פורום הריון ולידה (עמוד 61)

ככה אני עשיתי לפחות

נהגתי יותר בשעות הלילה בהתחלה או למקומות לא עמוסים. נסעתי למגרשי חניה גדולים ופנויים כדי לתרגל חנייה

ככל שצברתי יותר בטחון החרדה פחתה וב"ה הכל בסדר, חוץ מנהיגה בינעירונית בלילה/ בגשם וסערה שאני מעדיפה שלא, אבל קורה בהחלט

שנים לא עליתי על הרכב

והאין ברירה והמילואים הכריחו אותי...ועם הזמן זה השתפר

עדיין יש חשש

אבל ב''ה הרבה יותר טוב

ויש מקומות שלא נוסעת עדיין

אבל לאט לאט

להתחיל קרוב לבית בשעות שקטות

ועוד ועוד ועוד

מרפאת חווה עוזרים להשיג אם הקופה לא רוצה לתת

יש לי המלצה עליהם הבעיה זה להשיג תור

קיבלתי תרו 8 חודשים קדימה

העוס בקופח עזרה לי להקדים אותו

מתרחשת כאשר יש גרעון קלורי

זה לא קשור ישירות לפחמימות/ סוכר/ ספורט

שבועיים זה זמן קצר ביותר לתהליך כזה

גם אם מגיעים לגרעון קלורי

התהליך צריך להיות שינוי באורח החיים

הסתכלות אחרת על אוכל

ויצירת גרעון קלורי

לאורך זמן ובעצם לתמיד

גם כדי לרדת וגם כדי להישאר במשקל הנמוך

לדעתי.

(ואני לא חושבת שצריך כ''כ לסבול) 

אני מעדיפה משהו שאני יכולה לשרוד אילו לאורך זמן, כל תקופה קבלה קטנה. אבל זו אני, ואני לא רזה

צריך לאוכל בצורה מאוזנת ולא להוריד בבת אחת.

שבועיים וחצי זה ממש מעט זמן לראות תוצאות

חודש וחצי לפחות..

ולקחת בחשבון שווסת, מניעה הורמונלית,  בלוטת התריס, יכולים להשפיע.. 

וגם - במה החלפת את הפחמימות ומה את שותה

כמה את ישנה

מניעה הורמונלית

ובעיקר עניין של זמן והתמדה

אני אוכלת ירקות, (2-3 פירות) , חלבי, בשרי, דגים,

כוסמת, עדשים, חומוס.... ב''ה יש שפע טעים וטוב ואני לא מרעיבה את עצמי בכלל.

וכן, לפעמים ארוחת ערב ב22:00 בלילה 🤨 בעיה רצינית? 

צריך גם להתייחס ולבדוק עניין של חילוף חומרים

ואם אין משהו הורמנלי שמפריע לירידה...

ולא חייב בכלל להמנע מפחמימות... יש פחמימות מורכבות.. המח צריך אנרגיה

ככה יש לגוף זמן לעכל טוב את האוכל בצורה מועילה .

וגם

פעילות העיכול משלבת כל מיני הורמונים

שזמני הפעילות שלהם משתנים.

וממילא אם אוכלים נניח ב 11:00 בלילה

בעצם מתחיל תהליך עיכול חדש כשהגוף לא סיים עדיין את מה שהיה לו קודם

ואז זה מעמיס על המערכת ומקשה על עיכול תקין. 

וחוץ מזה שחלבון או חלבון מלא זה מעולה.

אלופההה

אל תתייאשי

כי אם את מניקה את חייבת פחמימות.

אני פעם אבדתי הכרה מדיאטה כסאח שהורדתי פחמימות והנקתי. לא ידעתי שמדי הגזמתי כי אכלתי מלא ירקות וחלבונים.

 צריך דיאטה מאוזנת. להוריד סוכר זה מושלם.

פחמימות- אחרי התייעצות שלי עם תזונאית

היא אמרה שחייבים מעט פחמימות לחילוף חומרים תקין. היא טענה שצריך בכל ארוחה גם פחמימה אך כמובן שתהיה מלאה.

תקשיבי, זה לא הוקוס פוקוס, ירידה נכונה במשקל לוקחת זמן

גם אני באותה סירה

מתאמצת מאד מאד אבל לא רואה תוצאות בכלל

כן רואה שלא עליתי כבר הרבה זמן... אז אולי זה עובד לאט

ממה שאני יודעת, חשוב להקפיד לשתות הרבה מים

לא לאכול יותר מידי סמוך לשינה

ולהתמיד, כי באמת שבועיים וחצי זה לא הרבה.

לגבי כושר - משנה סוג הכושר, ובדרך כלל זה תורם (וכמובן בריא), אבל לא מה שמכריע את הכף. הדבר המשמעותי זה תזונה.

מחלקים כושר לשני סוגים - אירובי כוח

כוח זה ספורט מחזק, אבל פחות שורף קלוריות

אירובי זה מה ששורף קלוריות, אבל כמו. משמעותית זה באימונים ארוכים (חצי שעה +)

שלא ישתמע שאני אומרת שזה לא משפיע גם בפחות

יש לזה המון יתרונות

אבל לא בהכרח שזה מה שישנה את המשקל

אחלה ספורט

מעולה לשרירי ליבה ולחיזוק

אבל לא אירובי. אירובי זה בדרך כלל מה שעובדים בו עם דופק גבוה. ריצה, שחייה וכו'

20 דקות פעם פעמיים בשבוע זה מעט.

גם משנה איזה ספורט. הליכה 20 דקות לדוגמה זה תורם להרבה דברים, מצב רוח, פעילות מעיים וכד' אבל לא ממש יזיז למשקל.

תנסי להכפיל את האימון ל40 דקות, פעמיים בשבוע פלס, לוודא שהאימון בעצימות מספקת (אם את עושה הליכה נגיד אז לשלב כל 4 דקות הליכה דקת ריצה קלה)

זה אומר באימון של 40 דקות, 8 דקות ריצה במצטבר (וגם הליכה אחרי דקת ריצה שורפת יותר מאשר רק הליכה)

לשתות מים

לשים לב לזמני הארוחות

לא ללכת על דיאטת כסאח אלא על תזונה שתוכלי להתמיד בה לאורך זמן.

והסתכלות לטווח ארוך יותר.

אני ירדתי בהתחלה רק חצי קילו כל שבועיים ועשיתי שינוי יותר משמעותי.

קילו לחודש (לא עקבי) היה מאכזב אבל בגלל ההתמדה לאורך זמן הגעתי ליעד בסוף. (וכמובן עצם זה שנעצרה הירידה)

וגם שריר שוקל יותר משומן. (שומן בנפח הוא פי 2 משריר)

זה אומר שאם מסת שומן יורדת ומסת שריר עולה,

המשקל לא תמיד יראה את השינוי, אבל ההיקפים כן.

בגלל שאת לא רוצה לרדת המון, אלא לשפר היקפים באזורים ספציפיים שווה לדעתי להשקיע באימוני חיטוב של אותם איזורים ולא להסתכל על המשקל.

זה יבוא לבד ככל שתתמידי.

יש מלא תרגילים באינטנרט. תכתבי חיטוב בטן, ירכיים, ישבן וכד'

בהצלחה!

אז למעשה צריך סבלנות, התמדה, יותר אירובי ולהתמקד בבטן ורגליים השמנמנות שלי 🫣

ולא לאכול מאוחר (בעיה).

טוב, שה' יעזור לי.

שנזכה לשמוח בגוף שלנו😅

לאט לאט..לנשום בין לבין ולחבק את עצמך מלא

את אלופה ויפה כמו שאת

זה יתן לך כוח להתמיד ולאט לאט תראי ירידה יפה 

הגוף בהלם מהשינוי

ולוקח זמן עד שממש משתנה משהו

אם את נשקלת פעם בשבוע, בערך באותו הזמן, את אמורה לראות שינוי לטובה בקרוב בעזה

לא להשקל יותר מזה.

ועוזר מאד להכניס לתודעה קלוריות. הצאט גיפיטי יכול לעזור לחשב כמה את צריכה, מה "משתלם" יותר לאכול.

המטרה היא להיות בחסר, להוציא יותר ממה שמכניסים.

ושבועיים וחצי בלי פחמימות וסוכר?? וואו! אלופה!

לקנות בגדים לאורך כל הדרך עזר לי מאד, כן, גם לפני שירדתי, זה שהרגשתי יפה זה עזר לי להמשיך ולהתמיד במסע

האופציה היחידה להמשיך אצלה זה לעבור תקופת צינון ואינלי מושג כמה היא לוקחת בפרטי.

ואם אעבור למטפלת אחרת אז היא תדבר איתה ותגשר בין הטיפולים

באופן מיידי הייתי אולי פונה לקופה, אני חושבת שלעיתים ניתן להאריך זכרות אם יש צורך ואולי זה הכי טוב אם הטיפול שקיבלת הועיל לך.  או לבדוק מה יכולים לעזור לך נשמע מוזר שמפסיקים טיפול לבן אדם ואין מענה אחר. בד"כ יש עובדת סוציאלית שאמורה לעזור במקרים האלה

אם לא הולך - אולי לפנות לעמותת חיים של טובה שעוזרת בסבסוד .

בנוסף יש מרפאות שעוסקות בדיכאון בהריון/אחרי לידה יודעת על מרפאת חווה בתל השומר ואולי יש נוספות .

לטווח הארוך- נשמע שאתם חיים בבדידות וללא קהילה תומכת ובנוסף רחוקים מהמשפחה ?

אז אולי שווה לשקול שינוי. כדי שיהיה לכן לפחות אחד מאלה ... מאוד מאוד חשוב. קהילה עוזרת בדיוק במצבים האלה.. 

בעקרון זה המקסימום. המטפלת מנסה לשכנע אותם...

נכנסתי למעקב במרפאות הילה של הדסה עין כרם בעקבות ההמלצה של הרופאת נשים אבל צריך להגיע אליהם פיזית.

יש לנו קהילה מהממת ויש לי פה גם חברות טובות. אבל לא מרגישה בנוח לספר בזמן אמת... הרבה יודעות שבעבר היו לי דיכאונות. חורף אז בקושי יוצאים מהבית.

גם אף אחת לא יודעת על ההריון עדיין והחברה הכי טובה בדיוק עברה דירה לשכונה רחוקה יותר ובעלה התחיל מילואים אז לא חסר לה בעצמה...

ואם זה משמח ומכבד אותו, אז זה כיבוד הורים.

אני מכירה שנותנים לאבא/ סבא להיות סנדק, ולא דווקא לרב.

אצלנו זה מקובל שקודם כל מכבדים את הסבים ואחכ נותנים לאנשים מבחוץ.. 

וכל הכבוד לך.

בבנים הבאים אפשר לתת למישהו אחר. והאבא לא יפגע כי כבר נתתם לו את הכבוד. 

אז זה מה שעשינו.

תשמחו שכיבדתם את אבא ותכוונו לנקודות הטובות שבו.

וזה לא נשמע לי משהו בעייתי.

זה לא איזה אדם רשע חלילה.

עדיף מלקחת "רב" "צדיק" ולגלות אחרי כמה שנים שהוא רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב...

(קרה אצלי במשפחה)

הכיבוד הורים והשלום במשפחה יותר חשוב מכל מיני חשבונות רוחניים שאין לנו השגה בהם. ולא צריך לעשות סולם של "כמה שיותר צדיק" למי יהיה סנדק.

כמובן יש מעלה בסנדק צדיק ואני לא מזלזלת בזה בכלל, אבל גם יש מעלה לכבוד במשפחה...

שמזמינים אותו להיות סנדק הוא מוכן רק אם האבא כבר היה (בברית הקודמת של האח).

קודם על מעל הכל- כיבוד הורים!

ומי שמרים גבה, שירים עוד אחת.

משפחה קודמת

ואין כמו כיבוד הורים, ועוד לאבא שאוהב ועוזר ככה!

על אדם שתומך בך כלכלית שהוא קמצן?

קמצנים לא מוציאים כסף שהם לא חייבים.. אולי יש לו פשוט סדרי עדיפויות שונים ממך?

לא הייתי מתחילה לשפוט את מידת צדיקותו של אדם שאני בבירור לא מעריכה אותו כפי שמגיע לו... 

כאן הרבה פרטים

מעריכה אותו מאוד

תהיי בטוחה

אחרת לא היינו מבקשים ממנו להיות סנדק למרות שכולם הרימו גבה

והוא אמר לי שאם יש אבא בחיים הוא קודם.

עשית מצוות כיבוד הורים והילד יושפע מזה. 

וישאלו שאלות.

אנחנו נתנו לרב ושאלו למה לא נתנו למישהו אחר?

עשיתם מעשה נכון, כיבוד הורים.

אנחנו נתנו לרב ובבריתות הבאות לסבים ולדעתי זה פגע בסבים אפילו שלא אמרו. קודם לתת את הכבוד למי שמגיע ואחר כך לרבנים..

נתנו מצד כיבוד הורים והזכות הזאת בעז"ה תעמוד לילדים שלנו שיגדלו להיות טובים, יר"ש ומוצלחים

לא חושבת שנכון לפגוע באבא בשביל לתת לרב.

מה שכן, אומרים שעדיף שכל ברית יהיה סנדק שונה אז בשני הראשונים נתנו לאבות ובבאים כבר בחרנו את מי שהתאים לנו

ובכל מקרה, זה דבר שכבר נעשה אז זה מה שהכי טוב לילד שלך

מרגע הלידה נולד גם מצפון שכל הזמן מחפש מה עשינו ולמה זה לא היה טוב. אל תתני לו מקום והוא יילך.

בע"ה שתזכו עוד לכבד את אבא שלך לאורך הרבה שנים טובות ומתוקות.

עשיתם מצויין ולא צריך בכלל להתחרט גם אם הייתם מתייעצים ככל הנראה רוב המשיבים היו עונים לכם לתת לאבא שלך להיות סנדק. ועוד שהוא שומר מצוות ועוזר לכם! בכלל אין שאלה.

דבר נוסף, לא יודעת אם זה תינוק ראשון או לא, רוצה לומר לך שתמיד יהיו לאנשים הערות, לגבי גידול ילדים ובפרט תינוקות אז בכלל, יגידו לך שהוא רעב, קר לו, חם לו, הוא עייף, צריך לתת לו לבכות, צריך להניק אותו, צריך לתת לו בקבוק, את מחזיקה אותו יותר מדי או פחות מדי, וכן הלאה וכן הלאה. כדאי לסגל לעצמך את ההרגל להעביר את זה בלי להתעמק מדי או לקחת ללב. להכין לעצמך איזו תשובה קבועה, אפילו לומר לכל אחד כזה רעיון טוב תודה רבה, ופשוט להמשיך בשלך...

מזל טוב! 

בע"ה

כי תגדלו אותו ותחנכו אותו כך

ותתפללו עליו על כך

וזהו.

וזכיתם לכבד הורים. אשריכם.

אשריך שזכית לכבד אותו.

נותנים קודם כל לאבא ומתפללים שבזכות המצוה הילד יקבל רק את הטוב מהאבא ושמצוה של כבוד הורים תגן עליו.

סנדקאות היא הרבה פחות חשובה מהמעלה של כבוד הורים.

יכולה לשתף אותך בסיפור מתוך המשפחה הקרובה שלא נתנו לאבא להיות סנדק( הוא ממש לא היה אדם חיובי) והוא נפגע מזה והילד גדל ופשוט אין נחת ממנו.

וכשהאבא של הילד אכל את עצמו שנים.

וכשנולד ילד נוסף ובקש מרב ברכה על הילד והרב אמר לו שהמצוה תשמור לו על הילד,והוא כיבד את אביו,מהילד הזה יש לו המון המון נחת.

זה יכול להיות גם אופי נכון,אבל אני באמת מאמינה שיש פה עניין של מצות כבוד הורים.

מכירה מקרה נוסף שלא נתנו לאבא להיות סנדק,

וגם שם הילד לא מביא נחת ושם גם אם האבא לא הקפיד כן היתה לו אכזבה קטנה.

שבמקלחת הייתי שמה מים חמים על האיזור שכואב וגם עושה עיסוי.. אחרי תקופה קצרה היה משתחרר

אבל זה באמת סיוט..

בטח תכף עוד מנוסות ממני יגיבו..

לק"י

איך את מאכילה את התינוק- מתכופפת אליו או לא.

אולי המזרון לא נוח.

לא בטוח שקשור לאפידוראל.

אבל בכל מקרה, חשוב להקפיד על מה שכתבתי.

כל השאר לא רלוונטי

(לכן כתבתי שמזכיר לי כל פעם מחדש...)

בכל מקרה, יש אדם בשם אורי עתריה, מומחה למערכת השלד ולטיפול בכאבי רגליים, גב וצוואר.

מתוך הדברים שלמדתי ממנו: כפות הרגליים הן הבסיס של כל הגוף. כאשר הבסיס אינו מאוזן מתחילים להופיע עומסים, בעיות וכאבים במקומות שונים.

גם בכל מה שקשור לישיבה נכונה חשוב שהישבן יהיה צמוד עד הסוף לאחור, ולא “מרוח” על הכיסא, הספה או המיטה.

בהליכה, מומלץ להקפיד שהרגליים יהיו מקבילות וישרות, לא פתוחות החוצה ולא פנימה, ולשים לב שעיקר משקל הגוף מונח על הצד החיצוני של כף הרגל שם נמצאת עצם משמעותית שתפקידה לשאת עומס.

הוא גם הסביר שאין סיבה לפחד מלהתכופף עם הגב לשם כך נבראנו עם חוליות רבות שמאפשרות תנועה טבעית. @יעל מהדרום

פתרון מפתיע וקל שהוא מציע- הליכה יומיומית של 10 דקות על חוף הים. ואם אין ים בסביבה אפשר ללחוץ עם כפות הרגליים על כדור טניס או לגלגל מקל מטאטא על הרצפה.

אני ממש ממליצה להאזין לפודקאסטים שבהם הוא מתארח או להתרשם מהאתר שלו. לי זה פתר כאבים בקלות ובצורה טבעית.

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..

איזה חמודות אתן!

היו ימים שהקאתי 6 פעמים ביום וגמרתי במיון. 

בתחילת ההריון הזה חששתי שזה יחזור על עצמו- ומישהי אמרה לי לא לפחד שכול היריון זה משהו אחר ואכן הופתעתי לטובה. 

הקאתי רק פעם אחת כול ההירון.. 

אני מאחלת לך הפתעה כזאת

אז התחילו היום ההקאות... והבחילות....

ה' תעזור לי

את גיבורה ככ

איך זה מרגיש בזמן שיש טיקים?

מעניין אותי להבין.

ואיזה סוג טיקים היו לך?

בכלל לא דיברתי איתו על זה

רק שמעתי את אחד האחים אומר לו

תפסיק למצמץ ככה כל הזמן

אח"כ ניגשתי לילד וביקשתי שלא יעיר לו על זה.

פתאום שריר שנתפס ואת רוצה נגיד להזיז לשנייה את היד כדי "לשחרר", היו לי טיקים כמו קולות של יונה כזה המהום נמוך , וגם כזה מצמוצים / גלגול עיניים. הייתי מנסה לעשות אותם בזמן ש"לא רואים" כי כן היה לי אותם בשלב של חטיבה עליונה וכו ולא רציתי שחברות שלי יראו אבל ברור לי שראו לפעמים וכו, פשוט זוכרת שכשאמא שלי הייתה מעירה לי זה היה מתגבר . היה לי גם אחד שכזה הייתי מזיזה את הצוואר כמו כזה מוציאה קנאק. זה עבר אחרי איזה שנה שנתיים (שגם בהן זה לא היה רצוף אלא לתקופות מסוימות של לחץ בגרויות וכו) ואם זה מרגיע אותך הייתי אחת המקובלות בכיתה גם כשקצת הסתלבטו עליי (בעיקר חברות קרובות שידעו פשוט שיש לי תקופות של טיקים),

ברוך השם מאז התיכון לא היה לי (עבר יותר מעשור).. 

גם אצלנו היה בדיוק בגיל הזה. זה בא והולך.

אחת הפעמים היתה ארוכה מאד וגם הכיחכוחים שיגעו את האחים אז כבר קבעתי תור לנוירולוג. עד שהתור הגיע זה כבר עבר לבד… ב"ה מאז לא חזר.

הולך וחוזר

יש תקופות שממש חזק

צריך להיות במעקב נוירולוגי אבל ממה שאמרו לנו מתישהו זה אמור לחלוף

יש לו קשיי קשב וריכוז

בילדות למרות שהיו לי טיקים ממש מעצבנים (את הסביבה) ההורים שלי אף פעם לא אמרו על זה כלום, זה לקח הרבה זמן אבל עבר לבד

בנערות ובבגרות גם היו לי תקופות עם טיקים, ברגע שהחברה והאחים היו אומרים על זה נשהו זה היה מתגבר

בבגרות ראיתי קשר ישיר לתקופות לחוצות

ב"ה כבר כמה שנים לא היו לי

שוחחתי עם הרופאת ילדים

ושאלתי אותה אם זה יכול להיות קשור לחיידק הסטרפטוקוקוס. כי קראתי לאחרונה שגילו שיש קשר לדברים נוירולוגיים והחיידק הזה. ובין היתר שזה גורם לטיקים.

בהתחלה היא לא התלהבה מהרעיון אבל אמרתי לה אולי בכל זאת נעשה משטח גרון.

ואכן יצא חיובי. ואין לו חום וכלום רק הטיקים האלו החזקים שהתחילו פתאום.

עכשיו הרופאה אומרת שיתכן מאוד שזה קשור וטוב שעלינו על זה.

היה לי חשוב לכתוב כי אולי יעזור פה למישהו.

היופ נתחיל טיפול ונקווה מהר לשיפור בעז"ה

רק לאחרונה הרופאים בארץ התחילו להאמין לזה,

זה מוכר כבר כמה שנים בחו''ל בארה''ב למשל

וכששאלתי פעם לפני שנים רופא ילדים הוא די צחק עלי

והיום כבר יודעים שיש קשר ישיר לגמרי.

תקראו על זה קצת בבינה המלאכותית יש על זה הסברים מצויינים איך זה מתבטא ואיך מאבחנים את זה.
 

וזה גורם להמון תופעות, לעיתים כולל התפרצויות זעם קשות

שמעתי על ילדים שלקחו כבר תרופות פסיכיאטריות ובסוף התברר שאנטיביוטיקה פתרה את זה

וחשוב לטפל בזה בילדות

ואצל מי שאני מכירה העלים את התפרצויות הזעם

לק"י

לגבי משטח גרון חיובי, לפעמים זו רק נשאות ולא מחלה, ולכן אין עניין לעשות אם אין סיבה. ככה הבנתי מקריאה באינטרנט.

(אולי טיקים זו סיבה. לא יודעת🤷‍♀️).

ומוזר לגבי הנשאות

אני יודעת למשל שאני נשאית וזה לא מתבטא ככה. זה רואים בבדיקת דם מיוחדת לזה. לא משאירים חיידק פעיל בגרון בגלל נשאות זה מסוכן.

לק"י

אולי זה מידע ישן, ומאז גילו דברים חדשים.

אני לא מבינה בזה ב"ה. פשוט היתה לנו פה דלקת גרון בבית וחיפשתי מידע.

בני פישר ממגן לחולה- הוא יפנה לטוב ביותר....

בשורות טובות

אבל דר ארנסט טאובר מקצועי ונחמד.

יש גם את דר נדג'ארי שהבנתי שנחשב מקצועי מאד.

עובד במרפאה פרטית בשילוב עם מכבי

הוא מעולה

מקצועי, יסודי ונעים ממש

עריכה: יש בעיה לכתוב דיס בפורום, אם הפותחת רוצה פירוט - היא יכולה לבקש שתשלחי בפרטי.

(בגלל שזה נכתב מאנונימי, אם הכותבת לא רוצה להיחשף אפשר לבקש להעביר דרך אחת המנהלות את הפירוט).

חיבוק על החוויה הלא נעימה!!

עברתי אצלו הרבה, שני אבדנים וב"ה עכשיו הריון בריא והוא תמיד היה כ"כ נעים ומאיר פנים.

לא כ"כ שמתי לב למזכירה שלו

זה רק לבדוק את עובי הנוזל

סקירה אמירה להיות קצת יותר ארוכה אבל 10 דק' יכולות להספיק. 

בפרטי

במאוחדת ובלאומית מלבד הפרטי.

דרך אגב אם גרים לטווח ארוך באזור ירושלים יש מצב ששווה לעבור קופה כי מכבי קצת חלש באזור ירושלים 

מכבי/ פרטי...

הרופא הכי מומחה ורגיש שפגשתי בחיי.

ממליצה מאד!!!

זה משהו שהרבה זמן ניסינו להשיג/ למצוא ולא היה תלוי בנו וברוך ה' הגיע

חח אמרתי לבעלי אני מרגישה שאני מספרת להורים על הריון מרוב שהתגובה שלהם כשסיפרהו להם  היתה שמחה🤣

ברוך ה'

יתרונות וחסרונות.

כרגע היתרונות נראים עולים על החסרונות.

ולכל נקודה בעייתית הייתי בודקת איך אפשר לפתור- 

למשל שינוי מסגרות לילדים.

אולי תהיה אופציה שהמעבר יהיה רק שנה הבאה ובנתיים את תסעי כל יום לעבודה החדשה?

פיתוח העצמאות שלך כרגע זה בהחלט נתון מאד חשוב שכדאי לשים עליו את הדעת. אבל כן תרצי עדיין תמיכה מהמשפחה- כמה הם יוכלו לסייע מרחוק? כמה הם ניידים?

אולי יש אפשרות לקחת תקופת נסיון?

מאחלת לך הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא, החלטות קלות

ושבעז"ה הקב"ה יכוון אותך לדרך הנכונה

ושיהיה לך רק טוב

נתפלל איתך- "שמחנו כימות עניתנו"

אבל ברור שזה לא יהיה אותה עזרה

היום בטלפון אחד הם מתייצבים אצלי..

תקופת ניסיון לא אופציה...לא מבחינת העבודה הנוכחית ולא מבלינת הבאה אי אפשר להחזיק 2 ציפורים במכה

בשני הצדדים שיקולים משמעותיים למה כן ולמה לא..

לפני ואחרי הכל תזכרי שמה שתחליטי ה' איתך ובע"ה יעזור לך להרגיש שזו האופציה הכי טובה.

לדעתי השיקול של להישאר בסביבה תומכת (משפחה, גננות) הוא מאד חשוב. הייתי לדעתי מדרגת אותו די למעלה אבל רק את יודעת עד כמה את מרגישה באמת עטופה.

אם את ממילא רוצה לעבור דירה, אולי את יכולה לעבור למקום שקצת יקרב אותך להצעה החדשה, ועדיין יאפשר לך להישאר במסגרות הנוכחיות או שזה פער גדול מידי?

עוד משהו שאני חושבת, שמעבר דירה כולל החלפת חברה והכל זה באמת טלטלה די רצינית למשפחה.. ההתאקלמות דורשת הרבה אנרגיה נפשית. אז גם מהבחינה הזאת משהו שהוא גם וגם יכול להיות יתרון גם לזה.

לגבי להפסיד הזדמנות, אם תגיעי למסקנה שהכי טוב לך להישאר, אני בטוחה שה' יסדר לך עוד הזדמנויות..

תלות במשפחה זה ממש נורמלי ובריא בשלב כזה, ולאט לאט תיבנה גם העצמאות.

חיבוק גדול גדול!

בטוחה שקשה לקבל החלטות כאלה לבד❤️❤️❤️

נכון שתלות זה בריא אבל מכוונה טובה והמון עזרה שלהם אני כבר מרגישה שהם כבר ממש ממלאים מקום של הורה מול הילדים

ואכן מאוד קשה לקבל החלטות כאלה גדולות לבד במיוחד שאצטרך להתמודד גם עם ההשלכות לבד אז תודה על הייעוץ שלכן😘

את seven?

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אבל אני חושבת שמה שכדאי שיהיה בראש סדר העדיפויות זה היציבות הרגשית שלך ושל הילדים. ועכשיו השאלה איפה יהיה לכם עדיף.

מעבר דירה זו טלטלה לילדים (וגם למבוגרים), בטח באמצע שנה. מצד שני תלוי איזו אמא את כרגע ואיזו אמא תוכלי להיות שם (מדברת על העולם הנפשי והרגשי שלך)

אני חושבת שהייתי שמה רגע בצד את עניין התפתחות הקריירה, הילדים שלך בגן אז אפשר גם עוד שנתיים שלוש (או יותר) לחשב מסלול מחדש מבחינת עבודה (לדעתי).

אין לי עצה מועילה. אבל זה המחשבות שלי. לשים דגש על יציבות המשפחה והעולם הפנימי של בני המשפחה

רגע אחד אני בסדר ורגע אחרי שהילדים ישנים אני ברצפה מרוסקת..אבל מבחינת תפקוד הכל כאן מתקתק כרגיל ב"ה

ואני כן אמא טובה גם עכשיו

ואני מבינה מה שאת אומרת אבל מרגיש לי שהצעה כזו לא תחזור ושחבל לי לפספס מקפצה כזו

אין לי ספק שאת אמא מהממת. לפי הכתיבה שלך גם וכו..

הכוונה שלי היא שלפעמים אחרי מקרים כאלו, יש תפיסה של כזה.. אני עדיין יכולה לעשות מבחינת עבודה/קריירה כל מה שעשיתי קודם.

וזה נכון, אבל לא לגמרי.

זה נכון כי המוות לא הופך אותך לפחות מוכשרת וחכמה.

זה לא נכון כי לקחת זמן לעבד את מה שקרה (לא שזה אי פעם יהיה שלם ואחלה בחלה, כן?) זה בריא וחשוב.

אני לא מכירה אותך. יודעת להגיד לך מעצמי… שאין מה לעשות, זה משפיע, ולהישאר רגע במקום או אפילו לקחת צעד אחורה זה לפעמים מה שאנחנו הכי צריכות.

עוד תתקדמי בחיים המון! והחיים דינמיים והילדים יגדלו ואת תגדלי והכל יגדל ויתפתח. אבל בטח כשקורה דבר כזה שמזעזע את כל היסודות, צריך שניה להשקיע בחיזוק הבסיס (גם אם לפני הוא היה וואו), ולהתקדם בהדרגה. לייצב מחדש את הבניין.

האם את אמא מהממת? כן! גם כשאת משחקת עם הילדים שלך וגם כשאת בוכה במיטה.

אבל אני פשוט חושבת שצריך רגע התכנסות פנימה ולהמשיך להשקיע בזה.

להתקדם מקצועית? את תתקדמי. תסמכי עליי. אבל שווייה שוויה (צעד צעד)

וממש התחברתי למה שרשמת יש בי מקום שמנסה להוכיח לעצמי שאני עדיין האדם שהייתי החזק והעוצמתי שיכול הכל.

אהבתי ממש תהסבר עזרת לי!

לא בטוח שאצליח לדחות סיפוקים אבל עדיין נתת לי נקודה חשובה גם לתחומים אחרים

הזכרת לי מקום עמוק שאני מרגישה שלאנשים כואב לראות אותי בעין וכל הזמן אומרים לי את תתחתני וציהי מאןשרת שוב אל תדאגי ..ואני שואלת למה? מה כואב לכם ככ אני ככ לא נראת שלמה וטובה שאני לבד (ברור לי לגמרי שזה מאהבה ודאגה אבל עדין..)

לדעתי, אנשים מדברים את הפחדים שלהם על עצמם. הם משליכים את זה עלייך, אבל זה לא באמת עלייך, זה על המפגש שלהם עם הרעיון שקיים מצב שבו בן/בת הזוג הולכים לעולמם.

ואז, בחלוקה דיכוטומית וכללית לגמרי, קיימים שני סוגים. הסוג הראשון רוצה לתקן מהר מהר ולכסות עם שפכטל וצבע כדי שהמצב יהיה "נורמלי" שוב (את תתחתני ותהיו הכי שמחים בעולם בכל רגע ורגע), וגם יאללה נו תקומי תלכי לעבודה תמשיכי שגרה כרגיל כאילו כלום לא קרה.

הסוג השני הולך לכיוון ההפוך. מרחם, מלטף אותך כמו ילדה קטנה וכו. שזה פשוט מרחיק את העמדה שלהם מהעמדה שלך. ואז להם זה לא יכול לקרות.

אותי אישית שני הצדדים מעצבנים חחח. כאילו… שומעיםםםםם תשמרו את הרגשות שלכם לעצמכם. תהיו *איתי*. אני חווה את האובדן *כרגע* בצורה x וזה מה יש כרגע. האם זה יכול להשתנות? ברור. במעט או המון זמן? תלוי אדם. לטוב או לרע? גם משתנה, אמן שלטוב.

אבל די. סתמו.

וכשאני כותבת את זה, אני בעצם מבינה שעכשיו הפכתי לאנשים האלו עבורך. לא יודעת איזה צד. אבל אני משליכה עלייך את החוויה שלי. אז תקחי בעירבון מוגבל כל מה שאמרתי גם בתגובות הקודמות. את מכירה את עצמך ואת המשפחה שלך הכי טוב. ואת משקיעה בזה מחשבה, ולכן בהכרח ההחלטה שלך תהיה נכונה לרגע בו את מחליטה אותה.

סליחה על הכתיבה המבולבלת

בהצלחה וחיבוק

אני חושבת שלא הייתי עוברת וגם לא הייתי מחליפה את מקום העבודה כרגע.

זה יותר מדי טלטלות לילדים והנסיעות יקשו עלייך להיות בפניות עבורם.

המשפחה שכן סביבכם גם אם היא לא עוזרת כמו שהיית מצפה, היא עוגן משמעותי מבחינה חברתית ורגשית (גם לך, אגב).

גם להוכיח את עצמך כרגע זה הרבה מאמץ שנכון יותר לדעתי להשקיע בילדים.

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אני יודעת מנקודת הנחה שעברו מספר חודשים.

שהקב"ה ישמח אותך ושייתנו לך עצות טובות.

ככ הרבה התלבטויות שפתאום אני אמורה להחליט לבד

באמת שרק ה יתן לי עצה נכונה לי ולילדים

לגבי חברה יש לי גם שם אנשים שמכירים אותי ואני בקשר קרוב איתם

החסרונות הם טלטלה, חוסר יציבות, התרחקות ממקור תמיכה, התרחקות מבוס שמעריך אותך ומכיר אותך גם מתקופות אחרות.

זה חסרונות מאד משמעותיים בתקופה שאת צריכה לייצב הכל מחדש אחרי שהתערער.

בגלל שאת שואלת אני מעיזה לענות...

חיבוק ענק לגיבורה שאת

אבל אני מתלבטת אם פשוט לקחת את זה כמשרה נוספת במקום לעזוב את הקודם וזה יעלה לי את ההכנסה ממש משמעותית

ותודה שענית

לעניות דעתי לא הייתי משנה מסגרות באמצע שנה בכל מקרה

בתכלס לכל ילד זה ממש יכול להיות טלטול שיכול להשפיע לטווח ארוך ארוך.. עד שבונים מעמד בגן, מרגישים בבית וזה .. זה ממש מטלטל להחליף

אז בטח אם מדובר בסיטואציה מורכבת ובטח אם הגננות מכילות ומגוייסות ומסוגלות לעזור (יש כאלה לא מעט שרוצות אבל לא מצליחות..)

גם בשבילך הסתגלות של הילדים למעבר גן ומעבר דירה יכולה להיות מתישה...

גם מעבר דירה בלי מעבר מסגרות הוא מטלטל.. אז שניהם נראלי ממש קשוח.. גם לילדים וגם לך כאמא..

חיבוק ענק ענק!!

ולגבי המשפחה- עוד יהיה את הזמן לבנות עצמאות.. זה ממש הגיוני וטבעי להסתמך עליהם מאוד בשלב כזה... מעוד מקרים שמכירה...

כמובן מה שלא מתאים ממה שכתבתי- תזרקי..

קטונתי..

עוד חיבוק גדול!!!

כנראה שבכל מקרה להעביר מסגרות באמצע שנה לא יקרה..

לקחתי נקודות 🫶

מניחה שהאבל והאובדן עוד טריים גם לך וגם לילדים.

תני לכם את הזמן להתחזק, ולהיעזר בהורים.

לא הייתי מעבירה ילדים שעברו טראומה של אובדן אב, מסגרת באמצע שנה, ואולי גם לא בתחילת שנה

לא הייתי מתחילה עבודה חדשה כשהכל טרי כ"כ.

הייתי ממשיכה להיעזר איפה שאפשר ודואגת לנפש שלי ושל הילדים.

סליחה אם זו לא התגובה שרצית או אם היא ישרה מידי ❤️

ובהצלחה בכל בחירה שתעשי. 

ברור שבסוף אחליט לאן לפנות אבל הנקודות שאתן מציפןת לי עוזרות לי לבנות מטווה מסויים של מה נכון לתא המשפחתי שלנו

וממש מבינה את החשש מהמשקל...

גם מצד קלוריות, יש טבלאות כמה צריך להוסיף בכל שלב של ההריון, אבל אפשר עדיין לשמור על תזונה מאוזנת (תלוי איך את בהריונות עם בחילות, חששקים ועניינים כאלה, אבל באופן עקרוני...)

וספורט ממש אפשר לעשות בהריון, גם פילאטיס וגם ספורט אירובי כמו הליכות וריצות, במיוחד אם התחלת לפני ההריון.

בכל מקרה ממליצה על ספורט כדי לחזק את שרירי הליבה שלך אם את אחרי לידה ורוצה עוד הריון, בלי קשר למשקל.

בהצלחה ושיהיה החלטות טובות!

לפני אחרי ותוך כדי

קל לומר קשה לבצע...

וזה ככ שווה את זה חייבת להגיד!

גם מאפשר לאכול קצת יותר משמין אם עושים כושר עם הרבה מאמץ... 

אני רק בשאיפה

יודעת שזו הדרך

אבל אני רחוקה משם מאוד לצערי

בכל מחיר...

ולכושר יש עוד כל כך הרבה יתרונות שפשוט ממש כדאי להתאמץ על זה...

זה שרירים,יציבות (שחשוב בגילאים היותר מאוחרים), סיבולת לב ריאה, בריאות נפשית ועוד...

והיום יש הסדרים לקופות חולים עם הרבה מכוני כושר במחירים ממש משתלמים...

אפשר להתחיל עם פעם בשבוע..  גם אם לא מצליחים את כל התרגילים, קצת נחים, הכל בסדר...העיקר להכניס להרגלים את הרעיון לכושר 

כרגע הריון לא מתאים לנו מעוד כל מיני סיבות

אבל מבחינתי השיקול העיקרי למנוע זה בגלל המשקל... אני אחרי 2 הריונות צפופים, את האחרון הצלחתי להוריד אבל בראשון היה את העלייה הרצינית ואיתה אני עדיין נלחמת... וכ"כ בא לי לראות את עצמי רזה במראה סוף סוף...

אז לגמרי מבינה אותך.

אבל אם אתם ממש רוצים - לכו על זה, אם לא היו לי עוד שיקולים והייתי ממש רוצה ילד (וגם בעלי היה משתף עם זה פעולה....) הגיוני שבסוף הייתי מוותרת על החלום להיות רזה ודוחה אותו לאחרי הלידה הבאה... 

מאוד נוח!!

הייתי שנה וחצי כמעט עם נובה טי והיה לי מאוד משמעותי החיבור לגוף ולמעגל החודשי הטבעי, ללא הורמונים.

הבנתי שיש סיכון לדלקות ויש אחוז קטן של נשים שנקלטות גם עם התקן (אין אף אמצעי הגנה שמגן 100%)

הווסת מתארכת ונהיית כבדה יותר לחלק מהנשים. ולחלק לא.

לי היתה חוויה מאוד טובה ב"ה וממליצה.

ביום יום את לא מרגישה אותו ולא צריכה להתעסק בזה

וילדת כבר?
מה עושים עם ההתקן כשיש הריון? מוציאים על ההתחלה?

מבחינתי התקן לא הורמונאלי הכי עדין ופחות להכניס לגוף
לאחר שמכניסים ממש שוכחים מזה, וזה עושה את העבודה בשקט.

איזה כיף ששכחת ממנו. באמת! על עצמי אני יודעת שבחיים בחיים לא אכניס התקן לא הורמונלי לגוף, כי הוא מלא פעמים מאריך את הוסת או עושה דימום מוגבר.

בשביל הרבה נשים זה לא אישיו גדול

בשבילי הוסת הייתה מזעזעת עוד לפני (אנדומטריוזיס), כאבים ברמה קרובה לעילפון לפעמים, אז לא מוכנה לקחת את הסיכון שזה יחזור ואולי אפילו בעוצמה גבוהה יותר.

ולכן, אינדיווידואלי. לפותחת- תנסי לחשוב גם איך היו הוסתות שלך לפני, תניחי שעם התקן לא הורמונלי זה יהיה קצת יותר כבד, ולפי זה תעשי חושבים.

(הורמונים זה גם לא כיף גדול. וגם כאן- את מכירה את ההשפעות של אמצעים הורמונליים עלייך? יש כאלו שלא מרגישות כמעט. ואז זה לגמרי שגר ושכח. גם בהרבה מקרים אין וסת, אז פחות ענייני נידה)

בד"כ ממליצים לחכות שלושה חודשים לראות אם מסתדר

אבל מבינה אותך לגמרי❤️

כבר לא זוכרת

אבל היה ממש בלתי אפשרי

עשה לי דימומים מטורפים, כאבי מחזור בלתי אפשריים ומיגרנות. היה לי ממש קשה איתו.

אני עכשיו כבר פעם שלישית עם מירנה ועבורי זה תענוג. כמעט אין דימומים (מאסרים אחת לחצי שנה בערך), ולא מרגישה כלום. הכנס ושכח.

מושלם עבורי.

לי גרם לדימומים יותר ארוכים, יותר הרגשתי כאבי ביוץ, ההכנסה עצמה כאבה ואחריה היה דימום וכתמים (לפי הפסיקה שלנו לא אסר).

החיסרון ביחס לגלולות הנקה- שקיבלתי מחזור קבוע.

בעניין היתרון גובר על החסרונות.

נראה לי שאתקין שוב אחרי לידה הבאה. 

ללא הבדיקת דם?

לא רואה איך מגיעה לשניהם.. השאלה היא אם יש עניין לעשות רק שקיפות 

אני כן יודעת שהבדיקה הזו משמעותית.

היא לא רק בשביל הסטטיסטיקה של המומים

אלא היא בעצמה גם בדיקת "סקר שליש ראשון" שמושווית לבדיקת דם "סקר שליש שני"(חלבון עוברי אולי?) ואם יש חריגה זה יכול להעיד על סיכונים מסוימים לשיליה ולעובר.

אצלי היה ככה והייתי בגלל זה במעקב סיכון, ובזכות המעקב הזה הצילו לי את הילדה..

זה ממש לא ידוע וזה ממש עניין.

זה משהו שהיו רואים גם בסקירות?

כי אף פעם לא שמעתי שבשקיפות וחלבון עוברי רואים מעבר למומים. וזה חשוב.

ולא, זה בבדיקות האלה.

אחרי זה הפנו אותי גם לסקירה מכוונת לשיליה אבל בעקבות הממצא ולא הפוך.

וגם אני הופתעתי לגלות את זה..

לא על הבדיקה של השקיפות?

לפני 13+6

ככה אמרו לי

היה לי ככה אחרי אחת הלידות, זה סיוט ברמות.. זוכרת ממש לילה שהתינוקת בכתה ולא יכולתי לקום אליה, זה היה נורא

הלכתי לטרם ניסיתי לברר מה זה ולאף אחד לא היתה תשובה, כנראה תופעת לוואי של האפידורל באמת..

לא מצאתי פתרון, בעיקר מנוחה ולמצןא תנוחות ישיבה כמה שפחות כואבות, אולי כרית בגב וכו'

עבר לי אחרי כמה חודשים בהדרגה

וב"ה בלידה שאחריה שגם כן לקחתי אפידורל, ב"ה עבר חלק ובלי כאבי גב בכלל

וכדאי לנסות למצוא צורות ישיבה שכן פחות כואבות לך, כמו ישיבה על ספה או כיסא מרופד או תנוחה אחרת...

ולזכור שזה ילך וישתפר ובעז''ה נקווה שעוד חודש כבר תשכחי מזה🙏🏻

לא מאד עוזר

(משלבת אקמול/אופטלגין/נורופן)

ולא תמיד יורד

אצלי רואים משבוע 7 (חדי עין שמים לב לפני) וזה רק הולך ומתנפח...

לא נחמד. אבל שיהיה בקלות, בבריאות וביידים מלאות

גם כן הריון שלישי, עכשיו ב"ה שבוע 12

אבל משלב מאוד מאוד מוקדם כבר רואים עליי לגמרי! ברמה שאנשים מרגישים בנוח לדבר על זה.

מרגישה לא בנוח עם זה.. טוב לדעת שאני לא לבד

מבינה את הבאסה! משתדלת ממש להצליח לשחרר את המחשבה שלי מזה

כי ההתעסקות במי רואה ושם לב ממש מבאסת ומורידה אותי.

לובשת בגדים עם בדים נוחים ומתרחבים

מודה לה' על הריון בריא שמתפתח ועל היכולת של הגוף שלי להשתנות בצורה מדהימה כ"כ

וזה לא אומר שתהיי גדולה יותר בהמשך פשוט יש נטייה לבטן להציץ מוקדם יותר בגלל שהיא כבר התרחבה והשרירים פחות אסופים כמו לפני ההריון הראשון