האכלה. תמ''ל עלול לנפח באופן יחסי כל תינוק למידות שלו אפשר לנסות למנוע ע''י האכלה קשובה ועדיין קל להגיע בבקבוק להאכלת יתר לעומת הנקה שכמעט לא יתכן

(לכאן ולכאן יש יוצאי דופן אבל כך לרוב)

לא מכירה סטטיסטיקה שאומרת שאוכלי תמ״ל נמצאו באחוזונים הגבוהים יותר מיונקים (מוזמנת להביא נתון כזה אם קיים)

אצלי 2 מתוך 4 שאכלו תמ״ל היו  באחוזונים נמוכים, כי הם אכלו פחות, 1 באחוזון ממוצע ורק 1 מעל הממוצע.

שוקלים יותר.

יש באופן רשמי אחוזונים שונים ליונקים ולמוזנים בתמ"ל.

( ניתן, אולי, לטעון, שתינוקות גדולים יותר זקוקים ליותר אוכל ולכן אמהות לתינוקות גדולים יותר יטו יותר לתת תמ"ל. במילים אחרות, אפשר לטעון שאין קשר של סיבה ותוצאה ולפיו האכלה בתמ"ל *גורמת* למשקל גבוה אלא דווקא תינוק גדול רעב יותר ולכן יש יותר סיכוי שיתנו לו תמ"ל.

על העובדה שאכן נמצא קשר סטטיסטי בין האכלה בתמ"ל למשקל גבוה יותר יש הסכמה רחבה)

אלא על משקל יתר (מנפח)

זה שיש אחוזונים אחרים לא מצביע על משקל יתר אלא על ממוצע יותר גבוה (ולא פחות תקין)

עדין באחוזונים הגבוהים יש גם יונקים וגם תמ״ל.

ה׳סיכון׳ שתמ״ל ׳ינפח׳ לעומת הנקה הוא זניח. הסיכוי שתינוק שאוהב לאוכל הרבה (יונק/ תמ״ל) יהיה באחוזון גבוה, גבוה.

( ואמנם אני לא יודעת מה הסיכון שתמ"ל ינפח, אבל באותה מידה לא נראה לי שאפשר לומר שהוא בוודאות לא. ואגב פחות ברור לי השימוש במילה 'מנפח' שעושה קונטציה מאוד שלילית)

כי יש תינוקות שמתקשים לינוק או שהחלב לא מספיק להם, יוצא שהם אוכלים פחות ממה שהם צריכים.

סיבה נוספת, תינוקות עם תיאבון מוגבר, שמקבלים כמות תמ״ל מדי גדולה או זרימה מהירה מדי.

שציינת - האכלת יתר בבקבוק, היא הגורם הראשי.

וזה בדיוק מה שכתבו. שהאכלה בתמ"ל יכולה להוביל להאכלת יתר ולעליה גדולה יותר במשקל.

את יכולה לחלוק ולומר *שלדעתך* אפשרות א' היא הגורם לשוני, אבל נראה לי שתתקשי למצוא מחקרים שתומכים בדעה הזו. אבל לא בדקתי בעצמי.

54.4% מהאימהות ציינו שהסיבה להפסקת ההנקה הייתה שלא היה להן מספיק חלב.

57.8% מהאימהות ציינו שהסיבה העיקרית להוספת תמ"ל להנקה הייתה שהתינוק לא עלה מספיק במשקל.

https://www.gov.il/he/pages/30032023-01

לגבי משקל יתר בגלל תמ״ל לא מצאתי נתונים על קשר בין הדברים. שוני באחוזונים לא מצביע בהכרח על משקל יתר.

שניזונים מתמ"ל שוקלים יותר מתינוקות שניזונים מחלב אם. אלו נתונים כלליים מכל העולם.

לזה מתייחסים כ'משקל יתר'. זה לא משהו להתווכח עליו, זו עובדה.

אם את רוצה להגדיר את התינוקות הניזונים מתמ"ל כ'משקל רצוי' ואת קבצת היונקים כ' תת משקל' אני מניחה שאת יכולה, זה באמת עניין של ניסוח. 

האמת שמצאתי בעיקר מחקרים שבדקו השפעה של הנקה על השמנה בגילאים גדולים יותר (אני מניחה שאפשר למצוא מידע גם על השפעה של הנקה על המשקל של התינוקות בעודם תינוקות, אבל כנראה צריך מילות חיפוש אחרות, או שפחות חוקרים את זה כי מה שחשוב ומעניין באמת בהקשר הזה זו ההשפעה לטווח הארוך).

ממה שקראתי והבנתי, נראה שיש הרבה מחקרים שמצאו קורלציה הפוכה בין הנקה להשמנה (תינוקות שינקו יותר פחות סבלו ממשקל יתר בהמשך), אבל בגלל שיש פה המון משתנים וגורמים שאי אפשר לבודד, לא הוכח שיש פה קשר סיבתי (ז"א, יכול להיות שבאמת התמ"ל גורם לעליה במשקל, אבל יכול להיות שיש גורמים אחרים שמשפיעים על שני הדברים - למשל שאימהות שמקפידות על תזונה בריאה יותר גם יותר ישקיעו בהנקה, ולכן יוצא שיש יותר תינוקות יונקים במשקל תקין, אבל זה בגלל התזונה בבית ולא בגלל ההנקה עצמה. את הדוגמא אני כתבתי ולא ראיתי במחקרים, סתם סברה שלי שלא מגובה בשום דבר...).

Google Scholar

אבל גם בהקשר הזה אני חושבת שזה לא מה שצריך להוביל את ההחלטה אם להניק או לא.

משקל יתר זה לא יותר משקל אלא משקל גבוה חריג.

של תינוקות אוכלי תמ"ל, גבוהים יותר.

הם במשקל גבוה יותר.

אי אפשר לצרף תמונה אז אני לא יכולה לצרף צילום מסך, אבל אם מעניין אותך תקראי למשל כאן

עקומת גדילה - תינוקות

בערך באמצע, תחת הכותרת הזו:

עקומת גדילה – תינוקות יונקים ולא יונקים – מה ההבדל?

רוצה לתת תמ"ל בכבוד.

יכולה לתת לך כתובות של סופרים אם יעזור.

הדיון הזה מיצא את עצמו ממזמן

יש להם יותר נטייה להשמנה

הם יותר חולים- מה שגם לגמרי הגיוני כי יש להם פחות נוגדנים ביחס לתינוק יונק. 

ובהחלט יש מחקרים ברמה עולמית שמעידים על כך שתינוקות שמוזנים בתמ"ל חולים יותר בתקופה הזו.

יש מעבר נוגדנים בחלב אם שמעניקים חיסון פסיבי ליונקים. מה שאין בתמ"ל.

ולגבי האחוזונים- כנ"ל. מגובה מחקרית. יש אחוזונים ליונקים ולתינוקות המוזנים בתחליפי חלב. 

Breastfeeding and the Risk of Infant Illness in Asia: A Review

לא קראתי את כל המאמר, אבל מתוך קריאה של התקציר והמסקנות אני יכולה להגיד שזה מאמר שסוקר הרבה מחקרים שבדקו השפעה של הנקה על שכיחות של מחלות, והמסקנה היא שהנקה מפחיתה שכיחות מחלות של תינוקות בגיל עד 6 חודשים, במיוחד מחלות בדרכי הנשימה.

למעשה, אני לא חושבת שזה צריך להיות השיקול בהחלטה אם להניק או לא. יש פה מערכת של שיקולים, ולאף אחת לא מובטח באופן אישי שאם היא תניק התינוק שלה לא יחלה, או שאם היא לא תניק התינוק שלה יחלה יותר.

אבל זה כן נתון שכדאי להכיר ולקחת בחשבון, כשעולה השאלה עד כמה להשקיע בהנקה.

וגם בקישור שאת הבאת לגבי משקל של יונקים, מצוטט שם ש"הנקה בלעדית עד גיל חצי שנה חשובה מאוד לבריאות הילוד - מפחיתה סיכון למוות בעריסה, ולדלקות ותורמת להתפתחות תקינה".

המחקר למטה הוא מ2008, גם לא נשמע רלוונטי לימינו.

Breastfeeding Initiation and Duration and Child Health Outcomes in the First Baby Study

אבל האמת שאני מרגישה שהדיון הזה הוא לא העניין.

זה שיש יתרונות להנקה על פני תמ"ל זה מוסכם על כל הגורמים הרפואיים, עד כמה שידוע לי.

מצד שני, זה גם ברור שילד שמקבל תמ"ל מקבל כל מה שהוא צריך ויגדל בבריאות בעז"ה.

מה בדיוק היתרונות של ההנקה ואיך הוכיחו אותם זה פחות הנקודה פה (אני הלכתי לחפש כי אני מניקה ונחמד לי לקרוא על יתרונות של ההנקה, והיה לי מענין לראות על זה חומר. אבל אני לא חושבת שמי שבסופו של דבר לא הניקה צריכה להיכנס לזה בכלל. שלחתי לפה כי שאלת...).

זה כן חשוב בעיני להבין ולקרוא על היתרונות של ההנקה כשמישהי רוצה להמשיך להניק למרות הקושי, ורוצה חיזוק למה שהיא עושה.

אבל זה ממש לא אמור להביא לייסורי מצפון או רגשות דומים למי שלא מניקה, או לחששות למי ששוקלת להפסיק להניק.

מכיון שיתרונות ההנקה לעומת חסרונות התמ״ל, מוצגים לראווה בכל מקום (לפעמים בהגזמה ובחוסר דיוק) והחסרונות (של ההנקה) והיתרונות (של התמ״ל) מוחבאים, חשוב לי לדייק בנתונים.

זה  עניין סובייקטיבי לחלוטין  יש כאלה שיראו חסרונות  בה ויש כאלה שבכלל לא..

לעומת זאת החסרונות בתמל לעומת הנקה הם מוכחים מחקרית או אפשר להגיד היתרונות של הנקה לעומת התמל  מוכחים מחקרית .כיום יש המון מחקרים שמראים זאת

הסקר שאני הבאתי למעלה מראה שיש אחוז גבוה של אמהות שאמרו שחלב אם לא הספיק עבור התינוק, ככה שהחסרון הזה מגובה מחקרית.

גם חסרונות סובייקטיביים יכולים להיות מאד משמעותיים

סותר את זה שלהנקה יש יתרונות בריאותיים.

לא הבאת כאן שום מחקר שהוכיח אחרת.

רק אמרת שמה שנחקר לפני 16 שנה כבר לא רלוונטי.

להבנתי, אם יש משהו שנחקר והוכח בעשרות מחקרים, אין צורך לחקור אותו שוב כדי להוכיח אותו גם להיום. כדי להפריך אותו צריך להוכיח שהיום המצב שונה, ולא רק להגיד אם עבר זמן מאז שהוכיחו אז זה כבר לא רלוונטי.

ועם זאת, מסתבר שעדיין ממשיכים לחקור את הנושא, והמחקר האחרון ששלחתי הוא מ2020, וגם בו רואים יתרונות בריאותיים להנקה.

וגם היום, כל גורמי הבריאות שאני מכירה אומרים שיש להנקה יתרונות בריאותיים. לא ראיתי מישהו שטען אחרת.

את אומרת שיש יתרונות לתמ"ל שלא מדברים עליהם מספיק? וחסרונות להנקה שלא מספיק מדוברים?

יכול להיות. ויכול להיות שיש נשים שצריכות לשמוע את זה.

אבל זו לא סיבה לבטל את היתרונות המוכחים של ההנקה.

לעומת זאת כמות האמהות בסקר שהבאתי הוא נתון מאד ברור. חוסר בחלב הוא חסרון בריאותי בולט.

ממה שאני הבנתי, ההסתייגויות הן כי קשה להוכיח שההבדל התחלואה הוא רק בגלל ההנקה, בגלל שקשה לבודד נתונים (זה לא כמו מחקר שמחלקים רנדומלית את המשתתפים), אבל זה שיש הבדל בתחלואה זה כן נתון ידוע.

ובכל מקרה אני לא מניקה רק בשביל יתרונות בריאותיים.

ורק לגבי הנתונים שאת הבאת - לא כתוב בפירוש מתוך מה האחוזים המצויינים, אבל אני הבנתי שמדובר על אחוזים מתוך הנשים הפסיקו להניק או ששילבו תמ"ל.

ז"א, לא 54% מתוך כלל הנשים הפסיקו להניק כי היה חסר להן חלב, אלא 54% מהנשים שהפסיקו להניק, אמרו שעשו את זה כי היה חסר להן חלב.

והאמת שבאופן כללי הנתונים שם לא היו ברורים מספיק בעיני. זה לא כתוב כמו מאמר מחקרי, אלא כמו כתבה על המאמר, והנתונים לא מובאים בצורה מלאה.

https://www.gov.il/BlobFolder/reports/mabat-infant2/he/files_publications_units_ICDC_mabat-infant2-2019-2020.pdf#page80

ו57+ 21 אחוזים מאלו שהוסיפו תמ״ל ענו שלא עלה מספיק במשקל או לא היה מספיק חלב

כלומר זו הסיבה העיקרית והמשמעותית להפסקת הנקה/ הוספת תמ״ל, כלומר זו תופעה נפוצה וידועה, מתוארת במחקר מפורט.

תליתי כל בכי בכך שאין לי מספיק חלב. בערך אחת לשבוע הייתי בטוחה שהיא בוכה מרעב. היום אני מבינה שחוץ מזה שהיא הייתה תינוקת קשה, אני הייתי חסרת ניסיון ולא קראתי אותה טוב.

מניחה שכמוני יש עוד הרבה אמהות שמרגישות שאין להן מספיק חלב ולמעשה לתינוק חסר משהו אחר בכלל.

עוד נקודה, בהנקה התינוק צריך להתאמץ כדי לייצר את החלב. בקפיצות גדילה למשל אם הוא לא ימצוץ הרבה הגוף של האם לא ידע לייצר לו את הכמויות הנדרשות.

אני מאמינה שהלימוד הזה עם כל הקושי חשוב להתפתות של הילד.

חוסר ודאות

האשמה עצמית

שלו,

אבל אני חושבת שהדרך שלך פחות נכונה.

תופעת לוואי של הורות, באופן כללי, היא הרבה פעמים חוסר וודאות, ייסורי מצפון והאשמה עצמית.

עבור הרבה אנשים, מדובר באתגר שבסופו של דבר יוצאים ממנו מחוזקים, לומדים משהו על עצמנו, ועל התפקיד שלנו בעולם, וכו' וכו'

האם תייעצי לאנשים לא להוליד ילדים כדי להמנע מהחסרונות האלה? או שתייעצי להם, שאם הם רוצים ילדים אז שיתמודדו, רצוי בדרך יותר טובה מאשר ויתור על הילדים ושליחתם לאימוץ.

אז באותה צורה, ההצעה לוותר על הנקה כדי למנוע את החסרונות האלה הקשורים בה, לא נשמע הכי הגיוני( וכן, הקצנתי בכוונה. אבל אני חושבת שאת מקצינה לצד השני... )

אז בכלל זה נשמע שזו לא שאלה ששאלו רק את מי שלא הצליחה להניק כמו שרצתה, אלא זו שאלה שכולן נשאלו, בלי קשר למשך ההנקה.

ז"א, יכול להיות שאישה הניקה עד גיל שנה ואז עברה לגלולות משולבות שמפחיתות חלב, ולכן הפסיקה להניק כי לא היה לה מספיק חלב. או אישה שהניקה עד גיל שנה ואז קיבלה מחזור והיתה הפחתה בכמות החלב ולכן החליטה להפסיק להניק. וגם הן נכללות ב54% של אלו שהפסיקו להניק כי לא היה מספיק חלב.

או שלא הבנתי נכון?

בכל מקרה, זה שאישה אומרת שלא היה לה מספיק חלב, לא בהכרח אומר שזה המצב.

במציאות שלנו היום יש הרבה חוסר ידע וחוסר היכרות עם הנקה, אחרי שהיו פה כמה דורות שהיה שימוש נרחב בתמ"ל. הרבה נשים מקבלות עצות מטעות (מבני משפחה וגם מגורמים רפואיים) וזה לפעמים יכול לגרום לחוסר בחלב או למחשבה שיש חוסר בחלב, שהיתה יכולה להיפתר עם התנהלות אחרת.

אני לגמרי מקבלת את זה שכדי להצליח להניק ושיהיה מספיק חלב לתינוק צריך לקחת בחשבון שזה דורש התנהלות שלא תתאים לכל אחת. ויש כאלו שזה חסרון משמעותי מבחינתן.

ואני בהחלט תומכת בזה שכל אחת תבחר את צורת ההתנהלות שנכונה לה, וגם תמ"ל זו בחירה לגיטימית, אם זה מה שנכון לאמא.

אבל אני חושבת שהצורה בה את מציגה את הנתונים מטעה. מבחינה בריאותית הנקה עדיפה, לפי כל הגורמים הרפואיים. יש שיקולים אחרים, ויש גם נשים (מעטות) שבאמת פיזית יש להן מחסור בחלב, ולכן תמיד צריך לעקוב ולראות שהתינוק יונק כמו שצריך ומקבל מה שהוא זקוק לו. אבל לא נכון לקחת את הנתונים שהבאת כדי לטעון שלהנקה יש חסרונות בריאותיים של חוסר הזנה מספיק.

כאשר האתגר לא ידוע והתינוק עלול להישאר רעב, זה כבר בעיה בריאותית.

בטח לא שניה אחרי לידה.

אני בחרתי שלא לאתגר את עצמי, באתגר שאינו מתאים לי (כמובן שרק אני מחליטה מה מתאים לי ומה לא)

לא אומר שבאמת חסר להן.

לחברות התמ"ל יש גם דרכים לגרום לכך שנשים לא תבססנה כראוי את ההנקה ואז תעבורנה לתמ"ל

הנתונים שאת הבאת הן ממש לא מחקר זה רק מה נשים מרגישות. אף אחד לא בדק את כמות החלב שלהן

זה בדיוק החיסרון, כי בתמ״ל לא צריך לדעת לנהל, כדי שהתינוק ישבע.

זה רק בגלל האפשרות הזמינה של תמל. פעם נשים היו מניקות בלי לחשוש כל שניה אם יש להם מספיק חלב היילד רעב מאכילים אותו יותר הילד רגוע מאכילים פחות הכי טבעי ונטול לחצים.

ברגע שקיימת האפשרות לשלב תמל הרבה נשים מתחילות לשלב עוד בבית החולים מה שבפני עצמו מוריד את כמות החלב ואז פתאום צריך לדעת לנהל את ההנקה כי אחרת יגמר החלב.

כלומר הבעיה היא לא בתמ״ל אלא בהנקה

אקדים ואומר שדי ברור מהויכוח שאחרי שהחלטת לא להיניק, את מרגישה צורך להצדיק את הבחירה שלך ולכן מנסה לייצר מצג שווא לפיו אין להנקה יתרונות על פני מתן תחליפים, (ואפילו הגדלת לעשות וטענת בחלק מהתגובות שהיא גרועה יותר).

תראי, לפעמים אני ממש עצבנית/לחוצה/מתוסכלת וכדי להרגיע את עצמי אני הולכת למכולת וקונה לעצמי ארטיק שווה, נניח מגנום.

האם זה יעזור לי לספר לעצמי שמגנום זה בעצם בריא ולכן זה פיתרון טוב לסערת רגשות? ואפילו שמעתי שיש נשים עם סכרת היריון המצליחות לאכול מגנום בלי שזה יקפיץ להן את הסוכר אז באמת זה מאכל מומלץ.

או שאולי עדיף שאני אבין, שכרגע זה מה שאני יכולה, והמגנום שאני אוכלת הוא לא בריא וגם משמין ובכלל יש מחירים אחרים לאכילה רגשית, ולהחזיר את זה בראש בזמן שאני אוכלת?

לגופו של עניין. הסיפור של תחליפי הזנה התחיל במאה הקודמת. משום מה, כנראה כחלק מהמודרניזציה, חשבו שחלב אם זה לא דבר טוב ולכן ניסו להפחית את ההנקה ולהאכיל את הילדים בכל מיני תחליפים. זה בכלל לא קשור למחסור בחלב, כי בתקופה ההיא לא היה קיים כמעט דבר כזה.

לחמותי יש מדריך לגידול תינוקות שנכתב ע"י רופא, זה היה התנ"ך שלה ושל חברותיה לפני קצת יותר מארבעים שנה. קראתי את הפרק על הזנת תינוקות והתחלחלתי. יש שם המלצות בסגנון לתת בגיל חודש מיץ תפוזים את הנוזל של העגבניה ולהפסיק הנקה כמה שיותר מוקדם (בגיל 3 שבועות אם אני לא טועה, ובכל מקרה לא להמשיך מעבר ל7-8 חודשים).

אין שום אזכור למחסור בחלב.

אז אחרי שהתערבנו בהנקה והרסנו את מנגנון ההיצע והביקוש, אנחנו פוגשים בעיות של ייצור מופחת.

חלפו עשרות שנים, ונשים עדיין חושבות שהגוף שלהם לא מייצר מספיק חלב, ו"פותרות" את הבעיה בהוספת תמ"ל והפחתת הנקה.

לא ראיתי נשים שחוששות שמא הגוף שלהן לא מייצר מספיק דם, או מי שפיר, או תאי עור. 

אני לא חושבת שאני מנסה להצדיק, תמ״ל בשבילי הוא כבר היסטוריה שלא תחזור, הילדים כבר גדולים, כולם הוזנו מתמ״ל, חלקם עם מעט הנקה לתקופה קצרה, אני לא צריכה להצדיק נושא שאצלי היה פנטסטי.

הסיבה לדיון היא זכרונות שלי מהתגובות שחוויתי בגלל הפסקת/ אי הנקה, על חוסר המידע שלא היה לי אז (ולמרות זאת בחרתי שלא להניק) ובגלל שחוויתי עם חברה תינוק יונק רעב (אניח לדיון האם הוא היה רעב באמת או שמא זה היה דמיון פורה של הרופא ששלח למיון), אותה חברה עם כמה ילדים עם אותו סיפור שמסתיים בשליחה בהולה למיון והיא במקום ללכת לבית חולים, עוצרת בסופר, קונה תמ״ל ומסתיים האירוע.

ינקה מתי שרק רצתה ביום ובלילה..מסביב לשעון.. ממש בלי םערים גדולים אף פעם

סרבנית בקבוקים

ככה שלא קבלה מעולם תמ''ל

ולא שאבתי כי לא רצתה בקבוק

בלי מוצץ

אכלתי.. השתדלתי לשתות

הילדה שוקלת כלום

ולא ישנה טוב ולא רגועה

ורק היא ככה מכולם רזה זה לא גנטיקה

וברגע שסיימה לינוק הופ השלימה את הפער והכל עבר

זה כאילו נחשב נדיר?

שבתור מניקה של בת 1.8 שמתחרטת על המהלך -

התלות שההנקה יוצרת אצל היונק באם דווקא (בטח להרגעה),

הלילות הרגועים קצת יותר בהעדר הנקה,

והגמילה הקשה יותר בהמשך -

הם חסרונות פחות סובייקטיבים מכפי שאולי התכוונת (אם אליהם התכוונת) כי מדווחים על ידי רבות מאד מהמניקות.

אלה חסרונות בחינוך.  מצבים שעל ההורה לחנך אליהם לפי איך שהוא מאמין ולא להאשים את התינוק שבגלל ההנקה שלו הוא לא ישן בלילה.

בכל מקרה אני חולקת על האבחנה שיצרת, אפשר לומר את זה על כל דבר בתקופה הזו בהורות. בסך הכל ציינתי במענה לשאלתה של מישהי שלושה חסרונות נפוצים, שאגב לא גוברים על היתרונות, אבל בהחלט מאפיינים יותר, ביולוגית, דווקא הנקה לעומת תמל. לא סיפקת שום עובדה סותרת לאף אחת משלוש הדוגמאות שלי.

למי שיש אינסטגרם להיכנס לעמוד של אנה

Nurse with love

אחות מקצועית שמביאה מאמרים וביסוסיים הכול מדעי ומחקרי גם יתרונות ההנקה ושינה וכו' ..

נותנת המון מידע אמין ומבוסס 

שמראה שאין שום קשר בין שיטת האכלה של התינוק לבין התעוררות בלילה תמל או הנקה

Infant sleep and night feeding patterns during later infancy: association with breastfeeding frequency, daytime complementary food intake, and infant weight - PubMed

חינוך.

כי כל מה שאמרתי זה שעם הנקה התינוק *יותר* תלוי באם מאשר בהורה הלא-מניק (אפילו אם, כמו אצלי, היא קיבלה *גם* בקבוק אחד ביממה מגיל חודש), וזה מקשה *יותר* על ההתנהלות המשפחתית,

ושעם הנקה התינוק *יותר* מחפש את זה בלילה כי זה להרגעה ולא רק להזנה, וזה מקשה יותר כנ"ל,

ושעם הנקה *יותר* קשה לגמול שוב כי זה גם רגשי ולא רק להזנה. ושוב מקשה יותר כנ"ל.

כל זה ממש לא רק עניין של חינוך. אפילו רק פה בפורום יש כל כך הרבה סיפורים של אמהות מאד הוריות ומחנכות ומשקיעות שעדיין מוצאות קושי באלמנטים האלה.

ואם את עדיין לא בטוחה שזה רלבנטי אז שימי לב כי שכשמדברים על חסרונות זה גם החסרונות במארג המשפחתי (שבעקיפין הם חסרונות לתינוק עצמו), כמו למשל אם הייתי אומרת שחיסרון של תמל זה שהוא יקר יותר מהנקה (נניח. בקיזוז יועצות ההנקה שעלו לי הון, משאבה למשקיעות, כאלה). חסרון נוסף למארג המשפחתי זה תלות באמא שלא יכולה לצאת בערב או אמא שלא נרדמת (ולפעמים הייתי פחות סבלנית לתינוק מאשר לילות בהם ישנתי יותר מאז הגמילה מהנקה בלילות. כיום נותרה לי רק הגמילה של אחה"צ-ערב, וכבר אין לי כוחות)

וממילא לא מדויק.

כי לדעתי, למשל, הרבה יותר קשה לגמול מבקבוק מאשר מהנקה. (לא נתקלתי בהרבה פעוטות מעל גיל שנתיים שיונקים בלילה או בחוץ. יש יותר כאלו שמקבלים עדיין בקבוק כדי להירגע או להירדם)

מה שאני רוצה לומר זה,

שגידול תינוקות זה מאמץ, וזו השקעה, ואצל כולנו זו משימת חיים דורשת.

מי שחוותה הנקה - "מאשימה" את ההנקה בתלות וכדומה, ויכול להיות שבאמת גמילה מהנקה ומעבר לבקבוק יפתור את התלות הנקודתית הזו. אבל גם אצל תינוק שניזון מתמ"ל יהיו מאפיינים תלותיים, אלא שהם יתבטאו באופן אחר. אולי הורים ידווחו על קושי בגמילה ממוצץ או מאצבע למשל.

אבל בפועל התייחסת רק לדוגמה אחת מתוך השלוש שהבאתי.

מה שציינת על גמילה מוצץ לא מוכר לי כי היא קטנה עדיין... גם הורים אחרים לא סיפרו לי על קשר כזה, אבל נסיונך בטח שווה יותר🤷‍♀️ תודה על ההתייחסות

הורות כרוכה בתלות גבוהה מאד.

התלות הזאת מתנגשת לנו עם אורח החיים המערבי ומייצרת מתח.

החברה המודרנית מייצרת המון דרכים לעקוף את התלות (דוגמאות: להשתמש בהזנה מלאכותית, מוצץ, לשלוח למסגרת בחלק או אפילו רוב שעות היום, אימוני שינה, אפילו שימוש בעגלה במקום נשיאה בידיים/מנשא)

וזה עובד, אנחנו מצליחים לגדל ילדים ובמקביל לנהל קריירה.

אבל יש לזה מחירים שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם. התלות הזו מבורכת וחיונית כי היא מחזקת את ההתקשרות בין הילד להורה, והתקשרות בטוחה היא הצידה לדרך הכי משמעותית שהורה יכול לתת לילד שלו להמשך החיים - כי יש לה השפעה מכרעת על איכות מערכות יחסים שהילד ינהל בבגרותו.

ו-ב' כמו שאת אומרת בעצמך כולם מתמודדים עם משהו מזה או עם כל זה, (מי יותר כי נניח חי בעיר והולך לעבודה ומי פחות כי נניח חי בקומונה בחווה ולא נעדר מהבית), אז דווקא בגלל זה כולם צריכים לבחון יתרונות וחסרונות לפי מארג משפחתי של פגיעה כוללת ולא רק לפי מה היה עונה התינוק אם היה נשאל. ברור למשל שהיה עונה שרוצה מתוק בבחירה בין מתוק ללא מתוק ובכל זאת לא תמיד אתן לו מתוק כי באופן עקיף זה יפגע בו, למרות שלא לתת מתוק יגרום לו כעת לבכי.

כל מה שאמרתי הוא בהינתן שזה קושי שיש לכולם, יש בהנקה יותר קושי מהסוג הזה. וכן, סוג הקושי הזה בהנקה לעומת סוג הקושי הזה באי-הנקה הוא גדול יותר.

שוב מעתיקה:

"כי כל מה שאמרתי זה שעם הנקה התינוק *יותר* תלוי באם מאשר בהורה הלא-מניק (אפילו אם, כמו אצלי, היא קיבלה *גם* בקבוק אחד ביממה מגיל חודש), וזה מקשה *יותר* על ההתנהלות המשפחתית,

ושעם הנקה התינוק *יותר* מחפש את זה בלילה כי זה להרגעה ולא רק להזנה, וזה מקשה יותר כנ"ל,

ושעם הנקה *יותר* קשה לגמול שוב כי זה גם רגשי ולא רק להזנה. ושוב מקשה יותר כנ"ל.

כל זה ממש לא רק עניין של חינוך. אפילו רק פה בפורום יש כל כך הרבה סיפורים של אמהות מאד הוריות ומחנכות ומשקיעות שעדיין מוצאות קושי באלמנטים האלה.

ואם את עדיין לא בטוחה שזה רלבנטי אז שימי לב כי שכשמדברים על חסרונות זה גם החסרונות במארג המשפחתי (שבעקיפין הם חסרונות לתינוק עצמו), כמו למשל אם הייתי אומרת שחיסרון של תמל זה שהוא יקר יותר מהנקה (נניח. בקיזוז יועצות ההנקה שעלו לי הון, משאבה למשקיעות, כאלה). חסרון נוסף למארג המשפחתי זה תלות באמא שלא יכולה לצאת בערב או אמא שלא נרדמת (ולפעמים הייתי פחות סבלנית לתינוק מאשר לילות בהם ישנתי יותר מאז הגמילה מהנקה בלילות. כיום נותרה לי רק הגמילה של אחה"צ-ערב, וכבר אין לי כוחות)"

כשאת משתמשת במונח "התקשרות"?

זה מעניין אותי, כי לאורך התגובה את מביאה דוגמאות שבהן את מתקשה להתמודד עם התלות שכרוכה בהנקה (ובעיני בהורות) כשהפתרון האולטימטיבי הוא להכניס למשוואה גורמים שינתקו את התלות וכך את (או כל אמא אחרת) תרגישי שקל לך יותר ומתוך כך תהיי פחות מתוסכלת מההורות והקשר עם התינוק יהיה יותר טוב..?

אני אגיד לך כמו מה זה נשמע. ניקח זוג שיש פער בין הצרכים שלהם. אז כדי לצמצם את הפער הם מצמצמים את האינטראקציה ביניהם.

למשל האשה מאד רוצה לדבר ולשתף ואת הגבר זה לא מעניין - היא יכולה לדבר עם פסיכולוג ולהניח לבעלה.

נניח שהגבר רוצה יותר יחסים, מה שמהווה מקור למתח אצל הרבה זוגות - אפשר לפתור את זה עם בובת מין.

האפשרויות האלה בהחלט יורידו את המתח, אבל יחלישו את הקשר.

תינוק מתעורר בלילה לא רק כי הוא רעב, אלא כדי לקבל מענה רגשי גם בזמן הפרידה הארוכה לאורך הלילה. אפשר לגרום לו בדרכים שונות לישון רצוף. אבל כל דרך שלא מתייחסת לצורך שלו בקשר יציב ובטוח - מחלישה את ההתקשרות, מה שנקרא: הניתוח הצליח אבל החולה מת.

מישהי שאלה פה אם יש חסרונות להנקה, נכנסתי לדיון רק כדי להדגים שיש, בתור מניקה של בת 1.8, ואכן מניתי 3.

למה? כי הקשיים הללו שמניתי נמצאים *יותר* אצל לא מניקות, בלי קשר לשאלה איך את כיועצת פיריון ומדריכה בשיטת אביבה מכתירה את הקושי הזה.

זה כמו שישאלו על חסרונות בתמל ואמנה בין השאר את המחיר הכלכלי הגבוה.

בתגובתך הפחות-קשורה לצערי (בהנחה שהתקשרות זה לתת ביטחון אז אם אני לא סבלנית כי אני נמחקת משלוש הסיבות שמניתי אז כמו שאמרתי אני פחות מאפשרת היקשרות) - את כלל לא מתייחסת להשוואה שעשיתי בין להאכיל בבקבוק לבין ההנקה מבחינת

שלוש הדוגמאות שלי, למשל *יותר* יקיצות, שוב, *לפי מה שמדווחות המניקות* (אישית התעוררה אצלי כל שעה בלילה, להנקה ולא למשהו אחר, ושומעת את המספר זה מהמון מניקות ולא שמעתי את זה מאף לא-מניקה) וזה העולם בו אנו חיים, בין אם מצליחים לתת יותר הקשרות ובין אם פחות. עם הקושי, המוגבר בדוגמאות שלי, יש להתמודד.

ילדים שמתעוררים בלילה זה לא רק בגלל הנקה.

אבל מי שמניקה יכולה להניק ולהרדים בקלות ילד שהתעורר.

יכול להיות שיש תינוקות שמתעוררים יותר בגלל שהם יונקים.

אבל יש גם תינוקות שניזונים מתמ"ל שמתעוררים בלילה, וזה לא בזמן שהם אמורים לאכול, וצריך להשכיב אותם בדרך אחרת.

יש לי חברה עם שני ילדים שלא ינקו, והם כן התעוררו בלילה. אחד הילדים היה ישן בעגלה תקופה ארוכה כי היה רגיל להירדם על ידי נדנוד של העגלה, והיא היתה צריכה לנדנד את העגלה לא מעט במהלך הלילה...

יכול להשתנות תוך כדי הנקה אם תבחרי אחרת

לצורך העניין הבנות שלי מגיל חצי שנה נרדמו עצמאית ולא בהנקה ובערך סביב גיל 7-8 חודשים גם גמלתי אותן מהנקות לילה.. לאחת זה גרם ללילה רצוף די מיידית, ואחת עדיין קמה למרות שהיא לא מקבלת בתמורה לקימה לא בקבוק ולא הנקה

הקטנה עוד יונקת אז לא יכולה לדבר על גמילה אבל הגדולה נגמלה בלי לשים לב אפילו..

ככה שהחסרונות שאת מציגה שקשורים להנקה, יכולים גם להראות אחרת בבחירה שלנו. הם קשורים לדרך שבה אנחנו מתנהלות ולאו דווקא להנקה עצמה

ומוסיפה אחרי שקראתי תגובות אחרות שלך-

אני כותבת את זה לא כדי להכנס לדיון על כן הנקה או לא הנקה ולהציג יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן

אני כותבת כי זה נשמע שאת יוצאת מההנקה של הבת שלך קצת מותשת ואולי גם מתוסכלת (פרשנות שלי, יכול להיות שקראתי אותך לא נכון)

ואני מניחה שבעז"ה בעתיד את תעמדי שוב מול השאלה אם להניק או לא והחסרונות כאלה יעמדו לך מול העיניים

אז מניחה פה את השנקל שלי על הנושא שתדעי שגם הנקה יכולה להראות קצת אחרת. 

עם זאת, אין ספק שהנקה יוצרת תלות והיא מאפשרת פחות גמישות ומרחב תנועה לאמא ויכול להיות שלא לכולן זה מתאים.. 

של הנקה וגם לגבי הבריאות לטווח ארוך שנים של הילד.

אם מישהי בוחרת לא להניק היא צריכה לדעת מתוך מה היא בוחרת.

יכולים להיות שיקולים אחרים שמתגברים על שיקולי הבריאות של הילד אבל צריך לבחור מתוך ידע. 

גם אם נגיד שוב ושוב שתנוקות שקבלו תמ"ל הם בריאים בדיוק כמו תנוקות יונקים זה לא ישנה את המציאות.

אני גם בדר"כ מחפשת מחקרים, אבל בענין הזה אני רוצה להגיד שהמציאות שאני רואה סביבי כבר כמעט 16 שנה- מאז שנהייתי אמא- היא פשוט כזאת, בכמעט כל המקרים. אני ממש רואה קשר ישיר בין תינוקות שניזונים מתמ"ל לבין תחלואה גבוהה יותר בגיל הינקות. גם אצלי בבית- חד משמעית מי שאצלי ינקו מעל שנתיים היו בריאים יותר- וכמעט ולא חלו- גם שנתיים פחוס אחרי סוף ההנקה, לעומת אלה שינקו פחות משנתיים. אבל לא רק אצלי אלא בכל המקומות שגרנו בהם ובכל סביבה שהייתי ממש ראיתי את הקשר הזה בצורה ברורה. 

אז אולי זה לא מחקר...אבל אותי זה משכנע...

אני רק אומרת שאפילו בלי מחקר זו מציאות רחבה שקשה לפספס אותה

אפילו שלא עבד אצל הילדים שלי

הם היו חולים הרבה, כולל אישפוזים

וכל מחלה אצלם היתה ארוכה, לדעתי יותר מהסטנדרט

והם רובם ינקו עד גיל שנתיים

ועדיין אני בטוחה שלמרות שאצלי זה לא עבד, סטטיסטית זה נכון

ותמיד אפשר לטעון שמי היה יודע כמה הם היו חולים אילו לא ינקו...

שתדעי, שהגדולה שלי הפסיקה לינוק בגיל 11 חודשים, וזה היה בתחילת החורף. הפסיקה כי הייתי כבר בחודש רביעי של השניה והיה לי קשה. 

תוך חודש הילדה הספיקה להגיע פעמיים למיון, באמבולנס עם מסכת חמצן..פעם עם סטרידור מטורף ופעם עם דלקת ריאות וכמעט 41 מעלות חום...ואח"כ גם התחילה עם דלקות אזניים. ומאז הבטחתי שאני מניקה הכי הרבה שאפשר ולא מפסיקה הנקה בתחילת החורף. וב"ה- לא את כולם הצלחתי להניק עד גיל שנתיים. שתי בנות החליטו על דעת עצמן להפסיק לינוק בגיל שנה ו3 ושנה ו5. אבל את כל השאר הנקתי עד שנתייפ, לפעמים כמעט שלוש

יונקת ב"ה ובכל זאת הייתה בחצי שנה האחרונה יותר בבית מאשר במסגרת.. 🙈

לדעתע לא עברו שבועיים שבהם לא פיתחה משהו והייתה לפחות יום אחד בבית

אבל ב"ה.. שתמשיך לגדול בשמחה ונחת ולינוק כל עוד יש לאמא שלה כח להניק

התינוק שינק יותר מהאחרים (כמעט בלעדית) יצא הכי שמנמן והכי חולה

אני מניחה שיש בזה משהו, ובכללי אני מאוד בעד הנקה אין ספק שזה המזון הכי בריא לתינוק

אבל גם בגדולים ובמבוגרים- קשה לי לומר שאני רואה שאלה שניזונים יותר בריא הם גם פחות חולים בפועל. אני כן משתדלת לאכול בריא ובטוחה שבאיזה שהוא מקום זה גם טוב לבריאות אבל לא דווקא במובן של טווח קצר ונראה לעין

(כמובן שבמקרי קיצון של אכילת זבל וכמויות ענק גם הבעיות הבריאותיות מגיעות די מהר )

ולכן גם בנושא הנקה כמו בנושא אוכל בריא בהמשך החיים- בעיני זה חשוב אבל לא הכי חשוב. ההשקעה בזה צריכה להיות מאוזנת ומחוברת לכוחות ויכולות שלנו (זה לא דווקא בתגובה אליך בכללי לשרשורפלצת הזה...)

ברור שכל דבר כזה הוא צריך להיות מאוזן ובגבולות היכולת של כל אחת וכל משפחה. 

בלהפוך את השאלה של הפותחת לדיון מחקרי

מה את מנסה לטעון?

שהנקה היא לא המזון הטוב ביותר לתינוק?

זה מגובה בכל כך הרבה מחקרים, וכתוב על כל חבילת תמל, אז קצת מגוכך להתווכח על זה

הנקה עדיפה לאם ולתינוק ,

אבל יש המון שיקולים שיכולים להפוך את היתרונות של ההנקה לחסרון של ערך גבוה יותר עבור האם, המשפחה והתינוק עצמו

לכן זה כמובן לא ערך אבסלוטי אלא מאוד אישי

בדור שיש בו משהו מופלא, כל הידע בכף היד, מה שנותן לי את היכולת לבדוק דברים שהם בגדר קונצנזוס.

מהבדיקה שלי, הנקה לא בהכרח עדיפה לאם ולתינוק.

הבאתי מחקר, עדכני, שנעשה בישראל, כתוב בצורה הכי מפורטת שאפשר לכתוב, מחקר שנעשה לצורך חיזוק ההנקה, אבל העלאה בחכתו עובדה שבדר״כ מוחבאת:

כמעט 80% מאמהות שהוסיפו תמ״ל עשו זאת מסיבת משקל/ חוסר בחלב

שליש מהאמהות הוסיפו תמ״ל

כלומר כמות לא מבוטלת של אמהות ותינוקות נוכחו לדעת שההנקה לא מספיקה עבור תינוקן.

התופעה הזו מושתקת תחת המנטרה ׳הנקה הכי טובה׳

זו המטרה, להביא את המידע, למי שרוצה לקרוא מידע מדויק יותר.

גם לגבי החסרונות האישיים של הנקה, יש לי הרבה מה לומר, אבל זה נושא לדיון שונה לגמרי.

את מנסה להציג *גישה* שפחות נשמעת, וכמו שכתבתי איפשהו אני מבינה את המטרה ואפילו חושבת שהיא חשובה. פשוט זה לא עוזר למטרה שאת מביאה נתונים שלא תומכים בה. 

׳מידע חדש מושתק׳

ל

׳גישה* שפחות נשמעת׳

דיון על הניסוח שלי לעומת ניסוח רצוי בעיניך, פחות מענין אותי.

או מחקרים חדשים או לא ידועים, זה עלול לערער את העובדה הפשוטה, שלפי הידע היום, מבחינה בריאותית הנקה עדיפה לאם ולתינוק.

את אומרת שאת מביאה נתונים שסותרים את הידע הזה, אבל הנתונים שאת מביאה לא סותרים את זה. בעיני זה יוצר רושם מוטעה, ולכן בעיני חשוב לדייק.

אתן לך דוגמא:

ידוע שעישון מזיק מאוד בריאותית.

יחד עם זה, ייתכן ויש אנשים שעדיף להם לעשן מאשר אופציות שליליות יותר ( לדוגמא מכירה אדם שיש לו מחלת קרוהן, שטוען שעישון מאוד עוזר לו לכאב ולתסמינים. בלי זה חייו אינם חיים. או אנשים שנגמלו מסמים. או אנשים שבלי זה ידרדרו למצב נפשי קשה).

אם מישהו יכתוב: במצבים מסוימים, עישון עדיף על חוסר עישון, אין לי מה להתווכח עם זה.

אם מישהו יכתוב: גיליתי מידע חדש ומושתק, ולפיו עישון שווה ערך לחוסר עישון, כי לכל אחד מהמצבים יתרונות וחסרונות שונים - זה גם לא מדויק וגם מזיק.

אם היית אומרת, לתמ"ל יש יתרונות מסוימים שאין להנקה, ובמצבים מסוימים הוא עדיף על הנקה, זה מדויק ונכון, ובעיני זו גישה בריאה וחשובה שלוקחת בחשבון את הצרכים של התינוק, האם וגם כל המשפחה.

במקום זה את אומרת: המידע (החד משמעי, אגב) ולפיו הנקה עדיפה בריאותית לאם ולתינוק הוא לא נכון, לא מדויק, אין הבדל במשקלים ואין הבדל במחלות וכו' וכו'( שוב, כל מיני נתונים חד משמעיים ), יש מידע מושתק ולא ידוע ולפיו תמ"ל שווה ערך להנקה - זה בעיני לא מדויק, ומפריע לדיון ענייני.

תמ"ל זו אפשרות נהדרת, וגדלים עליו ילדים בריאים מוכשרים ונהדרים, ובמצבים מסוימים הוא יהיה עדיף על הנקה.

וכל זה לא סותר את העובדה שבאופן כללי, ובמידת האפשר, הנקה זו האופציה העדיפה מבחינה בריאותית, לאם ולתינוק.

אם הדיון על ניסוחים לא מעניין אותך, כמובן זכותך, לא יכולה להחליט עבורך על מה מעניין אותך להתדיין ולהגיב 😊

לא העלו בדעתם להסיק ממנו.

המחקר בודק מה אימהות חושבות לגבי הזנת התינוק שלהן, נתון חשוב מאוד כשמגבשים מדיניות של שיח עם הציבור.

הוא לא בודק מה ההשפעה של תזונת התינוק על משקל התינוק. אם זו היתה המטרה, המתודולוגיה היתה שונה לגמרי - לא היו מתשאלים אימהות, אלא מבצעים בדיקות אובייקטיביות.

תקראי את מטרות הסקר - כולן קשורות לאופן שבו אימהות מתנהלות בפועל.

אין שום מטרה לבדוק אובייקטיבית מה השפעת התזונה על בריאות התינוק, כי זה לא הנושא, ואופן ביצוע המחקר לא מתאים למטרה הזו.

גם בתוצאות - אין אף טבלה שמראה את הקשר בין תזונת התינוק לבין המשקל שלו.

מראים רק את הקשר בין תזונת התינוק לבין המחשבות של האמא לגבי משקל התינוק.

אלה נתונים שונים, שלא בהכרח חופפים אחד לשני.

הידע היום זמין, וזה נפלא, אבל חשוב לצרוך אותו בזהירות ולדעת איך לנתח את הנתונים שזמינים לנו. 

כנראה גם לגבי אמינות מחשבות של אמהות

שהן מדידות אובייקטיביות.

אם לא פספסתי משהו, הם לא בדקו קורלציה בין שיטת ההזנה לבין המשקל.

החוקרים בדקו:

א. עמדות סובייקטיביות של אימהות לגבי הזנת תינוקות.

ב. נתונים אובייקטיביים של משקל תינוקות.

כדי לבדוק את א' הם הסתמכו על תשאול של אימהות. לא ראיתי שהם השוו בין התשובות של האימהות לבין נתונים אובייקטיביים. אם אמא אמרה שהיא הפסיקה הנקה בגלל משקל נמוך של הילד, לא בדקו אם המשקל באמת נמוך מדי או שזו רק תחושה שלה.

כדי לבדוק את ב' הם הסתמכו על נתוני טיפת חלב, ולא על השאלונים לאימהות.

׳אם אמא אמרה שהיא הפסיקה הנקה בגלל משקל נמוך של הילד, לא בדקו אם המשקל באמת נמוך מדי או שזו רק תחושה שלה׳

בשביל זה יש מחקרים אחרים.

המטרה המרכזית של הסקר היא לבדוק את מצב ההזנה בשטח, ואת העמדה של אימהות לגבי הזנת התינוק. לא ניסו לקבל פה החלטה לגבי סוג ההזנה הרצוי, זה פשוט לא העניין.

בדיוק כמו שסקר של בחירות לא בודק מי המנהיג הכי טוב למדינה אלא מי המנהיג שרוב הציבור רוצה, כך גם כאן - הסקר לא בודק איזו תזונה עדיפה אובייקטיבית, אלא איזו תזונה אימהות מעדיפות בפועל.

השאלה האובייקטיבית חשובה מאוד, והיא נחקרה לא מעט, פשוט לא ספציפית בסקר הזה.

אם מעניינים אותך נתונים אובייקטיביים, חפשי מחקרים שזו המטרה שלהם. לא סקר שבודק דברים אחרים. 

עד אז אפשר לקבל בעקיפין תמונה על המצב בשטח מנתונים סובייקטיביים של האמהות.

אני מאמינה שאם הנקה היתה הכי טובה גם לאם וגם לתינוק, זה היה ניכר בשטח, בינתיים השטח אומר אחרת למרות שטיפת המוח המשמעותית שעושים.

ואגב, אם תינוק מקבל תמ"ל כי אמא שלו מרגישה שאין לה מספיק חלב- זה בדיוק מגיע מחוסר הבנה וחוסר בטחון של האם. מעטות מאוד מאוד האמהות שבאמת אין להן מספיק חלב. (מכירה שתיים כאלה). הרוב- לא יודעות לזהות קפיצת גדילה, למשל, או מעדיפות את הוודאות שיש בתחושה שהן יודעות כמה בדיוק התינוק אכל. 

וחוצמזה, אני בטוחה שאם ככה ה' ברא אותנו- אז כנראה שככה, לרוב, זה הכי טוב לנו.

אם הכי טוב היה תמ"ל אז ה' היה בורא תמ"ל אי אז...

כלומר רוב האמהות לא מניקות מלא בגיל 3 חודשים.

ה׳ ברא אותנו גם בלי מניעה מיד אחרי לידה, למרות שזה לא ממש מומלץ, לפחות לחלק מהנשים.

הוא גם ברא ילדים חולים ופגועים. הטיעון הזה לא ממש טוב.

הנקה מלאה מונעת היריון בשלושה חודשים הראשונים ביעילות של 98%.

היעילות הולכת יד ביד עם תדירות ההנקות ככה שכל התערבות בהנקה (הנקה לפי שעון, הוספת תמ"ל, שאיבות במקום הנקה) פוגעת ביעילות.

הקב"ה בהחלט ברא את האשה כשהיא לא פוריה כשהיא אחרי לידה עם תינוק קטן. אורח החיים המערבי פוגע במנגנון המופלא הזה ומצריך התערבויות אחרות כדי למנוע היריון.

כל מה שקשור לפוריות- גם אצל גברים (אחוז הולך וגדל של ספירת זרע נמוכה) וגם אצל נשים (הרבה יותר נצרכות טיפולים, ןבהקשר שלנו- ההנקה לא מונעת הריון לטווח רחוק).

יש נשים שבהחלט ההנקה כן מןנעת להן הריון, גם כשהן מניקות פעם ביום במשך שנתיים. אבל הן מיעוט.

ואם ההנקה היום לא פועלת כמניעה אז זה בגלל שאורח החיים, והתזונה וכו' השפיעו על זה, וזה די רחוק מ"איך שה' ברא אותנו". 

לגבי ילדים חולים ופגועים- אני לא מבינה מה הקשר...

אני מדברת על מנגנון הזנה לתינוק שקיים אצלינו, כמו שהוא קיים אצל כל היונקים..וכמו שהג'ירפות מניקות את גוריהן וכמו שהדולפינה מניקה את גוריה אז כך גם אנחנו, כי זה טבע העולם שה' ברא. לא שאני משווה אותנו לחיות...אבל אנחנו חלק מעולם שלם שנברא בצורה שלמה. 

עומד בניגוד למדע היום, המבוסס על מחקר.

אם היה כל כך קל 'פשוט לראות' לא היה צורך בכל העסק המסובך של מדע, מחקר וסטטיסטיקה.

לך יש את האנדקוטות שלך, לי יש אנקדוטות אחרות.

את מדברת מתוך 'פוזיציה' של מי שהעדיפה תמ"ל וסבלה מהטפות מוסר בעד הנקה,

אני אישית חוויתי בעצמי, כמניקה, ומכירה עוד שחוו, עידוד לתת תמ"ל משלל סיבות.

( בעצם הדבר היחיד שעקבי בגידול ילדים זה שאם תעשי משהו אחד מיד יקפצו כל אלה שמאמינים בגישה הפוכה בדיוק ויטיפו לך על כך.

ונקודה אחרונה, הטענה 'מטרת המחקר מסומנת מראש' או 'לאף אחד אין עניין לחקור את יתרונות התמ"ל' מתאימה למתנגדי חיסונים וכדו', כי באמת הרווחים הכלכליים מ*לא לחסן * קטנים הרבה יותר מהרווחים שמרוויחות חברות התרופות על חיסונים.

אבל לגבי תמ"ל זו פשוט טענה תמוהה מאוד, הרי תמ"ל זה עסק רווחי ביותר, ברור שהחברות המייצרות תמ"ל ישמחו מאוד לממן ולפרסם מחקרים העוסקים ביתרונות התמ"ל... 

לפני כמה דורות באמת ניסו לטעון שתמ"ל יותר בריא מהנקה. סבתא שלי עמדה כנגד הזרם והניקה, למרות שכל הסביבה שלה חשבה שזה הזוי ובניגוד להמלצות הרופאים.

איך טענו את זה אז? אני באמת לא יודעת. אבל ידוע שמאז המדע הרבה יותר בודק את עצמו ויש הרבה יותר ביקורת על מחקרים.

וההשלכות של אותו דור ששכנעו את כולם לתת תמ"ל במקום להניק משפיעות עד היום...

לגבי חברות התמ״ל, הן לא באמת יכולות לעשות מחקר נגד הנקה (מבחינה אתית ) ולא יכולות לגשת לנתונים הנמצאים אצל משרד הבריאות.

איך אפשר להסיק מהעובדה שכך וכך נשים בוחרות לתת תמ"ל האם זה עדיף או לא?

בדקתי עכשיו בגוגל. רק 30% מהישראלים עושים פעילות גופנית בצורה קבועה. יש מידע שבדק את זה, באמת. והשאר לא עושים. לכן, אני מסיקה שניכר מהשטח שיותר עדיף לא לעשות פעילות גופנית.

זה נשמע לך הגיוני? 

שהתמ״ל התווסף בגלל חוסר בחלב, כלומר יש בעיה עם ההנקה עצמה. בספורט אין בעיה, יש עצלנות או קושי להתמיד או תעדוף פעולות אחרות.

והבדל נוסף הוא שטיפת המוח שנעשית בהנקה ולא נעשית בספורט, הרי לא כתוב בשום מעלית, ׳עליה במדרגות עדיפה על עליה במעלית׳

אם היו עושים מעט מזה בספורט, כמות האנשים אולי היתה גדלה.

הספורט הוא פחות בריא, כי כשהיא עושה ספורט אז אחר כך כל השרירים שלה תפוסים, אז היינו עונות לה שיש פה בעיה בהבנה של איך ספורט עובד, ואולי היא צריכה ללמוד לעשות מתיחות אחרי שהיא עושה ספורט, והיא גם צריכה להבין שיש תופעות לוואי מסוימות לספורט, שאולי באותו רגע זה לא הכי נוח, אבל לטווח הארוך זה כן שווה את זה.

אבל לא נשתכנע מעצם הטענה שלה, שבגלל שהספורט גורם לה לכאבים כנראה שהוא פחות בריא.

וגם אם יעשו סקר שיכלה ש60% מהנשים שניסו לעשות ספורט הפסיקו בגלל שזה גרם להן לכאבים ולשרירים תפוסים - עדיין זה לא ישנה את המציאות שספורט בריא.

ולכן יש הרבה מאוד הקפדה במעקב אחרי גדילה של תינוקות, ואחרי העליה שלהם במשקל.

ואני דווקא מרגישה שמרוב שהחשש הזה נמצא במודעות גבוהה מאוד גם אצל הנשים המיניקות וגם אצל גופי הבריאות, אז ברגע שיש חשד שהתינוק קצת רעב מיד נותנים תמ"ל (כמו שבסקר שבאמת רואים שהרבה נשים נותנות תמ"ל בגלל שהן חוששות שהתינוק רעב). וזה עצמו יוצר את המציאות של מחסור בחלב בהמשך.

אני לא מתווכחת עם זה שיש נשים שבאמת אין להן מספיק חלב (כתבתי פה כבר שיש לי כמה חברות טובות שזה הסיפור שלהן). ואני לגמרי מסכימה שצריך להיות עם יד על הדופק ואם באמת רואים שאין מספיק חלב אז בוודאי שנכון לתת תחליפים.

אבל זה לא כאילו שכל התינוקות שקיבלו תמ"ל סבלו מרעב תקופה ארוכה עד שנתנו להם תמ"ל. ברוב המקרים מדובר על מקרה אחד שבו האמא הניקה הרבה זמן והרגישה שהתינוק נשאר רעב וכדי שהוא לא יישאר רעב היא נתנה תמ"ל (האם זה באמת היה נצרך או שלא, זה כבר נתון לדיון, וכמובן שונה בין מקרים שונים).

מקרים שבאמת מגיעים למיון בגלל תינוק שלא הצליח לינוק כמו שצריך אולי קורים אבל נדירים הרבה יותר. המספרים שמובאים בסקר שהבאת הם לא של המקרים האלו.

אבל אני שומעת המון סיפורים כמו שתיארתי.

ועל סיפורים של הגעה למיון שמעתי רק פעם אחת פה בפורום, ועל הסיפור של החברה שלך שהזכרת.

ולמעשה, אני מעריכה שאם זה היה סיפור שחוזר על עצמו והיו מקבלים במיון לעתים קרובות תינוקות מיובשים כי לאמא חסר חלב, כבר היו עושים עם זה משהו.

בכל מקרה, מה שבטוח אני יכולה להגיד זה שאין שום וודאות מהסקר שהתינוקות שקיבלו תמ"ל בגלל שהאמא חשבה שחסר לה חלב, באמת הספיקו לסבול מרעב.

כל עוד ימשיכו לפמפם שהנקה הכי טובה ואין כמעט כזה דבר חוסר בחלב (כמו פה), אמהות (ולעיתים תינוקות) ימשיכו לעבור יסורים בדרך לתמ״ל ללא סיבה. מקווה שהועלתי לכמה נשים שאולי התעודדו ואולי לא ייסרו את עצמן.

מי החליט שעדיף שהתינוק לא יהיה רעב אפילו לא לרגע, מאשר יתרונות שיש להנקה( שאת מכחישה, אז עבורך אולי באמת אין התלבטות... )

ההנקה אכן בנויה על זה שהתינוק ירגיש רעב.

ואז 'יפתור' לעצמו את הבעיה על ידי יניקה.

ואם הוא ממשיך להיות רעב, הוא צריך להמשיך לינוק.

ככה זה בנוי, מה לעשות... 

אופציה מצוינת, ושבהחלט עדיפה לפעמים.

איפה כתבו שאשה שנותנת תמ"ל אמורה לייסר את עצמה?

בין היחידות שמאוד מאוד החלטיות כאן לאיזשהו צד זו את, שלא מוכנה לקבל את העובדה שלהנקה יש יתרונות בריאותיים

עם הפסקה שכתבת בסוף, נראה לי שכבר לא תצליחי להבין אותי, כי מיציתי מלהסביר.

לא טוב בגלל כמות האנשים שמבצעים אותו?

באותה מידה אי אפשר להוכיח שההנקה טובה או לא מהסקר שהבאת. זה הכל.

את מנסה לטעון שהסקר הזה מוכיח שתמ"ל שווה ערך/עדיף  מהנקה. אני מראה לך שהסקר הזה לא מוכיח את זה. זה הכל.

שמניקה או לא.

זה כמות האמהות שחושבות שהתינוק שלהם רעב.

האם כמות האנשים שלא עושים ספורט משקפת כמה אנשים חושבים שהספורט מזיק להם?

בכל התגובות התייחסתי ליתרונות וחסרונות, ואם לא ברור אז אני ארשום,  ברור שהנקה היא המקור ותמ״ל הוא החיקוי, אבל חיקוי טוב שמצליח להביא תוצאות כמו המקור, והמקור לעיתים בעייתי, לכן צריכים להיות ערניים ליתרונות וחסרונות.

ההנקה בנויה כך שיש מידי פעם חוסר בחלב. ובמקום להרגע ולהניק ואחרי יומיים זה עובר- אמהות לא יודעות את זה , נותנות תמ"ל וכך יוצרות במו ידיהן, שלא במודע, את בעית חוסר החלב. 

בדיוק כמו המחקרים שבודקים הנקה.

הן אולי לא יכולות לעודד נתינת תמ"ל, אבל גם במחקרים אחרים על תזונת תינוקות, לא עושים ניסוי מבוקר עם הקצאה רנדומלית לקבוצות.

מה שיש זה בעיקר סטטיסטיקות שמשוות תינוקות שניזונו מהנקה לתינוקות שניזונו מתמ"ל. ובאמת יש לזה מגבלות. אבל סקרים כאלה כמובן שחברות תמ"ל יכולות לממן ולעשות. 

הדרך היא לעקוב אחרי כמות גדולה של תינוקות, חלקם יונקים וחלקם מקבלים תמ"ל, ולהשוות את הנתונים של שתי הקבוצות.

ואכן, עשו אלפי מחקרים כאלה, והתוצאות שלהם הראו שסטטיסטית תינוקות יונקים בריאים יותר והמשקל שלהם תקין, ואילו תינוקות שניזונים מתמ"ל - סטטיסטית נוטים יותר לחלות, ונוטים יותר למשקל יתר.

אפשר להסתמך על נתונים אובייקטיביים שנחקרו שוב ושוב, ואפשר להסתמך על תחושת בטן של אימהות.

אני יודעת מה משכנע אותי יותר.

כמובן, יש מקרים שבהם נכון להשתמש בתמ"ל, משלל סיבות.

לפעמים בגלל הנתונים האישיים של אמא מסוימת ותינוק מסוים, תמ"ל יהיה בריא יותר.

לפעמים הנקה תהיה בריאה יותר, ועדיין, משיקולים שונים (נפשיים, כלכליים וכו') יהיה נכון יותר לתת תמ"ל.

תמ"ל הוא לא רעל, חלילה. זה מזון מותאם לתינוקות, ולגיטימי לגמרי להשתמש בו.

גם במשפחות הכי הכי בריאות שאני מכירה אוכלים גם מאכלים פחות בריאים, ככה אנשים נורמליים מתנהלים, וזה בסדר גמור.  

רק חשוב לדעת את העובדות:

אני לא אגיד "לחם מקמח לבן בריא יותר מלחם מקמח מלא", אלא "לחם מקמח מלא בריא יותר, ומסיבות שונות אני בוחרת בכל זאת לאכול קמח לבן".

באופן דומה, אי אפשר לומר: "באופן כללי תמ"ל בריא יותר מהנקה", כי זה פשוט לא נכון. אפשר לומר: "באופן כללי הנקה בריאה יותר, אבל ספציפית לתינוק שלי בריא יותר תמ"ל", או: "הנקה בריאה יותר, אבל משיקולים שונים החלטתי בכל זאת לתת תמ"ל."

גם אחרי שנתוני הסקר עמדו מול העיניים של החוקרים, הם ממשיכים להחזיק בעמדה שהנקה חשובה לבריאות ועדיפה על פני תמ"ל.

כלומר, בעיניהם הנתונים שהם אספו לא מעידים שתמ"ל עדיף על פני הנקה.

ברור שלא ידגישו ממצאים הסותרים את מטרת העל.

אבל אם 92% מהתינוקות ינקו ולפני גיל 3 חודשים המגמה מתהפכת ו60% כבר מקבלים תמ״ל מהסיבות של משקל/ חוסר בחלב (80%)

יש פה אמירה של האמהות בשטח שההנקה לא מספיקה.

אגב, שם הסיבה השולטת היא רצון של האמא לנוח (במקום השני - תחושה של האמא שחסר חלב).

הפרשנות שלי, שאפשר בהחלט לחלוק עליה, היא שלרוב נשים לא חשוב מלכתחילה להניק הנקה מלאה. כשמישהי מלכתחילה לא ממש בעניין של הנקה, כל ספק קטן יערער אותה.

התינוק לא רגוע? בטח ההנקה לא מספיקה.

הגודש הפסיק? בטח אין מספיק חלב.

החמות אומרת שהתינוק נראה קצת קטן? בטח צריך לתת לו תמ"ל.

אם לנשים היה יותר ידע ויותר ביטחון בהנקה, אני משערת שהיינו רואים תוצאות אחרות לגמרי של הסקר.

ושוב, אני לא טוענת שזו מסקנה הכרחית מהסקר.

זו הפרשנות שלי, ובעיניי היא מסבירה את הפער בין התחושה הסובייקטיבית של אימהות לבין הנתונים האובייקטיביים. 

כל אחת נותנת פרשנות לפי נטית ליבה, אבל חשוב להזהר עם פרשנויות כשמדובר ברעב (אפשרי) של תינוק.

מבחינת העברת נוגדנים וכו'?

לצערי היו לי בעיות ההנקה... והשתדלתי לשאוב לילדים... בילד הראשון אפילו שאבתי לו שאיבה בלעדית 5 חודשים...

שלך.

יש טיפה הבדל כי יש נוגדנים שעוברים דרך הפטמה ועצם המציצה של החזה . .

אבל לא באופן משמעותי

וזה אכן היה מטורף....

אבל כנראה זה באמת שווה את זה

אני גם שואבת בלעדית לתינוק בן 7.5 חודשים

וקרה לי עוד פעם אחת עם ילד אחר ששאבתי 4 חודשים

הנקה ישירה היא עדיפה כי הגוף מייצר נוגדנים סךציפיים למה שהתינוק חשוף אליו

אבל זה זניח כי ממילא את והוא באותה סביבה וחשופים לאותם נגיפים ולכן הנוגדנים שלך רלוונטיים גם אליו

זוכרת את מה שכתבת בשירשורים קודמים שלך לגבי עניין ההנקה והדלקות... לצערי ולצערך כנראה באמת יש לנו במשותף בנושא הזה(אני זוכרת נכון שיש לך גם דלקות וסתימות בתדירות גבוהה?)

כל פעם יש לי תקווה שבפעם הבאה יהיה יותר בקלות בעז"ה בנושא הזה(למרות ששאלתי כירורגית שד והיא אמרה שככל הנראה יהיה מורכב בנושא גם בפעם הבאה כי אחרי הרבה דלקות, השד כבר עם איזשהו מיבניות שזה כבר חוזר על עצמו.אבל מקווה שאני אופתע לטובה בעז"ה)

הדלקות חלפו

אני לא יודעת אם זו הסיבה היחידה

אבל כנראה היתה גורם מרכזי

ובלי קשר, כן יש לי נטיה לדלקות

כמי גם נטיה לייצור יתר של חלב

(אליה וקוץ בה...)

מוזמנת לפרטי בכיף

צברתי המון המון ניסיון וידע בנושא...

והלוואי ותהיה לך חווויה טובה בפעם הבאה בעז"ה!!!

מרגש שזוכרים

משאבה מעולה מתאימה גם לשבת

המרובעת, היקרה לא העגולה דרך קופח

הדגם היקר יש שני מנועים והיא ברמת משאבות בית חולים

אולי בלידה הבאה אשקול את זה

תודה שענית

כי כשהילד חולה הבלוטות שעל הפטמה קולטות את זה מהרוק ומייצרות נוגדנים בהתאם. ובשאיבה אין את זה.

עדיין עדיף כמובן על פני תמל.

אני חושבת שהדיון הוא אחר לגמרי.

לא למה תמ''ל טוב מבחינה רפואית ובריאותית

אלא למה תמ''ל טוב לנשים למשל שלא מסתדרות עם ההנקה ובמקום להיכנס לדיכאון הן נותנות לילד את זה והילד מקבל אמא שמחה.

או נשים שבחרו לא להניק מכל מני סיבות וזה נתן להן כוחות

ברור שאם ההנקה לא עושה טוב לאישה מבחינה נפשית אז זה לא שווה את זה והילד צריך אמא עם כוחות וחיוך על הפנים. זה גם משפיע על ההתפתחות של הילד.. 

גם אם כתבו דברים שיש לך מה לענות להם - את לא חייבת לענות אם את מרגישה שזה כבר לא נעים לך להשתתף בדיון הזה.

אין פה מטרה לשכנע באמת אחת. גם אם את משוכנעת שמה שאת אומרת הוא האמת, אין פה מטרה להגיע למצב שכל המשתתפות בשרשור יסכימו שזו האמת (כמו שגם במציאות אנחנו לא ננסה ללכת ולשכנע את כל העולם במה שאנחנו מאמינות בו, ולא נרפה עד שכולם יקבלו את דעתנו).

לכל אחת מותר לשתף בדעה שלה. לכל אחת מותר לענות. וכך אחת שקוראת את השרשור תבחר להקשיב למה שמדבר אליה ונכון עבורה.

זה דיון על נושא רגיש שנוגע להרבה נשים במקום אישי. שימו לב לשמור על עצמכן, אם הדיון לא מתאים לכן, תשאירו אותו לאחרות...

אני לא רומזת פה שום דבר לאף אחת ספציפית.

כתבתי את הדברים כי קודם כל אלו דברים שאני צריכה להזכיר לעצמי כשאני נכנסת לדיון כזה.

לפעמים כשמנסים לשכנע במשהו שאנחנו מאמינים בו, יש לנו נטייה להמשיך ולדון ולא לוותר עד שהצד השני משוכנע. אבל לא תמיד זה יקרה, כמו שגם בעולם האמיתי אני לא אנסה להביא למצב שכל הסובבים אותי יאמינו בכל הדעות שאני מאמינה בהן, גם אם אני משוכנעת שזו האמת.

אז כמו שאני מזכירה לעצמי, שאני יכולה לכתוב את מה שאני מאמינה בו, אבל כשאני מרגישה שזה כבר לא מתאים לי אז אני יכולה להניח לזה, אז רציתי להזכיר את זה גם לאחרות שמשתתפות בשרשור.

כי דווקא בשרשור מהסוג הזה יותר קל לשכוח את זה ולהתעקש בניסיון לשכנע גם כשזה כבר מעצבן אותי ולא מתאים לי.

כמובן שכל אחת שרוצה להמשיך ולכתוב - מוזמנת בשמחה. בשביל זה יש פורום... רק תהיו קשובות לעצמכן.

כמו בכל נושא יש פה עניין של יתרונות מול חסרונות.

הבעייה היא כאשר נצמדים לדעה אחת בצורה קיצונית ומתעלמים מהדעה השנייה.

יש יתרונות וחסרונות כלליים, ויש יתרונות וחסרונות תלויי אישה, תינוק, גיל התינוק, הרכב משפחתי.

וההשוואה מפליאה אותי.

בחיי

כי יש גם יתרונות וחסרונות לגדילה במשפחה ביולוגית מול משפחה מאמצת,

להתפתחות עובר ברחם מול אינקובטור ועוד.

לפעמים אין ברירה ומכל מיני סיבות אי אפשר להשתמש בדבר האידיאלי שהטבע (הקב"ה) נתן לנו. אבל מכאן ועד להציג את שתי האפשרויות כשוות ערך מלכתחילה?

הרחקתן לכת.

כשתינוק נולד טרם זמנו ושמים אותו באינקובטור, הוא עלול לפתח בעיות בריאותיות והתפתחויות.

התמ״ל אמנם מלאכותי, אבל התוצאות שלו דומות מאד למקור, לכן הוא יכול להיות תחליף מצוין.

להרגשתי האישית - הנקה היא מזון בריאות עם יחסי ציבור יוצאים מן הכלל ולא פרופורציונאליים.
 

אמנם לא בדקתי מחקרית, אך נראה לי שהרבה יסכימו איתי שהפער הבריאותי בין קמח לבן למלא למשל ככל הנראה הרבה יותר משמעותי מהפער בין תמ"ל להנקה.

אבל לפחות ממה שאני רואה סביבי - רוב האימהות שמניקות בחירוף נפש, כשהתינוק מתחיל לאכול לחם - נותנות לו מקמח לבן...

שלא לדבר על מוצרים גרועים יותר.

אז נכון, יש יתרונות בריאותיים, בפירוש. ויש גם חסרונות.

גם לא לכל האימהות ההנקה הולכת בקלות, שזה גם שיקול. אם ההנקה באמת קשה מדי -  גם לתינוק עדיף אימא רגועה ושמחה, כך למדתי על בשרי.

יש גם תינוקות שפחות נכון להם בריאותית תמ"ל - אם מסיבות של משקל, רגישות לחלב שלא  נפתרת בשינוי תזונה של האם, ריפלוקס...

לדעתי, הוציאו את ההנקה לחלוטין מכל פרופורציה הגיונית. ומה שחוויתי בבית חולים/טיפת חלב/סתם בחברה - מכבש לחצים לא קל, ושטיפת מוח שמעולם לא חוויתי אחר כך בתזונה של הילדים עם מוצקים.

יש הבדל גדול בין אוכל שאולי פחות טוב לילד לבין ההנקה.

יש תוספים שאם התינוק לא יונק הוא לא יקבל אותם.

אני מרגישה דווקא לאחרונה אוזלת יד בעניין ההנקה כי נשים לא מבינות כל כך את המשמעות של ההנקה ומה זה תורם לתינוק.

בסופו של דבר, הרי הבריאות - להבנתי לפחות - היא מטרת העל...

ושוב - אין ספק, שבמרבית המקרים ההנקה היא באמת הדבר הטוב ביותר לתינוק.

אבל לא תמיד, וגם כשכן - הפער הבריאותי לעומת פערים בריאותיים אחרים שנובעים מתזונת ילדים - די תמוה בעיני ביחס לקמפיין ולדחיפה שעושים לזה, לפחות לאור מה שחוויתי.

לא יודעת אם נשים מבינות את המשמעות של ההנקה, כן חוויתי לחץ סביבתי מטורף - הן ממסדי והן חברתי - להניק.

(שאגב, לטעמי - לחלוטין עבר גבולות. זה לא ענין של אף ממונה מטעם עצמו ללחוץ עלי להניק וזה גם חוסר אחריות מטורף - הרי אין לבן משפחה/חברה/שכנה כל יכולת לדעת מדוע אינני מניקה...
וכן, יש בהחלט מקרים בהם הנקה מזיקה לתינוק, או אפילו מסוכנת לו.)

הנקה היא לא רק תזונה

היא גם נחמה וויסות וקרבה רגשית ופיזית לאם

היא טובה גם עבור האם מהמון סיבות

ואני כותבת בצער כי לא הצלחתי להניק ואני מאכילה מבקבוק

שמחה בסופו של דבר יש לי תינוק בריא וזה הכי חשוב, אבל לא מייפה את המציאות, זה חסרון. 

שאת אמא מעולה, ואל תהיי עם רגשות אשמה.

את צודקת בהכל, אבל את יכולה לתת לילד שלך המון מכל אלו אם תאכילי אותו עור לעור, תדברי ותשירי לו תוך כדי. תסתכלי אליו באהבה ותצרי קשר עין.

יש אמהות שמניקות עם פל' ביד.. הנקה היא קסומה, אבל את אמא נהדרת גם בלי להניק! ויהיה לכם קשר מדהים. מנסיון.

אל תתני מקום לרגשות אשמה, תזכרי שאת עשית החלטה מתוך שיקול דעת והילד שלך נולד דווקא לך בסיטואציה הספציפית הזו. יש השגחה בעולם

זה מה ששומר על השפיות שלי בהנקות הארוכות שלא נגמרות

זה לא דבר רע. בבקשה בלי שיפוטיות

ברור שיש ערך בקרבה לתינוק ויחס.

זה ממש לא אומר עכשיו שכל זמן ההנקה את צריכה להיות מרוכזת בו, לא בטוחה שבכלל אכפת לו הוא עסוק בלאכול.

אני תמיד הנקתי עם ספר או פלאפון, בכלל לא רואה שום אידאל שלא לעשות את זה. הרבה יותר אפקטיבי לשנינו שאפנה לו זמן שבו הוא לא אוכל אלא מרוכז בי חזרה

את היחס לתינוק תתני מתי שמתאים לכם, כמה שמתאים ואיך

גדול בהרבה מאשר בין סוגי קמחים שונים...

אני מופתעת מההשואה

יש להנקה המון יתרונות רגישים.

ובעיני זה יותר חשוב מהיתרונות הבריאותיים.

את יכולה לשאול כל פסיכולוג התפתחותי, יש חשיבות מאוד גדולה למגע עור לעור עם התינוק. מי שבאמת מאכילה במגע כזה לא בטוחה שמבחינה רגשית יש הבדל אבל זה משהו שמאוד קשה לתחזק.  ולא רק זה. גם הקרבה לפנים של האמא.

ובסוף ה ברא לנו גם מופלא, הרי ברור שעדיף ללדת רגיל ולא בקיסרי וברור שעדיף להיכנס להריון טבעי מהפרייה (למרות שיש יתרונות לדברים האחרים) לדעתי ברוב המקרים הטבע עדיף.. 

גם אני עברתי את זה. ובכלל לא להניק היום בחברה זה ממש כתם של אמא מזניחה בערך. (זכורה לי הערה ממש ממש בוטה דרך חלון של הרכב אחרי שרק חזרתי מהלידה מאשה זרה שהציצה וכבר הסתכלה עלי בזעזוע ואמרה 'כבר מטרנה??'

היא ממש שברה אותי לרסיסים. לא יכולתי להניק רפואית)

ומצד שני, אני מניקה מאז הרבה ב"ה, ואני חושבת שכל עוד נעשה שיקול דעת וההחלטה התקבלה באופן מושכל- כל החלטה שלא תהיה היא לגיטימית ואף החלטה לא הרת גורל.

יש ילדים בריאים, מפותחים, שמחים, חכמים ונבונים שקיבלו רק תמ"ל. ויש להם קשר נהדר עם האמא שלהם.

מצד שני, זה נכון שיש אובייקטיבית המון יתרונות להנקה. אלא שאמא מניקה עצבנית, שחוקה, שבורה פיזית ומנטלית זה בטח לא מציאה גדולה.

ובגלל שהנקה ככ ככ דורשת וטוטאלית, לא קשה להגיע למקום של אםיסת כוחות. ולכן באמת כל החלטה היא סבירה והגיונית מאוד. אני ממש לא שופטת

יש לי שתי חברות, מורות בצוות במקום בו אני מלמדת שכשחזרו מחופשת לידה שאלתי אותן איך מסתדרות עם ההנקה, והן הסתכלו עלי בתמיהה ואמרו לי שהן בכלל לא מניקות, מההתחלה. להן זה היה מיוחד שאני מניקה, ומניקה הרבה. ואם חשבתי שזה בגלל שזה בי"ס חילוני- אז לא. יש לי גם חברה טובה, מהיישוב, שמראש לא רוצה להניק. כן, אני לא מצליחה להבין את זה, אבל זה ממש לא כתם ואני רחוקה מלחשוב שהן אמהות מזניחות. אני רק קצת מצטערת עבורן על מה שהן מפסידות, לטעמי, אבל לא שום מחשבה מעבר לזה. 

הוא סוג של "אפליה מתקנת" אחרי המון שנים של יחס הפוך להנקה...

אמא שלי מספרת שכשהיא נולדה אז לא נתנו לאמא שלה בכלל להניק אותה!! זה בארה"ב...ועד היום יש סבתות ש"נגעלות" מהנקה וחושבות שזה פרימיטבי- כי זו שטיפת המוח שעשו במשך די הרבה זמן נגד ההנקה. אז עכשיו יש נטיה לצד השני, ובסוף זה יתאזן. 

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

אצלנו בכל מקרה כמעט אין ממתקים אז זה יותר קל, אבל מאמינה שילדה יכולה להתרגל ולשמוח בזה

כשאני אומרת ממתקים אני מתכוונת לשלוק בייגלה בסקוויט, זה המקסימום שיש אצלינו אני לא מכניסה ממתקים הביתה.

הכי קשה זה בשבת אצל המשפחה, אבל גם אצלינו בבית, עם עוגיות שאנ מכינה וכו 

אני מבינה על מה את מדברת, יש ילדים להוטים למתוק.

לדעתי יש שתי אפשרויות, אפשרות אחת להוציא את הממתקים מסל האופציות. פשוט אין בבית / יש רק בשבת / רק בימי הולדת.

אפשרות שניה, אם מבחינתך זה כן לגיטימי לקבל קצת מתוק, להחליט על עיתוי וכמות קבועה, ולהינעל רק על זה. עדיף לא אחרי האוכל. למשל, בשעה 4 מקבלים 2 עוגיות, או כשחוזרים מהגן מקבלים איגלו, או אחרי אמבטיה מקבלים קובית שוקולד או בבוקר אוכלים עוגה... מה שמקובל עליך. עדיף לא אחרי האוכל כדי שתאכל טוב ולא תמהר להכריז שסיימה בשביל הממתק.

שתי האפשרויות האלו מונעות דיונים בנושא, כי זה משפט קצר ברור, עם זמנים ומשמעות שהיא מסוגלת להבין.

לגבי הדיבור, האמת אני שמתי לב שכמה שפחות מתייחסים זה עובר להם וזהו. דווקא אם מתייחסים ועושים עניין, גם אם בחומרה, זה נראה להם מגניב לבדוק שוב את הסיטואציה. כמה שיותר להגיב ביובש, אפשר כמובן לומר 'זו מילה לא נעימה, אנחנו לא רוצים ללכלך את הפה שלנו במילים לא יפות' אבל זהו. לכי תדעי, אולי היא נורא מסתקרנת איך מרגיש פה מלוכלך אז היא צריכה לנסות את זה כדי לבדוק? כמה שפחות עושים מזה עסק, זה יפסיק מעצמו.

אם תכעסי ותעשי סיפור ממילה לא נקיה- היא תמשיך ותנסה כי ככה זכתה ליחס שלך

אם תביאי לה יחס מינימלי להתנהגות שלילית , ובמקביל את תרימי ותעצימי כשהיא מדברת יפה ובנועם או בכללי כל התנהגות טובה- הטוב ימשיך

קל לדבר וקשה ליישם, עבורי לפחות. אני צורחת כשהם מגזימים 🙈

הצחקת אותי 

אני בדיוק קוראת אותך וחושבת לעצמי על כמות הפעמים שאני משננת שילד מחפש תשומת לב גם אם היא שלילית

אבל ברגע האמת??? המוח ריק פירהההה

הממתקים אני ממש מבינה אותך, יש לי גם בן כזה. רמה חריגה של התמכרות למתוק.. למדתי שצריך להחליט על מספר הפעמים המדויק והקבוע בשבוע שהוא מקבל, וכל פעם שמבקש להגיד לו אתה מקבל מתוק בx, y, z. כשיהיה x, בשמחה. ככל שנכנסים לדיונים זה מחרפן אותו יותר

אני משתדלת לא לענות שבבית שלו ככה(אולי גם עליו כועסים? מאיפה לי לדעת? אולי הוא סתם חרטטן.. )

בדכ עונה משהו כמו "אני לא אמא שלו אני אמא רק שלך ויש לי אחריות רק עלייך ועל הבית שלנו. מה שאחרים עושים- שההורים שלהם יחליטו מה להגיד" במילים כאלה ואחרות.

ארתי לה "אוי ואבוי לו אני כועסת עליו1ף

ופתאום שאני כותבת את זה אני מבינה שזה ממש לא קשור ולא מאיים

איזה מאתגר זה חינוך ילדים כמה שתלמדי בסוף תצא טעות

יודעת שהרבה מהסביבה שלנו שונה מאיתנו ושהילדים שלי נמשכים לחלק מהדברים שהם רואים בחוץ ולא מתאימים לנו.

אני לא רוצה לתת להם תחושה שיש גבולות אוניברסליים וזה סבבה לפעול מחוץ להם או שאין לי מושג אם יש מישהו שמתנהג אחרת מאיתנו וזו אפשרות רחוקה. ההיפך, אני יודעת שיש אחרים שמתנהגים אחרת, אולי זה קורה הרבה גם, וזה שהם עושים כך וכך לא הופך את זה לטוב. אנחנו אחרים ומתנהגים אחרת.

כמובן לגבי הדבר הספציפי אין לי מושג אם בבית שלהם זה בסדר, אבל לא ממש אכפת לי, אני משתמשת בזה כדי להעביר מסר 

אז זה המסר שחשוב לי להעביר לילדים שלי- את הילד הזה ההורים שלו יחנכו, בבית שלנו עושים ככה נקודה. מה קורה בבתים אחרים- לא אכפת לי.

לבן שלי הייתה דלקת אוזניים והוא בכלל לא התלונן על כאב, רק היה חום, וכשבאנו לרופאה אחרי 5 ימים (כי היו שישי שבת באמצע אז באנו ביום ראשון) היא ממש נזפה בנו כי זה כבר היה חמור והיה צריך אנטיביוטיקה.

אז לא תמיד הם מראים כאב

אצלנו חופשי מכניסים גם בין לבין, ואני יודעת שבהרבה מרפאות זה ככה

ככה זה אנשים מגיעים לרופא ילדים בלחץ לפעמים... זה לא שאת תמיד יודעת יום מראש. ממש מוזר ומבאס שהתעצבנו עלייך

לגמרי יכול להיות חיידק כלשהו

הרופא לא יגיד לך שאת סתם דאגנית אחרי 5 ימי חום

אצלנו אחרי 3 ימים מבצעים ספירת דם ושתן

אז הייתי מחכה לרופא שאני סומכת עליו.

היה לי אותו סיפור, עם חום מתמשך שלא נגמר, מרוב לחץ הלכתי לרופאה הראשונה שהיה לה תור.

היא נתנה אנטיביוטיקה  - סתם שיהיה, כי היא דאגה שהחום מתמשך.

האנטיביוטיקה גמרה על הילדה, בחילות ושלשולים, ממש מסכנה.

הלכתי למחרת לרופא הותיק והמוכר, אמר להפסיק ושזה ויראלי.

וכן, קרה לי אחכ כמה פעמים שהילדים תפסו את הוירוס הזה, וזה באמת ארוווווווווך

אבל מאז אני לא מוותרת על רופא שאני סומכת עליו (זה רק סיפור אחד מתוך רשימה ארוכה)

יש לנו תור לרופא הבוקר.

נראה מה יגיד.

@אוזן הפיל כן, היא ערנית, שותה ואוכלת. עם אקמול נראית 100% בסדר.

בגלל זה אני לא כל כך דואגת.

אבל נלך לרופא בכל זאת.

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

לגבי היחס של הילדים למשפחה הגדולה שלהם-

כותבת מהחוויה שלי:

בסוף, כל אחד צריך להרגיש שיש לו מקום.

כל אחד צריך להרגיש שרואים אותו.

ואצל כל אחד הצורך הזה בא לידי ביטוי בצורה אחרת.

אני באמת מאמינה שכשילד מקבל את המקום הזה לפי הצורך שלו,

זה יהיה רפואה ללב שלו.

וצריך חכמת הלב לעניין.

לדוג'-

נניח משפחה שהבנות רגילות להיות בשותף בבגדים, להחליף ולקחת אחת מהשניה,

ויש בת אחת שזה לא מתאים לה.

היחס יכול להיות: צריך לחנך אותה לחלוק, היא צריכה לעבוד על המידות (ואז להכריח/ לעשות מצפון/ לשכנע וכו')

והיחס יכול להיות: צריך לכבד את הצורך שלה ברכוש אישי משלה, בנפרדות (ואז לתת לה את המקום הזה ולאפשר לה בגדים רק שלה).

מאמינה שכאשר ילד מקבל את המקום,

שהוא מרגיש שרואים אותו (גם את הטוב והמיוחד שבו וגם את הצרכים שלו)

הוא לא יהיה בעמדה מתריסה מול המציאות.

זו אמת שנכונה לכל ילד בכל גיל ובכל משפחה.

במשפחה גדולה, יש התכנות קצת יותר גדולה שהמקום האישי יכול לפעמים להתפספס (בגלל גודל, בגלל אחים אחרים שדורשים יותר תשומת לב)

ויכול להיות שילד יוציא תסכול בצורת קיטורים על המשפחה כשבעצם זו דרך שלו לומר שהוא מחפש שיראו אותו בתוך המרחב המשפחתי.

וכשהצורך הזה יתמלא, גם בתוך משפחה קטנטנה וגם בתוך משפחה ענקית-יהיה לו טוב.

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

שאם את תהיי בביטחון מול הנושא הזה זה לא כ"כ יפעיל אותך,

את אשכרה הבאת הרבה חיים לעולם, מעל הממוצע,

עברת הריונות, לידות, את מגדלת אותם מוסרת את גופך ונפשך עליהם, תעופי על עצמך! זה סימן לגדלות, לא סימן לקטנות!

אם את בינך לבין עצמך תהיי עם מצפון שמסכנים שאיםמלי מספיק זמן לכל אחד , אוי מסכנים שהבגדים שלהם תמיד משומשים מאח אחר, אוי מסכנים ש... ווטאבר, אז המשפטים האלו מערערים אותך.

פעם ילדה מתבגרת אמרה לאבא שלה- למה להביא כ"כ הרבה ילדים? מה הקטע? ובא שלה אמר לה - תסתכלי פה על כולם, היה אפשר לוותר על מישהו? וזהו, השתתקה. 

בחיים לא שאלתי אותם דבר כזה, כי הם גם ככה אומרים ביוזמתם שכמה מהאחים שלהם צריכים לעבור דירה

(לפעמים הם שואלים אותי בקול רם למה הייתי חייבת לאמץ את אחד האחים)

משתפת מהמקום שלי כבכורה למשפחה בה מספר דו ספרתי של ילדים-

באמת עזרתי בבית הרבה. מאוד מאוד. ברמה בעיני שהיא לא פרופורציונלית לבת בבית.

ואיכשהו, באיזה קטע מוזר, ההורים שלי לא כ''כ הודו על עזרה בבית.

פעם, ברגע של גילוי לב, אמא שלי שיתפה אותי, שאם היא אומרת לנו תודה היא מודה שעזרתי והיא כאילו לא רוצה להיות בעמדה של מוקירת תודה אלא בעמדה שככה זה צריך להיות וזו החובה שלנו לעזור.  (לא יודעת אם הצלחתי להסביר- היא לא רצתה בגדול להרגיש מצפון כלפי העזרה שלנו ואמירת תודה, מבחינתה, נותנת פתח לתחושה שעשינו לה טובה). וזה מוזר כי גם מי שעושה את תפקידו המוצהר-בעיני צריך להודות לו.

עם השנים עלתה בי תחושה קשה של ניצול בהקשרים מסוימים (תוסיפו אופי מרצה, קושי בשימת גבולות.. היו לי אחים שהצליחו להציב גבול. אני לא.

היו גם מניפולציות רגשיות למיניהן- כמו אחרי שטענתי על עומס למול אחיות אחרות אז ה'עונש' שקיבלתי זה שלא הרשו לי לעזור בבית. בכעס. בהטחה. זה היה לא נעים וכמובן שבתגובה התחננתי לעזור..)

לא אפרט פה דוגמאות מחשש לאאוטינג אבל באמת-

המינון לא היה נכון.

ובעיקר היחס לא היה נכון- ילד (בעיני) צריך להיות *שותף* בבית. ילד לא צריך להחזיק אחריות של ניהול הבית.

עוד דברים קשורים- הרבה אמירות של אמא שלי שבשביל גידול הילדים היא פספסה הזדמנויות בקריירה (והיא עובדת הרבה מאוד בחוץ. והגיינה להישגים ותפקידים.. היא ממש לא עקרת בית). אמירות של ייסורי מצפון כמו שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על ההורות שלה. אבל, היי! את בחרת ללדת וללדת!!

(צריכה להיות הכרת הטוב של ילד להורה אבל לא מצפון ולא תחושות שבגללו פספסו)

האמת שבתורה נערה היה נחמד ה'שבט' שהיינו. אחרי שנישאנו נהיה קשה- כמעט לא היתה שבת שאפשר היה להגיע להורים ולהרגיש בית. תמיד זה היה עם עוד אחים והרגיש 'סניף' ענק.

כשבקשנו להגיע לבד (כלומר להיות בשבת עם עוד שישה אחים רווקים, כן? זה לא לבד לבד) ההורים לא הסכימו כי חשוב להם הגיבוש המשפחתי. ולכן שנגיע עם עוד זוגות. (ומה עם הרצון שלנו? מה עם להרגיש "ילד"?)

זה ב''ה השתנה.

בגדול הרבה פעמים שהאינדבדואל במשפחה הלך לאיבוד.

כמובן היו גם מלא רגעים יפים וכיף וגיבוש ותחושת עוצמה של משפחה גדולה. וכל מיני מצבים שהשקיעו בי כשהייתי צריכה..

אבל מה שפירטתי פה (ואמאלה מרגישה חשופה) זה כדי לתת איזושהי תמונה של מציאות שעלולה לגרום לתסכול ומרמור של הילדים.

גם אצלי בבית- הילדים עוזרים. ברור. גם אני חושבת שילד הוא חלק מהמערך המשפחתי ולכן שותף בזכויות ובחובות.

אבל הגישה שלי לזה שונה.

אני אומרת הרבה תודה. הרבה משבחת. גם גוערת כמובן כשצריך..(;

משתדלת לזכור שזה שהם הילדים ואנחנו המבוגרים זה משליך גם על הדרישה מאיתנו ועל האחריות שלנו (ולא רק על הזכות שלנו לקבוע ולהחליט).

בעיקר בעיקר משמעותי לי לזכור שהבחירה להוליד אותם היתה שלי בלבד (ושל בעלי)

ואם כמות מסוימת של ילדים או מציאות מסוימת (אצלי אין הרבה ילדים אבל אלו שיש צפופים מאוד) יוצרת איזשהו עומס או קושי או מחיר- זה שלי..

עוד משהו בעניין- ההורים שלי היו הרבה עושים לעצמם דברים. שזה נהדר זוגית. אבל כילדים הרבה הרגשנו בתחום ה''חובה'' בלי ההנאה.

היתה נפרדות לחלוטין. וזה יצר תסכול.

(תחשבי, לדוגמא- הם היו יוצאים מלא לנופש. המוו. ואני, גם לא בנופש וגם *תמיד מחוייבת*  לעשות בייביסיטר על כולם ועוד לחטוף על הראש שאני לא עושה את זה בלב שלם.)

אנחנו בבית שבנינו משתדלים שהילדים יקבלו מאיתנו הרגשה שגם הם בחלקים של ההנאה.

אתן דוגמא-

יום נישואין של ההורים שלי היה יום שהיינו צריכים להרים להם.

יום נישואין שלנו- הוא "יום הולדת של המשפחה". המסר לילדים הוא: בזכות שהתחתנו- יש לנו אתכם! זה לא סותר שהילדים גם מכינים לנו הפתעה (לרוב בעלי נותן להם סכום כסף שיקנו מתנה ומחנכים אותם גם לנתינה) אבל זה בא אצלם בשמחה ואהבה *ותחושת חיבור*. כי האירוע הזה שייך גם להם..

אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לכתוב ועוד מיליון דוגמאות

(גילוי נאות הייתי בטיפול על הנושא הזה, ב'ה עזר אבל כמובן שמצריך עבודה תמידית)

השורה התחתונה שאני באה לכתוב-

ילדים יכולים להיות מתוסכלים גם במשפחה של שני ילדים.

[ובאמת חלק מהדוגמאות שנתתי יכלו להתרחש גם במשפחה קטנה.

אבל אין ספק שהגודל של המשפחה שלי הוסיף משמעותית לעומס.

(למשל- אם היו אחרי 2 אחים והיה מצופה ממני להיות בייביסיטר שלהם, זה היה מסתיים אחרי תקופה יחסית קצרה, כשגדלו.

אבל לי היו שנים שנים שנים של מחוייבות לבייביסיטר על עוד ועוד אחים שנולדו)]

ואולי באמת הם נתלים בטענה של "משפחה גדולה" סתם כמשהו להיאחז בו (כמו שכתבת בכל מיני דוגמאות שאפשר לתת כותרות שונות לאותו מקרה)

ורוב התגובות פה היו לא להתייחס ולדעת שילדים לפעמים באנטי וכו..

ויכול להיות שזה סתם ושזה פינוק או עין קשה על המציאות

אבל

בשביל הסיכוי שזה לא סתם

חשפתי כאן מעט מהחוויה שלי (אני מעל 40. תראי כמה שנים זה מלווה אותי. וככל שאני יותר שנים אמא יש דברים שיותר כואבים לי ביחס לילדה שהייתי)

כדי לומר- שווה לעשות בדק בית.

לראות אם המינון של העזרה שלהם בבית הוא תקין,

לראות את החוויה הילדית מהעיניים שלהם,

ובעיקר לראות מה השדר הסמוי שהם מקבלים (ביחס לתפקיד שלהם, ביחס לאחריות שלהם, ביחס לשמחה *שלכם* במשפחה הגדולה למול אולי שדר של "עול",

האם הם מרגישים שהבחירה שלכם במשפחה גדולה היא זכות גם עבורם או בעיקר עול עומס *עליהם*)

את נשמעת אמא קשובה ורגישה

חיבוק וברכת השם עליך!

נתת לי הרבה נקודות לחשוב עליהן, על המינון הנכון בין בקשת עזרה לבין אי ניצול.

(האמת שאת העניין של לא לומר תודה אני מכירה מחמותי - מהכיוון ההפוך. היא לא אוהבת שאנחנו מודים לה על מה שהיא עושה בשבילנו, כי מבחינתה היא "מחויבת" לעשות זאת בשבילנו. אנחנו לעומת זאת מחנכים לומר תודה גם כי זה חשוב לנפש. וכמובן, גם אנחנו משתדלים להודות לילדים שלנו על מה שהם עושים...)

כתבת ממש יפה

אני רק חייבת להגיד שהמון ממה שתיארת אני גם חוויתי

לא הכל, אבל הרבה מאוד

ולא באתי ממשפחה מרובת ילדים

משפחה ממוצעת לגמרי

זה תלוי המון בגישה ובאופי של ההורים

חיבוק גדול

והתחברתי מאוד לגישה שלך, במיוחד על היום נישואין שהוא יומולדת של המשפחה...

לא יודעת אם זה מעודד אבל נשמע שהילדים שלך הרוויחו אמא מיוחדת מהחוויה הקשוחה הזו

נקודה כל כך חשובה.

אני גם ממשפחה ממוצעת לגמרי,6 אחים, ובכל זאת חוויתי לפעמים תחושה כזו.

גם היה אמירה של אמא שלי שהיא לא צריכה לומר לנו תודה ובכלל היא לא צריכה לבקש כי אנחנו שותפים.

רבתי איתה על זה שנים.

בעיני משפחה זה לא קיבוץ.

יש הורים שמנהלים. ילדים עוזרים.

וגם בין בני זוג שכן יש שיתוף מלא אנחנו ממש מקפידים לומר תודה.

והילדים לומדים. גם על דברים שמובנים מאליהם.

חשוב ממש הנקודה שהעלת פה,

וחיבוק על התחושות ❣️

ובעקבות מה שכתבת אני בהחלט אעשה עם עצמי בדק-בית.
כי אני בגישה שהילדים שותפים ולא מחליפים אותנו
אני לפעמים מתביישת לבקש מהגדולות עזרה, כדי לא להכביד עליהן.
באמת צריך למצוא את הגבול של במה לעזור ובמה לא.
וזה ממש נשמע ששנים היית בייביסיטר, כי כל שנה- שנתיים נולד עוד אח, ועוד ועוד...
וואו כנערה היה לך זמן לחברות? לעצמך? לתחביבים? (כן את מתארת שהשקיעו בך...)
תודה על מה שכתבת.
וממש אהבתי את הרעיון ליום - נישואין.

לא הייתי חלילה שפחת הבית(;

היו תחביבים, חברות (באתי והזמנתי), הייתי פעילה מאוד בתנועת נוער, היו כמה שנים גם של חוגים..

ההורים שלי השקיעו בנו

ונתנו לנו הרבה.

ויש לי הכרת הטוב והערכה על הרבה דברים.

הבית שלנו היה גם מלא בצחוק וביצירתיות, בדמיון ובפיתוח כשרונות,

כן קבלנו הערכה ומילים טובות על מידות ועל הצלחות.. היה לנו המון הווי משפחתי והרבה השקעה בכל מיני תחומים.
 

אני חושבת שהבעיה בכל מה שתיארתי נוגעת בתחומים הבאים:

- מינון (רמת העזרה של הילדים בבית)

- מי אחראי (על הבית..)

- הכרת תודה

- היכולת של הילד לסרב (ועדיין להחשב ילד טוב)

- והוגנות- כשזה תחום מאוד דק ומאוד עדין וצריך להיות כנים ועם אצבע על הדופק.

לדוג'-: הבן מגיע לשבת הביתה. ההורים רוצים לפנק אותו אחרי שהיה בפנימייה של הישיבה שבועיים ולכן כשהוא מגיע הוא לא עוזר כלום. אחותו שבכל השבועיים נמצאת בתורנויות הקבועות  רק מחכה שהוא יגיע ויעשה סופסוף את אחד ממטלות יום שישי, נניח שירותים ומקלחת. ואז מגלה שהוא על תקן אורח נח והיא ממשיכה לעבוד.

או למשל דוג' אחרת באותו הקשר- אחד הילדים שהוא על תקן המרדן, עושה בית ספר להורים והם מחליטים להמנע מעימותים איתו ולאוורר את העזרה שלו בבית.

בעקבות כך התפקיד שלו נופל על אח אחר.

באמת תוהה האם זה פייר. האם ההשפעה של החלטת ההורים צריכה לגבות מחיר מהילדים.

וגם מה הגבול?

אם אמא רוצה ששולחן שבת יפואר בכלים יפים ולא להשתמש בחד'פ גם לא בתבניות וההשלכה של זה-אלו ערימות בלתי נגמרות של כלים שהילדים שוטפים..

לגיטימי? לא לגיטימי?

יש לפעמים פתרונות פשוטים כמו מדיח(;

אבל השאלה במקומה עומדת-עד איפה ועד כמה נכון לקבל את ההחלטות שלנו כהורים, שהשלכותיהן נוגעות באופן ישיר בילדים..

אני חושבת שזה קורה לפעמים באופן טבעי (יצא לי לתפוס את עצמי פונה שוב ושוב לעזרה לילד שנענה בשמחה במקום לזה שעושה פרצופים ומוציא ת'נשמה עד שזז. אבל כשתפסתי את עצמי עושה את זה-השתדלתי לתקן)

מה שאני באה לומר זה

שיש עלינו כהורים הרבה אחריות עדינה ורגישה

וגם מקום לטעות כי אנחנו בני אדם

אבל כל עוד אנחנו כנים והוגנים ומשתדלים להיות ללכת עם האמת ועם הטוב ולתקן-

אז בע'ה נפעל טוב

נגיד ניקיון. אני לא יכולה להשתלט על זה לבד. ולגרום להם לעזור עם תורנויות ובדיקות כללים נוקשים כמו אמא שלך אני לא יודעת , בשבילי זו תהיה עוד משימה מעצבנת. בקיצור יוצא שהבית הרבה פעמים מלוכלך. ואז ילדים באים בטענות למה מלוכלך או למה מבולגן. ואם אני אומרת להם שהם יכולים גם לנקות אז מקבלת תשובה שזה הבית שלי , אני אחראית עליו, אני צריכה לארגן אותם לנקות.

זה לא עובד ככה. אם הם לא יקחו אחריות , אני לא ארדוף אחריהם .

גם כלכלי . בחורף נכנסתי כמה פעמים בבוקר לחדר של מתבגרת כשהיא כבר יצאה לבית ספר. גיליתי מחמם דלוק . חשבתי שהיא שוכחת. התברר שלא. לא שוכחת. היא משאירה בכוונה. עכשיו , הייתה בר מצווה שזה הוצאות , כן? אבל לא מפריע להם לדרוש טלפון חדש או עוד משהו בסגנון. זה לא ברור שבגיל גדול צריך קצת לפתוח עיניים ולהתחשב ולא להתנהג כמו ילד בן שנתיים שרוצה בימבה עכשיו?

רעש. תמיד טענה , מה את רוצה, אנחנו הרבה , מותר לנו לשמוח, הייתם צריכים לבנות ארמון שיהיה מספיק מקום ולא יפריע.

וכמובן -אתם חינכתם אותנו ככה, אתם הורים אז תתמודדו , זה הבית שלכם.

זה יפה תיאורטית . בפועל אם אחריות רק עלי על הכל , זה לא עובד. וגם אם היה ילד אחד , לא היה עובד. היה אפילו יותר גרוע. כי במשפחה קטנה הורים כן יכולים טכנית לטפל בכל דבר בעצמם , לצ'פר על כל הזזת אצבע ולהיות על כל קושי. 

את האמת כאב לי נורא לקרוא שהם היו יוצאים לנופש ומשאירים לך עבודה, ועוד באים בטענות...

אצלנו היינו יוצאים כל המשפחה יחד, ושההורים יצאו לחול זה היה לבד.

אבל אז לא הייתי בייביסיטר אלא הלכנו לסבתות. זו ממש אחריות עצומה בעולם שאין בו פלאפונים והיה מאוד יקר להתקשר לחול.

מעניין אותי לשמוע אם פעם הצפת את מה שהרגשתי מולם.

את יותר מרגישה שמה שעברת בנה אותך או שמה שעברת גרם לך חסך? ואולי גם וגם..?

היינו גם נוסעים לטייל ולנפוש כמשפחה

והיו לנו הרבה חוויות משפחתיות.

אבל כשהם נסעו לבד ומגיל מסויים אני שמרתי זה היה סיוט.

התחתנתי מאוחר אז שמרתי באמת המון שנים.

אפילו אחרי החתונה..

חושבת שאחד מהדברים שהכי קשה לי זה שלא כ''כ חוויתי הדדיות (בכל מיני מצבי עזרה שביקשתי ולא נענתי. אפשר כמובן לומר שהם נתנו לי את החיים שלי ואני צריכה להיות אסירת תודה על כל ותמיד בעלת חוב כלפיהם..

ועם זאת, בהקשר של העזרה הייתי בטוחה שיום יבוא ואקבל בחזרה בתחומים מסוימים והתבדתי.)

מאמינה שהעניין קשור גם למבנה נפשי ויכולת רגשית.

באזני שמעתי את אחותי אומרת לאבא שלי אחרי שארחה את הרווקים כשההורים נפשו-שהיא תשמח לשמוע ממנו ומאמא שלי תודה..

אני לא הייתי מעזה, כשניסיתי פעם לגעת בנושא- זה היה נפיץ. היא, עושה את זה בקלילות ובחצי צחוק וזה עובר..

לגבי ההצפה של העניין-היו פעמים שזה היה מתפוצץ בינינו. אף פעם לא הצלחנו לפתוח את זה רגוע ומרפא.

עם השנים הבנתי שאמא שלי ישר לוקחת את זה למקום של האשמה ולא מסוגלת להתמודד מול זה.

בכלל להבין שגם לה יש את הפצעים שלה שכנראה גרמו לה לפעול כפי שפעלה, לראות אותה כאדם ולא כאמא זה היה חתיכת לימוד.

עם השנים גם למדתי לא לצפות ולא להתאכזב.

ואז הקשר שלנו יחסית על מי מנוחות.

כשמוצף לי מדי (הרבה פעמים שהצרכים שלי נדחים מפני צרכים זהים של אחים שלי. כבר זיהינו איזשהו דפוס שכבכורה איכשהו אני נתפסת כלא צריכה תמיכה)

אז טיפה מתרחקת עד שיותר רגוע לי..

מה שעברתי קודם כל הוציא אותי לחיים בלבוסטע חבל על הזמן

בכל תחומי תפעול הבית

כמעט כולנו בלע'הר יודעים לבשל, לנקות, לגהץ, לתקן, לצבוע.. גם הבנים וגם הבנות.

שזה גם לזכות ההורים שלנו.

המצחיק הוא שבעלי מגיע גם ממשפחה ברוכה. אבל שם הילדים לא נקפו אצבע.

כשהתחתנו הוא לא ידע לעשות כלום ושוב מצאתי את עצמי עם העול עלי..

עם השנים וההריונות המצב תוקן והרבה מאוד עליו.

היום יש בי איזשהו מקום תגובתי של אין לי כח לעזור ולא בא לי להושיט יד כאילו שבעתי מזה בחיים שלי.

מאמינה ומקווה שאחרי שאקבל את זה אותן לזה מקום- זה יתאזן בע'ה.

מה שעברתי בנה בי הרבה את ההורות שלי

וגם יצר בי פצע גדול שאני מתמודדת איתו בכל מיני הקשרים.

הגדול שלי עוזר המון. אני גם מודה לו ומשבחת אותו בלי סוף, אבל עדיין- העזרה לא פרופורציונלית בעליל.

אמנם זה זמני, רק בהריונות, אבל זו תקופה לא קצרה, והוא באמת עושה הכל והוא רוצה לעזור באהבה ואפילו מציע לעזור בדברים שלא ביקשתי (לקלח ולחתל את הקטן, והוא מעולם לא עשה את זה אבל הוא רואה שאני לא מתפקדת) הוא ממש אבא שלו ואני במיטה סמרטוט

ואי אין לי מה להגיד ולצערי לא מסוגלת פיזית לשנות משהו, אבל כאב לי😔

מראה על הרגישות והלב הטוב שלו.

מציעה לצ'פר אותו ולפרגן לו בחזרה.

לקנות לו משהו מפנק. לתת לו דמי כיס שיקנה לעצמו משהו במכולת בדרך הביתה. לכתוב לו פתק כמה משמעותית העזרה שלו. 

ואני חושבת שברגע שהיחס שלך כלפיו וכלפי העשיה שלו הוא *לא לקבל את זה כמובן מאליו* רק זה עצמו- יכול מאוד לשנות את הרושם שזה יעשה לו בנפש.

כמו שאמרת- מלא להודות.

להעריך אותו בפניו.

להרים לו.

לא ציינת מה הגיל שלו אבל חושבת שגם בגיל צעיר אפשר להיות מולו באיזושהי שקיפות ולשתף שזה זמני ולא מובן מאליו.

וגם לצ'פר אותו על זה.

אפשר ביום כיף עם אחד ההורים (גם יציאה אישית לגלידה יכולה לתת את תשומת הלב הזו), נסיעה מיוחדת לסבא וסבתא,

איזושהי יציאה לאנשהו,

מתנה קטנה..

מה שנראה ומתאים לכם..

בגדול-

לתת לו תחושת חשיבות

יחד עם הערכה

ויחד עם פרגון מעשי.

חיבוק ובהצלחה

זה המצב שיש לך כרגע ויש לך ילד מדהים שעוזר לך,

פשוט תתני לו תחושה שאת מעריכה את זה מאד.

בסוף לא באמת משנה אם ילד גדל במשפחה ברוכה, או קטנה, או עזר או לא.

משנה אם העריכו את מה שהוא כן עשה ושיקפו לו את זה.

בטוחה שיכול להיות ילד שעזר ממש מינימום ויצא עם אותה תחושה של 'שמים עלי פס'.

זה לא באמת קשור לכמות העזרה.

אם תשקפי לו את ההערכה שלך בצורות שלך, יציאה או צ'יפור או מלא מילות תודה הוא רק יגדל מיזה ויעריך אותך.

חיבוק ❤️ הרגשתי את הכאב שלך מהמילים. וזה בסדר שילד עוזר. לא צריך לכאוב על זה. ❤️

ממש כואב לקרוא.

רק בא לי להגיד לך שזה ממש לא חייב להיות ככה ( אמנם נראה שאת יודעת בעצמך אבל בכל זאת...)

אני גדלתי כבכורה במשפחה ברוכה ( לא דו ספרתי אבל כן גדולה)

הייתי עוזרת אבל ממש לא ברמה ובצורה שאת מתארת. בכלל בכלל לא.

אמא שלי לגמרי ניהלה את הבית ואנחנו ברוב טובנו עזרנו לפעמים. ובלי כל התחושות מסביב שאת מתארת.

וממש השארה לקרוא אותך ואיך את עושה את השינויים בחיים שלך.

ותמיד רצינו עוד.

כולנו.

אנחנו כל המשפחה בתחושה שכמה שיותר ילדים יותר טוב, ומאוהבים במשפחה שלנו.

מקור הכוח של כולנו ב"ה.

ותמיד הרגשנו כך.

אני כותבת את זה למקרה שמישהי תקרא את השרשור ותחשוב שתמיד ילדים למשפחות ברוכות לא נהנים מזה...

אז שתדעו שזה יכול להיות ההפך.

שאני עם מלא מחשבות על זה כבר שנים

כל הזמן בבדיקה

כבר לא מאמינה באידאל נכון יותר

אלא בעיקר בהקשבה פנימית

ואמון בהשגחה פרטית

בעלי גדל במשפחה עם הרבה ילדים והוא וכל האחים שלו ממש בטוב עם זה ומשפחה מהממת. והם עזרו בבית. אבל בפרופורציה..לא במקום לחיות..והעובדה שכולם לאורך כל הנשים מאוד קשורים לבית ולמשפחה ואוהבים אחד את השני ומאודדד מעריכים את ההורים והחינוך שלהם

וזה ממ שנותן לי בטחון לא לקשר בדווקא את המורכבויות ישש עם הילדים דווקא למספר ילדים

אלא להתמקד בעיקר באיכות ,בעבודה הפנימית מולם, ביכולת להעניק מרחב בטוח ואוהב ולהשתדל ולהתפלל...

ולא לשדר את הספק

זה הכי גרוע

י שרגעים שהוא צף

כי אני לא גדלתי ככה בכללל

אבל מה יצא לי מזה נכון לא היה עלי אף עול ותפקיד בבית כילדה

פינקו אותי

אבל יצאתי עם תחושת חוסר מסוגלות מול החיים

ובלי חוסן נפשי

ובעיקר בלי שייכות לבית ולמשפחה ממש לבד בעולם

אז וואלה זה לא יותר עדיף לי

ובאמת מאמינה שכל אחד יש לו את הסיםור המושגח לשו

והילדים שלי הנמשות שלהם רצו דוקא את הסיפור 'לנו

משתדלת לאהוב ללמוד לגדול במרחב ההז של האמהות

מתפללת שה' יתן לנו את הכח ואמן שנהיה ראויים לאמון שנותן בנו כהורים

וגם נכון להיות בהקשבה לכוחות

במתינות

בסבלנות

גם בעלי ממשפחה של מלא ילדים סופר משוחרר ומחובר מאד למשפחה ולאחים.

מה שחשוב בסוף זה לשמור על האווירה, והיא לא מושפעת דווקא ממספר ילדים.

וכמובן לוודא שאין חורים ברשתות בחלונות

להרגעה- קרח, פניסטיל, גם להדביק חתיכת סלוטייפ קצת עוזר

אלתוש

די עוזר אפ זוכרים למרוח

אל תקני את האחד בתרסיס, הוא נכנס לנשימה זה נורא..

יש גם את הדוחי יתושים ששמים בשקעים עם נוזל כזה, ויש את הקוטל חרקים (עושה אור סגול שהרחקים נמשכים אליו ואז מתחשמלים ממנו)

אחרי- אלוורה, פניסטיל ג'ל

מעדיפה דברים טבעיים ,

לא אלתוש וכאלו

ויש לערוגות ספריי שמיועד לזה (יש בו ציטרונלה ועוד כמה שמנים)

בדיוק קניתי, מקווה שיהיה מוצלח

לק"י

הייתי בטקס של בעלי עם הילדים, והיה שעמום.

החלק המרגש היה בסוף, כשהם התחלקו לכיתות, וכל אחד קיבל את התעודה שלו.

למדתי לקח להבא, להגיע בסוף.

אז לא היה אפשר להתפצל ככה

מעצבן אותי

למרות שאין לי על מי

אבל אופ

ובאלי להקיא

הסתיים??

בכל מקרה רק רוצה לומר כל הכבוד שאת מוציאה פה כדי להגיע פחות טעונה לבעלך .... מקווה שעזר 

אבל לשמחתי גם בעלי כבר גווע😂

ואחי החמוד הסכים לשמור על הילדה ושנאכל בנחת לפני שחוזרים

אז עכשיו אני אכולה ושבעה ובדרך הביתה

ברוך ה'

תודה לכן!❤️❤️

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...