...

ואם לא - אז אפשר לחשוב כל דרכים יותר "דרסטיות" לעבודה עצמית...

או בעוד דברים?

אצלי אחרי הלידה הזו לקח לי יותר זמן לחזור לעצמי בפן הפיזי והנפשי, הרגשתי מין חוסר שקט פנימי כזה, לא היתה לי סבלנות לילדים, הייתי מתפרצת הרבה.

עזר לי מאוד לקחת תוספים טבעיים להרגעה

עכשיו יותר טוב, בעיקר חוסר סבלנות לילדים.

תוספים את מתכוונת כמו רסקיו?

רסקיו פחות עזר לי עם זה (בדרך כלל עוזר לי לדברים נקודתיים. אחרי הלידה לא עזר), השתמשתי בו יותר למקרים שלא הצלחתי להירדם מרוב עייפות והייתי צריכה משהו שיעזור לי להרפות.

השתמשתי באבקה שנקראת inositol powder, לא יודעת אם מוכרים אותה בארץ. אבל בכל מקום שמוכרים תוספים אמורים להיות אופציות של דברים להרגעה. נראה לי שלמקסי הלט יש משהו שקוראים לו maxi calm ובטח יש עוד כל מיני

לי זה קורה גם בסתם ימים לחוצים או אחרי לילה שלא ישנתי ואז אין לי סבלנות לילדים ומה שתיארת זה מה שקורה… אז לא להתבייש בעצמך את סה״כ אישה אחרי לידה עם ילדים שמחזיקה בית מהמם אני בטוחה!

חושבת שכמה שאפשר לישון, לקחת ויטמינים לחיזוק, לקרוא אולי פעם בשבוע למישהו שיוציא את הגדולים ואז להיות רגועה שהם נהנו וקיבלו יחס…

רעיון טוב לתת למישהו להוציא אותם מדי פעם.

אני חושבת שבנות שלי לידי מרשות לעצמן להתנהג הכי גרוע, לריב, להתבכיין בלי סוף. כשחמותי/ בעלי נשאר איתן הן פחות ככה. אני חושבת שזה בגלל שלידי הן מרגישות הכי בנח לפרוק את כל התסכולים שלהן.

בנוגע להתמודדות-

בריבים- אני לא מתערבת- חבל על הכוחות, בסוף הן תמיד חוזרות לשחק

הן יודעות שלפעמים אני לא זמינה (לדוג' כששותה את הנס שלי אני אומרת :זה הזמן שלא פונים עליי. ויש לי כוס כזאת שמסמנת בקוים מתי סיימתי וכשהן בכל זאת פונות אני שותקת ומסמנת שעוד חא נגמר

או לפעמים מסתגרת בחדר שלי לכמה דקות. אני קוראת לזה "לעשות לכן אמא טובה".

גם לשים מוזיקה שאני אוהבת ברקע (כשאנחנו מציירות /עושות פאזל/ מתחילים בהרדמות

לצאת לגינה להתאוורר

או כל דבר שגם אני אהנה ביחד איתן. ממש להיות מחוייבת להנאה איתן ולא רק להעביר את היום בזה שאני מעירה להן כל הזמן. לפעמים ייצא לי , לפעמים פחות, אבל העיקר הכיוון.

ואת אמא נורמלית וטובה, חיבוק!!! אמהות זה מאוד אינטנסיבי!!

אהבתי את "לעשות לכן אמא טובה"

 הייתי שם זה מקום מהמם עם גקוזי וואו מושלם

אבל זה בצפון צפון אז לא יודעת כמה רלוונטי

בהצלחה 

מסלולים בכרמל, בחיפה והאזור

גם בניר עציון עצמה יש בריכה וכל מיני פינות נחמדות

ירושלים

גליל

בנימין

שומרון

גוש עציון

מצפה יריחו

מצפה רמון

מזכרת בתיה

תבחרי איזור ונחשוב על פעילות.

ממש בטוח (צפון ומרכז הגולן עוד יש אזעקות מדיי פעם, דרום הגולן וגליל תחתון ממש שקט)

ואולי הרי ירושלים? שומרון? עמק האלה?

כמו אוויר כלוא בשכמות. קרה לי באמת בעיקר בהיריונות אבל לא רק.

לא יודעת לפענח מה זה, רק יודעת שזה עובר אחרי כמה זמן וכנראה שזה לא מסוכן...

מקווה שזה אכן אותו דבר ואני לא מטעה אותך.

אבל אף פעם לא הרגשתי תסמינים של הריון לפני הבדיקה.

אולי רק עייפות חזקה אבל בינינו-זה סתם שפתאום יש לזה תירוץ מוצדק 😉

בשורות טובות!

אז אני פחות חושבת שהחודש הצליח

פשוט הlh גבוהעדיין

ובעבר היתה לי ציסטה

אז אולי הוא גבוה כי אולי יש לי שוב

אני באמת לא יודעת כבר אוף

היה לי כמה ימים של עייפות מוגברת כאבים בבטן התחתונה בגב ובשרירים

וזה עבר אני עכשיו מרגישה רגיל אז כאילו אולי סתם היה לי כמה ימים של בעע שעברו וקישרתי לזה ובסוף לא

ההמתנה והמחשבות יכולות לחרפן ולהוציא מהדעת.

חיבוק גדול, תבשרי טוב!!

(תמחלי לי אם זה לא שייך..

הקב"ה ברא אותנו ככה, עם שבועיים המתנה בין הביוץ לוסת/האיחור שלה, והוא לא עשה את זה סתם..

יש ערך בלהיות במקום של המתנה, של ציפיה.

אני יכולה לשתף אותך שאני גם בשבועיים האלה, של חוסר ידיעה, ואני משתדלת מאוד פשוט להיות שם.

לתת לעצמי לא לדעת,

לתת לעצמי לא לשלוט על מה שקורה.

אם הביצית הופרתה והושרשה, ואם לא, 

זה כבר לא בידיים שלי. 

לפני זה, הייתה לי קצת אחיזה.

 לנסות לזהות ביוץ, לנסות לתזמן את החיבור שלי עם בעלי.

עכשיו, אין לי שום דבר שאני יכולה לעשות.

פשוט להיות, לחיות.

להתפלל, לצפות.

באשת חיל כתוב "צופיה הליכות ביתה" ואחד המפרשים אומר שצופיה זה מלשון "ציפיה",

לאשה יש יכולת לשהות בציפיה, להיות בה, להשלים איתה,

לשחרר ופשוט לזרום. 

ושוב סליחה אם זה לא במקום או לא רגיש, 

רק רציתי לחזק קצת. 

חיבוק!)

העניין שאני כאילו לא מרגישה מוכנה נפשית לעבור את הרכבת הרים שעברתי בנסיונות להריון של קטני

פוחדצ ששוב יקח זמן

פוחדת שיהיה הפלות

פוחדת פשוט

היה נחמד, בעיקר בחודש הראשון.

 אבל לא הייתי קונה כזה מוצר, אני חושבת, הוא לא היה כ"כ שימושי..

בשעה טובה

נחמד בחודשיים הראשונים

אבל ממש לא הכרחי

ותופס מקום

לא הבנתי אפילו מה המטרה ולמה יעיל

יש עגלה עריסה טרמפולינה אוניברסיטה..כמה אביזרים תינוק קטן צריך

לרוב בגיל הזה הוא במילא בעיקר על הידיים🫢😉

אני כמובן כותבת רק את דעתי האישית 

נשארה לי שעה של דמעות (איך הן לא נגמרות????)

עד שהילדים חוזרים, ואז לחזור להיות גיבורה💪

אבל מה שעזר לי כשהוא היה נוסע

זה מראש לקבוע עם חברות

או לצאת לעיר לא משנה למה רק להיות בין אנשים ולא לשמוע את השקט הזה ולהרגיש לבד ולחשוב יותר מדי

לא צריך להיות גיבורה על ידם

אלא אנושית

כל עוד את לא שבר כלי ובלי תפקוד

תני לעצמך להיות את

הילדים רק ילמדו שלאמא אכפת

ושמותר להביע רגשות

מילואים?

קשוח קשוח!!!!

שיחזור בקרוב בריא ושלם בגוף ונפש!

שולחת לך כח להצליח להתמודד ולהכיל הכל!

כן, היעד רפיח😖

יש סגולה לשמירה שהתעקשתי שבעלי יגיד כל יום במילואים, וגם גיסי שבצפון

' ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' '

רציתי להעלות לפה ולא מצליחה , תחפשי בגוגל, ושהוא יגיד כל יום.

בנוסף תגידי לו לשים שטר/מטבע בגרב ושיגיד שהוא יביא לצדקה כשיחזור לשלום מעזה בע"ה

הרבה תפילות ובעזרת ה' בשורות טובות🙏🙏💞

בינתיים...

הבן נכנס ראשון, "אמא, אני מתגעגע לאבא..." מתחיל לבכות "אוף, למה הגעגוע מגיע כ"כ מהר??"

(איך לספר לו שהגעגוע הגיע אצלי שנייה אחרי שאבא סגר את הדלת???)

הבת שנכנסה אחריו:

"אמא, בנות שאבלות גם צריכות לקרוע בגד??"

(מה???? למה זה מעסיק אותך????)

לפחות שאר הילדים לא שלחו לי משפטים קשים להתמודדות.

מבינה אותך כ"כ. איך אפשר לתפקד כשהראש עסוק והלב דואג..

תגידי לו לשים שטר של 20 בכל נעל וכשיחזור לשלום בע"ה, יתן לצדקה. סגולה לשמירה!