פורום הריון ולידה (עמוד 608)

הלוואי שתמצאי מה שיקל עלייך! ושיהיה המשך הריון גם תקין וגם קל ושמח, לידה קלה בזמנה בידיים מלאות, בריאות, והרבה נחת מהילדים בע"ה!

באמת סיוט. מבאס שהרופא לא העלה בעצמו את האופציה (למרות שטוב שעשית קודם בדיקות כלליות לשלול דברים אחרים).

יש נשים באמת מוציאות על זה שמירת הריון. תלוי במצב.

מבחינת מה עוזר, שווה בעיני ללכת לפזיותרפיסטית לאיזון אגן. לפעמים יש להן חגורות/רצועות שיכולות לעזור, וגם עיסויים ו טיפולים ממוקדים שיכולים לעזור. יש גם טיפול "איזון אגן" שראיתי על זה מלא המלצות, לא יצא לי לנסות בעצמי. 

לרוב הם אומרים זה ריפלוקס ויעבור כשתתחילו טעימות. בנתיים היא עולה במשקל וזה מספק אותם אבל היא לא רגועה בכלל סביב הארוחות שזה בעצם כל היום, גרעפסים שתקועים לה מאמץ רב להוציא תוך בכי

שאני מתארת לרופאה היא אומרת העיקר שעלתה במשקל וזהו, אז אולי עלי להתעקש

(באמת. בגיל שלושה חודשים בעלי אמר לרופאה: היא בוכה ברצף מאז שהיא נולדה 😬)

אבל באמת רק באבחנת גסטרולוג מומחה. עזר פלאים...

על סמך תיאור שלי?

די הרבה זמן (החליפו פורמולות. לא עזר) ורק הוא הציע לוסק

אצלינו הוא הפך לילד אחר. הלוואי גם אצלך, בהצלחה!

האמת.

חבל על זמן יקר ואנרגיה וכח בגלל שהרופא לא נותן מענה

וזה באמת יעבור מעצמו? לא יודעת כבר

בגלל זה רוצה לבדוק מה התסימנים שלפי זה מחליטים לתת את התרופה הזאת?

רגיל פחות אפשר לסמוך עליו

לכי לגסטרו, אם הוא יגיד שלא צריך תדעי שעשית את המקסימום.

הלוואי שיעבור מהר ותהני מהקטנטונת ❤️

אני בזמנו הלכתי עם הבן שלי לגסטרו.

אמר שאם הילד עולה במשקל ולא פולט אין מה לטפל. בקושי הסכים לבדוק אותו.

יצאתי ממנו כמעט בוכה, ונואשת לחלוטין.

נכון שהוא עלה במשקל, אבל סבל מאד ובכה כ----ל הזמן. היה סיוט סיוט סיוט.

הלכתי לרופא ילדים אחר בקופה שאבחן רפלוקס סמוי (לפי זה שמתקשת אחרי אוכל ולא רגוע ועוד) ונתן תרופה שהצילה את חיינו.

אז לא הייתי אומרת חד משמעית שאם גסטרו יגיד שלא תריך שתדע שעשתה את המקסימום.

יש גסטרו גרועים ורופא ילדים רגיל קשוב ומקצועי.

אם אמא לא רגועה לגבי הילד שווה להמשיך ולהתעקש שהילד יקבל טיפול הולם.

רופא אחד אמר פעם לאמא שלי- כשאת עושה קניות את לא קונה את השמלה הראשונה שאת רואה בחנות, נכון?

אז "תעשי קניות" על רופאים. תחפשי עד שתמצאי רופא שמוצא חן בעינייך, רופא טוב.

קבעתי למחר לרופאה נראה

בנתיים היא כבר כמה שעות על הידיים , מתפתלת כזה ופולטת כל כמה דק'. מקווה שתירדם ותיתן לי קצת לישון

נשמע שהיא באמת ממש סובלת.

לא ממהרים לתת את התרופה כי זה לא תרופה שהיא חסרת תופעות (פוגעת בספיגת ויטמינים למשל) אבל בשכלול כללי אם ילד סובל ככ לדעתי ברור שכדאי לטפל.

רופאים בדרכ יסתכלו רק על היכולת של הילד לעלות במשקל ולפי זה מחליטים אם לתת או לא. אבל תכלס ילד שלא מסוגל לישון טוב במשך שנה, שלא נדבר על הסבל הפיזי שהוא חווה, גם לזה יש השלכות. 

בסוף לא הייתי רוצה שכל רופא יתן לכל תינוק שבוכה תרופה שגורמת לבעיות ספיגה של ויטמין די ולהתדלדלות העצם... הייתי רוצה שרופא יברר לעומק לפני שנותן תרופת מרשם עם תופעות לוואי.

פשוט צריך שגם הרופא יהיה קשוב, ויאמין לאמא ולא יחשוב שתינוק צורח בצורה לא סטנדרטית "סתם" או שלהגיד שלאמא אין מספיק חלב ותוסיף תמ"ל יפתור כל בעיה.

גם אנחנו עברנו המון סבל והמון רופאים עד שקיבלנו אבחנה ומרשם.

בדכ לא נותנים לפני גיל שלושה חודשים, אבל גם זה משתנה מרופא לרופא.

אנחנו קיבלנו גביסקון לנסות איתו איזה שבוע שבועיים ולראות אם יש הקלה בצרחות של הילד (לא בפליטות, אין קשר לכמות הפליטות אלא רק לתחושת הצריבה). ובגלל שראו הקלה, אז עברנו לאומפרזול.

אולי אפשר לבקש מהרופא שלכם לעשות את אותו ניסוי כדי להוכיח שאתם צריכים תרופה רצינית.

נתנה אומפריזול (ככה כותבים?) אמרה לנסות לשבועיים ולדבר איתה בהמשך

תודה לכן! 🙏

אם זה מה שעוזר זה חשוב מאד! גם לא בריא לילדה לסבול כ"כ הרבה...

זו התרופה שנתנו גם לבן שלי בזמנו ופשוט הפך לילד אחר אח"כ שלא היה ספק בכלל.

מזדהה איתך מאוד מאוד

מאחלת לך בקרוב הריון תקין ומשמח❤

הייתי מתייחסת לזה כאל חיובי!

ואם את מעוניינת בסימוכין יותר רציני אז תבקשי באפליקציה מרופא משפחה הפניה לבדיקה בטא... בטח תראי כמה מאות אם יצאו לך 2 פסים חזקים...

בהצלחה רבה והמשך תקין!!! 

מה שכן כדאי לעשות בדיקת בטא.

בהצלחה רבה.

וכמובן בשעה טובה

2 פסים זה הריון. נקודה

אבל - מניחה שדובה מדברת מתוך נסיון כאוב שלא כל הריון מתפתח להריון תקין- וזה משהו שבטא יכולה לתת אינדיקציה.

(זה רק מידע... וגם לא משהו שניתן לעשות איתו משהו במידה והמידע מראה שלא...)

אני בעד לשמור על תמימות- כל עוד אפשר

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות

לא יודעת כמה נפוץ

אצלי גם הראה 2 פסים ברורים בהיריון ראשון ולצערי החל דימום יומיים לאחר מכן.

הבטא היתה מאוד מאוד נמוכה והרופא ביקש לבדוק הכפלה. אבל המחזור כבר הגיע והבנתי לבד שההיריון לא התפתח. ככל הנראה זה היה היריון כימי ואם לא הייתי בודקת גם לא הייתי יודעת שנקלטתי.

כמה זה נפוץ? לא יודעת ...

אבל אני מניסיוני כדי לא להתאכזב עושה קבוע בטא, את ממש לא חייבת

זה לא הופך אותי לאאוטסיידרית

אני  קובעת כמה מתי ואיפה אהיה באירועים חברתיים

כמה אתערבב איתם

וכמה אשאר לעצמי.

זה לא הופך אותי לאאוטסיידרית

אני  קובעת כמה מתי ואיפה אהיה באירועים חברתיים

כמה אתערבב איתם

וכמה אשאר לעצמי.

אולי כד

זה לא הופך אותי לאאוטסיידרית

אני  קובעת כמה מתי ואיפה אהיה באירועים חברתיים

כמה אתערבב איתם

וכמה אשאר לעצמי.

אולי כדאי לך להשתמש ב"פטנט" הזה גם

מצטרפת לתחושות…

כמוני כמוך

אני רוצה להגיד לך בתור מישהי עם קטנים שילדים זה נושא השיחה כמעט הכי משעמם בעולם (קודמים לו אולי: פוליטיקה ומזג אוויר).

בתור אמא למגוון גילאים אני פשוט משתוממת לנושאי השיחה הללו.

זה הנושא שיחה של אנשים שאין להם תחומי עניין משותפים.

בעיניי.. בכלל לא מרבה לשתף ולדבר על הילדים שלי עם חברות האמת

הרגשתי ככה כשהייתי בציפייה ארוכה יחסית להריון הנוכחי.

אולי זה עניין של אופי אבל אני עם הזמן דווקא ראיתי שהנושאים האלו עדיין כן שייכים לי

זה נכון שכרגע אני לא עם תינוק פיצי

אבל יש לי נסיון עבר

הייתי משתפת איך הילדים שלי היו בגיל הזה. נותנת עצות, רעיונות. 

בתור אמא לקטנים, אני ממש רוצה לפעמים להתאוורר משיחות ההריון, לידה, הנקה, גנים...

זה משעמם, ובכלל איפה אני בתור אישיות עצמאית?

מצד שני, אני גם מרגישה שקשה לי לפעמים למצוא נושא משותף עם מי שבשלב שונה ממני. ממש הייתי שמחה אם חברות צעירות יותר או בשלב אחר היו פותחות נושא כזה! זה יכול לרענן גם אותי

אני רק לוקחת לתשומת ליבי לשים לב לזה יותר בסיטואציות חברתיות.

כבר עכשיו משתדלת כשאנחנו במשפחה או עם חברות ויש כאלו שהריון, לידה, ילדים קטנים פחות רלוונטים לה לשים לב שלא כל הזמן השיחה תהיה על הנושאים הללו.

ולמצוא נושאי שיחה אחרים משותפים: עבודה, קניות, זוגיות וכדו'

ואחרי ההודעה שלך לוקחת עוד יותר לשים לב לזה.

כן רוצה להגיד לך שזה קשה שלא לדבר בכלל בכלל וגם זה הופך את השיחה ללא טבעית.

אבל באמת אני מהצד שלי ויודעת על עוד שתמיד מנסות לשים לב שכולן ירגישו בנח.

(וזה לא רק הריונות ולידות זה גם זאת שמחפשת עבודה כבר כמה חודשים טובים ולא מוצאת או זאת שרווקה אז לא לנפנף מידי בזוגיות וכדו' וכן הלאה)

אם מה שאני עושה יש הערות תעשה בעצמך😃

אם בעלי מעיר לי על הנהיגה הבטוחה שלי הוא מוזמן לנהוג והוא יודע את זה

לא בהתרסה באמיתי.

לדעתי אתם לא צריכים להחליט מי צודק (כלומר האם נכון יותר "לקחת סיכונים" בחניות צפופות או לא), אלא להחליט שמי שנוהג מחליט.

יכול להיות שיש חניה שהוא חושב שהוא יכול להכנס אליה בבטחה, ואת לא בטוחה שאת יכולה, ולכן מעדיפה לא לנסות.

יכול להיות שהוא באמת יכול, ויכול להיות שאם הוא היה מנסה הוא היה שורט את האוטו.

יכול להיות שאת באמת לא יכולה, ויכול להיות שאת סתם חוששת ואם היית מנסה היית מצליחה.

פחות משנה מי צודק, משנה איך אתם מרגישים.

לא הגיוני כשהוא נוהג את "לא תרשי לו" לקחת סיכון, ולא הגיוני שכשאת נוהגת הוא ילחץ עליך לקחת סיכון.

מה דעתך?

ונראה שאי אפשר

ומקום עמוס ככה שכל הזמן עוברים רכבים וצופרים

נכנסתי טוב ונגמר המקום מאחורה כשהמקדימה לא באמת היה בפנים

עולה לנו כסף/הרבה עגמת נפש כשהוא מנסה כשלא באמת יכול

@Seven עונה לא פה כדי לא להעמיס על השרשור, הבעיה זה שהוא לא באמת מוזמן לנהוג, אני מעדיפה לעשות את זה

והוא גם מודה שאני טובה יותר בחניות

אבל עדיין מציעה לו לפני כל נסיעה שהוא ינהג...

תודה רבה לשתיכן על המענה,ותודה למי שעוד יענו

שזה מכניס אותי ללחץ ולא תורם

או שלא

כי משום מה אני לא מצליחה לתת לו להבין את זה

וזה מחלחל לפעמים, למרות שאני לגמרי יודעת שאני נהגת טובה

את זה עושים שיושבים לדבר מתישו ויש אווירה טובה לא באותו רגע באוטו כי בדכ זה מתכון לריב חחח

אני ובעלי שנים כבר ב"ה יוצאים פעם בשבוע ביום קבוע ומדברים על הכל

פתר לנו ככ הרבה דברים ב"ה

הוא לא הבין מה לקחתי קשה ומה כבר הוא העיר

אבל מקווה שיקח לתשומת ליבו

@המקורית תודה! הוא ישתדל

אבל זה קצת בעייתי כי אני מעירה לו לא מעט,

כי כשרציתי והתאפקתי הרבה פעמים הוא נצמד יותר מידי לצערי

פשוט מנסה שזה יהיה בעדינות ובנעימות כמה שיכולה

שהשינוי יהיה חד צדדי

להשתדל ולשנות.

בכל אופן כטיפ כללי תמיד לפתוח דברים בזמן רגוע ובנחת דווקא צמוד למקרה וששניכם מותשים יביא לך תוצאות פחות טובות

אגב גם הנהיגה של בעלי ה שישמור חח וגם דפק רכב בחניה כמה פעמים שעלה לנו לא מעט

מצאתי שיטה להעיר לו בלי להעיר לו

במקום להגיד לו תיסע לאט אני אומרת תראה את הבנאדם הזה ממש נצמד אליך הוא לא בסדר כדאי שתאט

כאילו תמיד להפיל את האשמה על הרכב השני בעלי מושלםםם רק בגלל שכל הרכבים סביבו לא בסדר כדאי שיאט או יסתכל במראה וכו

עד היום עובד פצצה חח

חחחח איזה שיטה מדהימה. מאמצת🤩

(רק שלא יעלו עלינו😅)

תראה איך הוא חנה עקום מה נראה לו תיזהר ממנו לאיודע לחנות תאמין לי

שמחתי לעזור חח

הערות על הנהיגה שלך, וזהו.

עברת את הטסט, את כשירה, את משתמשת ברכב באופן יומיומי - זהו, שלום. אין וויכוח ואת לא רוצה לקבל ביקורת כי זה לא נעים לך 

בנהיגה אם אני מרגישה שאני בטוב ובטוחה בנהיגה שלי אני לא מתייחסת לאמירות שלו כלפיי הכל בהומור צוחקים על זה, למה אני לא מונעת ממנו להעיר לי כי יש פעמים שהוא אומר דברים שאני מבינה שאני צריכה לשפר וזה מעולה וחשוב!

מה גורם לך להגיב ככה יש בך משהו עם עצמך שאת לא שלימה איתו מול בעלך? בקשר לנהיגה? בלי קשר לנהיגה...?

אני ממש לא חרדית אבל אני בגידה שאני לא צריכה להעיר לאמא שלי, זה לא המקום.. היא אמא ואני בת, פחות מתאים לדעתי..

אם יש לכם קשר ממש טוב, אולי אפשר לזרוק לה איזה מילה

ויהיו הרבה שיגידו לך לא להתערב,

אבל אני חושבת שכן כדאי להגיד לה משהו בחכמה.

גם הזוגיות של ההורים שלי לא דבש לאורך כל השנים, ואני לא אפרט ...

התייעצתי פה בעבר מאנונימי וכולןן אמרו לי שזה לא המקום שלי להתערב.

הרגשתי אחרת.

ואני יכולה להגיד לך בוודאות שלולא סיעתא דשמיא הרבה דמעות ותפילות הפן הרוחני

ואנחנו הילדים בפן הגשמי, ההורים שלי לא היו ביחד היום.

אנחנו כן דיברנו והתערבנו וגם גישרנו וב"ה תודה להשם.

זה לא היה סיפור בגידה ב"ה ממש ממש לא.

אבל בהחלט לא פשוט

חיבוק ענק. אין קשה כזה לראות את ההורים שלך במצב כזה.

כן, זה ממש קשה לי

ויש לי פשוט פחד שגם לי זה יקרה...

יש לך רעיון איך להגיד את זה בצורה הכי בסדר ? 

לפני חודש בערך הייתי שם והיא בדיוק סיימה שיחה בפלאפון ( של איזה חצי שעה )

ואמרתי לה שהיא יחסית מדברת איתו הרבה וזה נראה לי קצת מוזר וראיתי שהיא לא בנח אז אמרתי אבל את יודעת, גדלתי שונה אז אולי אני לא מבינה.

אז לא יודעת כבר מה להגיד במיוחד שזה פשוט יותר ויותר 

אבל לדעתי כן כדאי לדבר איתם.

לי יש סיפור אחר שלכאורה לא קשור- שראיתי חברה טובה מתנהגת בצורה מסוימת וידעתי שזה יכול לגרום לה להגיע למקומות שהיא לא רוצה להגיע אליהם, ולא הערתי לה על זה. ובסופו של דבר אחרי הרבה משברים זה באמת קרה. וכל הזמן יש לי בראש שאולי יכולתי למנוע את זה.

יכול להיות שהייתי מדברת איתה וזה לא היה עוזר, אבל לפחות הייתי יודעת שאני עשיתי את שלי.

אז אני בדעה שכן כדאי למצוא את הדרך לדבר איתם, עם שניהם- כי לכל אחד מהם בנפרד, וגם לשניהם ביחד, יש עבודה לעשות.

בעיני הוא ממש טוב.

קניתי משופרסל

מקל לי על ניקוי החלונות משמעותית

היתי כל הזמן מפרקת וזה היה קשה מאוד

עכשיו הרבה יותר קל..

רק מבאס שלפעמים משאיר לי סימנים

לאחרונה נכנס בי "ג'וק" - לנקות את הזכוכית של החלונות, מה שתמיד הגדרתי כמיותר בעליל 🙈

אבל אני לא עומדת לפרק את החלונות בשביל זה (בחישוב מהיר - יש לנו שבעה חלונות בבית, זה יותר מדי), ולכן חשבתי על הפטנט הזה, שגם אני שמעתי עליו פעם.

השאלה אם הוא יהיה יעיל בשביל כמויות הלכלוך שיש לנו על החלונות 🙈🙈

רק מבהירה - גם אני כמעט לא מנקה חלונות. אני לא צוחקת עלייך בכלל.

בדיוק שבוע שעבר ביקשתי מהמנקה שתנקה חלונות במטבח והשבוע היא אמרה לי שהם היו מאוד כבדים וכאבו לה השרירים שבוע שלם

איך הרגשתי לא נעים

אבל לפחות עכשיו אני מבינה את עצמי יותר איך זה שאף פעם לא ניקיתי חלונות😅

אז השאלה מופנית לאחרות, מזניחות כמוני שהתעוררו פתאום

ואת @אהבתחינם רק אשאל כמה זה עלה... כדי לדעת אם בכלל זה שווה את הניסיון

ומאמינה שינקה כל רמה של חלון.. ☺️

KSP

הוא ממש סבבה (והכי זול שמצאתי) רק צריך ללמוד איך עובדים איתו (יש סירטון שמסביר)

רק תבדקי שהוא מתאים לעובי חלונות שלך. לי הוא עובד טוב על חלונות ועל הזכוכית של המרפסת אבל הוא לא עובד על הויטרינה (זה עבה לו מידי)

שזה זה:

KSP

תבדקי לפי העובי שאת צריכה

בקלות ובידיים מלאות בעז"ה.

קראתי אותך והזדהתי עם הקטע של החטטנות.

אחת מאחיותי עברה המון טיפולים עד שב"ה נכנסה להריון , במשך תקופה ארוכה חברותיה ובני משפחה ניסו לבדוק דרכי את המצב.

עד שבאחת הפעמים הגבתי למישהי ואמרתי לה, קחי את המס' שלה ותתקשרי לשאול אותה....

ריבונו של עולם ,בואו, תגידו, תישנו יותר טוב בלילה אם תדעו "אצל מי הבעיה".

אנא, לכל הסקרנים, תפנימו-תתעסקו בעיניינים שלכם.

ולגבייך, מבינה אותך מאוד, גם אחותי לא סיפרה ולא שיתפה אף אחד מלבד ההורים  ומישהו שיכל לעזור לה בדברים נצרכים.

את צריכה להיות חזקה עם עצמך והחלטית.

לא חייבת להגיב איפה היית עד עכשיו בלעדכן על ההריון.

אנשים עם טקט מבינים את הרצון בלשמור על הברכה.

שתשרה הברכה בעז"ה תמיד.

אמנם בדרך כלל לא הגעתי לשלב מאוחר כזה

אבל תמיד תמיד -שה לי לספר על הריונות ודוחה את זה מאוד, כמה שיכולה. ותמיד השיתוף בהריון מלווה בהתנצלות שלא סיפרתי קודם..

אבל מהניסיון שלי בסוף ההסתרה גובה מחיר, והרבה יותר כיף ונעים כשיודעים, זה משחרר כל כך..

במיוחד שאוהבים איתכם ומחכים איתכם.

מציעה לך לשבת עם עצמך לחשוב למה בעצם לא לספר כבר(מה ישתנה עוד חודש למשל) לנשום עמוק ולעשות את הצעד הזה

ותאמיני לי כולם כל כך ישמחו אין לך מה לחשוש

את לא חייבת לענות לשאלות שאת לא מעוניינת

איזה כיף להיות אחרי

אבל כבר כמה פעמים ברגע אחרון מתחרטת ושוב מתכנסת בעצמי.

כל פעם בגלל משהו אחר שגורם לי לרדת מהעניין- פתאום לא הרגשתי תנועות שעתיים וכבר לא היה לי מצב רוח לכלום או כל דבר כזה.

יש הרבה חרדות אבל אין ספק שאין לי ברירה ובסוף אצטרך להתגבר על זה

(דומה לשלך)

וכשהיא הייתה בהיריון איתו - היא לא אמרה לי אף פעם בצורה ישירה שהיא בהיריון. ואנחנו חברות טובות מאוד (נפגשנו פנים מול פנים רק פעם אחת במהלך ההיריון, די בתחילתו). היא פשוט לא הייתה מסוגלת. גם ההיריון עצמו היה בסיכון גבוה מאוד, והיה חשש גדול מאוד שהוא לא ישרוד.

והבנתי אותה לגמרי. ניחשתי, כמובן, אבל לא אמרתי לה כלום. רק אמרתי לה שאני מתפללת עליה וניסיתי לעזור לה בכל מיני דברים טכניים.

אני לא יודעת מה בדיוק היא אמרה למשפחה. אני משערת שהיא אמרה רק להורים, והם אלה שהעבירו בסוד את הידיעה - פלוס הבקשה לתפילות - לאחים שלהם.

בכל אופן, את ממש לא חריגה וקיצונית. זה מאוד מובן מול מה שעברת.

אני כן חושבת שאת ההורים כדאי לשתף, ולבקש שלא יפיצו את זה כבשורה משמחת עד שהלידה תעבור בשלום ובידיים מלאות בע"ה.

מתפללת איתך!

ממש מעריכה אותך על הרגישות למרות שניחשת נכון.

סך הכל נראה לי שאני גם מחפשת איזושהי רגישות כזאת ובגלל שלא קיבלתי אותה במסע להריון מהסביבה הקרובה, אני מאוד חוששת.

וגם החרדות על ההריון הזה עושות את זה ליותר קשה.

מניחה שבסוף נמצא את הכוחות, המילים והזמן המתאים לנו לשתף (והלוואי שזה יתקבל בהבנה).

תודה

כ"כ מרגש ב"ה!

קודם כל משתפת אותך שאני גם ציפיתי כמה שנים ולבסוף סיפרתי רק בחודש חמישי ועדיין היה לי קשה.

אמא שלי היא מישהי שאני אחשוב יותר מפעמיים מה ואיך להגיד. לחמותי סיפרנו אח"כ אבל היא ממש לחצה לספר לכל המשפחה בטענה שכולם התפללו עלינו ועכשיו צריך לשתף אותם.... למרות שזאת לא התחייבות ובעיניי לא קשור.

מה החשש מלספר? יש נקודות מסוימות שמונעות ממך?

חוץ מהשאלות במהלך כל התקופה שבאמת אין לי מה לומר עליהן.... 

החשש כנראה נובע מזה שלא הייתה שום רגישות במסע שלנו להריון. וגם הייתי רוצה לשתף קודם מעגל קרוב ורק אחרי הלידה בעז"ה את השאר. וזה בעייתי.  נגיד, אמא שלי בטוח מאוד תשמח ומתפללת עלינו אין ספק אבל מאוד קשה לי לשתף אותה במשהו אישי/פרטי.

גם אם אני ממש ממש מבקשת לשמור את זה כרגע בינינו- היא ישר מספרת לכולם. ככה תמיד. דברים הכי אישיים בעולם, ישר כל העולם יודע.

בסוף לא תהיה ברירה וברור שנצטרך לעשות את זה...

זה מצב ממש רגיש ואני ממש מבינה את הצורך לשמור את זה לעצמך.

אם היא מספרת לכולם זה באמת קצת בעייתי, אין לי כ"כ מה להציע,מקווה שתמצאי פיתרון טוב💝

אל תרגישי לא לגיטימית!! זכותך המלאה אפילו לספר רק אחרי הלידה.. מבינה אותך ממש כי גם לי קשה לספר אפילו לעצמי שאני בהריון.. מה שכן, להסתיר עד שבוע כזה- לא הצלחתי להסתיר אף פעם (עולים עלי כל החטטנים כבר בשבוע 7) אז סחטיין עלייך שהצלחת בכלל להסתיר עד עכשיו.. לדעתי כן כדאי לספר לפחות לאהובים שלך ולפחות להורים הם רק ישמחו בשמחתך ואת תשמחי אותם מאוד אז תהני מלהתרגש ביחד!!  

תודה יקירה ❤️

הרגשתי פתאום ממש גאה בעצמי שהצלחתי להסתיר עד עכשיו חחח אבל זה נטו בגלל שאני לובשת בגדים סופר רחבים (וגם חורף אז איכשהו קל יותר)

שבת שלום

כמה רציתי לשתף פה בפורום כשהייתי בהריון וכל פעם היה לי פחד מטופש כזה שאם אני אכתוב "אני בהריון" זה ייגמר חלילה

בסוף סחבתי ככה עד הלידה

ולמשפחה כל פעם הייתי מרגיעה את עצי בכח שהכל בסדר

איך הצלחת לשמור על זה עד כל כך מאוחר?

כבר נגמרו לי התירוצים להבריז מכל אירוע

לא סיםרתי למשפחה אחרי הלידה נראלךךך

סיפרתי, בשלב שהרגיש לי נכון, חודש רביעי כזה.

אפחד לא הרים גבה למה לא סיפרתי עד עכשיו.

זה לא מספיק ברור שלא נקלטנו בליל החתונה???

אל תפחדי מתגובה של אף אחד את לא חייבת לרצות אותם שסיפרת בזמן שהם חשבו שנכון.. למה לא סיפרתם קודם כי ככה התאים לנו

יש קטע שכשאתם זוג צעיר מאוד מפחדים ומחשבנים תשתחררי את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד

אצלינו במשפחה אין אישיו עם להודיע בדכ אף אחת לא מודיעה בשלב מסויים רואים ואני חופשי גם נדחפת לאחיות שלי לרחם ושואלת אם הן בהריון כי אנחנו בקירבה מקסימום והן גם יעשו ככה אם יחשדו אמהמהמ יש 2 אחיות שאני לא שואלת בחיים אחות אחת שלוקח לה המון שנים להכנס להריון (יש לה כבר ב"ה אבל אחרי המתנה לא פשוטה) ועוד אחות שמשמינה בבטן ואני לא רוצה שתחשוב שהשמינה

מהצד של בעלי בדיוק ההפך אבוייייי אם לא אומרים אבוייי חחחחחח אז בעלי מספר מתי שבא לו...פעם סיפרנו בחודש 5 עשו פרצוף חמוץ ונחשי מה? עבר להם;)

אין לי כל כך מה עוד להסביר לכולם.

אז אצלי זה כמו במשפחה של בעלך חח אבל כנראה שיעבור להם גם

אני ממש מופתעת שהאחיות במשפחה שלך פשוט שואלות כשרואים 🙈 מלחיץ שלפעמים טיפה משמינים או סתם זווית לא טובה ואפשר לטעות

כל הכבוד לכן על הפתיחות והקירבה הזו

לגבי הלשאול במשפחה שלי כולנו חוץ מאחות אחת ממש ממש רזות אז ...מאוד קל להבין אין אצלינו מצב שלמישי יש בטן בלי סיבה

רק כשהתינוק יוולד חח..וזה על אף שלא חששתי לעובר , פשוט לא התחשק לי, רציתי את זה פרטי לגמרי.

אז מבינה את התחושות שאת "חריגה" ככה גם אני הרגשתי. בסוף סיפרתי בחודש 5 רק כי כבר התחילו לראות , בהודעה בואטס אפ עם תמונה , התגובה הראשונה שקיבלתי "ככה את מספרת?? מזל טובב.."

לא התאים להם..אבל לי כן וזה מה יש.

הקלה לא לנסות להסתיר יותר..מרגע שאת חוששת שכבר רואים זה לדעתי רק יקשה עלייך להמשיך לנסות להסתיר...

יואו גם אני רציתי רק אחרי לידה. זה מה שנעשה עם קרובי משפחה רחוקים יותר (למרות כשמספרים למישהו אחד אז כולם יודעים).

לדעתי זה בדיוק מה שנענה לשאלות למה לא ספרנו לפני- שפשוט התאים לנו לספר בשלב זה וזהו.

בהחלט מתחילים לראות ורק בגלל זה בכלל שוקלת לשתף

ולפי מה שזכור לי אז גם בראשון נזהרים שלא

ורק בשליש שני יש כאלה שאומרים שסבבה

אבל זה רק מהזכרון. לדעתי כדאי לשאול מישהו ספציפי ולסמוך עליו (רופאת נשים או להתקשר למכון הטרטולוגי)

שליש שני רק אחרי התייעצות עם רופא. שליש אחרון (שבוע 28+) אסור.

בכללי, עדיף שלא. זה לא תרופה בריאה בשום צורה גם למי שבריא😅 אז אם אפשר להימנע ממש כדאי.

נפרולוג (רופא כליות) אמר לי שאם אנשים היו יודעים מה זה עושה לכליות לא היו נוגעים בתרופה הזו.

אני תמיד מעדיפה אותה על פני אקמול כי היא משפיעה ליותר שעות

עכשיו מפחדת לתת אותה לתינוקות וילדים

וגם לי בעצם... אבל זה אותו חומר פעיל כמו אדוויל ואייבופרופן. כולם בעייתיים או ספציפית נורופן?

נורופן, אדוויל, אדקס, איבופן , איבופרופן...

לא צריך להילחץ. פשוט להשתמש יותר בזהירות. אין תרופה שהיא "בריאה". פשוט כן, עדיף אקמול. אם ממש לא מרגישים טוב, או שלמשל אקמול לא משפיע על הורדת חום, אז ברור שלהשתמש.. פשוט לחשוב פעמיים ולא לתת כאילו זה מיץ (אני גם נתתי תמיד חופשי. ואז למדתי על זה קצת... גם חברים שלי רופאים/רוקחים תמיד אמרו לי להזהר עם זה. לקחת בעיקר אם יש תהליך דלקתי הגוף או אם באמת יש חום גבוה שלא מגיב לדברים אחרים). 

עם אפשרות להקדשה אישית

משלוח לבד זה 30 שח

2 זוגות גרביים חמודות

זוג ספלים כייפים

זוג כירבוליות (או אחת גדולה זוגית)

משחק קלפים/ טרוויה חמוד

ושוקולדים

קומקום חשמלי, 2 כוסות לשתיה חמה עם כיתוב חמוד, ועוגיות / שוקולד.

אפשר במקום הקומקום ערכת תיונים או קפה ושוקולדים.

עוגיות וקפה שווה ואם נשאר לך בתקציב אפשר 2 כוסות קפה

או מכשיר להכנת שייק שנטען, גם אפשר למצוא בזול אבל לא יודעת כמה הוא מחזיק

ולצרף קצת פירות/שוקולדים בתוך המכשיר שכאילו מוכן להם, וצריך רק ללחוץ על המכשיר ;)

חוזרת שניה לקפה

את יכולה לשים להם בתוך הכוס מרשמלו, שוקולדים

ותכתבי משו כמו, נשאר רק להוסיף חלב ולהקציף (ואז את לא צריכה לקנות קפה שהוא מוריד לך משמעותית את המחיר)

סינר מעוצב

סט לאפייה  https://soltam.co.il/product/%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%96-%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94-5-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-bake-it-up-%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%AA%D7%9D/?gad_source=1&gclid=CjwKCAiAi6uvBhADEiwAWiyRdtNl13zLd4hmiNRTnY0-bXQsd4xq98ju7YPhzSbA4750bOdzrXhQ1hoCAocQAvD_BwE

כיסוי לפלטה

כיסוי לחלות שבת

שטיח לאמבטיה

שובר לארוחת בוקר זוגית 

נראה לי משחק או שתיים זה רעיון מגניב.

כל השאר זה דברים יותר בסיסיים שאני חושבת שהם הסתדרו/יסתדרו בדרך זו או אחרת.

רציתי משהו מגניב אקסטרה..

תודה!

גם אם במציאות יש משו

🙏🩷

אבל לא מומצא

יתכן ויש סיכוי שמתחיל משהו

תמשיכי לעקוב

הלוואי

אם הבדיקה לא בוצעה על הבוקר, תננסי אולי מחר תבדקי אם היא כהה יותר

אבל חייבת להגיד שכבר היו לי כאלו פסים וזה היה סתם.

לעומת זאת גם היו לי פעמים שזה כן היה אמיתי .

אז תעשי מחר/מחרתיים שוב

וקחי הכל בערבון מוגבל

דר גיל אלמוג הוא מומחה כף יד. נשמע לי פחות קשור.

דר סבאתו

דר ברזילי

אם מקבלים בקופה שלך.

לא ספציפית לסימפוליוזיס, אבל שמעתי המלצה ממקור שאני סומכת עליו

אחפש את שני השמות שכתבת. תודה רבה!!!

הייתי אצלו (מזמן, לפני כ15 שנה).

לבעיה אחרת שקשורה לגב והוא היה מאוד נחמד ומקצועי

גם פיזיותרפיה יכולה להקל- 

וגם טיפול אוסתיאופטי.

הלוואי שהייתי יודעת את זה כשאני סבלתי מהסימפיזיוליזיס הזה באחד ההריונות. לצערי הרב אף אחד לא סיפר לי, ורק כמה חודשים אחרי הלידה יצא לי לפגוש חברה שסיפרה שהיא היתה על כסא גלגלים מרוב כאבים ואחרי טיפול אחד אצל אוסתיאופת יצאה בהליכה...אח"כ שמעתי מעוד נשים שזה מאוד עוזר. וחבל מאוד שרופאי נשים לא יודעים על זה ולא מפנים נשים לטיפול אוסתיאופטי

הייתי אצל אוסטיופת מצוין פעם בשבועיים

עזר לי לחיות בצורה נסבלת כל פעם לכמה ימים.. 

ממש לא פתר את הבעיה

יש כ"כ הרבה דברים ש*יכולים* לעזור לסימפיזיוליזיס, אבל בפירוש לא עוזרים לכולן

לכל אחת בד"כ עוזר משהו אחר..

גם זה חשוב לדעת, לא ללכת לאוסטיופת עם ציפיות להצלה..

אפשרות לעקוב אחרי הטיפול. בעקרון מטופל תוך 14 ימים

הגשת תביעה? או תביעה אוטומטית?

אם את מאשרת שביטוח לאומי יפנה למעסיק שלך כדי לקבל את נתוני השכר שלך. אחרי שאת מאשרת בהודעה פונים למעסיק ותוך שבועיים הכסף אמור להיות בחשבון.

קיבלת כזאת הודעה? את המענק לידה כבר קיבלת, נכון?

מקריאה שלך פה - אני ממליצה לך על איזשהו ליווי רגשי.

וזה לא אומר שאני לא מבינה אותך.

הפוך, אני הכי מבינה בעולם את הרצון. וכמוהו גם את התסכול..

אבל - נראה שאת מסתובבת סביב אותה נקודה כבר תקופה, מין לופ כזה של ציפיות לא ריאליות עבורך שאת לא מצליחה לממש, ומכבות אותך

או הפוך - של ציפיות הגיוניות שאת לא מצליחה לממש ככ ומתסכלות אותך. (הכל כאמור מקריאה שלך פה בלבד, יכול להיות שאני טועה אבל כך נדמה לי מהקריאה פה)

יש משהו בהתנהלות הפנימית שלך, בעולמך הפנימי, באיך שאת רואה דברים ורוצה שהם יקרו שהוא לא טוב לך.

אני יודעת שהניו אייג' אומר לשים את עצמנו בפרונט, וזה חשוב מאין כמותו לתת לעצמנו, אבל צריך שזה יהיה תואם מציאות.

אירוע קבלת שבת בתל אביב - זה אומר שזה קרוב לשבת נכון?

אז אם את לא גרה בתל אביב, ושומרת שבת,ופקקים,  הכיצד..?

יכול להיות שלא תתחברי לחלק הזה של התשובה וזה בסדר, אבל רגע על הורה מגניב בחלק הבא

הורה מגניב כיכול הוא אדם שזורם קודם כל ונוכח ברגע ומצליח להנות ממנו

מוזיקה טובה אפשר גם בבית

אפשר גם בפסטיבלי בוקר אם ישנם או באירועי קיץ למיניהם או באיזה מפגש חברים ביער אחה"צ אחד

אפשר גם בדשא ביום העצמאות עם בוקסה

אפשר מלא דברים

אם את רוצה לעשות שינוי, לדעתי לקפוץ מאדם לא זורם לאדם זורם 'של פסטיבלים' כאמור, עם הילדים, זה קצת חד מדי

לבד את יוצאת. ? להפוך את עצמך ליותר זורמת את מצליחה..? לא לוותר על עצמך ביום יום הסיזיפי את מצליחה..? אם כן, תזרקי את התגובה לפח.

אבל אם לא - מתחילים מקטן. כי זה בנייה של משהו חדש

עם הילדים זה יותר קשה ולרוב מתחיל בגילאים קצת יותר גדולים, בטח עם תאומים.

בכל אופן שולחת חיבוק ענק ❤️❤️

ילדים ומבוגרים כאחד 😁

והקבלת שבת בנמל זה חלומי והכי כיף שיש, עוד מעט הקיץ יבוא וזה יהיה יותר ריאלי!

אני לא בטוחה שההורים שאת רואה שם מבלים דיי הרבה, רוב הזמן בבית ועד שיש רגע שמתאפשר הם יוצאים.

למשל אנחנו נלך לדבר כזה כאנחנו יוצאים לטיול ואנחנו באזור ובמקרה מי שיראה אותנו שם יגיד לעצמו וואו איזה הורים זורמים לוקחים את הילדים לטייל ופסטיבלים והופעות.. אז כן אבל במהלך השנה זה ממש לא.. יש שגרה אם יש פעילות בשכונה, בקהילה אז כן נזרום, אבל ללכת לדברים יותר מורכבים כמו שאת מתארת דורשים מאיתנו תכנון

אבל למה חייב ללכת לטיילת ברחובות תל אביב לסלול אופניים או מה שזה לא יהיה כדי שתיחשבי אמא מגניבה? אפשר לקחת אותם לגלידה גם באזור הבית, או יריד שיש באזור מגורים שלכם.. או סתם להצגה שיש לילדים במתנ"ס.. למה את מפרשת את הדברים האלה כמשהו שיהפוך אותך למגניבה.. האם הילדים שלך לא יסתפקו במה שתעשי עבורם אם זה יהיה במקום יותר נגיש?

אני חושבת שהמחשבה הזו סתם מכבה אותך וחבל.. אפשר לשמור בילויים כאלה בחופש או בחגים שבאמת יש ראש לזה..

את אמא טובה ואת לא צריכה דברים מגניבים כדי להיות אמא כזו.. ולגבי מוזיקה את יכולה להכיר להם שירים שהם לא מכירים או אפילו ללמד אותם מושגים במוזיקה.. זה לא יהפוך אותם לפחות מחוברים למוזיקה.. 

יצא לי לשמוע משכנות/חברות/ אחיות על איך שאנחנו זורמים המגניבים נוסעים כל הזמן..

היינו יוצאים איתם פעם- פעמיים בשבוע לטיול קצר/מעיין/ ג'ימבורי/ בית קפה/ אטרקציות, ובחופש כמעט כל יום, וזה לא בהכרח טוב לילדים. הם זקוקים לשגרה, כל ההופעות האטרקציות והנסיעות האלו לא תמיד מגניבים גם לילדים..

באיזה שלב הרגשתי שאנחנו מציפים את הילדים. גם הבאנו אותם למצב שסתם לצאת לסיבוב ופיצה זה משעמם, רף הריגוש שלהם הרבה יותר גבוה, וגם זה כבר התיש אותם.

יש שתי צדדים למטבע, וצריך למצוא את דרך האמצע. להסתכל על הורים שיוצרים מלא עם הילדים זה גם לא בהכרח מפתח אותם. שגרה ולדעת להנות מהדברים הקטנים בבית זה לימוד משמעותי מאוד לחיים..

שמה בלול והיא בוכה, גם הבוקר ארגנתי את הקטן בן השנה והיא בגיוק התעוררה לאכול (בת חודש וחצי) הייתה בלול ובכתה

שסיימתי ניגשתי אליה, מנסה לסדר את השעות שזה לא יקרה אבל זה קורה.

כמובן הכי חשוב- בלי נקיפות מצפון.

ואם נשאר זמן משחקים

מתיישבים על השטיח, אני בישיבה מזרחית והתינוק שוכב על הרגליים שלי ואני שמה להם נעליים

טיטול אני לא מחליפה איתו אלא שמה בלול ואת הלול מביאה לידנו.

הגדולים ואז הוא יותר רגוע.

יש לך אפשרות להאכיל אותו קודם?

ובעלי משתדל לחזור אפילו ל10 דק אחרי התפילה רק כדי לעזור להוציא אותם מהבית, ואז יוצא לעבודה

לקום מספיק מוקדם כדי להספיק הכל.

חוץ מזה, לנסות לעשות איתו מה שאפשר.

לנסות לגייס כמה שיותר עזרה מהילדים.

בת השש מכינה לעצמה את האוכל, בן הארבע נאלץ לנעול נעליים לבד למרות שהוא מעדיף שינעלו לו.

אני מארגנת בבוקר ובעלי מגיע לפזר אותם, אז לפעמים הוא גם עוזר.

ולפעמים יוצאים מאוחר בגלל זה.

זה פתרון טוב, סתם משתפת.

לא ברור לי הפלא הזה

גם את מה שהם יודעים (וזה לא הרבה כי הם בעצמם קטנטנים).

הם רוצים שאמא תעזור להם...

אם בעלי לוקח את הילד והוא צריך לצאת בזמן, אז הוא גם נמצא כשאני מארגנת, זה הזמן שלו לקפה אבל הוא יכול להחזיק או לנדנד את התינוק. אם אני לבד איתם אז הילד יגיע לגן רק בשמונה וחצי, לא קרה כלום, נראה מה יהיה כשאחזור לעבודה אבל אז זה לא להשאיר תינוק בן חודש וחצי לבכות אלא תינוק בן ארבעה חודשים.

אין לי ילדים שצריכים להגיע לבית ספר בדיוק בזמן, אם היו נראה לי הייתי מעבירה את האחריות להתארגנות עליהם.

לק"י

ורוצה לינוק.

אכן מאתגר.

וכמה שאפשר אני מכינה מהערב, בגדים בשבילי, מלבישה את הילדים מהערב...

ואז כשמתעורר אני מניקה אותו, ובדרך כלל יש אחר כך זמם שהוא רגוע ואני יכולה לעשות עוד דברים אם צריך 

קצת מסורבל אבל לומדים לשים אותו. אני משתמשת בו עד גיל3-4 חודשים כי זה ממש מחבק את התינוק ויש גם כמה תנוחות שאפשר להניח אותו.

רק רוצה להגיד שמנשא ממש מגיל לידה לא מומלץ ליולדת עצמה, כדאי לחכות כמה שבועות כי זה יוצר לחץ על רצפת האגן שצריכה להשתקם.

אם יש ילדות גדולות בבית הן בטח ישמחו לשים תינוקי במנשא, וכמובן שאבא הוא גם נושא נהדר אם הוא בבית

הבת שלנו בת 5 שבועות.

ספציפית יש לי מנשא שרון דרור שהוא בעצם קשירה שתפור טיפה ואז הרבה יותר קל ללבוש אותו. לא יודעת כמה הוא עולה כי לא אני קניתי אותו...

כאילו לצאת מהבית- ניחא.

אבל לתפקד? הוא ממש כבד, ומרחיק אותי מהכיור, מהילדים, קשה להתכופף... לא יודעת מסובך לי.

אני מניחה שלנשים קטנות זה יותר קשה. אני מהגדולות...

והשאלה באיזה גיל. עד גיל 3-4 חודשים זה לא "כ מפריע מקדימה. בטח שלא בגיל חודשיים. ובגיל 4-5 חודשים אני מעבירה למנשא גב ואז זה בכלל נוח וכיפי

מצאתי שהשיטה שהכי נוחה לי זה לשים במנשא (עדיף על הגב) אבל זה אומר שאת צריכה להיות לבושה ומאורגנת לפני ששמה את המנשא כי זאת הפעולה היחידה שאי אפשר לעשות איתה...

הוא מעולה מגיל לידה ועדיין נוח לי לבת שנה וחצי

וגם לא עוזר לקום מוקדם יותר- כי הוא לא רוצה לאכול.

מה שכן- מה שאפשר מארגנת מהערב, לפעמים הוא קצת בוכה בטרמפולינה.

ואני גם משתשת בו לאיום (בלי עגבניות)- אני יכולה לעזור רק עד שהוא בוכה... אז הבנות יותר מזדרזות כדי שאוכל לעזור להן עם הגרביונים וזה...

אני אומרת להם "כדאי לכם להזדרז ולבוא לצחצח שיניים כי אם התינוק יקום אצטרך ללכת להאכיל אותו"

לא רואה בזה משהו מאיים אלא עדכון ודרבון שיזדרזו כי יש עוד מישהו שיצטרך אותי תכף כמו שאתם צריכים אותי עכשיו

ויש גם פעמים שאני אומרת לתינוק "עכשיו אתה תהיה במיטה כי אח שלך הגדול רוצה לאכול/חיבוק"

או "כשתסיים לאכול אתה תלך למיטה להסתכל על המובייל כי אח שלך מחכה שאבוא לבנות איתו מגדל"

(וזה חשוב לי גם לומר ככה לתינוק לפעמים כדי שהם יראו שלפעמים הם מוותרים/מחכים כי התינוק צריך אותי ולפעמים גם הוא כי הם צריכים אותי)

וממש לא התכוונתי לסמיילי שמחחח

לדעתי פשוט יצא מרקם פחות מוצלח.

או להכין מכל המתכון שלושה רבעים.

אולי להוריד את המתכון ל3 רבעים באמת...

אז כמה במקום 3\4 כוס? (אני גרועה בשברים)

או פשוט לחכות למחר שתהיה עוד ביצה?

חחח דילמת היום החמישי

נחכה למחר

ניסיתי להיות יעילה

טיפה יותר מחצי כוס.

אבל הייתי מחכה או מכינה משהו אחר שדורש רק 3 ביצים.

זה עמוס מאד

להיות מפונים

לגור בסביבה חדשה

3 קטנטנים

עבודה מהבית (בעיניי יותר קשה מעבודה מהמשרד)

לימודים

חורף ומחלות

כן, זה מאד קשה המעבר מחופשת לידה לעבודה ובתנאים שלך עוד יותר. אולי כדאי להקפיא את הלימודים וגם לדאוג לזמן לעצמך גם אם זה על חשבון משהו אחר, כי אחרי שקורסים קשה לקום. (אני אישית לא הייתי מסוגלת לטפל ב3 קטנים והייתי קורסת רק מזה)

יש פה עוד הרבה עומסים אחרים שאת מתמודדת איתם. תמיד קשה לחזור מחל"ד ומעייף נורא אז חיבוק גדול והרבה כוחות קודם כל.

אולי תתעודדי שזה מתאזן לאט לאט ומתרגלים...

ברמה הפרקטית מציעה לך לחשוב איך לקחת עזרה שתקל עליכם, בין אם בייביסיטר או נערה למטלות הבית

ואולי אפילו תמצאי מקום לעבוד בו מחוץ לבית. יש היום הרבה מקומות של חללי עבודה ( כמו "רומס" מלונות פתאל. חלק ממקומות העבודה מסבסדים אותם, תבדקי.

 ובכל אופן לפעמים אפילו פעם בשבוע לעבוד בחוץ, לפגוש אנשים, להזמין אוכל מבחוץ יכול לאפשר לך איוורור חיוני כל כך).

אחרי לידה

להיות מפונה מהבית

כמה חודשים בבית מלון

תינוקת מאתגרת

מעבר דירה

חזרה לעבודה

מחלות חורף

בעל לא ממוצה

משרה מלאה

וגם לימודים על גבי הכל.....

כל אחד מהדברים האלו לבד יכול להיות מאתגר מאוד, וכולם ביחד-🥵😭

תדעי שכל יום שאת ממשיכה למרות הכל את אלופה!!! ממש!!! מגיעה לך מדליה על כל יום!

ועם זאת, נשמע שצריך לחשוב איפה אפשר להקל- אולי להוריד אחוז משרה? לדחות את הסמסטר האחרון של הלימודים? להיעזר יותר בבייביסיטר? אולי בכלל מה שחסר לך זה יותר לצאת ולהתאוורר? אולי למצוא מקום מחוץ לבית לעבוד? להקפיד יותר לישון צהריים? למצוא עבודה זמנית לבעלך שתעזור לו להיות יותר ממוצה?אולי יש עוד כיוונים, תנסי לחשוב מה יכול לעזור.

ספורט והליכות מאוד יכולות לעזור למצב הרוח ולשינה בלילה. אז נשמע שכדאי לנסות להכניס את זה ללוז, למרות שאני יודעת שזה נורא קשה, במיוחד שגם ככה קשה.

ותבדקו, אולי יש אפשרות לקבל פיצוי על העסק של בעלך שסגור בגלל המלחמה, הבנתי שיש אפשרות כזאת בחלק מהמקרים.

בהצלחה רבה!!! שבעזרת ה' הכל יסתדר בצורה טובה כמה שיותר מהר! ובינתיים שה ישלח לכולכם בריאות וים של כוחות להסתגל ולהתמודד!

אין מצב לדחות את הלימודים בשנה?

או להוריד משרה בעבודה? או לא לעבוד ולחפש עבודה עוד חצי שנה בסיום הלימודים אחרי שהקטנה טיפה תגדל?

אולי תביאו מישהי שתעזור עם כל המטלות של טיפול בילדים.

ברור שזה פסיכי ממש, לא נחת דקה אחרי הלידה.

את ממש חייבת לעצור את הטירוף הזה, שום דבר לא שווה את החרדה שזה מכניס אותך.

אני הכי בעד להתקדם כנה שיותר כשצעירים, אבל יש שלב שזה הדחיפה האחת יותר מדי.

גם אם לא הייתם מפונים, שילוב של משרה מלאה עם לימודים ועם שלושה ילדים זה טירוף ממש.

תשמרי על עצמך, העולם לא יברח. שלמות הנפשית שלכם חשובה עכשיו יותר מכל דבר אחר, תורידי עומס

יקרה. את רק בן אדם. אל תנסי להיות מה שאי אפשר להיות.

אני חושבת שממש כדאי לעצור רגע ולהבין שאם את לא מחליטה מה את מורידה, החיים יורידו לך וזה לא בהכרח יהיה במקום שאת מוכנה להתפשר בו.

תהיי אמיצה ותחשבי מחדש האם כל העומס הזה הוא בהכרח גזירת גורל או שאת מסוגלת לקחת אחריות ולשנות משהו בכל זאת.

חיבוק 🤗

אם הגעת למצב שזה יוצר לך חרדה

אז לעצור הכל

לצאת לדייט זוגי במקום נינוח בלי הילדים

ולעשות חושבים

איך אפשר להקל

בהצלחה ממש!!!!

דבר ראשון יש לי שני ילדים ולא שלושה (אולי לא הבהרתי נכון

שנית, להקפיא לימודים זה לא אופציה כי הסמסטר פרונטלי ולי אישרו להשלים מרחוק בשל הפינוי (וגם נתנו הקלות משמעותיות במטלות), זה סמסטר אחרון של תואר קשה מאוד ואני יודעת שזה עניין של חודשיים שאם לא אסיים עכשיו מי יודע אם אסיים בכלל ומתי.

לגבי העבודה , אני חושבת שהלחץ מגיע מתוכי פנימה- הלחץ ״להפציץ״ ולתת עבודה יותר מאשר לחץ מלמעלה , כל פעם המחשבות איך מסתכלים על זה שלא התקדמתי, שאולי לוקח לי זמן. יודעת שזה משהו נפשי שחייבת לשחרר יותר מאשר לחץ בפועל . המנהל שלי הציע לי להוריד אחוזי משרה עד לסיום התואר וכנראה שאם ארגיש שלא מספיקה את מטלות הלימודים זה מה שאעשה (לא לעבוד זה לא אופציה כי קיבלתי קביעות בעבודה טובה ברוך השם שאסור לי לוותר עליה המצב בשוק הזה לא וואו כרגע ואסור לי לאבד מקום שהוא עוגן כלכלי של הבית).

לגבי עבודות בית אתן ממש צודקות ואני חייבת לחפש עזרה בתשלום של איזו נערה לגביהן, בנוסף חייבים למצוא זמן זוגי לפני שאנחנו מאבדים את זה.

לגבי ההצעה לעבוד במקומות עם אנשים- כנראה שאנסה להגיע לסניף של החברה לפחות פעם בשבועיים כדי לראות קצת בני אדם, זה אולי יטריח מבחינת נסיעות וכו אבל יאוורר לי את הנפש .

רוצה גם לשתף שהפסקתי לשאוב- הרגשתי שזה מעל לכוחותיי בהפסקה לא לאכול ולא כלום וישר מהמחשב להתחבר לחצי שעה של שאיבה. הקטנה שלי כבר מתחילה לאכול מוצקים יפה תודה לאל, ולא יקרה כלום אם תקבל עוד מנת מטרנה במקום חלב בזמן שהיא במשפחתון, אז היום יכלתי לשים את עצמי קצת על הספה ולנוח, וזה נתן כוח.

תודה יקרות שלי על העצות, מבטיחה להמשיך לשתף, אין על הפורום הזה בעולם 

אבל לדעתי ואני אומרת את זה ממבט של מנהלת,

כשעובדת חוזרת מחופשת לידה ובטח אם היא מפונה,

עדיף לקחת את ההצעה מראש של הורדה באחוז משרה, ולא לנסות מה שלא אפשרי לעשות ובסוף זה מתנקם במנהל וסתם יכול להוציא לך שם רע ואז זה ייפגע בך עוד יותר בטווח הארוך.

כל עוד את שם את שומרת על המקום שלך, ואם זה רק בשביל חודשיים ההורדה במשרה, אז ההפסד היחיד הוא רק התשלום על החודשיים האלה וזה לגמרי שווה.

לא ממליצה לך לנסות להוכיח את עצמך בכל מחיר. עדיף מראש להקל ואת הפחות שתעשי, לעשות יותר טוב, מאשר להגדיר משרה מלאה ולא לעמוד בקצב או לעמוד על חשבון הבית והשפיות.. 

הגעתי עם המנהל להסדר שעד סוף סמסטר אני לוקחת יום חופש אחד בשבוע על חשבון ימי החופש שלי (במקום להוריד באחוזי משרה).

העניין הוא שגם בנוסף ליום הזה, אני לא מספיקה להתקדם בעבודה (אצלנו נפוץ שבערב עובדים יושבים לסיים דברים כי זו חברה תובענית בהתאם לשכר הגבוה שהיא משלמת) מעבר לשעות העבודה , כי אני בערב עם הילדים כשהקטנה מוציאה שיניים והבכור ישן מאוחר וגם אח״כ יש לי איזה שעה שעתיים שבהם אני צריכה להספיק איכשהו לנוח וזמן לזוגיות שלי , ואני חוששת שבתור מנהל אולי הוא מצפה למעבר ואני לא יודעת .. שואלת אותך בתור מנהלת , היית משקפת את זה איתו ?

בכללי לא הייתי רוצה להגיע למצב שעובדת מעבר לשעות העבודה אבל לא אכפת לי אם יש לחץ לפעמים לתת שעה פה שעה שם כשהילדים ישנים, הקטע שעד שלא ייגמר התואר הראש שלי לא פנוי. 

עד סיום הלימודים.

כי זה גם לא יעזור. אין לך איפה להכניס עוד שעת עבודה בערב גם אם זה מצופה ממך.

זה שהגעת איתו להסדר על ימי החופש, זה אומר שהוא מודע ללימודים שלך כרגע ומניחה שהוא מעצמו לא מצפה ליותר תפוקה מעבר לשעות שאת אמורה לתת.

הלימודים אמורים להסתיים בקרוב, נכון?

אחרי הלימודים תעשי חושבים עם עצמך מה היכולות ומה הגבולות שלך. נניח חודשיים אחרי סעום הלימודים, בהנחה ובשאר ההבטים תיכנסו למעין שגרה, אז כדאי לעשות איתו תיאום ציפיות.

תמיד תקחי בחשבון שהרווחה הנפשית שלך קודמת להכל, אם את לא רגועה שום דבר לא יעבוד. לא תצליחי ללמוד, לא תצליחי להיות מרוכזת בעבודה ולא תצליחי להיות סבלנית עם הילדים ולא להשקיע בזוגיות. לכן תשימי אותך במקום הראשון ואז תראי איך שאר המעגלים מושפעים לטובה.

אם את רואה שאת מצליחה לתפקד אז מעולה, ואם לא אז צריך להוריד ציפיות ולשקף את זה למנהל.

לכן לא כדאי מיד בסיום הלימודים לדבר איתו כי את עדיין לא תדעי איך יראה היומיום אחרי הלימודים.

אולי בעלך יצפה ממך להיות יותר נוכחת בבית?

אולי תצטרכי להתעסק עם דברים שכרגע מודחקים?

לכן תני לזה כמה זמן שתראי את השגרה נראית לפני שאת מחליטה מה את מסבירה למנהל על היכולות שלך בטווח הארוך יותר.

(וגם כשתחזרו הביתה שוב הכל יתהפך חזרה והילדים יצטרכו להתרגל מחדש, ובעלך יצטרך להתחיל לשקם את העסק..

כדאי להבין שהמציאות לא תהיה פשוטה יותר ביום אחד, אז כשאת מודדת את היכולות קחי את זה בחשבון)

בהצלחה גדולה!

כרגע אל תטרידי את עצמך, תהיי מרוכזת בלסיים את הלימודים קודם ואח"כ- ה' גדול..

תודה רבה לך באמת תמיד כיף ועוזר לקרוא אותך , כמה חכמת חיים !

לוקחת לי לגמרי את העצות, לפעמים יש בי משהו מרצה שרוצה להבטיח ולרצות את האחר אבל את צודקת אני לא יכולה להגדיר ציפיות שאלוקים יודע אם אוכל לעמוד בהן, מה גם שהעבודה אחרי שעות העבודה זה לא איזה הסכם כתוב אלא משהו שמעריכים אם עובד משתדל לתקתק כשיש לו זמן לפעמים קצת בערב או משהו, ואני באמת צריכה להבין שקודם כל הבית שלנו והרווחה הנפשית שלנו כמשפחה ושלי כאדם. בע״ה הלימודים נגמרים בסוף החודש ואח״כ מאמינה שיהיה לי יותר סדר בראש ובאמת אלוקים גדול 😀 תודה נשמה

כמו שאמרו לך

שימי את הרווחה הנפשית שלך במקום הראשון... זה יעזור לך כל תחום...

והלוואי שתצליחי!! את כזאת מהממת💜

את צריכה להחזיק ראש מעל המים בהרבה תחומים

אין לי עצות רק מבינה כמה זה קשה

חיבוק

נמצאים?

או למצוא עבודה אחרת זמנית?

אפילו חצי משרה 

הלחזור אחרי חופשת לידה זה לא קל אבל חייבת להגיד לך שלאט לאט מתרגלים ונהייה בסדר

לגבי מצפון

אנחנו במלחמה וכל מה שקרה לא קשור אלייך כמובן

את צריכה להעריך את עצמך שאת ילדת , שאת עובדת ושאת אישה טובה

בהצלחה