פורום הריון ולידה (עמוד 611)

שהזמן מתחלק בצורה קבועה בערך. אבל יש לי רק שניים והייתי עם שניהם יחד בבית בלי איסופים ופיזורים

בבוקר מתארגנים

אוכלים

זמן משחק/ טיול בחוץ. גם יציאה עבורי נגיד אם הייתי צריכה והם היו באים איתי כמובן

חוזרים ומכינים צהריים.

בואי נגיד שבזמן צהריים+  אחהצ - זה זמן משחק וסדר ערב.

אני הייתי מרדימה מוקדם ועוברת על הבית בערב ועושה כביסות. לא מתעסקת כמעט בסדר וניקיון במהלך היום,למעט פרויקט תחזוקה פעם ב.. כי זהלא נגמר

זמן לעצמי זה בעיקר בערב אחרי שהבית שקט והם ישנים וזה היה לי בסדר. אם הייתי צריכה אותו בבוקר היה לי עם מי להשאיר אותם כדי להתפנות לעצמי

לא יודעת אם עזר לך כי זה קצת שונה אבל כתבתי בכל זאת

זה בדיוק ה- פרויקט תחזוקה שדיברתי עליו

אין לי אמבטיה ועם מקלחון זה יותר קל, אבל מנקה לפי צורך. לא דוחפת לי מטלות קבועות ללוז שאינן נצרכות

נצרך מבחינתי זה דברים שחייב לטפל בהם בשביל שהבית יתגלגל וזה כלים, כביסות ומשטחים מפונים בחלל המרכזי כולל רצפה וניקיון שרותים כמובן

שטיפה זה פעם בשבוע

חדרים כנל. בדרכ בשישי.

כל דבר שאנחנו קוראות לו *יסודי* אוטומטית עושה את זה למשימה כבדה.

שמה רבע שעה סטופר מתקתקת משימה כזאת.

ולא מפחדת שזה לא מספיק יסודי או מושלם.

כל עוד מנקים באופן תדיר הרבה יותר קל לתחזק גם בכמה דקות. אם יש תקופה שמזמינה קצת אז משתמשת בחומרים קצת יותר "כבדים" שמטרידים לכלוך ואני לא צריכה לעבוד קשה.

אבל כשהיו תינוקות קטנים הם היו איתי.

בבקרים אני עובדת וגם נותנת זמן לעצמי (בתוך הבית או בחוץ - כמו סיבוב קניות נחוץ, אבל שכיף גם לי), בצהריים עד הערב אני עם הילדים (אם יש עבודות דחופות אז עובדת קצת תוך כדי...), ובערב מאפסת את הבית אחרי שהם הולכים לישון. כביסות אני עושה בין לבין, לאורך כל שעות היממה.

את יום שישי אני מקדישה נטו לבית - ניקיון כללי ויסודי, בישולים אם לא הספקתי בחמישי. לעיתים רחוקות מצליחה גם לעבוד קצת לפני שבת. הייתה תקופה שגם היינו יוצאים פעם בחודש בערך לשישי-זוגי, אבל מאז המלחמה לא עשינו את זה...

בשבת - מנוחה... אני בעיקר קוראת וישנה בין לבין הסעודות, לפעמים גם משחקת עם הילדים (משחקי קופסה בעיקר).

ואז הייתי בשעות השינה שלהם- ישנה, מבשלת, מכבסת וכו.

בשעות הערות הייתי מקפידה פעם ביום לעשות איזו פעילות התפתחותית שאני ממש שותפה אליה, נניח בטרמפולינה- לשבת רבע שעה עם התינוק ולהיות. אח"כ להיות בפארק ביחד או משהו, ובשלב התפתחותי יותר מתקדם משלבת אותם בעבודות הבית...

אגב, לי עזר לתקתק את עבודות הבית סביב השבת.

כביסות, בישולים, הכנות לבישולים, קניות עם הבייבי או שולחת את הבעל, וכל יום עושה משהו לשבת וככה זה פיקס אותי.

לעצמי- יוצאת פעם בכמה זמן עם התינוק התורן בבוקר או בערב, לבד או עם חברה.

עבור כל גיל. יש לה אתר- תגגלי סדר יום אלה גרשטיין.

וזה ממש עשה לי סדר, וכשהיה לי ברור מה התינוק צריך לעשות ומתי- זה השאיר לי זמן לטפל במה שצריך, כולל בעצמי.

התקשרו: 054-7201409

עמוד הבית / התפתחות / סדר יום לתינוק לפי הגיל

סדר יום לתינוק

לפי הגיל

אחד הכללים החשובים בבניית הרגלי שינה הוא בניית סדר יום עם שעות קבועות של שינה, הרדמות וארוחות. שגרה מותאמת אישית לאופי של הילד מאפשרת לו לישון טוב ביום ובלילה, להירדם בלי התנגדויות ובכי ועוזרת להורים להנות משעות איכות נעימות עם התינוק.

כאן אני נותנת לכם דוגמאות של סדרי יום בהתאם לגיל, אתם מוזמנים לשנות ולהתאים את השגרה לילד/ה שלכם ולמשפחה שלכם.

סדר יום לתינוק בן חודשיים

בגיל הזה התינוק זקוק לשינה עם מרווחים של ערות למשך כ30-45 ד' בין התנומות

התעוררות ב7:00 בבוקר – הנקה/בקבוק

7:30-9:00 – שנת בוקר= בזמן הזה מכניסה מכונה, ואז אני דואגת לארוחת בוקר לכולם כולל לעצמי ואוכלת. אחרי האוכל תולה כביסה. אם נשאר זמן מאפסת את הבית אחרי ההתארגנות בוקר.

9:00-9:30 – פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן= זמן איכות שלי עם הבייבי.

10:00 – 9:30 – ארוחת בוקר-הנקה/בקבוק

10:00-12:00 – שינה= נחה.

12:30- 12:00 פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן= מעמידה צהריים.

12:30 – ארוחה

15:00 – 12:45 – שינה= עם הגדולים, מקסימום כלים של ארוחת צהריים ועוד מכונה.

15:30 – 15:00– פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן

16:00 – 15:30 – ארוחה

17:00 – 16:15 – שינה

18:00 – 17:00 – טיול, פעילות/משחק התפתחותי/שכיבה על הבטן

18:30 – 18:00 ארוחה, טקס שינה

19:00 – 18:30 – שנת לילה, בהתאם לשעות השינה ביום= השכבות של כולם גם.

בלילה אפשר לתת 3 ארוחות- ב 22-23, בשעה -2-3 ושוב ב5-6 בבוקר-

בהתאם לצורך ורק אם התינוק מתעורר.

מאפסת את הבית ומפנה משטחים ומכינה למחר- מפשירה לצהריים של מחר, מכינה אוכל למחר אם מספיקה, מרוקנת כיורים.

נכנסתי לשירותים ומלוכלך- מנקה בקטנה: קצת אקונומיקה, כיור ומראה.

נשמע לי הזוי

כותבת שבשעה 10  בלילה - אמצע השינה בקבוק/הנקה

וואלה לא נראה לי שצריך בכזה גיל

ועוד כמה דברים שהיו תמוהיים

מעניין לבדוק ולדעת מאיפה זה מגיע..

אבל אוהבת את הלא ישנונים החמודים שלי..למרות זאת💖😃

חח מזה הפערים האלה בכזה גיל

בגיל הזה הם יונקים אצלי ללא הפסקה בערך ובטח לא ישנים כזה הרבה רצוף וכזה מסודר

כששלי היו קטנים (לא היה לי את הסעיף של איסוף מהגנים כי בעלי היה אוסף את הגדולה ולפני גן עירייה שלה כולן היו איתי בבית)

השתדלתי לקום מוקדם,להתקלח, להתלבש,להתפלל. בוקר זה היה הזמן השקט שלי, קמו אצלי יחסית מאוחר.

השתדלתי כל בוקר לעשות בנקודות את המטלות שאני רוצה לעשות

בבוקר יצאנו החוצה, לקראת הצהריים היינו חוזרים והייתי מכינה אוכל, אח"כ הילדים ישנו שנ"צ וגם אני איתם.

את כל המטלות השוטפות עשיתי בזמן שהילדים ערים (זה אפשרי!! חח) את שעות הערב הייתי מעדיפה להקדיש לזמן זוגי או זמן לעצמי ולא לנקיונות. המקסימום שהייתי עושה מקפלת כביסה עם איזה סדרה או בזמן שמרדימה.

מה שעזר לי במטלות בית ביחד עם ילדים, זה לעשות אותן בצעדים קטנים, לשים טיימר לרבע שעה וככה להיות ממוקדת, כי ילדים כל הזמן מסיחים את הדעת.

הייתי הולכת לישון עייפה, אך מרוצה♥︎

מצטרפת לקולות שבעיקר דואגת לכלים וכביסות,

במשך היום כל פעם כמה דקות בדקות שהוא מעסיק את עצמו בצעצועים.

כרגע אין עוד ילדים אז אין לי לו"ז לאיסוף

נרדמת הרבה פעמים איתו שנצים, אבל אחרת זה זמן שלי לאפס את הבית וקצת לעשות משהו לעצמי

אין סדר יום, יש סדרי עדיפויות.

הכל אני עושה או עם הילדים, או בלעדיהם כשישנים, או בערב, או לא עושה.

הכל תלוי ביום.

אם אני מאוד עייפה, אעדיף לנצל את הזמן שישנים לשינה.

אם לא מאוד עייפה, אם הצלחתי להכין צהריים איתם אז אתפוס איזה פינה לסדר או לאפס את הבית לפני שיקומו, ולפעמים סתם לזמן עם עצמי.

ראיתי ששאלת מתי מנקים אמבטיה וכאלה, לא נעים לי לומר אבל אלה דברים שלגמרי בסוף סדר העדיפויות שלי.

כשאני עושה את זה, וזה לא קורה הרבה, אז זה לפני שמתקלחת בערב.

שירותים אני גם עושה לפני שמתקלחת אבל ממש לא כל יום.

שטיפה פעם בשבוע כשהם ישנים.

מה עוד יש לעשות? חח

כביסות אני עושה איתם ביחד, הם עוזרים לי למיין, להכניס למכונה, לתלות, להוריד, לקפל, לפזר.

בכלים לפעמים הם עומדים לידי עם כיסא ונהנים להירטב ולשטוף עם הסקוצ כלים מפלסטיק.

וזמן לעצמי חוטפת בין לבין, פעמיים בשבוע יוצאת לספורט ובעלי נשאר איתם או כשהם ישנים.

פעם בשבוע יוצאת עם חברות בערב.

בזמן לעצמי.

כל רגע הם רבים, כח רגע מישהו אחר רעב למרות שאכלנו

יש לך טיפים?

ומאוד קשה למצוא זמן לעצמי.

אין להם זמן שישנים יחד?

לי זה נותן קצת אוויר.

גם אם הגדול לא רוצה לישון, הוא מעסיק את עצמו לידי או במקום אחר ובא אליי למיטה מידי פעם, זה גם בסדר מבחינתי.

אצלי בד"כ הזמן לעצמי הוא כשבעלי נמצא או כשהם ישנים, איתם לבד יותר קשה למצוא באמת זמן בנחת.

לגבי האוכל,

אצלי יש זמן שיושבים לאכול ביחד

אם מישהו רוצה משהו בזמן אחר אז או שמאכילה משאריות שנשארו או מביאה שלוק או פרי.

כי אם לא חזרת איך תקבלי משכורת על יולי אוגוסט?

לגבי השאר לא ממש מתמצאת

צריך לספור 18 חודשים אחורה, יש לך 12 חודשי עבודה? (אם היית זכאית לדמי לידה אז גם ה105 ימים שקיבלת בעדם תשלום יחשבו לך החודשי עבודה לצורך ספירת תקופת האכשרה)

במידה וכן, אמורה להיות לך זכאות.

ממלאים את טופס 1500 תביעה לאבטלה באתר של ביטוח לאומי, מצרפים 12 תלושי שכר ומכתב הפסקת עבודה מהמעסיק האחרון שלך, וכמובן להירשם ולהתעיצב בלשכת התעסוקה

וממה שאני יודעת מקווה שלא טועה התפטרות לצורך גידול ילד צריכה להיות בתוך 9 חודשים מהלידה

על פניו זה פשוט תלוי אם בסניף שלכם יש מטפלות שעשו התמחות בגישה. שווה להתקשר ולשאול.

אח''כ צריך לצלוח את הבירוקרטיה מסביב, אבל זה הצעד הראשון.

צריכה לילד בן 10

כל ילד שהרופא המליץ לו קוגפאן, באמת מתאים לגישה בפועל.

צריך לבדוק מול המכון או היחידה הספציפיים.

וזה לא היה סתם המלצה

הילד כבר עבר כל מיני אבחונים שונים והמליצו על השיטה הזאת עבורו ספציפית 

לא, היא מרפאה בעיסוק ורק היא. לא כל ילד קשב יכול להכיל טיפול קוגפאן.

בכל מקרה אם הוא מעל גיל 9 אז כמו שכתבתי לך למעלה האופציה היחידה שלך למיטב ידיעתי היא ללכת לפרטי ולבקש החזר דרך המושלם.

לתוך האף.

או חלב אם.

ולהגביה את הראש במיטה/בעגלה עם מגבת וכדו' מתחת למזגן.

אבל בגיל כזה קטן הייתי לוקחת קודם לרופא....

אין חום טפו טפו

אוכלת

הייתי הולכת אבל אין לי תור ואני בלי שינה בכללל

יש כאלה שמיועדים מגיל 0 ומקלים. אפשר לחלופין לעשות אינהלציה

וגם, כדאי להוציא כמה דקות לשמש. זה מרפא 

אם הוא לא משתעל ואין שום דבר אחר חוץ מנזלת אז אולי לא צריך רופא.

את האף במים לקנח רק במים זה מרכך את הנזלת גורם להתעטשות הכל יוצא

אם כן שמלאי מזרק קטן בחלב אם ותשפריצי בעדינות לאף.

זה פותח אותו ויותר עדין ממי מלח

לי בזמנו עזרה משחה שקוראים לה דרמוקומבין, אם אני לא טועה. משחה במרשם שצריך לשטוף לפני ההנקה.

אבל זה היה פתרון זמני... כי אחרי שהמקום הבריא עדיין התינוקת לא ינקה טוב. אמנם לא הגעתי שוב לרמת חתכים נוראיים, אבל זה בעיקר כי "פשוט" הפסקתי להיניק

אם לא הייתם אצל פרופ' יודסין, אז ממליצה ללכת לבדןק גם אצלו את הלשון הקשורה ולתאר מה את מרגישה.

ובינתיים - פטמות סיליקון ניסית?

אבל לא ידעתי שמתאים לשים שם

את אומרת שאפשר? ופשוט לנקות לפני ההנקה?

שלא שמים לנולין עם משחה לפטריה.

פעם שמעתי שזה מבטל את ההשפעה של זה או משהו..

שימי רק דקטרין אורל ג'ל (או המשחה המקבילה) ממש אחרי כל הנקה.

מקווה שזה יעבור לך מהר🙏🏻

זה כל כך כואב😥

בנתיים שואבת כי זה בלתי נסבל

וגיליתי שיש לי גם צינורית סתומה אז בכיתי עכשיו חצי שעה כשפתחתי ושאבתי את החודש

אוףףף

כואב לי

ממש ממליצה לנתק לשון קשורה. איזו גישה מעצבנת היום שאומרים לא לנתק כי זה רק קצת וכו׳. אחכ סתם צריך קלינאית תקשורת לטפל בבעיות שזה יוצר. זה שניה וחצי בגיל הזה, וממש כדאי. אם את קרובה להדסה כי״כ יש שם את פרופ׳ יודסין שעושה את זה במרפאות חוץ.

וחיבוק על הכאבים! אין לי עצות טובות לזה

מקווה שאתפנה לזה

אני סובלת ממש ברמה שקשה לי להרים את היד או שמשהו יגע לי בזה

גם לבת שלי יש לשון קשורה ולא רצו להתיר, עכשיו בת שנתיים ו7 ועוד לא התחילה לדבר

מעניין אם קשור

על יעילותה, אבל נשמע נכון.

לשנות את התנוחה של היונק ביחס לשד, כדי שלא יפעיל עוד לחץ על המקום הפצוע. למשל פוטבול אם את בדכ מניקה בתנוחה קלאסית

אז אל תחששי מאאוטינג

אולי שווה לשאוב חלק מהארוחות? נניח ארוחה שאיבה ארוחה הנקה

אבל להגיע לזה לבד כשהם בסערת רגשות זה קשה...

לי יש בני 12 (תאומים) שעדיין רבים במכות לפעמים. לעומת זאת השניים שמעליהם כבר הפסיקו לריב בגיל הזה (וגם לפני כן לא היו רבים הרבה). זה פשוט קשור לאופי... התאומים שלי (וגם חלק מהילדים שאחריהם) עם מזג חם, אז כל דבר קטן מדליק אותם למריבה.

מה שכן, הם גם משלימים מאוד בקלות, ב"ה, וכשהם חברים - אז הם החברים הכי טובים בעולם! (לעומת שני הגדולים, שבעלי אופי ומין שונה זה מזה, שהם גם ביחסים טובים, אבל כמעט לא מתרועעים זה עם זה...)

לפעמים זה אפילו עדיף ככה, כי הם מגיעים להשלמה בעצמם.

אבל אם כן (ובעלי בדרך כלל זה שעושה את זה, כי לי אין מספיק כוחות): קוראים להם לעמוד לידינו (וזה לוקח זמן כי בלהט המריבה הם לא שמים לב), אומרים לכל אחד בתורו לומר את טענותיו (בלי שייכנסו אחד לדברי אחיו) ואז מנסים למצוא פשרה כלשהי שתהיה לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר (וכמובן לא תמיד זה הולך).

חשבתי שזה ברור שבגיל הזה לא רבים מכות 😅

גם לא נורמטיבי בעיניי שאישה בת 30 תחתל בובה ושתשמור עליה שלא תבכה בזמן שהיא מבשלת, אבל אני עושה את זה כשהילדים שלי רוצים וזה לא נשמע לי בעייתי

לנדנד בובה בנדנדה

לעשות קוקו לבובה

להיות בשקט כדי שהבובה לא תתעורר

לסדר לה את הגגון של העגלה שלא תהיה לה שמש

ועוד כיד הדימיון הטובה על ביתי😍

קוף מפרווה.

מדברת איתי על בובה.... 

וואי אתן טובות

בא לי שתמשיכו חחחחח

לק"י

הבן שלי מניק את הבובות אצל המטפלת.

אבל בבית הוא רצה שאני אניק😂

(כך שלא זכיתי לראות אותו מניק בעצמו).

אני הייתי צריכה ללחוש כי המחשב ישן ולא רצינו להעיר אותו😂

(אנחנו אומרים שהמחשב ישן כהסבר למה א''א לראות בו, והבן שלי החליט שזה אומר שצריך להיות בשקט.)

ותקבעי לו גם תור לרופא עיניים

אם כן יכול להיות חיקוי מתוך הזדהות.

בכל מקרה כמו שכבר המליצו לך כדאי ליתר ביטחון ללכת לרופא ובנוסף לבדיקת ראייה.

אגב, אני ממש מליצה להאמין לילדים תמיד בכל מה שנוגע לכאבים. תמיד עדיף לבדוק מאשר להצטער. ממני, שלאחרונה קצת הזניחה כאבים מוזרים של הילדה (בין היתר כאבים בפופיק😂) ובסוף הסתבר שהכל אמיתי.

זה משתנה בין אחת לאחת

את מוגנת גם בימים שאת לא לוקחת ואת צריכה לחזור לקחת שבוע מהיום שהפסקת.

מעתיקה לך מהעלון לצרכן

"אחר מכן קחי הפסקה של 7 ימים ללא גלולה.

לאחר שלקחת את כל 21 הגלולות במגשית, יש לך 7 ימים בהם את לא לוקחת גלולות. לכן, אם לקחת את

הגלולה האחרונה באריזה אחת ביום שישי, קחי את הגלולה הראשונה באריזה הבאה ביום שבת בשבוע

שלאחר מכן.

תוך מספר ימים לאחר נטילת הגלולה האחרונה מהמגשית, אמור להופיע אצלך דימום כמו וסת. ייתכן

שהדימום לא יסתיים כאשר יגיע הזמן להתחיל את המגשית הבאה של הגלולות.

אינך צריכה להשתמש באמצעי מניעה נוספים במהלך שבעת הימים ללא הגלולה, כל עוד לקחת את הגלולות

שלך בצורה נכונה ואת מתחילה את המגשית הבאה של הגלולות בזמן.

לאחר מכן התחילי את המגשית הבאה

התחילי לקחת את המגשית הבאה של פמינט לאחר שבעת הימים ללא הגלולה, בין אם נפסק הדימום או לא.

תמיד התחילי את המגשית החדשה בזמן."

ומעלה לך גם את הקובץ שלו

20240708085441.pdf

Roborock s7

אז לא יודעת להגיד לך איך הוא מחזיק לטווח ארוך..

בעיני הוא לא מאוד כבד ואפשר להשתמש בו על בסיס יומיומי. אהבתי את האופציה של הניקוי העצמי שיש לו וככה התחזוקה לא מסובכת.

מה שלא תקני- מעודדת אותך לעשות את זה! זה כזה נח שאפשר להעביר סמרטוט בלי לטאטא קודם, ולנקות בקלות כל דבר שנשפך גם אם הוא רטוב או עם חתיכות יחסית גדולות של אוכל. תהניי💞

לגבי בטא אני לא ממש מבינה בזה, רק יודעת שצריך לבדוק שהוא מכפיל את עצמו כל שבוע/שבועיים, משהו כזה

אני לחוצה כי בהריונות התקינים סבלתי מהיפראמזיס, והבחילות התחילו בשבועות 3-5.

וגם הביוץ שלי היה מאוחר זה ברור, העובר קטן מ 15 יום מגיל ההריון לפי ווסת, אבל חישבתי לפי התאריך האחרון שיכולתי להרות בכלל - פער של מינימום שבוע

כלומר - אם הפער בין גיל הריון לפי ווסת לגיל הריון לפי אולטראסאונד היה 5-8 יום - אז כן, היה לי הגיוני כי באמת היה חייב להיות ביוץ קצת מאוחר, אבל לא בשבועיים!

אבל ככה - זה פשוט לא מרגיש לי תקין...

עוד שבועיים שוב, ככה אני עשיתי

באתי בידיעה שהעובר יהיה שבוע 10 לפי תאריך וסת אחרון, אבל באולטרסאונד היה תואם ל8

אחרי שבועיים גדל לפי מה שהרופאה אמרה, וזה אישר לי שבאמת היה איחור בביוץ כמו תמיד

אבל זה היה לי גם בהריונות קודמים אז לא התרגשתי למרות שהרופאה הלחיצה

תודה רבה לך, אני מעריכה את זה!

אז תזכרי שזרע יכול לשרוד בגוף קרוב לשבוע והגיוני שהרית אחר כך...

ככל הנראה הייתי מבקשת מבעלי בנתיים להישאר עד שאתחזק. אם מוכנים לתת לו עוד שבועיים להישאר איתך, תיקחי את זה בשתי ידיים...

לפעמים עדיף כמה ימים עוד שישאר מאשר שיהיה מידי קשה ואז זה יכול להיות כמו כדור שלג מתגלגל. דרך ארוכה- קצרה מאשר דרך קצרה ארוכה... מקווה שיצאתי מובנת.

אם בכל זאת תרצי עצות פרקטיות, תגידי. אני בד"כ לבד עם הילדים החל מיום אחרי השחרור כי בעלי יוצא לעבודה מוקדם מאד וחוזר במקרה הטוב לקראת ההשכבות.

אבל זה ממש לא אידאלי בטח לא אם כבר עכשיו את מרגישה לא טוב. אם יש אפשרות לדחות את החזרה למילואים כדאי ללכת על זה.

בעלי במילואים המון, ואנחנו מדברים על זה הרבה שיש פעמים שפשוט צריך להגיד די.

באווירה של היום, זה לא נעים.

מי רוצה להיות זו שתגיד לבעלה לחזור הביתה?

מי לא רוצה להיות "גיבורה"?

לפי דעתי לפעמים גבורה זה להגיד דווקא את מה שנכון לך, ולא את מה שמקובל ב"אווירה".

ובאמת שאני לא אומרת את זה כי אני מזלזלת בצורך של מילואים.

אני יודעת כמה זה חשוב ונצרך.

אבל במצב של מלחמה כל כך ארוכה, יש לגמרי מקום להכניס גם שיקול של טובתך, של טובת הבית והמשפחה.

ובעיניי זו גבורה לא פחות גדולה

עבר עריכה על ידי תקומה בתאריך א' בתמוז תשפ"ד 17:37

בעלי במילואים כמעט ברצף משמחת תורה.

אני יודעת שבמצבי המשפחתי יותר קל לנו, מאדר במקרים אחרים. ילדים לא צפופים, משפחה וקהילה שעוטפת, אין הריון או לידה באופק. אז הוא ממשיך כל הזמן הזה.

ב"ה זה אמנם קשה, אבל לא מרגישה שזה מפרק לנו את הבית. 

ואני יודעת שיש מקרים שכן, שזה יותר מורכב. שהנתונים האובייקטיבים יותר מקשים. אז אין לי שום טינה במצב כזה אם מישהי תגיד שכבר קשה ולא אפשרי והיא רוצה מנוחה.

אם יש קושי מאוד מאוד גדול, שהבית קורס

העסק קורס.

המשפחה מתפרקת.

וכן, במצב כל כך ארוך, זה לגמרי לגיטימי להכניס גם שיקולים כאלו.

אני מרגישה שלא מספיק מדברים על המחירים ה"שקופים" של המלחמה. נזקים שאפשר לסחוב שנים קדימה.

ולפעמים החשיבה היא טוטאלית, או שהוא יהיה במילואים ובכלל לא בבית, או שהוא יהיה רק בבית.

המצב עכשיו, עם כל הקושי שלו, לפעמים מאפשר גם גמישות כלשהי.

לפעמים חיילים אפילו לא מבקשים, בשם "האידיאל", אבל אם רק היו מבקשים היה אפשר להקל עליהם ועל המשפחה שלהם.

וכן, לפעמים התפקיד של האישה הוא גם להגיד שכאן היא כבר לא יכולה יותר. ואם הוא ילך שוב אז יהיה לזה מחיר על דיכאון / גוף / מצב משפחתי ועוד. ויכול להיות שזה מחיר שצריך לשלם במלחמה, אבל צריך להיות מודעים לזה.

ואם יש אפשרות להקל, ושהמחיר יהיה פחות כבד, אני לגמרי בעד.

השיקולים האישיים גם קשורים לשיקולי כדאיות לא רק לאישי אלא גם למדינ

בזה התכוונתי דרך ארוכה- קצרה, דרך קצרה- ארוכה.

לדוגמה- אישה אחרי לידה כמו הכותבת, נגיד ובעלה ישאר איתה עוד שבועיים-שלושה, היא תתחזק ותחזור לכוחות של התמודדות סבירה עם המצב, בעלה יוכל לחזור בלב רגוע למילואים ולמלא את שליחותו נאמנה אפילו חודשים ארוכים. וחס וחלילה מקרה אחר- אישה אחרי לידה שלא מתאוששת כראוי מבחינה פיזית ונפשית ואז יש כל מיני השלכות ארוכות טווח ובסופו של דבר הבעל לא יכול לעשות את שליחותו במילואים עם עורף יציב מהבית ובסוף יש השפעות לא נעימות (בלשון המעטה) על כל מיני דברים והוא צריך לקצר/ לחתוך את המילואים בגלל מצב ממש קיצוני בבית. וגם אם נניח ישאר במילואים, יהיה טרוד מאד מהנעשה בבית ולא יוכל לתפקד כראוי בתפקידיו במילואים.

זה שווה את זה? 

לא יהיה מי שילחם/יתמוך בלחימה??

כמו שהם שם לפעמים צריכים למתוח את הגבולות שלהם גם אנחנו פה בעורף.. עד שלא יגדילו את כמות הלוחמים, צריך את מי ששם.. אז האישה של אחד אחרי לידה, אחר העסק שלו קרס, שלישי לילד יש אנארף מה, עוד אחד אישתו לקראת לידה וכו'וכו'..

אז כן, יש דברים שצריך כמה שיותר לנסות להתגמש ולהקל גם על הבית, אבל לא בכזאת קלות להגיד קשה לי אז שבעלי יישאר.. (לא ספציפית לפותחת, בכללי לגישה הזאת) אצל בעלי מנסים לגייס עוד אנשים בשביל שיהיו להם יציאות טובות בשביל להחזיק את העורף (בבית עבודה וכו') אבל אם אין מי שימלא את המקום, אז לא.. אוף, לא בטוחה שאני מצליחה מספיק להסביר את עצמי

שאני מבינה מה את אומרת.

ויותר משאני מבינה אני מרגישה את המילים שלך ואת התחושות שאת מנסה להעביר.

ועם כמה שזה מעצבן להגיד את זה, אני חושבת שזה מורכב.

כי יש כאן עניין של צורך, אין ספק בזה בכלל. מדינת ישראל צריכה חיילי מילואים, ואם כל אחד ילך "לעשות לביתו" אז לא יהיו חיילים למשימות הנדרשות.

מצד שני, זה באמת מאוד מאוד מאוד ארוך. והשחיקה גדולה, והמחיר האישי לפעמים הוא כבד. והחשש שלי הוא ממחיר בלתי הפיך.

וכאן מגיע ה"משחק" או האיזון העדין.

נכון, צה"ל צריך את חיילי המילואים שלו.

נכון, כל אחד שהולך נותן חלק חשוב מאוד.

אבל באמת באמת, לא תמיד צריך את כל כוח האדם. ואולי לא נכון להגיד "אני לא בא יותר". אבל יש הרבה פעמים מקום לגמישות, שחשוב להיות מודעים אליה. יחידה של 100 חיילים לא יכולה להסתדר בלי 100 חיילים. ולכן זה נכון שכולם צריכים לעשות מה שהם יכולים כדי להגיע למרות הקושי.

אבל יש הרבה מקרים, שבהם היחידה יכולה "לספוג" חייל או שניים או שלשה שיגיעו יותר מאוחר או שישתחררו. ומי שידע להגיד את זה זה המפקד בפועל. אבל מהתחושה שלי, הרבה חיילים בכלל לא מבקשים. כי זה "התפקיד" שלהם עכשיו. כי הם רוצים להיות חלק.

אבל גם כחייל, לפעמים התפקיד הוא להפנות מבט הביתה ולראות האם הבית שלך עוד מתפקד, והאם יכול להיות, שדווקא כרגע הבית צריך אותך יותר. ואפשר לפתור את זה בפנייה פשוטה למפקד. להסביר את המצב כמו שהוא, ולשאול "האם אפשר להסתדר בלעדי? זה בסדר אם אגיע רק עוד שבועיים?"

ואם כולם יעשו את זה, אז המפקד פשוט יגיד לא.

אבל אם זה אפשרי, אז זה יכול לעשות טוב. לתת עוד אורך רוח לבית שזקוק לזה כל כך.

וכאן נדרשת היכולת להסתכל על זה משני הצדדים.

מצד אחד על האידיאל הגדול של מלחמת הקיול הזו, של החשיבות בגיוס למילואים ולחימה ולהמשיך גם אם קשה.

ומצד שני לא לשכוח גם את הבית, את זה שלהתמסרות הטוטאלית למלחמה יכול להיות מחיר שלא יהיה הפיך. ואם אין ברירה אז אין ברירה.

אבל בהרבה מקרים עכשיו, יש ברירה. רק צריך לשנות קצת את הראש ולהפעיל שיקול דעת בהתאם לכל מקרה.

נכון, יכול להיות שיש מקרים שבהם כוח האדם כל כך מצומצם שהתשובה תהיה "לא".

אבל המצב עכשיו הרבה פחות חמור ממה שהיה בשמחת תורה. כל יחידה פחות או יותר יודעת מה המשימות שלה, ומה הסד"כ הנדרש. אני יודעת ממקרים באופן אישי שהעבירו בקשות לגמישות בימי המילואים וקיבלו אישור. היחידה תיפקדה מצויין וקיבלה אחר כך חייל הרבה יותר מרוצה וממילא גם יעיל יותר.

אז יכול להיות שאת כל זה בכלל צריך להגיד לחיילים, ולא לבנות הזוג שלהן.

אבל גם ראיתי נשים גיבורות (באמת), שבן הזוג שלהן רק רוצה להמשיך לתרום, הן קורסות בבית אבל לא נעים להם להגיד לו "אני לא יכולה יותר", אז הן סופגות הכל ומנסות לשדר שהן מחזיקות מעמד.

וכן, אלו מקרים שאם היו מבקשים, היה אפשר להקל. אבל קודם צריך בכלל להרשות לעצמנו להגיד את הקושי ולא להעלים אותו.

הלחימה של הגברים באה על חשבון משהו.

אם העורף חזק,

ברוך ה'.

אם העורף חלש,

לגמרי לגיטימי שהבעל ייקח הפוגה יחזק בבית ויחזור בכוחות מחודשים.  

ושיהיה ברור בעלי שירת כמעט 7 חודשים באהבה ובאמונה ושוחרר עם צמצום הכוחות,

ועדיין אם הייתי צריכה אותו בשביל הבריאות הנפשית שלי ושל הבית הייתי קוראת לו ללא היסוס.

בעלה נתן (וברוך ה' גם בעלי).

אם המשפחה שלו זקוקה לו לזמן קצר כדי לשמור על שפיות, לאסוף כוחות לשמור על אנרגיות זה צורך לגיטימי לחלוטין.

עדיף שבועיים שהבעל בבית ומטעין אותם כוחות מאישה שמבקשת נפשה למות. מטאפורית.

(למרות שמי שחוותה דיכאון אחרי לידה, כמוני ובזכות הפורום הזה וה' יתברך גם יצאתי ממנו, יודעת שלפעמים ההרגשה הזאת והרצון הזה הם לא מטאפוריים כלל וכלל). 

או שתמיד מתיצב מיד בלי שאלה ובלי התייחסות כלל לאישה וכו

או שכבר הכל מונע רק מנוחות אישית

יש אבחנה שבה-

אם אישה 3 שבועות אחרי לידה ומרגישה חלשה ולא מסוגלת לתפקד על מלא+

ולבעלה יש אפשרות לדחות בשבועיים נגיד את הגיוס ולעזור לה להתחזק בזמן הזה

בעיני זה נכון

וגם יש הבדל בין שמחת תורה שזה היה ממש עת חרום פתאומית

לבין מצב מתמשך- שחכו ולכו תדעו מה הצפון עוד יאתגר אותנו בהמשך...

אז כן נכון קצת לווסת את הכוחות לא לגמור את הכל עד לתחתית

וכשיש סיבה מוצדקת ממש

לא סתם לפי מצב רוח 

צריכה את החיזוק הזה להרגיש נורמאלית שהוא לא חזר עדיין. כי הוא מאוד רצה כבר לחזור ואמרתי לו שלא הגיוני מבחינתי במצב שלי.

@אורוש3

@שידור חוזר

@דיאט ספרייט

@אישהואימא

@תקומה

@אפונה

@אביגיל ##

@אהבתחינם

ותי

מצטרפת לקודמותיי

גם אני הייתי מבקשת שישאר, אם יש אופציה כזאת

אפילו לעוד שבועיים שלושה

אז כבר דברים יראו אחרת

3 שבועות אחרי לידה זה כלום זמן

חיבוק גדול ותודה 

אני לא אחרי לידה וקראו לבילי וביקשתי שיסרב..

זה מעל לכוחות הנפש שלי אחרי כל מה שעברנו..

כרגע אני ממש בסדר עם זה. בבית מריך אותו יותר

אמא או גיסה שיכולה לבוא אלייך לכמה ימים?

תכלס הייתי מבקשת ממנו להשאר עוד איזה שבועיים- שלושה (לא בטוחה שהוא היה מסכים…)

אני חושבת שכן תבקשי מבעלך את רצונך האמיתי. תגידי לו שכרגע את מבקשת שיישאר

בהמשך, תעשו חושבים מחדש

הסבב הנוכחי אמור להיגמר בעוד חודש בערך.

יש מצב שבצבא יזרמו שישאר עוד בבית. אבל בעלי קצת על קוצים, מחכה לחזור.

הוא מבין את הצורך שלי ורואה את הקושי שלי אבל חוזר על זה שהוא אמר שהוא יחזור אחרי הלידה והוא רוצה לעמוד במילה שלו.

וזה שנשאר 'רק' עוד חודש גורם לו להרגיש שאין הרבה זמן והוא צריך להספיק לחזור לזמן משמעותי.

יש צד שאני יכולה לנשום עמוק ולנשוך שפתיים לתקופה הזאת ולחכות שהיא תעבור כדי לנוח ולהתאושש יותר.

אבל זה מתסכל אותי מאוד כי מרגיש עקום. כי עכשיו אני צריכה. ולא אח"כ כשהקושי שלי יהיה יותר גדול, נפשי ופיזי.

בלי לדבר על זה שאח"כ אין מעון ואין קייטנות... ושלא ברור מתי יתחילו להילחם בלבנון ואז שוב...

ובלי להתייחס לזה שלא ברור כמה הוא יהיה זמין לי מעזה לתמיכה נפשית לפחות.

ובלי להתייחס ללחץ הנפשי מעצם זה שהבעל בעזה...

עוד חודש תהיי חודש ו3 שבועות אחרי לידה

זה עולם אחר

שיקפת לו את התחושות שלך? הוא יודע איך את מרגישה?

חשבתי שהוא מבין אבל מבינה שהוא עדיין עסוק ברצון לקחת חלק בלחימה (אומר לי הרבה שהחברים שלו עושים דברים מאוד משמעותיים בינתיים) ובמקום שלו מולם שהוא אמר שיחזור ורוצה לעמוד בזה (שטויות בעיניי).

מרגיש לי שזה האגו הגברי ו'הגשמת החלומות' האישיים ומתסכל אותי.

אבל כנראה לעולם לא אבין את זה באמת והוא לעולם לא יבין איך זה להיות אחרי לידה.

המילואים והתקבלו גם בונוסים יפים.

אל תשמרו אותם.

תשמרי על הבריאות שלך-

תביאי עוזרת, מקפלת, תזמיני וולט כל מה שייקל עלייך ויעשה לך טוב. 

ולגבי הבטיח, 

אז הבטיח. 

תזכירי לו שגם לך הוא הבטיח הרבה דברים: 

לא לשכוח ימי הולדת/

לא להשאיר כלים בכיור/ 

השלימי את החסר 😊

עבורך פחות וזה בסדר.

בכל מקרה,

מצוין שהם הולכים על טיפולים רגשיים ושאתם משקיעים בעצמכם - בהצלחה. 

קוראת ולרגע חשבתי שמישהו השתלטה על השירשור שפתחתי וכתבה בשמי ;)

הפותחת

ש'כבוד' של גבר ש'נתן מילה' זה ממש בנפשו.

אז אני לפחות ממש מבינה את הסטרס שלו לחזור

גם און בן פלת מהפרשה נתן מילה לקורח.. בלי לחשוב מדי על ההשלכות, עד שאשתו הסבירה לו

שבו ביחד, ותסבירי לו ברחל ביתך הקטנה. ועל הדרך, את ממש לא עושה כלים 3 שבועות אחרי לידה! גם לא מסדרת ארונות! זה שאת מרשה לעצמך להיות 'גיבורה' נותן לו גושפנקא שבצבא הוא נצרך כי הנה, את מסתדרת.

לא עוזר שאת צריכה לנוח ונקרעת אחרי. הוא רואה תוצאה.

אז מבחינתו תנוחי גם כשהוא לא נמצא, העיקר שאת עושה

אז ממש לא

תעברי מיד למצב רביצה והתסמכנות רבתי.

אני רצינית. יש מצב שההבטחה שלו לחזור עומדת לו חזק מול העיניים כי את עוד מתפקדת

הלוואי שהייתי מיישמת את זה יותר.

לעבור למצב של התמסכנות רבתי.

למה אני אף פעם לא לומדת??!! 

זה לא באמת כזה פשוט האמת. הלוואי🙄

זה ממש עבודה להרבה מאיתנו לחבר את הצורך הנפשי - פיזי שלנו לחיי המעשה ולא לתת לעצמנו לקרוס בשם.. כל אחת בשם מה שהיא קורסת עבורו, ולשנות את עולם המושגים הפנימי שלנו מ'שורדת ומקריבה' ל'חיה בהקשבה ובשמחה'. יש שיאמרו מ- מרצה למרוצה.

ברגע שעונים על ה'בשם מה' הזה, ומורידים מגננות ומחסומים, ומאפשרים לעצמנו את הפגיעות והחולשה הזו מתוך הקשבה פנימית לעצמנו, אז זה נפתח.

כל מילה שכתבת הזדהיתי.

קהילה תומכת, רק שאין לי כח לאנשים שיבואו לפה, המצברוח לא תמיד מאוזן, ואין לי כח להגיד תודה לאנשים... פווו.... קשוח !

רק שאני ילדתי לפני חודש וחצי... שלושה שבועות זה ממש חסר סיכוי.

מה אני אגיד לך, גיבורת ישראל. אמיתי. 

ובמאמר מוסגר - את משתפת אותו במה שקשה לך? כי אם הכל מוחזק אצלך ואת לא נשענת, זה בהחלט יכול לגרום לתחושה של 'רדיפה' אחרי הגבר. 

בטח שאני משתפת בקושי שלי.

'מוחזק' הכוונה שאני ממש משתדלת לדייק את המילים שלי כדי שהשיתוף לא יהיה בצורה של תלונה אלא כבקשה. 

אבל אני מרגישה שלא משנה מה אגיד ומה אעשה, אם יש משהו שבו אני לא עפה עליו ומאושרת- מבחינתו אני מתלוננת ומאשימה אותו- וישר הוא נכנס להתקפה.

לא - לא להתלונן ולא רק לבקש

את צריכה לדבר את הרגש

במקום נגיד - אתה יכול לעשות xyz לומר: בעלי היקר/ מאמי/ קושקוש, קשה לי ממש. אני צריכה את העזרה שלך.

הוא נענה?

אז כן, יש לך מחויבות לעוף עליו. למה? כי אחרת זה באמת ביקורת. ולא נעים לקבל ביקורת. זה מוריד מוטיבציה

הדלק של בעלך להמשיך לעשות עבורך הוא התוצאה: אישה שמחה שעפה עליי= עוד היענות לצרכים שלך, כי נתת לו מדליה ותעודת הוקרה על זה שהוא בעל טוב שמשמח את אשתו. זוהי משאת נפשו

אם מיד לאחר מעשה,התחלת לדייק אותו, ואמרת: תודה, אבל רציתי.. ושכחת.. מבחינתו הוא נכשל. את לא שמחה. וזה מאיים עליו ומבחינתו הוא לא רוצה את האצבע המאשימה הזו של הביקורת הסמויה עבורו. ואיך מתגוננים? תוקפים בחזרה

ולכן, אם את רואה שביקשת משו ונענית חלקית שלא לשביעות רצונך, קודם כל אל תראי לו. תשמחי בתוצאה ותעופי עליה. יש בזה גם מימד של שחרור שליטה.

שימי לב אם הוא צריך יותר פירוט לבקשה שלך. לפעמים נראה שהסבר ו את עצמנו מעולה כי אנחנו יודעות מה אנחנו רוצות, אבל הוא לא נמצא בתוך הראש שלנו

וגם, אם כבר לדייק לדעתי, אז לפני שאת מבקשת שוב *את אותו הדבר*  ולא כהערה על בקשה אחרת שלא רלונטית בכלל, תוסיפי 'וממש חשוב לי ש...' ואת מה שרצית לדייק מיד אחרי הפעם הקודמת.

זה ממש ללמוד אותו. מה וכמה צריך להגיד לו ולפרט כדי שיבין. וגם אותך,איך את מבטאת את הרצונות שלך.

חיוביות, פרגון, עין טובה. זה המפתח בעיניי

כמה בונגסטה לקחת ביום?

אני שמעתי על הרבה שלקחו זופרן ולהן ולעובר שלום

הרבה בריאות

אם עוזר לך מעולה תקחי!!

לעובר גם לא בריא שתיהיי מיובשת כל הזמן ובתת תזונה ותקיאי ללא הפסקה..

חיבוק גדול🤍

שהיה זוועה. ב"ה לילד (כבר בן 9) שלום.

רק אני סבלתי מעצירויות נוראיות אבל זה היה עדיף מהקאות..

תרגישי טוב יקרה!

מפחדת לקחת נורמלקס או משהו שעוזר כדי שהגוף לא יתרגל..

מה עזר לך?

ותודה על התשובות של כולן 

הילדה בת 5 וחצי, ב"ה בריאה ומפותחת.

2 הריונות

הצלת נפשות! 

אין משמעות דווקא ל28 יום.

אגב אם את מקבל כל פחות מ28 יום כדאי לבדוק שהביוץ לא יוצא לך לפני הטבילה.

מצד אחד את אומרת שזה נחשב לעיכוב

שזה חיובי

מצד שני את אומרת שאולי זה שלילי שהביוץ היה לפני הטבילה?

אולי הביוץ היה מאוחר ולכן לא ראיתי את זה עדיין בבדיקה?

שביוץ לפני הטבילה יכול להיות בעייתי אם רוצים להיכנס להריון.

אני לא יודעת מתי טבלת כמה ימים עברו מאז הטבילה?

וכן יכול להיות איחור או בגלל הריון או בגלל ביוץ מאוחר אם את לא רגילה לאיחור כזה הייתי בודקת הריון במצב כזה.

שאני בדרכ כלל מקבלת ביום ה-10/11/12/13/14 למחזור והפעם פעמיים שלילית בבדיקת הריון אבל המחזור עוד לא הגיע והיום כבר היום ה16 למקווה

ביחס אלי זה איחור ….

יש מצב שהביוץ היה מאוחר מאד ולכן לא ראו את זה בבדיקה? ואם אבדוק שוב זה ישתנה?

כתוב לטבול חצי תחתון של קצה סופג וטבלתי אולי מעט פחות

זה יכול להשפיע?

ונניח שביצעתי נכון אם עשיתי שלש בדיקות ויצאו שלילי יש בכלל טעם לעשות בטא?

והאם המחזור פשוט מתעכב כי הביוץ מתעכב?

ואם עוד לא הגיע מחזור

עושה בדיקת דם

בהצלחה

לק"י

אז או שהמחזור יגיע מאוחר.

או שמגלים הריון מאוחר.

קשה לי לדעת

בגלל זה אני באובססיה, עשיתי 3 בדיקות הריון בשביל הסיכוי

כי בכל הסבבי מחזור האחרונים מעולם לא הגעתי ליום ה-16!!!

זו אפשרות מסעירה מבחינתי שאכנס להריון באופן טבעי אחרי שהצלחנו רק פעם אחת בהזרעות- בכל שנות נישואינו לא נקלטנו טבעי ואני לא לוקחת גלולות ושום דבר!

זה מאכזב.

כנראה ששלוש בדיקות הריון עם קו אכזרי ורוד בולט מוכיח שהמחזור יאחר בגלל ביוץ מאוחר והריון זו פחות אופציה לא?

אבל גם יש עוד תקווה להריון..

הוסת (הדימום של המחזור) מגיעה תמיד כשבועיים אחרי הביוץ, אז אל הוא היה מאוחר גם נוסעת תתאחר

אם תצליחי להשליט את השכל על הרגש🤷‍♀️

בשורות טובות🙏

היום 14למחזור??

אולי התכוונת לביוץ??

לא יודעת איזה בדיקה עשית אבל וודאי שיכול להיוץ ביוץ מאוחר.

וגם טווח הימים בין הביוץ למחזור הוא בין 12-16 ימים

מאכזב וקשה

כמה זמן את מנסה

וכמה ילדים יש

רק משתפת אותך שגם אני חוויתי היום אכזבה

נכון זה לא מנחם.

אבל כן תדעי שאני מבינה מאוד את הרגשות שלך כרגע....

ומתפללת איתך ועלייך

בכל מיני גדלים וצורות, עלה בסביבות 100 שקל, אני ממש מרוצה..

אבל יש גם עגולות וגם מרובעות

מסתכנת

יכולה להעיד על עצמי שב4 הריונות מתוך 5 נמנעתי מקיום יחסים בעקבות ההריון, יש מטרה אחת כרגע וזה הריון תקין ומתקדם ובעזרת ה' השלייה תעלה עם הזמן ככל שלא תתאמצי,

למרות שזה מאודדד קשה וזו התקופה שיש הזדמנות להיות יחד הכי הרבה וקורה הפוך, אבל אין ברירה

אם הרופאה אמרה, מן הסתם היא יודעת יותר טוב מבנות הפורום..

בהצלחה! 

גם לי היה ונמנענו.

יכול לגרום לברז מטורף של דם שאין איך לעצור.

אל תשחקי עם זה

תתיעצי עם מכון פועה, אחרי תשאול לפעמים יש דרכים שאפשר

זה עלול חס ושלום לגרום להפלה

אבל- יכול להיות ששווה לך לקבל חוות דעת נוספת

ללכת לרופא מומחה עם המלצות שישב ויעיין בכל המידע ויתן הנחיה יותר מדויקת

הריוני שרופאה במיון יותר ממהרת פחות קשובה ומעדיפה לקחת מרווחי בטחון 

ולשאול אותו מה בדיוק אסור ובעייתי במצב הזה

בהתאם למה שיגיד ללכת לרב שייתן הנחיה הלכתית.

חוץ מזה שאני מאוד מבינה אותך

אני נאלצתי להשלים עם זה

אבל אני בדיוק כמוך אם זה מעודד

כן לפעמים מניעה הורמונלית עוזרת אבל לא תמיד

ולא תמיד רלוונטי

הלחץ סביב זה שאב יותר מהכל

חיבוק גדול ואם את רוצה לשאול או לפרוק בפרטי בשמחה 

לפעמים המחזור שלי כן מתעכב כמה חודשים בודדים ולא חוזר מיד אחרי הלידה אבל אין את השקט הזה של שנה בערך שאני יכולה להיות רגועה שלא צריכה להתעסק עם מחזור בדיקות ומקווה.

מנסה הפעם התקן הורמונלי

מקווה מאוד שיפתור את הבעיה הזאת

כי זה מעצבן ממש.

יש נשים שההנקה לא מונעת להן את המחזור.

אני ב2 הלידות שלי קיבלתי מחזור שבועות בודדים אחרי הלידה.

(אפילו שהגנטיקה שלי מוכיחה בדיוק להפך)

הדבר שהיה נראה לי הכי מעשי לשנות- זה את היחס שלי לנושא,  

אחרי שהנושא הזה היווה בשבילי משבר מאוד משמעותי לאחר הלידה הראשונה.

הרגשתי שזה ממש לא הוגן ולא פייר וכו' וכו'.

בהמשך עבדתי על להתחבר למצוות הקשורות, לראות את היתרונות, למדתי קורס בתחום, והשלמתי בהדרגה.

בלידה השניה ניסיתי דברים ששמעתי (גם כאן) שיכולים לעזור לדחות בכמה חודשים (כמו למשל לישון עם התינוק בלינה משותפת), לא עזר.

אבל כבר באתי יותר מוכנה. זה לא הפך להיות כיפי, ועדיין אני מרגישה לפעמים שזה לא הוגן, אבל משתדלת שזה לא יטלטל אותי מדי.

אני לא יכולה להגיד מניסיון כי אצלי ב"ה ההנקה מונעת מחזור קרוב לשנה, אבל מכירה מישהי שיש לה קורס בדיוק על זה (ועל עוד נושאים שקשורים לפוריות, הריון, לידה והנקה), איך לא לקבל מחזור בהנקה. זה לא קשור רק לבלי מוצץ ובקבוק ושפע חלב, זה תלוי גם בתזונה, בהרגלי שינה ועוד דברים שאני לא יודעת כי לא לקחתי את הקורס (מה שאני יודעת זה מהפרטים שהיא מנדבת במאמרים שבועיים שהיא כותבת)

אם מעניין אותך אשמח לשלוח לך את הפרטים בפרטי (כי לא מזמן העליתי פה את הקורס שלה להריון בסיכון ומחקו לי את השרשור... חבל, כי זה מידע שחשבתי שיכול להיות קריטי לנשים כאן)

קצת קשה לי להאמין לקורסים שמוכרים אבל ננסה לבדוק

ממש תודה לך ולכל מי שענתה

לא אהבתי כי בעיניי לא עשה עבודה טובה כמו שאני עושה.. והבית לא מלוכלך בכלל

קצת אבק פה ושם וזהו..

כן מסייגת שהיה לי דגם דיי פשוט שלהם

להורים שלי יש שואב שוטף של אמירובוט, אצלכם הוא משאיר שבילים כאלה ככה שצריך לעבור אחריו עם סמרטוט לח למי שזה מפריע לו בעין..

אם כבר להוציא כסף על משהו בסגנון, אני הייתי הולכת על שואב שוטף של טינקו בובוט ודומיו

אנחנו מרוצים הוא גם שואב לכלוכים קקטנים ושוטף באותו זמן

צמוד לקיר ופינות מסויימות הוא לא מצליח ככ

לכלוכים קשים הוא מצליח אם עוברים כמה פעמים . לפעמים אני שופכת עוד קצת מים על הריצפה.

חוץ מקורנפלקס שנדבק לרצפה וגם שטיפה רגילה לא עוזרת... רק לגרד. עם היד ;)

הגדול שלי מרים חפצים ומנקה בעצמו חדר מסויים/שירותים וזה עוזר לי מאוד

מה שלא היה קורה לפני כן .

אולי לא הכי משוכלל שיש, אבל כן של החברה הזו.

מסרתי אותו אחרי כמה שימושים...

הוא לא ניקה מספיק טוב מבחינתי (לפחות לא את הלכלוכים הקשים שאצלנו), התחזוקה שלו הייתה מעצבנת ובעיקר הוא הרעיש נורא ולא הייתי מסוגלת לסבול את הרעש שלו...

אני התייאשתי מכל הדברים האלו 🤷‍♀️

צריכה כנראה באמת להתייאש ממנו חחח

כמונו זה פשוט לא ינקה 

לשאיבה אני מאוד ממליצה על הרובוטיים,  של רובורוק טובים אבל יש הרבה שגם טובים

ממש כיף שלא צריך לעבור ידנית אלא רק לפנות להם את הדברים הגדולים שמפריעים וקל להפעיל יום יום

לשטיפה זה רק ידניים, עם חוט יש יותר מוצלחים אבל זה מסרבל

אלחוטיים יש כמה טובים אבל כמו שכתבו על כתמים ממש קשים צריך לעבור אלף פעם או לנקות בדרך אחרת

אני כן אוהבת להשתמש בזה, אם מנקים בתדירות גבוהה אז הוא משתלט על הלכלוך הנורמלי

ומקסימום רק במטבח אני מקדימה שפשוף עם מים