פורום הריון ולידה (עמוד 611)

בינתיים עד שאת נבדקת לשתות הרבה הרבה מים, ולנוח כמה שיותר, עדיף עם רגליים למעלה.

קשה לי שאני לא בשיא הכוחות שלי כמו תמיד.

בעז"ה אלך להיבדק בראשון, בכל מקרה יש לי תור אז יצא טוב

תודה לך ושבת שלום❤

ותרגישי מלכה כשאת נחה, בלי נקיפות מצפון בבקשה!

תודה על הדאגה❤

שאלתי את הרופאה מה אפשר לעשות חוץ מלשתות הרבה, ענתה לי: לסבול בשקט😂

ואני אשתדל לנוח בלי נקיפות מצפון, את ממש צודקת. אחרת אני קורסת

ו-וואי איזו רופאה...

נוחי בכיף שלך, הגוף שלך בעבודה מטורפת גם כשאת רגל על רגל על הספה. 

קודם כל המון המון הצלחה

מהניסיון שלי לפעמים המחזור מקדים להגיע, וקודם יש פינוי של הדם הישן ואחר כך הדם החדש הטרי

תוהה אם זה יכול להיות השתרשות, לא מניסיון אישי אבל תמיד אומרת שהשתרשות זה דם טרי ולא ישן

תקשיבי אני כל-כך מקווה בשבילך

איתך בציפייה ובתקווה הזאת

הלוואי וממש בקרוב תבשרי בשורות טובות!!!!!!

שבוע אחרי החזרה של עובר בן 5

אולי אפשר לנסות.. 

אצלי זה היה ממש דם טרי

פשוט בכמות קטנה יחסית

נמשך בקושי יום.

לי היה השתרשות ב2 הריונות מתוך 4 והרופאה אמרה שכל עוד זה חום ולא טרי אין מה לדאוג כי זה השתרשות

רופאה אמרה לך בוודאות שזה השתרשות?

היה 5 ימים בערך לפני שהייתי אמורה לקבל

דימום קצר, חשבתי שפשוט הקדים המחזור אבל זה ממש לא היה נראה כמו מחזור. אחרי כמה ימים בדקתי הריון ויצא חיובי. כששאלתי אחכ את הרופאה אמרה שזה היה השתרשות

שזה מוקדם להשתרשות

הלוואי שתופתעי לטובה אבל חושבת שאין קשר כרגע להשתרשות זה שבוע מוקדם

וגם ככה היה אצלי

ההשתרשות היא בערך שבוע עד 10 ימים אחרי הביוץ

ככה שזה תלוי מתי היה הביוץ, מתי התרחשה ההפרייה, מה משך המחזור החודשי...

כי ההשתרשות עצמה היא הרבה לפני האיחור

הריון בבדיקת דם אם עדיין לא היה השתרשות הגוף לא יודע עדיין שיש הריון רק מהשלב של ההשתרשות הגוף מבין שיש הריון והבטא מתחילה לעלות ולוקח כמה ימים עד שהבטא מגיעה לרמה שאפשר להבחין בה בבדיקה ביתית.

כך שההשתרשות קוראת בוודאות לפני האיחור דימום שיוצא בעקבות השתרשות יכול אולי לצאת יותר מאוחר לא בטוחה.

הפרשות חומות עם חתיכות קטנות...

טוב, כנראה הריון זה לא.. אוף...

רק מה פשר החתיכות האלה??

שחיכה עד עכשיו איפשהו בדרך מהפעם הקודמת

או הריון

מבחינתי עד שאין מחזור וודאי יש מקום גם להריון

מקווה ומייחלת איתך לבשורות טובות ומשמחות בקרוב

כי כזה דימום יעול להיות גם סימן לביוץ

אבל זה אם המחזורים שלך ארוכים, מעל 35 יום בערך

לילדים תחפושות? יש גננות כאלו.... ואני ממש מקווה שזו הסיבה

כי מה יכול להיות לא בסדר בתחפושת של ילדון קטן? נו באמת.

למסיבה תחפושת אחידה.. זה הזמן של הילדים (וההורים 😉)  להתבטא..

פשוט זה גן מגזרי. לא מפרטת בגלל אאוטינג אבל אמשיל לך דוגמא שהיא ממש לא המקרה, נגיד שזה היה גן של שס וממש חשוב להם להנחיל את המורשת הספרדית אז רוצים שיתחפשו רק לרבנים מעדות המזרח ולא לרבנים אשכנזים.

סליחה על הדוגמא המטופשת ולא הגיונית, רק מנסה להבהיר שזה בגלל עיקרון מגזרי ולא משהו אחר.

ביום יום לא כזה מקפידים איתם על העיקרון (במשל שהבאתי אז נגיד לא אכפת להם אם ילד אשכנזי יאכל בכריך שהביא מהבית טונה עם גבינה) אבל פתאום בתחפושת זה כן משנה..

הכל מחשבות שלי כן? היא עוד לא אמרה כלום אבל מהתגובה על התחפושת הספציפית זה ניחוש ממש ממש הגיוני.

וגם מתלבטת אם לבקש שיתנו את ההנחיות מהר שנוכל להתכונן או פשוט להבין בעצמנו ולהכין רעיון מותאם

אצלנו הגננת כתבה על זה שלתחפושת יש השפעה על נפש הילד ולכן כדאי לכוון את הילדים להתחפש לתחפושת חיובית (ולא להמן או לשטן לדוגמא)

בסוף, לא יחזירו את הילד לבית אם יתחפש לשטן....

היא אמרה שזה עניין מגזרי

וזה מה שעצוב לי

ידעתי שזו דוגמא לא מאה...

זה לא בקטע מגזרי שמקטין אחרים כמו שהבאתי. לא חשבתי על זה בהתחלה.

יותר סטייל - נכון החסידים שמתחפשים עם תרבוש? אז כאילו שירשו רק תרבוש בצבעים ולא כובע ליצן.. יותר איסור מהסוג הזה (גם במהות.. כמו אצל החסידים גם אצלנו זה לכאורה ענין "הלכתי" של המגזר הזה שתולים עליו את ההוראה. מה שמפריע לי שביומיום לא מקפידים על ההתנהלויות שקשורות להוראה הזאת ודוקא בתחפושות כן)

אני יכולה לומר לך שאצל הבן שלי בגן כל השנה מקפידים מאוד שבהפתעות שמחלקים לילדים (ביום הולדת ובקבלת שבת) לא יהיו חיות לא טהורות.

ובכל זאת לא אסרו על תחפושת של חיה לא טהורה.

אז אני גם לא יודעת אם כשהפותחת אמרה "איסור" הכוונה שאם ילד יבוא בלבוש מסויים לא יכניסו אותו לגן או שהכוונה שהם ממליצים ומעדיפים תחפושות מסויימות

אז או שיציעו להורים להביא משהו אחר מהר מהבית, או יפעילו לחץ מתון על ההורים לאפשר לשים לילד משהו "תואם" מעל, או שישימו לו בלי לשאול....

אם ישאירו את זה זה יהיה בפרצוף חמוץ מאד לדעתי. פרצוף מול ההורים כמובן!!! לילד לא יגידו מילה!

 זו התחושה שלי בהתנהלות מולם סביב נושאים כאלה

ומה אם יחליפו לו? זה יהיה נורא בעיניי כי זה להגיד לו שהתחפושת שלו לא טובה מספיק כמו של כולם..

וגם במהות לא נראה לי נכון לבוא ראש בראש 

יש לך זמן להחליט עדיין

מה שכתבתי זה בדיעבד, יש לך עוד זמן להתאים עת עצמך לכתחילה עם זה חשוב לך ומתאים לך

באחת השנים הגיעה למסיבה תלמידה מתוקה, שמגיעה ממשפחה שלא הולכים בה לפי התקנון של בית יעקב.

אז ביום יום יש תלבושת, אבל במסיבת פורים נתקלתי בבעיה.

היא הגיעה באיחור, כששאר התלמידות כבר התפללו, 

עם תחפושת מתוקה, החצאית של התחפושת הייתה חצאית טוטו (שהיא שקופה כמובן) שהגיעה עד אמצע הירך!

מתחת לא היה גרביון/מכנס. שום דבר

זה היה מאד קיצוני. כל התלמידות הרימו מיד את העיניים....

אם המנהלת שלי היתה רואה את זה לפני, היא היתה מסלקת את הילדה מבית הספר באותה שניה.

אני הייתי קצת חסרת אונים. לא רציתי שהתלמידות יצחקו עליה 

וגם לא יכלתי להשאיר את זה כך....

קראתי לילדה ובקשתי ממנה לבוא איתי רגע. בגלל שהבנות היו באמצע תפילה זה לא היה נראה חריג.

הלכתי איתה לחדר הכלה ואמרתי לה שתתפלל שם כדי שתגיע לקצב של הכיתה ואני עוד רגע מגיעה....

התקשרתי לאמא שלה והסברתי לה את הבעיה. היא התנצלה שלא שמה לב וכו'. בקשתי את רשותה להביא לה חצאית שתלבש מתחת

היא הסכימה כמובן. רצתי הביתה, הבאתי חצאית בצבע תואם לתחפושת. הסברתי לה בפשטות ושאלתי אותה אם היא רוצה ללבוש מתחת חצאית.

היא כמובן הסכימה ולבשה והכל בא על מקומו בשלום....

אני חושבת מה היה מרגיש ילד קטן באותה סיטואציה. זה פגיעה קשה. לא תמיד מתווכים לילד למה הוציאו לו/הוסיפו לו....

אני לא מבינה למה יום כזה של תחפושות צריך רשימה של דברים שמתאימים או לא. תבקשו צנוע, תבקשו לא גויי / לא מפחיד, זה בסדר גמור. אבל לרדת לדקויות ולניואנסים של מגזרים

זה מוגזם בעיניי.

יכולה לבנות או להרוס...

בתפילה שנהיה רק בצד שבונה תמיד.

לא קניתי עדיין כלום הכל בגדר תוכניות

דיברנו על זה עם הילד אבל הוא לא מאד רגשן לא יודעת כמה יהיה לו אכפת

יותר אותי זה מבאס.. כאילו זה תחפושת וביומיום אתם לא ממש מקפידים על הדבר שהופך אותה לבעייתי בעיניכם אז מה אכפת לכם? 

שלחו כבר לפני חודש מכתב לגבי תחפושות וביקשו לא תחפושות מפחידות ולא כל מיני תחפושות מסדרות טלויזיה נניח סופרמן וחבריו.. וכתבו גם לגבי נפצים ופיקות ביקשו לא להביא בכלל אקדחים גם ללא פיקות. זה בית ספר חרדי חינוך מיוחד. ובסוף כתבו גם על זה שהתחפושת משפיעה על נפש הילד אז,כדי להתחפש לדברים חיוביים ואמרו שמי שיש לה ספק לגבי תחפושת מסוימת יכולה להתקשר לשאול.

מודה שהבן שלי רצה משהו מסויים שפחות התאים אבל קיבל את זה שצריך להתחפש בהתאם למה שמבקשים וגם אמרתי לו שמבחינצי אחכ בבית יכול להתחפש למה שרצה. בסוף מצאתי לו תחפושת ממש חמודה שמותרת והוא התלהב ממש.

כי לפעמים הם מתחרטים על תחפושת שקנינו ואז יש עוד אחת

לפעמים הם משחקים עם התחפושות ופורים זו הזדמנות זולה לקנות (בינתיים חח)

וגם יש את הגן ויש את המשפחה, אז שיהיו 2 הזדמנויות ל2 תחפושות שונות

לכל ילד אני בקושי מצליחה להסתדר. אז 2 תחפושות???

אני יכולה להרשות לעצמי להוציא 250 שח על תחפושות ב"ה ואני מוצאת בינתיים. אני מניחה שבמשפחה יותר גדולה השיקולים הם אחרים..

מבחינתי זה משחק לכל דבר, מעבר לתחפושת אז זה בסדר בעיניי.

וזה גם לא כאב ראש עבורי האמת. אני ממש נהנית מזה, הולכת ממש כשמביאים את התחפושות בהתחלה ומסיימת עם זה

כבר תכף נגמרות התחפושות בחנויות. מה היא חושבת לעצמה?

הייתי מתקשרת לברר בדיוק במה מדובר. לפעמים זה לא סוג התחפושת אלא איך זה נראה

אני יודעת שנגיד מסכות ותחפושות מפחידות לא מרשים בגלל המצב (מסיכות בבתי ספר כבר שנים לא מרשים מחשש בטחוני)  אבל תתקשרי כדי לוודא ואל תחכי לה

פשוט אולי לא חשבה שקונים כל כך מוקדם?

היא שמעה בדיוק מה התחפושת, אין בה שום דבר מפחיד או שלילי.. רק בעיניים מגזריות

קנית וזה עניין מגזרי נטו, לא יודעת כמה זה היה רלוונטי בעיניי

אני שולחת את הילדים לגנים הכי קרובים להשקפה שלנו אבל לוקחות בחשבון שיש דגשים שאצטרך לשים מול הילדים או מול הצוות כי זה לא מדויק. אם זה עניין מגזרי נטו, וזה בסדר בעינייך, לא הייתי קונה עוד תחפושת. אאכ והילד ייראה מאוד חריג וזה יכול להפריע לו. אבל נרעה לי פחות. כולה פורים 

כי גם בפורים עצמו יש את ליל פורים ואת היום עצמו ולפעמים מתלכלכים מכל המסיבות..

לא משקיעה בטירוף אלא משאילה או שמזמינה מחו"ל 

כבר מלפני איזה חודש

והגיוני שגם אצלנו יהיה משהו כזה וניסיתי לברר, היה נשמע שסבבה אבל הבן שלי חזר ואמר שאסור רובים

חבל שמחכים עם זה לרגע האחרון, מי שמזמין מאליאקספרס וכזה התחפושות כבר בבית. מקווה שלא נצטרך לקנות תחפושת נוספת🙄

אבל המון ילדים כבר לא מחופשים בפורים עצמו בצהריים כי התחפושת התלכלה נקרעה ווטאבר.

יכולה להגיד לך שיצא לי להיות בסעודות פוחם שנניח הסבא וסבתא הגיעו לארוחה והנכדים התבאסו.

זא יש הגיון בלדאוג ל2 תחפושות. אני לא עושה את זה בנתיים, הבן שלי בקושי תחפושת אחת לובש..

ויצא לא מובן..

התכוונתי שחבל שהצוות לא מעדכן מראש איזה תחפושות הם לא מאפשרים כי עד שהשנה התארגנתי על זה מוקדם עוד יש מצב שידפקו לי ברז ואצטרך לקנות עוד תחפושת ולשלם עליה כמו תחפושת של הרגע האחרון..

גם בתחילת הריון כולל צילומי שיניים.

אבן רק

וחוזרים ללבוש צבעוני.

רפואה שלמה

יכול להיות שיש דעות שמחמירות בזה,הגיוני שאם עובר זמן רב בין הבדיקות לטבילה יפסקו לבדוק יותר

אבל מעיקר הדין ברגע שהסתיימו שבעה נקיים אפשר להפסיק לבדוק וללבוש לבן ונחוצה רק טבילה לטהרה

למיטב ידיעתי כמובן.

יש רבנים שסוברים שזו הנהגה טובה או שראוי ללבוש לבן או לבדוק פעם בכמה ימים (וגם תלוי כמה זמן עובר), אבל גם לדעות הללו זה לא חובה ובוודאי לא מעכב.

ברגע שהתאפשר הלכתי לטבול בלי בדיקות נוספות.

ו- אם יש מישהי שיודעת מה ההלכה חבל לשלוח סתם לרב. ככה בעיני.  

הדיקלקטין עזר לי לא להקיא אבל היו לי בחילות נוראיות.

עם הבונג'סטה בקושי היו בחילות.

אחרי בחילות נוראיות,

היא מרגישה מעולה ברמה שהיא התחילה לחשוש שאולי משו לא תקין ח"ו

למצוא מענה אחר לצרכים הרגשיים יכול לעזור

קודם כל ברמה הנפשית, ויכול גם לפתור חלק מענייני האכילה הרגשית

באמת באמת.

אבל אני חושבת שאין ברירה מלהשלים על זה שאנחנו לא מושלמות.

באמת, זה כל כך מקל.

אני לא מושלמת

יש לי חלומות ושאיפות, ואני לא מפחיתה אותם. הם תמיד נמצאים באיזשהו מקום כמטרה אליה אני רוצה לשאוף, וזה נכון לגבי כל תחום בחיים.

אבל באיזשהו שלב הבנתי, שיש חלומות שאני יכולה להגשים עכשיו, יש חלומות שאגשים בעתיד, ויש חלומות שאולי לא אגשים, אבל אני אמשיך לשאוף אליהם כי עצם ההשאיפה אליהם תהפוך אותי לאדם טוב יותר במטרה להגיע אליהם.

אבל זה שיש לי חלום, לא אומר שאני לא מספיק טובה כבר עכשיו. אני טובה, אני עושה דברים טובים. אבל אני לא יכולה הכל. יש דברים שיותר קשה לי. ובדברים האלו, אני יותר בחמלה כלפי עצמי. לא כדי לוותר לעצמי

אלא מתוך הבנה שאני לא יכולה הכל

אז אני עושה סדרי עדיפויות, שנובעים מכל מיני שיקולים (דחיפות, יכולת, רמת קושי ועוד). וזה שאני לא מצליחה במשהו, לא אומר שהוא לא חשוב לי, ולא אומר שאני בינונית. זה פשוט אומר שכרגע זה לא מתאים לי.

זה לא משנה הרבה בפרקטיקה, אבל זה מאוד מאוד משנה את התודעה, וזה מה שמשנה הכל.

במקום להיות מאוכזבת על מה שאני לא, אני שמחה ממה שאני כן. ומשתמשת במה שאני עדיין לא ורוצה להיות, כדי לסמן לעצמי יעדים ולהתוות לעצמי דרך. גם אם זה אומר שאני לא אצליח בה לעולם.

סטרס מפריש קורטיזול. במצב של סטרס הגוף נכנס למצב הישרדותי של אגירת שומן וקשה להרזות

צריך גם לישון טוב

עם רצון למימוש עצמי

עם עבודה תובענית

ותאומים.

אני במצב שלך הרפיתי לגמרי.

זה מדהים בעיני שאת הולכת לכושר. זה מעל ומעבר למה שאני עשיתי.

את עסוקה בצורה כ"כ אינטנסיבית שאני באמת לא מבינה איך יש לך שניה לנשום.

המצב הכללי עכשיו הוא כ"כ קשה שבאמת לגייס את הכוחות הנפשיים למלחמה על המשקל זה בלתי אפשרי.

אני הייתי ממשיכה בכושר, משתדלת שיהיו בבית תמיד ירקות שטופים ומוכנים לאכילה.

זה מפחית את הצורך בנשנושים וכמובן תורם לשמירה על אורח חיים בריא.

ובעז"ה לכשירווח לכולנו, ומזג האוויר יהיה נעים יותר, וגם התאומים יגדלו, תכניסי את עצמך למשטר קפדני יותר.

בהצלחה יקרה

בשורות טובות לכל עמ"י

כתבתם כ״כ יפה.

תודה אחיות;)

חמלה עצמית זה חשוב והמצב לא פשוט.

היה לי קשה להתאפק

ובאמת ראו רק שק הריון ובאתי שוב

אבל אני נהנתי לראות את ההתפתחות דווקא זה הרגיע אותי לראות, אם זה מלחיץ אותך תשקלי את זה

ויש סיכוי שיראו דופק בשבוע 7 למרות שלא מחייב

בהריון הזה היו כמה בדיקות של תחילת הריון שנאלצתי ללכת אליהם לבד כי בעלי היה במילואים וזה היה לי מאוד מאוד מאוד קשה נפשית

שיש בעיה ללכת בשבוע 7.

אני הלכתי והיה דופק.

ובטח שנורמלי איך שאת מרגישה!

זה אפשרי, תמצאו עגלה טובה ולא כבדה וזה אפשרי גם לבד ולפעמים ביחד, אפשר גם להשאיר למטה את העגלה ולרדת בזהירות עם שניהם על הידיים או מנשא פלוס ידיים

כמובן רק בשביל עניין העגלה. כשהם כבר בני שנה פלוס לפעמים אפשר שיטפסו בעצמם במדרגות... תלוי סיטואציה ומצב בטיחותי של המדרגות...

בהצלחה רבה! 

למטה, ונראה שזה הכי יעיל כרגע.

יופי, גם אני חשבתי על זה שיעלו לבד, גם הבכורה שלנו עולה לבד (תלוי במצבי הרוח שלה)...

יופי מעודד אותי לשמוע שעוד אנשים עושים את זה...

@מתואמת

@אמהלה

@FreeSpirit

יש עוד ואני לא זוכרת כרגע..

אני הייתי קומה 2 ועדין לא יצאתי איתם לבד. בעלי תמיד עזר לרדת במדרגות ולעלות.

יש שמשאירים את העגלה למטה ויורדים עם תינוק בידים ותינוק במנשא, מתאים רק עד גיל מסוים שאחר כך כבד מדי.

זה יעבור, הם יגדלו. ואחר כך הם מקסימים.

שלי בני 4.5. היום תאום אחד התעורר ראשון וקראתי לשני שיתעורר. אז התאום הראשון אמר שילך להעיר אותו, והם יצאו שניהם ביחד מהחדר, מחזיקים ידים.

השני עדין חצי רדום....

ברור שקשה, ולוקח הרבה זמן עד שמרגישים הקלה אבל הם ימיסו לך את הלב

ועוד שאלה חשובה - בעלך זמין להיות אתכם גם כן?

כשהתאומים שלנו נולדו גם גרנו בקומה די גבוהה בלי מעלית. עברנו משם כשהם ביו בני שנה פלוס... הסתדרנו איכשהו. הייתה לנו עגלה די קלילה. (מה שכן - היא לא נכנסה בצורה ישרה בדלת של הבית, כי היה לנו ארון בכניסה, אז כל התמרונים איתה הרסו אותה בשלב מוקדם יחסית...)

מה עוד?

וגם- איך מתחלקים לשניים פתאום?

אני חושבת לעצמי- אם את הגדולה לא הצלחתי להניק, מה הסיכוי ששניים אני אצליח?

ואיך מתמודדים עם כולם בבת אחת?

בעלי כן זמין, אבל גם עובד מחוץ לעיר, אנחנו עובדים על איזשהו מערך עזרה לחודשים הראשונים...

אני לא רוצה גם להתיש אותו...

בקשר להנקה - תבואי בגישה של מה שתצליחי יהיה טוב. גם אם כל אחד מהם יקבל רק כמה שלוקים ביום למשך חודשיים וזהו - זה יהיה מצוין.

כן כדאי להתארגן מראש על בקבוקים ותחליף חלב, ובמקביל גם להשיג כרית הנקה נוחה (אולי כזו שמתאימה לתאומים, אם כי הנקה של שניהם ביחד זה בכל מקרה אפשרי רק בשלב מתקדם יותר).

"להתחלק לשניים" זה באמת קשה... לכן כדאי מאוד שיהיה בבית עוד זוג ידיים, לפחות כמעט תמיד. ובעיקר להכניס לתודעה: "עכשיו אני מטפלת בתינוק הזה כי הוא היה זקוק לי עכשיו. התינוק השני יחכה עד שאתפנה, ובינתיים יסתגל קצת למיומנויות שיתוף..." (למרות שבגיל הזה עוד אין הרגלים... אבל זה עוזר בחשיבה) כלומר - להיות טוטלית עם התינוק שעכשיו את מטפלת בו, ולטאטא הצידה את נקיפות המצפון לגבי התינוק השני.

בת כמה הגדולה?

אני לפני לידה, והגדולה בת שנתיים ו4.

ולגבי הזוג ידיים תמיד- אני הייתי מאוד רוצה, אבל מבינה שזה אולי יהיה רק מחצית מהזמן... 

(3 ו-4.5) אז הם קצת יכלו לעזור (לתת מוצץ, לנדנד את העגלה וכדומה).

אולי גם הבת שלך תוכל ללמוד לעשות את זה? זה גם יכול להעצים אותה...

ואם יש שכנים שיש להם ילדה בת שמונה-תשע שמוכנה לבוא לעזור (אפילו בתשלום כלשהו) - זה גם יכול לעזור.

ובאמת בעיקר להתאזר באורך רוח ובהבנה שהתקופה הזו תעבור בע"ה ותישאר רק המתיקות שלהם... (לי, למען האמת, גיל שנתיים שלהם היה לי יותר מאתגר... גם כי הייתי בהיריון באותה תקופה וגם כי הם היו שובבים נורא... אבל פרה-פרה בע"ה הכול עובר בסוף, ובאמת זה מדהים לראות את הקשר המיוחד בין התאומים לאורך השנים...)

באחייניות, אולי בשכנים אם זה יתאים להם...

ולזכור את המתיקות כמובן!

תודה על העצות הטובות!

אבל יכולה להגיד מבחוץ שהסביבה מתגייסת יותר לתאומים.

בתור נערה היה בשכנותי אמא לתאומים עם אח גדול בן שנה.. סוג של שלישיה..

וכמעט כל יום אחר הצהריים היתה שם נערה.

אני לא הבנתי איך היא מכילה את זה אבל תכלס תמיד היה עוד זוג ידיים

עם תאומים זה בהחלט יותר מאתגר, מודה שאני הייתי מוותרת מראש, אבל אני חושבת שכדאי שמה שיהיה נר לרגלייך זו טובתך האישית והwell being שלך. תזרמי עם מה שיעשה לך טוב ויאפשר לך להתנהל בנחת כי זו מציאות מאוד אינטנסיבית שתימשך תקופה

תיעזרי, תכיני את הבית לאחרי הלידה מבחינת ציוד לתינוקות, משחקים לקטנה (היא במסגרת? לדעתי ממש חשוב שתהיה) אוכל קל להכנה, חדפ, עזרה, ותזרמי.

זה בסדר לתכנן מראש וכדאי ורצוי לקחת בחשבון שהמציאות תשתנה לפי הכח והיכולת

בהנקה...

אבל עכשיו התחלתי להפנים שאולי זה יהיה יותר קל... או שהבקבוק יהיה יותר קל בהרבה...

הגדולה במסגרת כמובן, והתחלנו כבר לארגן את המרחב בבית, להתחיל לקנות פריטים שצריך בכפולות...

ולגבי אוכל- עם זה נסתדר בעז"ה כי אני מאמינה שההורים ישלחו לנו הרבה...

*קודם כל בחודשים הראשונים כמעט לא יצאתי מהבית

עד שמצליחים להרגיע ולהאכיל את שתיהם ולהתארגן ליציאה, כבר היה מגיע סבב האכלה הבא

אז יציאות לא היו רלוונטיות, בוודאי לא כשהייתי לבד.

*דווקא מנשא לשתיים נשמע לי כבד מאד ולא כ"כ שימושי.

כן מאד חשוב שהעגלה תהיה קלה וצרה שתכנס בכל הדלתות. (אני הייתי מאד מרוצה מהבייבי מונסטרס)

לי כן עזר שהעגלה היתה בבית, לפעמים הם היו יותר רגועים בעגלה....

*לעניין ההנקה

אני אישית הנקתי את הגדולים עד גיל מאוחר. אבל בהריון של התאומות, מראש החלטתי שאני לא אתאבד על זה

אבל- אחרי חודש של שאיבות ושטיפות בקבוקים

הגעתי למסקנה שההנקה הרבה יותר פשוטה לי מלהיות במרוץ אחרי שטיפה/הרתחה וכו'

בערך בגיל 4 חודשים הם כבר הצליחו לינוק ביחד ואז הכל היה קל יותר (הנקתי עד גיל שנתיים וחודשיים)

אבל

אם זה לא הולך לך בקלות- תשחררי. כל טיפת חלב שנכנסה להם זה פיס (במיוחד הקולסטרום) תנסי לתת ארוחה הנקה וארוחה בקבוק והחליף

ואם גם זה קשה אז יאלה מטרנה...

*עזרה

אם את טיפוס שמסוגלת להכניס אנשים הביתה, אז כמה שיותר, יותר טוב

אנשים מאד רוצים לעזור ולא תמיד יודעים מה. אז למקד בכנות מה הכי עוזר לך.

נקיון, קיפול כביסה (זה אינסופי עם תאומים), ששטיפה, טיפול בתאומים, ארוחות וכו'

אני למשל לא סובלת שמסתובבים לי אנשים בבית, גם לא ההורים שלי, אז העזרה הכי גדולה היתה שהם הכינו לי ארוחות

לכל השבוע, כולל ארוחת בוקר בשביל, כי לא היה לי שניה לגשת למטבח.....

והכי חשוב-

לדעת שהקושי עובר!!!! והמתיקות רק הולכת וגוברת

זו מתנה עצומה עצומה עצומה!!!!!

השנתיים ו3/4 הראשונות הכי קשות, מגיל רבע ל3 בערך הם כבר עצמאיים והכל יותר פשוט

מלא הצלחה וסיעתא דשמייא

לידה קלה, בזמנה ובידיים מלאות

גידול קל ומהנה

גם אני אהבתי את העגלה הזו וחושבת לקנות אותה, המנשא הוא רק לזמנים שאין ברירה... זה נשמע מאוד כבד ומסורבל סתם להליכה- אני מתכננת אותו לירידה במדרגות ולפתוח את העגלה וזהו...

עגלה בבית- יש לי אחת בבית שאני לא מורידה כי היא כבדה, ככה שעם זה אני יכולה להסתדר.

ותודה לך ולכולן, אתן ממש מעודדות! 

היה שם חדר שהיה צריך לדלג מעל משהו כדי לעבור אליו, אז העגלה לא יכלה לעבור. אבל השארנו אותו בחדר הקודם (הוא ישן) והיינו בקשר עין איתו. הצלחנו את החדר יפה, למרות שהיינו איתו ולמרות שסה היה חדר הבריחה הראשון בחיינו

בכל אופן, אפשר גם ללכת לסדנאות יצירה שונות. לא מכירה בעצמי, אבל בטח ידעו להמליץ לך פה.

אז אפשר לעשות סיבוב באיקאה ראשל"צ

אני אוהבת לקבל רעיונות לעיצוב וסידור הבית,

לחפש כל מיני פתרונות אחסון או או סתם כל מיני פיציפקס שמקלים על היומיום.

אפשר לשבת לאכול בנחת, גם עם תינוקת קטנה.

ואח"כ אם משתפר מזג אוויר אפשר לנסוע לחוף פלמחים, ממש יפה שם.

יש בצד הדרומי יותר, אחרי הגבעה עם העתיקות, מצבור צדפים מהמם ממש.

בצד הצפוני יותר יש את חוף הצבים (למרות שלא חושבת שעכשיו העונה)

החוף עצמו הוא חוף יפה כמעט ללא מתרחצים.

יש מיגונית.

אבל איקאה הוא אוהב ממש, וגם אני, אז זה נחמד  רק לחשבון בנק שלנו זה פחות נחמד😂

להסתובב שם את כל הסיבוב חח כמו 40 שנה במדבר בשבילי

אבל יפה לכם שזה בילוי

יש שם כמה קיצורי דרך... הולכים בעיקר למסעדה חחחח

אבל יושבים שם בעיקר באוכל...

אנחנו מאוד אוהבים!

יש את הסדנא במודיעין שיש שם סדנא פתוחה כזה שאפשר לבחור מה רוצים לעשות ביחד. אפשר גם להזמין סדנא ספציפית כמו הכנת רהיט כלשהו.

אם אתם אוהבים מוזיאונים אז יש מלא מוזיאונים מהממים בארץ.

ויש את האקווריום בירושלים שזה גם חוויה למי שאוהב.. 

ממליצה לך על מוזיאון דיאלוג בחשיכה בחולון

זה לא מתאים עם תינוקות פיצית

אז אם יש לך אופציה לבייביסטר

לדעתי מוזיאון מיוחד וחוויה מדהימה

עוף בתנור עם תפוא ואורז

דג - עם רוטב או עשבי תיבול

אנטיפסטי

פרגיות צלויות

עוף עם אורז בתנור

בשר עם ירקות שורש

תפוא בתנור

פשטידות למיניהם, קוגל תפוא

אנטיפסטי

שעועית בתנור עם שמן ומלח

שניצלים בתנור ותפוא בתנור.

אןרז פרסי בתנור יוצר אחד אחד מדהים

בסיר לפעמים מתפקשש לה...

הכוונה לאורז עם מלא ירקות.

אני עושה אורז בסמטי בתנור עם עוף ומליון בצל מטוגן אז לא רלוונטי לפותחת אבל גם יוצא לי אחד אחד.

לא ניסיתי עם אורז מלא.

של רחלי קרוט.

קרוטית.

נראה לי שככה זה חוקי לפרסם.. מקווה

דגים בתנור

תבשיל של אורז ובשר/ עוף ביחד

בשרים למניהם

עוף בתנור עם ירקות

פשטידות

תפוא ובטטה

אנטיפסטי

קוסקוס

שניצלים בתנור )לא מנסיון אבל יש פה הרבה שעושות)

פרגיות על שיפוד בתנור

מוקרמים

לזניה

פיצה

לחם שום

עוף בתנור

קציצות בשר בתנור 0טוב לשבת בבוקר)

דג סלמון עם הרבה שמן זית, שום וכוסברה- בתנור  (מכוסה)

תפו"א ובטטה בתנור

פשטידות למיניהן- פשטידת ירקות, פשטידת בצל, פשטידת תירס וכו'

אנטיפסטי

עוף ואורז עם ירקות בתנור

תכל'ס חוץ מחמין אפשר להכין הכל בתנור...

תחפשי ברשת יש אנשים שקבוע מכינים ככה

אפשר להשתמש בתוכנית הגריל של התנור להרבה סוגי עוף או בשר וגם דגים בעצם.

סלמון

כל הירקות הקפואים מעולים לתנור עם קצת שמן זית מלח פלפל (אפונה ירוקה אפילו בלי כלום, לערבב מידי פעם, או אפילו להניח על הפלטה מהמקפיא לפני הדלקת נרות, אצלנו זה להיט)

וכל שאר הרעיונות הטובים שאחרות כתבו

רק מרק וחמין לא.

אם זה משהו שדורש בישול (אורז וקטניות למיניהן) אני ממלאה את התבנית במים ומכסה היטב בנייר אלומיניום, וכך זה מתבשל טוב. (לא יוצא מושלם, אבל טוב)

בשר, דגים וכו'

מכירה כאלו שאופים עם האורז וכד' בתוך התבשיל

ילד בן 13 עם הפרעת קשב (עם אבחנה רשמית)

ובעל עם הפרעת קשב (בלי אבחנה רשמית)

הפרעת הקשב לא עוברת, היא חלק מהאישיות, צורת החשיבה וההתנהגות, אבל היא כן משנה צורה בעקבות הגיל וההתבגרות.

הבן שלי לוקח ריטלין מגיל 6 וזה מאד עוזר לו, בלעדיו קשה לו להתרכז בלמידה.

מציעה להסתכל אחרת על הפרעת הקשב, היא לא באמת בעיה אמיתית, אלא חוסר התאמה לצורת החיים, כמו למידה בכיתות גדולות וצורת לימוד שקשה לריכוז.

אצלי ADD בלי ההיפריות
והנוירולוגית אמרה שהרבה פעמים המוח מתרגל
ויש צורך במינון מופחת/ לא באופן קבוע/ בכלל לא

כרגע בן 11
ופחות זקוק לרטלין
(התחלנו בגיל 8)

(ועוד אחת גדולה יותר
שכן לוקחת סדיר)

יהיה לך ממנו הרבה נחת בעז"ה
חושבת שכהורים יש לנו תפקיד:
1. לתת ביטחון עצמי ונרמל את הקושי
2. להכיר בעוצמות המיוחדות
3. לתת כלים ולא רק תרופה
אצלינו זה בא לידי ביטוי בעיקר בכישורים ארגוניים וניהוליים
ויש הרבה כלים לתת
כבר כתבתי על זה פעם פה....

הרבה נחת
רוגע ושמחה

יש לי שני ילדי קשב.

לצערי אני לא רואה שזה מתמתן עם השנים אבל אני רואה שהריטלין עושה קסמים (לצד תופעות הלוואי המבאסות מאד) ולכן הפגיעה החברתית שהיתה לפני הריטלין כמעט ולא קימת איתו.

אנחנו נותנים ריטלין גם בימי שישי, שבת וחופשות כי אחרת הבית לא יכול להתנהל.

באמת צריך להיות בקשר עם המחנכת כל הזמן.

גם אנחנו מעלים מינון כל תקופה מסוימת לאחד הילדים (מעניין שלשני לא…) ואני כל פעם מבקשת מהמורה לשים לב, לבדוק שאין תופעות לוואי חדשות, שאין התנהגות זומבית…

ואני רק רוצה להגיד לך כל הכבוד שאת לוקחת את זה ככה!

לי מאד קשה להתנהל איתה כשהא בלי הכדור... במיוחד בבוקר.

נגיד אחה"צ שההשפעה פגה- אנ מסתדרת יותר טוב.

בשבת היא לא מקבלת וזה בסדר גמור מבחינתי.

אני כן רואה שיפור התנהגותי, אבל נראה לי שזה נקרא שאנחנו עדיין בהתחלה... עד שידענו איזה סוג מתאים לה..

אני רואה את הקפיצה לפי משקל גוף 
ולא דווקא כי עבר זמן והגוף התרגיל.

כמו שאקמול זה לפי משקל גוף
ובלי זה לא משפיע

וכל הכבוד על השיתוף
סופר חשוב

וכאמור גם אמא לילדים כאלו

אז אני יכולה להגיד לך שאפשר לנהל חיים טובים ורגילים יחד עם הקושי הזה.

זה אמנם דורש מהבן/בת זוג (כפיים לי )

אבל ב"ה בעלי נוהג, למד תואר ראשון, שני, עובד ועושה דוקטורט ועוד כל מיני דברים במקביל

שזאת דווקא תכונה טובה מאוד של אנשים עם ההפרעה הזאת.

אני צריכה לוותר על דברים לפעמים, ולהכיל

אבל כידוע אין אנשים מושלמים

ואני לא יודעת עם איזה קשיים זוגות אחרים מתמודדים, אבל בהחלט לא הייתי מחליפה את ההתמודדות הזאת, באחרת.

זאת התמודדות, אבל אני כבר מכירה אותה ואפשר להתמודד. זה לא סוף העולם.

אגב, בעלי לא לוקח תרופות

ומעולם לא לקח

ויש לו הפרעת קשב לא קלה בכלל.

כשהיה תלמיד היה פחות מקובל לתת תרופות (והוא סבל מאוווד ביסודי. עד כדי שהוא לא מוכן לדבר על אותם שנים) 

כשגדל למד להסתדר בלי.

לפעמים אני חושבת שכן היה טוב אם היה לוקח, אבל הוא מעדיף להתמודד עם הקושי הזה בדרכים שלו. והוא מבין שלפעמים אין אפשרות להתמודד בלי לקחת ולוקח את זה בחשבון. אבל זה כי הוא כבר בוגר, ומבין את ההשלכות .

אמא שלו לא רצתה אז תרופה

בעלי לא יחזיק עבודה של 8-17 לאורך זמן, ולכן הוא עצמאי.

יש לו תואר ראשון מכובד והעסק שלו ב"ה מצליח.

יש לו איכויות שאין להרבה אנשים שאני מכירה גם ללא קש"ר ויש הרבה יתרונות שאני רואה בזה. אבל זה טומן בחובו גם קשיים, ברור.

ככל שהוא מתבגר אני רואה שהוא מצליח להדביק הרבה פערים שבעבר לא הצליח.. אבל הוא לא בנאדם סטנדרטי בהרבה מובנים.. בעיניי בעיקר לטובה. הרבה חשיבה מחוץ לקופסה ויצירתיות.

בתחום הזוגי זה באמת יותר מאתגר מזוגיות רגילה כביכול, אבל לא בלתי אפשרי בכלל. ממש לא. 

זוגיות טובה תלויה בככ הרבה דברים, שעכשיו כשהם ילדים, המיומנויות האלה קצת רחוקות מהם. עם הזמן ועם ליווי מתאים אפשר לפתח יכולות חברתיות 

הוא עשה התמחות, התמיד שנה כמו שצריך

אבל זה כי הוא ידע שזה זמני

היום הוא עצמאי

מנהל את הכל לבד ולמופת, אני לפעמים נותנת לו עצות

אבל בגדול, עושה הכל לבד 

הוא יכול לעבוד קשה ממש יום אחד

ויום למחרת להיות ביום טיול ארוך ומתיש

יום של כיף עם כל הילדים, מסלולים, מים ומלא אתגרים

אני למשל, לא מצליחה עם המעברים החדים האלו

אז הוא מטייל איתם ואני נשארת לנפוש בבית 😅

ורוצים להספיק הרבה בגלל תפיסת הזמן הלקויה חח

וזה באמת מאוד עוזר עם הילדים. במיוחד שאני ממש הפוכה ממנו ופחות חובבת אטרקציות.

אני מאמינה שחלק מהלמידה שלו זה הטעויות. ואוהו, הוא עשה לא מעט.. אבל זה תהליך שלו והוא התקדם בצורה מעוררת השראה בהסתכלות מהצד. הוא לא צריך אותי כמנטורית. מאוד חשוב לנו שיהיה לכל אחד מרחב לטעות בו. ככה גדלים.

אז אני מלווה מהצד וקוצרת את הפירות

אני בכלל לא מתערבת

וכשהוא מאבד דברים

אני לא מתייחסת לזה בכלל.

יש לנו מלא מפתחות לרכב, לבית לאופניים

הכל בכפולות

לכל דבר שהוא איבד, הוא כבר פיתח לעצמו שיטה איך לא לאבד את זה שוב 😉

יכולה להגיד לך שזה מורכב, אבל אפשרי.

מכירה מליון כמוני עם תארים מתקדמים, לא חושבת שלקח לי יותר זמן מהממוצע להוציא רשיון, ואני חיה חיים יפים ככה

יש מורכבויות, כן, זה נוכח מאד באימהות ובזוגיות שלי, וגם בניהול הבית שבעלי עושה המון מתוך הבנה בסופו של דבר מה זה אומר בשבילו לסדר ומה זה אומר בשבילי, אבל יש לזה גם צדדים יפים. יצירתיות, יכולת לפצל קשב ולעשות מלא דברים במקביל, אני כן לוקחת כדור כשאפשר כי חושבת שזה עוזר לי ולסביבה שלי אבל גם מכירה הרב שלא.

ואני לא טופלתי בילדות ואני חושבת שחבל. ברור לי שהייתי עם תפקודים ניהוליים טובים יותר לו הין לי הרדלים משופרים מגיל 19 ולא מגיל 20 כשהתחלתי לקחץ אחריות על עצמי, ללכת לנוירולוג לקבל מרשם ולקחת ליווי של קאוצינג שמאד עזר לי.

אין לי הרגלי למידה בכלל, שזה דבר שקשה לפתח בגילי והיה יכול להראות אחרת אם בתור תלמידה היו עובדים איתי אבל.... בגלל שהיתה לי הפרעה שקטה ןלא הפרעתי לאף אחד תכלס לא טיפלו בי.

כי אני חושבת שזה גיל שיותר קשה לווסת את התחושות שלהם וההתנהגות.. אני זוכרת את בן דוד שלי שהיה ממש היפר ביסודי בצורה מטורפת, היה כ"כ קשה להישתלט עליו והוא היה גם ילד אלים והיום הוא אברך כבר רב אפשר להגיד, נשוי עם ארבעה בנים שובבים.. והוא היה גם ממש חכם גם היום ב"ה..

אני משתדלת להעצים את הבן שלי ולתת לו תחושה שדווקא בגלל הקושי הזה הוא זוכה להרבה דברים שלאחרים אין ושהוא יצליח בחיים.. בסופו של דבר הוא יקח את התחושה שנותנים לו איתו הלאה וזה מה שאני רוצה שהוא יזכור..

יש לי ימים שממש קשה לי ואני לא מסוגלת להכיל אותו אבל אז אני מבקשת מבעלי שיהיה יותר עליו כדי שלא ירגיש את זה ממני.. והוא ב"ה גם בטיפול רגשי וגם בחוג שדורש משמעת עצמית, אני רוצה להאמין שאם משקיעים עכשיו כמה שאפשר, הילד מרגיש עטוף וזה נותן לו הרבה כוח! אם חלילה לא היינו מחזיקים אותו קצר הוא היה ניגרר אחרי ילדים שלא טוב להם בחיים בלשון המעטה ואני לא רוצה לחשוב איפה הוא היה יכול להגיע..  אבל ב"ה אני מתפללת שהשם יתן לנו כוחות לצלוח את הגיל הזה ושבע"ה נראה ממנו הרבה נחת. ואני מאמינה בלב שלם שהשם רואה את ההשתדלות שלנו והוא יסתדר גם כשיגדל בזוגיות, ברישיון, בעבודה בהכל.

כי גם לי יש 2 ילדים שלוקחים תרופה

ואצלינו זה

לוקחים תרופה באופן קבוע, שישי, שבת חופשים וחגים

בלי זה הבית נראה בהתאם ונראה כאילו עובר פה סופת טורנדו!!!

כרגע, הבן שלי הגדול בן 11.

יש לי לפעמים מחשבות מה יהיה בעתיד.

אבל אני כרגע מסתכלת על ההווה.

זה עוזר להם לימודית, חברתית, ביטחון עצמי, התפתחותית

אז מצויין.

אלו דברים בסיסים להמשך החיים. שאם יחסר להם כרגע, יכול להשפיע לשנים ארוכות קדימה, אם לא לכל החיים.

מה יהיה הלאה? נראה בעתיד מה הצרכים של הילדים ונפעל בהתאם.

ב"ה שהתרופה קיימת.

שאם התרופה מאזנת ועוזרת אין סיבה לא לתת. יש לי חברות שממש נגד ואני לא מספרת להן שאני מביאה לו, בלי שום קשר זה משהו אישי של הבן שלי ופחות רואה לנכון לשתף.. אבל אני איתך לגמרי בחשיבה שצריך להביא.. עד עכשיו לא הבאתי לו בשבתות וחגים אבל עכשיו אני כן אתחיל להביא כי אני רואה שגם כשהולכים למשפחה או שהוא ניפגש עם חברים בשבתות זה פוגש אותו שוב (הריחוק של החברים ממנו) והחוסר יכולת של אנשים להכיל את בעיית הקשב שלו.. בקיצור אני לגמרי חושבת על ההווה ומה שכאן ועכשיו והחווית ילדות שתהיה לו..

מחכה בקוצר רוח שאם הזמן הוא ידע להסתדר עם זה ולא יצטרך להעלות במינונים.. 

אני מתכוונת בלי ההיפריות....

יש לי ילד שמאוד קשה לו להתרכז...

סהכ הוא לא קופץ מאוד..אבל מאוד מרחף...

קושי להתרכז ליותר מקצת זמן בשיעור.

תסכול שאי אפשר לצאת באמצע..

בבית הוא סבבה

חוץ מזמני לחץ

שבהם הוא מרחף וקשה לו עם סדר פעולות

זריז -לדוגמא לתקתק סדר בוקר.

זה גורם לי ממש להתעצבן:*(

לי זה בעיקר קשה.

כי מפסיד הסעה וכו

אבל הוא רגוע ממש שלא צריך משימה נקודתי.

הקושי להתרכז, בעיקרון נראה לך משהו נקודתי

אבל משליך על המון דברים.

את אפילו כותבת שזה גורם לך להתעצבן. (מבינה אותך, זה לא הנושא). ואת רק בן אדם אחד מהסביבה שלו. ביום יום הוא פוגש מורים, חברים

תחשבי איזה תסכולים זה גורם לילד, איך זה פוגע בביטחון העצמי שלו הקושי בהתנהלות

זה יכול לפגוע בו חברתית גם.

הילד חווה קושה כילד עם קש"ר לא רק בביה"ס

זו הפרעה שחולשת על עוד זמנים מהיום חוץ מזמן הלימודים.

ממתי מורות הפכו להיות מומחיות לקשב..? זה לא שאלה לרופא?

השאלה לא מופנית רק אלייך, כן? רק שאני רואה לאחרונה שבאמת המורות הן המאסטריות בתחום מבחינת ההורים אבל לא הבנתי למה הפעם זה קשור

בעיני הכדור יותר חשוב

היפר מקבלים הרבה פעמים כדור בשביל הסביבה אבל בעצם ההיפריות זה ניסיון ויסות עצמי..  כביכול משהו במערכת שמנסה לעורר את הקשב.

בהפרעה השקטה הבן אדם לעצמו אבל הכשור זו הצלה, פשוט עבורו.

לא בשביל ההסעה, בשביל שיצבור מיומנויות חשובות לחיים.

כאמא וכמורה

מאמינה שמי ש"רק" לא מרוכז ומרחף
זו מתנה לגשת איתו לאבחון
כי אף אחד לא דוחף
כי הילד מפריע/ מציק/תזזיתי

אבל לילד יש קושי

אמיתי

יכולה לומר שבצהריים אחרי הרטלין הראשון

הבן שלי אמר לי: סוף סוף הבנתי איך מתפללים ואיך מקשיבים למורה....

חושבת שזה הילדים שמתפספסים יותר

מגיעים לגיל מאוחר עד שמאובחנים

(רואה תלמידות בסוף תיכון

עם קשיים רגשיים בגלל חוסר ההצלחה המתמשך)

באותו יום.

בתכלס? אחוזון 10 ומטה בעייתי. אצליך יש ירידה אבל עדיין בתווך. היא יכולה להגיד לך לעשות מוניטור פעם בשבוע ולעשות הערכה נוספת עוד 10-12 יום מהבדיקה האחרונה

בשורות טובות בידיים מלאות!! 🙏

לדעתי יום חמישי זה בסדר..

כן מציעה שתפני יותר זמן ביום הבדיקה.

קחי בחשבון שיכול להיות שיירצו ליילד אותך בתחילת תשיעי.

אני בוגרת עוברים קטנים, אחוזונים 4-6 ולא ממש מיהרו ליילד אותי בתחילת תשיעי, כמובן עקבנו במוניטורים

אבל אצלה יש אחוזון 18 שזה עדייך בתווך התקין.

בכל מקרה העיקר בידיים מלאות!! 

לבין שבירה באחוזון וירידה ביחס לעצמה

בפנים כבר לא מועיל להם

תכיני את עצמך שיכול להיות שימליצו לך שעדיף לה להיות בחוץ מאשר בפנים וישלחו אותך לזירוז

(אני כן הייתי יוצרת קשר עם המרפאה ומבקשת שהרופאה תראה את תוצאות הבדיקה ותחזור אליך במידה והיא רואה לנכון שכדאי להקדים)

ורק כשהיא הגיעה לאזור אחוזון 15 התרגשו מזה

אמרו לי שכנראה יילדו אותי מוקדם

היא נולדה אחוזון 9 בשבוע 36 בלידה טבעית  וברוך ה הכל היה בסדר

אם לא היה עוד משהו חריג לא חושבת שיתייחסו לזה

עם שתיים מהבנות שלי.
לא זוכרת אחוזונים, זוכרת שהפסיקו כמעט לחלוטין לגדול בתוך הרחם.

הרופאים לא היו מודאגים, כן יילדו אותי קצת מוקדם כשגילו ( 3 + 39 אצל אחת ו1 + 38 אצל השניה) תוך הסבר שהן כנראה תגדלנה יותר טוב בחוץ.

נולדו במשקלים 2.608 ו-2.440

הן שתיהן היו בריאות ושלמות ורק השאירו עוד יום בבית החולים למעקב ואחר כך מעקב אצל רופא ילדים, והיום הן ילדות בריאות ומפותחות ולא רואים עליהן כלום...

שיהיה בשעה טובה ובבריאות לשתיכן!!!

אבל אם המחזור ימשיך לאחר כדאי לבדוק שוב עוד כמה ימים.

זה שלילי. או שתקבלי וסת או שהריון יתגלה בהמשך. בע"ה בשורות טובות! 

האחות אמרה לי שזה מוקדם לבדוק אחרי איחור של שלושה ימים

מתי צריך לבדוק עוד פעם שזה יהיה וודאי כי כזה זה מייאש סתם לבדוק 

לא רוצה לבאס... אבל גם אני בהיריון ראשון כל כך רציתי שהתחלתי לדמיין או שהגוף שלי נתן לי תחושה שאני בהריון וכל סימן חשבתי הנה זה אומר שאני בהיריון. לדעתי איחר לי בגלל הלחץ... אני יודעת שזה ממש קשה. אבל באמת ממליצה להרפות לנשום. זה יגיע....

אם ממשיך לאחר לך. תעשי שוב בטא עוד כמה ימים 

זה גם קרה אצלי, ולא פעם אחת

שנחזור איחר דווקא בחודשים שהייתי בהם בהיסטריה ונורא ייחלתי לזה 

אחרי 28 יום

אחרי שהפסקתי עם הגללות קיבלתי מהר יחסית ומאז זה הסתדר וכל 28 יום אני מקבלת וככה היה לי תמיד 

בעקרון אם הביוץ בזמן אפשר גם לבדוק לפני האיחור אםילו

גם חושבת שזה שלב לא מוקדם בהנחה שהביוץ היה בזמן

אצלי בלי איחור, שבוע אחרי החזרה

כבר הייתה תשובה חיובית על מקלון וכמובן גם בבדיקת דם

מעניין בקיצור

תפוס נוצה

לוטי קרוטי

פרצופונים

שרלוק